זמרת הארץ
עיקר הרחמנות והדעת הוא בא"י כנ"ל כמ"פ. וע"כ הדר בא"י שרוי בלא עון כי ע"י הדעתיוצא מעונות. ושם עיקר בחינת השארת בנים ותלמידים כמו שכתוב וכל בניך למודי ד' וכנ"ל כמה פעמים.וע"כ נקראת ארץ החיים כי המניח בן ממלא מקומו כאילו לא מתוכן כל זמן שתלמידו של אדם קיים כאילו לא מת כמו שאמרו ז"ל וכמבואר גם כאן בפנים. גם שם עיקר מקום היראה כנ"ל המ"פ. גם שם מאירין המקיפין העליונים שהם בחינת שעשוע עולם הבא. והם בחי' מה בחי' מה רב טובך וגו' מה חמית וכו'. כי א"י היא בחי' עוה"ב כנ"ל כמ"פ. והיא בחינת מה כמו שכתוב וראיתם את הארץ מה היא וכמ"ש מה ידידות משכנותיך וגו' וכמובא גם במגלה עמוקות אופן קי"ב קמ"ו. ומחמת שהיא בבחי' מקיפין ע"כ כיבוש ראשון של א"י שהיא כיבוש יריחו הי' ע"י ההקפות שהקיפו אותה כמ"פ. וזה בחי' סובו ציון והקיפוה. והיא כלולה משני הלימודים היינו מהלימוד של דרי מעלה שהוא בחינת מה חמית בחינת איה מקום כבודו שזה בחינת וראיתם את הארץ מה היא. וכן מההשגה של דרי מטה שהיא בחינת מלא כל הארץ כבודו מלא כל הארץ דייקא כמבואר בזוה"ק. והלימוד הזה הוא בחינת יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר. וע"כ עיקר תחיית המתים יהי' בארץ ישראל כמו שאמרו ז"ל. ושם נכלל ג"כ בחינת השתיקה בחי' סיג לחכמה שתיקה בחינת לך דומי' תהלה אלקים בציון וגו' וכתיב (חבקוק ב') וד' בהיכל קדוש הס מפניו כל הארץ וכתב (זכרי' ב') ונחל ד' את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים הס כל בשר מפני ד' וגו' (ואפשר שזה בחינת ויהס כלב את העם אל משה כי ראה שהמרגלים פגמו בזה שלא עשו סיג לדבריהם עד שנכנסו עי"ז בקשיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם ומשם נמשך כל קשיות לבם בבחי' אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר וגו' עד שלא האמינו אם יוכלו ליכנס לא"י מחמת כי עז העם וגו' כי חזק הוא ממנו וגו' וכמו שדרשו רז"ל). וזה ויהס כלב את העם וגו' שהשתיק אותם ורימז להם כי צריכין לעשות סיג לדבריו בבחינת סיג לחכמה שתיקה. וזה אל משה. כי גם למשה השיב השי"ת שתוק כך עלה במחשבה. כי לא די צריכין לשתוק לפעמים ולבלי להקשות קשיות אף גם לפעמים צריכין לשתוק ושלא לתרץ הקשיא כי עי"ז יכנס לקשיא יותר גדולה ורחבה וכו' כמבואר בפנים. וזה ויאמר להם עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה ופירש"י אפי' אומר לנו עשו סולמות ועלו בשמים נצליח בכל דבריו אע"פ שבודאי אין דעתינו משגת זאת אעפ"כ צריכין לשתוק ושלא לכנוס בקשיות ותירוצים כלל כי כבר ראינו ממשה רבינו ע"ה הרבה דברים שהם למעלה מדעת האדם לגמרי קרע לנו את הים והוריד לנו את המן וכו' כמו שפירש"י שם. ואעפ"כ יש דברים כאלו שאמרו גם למשה לאחוז בפלך השתיקה כנ"ל. וזה שהוכיחם משה במשנה תורה גם בי התאנף ד' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם וגו' ואח"כ ואתחנן אל ד' בעת ההיא וגו' ויתעבר ד' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ד' אלי רב לך ופירש"י הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך) אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. היינו שהשי"ת השיב לו ג"כ בדרך הנ"ל כי הוא רצה לכנוס לארץ ישראל כדי שהשיג שם אורות המקיפים העליונים שהם בחי' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך והשיב לו השי"ת לעשות סיג לדבריו בבחי' סיג לחכמה שתיקה ע"כ אל יוסיף לדבר עוד בדבר הזה. כי עי"ז יכנוס להמשיך מקיפים כאלו שהם בבחי' למעלה מן הזמן גם לפי