נחת השולחן
מבואר בזוהר הקדוש חלק א' דף קמ"ב בהאי זימנא (היינו בעת שנתברך יעקב מאת יצחק) ערב פסח היה ובעי יצר הרע לאתבערא ולשלטאה סיהרא רזא דמהימנותא וכו', מכוון לענינינו, ועיין תרגום שני בענין מסירת המן איך שישראל אומרין בשעת ביעור חמץ כן תבער מלכות הרשעה וכו' מכוון ג"כ לזה.
וזה בחי' מה שזמן ביעור חמץ מן התורה הוא אחר שש, ומבואר בזוה"ק ובתיקונים שצריכין לבער אז החמץ בכדי שלא להפריש ולהבדיל ח"ו בין שש לשבע שהם בחי' חמה ולבנה ויקוים והיה אור הלבנה כאור החמה עיי"ש אבל חכמים אסרוהו שני שעות קודם כידוע. וזה שארז"ל שבשכר השבתת שאור ביום הראשון שהוא ערב פסח עתיד הקב"ה להפרע מן עשו שנקרא ראשון שנאמר ויצא הראשון וכו' היינו כנ"ל:
וזה שארז"ל כיצד ביעור חמץ פוררו וזורה לרוח או זורקו לים או שורפו, ומובא ששלש בחינות אלו שהם בחי' השלש יסודות ראשונות שהם אש רוח מים ששרשם שלש אותיות ראשונו' שבשם הוי"ה ב"ה ועל ידיהם מכניעים ומבערים כל הסט"א שהם בחי' חמץ ונותנין כח לבחי' המלכות דקדושה שהיא בחי' הה"א אחרונה שהיא בחי' מצה, היינו כנ"ל. והשלש אותיות הקדושים הם בחי' הט"ל אורות (כמובא במאמר אני ה' סימן י"א) וכולם כלולים בהתורה הקדושה, כי אורייתא שמא דקוב"ה וכו'. וזה בחי' כי טל אורות טלך ודרז"ל מי שיש בו טל תורה טל דייקא היינו כנ"ל. וע"י התורה הקדושה מכניעין כח היצה"ר ומבערין בחי' המלכות דסט"א בחי' מלכות עשו כשדרז"ל על פסוק "הקול קול יעקב וכו'", וזה הקול קול יעקב, כי הקול כלול מאש מים רוח כידוע, אך עיקר מצות ביעור חמץ הוא באש כי מהאש יצאו והאש תאכלם כי מאחר שעיקר כחם הוא ע"י היצה"ר שהוא בחי' אש בחי' נורא ביה עמרם שזה בחינת ויצא הראשון אדמוני דייקא ע"כ צריכין לבערו באש שהוא ג"כ בחי' התורה בחי' הלא כה דברי כאש היינו ללמוד תורה בכח וחמימות והתלהבות דקדושה ועי"ז נותנין כח לבחי' המלכות דקדושה שהיא ג"כ בחי' אש אוכלה עד שזוכין על ידי זה לקבל מאור השכל העליון שהוא ג"כ בחי' אש כנ"ל (וזה ג"כ מה שהפסח אינו נאכל אלא צלי אש דייקא וכן והנותר ממנו באש תשרופו וכו' בכדי שלא יהיה ממנו איזה יניקה להם ח"ו)