זמרת הארץ
ידוע ומובן שכל מה שקרוב יותר לתחלת הבריאה הוא ברור וודאי ביותר כי הוא בבחינת אפשרי המציאות מאחר שלא נתרחק עדיין מתחלת מציאותו. וכן מובן בפשטיות סיפורי התורה ג"כ כי כל מה שהי' העולם קרוב לתחלת זמן הבריאה ביותר היו חזקים באמונה חידוש העולם. וכן בשאר פרטי עניני האמונה הק' ביותר עד אשר עברו כמה דורות ונתרחק קצת העולם מתחלת זמן מציאותו אז התחילו הדעות להשתבש בכפירות וע"ז וכיוצא עד שבריבוי הדורות ביות נפלו קצת גם לזה השיבוש של חיוב מציאות העולם. וכבר אמרו רז"ל שא"י נבראת תחלה וכל העולם לבסוף. נמצא שא"י קרובה יותר לבחינת אמונת אפשרי המציאות כנ"ל. וע"כ שם נשלמת האמונה ביותר בבחינת שכן ארץ ורעה אמונה. וגם כי עיקר ירושת ארץ ישראל היא ע"י בחינת כח מעשיו הגיד לעמו וכו' שזה כל ענין סדר בראשית שמודיע ומבאר איך שנתחדשה כל הבריאה כולה בבחינת אפשרי המציאות ולא על ידי שום חיוב ח"ו. וגם כי זה ידוע כי העיקר הוא התכלית. והתכלית הוא קרוב לתחלת המחשבה ביותר כמבואר במאמר קרטליתא בסי' י"ח והנה תכלית בריאת העולם הוא רק בשביל נשמות ישראל. וע"כ באמת ישראל עליו במחשבה תחלה. וכן תכלית נקודת קדושת בחינת המקום של כלל העולם הוא הבית המקדש וירשלים וכלל א"י. וע.ץכ הוא קרוב יותר לתחלת מחשבת הבריאה שהי' בבחינת אפשרי המציאות. והנה תכלית בריאת נשמות ישראל הוא בשביל לעשות רצונו ית' וכלל רצונו ית' כלול בתרי"ג מצות התורה ששלימותן הוא רק בארץ ישראל. כי הרבה מצות אינן נוהגות אלא בא"י. ועל ידי קיום מצותיו ועשיית רצונו ית' זוכים לחזור לשרשו ולהכלל ולהדבק בו ית' בשלימות. ובפשטיות ג"כ תכלית נקודת קיום המצות הוא הדביקות בו ית' כמובא. ועיקר מקום הדביקות בו ית' הוא בארץ ישראל כנ"ל בסי' ל"ח. וכשנכללין בו ית' בבחינת אחדות ממש אזי נעשין גם כן בבחינת חיוב המציאות כמוהו ית' מאחר שנעשים עמו בבחינת אחדות ממש. ואז נללין עמהם כל העולמות בבחינת חיוב המציאות כמבואר בפנים. ועל כן באמת אמרו ז"ל עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם כולו. ועיקר הביטול והכלליות בו ית' הוא ע"י התבודדות כמבואר בפנים. כי באמת זה עיקר שלימות ההתבודדות כשזוכין לדבק את עצמו בהשי"ת אז כל כך עד שנכללין בו ממש באחדותו ית' כביכול. כי התבודדות הוא מלשון בדד ובד בבד שהוא מל' יחידות. היינו שצריכים אז להתאחד ממש עמו ית' בביטול כל ההרגשות עד שלא ירגיש אלא אותו ית' לבד בבחינת אין עוד מלבדו וכמו שכתוב אתה הוא האלקים לבדך. ולביטול ולדביקות כזה זוכים רק ישראל. והעיקר הוא בארץ ישראל. כי העכו"ם וכל מקומות שבחו"ל מקבלים שפעם ע"י שליח כמאמרם ז"ל (תענית יו"ד) היינו ע"י השרים העליונים ע"כ קשה להם להכלל באמת בבחנית אחדות האמתי עד שנשתלשל מזה בחינת עבודות זרות ואלקים אחרים ממש ח"ו. וכבר ידוע כי אחר ואחד הם שני הפכיים ממש. אבל ישראל מקבלים שפעם ממנו י' בעצמו ובלי שום אמצעי ח"ו והעיקר בא"י ע"כ הם זוכים להכלל באחדותו ית' ממש בבחי' אתה אחד וכו' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ דייקא כנ"ל. וע"כ ארז"ל באמת כל הדר בא"י דומה כמו שיש לו אלוקי וכו' כמו שפירשו המפרשים ז"ל. ובזה מדוקדק לשון דומה כי הוא רק בבחי' דמיון ומדמה אבל בפנימיות השכל הוא נכלל באחדותו ית' ממש. וכן דומה השני יתפרש ג"כ על דרך זה. כי הלא גם יושבי חו"ל מאמינים באלקותו ית' רק מאחר שאינם זוכים לדביקות וביטול אמתי כזה מחמת הנ"ל על כן דומר כמו שאין לו אלוקי. וזה שכתוב הן עם לבדד ישכון וכו' לבדד ממש. כנ"ל. וזה זוכים ע"י התבודדות כנ"ל. וכן כתיב ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר היינו כנ"ל. וזה וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ וכו' היינו ירושת ארץ ישראל. וזה עין יעקב כי גם אצל יעקב נאמר ויותר יעקב לבדו היינו בחי' ביטול והתבודדות הנ"ל. וזה שאמרו ז"ל במדרש פ' וישלח אין כאל ומי כאל ישורון ישראל סבא. מה הקב"ה כתיב בי' ונשגב ד' לבדו אף ביעקב ויותר יעקב לבדו היינו כנ"ל. שנכלל אז באחדותו ית' ממש שזה עיקר שלימות ההתבודדות. וע"כ עיקר שלימות התפלה וההתבודדות הוא רק בארץ ישראל. וע"כ א"י היא בחי' עולם הבא כנ"ל כמה פעמים. כי עיקר זה הביטול והדביקות בשלימות יזכו לעולם הבא שהוא בחי' עין לא ראת וכו' כי יהי' כולו אחד כמבואר בסי' נ"א הנ"ל: