יקרא דשבתא
שבת הוא בחי' התכלית כי הוא תכלית מעשה שמים וארץ. והתכלית הוא שיהי' לישראל ממשלה על מלאכים וכו' כמבפ"נ. וזה בחי' המלאכים שמלוין לו לאדם בערב שבת כמו שארז"ל גם שבת הוא בחי' עולם הכסא שזה בחי' ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כידוע. והוא בחי' שורש כל הנשמות בחי' וביום השביעי שבת וינפש כנ"ל כ"פ. גם שבת הוא בחי' בנין ירושלים כ"ש (ירמי' יז) והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים וישבה העיר הזאת לעולם. וארז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שחללו בה את השבת. גם שבת הוא בחי' שלימות היראה התלויה בלב כי שבת הוא בחי' לב כמבואר בתיקונים. והוא בחי' יראה בחי' ירא שבת כנ"ל כ"פ. גם ע"י קדושת שבת נתתקנין הג' מדות שהם תאוות ממון ותאוות אכילה ותאוות משגל.
כי דרז"ל ברכת ה' היא תעשיר זה שבת וכו'. וזה שסיים ולא יוסף עצב עמה. כי תאוות ממון הוא בחי' עצבות בחי' מרבה נכסים מרבה דאגה כי כל מה שיש לו עשירות ביותר חסר לו ביותר וכמבואר במ"א אבל העשירות שנמשך ע"י קדושת שבת הוא בבחי' ולא יוסיף עצב עמה שזה בחי' תיקון תאוות ממון. גם עיקר השביעה הוא בשבת כמבואר לעיל בפנים (בליקו"א סי' רעו) שזה בחי' תיקון תאוות אכילה וזה בחי' אכלהו היום הנאמר בשבת וכמבואר במ"א גודל מעלת קדושת האכילה של שבת. גם אז עיקר תיקון תאוות המשגל שזה בחי' ושמרו ב"י את השבת ר"ת ביאה כמובא. וזה בחי' קדושת הזווג של שבת כי אז נתתקן החמימות שיהיה בקדושה גדולה בבחי' אש דקודש ולא בבחי' אש דחול שזה בחי' לא תבערו אש וכו' שנאמר בשבת.
וכמובא בתיקונים. גם שבת הוא בחי' וידעת היום והשבות אל לבבך שממשיכין הדעת אל הלב שזה בחי' זכור ושמור שנאמר בשבת שהם כנגד מוחא ולבא כמבואר בתיקונים. וזה בחי' לדעת כי אני ה' מקדשכם הנאמר בשבת היינו בחי' המשכת הדעת הנ"ל והדעת כלול מתלת מוחין שהם בחי' השלש רגלים כמבפ"נ.
וע"כ ארז"ל אם משמרין אתם את השבת אני נותן לכם מועדים וכו'. וארז"ל כל המקיים את המועדות כאלו קיים את השבתות. וכן שבת הוא תחלה למקראי קודש היינו כנ"ל. ומחמת שכל המדות הנ"ל וכן היראה הנ"ל הם בחי' שם כמבפ"נ ע"כ נאמר על שכר שומר שבת שם עולם אתן לו וכו'.
וע"י תיקון היראה נמשך השפעת הנבואה כמובא בפנים. וזה בחי' הרוה"ק שנמשך על ישראל בשבת כמבואר בזוה"ק. וע"כ כששאלו את הלל הנשיא שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו (היינו לצורך שחיטת הפסח) אמר להם הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. למחר וכו' (פסחים סו) היינו כי ע"י הבחי' רוח נבואה שמאיר על ישראל בשבת עי"ז ידעו איך להתנהג בזה. וע"י השפעת הנבואה נגאלת ונפדית התפלה וכו' ואז נופל כל הדאקטירייא כי אין צריכין לרפואות כי אז התפלה בבחי' דבר ה' שהוא שורש הכל ומשם נמשך רפואה בחי' ישלח דברו וירפאם וכו' כמבפ"נ. וע"כ אין עושין שום עסק רפואה בשבת כשארז"ל. וזה בחי' טוב להודות לה' הנאמר במזמור שיר ליום השבת כי אז נשלמת התפלה. וזה ולזמר לשמך עליון. כי התפלה השלימה שהוא בבחי' דבר ה' הוא עליון על הכל כי הוא שורש כולם. וזה בחי' שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. כי ע"י קדושת שבת נמשך רפואה בבחי' ישלח דברו וירפאם. כי שבת הוא בחי' דבר ה' שזה בחי' ודבר דבר הנאמר בשבת כמובא בזוהר בראשית דף לב וכנ"ל כ"פ.
וזה שאמרו רז"ל כל המתפלל בע"ש ואומר ויכלו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וכו' ותיכף סמוך לזה אמרו שם מנין שהדיבור כמעשה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו. כי ע"י שאומר ויכלו ומגלה ומעיד על קדושת שבת עי"ז נשלמת התפלה עד שהיא בבחי' דבר ה' ועי"ז כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר על זה בדבר ה' שמים נעשו וכו' כמבפ"נ. גם בשבת נתבטלין הג' עבודות שמפסידין עבודת התפלה שזה בחי' ששת ימים תעבוד (כי אז יש אחיזה לבחי' העבדות) וביום השביעי וכו' כי אז נתבטלין כל מיני עבדות וזוכין לעבדות דקדושה בחי' ועבדתם את ה' אלקיכם שהוא בחי' עבודת התפלה כשארז"ל. וזה בחי' ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' ולהיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו וכו' ושמחתים בבית תפלתי היינו בחי' שלימות התפלה שהוא בחי' דבר ה' ממש שזה בחי' בית תפלתי דייקא כשדרז"ל. כי שבת הוא בחי' תיקון האמונה בשלימות ונתבטלין כל בחי' ע"ז שזה בחי' משארז"ל שאפי' עע"ז וכו' מוחלין לו וכנ"ל כ"פ. גם שבת הוא בחי' שמירת הברית בשלימות כנ"ל כ"פ. וזה בחי' ברית עולם הנאמר בשבת. וזה בחי' כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי וכו'. גם שבת הוא היפוך בחי' ביזוי אנשים בבחי' אל תהי בז לכל אדם כי שבת אותית בשת כמובא. כי ע"י שבת זוכין לכבוד שהוא היפוך בזיון ובשת. וזה בחי' מענגיה לעולם כבוד ינחלו. ואז בשבת נתגלה ומאיר קדושת ישראל אפי' של הפחות שבהם כנ"ל נמצא שבשבת נתתקנין כל הבחי' הנ"ל שמרומזין בפרשת והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו וכו' כמבפ"נ וע"כ פרשה זו נאמרה במרה ששם נצטוו על שבת כשארז"ל.
גם שבת הוא בחי' יומא דנשמתא ולא יומא דגופא ואין הנשמה נהנית אלא מהריח שזה בחי' תבלין אחד יש לנו ושבת שמה וריחה נודף. ועיקר התפלה הוא מהנשמה בחי' כל הנשמה תהלל יה וע"כ אז עיקר שלימות התפלה ואז כל שיח השדה (שגדלין ע"י מטר שהוא ר"ת מראה טעם ריח כי נחלקין זה מזה במראה טעם ריח והעיקר הוא הריח וכו' כמבפ"נ) מחזירין כחם לתוך התפלה. וזה בחי' התנוצצות משיח כמבפ"נ. וזה בחי' (ירמי' יז) והיה אם שמוע וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' וארז"ל (במ"ר בשלח כה) אלמלי שמרו ישראל שבת אחת בן דוד בא.
וזה בחי' ונתתי מטר ארצכם בעתו ודרז"ל בלילי שבתות וכו' כי אז עיקר שלימות המטר שגדלין על ידו כל שיח השדה הנ"ל וזהו שארז"ל לחם משנה שמשונה בטעמו וריחו ובמראה בחי' מראה טעם ריח הנ"ל. גם שבת הוא בחי' נשיאות חן המבפ"נ. וזהבחי' ונח מצא חן. נח הוא בחי' נשיאות חן המבפ"נ. וזה בחי' ונח מצא חן. נח הוא בחי' שבת כמבואר בתיקונים תיקונא שבעין. ועי"ז יכול להכיר המפורסמים שהם ע"י עזות כי עזותם נופל לפניו וכו' כמבפ"נ. וזה לשון שבת כ"ש והשבתי גאון עזים. ועי"ז יכול לקשר עצמו עם כל המפורסמים אמתיים שבדור שהם בחי' כלליות נשמות ישראל. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת בני ישראל הנאמר אצל אזהרת שבת. גם שבת הוא בחי' מקומו של עולם. וזהבחי' אל יצא איש ממקומו הנאמר בשבת כמבואר לקמן בפנים בסי' פג. וע"כ כל דינין אתכפיין ולא מתערין אז כלל. ואז נידון כ"א לכף זכות לפי מקומו. וזה בחי' יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. ומובא בספרים קדושים שמרמז שטוב לישראל כשר"ה חל בשבת עיי"ש בטעם לדבר. וכפי הנ"ל מובן ממילא כי זה שקבע לנו השי"ת ר"ה בר"ח הוא ג"כ חסד גדול כמבפ"נ. ומכל שכן כשחל גם בשבת שאז כל דיינין אתכפיין וכו' והכל נידונין לכ"ז כנ"ל בוודאי טוב מאד וע"כ מסיימין קבלת שבת בפסוק לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים. שמרמז על זה שהשי"ת מקומו של עולם ועושה ר"ה שהוא יומא אריכתא מפני שנקבע בר"ח וזה מחמת גודל חסדו ית' שהוא מקיים בנו הוי דן את כל אדם לכ"ז כמבפ"נ. ומחמת שכל הבחינות הנ"ל כלולין בשופר כמבפ"נ ע"כ היו תוקעין בכל ערב שבת כשארז"ל.
וזה אם תשיב משבת רגלך היינו שתתקן את היראה שהוא בחי' רגל כמבואר לקמן בפנים בסי' ד'. גם תיקון הג' מדות שהם תאוות ממון ואכילה ומשגל הם ג"כ בחי' רגל. ממון כ"ש ואת היקום אשר ברגליהם.
אכילה כשארז"ל דוק בככי ותשכח בנגרי. משגל כ"ש ורחץ רגלך וכמבואר בכתבים ג"כ. גם הממשלה הנ"ל הוא בבחי' תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. וזה עשות חפצך ביום קדשי שימנע מעשיית חפציו בשבת. כי שבת הוא בחי' דבר ה' שהוא שורש הכל וממנו נמשכין כל ההשפעות לכל. וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד. כי מאחר שהוא שורש הכל וכולם מקבלין ולווין ממנו ע"כ בוודאי צרייכן לענגו ולכבדו בכדי שלא יהיה בבחי' לוה רשע ולא ישלם ח"ו.
וזה וכבדתו מעשות דרכיך היינו שלא יפגום בג' עבודות המפסידין עבודת התפלה שהם ע"ז וגילוי עריות וש"ד כמבפ"נ. וכל אלו הם בחי' דרך כשדרז"ל במ"ר פ' ויצא ושמרני בדרך הזה מע"ז וגילוי עריות וש"ד וכו' אין דרך אלא ע"ז אין דרך אלא ג"ע וכו'. ומחמת שצריכין ליזהר שלא לפגום בג' עבודות הנ"ל אפי' בדקות גדול מאד כמובן בפנים כי מסתמא מי שזכה לתקן הג' מדות שהן ממון ואכילה ומשגל וזכה לשלימות היראה בוודאי הוא רחוק לגמרי מפגם ע"ז וג"ע וש"ד כפשוטו ר"ל. רק שרצה לומר שצריכין ליזהר מאיזה שגיאה דקה ופגם קטן ודק מאד שנמשך מבחי' ג' עבודות הנ"ל בדקות גדול. ע"כ דרז"ל כאן ג"כ מעשות דרכיך שלא יפסע פסיעה גסה שזה בחי' חילול שבת בדקות קצת. וע"כ לדבר מצוה מצוה לרוץ כשארז"ל. כי הפסיעה גסה בשבת לדבר הרשות הוא בדקות גדול בבחי' הג' עבודות הנ"ל. כי אצל שפיכת דמים נאמר רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם (משלי א) ואצל גילוי עריות נאמר רגלים ממהרות לרוץ לרעה ודרז"ל על ענין סוטה ונאמר ואץ ברגלים חוטא ודרז"ל זההבועל ושונה וכו' שזה בחי' פגם הברית בדקות קצת. אצל עבודה זרה אמר מנשה לרב אשי אלו הות התם הות נקטת וכו' ורהטת אבתרה (סנהדרין קב) ונאמר (הושע יב) אפרים רועה רוח ורודף קדים וכו' ופירש"י מתחבר לע"ז וכו'.
וזה ממצוא חפציך ודבר דבר ודרז"ל שלא יבקש על צרכיו בשבת כי אז היראה בשלימות ועי"ז נתמלאין כל החסרונות בבחי' כי אין מחסור ליראיו ר"ת מלאך שזה בחי' המלאך המשפיע נבואה שעי"ז נגאלת התפלה בשלימות כמבפ"נ. וזה אז תתענג על ה' ודרז"ל שהוא גוזר גזירה והקב"ה מקיים כי זוכה לשלימות התפלה שהוא בחי' דבר ה' שהוא שורש הכל וע"כ ממלאין לו כל משאלות לבו כשארז"ל.
והרכבתיך על במותי ארץ שזוכה שיהיה לו ממשלה על מלאכים שהם בחי' במותי ארץ. והאכלתיך נחלת יעקב אביך ודרז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים היינו שיזכה שיהיה בבחי' מקומו של עולם ואין העולם מקומו המבואר בפנים. וע"כ צורתו של יעקב אבינו ע"ה חקוקה בכה"כ כשארז"ל. כי כסא הכבוד הוא בבחי' זו כמבפ"נ. וזה כי פי' ה' דבר היינו שכ"ז זוכין ע"י שלימות התפלה שהוא בחי' דבר ה' בחי' ואשים דברי בפיך. ושלימות התפלה בא ע"י השפעת הנבואה שזה בחי' דבר ה' זו נבואה כשדרז"ל (שבת קלח). והשפעת הנבואה בא ע"י שלימות היראה בחי' ומדברך פחד לבי וכן כתיב הירא את דבר ה' וכנ"ל כ"פ. ושלימות היראה תלוי בתיקון הג' מדות שהן ממון ואכילה ומשגל ששרשם בקדושה העליונה מבחי' דבר ה'. אכילה כ"ש כי לא על הלחם וכו' כי על כל מוצא פי ה' וכו' ונאמר וידבר אלי זה השלחן וכו'. ממון שהוא בחי' ברכת ה' היא תעשיר וזה בחי' ויברך אתכם כאשר דבר לכם.
זווג דקדושה הוא בחי' מה' יצא הדבר ונאמר שם ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'. וזה שנאמר אצל מרים ואהרן כשדברו במשה על שפירש מן האשה הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר ה'. והשי"ת השיב להם לא כן עבדי משה וכו' פה אל פה אדבר בו ואמרתי לו לפרוש מן האשה. היינו כי הוא זכה לדבר ה' במעלה עליונה כזאת עד שנצטוה לפרוש לגמרי כי זכה לזווגא עילאה כמבואר בזוה"ק. ותיקון ג' מדות הנ"ל הוא ע"י הדעת. ועיקר התגלות הדעת הוא ג"כ ע"י בחי' כי פי ה' דבר שזה בחי' מפיו דעת ותבונה.