יקרא דשבתא
שבת הוא מעין עוה"ב כשארז"ל. ועיקר שעשוע עוה"ב הוא להודות ולהלל לשמו ית' ולדעת ולהכיר אותו ית'. וזה בחי' לדעת כי אני ה' אלקיכם הנאמר בשבת. וזה בחי' מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וזה בחי' והיה אם שמוע וכו' ולקדש את יום השבת ובאו בשערי העיר וכו' ומביאי תודה בית ה' (ירמי' יז) תודה דייקא כנ"ל. גם ארז"ל הכל מודים כי בשבת ניתנה תורה שזה בחי' הלכות שהם בחי' שעשוע עוה"ב כמבפ"נ. וע"כ ארז"ל לא ניתנו שבתות אלא לתלמוד תורה. וזה ג"כ בחי' הד' צריכין להודות שאומרין בכניסת שבת. כי כשיוצאין מימי החול לקבל קצת קדושת שבת ולקבל איזה הארה מבחי' התנוצצות הדעת של שבת קודש צריכין על זה להודות ולהלל לשמו ית' שזה בחי' הקרבן תודה שהיו מביאין כשיוצאין מאיזה צרה. ואז בשבת נמשך בחי' הלכה היינו תהלוכות הדמים לילך כסדר בתוך שבילי הגוף. כי בחול אז גובר העצבות והמרירות של טרדת הפרנסה וכיוצא ועיקר המרירות מרגיש הלב בבחי' לב יודע מרת נפשו שזה בחי' כיון ששבת וי אבדה נפש ואז הדמים עולין ושוטפים על הלב כמבפ"נ. וכשמגיע קדושת שבת אז נמשך בחי' מנוחה ושמחה ושלום ושלוה והשקט ובטח ואז נשכח כל מרירו וכל עציבו בבחי' ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך וכו' כמבואר בזוה"ק ואז חוזרין הדמים לילך כסדר בתוך שבילי הגוף. וזה בחי' תיקון הרגלין כמבפ"נ. וזה בחי' אם תשיב משבת רגלך. וגם כי הוצאה שעל ענג שבת מרובה ובתחלה נראה כאלו ממונו נתחסר ח"ו עי"ז שזה בחי' ירכותיה מצטננות אבל באמת אדרבא כל המוסיף מוסיפין לו ועשירים שבשאר ארצות ע"י שמכבדים את השבת כשארז"ל וזה בחי' תיקון הרגלין כמבפ"נ. ועי"ז בא הולדה בנקל שזה בחי' לתודה אותיות תולדה וכו' כמבפ"נ וזה בחי' משארז"ל (שבת קכח) מיילדין את האשה בשבת.
וע"י בחי' תודה הלכה של שבת עי"ז נתגלה אור האמת ומאיר בהדיבור כי בחול יש אחיזה להסט"א שהוא בחי' שקר וכו' ובשבת מאיר אור האמת שזה בחי' אם תשיב משבת ר"ת אמת כמובא בכתבים. ועי"ז נשלם הדיבור וזה בחי' ודבר דבר הנאמר בשבת. כי בשבת נשלם הדיבור של צדקה שזה בחי' וזרחה לכם יראי שמי (אלו שומרי שבת) שמש צדקה שזה בחי' שלימות הצדקה ע"י קדושת שבת וכמבואר במ"א וע"כ ארז"ל פוסקין על הצדקה בשבת וקופה של צדקה מתחלקת בכל ערב שבת. גם אז נשלם הדיבור של תשובה שזה בחי' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' היינו בחי' וידוי דברים. כי שבת הוא בחי' תשובה ונאמר בו טוב להודות לה' ודרז"ל על וידוי דברים של תשובה. גם שבת הוא בחי' עשירות בחי' ברכת ה' היא תעשיר זה שבת ואז נשלם בחי' הדיבור של עשירות. גם שבת הוא בחי' מלכות בחי' שבת מלכתא ואז נשלם בחי' הדיבור של מלכות בחי' מלכות פה. כי שבת בעצמו הוא בחי' הדיבור דקדושה כנ"ל כ"פ בשם זוהר בראשית דף לב.
ואז בשבת מאיר הדיבור ע"י הג' שמות וכו' שהם בחי' תורה ותפלה ותורה וזווגים וכו', כי עיקר שלימות התפלה הוא ע"י קדושת שבת כנ"ל כ"פ. וע"י שבת הוא גוזר והקב"ה מקיים כשארז"ל שזה בחי' השם אל כמבואר בפנים. וזה בחי' ויחן את פני העיר ודרז"ל ששמר את השבת ותיכף אחר זה ויקרא לו אל אלקי ישראל ודרז"ל שקרא הקב"ה ליעקב אל. גם עיקר שלימות לימוד התורה הוא ע"י קדושת שבת ואז נקהלין אל הרב והוא מורה דרך ישר לתלמידיו שזה בחי' ויקהל משה ודרז"ל שמצוה להקהיל קהלות בכל שבת ולדרוש בד"ת וכו' וזה בחי' השם אלקים כמבפ"נ.
ואז ג"כ עיקר שלימות הזווגים דקדושה בחי' כנסת ישראל יהי' בן זוגך. גם עיקר זמן הזווג דקדושה הוא בשבת כשארז"ל כי גם זווגא דמטרוניתא כמבואר בזוהר יתרו.
ושלימות הדיבור הוא בחי' לשה"ק. ולשה"ק מקושר לשבת. וע"כ ע"י שלימות הדיבור שהוא בחי' לשה"ק עי"ז ממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החול. כי ימי החול הן בחי' עצבות ואפי' המצוות שעושין בימי החול הן בבחי' עצבות וכו' אבל שבת הוא בחי' בן ואז נייחא לעילאין ותתאין ונתעורר שמחה.
ואזי נתרוממין ונתעלין כל המצות של ששת ימי החול מן העצבות ונמשך עליהם מנוחה ושמחה. וכשזוכין לבחי' לשה"ק שהוא מקושר לשבת אזי ממשיכין על ידו את הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול.
ועי"ז נתגלה אחדות הפשוט ית' כי שבת מורה על אמונת היחוד שאנו מאמינים שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית' שברא כולם בששת ימי החול ושבת בשבת. והתגלות אחדות הפשוט זאת הבחי' יקרה מאד אפי' אצלו ית' כמו שמצינו יחיד ורבים הלכה כרבים וכו'. כי רצונו ית' בבחי' אחדות הפשוט (היינו שיהיה שלום ואחדות בין ישראל) כי כשנתגלה בחי' אחדות הפשוט למטה גם למעלה נתגלה אחדות הפשוט ית' בבחי' אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שע"י אחדות שנתגלה בישראל למטה נתגלה אחדותו הפשוט ית' למעלה וכו' כמבואר כ"ז בפנים וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת בני ישראל.
שזה בחי' האחדות שבישראל ואז נצטוו על שבת שהוא בחי' התגלות אחדותו הפשוט ית' כנ"ל.
סי' ד-ואת העורבים צויתי לכלכלך.
בשבת נפתחין כל שערי הקדושה בבחי' וביום השבת יפתח וכמבואר בזה בזוה"ק. וע"כ צריכין ליתן צדקה לעניים על שבת וכמבואר במ"א וכן קופה של צדקה מתחלקת בכל ערב שבת כשארז"ל כי צדקה הוא בבחי' פתוח תפתח שכשנפתח איזה פתח דקדושה בעבודת ה'. אזי בסגולת כח הצדקה להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר כמבואר בפנים.וגם ענג שבת בעצמו הוא בבחי' צדקה כמבואר לעיל כ"פ. ומחמת שעיקר מעלת הצדקה לשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות ועי"ז נתהפך רוגז לרצון וכו' כמבפ"נ ע"כ ארז"ל מחד בשביך לשבתא. כי בחול אז יש שליטה ואחיזה להסט"א שהוא בחי' אכזריות ורוגז. וקדושת שבת הוא בחי' רחמים ורצון בחי' יכולה היא שתרחם שארז"ל וכן ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו בחי' מנוחת אהבה ונדבה. ע"כ ע"י שמכינין בכל ימי החול לשבת עי"ז נתהפך האכזריות לרחמנות והרוגז לרצון. וע"כ שמאי שהיתה טבעו נוטה לקפידה ורוגז כשארז"ל ע"כ היה נזהר בזה ביותר להכין מכל ימי השבוע לשבת עד שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כשארז"ל.
גם שבת הוא תחלה למקראי קודש שעל ידם בא בחי' התגלות הרצון לידע ולהאמין שהכל מתנהג רק ברצונו ית' ואין שום חיוב הטבעי כלל כי הם נקראים מקראי קודש שע"י הנסים ונפלאות ושידוד הטבע שנעשה בהם עי"ז נתגלה הרצון ושבת הוא בחי' קדש בעצמו כי אז עיקר שורש בחי' התגלות הרצון. כי שבת הוא עיקר שורש העדות על אמונת חידוש העולם.
ושהוא ית' ברא את הכל ומנהיג כולם בהשגחתו ורצונו ית' ואפי' הטבע בעצמה מתנהגת ג"כ רק ברצונו והשגחתו ית' ומבואר בזוה"ק שבשבת אז עתיקא קדישא גלי רצון דיליה ולשם היה הסתלקות משה בשבת במנחה לבחי' שרש הרצון רעוא דרעוין המאיר בשבת קודש בפרט במנחה שאז עולין עד הדיקנא שזה בחי' זקן ונשוא פנים המבפ"נ.
ואז נתבטל הקול של החיות רעות שהם חכמי הטבע שזה בחי' והשבתי חיה רעה מן הארץ והשבתי דייקא כי עיקר הכנעת החיות רעות הנ"ל הוא ע"י התגלות הרצון המאיר בשבת כי שבת הוא מעין עוה"ב שאז תתבטל מערכת השמים חיוב הטבע לגמרי שזה בחי' ויכלו השמים והארץ וכל צבאם הנאמר בשבת ויכלו דייקא. וכן וישבות מכל מלאכתו וכו'. וזה ג"כ בחי' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות היינו כי בששת ימי החול צריכין לעשות איזה מלאכה ועסק בשביל קיום מעש"ב כמבפ"נ. וכל זה מחמת שששת ימי החול בהם היתה מלאכת מעש"ב ונברא בהם שמים וארץ וכל צבאם וכו' עד שנשתלשל מזה בחי' מערכת הטבע. אבל בשבת מאיר בחי' התגלות הרצון כ"כ עד שנמשך בחי' השבתת וביטול הטבע לגמרי ואז אין לעשות שום מלאכה ועסק. כי אפי' מלאכת המשכן שהוא בבחי' מלאכת מעש"ב כמבפ"נ ואעפי"כ אינו דוחה שבת כשארז"ל. כי ע"י התגלות הרצון המאיר בשבת זוכין ליראה וזה בחי' ירא שבת ושומרי שבת נקראים יראי שמו כנ"ל כ"פ ועי"ז זוכין לקבל השפעת החסד ואז כל מלאכת מעש"ב מתקיים בחסדו ית' בבחי' כי אמרתי עולם חסד יבנה. ואז אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק כלל כמבפ"נ.
וזה בחי' כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב. כי באמירת ויכולו ממשיך בחי' התגלות הרצון והיראה והשפעת החסד שזה היה שרש מעשה בראשית בחי' כי אמרתי עולם חסד יבנה. וע"כ אמרו רז"ל בראשית ברא וכו' בשביל היראה שנקראת ראשית וכו' כי עיקר השפעת החסד זוכין לקבל ע"י היראה. וזה שדרשו ג"כ בשביל משה וכו' כי משה רבינו הוא החכם גדול שבקדושה שיכול לקשר כל הרצונות בשורש הרצון (ששם הוא בחי' הסתלקות משה) שעי"ז נעשה יראה וזוכין לקבל השפעת החסד. וזה שדרשו ג"כ בשביל חלה בשביל ביכורים בשביל מעשרות. היינו כי ע"י הצדקה של חלה וביכורים ומעשרות זוכין להמשיך בחי' התגלות הרצון כנ"ל והן נקראים ראשית דייקא כי עיקר עבודת הצדקה הוא בההתחלה היינו מה שצריכין אז לשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות. וזה ניכר ביותר ממה שהאדם לוקח ראשית עמלו ויגיעו ונותנו לצדקה וביכורים ומעשרות וחלה קודם שהוא בעצמו נהנה ממנו. ומחמת שראשית ההתחלה של מתנות כהונה שניתן מתבואת הארץ הוא ביכורים ע"כ חג השבועות שאז נמשכין כל התיקונים הנ"ל (כמובא בפנים) נקרא יום הביכורים וע"כ ארז"ל שבשכר שבת אני נותן לכם את המועדים. וכן ארז"ל כל המקיים את המועדים כאלו מקיים את השבתות כי ע"י המועדים נמשך בחי' התגלות הרצון שזה בחי' קדושת שבת כנ"ל. וזה בחי' גודל השמחה של שבת כי ע"י התגלות הרצון נמשך שמחה כמבפ"נ.
וזה בחי' אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא ששם שורש הרצון דקדושה שנתגלה ומאיר בשבת בחי' ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה והרכבתיך על במותי ארץ ודרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו שנכנע ונתבטל קול החיות רעות שהם בחי' שיעבוד מלכיות שנמשלו לחיות כמבואר בדניאל. והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחי' שנשמע הקול דקדושה של התגלות הרצון שזה בחי' מקרא קדש כמבפ"נ וארז"ל (מ"ר אמור פ' כט) מקרא קדש זה יעקב וכו'. גם זה בחי' יראה בחי' ויירא יעקב מאד המבפ"נ וכמבואר בזוה"ק ביראתך בזכות יעקב שאמר מה נורא וכו' כי פי ה' דבר זה בחי' צדקה כ"ש (ישעי' סג) אני המדבר בצדקה ורב להושיע וכתיב יצא מפי צדקה (שם מה) כי ע"י צדקה בפרט צדקה של שבת נמשכין כל התיקונים הנ"ל.