נחת השולחן
הלכו' סוכה בסוכות תשבו וכו' כי בסוכות הושבתי וכו' הם הענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש. היינ וכנ"ל כי מחמת שאור השכל שהוא בחי' שמש גדול מאד ע"כ א"א לזכות אליו כ"א ע" יבחי' נו"ן שהיא בחי' מלכו. וזה בחי' הענני כבוד שהיה להם לישרא ללצל בפני אור השמש היינו בחי' הנ"ל. וי"ל שאותיות ענן רומזין לזה כי נון כפופה למעלה למעלה שהוא בחי' הנו"ן פשוטה. וזה בחי' אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם. וזה בחי' מה שצריכה הסוכה שתהיה צילתה מרובה מחמתה שזה בחי' מעשיו שהם מבחי' מלכות בחי' עשיה יהיו מרובין מחכמתו. וזה בחי' מה שמבואר בסי' תרכ"ט שדבר שמסככין בו צריך שיהיה צומח מן הארץ ותלוש ואינו מקבלל טומאה. היינו כימאחר שסכך הסוכה רומז לבחי' קבלת מלכות שמים שלימה שעי"ז ניצולין מכל רע הבא מבחי' הסט,א בחי' חמה ולבנה דסט"א בחי' היצה"ר וזוכין לקשר עצמו אל אור השכל דקדושה המלובש בכל דבר ולהתקרב עי"ז להשי"ת ע"כ צריך שיהיה הסכך צומח מן הארץ דייקא. היינו שישתדל להסתכל על אור השכל המלבוש בכל מה שישבארץ דייקא ולהתעורר מזה לעבודת השי"ת כי זה עיקר עבודת האדם בעוה"ז בבחי' והארץ נתן לבני אדם וכמובן במאמר מקץ זכרון סי' נ"ד. וזה בחי' מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך. וזה ושיהיה תלוש מן הארץ היינו שתיכף שמסתכל ומתבונן עצמו באיזה דבר יתלוש ויפריד אותו מן הארציות והגשמיות ויקשר אותו לבחי' הרוחניות שהוא בחי' השכל והחיות אלהות המלבוש בו. וזה ואינו מקבל טומאה. היינו שיזהר בנפשו להיות בורח מן העבירה הבא מהיצה"ר שממנו עיקר הטומאה היינו כי אע"פ שעוסק בזה להסתכל על השכל והחיות אלקות המלובש בכל דבר כנ"ל א"כ יוכל להתלבש היצה"ר בדבר מצוה ולפתותו שיסתכל ויתבונן גם בדבר עבירה ועל דבר שאסור להסתכל בו בכדי שיעלה גם משם בחי' הניצוץ השכל וחיות דקדושה המלובש שם בגלותו. ודבר זה הוא איסור גדול כי אסור להסתכל ולהתבונןרק בכל ענינים שהם היתר גמור להעמיק מחשבתו בהם ואין בהם שום צד יטומאה ח"ו אב ל מדבר המקבל טומאה צריכין לברוח ולהתרחק בתכלית הריחוק. שזה בחי' כד חזי ר"ש נשין שפירין הוי אמר לחביריו אל תפנו אל האלילים. ומסתמא לא הוי צריך להזהירן שלא יסתכל ובהם בתאוה ח"ו רק ר"ל אפלו באופן הנ"ל. וע"כ דקדקו שהיא דייקא דבר הצומח מ ןהארץ ולא שגידולו מן הארץ. כי בהצומח מן הארץ ניכר ונראה יותר הכח והחיות הנעלם בהארץ הגשמי הזו אשר בכח הזה היא מזרעת ומצמחת כל גידול. הארץ ומוציאה אותם מאין ליש ע"י השכל והחיות אלקו תהנעלם בה.
ומחמת כח המלכות דקדושה שהיא בחי' סוכת דוד הוא ע,י התורה הק' שהיא בחי' שבעת בחי' חצבה עמודיה שבעה כי היא כלליות כל השבעה מדות שכל אחת כלולה משבעה. ועי"ז זוכין לקבל הררת השכל דקדושה שהוא בחי' אור החמה שלעתיד שזה ב חי' והיה אור הלבנה כאור כחמה ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים. וע"כ סוכה שאין בה ז' על ז' פסולה. וזה מי שהיה ראשו (בחי' המוחין שבראש) וכובו (בחי'המדות שהם רוב מנין רוב בנין שבאדם) בסוכה ושלחנו שהוא בחי' שלחן מלכים בחי' מלכות חוץ לסוכה כי לא תיקן בחי' מלכו תוע"כ הוא כאלו לא אכל בסוכה.
כי עיקר הכל לתקן בתחלה בחי' מלכות שהוא בחי' המעשה ואז יש שלימות לחכמתו ולתורתו שהוא כלליות המדות כנ"ל: