נחת השולחן
וע"כ דרסה פסול בשחיטה מבואר קצת לעיל וגם כי אין לגמור את המלחמה בזריזות יתירה בפעם אחת ביחד כי הוא מלחמה ארוכה ע,כ צריכין לשתף הזריזות במלחמה כנ"ל עם בחי' המתינות ג"כ בכדי שלא תהיה בבחי' הריסה לגמרי ח"ו וכתיב לא תוכל כלותם מהר וכו' כמבואר במ"א וע"כ צריכין שתהא השחיטה בדרך הולכה והבאה שזה בחי' עייל ונפיק רצוא ושוב המבואר בסימן ואו במאמר קרא את יהושע ועכ"פ צריך שיחזיק הסכין כמלא שני צוארים ואז אף אם שחט בהולכה או בהבאה לבד כשר. מאחר שאינו בדרך התזה לגמרי בפ"א עכ"פ ומבואר קצת לעיל מענין שני צוארים: וע"F חלדה פוסל בשחיטה. כי עיקר כח תיקון השחיטה הוא ע"י התורה הק' שעי"ז נותנים כח למלכות דקדושה להתגבר וכו' ומחברם החי"ת והנו"ן. וכל אל והבחי' הקדושי' הם בבחי' התגלות שלא בבחי' הסתר וגניבה והעלמה וחלדה ח"ו. אצל התורה נאמר לא מראש בסתר דברתי (ישעיה מ"ח) וכמו שדרז"ל (שבת דף פ"ו ע"ב) ואצל החמכה נאמר חכמות בחוץ תרונה וכו'. מלכות דקדושה היא בחינת עלמא דאתגליא כידוע. אבל המלכות דסט"א בחי' היצה"ר בחי' עשו היא רק בבחינת גניבה והעלמה וערמה ומרמה וחשך והסתרה וחלדה בבחינת מים גנובים ימתקו וכו' וכתיב אצל כל פינה תארוב וכתיב יארוב במסתר כאריה בסוכו וכמוהו רבים וכמבואר בזוה"ק בחי' ההבדל שבין האשה זונה בחי' הסט"א והיצה"ר ובין הקדושה. וע"כ גם בחי' המלכות שלהם היא בחי' מלכותא בלא תגא. והגם שגם אצל הקדושה כתיב ואת צנועים חכמה וכתיב והצנע לכת וכו' ההפרש מובן ממילא. כי זה רק בדרך צניעות והסתר מעשיו הטובים בכדי שלא יהיה לו שום התפארות מבני אדם רק יהיו כל מעשיו לש"ש בלבד באמת בלי שום פניה אחרת כלל. נמצא שאינו מעלים עצמו מחמת בושה ח"ו רק אדרבה כנ"ל. אבל פתויי היצר הוא רק בבחי' גניבה וחלדה והעלמה מחמת שהמעשים עצמם יש בהם גנות גדול גם בעיני בני אדם וכמו שארז"ל תדע אדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם, וגם בכלל כי הקדושה וכל התיקונים הנ"ל הם בבחינת אור והתגלות אבל הסט"א הוא בחי' חשך וצלמות בחי' הכסיל בחושך הולך וכתיב והיה במחשך מעשיהם. וכתיב דרך רשעים כאפילה ורבים עוד כיוצא באלה עהפסוקים שזה בחי הסתרה וחלדה בחי' חשכות כנ"ל, וע"כ מדינא אין החלדה פוסלת אלא אם הוא מחובר ממש לדבר הנשחט שזה מורה על החשכות והעלמה וחלדה שיש בגוף הענין בעצמו מחמת שמץ וגנות שיש בו. אבל אם נתכסה ונחלדת השחיטה מחמת דבר אחר כגון מטלית פרוס על צוארה ושחט שחיטתה כשרה כי לפעמים גם בקדושה יש בחי' כזאת כנ"ל. ויש מי שפוסל גם בזה. כי מאחר שהסט"א מדמה עצמה אל הקדושה כקוף בפני אדם ולפעמים מתלבש עצמו במצוות ע"כ בשעת קשרי המלחמה בח'י השחיטה צריכין לחוש וליזהר גם בזה. וגם כי לפעמים היצה"ר מונע את האדם מלעשות מצה ולפעמים שמביאו לידי עבירה ממש ח"ו עי"ז בעצמו שמתלבש עצמו במצוה זו היינו להיות הצנע לכת ביותר ולהסתיר מעשיו מבני אדם כ"כ עד שמביאו למכשול גמור ח"ו וכמובא בספרי קודש. ע"כ צריך האדם להתבונן על דרכיו וליזהר גם מבחי' חלדה כזאת כנ"ל: וענין הגרמה היינו ששחט למעלה ממקום שחיטה מבואר קצת לעיל.
ויש לבאר עוד קצת בזה בקצרה גם לענין עבודת האדם במלחמתו עם יצרו שהעיקר הוא ע"י עסק התורה ששרשה היא בבחי' חכמה עילאה ומשתלשלת כ"כ עדשמתלבשת בדברים גופניים ובכלי המעשה. ממש בחי' שכל טוב לכל עושיהם שזה בחי' ההמתקה והתיקון שנמשך ע"י שחיטת הסימנים ששרשם סמוך לצד הראש ששם משכן המוחין ומסתיימין סמוך לגוף וכלי המעשה וע"כ נכון שתהא השחיטה בעמצא הצואר דייקא. ואין כאן מקום לבאר עוד בזה. וע"כ עיקור פוסל כגון שנעקר סימן אחד מהלחי ומהבשר שש םשורש חיבורו אז אין מועיל השחיטה גם בסימן השני.
אפילו בעוף שהכשירו בסימן אחד. כי אין תיקון השחיטה מועיל אא"כ שני הסימנים מחוברין ואדוקין בשרשם אבל לא שנפרד אחד מהם לגמרי משרשו וחיבורו קודם גמר שחיטה ומובן קצת כפי הנ"ל: