יקרא דשבתא
עיקר עליית היראה לשרשה שהוא הדעת הוא על ידי קדושת שבת וכמובן לקמן בליקוטי תנינא סימן י"ז כי שבת הוא בחינת יראה בחינת ירא שבת והוא גם כן בחינת דעת כמו שכתוב לדעת כי אני ה' מקדשכם וכמבואר לקמן בסימן קי"ט וכן בליקוטי תנינא סימן י"ז הנ"ל כי בשבת נמתקין כל הדינים בבחינת וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין וכו' ואז היראה ברה ונקיה ואינה מתלבשת בשום דבר ונשאר אך יראת ה' בלבד, ומחמת שעיקר עליית היראה לשרשה הוא על ידי משפט על כן כתוב בפרשת בשלח שׁם שׂם לו חק ומשפט ופירש רש"י שבמרה נצטוו על השבת ועל הדינין וכן אמרו רז"ל (סנהדרין דף נ"ו ע"ב), וזה שנסמך שמירת המשפט לשמירת השבת גם בנביאים כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) שמרו משפט וכו' אשרי אנוש וכו' שומר שבת מחללו (ועיין גם יחזקאל כ), וזה שמבואר בספרים שבערב שבת צריך האדם לשפוט את עצמו ולפשפש מאד במעשיו, ועל ידי עליית היראה לשרשה שהוא הדעת זוכה להשגת התורה שבנגלה ועל ידי זה זוכה לתפלה במסירת נפש ועל ידי זה זוכה לתורה שבנסתר שהוא בחינת אור הגנוז בחינת השגת התורה שלעתיד שאינה נתפסת בגבול וכו' כמבואר בפנים.
וזה בחינת קדושת שבת קודש שאז עיקר התגלות התורה בחינת הכל מודים כי בשבת ניתנה תורה גם שבת הוא בחינת סיני בחינת שפלות בחינת שבו איש תחתיו הנאמר בשבת וכנ"ל כמה פעמים ואז עיקר שלימות התפלה כנ"ל כמה פעמים, ואז אין שום אחיזה להנחש בהתפלה על ידי שמסית את האדם שיתפלל לתועלת עצמו הב לן חיי ומזוני וכו' כמבואר בפנים כי בתפלה של שבת אין שואלין על צרכיו כלל ובפרט כי ממילא על ידי קדושת שבת נכנע הנחש כמבואר בזוהר הקדוש, ועל ידי זה זוכין להשגת התורה שבנסתר שהוא בחינת התורה שיתגלה לעתיד שהוא בחינת אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא כי שבת הוא גם כן מעין עולם הבא ועל כן אז עיקר זמן שלימות ההשגה בלימוד הקבלה ורזין דאורייתא וכמבואר בכתבי האריז"ל.
וזה בחינת מה שאמרו רז"ל מתן שכרה לא עבידא לאגלויי כי הוא בחינת תורה שבנסתר בחינת אור הגנוז כנ"ל וזה שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרשת י"א י"ב) שבשבת הראשון שימש אור הגנוז, ועל כן זוכין על ידי שמירת שבת קדש לנחלת יעקב שהוא נחלה בלי מצרים כמאמר רז"ל כי התורה הזאת איננה גבול ואינה נתפסת בגבול כנ"ל ועל כן נסמך שמירת שבת לבנין בית המקדש והמשכן כי בית המקדש הוא בחינת סתרי אורייתא. וזה ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם כי התורה הנ"ל הוא בחינת קדש כמבואר בפנים.
וזה את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' ופירש הזוהר הקדוש (הקדמת הזוהר דף ה) את שבתותי תשמרו דא עיגולא ורבועא דלגו וכו' היינו בחינת היראה שהוא בחינת מלכות בחינת מוראה של מלכות והוא בחינת עיגולא בחינת סמ"ך בחינת ששים המה מלכות ורבועא זה בחינת משפט וכמבואר במאמר היכל הקודש סימן נ"ט, גם רבועא מרמז על הדעת שכלול מארבע מוחין כידוע גם עיגולא הוא בחינת התפלה שהוא בחינת סמ"ך בחינת ששים המה מלכות בחינת שיתין בתי כמבואר בפנים ורבועא הוא בחינת מ"ם היינו בחינת התורה שניתנה למ"ם יום וכמובא במאמר ראיתי מנורת זהב סימן ח'. גם עיגולא ורבועא מרמז על תורה שבנגלה שהוא בחינת מלכות בחינת בי מלכים ימלוכו וכמבואר בפנים. ומלכות הוא בחינת עיגולא כנ"ל ורבועא הוא בחינת התורה שבנסתר שהוא בחינת עולם הבא שהוא בחינת מ"ם סתומה כמבואר בתיקונים ומובא לקמן בפנים במאמר דרשו ה' סימן ל"ז. וזה בחינת מ"ם וסמ"ך שבלוחות, וזה שסיים ומקדשי תיראו מקדש הוא בחינת סתרי אורייתא שנקראים קודש כנ"ל ושם עיקר מקור היראה בחינת יראו את ה' קדושיו וכתיב נורא אלקים ממקדשיך וזה בחינת מה רב טובך אשר צפנת (בחינת סתרי אורייתא שהם אור הגנוז הצפון כנ"ל)-ליראיך דוקא, כי שם עיקר היראה הפנימיית שהוא בחינת חכמה כידוע. ועיין במקדש מלך בפירושו על הזוהר הנ"ל ותבין ביותר וזה שסיים כי אני ה' כי קוב"ה ואורייתא כולא חד ועל ידי התיקונים הנ"ל הכלולים בקדושת שבת קדש נעשה כביכול הקב"ה בבחינת נגלה ועל ידי זה ממילא נתגלין גם סתרי אורייתא כמבואר בפנים ועיין לקמן בסימן ע"ג במאמר כי תעבור במים אתך אני ותבין גם לענינינו.
וזה בחינת כנסת ישראל יהיה בן זוגך בן זוגך דייקא כי שבת הוא בחינת אשה בחינת אִשֵׁה ריח ניחוח וכמבואר בפנים ומחמת שעיקר התחלת התיקון הוא על ידי עליית היראה וכן גמר התיקון שהוא השגת סתרי אורייתא הוא גם כן בחינת יראה בחינת ומקדשי תיראו כנ"ל והיראה נקראת דבר כמבואר בפנים וזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת.
וזה אם תשוב משבת רגליך רגל הוא בחינת יראה כמבואר בליקוטי תנינא סימן ד' היינו כי בחול הוא בבחינת רגליה יורדות מות ואז יש יניקה להסטרא אחרא כביכול מהיראה ואז היראה מתלבשת לפעמים באיזה יראות חיצוניות וכמובן בפנים ולקמן סימן קע"ד אבל בשבת עולה היראה לשרשה שהוא הדעת כנ"ל, וזה עשות חפציך ביום קדשי היינו שלא יעסוק אז בשום דבר מחפצי עצמו רק בחפצי שמים שהם דברי תורה כמו שכתוב כי אם בתורת ה' חפצו וכתיב וכל חפציך לא ישוו בה (משלי ג') וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה (משלי ח) ודרשו רז"ל חפצי וחפציך לא ישוו בה כי תלמוד תורה כנגד כולם. וגם מרמז על בחינת התפלה במסירת נפש שזוכין על ידי זה שהוא גם כן בבחינה הנ"ל ששוכח בחפצי עצמו לגמרי ועושה עצמו אכזרי על בניו כעורב ועוסק רק בחפצי שמים כמבואר בפנים, וזה וקראת לשבת ענג ולקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר היינו שכל כך ידבק את עצמו בקדושת שבת עד שישכח בחפצי עצמו וענג וכבוד עצמו לגמרי רק יקשר הכל לקדושת שבת, וזה בחינת ממצוא חפציך ודבר דבר ודרשו רז"ל שלא יבקש על צרכיו בשבת היינו שאפילו התפלה שלו לא יהיה לתועלת עצמו רק בשביל השם יתברך כנ"ל. וגם 'ודבר דבר' מרמז על שלימות היראה כנ"ל, אז תתענג על ה' היינו שיזכה לסתרי תורה שהוא בחינת עתיקא קדישא וכמבואר בזוהר הקדוש וכמובא במאמר לשמש שם סימן מ"ט. והרכבתיך על במותי ארץ היינו בעלי הלכות שעוסקין בתורה שבנגלה שהם בחינת מלכים בחינת בי מלכים ימלוכו כמבואר בפנים אבל הוא יהיה למעלה מהם (ורז"ל דרשו שינצל על ידי זה משיעבוד מלכיות כי שיעבוד מלכיות היא רק על ידי יראה הקדושה שמתלבשת בהם כביכול אבל על ידי כל הנ"ל ניצול משיעבוד מלכיות), והאכלתיך נחלת יעקב אביך שהוא נחלה בלי מצרים כי התורה שבנסתר הנ"ל הוא נחלה בלי מצרים כי איננה מתלבשת בגבול כנ"ל. וזה כי פי ה' דיבר היינו כל זה נעשה על ידי עליית היראה שהוא בחינת דְבַר ה' כמו שכתוב הירא את דבר ה' וכו' כי היראה הוא בחינת מלכות ומלכות פה שזה בחינת כי פי ה' דבר: