סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳
ט״ו
מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז, הַיְנוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד…
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־95 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְכוּ': (שמות י״ט:ו׳)
א מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז, הַיְנוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת מִדַּת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ:
ב וּבַמֶּה מַעֲלִין אֶת הַיִּרְאָה, בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כט): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְאֶרֶץ הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עו): אֶרֶץ יָרְאָה; הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת כָּל עֲסָקָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קיב): יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בַּמִּשְׁפָּט; הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפֹּט וְיָדִין בְּעַצְמוֹ כָּל עֲסָקָיו,
וּבָזֶה יָסִיר מֵעָלָיו כָּל הַפְּחָדִים, וְיַעֲלֶה בְּחִינַת יִרְאָה בָּרָה וּנְקִיָּה, וְתִשָּׁאֵר אַךְ יִרְאַת ה', וְלֹא יִרְאָה אַחֶרֶת. כִּי כְּשֶׁאֵין אָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, אֲזַי דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה, כִּי אִם אֵין דִּין לְמַטָּה, יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה (מ"ר שופטים פ' ה), וּכְשֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת הָאָדָם בְּמִשְׁפָּט דִּלְעֵלָּא, אֲזַי הַדִּין נִתְלַבֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים, וְכָל הַדְּבָרִים נַעֲשִׂים שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָאִישׁ מִשְׁפָּט כָּתוּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים מא): 'לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ' – אֲזַי 'הַכֹּל עֲבָדֶיךָ' לַעֲשׂוֹת דִּין בְּזֶה הָאָדָם;
אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, וּכְשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה, וְאֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר. וְזֶהוּ (תהלים נ): וְשָׂם דֶּרֶךְ – מִי שֶׁשָּׂם אָרְחוֹתָיו (כשדרז"ל סוטה ה:), הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵט אָרְחוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ״א:א׳): וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים –
עַל־יְדֵי־זֶה: אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקִים; זֶה בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת יב): אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא; הַיְנוּ בְּחִינַת יִרְאָה עוֹלָה מֵהַקְּלִפָּה וּמֵהָאֻמּוֹת עַל־יְדֵי מִשְׁפָּט, כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה נִתְלַבֵּשׁ בַּקְּלִפָּה. וְזֶהוּ שֶׁהָאָדָם מְפַחֵד אֶת עַצְמוֹ מֵאֵיזֶה דָבָר – מִשַּׂר אוֹ מִגַּנָּבִים וּשְׁאָר פְּחָדִים – זֶה הוּא שֶׁהַיִּרְאָה נִתְלַבֵּשׁ בְּזֶה הַדָּבָר, כִּי אִם לֹא הָיָה נִתְלַבֵּשׁ הַיִּרְאָה בְּזֶה הַדָּבָר, לֹא הָיָה כֹּחַ בְּזֶה הַדָּבָר לְהַפְחִיד אֶת הָאָדָם:
ג וְשֹׁרֶשׁ הַיִּרְאָה הוּא דַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ"עֵץ־הַחַיִּים", שֶׁמַּנְצְפַּ"ךְ הוּא בְּדַעַת דִּזְעֵיר־אַנְפִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ב׳:ה׳): אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא. וְעִקַּר הַדַּעַת הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כ״ט:ג׳): וְלֹא נָתַן לָכֶם לֵב לָדַעַת. גַּם שָׁם עִקַּר הַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לב:): דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, נֶאֱמַר בּוֹ: וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ; הַיְנוּ שֶׁיֵּדַע מִמִּי יִתְיָרֵא, הַיְנוּ לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, יִרְאַת הָרוֹמְמוּת.
ד וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לִבְחִינַת דַּעַת, זוֹכֶה לְהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ח׳:י״ב): אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה – שֶׁשְּׁכוּנַת הַתּוֹרָה אֵצֶל בַּר־דַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל ב׳:כ״א): קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין".
אֲבָל יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת תּוֹרָה: יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וּבְחִינַת נִסְתָּר. אֲבָל לִבְחִינַת נִסְתָּר אֵינוֹ זוֹכֶה אֶלָּא לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲבָל בְּזֶה הָעוֹלָם זוֹכֶה לִבְחִינַת נִסְתָּר עַל־יְדֵי תְּפִלָּה בִּמְסִירַת־נֶפֶשׁ, וְלִתְפִלָּה זוֹכֶה עַל־יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה, כִּי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּנִגְלֶה הִיא בְּחִינַת סִינַי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סד.): סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים, הֵי מִנַּיְהוּ עָדִיף, וְהֵשִׁיבוּ: סִינַי עָדִיף, כִּי הַכֹּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא; וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה הַכֹּל צְרִיכִין לָהּ, אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר זְעִירִין אִנּוּן דִּצְרִיכִין לָהּ.
וּבְחִינַת סִינַי הוּא בְּחִינַת שִׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ה.), שֶׁהִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל הֶהָרִים, וְלֹא נָתַן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל הַר־סִינַי. וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (שם ה:), שֶׁתְּפִלַּת הַשָּׁפֵל אֵין נִמְאֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ״א:י״ט): לֵב נִשְׁבָּר וְכוּ'. וְעַל־יְדֵי תְּפִלָּה שֶׁהִיא בִּמְסִירַת־נֶפֶשׁ, שֶׁמְּבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ וְאֵין גְּבוּל, וּכְשֶׁאֵין גְּבוּל, אֲזַי יָכוֹל לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה שֶׁלֶּעָתִיד, שֶׁהִיא אֵינָהּ גְּבוּל וְאֵין נִתְפֶּסֶת בִּגְבוּל:
ה וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חָזֵי לִי הַהִיא אַקְרוּקְתָא, דַּהֲוֵי כִּי אַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא. וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוֵי, שִׁתִּין בָּתֵּי. אֲתָא תַּנִּינָא בְּלַעָהּ. אֲתָא פּוּשְׁקַנְצָא וּבְלַעֵהּ לְתַנִּינָא, וּסְלִיק יְתִב בְּאִילָנָא. תָּא חֲזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילָא דְּאִילָנָא. אָמַר רַב פַּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל: אִי לָאו דַּהֲוִי הָתָם לָא הֵימְנֵהּ:
אַקְרוּקְתָא – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: צְפַרְדֵּעַ, וְזֶה בְּחִינַת עֲלִיַּת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ, הַיְנוּ דַּעַת, כִּי צְפַרְדֵּעַ הִיא מִלָּה מֻרְכֶּבֶת: צִפֹּר דֵּעָה (תנא דבי אליהו רבה פ"ז ובכוונות ההגדה), וְצִפּוֹר הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו כ״ד:ט״ז): מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ס): מִי אֵלֶּה – אוֹתִיּוֹת אֱלֹקִים – כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכוּ'; וְדֵעָה הִיא שֹׁרֶשׁ הַיִּרְאָה.
וְדַמְיָא לְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא – לְשׁוֹן (שם נח): קְרָא בְגָרוֹן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין נד.): לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה, כִּי עַל־יְדֵי עֲלִיַּת הַיִּרְאָה לִבְחִינַת דַּעַת, זוֹכִין לַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה.
וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוָה, שִׁתִּין בָּתֵּי – זֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה, כִּי כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִין לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּתְאָרִים שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְהוּא נִמְצָא לָנוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, זֶה חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם לֹא הָיָה בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לֹא הָיָה כְּדַאי לִקְרֹא וּלְכַנּוֹת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְאָרִים וּשְׁבָחִים וְתֵבוֹת וְאוֹתִיּוֹת, אֲבָל זֶה הַכֹּל חֶסֶד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה: שִׁתִּין בָּתֵּי – זֶה בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ו׳:ח׳): שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: זֶה בְּחִינַת אַבְרָהָם; וּבָתֵּי – לְשׁוֹן בָּתֵּי מַלְכוּת.
וְזֶה (שם ב): סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת – כְּמוֹ שֶׁמְּשִׂימִין אֲשִׁישׁוֹת כְּנֶגֶד אוֹר גָּדוֹל, כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בָּאוֹר הַגָּדוֹל עַל־יְדֵי אֲשִׁישׁוֹת, כֵּן גָּזַר חַסְדּוֹ לִסְמֹךְ אוֹתָנוּ בַּתְּאָרִים וּשְׁבָחִים הָאֵלּוּ. וְזֶה לְשׁוֹן: סַמְּכוּנִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת סָמֶ"ךְ, וּבְחִינַת שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, בְּחִינַת אַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת סָמֶ"ךְ בָּתֵּי.
וַאֲתָא תַּנִּינָא וּבְלַעָהּ – תַּנִּינָא זֶה בְּחִינַת נָחָשׁ, שֶׁמֵּסִית אֶת הָאָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ: הַב לָנָא חַיֵּי וּמְזוֹנָא, אוֹ שְׁאָר תּוֹעֶלֶת.
וַאָתֵי פּוּשְׁקַנְצָא וּבְלַעֵהּ – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: עוֹרֵב; וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין כב.): "מִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב", וּ"מִי שֶׁנַּעֲשֶׂה אַכְזָרִי עַל בָּנָיו כְּעוֹרֵב", הַיְנוּ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלִי שׁוּם כַּוָּנַת תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב לִכְלוּם אֶת עַצְמוֹ, וְנִתְבַּטֵּל כָּל עַצְמוּתוֹ וְגַשְׁמִיּוּתוֹ, וְנִתְבַּטֵּל כְּאִלּוּ אֵינוֹ בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים מ״ד:כ״ג): כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל־הַיּוֹם. וְזֶה בְּחִינַת (שיר השירים ה׳:י״א): שְׁחוֹרוֹת כְּעוֹרֵב. וְעַל־יְדֵי זֶה:
סְלֵיק וִיתִב בְּאִילָנָא – שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינוֹת תּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים י״ח:י״ב): יָשֶׁת חשֶׁךְ סִתְרוֹ – שֶׁסִּתְרֵי־תּוֹרָה אָדָם זוֹכֶה לָהֶם עַל־יְדֵי חשֶׁךְ, הַיְנוּ מְסִירַת־ נֶפֶשׁ, שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב, כִּי הֵם בְּחִינַת חשֶׁךְ עַל שֵׁם עֹמֶק הַמֻּשָּׂג. וְזֶה בְּחִינַת: סְלֵיק וִיתִב בְּאִילָנָא – שֶׁשָּׁם מְדוֹר הַנְּשָׁמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זוהר משפטים דף צט.): כָּל נִשְׁמָתִין מֵאִילָנָא רַבְרְבָא נָפְקִין,
וְהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁשָּׁם אֲרִיכוּת יָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ס״ה:כ״ב): כִּימֵי עֵץ יְמֵי עַמִּי; וְזֶה זוֹכֶה עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, כִּי הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל,
וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִין לְפָנָיו וּמְמַלְּאִין תַּאֲוָתוֹ, אֲזַי נַעֲשֶׂה, כִּבְיָכוֹל, בִּבְחִינַת אִשָּׁה, שֶׁהוּא מְקַבֵּל תַּעֲנוּג מֵעִמָּנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כ״ח:כ״ד): אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' – עַל־יְדֵי הָרֵיחַ נִיחוֹחַ שֶׁמְּקַבֵּל נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת אִשָּׁה, וּ"נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" (ירמיהו ל״א:כ״ב), שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת מַלְבּוּשׁ נִגְלֶה, הַיְנוּ מִבְּחִינַת שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה בְּנִסְתָּר, עַכְשָׁו נִתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה, וְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְאוֹרַיְתָא כֹּלָּא חַד, וְאָז עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה נִתְגַּלֶּה אוֹרַיְתָא, הַיְנוּ סִתְרֵי אוֹרַיְתָא.
תָּא חֲזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילָא דְּאִילָנָא – הַיְנוּ, כַּמָּה נָפִישׁ חֵילָא דְּהַאי סִתְרֵי־תּוֹרָה, שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר מֻגְבָּל, בְּשׁוּם גּוּף, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב וְנַעֲשֶׂה כְּעוֹרֵב עַל בָּנָיו:
ו וְזֶה בְּחִינַת (אבות ו): חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים שֶׁקָּנָה בְּעוֹלָמוֹ.
תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד – זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה.
שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד – זֶה בְּחִינַת הַעֲלָאַת הַיִּרְאָה לַדַּעַת. אֶרֶץ זֶה בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל, וְשָׁמַיִם זֶה בְּחִינַת דַּעַת, כִּי דַּעַת הוּא חִבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ד׳:א׳): וְהָאָדָם יָדַע. וְזֶה בְּחִינַת שָׁמַיִם – אֵשׁ וּמַיִם מְחֻבָּרִין יַחַד (חגיגה יב. ב"ר פרשה ד).
אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד – זֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת שִׁתִּין בָּתֵּי, שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת כַּנַּ"ל.
יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד – זֶה בְּחִינַת מִשְׁפָּט, הַמַּעֲלֶה אֶת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קמ״ז:י״ט): חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל.
בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד – זֶה בְּחִינַת סִתְרֵי אוֹרַיְתָא, שֶׁזּוֹכִין לָהֶם עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אַבְרָהָם.
וְזֶה (שם עח): הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ – שֶׁזֶּה יָמִין, בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת אַבְרָהָם. וְנִקְרָא הַר עַל שֵׁם עֹמֶק הַמֻּשָּׂג, וְנִקְרָא בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, בְּחִינוֹת קֹדֶשׁ, בְּחִינוֹת רֵאשִׁית, וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ (ויקרא כ״ב:י׳), וְלֹא יֹאכַל בּוֹ אֶלָּא מְקֻדָּשָׁיו וּמְקֹרָאָיו, וּבֵית־ הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת סִתְרֵי אוֹרַיְתָא:
ז וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים –
מַמְלֶכֶת זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה, כִּי בָּהּ מְלָכִים יִמְלֹכוּ (משלי ח׳:ט״ו), וּמַלְכוּת הוּא בְּחִינַת נִגְלֶה, כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עָם, וְהַכֹּל צְרִיכִין לְמֶלֶךְ, כִּי הַכֹּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא.
וְכֹהֲנִים זוֹ בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינוֹת אַבְרָהָם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים לב.), שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם וְכוּ'.
וְגוֹי קָדוֹשׁ – זֶה בְּחִינַת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, בְּחִינוֹת תּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר, הַנִּקְרָא קֹדֶשׁ. וְעַל־יְדֵי מַה זוֹכֶה לְאֵלּוּ הַבְּחִינוֹת – עַל־יְדֵי שֶׁיַּעֲלֶה וִיקַשֵּׁר בְּחִינַת יִרְאָה לִבְחִינַת דַּעַת עַל־יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר – זֶה בְּחִינַת יִרְאָה, הַנִּקְרָא דָּבָר, כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר שָׁם הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו:): מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת־שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים. מֹשֶׁה הוּא בְּחִינַת דַּעַת, וְזֶה: אֲשֶׁר תְּדַבֵּר דַּיְקָא; וְזֶה (שמות י״ח:ט״ז): כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי – שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל, הֵם מַעֲלִין וּמְקַשְּׁרִין (הַיִּרְאָה) לִבְחִינַת משֶׁה, לִבְחִינַת דַּעַת. וְזֶה:
אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא – כִּי הֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל.
נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין הַיִּרְאָה עַל־יְדֵי מִשְׁפָּט לִבְחִינַת דַּעַת, זוֹכִין לַתּוֹרָה שֶׁל נִגְלֶה, וְעַל־יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה זוֹכִין לִתְפִלָּה, וְעַל־יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכִין לְסִתְרֵי אוֹרַיְתָא.
דָּבָר זֶה בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג׳:ט״ז): אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה':
זֹאת הַתּוֹרָה שַׁיָּךְ עַל פָּסוּק עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ וְכוּ' (תהילים ק״א:ו׳): ח
עֵינַי – זֶה בְּחִינוֹת דַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג׳:ז׳): וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם. גַּם דַּעַת הֵם עֶשֶׂר שְׁמוֹת [הֲוַיָ"ה], גִּימַטְרִיָּא שְׁנֵי פְּעָמִים עַיִן, כַּיָּדוּעַ.
בְּנֶאֶמְנֵי – זֶה בְּחִינַת אַהֲרֹן, כַּמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ "שׁוֹחֵר טוֹב", וְאַהֲרֹן הוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ״ח:ל׳): וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
אֶרֶץ – זֶה בְּחִינוֹת יִרְאָה כַּנַּ"ל.
לָשֶׁבֶת עִמָּדִי – זֶה בְּחִינוֹת סִינַי, שִׁפְלוּת, אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא (ישעיהו נ״ז:ט״ו), כַּנַּ"ל.
הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים – זֶה בְּחִינוֹת תְּפִלָּה, בְּחִינַת אַבְרָהָם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית י״ז:א׳): הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.
הוּא יְשָׁרְתֵנִי – זֶה בְּחִינַת סִתְרֵי אוֹרַיְתָא, זֶה בְּחִינַת הוּא, בְּחִינוֹת עוֹלָם הַבָּא (זוהר ויצא קנד: קנח:):
[עַל־פִּי תּוֹרָה ט"ו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז]יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר יִרְאָתְךָ וְאֵימָתְךָ עַל כָּל שִׁנְאַנֵּי שַׁחַק, וְעַל כָּל הַשְּׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְעַל כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם, וְעַל כָּל בְּרוּאֵי מַעְלָה וּמַטָּה, כֻּלָּם יִרְעֲדוּן וְיִפְחֲדוּן מֵאֵימַת שְׁמֶךָ.
וּבְכֵן רַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ, עַל עֶָצֶב נִבְזֶה וְנִמְאָס כָּמוֹנִי. שֶׁתַּמְשִׁיךְ עָלַי יִרְאָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תָמִיד, וְתִהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל־פָּנַי לְבִלְתִּי אֶחֱטָא, וְאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ יִרְאָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל אֵבָרַי:
אָנָּא יְהֹוָה, זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, לְבַל אֲאַבֵּד אֶת עוֹלָמִי, חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא אִיגַע לָרִיק וְלֹא אֵלֵד לַבֶּהָלָה. וְאֶזְכֶּה לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמִי תָּמִיד, וּלְיַשֵּׁב דַּעְתִּי הֵיטֵב הֵיטֵב, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, עוֹלָם הָעוֹבֵר כְּהֶרֶף עַיִן. וְלַחֲשׁוֹב דַּרְכִּי, וְלִשְׁפּוֹט בְּעַצְמִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים, אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה בְּכָל עֵת וּבְכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה, לְהִשָּׁפֵט בְּעַצְמִי עֲלֵיהֶם בְּכָל עֵת, אִם אֲנִי עוֹשֶׂה כַּהוֹגֶן, אִם לָאו חַס וְשָׁלוֹם. לְמַעַן אֶזְכֶּה עַל־יְדֵי זֶה לְרַחֵם עַל עַצְמִי, וְלָשׁוּב מִמַּעֲשַׂי הָרָעִים וּמִמַּחְשְׁבוֹתַי הַמְגֻנּוֹת, לִהְיוֹת סוּר מֵרָע בֶּאֱמֶת, הֵן בְּמַחֲשָׁבָה הֵן בְּדִבּוּר הֵן בְּמַעֲשֶׂה. וְלַעֲשׂוֹת רַק הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ תָמִיד:
אָנָּא יְהֹוָה, חֲמֹל עָלַי בְּחֶמְלָתֶךָ, חוּס עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הַגְּדוֹלִים, חוּס וְחָנֵּנִי, וְרַחֵם עָלֵינוּ וּרְאֵה שִׁפְלוּתֵינוּ וַעֲנִיּוּתֵנוּ, כִּי בְּצָרָה גְּדוֹלָה אֲנַחְנוּ, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִתּוֹעֶה בְּלֶב יָם וּמִשּׁוֹכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל. לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, לְהֵיכָן אָנוּס, לְהֵיכָן אֶבְרַח, לְהֵיכָן אָעוּף לִשְׁכּוֹן לְהִנָּצֵל מִצָּרוֹת נַפְשִׁי הַמְּרֻבִּים מְאֹד מְאֹד. וְלֹא יָדַעְתִּי כְּלָל לִמְצוֹא אֵיזֶה דֶּרֶךְ, אֵיךְ לִצְעוֹק וְלִזְעוֹק אֵלֶיךָ, כִּי זֶה יָמִים וְשָׁנִים אֲשֶׁר אֲנִי עוֹסֵק לִקְרֹא אֵלֶיךָ לְעוֹרֵר חֲסָדֶיךָ לְגַלּוֹת רַחֲמֶיךָ, שֶׁתְּזַכֵּנִי לָצֵאת מֵרַע לְטוֹב, מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, שֶׁתַּעַזְרֵנִי לַעֲזוֹב דַּרְכִּי הָרָע וּמַחְשְׁבוֹתַי הַמְגֻנּוֹת מְאֹד, כַּאֲשֶׁר לִמַּדְתָּנוּ עַל־יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהַתְּפִלָּה מוֹעִילָה לְכָל־דָּבָר, וְעִקָּר הַהִתְקָרְבוּת אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת הוּא עַל־יְדֵי תְפִלָּה, וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל־פֶּה. וַאֲפִלּוּ קוֹל צְעָקָה מִבֶּטֶן שְׁאוֹל, מֵעִמְקֵי עֲמָקִים, אַתָּה שׁוֹמֵעַ בְּרַחֲמֶיךָ, וְלָמָּה לֹא תַטֶּה אֹזֶן לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי עַבְדְּךָ הָעוֹמֵד לְפָנֶיךָ, הַצּוֹעֵק אֵלֶיךָ זֶה זְמַן רַב.
וְלֹא דַּי שֶׁאֵינִי זוֹכֶה לְהֵיטִיב מַעֲשַׂי בְּכָל יוֹם, אַף גַּם בְּכָל יוֹם וָיוֹם צָרַת נַפְשִׁי מְרֻבָּה מֵחֲבֵרוֹ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל מָה אֶעֱשֶׂה, אֵיזֶה עֵצָה וְתַחְבּוּלָה אֲבַקֵּשׁ, לְהַמְשִׁיךְ עָלַי כֹּחַ הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר וְלִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרִי הָרָע, וְלָכוֹף וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל אֶת תַּאֲווֹתַי, כִּי אֵין לִי שׁוּם דֶּרֶךְ לָנוּס מִמַּה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לָנוּס, לְהַצִּיל אֶת נַפְשִׁי מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם, כִּי אִם עַל־יְדֵי תְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּצְעָקָה וְשַׁוְעָה וּזְעָקָה אֵלֶיךָ, וְגַם זֶה נִמְנַע מִמֶּנִּי, כִּי אֵיךְ יִזְכֶּה נִרְדָּף וּמֻכֶּה, מְמֻשָּׁךְ וּמְמֹרָט כָּמוֹנִי, לִתְפִלָּה וּצְעָקָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. רַק אֲנִי מְחֻיָּב לִצְעוֹק וּלְהִתְפַּלֵּל כְּפִי כֹּחִי. וְאִם גַּם זֶה אֵינוֹ מוֹעִיל לִי חַס וְשָׁלוֹם, לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת, אֵיךְ לְבַקֵּשׁ לִי מָנוֹס וּמִבְטָח:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֱמֶת יָדַעְתִּי, כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי הַחַיָּב וּבִי אֲדוֹנִי הֶעָוֹן, כִּי אֵינִי מִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲווֹתַי אֲפִלּוּ שָׁעָה קְטַנָּה, וּבַעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים הָיִיתִי כְּמִי שֶׁמּוֹשֵׁךְ עַל עַצְמוֹ אֶת הַתַּאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְגָרְשָׁם וּלְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, אַף גַּם מְשַׁכְתִּים עָלַי, רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵעַתָּה. אַךְ הֲלֹא גַּם עַל זֶה כְּבַר בִּקַּשְׁתִּי מִלְּפָנֶיךָ וְהִפַּלְתִּי תְּחִנָּתִי לִפְנֵי חֲסָדֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁתִּמָּלֵּא רַחֲמִים עָלַי, וְתַצִּילֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי בְּעַצְמִי, לְבַל אֶהְיֶה עוֹד אַכְזָר עַל נַפְשִׁי הָאֻמְלָלָה מְאֹד, וְאֶזְכֶּה לְרַחֵם עַל עַצְמִי. כִּי אֵין רַחֲמָנוּת בָּעוֹלָם כְּמוֹ הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עַל מִי שֶׁנִּתְרַחֵק מִמְּךָ, וַעֲדַיִן אֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת, כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ בֶּאֱמֶת, יְהֹוָה אֱלֹהָי, רוֹפֵא חוֹלִים, מַתִּיר אֲסוּרִים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, שׁוֹמֵעַ אֶנְקַת אֶבְיוֹנִים, חֲמֹל עָלַי וְאַל תַּעַזְבֵנִי וְאַל תִּטְּשֵׁנִי, רְאֵה עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ,
וַאֲנִי יָדַעְתִּי גוֹאֲלִי חַי, וְאַתָּה חוֹשֵׁב מֵרָחוֹק לְהֵטִיב אַחֲרִיתִי, וּלְהָשִׁיב אֶת שְׁבוּתִי, עֲנֵנִי יְהֹוָה עֲנֵנִי, עָזְרֵנִי עָזְרֵנִי, חָנֵּנִי חָנֵּנִי, הוֹשִׁיעֵנִי הוֹשִׁיעֵנִי, תֶּן לִי חֲנִינָה וְלֹא אֹבַד, זַכֵּנִי וְעָזְרֵנִי לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וַעֲשֵׂה אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקֶּיךָ אֵלֵךְ וְאֶת מִשְׁפָּטֶיךָ אֶשְׁמֹר. וְזַכֵּנִי לְמִשְׁפָּט דִּקְדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת,
שֶׁאֶזְכֶּה לְיַשֵּׁב דַּעְתִּי בְּכָל יוֹם תָּמִיד, וְאֶשְׁפֹּט אֶת עַצְמִי הֵיטֵב, וְאָדוּן בְּעַצְמִי אֶת כָּל הָעֲסָקִים וְהָעִנְיָנִים וְהַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה אִם כַָּךְ רָאוּי לִי לַעֲשׂוֹת, לְבַלּוֹת יָמִים בְּמַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה חַס וְשָׁלוֹם. וְאֶזְכֶּה לֶאֱחֹז אֶת דַּעְתִּי הֵיטֵב זְמַן מְסֻיָּם בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת הַזֶּה וּבַמִּשְׁפָּט הַזֶּה, וְלֹא אָנִיחַ אֶת דַּעְתִּי וּמַחֲשַׁבְתִּי לִבְרֹחַ מִזֶּה מְהֵרָה, רַק אֶזְכֶּה לִכְנוֹס בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת הַזֶּה וּבַמִּשְׁפָּט הַזֶּה הֵיטֵב הֵיטֵב, עַד שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁיִּתְחַזֵּק יִשּׁוּב דַּעְתִּי בֶּאֱמֶת בְּתֹקֶף גָּדוֹל וּבְהִתְגַּבְּרוּת חֲזָקָה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָסוּר וְלָשׁוּב מֵעַתָּה תֵכֶף וּמִיָּד, מִכָּל הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים וּמִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, וְלֶאֱחֹז רַק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים תָּמִיד:
וְעַל יְדֵי־זֶה תְּזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ לְיִרְאָה שְׁלֵמָה, לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וְתִהְיֶה יִרְאָתִי בָּרָה וּנְקִיָּה בְּלִי שׁוּם פְּסֹלֶת, וְיִהְיֶה לִי רַק יִרְאַת יְהֹוָה לְבַד, וּתְגַדֵּל חַסְדְּךָ עִמִּי וְתַמְתִּיק וּתְבַטֵּל מֵעָלַי וּמֵעַל זַרְעִי וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל כָּל־מִינֵי דִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְאַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲשַׂי וְאַל תִּשְׁפְּטֵנִי כְּמִפְעָלִי. אַל תָּבוֹא בְּמִּשְׁפָּט עִמִּי כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי. רַק תִּגְזֹר בַּחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים וְהַמְּרֻבִּים לְבַטֵּל מֵעָלַי כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וְכָל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם פִּתְחוֹן־פֶּה לְעוֹרֵר דִּין וּמִשְׁפָּט חַס וְשָׁלוֹם, רַק תְּזַכֵּנִי שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי אֶשְׁפֹּט עַצְמִי הֵיטֵב בְּכָל עֵת, לְעוֹרֵר עַצְמִי לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת תָּמִיד, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. ס
וְתַצִּילֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מִכָּל מִינֵי יִרְאוֹת חִצּוֹנִיּוֹת, מִיִּרְאוֹת נְפוּלוֹת, שֶׁלֹּא אִירָא וְאֶפְחַד מִשּׁוּם שַׂר וְאָדוֹן, וְלֹא מִשּׁוּם מִין חַיָּה רָעָה וְלִסְטִים, וְלֹא מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אִם מִמְּךָ לְבַד אִירָא וְאֶפְחַד, וְתִהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל־פָּנַי תָּמִיד לְבִלְתִּי אֶחֱטָא. וְאֶזְכֶּה לְהַעֲלוֹת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ לַדַעַת הַקָּדוֹשׁ. וְאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ הָעֲצוּמִים לְהַשְׁלִים דַּעְתִּי בִּשְׁלֵמוּת בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, לְמַעַן אֵדַע מִמִּי אֶתְיָרֵא, לְיִרְאָה אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל לְבָד. וְיֻמְשַׁךְ הַיִּרְאָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל אֵבָרַי בִּרְמַ"ח אֵבָרַי וּבִשְׁסָ"ה גִידַי, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת מָלֵא אֵימָה וָפַחַד וְיִרְאָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת מִשִּׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה תָמִיד, וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְדַעַת שָׁלֵם בֶּאֱמֶת בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה:
יְהֹוָה אֱלֹהִים, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת גֹּדֶל פְּחִיתוּת וְשִׁפְלוּת וּפְגַם דַּעְתֵּנוּ, כִּי דַּעְתֵּנוּ נִפְגְּמָה וְנִתְקַלְקְלָה מְאֹד עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ הַמְגֻנּוֹת וְדֵעוֹתֵינוּ הַמְבֻלְבָּלוֹת מְאֹד, עַד אֲשֶׁר אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשֵׁנוּ, אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. אָנָּא יְהֹוָה, מָלֵא רַחֲמִים, חֲמֹל עָלַי וְחָנֵּנִי מֵאִתְּךָ דֵעָה שְׁלֵמָה, שֶׁאֶזְכֶּה לְדַעַת שָׁלֵם דִּקְדֻשָּׁה, לְמַעַן אֵדַע אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, וְאִירָא מִמְּךָ תָמִיד, וְאֶזְכֶּה לְיִרְאָה עִלָּאָה יִרְאַת הָרוֹמְמוּת:
וּבְכֵן תְּזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תָמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה, וְתִפְתַּח אֶת דַּעְתִּי וְתָאִיר עֵינַי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאֶזְכֶּה לִלְמֹד תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה בְּשֵׂכֶל צַח וָזַךְ. וְאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהָבִין בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי לוֹמֵד, וְלֹא יִהְיֶה כֹחַ לְשׁוּם מְבַלְבֵּל לְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתִּי חַס וְשָׁלוֹם בִּשְׁעַת לִמּוּדִי בְּשׁוּם בִּלְבּוּל שֶׁבָּעוֹלָם, הֵן מַחְשְׁבוֹת חוּץ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת מֵהֶבְלֵי עוֹלָם, הֵן בִּלְבּוּלִים וְעִרְבּוּבִים וְעַקְמוּמִיּוּת בְּעִנְיָן הַלִּמּוּד בְּעַצְמוֹ. מִכֻּלָּם תַּצִּיל אוֹתִי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, רַק אֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר בְּרַחֲמֶיךָ לְסַלֵּק וּלְבַטֵּל מֵעָלַי כָּל מִינֵי בִּלְבּוּלִים וְעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבָּעוֹלָם בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד. וְאֶזְכֶּה לִלְמֹד הַרְבֵּה בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה, בְּשֵׂכֶל צַח וָזַךְ בֶּאֱמֶת, וְאֶזְכֶּה לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר כָּל סִפְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל־פֶּה וְלִלְמֹד אוֹתָם כַּמָּה פְּעָמִים.
אָנָּא יְהֹוָה, מָלֵא רַחֲמִים, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֹצֶם הַבִּלְבּוּלִים וְהָעִרְבּוּבִים שֶׁמְעַרְבְּבִים וּמְסַבְּבִים וּמְבַלְבְּלִים אֶת דַעְתִּי תָּמִיד, וּבִפְרַט בְּעֵת לִמּוּדִי, עַד שֶׁלֹּא זָכִיתִי עַד הֵנָּה לִלְמֹד שָׁעָה קַלָּה בְּמַחֲשָׁבָה זַכָּה וּנְכוֹנָה. וְכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֲפִלּוּ בְּעֵת לִמּוּדִי, דַעְתִּי מְבֻלְבֶּלֶת וּמְטֹרֶפֶת מְאֹד, בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים וְעִרְבּוּבִים וּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל שְׁטוּת וְעַקְמִימוּת הַלֵּב, אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת, בְּלִי שִׁעוּר וָעֶרֶךְ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ לְהֵיכָן אֶבְרַח לְהַצִּיל אֶת נַפְשִׁי מֵהֶם,
יְהֹוָה אֱלֹהִים אַתָּה יָדָעְתָּ, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת פִּזּוּר דַּעְתֵּנוּ כִּי פָּגַמְנוּ וְקִלְקַלְנוּ אֶת דַּעְתֵּנוּ מְאֹד, וְזֶה יָמִים וְשָׁנִים אֲשֶׁר דַּעְתִּי מְפֻזֶּרֶת מְאֹד, וּמְשׁוֹטֶטֶת בְּכָל עֵת בִּשְׁטֻתִים וּבִלְבּוּלִים וּבְהִרְהוּרִים רָעִים וּבְכַמָּה מִינֵי פְּגָמִים, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְפָרֵשׁ כְּלָל. אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְּמוֹ אֶפֶס קָצֶה מֵעֹצֶם בִּלְבּוּל עֲכִירַת הַדַּעַת, יִכְלֶה הַזְּמַן, וְכָל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת שֶׁגִּלִּיתָ לָנוּ עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת, אֵיךְ לְהִנָּצֵל מֵהֶם בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, מָרַדְנוּ בָּהֶם וְלֹא קִיַּמְנוּם. עַד שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים קִלְקַלְנוּ וּפָגַמְנוּ מְאֹד בְּכָל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת שֶׁגִּלִּיתָ לָנוּ כְּבַר, וַאֲשֶׁר אַתָּה מְגַלֶּה לָנוּ וּמְרַמֵּז לָנוּ בְּכָל עֵת עֵצוֹת יְשָׁרוֹת, אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִבִּלְבּוּל וּפִזּוּר דַּעְתֵּנוּ, כִּי לֹא הָיִיתִי מִתְגַּבֵּר כְּלָל לְקַיְּמָם, עַד אֲשֶׁר נִתְבַּלְבְּלָה וְנִתְפַּזְּרָה דַּעְתֵּנוּ כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר וְלַעֲזֹב מַחְשְׁבוֹתֵינוּ הָרָעוֹת וְלֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי עֵצוֹתֶיךָ הַטּוֹבוֹת, שׁוּב אֵין אָנוּ יְכוֹלִים כְּלָל לְהַחֲזִיק מַחְשְׁבוֹתֵינוּ בִּמְנוּחָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה אֲפִלּוּ זְמַן מוּעָט.
יְהֹוָה אֱלֹהִים, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, רַחֲמָן הָאֱמֶת, מָלֵא רַחֲמִים בְכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע תָּמִיד, אַתָּה יָדַעְתָּ כַּמָּה אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים עַכְשָׁיו מִקְּדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה וּמִשְּׁלֵמוּת הַדַּעַת, וּכְבַר כִּלִּינוּ שְׁנוֹתֵינוּ בְּהֶבֶל וָרִיק, בְּבִלְבּוּל הַדַּעַת וּבְמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּפְגוּמוֹת מְאֹד, בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. וַעֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לְיִשּׁוּב הַדַּעַת כָּרָאוּי בֶאֱמֶת אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת מִנְּעוּרֵינוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי חָטָאנוּ עָוִינוּ וּפָשַׁעְנוּ מְאֹד וּפָגַמְנוּ בְּהַבְּרִית קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר עַל־יְדֵי זֶה נִטְרַף וְנִתְבַּלְבֵּל דַּעְתֵּנוּ מְאֹד, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלַל אֵיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמֵנוּ, וּבְאֵיזֶה דֶּרֶךְ נִזְכֶּה לָשׁוּב אֶל הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת, כִּי קִלְקַלְנוּ וּפָגַמְנוּ בְּכָל הַדְּרָכִים וְהַשְּׁבִילִים שֶׁל הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה:
אָנָּא יְהֹוָה, חֲמֹל עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, חוּס וַחֲמֹל נָא עַל נַפְשִׁי הָאֻמְלָלָה מְאֹד, הַיְגֵעָה מְאֹד, הַחֲלוּשָׁה מְאֹד, הָרְעֵבָה וּצְמֵאָה מְאֹד, הַמֻּנַּחַת בְּמָקוֹם שֶׁמֻּנַּחַת, כַּאֲשֶׁר אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ גֹּדֶל עֹצֶם הָרַחֲמָנוּת אֲשֶׁר עָלֵינוּ בָּעֵת הַזֹּאת, בְּעוּקְבָא דִמְשִׁיחָא בְּעֹמֶק הַגָּלוּת. צָרוֹת נַפְשֵׁנוּ הִרְחִיבוּ מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וָעֶרֶךְ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר כְּלָל חֵלֶק אֶחָד מֵאֶלֶף וּרְבָבָה מֵהֶם. אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָזְרֵנוּ, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חָנֵּנוּ, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל מַה לְּדַבֵּר, וּבְאֵיזֶה דֶּרֶךְ נִזְכֶּה לְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתְךָ, אַחַר שֶׁנִּאַצְנוּ עֵצוֹתֶיךָ הָעֶלְיוֹנוֹת וּמָרַדְנוּ נֶגְדְּךָ הַרְבֵּה מְאֹד:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי כָל דִּבּוּרַי וּבַקָּשׁוֹתַי וּתְחִנּוֹתַי וְכָל מַה שֶּׁאֲנִי מְצַפֶּה וּמְקַוֶּה וּמְיַחֵל עֲדַיִן לִישׁוּעָתְךָ בֶּאֱמֶת כְּהֶרֶף עַיִן, בְּכֻלָּם אֵין לִי שׁוּם סְמִיכָה וּמִבְטָח וּמָנוֹס, כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת אֲשֶׁר זִכִּיתָ אוֹתָנוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת. וְגַם בַּדּוֹר הַזֶּה זִכִּיתָ אוֹתָנוּ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמָם עָלֵינוּ, וְעַל כֹּחָם הַגָּדוֹל לְבַד נִשְׁעָנְנוּ. וּבְכֵן יֶהֱמוּ נָא מֵעֶיךָ עָלֵינוּ, יֶהֱמוּ וְיִכָמְרוּ רַחֲמֶיךָ הָעֲצוּמִים עָלֵינוּ, עַל מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ כָּמוֹנוּ, עַל עָנִי וְכוֹאֵב, נִכְאֵה לֵבָב כָּמוֹנוּ, וְעָזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל מַחְשְׁבוֹתַי הָרָעוֹת, וְאֶזְכֶּה לְהַשְׁלִים דַּעְתִּי בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. וּתְזַכֵּנִי לִלְמֹד וְלַהֲגוֹת בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תָמִיד יוֹמָם וָלָיְלָה, וְאֶזְכֶּה לִלְמֹד בִּמְהִירוּת גָּדוֹל בְּלִי שׁוּם בִּלְבּוּלִים כְּלָל, וְאֶזְכֶּה שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ מוֹחִי, וְיִהְיֶה מוֹחִי וְשִׂכְלִי זַךְ וָצַח וְנָקִי בְּלִי שׁוּם פְּסֹלֶת כְּלָל, וְיִהְיֶה מוֹחִי וְשִׂכְלִי מָהִיר וְחָרִיף לְהָבִין הַדָּבָר עַל בּוּרְיוֹ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בִּמְהִירוּת גָּדוֹל בְּלִי עִיוּן כְּלָל.
וּתְרַחֵם עָלַי, שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי, שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּלִבִּי שׁוּם צַד גֵּאוּת וּפְנִיּוֹת כְּלָל. וְגַם כַּאֲשֶׁר תְּזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ לִלְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה אֶזְכֶּה לְבַל אַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי כְּלָל, וְלֹא יַעֲלֶה בְלִבִּי חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה, שׁוּם פְּנִיּוֹת וְגַסּוּת הָרוּחַ כְּלָל. וְאֶזְכֶּה לִלְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה לִשְׁמָהּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, בַּעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת בֶּאֱמֶת, וְאֶזְכֶּה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה:
וּבְכֵן תְּזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִתְפִלָּה בֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי וְאֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ בֶּאֱמֶת, וּתְעוֹרֵר אֶת לְבָבִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׁפֹּךְ שִׂיחִי לְפָנֶיךָ, לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ תָמִיד בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים. וְאֵת כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר נִסְתָּר וְנִצְפָּן בִּנְקֻדָּתִי הַטּוֹבָה, אוּכַל לְהוֹצִיא לָאוֹר עַל־יְדֵי דִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בֶּאֱמֶת מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, עַד שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁיִּתְגַּלֶּה הַטּוֹב הַנֶּעְלָם וְהַנִּסְתָּר אֶצְלִי, וְיִתְגַּבֵּר הַטּוֹב עַל הָרָע, עַד שֶׁאַכְנִיעַ וַאֲבַטֵּל אֶת הָרַע לְגַמְרֵי, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לָצֵאת מֵרַע לְטוֹב, מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר גָּדוֹל.
וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בֶּאֱמֶת, וְאֶזְכֶּה לְבַטֵּל כָּל יֵשׁוּתִי וְגַשְׁמִיּוּתִי וְלֹא אֶתְפַּלֵּל בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת עַצְמִי כְּלַָל, רַק אֶזְכֶּה לְהִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה כְּאִלּוּ אֵינֶנִּי בָּעוֹלָם כְּלָל, וְכָל כַּוָּנָתִי בִּתְפִלָּה יִהְיֶה רַק לְשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, לְהַעֲלוֹת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת, לְגַלּוֹת אֱלָהוּתְךָ בָּעוֹלָם.
וְכַאֲשֶׁר כְּבַָר הִתְחַלְתָּ בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים לְגַלּוֹת אֱלָהוּתְךָ בָּעוֹלָם, וְלִמַּדְתָּנוּ עַל־יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים לְסַדֵּר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים לְפָנֶיךָ, וְהוֹרֵיתָ לָּנוּ שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, וְגָזַרְתָּ בְּחַסְדְּךָ לִסְמֹךְ אוֹתָנוּ בְּתָאֳרֶיךָ וּשְׁבָחֶיךָ, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ רְשׁוּת וְכֹחַ לְכַנּוֹת וְלִקְרוֹת אוֹתְךָ בִּתְאָרִים וּשְׁבָחִים, אֲשֶׁר עַל־יְדֵי זֶה לְבַד יֵשׁ לָנוּ סְמִיכָה וְתִקְוָה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וְלָדַעַת אוֹתְךָ בְּלֵב שָׁלֵם. כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תְּזַכֶּה אוֹתָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּבִכְלַל יִשְׂרָאֵל תְּזַכֶּה אוֹתִי גַּם־כֵּן, וְתִתֶּן לִי דַעַת אֲמִתִּי דִקְדֻשָּׁה עַל־יְדֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁאֶזְכֶּה לְסַדֵּר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לְפָנֶיךָ תָמִיד כָּל יְמֵי חַיַּי, בֶּאֱמֶת בֶּאֱמוּנָה וּבְדֵעָה נְכוֹנָה וּמְיֻשֶּׁבֶת. וְאֶזְכֶּה לְכַוֵּן אֶל הָאֱמֶת וּלְכַנּוֹת וְלִקְרוֹת אוֹתְךָ בִּתְאָרִים וּשְׁבָחִים הֲגוּנִים הָרְאוּיִם לִקְרוֹת אוֹתְךָ בָּהֶם, בְּאֹפֶן שֶׁיַּעֲלוּ דִּבְרֵי תְחִנּוֹתַי וּבַקָּשׁוֹתַי וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאֲנִי מְסַדֵּר לְפָנֶיךָ, לְרָצוֹן. וִיעוֹרְרוּ רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָלַי, וְתִתְרַצֶּה וְתִתְפַּיֵּס אֵלֵינוּ.
וּתְזַכֵּנוּ מֵעַתָּה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם חָנֵּנִי, כִּי עֵינַי לְךָ תְלוּיוֹת וּמְחַכּוֹת, שֶׁתְּזַכֵּנִי לָבוֹא לִתְפִלָּה בֶּאֱמֶת, וְאֶזְכֶּה לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה תָמִיד, עַד שֶׁאֶזְכֶּה עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה לָבוֹא וּלְהַגִּיעַ וּלְהַשִּׂיג סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים. וְאֶזְכֶּה לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז, אֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לְגַלּוֹת לְצַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהוּא פְּנִימִיּוּת סִתְרֵי תוֹרָה. וּתְזַכֵּנִי לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם יְהֹוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.
אֲדוֹן כֹּל, מָלֵא רַחֲמִים, חָנֵּנִי וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְתוֹרָה וּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, עַד שֶׁאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לִטְעֹם גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה טַעַם אוֹר הַגָּנוּז אֲשֶׁר גָּנוּז וְצָפוּן לִירֵאֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם.
כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין טוֹב אֲמִתִּי בָּעוֹלָם, כִּי אִם לִהְיוֹת סוּר מֵרָע בֶּאֱמֶת וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים, לִהְיוֹת מְשֻׁעְבָּד וּבָטֵל אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הָעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת תָּמִיד, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲשֶׁר זֹאת הִיא הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּיִּית וְהַנִּצְחִיִּית, עֲשֵׂה עִמִּי כְּחַסְדֶּךָ, וְזַכֵּנִי לִטְעֹם מִטּוּבְךָ הָאֲמִתִּי. מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן. חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וּמִטּוּבְךָ תַּשְׂבִּיעֵנִי, וּמִזִּיו כְּבוֹדְךָ תַּרְאֵנִי, וּלְחַיִּים נִצְחִיִּים תְּזַכֵּנִי, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אָמֵן סֶלָה:
פעם אחת אמר מוהרנ"ת ז"ל לפני אנ"ש את התורה אור הגנוז, המתחלת מי שרוצה לטעום טעם אור הגנוז וכו' צריך לעסוק בבחי' משפט, שהוא התבודדות. וכשסיים התורה ונשארו אנ"ש, ענה ואמר להם, שהפירוש של התורה הוא: "מי שרוצה לטעום אור רבינו הקדוש, שהוא אור הגנוז, ירבה בהתבודדות":
לא היה כדאי וכו' ותיבות ואותיות. לכאורה אין זה הקשר שרמז מבואר מקודם. אבל מרחוק תבין בזה, כפי שמכוונים גם כן [דבריו] המובא בפנים [בסעיף ז'], "שעיקר הדיבור שם הוא" עכ"ל:
נחש, שמסית את האדם שיתפלל לתועלת עצמו. עיין לקמן בפנים, שזה מה שמבואר מקודם על אודות המסירת נפש שצריכין בהתפלה, באופן שיתבטל כל גשמיותו, ולא יהיה [שייך] כלל לבקש על עצמו:
הוא בחינת דעת וכו', שישראל שהם בחינת משפט וכו'. עיין לעיל, שכל נשמתין מאילנא רברבא נפקין. כי הנראה לפי כל זה, שכשנפש מישראל מעמיד במשפט ארץ היראה להדעת, תעמיד ותתעלה על ידי זה גם בעצמה לשם. ששם בהדעת והתורה שבנגלה, ששרשה מהתורה שבנסתר, שהיא האילנא רברבא הנ"ל, שורש נפשות ישראל, שעליהם יסובב כלליות הכתוב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו', שנאמר להם בבואם להר סיני המוב"פ. שעל ידי זה נקראים כל אחד מנפשותיהם, גם בהשתלשלותם למטה, כל אחד בשם מלך, להיות סובב עליהם הכתוב המוב"פ, מלך במשפט וכו':
וגם ממילא מובן בכל זה, שאף על פי שאור הגנוז שלמעלה בבית הר ה' המוב"פ, כולו אחד ומקודש בקדושת אלקותו, למעלה מגבולי התיבות ואותיות דברי היראה, עיין היטב בפנים. אבל מיד כשמתחיל להשתלשל למטה, בבחינת התפלה, יהיה לשתין בתי מלכות, שבקריאת התפלה שאנו קוראים להשם יתברך, ומכנים אותו על כל פנים בתיבות ואותיות. שלפי זה יש לפרש גם כן, שמזה בעצמו נתהווה אחר כך במדריגה שלמטה מאתה [הששים רבוא אותיות] אקרא דהגרוניא במוצאות הפה, שבלמודי חכמת ממלכת התורה שבנגלה, עיין בפנים. ומשם הערמה והדעת, שיוצאים מאתו דברי היראה ומשפטי חוקיה [עיין בפנים], להששים רבוא נפשות ישראל. שמירידת המלכות הזאת, נשתלשלו ונתהוו כל הדברים שבכל העולמות.
ולמטה בהארץ המוב"פ, נאחזות מאד הקליפות בהגשמיות שבה, וגם יגדילו לעשות, להיות עיקר כריכתם בגשמיות הגופים שנפשות ישראל מתלבשים בהם. ואם אינם מתגברים לכלכל כל דברי עסקי גופיהם על פי חוקי משפטי התורה, להעלאת היראה הנ"ל, נתעורים הדינים שמאתה, להתלבש יותר בכל הדברים כמוב"פ. אבל השם דרך באלה המשפטים המוב"פ, אראנו בישע אלקים, שהיא השכינה והארץ הנ"ל כידוע, להתעלות בשרשם שבשמים, ליחוד וחיבור אש הגבורות שבמ'נ'צ'פ'ך' שבה, במימי החסדים עיין היטב בפנים.
כי עכשיו היא חולת אהבה כידוע, שעבור זה צעקתה המוב"פ סמכוני באשישות, [שהוא] תילי התורה שבנגלה, שמהם כלי העששית בהעין המוב"פ, לקבל ולהביט על ידם בהאור הבלתי גבול של השם יתברך ותורתו, שעבור זה היה כל כוונתו יתברך בבריאת גוף האדם הראשון, שהיה כלליות הנשמות שיצאו מאילנא רברבא הנ"ל, אשר בענפוי ידורון כל צפרי שמיא עיין היטב בפנים, וכל התיקון הנ"ל, היה תלוי בתפילתו, ושמירתו את החוק שהיה כלליות כל חוקי משפטי התורה כידוע, שעל ידי זה היה זוכה מיד לאכילת הקודש שמפרי עץ החיים, והאריכות ימים המוב"פ. כי בלי כלי הגוף, אי אפשר לקבל משם כידוע. אך גם הם, מוכרחים לזככם על כל פנים לזה בתכלית הזיכוך, על ידי המסירות נפש והשפלות, עד שהיא בבחינת ביטול לגמרי כמוב"פ, שאז דייקא נתהווים כלי העששיות המזוככות, והמוכרחות לאור בלתי גבול כזה. אבל אתי תנינא, להסיתו לתועלת עצמו, עד שפגם בהתפלה, והפר חוק המשפט שבאכילת החטה כידוע , שאז זה לעומת זה, נפקחו עיני שניהם עיין היטב בפנים, בדעת וערמת הנחש, עד שנתעוררו הדינים שלמעלה, וירדו בגלות הקליפות כידוע, שמאז ועד הנה, אי אפשר להנפשות שיצאו מאתו, לזכות בעודם בגוף לאכילת פרי עץ החיים הזה. כי כל זר לא יאכל קודש כמוב"פ, ולא יאכלו מאתו רק מקודשיו, בבחינת הכהנים בני אהרן עיין היטב בפנים, בשירותם באשה ריח ניחוח המוב"פ, שבבית המקדש המוב"פ.
ודוק היטב כל הקשרים שרמזתי לך, בדברי אלה. כי מהחשך אשר ישת סתרו בעומק המושג עד בלי גבול, אין ביכולת מוגבלים בזוהמת הגשמיות כמונו, לדבר בזה אפילו כנקודת האור מרחוק שמתנוצץ מזה לכל חד כפום דמשער בלביה. כי גם השמים אורחותם המוב"פ, אינם זוכים בעולם הזה רק לטעום איזה טעם בעלמא מפרי אור הגנוז הזה. ואלף אלפים ורבי רבבות קל וחומר [ל]הסרים מן הדרך כמונו בדור הזה, שמרובם ככולם נעלם האור לגמרי, ורבים אשר נבלעים כל כך בהתנינא, למלאות עוד את פיהם בשחוק ולצון מאורות נפלאות כאלה, שהפגמים האלה בעצמם, גרמו לעכב גם אותו מלזכות בעולם הזה למה שרצה לזכות [לך רד כי שיחת עמך כנודע], עד שהוכרח גם הוא לפשוט לגמרי את גופו מעליו.
כי ממילא מובן, שכמו שכל שלימות הדעת המוב"פ, הוא כשנתחברים ונכללים בו דברי היראה המוב"פ. שאז דייקא נשלם בשלימות, להיות בבחינת שמים כמובן בפנים. כמו כן גם בכלליות, גם בחינת משה בעצמו, שהוא בבחינת הדעת כנגד שאר בני ישראל שבבחינת דברי המשפט והיראה כמוב"פ, עיקר שלימותו בהאור הזה, שהוא האור הגנוז, יהיה לעתיד, כשיתחברו ויכללו בו גם הם. כי עיני בנאמני ארץ, לשבת גם כן עמדי, [ומכל שכן ההולך בדרך תמים, זה אברהם, שנעשה אכזרי על בניו כעורב ממש, עיין היטב בפנים], שעל ידי זה יהיה נכלל בכל פעם ביותר, למעלה מכל התארים והשמות המוב"פ, עד שגם אותו אי אפשר לכנות כלל בתואר ושם. רק הוא ישרתני, להשפיע השגותיו וסתרי תורותיו, לכל הצדיקים והחסידים, לעולמי עד ולנצח נצחים, ודו"ק:
אות ג' שמנצפך הוא בדעת דז"א רוצה לומר ומנצפך הם בחינת החמשה גבורות שהם בחינת יראה עיין סימן קנ"ד:
שם אות ד', ועל ידי תפילה שהיא במסירת נפש וכו' ביאור הדברים לעניות דעתי כי עיקר השגת אור הגנוז שהוא השגות הנסתר שבתורה, הוא על ידי התפילה, כי הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של ישראל וכו', ועל ידי זה נתגלה כביכול אורו יתברך, שזה בחינת התגלות הנסתר שבתורה כמבואר שם על כן מבאר כאן עיקר הסדר איך זוכין לתפלה, כי במסירת נפש לבד בלא תפלה לא יזכה לזה, כי עיקר התגלות נעשה על ידי התפילה אך כשזוכה לתורה שבנגלה שאז הוא בבחינת סיני בחינת שפלות על ידי זה זוכה לתפילה, היינו שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתו, כי תפלת השפל אינה נמאסת ואז נתגלה בחינת נסתר שבתורה, ואז יכול להשיג אותו על ידי מסירת נפש ובאמת הכל אחד, כי עיקר שלימות התפלה שהקדוש ברוך הוא מתאווה לה הוא כשהוא במסירת נפש, שאינו מכווין לתועלת עצמו ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו, וגם העיקר לזכות לזה להתפלל במסירת נפש הוא על ידי השפלות, שזוכין על ידי תורה שבנגלה, כי על ידי זה בא לבחינת ביטול גמור שאינו חושב את עצמו לכלום וכו' כמבואר בפנים:
שם, סמכוני באשישות כמו שמשימין אשישות וכו' הגם כי בלשון חז"ל הוא עששית בעין לפעמים מתחלף עין באלף, ועיין בערוך ערך אשיות:
התורות שנאמרו על מאמרי רבה בר בר חנא אמר רבינו ז"ל שאמרם בשם אומרם היינו בשם רבב"ח בעצמו, גם בעת שהתחיל לגלות חידושי תורה על מאמרי רבב"ח סיפר אז שרבב"ח בא אליו ושיחר פניו, ואמר מדוע אינו משים לב להמאמרים שלו וביקש אותו על זה שישים לבו אליהם, והוא יגלה לו בהם חידושים נפלאים ונוראים * * *
אמר המחבר, באתי להעיר לב המעיין שישים לבו היטב למאמריו הקדושים ז"ל, שעל פי רוב מדברים מענין עולם התיקון ומהמשכת ההנהגה שלעתיד, ומהגאולה העתידה לבוא במהרה בימינו, וכן כל כיוצא בזה כי זה כל חפצו וכל ישעו ז"ל להאיר האמת בעולם, ולהמשיך הארה שלימה ואמתיית מעין ההנהגה שלעתיד ואסדר לפני המעיין בקצרה מענין המאמרים הנ"ל שעל רבב"ח, ומהם יראה לדוגמא לשים לבו לכל שארי מאמריו שסובבים והולכים גם כן על קוטב זה, גם ישים לבו לעומק נפלאות המאמרים וממי הוא מדבר:
בסימן א' מדבר מענין להעלות החן והחשיבות של ישראל, ולהסתכל רק תמיד בהשכל והחיות שיש בכל דבר, בכדי להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר ומדבר שם מענין הכנעת המלכות דסטרא אחרא, וליתן כח להמלכות דקדושה, ומענין שנעשה אור הלבנה כאור החמה, ומדבר שם מיעקב ויוסף ושאר השבטים ז"ל:
בסימן ב' מדבר מענין משיח ומענין החיות של משיח ומכלי זיינו של משיח, ומכל הכבישות של משיח, ומבאר שסוד מנוקבא דפרדשקא משיך רוחא יי למשיחא, מרמז על בחינת התפילה שהיא בחינת חוטם וכו', ושזה הכלי זיין צריך לקבל על ידי בחינת יוסף, היינו שמירת הברית, ושזה סוד (תהלים קל"ב) מפרי בטנך אשית לכסא לך אם ישמרו בניך בריתי וכו' ומי שזוכה לחרב הזה צריך לידע איך ללחום עם החרב וכו', וזה אי אפשר אלא על ידי בחינת משפט וכו', שהוא בחינת יעקב, ושזה בחינת (תהלים ע"ב) משפטיך למלך תן שמשיח יקבל מבחינת משפט, ומדבר שם מענין (ישעיה א) ציון במשפט תפדה ושאזי יתעבר עננין דמכסין על עיינין, שזה בחינת (ישעיה נב) כי עין בעין יראו בשום ה' ציון וכו', ושצריך כל אחד לכוון בתפילתו שיקשר עצמו לצדיקים שבדור, כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח, וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל הוא בחינת אבר מהשכינה איברי המשכן שרק משה בלחוד יודע לאעלא שייפא בשייפא ולעשות אותה קומה שלימה וכו' וכשישתלם שיעור קומתה אזי יבוא משיח דא משה, וישלים אותה ויקים אותה בשלימות וכו' ושהצדיק הדור שהוא בחינת משה מאור הגדול, מזהיר ומאיר את התפילה שהוא בחינת מאור הקטן וכו' ע"ש עוד ושמענו בשם הרב הקדוש וכו' מוהר"ר יקותיאל ז"ל הרב המגיד מטיראוויציא שראה פעם אחת את המאמר הזה, ועיין בו כמה פעמים כסדר זה אחר זה כשהיה בכתובים עדיין, והפליג מאוד בשבחיו, וכמדומה שאמר עליו שהוא כמו זוהר ותיקוני זוהר הקדוש וכו' וכו':
בסימן ג' מדבר מענין השתי ציפרים חיות טהורות שהם בנין המלכות דקדושה, לפיכך נשתבח דוד לפני שאול (שמואל א' ט"ז) ויודע נגן וכו' וכתיב ביה (תהלים ע"ח) מאחר עלות הביאו וכו', ומענין חיבור השתי כרובים להיות פנים בפנים, ומענין תיקון הנגינה על ידי לימוד תורה שבעל פה בלילה, ומענין מה שעכשיו שהמלכות בגלות על כן הנגינה נפגמת וכו', ולעתיד כשתעלה מלכות דקדושה בבחינת (תהלים מ"ז) כי מלך כל הארץ אלקים, אזי זמרו משכיל ומענין העמדת מלך שהיה על פי נבואה וכו':
בסימן ד' מדבר מענין הידיעה שהוא מעין עולם הבא וכו', וזאת הבחינה אי אפשר להשיג אלא כשמעלה בחינת מלכות דקדושה מהגלות וכו', ואי אפשר להשיב המלוכה להקדוש ברוך הוא אלא על ידי ווידוי דברים לפני תלמיד חכם וכו' ומענין מה שארז"ל (סוטה ז) בשעה שהלכו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין, ומענין החזרת המלכות לשרשה, ובחינת (דברים ל"ג) ויהיו בישורון מלך, ומנפלאות גדולת מעלת ההתקרבות לצדיקים, ומה שזוכין על ידי כל פרט ופרט מההתקרבות, בפרט כשזוכה להתוודות ולספר לפניהם כל לבו, ושעל ידי זה אתה נכלל באין סוף כו' וענין אחריב הרים וגבעות, רמז על חורבן ממשלת העכו"ם, והולכתי עורים בדרך לא ידעו וענין ולזימנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי וכו' וענין מה שגורמין שגם הרשעים הגדולים נעשו כסא לקדושה וכו' וענין והנה ישכיל עבדי דא סיהרא וכו':
בסימן ה' מה שצריך האדם לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם, ושלזה צריכין לידע בין קודם גזר דין לאחר גזר דין ושזוכין לזה על ידי עשיית המצוה בשמחה גדולה כל כך, עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא, כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה ושזה בחינת נבואת משה בבחינת אספקלריא המאירה בחינת זה הדבר, ושעל ידי זה כשנכנס בשמחת המצוה הוא נכנס בשמחת הקדוש ברוך הוא עצמו כביכול שמשמח במעשיו וכו', ולזכות לשמחה צריך להפשיט עקמומיות שבלבו והוא על ידי רעמים, היינו על ידי תפלה ביראת ה' ובכח גדול ובקול חזק וכו' וצריכין לזה לשמור את המוח מחכמות חיצוניות ומחשבות זרות, וגם לשמור עצמו מיראות חיצוניות וכו' (עיין פנים) וכן צריך לשתף אהבה עם היראה, כי עיקר התגברות על האויבים הוא על ידי אהבה כמו שכתוב שב לימיני וכו' וענין השם הקדוש אגלא ועיין בסידור קול יעקב בכוונת כל חמירא בשם האריז"ל, שבשם זה ביטל כח פרעה ועל ידי שם זה כל העכו"ם כאין נגדו וכלא חשובין, ועיין בפרי עץ חיים בשער חג המצות מענין הגאולה שלעתיד שיהיה מבחינת גבורות בחינת יצחק וכו':
בסימן ו' מדבר מענין שצריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, ושצריכין לאחוז תמיד במדת התשובה וכו', ואפילו מי שעשה תשובה שלימה צריך לעשות תשובה על תשובתו הראשונה, היינו על מיעוט השגתו שהיה לו מקודם, ושזה בחינת תשובת עולם הבא שיהיה יום שכולו שבת כולו תשובה ומדבר מענין הרקיע שעל ראשי החיות ומהכסא ואדם היושב על הכסא וכו', ומהייחוד שנעשה בין חמה ללבנה בין משה ויהושע וכו' ושישראל שהם בחינת אדם ישבו על הכסא וכו', והם יתנו דין לכל באי עולם וכו' ומדבר מענין הגימל מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה, ומענין דרך כוכב מיעקב, ומענין הדרך הקדושה של תשובה שנפתח בחודש אלול שכל זה הוא בחינת ההנהגה שלעתיד, וכמבואר במקום אחר:
בסימן ז' מדבר ממה שעיקר אמונה בחינת תפלה בחינת נסים אינו אלא בארץ ישראל, ושעיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה וכו' ושעיקר הגאולה וביאת המשיח תלוי באמונה, כשיכלה האפיקורסים המכסים כל הנסים בדרך הטבע ותתרבה האמונה בעולם, אז יבוא משיח כי עיקר הגאולה תלוי בזה, כמו שכתוב (שיר השירים ד) תבואי תשורי מראש אמנה וגם מדבר שם שעיקר האמונה הוא כד אתחברת בה אמת, ואי אפשר לבוא לאמת אלא על ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם, ועל ידי זה נחקק בו אמת ועל ידי זה תבוא הגאולה ומענין מצוות ציצית שהיא שמירה מניאוף מעצת הנחש וכו', ועל ידי זה כביכול השם יתברך מתחרט על הגלות וכו' ומענין שלעתיד יתגלו כל החכמות כשולחן ערוך, כמו שכתוב (ישעיה י"א) ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים ומענין שתפילה מסוגל לזכרון, ומענין יוסף ומה שכתוב בו (בראשית מ) משם רועה אבן ישראל:
בסימן ח' מדבר ממה שעיקר הרוח חיים הוא בהתורה והצדיקים דבקים בהתורה, ועל כן עיקר הרוח חיים הוא אצלם ומי שהוא מקושר להצדיק והרב שבדור, אזי כשהוא מתאנח על איזה דבר שחסר לו ממשיך הרוח חיים מהצדיק שבדור, ועל ידי זה נשלם החסרון שלו וכו' ושהצדיק שומע כל האנחות של הדבקים בו, כי ממנו תוצאות חיים לכל אחד וכו' וענין איך להשפיל הרשעים שמקבלים אריכת הרוח שלהם מהרב דקליפה שהוא בחינת עשו איש שעיר, כי הרוח שלהם הוא רוח הטומאה רוח סערה, ועל כן עכשיו שישראל הם תחת ממשלתו של עשו, נקראים עניה סוערה וענין הצדיק הרב דקדושה, שיש לו כח לכפר עוונות בחינת (משלי ט"ז) ואיש חכם יכפרנה וענין איך שצריכין לזכך ולברר הארבע יסודות, ולהבדיל ולהפריש ולבטל הרע מהטוב שבהם, עד שיעלו לבחינת קדושת ארבע אותיות הוי"ה הקדושים, שהם שורש הד' יסודות וכו' ולבוא לזה הוא על ידי תורה ותפילה ומענין שהתורה נקראת גן שבה גדלים נשמות ישראל המעיינים ומבינים בהתורה, ויש מעין המשקה את הגן ומעין דא חכמה, והמעין הזה יוצא מבית ה' שהוא התפלה וכו', והתפלה הוא בחינת עדן, ומעין הנ"ל הוא בחינת נהר היוצא מעדן להשקות את הגן וענין שהתפלה היא בחינת חידוש העולם בכח, על ידי שנתעורר מעין החכמה שיוצא מהתפלה, והתורה היא בחינת בריאה בפועל, כי בהתורה התגלות החכמה אזי נעשה בקשתו בפועל ממש, כמאמר רבותינו ז"ל (ברכות ל"ב) מאי תקנתיה יעסוק בתורה, שנאמר (משלי י"ג) ועץ חיים תאוה באה וכו' ומענין מעלת לימוד הפוסקים לברר ההלכה וכו' וענין הרוח חיים שהוא בחינת מארבע רוחות באי הרוח וכו' (שזה נאמר על הרוח חיים, שהוא בחינת מארבע רוחות באי הרוח וכו' (שזה נאמר על הרוח של תחיית המתים), ובחינת הארבע ציצית וענין מה שכתוב (איוב ל"ח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה וכו' וענין המ"ט אורות שהוא אור הגנוז לעתיד, בחינת עדן עין לא ראתה שהיא בחינת התפלה כנ"ל וענין רוח הדופק שבהיוד דפקין, ותתרף חלקים שיש בכל שעה, וכל חלק יש בו צירוף השם הקדוש ומענין כינור של דוד וענין מפלת הרשעים וביטול אלופי עשו, וענין מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וכו' רזי לי רזי לי וכו':
בסימן ט' מדבר מה שעיקר החיות מקבלין מהתפילה וכו', וכשמתפלל בכל כחו אזי נתחדש כחו שם בבחינת (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך, וענין הי"ב שבטים וי"ב נוסחאות התפלה, וכל שבט יש לו שער מיוחד לכנוס דרך שם תפלתו, ומעורר בתפלתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות והמזל מאיר למטה ומגדל הצמח ושאר דברים הצריכין אליו, וזה בחינת (במדבר כ"ד) דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל וענין מה שבני ישראל בתפלתם גורמין זווגא דקודשא בריך הוא ושכינתיה, וגם ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים בתפלתם, ועל כן על ידי התפלה נמשך זווגים ופרנסה וכו' ושעל ידי התפלה משפיעין חיות לכל שלשה חלקי עולם, שהם עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם המלאכים וענין המחשבות זרות וקליפות המסבבין את האדם בתפלתו, ואיך שעל ידי אמת זוכין למצוא הפתח ולצאת מתוך החשך המסבב אותו, וענין שהקדוש ברוך הוא הוא עצם האמת ועיקר השתוקקות של השם יתברך אינו אלא אל האמת וענין שצריך כל אדם לקשר את תפלתו לצדיק הדור, והצדיק יודע לכווין השערים להעלות כל תפלה ותפלה אל שער השייך, כי כל צדיק הוא בחינת משה משיח ומשיח הוא כולל כל התפלות ובשביל זה יהיה משיח מורח ודאין כי התפלות הם בחינת חוטם וכו' וענין שכל התפלות הם בחינת חרב אצל משיח ומחמת שרחוקים עדיין משלימות התפלה, שתהיה בבחינת (איכה ב) שפכי כמים לבך וכו', על כן נאמר גם אצל משיח (תהלים פ"ט) אף תשוב צור חרבו וענין שלשלימות התפלה צריכין גם לימוד התורה, וענין שהתפלה היא בחינת נסים בחינת ארץ ישראל, ושעיקר הגאולה מכל הגליות תלוי בזה וכו':
בסימן י' מדבר מענין שעיקר גדולתו של הקדוש ברוך הוא, הוא שגם העובדי כוכבים ידעו שיש אלקים שליט ומושל, וזה אי אפשר כי אם על ידי שמעלין התפלה מבחינת הר ושדה לבחינת בית, שזה בחינת יעקב ושזה בחינת (תהלים מ"ח) גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו הר קדשו וכו' וענין זה אי אפשר להעשות כי אם על ידי צדיקי הדור, כי עיקר התפלה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור וכו' עיין פנים וענין ביטול הגאווה שהוא עבודה זרה, העיקר הוא על ידי התקרבות לצדיקים וכו', והצדיק הוא בחינת קוצא דאות דל"ת, שממנו דל"ת רוחות בחינת מארבע רוחות באי הרוח וענין בתרועה דאיהי רוחא איתעביר אל אחר, וענין האי רוחא נשיב בשית פרקין דדרועין ובשית פרקין דשוקין, שזה בחינת ריקודין והמחאת כף, שעל ידי זה נמתקים הדינים ונמשכים חסדים, ואז הרגלין הם בחינת (שמואל א' ב) רגלי חסידיו ישמור, בחינת (ישעיה נ"ה) חסדי דוד הנאמנים והידים הם בבחינת (שמות י"ז) ויהיו ידיו אמונה וענין מה שיש בהתורה נגלה ונסתר, שהם גם כן בחינת ידין ורגלין וענין משה רבינו עליו השלום וענין מרדכי ואסתר, וענין פורים שהוא על שם ביטול עבודה זרה כמו שכתוב (ישעיה ס"ג) פורה דרכתי לבדי, וענין אסתר ברוח הקודש נאמרה וענין עומר שעורים וענין מה שעל ידי ביטול הגאווה ועבודה זרה, על ידי זה החכמה על תיקונה, ועל ידי זה יחיה ויאריך ימים כמו שכתוב (קהלת ז) החכמה תחיה וכו' וענין שכשנשבר הגאווה אז מכירין אפילו אלו שהם מסיטרא דמותא את גדולת הבורא יתברך וענין מה ששורש התשובה הוא בראש חודש, וענין יוסף הצדיק דכתיב ביה (בראשית מ"א) ובלעדיך לא ירום איש את ידו ואת רגלו, כי בלעדי בחינת יוסף שהוא הצדיק, אי אפשר להעלות ולהרים את הידים והרגלים וכו', ועין פנים עוד:
בסימן י"א מדבר מענין יחודא עילאה ויחודא תתאה היינו שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכל אחד מישראל צריך שיהא נעשה זאת על ידו, על ידי זה יכול לבוא לתבונות התורה לעומקא וכו' וענין שעל ידי שמדבר בתורה בדיבורים, מאיר לו הדיבור לכל המקומות שצריך לעשות תשובה, ויוכל על ידי זה לעשות תשובת המשקל ממש, ועל ידי זה יוצא ממדריגת פחיתותו ובא לתבונת התורה לעומקא אך לדיבור שיאיר לו, אי אפשר לזכות כי אם על ידי ענוה וקטנות שיהיה כבודו לאין נגד כבוד השם יתברך, גם צריך לזה בחינת תוספת קדושה בענין שמירת הברית וע"ש מענין הט"ל אורות, וכשאינו שומר הברית הוא מקלקל הטל אורות, וממשיך על עצמו עול הפרנסה בחינת ל"ט מלאכות ל"ט מלקות, וכששומר הברית אזי אף על פי שעושה הל"ט מלאכות, הם בבחינת מלאכות המשכן, בחינת משכן בבניניה, בחינת טל אורות וענין שיש שני בחינות שמירת הברית, ושזה בחינת הלכה וקבלה, רזין ורזין דרזין וענין מט"ט ששולטנותיה בששת ימי החול, בחינת ששה סדרי משנה וענין שהגדלות הוא כביכול מנפילת הגיאות וההתפארות של הקדוש ברוך הוא שהוא לבושו יתברך, כמו שכתוב (תהלים צ"ג) ה' מלך גאות לבש וכו' וענין הגדלות הוא בחינת שבע בתי עבודה זרה, ושעל ידי זה גלו ישראל מארצם, ועל ידי זה עדיין לא חזרנו לארצינו מחמת רדיפת הכבוד והגדלות, ועל כן צריכין להתרחק מזה ביותר וכו':
בסימן י"ב מדבר ממעלת לימוד התורה לשמה, ושזוכה בשעת לימודו להיות לו בחינת נשיקין עם התנא והצדיק שחידש זה הלימוד, ושגורם על ידי זה תענוג גדול להצדיק בבחינת (יבמות צ"ז) שפתותיו דובבות בקבר, ולהיפוך מגנות התלמיד חכם שד יהודי שלומד רק להתיהר ולקנטר, ושהתורה שבעל פה היא כביכול בגלות בתוך פיו, שזה הוא גלות השכינה, ואז יש לו פה לדבר על הצדיק עתק בגאווה ובוז וענין איך שהצדיק מבין מאיזה צירופים של איזה הלכות נעשו דיבורים אלו, שהלמדן שאינו הגון דובר עליו ומקבל אותם בשמחה ובאהבה, ועל ידי זה מעלה את השכינה מגלותה ומעלה אותה לעולם הבינה ולבחינת חיבוק ואחר כך משכיל בחכמתו וכו', על ידי שלומד אלו הצירופין ועושה מהם צירוף הלכה שהיה מקודם, על ידי זה מעלה אותה לבחינת נשיקין, שזה בחינת (שיר השירים ב) אני חבצלת השרון שושנת העמקים, ועל ידי זה בא אחר כך בחינת זיווג ושכינתא בין תרין צדיקייא יתבא וכו' וכבר נתבאר למעלה שמאמר זה נאמר על פסוק נחמו נחמו עמי וכו', מובן שנכלל בענין זה נחמות ציון וירושלים וכו':
בסימן י"ג מבואר בענין שבירת תאוות ממון על ידי צדקה, ושזה בחינת קטרת התגלות משיח שאזי יתבטל חמדת הממון כמו שכתוב (ישעיה ב) ביום ההוא ישליך האדם אלילי כספו ואלילי זהבו וכו', וכפי הביטול של העבודה זרה של ממון כן נתבטל החרון אף ונמשך חסד בעולם, בבחינת (תהלים י"ח) ועושה חסד למשיחו, ועל ידי זה נמשך הדעת שהוא בחינת בנין בית המקדש וזה בחינת התגלות התורה שלעתיד, כי אז יתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה, כי עיקר קבלת התורה על ידי השכל שהוא משה משיח, ומי שיש לו בחינת משה משיח יכול לקבל תורה ויכול להמשיך תורה ללמוד עם שאר בני אדם, כי התגלות התורה בא מיחודא דקודשא בריך הוא ושכינתא ויחודם על ידי העלאת נפשות ישראל בבחינת מ"נ, והחכם יכול ליקח הנפשות ולהעלותם בבחינת מ"נ ולעשות יחוד עליון ועל ידי זה נולד התורה וכו' וזה בחינת והחיות רצוא ושוב ובחינת תיקונא דמרכבתא עילאה ומרכבתא תתאה עיין בפנים ועל ידי המשכת התורה נמשך השגחה שלימה אך צריך לבקש מאוד ולחזור אחר חכם כזה, ולבקש מהשם יתברך שיזכה למצוא חכם כזה וכו' וענין שאם מעלין נפשות הרבה ביותר על ידי זה מקילין על העולם מההבל הנעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ומענין מה שכשהנפשות האלו חוזרין מבחינת עיבור, אזי ניתוסף ביניהם אהבה גדולה ומעוררים אלו לאלו ומזכירים אלו את אלו וכו', וענין תיקון המדות ושלימותן, וענין גודל כח החכם שיכול להעלות לבחינת עיבור אפילו מי שלא יצא מן החול אל הקודש אפילו כמלא החוט:
בסימן י"ד מבואר איך שצריכין להעלות הכבוד דקדושה מזילותא דגלותא, והעיקר על ידי תורת חסד היינו לקרב גרים ובעלי תשובה וענין איך שצריכין ללמוד תורה בשלימות כזה עד שעל ידי לימוד תורתו יביא ברכה והארה בשרשי נשמות ישראל במחשבה דקודשא בריך הוא, ועל ידי זה נעשין גרים ובעלי תשובה, רק שיש להם עדיין מניעות רבות עד שמשליכין מעליהם הבגדים הצואים וזוכין לבחינת כסות נקי דא כנפי מצוה ואי אפשר לזכות לתורה אלא על ידי שפלות וכו', וענין מה שצריכין לכבד יראי ה' בלב שלם, וזה בחינת עליית הכבוד לשרשו היינו ליראה, וכשמחזיר הכבוד לשרשו היינו ליראה אז נשלם פגמי היראה ואז זוכה לשלום בעצמיו, היינו שהגוף מבטל כל רצונותיו נגד רצון הנפש ועל ידי זה זוכה לתפלה, ועל ידי זה נמשך שלום הכללי שלום בכל העולמות לקרב העולמות לשלימותן וכו' וענין שלא יעסוק רק בשביל תיקון נשמתו ואפילו כל תפלותיו יהיה רק בשביל זה, כי כשנתתקן ברוחניות נתתקן ממילא בגשמיות גם כן, ושיהיה כל השתדלותו בתר קוב"ה כי (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל היינו לכל הדברים הן לרפואה והן לפרנסה וכיוצא וכו' וענין מצוות נר חנוכה שהיא להמשיך כל התיקונים הנ"ל עד שיהיה נמשך שלום הכללי שהיא בחינת (ישעיה י"א) וגר זאב עם כבש וכו' הנאמר לעתיד, עד שעל ידי השלום הנ"ל יתבטלון כל המשא ומתן כמו שכתוב (זכריה י"ד) ולא יהיה כנעני עוד בארץ שזה בחינת עד שתכלה רגל מן השוק וענין שעיקר הרפואה על ידי שלום בבחינת (ישעיה נ"ז) שלום שלום וכו' אמר ה' ורפאתיו, וענין שלהחזיר בני אדם בתשובה הוא תיקון עון קרי רחמנא ליצלן:
בסימן ט"ו מבואר שעל ידי משפט היינו שהאדם שופט את עצמו על כל עסקיו, על ידי זה מעלה היראה לשורשה שהוא הדעת וזוכה ליראה ברה ונקיה, ליראה את השם הנכבד יראת הרוממות, ועל ידי הדעת זוכה לטעום טעם אור הגנוז היינו להשיג הנסתר שבתורה, שהם סודות התורה שיתגלו לעתיד שזה בחינת קודש בחינת בית המקדש בחינת עולם הבא, בחינת אילנא רברבא דכל נשמתין נפקין מיניה וכו' ועיין פנים עוד הראיתיך לדעת בקיצור גדול מכל המאמרים הנ"ל, איך שכולם סובבים והולכים על סוד עולם התיקון והנהגה שלעתיד והגאולה העתידה וביאת המשיח ובנין בית המקדש במהרה בימינו ורבינו הקדוש זצוק"ל מתחיל לדבר כפשוטו מענינים המוכרחים לכל אדם כל אחד כפי מדריגתו, ונכנס מענין לענין עד שבא לדבר מענינים נוראים ונפלאים מאוד מאוד, הנהגה שלעתיד וסוד עולם התיקון, ורצונו הקדוש להמשיך עלינו הארה מזה גם בזה העולם וממילא תתקרב הגאולה על ידי זה, ויבוא העולם לשלימות תיקונו כמו למשל בסימנים הסמוכים שלפנינו כגון בסימן י"ג מתחיל לדבר משבירת תאות ממון על ידי הרוח נדיבה של צדקה, (שזה שייך ומוכרח לכל אדם) ומבאר בזה סוד בחינת התגלות משיח, והחסד שיתמשך לעתיד שעל ידי זה יהיה בנין בית המקדש ויתגלה הדעת ויתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה, ומבאר בזה איך שהחכם הדור עוסק גם עתה בזה ושזה בחינת תיקונא דמרכבתא עילאה ותתאה, ושעל ידי זה נמשך השגחה שלימה וכו' כנ"ל וכן בסי' י"ד מתחיל לדבר מענין שצריכין להעלות כבודו יתברך מזילותא דגלותא, שזה על ידי התקרבות הרחוקים גרים ובעלי תשובה ומבאר בזה איך שהתלמידי חכמים צריכין על ידי לימודם להביא ברכה והארה בשרשי נשמות ישראל במחשבה דקוב"ה וכו' וכו', עד שזוכין על ידי זה שנשלם פגמי היראה וזוכין לבחינת שלום בעצמיו ולתפלה בשלימות, עד שנמשך שלום הכללי שלום בכל העולמות, בחינת השלום שלעתיד בחינת (ישעיה י"א) וגר זאב עם כבש וכן (זכריה י"ד) ולא יהיה כנעני עוד בארץ וכו' ובאמת גם התחלת הענין רומז גם כן להמשיך מענין עולם התיקון והנהגה שלעתיד שאז יתעלה כבודו יתברך בחינת (יחזקאל מ"ג) והארץ האירה מכבודו, ויתקרבו גרים ובעלי תשובה שזה בחינת (תהלים ק"ג) רם על כל גוים ה' וכו' שמביא שם וכן בסי' י"ג הנ"ל שמתחיל לדבר משבירת תאות ממון על ידי צדקה, רומז גם כן לענין ההנהגה שלעתיד שאז יתבטל חמדת הממון שמבאר אחר כך וכן בסי' ט"ו הנ"ל מתחיל לדבר מבחינת משפט שצריך האדם לדין ולשפוט את עצמו על כל עסקיו (וזה נוהג ומוכרח בוודאי בכל אדם ובכל זמן), ומבאר אחר כך שזוכין על ידי זה להשיג הנסתר שבתורה ולטעום בזה העולם טעם אור הגנוז, היינו התורה שיתגלה לעתיד וכו' כנ"ל, ומזה תבין ותקיש גם לשאר מאמריו הקדושים ז"ל:
כלל דברינו אלה הנ"ל המה להעיר כל מעיין להבין ולהשכיל היטב בקדושת דברי תורתו ומאמריו הקדושים ז"ל, כי מלבד העמקות הקדוש שיש בהם לפי פשוטן של דברים הגלוים לכל, מלבד הסודות הגבוהים והרמים והגנוזים ונעלמים בהם, על פי סודות דרכי הקבלה הקדושים שבזוה"ק וכתבי האריז"ל מלבד כל זה צריך המעיין לצייר בדעתו כאילו עומד מרחוק ומציץ מן החרכים, נפלאות הבנינים והקשרים הקדושים שבכל מאמר ומאמר, ונפלאות נוראות התגלות קדושת ההשגות בעצמן, ונפלאות נוראות הלבשות ההשגות ורמיזותם בהתורה הקדושה שבכתב ושבעל פה, כגון באיזה פסוק או מאמר מדברי רז"ל וכן לשים עיונו היטב בכל מאמר ממה הוא מדבר, היינו מאיזה ענינים של בחינת עולם התיקון, וגדולות קדושת הצדיקים ומעלת המתקרבים אליהם וכל כיוצא בזה כנ"ל וכן ממי הוא מדבר כי ברוב דבריו ז"ל מביא פסוק או מאמר רז"ל, שמדבר מצדיק קדמון גדול וקדוש מאוד, כגון יעקב יוסף משה משיח דוד בועז וכל כיוצא בזה:
* * *
ד"ה ראש השנה
ראש השנה הוא יום ראשון לבריאת העולם, ועיקר בריאת העולם היה בשביל היראה כ"ש בראשית ברא א' וכו' ודרז"ל אין ראשית אלא יראת ה' שנאמר ראשית חכמה יראת ה', ע"כ יום הזה הוא איום ונורא וכל ישראל ממשיכין אז יראה גדולה על עצמם ומתפללין וצועקין ובכן תן פחדך וכו' גם הואיומא דדינא של כל השנה כי בו תנשא מלכותך ומלך במשפט יעמיד ארץ, וע"כ אז הכל עומדין למשפט בבחי' למשפטיך עמדו היום וכו' כי מי לא נפקד כהיום הזה, והשי"ת מגודל אהבת ישראל הודיע לנו הסוד כי אז יום המשפט בכדי שנתעורר עי"ז לשפוט בעצמנו את משפטינו, היינ וליישב עצמינו היטב על כל מה שעבר עלינו בכל השנהכולה ולזכור בעצמינו כל מה שפגמנו ועשינו נגד רצונו יתק ולשוב ע"ז באמת, ועי"ז נמתק הדין של מעלה בבחי' אם יש דין למטה אין דין למעלה, ועי"ז מעלין מדת היראה לשרשה היינו להדעת שבלב היינו שלא תתלבש היראה בשום דבר רק שידע בלב שלם ממי להתיירא היינו ליראה את השם הנכבד והנורא יראת הרוממות כמבפ"נ, ועי"ז זוכין להשגת התורה שב נגלה ולתפלה במסירת נפש וזוכין להשיג סתרי תורה היינו סודות התורה שיתגלו לעתיד שהם בבחי' אור הגנוז וכו' כמבפ"נ, וזה בחי' המלך הקדוש שואמרים אז היינו שממשיכין השגת התורה שבנגלה שזה בחי' מלך בחי' בי מלכים ימלוכו מלכות הוא בחי' נגלה כמבפ"נ והקדוש הוא בחי' הנסתר שבתורה שנקרא קדוש כמבפ"נ, וכן אומרין המלך המשפט כי עוסקין אז בבחי' משפט כנ"ל, וזה בחי' הארבעה ובכן שאומרין אז, ובכן יתקדש שהוא כנגד אברהם שמסר נפשו על קדושת שמו ית' זה כנגד בחי' התפלה במסירת נפש שהיא בחי' אברהם כמבפ"נ, ובכן תן פחדך כנגד יצחק זה כנגד בחי' עליית היראה לשרשה שזה מדת יצחק פחד יצחק וזה שאומרין שידענו ה' אלהינו בחי' דעת הנ"ל, ובכן תן כבוד הוא כנגד יעקב שהוא בחי' משפט כידוע וזה בחי' משפט לאלהי יעקב, ובכן צדיקים הוא כנגד דוד שהוא וזרעו הם בבחי'אור הגנוז הנ"ל כמבואר בזוהר חדש, וזה בחי' ובכן צדיקים יראו וישמחו וכו' בחי' אור צדיקים ישמח וכתיב אור זרוע לצדיק (בחי' אור הגנוז הנ"ל) ולישרי לב שמחה, וזה ג"כ בחי' תקיע"ה שברי"ם תרוע"ה תקי"עה שמרמזין ג"כ על האבות עם דוד כידוע היינו כנ"ל, וע,כ תוקעין בשופר לעורר לב האדם שישים לבו על דרכיו וישפוט א"ע בעצמו אם ישר הולך ואם לאו ח"ו אז יתעורר בתשובה וחרטה גמורה מעתה עכ"פ, וזה בחי'תקעו בחודש שופר וכו' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, כי בתקיעת שופר מזיכירן את האדם שנתעורר עליו המשפט שלמעלה והקב"ה יושב על כסא דין ועי"ז האדם המשכיל נתעורר לשפטו את עצמו ואז כשיש דין למטה אין דין למעלה והקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, גם ע"י השופר נמשך יראה וחרדה כ"ש היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, והיראה היא ברה ונקיה בלי שום התלבשות רק יראת אלהים, והיראה הוא עם דעת שזה בחי' מה שע"י תקיעת שופר מעוררין מהשינה שהוא בחי' קטנות הדעת, וזוכין לדעת שלם ואז היראה בשלימות כי עלתה לשרשה שהיא הדעת, וזה בחי' מה שמבואר בכוונת שופר שמרמז על שם אלהים שהוא בחי' יראה כמבפ"נ וגם על אותיות מנצפ"ך שהם בחי' פ"ר משופר שזה בחי' שורש היראהשהוא הדעת כי מנצחפ"ך בדעת דז"א כמבפ"נ, וזה בחי' אשרי האם יודעי תרועה יודעי דייקא בחי' דעת, גם קול השופר מרמז על השגת התורה שניתנה בשופר, גם התורה שבנגלה הוא בבחי' קרא בגרון וכו' כשופר הרם קולך כמבפ"נ, גם השופר מרמז על השפלות כי טבע השופר להחריד לב האדם ולהכניע גאון לבו ועי"ז תפלתו מקובלת כי תפלת השפל אינה נמאסת, גם זוכה לתפלה במסירת נפש כמבפ"נ, וע"כ תוקעין בשעת התפלה ובשופר של איל להזיכר עקידת יצחק שמסר נפשו בפועל ממש לעשות רצון קונו, גם שופר מרמז על עולם הבינה שהיא עיקר בחי' אור הגנוז לעתיד לבוא בחי' סתרי תורה הנ"ל כידוע, וזה בחי' יום תרועה יהיה לכם ומבואר בזוה"ק שמרמז לעורר מדתו של יעקב כי יעקב כלול מכל הבחינות הנ"ל, כי הוא בחי' משפט כנ"ל וכמבואר במאמר אמור אל הכהנים סי' ב' גם הוא בחי' יראה כמבואר בזוה"ק ביראתך בזכות יעקב שאמר מה נורא המקום הזה גם שרשו בדעת כידוע, וזה בחי' עליית היראה לשרשה שבדעת כנ"ל, גם יעקב הוא בחי' התורה כידוע והוא כולל בחי' התורה שבנגלה עם התורה שבנסתר שזה בחי' יעקב וישראל ונשא את לאה ואת רחל שמרמזין על עלמא דאיתכסיא ועלמא דאיתגליא כידוע, וזה בחי' תרועה אותיות תור"ה עיי"ן בחי' עיין פנים לתורה שכולל תורה שבנגלה ושבנסתר, וע"כ מבואר בספרי קודש לכוין אז בתפלה העיקר בשביל צרכיו הרוחניים שזה בחי' התפלה במסירת נפש שמתפלל בלי שום כוונת תועלת עצמו ונתבטל כאיל ואינו בעולם בחי' כי עליך הורגנו כל היום כמבפ"נ, וע"י תפלה כזאת דייקא זוכה לבחי' תורה שבנסתר שזה בחי' שממשיך הארה מעולם הביה שצריכין מאד לתיקון זה בר,ה כמובן בכוונות, ומחמת שלאו כל אדם זוכה לתפלה כזו להמשיך על ידה הארה מבחי' אור הגנוז, והעיקר זוכין לזה בשלימות הצדיקי אמת שהאור גנוז בשבילם כי גנזו לצדיקים לעתיד לבוא כשארז"ל ע"כ החיוב גדול ביותר לבוא על ר"ה לצדיקי אמת, ועכ"פ נוהגין להתפלל בערב ר"ה על קברי צדיקים בכדי שבזכותם נזכה ג"כ להמשיך כל התיקונים הנ"ל בר"ה:
ד"ה וזה בחי'
וזה בחי' מלכיות זכרונות ושופרות, וארז"ל אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, וזה בחי' משפט שהאדם שופט את עצמו וממשיך עליו עול מלכות שמים וחישב עם קונהו אם יצא ידי שמים בכל דרכיו שזה בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ המבפ"נ, וכמו שאמרו ישראל לשמואל תנה לבנו מלך לשפטינו וכו' ובאמת ה' שופטינו וכו' ה' מלכינו הוא יושיעינו כי הוא מלך מלכי המלכים וכל דרכיו משפט, וזה בחי' למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך היינו ואתה הוא האדון והמלך שלהם, ע"כ צריך האדם ליזהר מאוד לשפטו את עצמו בכל עת אם מתנהג כפי חוקיו ומשפטיו ית'. וזה זכרונות כדי שיבוא זכרוניכם לפני לטובה היינו שימתקו כל הדינים ולא תתלבש היראה בשום דבר רק תהיה יראת ה' לבד שזה בחי' זכרון לטובה כZ"ש אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' וכו', וזה בחי' זכרונות שהם בדעת ששם מקום הזכרון כמובא בכוונות היינו שהיראה עלתה לשרשה שבדעת כנ"ל, וע"כ מבואר שם דברי מוסר והתעוררות הרבה. וזה ובמה בשופר כי ע"י השופר ממשיכין כל הנ"ל. וזה שמאורין בפסוקי שופרות ענין מתן תורה בקול שופר כי עי"ז זוכין להשגת התורה גם מזכירין שם היראה הגדולה שהיתה אז כ"ש גם כל העולם כולו חל מפניך וכו' וכן ויחרד כל העם וכו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, וכן מזכירין המתקת הדין והמשפט שע"י שופר שזה בחי' עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר כמו שדרז"ל וכן תקעו בחודש שופר וכו' משפט לאלהי יעקב, וכן מזכירין שם תיקון התפלה שע"י שופר שזה בחי' עלה אלהים בתורעה ה' בקול שופר כמו שדרז"ל וכן תקעו בחודש שופר וכו' משפט לאלהי יעקב, וכן מזכירין שם תיקון התפלה שע"י שופר שזה בחי' הללוהו בתקע שופר, וכן מבואר שם מענין השופר גדול שלעתיד לבוא שהוא בחי' עולם הבינה אור הגנוז הנ":ל ששם עיקר החרות כי הוא בחי' יובל הגדול כידוע:
ד"ה ואחר ר"ה
ואחר ר"ה עוסקין בתושבה ובתחנונים ווידוים ופיוסים שכל זה בחי' משפט שאנו שופטין עצמינו שאנו חייבים במשפט ומתחרטין מאד ע"ז ושבין ומתביישין ומתענין ומסגפין עצמינו ע"ז כל אחד כפי בחינתו עד שזוכין לקדושת יו"כ שהוא בחי' עלמא דאתי שאין בו אכילה ושתיה וכו', ומאיר בו התנוצצות מהאור הגנוז בהארה גדולה ונפלאה מאדשזהבחי' אימא וברתא יתבין כחדא, והמלכות ניזסונת מהקולות הפנימיים שהוא סוד אור הגנוז סתרי תורה הגבוהים והנפלאים מאד. ואז הכהן הגדול נכנס לבית קדש הקדשים שהוא בחי' סצתרי תורה הגבוהים ונוראים מאד כי סתרי תורה נקראים קודש ובית מהקדש כמבפ"נ, וקדש קדשים מרמז על בחי' סתרי תורה העליונים מאד ומשם דייקא ממשיך סליחת עוונות לכל מי שפגם ח"ו בתורה שבנגלה ופגם במשפטי התורה וביראתו ית'. ואז ביו"כ נשלמין כל הבחינות הנ"ל בשלימות גדול מאד, כי ישראל עוסקין עז כל היום בתחנונים ווידוים שזה בחי' משפט כנ"ל. והיראה עולה אז בעליות גדולות כי היום בעצמו איום ונורא מאד כ"ש כי גדול יום ה' ונורא מאד ודרז"ל על יו"כ ואז זוכין להשגת התורה כי בו ניתנה התורה היינו הלוחות שניות. ובו נשלמת התפלה שזה בחי' החמשה תפלות שמתפללין אז, והתפלה הוא אז בבחי' מסירת נפש בלי שום כוונת תועלת עצמו, כי התפלות של יו"כ עם הענויים הם בבחי' הקולות הפנימיים שהם בחי' מזון דק ורוחני מאד שאין בו שום השתלשלות אחיזה לשום מחשבה חיצוניות וכוונת תועלת עצמו כלל כמובא לעיל כ"פ ואז מאיר אור הגנוז בחי' סתרי אורייתא כנ"ל וע"כ בכניסת יו"כ צועקין ישראל כ"פ אור זרוע לצדיק בחי' אור הגנוז הנ"ל:
ד"ה ואחר יו"כ
ואחר יו"כ מתחילין ליכנוס החסדים בחי' וימינו תחבקני כי עיקר המשכת התנוצצות האור הגנוז הוא ע"י החסדים בחי' ימין בחי' הר זה קנתה ימינו בחי' תפלה בחי' אברהם כמבפ"נ. עד שביום ראשון של סוכות נמשכין חסדים גדולים מאד ואז נכנסין לסוכה שהיא בחי' אימא דמסככא בחי' אור הגנוז בחי' סתרי תורה הנ"ל בחי' ישת חשך סתרו (היינו בחי' סתרי תורה הנ"ל בחי' שנקראים חשך על שם עומק המושג כמבפ"נ) סביבותיו סותו, וע"כ גם הביהמק"ד שהיא בחי' סתרי תורה כמבפ"נ נקרא סוכה כמ"ש ויהי בשלם סוכו ואז השמחה גדולה מאד בחי' אור צדיקים ישמח וכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, וזהבחי' שמחצת בית השואבה על שם ושאבתם מים בששון ותרגומו ותקבלון אולפן חדת וכו' היינו בחי' הלימוד החדש של התגלות סתרי תורה שלעתיד, בם הסוכה היא בחי' היראה הק' השומרת מיראה חיצוניות כ"ש באברתו יסך לך וכו' לא תירא מפחד וכו':
ד"ה וזה בחי'
וזה בחי' הד' מינים, אתרוג דומה ללב זה בחי' עליית היראה שהיא דבר המסור ללב, לשרשה שהיא הדעת שבלב כמבפ"נ, לולב דומה לשדרה זה בחי' משפט עמודהא דאמצעיתא, או אפשר שמרמז על התפילה שיש בה ח"י ברכות כנגד בח"י חוליות שבשדרה, הדס דומה לעינים זה כנגד בחי' סתרי תורה שנאמר עליה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ערבה דומה לפה זה כנגד בחי' תורה שבנגלה שנאמר עליה כי חיים הם למוצאיהם בפה וכמבואר בפנים, וזה שדרז"ל ע"ז כל עצמותי תאמרנה וכו' כי זה בבחי' תפלה במסירת נפש בביטול כל עצמותו וגשמיותו כמבפ"נ וע"כ אומרין בהם את הלל שהיא בחי' כלל התפה כשארז"ל שיש בו לשעבר ולעתיד ומקיפין בהם את התיבה בסוד ונקיבה תסובב גבר שזה בחי' התגלות סתרי תורה כמבפ"נ:
ד"ה ורז"ל דרשו
ורז"ל דרשו פרי עץ הדר זה אברהם היינ ובחי' חסד בחי' תפלה שזה בחי' אברהם כמבפ"נ, כפות תמרים זה יצחק בחי' יראה בחי' בחי' פחד יצחק, וענף עץ עבות זה יעקב בחי' משפט כנ"ל, גם הוא בחי' תורה כידוע, וערבי נחל זה יוסף בחי' הצדיק שזוכה להשיטג אור הגנוז כנ"ל שזה בחי' יוסף שנקרא צפנת פענח ותרגומו דמיטמרן מיתגליין ליה, ועוד דרשו פרי עץ הדר זו שרה בחי' יראה כי עליה נאמר אש'ה יר'את יה'וה היא תתהלל וכמבואר במ"א, גם נקראת שרה ששרה על כל העולם שזה בחי' צדיק מושל יראת אלהים, כפות תמרים זו רבקה שהיא בחי' תפלה כ"ש ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו ודרז"לזו עומדת בזויות זו ומתפללת וכו' וכמבואר גם לעיל בסי' ז', וענף עץ עבות זו לאה שהיא בחי' עלמא דאיתכסיא בחי' תורה שבנסתר, וערבי נחל זו רחל בחי' עלמא דאיתגליא תורה שבנגלה, ועוד דרשו שמרמזין על כל הכתות שבישראל אמרה תורה יעשו כולם אגודה אחת ויכפרו אלו על אלו, היינו כי ע"י שהם באגודה אחת עי"ז הצדיקים הגדולים שזוכין להשיג אור הגנוז תורה שבנסתר בגודל זכותם וצדקתם יכולין להמשיך סליחה מחילה וכפרה גם על אותם שהם בבחי' ערבי נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח לא תורה ולא מעש"ט, היינו שרחקים גם מבחי' התורה שבנגלה שזה בחי' מה שהכהן הגדול כשנכנס לפני ולפנים אז המשיך סליחה וכפרה לכל וכנ"ל:
ד"ה וזהו שארז"ל
וזהו שארז"ל בזכות ולקחתם לכם וכו' אני נגל לכם ראשון זה בחי' התגלות אלהותו התגלות סתרי תורה בבחי' מלבוש נגלה כמבפ"נ, גם עליית היראה כנ"ל היא בבחי' התגלות אלהות בחי' ובמורא גדול זו גילוי שכינה, ופורע לכם מן הראשון זה עשו אדמוני תוקף הדין שמתלבש בו הדין והמשפט שלמעלה לפחד את האדם ביראות חיצוניות ועול מלכות כשאין עושין רצונו של מקום ואינו דן ושופט א"ע בעצמו כנ"ל, אבל כשהקב"ה נפרע ממנו אז היראה עולה לשרשה שבדעת, וזה ובונה לכם ראשון זה ביהמק"ד שהוא בחי' דעת כשארז"ל ובחי' יראה כ"ש מה נורא המקום הזה ושם מקום התפלה והתורה שבנגלה ושבנסתר שהיא בחי' קודש כמבפ"נ, וזה ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח שהוא ימשיך כל התיקונים הנ"ל בשלימות והוא ימשיך התגלות אור הגנוז בעולם שזה בחי' אורו של משיח:
ד"ה ואח"כ זוכין
ואח"כ זוכין לשמיני עצרת ואז זיווגא דמטרוניתא פנים בפנים והיראה עולה לשרשה בשלימות ונעשה יחוד יראה עם נורא ואז השמחה גדולה מאד בחי' וגילו ברעדה, ואז נמשך התגלות הדעת והשגת התורה בעולם בהתגלות גדול ונפלא, וע"כ כל ישראל עולין אז לתורה ומסיימין התורה בענין כל המורא הגדול (בחי' יראה) אשר עשה משה (בחי' הדעת ששם שורש היראה) לעיני כל ישרא לשהם בחי' משפט כמבפ"נ, ורש"י פירש ששיבר את הלוחות לעיני כל ישראל והיינו כי ראה משה שעשו את העגל והמודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, נמצא שפגמו בבחי' התורהשבנגלה והבין משה שבאם יתן להם הלוחות עכשיו שהוא בחי' התורה שבנגלה חרות על הלוחות לא יהיה להם תקומה ח"ו, גם ראה שפרחו האותיות מהלוחות כי קוב"ה וארייתא חד וע"כ כשרצה הקב"ה לסלק שכינתו מהם כ"ש כי לא אעלה בקרבך ממילא פרחו גם האותיות שבלוחות וע"כ שיבר את הלוחות, ואח"כ המשיך משה בחי' משפט ואמר עברו ושוב משער לשער במחנה וכו'. וקודם לזה דנן כסוטה כשדרז"ל ובזה המתיק הדין קצת, וע"כ אמר להם למחרת ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם והרבה בתפלה כ"כ ובמסירת נפש עצום כ"ש ואם אין חני נא וכו', עד שנתרצה אליו השי"ת וגילה לו שלש עשרה מדות של רחמים בחי' תליסר תקוני דיקנא שהם בחי' התורה שבנסתר עד שזכה עי"ז להמתיק הכל וקיבל הלוחות שניות ביו"כ כנ"ל, וע"כ אז דייקא נאמר ויראו מגשת אליו כי זכה לקירון אור הפנים מבחי' אור הגנוז הנ"ל, והעלה את היראה לשרשה שהוא הדעת שזה בחינתו של משה עצמו, עד שעי"ז נתייראו ישראל מגשת אל משה עד ששם המסוה על פניו וכו', ואח"כ מתחילין בראשית ברא וכו' ודרז"ל בשביל ישראל ובשביל התורה ובשביל משה שנקראו ראשית, ובאותיות דרבי עקיבא מפרש בשביל היראה ג"כ שנקראת ראשית, נמצא שכללו רז"ל בתיבת בראשית כל הבחי' הנ"ל בשביל ישראל זה בחי' משפט כנ"ל ובשביל היראה כי עי"ז עולה היראה לשרשה היינ ואל הדעת שהוא בחי' משה וזהו שאמרו בשביל משה ועי"ז באים להשגת התורה כנ"ל וע"כ אמרו בשביל התורה נמצא שבשביל כל הנ"ל היתה כל הבאיה:
ד"ה וזה שהתחילה
וזה שהתחילה התורה לספר בראשית ברא ר' ופירש"י כמ ובראשית ברוא וכו', וזה את השמים שהוא בחי' הדעת ואת הארץ שהוא בחי' היראה כמבפ"נ, כי בזה תלוי עיקר המשכת כל התיקונים הנ"ל ע"י שמעלין היראה לשרשה שבדעת, וזה והארץ היתה תהו ובהו וכו' ודרז"ל על הארבע מלכיות שהם מבחי' היראות החיצוניות הרוצים לחפות ולהעלים על היראה האמיתיית דקדושה שהיא מבחי' עול מלכות שמים והתיקון הוא ע"י ורוח א' מרחפת על פני המים זהרוחו של משיח המרחף על פני התשובה כמו שדרז"ל כי ע"י תשובה שהיא בחי' משפט שישראל שופטין א"ע בעצמם ורואין שמעשיהן אינן עולין יפה ומתחרטין ומתביישין מאד ועושין תשובה עי"ז ממשיכין רוחו של משיח לבטל היראה החיצוניית ולהעלות היראה לשרשה שהוא הדעת שזה בחי' של משיח עצמו כ"ש ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וכו' רוח דעת ויראת ה' שהיראה תעלה לשרשה שהיא הדעת. ויאמר אלהים יהי אור כי עי"ז זוכין לאור הגנוז כי על אור זה נאמר אח"כ וירא אלהים את האור כי טוב ליגנוז, גם כלל התורה נקראת אור כמו שנאמר ותורה אור כי עי"ז באים להשגת התורה וזה שדרז"ל יהי אור זה אברהם כי לאור הגנוז זוכין העיקר ע"י אברהם שהוא בחי' חסד בחי' תפלה, ויקרא אלהים לאור יום זה יעקב שהוא בחי' משפט והוא גם בחי' התורה הק' כנ"ל ולחשך קרא לילה זה עשו שיונק מהשתלשלות הדינים עד שנעשין מזה יראות חיצוניות שה םבחי' חושך ולילה כ"ש לא תירא מפחד לילה, ויהי ערב זה ערבו של עשו כי יתבטלו היראות חיצוניות שלו ואדרבה תפול עליהם אימתה ופחד, ויהי בוקר זה בוקרו של יעקב שזה בחי' תיקון המשפט בחי' דינו לבוקר משפט וכן הגאולה העתידה (שתהיה ע"י בחי' משפט כ"ש ציון במשפט תפדה) נקראת בוקר כ"ש אמר שומר אתא בוקר, יום אחד שנאמר והיה יום אחד יודע לה' לא יום ולא לילה שזה בחי' התגלות אור הגנוז שיהיה לעתיד בחי' התגלות סתרי תורה כמבואר במאמר מי האיש החפץ חיים סימן ל"ג. וע"כ בשמיני עצרת ובשמחת תורה השמחה גדולה מאד כי כל התיקונים הנ"ל הם בחי' שמחה, אצל משפט נאמר שמחה לצדיק עשות משפט, אצל יראה נאמר וגילו ברעדה, אצל תורה נאמר פיקודי ה' ישרים משמחי לב, אצל תפלה נאמר ושימחתים בבית תפילתי, אצל תורה שבנסתר שהיא בחי' אור הגנוז נאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחמה ונאמר אור צדיקים ישמח כנ"ל:
עיקר תיקון המשפט הוא בא"י. כמו שכתוב ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וכו' לעשות כן בקרב הארץ וכו'. וכתיב כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית וכו'. וירשלים נקראת מקום המשפט וכתיב מלאתי משפט. וע"כ שם עיקר היראה כנ"ל וכמ"ש (שמואל ב' ז') ונוראות לארצך. ונאמר (תהלים ס"א) נתת ירושת יראי שמך עי' רש"י. ושורש היראה היא הדעת שבלב שזה בחי' א"י וירושלים שהם בחי' לבא דעלמא כנ"ל. ועל ידי זה זוכה להשגת התורה. וע"כ עיקר השגת התורה בארץ ישראל כנ"ל. וגם היא בחי' ענוה ושפלות כנ"ל. ושם עיקר תיקון התפלה שעי"ז זוכין לתורה שבנסתר שהיא בחי' בית המקדש אשר הוא שם. והיא בחי' עולם הבא ששם אריכות ימים. בחי' כימי עץ ימי עמי. וזה בחי' היש בה עץ. היינו בחי' עץ הנ"ל בחי' אילנא רברבא כו'. וע"כ ארץ ישראל נקראת ארץ החיים. וכתיב למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה וכו'. וזה בחי' א"י היינו היראה שהיא בחי' ארץ יראה שזוכין ע"י המשפט שהיא בחי' ישראל כמבואר בפנים:
עיקר עליית היראה לשרשה שהוא הדעת הוא על ידי קדושת שבת וכמובן לקמן בליקוטי תנינא סימן י"ז כי שבת הוא בחינת יראה בחינת ירא שבת והוא גם כן בחינת דעת כמו שכתוב לדעת כי אני ה' מקדשכם וכמבואר לקמן בסימן קי"ט וכן בליקוטי תנינא סימן י"ז הנ"ל כי בשבת נמתקין כל הדינים בבחינת וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין וכו' ואז היראה ברה ונקיה ואינה מתלבשת בשום דבר ונשאר אך יראת ה' בלבד, ומחמת שעיקר עליית היראה לשרשה הוא על ידי משפט על כן כתוב בפרשת בשלח שׁם שׂם לו חק ומשפט ופירש רש"י שבמרה נצטוו על השבת ועל הדינין וכן אמרו רז"ל (סנהדרין דף נ"ו ע"ב), וזה שנסמך שמירת המשפט לשמירת השבת גם בנביאים כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) שמרו משפט וכו' אשרי אנוש וכו' שומר שבת מחללו (ועיין גם יחזקאל כ), וזה שמבואר בספרים שבערב שבת צריך האדם לשפוט את עצמו ולפשפש מאד במעשיו, ועל ידי עליית היראה לשרשה שהוא הדעת זוכה להשגת התורה שבנגלה ועל ידי זה זוכה לתפלה במסירת נפש ועל ידי זה זוכה לתורה שבנסתר שהוא בחינת אור הגנוז בחינת השגת התורה שלעתיד שאינה נתפסת בגבול וכו' כמבואר בפנים.
וזה בחינת קדושת שבת קודש שאז עיקר התגלות התורה בחינת הכל מודים כי בשבת ניתנה תורה גם שבת הוא בחינת סיני בחינת שפלות בחינת שבו איש תחתיו הנאמר בשבת וכנ"ל כמה פעמים ואז עיקר שלימות התפלה כנ"ל כמה פעמים, ואז אין שום אחיזה להנחש בהתפלה על ידי שמסית את האדם שיתפלל לתועלת עצמו הב לן חיי ומזוני וכו' כמבואר בפנים כי בתפלה של שבת אין שואלין על צרכיו כלל ובפרט כי ממילא על ידי קדושת שבת נכנע הנחש כמבואר בזוהר הקדוש, ועל ידי זה זוכין להשגת התורה שבנסתר שהוא בחינת התורה שיתגלה לעתיד שהוא בחינת אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא כי שבת הוא גם כן מעין עולם הבא ועל כן אז עיקר זמן שלימות ההשגה בלימוד הקבלה ורזין דאורייתא וכמבואר בכתבי האריז"ל.
וזה בחינת מה שאמרו רז"ל מתן שכרה לא עבידא לאגלויי כי הוא בחינת תורה שבנסתר בחינת אור הגנוז כנ"ל וזה שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרשת י"א י"ב) שבשבת הראשון שימש אור הגנוז, ועל כן זוכין על ידי שמירת שבת קדש לנחלת יעקב שהוא נחלה בלי מצרים כמאמר רז"ל כי התורה הזאת איננה גבול ואינה נתפסת בגבול כנ"ל ועל כן נסמך שמירת שבת לבנין בית המקדש והמשכן כי בית המקדש הוא בחינת סתרי אורייתא. וזה ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם כי התורה הנ"ל הוא בחינת קדש כמבואר בפנים.
וזה את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' ופירש הזוהר הקדוש (הקדמת הזוהר דף ה) את שבתותי תשמרו דא עיגולא ורבועא דלגו וכו' היינו בחינת היראה שהוא בחינת מלכות בחינת מוראה של מלכות והוא בחינת עיגולא בחינת סמ"ך בחינת ששים המה מלכות ורבועא זה בחינת משפט וכמבואר במאמר היכל הקודש סימן נ"ט, גם רבועא מרמז על הדעת שכלול מארבע מוחין כידוע גם עיגולא הוא בחינת התפלה שהוא בחינת סמ"ך בחינת ששים המה מלכות בחינת שיתין בתי כמבואר בפנים ורבועא הוא בחינת מ"ם היינו בחינת התורה שניתנה למ"ם יום וכמובא במאמר ראיתי מנורת זהב סימן ח'. גם עיגולא ורבועא מרמז על תורה שבנגלה שהוא בחינת מלכות בחינת בי מלכים ימלוכו וכמבואר בפנים. ומלכות הוא בחינת עיגולא כנ"ל ורבועא הוא בחינת התורה שבנסתר שהוא בחינת עולם הבא שהוא בחינת מ"ם סתומה כמבואר בתיקונים ומובא לקמן בפנים במאמר דרשו ה' סימן ל"ז. וזה בחינת מ"ם וסמ"ך שבלוחות, וזה שסיים ומקדשי תיראו מקדש הוא בחינת סתרי אורייתא שנקראים קודש כנ"ל ושם עיקר מקור היראה בחינת יראו את ה' קדושיו וכתיב נורא אלקים ממקדשיך וזה בחינת מה רב טובך אשר צפנת (בחינת סתרי אורייתא שהם אור הגנוז הצפון כנ"ל)-ליראיך דוקא, כי שם עיקר היראה הפנימיית שהוא בחינת חכמה כידוע. ועיין במקדש מלך בפירושו על הזוהר הנ"ל ותבין ביותר וזה שסיים כי אני ה' כי קוב"ה ואורייתא כולא חד ועל ידי התיקונים הנ"ל הכלולים בקדושת שבת קדש נעשה כביכול הקב"ה בבחינת נגלה ועל ידי זה ממילא נתגלין גם סתרי אורייתא כמבואר בפנים ועיין לקמן בסימן ע"ג במאמר כי תעבור במים אתך אני ותבין גם לענינינו.
וזה בחינת כנסת ישראל יהיה בן זוגך בן זוגך דייקא כי שבת הוא בחינת אשה בחינת אִשֵׁה ריח ניחוח וכמבואר בפנים ומחמת שעיקר התחלת התיקון הוא על ידי עליית היראה וכן גמר התיקון שהוא השגת סתרי אורייתא הוא גם כן בחינת יראה בחינת ומקדשי תיראו כנ"ל והיראה נקראת דבר כמבואר בפנים וזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת.
וזה אם תשוב משבת רגליך רגל הוא בחינת יראה כמבואר בליקוטי תנינא סימן ד' היינו כי בחול הוא בבחינת רגליה יורדות מות ואז יש יניקה להסטרא אחרא כביכול מהיראה ואז היראה מתלבשת לפעמים באיזה יראות חיצוניות וכמובן בפנים ולקמן סימן קע"ד אבל בשבת עולה היראה לשרשה שהוא הדעת כנ"ל, וזה עשות חפציך ביום קדשי היינו שלא יעסוק אז בשום דבר מחפצי עצמו רק בחפצי שמים שהם דברי תורה כמו שכתוב כי אם בתורת ה' חפצו וכתיב וכל חפציך לא ישוו בה (משלי ג') וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה (משלי ח) ודרשו רז"ל חפצי וחפציך לא ישוו בה כי תלמוד תורה כנגד כולם. וגם מרמז על בחינת התפלה במסירת נפש שזוכין על ידי זה שהוא גם כן בבחינה הנ"ל ששוכח בחפצי עצמו לגמרי ועושה עצמו אכזרי על בניו כעורב ועוסק רק בחפצי שמים כמבואר בפנים, וזה וקראת לשבת ענג ולקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר היינו שכל כך ידבק את עצמו בקדושת שבת עד שישכח בחפצי עצמו וענג וכבוד עצמו לגמרי רק יקשר הכל לקדושת שבת, וזה בחינת ממצוא חפציך ודבר דבר ודרשו רז"ל שלא יבקש על צרכיו בשבת היינו שאפילו התפלה שלו לא יהיה לתועלת עצמו רק בשביל השם יתברך כנ"ל. וגם 'ודבר דבר' מרמז על שלימות היראה כנ"ל, אז תתענג על ה' היינו שיזכה לסתרי תורה שהוא בחינת עתיקא קדישא וכמבואר בזוהר הקדוש וכמובא במאמר לשמש שם סימן מ"ט. והרכבתיך על במותי ארץ היינו בעלי הלכות שעוסקין בתורה שבנגלה שהם בחינת מלכים בחינת בי מלכים ימלוכו כמבואר בפנים אבל הוא יהיה למעלה מהם (ורז"ל דרשו שינצל על ידי זה משיעבוד מלכיות כי שיעבוד מלכיות היא רק על ידי יראה הקדושה שמתלבשת בהם כביכול אבל על ידי כל הנ"ל ניצול משיעבוד מלכיות), והאכלתיך נחלת יעקב אביך שהוא נחלה בלי מצרים כי התורה שבנסתר הנ"ל הוא נחלה בלי מצרים כי איננה מתלבשת בגבול כנ"ל. וזה כי פי ה' דיבר היינו כל זה נעשה על ידי עליית היראה שהוא בחינת דְבַר ה' כמו שכתוב הירא את דבר ה' וכו' כי היראה הוא בחינת מלכות ומלכות פה שזה בחינת כי פי ה' דבר:
אורח חיים · הלכות תפילין
עִנְיַן תְּפִלִּין עַל-פִּי הַמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְכוּ', הַמְדַבֵּר מֵהַעֲלָאַת הַיִּרְאָה (סִימָן ט"ו), הַמַּתְחִיל, מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז הוּא צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ, דְּהַיְנוּ לְדַעַת וּבַמֶּה מַעֲלִין? עַל-יְדֵי מִשְׁפָּט שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ וְכוּ' וּכְשֶׁזּוֹכִין לְדַעַת זוֹכִין לִבְחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת סִינַי וְעַל-יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלָה זוֹכִין לִתְפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד לְאַבְרָהָם, וְעַל-יְדֵי תְּפִלָּה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ זוֹכִין לְתוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר, שֶׁהוּא אוֹר הַגָּנוּז מִשִּׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב: וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין, כִּי עִקַּר הַתְּפִלִּין הוּא לְהַעֲלוֹת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ, כִּי תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת יִרְאָה כַּיָּדוּעַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְנָחוֹת לה), וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שָׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמְּךָ אֵלּוּ תְּפִלִּין וְכוּ' גַּם תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת מֹחִין וְדַעַת, הַיְנוּ לְהַעֲלוֹת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ שֶׁבְּדַעַת וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל יַד וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, כִּי תְּפִלָּה שֶׁל יַד הִיא בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת יַד כֵּהָה וּתְפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ הִיא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַיִּרְאָה שֶׁבְּדַעַת, בְּחִינַת רֹאשׁ וּמֹחִין וְהַדַּעַת הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תְּפִלִּין, שֶׁהֵם תּוֹרָה, וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁאוֹמְרִים בִּתְפִלִּין, שֶׁהוּא תּוֹרָה, וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִתְפִלָּה וְזֶהוּ שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בִּתְפִלִּין וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לָאוֹר הַגָּנוּז, זֶה בְּחִינַת אוֹרוֹת הַמַּקִּיפִין שֶׁנִּתְגַּלִּין עַל-יְדֵי הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר, בְּחִינַת אוֹר הַגָּנוּז, וְזֶה בְּחִינַת שִׁין שֶׁל ג' רָאשִׁין שִׁין שֶׁל ד' רָאשִׁין, זֶה בְּחִינַת אוֹר הַגָּנוּז שֶׁהִיא אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, בְּחִינַת ז' רָאשִׁין הַנַּ"ל: כִּי רֹב הַמַּאֲמָרִים שֶׁל רַבֵּנוּ ז"ל שֶׁנֶּאֱמְרוּ בְּאוֹתָן הַזְּמַנִּים כֻּלָּם נֶאֱמְרוּ עַל תְּפִלִּין, כָּךְ נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ וְאַף-עַל-פִּי שֶׁכָּל מַאֲמָר כָּלוּל מִכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּיִחוּד הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בְּכַמָּה וְכַמָּה מַאֲמָרִים שֶׁנֶּאֱמְרוּ אָז עַל מִצְוַת תְּפִלִּין: וְעִקַּר אוֹר הַתְּפִלִּין זוֹכִין עַל-יְדֵי קִימַת חֲצוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, וְעַל-יְדֵי זֶה חוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשָׁךְ בַּיּוֹם (חֲגִיגָה יב) וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִתְפִילִין, כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת קִימַת חֲצוֹת זֶה בְּחִינַת הַעֲלָאַת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט, כִּי קֹדֶם חֲצוֹת אוֹמְרִים וִדּוּי עַל הַחֲטָאִים, זֶה בְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָֹה, וְאַחַר כָּךְ מִתְאַבְּלִין עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט כִּי חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הוּא פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, כִּי מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט הָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּכְשֶׁנֶּחְרַב נֶאֱמַר (קֹהֶלֶת ג), "מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (וַיִּקְרָא רַבָּא פֶּרֶק ד'), כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה כָּלוּל מִכָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי שָׁם מְקוֹם הַיִּרְאָה בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם יִרְאָה שָׁלֵם (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פֶּרֶק נ') וְגַם הוּא בְּחִינַת דַּעַת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לג), הַיְנוּ הַעֲלָאַת הַיִּרְאָה לְדַעַת עַל-יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁהָיָה שָׁם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין שָׁם בֵּית דִּין הַגָּדוֹל לַעֲשׂוֹ"ת מִשְׁפָּט לְמַטָּה לְבַטֵּל הַדִּין שֶׁל מַעְלָה וְשָׁם מְקוֹם הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יז), "עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ":
חושן משפט · הלכות כח והרשאה
עִנְיַן הַרְשָׁאָה: עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְכוּ'. מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז וְכוּ', עַיֵּן שָׁם סִימָן טו: וְהַכְּלָל לְעִנְיָנֵנוּ, שֶׁעַל יְדֵי מִשְׁפָּט מַעֲלִין אֶת הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁן, כִּי כְּשֶׁאֵין מִשְׁפָּט וְאֵין דִּין לְמַטָּה יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְשֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת הָאָדָם בְּמִשְׁפָּט דִּלְעֵלָּא אֲזַי הַדִּין נִתְלַבֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים וְכָל הַדְּבָרִים נַעֲשִֹים שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לַעֲשֹוֹת בְּזֶה הָאִישׁ מִשְׁפָּט כָּתוּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ אֲזַי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ לַעֲשֹוֹת דִּין בְּזֶה הָאָדָם. אֲבָל עַל יְדֵי מִשְׁפָּט שֶׁהָאָדָם שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, הַיְנוּ מַה שֶּׁהָאָדָם מִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וּמְחַשֵּׁב דְּרָכָיו וּמְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָֹיו וְשׁוֹפֵט וְדָן אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעוֹשֶֹה אִם כָּךְ רָאוּי לוֹ לַעֲשֹוֹת וּלְבַלּוֹת יָמָיו, חַס וְשָׁלוֹם, בְּמַעֲשִֹים כָּאֵלֶּה וְשׁוֹפֵט וְדָן אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ וְעַל יְדֵי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה מְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁלֹּא יָבוֹא עָלָיו, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה וְאָז אֵין הַיִּרְאָה וְהַדִּין מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי זֶה הַיִּרְאָה עוֹלָה מֵהַקְּלִפָּה, הַיְנוּ עַל יְדֵי מִשְׁפָּט הַנַּ"ל, כִּי מִתְחִלָּה הָיְתָה הַיִּרְאָה נִתְלַבֵּשׁ בַּקְּלִפָּה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָאָדָם מְפַחֵד אֶת עַצְמוֹ מֵאֵיזֶה שַֹר אוֹ מִגַּנָּבִים וּשְׁאָר פְּחָדִים, זֶה הוּא שֶׁהַיִּרְאָה נִתְלַבֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר וְכוּ' וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת שֶׁלֹּא שָׁפַט אֶת עַצְמוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ דִּין שֶׁל מַעְלָה שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַדְּבָרִים וְכַנַּ"ל, אֲבָל עַל יְדֵי מִשְׁפָּט שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, עַל יְדֵי זֶה אֵין דִּין לְמַעְלָה וְאָז אֵין הַדִּין וְהַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר וְאָז עוֹלָה הַיִּרְאָה הַנְּפוּלָה לְשָׁרְשָׁהּ וְכוּ' וְשֹׁרֶשׁ הַיִּרְאָה הוּא הַדַּעַת וְכוּ' וְעַל יְדֵי שֶׁעוֹלָה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ, שֶׁהוּא הַדַּעַת, עַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַדַּעַת. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְתוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה. וְעַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה זוֹכֶה לִתְפִלָּה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, וְעַל יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכֶה לְתוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר, שֶׁהוּא אוֹר הַגָּנוּז וְכוּ', עַיֵּן שָׁם:
וְזֶה בְּחִינַת כֹּחַ וְהַרְשָׁאָה, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִּין וּמִשְׁפָּט עַל חֲבֵרוֹ מֵחֲמַת אֵיזֶה תְּבִיעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְתָבְעוֹ לְמִשְׁפָּט בְּעַצְמוֹ מֵחֲמַת הֶרְחֵק הַדֶּרֶךְ אוֹ מֵאֵיזֶה סִבָּה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַתּוֹבֵעַ בַּעַל הַמִּשְׁפָּט לַעֲשֹוֹת מֻרְשָׁה לִמְסֹר הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ יִתְבָּעֶנּוּ לְמִשְׁפָּט עַל יְדֵי הַכֹּחַ וְהַרְשָׁאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמֶּנּוּ, הַיְנוּ מַמָּשׁ עִנְיָן הַנַּ"ל הַמְבֹאָר לְמַעְלָה שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין מִשְׁפָּט יֵשׁ כֹּחַ לְהַמִּשְׁפָּט לְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם בִּבְחִינַת לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ, אֲזַי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְהַתּוֹבֵעַ בַּעַל הַמִּשְׁפָּט לִמְסֹר מִשְׁפָּטוֹ וּתְבִיעָתוֹ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה וְלִתֵּן לוֹ כֹּחַ וְהַרְשָׁאָה וַאֲזַי יֵשׁ לוֹ כֹּחוֹ, כִּי כָּךְ הוּא חֹק הַמִּשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּכָל אָדָם וּבְכָל הַדְּבָרִים כְּדֵי לַעֲשֹוֹת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן יְכוֹלִים לִתֵּן כֹּחַ וְהַרְשָׁאָה עַל כָּל הַתְּבִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִלּוּ עַל תְּבִיעַת מַלְוֶה דְּכָפַר בֵּיהּ אַף עַל פִּי שֶׁמִּדִּין הַקְנָאָה אֵין יְכוֹלִין לְהַקְנוֹת לַחֲבֵרוֹ תְּבִיעָה כָּזוֹ בְּשׁוּם קִנְיָן, כַּמְבֹאָר בַּפּוֹסְקִים, אַךְ בְּתוֹרַת כֹּחַ הַרְשָׁאָה יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת אוֹתוֹ, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּסְּמַ"ע וְשַׁ"ךְ. וְהָעִקָּר הוּא כַּנַּ"ל, כִּי כָּל זֶה הוּא כֹּחַ הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל, כִּי בֶּאֱמֶת הוּא רָאוּי שֶׁכָּל אָדָם יִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ"ל. וּמִי שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר בְּוַדַּאי לֹא יִצְטָרֵךְ לָבוֹא לְדִין לִפְנֵי בֵּית דִּין לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מָמוֹן בְּדִין, כִּי בְּוַדַּאי יַקְדִּים לְסַלֵּק לַחֲבֵרוֹ מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לוֹ עַל פִּי הָאֱמֶת, כִּי בְּוַדַּאי כָּךְ רָאוּי לְכָל אָדָם שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר, וּבִפְרָט בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ אֵיזֶה מָמוֹן שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ וִיסַלֵּק לַחֲבֵרוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ לְדִין, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק "שֹֹנְאֵי בָצַע", הַאי דַּיָּנָא דְּמַפְקִין מִנֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִינָא לָאו דַּיָּנָא הוּא. וּכְמוֹ כֵן רָאוּי לְכָל אָדָם. נִמְצָא זֶה שֶׁהוּא נִתְבָּע וְלֹא סִלֵּק לַחֲבֵרוֹ בְּעַצְמוֹ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא לְמִשְׁפָּט נִמְצָא שֶׁפָּגַם בַּמִּשְׁפָּט וּכְשֶׁאֵין מִשְׁפָּט, הַיְנוּ שֶׁאֵין הָאָדָם שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ אֲזַי יֵשׁ כֹּחַ בְּהַמִּשְׁפָּט שֶׁיִּתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְהַתּוֹבֵעַ לִמְסֹר מִשְׁפָּטוֹ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה וְלִתֵּן לוֹ כֹּחַ וְהַרְשָׁאָה אֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁאֵין יָכוֹל לְהַקְנוֹת לַחֲבֵרוֹ בְּתוֹרַת הַקְנָאָה גְּמוּרָה, אַף עַל פִּי כֵן בְּחָק הַמִּשְׁפָּט יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת אוֹתוֹ שֶׁיּוּכַל לִתְבֹּעַ אֶת חֲבֵרוֹ וְלֹא יוּכַל לוֹמַר לוֹ לָאו בַּעַל דְּבָרִים דִּידִי אַתְּ, כִּי בֶּאֱמֶת כָּל אָדָם הוּא בַּעַל דָּבָר דִּידֵיהּ כְּשֶׁמְּקַבֵּל כֹּחַ מֵהַתּוֹבֵעַ, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת כֹּחַ הַמִּשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים בִּבְחִינַת לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ אֲזַי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן כָּל אָדָם הוּא בַּעַל דָּבָר דִּידֵיהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנָה הַתְּבִיעָה בְּקִנְיָן גָּמוּר, אַף עַל פִּי כֵן הוּא בַּעַל דָּבָר דִּידֵיהּ לְתָבְעוֹ עַל יְדֵי כֹּחַ וְהַרְשָׁאָה שֶׁקִּבֵּל מִבַּעַל הַמִּשְׁפָּט, כִּי הַמִּשְׁפָּט יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּכָל הַדְּבָרִים כַּנַּ"ל:
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "וַאֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשָֹה בְּעַמָּיו", זֶה הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה, כִּי הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה זֶה בְּחִינַת שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ בַּמִּשְׁפָּט. וּכְשֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ הַמִּשְׁפָּט בְּאֵיזֶה דָּבָר זֶהוּ בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל. שֶׁמֵּהֶם אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים וְעַל כֵּן כָּל אֵלּוּ שֶׁנִּמְסָר וְנִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם הַמִּשְׁפָּט לַעֲשֹוֹת דִּין בָּאָדָם הֵם נִקְרָאִין חִיצוֹנִים וּמַזִּיקֵי עָלְמָא, כִּי מֵאַחַר שֶׁנָּפְלָה הַיִּרְאָה שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי פְּגַם הַמִּשְׁפָּט וְנִתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים חִיצוֹנִיִּים מִזֶּה יֵשׁ לְהַקְּלִפּוֹת יְנִיקָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר יְנִיקָתָם מִקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּיָּדוּעַ. וּמֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ הָאָדָם לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְלִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִתְלַבֵּשׁ בַּמֶּה שֶׁיִּתְלַבֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אָז יִתְגַּבְּרוּ הֵם, חַס וְשָׁלוֹם וְחַס וְשָׁלוֹם. יִהְיֶה דִּין אַכְזָרִי, חָלִילָה, כִּי אַכְזָרִים הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִמְסָר הַדִּין לְמִי שֶׁיִּהְיֶה נִמְסָר חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן זֶה הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְקַבֵּל כֹּחַ הַמִּשְׁפָּט מֵהַתּוֹבֵעַ וְלִתְבֹּעַ אֶת הַנִּתְבָּע וְלַעֲשֹוֹת בּוֹ מִשְׁפָּט כַּדָּת, אַף עַל פִּי כֵן נִקְרָא 'לֹא טוֹב עָשָֹה', כִּי בְּוַדַּאי הוּא לֹא טוֹב מֵאַחַר שֶׁנִּמְסַר וְנִשְׁתַּלְשֵׁל הַמִּשְׁפָּט לְאַחֵר שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יִרְאָה הַנְּפוּלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים מַזִּיקֵי עָלְמָא שֶׁכָּל כֹּחָם מִיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל, עַל כֵּן נִקְרָא לֹא טוֹב עָשָֹה כַּנַּ"ל:
כִּי אֵין טוֹב אֶלָּא אֶחָד, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁעִקַּר הַטּוֹב בְּעֶצֶם הוּא בְּחִינַת אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פְּסָחִים נ) עַל פָּסוּק, "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאָז יִהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב שֶׁיְּבָרְכוּ עַל הַכֹּל הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב. וְכָל הַצָּרוֹת וְהָרָעוֹת וְהַגְּזֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין רַק מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֶחָד, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ הוּא טוֹב וּמֵיטִיב לַכֹּל וְעִקַּר אֲחִיזַת הָרַע הוּא רַק מֵחֲמַת הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת וְהָרִחוּק מֵאֶחָד שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים שֶׁאֲחִיזָתָם מִבְּחִינַת בִּקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר סִימָן נא. וְעַל כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט הוּא כְּשֶׁאָדָם שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וּמְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים שֶׁיָּקֵל מֵעָלָיו מִשְׁפָּטָיו וְדִינָיו וּמַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין וְאוֹמֵר, וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִֹיתָ וְכוּ' לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וּמִשְׁתַּטֵּחַ וּמְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲשֶֹה עִמּוֹ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְאָז כְּשֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וְאֵין הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה צָרִיךְ לְהִתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים אֲזַי אֵין לָהֶם שׁוּם יְנִיקָה כְּלָל וְאָז ה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹפֵט אוֹתוֹ בְּרַחֲמִים בְּחֶמְלָה וַחֲנִינָה אוֹ מוֹחֵל לוֹ לְגַמְרֵי, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ חַנּוּן וְרַחוּם וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב, אֲבָל כְּשֶׁאֵין שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ אֲזַי יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה וַאֲזַי, חַס וְשָׁלוֹם, הַדִּין מִתְלַבֵּשׁ בִּשְׁאָר דְּבָרִים וְנוֹתְנִין מִלְּמַעְלָה כֹּחַ וְהַרְשָׁאָה לְמִי שֶׁנּוֹתְנִין שֶׁיַּעֲשֶֹה בּוֹ מִשְׁפָּט כָּתוּב. וְכָל מַה שֶּׁיּוֹרֵד הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט וּמִתְלַבֵּשׁ יוֹתֵר מִזֶּה יֵשׁ לָהֶם יְנִיקָה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּיוֹתֵר. וְאָז כֵּיוָן שֶׁנִּתָּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, חַס וְשָׁלוֹם, ה' יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם וְיַצִּיל כָּל יִשְֹרָאֵל מִדִּינִים כָּאֵלֶּה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן:
וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, "שָׁפְטֵנִי ה' וְכוּ', מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא". וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר, "אַל תָּבוֹא בְּמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךְ". וּכְמוֹ שֶׁהִקְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַךְ עַל פִּי הַנַּ"ל מְיֻשָּׁב הֵיטֵב עַל נָכוֹן, כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בִּקֵּשׁ שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁפָּטוֹ מֵה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "שָׁפְטֵנִי ה' מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא וְכוּ'". וְאָז בְּוַדַּאי יִהְיֶה הַמִּשְׁפָּט בְּרַחֲמִים וּבְחֶמְלָה גְּדוֹלָה, אֲבָל לֹא יִתְלַבֵּשׁ הַמִּשְׁפָּט, חַס וְשָׁלוֹם, בִּשְׁאָר דְּבָרִים כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "אַל תָּבוֹא בְּמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךְ", שֶׁהוּא בְּחִינָה שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּא בְּהִתְלַבְּשׁוּת בִּבְחִינַת הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת, כִּי בֶּאֱמֶת ה' יִתְבָּרַךְ מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּיהּ וּכְשֶׁאָדָם זוֹכֵר אֶת ה' יִתְבָּרַךְ וְאֵינוֹ שׁוֹכֵחַ אוֹתוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה קַלָּה נִמְצָא הוּא קָרוֹב לַה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד וְהוּא שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ וְאָז מִשְׁפָּטוֹ יוֹצֵא רַק מֵה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ וְאָז בְּוַדַּאי הוּא נִצּוֹל מִכָּל הַמִּשְׁפָּטִים וְהַדִּינִים כַּנַּ"ל. וְעַל זֶה בִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא וְכוּ'" כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ לַחֲשֹׁב עַל דְּרָכָיו וְלִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר. נִמְצָא, שֶׁה' יִתְבָּרַךְ רָחוֹק מִבֵּין עֵינָיו וְשׁוֹכֵחַ, חַס וְשָׁלוֹם, לִפְנֵי מִי הוּא עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. וּכְמוֹ שֶׁהוּא מִתְרַחֵק מֵה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ כֵן, כִּבְיָכוֹל, ה' יִתְבָּרַךְ מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יוֹם תַּעַזְבֵנִי יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךָּ, וַאֲזַי בְּעֵת שֶׁמַּגִּיעַ הַמִּשְׁפָּט עָלָיו אֲזַי, כִּבְיָכוֹל, ה' יִתְבָּרַךְ מִתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ וּבָא אֵלָיו בְּדִין וּמִשְׁפָּט כְּמוֹ מִי שֶׁבָּא מֵרָחוֹק וּמִתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּלְבוּשִׁים אֲחֵרִים שֶׁאֲזַי אֵין הָאָדָם מַכִּיר אוֹתוֹ. כְּמוֹ כֵן ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי מַעֲשָֹיו עַל שֶׁלֹּא חִשֵּׁב דְּרָכָיו וְלֹא שָׁפַט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת. הוּא יִתְבָּרַךְ בָּא אֵלָיו בְּמִשְׁפָּט. כְּמוֹ מִי שֶׁבָּא מֵרָחוֹק. בִּבְחִינַת ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא, הַיְנוּ שֶׁהַמִּשְׁפָּט מִתְלַבֵּשׁ בִּשְׁאָר דְּבָרִים וְכַנַּ"ל וְאָז קָשֶׁה לְהַכִּיר אוֹתוֹ. וּצְרִיכִין אָז לְהַבִּיט הֵיטֵב לְהַכִּירוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בֶּאֱמֶת אֲפִלּוּ אִם אֵין הָאָדָם זוֹכֶה לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָֹיו וְלִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ מִקֹּדֶם עַד שֶׁבָּא הַדִּין עָלָיו, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים אַחַר כָּךְ לָשׁוּב עַד הַמַּכֵּהוּ וּלְהַעֲלוֹת כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ: שֶׁיִּתְבּוֹנֵן שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיּוּכַל לְיָרְאוֹת וּלְהַפְחִיד אוֹתוֹ אוֹ לַעֲשֹוֹת בּוֹ דִּין וְיִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אִם עַל פִּי מִשְׁפָּט שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי חִיּוּת אֱלֹקוּת שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בְּזֶה הַדָּבָר שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יִרְאָה עִלָּאָה שֶׁיָּרְדָה מִכִּסְאָהּ בַּעֲווֹנוֹתָיו וְנִתְלַבְּשָׁה בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּחַד וְיִסּוּרִים מֵהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן כָּל זֹאת הֵיטֵב בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים וּמְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָֹיו וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ עַכְשָׁו עַל כָּל פָּנִים וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לַה' יִתְבָּרַךְ אֲזַי זוֹכֶה לְהַעֲלוֹת כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁן כַּנַּ"ל, אֲבָל בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד אָז לְהַעֲלוֹתָן וּלְבָרְרָן כִּי אִם בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה וּבְרַחֲמִים רַבִּים. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין יז), "לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לְצָרָה וְכוּ'". וּבִפְרָט מִי יוֹדֵעַ אִם יִזְכֶּה לְהִתְעוֹרֵר אָז לָשׁוּב בֶּאֱמֶת, כִּי לִפְעָמִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַיִּסּוּרִין בָּאִין עַל הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ זוֹכֶה לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ וְלִפְעָמִים הַיִּסּוּרִין מְעַקְּמִין אֶת לְבָבוֹ יוֹתֵר מֵה' יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הֵם בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁמֵּהֶם אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן לִפְעָמִים אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר הֵם מַטְעִין וּמְעַקְּמִין אֶת לְבָבוֹ יוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן טוֹב לַגֶּבֶר שֶׁיַּקְדִּים לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ מִקֹּדֶם כַּנַּ"ל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הַדִּין לְהִתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶהוּ, "אַל תָּבוֹא בְּמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךְ", שֶׁלֹּא יָבוֹא בְּמִשְׁפָּט, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְלַבֵּשׁ הַמִּשְׁפָּט בִּדְבָרִים אֲחֵרִים רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי אָז בְּוַדַּאי 'לֹא יִצְדַּק לְפָנָיו כָל חָי', אֲבָל כְּשֶׁקְּרוֹבִים לַה' יִתְבָּרַךְ וְהַמִּשְׁפָּט מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ אֲזַי הַמִּשְׁפָּט הוּא רַק רַחֲמִים וְחֶמְלָה וַחֲנִינָה, כִּי מִשְׁפָּט הוּא רַחֲמֵי, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ:
וְזֶה בְּחִינַת בֵּין הַמְצָרִים שֶׁמִּתְאַבְּלִין עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִשִּׁבְעָה עָשָֹר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. כִּי עִקַּר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה עַל יְדֵי פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט" (עָמוֹס ה). וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּפְסוּקִים רַבִּים וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה עַל עִנּוּי הַדִּין וְעַל עִוּוּת הַדִּין וְכוּ'. כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כָּלוּל מִכָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, הַנֶּאֱמָרִים בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל, כִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שָׁם עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, כִּי שָׁם הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה שֶׁמֵּהֶם יוֹצֵא מִשְׁפַּט צֶדֶק לְכָל הָעוֹלָם וְעַל יְדֵי זֶה עוֹלָה הַיִּרְאָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה וְכוּ'". וּכְמוֹ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב, "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה". וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא יְרוּשָׁלַיִם בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעַל יְדֵי הַיִּרְאָה זוֹכִין לְדַעַת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעַל יְדֵי הַדַּעַת זוֹכִין לְתוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה, כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה הָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמִּשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין דָּם לְדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם וְכוּ' עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל פִּי הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶֹה". וְעַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה זוֹכִין לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁזֶּה הָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה". וְדֶרֶךְ שָׁם עוֹלִין כָּל הַתְּפִלּוֹת אֲשֶׁר יִתְפַּלְּלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה זוֹכִין לְתוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחִינַת קֹדֶשׁ שֶׁהוּא סִתְרֵי אוֹרַיְתָא, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל: עַל פָּסוּק, "הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ", עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא, שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה כָּלוּל מִכָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל. וְכָל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל כֻּלָּם תְּלוּיִים בַּמִּשְׁפָּט שֶׁבּוֹ תָּלוּי הַכֹּל כַּמְבֹאָר לְעֵיל שֶׁעִקַּר הַהַתְחָלָה הוּא מִמִּשְׁפָּט, הַיְנוּ הִתְבּוֹדְדוּת בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹלָה הַיִּרְאָה, כִּי נִתְבַּטְּלִין הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְדַעַת וּלְכָל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁפָּגְמוּ בַּמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנִתְבַּטְּלוּ כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי נִתְלַבֵּשׁ הַדִּין וְהַיִּרְאָה בְּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁל בָּבֶל וְנִתַּן לָהֶם רְשׁוּת לְהַחֲרִיבוֹ וְהַכֹּל עַל יְדֵי פְּגַם הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, "מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וְכוּ'" הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי הָרֶשַׁע בָּא בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, כִּי מֵחֲמַת שֶׁלֹּא עָשֹוּ מִשְׁפָּט וּפָגְמוּ בַּמִּשְׁפָּט עַל כֵּן נִתְלַבֵּשׁ הַמִּשְׁפָּט בְּהָרָשָׁע נְבוּכַדְנֶצַּר וַחֲבֵרָיו וּבִמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, כִּי הוּא בָּא בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, בְּכֹחַ וְהַרְשָׁאָה שֶׁקִּבֵּל מֵהַמִּשְׁפָּט כְּמוֹ הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה שֶׁהוּא בָּא בִּמְקוֹם הַתּוֹבֵעַ, כֵּן הוּא בָּא בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, כִּי הַמִּשְׁפָּט נִתְלַבֵּשׁ בּוֹ כַּנַּ"ל:
וְזֶה שֶׁגָּזְרוּ אַרְבָּעָה תַּעֲנִיּוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, גַּם נוֹהֲגִין לְהִתְאַבֵּל בֵּין הַמְצָרִים וְלוֹמַר חֲצוֹת לִבְכּוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמְסַגְּפִין עַצְמָן מִבָּשָֹר וָיַיִן וְכַיּוֹצֵא כָּל אֶחָד כְּפִי מִנְהָגוֹ, כִּי כָּל הַתַּעֲנִיתִים וְהַסִּגּוּפִים שֶׁהַיְרֵאִים עוֹשִֹין, הַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל שֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת עַצְמָם קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי לְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ"ל. כִּי לִפְעָמִים הָאָדָם רוֹאֶה שֶׁאֵין דַּי לוֹ בְּדִבּוּרִים מַה שֶּׁהוּא שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וַאֲזַי הוּא בְּעַצְמוֹ נוֹתֵן מִשְׁפָּט עַל עַצְמוֹ שֶׁיִּתְעַנֶּה וִיסַגֵּף עַצְמוֹ כָּךְ וְכָךְ עַל מַעֲשָֹיו שֶׁעָשָֹה וְאַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי אֵין זֶה מַסְפִּיק אֲפִלּוּ חֵלֶק מֵאֶלֶף כְּנֶגֶד מַה שֶּׁפָּגַם, כִּי כָּל יָמֵינוּ לֹא יַסְפִּיקוּ לְהִתְעַנּוֹת וְלִסְגֹּף עַצְמֵנוּ עַל פְּגַם הִרְהוּר וּמַחֲשָׁבָה זָרָה אַחַת לְמִי שֶׁמַּאֲמִין בְּעֹצֶם הַפְּגָם הַנּוֹגֵעַ בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹגֵעַ כַּנַּ"ל, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁעָשָֹה אֵיזֶה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁקִּלְקֵל הַרְבֵּה מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּצוּי עַכְשָׁו בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְאִם כֵּן לִכְאוֹרָה מַה יּוֹעִילוּ לוֹ אֵלּוּ הַתַּעֲנִיתִים וְהַסִּגּוּפִים כְּנֶגֶד מַעֲשָֹיו, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל לִזְכּוֹת לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹתָיו עַל יָדָם, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא הַמִּשְׁפָּט, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וְעַל כֵּן מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ מַמְתִּין עַל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי תַּעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים שֶׁלּוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָדָם יָכוֹל לְהִנָּצֵל עַל יְדֵי סִגּוּף אוֹ תַּעֲנִית אֶחָד מִדִּינִים קָשִׁים וּמָרִים הַרְבֵּה מְאֹד וְגַם לִזְכּוֹת עַל יָדָם לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, כִּי אִיתָא שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם אִם יִתְקַבְּצוּ יַחַד עַל אָדָם אֶחָד כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֵינָם נֶגֶד רֶגַע אַחַת נֶגֶד כְּוִיָּה אַחַת שֶׁל גֵּיהִנֹּם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת הָאָדָם שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ בַּגֵּיהִנֹּם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁיּוֹרְדִין עֲלֵיהֶם וְאֵין עוֹלִים, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מִינֵי עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים יוֹתֵר מִצַּעַר שֶׁל גֵּיהִנֹּם הַקָּשֶׁה, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים, וְאַף עַל פִּי כֵן עַל הַכֹּל מוֹעִיל תְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל, כִּי עַל יְדֵי שֶׁאָדָם מִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל מַעֲשָֹיו שֶׁעָשָֹה וּמְעוֹרֵר עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם וְעַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה כַּנַּ"ל, וּבִפְרָט אִם זוֹכֶה לְהִתְעוֹרֵר עַד שֶׁעוֹשֶֹה מִשְׁפָּט בְּעַצְמוֹ מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְעַנֶּה וּמְסַגֵּף עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לִכְלוּם נֶגֶד מַעֲשָֹיו כַּנַּ"ל, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ עוֹשֶֹה הַדִּין בְּעַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה מְבַטֵּל מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים שֶׁלְּמַעְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָֹה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת יוֹתֵר בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, אַף עַל פִּי כֵן מְבַטֵּל כֻּלָּם עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַתַּעֲנִיתִים וְהָאֲבֵלוּת שֶׁמְּסַגְּפִין עַצְמָן בְּתַעֲנִיּוֹת וּבִמְנִיעַת בָּשָֹר וָיַיִן וּרְחִיצָה וְכוּ' בִּשְׁבִיל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא בִּשְׁבִיל פְּגַם הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל, עַל כֵּן אָנוּ עוֹשִֹין עַכְשָׁו תְּשׁוּבָה וּמְתַקְּנִין זֹאת וְאָנוּ עוֹשִֹין מִשְׁפָּט בְּעַצְמֵנוּ וּמִתְעַנִּין וּמְסַגְּפִין עַצְמָן כְּדֵי לְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה כַּנַּ"ל:
כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתַּעֲנִית הוּא הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחֲשֹׁב דְּרָכָיו וְיִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְכוּ'". דְּהַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַתַּעֲנִית לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ וְלִפְתֹּחַ לְנַתֵּק כָּל הַקְּשָׁרִים וְהַחַרְצֻבּוֹת שֶׁל רֶשַׁע הַטָּמוּן בְּקִרְבּוֹ שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הָיוּ נוֹהֲגִין בְּיוֹם הַתַּעֲנִית לוֹמַר דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין לָעָם וּלְעַיֵּן וּלְהַשְׁגִּיחַ לְתַקֵּן כָּל הַקִּלְקוּלִים שֶׁבָּעִיר וּלְחַפֵּשֹ אִם יֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת בָּעִיר לְתַקְּנָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק "קָרְאוּ צוֹם" בְּמַעֲשֶֹה דְּנָבוֹת (מְלָכִים-א), כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתַּעֲנִית. וּכְמוֹ כֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לַעֲשֹוֹת בְּעַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּבִפְרָט בְּיוֹם הַתַּעֲנִית לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תִּקּוּן הַתַּעֲנִית כַּנַּ"ל:
כִּי בֵּין הַמְצָרִים דִּינִים שׁוֹרִין, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לָצֵאת יְחִידִי מִד' וְעַד ט', כַּמְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת. וְעַל כֵּן צְרִיכִין אָז לְהִשְׁתַּדֵּל בְּיוֹתֵר לְהַעֲלוֹת אֵלּוּ הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, וְזֶה עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית הַנַּ"ל וְעַל יְדֵי אֲמִירַת חֲצוֹת שֶׁמִּתְאַבְּלִין עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְעִקַּר אֲמִירַת חֲצוֹת הוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּסִימָן קמט), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ". כִּי עִקַּר הָאֲבֵלוּת הוּא לְהִתְאַבֵּל עַל מַעֲשָֹיו שֶׁעָשָֹה שֶׁהֵם גָּרְמוּ חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי כָּל מִי שֶׁלֹּא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרַב בְּיָמָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְצָרִיךְ לְהִתְאַבֵּל עַל עֲווֹנוֹתָיו וְלִבְכּוֹת עֲלֵיהֶם מְאֹד מְאֹד וְלִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָֹיו וּלְתַקְּנָם מֵעַתָּה וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי כָּל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם זוֹכֶה לִרְאוֹת בְּשִֹמְחָתָהּ, כִּי עַל יְדֵי הָאֲבֵלוּת שֶׁמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם וּמְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָֹיו וְתוֹלֶה הַחֻרְבָּן בְּעַצְמוֹ, כִּי כָּל אָדָם לְפִי חֲטָאָיו כֵּן יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וְזוֹכֶה לְתַקֵּן מַעֲשָֹיו כֵּן יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיִּבָּנֶה לֶעָתִיד בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ עַל יְדֵי תִּקּוּן הַמַּעֲשִֹים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל. כִּי עִקַּר בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַל יְדֵי מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'". כִּי עִקַּר הַחֻרְבָּן הָיָה עַל יְדֵי פְּגַם הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט עַל יְדֵי זֶה יַחֲזֹר הַמִּקְדָּשׁ עַל מְכוֹנוֹ:
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַאי בַּר יִשְֹרָאֵל דְּאִית לֵיהּ דִּינָא בַּהֲדֵי עַכּוּ"ם לִשְׁתַּמֵּיט מִנֵּיהּ קֹדֶם תִּשְׁעָה בְּאָב וְכוּ', כִּי אָז הֵם יְמֵי חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא פְּגַם הַמִּשְׁפָּט וְאָז נָפַל הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין אֲלֵיהֶם כַּנַּ"ל, עַל כֵּן אָז קָשֶׁה לְיִשְֹרָאֵל לְהַצְלִיחַ בְּמִשְׁפָּט נֶגֶד עַכּוּ"ם, מֵאַחַר שֶׁמִּשְׁפָּט דִּקְדֻשָּׁה נָפַל אָז וְנִתְלַבֵּשׁ בֵּין הָעַכּוּ"ם כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִין אָז יְגִיעָה גְּדוֹלָה בְּתַעֲנִית וְדִינֵי אֲבֵלוּת שֶׁמְּסַגְּפִין עַצְמָן מִבָּשָֹר וָיַיִן וְכוּ' כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַמִּשְׁפָּט וְהַיִּרְאָה הַנְּפוּלָה לְשָׁרְשָׁהּ כַּנַּ"ל:
וְעַל כֵּן מִתְאַבְּלִין עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַנַּ"ל הוּא עַל יְדֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ, כִּי בְּשַׁבָּת אָז עוֹלִין כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁהֵם כָּל הַדִּינִין וְהַצָּרוֹת הַמַּפְחִידִין אֶת הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּשַׁבָּת נִמְתָּקִין וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַדִּינִין. בִּבְחִינַת וְכָל שׁוּלְטָנֵי רוּגְזִין וּמָארֵי דְּדִינִין כֻּלְּהוּ עַרְקִין וְאִתְעַבְּרוּ מִנָּהּ וְלֵית שׁוּלְטָנָא אָחֳרָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין וְכוּ', כִּי אָז אֵין רְשׁוּת לְשׁוּם מַשְׁחִית וּמַזִּיק לְהַפְחִיד לַעֲשֹוֹת שׁוּם דִּין כְּלָל, כִּי אָז בְּשַׁבָּת בְּטֵלִין כָּל הַדִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וְאָז עוֹלָה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ שֶׁהוּא הַדַּעַת, כִּי בְּשַׁבָּת אָז הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת כַּמּוּבָא שֶׁשַּׁבָּת הִוא בְּחִינַת דַּעַת, כִּי אָז עוֹלָה הַיִּרְאָה לְשֹׁרֶשׁ הַדַּעַת שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַדַּעַת כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן יז). וְעַל כֵּן עִקַּר תִּקּוּן בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא עֲלִיַּת הַיִּרְאָה וְכוּ' כַּנַּ"ל הוּא עַל יְדֵי שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִירָאוּ". כִּי בְּשַׁבָּת נִתְבַּטְּלִין כָּל הַדִּינִים וְכָל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וְאָז עוֹלָה הַיִּרְאָה לְשֹׁרֶשׁ הַדַּעַת שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל:
וְזֶהוּ בְּחִינַת הַקִּדּוּשׁ עַל כּוֹס יַיִן בְּשַׁבָּת, שֶׁכְּשֶׁרוֹצִין לָצֵאת מִן שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל וְלִכְנֹס לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת צְרִיכִין לְקַדֵּשׁ עַל כּוֹס יַיִן, כִּי כּוֹס יַיִן זֶה בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁיִּרְאָה הִוא בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ, אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת. וְזֶהוּ בְּחִינַת כּוֹס הַיַּיִן שֶׁל קִדּוּשׁ, כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת, כִּי כּוֹס בְּגִימַטְרִיָּא אֱלֹקִים זֶה בְּחִינַת אֱלֹקִים יְרָא, בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת מַלְכוּת. וְזֶה בְּחִינַת יַיִן, בְּחִינַת יַיִן אָדֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם". שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּין, בְּחִינַת יִרְאָה, הַיְנוּ שֶׁבִּכְנִיסַת שַׁבָּת כְּשֶׁיּוֹצְאִין מֵחֹל לְשַׁבָּת עִקַּר הַהַתְחָלָה לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת שַׁבַּת קֹדֶשׁ הוּא עַל יְדֵי שֶׁתֵּכֶף בִּכְנִיסַת שַׁבָּת אָנוּ מְרִימִין כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁם שֶׁבַּדַּעַת שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, כִּי הַדַּעַת נִקְרָא קֹדֶשׁ כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ עַל הַכּוֹס יַיִן שֶׁמַּעֲלִין וּמְרִימִין אֶת בְּחִינַת כּוֹס, בְּחִינַת יַיִן, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשָׁרְשָׁהּ שֶׁהוּא הַדַּעַת שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְקַבֵּל הַכּוֹס בִּשְׁתֵּי יָדָיו, כִּי הַיָּדַיִם הֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא שֶׁכָּלוּל מִתְּלָת שֶׁהֵם הַגּוּף וְהַיָּדַיִם כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי. וְאֵלּוּ הַיָּדַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּט הֵם מְקַבְּלִין אֶת הַכּוֹס וּמַעֲלִין אוֹתוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲלִיַּת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן אוֹחֲזִין אֶת הַכּוֹס כְּנֶגֶד טַבּוּרָא דְּלִבָּא, כִּי שָׁם עִקַּר הַיִּרְאָה שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וְאָז אוֹמְרִין הַקִּדּוּשׁ וּמְעִידִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה וְשָׁבַת בְּשַׁבָּת, שֶׁבָּזֶה מְבַטְּלִין כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וְכָל הַפְּחָדִים, כִּי ה' לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶֹה לִי אָדָם, כִּי מֵאַחַר שֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ וְהַכֹּל בִּרְשׁוּתוֹ מַה לִּי לְהִתְיָרֵא מִשּׁוּם אָדוֹן וּמִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי בִּלְתִּי רְשׁוּתוֹ מִי יוּכַל לַעֲשֹוֹת לִי דָּבָר, כִּי הַכֹּל בִּרְשׁוּתוֹ לְבַד וְאֵין לִי לְהִתְיָרֵא כִּי אִם מִבַּעַל הָרְשׁוּת שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא הַיָּחִיד יִתְבָּרַךְ וְעַל כֵּן נִקְרָא קִדּוּשׁ, כִּי עַל יְדֵי זֶה עוֹלָה הַיִּרְאָה לְהַדַּעַת שֶׁהִוא בְּחִינַת קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל וְשָׁם כְּשֶׁנִּכְלֶלֶת הַיִּרְאָה בְּדַעַת הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי זֶה עוֹלִין וְנִכְלָלִין בְּתַכְלִית קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַגָּנוּז סִתְרֵי אוֹרַיְתָא שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁהוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, שֶׁאָז נִזְכֶּה לָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד:
וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת הָרְשׁוּת שֶׁמְּקַבְּלִין קֹדֶם בִּרְכַּת הַיַּיִן שֶׁל הַקִּדּוּשׁ שֶׁאוֹמְרִים "סַבְרִי". אוֹ "בִּרְשׁוּת". כְּדֵי לְקַבֵּל רְשׁוּת מִכָּל הַמְסֻבִּים , כִּי כְּשֶׁרוֹצִים לְבַטֵּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וּלְהַעֲלוֹת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ שֶׁהוּא הַדַּעַת בְּחִינַת קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל צְרִיכִין שֶׁיֻּכְלְלוּ כָּל הָרְשֻׁיּוֹת יַחַד כְּדֵי לְהִכָּלֵל בְּאֶחָד שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל וְשָׁם כָּל הַדִּינִים בְּטֵלִים כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַדִּינִים וְהַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת הוּא רַק מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֶחָד כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְֹרָאֵל בָּעֵגֶל וּבִקְּשׁוּ הַרְבֵּה רְשֻׁיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר כָּךְ אָמַר ה' יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה, "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְכוּ'". שֶׁמָּסַר רְשׁוּתוֹ, כִּבְיָכוֹל, לַמַּלְאָךְ לְהוֹלִיךְ אֶת יִשְֹרָאֵל, וְעַל כֵּן לֹא חָפַץ מֹשֶׁה בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה וְכוּ'". כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁנִּתָּן רְשׁוּת לְאַחֵר אֲפִלּוּ לַמַּלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל הָרְשׁוּת וְנִתְרַחֵק מֵאֶחָד, מִזֶּה יֵשׁ לָהֶם אֲחִיזָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְיָכוֹל לְהַגִּיעַ, חַס וְשָׁלוֹם, רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית שֶׁהֵם הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רְשׁוּת לְהַזִּיק, חַס וְשָׁלוֹם, רַק עַל יְדֵי רִבּוּי הָרְשֻׁיּוֹת וְהַמַּלְכֻיּוֹת כְּשֶׁנִּתְרַבּוּ עַל יְדֵי עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָֹרֶיהָ, כִּי מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת וְהַיֵּצֶר הָרָע שֶּׁעִקַּר אֲחִיזָתָם מִכְּפִירוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין רַק מֵחֲמַת שֶׁלִּפְעָמִים ה' יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן רְשׁוּת לְשָׁלִיחַ וּלְמַלְאָךְ שֶׁמִּזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזַת הַכְּפִירוֹת וְהַדִּינִים שֶׁאוֹמְרִים, חַס וְשָׁלוֹם, שְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת יֵשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל אַחֵר שֶׁטָּעָה עַל יְדֵי זֶה כִּדְאִיתָא שָׁם בַּחֲגִיגָה, אַחֵר מַאי חֲזָא? חֲזָא מט"ט דְּיַהֲבֵי לֵיהּ רְשׁוּתָא וְכוּ' אָמַר שְׁמַע מִנָּהּ וְכוּ'. וְעַל כֵּן כְּשֶׁרָצָה ה' יִתְבָּרַךְ לִשְׁלֹחַ מַלְאָךְ וְלִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהוֹלִיךְ אֶת יִשְֹרָאֵל. הִזְהִיר אֶת יִשְֹרָאֵל שֶׁיִּזָּהֲרוּ מְאֹד לִבְלִי לִטְעוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁכָּתוּב שָׁם, "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ וְכוּ' הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וְכוּ' אַל תַּמֵּר בּוֹ". וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַל תְּמִירֵנִי בּוֹ, כִּי צָרִיךְ אַתָּה לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּטְעֶה מֵאַחַר שֶׁנִּתַּן לוֹ רְשׁוּת שֶׁלֹּא תִּטְעֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְפִירוֹת כְּמוֹ שֶׁטָּעָה אַחֵר, כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לוֹ שׁוּם רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּלָל רַק כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶֹה הוּא בִּרְשׁוּתִי וּבִשְׁלִיחוּתִי כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל רְשׁוּת יוֹתֵר אֲפִלּוּ בַּקְּדֻשָּׁה אֲפִלּוּ לְמַלְאָכִים קְדוֹשִׁים, אַף עַל פִּי כֵן מִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזָתָם, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן קֹדֶם הַקְּדֻשָּׁה כּוֹלְלִין הַמַּלְאָכִים רְשׁוּתָם יַחַד כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהִכָּלֵל בְּאֶחָד שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתוּב, וְנוֹתְנִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם וְכוּ' קְדֻשָּׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים וְכוּ'. כִּי עַל יְדֵי שֶׁנִּכְלָל כָּל רְשׁוּתָם יַחַד וְנִתְבַּטְּלִין הַרְבֵּה רְשֻׁיּוֹת עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַחִיצוֹנִים וְכָל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, כִּי אֵין רְשׁוּת לְשׁוּם מַשְׁחִית מֵחֲמַת שֶׁכָּל הָרְשֻׁיּוֹת נִכְלָלִין בְּאֶחָד וְאָז עוֹלָה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ שֶׁהִוא הַדַּעַת, שֶׁהִוא בְּחִינַת קֹדֶשׁ. וְעַל כֵּן אָז כְּשֶׁנּוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה וְנִכְלָלִין יַחַד בְּאֶחָד כַּנַּ"ל אָז כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה קָדוֹשׁ, 'בְּיִרְאָה' דַּיְקָא, כִּי אָז הַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת וְנִכְלֶלֶת בַּקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא הַדַּעַת שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַיִּרְאָה וְכַנַּ"ל: וְזֶהוּ בְּחִינַת נְטִילַת הָרְשׁוּת קֹדֶם הַקִּדּוּשׁ, כִּי אָז עוֹלָה הַיִּרְאָה הַנְּפוּלָה עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִכָּלֵל כָּל הָרְשֻׁיּוֹת יַחַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה עוֹלָה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ לִבְחִינַת קֹדֶשׁ שֶׁהוּא הַדַּעַת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַקִּדּוּשׁ כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים 'אֱלֹקִים' וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים 'שְׁבִיעִי' שֶׁאוֹמְרִים בַּקִּדּוּשׁ. זֶהוּ בְּחִינַת שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל יְדֵי הַקִּדּוּשׁ, הַיְנוּ יִרְאָה וּמִשְׁפָּט וְדַעַת, כִּי הַיִּרְאָה עוֹלָה עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט אֶל הַדַּעַת שֶׁזֶּהוּ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שְׁבִיעִי וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֱלֹקִים שֶׁבַּקִּדּוּשׁ, כִּי אִיתָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים שְׁבִיעִי וֵאלֹקִים הַנַּ"ל הֵם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲלִיּוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁעוֹלָה בְּנֶצַח הוֹד יְסוֹד וּבְחֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת וּבְחָכְמָה בִּינָה דַּעַת שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל. כִּי מַלְכוּת הִוא בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל וּמִתְּחִלָּה בִּימֵי הַחֹל שֶׁהָיוּ שׁוֹלְטִין הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת אָז הָיוּ נִיצוֹצֵי הַמַּלְכוּת בֵּין הַחִיצוֹנִים וְעַכְשָׁו עוֹלִין כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁהָיוּ מְלֻבָּשִׁין בַּיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וְנִכְלָלִין בַּיִּרְאָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּבִתְחִלָּה כְּשֶׁהַיִּרְאָה נִכְלֶלֶת בַּקְּדֻשָּׁה הִיא בִּבְחִינַת נֶצַח הוֹד יְסוֹד שֶׁהִיא בְּחִינַת רַגְלִין שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַיִּרְאָה וּמַלְכוּת שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וְאֶרֶץ הִיא בְּחִינַת רַגְלִין בִּבְחִינַת וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי בְּחִינַת נֶצַח הוֹד יְסוֹד הַנַּ"ל. וְעִקַּר עֲלִיַּת הַיִּרְאָה הוּא עַל יְדֵי מִשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת תֹּאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, בְּחִינַת עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, בְּחִינַת חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת וְזֶהוּ בְּחִינַת עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת בְּחֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת. וְעַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט עוֹלָה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן שֶׁהִוא יִרְאָה עִלָּאָה שֶׁשָּׁרְשָׁהּ בַּדַּעַת, שֶׁהִוא בְּחִינַת קֹדֶשׁ וְאָז עוֹלָה הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא הַיִּרְאָה וְנִכְלֶלֶת בְּחָכְמָה בִּינָה דַּעַת שֶׁהוּא שָׁרְשָׁהּ וְעַל כֵּן אוֹמְרִים גַּם בַּתְּפִלָּה קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעִקָּר עַל יְדֵי הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְנוֹתְנִים רְשׁוּת וְכוּ' עוֹנִים וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ". כִּי עַל יְדֵי עֲלִיַּת הַיִּרְאָה, הַקְּדוֹשָׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת בְּשָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל:
וְאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הֵם בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת שֶׁעִקַּר עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת בְּשַׁבָּת הוּא לְהִכָּלֵל בָּהֶם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת שֶׁאוֹכְלִים בְּשַׁבָּת שֶׁהֵם תְּלָת אֲבָהָן כַּיָּדוּעַ. כִּי אַבְרָהָם הוּא בְּחִינַת יָמִין, בְּחִינַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ, כִּי מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוַּרְתָּא כְּכַסְפָּא. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל פָּסוּק, הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ, שֶׁעַל יְדֵי אַבְרָהָם בְּחִינַת יָמִין, זוֹכִין לְסִתְרֵי תּוֹרָה בְּחִינַת קֹדֶשׁ וְכוּ'. וְיִצְחָק הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת פַּחַד יִצְחָק. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים פא), "מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב". כִּי יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, הוּא מְקַשֵּׁר וּמַעֲלֶה בְּחִינַת פַּחַד יִצְחָק, בְּחִינַת יִרְאָה לִבְחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן עִקַּר הַשַּׁבָּת הוּא בִּבְחִינַת יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ". וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיַּעֲקֹב שָׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת. כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַמַּעֲלֶה הַיִּרְאָה לְהַדַּעַת שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ נַחֲלַת יַעֲקֹב שֶׁהִוא נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַיְנוּ בְּחִינַת בִּטּוּל כָּל הַמַּזִּיקִין שֶׁהֵם הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁהֵם עִקָּרֵי מְצָרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמְּצֵרִין לְיִשְֹרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִֹּיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת נִתְבַּטְּלִין כָּל הַמְצָרִים אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהֵם כָּל הַדִּינִים וְכָל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, כִּי אָז כָּל שׁוּלְטָנֵי רוּגְזִין וּמָארֵי דְּדִינִין כֻּלְּהוּ עַרְקִין וְאִתְעַבְּרוּ מִנָּהּ וְכוּ' וְעַל כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי יַעֲקֹב, כִּי אַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל וְיִצְחָק יָצָא מִמֶּנּוּ עֵשָֹו. וְיַעֲקֹב הָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה בְּלִי פְּסוּל, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא בָּא יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט עֲדַיִן לֹא נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי שְׁלִיטַת מַזִּיקֵי עָלְמָא שֶׁיְּנִיקָתָם מִיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל וְעַל כֵּן יָצְאוּ מֵהֶם עֵשָֹו וְיִשְׁמָעֵאל שֶׁהֵם מַזִּיקֵי עָלְמָא שֶׁהֶחֱרִיבוּ אֶת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ מְקוֹם הַיִּרְאָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל, וְהַכֹּל מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה הַמִּשְׁפָּט עַל מְכוֹנוֹ וְכַנַּ"ל, עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הַמְתָּקַת וַעֲלִיַּת פַּחַד יִצְחָק לִבְחִינַת הַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק הַכֹּל, כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן הַמַּבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, כִּי הוּא מַכְרִיעַ וְכוֹלֵל אַבְרָהָם וְיִצְחָק, כִּי הוּא מְקַשֵּׁר בְּחִינַת יִצְחָק, בְּחִינַת יִרְאָה לִבְחִינַת אַבְרָהָם בְּחִינַת דַּעַת עַל יְדֵי מִדָּתוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֶּעָתִיד שֶׁיִּהְיֶה כְּנֶגֶד יַעֲקֹב לֹא יֵחָרֵב לְעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי עִקַּר תִּקּוּן בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב כְּשֶׁרָאָה מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְכוּ'". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פְּסָחִים פח) עַל פָּסוּק זֶה: שֶׁיַּעֲקֹב קְרָאוֹ בַּיִת שֶׁלֹּא יֵחָרֵב לְעוֹלָם. וְהַשְׁתָּא מְדֻיָּק הֵיטֵב שֶׁנִּסְמַךְ סוֹף הַמִּקְרָא לְרֹאשׁוֹ, כִּי זָכָה לְהַשִּיג הַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא מִדָּתוֹ כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן אָמַר, מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, הַיְנוּ שֶׁהִפְלִיג בְּעֹצֶם שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהִשִּיג כָּאן וְעַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה בְּחִינַת מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם, עַל יְדֵי זֶה לֹא יֵחָרֵב עוֹד לְעוֹלָם. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם, "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים", 'בֵּית' דַּיְקָא בְּחִינַת בַּיִת הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיִּהְיֶה בִּזְכוּת יַעֲקֹב שֶׁלֹּא יֵחָרֵב לְעוֹלָם, כִּי עַל יְדֵי יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, עַל יְדֵי זֶה הַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת בְּחִינַת מַה נּוֹרָא כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קִיּוּם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל, כִּי לֹא יוּכְלוּ עוֹד לִשְׁלֹט בּוֹ יְדֵי זָרִים, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֵם עֵשָֹו וְיִשְׁמָעֵאל מַזִּיקֵי עָלְמָא שֶׁיְּנִיקָתָם מִיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, כִּי כְּבָר הַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁעַל יְדֵי זֶה זָכָה לְמִטָּה שְׁלֵמָה בְּלִי פְּסוּל כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים בְּחִינַת בַּיִת שֶׁלֹּא יֵחָרֵב לְעוֹלָם כַּנַּ"ל: וְזֶהוּ בְּחִינַת וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר, וְחוֹשֵׁב אוֹתָם לְמַפְרֵעַ וּמַתְחִיל מִיַּעֲקֹב, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה וּבִנְיָן שֶׁל עָתִיד עַל יָדוֹ, כִּי פָּסוּק זֶה נֶאֱמַר אַחַר הַתּוֹכָחָה שֶׁהִזְהִיר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת יִשְֹרָאֵל, "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ וְכוּ' וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם וְכוּ'". שֶׁאָז יָבוֹא עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁיָּבוֹא, חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל אֵלּוּ הַדִּינִים הֵם בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁמֵּהֶן בָּאִין כָּל הַצָּרוֹת וְהַגְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ, חַס וְשָׁלוֹם, מִפְּגַם הַמִּשְׁפָּט בְּחִינַת וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם. וְעַל כֵּן בַּסּוֹף כְּשֶׁהוּא מְנַחֵם אוֹתָם הוּא מְבַשֵּר אוֹתָם שֶׁבִּזְכוּת אָבוֹת יִנָּצְלוּ מִכָּל הַצָּרוֹת וְעִקָּר עַל יְדֵי יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁהוּא מְקַשֵּׁר בְּחִינַת פַּחַד יִצְחָק לִבְחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא הַדַּעַת שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַצָּרוֹת וְכָל הַגְּזֵרוֹת כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן מַתְחִיל מִיַּעֲקֹב כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר". בְּחִינַת עֲלִיַּת הַיִּרְאָה שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ, בְּחִינַת אֶרֶץ יָרְאָה כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן וְהַהַמְתָּקָה עַל יְדֵי עֲלִיַּת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת, כִּי סְעֻדַּת הַלַּיְלָה הִיא בְּחִינַת פַּחַד יִצְחָק, כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת. וּסְעֻדַּת הַבֹּקֶר הִוא בְּחִינַת אַבְרָהָם, וּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית הִיא בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתִּקּוּן כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן אָז בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת כָּל הַדִּינִים בְּטֵלִים לְגַמְרֵי וְרַעֲוָא דְּרַעֲוִין אִשְׁתַּכַּח, כִּי בְּחֹל שׁוֹלְטִין הַדִּינִים בְּמִנְחָה שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּחַד יִצְחָק, אֲבָל בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה אָז הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, בְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁמַּעֲלֶה כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַדִּינִים לְשָׁרְשָׁם. וְאָז נִמְתָּקִין וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַדִּינִים וְכָל הַיִּרְאוֹת וְעַל כֵּן אָז כָּל הַדִּינִים בְּטֵלִים לְגַמְרֵי וְהַכֹּל עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן אָז רַעֲוָא דְּרַעֲוִין אִשְׁתַּכַּח שֶׁעוֹלִין אָז בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָּגַת סִתְרֵי אוֹרַיְתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן, בְּחִינַת עַתִּיק שֶׁעוֹלִין לְשָׁם בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁהוּא בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים-בְּלִי גְּבוּל, שֶׁהוּא סִתְרֵי תּוֹרָה שֶׁאֵינָם נִתְפָּסִים בִּגְבוּל. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל כֵּן אָז מְחַדְּשִׁין וּמְגַלִּין חִדּוּשֵׁי אוֹרַיְתָא, כִּי אָז נִתְגַּלִּין סִתְרֵי אוֹרַיְתָא עַל יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט בְּחִינַת יַעֲקֹב, שֶׁהוּא עִקַּר הַתִּקּוּן, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בִּבְחִינַת הַמִּשְׁפָּט, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק וְעוֹלֶה הַכֹּל כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת שֶׁמִּתְאַבְּלִין עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּחֱרַב וְנִפְגַּם שְׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם פְּגַם הַיִּרְאָה וְהַמִּשְׁפָּט וְהַדַּעַת, כִּי שְׁאָר בְּחִינוֹת הַנֶּאֱמָרִים שָׁם מַה שֶּׁזּוֹכִין עַל יְדֵי הַדַּעַת הַכֹּל זוֹכִין אַחַר כָּךְ מִמֵּילָא וְהָעִקָּר הוּא לְהַעֲלוֹת הַיִּרְאָה עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט אֶל הַדַּעַת וְאָז בָּאִין אַחַר כָּךְ בְּנָקֵל לִשְׁאָר הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל שֶׁכֻּלָּם חֲשׁוּבִין כְּאֶחָד, כִּי כֻּלָּם כְּלוּלִים בְּהַדַּעַת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאֶחָד: וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת דַּיְקָא כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת יֵשׁ בָּהֶם שְׁלֹשָׁה שַׁבָּתוֹת וְעִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא עַל יְדֵי שַׁבָּת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה הַפְטָרוֹת שֶׁקּוֹרִין בְּשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁבֵּין הַמְצָרִים שֶׁהֵם דש"ח, 'דִּבְרֵי' 'שִׁמְעוּ' 'חָזוֹן', 'דִּבְרֵי' זֶה בְּחִינַת יִרְאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, 'שִׁמְעוּ' זֶה בְּחִינַת עֲלִיַּת הַיִּרְאָה אֶל הַלֵּב שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַיִּרְאָה עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת שִׁמְעוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁלֹמֹה, "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט וְכוּ'". 'חָזוֹן' זֶה בְּחִינַת רְאִיָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל עַל פָּסוּק, "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ וְכוּ'". שֶׁעֵינַיִם הֵם בְּחִינַת דַּעַת, הַיְנוּ עֲלִיַּת הַיִּרְאָה אֶל הַדַּעַת. וְזֶהוּ בְּחִינַת כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו בּוֹ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַיִּרְאָה בְּחִינַת כּוֹס יַיִן, אֶל הַדַּעַת שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַקִּדּוּשׁ כַּנַּ"ל.: וְעַל כֵּן בְּסוֹף שְׁלֹשׁ הַהַפְטָרוֹת הַנַּ"ל מְסַיְּמִין בַּשַּׁבָּת הַשְּׁלִישִׁי, "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה", כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה וּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יִהְיֶה עַל יְדֵי תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל: שַׁיָּךְ לְעֵיל:
לְעִנְיַן סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב הוּא בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, עַל כֵּן אָז עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, כִּי אָז עִקַּר בִּטּוּל הַדִּינִים לְגַמְרֵי, כִּי אָז מַעֲלִין בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן אָז נִשְׁלָם הַדַּעַת בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְעַל כֵּן זוֹכִין אָז לְכָל הַבְּחִינוֹת הַמְבֹאָרִין בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, כִּי אָז זוֹכִין לִבְחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה. וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּמִנְחָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי הַדַּעַת שֶׁנִּשְׁלָם עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן קוֹרִין אָז שְׁלֹשָׁה, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁהוּא בִּשְׁלֹשָׁה, כִּי אֵין בֵּית דִּין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה דְּאִנּוּן תְּלָת אֲבָהָן כַּמּוּבָא. וְעַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה זוֹכִין לִתְפִלָּה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת שֶׁאָז צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם כְּשֶׁאוֹמְרִים, וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִיזַ"ל. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁהוּא סִתְרֵי אוֹרַיְתָא שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁזּוֹכִין לְהַשִּיג וּלְחַדֵּשׁ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, כִּי אָז עוֹלִין עַד עַתִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת סִתְרֵי אוֹרַיְתָא כַּיָּדוּעַ:
וְזֶה בְּחִינַת קִנְיָן בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ לִרְאוּבֵן מָנֶה בְּיַד שִׁמְעוֹן וְהִמְחָהוּ לְלֵוִי בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן קָנָה וְהוּא הִלְכְתָא בְּלָא טַעֲמָא. וְדַוְקָא כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנֶה בְּיַד שִׁמְעוֹן, אֲבָל אִם לֹא הָיָה מָנֶה בְּיָדוֹ רַק צִוָּה לְשִׁמְעוֹן שֶׁיִּתֵּן לְלֵוִי מָנֶה מִשֶּׁלוֹ וְהוּא יַחֲזֹר וְיִתֵּן לוֹ לֹא קָנָה, וְכָל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, כִּי כָּל הַקִּנְיָנִים הֵם בִּבְחִינַת הַדַּעַת, כִּי עִקַּר הַקִּנְיָן עַל יְדֵי הַדַּעַת בִּבְחִינַת דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ דַּעַת חָסַרְתָּ מֶה קָנִיתָ (נְדָרִים מא). וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הַקִּנְיָנִים שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת שׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל יְדֵי קִנְיָן שֶׁתִּקְּנוּ, כְּגוֹן מְשִׁיכָה אוֹ הַגְבָּהָה אוֹ קִנְיַן סוּדָר וְכַיּוֹצֵא, כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי רָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּקְנֶה בְּדִבּוּרוֹ לְבַד, כִּי בְּוַדַּאי אָסוּר לְשַׁנּוֹת דִּבּוּרוֹ, אַךְ מַה שֶּׁיְּכוֹלִים לַחֲזֹר בְּלֹא קִנְיָן הוּא מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְשַׁךְ הַדַּעַת בִּמְכִירָה זֹאת כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ קִנְיָן גָּמוּר וְכַמּוּבָא בִּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. עֲדַיִן לֹא סַמְכָא דַּעְתֵּיהּ, כִּי עִקַּר הַקִּנְיָן הוּא בְּדַעַת דַּיְקָא כַּנַּ"ל וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שִׁעֲרוּ בְּדַעְתָּם וְהַשָּגָתָם עַל יְדֵי אֵיזֶה קִנְיָן נִמְשָׁךְ הַדַּעַת אֶל הַקִּנְיָן וְעַל פִּי זֶה תִּקְּנוּ כָּל הַקִּנְיָנִים לְכָל דָּבָר וְדָבָר כְּדִינוֹ, כִּי שִׁעֲרוּ שֶׁזֶּה הַדָּבָר נִגְמָר בְּקִנְיָן זֶה, כִּי עַל יְדֵי זֶה הַדָּבָר סַמְכָא דַּעְתֵּיהּ וְגָמַר וּמַקְנֶה בְּלֵב שָׁלֵם וּבְדֵעָה שְׁלֵמָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הַקִּנְיָן וְכַנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַקִּנְיָן הוּא עַל יְדֵי הֶאָרַת הַדַּעַת כַּנַּ"ל: וְעַל כֵּן מַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן קוֹנֶה בְּלִי שׁוּם קִנְיָן, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן בְּיַד חֲבֵרוֹ וְיָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִיָּדוֹ עַל פִּי מִשְׁפָּט, עַל כֵּן יֵשׁ כֹּחַ בְּהַמִּשְׁפָּט לְהוֹצִיא הַדָּבָר מֵהַלּוֹוֶה וּלְהַקְנוֹתוֹ לְלֵוִי בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן בְּלִי שׁוּם הַקְנָאָה כְּלָל, כִּי כְּשֶׁרְאוּבֵן מְצַוֶּה לְשִׁמְעוֹן הַלּוֹוֶה שֶׁיִּתֵּן הַמָּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדוֹ, לְלֵוִי בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן, זֶהוּ בְּחִינַת עֲלִיַּת הַיִּרְאָה הַנְּפוּלָה לְשֹׁרֶשׁ הַדַּעַת עַל יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַדַּעַת כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן נִקְנֶה מִיָּד, כִּי כָּל הַקִּנְיָנִים הֵם עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת בְּחִינַת דַּעַת קָנִיתָ כַּנַּ"ל:
כִּי זֶה שֶׁחַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָעוֹת הוּא 'עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה' וְכָל זְמַן שֶׁהוּא מְשֻׁעְבָּד לַחֲבֵרוֹ וְחַיָּב לוֹ אֵיזֶה חוֹב זֶה בְּחִינַת יִרְאָה נְפוּלָה שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הָעֲנִיּוּת וְהַחוֹבוֹת, כִּי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְיִרְאָה בִּשְׁלֵמוּת אֵין חָסֵר לוֹ שׁוּם דָּבָר בִּבְחִינַת כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו, כִּי עַל יְדֵי יִרְאָה נִשְׁלָם הַדַּעַת כַּנַּ"ל וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת אֵין חָסֵר לוֹ דָּבָר כַּנַּ"ל בְּחִינַת דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ, כִּי כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְהָעֲנִיּוּת וְהַדַּחֲקוּת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הוּא רַק מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַבִּטָּחוֹן כִּי אִם הָיָה לוֹ בִּטָּחוֹן שָׁלֵם בַּה' יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה דּוֹאֵג כְּלָל וְלֹא הָיָה חָסֵר לוֹ דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם וְכוּ' וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג". וְעִקַּר הַבִּטָּחוֹן הוּא בְּחִינַת יִרְאָה בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּשְׁמָר מִיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וְאֵין לוֹ שׁוּם יִרְאָה נְפוּלָה מִשּׁוּם דָּבָר רַק מֵה' יִתְבָּרַךְ אָז הוּא בְּוַדַּאי בּוֹטֵחַ בַּה' יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה עִקַּר הַבִּטָּחוֹן שֶׁלֹּא יִירָא וְיִפְחַד מִשּׁוּם דָּבָר רַק מֵה' יִתְבָּרַךְ לְבַד בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה יב) אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, בְּחִינַת בַּה' בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶֹה בָשָֹר לִי (תְּהִלִּים נו), הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּטָּחוֹן שָׁלֵם בַּה' יִתְבָּרַךְ וְאֵין לוֹ שׁוּם יִרְאָה נְפוּלָה וְשׁוּם פַּחַד כְּלָל וְאֵינוֹ דּוֹאֵג כְּלָל מַה יֹּאכַל לְמָחָר שֶׁזֶּה הוּא בְּחִינַת יִרְאוֹת נְפוּלוֹת שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָעֲנִיּוּת, כִּי אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת, כִּי מִי שֶׁהוּא עָנִי מִן הַדַּעַת וְאֵין דַּעְתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְזֶהוּ מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הֶעֱלָה אֶת הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת אֶל הַדַּעַת כַּנַּ"ל וְאָז כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת הוּא בְּוַדַּאי עָנִי מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ כָּל הוֹן דְּעָלְמָא, כִּי דַּעַת חָסַרְתָּ מֶה קָנִיתָ, כִּי אֲפִלּוּ אִם הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל הוּא מָלֵא דְּאָגוֹת וְצַעַר וְיִסּוּרִים וּפְחָדִים תָּמִיד וְכָל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת וְאֵין לוֹ שׁוּם נַחַת וּמְנוּחָה וְשׁוּם חִיּוּת כְּלָל וְהוּא חַי חַיֵּי צַעַר יוֹתֵר מִכָּל הָעֲנִיִּים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הוּא מָלֵא דְּאָגוֹת וּפְחָדִים יוֹמָם לֹא יָנוּחַ לַיְלָה לֹא יִשְׁקֹט מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל יוֹם נִתְחַדְּשִׁין לוֹ דְּאָגוֹת וּפְחָדִים חֲדָשִׁים מֵאֲדוֹנִים וְשָֹרִים וַחֲשַׁשׁ גַּנָּבִים וְלִסְטִים וּשְֹרֵפוֹת וְהֶזֵּקוֹת וְכַמָּה מִינֵי הֶפְסֵדִים הַשְּׁכִיחִים וְשֶׁאֵינָם שְׁכִיחִים. וְגַם מִצְטַעֵר בְּכָל עֵת עַל רִבּוּי הַהוֹצָאוֹת שֶׁל בֵּיתוֹ, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁהַהוֹצָאָה יְתֵרָה עַל הָרֶוַח וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה רַבּוּ מִסַּפֵּר רִבּוּי הַדְּאָגוֹת מִדְּאָגוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָטִיּוּת בְּלִי שִׁעוּר בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וְאֵין רֶגַע בְּלֹא פֶּגַע: וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת פב), מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְּאָגָה, וְכָל זֶה מֵחֲמַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ בִּטָּחוֹן שָׁלֵם בַּה' יִתְבָּרַךְ. כִּי אִם הָיָה לוֹ בִּטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת בְּוַדַּאי לֹא הָיָה מִתְפַּחֵד כְּלָל, כִּי בְּוַדַּאי הַכֹּל בְּיַד ה' יִתְבָּרַךְ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְאִם יִרְצֶה ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה עָנִי בְּוַדַּאי לֹא יוּכַל לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן וְכֵן לְהֵפֶךְ רַק הוּא מְחֻיָּב לַעֲסֹק בְּאֵיזֶה עֵסֶק וּמַשָּא וּמַתָּן וְה' יִתְבָּרַךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה וּמָאן דְּיָהִיב חַיֵּי יָהִיב מְזוֹנָא. נִמְצָא, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ וְאֵינוֹ דּוֹאֵג כְּלָל מַה יֹּאכַל לְמָחָר זֶהוּ עִקַּר הָעֲשִׁירוּת בִּבְחִינַת אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָֹּמֵחַ בְּחֶלְקוֹ (אָבוֹת פד). כִּי אֵין לוֹ שׁוּם דְּאָגָה וּפַחַד כְּלָל, כִּי הוּא בָּטוּחַ בַּה' יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעַזְבֶנּוּ לְעוֹלָם, כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג מַה יֹּאכַל לְמָחָר נִמְצָא שֶׁאֵין לוֹ יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וַאֲזַי הַיִּרְאָה עוֹלָה לְשָׁרְשָׁהּ וְנִשְׁלָם הַדַּעַת וַאֲזַי בְּוַדַּאי אֵין חָסֵר לוֹ שׁוּם דָּבָר, כִּי דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ, בְּחִינַת כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הָעֲנִיּוּת הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַבִּטָּחוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאוֹת נְפוּלוֹת שֶׁמֵּחֲמַת זֶה הוּא צָרִיךְ לָבוֹא לְחוֹבוֹת וְהַלְוָאוֹת וְנַעֲשֶֹה עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ וְכוּ' וְקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת יִרְאוֹת נְפוּלוֹת שֶׁהוּא מַה שֶּׁיְּרֵאִים מֵאָדוֹן וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי הוּא גַּם כֵּן יֵשׁ לוֹ אָדוֹן, דְּהַיְנוּ הַמַּלְוֶה, וְהוּא יָרֵא מִמֶּנּוּ בְּכָל עֵת פֶּן יָבוֹא וְיִתְבָּעֶנּוּ כְּדֶרֶךְ כָּל מִי שֶׁחַיָּב חוֹבוֹת שֶׁהוּא מָלֵא דְּאָגוֹת וּמִתְיָרֵא בְּכָל עֵת מִזְּמַן הַפֵּרָעוֹן שֶׁמְּמַשְׁמֵשׁ לָבוֹא. נִמְצָא, שֶׁכָּל הַהַלְוָאוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲנִיּוּת, בְּחִינַת עַבְדוּת הֵם בְּחִינַת יִרְאוֹת נְפוּלוֹת. וְהַמַּלְוֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ הַמִּשְׁפָּט לְהוֹצִיא הַהַלְוָאָה מִיַּד הַלּוֹוֶה בְּמִשְׁפָּט שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה הַיִּרְאָה הַנְּפוּלָה לְשָׁרְשָׁהּ. וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַמַּלְוֶה שֶׁהוּא בַּעַל הַמִּשְׁפָּט מְצַוֶּה לִתֵּן תְּבִיעָתוֹ לְהַשְּׁלִישִׁי הַמֻּמְחֶה, נִקְנֶה מִיָּד בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן, כִּי כָּל זֶה מֵחֲמַת כֹּחַ הַמִּשְׁפָּט, כִּי כֹּחַ הַמִּשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּלְוֶה עַל הַלּוֹוֶה לְהוֹצִיא תְּבִיעָתוֹ כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ בַּאֲמִירָה בְּעָלְמָא לִמְסֹר תְּבִיעָתוֹ וְחוֹבוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּיַד הַלּוֹוֶה לְמָסְרוֹ לְלֵוִי, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהִמְחָהוּ אֵלָיו עוֹלָה הַיִּרְאָה עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט אֶל הַדַּעַת, כִּי זֶה הַמַּלְוֶה הוּא בְּחִינַת בַּעַל הַמִּשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לִתְבֹּעַ לְמִשְׁפָּט אֶת הַלּוֹוֶה. וְהַלּוֹוֶה הַחַיָּב הַתְּבִיעָה זֶהוּ בְּחִינַת שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהָרִים וּלְהַעֲלוֹת בְּחִינַת הַיִּרְאָה הַנְּפוּלָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ שֶׁנַּעֲשֶֹה לוֹוֶה וּבַעַל חוֹב כַּנַּ"ל. וְזֶה הַשְּׁלִישִׁי הַמֻּמְחֶה שֶׁמַּקְנִין אֵלָיו הַמַּלְוֶה הוּא בִּבְחִינַת הַדַּעַת, כִּי כָּל מַה שֶּׁאָדָם קוֹנֶה הוּא בִּבְחִינַת הַדַּעַת, בִּבְחִינַת דַּעַת קָנִיתָ וְכַנַּ"ל, כִּי כָּל מַה שֶּׁאָדָם קוֹנֶה נִתְרוֹמֵם וְנִתְרַחֵב דַּעְתּוֹ כַּיָּדוּעַ בַּחוּשׁ. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לִקְנוֹת כָּל הַקִּנְיָנִים דִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת נִתְרוֹמֵם דַּעְתּוֹ דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי זֶה וּלְהֵפֶךְ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, כְּשֶׁהַמַּלְוֶה שֶׁהוּא בַּעַל הַמִּשְׁפָּט מַקְנֶה תְּבִיעָתוֹ לְהַשְּׁלִישִׁי בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן, נַעֲשֶֹה בְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁעוֹלָה הַיִּרְאָה אֶל הַדַּעַת עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט. שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַדַּעַת. וְעַל כָּרְחֲךָ בְּוַדַּאי נִקְנֶה מִיָּד בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן בְּלִי קִנְיָן אַחֵר מֵאַחַר שֶׁבְּחִינָה זוֹ הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת שֶׁכָּל הַקִּנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם הֵם עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא, עַל יְדֵי הֶאָרַת הַדַּעַת כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת רְשׁוּת שֶׁנּוֹטְלִין מִגְּדוֹלִים כְּשֶׁיּוֹצְאִין לַדֶּרֶךְ, כִּי כָּל הַדְּרָכִים בְּחֶזְקַת סַכָּנָה וְכָל הַסַּכָּנוֹת וְהַפְּחָדִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ זֶהוּ בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁמִּתְיָרְאִין פֶּן יִפְגָּעֵנוּ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה עֲלִילָה מִשָֹּר וְאָדוֹן אוֹ אֵיזֶה חַיָּה רָעָה וְגַנָּבִים וְלִסְטִים, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן נוֹטְלִין רְשׁוּת מִצַּדִּיקִים וַחֲשׁוּבִים, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ מָסַר רְשׁוּתוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּיַד יִשְֹרָאֵל, כִּי הֵם מַנְהִיגִין הָעוֹלָם בִּבְחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל, בְּחִינַת יִשְֹרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי יִשְֹרָאֵל אֲחִידָן בְּמַלְכָּא וּכְלוּלִים בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְשֶׁנּוֹטְלִין רְשׁוּת מִיִּשְֹרָאֵל, וּבִפְרָט מִגְּדוֹלִים וְצַדִּיקִים בָּזֶה נוֹטְלִין רְשׁוּת מֵה' יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁמָרִים מִכָּל סַכָּנוֹת הַדְּרָכִים, כִּי עִקַּר חֲשַׁשׁ סַכָּנַת הַדְּרָכִים שֶׁהֵם יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁמִּתְיָרְאִין מֵהֶם בְּדֶרֶךְ יוֹתֵר הוּא מֵחֲמַת שִׁנּוּי הָרְשֻׁיּוֹת שֶׁיֵּשׁ כְּשֶׁיּוֹצְאִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים עַכְשָׁו בְּגָלוּת הַשִּׁבְעִים שָֹרִים שֶׁמּוֹשְׁלִים, שֶׁמֵּהֶם שְׁלִיטַת הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וּבְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם מְמֻנֶּה שַֹר אַחֵר, וְיִשְֹרָאֵל אֵין לָהֶם שׁוּם שַֹר רַק ה' יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ מוֹשֵׁל עֲלֵיהֶם בְּלִי שׁוּם הִתְלַבְּשׁוּת רְשׁוּתוֹ בְּשׁוּם שַֹר, רַק בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בִּשְׁעַת הַגָּלוּת מוֹשְׁלִים עָלֵינוּ. וּמִזֶּה בָּאִים כָּל הָעֲווֹנוֹת שֶׁיִּשְֹרָאֵל נִכְשָׁלִים בַּגָּלוּת, זֶהוּ רַק מֵחֲמַת שֶׁרְשׁוּת הָעַכּוּ"ם שֶׁהוּא רְשׁוּת הַשָּרִים מוֹשְׁלִים וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל מֶמְשַׁלְתָּם הוּא מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד וְאֵין לָהֶם שׁוּם רְשׁוּת בִּלְעָדוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ הָרְשׁוּת בָּהֶם מִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזַת הַכְּפִירוֹת שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִין הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם מְטַלְטֵל עַצְמוֹ וְנָע וָנָד בַּדֶּרֶךְ, וּבְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם יֵשׁ שַֹר אוֹ פָּקִיד אַחֵר וְהַכֹּל כְּפִי יְנִיקָתָם מִשֹּׁרֶשׁ שֶׁל מַעְלָה, שֶׁיֵּשׁ שָׁם גַּם כֵּן שָֹרִים וּפְקִידִים שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים, כִּי מַלְכוּתָא דְּאַרְעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דְּרָקִיעַ (בְּרָכוֹת נח). וּמֵחֲמַת שִׁנּוּי הָרְשֻׁיּוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ מֵחֲמַת זֶה עִקַּר סַכָּנַת הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת רִבּוּי הָרְשֻׁיּוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיּוֹצְאִין חוּץ לַסְּפָר לִמְקוֹם מַלְכוּת אַחֶרֶת לְגַמְרֵי, עַל כֵּן שָׁם הָרְשׁוּת מְשֻׁנֶּה יוֹתֵר שֶׁמִּזֶּה יְנִיקָתָם בְּיוֹתֵר וְעַל כֵּן הַחֲשַׁשׁ סַכָּנָה מִיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל, עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁיּוֹצְאִין לַדֶּרֶךְ צְרִיכִין לְאַמְלָכָא בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְגַם לְקַבֵּל רְשׁוּת מִגְּדוֹלִים וְצַדִּיקִים שֶׁאֶצְלָם רְשׁוּת ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, לוֹמַר שֶׁהוֹלֵךְ בִּרְשׁוּתָם שֶׁהוּא רְשׁוּת ה' יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי אֵין שׁוּם שְׁלִיטָה עָלַי מִשּׁוּם רְשׁוּת שֶׁבָּעוֹלָם כִּי אִם בִּרְשׁוּתְכֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהוּא רְשׁוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי הוֹלֵךְ לַדֶּרֶךְ לְשָׁלוֹם וְשׁוּב אֵין לִי שׁוּם פַּחַד וּמוֹרָא מִשּׁוּם סַכָּנָה שֶׁבָּעוֹלָם מֵאַחַר שֶׁאֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל בִּרְשׁוּת ה' יִתְבָּרַךְ לְבַד וּבִרְשׁוּתוֹ לְבַד אֲנִי הוֹלֵךְ לַדֶּרֶךְ, עַל כֵּן אֵין לִי שׁוּם פַּחַד כִּי 'בַּה' בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶֹה בָּשָֹר לִי'. וְעִקַּר מַה שֶּׁהָאָדָם מֻכְרָח פְּעָמִים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵר וְיַעֲלֶה כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַשְּׁכִיחִים בְּדֶרֶךְ יוֹתֵר וּכְשֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי וּמְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּכָל עֵת לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שְׁכִינָה מַקְדֶּמֶת לְפָנָיו, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבָזֶה מַעֲלֶה כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁם, כִּי קֹדֶם שֶׁהוֹלֵךְ לַדֶּרֶךְ צָרִיךְ לְאַמְלָכָא בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָֹיו וְלִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַשְּׁכִיחִים בְּדֶרֶךְ יוֹתֵר כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ סוֹד מַסְעֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְהַכֹּל הָיָה בִּשְׁבִיל חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁמֵּאָז נִגְזְרָה גְּזֵרָה זֹאת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, כִּי אָז רָצוּ לָסוּר מֵרְשׁוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבִקְּשׁוּ שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזָה לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַדִּינִים וְעַל יְדֵי זֶה נִגְזַר עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁנִּגְזַר שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת זֶה הֻכְרְחוּ לְסַבֵּב בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְהָיוּ מְטֻלְטָלִים מִמַּסָּע לְמַסָּע כְּדֵי לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם בַּמִּדְבָּר בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה מְקוֹם נָחָשׁ וְשָֹרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן וְכוּ'". שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת. וְאִיתָא שֶׁיִּשְֹרָאֵל בַּהֲלִיכָתָם בַּמִּדְבָּר דָּרְכוּ עַל הַקְּלִפּוֹת הַמֻּנָּחִים שָׁם, כִּי הֵם בְּגֹדֶל קְדֻשָּׁתָם שֶׁזָּכוּ לְמִשְׁפָּט דִּקְדֻשָּׁה בְּכָל עֵת שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁקִּבְּלוּ בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם בַּמִּדְבָּר כָּל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת מִשְׁפָּט, וְעַל יְדֵי זֶה זָכוּ לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁם שֶׁבַּדַּעַת וְעַל כֵּן נִקְרְאוּ דּוֹר דֵּעָה וְעַל יְדֵי זֶה הִכְנִיעוּ כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם בְּחִינַת 'נָחָשׁ שָֹרָף וְעַקְרָב', שֶׁהֵם בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, כִּי הֵם הֶעֱלוּ הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ עַל יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁקִּבְּלוּ אָז כַּנַּ"ל:
וְזֶהוּ בְּחִינַת נְטִילַת רְשׁוּת שֶׁנּוֹטְלִין הַרְמָנָא וּרְשׁוּת קֹדֶם שֶׁאוֹמְרִין אֵיזֶה דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ בַּתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הַשָּגַת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל יְדֵי הַדַּעַת שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי עֲלִיַּת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְעַל כֵּן צְרִיכִין נְטִילַת רְשׁוּת כְּדֵי שֶׁיֻּכְלְלוּ כָּל הָרְשֻׁיּוֹת יַחַד בְּדֵעָה אַחַת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּכְשֶׁנִּכְלָלִין כָּל הָרְשֻׁיּוֹת יַחַד עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל וְעוֹלָה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשָּגַת הַתּוֹרָה בְּנִגְלֶה וְנִסְתָּר כַּנַּ"ל:
וְעַל כֵּן בְּשַׁבָּת אָסוּר לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְהַתַּנָּא הִקְדִּים הוֹצָאָה בְּרֵישָׁא, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לְבַטֵּל שִׁנּוּי הָרְשֻׁיּוֹת שֶׁיִּכָּלְלוּ כָּל הָרְשֻׁיּוֹת יַחַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל, כִּי בְּחֹל שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה אֲחִיזָה לַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִשִּׁנּוּי הָרְשֻׁיּוֹת, שֶׁכִּבְיָכוֹל, נִתְלַבֵּשׁ וְנִסְתָּר וְנֶעְלָם רְשׁוּת יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּהַרְבֵּה רְשֻׁיּוֹת שֶׁל כָּל הַשָּרִים כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם יְגִיעָה גְּדוֹלָה בִּמְלָאכָה וּמַשָּא וּמַתָּן וּלְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְבָרֵר כָּל הַנִּיצוֹצוֹת כְּדֵי לְהַעֲלוֹת וּלְהַכְנִיס הַכֹּל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, כִּי אֲפִלּוּ מַה שֶּׁאָדָם מוֹצִיא בְּחֹל אֵיזֶה דָּבָר מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּוַדַּאי עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הוּא לַחֲזֹר וּלְהַכְנִיסוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁשָּׁם כָּל חֲפָצָיו שֶׁל אָדָם רַק שֶׁהוּא מוֹצִיאוֹ עַכְשָׁו לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּגוֹן לַשּׁוּק לִמְכֹּר וְלִסְחֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיַּרְוִיחַ כְּדֵי לְהַכְנִיס וְלֶאֱסֹף אַחַר כָּךְ לְבֵיתוֹ שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד בְּרֶוַח יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְכָל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְהַרְוִיחַ יוֹתֵר בִּקְדֻשָּׁה הוּא מְבָרֵר נִיצוֹצוֹת מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וּמַעֲלֶה בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וּמַכְנִיסָם לְשָׁרְשָׁם לִרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁהוּא רְשׁוּת יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְכָל זֶה צְרִיכִין לַעֲשֹוֹת בְּחֹל שֶׁאָז יֵשׁ בֵּרוּר מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ אָז אֲחִיזָה לְהַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּשַׁבָּת שֶׁאָז הַשְּׁכִינָה שׁוֹבֶתֶת, כִּי אָז מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת נִתְבַּטְּלִין כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, כִּי אָז עוֹלָה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן אָסוּר לְעוֹרֵר שׁוּם שִׁנּוּי רְשׁוּת, וְעַל כֵּן אָסוּר אָז בְּשַׁבָּת לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, וְעַל כֵּן הַתַּנָּא הִתְחִיל מַסֶּכֶת שַׁבָּת בְּאִסּוּר זֶה שֶׁל הוֹצָאָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, כִּי בְּשַׁבָּת כָּל הָרְשֻׁיּוֹת בְּטֵלִין לְגַמְרֵי, כִּי אָז ה' יִתְבָּרַךְ מַפְשִׁיט, כִּבְיָכוֹל, לְבוּשִׁין דְּחֹל וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם רְשׁוּת רַק נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ וְרָשׁוּתוֹ לְבַד בְּלִי שׁוּם הִתְלַבְּשׁוּת בְּשׁוּם רְשׁוּת אַחֵר כְּלָל. וְעַל כֵּן כָּל הַדִּינִים שֶׁהֵם הַיִּרְאוֹת נְפוּלוֹת בְּטֵלִים אָז לְגַמְרֵי, כִּי הַיִּרְאָה עוֹלָה לְשָׁרְשָׁהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּי אָז נִתְגַּלֶּה יִרְאָתוֹ עַל הַכֹּל שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהִתְיָרֵא כִּי אִם מִמֶּנּוּ לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, אָמֵן וְאָמֵן:
:כ״ב), אם כן מהפנימיות נעשה חיצוניות. (ועין לעיל בהתורה "אור הגנוז" (סימן טו), שם מבאר גם כן ענין זה). וזהו פרוש הפסוק: כי תעבר במים – ותעבר
כְּשֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְ וְהָיָה עֲדַיִן הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ הַהוּסְט (שִׁעוּל, שַׁחֶפֶת), מִתְגַּבֵּר עָלָיו. וְאָז הָיָה נוֹסֵעַ כִּמְעַט בְּכָל יוֹם לְטַיֵּל סָמוּךְ לָעִיר לִרְפוּאָה וּשְׁאָר כַּוָּנוֹת נוֹרָאוֹת שֶׁהָיָה לוֹ בָּזֶה.
וְשָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אָז בְּדֶרֶךְ הַטִּיּוּל כַּמָּה תּוֹרוֹת וְכַמָּה שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים. גַּם הַמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל: "דַּע כְּשֶׁאֶחָד מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה" הַנֶּאֱמָר עַל פָּסוּק (בְּרֵאשִׁית כד): "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" וְכוּ' (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן י"א) נֶאֱמַר גַּם־כֵּן אָז בְּעֵת שֶׁנָּסַעְנוּ עִמּוֹ לְטַיֵּל. וְעָמַדְנוּ בְּשָׂדֶה אֶחָד וְיָרַדְנוּ מֵהָעֲגָלָה וְהוּא הָיָה עֲדַיִן יוֹשֵׁב עַל הָעֲגָלָה וְעָמַדְנוּ סְבִיבוֹ.
בְּתוֹךְ כָּךְ הִגִּיעַ שְׁעַת הַמִּנְחָה וְהָיִינוּ רוֹצִים לְהִתְפַּלֵּל שָׁם. אָז אָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְהָעִנְיָן שָׁם: שֶׁכְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין בַּשָּׂדֶה אֲזַי כָּל הָעֲשָׂבִים וְכוּ' נִכְנָסִין לְתוֹךְ הַתְּפִלָּה וְכוּ' (עַיֵּן שָׁם). וְאָמַר אַחַר־כָּךְ: שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים סְבִיבוֹ, הוּא רוֹאֶה כָּל הָעֲשָׂבִים, אֵיךְ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב דּוֹחֵק עַצְמוֹ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהָעוֹמְדִים שָׁם, כְּדֵי לַעֲלוֹת וְלִכְנֹס בְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ (כְּפִי הַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל).
גַּם הַתּוֹרָה שֶׁל "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ" עַל פָּסוּק "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה" (בְּרֵאשִׁית כ"ב) בְּסִימָן י"ב. וְהַתּוֹרָה עַל מַאֲמָר "מַאי טַעְמָא גַּמְלָא זוּטַר גְּנוּבְתֵהּ וְתוֹרָא אֲרוּכָא גְּנוּבְתֵהּ" (שַׁבָּת עו:) הַמַּתְחִיל: "אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין בִּגְדוֹלוֹת" (בְּסִימָן ט"ו), וְהַתּוֹרָה הַמַּתְחִיל: "הִקְשׁוּ: מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁאֶחָד מְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה" וְכוּ' (בְּסִימָן ט"ז). – כָּל זֶה שָׁמַעְנוּ עַל הַדֶּרֶךְ, בִּשְׁעַת הַטִּיּוּל, וְעוֹד שְׁאָרֵי תּוֹרוֹת.
וְכָל הַמַּאֲמָרִים הַנַּ"ל וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר עַל "בְּדִיחָא דַּעְתֵּהּ" (שָׁם) וְכָל מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ אָז עַל הַדֶּרֶךְ, הַכֹּל מְקֻשָּׁר וּמְרֻמָּז בְּמַאַמְרֵי רַבּוֹתֵינוּ ז"ל בָּאַגָּדָה הַפְּלִיאָה שֶׁשָּׁאַל רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי זֵירָא בְּעֵת שֶׁהָיָה בְּדִיחָא דַּעְתֵּהּ אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה תַּרְנְגוֹלָא מַדְלֵי עֵינָא וְכוּ'. וְשָׁם מְרֻמָּז כָּל זֶה.
שמות י״ט:ו׳: וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל׃
משלי כט: אִישׁ־אֹהֵב חׇכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד־הֽוֹן׃ מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶֽנָּה׃ גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל־רֵעֵהוּ רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל־פְּעָמָֽיו׃
תהלים עו: אַתָּה נוֹרָא אַתָּה וּמִֽי־יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז אַפֶּֽךָ׃ מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָֽרְאָה וְשָׁקָֽטָה׃ בְּקוּם־לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ כׇּל־עַנְוֵי־אֶרֶץ סֶֽלָה׃
שמות כ״א:א׳: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶֽם׃
קהלת יב: וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַֽטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כׇּל־בְּנוֹת הַשִּֽׁיר׃ גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶֽחָגָב וְתָפֵר הָֽאֲבִיּוֹנָה כִּֽי־הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל־בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִֽים׃ עַד אֲשֶׁר לֹֽא־[יֵרָתֵק] (ירחק) חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרוּץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל־הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל־הַבּֽוֹר׃
משלי ב׳:ה׳: אָז תָּבִין יִרְאַת יְהֹוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָֽא׃
דברים כ״ט:ג׳: וְלֹא־נָתַן יְהֹוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאׇזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּֽה׃
משלי ח׳:י״ב: אֲֽנִי־חׇכְמָה שָׁכַנְתִּי עׇרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָֽא׃
דניאל ב׳:כ״א: וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין יָהֵב חׇכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָֽה׃
תהילים נ״א:י״ט: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב־נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶֽה׃
ישעיהו כ״ד:ט״ז: מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי־לִי רָֽזִי־לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָֽדוּ׃
שיר השירים ו׳:ח׳: שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּֽילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּֽר׃
תהילים מ״ד:כ״ג: כִּֽי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כׇל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָֽה׃
שיר השירים ה׳:י״א: רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵֽב׃
תהילים י״ח:י״ב: יָשֶׁת־חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִֽיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת־מַיִם עָבֵי שְׁחָקִֽים׃
ישעיהו ס״ה:כ״ב: לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל כִּֽי־כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָֽי׃
במדבר כ״ח:כ״ד: כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵֽיחַ־נִיחֹחַ לַיהֹוָה עַל־עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּֽוֹ׃
ירמיהו ל״א:כ״ב: עַד־מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּֽׁוֹבֵבָה כִּֽי־בָרָא יְהֹוָה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵֽב גָּֽבֶר׃
בראשית ד׳:א׳: וְהָאָדָם יָדַע אֶת־חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת־יְהֹוָֽה׃
תהילים קמ״ז:י״ט: מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵֽל׃
ויקרא כ״ב:י׳: וְכׇל־זָר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא־יֹאכַל קֹֽדֶשׁ׃
משלי ח׳:ט״ו: בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶֽדֶק׃
שמות י״ח:ט״ז: כִּֽי־יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת־חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו׃
מלאכי ג׳:ט״ז: אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהֹוָה אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהֹוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהֹוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמֽוֹ׃
תהילים ק״א:ו׳: עֵינַי בְּנֶֽאֶמְנֵי־אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵֽנִי׃
בראשית ג׳:ז׳: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵֽירֻמִּם הֵם וַֽיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹֽת׃
שמות כ״ח:ל׳: וְנָתַתָּ אֶל־חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת־הָאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל־לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עַל־לִבּוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה תָּמִֽיד׃
ישעיהו נ״ז:ט״ו: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת־דַּכָּא וּשְׁפַל־רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּֽלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִֽים׃
בראשית י״ז:א׳: וַיְהִי אַבְרָם בֶּן־תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל־אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי־אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִֽים׃
נדרים מא: וְזוֹ שֶׁל חוֹלֶה — שֶׁל שָׁמַיִם הִיא, וּמִי יָכוֹל לְכַבּוֹתָהּ? וְאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ קִיצּוֹ שֶׁל אָדָם הַכֹּל מוֹשְׁלִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כׇל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי״. רַב אָמַר מִן הָדֵין קְרָא: ״לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ״. רַבָּה בַּר שֵׁילָא אֲמַרוּ לֵיהּ: שְׁכֵיב גַּבְרָא.
קידושין לב:: ״תָּקוּם וְהָדַרְתָּ״ – לֹא אָמַרְתִּי קִימָה אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ הִידּוּר. יָכוֹל יַעֲצִים עֵינָיו כְּמִי שֶׁלֹּא רָאָהוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תָּקוּם... וְיָרֵאתָ״ – דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ: ״וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְזָקֵן שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר:
ברכות סד.: כׇּל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה — שָׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ. וְכׇל הַנִּדְחֶה מִפְּנֵי הַשָּׁעָה — שָׁעָה נִדְחֵת מִפָּנָיו. מִדְּרַבָּה וְרַב יוֹסֵף. דְּרַב יוֹסֵף סִינַי וְרַבָּה עוֹקֵר הָרִים, אִצְטְרִיכָא לְהוּ שַׁעְתָּא. שְׁלַחוּ לְהָתָם: סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים, אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? שְׁלַחוּ לְהוּ: סִינַי קוֹדֵם, שֶׁהַכֹּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא.
סוטה ה.: …וּבְחִינַת סִינַי הוּא בְּחִינַת שִׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה… (המאמר בהקשרו — במקור)
עירובין נד.: …קְרָא בְגָרוֹן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה… (המאמר בהקשרו — במקור)
עירובין כב.: וְכׇל דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, כְּגוֹן בּוּרְגָּנִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת, בֵּית סָאתַיִם — מוּתָּר, יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם — אָסוּר. מַתְנִי׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסַקְתָּן — יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ. גְּמָ׳ רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: כָּאן הוֹדִיעֲךָ כּוֹחָן שֶׁל מְחִיצּוֹת.
אבות ו: אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִמְקוֹם תּוֹרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, בַּקֶּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (תהלים קיט), טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. וְאוֹמֵר (חגי ב) לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב אָמַר ה' צְבָאוֹת: חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז.
חגיגה יב. ב"ר פרשה ד: ״אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קוֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו״. וְאִידָּךְ, מַאי ״יַחְדָּו״? דְּלָא מִשְׁתַּלְּפִי מֵהֲדָדֵי. קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כְּשֶׁנִּבְרְאוּ — בָּרָא שָׁמַיִם וְאַחַר כָּךְ בָּרָא הָאָרֶץ, וּכְשֶׁנָּטָה — נָטָה הָאָרֶץ וְאַחַר כָּךְ נָטָה שָׁמַיִם. מַאי ״שָׁמַיִם״? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: שֶׁשָּׁם מַיִם. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא:
נדרים לב.: גְּדוֹלָה תּוֹרָה, שֶׁאִילְמָלֵא תּוֹרָה לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי וְגוֹ׳״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ ״הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים״ אֲחָזַתּוּ רְעָדָה. אָמַר: שֶׁמָּא יֵשׁ בִּי דָּבָר מְגוּנֶּה. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ:
ברכות ו:: רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: כְּאִילּוּ בָּנָה אַחַת מֵחוּרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשׁוֹנָה אָמַר ה׳״. וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם — דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְגוֹ׳״. מַאי ״כִּי זֶה כׇּל הָאָדָם״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כׇּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה.
מ"ר שופטים פ' ה: …דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה, כִּי אִם אֵין דִּין לְמַטָּה, יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה… (המאמר בהקשרו — במקור)
זוהר משפטים צט.: דְהַאי עָלְמָא, אִיּנּון נִשְמָתִין קַדִישִין, אִתְזְנָן)(נ''א אתהנון מֵרֵיחָא דְקָא .אֲרִיחָא, מִגֹו לְבּושֵיהֹון אִלֵין ְכָל אֹותָן נְשָמֹות ק דֹושֹות, כְשֶּּיֹורְדֹות לָעֹולָם הַזֶּה כְדֵי לִשְרֹות כָל אַחַת עַל מְקֹומָן שֶּרְאּויִים לָהֶּם לִבְנֵי אָדָם, כֻלָן יֹורְדֹות מְלֻבָשֹות בְאֹותָן הַּנְשָמֹות שֶּאָמַרְנּו, וְכְָך נִכְנָסֹות לְזֶּרַע הַקֹדֶּש. ּובְמַלְבּוש זֶּה עֹומְדֹות ִלְה שְתַעְבֵד מֵהֶּם בָעֹולָם הַזֶּה. ּוכְשֶּּנִשְאָבִים אֹותָם לְבּושִים מִדִבְרֵי הָעֹולָם הַזֶּה, אֹותָן נְשָמֹות קְדֹושֹות נִזֹונֹות)(נהנות מֵהָרֵיחַ שֶּמֵרִיחַ מִתֹוְך .הַלְבּושִים הַלָלּו ְקּודְשָא בְרִיְך הּוא כָל מִלִין סְתִימִין ד אִיהּו עָבִיד, עָאל לֹון בְאֹורַיְיתָא ,קַדִישָא, וְכֹלָא אִשְתְכַח…
זוהר ויצא קנד:: וַחֲזִינָן דְכָל אִינּון בְנִי מַעֲלֵי מִלֵאָה נָפְקּו, וְאַת אֲמַרְתְ כִי שְנּואָה לֵאָה. אֶּלָא, וַדַאי יֹובְלָא אִיהּו תָדִיר עַלְמָא דְאִתְכַסְיָא, וְכָל מִילֹוי לָאו)(בני )(דף קנד ע''ב בְאִתְגַלְיָא נִינְהּו, ּובְגִין כְָך, יַעֲקֹב אִתְכַסְיָין מִנֵיּה כָל .עֹובָדֹוי וַיַרְא ה' כִי שְנּואָה לֵאָה. וְכִי לָמָה הִיא שְנּואָה, וַהֲרֵי בְנֵי הַשְנּואָה אֵינָם בָנִים מְעֻלִים, וְרָאִינּו שֶּכָל אֹותָם בָנִים מְעֻלִים יָצְאּו מִלֵאָה, וְאַתָה אֹומֵר שֶּלֵאָה שְנּואָה? אֶּלָא וַדַאי הַיֹובֵל הּוא תָמִיד עֹולָם הַנִסְתָר, וְכָל ְד בָרָיו אֵינָם][בני .בְנִגְלֶּה, ּומִשּום כְָך נִסְתְרּו מִיַעֲקֹב כָל מַעֲשָיו תָא חֲזֵי, עַלְמָא תַתָאָה בְאִתְגַלְיָא אִיהּו, וְהּוא שֵירּותָא דְכֹלָא, לְסַלְקָא…
זוהר ויצא קנח:: עֲלֵיהֶּם כָרָאּוי, ּובָאָרֶּץ הַזֹו לֹא צְרִיכִים שֶּיִשְתַלְמּו, אֶּלָא בָאָרֶּץ .הַּקְדֹושָה ,תָא חֲזֵי דְהָכִי הּוא, דְכֻלְהּו תְרֵיסַר שִבְטִין, תִּקּונָא דְעַלְמָא תַתָאָה נִינְהּו ֵוְכ ,יוָן דְאִתְיְלִיד בִנְיָמִין, מִיתַת רָחֵל, וְנָטְלָא דּוכְתָא הַאי עַלְמָא תַתָאָה לְאִתְתַּקָנָא בְהּו. וְעַל דָא לָא אִתְיְלִיד בִנְיָמִין, אֶּלָא בְאַרְעָא קַדִישָא, הֲדָא ,הּוא דִכְתִיב)(בראשית מח וַאֲנִי בְבֹואִי מִפַדָן מֵתָה עָלַי ,רָחֵל בְאֶּרֶּץ כְנַעַן בַדֶּרְֶּך וְתַמָן מִיתַת רָחֵל וְנָטְלָא דּוכְתָא, הַאי עַלְמָא תַתָאָה, לְאִתְיַשְבָא בְבֵיתָא שְלֵימָתָא, וְכָל זִמְנָא דְרָחֵל קָיְימָא, עַלְמָא תַתָאָה לָא אִתְתַּקְנָא בְהּו, מִיתַת רָחֵל, נָטְלָא (ד''א ל''ג לעיל)א .בֵיתָא בִשְלִימּו…