יקרא דשבתא
שבת הוא בחינת עולם המחשבה ואז עיקר זמן עליית הניצוצות בשלימות כי כולהו במחשבה אתברירו.
ועל כן אז טוב ויפה מאד להתפלל בלי מחשבות זרות ואפילו אם מגיע לו איזה מחשבה זרה בנקל אז ביותר להעלותה. וזה מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וכו' וזה כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידך ארנן כי אין שמחה כהתרת הספיקות (וכמובן בט"ז אורח חיים סימן תקנ"ד) ועל כן אף על פי שתמיד ידוע לכל כי מלא כל הארץ כבודו ובוודאי יש ניצוצות קדושים בכל מחשבה זרה גם כן. אף על פי כן מאחר שקשה לו להעלותה יש לו צער, אמנם בשבת בנקל לו להעלותה ויש לו שמחה מאחר שהכל פועל ידיו יתברך וכל פעל ה' למענהו. אך כל זה כשבאה לו מחשבה זרה כפי המדה שאוחז בה וכפי חלקו שיש לו בקדושת שבת אמנם לפעמים באה לו מחשבה זרה שהוא מבחינת למעלה ממדרגתו ואז קשה לו להעלותה. אך אף על פי כן בכח הרצון שרוצה לשברה ולהעלותה משבר בזה כח הרשעים ובעלי מחלוקת שחולקין על איזה צדיק (שמשם באה לו המחשבה זרה זאת) כמבואר בפנים. וזה מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. כי לפעמים באה מחשבה זרה גם בשבת שקשה לתקנה ולהעלותה כי יש כמה בחינות ומדריגות בזה והמחשבה זרה הוא למעלה ממדריגתו. וזה איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת כי למה באה לו מחשבה זרה זו מאחר שאינה ממדריגתו. אך על ידי זה נמשך מפלת הרשעים ובעלי מחלוקת שחולקין על צדיקים וזה בפרוח רשעים וכו' להשמדם עדי עד וכו' יתפרדו כל פועלי און ותרם כראם קרני וכו' ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח וכו' או אפשר שיש בזה עוד מדריגות. כי יש מחשבות זרות שבאים מבחינת נגה שהוא מעורב טוב ורע וצריך להעלות הטוב שבהם. אבל יש מחשבות שהם מבחינת השלש קליפות טמאות שצריכין לבטלם לגמרי ולדחותם בדיחוי גמור. וזה גם בחול ובערב שבת שאז זמן עליית העולמות והניצוצות ונתעלה גם הטוב שבנגה ואז רוצין גם הקליפות טמאות הנ"ל לעלות ולינק מהקדושה ואז יורד שלהובא דאשא ומכוה אותם ומפילם וכו' כמבואר בכתבים היינו שאלו המחשבות אי אפשר להעלותם רק לעורר עליהם כח האש דקדושה על ידי התלהבות שבתפלה ואז הם ממילא כלים והולכין בבחינת אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו בחינת כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים וכו'. וזה גם כן בכלל בפרוח רשעים כמו עשב וכו' היינו שרוצים גם כן לעלות אבל הוא להשמדם עדי עד יתפרדו כל פועלי און ותרם כראם קרני הוא הרמת הקדושה כמבואר כל זה בכוונות: