זמרת הארץ
אמרו רז"ל שארץ ישראל מסוגל לבנים. כי ההולדה הוא ע"י בחי' ה' וארעא דישראל היא מותבא דאת ה' כנ"ל בשם התיקונים. ושם עיקר שלימות הדעת בחי' רבתי בדעות כי אוירה מחכים כנ"ל והחומר שבה ממוזג לקבל חכמה. וכן שם עיקר היראה כנ"ל כמ"פ ושם עיקר מקום התלמידים הגונים בבחי' וכל בניך למודי ד' בא"י דייקא וכנ"ל בפסוק כי מציון תצא תורה והכל באין לשאול שאלותיהם לשם כמו שכתוב כי יפלא ממך וכו' וקמת ועלית וכו' כי אין תורה כתורת ארץ ישראל. וע"י כל זה נדלם הדעת ביותר ומזה באה ההולדה כי קטן אינו מוליד מחמת שאין דעתו בשלימות. אבל א"י היא בחי' מוחין דגדלות כמובא במקום אחר. וזה וד' אמר המכסה אני וכו' ואברהם היו יהי' וכו' ונברכו בו כל גויי הארץ (ודרשו רז"ל על הגרים וכו') כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' למען הביא ד' על אברהם וכו' היינו ירושת הארץ עי' רשב"ם. כי ע"י גרים נדלם דעתו עד שזוכה עי"ז לבנים ואז מקיים ושננתם לבניך כפשוטו ממש. כי בניו בעצמם הם תלמידיו והם בודאי תלמידים הגונים מ אחר שהם בניו ממש ועי"ז נתרחב דעתו ביותר ועל ידי זה זוכה לירושת הארץ ששם עיקר שלימות הדעת. ועל כן היא מסוגל לבנים כנ"ל כי הא בהא תליא וכולם עולם בקנה אחד כנ"ל. וזה שפירש רש"י בפ' בא ויקד העם על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם. כי הכל אחד כי עיקר הגאולה היתה שיצא בחי' הדעת מהגלות כידוע וכמבואר בסי' נ"ו וביום הביכורים. וכן עיקר הגאולה היתה ע"י הדעת כמבואר בסי' כ"א עתיקא. וביאת הארץ היא בחי' שלימות הדעת כי אוירא דארץ ישראל מחכים כנ"ל. ובשורת הבנים וכו' כי ע"י זוכים לבנים כנ"ל. ובזה מובן מה שלכאורה קשה מה הי' זה לבשורה להם הלא גם במצרים הי' להם בנים. אך י"ל שהבנים שנולדו במצרים ששם הי' הדעת בגלות. על כן גם הבנים שנולדו היו בבחינת קטנות אבל אלו הבנים יהיו בבחי' מוחין דגדלות. וע"כ יפלפלו עם אביהם וישאלו מהם על כל ענין ו ענין ועל ידי זה יושלם גם דעת אביהם ביותר שזה בעצמו עיקר תכלית הגאולה וביאתם לארץ כנ"ל: