ירח האיתנים
ד"ה בר"ה אנו
בר"ה אנו עוסקין בבנין המלכות דקדושה וחורבן ממשלת העכו"ם כאשר אנו מתפללין ע"ז הרבה בר"ה, ומחמת שאי אפשר אלא ע"י ווידוי דברים לפני ת"ח אמיתי שהוא בחי' משה, על כן צריכין ליזהר ביותר לנסוע לצדיקים אמיתיים על ר"ה או עכ"פ להתפלל על קברי צדיקים בערב ר"ה כמבואר בשו"ע כי גדולים צדקים במיתתם וכו' כי אז הם נכללים כביכול באין סוף ית' ממש וע"י הווידוים שמתוודים על קבריהם וע"י התפלות והתחנונים שמרבים שם עי"ז מחזירין המלכות לשרשה היינו אל רצון א"ס כמבואר בפנים:
ד"ה וע"כ אפילו
וע"כ אפילו בר"ה עצמו שאז א"א להתוודות בפה מלא כדי שלא יתעורר הקטרוג מחמת תוקף הדינים שיש אז כמבואר בכוונות היינו כי מחמת שע"י כל החטאים פוגמין במלכות ומכניסין אותה כביכול בתוך העכו"ם ונותנין כח למלכות דסט"א ע"כ בר"ה עצמו שאז הדינין מתגברין ביותר ומשם שורש אחיזתם כידוע ע"כ יש לחש אם יזכירו העוונות בפךה מלא שלא יתעורר לקטרג ביותר, בפרט כי לפעמים גם הויידוי אינה בשלימות, ו כמובן במאמר קרא את יהושע סימן וא"ו, אך אעפי"כ גם בר"ה צריכין להתוודות בלחש עכ"פ ובשעת התקיעות בין סדר לסדר כמובא, כי מאחר שעיקר החזקת המלכות לשרשה הוא ע"י ווידוי דברים ע"כ לא סגי בלאו הכי גם בר"ה וע"כ מתוודין בשעת תקיעת שופר כי אז עיקר העסק בזה להחזיר המלכות לשרשה ולבנותה בנין שלם מחדש ולהמתיק הדינים שבשם אלהי"ם ע"י השופר כמבואר בכוונות, וע"כ עי"ז נתייחד השם אלהי"ם עם השם הוי"ה ית', והשי"ת עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים שזה בחי' עלה אלהים בתורעה ה' בקול שופר, כי בקול שופר מעוררין מדתו של יעקב ששרשו התורה שבע"פ, ועוד דרשו שמרמזין על כל הכתות שבישראל כי כולם זוכין בהדעת הק' ששם בחי' אחדות של חסדים וגבורות שזה בחי' ה' הוא האלהים, וזה בחי' אשרי העם יודע תרועה יודעי דייקא בחי' הדעת הק' והדעת הזה הוא מעין עוה"ב וזה בעצמו בחיח' שופר שמרמז על בינה בחי' עלמא דאתי, וזה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם הוא בחי' בנין המלכות דקדושה, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה בחי' המתקת הדינים בשרשן בחי' זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים היפוך בחי' חמת מלך מלאכי מות, וע"כ אין מזכירין זכרונות של פורעניות כמו שארז"ל, וזה ובמה בשופר, וזה שארז"ל תקיעות שופר חכמה וכו'. וע"כ ע"י תקיעת שופר והתשובה שעושין ישראל אז עי"ז מחזירין המלכות לשרשה שהיא החכמה האדוקה באין סוף כמבואר בשל"ה בכוונת שופר, כי שורש המלכות בחכמה בחי' ה' בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא כידוע והחכמה אדוקא באין סוף בחי' והחכמה מאין תמצא, וע"כ ממשיכין ע"י תקיעת שופר בחי' המתקת הדינין בחי' ואיש חכם יכפרנה בפנים:
ד"ה וע"כ צריכין
וע"כ צריכין אז להתוודות בלחש כי הווידוי שמתוודין אז הוא בבחי' הווידוי שמתוודין לפני החכם שעי"ז מחזירין המלכות לשרשה, וע"כ באמת צריכין שיהיה התוקע עצמו אדם גדול וחכם שזה בחי' יודעי תרועה כמבואר בזוה"ק:
ד"ה ועיקר השלימות
ועיקר השלימות כשזוכין להיות אצל צדיק אמיתי על ר"ה שהוא החכם הדור האמת ומתוודין לפניו באמת קודם ר"ה ומספרין לפניו את אשר עם לבבו עי"ז ממשכיין אח"כ בר"ה כל התיקונים הנ"ל בשלימות ע"י התפלות והתקיעות של ר"ה, וכל התיקונים שממשיכין ישראל בר"ה בכל מקומות מושבותיהם הכל רק בכחם של צדיקים יחידי הדורות הנ"ל, וע"כ נוהגין לילך בכל מקום עכ"פ על קברי צדיקים בערב ר"ה כנ"ל, וזה בחי' המלך הקדוש שואמרין אז היינו שמרמז שמחזירין המלכות לשרשה שבחכמה שהיא בחי' קודש כידוע, וע"כ כולל מלכיות עם קדושת היום דייקא, והו שמתפללין וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' כי כשמחזירין המלכות (שכוללת כל התמונות והישות והברואים) לשרשה שהוא בחי' אין סוף עי"ז נשאר רשומו בהדעת של כל אחד מאור האין סוף ית' עד שידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' עד שעי"ז נבנית המלכות בשלימות ומחזירין המלכוה להקב"ה לבדו בבחי' ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה:
ד"ה וזה בחי'
וזה בחי' תקיעה תרועה תקיעה שזה מדין תורה (רק שאח"כ נפל ספק בהתרועה אם הוא שברים או תרועה) כי כן דרך הבעל תשובה שבתחלה שולח לו הקב"ה מלמעלה איזה הארה והתנוצצות אלהות בלבו ועי"ז הוא מתחרט מאד על מעשיו ומתחיל לעסוק בתיקוני התשובה עד שזוכה אח"כ לדבק עצמו בהשי"ת ולכלול באורו הא"ס ית' ע"י אתערותא דלתתא, והנה הזריחה הראשונה היא בבחי' קול תקיעה שהיא קול פשוט כי מגיע לו הארה הזאת ממנו ית' שהוא ית' פשוט בתכלית הפשיטות ואין בו שום שינוי כלל בבחי' אני ה' לא שניתי, ואח"כ מה שהאדם עוסק בתיקוני התשובה שהעיקר הוא ע"י שמרבה בקולות וצעקות ווידוים ותחנונים שזה בחי' תרועה בחי' וכי תבואו למלחמה וכו' (בחי' מלחמת היצר שהיא עיקר המלחמה הגדולה שיש להאדם בזה העולם) והרעותם וכו' ונזכרתם לפני ה' אלהיכם שזה ג"כ בחי' תקיעת שופר של ר"ה כמובא בזוה"ק, ואח"כ תוקע עוד תקיה פשוטה היינו שע"י תשובתו מחזיר המלכות לשרשה בבחי' זרקא דאיזדריקת לאתר דאיתנטילת מתמן ואז זוכה לחזור ולהכלל בא"ס ע"H אתערותא דלתתא כנ"ל, ובענין זה עצמו יש בו ג"כ בחי' תקיעה תרועה תקיעה, תקיעה הוא בחי' מה שנכלל באין סוף בבחי' ביטל גמור ובהתפשטות הגשמיות עד שהוא בבחי' ולא ידע שאפילו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו כי הוא עכשיו במדריגה והארה עליונה כרזאת שהוא בבחי' למעלה מכלי הדעת והמוחין, ואח"כ כשהוא בבחי' ושוב שבב לדעתו ולישותו זה בחי' תרועה שהיא בחי' יעקב ששרשו בדעת כנ"ל ובבחי' הישות יש בו שינויי רצינות ושינויי התמונות שזה בחי' תרועה שכלולה מכמה קולות בפרט שברים ותרועה שהיא גנוחי גנח ילולי מילל שכ"ז שייך רק בבחי' הישות, ואח"כ חוזר לתקיעה פשוטה כי ע"י הרשימו שנשאר בו מהדעת של הא"ס עי"ז מראה גם לדעתו שידע בידיעה שלימה אחדות הא"ס וטובו עד שאפילו כשהוא בבח'י ושוב ששב מהביטול אל בחי' הישות אעפ"כ ידע בידיעה שלימה שכולו טוב כולו אחד בבחי' אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים, וזה עיקר שלימות הדעת שהוא בחי' אחדות של חסדים וגבורות, וע"כ אמרו כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה כי זה עיקר שלימות הדעת שהוא בחי' יעקב בחי' תרועה שימשיך אחדות הרצון הפשוט של אור איןסוף גם לדעתו כנ"ל, גם תקיעה הראשונה מרמז על ההתקרבות וןההתקשרות להצדיק (כי תקיעה היא מלשון התקשרות כמו תקעו כף וכיוצא) שע"י זוכה לתקן כל המדות של הד' יסודות. וזה בחי' מה שכתוב בפרשת החצוצרות ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד מזה מבואר שתקיעה מרמזת על נסיעה דקדושה כ"ש ותקעתם תרועה ונסעו וכו' זה בחי' מה שע"י ווידוי דברים לפני הצדיק הצדיק מברר לו דרך ישר לפי שורש נשמתו שזה בחי' הגיע לפרשת דרכים שאז יודע באיזה דרך מהלך, גם תרועה מרמזת על חורבן ממשלת העכו"ם שזה בחי' שברים. בחי' שבור זרוע רשע וכן שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים וכן תרועה הוא מלשון שבר כ"ש תרועם בשבט ברזל, ומרמז ג"כ על בנין המלכות דקדושה שזה בחי' ה' אלהיו עמו ותרעות מלך בו וכ"ש בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ויש בזה לבאר עוד מענין גנוחי גנח ילולי יליל ע"ד שארז"ל אנחה שוברת גופו של אדם וזה תיקון למה שנשברו עצמותיו ע"י עוונותיו החקוקים על עצמותיו עיין פנים, תקיעה שניה מרמזת על מה שנכלל עי"ז באור הא"ס ששם כל השינויים נכללים באחדות הרצון הפשוט כנ"ל שזה בחי' ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו:
ד"ה ואח"כ עוסקין
ואח"כ עוסקין כל העשרת ימי תשובה בזה היינו לבנות בנין המלכות דקדושה ולהחזירה לשרשה שזה עיקר התשובה בחי' תשובה ה"א כידוע וכמובן ג"כ במאמר אשרי העם זרקא לקו"א סי' ל"ה, עד שזוכין ביו"כ לסליחת עונות ממש וזה פעל משה רבינו ע"ה בריבוי תפלותיו ותחנוניו בארבעים יום האחרונים של ימי רצון עד שביו"כ נתרצה להם השי"ת ומחל להם עוונם ונתן לו הלוחות שניות ומאז נקבע היום הזה לכפרת עון לדורות כמו שארז"ל, והכל ע"י בחי' ואיש חכם יכפרנה הנ"ל, וע"כ מרבין אז להתוודות בפרטיות כמה פעמים כי עיקר התיקון ע"י ווידוי דברים כנ"ל שעי"ז מעלין המלכות שהוא בחי' אלהים אל שם הוי"ה ית' ונעשה אחדות בין שם אלהים לשם הוי"ה ית' וע"כ צועקין כמה פעמים במוצאי יו"כ ה' הוא האלהים:
ד"ה ואחר יו"כ
ואחר יו"כ נכנסין החסדים שהם בחי' אהבה וחסד היינו שזוכין לידע שכל המאורעות הם לטובה הן רחמים הן דין הכל מחמת אהבה שהקב"ה אוהב אותנו ועי"ז בעצמו נמתקין הדינים עד שהקב"ה מתנהג עמנו באמת בחסדים ורחמים גדולים, ובאמת זה בעצמו שבחר בנו השי"ת ואוהב אותנו וחפץ באהבתינו אליו ית' ושנזכה להתדבק בו ולהכלל באורו הא"ס ית' זה החסד הוא העולה על כל החסדים וכולם כלולים בו. וזה בחי' החסד שנמשך ונתגלה ביום ראשון של סוכות שהוא בחי'החסד העליון והגדול שבחסדים הפנימים וכן החסד העליון המקיף ואז כל ישרא לנכנסין לסוכה צלא דמהימנותא בחי' ה' צלך על יד ימינך וזוכין בכ"פ לכלול באור הא"ס ית' ואור השי"ת חופף ומסכך ומקיף אותנו ושם בוודאי כולו אחד כולו טוב כולו חסד ורחמים בבחי' עינא חד דרחמי המבואר בפנים, אך מחמת שאי אפשר להיות בבחי' הכלליות והביטול אל האור הא"ס ית' בקביעות ובתמידות כי יבתטל לגמרי מן המציאות ח"ו ע"כ צריך שיהיו בבחי' רצוא ושוב כמבואר בפנים וזה בחי' סוכה דירת עראי בענין, אך מחמת שגם בבח'י ושוב כששב לדעתו ולישותו נשאר בו רשימו עד שמאיר לדעתו ג"כ אחדות הא"ס וטובו ע"כ א מרו כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, כי כשזוכה לטעום קצת הארת האין סוף אז יודעין שעיקר קביעת הכל שם הוא,וזה עיקר שלימות תיקון המלכות שהוא ע"י חסד בבחי' והוכן בחסד כסא כמבואר בכוונות סוכות ג"כ כי זה עיקר שלימותה כשמחזירין אותה לשרשה, וזה בעצמו ג"כ ענין סוכה כי בזה מקימין אותה מנפילתה בבחי' אקום את סוכת דוד הנופלת, וזה בח'י מה שמבואר בדבריו ז"ל שסוכה מרמז על תפלה בכח ובכוונה כי ע"י כל זה זוכין לשלימות התפלה שצריכה להיות בבחי' התפשטות הגשמיות כמו חסידים הראשונים כמבואר בשו"ע וכן מובן במאמר זה שעיקר שלימות התפלה תלוי בהמשכת התקונים הנ"ל וכמובן ג"כ לקמן במאמר ויאמר בועז סי' ס"ה, וזה בעצמו הוא החסד הגדול מאד בבחי' ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחלסדו מאתי, וזהו שארז"ל איזהו יסורין של אהבה כל שאין בהן ביטול תפלה ולמדו מפסוק הנ" לכי כשהתפלה בשלימות אז יודעין שגם היסורין שהן מדת הדין באין ג"כ רק מחמת חסד ואהבה כנ"ל ועיין במאמר אור הגנוז סי' ט"ט מבואר שהתפלה עצמה הוא בחי' חסד דאברהם, וזה בחי' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ודחז"ל שזה מרמז על בחי' כל עצמותי תאמרנה וכו' כי אתרוג דומה ללב לולב דומה לשדרה וכו' ובחי' כל עצמותי תאמרנה זה עיקר שלימות התפלה וכמובן ג"כ לקמן במאמר הצילה סי' נו"ן כי קודם שזוכין לתקן את המלכות שהיא בעצמה גם בח'י התפלה כידוע ולהעלותה לשרשה אז היא בבחי' ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם אז בוודאי אי אפשר לו להתפלל בבחי' כל עצמותי תאמרנה וכו' והמחשבות זרות הבאים מהעוונות מבלבלין בוודאי את התפלה ואח"כ כשמתקן את המלכות ע"י התשובה והווידוים אז זוכה להתפלל בבחי' כל עצמותי תאמרנה וכו' שזה ג"כ בחי' סוכה בחי' ובעצמות וגידים תסוככני כמבואר לקמן במאמר על אשר מעלתם סימן מ"ח:
ד"ה וזה שארז"ל
וזה שארז"ל אתרוג דומה ללב זה בחי' מלכות כי הלב בנפש כמלך במלחמה וכולהו שייפין מתנהגין בתר לבא כמלכא, לולב דומה לשדרה ח"י חוליות שבשדרה הוא בחי' צדיק ח"י עלמין היינו בחי' הצדיק שעיקר תיקון המלכות על ידו כנ"ל, הדס דומה לעינים זה בחי' תיקון המדות שבכל הד' יסודות ע"י הסתכלות על הצדיק בבחי' והיו עיניך רואות את מוריך וכן ע"י הצדקה שנותנין לו שהוא ג"כ בחי' עינים להשגיח על העניים בעין החמלה והחנינה, וע"כ בהיפוך מזה נקרא רע עין כ"ש ורעה עיניך באחיך האביון, והבעל צדקה נקרא טוב עין כ"ש טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, ערבה דומה לשפתים זה בחי' הווידוי שמתוודין לפני הצדיק ומספר לפניו את כל לבו שע"י כל זה נתתקן בחי' המלכות ועולה לשרשו ששם כולו אחד כולו טווב ונתייחד שם הוי"ה עם שם אלהים באחדות אחד ואז בוודאי זוכין לשמחה כמובן גם במאמר ויאמר בועז סי' ס"ה, וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' ושמחתם לפני ה' אלהיכם דייקא כי נעשה אחדות אחד בחי' ה' הוא האלהים כנ"ל, וע"כ מסיימין תפלות הושענא שאומרין עם הלולב בפסוק למען דעת וכו' כי ה' הוא האלהים, וזה בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון זה בחי' הזריחה והארת אור הא"ס ית', ופורע לכם מן הראשון זה עשו בחי' ביטול ממשלת העכו"ם והסט"א, ובונה לכם ראשון זה ביהמק"ד זה בחי' הדעת השלם כמו שארז"ל כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמק"ד בימיו, ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח שאז יהיו תיקון המלכות בתכלית השלימות:
ד"ה ואח"כ בשמיני
ואח"כ בשמיני עצרת נגמר בנין המלכות בשלימות וע"כ נקרא עצרת מלשון זה יעצור בעמי כמובא בזוה"ק ואז זיווגא דמטרוניתא שמחזירין המלוכה להקב"ה ונתייחד המלכו תעם הקב"ה ביחודא שלים כביכול ועי"ז זוכין בשלימות לידיעה כזאת שהוא מעין עוה"ב שאז יהיו כולו טוב כולו אחד וע"כ שמיני עצרת הוא רק יום אחד ומרמז לעוה"ב כמובא, ומחמת שהתורה היא בחי' שורש המלכות בחי' בי מלכים ימלוכו כמבואר בפנים ע"כ בארץ ישראל מסיימין אז התורה ומתחילין התורה מחדש, ומחמת שעיקר התורה הם התלמידי חכמים אמיתיים שהם בחי' משה והם עוסקין בתיקון המלכות דקדושה והכנעת המלכות דסט"א גם בחיים חיותם ובפרט לאחר הסתלקותם שעולין ונכללין אז באור הא"ס ית' ואז עוסקין בזה ביותר שזה בחי' מה שנאמר אצל משה רבינו ע"ה ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור וכו' כמבואר בפנים שזה בחי' מה שתחלת ההכנה להבנין הקדוש שעוסקין ישראל מר"ה עד שמיני עצרת הוא מה ש הולכין בערב ר"ה על קברי צדיקים כנ"ל ע"כ מסיימין אז התורה בפסוקים אלו של פטירת משה וזה שסיים אשר עשה משה לעיני כל ישראל ודרז"ל ששיבר את הלוחות לעיניהם ובזה הראה משה גודל כחו וחכמתו וכמו שדרז"ל שדרש משה קל וחומר על ענין שבירת הלוחות ומה פסח וכו' אמרה תורה וכו' היינו כי אם היה מוריד הלוחות אז כשעברו ישראל על הלאו של לא יהיה לך (הגם שעיקר היה ע"י הערב רב אעפי"כ היה פגם גדול מאד) אז היה חושש אולי יתן בזה ח"ו כח להסט"א ביותר וכמבואר בפנים שכשעוברין ח"ו על איזה לאו שבתורה אז מחריב הצירוף הטוב של הדיבור ובונה צירוף רע ומכניס בחי' הדיבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטומאה כביכול ח"ו, ומשה בגודלכחו לא הניח להדיבורים הק' החקוקים על הלוחות הק' ליכנוס בתוך הטומאה ח"ו רק תיכף ומיד שיבר את הלוחות ואותיות הק' פרחו ועלו למעלה, אך אעפ"כ היה בחי' חורבן ושבירת כלים כמובא, וע,כ תיכף אח"כ התחיל משה לעסוק בתיקון הדבר ע"י ווידוי דברים וזה ויהי ממחרת ויאמר משה אתם חטאתם חטאה גדולה וכו' וזה נחשב כמו שמתודין הן עצמן לפניו כמבו' בפ' וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וכו' ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא וכמבואר הענין בפנים והרבה בתחנונים כ"כ עד שזכה לבנות בניני המלכות דקדושה בשלימות מחדש ואז ציוה לו השי"ת פסל לך וכו' וזכה לקבל הלוחות שניות, וזהו שאחר סיום התורה מתחילין תיכף בראשית בראט וכו' כי הכל נברא רק בשביל התגלות מלכותו ית' כמובא, וזה בחי' לכ ודי בראתיו וכו' והתגלות מלכותו ית' הוא ר ע"י ישראל וע"י התורה הק' שהיא שורש המלכות וע"כ דרז"ל בראשית בשביל יששראל וכו' ובשביל התורה וכו' ובשביל משה וכו' כי הוא עיקר העוסק בזה, ותיכף מרמז על ממשלת העכו"ם בחי' והארץ היתה תהו וכו' ודרז"ל על הארבע מלכיות. ורוח אלהים מרחפת וכו' זהו רוחו של משיח שהוא עיקר בחי' המלכות דקדושה. ויאמר אלהים יהי אור וכו' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד שיהיה הקב"ה יחיד בעולם כמו שדחז"ל כי זה עיקר שלימות תיקון המלכות כשמתגלה אחדותו ית' בעולם וזוכין לבחי' כולו טוב כולו אחד שזה בחי' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:
ד"ה וזה בחי'
וזה בחי' גודל השמחה ששמחין ישראל אז כי ע"י בחי' כולו אחד כולו טוב זוכין לשמחה גדולה כנ"ל, גם כי עיקר השמחה על בנין התגלות מלכותו ית' שנמשך אז שזה בחי' ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם ונאמר ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך ונאמר ה' מלך תגל הארץ וכו' וכן פסוקים רבים כאלו המורים על גודל השמחה שיהיה אז כשיתגלה מלכותו ית' על כל העולם כולו בבי"א, וזה בחי' מה שכתוב בכוונות שמיני עצרת שהנוקבא עוצרת הטיפה שלא תפיל כי לפעמים כשזוכה האדם שיופתח לו איזה התנוצצות אור אין סוף ית' אבל אינו זוכה שתאיר לו הרשימו מזה גם אח"כ כשהוא בבחי' ושוב זה כמו בחי' הפלת נפלים ח"ו, אבל כשזוכה שגם אחר ששב מהביטול אל בחי' הישות מאיר גם אז הרשימו מאחדות האין סוף זה בחי' שלא תפיל: