זמרת הארץ
קדושת ארץ ישראל היא בחי' מלכות בחינת כבוד כנ"ל כמה פעמים בחי' אם כל חי. כי שם שורש כל נפשות ישראל בחינת תוצא הארץ נפש חי' וכמובא. וזה כי חלה גם ילדה ציון את בניה וכן בשיר השירים נקראים ישראל בנות ירושלים בנות ציון. וזה בחי' אנהגך אביאך אל בית אמי כי היא בחינת אם לנפשות ישראל. וזה שובי נפשי למנוחייכי וכו'. אתהלך לפני ד' בארצות החיים פירש"י בא"י. וכשהנפש מסתלקת היא מסתלקת אל הכבוד וכו' וזה בחינת גודל מעלת הנפטר בארץ ישראל. וזה שנאמר אצל המרגלים כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו' וינסו אותי וכו' אם יראו את הארץ וכו' ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה וכו'. וזה שנאמר שם תחלה וכבוד ד' נראה וכו' אכנו בדבר וכו'. וזה שנאמר שם תחלה וכבוד ד' נראה וכו' אכנו בדבר וכו'. כי לפעמים בא הכבוד בשביל הסתלקות הנפשות. וכן אצל עדת קרח נאמר וירא כבוד ד' כמבואר בפנים. והנה בא"י שם הוא בחינת שבירת תאות האכילה כנ"ל כמ"פ ועי"ז זוכין להארת פנים שזה בחי' ואור פניך כי רציתם הנאמר בירושת א"י. ושם עיקר המלכות והכבוד לצדיקים שיש להם עזות דקדושה בחי' ויתן עוז למלכו. וזה נהלת בעזך מאל נוה קדשך ונאמר כן בקדש חזיתיך וראות עוזך וכבודך ונאמר עוז ותפארת במקדשו ונאמר מטה עוזך ישלח ד' מציון ונאמר הבו לד' כבוד ועוז ונאמר עיר עז לנו ונאמר לבשי עוזך ציון ועוד כיוצא בזה. וזה שכתוב על לעתיד (ישעי' כ"ה) על כן יכבדוך עם עז וכו' כי אפילו הגוים שהם עזי פנים יזהרו ג"כ בכבוד השי"ת. וזה כי היית מעוז לדל בחינת המלכות דקדושה שנקראת דל כידוע. וע"כ עיקר תיקונה הוא ע"י צדקה שנותנים לעניים כמבואר בפנים. וכבר נתבאר שעיקר שלימות הצדקה היא ג"כ בארץ ישראל כמו שכתוב וצדקה בכרמל תשב והבית המקדש שלעתיד יהי' נבנה ע"י צדקה ויהי' נקרא שמו צדקה כמובא בזוה"ק (שמות נ"ט) וע"י צדקה מעלין הכבוד והמלכות מבין הסט"א וחוזר אל המביני מדע. וזה עיקר שלימות קדושת א"י וירושלים שלמטה שהיא בחי' כבוד שהוא מכוון נגד ירושלים שלמעלה שהיא בחינת בינה כידוע. וזה שכ' עד אבא אל מקדשי אל אבינה וכו' וזה שכתוב (משלי כ"ג) כי תשב ללחום את מושל (היינו לאכול לחם על השלחן שהוא בחינת מלכות וממשלה בחינת כבוד כמבואר בפנים) בין תבין את אשר לפניך (היינו שתראה שיהיה להכבוד פנים ויהי' מחובר אל בחינת בינה כנ"ל) שזה בחי' מה שחזרה ארץ ישראל לישראל שנקראים עם חכם ונבון. ףאך מחמת שיש בחי' מותרות המוח בחינת בינה יתירה שמשם יניקת האויבים. והתיקון לזה ע"י שמתחברים כל האויבים ביחד עי"ז יונקים במהרה כל המותרות ונופלים. וזש"כ אצל כיבוש א"י (יהושע ט') ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע וכו' פה אחד. וכן (שם י' י"א) וכל זה בכדי שיינקו במהרה כל המותרות ויפלו באין תקומה כנ"ל. ושם עיקר שלימות היראה והאהבה כנ"ל כמה פעמים. וזה אהבתי מעון ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. והם בחינת יד החזקה ויד הגדולה שעל ידם הולדת הנפשות וגידולן וזה שנאמר כמ"פ יד אצל ירושת ארץ ישראל וכן משה אמר בתפלתו אתה החילות וכו' את גדלך ואת ידך החזקה וכו'. והנה מבואר בפשים שלפעמים יש עייפות אל הנפש ע"י שנתרחקה מאמה דהיינו הכבוד היינו שכמתפללין בלא כוונת הלב וכו'. ובזה מבואר מה שאמרו ז"ל יכוון את לבו כנגד א"י וכנגד ירושלים ובית קדשי קדשים. כי כונת הלב הוא בחינת הנפש ששרשה בכבוד שהם בחי' דיבורי התפלה שהם בחי' מלכות בחי' כבוד בחינת למען יזמרך כבוד וכתיב שימו כבוד תהלתו. ע"כ צריך לכוון לבו נגד ארץ ישראל שם משכן כבודו ית' ונאמר לשכון כבוד בארצנו. וכנגד ירושלים שנא' בה נכבדות מדובר בך. וכנגד בית קדשי קדשים בחינת ובהיכלו כולו אומר כבוד ונאמר מעון ביתך ומקום משכן כבודך. וזה שכתוב (תהלים ס"ג) צמאה לך נפשי וכו' בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך בחינת כבוד ועוז הנ"ל כי טוב חסדך מחיים וכו' כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי וכו'. כי עיקר חיות הנפש הוא מהתפלה שהיא בחי' כבוד. וזש"כ גם כן (תהלים קמ"ג) פרשתי ידי אליך (היינו לעורר עי"ז הבחי' ידים שעל ידם הולדת הנפש וגידולה כנ"ל) נפשי כארךץ עייפה לך סלה פירש"י כארץ עייפה בגולה כי בגולה היא בחי' התרחקות הנפש מן הכבוד שעי"ז בא עייפות להנפש. וע"כ בעת הגאולה נאמר (ירמי' ל"א) וישבו בה יהודה וכל עריו יחדיו וכו' כי הרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי. והנה מבואר בפנים כי התיקון לעייפות הנפש הוא ע"י שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו וכו'. ולענינינו יש לומר כי התיקון הוא ע"י שנזהרין גם עכשיו בכבוד א"י וירשלים ומחבבין אותה ומשתוקקין אליה. כי עכשיו כשנתעלם קדושתה היא בבחי' זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו. והשכחה היא מחמת העננין דמכסיין על עיינין שהם רומי רבתי ורומי זעירתא כמבואר במקום אחר שהם החריבו את ירושלים וא"י עד שנתעלם קדושתן. וע"י שנזהרים גם עתה בכבודן והכבוד הוא בחי' אש ובא בתוך העננים ואזי נקרעים העננים ונתגלה דעת הזקן וכו' כמבואר בפנים. וכמו כן לעניניו שע"י הכבוד שמכבדין אותם גם עכשיו ובאין אליהם ושואלים בשלומם ונשתתפין בצערים עי"ז נקראים העננים שגברו אז בשעת החורבן כמו שכתב (ירמי' ד') הנה כעננים יעלה וכתיב (יחזקאל ל"ב) והצלתי אתכם מכל המקומות אשר נפוצו שם ביום ענן וערפל וכתיב סכות בענן לך וכו'. ונתגלה הדעת שהוא בחי' קדושת א"י. וזה שהתפלל דוד (תהלים ק"ב) אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה וכו' כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו היינו שגם עכשיו שנתעלם קדושתה אעפ"כ מכבדין אותה ומחבבין אותה כ"כ עד שמנשקים אבניה ומחבקין את עפרה כמו שאמרו ז"ל (כתובות קי"ב.) ר' אבא מנשק כיפי דעכו ר' חנינא מתקל מתקלא וכו' ערש"י ר"ח ב"ר אבא מיגנדר בעפרה שנאמר כי רצוף עבדיך את אבניה וכו' היינו כנ"ל שזה בחי' שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו. ע"י זה בעצמו ראוי ונכון שתחזיר בשלימות לכבודה ויתגלה קדושתה. וזה וייראו גוים את שם ד' וכל מלכי הארץ את כבודך כי בנה ד' ציון נראה בכבודו וכל הענין כמבואר שם. וע"כ באמת לעתיד כתיב ואני אהי' לה חומת אש ולכבוד אהי' בתורה בחי' האש והכבוד הנ"ל. ועי"ז נעשה רעמים. וזה שנאמר (ישעי' כ"ט) מעם ד' צבאות תפקד ברעמים וברעש וכו' ולהב אש אוכלה ופירש רש"י ואחר שתשפלו וכו' תפקד אריאל מאתי להושיעם ברעם וכו'. ועי"ז יוצאין מים רבים שהם בחי' מימי הדעת ובמקום שהי' תחלה בבחי' ארץ ציה ועיף בלי מים נעשה עכשיו ארץ נחלי מים וכתיב ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים (תהלים ק"ז) עי' תרגום וכן בישעי' מ"א ע"י רש"י שם וכיוצא פסוקים רבים המבשרים על מים רבים וקדושים שיתגלו אז וכתיב (זכרי' י"ד) והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וכו' ועל ידי כ"ז יתתקן בחינת עייפות הנפש כנ"ל וגם העצמות יתתקנו בבחי' (ישעי' נ"ח) והשביע בצחצחות נפשיך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים וכו' וכתיב (ירמי' ל"א) אולכים אל נחלי מים וכו' והיתה נפשם כגן רוה וכו':