יקרא דשבתא
שבת הוא בחינת ענוה ושפלות בחינת שבו איש תחתיו הנאמר בשבת שמרמז על ענוה ושפלות כמבואר בפנים וכן במאמר בטח בה' סימן ע"ט, ועל ידי שפלות זוכין לתורה בבחינת וממדבר מתנה שזה גם כן בחינת שבת שאז עיקר התגלות התורה בחינת תורת חסד ללמד לאחרים, בחינת ויקהל משה שצריכין להקהיל קהלות ללמדם תורה בשבת כמאמר רז"ל וכנ"ל כמה פעמים ושבת בעצמה נקראת גם כן מתנה כמו שאמרו רז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו', ואז עיקר התקרבות הגרים ובעלי תשובה כי שבת היא בחינת תשובה וכל המשמר את השבת מוחלין לו על כל עוונותיו כמאמר רז"ל, גם אז נגה נכללת בקדושה שמשם בא בחינת גרים כידוע וזה בחינת ובני הנכר הנלוים אל ה' וכו' כל שומר שבת מחללו וכו' (ישעיה נ"ו), כי קדושת שבת הוא בחינת עולם המחשבה ובחינת עולם הנשמות והוא בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה בחינת כנסת ישראל יהיה בן זוגך כי ישראל עלו במחשבה תחלה, ואז כל אחד מישראל זוכה לנשמה יתרה ואז נמשך הארה גדולה על כל נשמות ישראל ועל ידי התנוצצות הנשמות נעשין גרים ובעלי תשובה כמבואר בפנים. וזה בחינת קריאת התורה בשבת כי התורה הוא אחדות אחד עם נשמות ישראל כמבואר בפנים, וזה בחינת שנים מקרא ואחד תרגום כי גם נגה שהיא בחינת תרגום נכלל בקדושה על ידי גודל הארת התורה הקדושה שמאיר אז שזה בחינת התקרבות הגרים ובעלי תשובה כידוע, ועל כן בשבת עיקר זמן קדושת הזווג כי על ידי התנוצצות הנשמות יוכל להמשיך נשמה בהירה וזכה לבניו כמבואר בפנים ועל כן עונת תלמידי חכמים משבת לשבת, ועל ידי כל זה נתעלה ונתגדל כבודו יתברך שזה בחינת כבוד שבת בחינת ולקדוש ה' מכובד, וזה בחינת ברכו באורה כי כבודו יתברך עיקר האור בחינת והארץ האירה מכבודו ואז עולה הכבוד לשרשו היינו ליראה שזה בחינת התגלות היראה שנמשך בשבת בחינת בראשית ירא שבת בחינת אפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת, וזה בחינת וזרחה לכם יראי שמי ודרשו רז"ל על שומרי שבת וכנ"ל כ"פ וזה בחינת כבדהו בכסות נקי הנאמר בשבת כסות נקי דא כנפי מצוה היינו התקרבות הגרים ובעלי תשובה כמבואר בפנים וכל זה נמשך על ידי קדושת שבת.
ומחמת שעל ידי קדושת שבת עולה הכבוד לשרשו היינו ליראה כנ"ל ועל ידי זה זוכין לכבד יראי ה' כמבואר בפנים על כן נוהגין בשבת לילך לקבל פני תלמיד חכמים ויראי ה' ולכבדם כי זה בחינת כבוד שבת כנ"ל, ועל ידי החזרת הכבוד לשרשו שהוא היראה זוכין לשלום שזה בחינת שבת שלום כי על ידי גודל הארת הנשמה שמאיר בשבת על ידי זה נכנע זוהמת הגוף עד שגם הגוף מכניע ומבטל עצמו אל הארת הנשמה שזה בחינת שלום הפרטי בחינת שלום בעצמיו. ועל כן אז מצוה לענג את הגוף גם כן כי אז גם תענוגי הגוף הם קדושים מאד כי הכל רק לשם שמים כרצון הנשמה הקדושה. וזה בחינת השלימות שזוכין על ידי היראה של שבת וכמבואר בזוהר הקדוש שעיקר השלימות הוא על ידי קדושת שבת קדש וזה בחינת כי אין מחסור ליראיו. וזה בחינת נר שבת עדיף מפני שלום ביתו היינו בחינת שלום בעצמיו הנ"ל. ועל ידי זה זוכין לתפלה כמבואר בפנים ועל כן עיקר שלימות התפלה הוא בשבת קודש כידוע וכנ"ל כמה פעמים ועל ידי תפלה זוכין לשלום הכללי היינו לקרב כל העולמות לשלימותן וזה בחינת עליית העולמות שעולין בשבת לשרשן ושלימותן כידוע.
ועל כן בשבת בטלין כל ההשתדלות והתחבולות הגשמיות שבשביל פרנסה ומשא ומתן או רפואה.
כי אז עיקר ההשתדלות בתר קודשא בריך הוא ומאמינים שהכל נמשך רק על ידו יתברך, ואפילו בתפלה אין שואלין שאלת צרכיו כי מאמינים שעל ידי שיתתקן ברוחניות על ידי קדושת שבת על ידי זה ממילא יתתקן הכל גם בגשמיות, שזה בחינת השלום בית שלום בעצמיו שזוכין בשבת שהוא מעין עולם הבא בחינת עולם הנשמות ועל כן משתדלין אז רק בשביל הנשמה, ואז גם תענוגי הגוף יקרים מאד רק שאינם נעשין על ידי מלאכה והשתדלות רק על ידי מה שהכינו מערב שבת בבחינת מי שטרח בערב שבת וכו', וזה בחינת שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא היינו על ידי השלום של שבת שהיא רפואה כמו שכתוב שלום שלום וכו' אמר ה' ורפאתיו. וזה 'יכולה היא שתרחם' היינו בחינת ורחמיו על כל מעשיו כמבואר בפנים. ועל כן אין בשבת שום משא ומתן אפילו שאינו מלאכה כי הוא בחינת שלום הכללי בחינת עולם הבא שאז יתבטל כל המשא ומתן בבחינת עד שתכלה רגל מן השוק המבואר בפנים.
וזה אם תשוב משבת רגליך היינו בחינת התקרבות הגרים ובעלי תשובה שהיו עד הנה בבחינת רגליה יורדות מות ועכשיו עולין אל הקדושה על ידי קדושת שבת גם מרמז על שביתה ממשא ומתן כנ"ל, גם רגל מרמז על בעלי לשון הרע ומחלוקת היינו הסטרא אחרא העושין מריבה ומחלוקת אצל כל אדם בין גופו ונשמתו וכן בין אדם לחבירו שזה בעצמו בחינת רגליה יורדות מות הנ"ל, על ידי שקצצו רגלי הנחש שהיה בעל לשון הרע הראשון ונגזר עליו על גחונך תלך ועל כן רוצין לינק מרגלי הקדושה כביכול וכמבואר בפירוש האריז"ל שבסוף התיקונים על פסוק אם תשוב משבת רגלך הנ"ל, ועל ידי קדושת שבת נתבטלין בחינת המרגלים ובעלי לשון הרע הנ"ל ועולין רגלי הקדושה לשרשן שזה בחינת שלום בית שלום בעצמיו ואז כל ההשתדלות הוא רק לשם שמים בשביל תיקון הנשמה כנ"ל, וזה עשות חפציך ביום קדשי שמבטל כל עשיית חפציו ועושה הכל רק בשביל חפצי שמים שזה בעצמו גם כן בחינת התקרבות הרחוקים מאחר שגם דברים הגופניים ורחוקים מהקדושה מקרב אותם אל הקדושה.
וזה וקראת לשבת ענג כי אז גם תענוגי הגוף שלו יקרים מאד מאחר שהם רק לכבוד שבת שהוא עולם הנשמות וזה ולקדוש ה' מכובד בחינת כבוד שבת שהוא בחינת הכבוד שצריכין ליתן ליראי ה' שהם בחינת קדשים בחינת יראו את ה' קדושיו. שזה בחינת החזרת הכבוד לשרשו היינו ליראה וזה וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר שנזהר אפילו בכל דיבוריו שיהיו רק דיבור של שבת שהוא בחינת עולם הבא עולם הנשמות ומכל שכן בשאר חפציו, אז תתענג על ה' זה בחינת שלום הכללי כמו שכתוב וענוים יירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום וענוים דייקא כי כל זה זוכין על ידי ענוה כנ"ל. והרכבתיך על במותי ארץ בחינת שלימות התפלה שהוא דברים העומדים ברומו של עולם כמאמר רז"ל, וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך היינו בחינת שלום הפרטי בחינת שלום בעצמיו שזה עיקר השלימות שזה בחינת ויעקב איש תם ותרגומו גבר שלים ההיפוך ממי שאין לו שלום בעצמיו שנקרא בעל מום כמבואר בפנים. נמצא שחושב כאן ממעלה למטה היינו שיזכה לשלום הכללי ולשלימות התפלה ולשלום הפרטי בחינת שלום בעצמיו, ועל כן יעקב אבינו נטל לחלקו העולם הבא וכמאמר רז"ל כי מחמת שזכה לשלום בעצמיו על כן היה כל מגמתו רק העולם הבא שהוא עולם הנשמות וזה גם כן בחינת נחלת יעקב אביך גם שלימות התפלה הוא בחינת נחלת יעקב שהוא נחלה בלי מצרים שזה בחינת יעקב תיקן ערבית, ותפלת הערב אין לה קבע כי תחבולות גשמיות יש להם מצרים כי לפעמים צריך לעשבים אלו בשביל רפואה ואינם בנמצא במדינתו וכן כל כיוצא בזה בשאר ענינים גם כן. ואפילו התפלה שמתפללים בשביל ענינים גשמיים וצרכי הגוף הוא גם כן בבחינת מצרים כי כל עניני עולם הזה הם בבחינת מיצר וגבול, אבל שלימות התפלה שהוא רק בשביל נשמתו זה אין לו גבול ומיצר כלל בבחינת ומי גוי גדול וכו' כה' אלקינו בכל קראינו אליו וכמבואר בפנים: