יקרא דשבתא
וזהו שאמר משה ונחנו מה כי תלינו עלינו היינו מאחר שלא הסרנו בחינת מה שעל ידי זה נשאר פה ובאים מחלוקות ובזיונות. אבל מאחר שאנחנו מחזיקים עצמינו בבחינת 'מה'-אם כן למה תלונו עלינו. ועל כן אחר כך כשנאמר ויקצוף עליהם משה על שהותירו מן המן אמרו רז"ל במדרש רבא בשלח שעל ידי שבא אז לכלל כעס שכח להזהירם על שבת ובשביל זה נאמר לו אחר כך עד אנה מאנתם וכלל אף אותו עמהם היינו כנ"ל כי שבת הוא בחינת עולם המחשבה. ומובא בשערי ציון ובכתבים שלטהר המחשבה צריך לכוון חמשה פעמים שם מ"ה באחורים וכו' וזה מחשבה חשב מה עיין שם. ועל כן על ידי הכעס שהוא כביכול בחינת תסור מ"ה על ידי זה שכח להזהירם על שבת ונשאר פה שנאמר לו עד אנה כנ"ל. וה בחינת שבו איש תחתיו שנאמר אחר כך בשבת שמרמז על שפלות כמבואר במקום אחר שזה בחינת 'מה' הנ"ל. וזה ראו כי ה' נתן לכם השבת ראו דייקא כי עי"ן גימטריא ק"ל היינו שם 'מה' באחורים הנ"ל כמובא בכתבים וזה כי ה' נתן לכם השבת שהוא בחינת עולם המחשבה על כן הוא נותן לכם לחם יומים בכדי שלא תהא המחשבה טרודה בפרנסה רק תהא קשורה בקדושת שבת. וזה שבו איש תחתיו בחינת שפלות בחינת מה שבזה תלוי עיקר קדושת המחשבה והחכמה כמו שכתוב והחכמה מאין תמצא וכמבואר במקום אחר. וזה חכמה אותיות כח מה כנ"ל וזה אל יצא איש ממקומו שעל ידי זה לא יצא ממקומו ומדריגתו ולא יבא לידי בזיונות ח"ו כנ"ל: