זמרת הארץ
העבודה שעובדין את השי"ת בארץ ישראל היא בבחי' פי שנים כמאמרם ז"ל וחד מנייהו כתרי מינן וכתיב לכן בארצם משנה יירשו. וזה מחמת שא"י של מטה מכוונת נגד א"י של מעלה ובפרט ירושלים ובית המקדש. וגם עכשיו שכביכול הקדושה של א"י נתעלמה ועלתה למעלה אעפ"כ כבר ידוע כי דרך הק' לפקוד את מקומה תמיד. וע"כ גם קדושת א"י יורדת בכל פעם למטה לפקוד את מקומה. וכמובן גם בזוה"ק וכמובא בתיקון שלשה משמורות. ומחמת שלמעלה מתאחדים הרוח דלתתא היינו בח' קדושת א"י וירושלים של מטה עם קדושת ירושלים של מעלה. ע"כ גם כשיורדת למטה לפקוד את מקומה ממשכת עמה הארה גדולה מבחי' הרוח דלעילא שהוא בחי' א"י וירושלים שלמעלה. ועי"ז זוכים היושבים בא"י לבחי' פי שנים כנ"ל. ושם עיקר שלימות הדיבור שעי"ז מוףציאים כל הדברים שבקדושה מכח אל הפועל. כי שם מאיר אור האמת שמ"ש אמת מארץ תצמח וכתיב ונקראה ירושלים עיר האמת וכנ"ל כמה פעמים. ועל כן שם עיקר מפלת הרשעים גם בעולם הזה כמו שכתוב וירוממך לרשת הארץ כאשר קאה את הגוי וכו' וכמובא בספרים ג"כ. כי אור האמת של א"י שהוא בחי' פנים בחי' יעקב (כי א"י נקראת נחלת יעקב) אינו יכול לסבול את הרשעים וע"י כ"ז נמשך הארת עולם הבא כמב"פ. וע"כ ארץ ישראל היא בחי' עוה"ב ובחינת שבת כנ"ל כמ"פ ומשם עיקר שלימות הדיבור בחי' ודבר דבר. וזה בחינת אל הוי' ביצירה כמבואר בפנים. כי א"י היא בחי' יצירה כידוע. ועי"ז נשלם הדיבור שהוא בחי' מלכות פה בחי' א"י שהיא בחינת מלכות כידוע. ושם עיקר שלימות החשק דקדושה לפי גודל מעלת הנחשק שהיא קדושת ארץ ישראל שנקראת ארץ חמדה וכתיב ההר חמד אלקים לשבתו. וע"כ באמת מתגברין המניעות ע"ז מאד כמאמרם ז"ל שהיא אחת מג' דברים שנתנו על ידי יסורים. וזה בעצמו היתה טענת המרגלים אפם כי עז העם וכו' וכמבואר בליקוטי הלכות. אבל באמת הבל יפצה פיהם. כי אדרבא מזה ניכר גודל מעלת הנחשק וצריכים להתגבר בכיסופין כאלו עד שזוכין מלשבר כל המניעות שזה בחי' מה שאמר דוד נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' וכו'. ועי"ז זוכין לבא לארץ ישראל ולהוציא את אור קדושתה כביכול מהעלם אל הגלוי מכח אל הפועל. ואז זוכין לקבל מקדושתה בחי' פי שנים. כי ממשיכין גם הארת בחי' הכח שהוא חי' רוח דלעילא אל הפועל שהוא בחי' הרוח דלתתא שזה בחי' פי שנים כנ"ל. וע"כ באמת אמרו ז"ל וחד מינן כי סליק להתם הוא כתרי מנייהו. כי מסתמא הי' לו מניעות רבות לעלות מחוץ לארץ לא"י רק שזכה להתגבר בחשק גדול וכיסופים גדולים כל כך ודייקא ע"י ריבוי המניעות עד שזכה לשבר את כל המניעות ולעלות ולבא לשם. וע"כ הוא זוכה לקבל הארת פי שנים ביותר עד שהוא כתרי מנייהו. וזה שאמר שם מקודם (כתובות ד' ע"הכּ) ולציון יאמר איש ואיש יולד בה א"ר מיישא וכו'. אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה עי' רש"י. אמר אביי וחד מנייהו עדיף כתרי מינן. אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתיר מנייהו. וכו' (עי' חידושי אגדות שם). היינו שמתחלה דרש כפל לשון איש ואיש שגם היושב בחו"ל ונכסף ומתגעגע ומצפה לראותה חשוב ג"כ כאילו נולד בה. ועל דרך שאמרו ז"ל חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה וכו' כאילו עשאה. אמר אביי וחד מנייהו עדיף כתרי מ ינן נמצא שאנו רואים בחוש שאינו דומה הנולד בה ממש להמצפה לראותה כי חד מנייהו כתרי מינן מחמת שאוירה מחכים ע"י בחי' הנ"ל שמאיר בה מבחי' ירושלים שלמעלה. נמצא שאי אפשר לצאת ב"הכאלו" שכיון שרואין שאינו דומה לו ממש. וממילא כפי זה יתפרש איש ואיש יולד בה שהנולד בה נחשב איש אחד מהם כשני אנשים שלנו שזה בחי' פי שנים. וזה שסיים והוא יכוננה עליון בחי' מ כון לשבתך פעלת ד'. כי היא מכוונת נגד ירושלים שלמעלה וע"כ יש להנולד בה פי שנים. וזה שסיים רבא וחד מינן כי סליק להתם. היינו שאינו רוצה לצאת עם ה"כאלו" מחמת שמצפה לראותה רק מתגבר בכיסופין גדולים כל כך עד שמשבר כל המניעות ועולה לשם. עי"ז מקבל הארת פי שנים ביותר עד שהוא עדיף כתרי מנייהו כנ"ל. וזה שסיים דהא ר' ירמי' לא הוה ידע מה קאמרו רבנן וכי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי. יש לפרש על דרך שאמרו ז"ל (ברכות ס"ג. מכות י') חרב על הבדים על שונאיהם של ת"ח שלומדים בד בבד ולא עוד אלא שמטפשין וכו'. והענין כי כשלומדים שני ת"ח אזי מפלפלין בההלכה עד שמוצאים פירוש ההלכה לאמתתה מכח אל הפועל מה שאין כן כשלומדין ביחידות. אבל בא"י מחמת שאוירה מחכים אפי' כשלומד ביחידי מוציא מכח אל הפועל אמתת ההלכה כמו שאם הי' לומד בבבל בשנים. וזה מחמת ששם מאיר ביותר בחי' הכח בחי' רוח דלעילא אל הפועל (אבל מ"מ גם שם אם לומד בשנים בודאי יוכל להוציא מכח אל הפםועל אמתת ההלכה ביותר כי טובים השנים מן האחד) וזה וחד מנייהו כתרי מינן. נמצא כשר' ירמי' דלא הוה ידע מה דקאמרי רבנן היינו שאפי' מה שכבר הוציאו החכמים אל הפועל לא הי' מבין ג"כ. ולבסוף כי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי. היינו שאפי' אם לומדין בשנים אינם יכולין להוציא אמתת פירוש ההלכות מכח אל הפועל המותו שזה בחי' טפשאי ע"ד ולא עוד אשלא שמטפשין. מזה מובן שנתחדד שם כ"כ עד שהוא כתרי מינייהו. כי הלא הוא מבין ומשיג מה שאחד מהם שהוא כתרי מינן לא יוכל להשיג (ועי' בחידושי אגדות סנהדרין ד' כ"ד מעין זה. ועי' כאן במהר"ם שיף). וזה דסיים ר' ירמי' בכמה מקומות בש"ס בבלאי טפשאי משום דיתבי באתרא חשוכא אמרין שמעתא דחשוכא ופירש רש"י כי בבל היא במצולה. ולפי פשוטו יתכן בזה מה שסיים הכתוב והוא יכוננה עליון ופירש"י שאן שהוא למעלה מכל העולם. כי מחמת שא"י וירושלים גבוה מכל העולם ע"כ אוירה מחכים היפוך מבבל שיושבת במצולה. אך לפי הנ"ל וכפי המבואר בפנים כי חושך הוא לשון מניעה. יש לפרש משום דיתבי בארעא דחשוכא היינו במקום שמתגברין המניעות והעיקר הוא מניעות המוח המונעין מלהוציא כל הדברים שבקדושה מכח אל הפועל. ע"כ אמרו שמעתא דחשוכי. כי אינם זוכים להוציא ההלכה ברורה מכח אל הפועל כי החושך והמניעות מתגברין ע"ז ומחמת זה בעצמו כשנתעוררין ע"י המניעות לכסוף בכיסופין גדולים ביותר עד שמשברין החושך והמניעות וזוכין לעלות לשם בודאי זוכין לקבל עי"ז הארה גדולה ביותר עד שהוא כתרי מנייהו. וזה שדרש ר' ירמי' בעצמו (סנהדין כ"ד) במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי. כי שם מתגברין המניעות והחושך מאד. כי בבל היא בחי' פגם הדיבור שאינו בשלימות בחי' כי שם בלל ד' שפת כל הארץ וכמובא בסי' נ"ח. ועי"ז מתגברין שם המניעות ביותר בבחי' אנוס ע"פ הדיבור כמב"פ. נמצא שלשיטת רבא יתפרש הכתוב ולציון יאמר איש ואיש יולד בה בשני אופנים. היינו שמי שנולד בציון הוא כתרי מינן וכן מי שהוא מרהב ובבל וכו' הנזכרים שם מקודם ובא לציון אזי הוא כשני אנשים שנולדו בציון מחמת גודל המניעות והכיסופין שהיו לו עד שזכה לשם כנ"ת. וע"כ משה רע"ה כשרצה ליכנס לא"י והתגבר בתפלות וכסופין עד שרצה לשבר מניעות נוראות כאלו שהיו לו מהשי"ת בעצמו על זה. ואם הי' משבר המניעות שלו ע"י בחי' שלימות הדיבור והי' מוציא מכח אל הפועל כרצונו ומאוייו לכנוס לא"י. אזי הי' זוכה עי"ז למדריגה גבוה כזאת עד שהי' ממשיך ממש בחי' הכח שהיא בחי' ירושלים שלמעלה למטה ממש עד שאפשר שלא היו יכולין ישראל לקבל כלל ההארה הגדולה הזאת עד שהיו מתבטלין ממציאות ח"ו בחי' תוסף רוחם יגועון. וזה ויתעבר ד' בי למענכם (דייקא) וכו' ויאמר ד' אלי רב לך (ופירש"י הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך) אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וכו'. היינו על דרך שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך (הינו הרב טוב הצפון וגנוז עדיין שהוא עדיין רק בבחי' כח) פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. הינו ע"י שיש להיראים מונעים ונגדיין והם מתגברים על הכל וחוסים בבך ומשברים כל המניעות עי"ז זוכין להוציא הרב טוב הנ"ל מכח אל הפועל. וזה שהודיע למשה הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך. רצה לומר אתה כוסף ומתגעגע כ"כ לבא לא"י זו שלמטה שהוא בחי' רוח דלתתא בחי' פועל. אבל יש עדיין ארץ ישראל וירושלים שלמעלה שהיא בחי' רב טוב הצפון בחי' כח. ואם תכנס לא"י זו אזי תמשיך גם בחי' הרוח דלעילא עד שלא יוכלו ישראל לסבול כלל כפי מדריגתם שהם עכשיו לכן אל תוסף דבר וכו'. כי ע"י הדיבור מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. עלה ראש הפסגה כו' וראה בעיניך וכו' וצו את יהושע וכו' והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה. כי בכח הראי'ה שלך בלבד תמשיך ג"כ הארת הרוח דלעילא עד שבכח הזה יכבוש יהושע את הארץ. ויש עוד ל באר בזה וזה תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ד'. כי היא בבחי' פועל ומכוון נגד בית המקדש שלמעלה שהיא בחי' כח כנ"ל. וזה מקדש ד' כוננו ידיך היינו בחי' התפתחות הידים הנ"ל שהם בחי' כח ופועל. וזה כעת יאמר ליעקב וכו' מה פעל אל. כי המלאכים אין משיגים רק בבחי' כח ודייקא ישראל ע"י שהם בעולם הזה שהוא מלא מניעות רבות זוכין להוציא מכח אל הפועל שזה בחי' מה פעל אל. וזה שנאמר לענין ירושת א"י (תהלים מ"ד) אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם וכו'. היינו מה שהוצאת ענין ירושת ארץ ישראל מכח אל הפועל. וזה אתה ידך גוים הורשת כי הכל נעשה ע"י התפתחות הידים כנ"ל. וזה כי ימינך וזרועך (בחי' שתי הידים שהם בחי' כח ופועל) ואור פניך הוא בחי' אמת שהוא בחי' פנים בחי' עוה"ב. וזה כירציתם לשון רצון וכיסופין שע"י כל זה מוציאין מכח אל הפועל (וזה בחי' ופעול ידיו תרצה) ואחר כך מתפלל שגם עכשיו אחר שבעוה"ר נסתלק קדושת א"י וחזר ועלה למעלה כביכול אעפ"כ ע"י שעוברין עלינו צרות ומניעות רבות כ"כ ואעפ"כ אנחנו דבוקים בו ית' בבחי' כי עליך הורגנו כל היום וכו'. ע"כ קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך. וזה שמתפלל ג"כ (תהלים ע"ד) זכור עדתך וכו' הר ציון זה שכנת בו וכו' למה תשיב ידך וימינך וכו'. בחי' הידים הנ"ל ואלקים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב הארץ ונאמר עוזה אלקים זו פעלת לנו וכו':