נחת השולחן
הבדיקה צריך שתהיה לאור הנר ולא לאור הלבנה, כי אף ע"פ שהלבנה בחי' מלכות הוא ג"כ בחי' צמצום נגד בחי' אור השכל העליון שהוא בחי' חמה כנ"ל, כל זה הוא בכלליות בחי' האורות הק', אבל כשצריכין לבדוק ולחפש אחר החמץ שהוא בחי' היצה"ר לבארו ולגרשו מכל בחי' החורין וסדקין ומטמוניות שלו אז צריכין לצמצם האור עוד יותר עד שיהיה בבחי' נר יחידי, היינו להמשיך איזה ניצוץ שכל דק ורוחני שיאיר לו לחפש היטב בפרטיות בכל החורין והסדקין שלא ישאר בהם שום חמץ, אך אעפ"כ אין צריך לבדוק אלא במקומות שיש לחוש שמא הכניס בהם חמץ אבל שאר מקומות שאין דרך להיות שם חמץ אין צריכין בדיקה כי כל אחד צריך לבדוק רק במה שיודע בנפשו שהיצה"ר מתגרה בו כי אין אדם דומה לחבירו וכידוע.
וע"כ במקומות שאין הדרך להכניס שם חמץ אין צריך בדיקה בכדי שלא לפזר מחשבתו מזה ביותר ולא יכנוס בזה בבחי' ריבוי החושב ובדיקדוקים יתירים ולא יתבלבל על ידי זה לגמרי ח"ו כי גם זה מעצת היצר, ואם אולי באמת נתגלגל גם למקומות אלו איזה חמץ אין בכך כלום כי מדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה, כי מאחר שבכלל עושה תשובה בלבו על כל הפגמים שהם מצד היצה"ר וגם בדיבור ובמעשה עשה כל מה שביכלתו לעשות כי בדק וביטל כתקנת חז"ל ע"כ ממילא בטילין ומבוטלין ממנו כל מיני חמץ ואין לו חלק בהם כלל.
וזה בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכין בדיקה וכו' כי הגם שעיקר הכנעת החמץ והיצה"ר הוא על ידם כי שם עיקר קביעות המקום של קבלת עול מלכות שמים שלימה ולעסוק בתורה וכמו שארז"ל באמת משכהו לבית המדרש אעפ"כ גם הם צריכין בדיקה, וזה מפני שהתינוקות (היינו קטני הדעת) מכניסין בהם (ג"כ) חמץ היינו כנ"ל.
וזה בחי' מה שצריך כל אדם לכבד חדריו קודם בדיקה וכו', היינו כי הדברים הידועים וגלוים להאדם שהם מצד יצה"ר אלו הדברים צריכין לגרשם ולבערם מיד גם קודם זמן בדיקת חמץ בלי שום התרשלות כלל כי אל תשכן באהלך עולה כתיב רק עיקר הבדיקה בזמנו הוא על פגמים דקים שברוב הפעמים אדם טועה בהם בפרט שלפעמים דרך היצה"ר להתלבש במצוות ומטעה את האדם, על אלו הדברים וכל כיוצא בהם, צריכים לעורר כח השכל דקדושה ולחפש ולבדוק אחריהם בחורים ובסדקים ובכל מקומות הנעלמים, אבל לא על הפגמים הגלוים כי אלו צריכין לגרשם ולבערם מעצמו לגמרי קודם הבדיקה בכדי שלא יתבלבל דעתו על ידם לגמרי בשעת הבדיקה ח"ו ולא יוכל לבדוק בשלימות כנ"ל:
וזה אחר הבדיקה יהא נזהר בחמץ שמשייר להצניעו בכדי שלא יצטרך בדיקה אחרת, היינו כי אפילו אחר הבדיקה אבל עדיין לא הגיע זמן הביעור לגמרי עדיין וצריכין לשייר החמץ עד זמן הביעור וכן צריכין לשייר לאכול עוד, וכמו כן לענינינו כי עיקר ביעור חמץ שהוא היצה"ר בשלימות לא יהיה עד לעתיד כמ"ש "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", אבל לעת עתה אדרבא צריכין ליתן לו ג"כ איזה חיות בצמצום כדי חיונו וכו' כידוע, וגם כי נצרך לע"ע לקיום העולם כמו שארז"ל (יומא דף ס"ט ע"ב) חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא ולא אשכחו וכו' עי"ש, אך צריכין ליזהר על כל פנים לקדש עצמו במותר לו ולעשות גם הדברים שהם מבחי' היצה"ר כגון אכילה וכו' וכיוצא לעשות הכל לשם שמים ובצניעות וביראה כדי שלא יתן מקום להיצה"ר להתאחז בדברים אלו ואז יתגבר עליו עוד הפעם ח"ו ויצטרך לחזור ולבדוק אחריו, וזה כגון אם יטלנו עכבר בפניו, היצה"ר נקרא רשע כשדרז"ל על פסוק ויאמר זאת הרשעה וכו' וכל הרשעות של הרשעים הכל על ידו וכשדרז"ל על פסוק "יתמו חטאים מן הארץ-אזי ממילא-ורשעים עוד אינם", וארז"ל הני עכברי רשיעי נינהו וכו', היינו שלא יתאחז בו איזה רשעות בפניו ממש ח"ו בבחי' העז איש רשע בפניו, היינו שידע וירגיש בעצמו הרשעות ח"ו. או אם יחסר לחמו וכו', היינו שיראה שיחסר לו איזה דבר ולא ידע מי גרם לו החסרון אזי בודאי צריך לחזור ולבדוק בחורין ובסדקין של בתי נפשו עוד הפעם ע"כ טוב לו ליזהר בנפשו לכתחילה בכדי שלא יבא לזה.
וזה בחי' הביטול שאחר הבדיקה שאומר כל חמירא וחמיעא, בחי' ס"מ ונוקביה כידוע וכל הדברים הבאים מצדם.
דלא חזיתיה וכו', היינו שאינו רואה ומבין על זה בשעת בדיקה, ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא, ובביטול היום יאמר דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה, כי אולי יש איזה חמץ שראה אותו ואעפ"כ לא ביעריה מחמת אונס או שכחה גם הוא יהיה בכלל הביטול, וכמו כן לענינינו מה שמבטל הסט"א בלב שלם ובפרט שמוציא הביטול בדיבורו בפה מלא ממש, עי"ז מגרש ומבטל מעצמו אחיזת הסט"א לגמרי כי באמת ממילא הם בטילין ומבוטלין כי תוהו המה מהבל יחד והם רק בחי' כח המדמה כח בטל כמבואר במ"א בפרט כי סוף כל סוף יכרעו ויפולו בבחי' כי הנה אויבך יאבדו וכל העומד לישרף כשרוף דמי רק בשביל כח הבחירה נדמה כאלו יש בהם איזה ממש ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו של אדם, וע"כ בגילוי דעתא בעלמא שאינו חפץ בהם ומבטל אותם סגי בזה.
וזה ג"כ בחי' ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא רמז למה שארז"ל אי אזיל מוטב ואי לאו יזכיר לו יום המיתה בחי' כי עפר אתה ואל עפר תשוב בחי' אדם יסודו מעפר וסופו לעפר ובזה שמזכיר זאת ומדבר אותו בפה מלא עי"ז זוכה באמת לבטל ולסלק את יצרו ממנו, וכעין זה שמעתי על מה שארז"ל אומה זו משולה לכוכבים ומשולה לעפר כשהם יורדים יורדים עד לעפר ר"ל אפילו בשעת ירידתם אינם רוצים להניח את מקומם ולידבק ח"ו בסט"א אלא הם יורדים עד לעפר בבחי' יזכיר לו יום המיתה ועושין עצמן כאלו הן כבר עפר ממש ובזה מגרשין מעצמן כח הסט"א ועי"ז כשהם עולים עולים עד לרקיע וכוכבים וזוכין עי"ז לידבק בקדושת השכל העליון ע"י בחי' חמה ולבנה הנ"ל וזה לא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד וכו' לא בדק בתוך הפסח יבדוק לאחר הפסח בכדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה, כל זה לזרז את האדם בענין הבדיקה והביעור אף שלא בזמנו ואפילו לאחר זמנו לגמרי כגון לאחר הפסח שאז ממילא כבר הותר לאכול החמץ אעפ"כ צריך לבדוק ולבער החמץ שעבר עליו הפסח כי מאחר שהיה החמץ אז רומז לסט"א והיו צריכין לבערו ע"כ צריכין לבדוק אחריו גם אחר הפסח כדי שלא יכשל בו שהוא אסור בהנאה ומחמת שצריכין להכין עצמו לקדושת פסח ל' יום קודם לפסח כנ"ל ע"כ המפרש בים או יוצא בשיירא או עושה את ביתו אוצר תוך שלשים יום זקוק לבדוק. וע"כ המשכיר בית לחבירו וכו' אותו שהחמץ הוא ברשותו כשמגיע זמן בדיקה הוא צריך לבדוק ולבער כי הלא עד עתה היה היתר ועכשיו חל עליו שם איסור וחיוב בדיקה אחריו ע"כ חל עליו חובת הביעור, ועיין סי' תל"ז חילוקי דינים בזה אם המשכיר מסר לו מפתח וכו' וכן בין שכירות למכירה והכל מובן ע"פ הנ"ל.
וע"כ אפילו אחר הבדיקה אם נולד איזה ספק ושינוי צריך לחזור ולבדוק כמבואר בסימן תל"ח בדין עכבר שנכנס למקום בדוק, ובסי' תל"ט באם לא מצא ככרות שהניח וכו' עיי"ש כמה חילוקי דינים בענינים אלו והכל סובב על ענין זה כי צריכין ליזהר מאד לבלי להתרשל בענין המלחמה הזאת רק לחפש ולבדוק אחר דרכיו ועצותיו של היצה"ר בכל פעם בחיפוש אחר חיפוש כי אין לו לאדם אורב ושונא יותר ממנו ובכל פעם חושב עליו מחשבות ותחבולות רעות כשארז"ל, ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך שנאמר ואליך תשוקתו וכו' (קידושין ל' ע"ב) ע"כ צריכין ליזהר ולהשמר ממנו אפילו על צד הספק וספק ספיקות ולבלי להורות היתר לעצמו בענינים אלו כלל כי אין אדם רואה חוב לעצמו, אך אעפ"כ הכל יהיה רק ע"פ דרכי התורה הק' ובמקום שאחז"ל שאין לחוש ולבדוק כעין החילוקי דינים המבוארים בסימנים אלו אזי אין לו לחוש ולחשוב כלל רק יסמוך עצמו על הביטול מה שיודע שביטל בפה מלא ובלב שלם כל בחי' החמץ ושאור, וע"כ אין לחוש כלל בכדי שלא יכנוס בבחי' ריבוי החושב ומחשבות יתירות כנ"ל.
וע"כ אפילו אין גוף החמץ שלו רק שיש לו שייכות בו מחמת שקיבל עליו אחריות וכיוצא כעין המבואר בסי' ת"מ ותמ"א חייב ג"כ לבער בכדי שלא יהיה לו שום חלק ושייכות בבחי' הסט"א, אבל עכו"ם הנכנס בביתו של ישראל וחמצו בידו אינו זקוק להוציא כשארז"ל שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וכו' כי מאחר שביער כל החמץ שמצדו שהיה לו שייכות בו ממילא כבר ביטל כל כח הסט"א עד אשר מצדו ובחינתו יש כבר כח להמלכות דקדושה להתגבר על בחי' המלכות דסט"א, ומה שהוא רואה שאעפ"כ בכלל העולם עדיין כח היצה"ר והסט"א ומלכות הרשעה בתוקף ועוז, זה הדבר אינו שייך אליו ואין בכח להאדם הפרטי להבין כל זה כי מסתמא כך הוא רצונו ית' בשביל כח הבחירה ומסתמא לא נתבררו עדיין כל הבירורים דקדושה בשלימות עוד ענינים הרבה אשר יש בזה כידוע ואפילו בעכו"ם שכבוש תחת ידו כיון שהוא עכו"ם והוא מצד הסט"א וחמץ הוא שלו ע"כ אין להישראל שום שייכות בזה ואינו חייב לבערו:
וע"כ אפילו תערובות חמץ אסור ולא עוד אלא שאוסר במשהו כי מאחר שרומז להיצה"ר והסט"א ע"כ אוסר במשהו וכשארז"ל כך דרכו של היצה"ר היום אומר לו לאדם עשה כך וכו' ולמחר אומר לו לך עבוד ע"ז, וכמו שדרז"ל על פסוק הוי מושכי העון בחבלי השוא בתחלה דומה לחוט של בוכנא ולבסוף וכעבותות העגלה חטאה ומחמת שדרכו לפעמים להתלבש במצות ובאמת הוא מצוה הבאה בעבירה כנ"ל ע"כ צריכין ליזהר מאד גם מאיזה תערובת חמץ כל שהוא:
וע"כ החמץ שנפסל קודם זמן איסורו מאכילת הכלב מותר לקיימו, מאחר שלא היה ראוי לאכילת כלב שהוא בחי' המלכות דסט"א כמו שאמרה אסתר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי כמו שדרז"ל וכמו שאמרו לנבוכדנצר את וכלבא שוין וכן היצה"ר נקרא כלב כידוע, וע"כ חמץ כזה שאינו ראוי לאכילת כלב לא חל עליו שם איסור אבל אם כשהגיע זמן איסורו היה ראוי לאכילה אף שנפסל אח"כ מאכילת כלב חייב לבערו כיון שכבר שלט בו כח הסט"א בשעה שהגיע זמן איסורו, וע"כ גם בחמץ שנפלה עליו מפולת נתנו ג"כ השיעור עד שאין הכלב יכול לחפש אחריו וכו' היינו כנ"ל