מדריגתו. שזה בחי' מה שמבואר בפנים שהמקיפים העליונים של חכם הדור הם בחי' שיעשוע עוה"ב שהוא יום שכולו ארוך כי שם הוא למעלה מן הזמן רק סדר הזמנים שיש שם הם בחי' השגות של המקיפים וכו'. ואח"כ מבאר שגם זה החכם צריך לעשות סיג לדבריו בכדי שלא ליכנס במקיפים שהם למעלה מן הזמן וכו'. ורצה לומר שהם בבחי' למעלה מהזמן גם לפי בחי' סדר הזמן וכו'. ורצה לומר שהם בבחי' למעלה מהזמן גם לפי בחי' סדר הזמנים שלו. ע"כ אמר השי"ת ידעתי כל כל כונתך ליכנס לא"י כדי להמשיך מקיפים עליונים כאלו שלא השגת אותם עדיין והם בבחי' מה רב טובך אשר צפנת. אבל הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך. היינו כי יש מקיפים עוד עליונים ביותר שגם לפי מדריגתך הם בבחינת אשר צפנת וא"א להמשיכם בזה העולם כי הם בבחי' למעלה מהזמן גם לפי סדר הזמנים שלך ע"כ אל תוסף דבר אלי וגו' בכדי שלא תכנוס בהשגות מקיפין האלו שאין להמשיכם (והעיקר הי' מחמת שאין הדור ראוי לכך) עלה ראש הפסגה וגו' וראה בעיניך וגו'. הגם כי מקיפים אלו הם בבחינת עין לא ראתה. והוא פעל בתפלתו שזכה לראות את הארץ ומהות ההשגה שיוכל להשיג שם ויבן מעצמו שאי אפשר לו כעת עדיין ליכנוס לשם מחמת זה בעצמו כנ"ל. וזה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה. (וזה ג"כ כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא מחמת הנ"ל). ושם בארץ ישראל עיקר כלליות בן ותלמיד בכדי שיהי' יראה שזה בחי' וכל בניך למודי ד' שהבן הוא בחינת תלמיד ג"כ. וכתיב בפ' וילך ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ד' אלקיכם כל הימם אשר אתם חיים על האדמה וגו' שמה לרשתה. ושם זוכים לשלימות האכילה דקדושה עד שהיראה שהיא בחינת מלכות נגשת אל האדם בשעת האכילה שזה בחי' לעת האוכל גשי הלום כמבואר לקמן בפנים סי' ע"ז. וזה שכ' בפ' ראה ואכלת לפני ד' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך וגו' למען תלמד ליראה את ד' אלקיך וגו' וכן שם זוכין להארת הרצון בשעת אכילה שזה בחינת ואכלתם לחמכם לשובע (בחינת הארת הרצון כמ"ש ומשביע לכל חי רצון) וישבתם לבטח בארצכם וכתיב ואכלת ושבעת היינו ג"כ כנ"ל וברכת את ד' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. כי שם עיקר הארת הרצון כמ"ש רצית ד' ארצך ובברכת הארץ כתיב נפתלי שבע רצון וכן ורצון שוכני סנה. וזה בחינת נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' וכן צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כן בקודש חזיתיך וכן כי רצו עבידיך את אבניה כי שם מאיר הרצון והכיסופין דקדושה ביותר בחי' תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים וזה ונתתי מטר ארצכם בעתו כי שם מאיר בהפרנסה הארת הרצון שהוא בחינת בעתו כמב"פ. וזה שאמרו רז"ל (תענית ז') אין הגשמים יורדין וכו' שנאמר רצית ד' ארצך וגו' כי הגשמים הם בחינת הארת הרצון כנ"ל. גם א"י וירושלים הם בחינת מלכות כידוע וכמ"ש שרתי במדינות וכמ"ש (מיכה ד') ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים כי השפע והפרנסה של כל העולם נמשך משם ע"כ צריך להיות לה ממשלה על כולם והמלכות מקבל הפרנסה מן הידים שיש בים החכמה שבהם מאירין המקיפים שהם בחי' אור הפנים שזה בחינת כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם כמבואר בפנים ופסוק זה נאמר על ענין ירושת ארץ ישראל. ושם עיקר הבטחונות דקדושה כמ"ש וקוי ד' המה יירשו ארץ וכן והחוסה בי ינחל ארץ וכנ"ל כמ"פ ושם מקום הבית המקדש שכלול מכל התיקונים הנ"ל כמבואר בפנים: