סימן סו-ויהי נא פי שנים וכו'

השפע של שבת הוא בחינת פי שנים. וזה בחינת לחם משנה של שבת כי שבת הוא בחינת הצדיק שהוא בחינת נח כמבואר בתיקונים. והצדיק יש לו רוח דלעילא ורוח דלתתא שזה בחינת אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות בחינת שבת עליון ושבת תחתון כידוע.

וזה בחינת הנפש יתרה שזוכה כל אחד לקבל בשבת.

כי אז יורד הרוח והחיות דלעילא ונתקשר בהרוח דלתתא. כי שבת הוא בחינת עלמא דאתי כידוע. ועל כן מקבלין אז הרוח דלעילא שהוא מבחינת עלמא דאתי כמבואר בפנים. ואולי שזה סוד מה שכתוב בזוהר הקדוש תרומה דף קל"ו ובמעלי שבתא גלגולא דנשמתין איהו אלין אזלין ואלין אתיין אלין סלקין ואלין נחתין ומובן ממילא קצת כפי המבואר בפנים.

וזה בחינת גודל העליות והארה יתרה שיש בשבת במנחה בחינת ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה כי מחמת שאז סמוך כבר שיסתלק קדושת שבת ואז יורד הארה גדולה מלמעלה ואז נסתלק עמו למעלה גם קדושת שבת דלתתא. ועל כן אז עיקר זמן התגלות סודות התורה של הצדיקים (כמובן גם בדברי רז"ל וכנ"ל כמה פעמים) כי זה בחינת ההשגה יתרה שזוכין הצדיקים בסמוך להסתלקותם על ידי שמאיר אז ביותר בחינת הרוח והחיות דלעילא וכמבואר בפנים. וזה כיון ששבת וי אבדה נפש כי דייקא סמוך ליציאת השבת אז נתגלה קדושת שבת העליון ביותר ועל ידי זה דייקא מסתלק אחר כך קדושת שבת ועולה למעלה ונסתלק גם הנפש יתרה שזכו לקבל על ידי קדושת שבת. אך אף על פי כן מחמת שנתקשרו מאד בקדושת שבת ועל ידי זה קבלו הארה על נפש רוח ונשמה שלהם שאפילו כשנסתלק ועולה קדושת שבת למעלה ואז מוכרח להסתלק גם הנפש יתרה של שבת כנ"ל אף על פי כן מהרשימה שנשאר מקדושת שבת זוכין אחר כך לקבל קדושת השבת השני במעלה יתרה ביותר וזה גם כן בכלל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות דייקא.

ומחמת שלקבל בחינת פי שנים מרבו בשעת ההסתלקות של רבו צריכין להיות מקושר מאד ברבו כמבואר בפנים על כן אומרין בתפלת מנחה של שבת ועל מנוחתם יקדישו את שמך וצריכין אז לקבל על עצמו מסירות נפש בשביל קדושת שבת כמובא ועל ידי זה נתקשר היטב בקדושת שבת וזוכה לקבל הארה יתרה מההארה הגדולה שמאיר בשבת במנחה שאז סמוך להסתלקות קדושת שבת כנ"ל. וזה בחינת הג' צדקתך שאומרין אז כנגד יוסף משה ודוד שנסתלקו בשבת במנחה כי נתאחדו כל כך אז בהרוח דלעילא של שבת עד שנסתלקו ממש. ועל כן חייב אדם לקבל פני רבו בשבת כי זוכה על ידי זה לקבל הארת שבת ביותר כמובא בכתבי האריז"ל היינו כנ"ל. כי אז זוכה הרב לקבל ביותר הארת הרוח דלעילא של שבת ומקבלין על ידו גם התלמידים בחינת פני שנים מרבם.

ועל כן בשבת בנקל יותר להתפלל בכוונה. וכל זה מחמת הארת פי שנים שמאיר בשבת וזה בחינת מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון עליון דייקא בחינת הארת הרוח דלעילא שמתגלה בשבת שהוא בחינת שבת העליון כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל על פסוק זה אמר ר' יצחק כל עסקה של שבת כפול עומר כפול וכו' קרבנה כפול וכו' וכו' מזמורה כפול מזמור שיר ליום השבת היינו כנ"ל כי מאיר אז הארת פי שנים שעל ידי זה נשלמת התפלה וכל העבודה הקדושה של שבת בבחינת פי שנים כנ"ל.

גם שבת הוא בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה שזה בחינת יציאת הבריאה מכח אל הפועל בשלימות שזה בחינת ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכמו שאמרו רז"ל מה היה העולם חסר וכו' וכמבואר בזוהר הקדוש שעיקר שלימות הבריאה הוא על ידי שבת שזה בחינת תכלית מעשה שמים וארץ וזה בחינת ששת ימי המעשה שהוא בחינת הואו שבתוך האלף היינו הואו שבין שני היודין שהם בחינת כח ופועל כמבואר בפנים. כי ידוע מסוד את שבתותי תשמרו שמרמז לשתי שבתות היינו שבת העליון של קודם הבריאה כביכול ושבת שאחר הבריאה היינו השבת שאחר ששת ימי בראשית כמבואר גם בליקוטי תורה להאריז"ל פרשה קדושים ואפשר שזה סוד שני היודין של האלף שהם בחינת כח ופועל בחינת תחלת מחשבה וסוף המעשה ובאמצע בין שני השבתות בחינת שתי היודין הנ"ל הן ואו ימי המעשה שהן בחינת הואו שבתוך האלף.

וזה בחינת ביום השבת יפתח בחינת פותח את ידיך כי אז נגמר גמר תיקון הפתח שהוא בחינת הואו שבין שני היודין כמבואר בפנים ועל כן כל שפע הפרנסה נמשך משבת קדש כמבואר בזוהר הקדוש כי זה בחינת פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. ועל כן חמור עוון הכעס בשבת ביותר בסוד לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת כמבואר בתיקונים היינו בכדי שלא לעורר על ידי זה העשן והחרון אף שמזיק לפרנסה כמבואר בפנים. וזה גם כן בחינת לא תבערו אש כפשוטו כי על ידי הבערת אש בא עשן ועל כן נסמך עשן לאש במקרא במקומות הרבה וכמו שכתוב (נחום ב) והבערתי בעשן רכבה ותרגומו ואדליק באשתא רתיכה. ובשבת אסור לעורר בחינת העשן הנ"ל בכדי שלא לפגום על ידי זה בקדושת שבת בבחינת כעשן לעינים. כי שבת הוא גם כן בחינת עינים בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין כידוע. כי קדושת שבת הוא בחינת ביטול החרון אף והעשן הנ"ל בשלימות כמבואר בזוהר הקדוש מגודל המתקת הדינים שנמתקין בשבת וכל דינין אתכפיין ולא מתערין כלל ועיין בליקוטי תורה פרשה קדושים הנ"ל מענין שבת העליון שהיה בג' ראשונות שלא נתקנו וכו' ואחר כך היה מיתת המלכים ושבירת כלים עד שבא מלך הדר שהוא בחינת יסוד בחינת שבת שקודם הבריאה ואז נתתקנו והיתה אחר כך הבריאה בששת ימים ושבת ביום השביעי ומשם תבין לענינינו קצת. כי מלך הדר הוא בחינת הרוח אויר המבואר בפנים כמבואר בכתבים ואין כאן מקומו לבאר בזה.

ועל כן שבת הוא בחינת תשובה וחרטה כמבואר במקום אחר. כי שבת הוא בחינת מוציא מכח אל הפועל בקדושה ועל כן אפילו מי שפגם ח"ו בזה והוציא מכח אל הפועל איזה עוון ופגם ח"ו אזי כשמגיע קדושת שבת בא עליו חרטה ובושה גדולה בחינת כיון שבת וי אבדה נפש וכמבואר במקום אחר. ועל ידי זה נתתקן בחינת הפתח בבחינת פתח חרטה ועל ידי זה מוחלין לו וכמו שאמרו רז"ל כל השומר שבת וכו' מוחלין לו. ומחמת שהיציאה מכח אל הפועל בכל דבר הוא בציור מקום וזמן על כן נאמר גם אצל שבת שלש בחינות אלו. וזה בחינת ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו (זה בחינת זמן וציור של קדושת שבת) שבת הוא לה' בכל מושבותיכם זה בחינת מקום וכן בפרשה ויקהל. וזה בחינת אל יצא איש ממקומו הנאמר בשבת. ומחמת שסוף מעשה במחשבה תחלה על כן נצטוו זכור את יום השבת לקדשו ודרשו רז"ל זכרהו מאחד בשבת. כי כל ששת ימי המעשה שהם בחינת הואו שבין שני היודין ואז עוסקין במלאכה ועסק שכולם הם בשביל להוציא מכח אל הפועל ולהביא כל דבר לשלימותו בגשמיות גם כן. אבל צריכין לקשר הכל לקדושת שבת שאז נגמר הענין של בחינת מוציא מכח אל הפועל ברוחניות אז דייקא אסורין במלאכה.

וזה בחינת ג' פעמים מלאכתו שנאמר בפרשת ויכולו כנגד בחינת ציור מקום וזמן שיש בבחינת מלאכה הנ"ל. וזה אשר ברא אלקים לעשות. ודרשו רז"ל כי כל הדברים מחוסר תיקון וגמר תיקונם על ידי האדם.

כי מאחר שעיקר הבריאה היתה רק בשביל האדם על כן נברא העולם באופן זה שעיקר גמר שלימות בחינת מוציא מכח אל הפועל בכל עניני הבריאה הכל על ידי האדם אבל אסור לו להאדם לומר ח"ו כחי ועצם ידי עשה לי את החיל כי בזה פוגם ח"ו ביותר בבחינת התפתחות הידים ומפריד ח"ו לגמרי בין הכח והפועל שעיקר השלימות שאף על פי שמוציא מכח אל הפועל אף על פי כן יהיה הפועל מקושר בבחינת הכח בחינת הרוח דלעילא ויקבל חיות דקדושה משם וכמבואר מזה בליקוטי הלכות. וזה בחינת ששת ימים תעשה מלאכה שידע שהמלאכה נעשית מאליה רק בכח השם יתברך וביום השביעי יהיה לכם קדש וכו' כי אז מאיר הרוח דלעילא בהארה נפלאה ואז אסורין במלאכה. ואז דייקא עיקר גמר שלימות הענין של בחינת מוציא מכח אל הפועל על ידי שישראל שובתין ממלאכה ושומרין את השבת.

ועל כן אמרו רז"ל כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי זה עיקר תכלית הבריאה בשלימות שאפילו אחר שיצא אל הפועל הגשמיות ממש עד שנתרחקה כביכול מבחינת הרוח דלעילא בחינת כח. אף על פי כן יהיו מקשרים את כל הנבראים לבחינת הכח העליון עד שידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' שזה על ידי ששומרין את השבת ומעידין על יחודו יתברך שהוא ברא את הכל וישבות ביום השביעי ועל כן אומרים לו המלאכים וסר עוונך וחטאתך תכופר כי כל העוונות הם מבחינת נפילת התפתחות הידים הנ"ל בחינת מוציא מכח אל הפועל הנ"ל כמבואר בפנים. ועל כן על ידי שאומר פרשת ויכולו בשבת שבזה נכלל בבחינת התפתחות הידים בחינת מוציא מכח אל הפועל דקדושה עד שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כמו שדרשו רז"ל אל תקרי ויכולו אלא ויכלו היינו שגם לו יש חלק בגמר הבריאה כולה ויציאתה מכח אל הפועל על ידי זה מוחלין לו כנ"ל (וצריכין להרחיב הביאור בזה קצת ומובן ממילא) ועל כן תיכף למאמרים הנ"ל אמרו רז"ל שם מנין שהדיבור כמעשה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו. היינו כי עיקר שלימות מוציא מכח אל הפועל הוא על ידי שלימות הדיבור כמבואר בפנים.

ושלימות הדיבור הוא גם כן על ידי קדושת שבת שזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת כמבואר בפנים. כי שבת הוא בחינת עלמא דאתי שאז יתגלה האמת שהוא בחינת הפנים דקדושה ועל ידי זה יהיה מפלת הרשעים ואז יהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' שזה בחינת שלימות הדיבור כמבואר כל זה בפנים. וזה בחינת וגרך אשר בשעריך הנאמר אצל שבת. וכן ובני הנכר הנלוים אל ה' וכו' כל שומר שבת מחללו וכו'. כי על ידי קדושת שבת הוא בחינת התקרבות הגרים בבחינת לקרוא כולם בשם ה'.

וזה על ידי בחינת מפלת הרשעים הנמשך על ידי קדושת שבת בבחינת להשבית אויב ומתנקם וכמבואר במקום אחר. והעיקר הוא על ידי אור האמת שמאיר בשבת. שזה בחינת א'ם ת'שיב מ'שבת ראשי תיבות אמת כמובא וכמו שאמרו רז"ל אפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת וכנ"ל כמה פעמים וזה בחינת פני שבת נקבלה. כי אמת הוא בחינת הפנים דקדושה וזה בחינת ואנפהא נהירין וכו' הנאמר בשבת. ועל כן יעקב הוא הראשון שמבואר בו ששמר את השבת כי הוא בחינת אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב וזה בחינת מבקשי פניך יעקב סלה. ומחמת שעיקר האמת הוא כשאין אדם נצרך לבריות כמבואר בפנים על כל אמרו רז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות כי כיון שנצרך אדם לבריות משתנה פניו ככרום לכמה גוונין היינו שנשתנה האמת שלו לכמה גוונין ועיקר האמת אינו אלא אחד כמבואר בפנים. וזה פגם גם כן בקדושת שבת שהוא בחינת אמת כנ"ל והוא בחינת אחד בבחינת ימים יוצאו ולו אחד בהם זה שבת בחינת רזא דשבת דאתאחדת ברזא דאחד וכנ"ל כמה פעמים.

וזה בחינת שבת מלכתא כי על ידי קדושת שבת נשלמין אותיות הדיבור שזה בחינת מלכות פה כמבואר בפנים אך צריכין עדיין לעשות נקודות להאותיות ולהוציא הדיבור ממיצר הגרון. וזה נעשה על ידי החשק וכיסופין להדבר שבקדושה שרוצה להוציא מכח אל הפועל והחשק והכיסופין נעשין דייקא על ידי המניעות בבחינת ולחם סתרים יונעם שדייקא על ידי שמראין לו דבר הנחמד ותיכף ומיד חוטפין ממנו ומחביאין ומסתירין הדבר ממנו על ידי זה מתגבר החשק והכיסופין ביותר להשיג זה הדבר וכמבואר בפנים. והנה גודל מעלת יקרת נפלאות נוראות קדשות הנחשק של קדושת שבת אין צריכין לבאר כי שקולה שבת ככל התורה כולה והמצוות וכל המשמר שבת כהלכתה אפילו עבד עבודה זרה וכו' מוחלין לו. וכידוע לכל כל הפלגות הגדולות שהפליגו רז"ל בגמרא ומדרשים ובפרט בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל בענין קדושת שבת קדש ושבת נקרא חמדת הימים וכמו שדרשו רז"ל ויכל אלקים ביום השביעי וכו' שכביכול הקב"ה בעצמו חושק מאד לקדושת שבת וכפי גודל מעלת הנחשק כן צריך להיות גודל החשק על כן באמת שבת בעי הכנה כמו שאמרו רז"ל. ואמרו רז"ל זכריהו מאחד בשבת מחד בשבת לשבתא. ועיקר ההכנה לשבת ברוחניות הוא הרצון והחשק והכיסופין שצריכין לכסוף בכל ימי השבוע אחר קדושת שבת. וזה גם כן בכלל כיון ששבת וי אבדה נפש. כי בשבת מרגיש כל אחד מישראל כפי בחינתו תוספת הארה וקדושה בנפשו שזה בחינת הנפש יתרה הבאה בשבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו. ועל ידי זה הוא מתגבר בכיסופין יתרים לכסוף ולחשוק אחר הנפש יתרה של קדושת שבת שזה בחינת וי אבדה נפש עד שזוכה על ידי זה בשבת השני לקבל פנימיית קדושת שבת וקדושת הנפש יתרה של שבת בתוספת הארה ביותר שזה גם כן בכלל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות וכו' וכנ"ל כמה פעמים.

וזה גם כן בחינת מה שאמרו רז"ל לדעת כי אני ה' מקדשכם וכו' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני רוצה ליתנה לישראל לך והודיעם ומסיק שם מתן שכרה של שבת לא עבידא לאגלויי. היינו שהודיע להם מעלת הנחשק שהוא מתנה טובה נפלאה ויקרה מאד רק שהיא נעלמת ונסתרת ונגנזת מאד בבית גנזיי ואני רוצה ליתנה לישראל על כן לך והודיעם בכדי שידעו גודל אהבה והרצון שיש לו להשם יתברך עמהם עד שמחמת זה רוצה ליתן להם דבר נחשק גדול מאד עד שמחמת מעלתו הוא סתום ונעלם טמיר וגנוז מאד עד שאפילו אחר שיקבלו אותה וידעו ממצוות שמירת שבת אף על פי כן פנימיית קדושתה שהוא בחינת מתן שכרה של שבת לא עבידא לאגלויי על כן צריכין להודיע להם זאת בכדי שיתגברו בחשק גדול וכיסופין גדולים כל כך כפי מעלת הנחשק עד שעל ידי זה יזכו לקבל איזה הארה גם מפנימיית קדושתה שהוא בחינת שבת העליון בחינת רוח דלעילא הנ"ל. וזהו שאמרו שם גם כן כל המצוות ניתנו בפרהסיא ושבת ניתן בצנעא לישראל וכו' אי הכי לא ליענשו עכו"ם עליה. שבת אודיעינהו מתן שכרה לא אידעינהו אי נמי וכו' נשמה יתרה לא אודעינהו עיין שם מה שדקדקו המפרשים ז"ל מהרש"ל ומהרש"א ומהר"ם שיי"ף. ולפי הנ"ל הוא בסגנון זה כי מה שמעלימין ומסתירין את הנחשק הוא משני בחינות כי מי שאינו ראוי והגון באמת להתקרב לקדושת מעלת הנחשק אזי על ידי ההעלמה נתרחק באמת. ומי שראוי להתקרב אליו אזי על ידי ההעלמה וההסתרה והמניעות הוא מתגבר בחשק גדול ביותר כפי מעלת הנחשק עד שזוכה על ידי זה להתקרב אליו וליהנות מקדושתו ביותר.

וכמו כן לענין קדושת שבת שרצה הקב"ה מתחלת הבריאה ליתנה לישראל באהבה וברצון כמאמר כנסת ישראל יהיה בן זוגך על כן נתן להם את השבת והודיע להם גם מפנימיית קדושתה שהוא מתן שכרה דלא עבידא לאגלויי והודיע להם גם מקדושת הנשמה יתרה וכל זה בכדי שיתגברו בחשק וכיסופין גדולים לקבל הארה מקדושת מעלת הנחשק ואז גם המניעה וההעלם וההסתרה הוא רק בשביל התגברות החשק ביותר כנ"ל. אבל ולא נתתו ה אלקינו לגויי הארצות וכו' כי מהם הסתיר והעלים כל הענין לגמרי בכדי שלא יתקרב זר ועכו"ם אל קדושת שבת. רק אדרבא אמרו רז"ל עכו"ם ששבת חייב מיתה. ולכך פריך אי הכי לא ליענשו עכו"ם עליה. היינו כפשוטו כפירוש רש"י כי לעתיד יקבלו עכו"ם עונש על שלא קבלו כל התורה והמצוות ויענשו גם על שלא קבלו מצוות שמירת שבת. ולמה יענשו מאחר שראו ששבת ניתן בצנעא והעלימו קדושתה מהם בכוונה. ומתרץ שבת אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו וכן נשמה יתרה לא אודעינהו.

וכל זה מחמת מעלת הנחשק אשר באמת העכו"ם אינם ראויים להתקרב לקדושתו. על כן הודיע להם רק מעוצם קדושת שבת כפשוטו אבל לא הודיע להם מפנימיית קדושתו. וגם על פשטיות קדושתו הזהירם גם כן עכו"ם ששבת חייב מיתה.

נמצא שיש להם מניעה גדולה מקדושת שבת מאחר שמוזהרין על זה כל כך ובאמת לא דעת ולא תבונה להם כי דייקא על ידי זה היו צריכין להתעורר ולהתגבר בחשק גדול כל כך לקדושת שבת עד שבשביל זה בעצמו יגיירו את עצמם ויקבלו עליהם קדושת ישראל בכדי שיזכו לקיים מצוות שמירת שבת.

כי מאחר שרואין שישראל עם סגולתו נצטוו על קדושת שבת ומהם הסתירו והעלימו פנימיות קדושתו לגמרי וגם על פשטיות קדושתו הזהירו עליהם כל כך. היה להם להבין מזה בעצמו גודל מעלת הנחשק ולהתגבר לשבר כל המניעות ולהתקרב לקדושת שיראל בכדי שיזכו גם כן לשמירת שבת כפשוטו על כל פנים. כי באמת אפילו מי שראוי לרחקו והמניעה בא עליו כמעט בשביל שאינו ראוי להתקרב. אדרבא זה בוודאי צריך להתגבר בהתגברות גדול מאד לשבר כל המניעות ולהתקרב אל הקדושה באיזה התקרבות כל דהו ממש כי כפי מעלתו ובחינתו גם הנחשק של בחינת זה ההתקרבות הוא גם כן בבחינת קמוץ וסתים ונעלם אצלו עד שצריך להתגבר ולשבר כל המניעות שבעולם בשביל בחינת זה ההתקרבות כנ"ל.

וזה אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה ודרשו רז"ל מזה עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצוות (היינו בעלי צדקה ותומכי אורייתא) אצל עומלי תורה וכו' כי על ידי שמחזיקין את התלמידי חכמים ומפרנסין אותן זוכין להוציא את חכמתם ותורתם מכח אל הפועל. והמחזיקים את התלמדי חכמים והתלמידי חכמים הם גם כן בבחינת כח ופועל כי בשעה שנותנין ממונם לתלמידי חכמים אזי עדיין הדבר בכח. ואחר כך כשהתלמידי חכמים לומדים על ידי זה אזי יוצא תכלית כוונת המחזיקים אל הפועל ויש להם גם כן חלק בתורתם.

וזה שומר שבת מחללו זה בחינת מוציא מכח אל הפועל בתכלית השלימות שתלוי בקדושת שבת כנ"ל. וזה ושומר ידו מעשות כל רע 'ידו' דייקא היינו ששומר עצמו מבחינת ידי עבירה שבאים מנפילת התפתחות הידים בחינת מוציא מכח אל הפועל כנ"ל.

וזה ואל יאמר בן הנכר הנלוה על ה' לאמור הבדל יבדילני ה' מעל עמו היינו כנ"ל כי הלא רואה אני שהעלימו מאתנו מצוות שבת וניתן רק לישראל בצנעא וככל הנ"ל ומזה מובן כי רחוקים אנחנו מבחינת מוציא מכח אל הפועל דקדושה ואין השם יתברך רוצה כלל בהתקרבותינו אליו. וכן ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כי מצוות הולדת הבנים הוא גם כן בשביל להוציא תכלית כוונת הבריאה מכח אל הפועל בכל פעם ביותר על ידי ריבוי הדורות וכו' שזה בחינת פרו ורבו ומלאו את הארץ וכו' בחינת לא לתהו בראה לשבת יצרה וכו'. ועל כן הסריס יוכל לומר הן אני עץ יבש וממילא אני רחוק מבחינת מוציא מכח אל הפועל דקדושה בשלימות. וזה כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי בחינת שתי שבתות הנ"ל שהן בעצמן עיקר שלימות בחינת מוציא מכח אל הפועל הנ"ל וזה ובחרו באשר חפצתי (היינו בכח ומחשבת לבם יבחרו בזה) ומחזיקים בבריתי (בפועל ממש) ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת. היינו כי השם של האדם הוא כפי הפעולה שיש לו להאדם לעשות בעולם כמובא בשבחי הר"נ (שאחר סיפורי מעשיות) סימן צ"ו.

וזה בחינת לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ ודרשו רז"ל אל תקרי שמות ומובא בדברי רז"ל בליקותי תנינא ששמו"ת ראשי תיבות ת'כלית מ'עשה ש'מים ו'ארץ בחינת שבת עולם הנשמות וכו'. ועל כן על ידי שהסריסים אלו ישמרו את השבת שזה בחינת מוציא מכח אל הפועל בשלימות על ידי זה יזכו לשם עולם כנ"ל וזה ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפלתי ששם תכלית בחינת מוציא מכח אל הפועל בבחינת מכון לשבתך פעלת ה' ושם מקריבין הקרבנות בבחינת ופועל ידיו תרצה וזה כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. כי באמת השם יתברך רוצה בהתקרבות כולם וכל המניעות וההתרחקות הוא רק בשביל להתגבר בכיסופין יתרים ביותר וכל המרוחק ביותר צריך ליזהר בזה ביותר להתגבר בחשק וכיסופין גדולים כל כך עד שישבר כל בחינת המניעות וההתרחקות ויתקרב אל הקדושה כנ"ל.

ומחמת שהנחשק של שבת גדול ונורא מאד עד שהוא בבחינת קמוץ וסתים שזה בחינת אור הכתר המאיר בשבת כידוע וכתר הוא בחינת נקודת קמץ כידוע על כן הוא מדברים שמסרו ישראל נפשם עליהם. כי כמה פעמים התגברו המניעות והאונסים על ענין שמירת שבת מאד מאד וישראל עם קדוש התגברו בחשק גדול כל כך עד שמסרו נפשם על זה ועל ידי זה זכו להוציא מכח אל הפועל פנימיית קדושת שבת ביותר עד שבזכותם יכולין כל ישראל לזכות לקבל איזה הארה מפנימיות קדושת שבת. ועל כן גם עכשיו כשאומרים ועל מנוחתם יקדישו את שמך צריכין לקבל על עצמן מסירות נפש ועל ידי זה זוכין לקבל הארת פנימיית קדושת שבת שמאיר אז ביותר כנ"ל.

וזה בחינת זכור ושמור הנאמר בשבת שהם כנגד בחינת שתי שבתות הנ"ל כמובן גם בתיקונים ועל כן אצל זכור את יום השבת נאמר כי ששת ימים עשה ה' וכו' על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. זה בחינת שנמשך קדושת שבת העליון שהוא בחינת רוח דלעילא בחינת כח. ואצל שמור את יום השבת נאמר וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם וכו' על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת. כי יציאת מצרים הוא בחינת שיצא הדיבור מהגלות שעל ידי זה זוכין להוציא מכח אל הפועל כמבואר בפנים. על כן נתגלה אז קדושת שבת בפועל ממש וזה בחינת לעשות את יום השבת לעשות דייקא בפועל ממש. וזה גם כן ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ומבואר בתיקון מ"ח ואינון תרי שבתות עלייהו אתמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת תרין זמנין אידכר הכא שבת לקבל שכינתא עילאה ותתאה וכו' היינו כנ"ל וכן מובא בליקוטי תורה פרשת קדושים הנ"ל ענין ושמרו בני ישראל את יום השבת לעשות את השבת. וזה שסיים לדורותם כי זה גם כן ענין מצוות הולדת הבנים וריבוי הדורות כנ"ל. ועל כן עיקר עונת תלמידי חכמים משבת לשבת. וזה ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם שדרשו מזה ששבת ניתן בצנעא ומתן שכרה לא אודעינהו או נשמה יתרה לא אודעינהו שזה בחינת הארת שבת העליון שזוכין ישראל לקבל בשבת שהוא בחינת רוח דלעילא בחינת כח. ועל כן סיים כי ששת ימים עשה ה' וכו' וביום השביעי שבת וינפש שזה כנגד בחינת שבת העליון כנ"ל גם ענין שמור את יום השבת וכן ושמרו וכו' וכן את שבתותי תשמרו יש לפרש מלשון ייחול והמתנה כמו ואביו שמר את הדבר פירש רש"י שהיה ממתין ומצפה מתי יבא וכו' כי צריכין לייחל ולהמתין ולצפות לכסוף ולהשתוקק מתי יבא ויגיע לקדושת שבת ועל ידי זה נעשין בחינת נקודות להאותיות וזוכין להוציא מכח אל הפועל ולקבל קדושת שבת בשלימות בבחינת שתי שבתות הנ"ל.

וזה גם כן הג' בחינות שבת המבואר בזוהר הקדוש יתרו דף צ"ב תלת דרגין אינון שבת עילאה שבת דיומא ושבת דלילה וכולהו חד וכו' היינו בחינת האלף הנ"ל שהוא יוד בראש ויוד בסוף ואו באמצע שהם הכח והפועל והואו שבתוך האלף שהוא בחינת פתח שנפתחין ונבדלין אלו השני יודין שהן בחינת כח ופועל וכו' כמבואר בפנים וזה בחינת התלת דרגין הנ"ל כמובן וזה שכתוב (ירמיה יז) כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת וכו' והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת וכו' והצתי אש בשעריה וכו' השמרו בנפשותיכם דייקא שתי נפשות בחינת שתי הרוחות בחינת רוח דלעילא ורוח דלתתא הנ"ל שזוכין לזה בשלימות על ידי קדושת שבת ושורש שתי הרוחות הנ"ל הוא מהרוח אוירי שנעשה מהתבררות העשן הנ"ל. ורוח אוירי הזה הוא בחינת רוחו של משיח וכמבואר בפנים וזהו ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' וזה ואם לא תשמעו אלי וכו' והצתי אש בשעריה כי מתגבר על ידי זה ח"ו בחינת החרון אף והעשן הנ"ל שהוא מבחינת אש כנ"ל. וזה שכתוב (יחזקאל כ) ואת שבתותי חללו מאד ואומר לשפוך חמתי עליהם וכו' (ושם) ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בם וכו' היינו בחינת חרון אף ח"ו וזה שאמרו רז"ל אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת ח"ו היינו כנ"ל וזה והצתי אש בשעריה דייקא וכן להיפוך ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים כנ"ל וכן לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת וכו' בכדי שלא לפגום בבחינת התפתחות הידים בחינת הפתח הנ"ל שנתתקן בשלימות על ידי קדושת שבת בבחינת וביום השבת יפתח כנ"ל וזה שנאמר גם כן (נחמיה יג) ואתם מוסיפין חרון על ישראל לחלל את השבת (היינו בחינת החרוף אף הנ"ל) ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת ואומרה ויסגרו הדלתות ואומרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת וכו' שומרים השוערים לקדש את יום השבת היינו כנ"ל.

וזה מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון היינו כנ"ל. להגיד בבוקר חסדך היינו כשבא החסד לבחינת התגלות בפועל ממש שזה בחינת אור ובוקר. ואמונתך בלילות היינו גם כשהדבר עדיין בכח צריכין להאמין מאד בהשם יתברך ולכסוף ולהשתוקק אליו יתברך עד שיזכה להוציא הדבר שבקדושה מכח אל הפועל. ורז"ל דרשו להגיד בבוקר חסדך זה עולם הבא שדומה לבוקר ואמונתך בלילות זה עולם הזה שדומה ללילה. כי באמת בענין הזה של בחינת כח ופועל יש בזה דקות גדול בכלל ובפרט וכמובן גם במאמר התוספתא המובא בפנים בתחלת המאמר כל צדיק וצדיק די בעלמא אית ליה תרין רוחין רוחא חד בעלמא דין ורוחא חד בעלמא דאתי וכו' ומובן בפנים שהרוח דעלמא דאתי הוא בחינת כח.

ובחינת הרוח דלתתא של עולם הזה הוא בחינת פועל.

ובאמת כל עמל אדם בעולם הזה הוא רק בשביל תכליתו הטוב שיזכה בעולם הבא אחר פטירתו מהעולם הזה. נמצא לפי זה מובן לכל שעיקר סוף מעשה שהוא בחינת תכלית הכוונה העליונה כביכול שתצא לפעולתה בשלימות הוא העולם הבא ואז יהיה עיקר שלימות הענין של בחינת מוציא מכח אל הפועל וגמר שלימות התיקון של כל הבריאה שיצאה מכח אל הפועל רק בשביל זה התכלית וכן אצל כל אדם בפרטיות תחלת אצילות נשמתו מהמחשבה העליונה הוא רק בשביל שתבא לעולם הזה עולם הבחירה ואז הוא בבחינת מוציא מכח אל הפועל אבל אף על פי כן עיקר תכלית שלימותו שתחזור נשמתו למקור חוצבה העליון כידוע ואז דייקא נגמר ענין התיקון של בחינת מוציא מכח אל הפועל. כי דייקא על ידי שהיה בעולם הזה עולם הבחירה שנתרחק בחינת הפועל מהכח כל כך כביכול עד שיכולין לכפור לגמרי ח"ו בבחינת הכח העליון יתברך והאדם בבחירתו הטובה עוסק גם בעולם הזה עלמא דפרודא לקרב עצמו אליו יתברך ולינק ולקבל חיות דקדושה בכל פעם מבחינת הרוח דלעילא שהוא בחינת כח על ידי זה זוכה להוציא מכח אל הפועל תכלית כוונת הבריאה בשלימות עד שזוכה על ידי זה דייקא לשוב לשרשו וליכלל בבחינת הכח העליון ולהתענג על ה' בתכלית השלימות.

וזה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כי האושר התקווה והתכלית הטוב הזה הוא גנוז וצפון מאד והוא רק בבחינת כח ואינו נראה ונגלה בפועל ממש. כי הוא בבחינת עין לא ראתה וכו' וזה פעלת לחוסים בך נגד בני אדם כי דייקא על ידי שבאים בעולם הזה שיש בו אחיזת הסטרא אחרא ומניעות רבות מאד שמעקמין לב האדם כל כך עד שיוכל לשכוח לגמרי ח"ו בכח העליון הנ"ל בפרט מניעות הבאים מבני אדם העומדים לנגד הקדושה חס וחלילה כי בני אדם יכולין למנוע ביותר כמבואר במקום אחר והיראים הנ"ל הם עומדים לנגדם ומשברין כל המניעות עד שזוכין להוציא מכח אל הפועל בעולם הזה דברים הרבה שבקדושה על ידי זה זוכין שמאיר עליהם הרוח דלעילא שהוא בחינת כח בהארה גדולה כל כך עד שמתגלה בבחינת פועל ממש כנ"ל. וזה גם כן בחינת מה שמבואר בפנים שדייקא על ידי המניעות צריכין להתגבר בחשק גדול כל כך עד שזוכין להוציא מכח אל הפועל. נמצא לפי זה שהעולם הזה נגד בחינת קודם הבריאה הוא בחינת פועל ונגד בחינת התכלית האחרון הוא בחינת כח. כי עיקר שלימות יציאת הבריאה מכח אל הפועל בשלימות יהיה אז בזמן התכלית האחרון אבל הכל על ידי היגיעה שיגע האדם בבחירתו בעולם הזה.

ועל כן באמת אמרו רז"ל יפה קורת רוח אחת בעולם הבא יותר מכל חיי עולם הזה ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי עולם הבא היינו כנ"ל. וזה להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות כי דייקא על ידי שבא האדם בעולם הזה שהוא בחינת לילה וחושך שהרוח דלעילא בחינת כח עליון נעלם ונסתר בתכלית ההעלמה וההסתרה ואף על פי כן האדם מחזק את עצמו באמונה שלימה ומושך עצמו רק אל בחינת הרוחניות לעשות רצונו יתברך ולהמשיך חיות דקדושה מבחינת הרוח דלעילא על ידי זה דייקא זוכה להוציא מכח אל הפועל בשלימות עד שבעולם הבא בחינת בוקר אז יזכה להתגלות נפלא בפועל ממש שזה בחינת להגיד בבוקר חסדך חסד הוא בחינת התפשטות והתגלות כידוע. וזה בחינת עין לא ראתה וכו' יעשה למחכה לו. למחכה לו הוא בחינת וחכיתי לה' המסתיר פניו וכו' כי דייקא על ידי שבתוך תוקף ההסתרה מתגברין את עצמם בכיסופין גדולים ומייחלין ומחכין אליו יתברך על ידי זה יזכו לעתיד שיתגלה להם אור הגנוז בפועל ממש שזה בחינת יעשה למחכה לו יעשה דייקא שהוא בחינת פועל ואפשר שזה בחינת מה שאמרו רז"ל לעולם ישלים אדם פרשיתיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום וכו' שנים מקרא הם בחינת פי שנים הנ"ל שהוא בחינת כח ופועל. ואחד תרגום שהוא כנגד בחינת נגה ששם עיקר המתקלא והבחירה כמבואר במקום אחר זהו כנגד בחינת העולם הזה שהוא עולם הבחירה שעל ידו דייקא זוכין להוציא מכח אל הפועל בשלימות אם זוכה למאס ברע ולבחור בטוב כנ"ל.

וזה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור. כי טבע הניגון גם כן לעורר החיות הפנימי שבלב ולהוציאו ולגלותו מבחינת כח אל הפועל וזה כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידך ארנן כי כשזוכין להוציא מכח אל הפועל דקדושה בשלימות אז זוכין לשמוח באמת בפעלו יתברך ורואין כי כל פעל ה' למענהו ואפילו מעצים יבשים שנעשה מהם הנבל וכינור עולה שיר ושבח להשם יתברך וזה מה גדלו מעשיך ה' (בחינת הפועל) מאד עמקו מחשבותיך (בחינת כח) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת הוא בחינת פועל כמובן בתיקונים והחכמה הוא בחינת כח בחינת כח מה כידוע. ועל כן הכסיל שרחוק מחכמה אמתיית לא די שהוא רחוק מקדושת הרוח דלעילא שהוא בחינת כח בחינת חכמה בחינת יוד בראש. אף גם הוא רחוק מקדושת הרוח דלתתא בחינת פועל בחינת יוד בסוף שהוא בחינת מלכות בחינת זאת כידוע ועל כן קשה לו מאד על הצלחת הרשעים בפועל ממש כל כך כי בעולם הזה שהוא בחינת פועל בחינת היום לעשותם.

שם הבחינת כח נעלם מאד עד שמחמת זה הרשעים מצליחים בבחינת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און פועלי און דייקא כי הרשעים מוציאין מכח אל הפועל עמל ואון ועבירות גדולות רחמנא ליצלן ואף על פי כן הם מצליחין אבל באמת על ידי קדושת שבת זוכין להמשיך מבחינת עולם הבא שאז יהיה מפלת הרשעם כנ"ל וזה להשמדם עדי עד כי הצלחתם בעצמן הוא תכלית שפלותם ומפלתם.

וזה ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על העליונה. כי בחינת הכח ופועל דקדושה שהם בחינת ידים דקדושה תמיד על העליונה. וזה כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו כי הם נאבדים בכח ובפועל ובשעת הצלחתם אז הוא תיכף מפלתם ותכלית אבודתם ועל כן אמר כי הנה כמשמעו תיכף ומיד. וזה יתפרדו כל פועלי און כי נפרדים ונכרתים לגמרי מבחינת הקדושה העליונה ואין להם כח לינק ממנה כלל. ותרם כראם קרני כי אז שלימות עליית הקדושה שזה בחינת השלהובא דאשא שיורד בכל ערב שבת על ראשי הקליפות הטמאות להכניעם ולהשפילם ואז הקדושה עולה בשלימות.

וזה ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן ותבט עיני בשורי שזה בחינת מלך המשיח שישפיל את כולם כמו שדרשו רז"ל. ורוחו של משיח הוא שורש בחינת השתי הרוחות הנ"ל. וזה בקמים עלי מריעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא היינו שדייקא על ידי המניעות (שזה בחינת בקמים עלי מריעים) על ידי זה מתגבר אצל הצדיקים החשק והכיסופין ביותר עד שעל ידי זה זוכין לעשות פירות ולהוציא ביותר מכח אל הפועל בשלימות וזה שדרשו רז"ל מה תמר וארז יש להן תאוה אף צדיקים יש להן תאוה ומה הוא תאוותן הקב"ה דכתיב קוה קויתי ה' וכו' היינו בחינת הכיסופין הנ"ל וזה מה תמרה זו עושה פירות מה ארז זה גזעו מחליף וכו' היינו כנ"ל שעושין פירות וגזען מחליף ומוציאין תכלית כוונת הבריאה מכח אל הפועל בשלימות יותר בכל פעם כנ"ל. וזה שתולים בבית ה' (שהוא בחינת פנימיית בחינת כח) בחצרות אלקינו (בחינת חיצוניות בחינת פועל) יפריחו עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו כי כל מה שמזקינים ומוציאים מכח אל הפועל ביותר הם מוסיפים כח וזוכין לינק ולקבל חיות חדש מבחינת הרוח דלעילא בחינת כח ביותר ועל ידי זה זוכין להוציא מכח אל הפועל ביותר. וזה להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. כי על ידי שהפועל נתרחק בעולם הזה מן הכח והכח נעלם ונסתר כל כך יכולין להרהר אחר מדותיו יתברך אבל על ידי קדושת שבת זוכין לכל הנ"ל ואז רואין הכל כי ישר ה' צורי וכו' בבחינת הצור תמים פעלו (דייקא) אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא.

וזה אם תשיב משבת רגלך היינו שלא יצא חוץ לתחום שבת שמרמז לשני היודין הנ"ל כמבואר בהקדמת התיקונים ונטרי אות שבת בתחומין דאינון יוד יוד מן יאקדולק"י וכו', וזה עשות חפציך ביום קדשי שלא יעשה חפציו בשבת שזה בחינת מוציא מכח אל הפועל בעובדין דחול. אבל בשבת צריכין לשבות מזה לגמרי כי אז נתתקן ענין של מוציא מכח אל הפועל של כלל הבריאה ברוחניות כי שבת הוא מעין עולם הבא שהוא תכלית מעשה שמים וארץ כנ"ל. וזה וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד זה כנגד בחינת כח ופועל הנ"ל ובחינת כח שם עיקר הענג בחינת והתענג על ה' ובחינת פועל שם עיקר כבודו יתברך בחינת לכבודי בראתיו וכו' בחינת כל פעל ה' למענהו כנ"ל בחינת מלא כל הארץ (שהוא בחינת פועל כמובן בפנים) כבודו וזה גם כן בחינת מצוות ענג וכבוד שבת כשפוטו כי מבחינת הכח ופועל שהם בחינת שתי הידים משם שורש כל השפע והפרנסה והעושר והכבוד כמו שכתוב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון כנ"ל.

ועל כן מחוייבין לענגו ולכבדו וכמובן גם בזוהר הקדוש פרשה יתרו. וגם מאחר שמאיר אז הרוח דלעילא בהארה גדולה על כן גם תענוגי הגוף נמשך עליהם קדושה גדולה והן בבחינת והתענג על ה' וכמו שדרשו רז"ל על זה.

וזה וכבדתו מעשות דרכך שלא יפסיע פסיעה גסה שהוא בחינת רוגז וכעס כנ"ל כמה פעמים ונוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו שזה בחינת כעשן לעינים המבואר בפנים ממצוא חפצך ודבר דבר שלא ידבר דיבור של חול שעל ידי זה פוגם בקדושת שבת שהוא בחינת שלימות הדיבור דקדושה שעל ידו מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. וזה אז תתענג על ה' שיזכה להארת הרוח דלעילא במדריגה עליונה ונפלאה מאד שהוא בחינת עתיק כנ"ל. וזה שדרשו בזוהר הקדוש דא עתיקא קדישא והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין שהוא בחינת עליית המלכות עד חב"ד והמלכות הוא בחינת פועל כנ"ל וזוכין לקשר הפועל אל הכח בהתקשרות גדול עד שזוכין לבחינת וידע כל פעול כי אתה פעלתו כנ"ל. וזה שדרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו מאחיזת הסטרא אחרא שרוצה להתאחז בבחינת הפועל ולהפרידו ח"ו לגמרי מבחינת הכח כנ"ל. וזה בעצמו בחינת מפלת הרשעים שנמשך על ידי קדושת שבת שזה בחינת ואתה על במותימו תדרוך וכמו שדרשו רז"ל. ושתי בחינות אלו הן בחינת שני היודין הנ"ל.

והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א היינו בחינת הואו שבתוך האלף שמחבר הכח והפועל בקדושה עליונה בשלימות ועל ידו דייקא נפתחין ונבדלין אלו השני היודין. ועל כן אמרו רז"ל על יעקב דייקא שקבע תחומין וכו' תחום שבת הוא סוד השני יודין הנ"ל כנ"ל בשם התיקונים. גם והאכלתיך נחלת יעקב אביך הוא בחינת אמת בחינת תתן אמת ליעקב ובחינת בטחון ופרנסה שאינו נצרך לבריות בחינת אשרי שאל יעקב בעזרו וכו' כמבואר בפנים. גם נחלת יעקב הוא בחינת עלמא דאתי כמאמר רז"ל שיעקב נטל לחלגו העולם הבא ועל כן דרשו רז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים. כי על ידי זה נמשך בחינת לקרוא כולם בשם ה' כמבואר בפנים. ועל כן אמרו רז"ל עולמי עולמי מי בראך מי יוצרך יעקב בראך וכו' בראך יוצרך דייקא. בריאה הוא בחינת שבת ויצירה הוא בחינת חול כידוע וכמבואר בפנים גם כן ועל ידי בחינת יעקב זוכין להמשיך בחינת קדושת שבת שהוא בחינת עלמא דאתי לתוך ימי החול שהוא בחינת העולם הזה ועל ידי זה זוכין לשלימות הדיבור שעל ידי זה מוציאין כל הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל ועל כן באמת יעקב בראך יעקב יוצרך.

וזה שסיים כי פי ה' דיבר. כי שבת הוא בחינת קדושת הדיבור בשלימות שעל ידי זה זוכין להוציא מכח אל הפועל בשלימות כנ"ל גם יעקב זכה לבחינת הכיסופין הקדושים הנ"ל בחינת כי נכסוף נספת לבית אביך הנאמר ביעקב וזכה לנקודות שזה בחינת אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך ועל כן זכה לשלימות הדיבור בחינת וזאת אשר דבר להם וכו':

17 סימן סז 15 (ויבן ה' את הצלע) שבת הוא עולם הנפשות בבחינת שבת וינפש וכנ"ל כמה פעמים וזה בחינת הנפש יתרה שזוכין לקבל בשבת. ושורש הנפשות הוא הכבוד וזה סוד כבוד שבת ועל כן צריכין ליזהר מאד בכבוד שבת כי מאחר שהוא שורש הנפשות על כן הפוגם בו ומחלל שבת ח"ו נאמר בו ונכרתה הנפש ההיא. כי על ידי זה נסתלק נפשו ונפרדת משרשה ח"ו. וכל מה שנזהר האדם ביותר בכבוד שבת זוכה לקבל הארת הנפש יתרה ביותר וזה בחינת השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת (בנפשותיכם דייקא) והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' בחינת תיקון המלכות בחינת הכבוד. ואם לא תשמעו אלי וכ' והצתי אש בשעריה וכו' כי הכבוד הוא בחינת אש בבחינת וכבוד ה' כאש אוכלת וכמבואר בפנים ועל כן כשפוגמין בכבוד שבת בא אש ח"ו וכמו שאמרו רז"ל אין הדליקה מצויה וכו' וכנ"ל כמה פעמים וזה בחינת לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.

וזה גם כן בחינת מצוות הסעודות של שבת כי אז השלחן שהוא בחינת כבוד בחינת שלחן מלכים הוא בבחינת כתר מלכות כי בשבת מאיר הארת הכתר כידוע ואז הכבוד בחינת מלכות יש לו פנים בחינת ואנפהא נהירין וכו' בחינת ברכו באור פניו של אדם וכו' ברכו במטעמים וכו' ואז השלחן בבחינת זה השלחן אשר לפני ה' בחינת לחם הפנים שזה סוד הי"ב חלות של שבת כנגד י"ב לחמים של לחם הפנים שהיה סידורו בשבת כי שבת הוא בחינת שבירת תאוות אכילה בחינת שביעה כמבואר בסימן רע"ו. ואז האכילה רק בשביל מצוה בשביל כבוד שבת וקדושתו בבחינת תלתא היום כתיבא שהאכילה הוא רק בשביל קדושת היום בבחינת אכלוהו היום כי שבת היום לה' וכמבואר במקום אחר. ועל כן אז הוא נשיאת פנים בבחינת ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום בחינת שבת שלום כידוע.

ועל כן על ידי ענג שבת נופלין ונתבטלין המלכיות דסטרא אחרא שמלכותם הוא רק על ידי עזות בבחינת והשבתי גאון עזים וכנ"ל כמה פעמים. וזה שאמרו רז"ל המענג את השבת ניצול משיעבוד מלכיות היינו כנ"ל. וזה בחינת השלהובא דאשא שיורד בכל ערב שבת להכניע הקליפות הטמאות כנ"ל כמה פעמים. ואז שלימות עליית המלכות דקדושה שעולה מבחינת רגליה יורדות מות כמבואר בכתבי האריז"ל ונעשה מצדק צדקה וזה בחינת שמש בשבת צדקה לעניים כי כבוד וענג שבת הוא בעצמו בחינת צדקה כנ"ל כמה פעמים. וזה גם כן גודל מעלת מצוות הצדקה שנותנין לעניים על שבת כי על ידי זה מעלין את המלכות ביותר. וזה בחינת והלך לפניך צדקך (שמרמז על עליית הכבוד והמלכות אל אור הפנים כמבואר בפנים) כבוד ה' יאספך וכו' וסמיך ליה אם תשיב משבת רגלך שמרמז על שעל ידי קדושת שבת עולין הרגלין מבחינת רגליה יורדות מות כמבואר בכתבי האריז"ל.

ועל ידי קדושת שבת חוזר הכבוד אל המביני מדע כי קדושת שבת כלול משניהם כי הוא בחינת מלכות בחינת כבוד בחינת מלך הכבוד גם הוא בחינת בינה כמבואר בזוהר הקדוש ותיקונים וכנ"ל כמה פעמים.

ואז כשחוזר הכבוד אל המביני מדע אזי בתחלת ממשלתם נעשה מחלוקת וכו' וכשמתחברים השונאם אזי יונקים הרבה ויונקים במהרה כל המותרות ונופלין וכו'. ואולי שזה סוד חבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג כי אז בימות המשיח יוחזר הכבוד בשלימות אל המביני מדע ועל כן יתעורר אז קודם ביאת המשיח מחלוקת גדול על התלמידי חכמים בחינת דור שבן דוד בא קטגוריא בתלמידי חכמים (כתובות קי"ב:) ופירש רש"י הרבה מסטינים ומלמדי חובה יעמדו עליהם וזה עיקר חבלי משיח (כמבואר ברש"י שבת דף קי"ח) וכן מלחמת גוג ומגוג שיתעורר אז שיתקבצו כל הגויים להלחם על ישראל ובאמת יהיה זאת לטובת ישראל כי יפלו אז הגויים מפלה גמורה באין סומך. ומחמת שבכל שבת נעשה גם כן בחינה זאת שעולה המלכות עד הבינה בבחינת ושמרתם את השבת כי קדש היא ואז רוצין גם השלש קליפות טמאות לעלות עמה ולינק ממנה ואז יורד שלהובא דאשא ומכוה על ראשם ונופלין כמבואר בכתבים ונעשה מפלת האויבים והקליפות והסטרא אחרא ממילא על ידי קדושת שבת ועל כן אמרו רז"ל המענג את השבת ניצול מחבלי משיח וממלחמת גוג ומגוג היינו כנ"ל. וזה בעצמו גם כן בחינת דינה של גיהנם שנאמר בו על רשעים יחול (חגיגה י"ג) בחינת שלהובא דאשא הנ"ל שיורד על ראשי הקליפות ומכוה ראשם כנ"ל. ומחמת שיניקת האויבים הוא מהשערות כמבואר בפנים על כן אם היו שערות ראשו גדולות מצוה לגלחם ובערב שבת דייקא כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן ר"ס. גם שבת הוא בחינת יראה ואהבה וכנ"ל כמה פעמים ועל ידי זה מולידין הנפש ומגדלין אותה וזה שאמרו רז"ל (שבת קכ"ט:) ומילדין את האשה בשבת וכו' וקושרין את הטבור ושם (ק"ל:) מכאן שמיילדין את הולד בשבת (זה בחינת ההולדה) וחותכין הטבור ורוחצין הולד ומולחין הולד ומלפפין הולד בשבת זה בחינת הגידול והחיזוק של הולד. ועל כן צריכין ליזהר מאד בשבת להתפלל בכוונות הלב כי על ידי שמתפללין בלא כוונת הלב על ידי זה מתרחקת הנפש מן הכבוד ואזי יש עייפות להנפש כמבואר בפנים.

וזה מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון עליון דייקא היינו לכוון לבו היטב אליו יתברך אשר הוא מרומם על כל ברכה ותהלה בבחינת יתברך וישתבח וכו' בריך הוא לעילא מכל ברכתא וכו'. וזה שכתוב בכתבים לכוון מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת ראשי תיבות למש"ה וכו'. כי משה רבינו עליו השלום מחזיר בשבת לישראל הכתרים שניטלו מהם וניתנו לו וכו' כי העדיים והכתרים הנ"ל נכתרו ישראל כשאמרו נעשה ונשמע והיה להם לעדי ולכבוד ואחר כך כשחטאו בעגל ניטלו מהם ואז נשתברו הלוחות וירדה שכחה לעולם ונעשו בבחינת זקן ששכח תלמודו לאונסו כי הם לא היו חייבם כל כך רק על ידי הערב רב ואז ניטל גם ממשה האלף אורות ובשבת מחזירין למשה האלף אורות והוא מחזיר לישראל הכתרים שזה בחינת התיקון של הזהרו בזקן ששכח תלמודו לכבדו. ואזי נקרע הענן שהוא בחינת השכחה ונתגלה הדעת שהוא בחינת מים קרים על נפש עייפה כי פגם העגל היה גם כן בבחינה זו כנ"ל היינו שנתגלה שגם בשעה שאמרו נעשה ונשמע לא היה לבם שלם עמהם בשלימות וכמובן בדברי רז"ל במה שדרשו (שבת פ"ח:) על פסוק לבבתני באחת מעיניך וכו' ועיין במדרש שיר השירים על פסוק לבבתני הנ"ל מובן ביותר ובמדרש כי תשא פרשה מ"ב מבואר להדיא ר"מ אומר אף לא יום אחד היה אלא היו עומדין בסיני ואמרו בפיהם נעשה ונשמע ולבם מכוון לעבודה זרה שנאמר ויפתוהו בפיהם וכו' ולבם לא נכון עמו וכו' מבואר כנ"ל ועל ידי זה נשתברו הלוחות וירדה שכחה לעולם שזה בחינת יען כי נגש וכו' בשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני לכן וכו' ואבדה חכמת חכמיו היינו שכחת התורה כמו שדרשו רז"ל מזה (שבת קל"ח:) ועל שמירת שבת אמרו רז"ל אפילו עבד עבודה זרה וכו' מוחלין לו על כן נתתקן על ידי זה חטא העגל שזה בחינת ויקהל משה וכו' שתיכף אחר יום כיפור שנמחל להם חטא העגל צוה משה על שמירת שבת ועל מלאכת המשכן ששם התגלות כבודו יתברך בבחינת ונקדש בכבודי שנאמר על המשכן.

ועל כן בשבת מחזירין האלף אורות למשה ולשיראל הכתרים שזה בחינת הכבוד שנותנין לזקן ששכח תלמודו שעל ידי זה חוזר ונתגלה חכמתו ונמשכין מים קרים לתקן עייפות הנפש שנעשה על ידי פגם התפלה כנ"ל ועל כן אז עיקר זמן שלימות התפלה בכוונה כנ"ל. ועל כן אומרים אז בנשמת כל חי וכו' על כן אברים שפלגת בנו וכו' כדבר שכתוב כל עצמותי תאמרנה וכו' כי על ידי זה נתתקנין גם העצמות וזוכין להתפלל בבחינת כל עצמותי תאמרנה וכו' כמבואר בפנים.

גם כי אמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא היו שום אומה ולשון שולטין בהם שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט מיד ויבא עמלק. ועל כן נאמר אצל מלחמת עמלק ואתה עייף וכו' בחינת עייפות הנפש שבא על ידי התרחקות הנפש מן הכבוד שבא על ידי שפוגמין בכבוד שבת ח"ו. וכן אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שחללו בה את השבת. ועל כן בימי החורבן והגלות נאמר ראוה צרים שחקו על משבתיה ודרשו רז"ל על שבתותיה ונאמר שכח ה' בציון מועד ושבת ואז נפגם גם כבוד הזקנים בבחינת ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון. ונאמר זקנים משער שבתו שבתו דייקא. כי זה נמשך על ידי שפגמו בכבוד שבת שהוא שורש בחינת הזקנה דקדושה בחינת תליסר תיקוני דיקנא שעולים לשם בשבת קדש כידוע ועל כן כשפגמו בכבוד שבת בבחינת ומשבתותי העלימו עיניהם על ידי זה גברו העננין דמכסיין על עיינין שהם רומי רבתא ורומי זעירתא כמבואר בזוהר הקדוש וחרבה ירושלם וגלו ישראל ונתעלם כביכול בחינת פנימיות קדושת שבת ונפל על זה בחינת שכחה בחינת שכח ה' בציון מועד ושבת כנ"ל ועל כן אמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין ופירשו המפרשים ז"ל שתי שבתות דייקא שבת אחד לתקן פגם ועוון חילול שבת הראשון שגרם החרבן והגלות ואז היה זכות שמירת השבת השני מביא הגאולה היינו כי שמירת השבת האחד הראשון משתי השבתות היה בבחינת הכבוד שנותנין לזקן ששכח תלמודו שעל ידי זה חוזר ונתגלה חכמתו כנ"ל. כמו כן על ידי שמירת שבת הראשון היה חוזר ונתגלה פנימיית הארת הדעת והמוחין של שבת קדש שהיו נעלמין עד עכשיו בבחינת שכחה והיה נתתקן פגם חילול שבת ראשונה כנ"ל ואז אחר כך על ידי שמירת שבת השני במוחין שלמים ודעת גדול על ידי זה היו נגאלין ושפיר למדו רז"ל ענין זה ממה שנאמר אשר ישמרו את שבתותי וכו' וסמוך ליה והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפלתי כי על ידי זה זוכין להתפלל בכוונת הלב בבחינת אליך ה' נפשי אשא לבי אכוון ועל ידי זה בא שמחה בבחינת שמח נפש עבדך כי אליך ה' נפשי אשא וכמבואר בספר המדות שמחה אות י"ב. על ידי כוונת הלב בא שמחה.

גם כי בשבת נמשך על כל אחד מישראל. בחינת הזקנה דקדושה שהוא בחינת מוחין זכים וצחים בחינת בסבי מוחא שקיט ושכוך המבואר בפנים ועל כן כל אחד מישראל לפי בחינתו זוכה אז לבחינת שביתה ומנוחה גם במוחו ומחשבתו בחינת שבות ממחשבת עבודה. גם כי על ידי הדעת בעצמו שנמשך על כל אחד מישראל בשבת בבחינת לדעת כי אני ה' מקדשכם וכנ"ל כמה פעמים על ידי זה כל אחד בבחינת זקן זה קנה חכמה. וכשנסתלק קדושת שבת אז נסתלקין גם המוחין והדעת של שבת ונתעלמין בבחינת שכחה שזה בחינת כיון ששבת וי אבדה נפש אבידה הוא מלשון שכחה כמו מהר לאבד וכמבואר במקום אחר. כי הנפש הוא מבחינת חכמה וזכרון היפוך בחינת השכחה כמבואר במאמר דרשו סימן ל"ז. ואז גוברין העננין דמכסיין על עיינין ואז כל אחד בבחינת זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו כי הוא אינו חייב בדבר כל כך רק שזה נמשך מחמת שנסתלק קדושת שבת.

ובאמת אם היה זוכה כל אחד בשבת על כל פנים להתפלל בכוונת הלב בשלימות ולקבל הארת קדושת שבת קודש בשלימות בכל לב ונפש שאז היה הנפש קרובה אל אמה בשלימות היינו אל כבוד שבת בשלימות אז בוודאי לא היתה השכחה יכולה להתגבר כל כך גם בימי החול ועל כן התלמידי חכמים אמתיים הם נקראים בחינת שבת גם בימי החול וכמבואר בזוהר הקדוש. אך אנשים פשוטים מחמת שגם בשבת אינם זוכים להתקשר כל כך מעומק פנימיית נפשם ומחשבתם בקדושת שבת באמת. על כן בהסתלק קדושת שבת נופל שכחה והעלמה והם בבחינת זקן ששכח תלמודו לאונסו ולא עוד אלא שגורמין איזה פגם והעלמה גם לבחינת הזקנים והתלמידי חכמים בבחינת ואבדה חכמת חכמיו וכו' וכמובן בפנים. ועל ידי שמקיימין זכור את יום השבת לקדשו ודרשו רז"ל זכרהו מאחד בשבת ואמרו שם מחד בשבת לשבתא. והנה לשון זכרהו נופל ביותר על שבת שעבר שצריכין לזכור בקדושתו ולא לשכוח כנ"ל. וענין מחד בשבת לשבתא הוא לזכור ולהכין את עצמו על קדושת שבת הבא. אך באמת הכל אחד כי אי אפשר להכין את עצמו בשלימות אל קדושת שבת הבא כי אם על ידי שמקשר מחשבתו היטב לזכור בקדושת שבת העבר שכבר נפל עליו שכחה והוא להוט עדיין ומשתוקק אחר קדושתו ומזכיר את עצמו בכל פעם בנעימות קדושת שבת העבר ומתחרט מאד על שלא זכה לקבל קדושתו בשלימות יותר כנ"ל זה בחינת שנותן כבוד לזקן ששכח תלמודו שעל ידי זה נקרעין העננים ויוצאים מימי הדעת ונתחלקין לכל אחד ואחד כראוי לו כמבואר בפנים היינו שזוכה עח ידי זה להכין את עצמו בשלימות לקבל קדושת המוחין והדעת של קדושת שבת הבא באופן שלא ישכח בקדושתו לעולם וזה עיקר שלימות שמירת שבת בבחינת זכור את יום השבת לקדשו. ועל כן על פי רוב נאמר שמירת שבת בלשון שבתותי שהן שתי שבתות היינו בחינת השתי שבתות הנ"ל שעל ידי זה נשלמה בחינת שמירת שבת כראוי ואז מיד נגאלין כנ"ל.

וזה אם תשיב משבת רגלך שמרמז על עליית הרגלין אל הקדושה על ידי קדושת שבת כנ"ל עשות חפצך ביום קדשי שלא יעסוק במלאכה ועשיית חפצו בשבת כי בזה פוגם בקדושת כבוד שבת ח"ו. וזה וקראת לשבת ענג היינו בחינת הסעודות של שבת שאז השלחן והאכילה בשלימות בבחינת צדיק אוכל לשובע נפשו בחינת הנפש יתרה שזוכין בשבת. וזה בחינת שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם (ישעיה נה) וזה לקדוש ה' מכובד בחינת הכבוד הנ"ל.

וזה וכבדתו ודרשו רז"ל שישנה מלבושיו. כי הנפש מלובשת בכבוד על כן צריכין ללבוש בגדי כבוד לכבוד שבת ולכבוד הנפש יתרה של שבת. וזה מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהלוכך של חול שלא יפסיע פסיעה גסה בשבת שבזה נותן כח לבחינת המלכות דסטרא אחרא שהן רק על ידי עזות. גם כי פסיעה גסה מבלבלת המחשבה מלעיין שזה פגם כביכול בקדושת שבת שהוא עולם המחשבה בחינת זקנה דקדושה שהוא בחינת בסבי מוחא שקיט ושכיך בחינת מתינות וישוב הדעת שזה בחינת מה שהזקנים הולכין לאט ובמתינות כי אין להן מותרי מוחין ומוחם צח וצלול ומתנהגים בכל דבר במתינות בבחינת פוסעים בו פסיעה קטנה.

וזה ממצוא חפצך ודבר דבר שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול כדי שלא יפגום על ידי זה בבחינת הכבוד והנפש של שבת. כי הדבור הוא מהנפש בחינת לנפש חיה לרוח ממללא וכמבואר במקום אחר.

וכן עיקר הכבוד הוא בהדיבור וכמבואר לקמן בפנים בסימן קצ"ד. וזה אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא שזוכה לעלות עד בחינת הדיקנא קדישא כביכול ששם עיקר שלימות הארת המוחין העליונים הקדושים ושם עיקר הכבוד העליון בחינת ונגד זקניו כבוד בחינת כבוד חכמים ינחלו.

והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין היינו עליית המלכות בבחינת נה"י חג"ת חב"ד שמתחלה מעלין את בחינת הרגלין בבחינת צדק יקראהו לרגלו כמבואר בפנים ואחר כך צריכין להמשיך בחינת תיקון הידים שהן יד הגדולה ויד החזקה בשביל הולדת הנפש וגידולה שכל זה הוא גם כן בחינת תיקון המלכות והכבוד כמובן בפנים בפרט כפי המבואר בכתבים שבשבת המלכות נזדווגת להוציא נשמות חדשות היינו בחינת הולדת הנפשות הנ"ל. ועיקר שלימותה הוא כשחוזרת אל המביני מדע שזה בחינת חב"ד בחינת כי קדש הוא כידוע ובגמרא דרשו רז"ל על זה שניצול משיעבוד מלכיות היינו בחינת הכנעת המלכות דסטרא אחרא שהן רק על ידי עזות כנ"ל. גם אז תתענג על ה' מרמז על עליית המלכות אל אור הפנים שדרשו מבחינת עתיק כידוע. וזה בחינת זקן ונשוא פנים. והרכבתיך על במותי ארץ. הוא בחינת הכנעת המלכות דסטרא אחרא שלא יהיה להם אחיזה ויניקה מבחינת המלכות והכבוד דקדושה רק אדרבא יהיו נשפלים ונכנעים תחת רגליה בבחינת ואתה על במותימו תדרוך וכמו שדרשו רז"ל.

והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחינת צדקה שהוא בחינת יעקב כמבואר במקום אחר שעל ידי זה מעלין את הכבוד והמלכות כמבואר בפנים גם יעקב הוא בחינת הכבוד דקדושה שהוא שורש הנפשות כולם בבחינת כל הנפש הבאה לבית יעקב וכמבואר לקמן בפנים בסימן קפ"א. ועל כן הוא הראשון שנאמר בו שמירת שבת שהוא גם כן מבחינה זאת כנ"ל. וזה שדרשו רז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים היינו שנתפשט ונתגלה כבודו יתברך בכל העולם כולו בבחינת וימלא כבודו את כל הארץ בחינת ואתה מושל בכל המבואר בפנים שנותנין אז צדקה בכדי להעלות הכבוד והממשלה והצדקה הוא מבחינת יעקב בחינת ז"א כידוע. (ועיין בפרדס בערכי הכינוים). וזה כי פי ה' דבר. היינו כי בשבת נתתקן הדיבור (שהוא מבחינת הנפש והכבוד) כל כך עד שהדיבורים הם בבחינת דבר ה' בבחינת ואשים דברי בפיך כי כשזוכין להתפלל בכוונת הלב באמת בבחינת כל עצמותי תאמרנה אז דיבורי התפלה הם בבחינת דבר ה' כמובן בפנים במאמר על אשר מעלתם סימן מ"ח. גם כי כשמדברין בכוונת הלב והדיבור הוא מבחינת הנפש ששרשה בכבוד ובינה לבא על כן זה בעצמו גם כן בבחינת שחוזר הכבוד אל המביני מדע שבחינת המלכות עולה עד הבינה שזה בחינת על ה' כמבואר במקום אחר ואז הדיבורים הם בבחינת דבר ה' בבחינת מפיו דעת ותבונה. גם כי הלב של ישראל מלא מאלקותו יתברך וכמבואר במקום אחר ועל כן כשמקשר הדיבור אל כוונת הלב אז הדיבורים הם בבחינת דבר ה' בבחינת לך אמר לבי וכו' וכמבואר במקום אחר:

17 סימן סח סט 15 (חומר איסור כעס וגזילה) שבת הוא בחינת שורש הנפשות בחינת שבת וינפש כנ"ל כמה פעמים. גם שבת הוא שורש השפע והעשירות דמניה מתברכין כל שתא יומין ואמרו רז"ל ברכת ה' היא תעשיר זה שבת ועשירים שבשאר ארצות מפני שמכבדין את השבת.

ועל כן חמור ביותר עוון הכעס בשבת כמבואר בתיקונים ובשאר ספרים קדושים כי על ידי הכעס פוגם בנפשו ובבחינת העשירות כמבואר בפנים.

גם שבת היא בחינת בת זוגן של ישראל כמו שאמרו רז"ל כנסת ישראל יהיה בן זוגך וכמבואר במקום אחר ועל כן משם שורש העשירות הבא על ידי בת זוגו של אדם וזה בחינת כבוד שבת בחינת אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו וזה בחינת בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר וכמבואר בזוהר ויקרא דף נ"ב.

וזה בחינת אם תשיב משבת רגלך כי על ידי השבת עולה העשירות שהוא בחינת ואת היקום אשר ברגליהם אל הקדושה. ועל כן בשבת צריך ליזהר ביותר בשלום בת זוגו כמו שאמרו רז"ל. ועל כן בשבת עיקר זמן הזווג וזוכין על ידי זה לבנים תלמידי חכמים כי הבנים הם הפירות שגדילים על הענפים שהם בחינת הממון והעשירות שנמשך מקדושת שבת וזה בחינת אשר פריו יתן בעתו ודרשו רז"ל על זווג של שבת.

ועל כן אמרו רז"ל כל המוסיף בהוצאות שבת מוסיפין לו וכו' כי מאחר שמפזר ממונו לכבוד שבת בזה הוא משלים אורה ביותר כביכול כמובן גם בפנים ועל ידי זה בא לו השפעה עשירות ביותר וזהו שמבואר בתיקון כ"א דף נ"ט: מאן דגרע מענג שבת כאלו גזיל ליה שכינתא. כי זה בחינת הגוזל מחבירו ממון שבזה פוגם באור בת זוגו של הנגזל עד שלפעמים יוכל על ידי זה לגזול מחבירו גם בת זוגו ח"ו כמובא בפנים.

ועיין בכתבי האריז"ל מבואר גם כן מסוד חתן וכלה שכלול בקדושת שבת שזה בחינת תפלת ערבית אתה קדשת כנגד בחינת קידושי הכלה ותפלת ישמח משה במתנת חלקו כנגד בחינת הסבלנות והמתנות ששולח החתן להכלה ותפלת תכנת שבת וכו'. הוא סוד המשתה שעושה החתן ביום חתונתו ותפלת אתה אחד הוא סוד יחוד חתן וכלה וכו'. ומחמת שסעודת ליל שבת הוא כנגד בחינת הכלה בחינת נפש כמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים אשר משם בא שפע הממון וברכת העשירות כנ"ל על כן מבואר בזוהר יתרו דף פ"ח. ובגין כך מאן דאיהו בדרגא דמהמנותא בעי לסדרא פתוריה בלילא דשבתא בגין דיתברך פתוריה כל אינון שתא יומין דהא בהאי זימונא אזדמן ברכה לאתברכא כל שתא יומין דשבתא וכו' מובן שעיקר שפע הברכה של מזוני בגשמיות נשפע מקדושת ליל שבת היינו כנ"ל. וזה בחינת שלחן בצפון ומנורה בדרום ומטה בין צפון לדרום המבואר בתיקונים בסוד ליל שבת. שלחן בצפון זה בחינת הרוצה להעשיר יצפין בחינת העשירות שנמשך על ידי בחינת הכלה הנ"ל וכמבואר בתיקונא שבעין דף קכ"ו: ובה הרוצה להעשיר יצפין ובגין דאתתא מתמן אמרי מארי מתניתין אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו בגין דמצפון אינון ומצפון זהב יאתה וכמובן גם בפנים. מנורה בדרום זה בחינת הרוצה להחכים ידרים בחינת לב חכם לימינו בחינת התורה בחינת הרוצה ללמוד תורה בטהרה ישא אשה ואמרו רז"ל (יבמות ס"ב) השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ובלא חומה (היינו בחינת העשירות כמבואר בפנים) וזה בחינת אורך ימים בימינה [בחינת מה שאמרו רז"ל (שם דף ס"ג) אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפליים].

עושר וכבוד בשמאלה (היינו בחינת עשירות הנ"ל).

ועל כן אמרו רז"ל הרגיל בנר שבת הויין ליה בנים תלמידי חכמים כי כשנושא אשה רק לשם תורה זוכה לבנים תלמידי חכמים בבחינת וכל בניך לימודי ה' כמובן בפנים. וזה בחינת המטה שבין צפון לדרום שהוא בשביל היחוד השלם שזוכין על ידי זה לבנים הגונים שהם הפירות הטובים שגדילים על הענפים כנ"ל. וזה בחינת 'האשה נקנית בשלשה דרכים בכסף ובשטר ובביאה' 'בכסף' הוא כנגד בחינת העשירות שנמשך על ידה. 'בשטר' הוא כנגד התורה שנקראת ספר בחינת שטר. 'ובביאה' הוא כנגד בחינת הבנים שנמשך על ידי היחוד הקדוש. וזה בחינת חיי בני ומזוני במזלא תליא מלתא היינו גימל בחינות הנ"ל תלויין במזל העליון המאיר בשבת (כמבואר בזוהר הקדוש) שהיא בחינת האשה טובה שאמרו עליה רז"ל האי נמי אתרמי ליה בת מזליה.

ומחמת שצריכין ליזהר מאד שלא ליגע בממון חבירו כי הוא כנוגע ופוגם ח"ו בבת זווגו של חבירו ולפעמים אובד על ידי זה בת זוגו של עצמו כמבואר בפנים על כן אמרו רז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות (עיין בזה בטור אורח חיים סימן רמ"ב ומה שהאריכו האחרונים בזה ועיין בשולחן ערוך של הרב ז"ל מה שביאר בזה) כי אף שמצוה גדולה לענג את השבת ולכבדו כנ"ל. אבל צריך ליזהר שלא ליגע בשביל זה בממון חבירו ח"ו כי כל אחד כפי בחינתו יש לו חלק בקדושת שבת והוא בחינת בת זוגו. וכפי בחינתו כן נמשך לו ההשפעה משם ובוודאי צריך לזרז עצמו בכל יכלתו ולצמצם פרנסתו בימי החול בכדי שיוכל להוסיף איזה דבר לכבוד שבת. אבל לא לכבד את השבת בממון חבירו כי בזה יוכל לפגום ח"ו בחלק קדושת הארת שבת השייך לחבירו.

ולא עוד אלא שיוכל לאבד ח"ו גם חלקו שיש לו בהארת שבת מאחר שאינו מסתפק בהשפע שלו הנמשך מקדושת שבת ונוגע בשל חבירו אבל מי שכבר נצרך לבריות נותנין לו כל צרכיו לשבת גם כן.

וזה בחינת גודל מעלת הצדקה שנותנין על שבת כי מחמת שעל ידי קדושת שבת עולה המלכות בחינת הכלה העליונה ואז רוצין גם הקליפות לעלות עמה ולינק ממנה ח"ו והעיקר מבחינת הרגלין בבחינת רגליה יורדות מות ח"ו. ועל ידי הצדקה מצילין אותה מזה כביכול בבחינת וצדקה תציל ממות כמבואר בפנים. ועל ידי זה זוכה לקבל השפעת שבת ביותר. גם כי אולי יש אצלו ממון גזילה שבא לו על ידי חמדה שחמד לממון חבירו שעל ידי זה נפגם חלקו בהארת קדושת שבת כנ"ל ועל ידי צדקה מתקן זאת כמבואר בפנים. ועל כן פתח התנא יציאות השבת וכו' העני עומד בחוץ וכו' כי עוסקין אז בצדקה לעניים שעל ידי זה זוכין לקבל קדושת הארת שבת והשפעתה ביותר ואף על פי כן צריכין ליזהר שלא לבא על ידי זה בעצמו לחילול שבת בחינת פשט העני את ידו וכו' העני חייב. וזה בחינת יציאות השבת יציאות דייקא מלשון שאמרו רז"ל מקיש הויה ליציאה. הויה הוא הקידושין ויציאה הוא הפירוד שנעשה ביניהם חס וחלילה וכמו כן חילול שבת ח"ו הוא בחינת יציאות השבת וקבלת קדושת שבת הוא בחינת קידושין כנ"ל.

והנה אמרו רז"ל לא ניתנו שבתות אלא לדברי תורה וכמבואר בשולחן ערוך גם כן שצריכין לעסוק בתורה בשבת כי זה בחינת לב חכם לימינו הנ"ל. כי בשבת נמשך הארת הדעת והמוחין עליונים לכל אחד כי בחינתו וכנ"ל כמה פעמים. ועל כן צריכין לחדש בתורה בשבת כמבואר בזוהר הקדוש ומי שאינו בר הכי על כל פנים צריך לעסוק בדברי תורה ועל כן קורין בתורה בשבת כל הפרשה כולה בשחרית.

ובמנחה קורין גם כן בתורה בכדי להמשיך הארת התורה גם על ששת ימי המעשה. כי אף על פי שבששת ימי המעשה עוסקין במלאכה ועסק והכל הוא בכדי להשלים אור בת זוגו בפרטיית בבחינת ואנא אפלח ואשוקיר ואוזין וכו' המובא בפנים.

ומחמת שעיקר השפע קדש נמשך מבחינת אור בת זוגן של ישראל ברוחניות ובכלליות שהוא בחינת קדושת שבת כנ"ל ועל כן באמת אמרו רז"ל זכריהו מאחד בשבת אף על פי כן עיקר שורש השפע ויניקת האילן שהיא האשה יראת ה' הנ"ל הוא מהתורה שהוא בחינת בעל האשה בחינת עמודא דאמצעיתא ואורייתא מחכמה ובינה נפקת. וזה בחינת קדושת יום השבת שכלול מבחינת שבת עילאה ושבת דיומא והן בחינת רוח ונשמה של שבת קדש כמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים.

והנה מי שאינו מקיים ענג שבת מחמת שמקמץ ממונו.

אז אתהפך ליה ענ"ג לנג"ע כמבואר בתיקונים היינו שנופל לכסילות שהוא היפך הענג בחינת לא נאוה לכסיל תענוג. ועל ידי זה נתקלקל בחינת אהבה הבא מבחינת ענג שבת בחינת אהבה בתענוגים ובא עליו שנאה ומחלוקת בחינת כל ריב וכל נגע. בחינת נגע וקלון ימצא בחינת והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם גם בא על ידי זה לעניות כמבואר בתיקונים.

ועניות הוא גם כן בחינת נגע צרעת כמבואר בתיקון כ"ב דף ס"ו. וכמו שאמרו רז"ל גם כן לענין הנושא אשה לשם ממון חדש נכנס וחדש יוצא וממונם אבד ובפנים מבואר שנופל לכסילות ונעשה מזה שונאים וכו'.

ומחמת שאמרו שם (קידושין ע) על כולם אליהו כותב וכו' על כן אמרו רז"ל הובא במהרי"ל ובשל"ה הקדוש שבמוצאי שבת יושב אליהו וכותב זכיותיהן של ישראל שזכו לענג את השבת ולכבדו ועל כן מזכירין שבחי אליהו במוצאי שבת וזה שמבואר בשלחן ערוך אורח חיים סימן ר"צ שפועלים ובעלי בתים לא ימשיכו הרבה בענג אכילה ושתיה בשבת ודי להם בענג קצת שצריכין לעסוק בתורה הרבה. אבל תלמידי חכמים ימשיכו קצת יותר בענג אכילה ושתיה וכו'. היינו כי גם בענג שבת יש בחינת ימין ושמאל היינו בחינת אורך ימים בימינה בחינת הענג של עסק התורה שהוא בחינת ימין ועשר וכבוד בשמאלה בחינת הענג הגשמי של אכילה ושתיה שגם הוא מצוה וכבוד שבת. אבל מחמת שאנשים פשוטים רגילים ליפול על ידי זה לכסילות בבחינת לב כסיל לשמאלו ולבחור רק בתענוגים גשמיים גם בימי החול. על כן העיקר בשבת אצלם לעסוק בתורה שהוא בחינת המוחין עצמן בכדי שלא ליפול לבחינת מותרי מוחין בחינת שערות בשמאל. אבל התלמידי חכמים שגם המותרי מוחין בחינת שערות שלהם הם בבחינת שערות בימין בחינת שערי צדיק על כן יכולין להרבות בשבת קצת יותר בענג אכילה ושתיה כי על ידי הענג הגשמי שלהם (שגם הוא בקדושה גדולה) על ידי זה יש להם איזה שייכות והתקרבות להמון העם ועל ידי זה יכולין לפתוח גם להם שערי החכמה והמדע לקרבם להשם יתברך ועל כן דבר גדול מאד לשבות אצל צדיקים אמתיים ולאכול על שלחנם בשבת קדש ועל פי רוב מגלין אז רזי תורה ומכניסין יראת שמים בלב המון העם.

וזה שנסמך (שיר השירים ז) ראשך עליך ככרמל פירש רש"י אלו תפילין שבראש (בחינת המוחין עצמן) ודלת ראשך פירש רש"י קליעת שערך בחינת מותרי מוחין כארגמן מלך אסור ברהטים. ודרשו רז"ל ברהיטי מוחין ורש"י פירש בתלתלים שנאמר נזר אלקיו על ראשו וכו' הינו בחינת קדושת השערות. וזה מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים בחינת שני מיני ענג שבת הנ"ל ששניהם הם קדושים מאד כי אפילו ענג שבת הגשמי הוא גם כן קדוש מאד ואין יניקה ממנו להשונאים ח"ו רק אדרבא אהבה בתענוגים כי בשרשו מרמז גם ענג סעודת שבת לבחינת מוחין גדולים כמובא בכתבים וגם הממון שמפזרין על זה לכבוד שבת הוא בבחינת ביטול חמדת הממון בחינת לב חכם לימינו כנ"ל ועל כן אדרבא בסגולת ענג שבת הוא להשבית אויב ומתקנם בחינת מפלת השונאים כמבואר בפנים במאמר שאלו את ריב"ק סימן נ"ז.

וזה אם תשיב משבת רגלך היינו בחינת עליית רגלי הקדושה על ידי קדושת שבת שזה בחינת האיסור לילך חוץ מתחום שבת כמבואר בכוונות. וזה עשות חפצך ביום קדשי שלא לעסוק בעשיית חפציו כמו בחול שעוסק בזה להשלים אור בת זוגו. אבל בשבת שהוא שורש בת זוגם של ישראל בכלליות אסור לעסוק בזה כי אדרבא ממנה נשפעין כל ההשפעות כנ"ל. וזה וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד כי אדרבא צריכין לפזר ממונו על הוצאות ענג וכבוד שבת וכל המוסיף מוסיפין לו. וזה וכבדתו מעשות דרכיך שלא יפסיע פסיעה גסה שהוא בחינת רוגז וכעס ונוטל אחת ממאור עיניו בחינת ותכה מכעס עיני וזה פגם בקדושת שבת שהוא בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין. וגם פוגם על ידי זה בהעשירות כמבואר בפנים ובמאמר היכל הקודש סימן נ"ט. גם הכעס הוא מבחינת הכסילות בחינת כעס בחיק כסילים ינוח. ועל ידי זה פוגם בהעינים שהם מבחינת החכמה כמו שכתוב החכם עיניו בראשו.

וזה ממצוא חפצך ודבר דבר שלא ידבר דיבור של חול שאז יש יניקה להכסילות בבחינת קול כסיל ברוב דברים. גם על ידי פגם הדיבור בא עניות כמבואר בפנים. במאמר אנכי סימן ד'. וזה אז תענג על ה' דא עתיקא קדישא שמשם שורש העליון של יניקת האילן וענפיו ופירותיו ושם כולא ימינא ואין שם בחינת שמאל כלל כמבואר בפנים במאמר לשמש שם, סימן מ"ט.

ומשם שורש כל ההשפעות רוחניות וגשמיות בחינת חיי בני ומזוני במזלא תלין כנ"ל ועל כן דרשו רז"ל על זה שנותנין לו כל משאלות לבו היינו חיי בני ומזוני כנ"ל וזה והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחינת עליית המלכות שבליל שבת שהוא בחינת הכלה בחינת נפש שזה בחינת המשכת העשירות שהוא בחינת מלכות בחינת עשיר ברשים ימשול ובאופן שיהיה העשירות בקדושה עליונה היינו שיהיה מקושר אל החכמה בחינת בצל החכמה בצל הכסף שזה בחינת שהמלכות עולה עד חב"ד היינו כנ"ל.

ועל כן דרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו מאחיזת הסטרא אחרא והכסילות שהוא בבחינת מלך זקן וכסיל.

וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א בחינת עמודא דאמצעיתא בחינת התורה שממנה בא הנקת האילן הקדוש שהוא בחינת האשה יראת ה' הנ"ל ויעקב זכה בשלימות לזווגים דקדושה ולעשירות ולבנים הגונים.

ועל כן אמרו רחל ולאה כי כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו היינו כי העשירות הוא מאור נפשם והוא בחינת הענפים שעליהם גדילים הפירות שהם הבנים וזה ועתה את כל אשר יאמר אליך אלקים עשה. היינו כי לא היה בבחינת דנושא אשה לשם ממון ח"ו. רק שנשאם לשם שמים לשם קיום התורה. ועל ידי זה בעצמו זכה לבנים הגונים כל כך ולא היה פסול במטתו רק בבחינת וכל בניך לימודי ה' המבואר בפנים. וזה בחינת נחלה בלי מצרים שדרשו רז"ל היינו בחינת שלימות העשירות דקדושה שאינו סחר לו כלום כמבואר במפרשים ז"ל. כי על ידי שהעשירות מקושר אל החכמה בבחינת לב חכם לימינו על ידי זה אינו חסר לו כלום בחינת דעת קנית מה חסרת. ועל כן נאמר אצלו וכי יש לי כל היינוכנ"ל. זה כי פי ה' דיבר היינו כי קדושת שבת הוא בחינת שלימות הדיבור דקדושה בחינת מלכות פה כנ"ל כמה פעמים. שזה בחינת נפש בחינת לנפש חיה לרוח ממללא ומשם באים כל ההשפעות בבחינת ויברך אתכם כאשר דבר לכם כמבואר בפנים במאמר ואתם תהיו לי וכו' סימן ל"ד. וזה בחינת כסף נבחר לשון צדיק ואמרו רז"ל לשון חכמים מעשיר והדיבור הוא בחינת התגלות הדעת והחכמה בבחינת כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה:

17 סימן ע 15 (ויהי ביום השמיני) שבת הוא בחינת הצדיק יסוד עולם כמבואר בזוהר הקדוש והוא בחינת הצדיק אשר הוא רק יחיד בעולם. בבחינת ימים יוצרו ולו אחד בהם זה שבת.

ויש לו כח המושך להמשיך הכל אליו ועל כן נקרא חמדת הימים כי כל הימים וכל הנבראים כולם משתוקקים ונכספין לקדושת שבת בבחינת ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה וכו' ואפילו הקב"ה בעצמו כביכול נכסף אליה כמו שאמרו רז"ל. והוא בבחינת ענוה ושפלות בחינת שבו איש תחתיו הנאמר בשבת וכמבואר במקום אחר. וממנו נמשכין כל ההשפעות לעולם. וההוצאה שמפזרין על ענג וכבוד שבת הוא בבחינת צדקה לעניים כמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים. והוא בבחינת זריעה בחינת זרעו לכם לצדקה כמו כשזורעין על ארץ טובה היא מצמחת תיכף כפל כפלים. כמו כן לענין הוצאת שבת כל המוסיף מוסיפין לו והוא בבחינת כגנה זרועיה תצמיח כמבואר בתיקונם תיקון תשסרי דף ל"ח. גם על ידי קדושת שבת נמשך כביכול השראת שכינת אלקותו יתברך על ישראל כמבואר בזוהר ויקרא דף קע"ט דבגין כך לא זזת שכינתא מישראל בכל שבתות וימים טובים וכו'.

וזה בחינת לעשות את השבת לדרתם כתיב לעשות דירה נאה לשכינה וכו' כמו שאמרו רז"ל. ועל כן נסמך שבת אצל מקדש ומשכן. כי השראת שכינתו יתברך במשכן ומקדש הכל נמשך על ידי קדושת שבת ועל כן אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא שחללו בה את השבת ועל כן דבר גדול לשבות אצל צדיקי אמת כי הם בחינת הענפים של שבת בפרט כשזוכין לשבות אצל הצדיק יסוד עולם שהוא בעצמו בחינת קדושת שבת ואז יכולין לקבל על ידו הארת קדושת שבת בשלימות גדול עד שיזכה גם כן לבחינת השראת השכינה ולכל הנ"ל.

וזה בחינת ויקהל משה את כל עדת ישראל. כי משה הוא הצדיק יסוד עולם שהוא בחינת שבת כנ"ל כמה פעמים. ועל כן היה לו כח להקהיל את כל ישראל ולמושכם אליו בכח המושך שלו ואז צוום על מלאכת המשכן ושמירת שבת. וזה לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת כי האש טבעו להגביה עצמו למעלה ההיפך מבחינת העפר שיש לה כח המושך על ידי בחינת הענוה והשפלות ובמקדש ומשכן היה כח המושך כל כך עד שירדה אש מן השמים לשם היפך מטבעו וזה שכתוב (ירמיה י"ז) והיה אם שמוע וכו' ולקדש את יום השבת ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' היינו בחינת הכבוד והגדולה שנמשך על ידי זה הצדיק יסוד עולם בחינת שבת שמשם מקבלים כבודם כל הראשים והממונים והמלכים כמבואר בפנים וזה סוד כבוד שבת ואם לא תשמעון אלי וכו' והצתי אש בשעריה וכו' בחינת אש הנ"ל שהוא ההיפך מבחינת כח המושך כנ"ל.

וזה בחינת הנפש יתרה שזוכה האדם בשבת הכל על ידי גודל כח המושך של קדושת שבת שעל ידי זה השכינה שהוא בחינת סוכת שלום פורשת כנפיה על ישראל ועמה יורדין נשמות הצדיקים לשרות עם ישראל וכן מלאכי מעלה כמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים וזה שאמרו רז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש. היינו כי בהסתלקות קדושת שבת שהוא בחינת כח המושך ואז מתחיל שליטת כח המכריח. אזי על כל פנים צריכין להזכיר את עצמו בכל פעם בנעימות קדושת כח המושך שזה בחינת הנפש יתרה של שבת כנ"ל ולהתגעגע אחריה. וזה גם כן בחינת מה שאמרו רז"ל זכרהו מאחד בשבת היינו כנ"ל. ואז על ידי התגברות כח המכריח ועל ידי שהאדם מתגבר את עצמו בכל פעם לזכור בכח המושך ולהשתוקק אליו ולחזור ולמשוך את עצמו אחריו על ידי זה דייקא מבררין כל הבירורים הקדושים שנעשין על ידי עובדין דחול ותיכף כשמגיע קדושת שבת השני אז מתגבר הכח המושך ביותר ואז כל הבירורים הנ"ל עולם למקומם ומנוחתם בשלימות וזוכה אז לקבל קדושת הנפש יתרה של שבת בשלימות יותר גדול. וזה שאמרו רז"ל בזוהר ויקרא דף קע"ט הנ"ל בגין כך לא זזת שכינתא מישראל בכל שבתות וימים טובים ואפילו בשבתות (נ"א ביומי) דחול אלא דאיהו סוגרת ומסוגרת בהון. כי על ידי שמקיימין זכור את יום השבת זכרהו מאחד בשבת כנ"ל. שזה בחינת שממשיך קדושת שבת גם על ששת ימי החול על ידי זה ממשיך השראת השכינה כביכול גם בימי החול וזה בחינת שבתות דחול אלא דאיהו סוגרת ומסוגרת בהון היינו שנעלם אז כח המושך על ידי התגברות כח המכריח אבל באמת גם בכח המכריח בעצמו מלובש בו החיות של בחינת כח המושך ועל כן על ידי השתוקקות שמשתוקקין ומתגעגעין וממשיכין עצמן אחר כח המושך גם בששת ימי החול על ידי זה נעשין בירורים קדושים דייקא על ידי שיתוף שני הכוחות הנ"ל כח המושך וכח המכריח וכמבואר בזה הרבה בליקוטי הלכות ואז גם המלאכות ועסקים של חול הם בבחינת מלאכת המשכן שמאיר בהם בחינת השראת השכינה כביכול כנ"ל.

וזה מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת ראשי תיבות למש"ה כי משה הוא הצדיק יסוד עולם בחינת שבת כנ"ל. וזה טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון היינו להמשיך עצמו באמת אחר כח המושך המאיר בשבת ולהודות ולזמר לשמו יתברך שהוא עיקר כח המושך כמו שכתוב לשמך ולזכרך תאוות נפש וזה להגיד בבוקר חסדך היינו בעת התגלות אור הקדושה אז צריכין להגיד את חסדיו יתברך שהן בבחינת כח המושך בחינת משוך חסדך לידועיך ואמונתך בלילות אפילו בעת החשכות וההעלמה שמתגבר כח המכריח שזה בעצמו בחינת חשך מלשון מניעה כמו ולא חשכת וכו'.

וכמבואר במקום אחר. צריכין אז גם כן לדבר דיבור אמונה ולהמשיך את עצמו אליו יתברך ולהאמין כי בכח המכריח בעצמו מלובש בו גם כן החיות של כח המושך. והתגברות כח המכריח אינו אלא לפי שעה כרגע קלה בשביל כח הבחירה ותיכף כשיפסוק כח המכריח יתגבר כח המושך ביתר שאת. וזה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור. כי ניגון דקדושה יש לו כח המושך מאד להמשיך לב האדם להשם יתברך וכמבואר במקום אחר. ונעימות הניגון הוא בחינת התבררות הרוח שזה בחינת הבירורים הקדושים שנעשין דייקא על ידי שיתוף שני הכחות הנ"ל.

וזה כי שמחתני ה' בפעלך במעי ידך ארנן. כי כלל הבריאה נעשה גם כן על ידי בחינת שני הכחות הנ"ל שזה סוד הצמצום של החלל הפנוי שהוא בחינת הסתרת אורו יתברך שזה בחינת כח המכריח והמשכת אורו יתברך לתוך בחינת הכלים בשביל התגלות והתהוות כל הבריאה וזה מה גדלו מעשך ה' עשיה הוא בחינת כח המכריח שנעלם שם מאד אור אלקותו יתברך מאד עמקו מחשבותך כי גם שם נעלם חיות המחשבה העליונה שהוא בחינת כח המושך שזה בחינת שבת שהוא עולם המחשבה כידוע. וזה איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און. כי עיקר גידול כל הצמחים הוא על ידי כח המושך שיש בעפר כמובן בפנים. כי הכח המושך מושך לעצמו את הכל וממשיך חיות והשפעה לכל. ועל כן הכסיל שהוא רחוק מחכמה אמתיית דקדושה שהוא בחינת כח המושך בחינת ומשך חכמה מפנינים וכמבואר במקום אחר על כן הוא מתפעל מהצלחת הרשעים. כי הלא הם בוודאי מבחינת כח המכריח ואם כן מהיכן מקבלים כח לפרוח ולציץ בהצלחה גדולה כל כך. מאחר שרחוקים כל כך מקדושת כח המושך. אבל באמת גם בכח המכריח בעצמו מלובש בו החיות של כח המושך שזה בעצמו בחינת מאד עמקו מחשבותך מאד הוא סטרא דמותא כמבואר במקום אחר וכמו שאמרו רז"ל וגם שם יש בחינת חיותו יתברך רק שהחיות שנמשך אל בחינת כח המכריח הזה הוא לרע לו. היינו בכדי לברר על ידי זה הנצוצות הקדושים כידוע ואז בלע המות לנצח ויתבטל בחינת הרע של כח המכריח לגמרי ויומשכו הכל אחר כח המושך. וזה בפרוח רשעים כמו עשב וכו'. כי הצלחתם וגידולם הוא רק כמו עשב שהוא לשעה קלה בבוקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש. וגם זה הוא רק בשביל מפלתם להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על העליונה כי כח המושך דקדושה גדול ותקיף מאד ולעולם ידו על העליונה כי כולם כבגד יבלו וכו' ואתה הוא ושנותיך לא יתמו וכו' וזה כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און ותרם כראם קרני וכו' היינו כנ"ל. בקמים עלי מרעים (בחינת התגברות כח המכריח) תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ודרשו רז"ל מה תמר וארז לבם מכוונין למעלה וכו' מה תמר וארז יש להם תאוה כך צדיקים יש להם תאוה ומה תאוותם השם יתברך וכו'. מה תמר עושה פירות וכו' מה ארז גזעו מחליף וכו'. היינו שהצדיקים שנמשכים באמת אחר כח המושך דקדושה שזה בחינת לבם מכוון למעלה ויש להם תאוה והשתוקקות גדול להשם יתברך על ידי זה מקבלים כח הגודל וכח הצומח וגידוליהם מתקיימים לנצח וגזעם מחליף ועושין פירות.

שתולים בבית ה' ששם עיקר שיתולם שרשם ונטיעתם בקדושת כח המושך. בחצרות אלקינו יפריחו היינו שאפילו החיצוניות שלהם (אכילה ושתיה וכיוצא) שהם בחינת חצרות הוא גם כן בקדושה גדולה ועל ידי זה דייקא נכלל הטוב שבבחינת כח המכריח גם כן בקדושת כח המושך ונעשה מזה פרחים ופירות נפלאים דייקא משיתוף שני הכחות הנ"ל שזה בחינת מה שהצדיקים זוכין בשעת אכילתם וסעודתם דייקא להארת הרצון מופלא ומופלג מאד וכמבואר מזה במקום אחר.

וזה להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו כי הכל ישר ונכון נאמן ואהוב וכו' כי ישר דבר ה' וכו'.

וזה ה' מלך גאות לבש וכו' זה בחינת כח המושך ששם עיקר המלכות והגדולה כמבואר בפנים. וזה אף תכון תבל בל תמוט כי על ידי בחינת הכח המושך הזה מתקיים העולם ותולה באמצע אורו יתברך כביכול ונכסף ונמשך אליו יתברך מכל צד וכמבואר באור החיים על פסוק ויכלו השמים וכו' עיין שם בנעימות דבריו הקדושים. או יאמר ה' מלך גאות לבש שהלביש וצמצם גאוותו ועוזו יתברך (וכמבואר לקמן בפנים בסימן רי"ט) וזה בחינת כח המכריח כנ"ל והכל בשביל קיום העולם. כי בכח המושך לבד לא היה מקים כביכול לבריאת העולם והיו הכל נמשכין אליו יתברך עד שהיו מתבטלין ממציאותם לגמרי. וזה אף תכון תבל בל תמוט. וזה נכון כסאך מאז מעולם אתה כי אף על פי כן כח המושך קודם לכל ואחרון לכל בחינת אני ראשון ואני אחרון בבחינת אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור. ועל כן אף על פי שנשאו נהרות ה' היינו כמו שפירש רש"י אף על פי שהאומות עכו"ם נשאו קולם והם רק מבחינת כח המכריח דסטרא אחרא.

וזה ישאו נהרות דכים פירש רש"י עומקם וכו' כי הכח המכריח דסטרא אחרא מתגבר בכל פעם ביותר עד שנתגלה בכל פעם ביותר עומק הרע שבו שרוצה לעקור את האדם לגמרי ולהפרידו ממנו יתברך ח"ו וזה מקולות מים רבים אדירים וכו' אדיר במרום ה' כמו שפירש רש"י ידו תקיפה עליהם כי אף על פי כן הכח המושך תקיף ואדיר ובוודאי יגמור את שלו וזה עדותיך (והבטחותך) נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים כי בוודאי יחזור ויבנה הבית המקדש ויתגלה קדושתו שיש בו כח המושך להמשיך שכינת אלקותו יתברך וזה יהיה לאורך ימים לא כמו כח המכריח שהוא רק לפי שעה כנ"ל. וכן אף על פי שלדעת האדם השפל נדמה לו כי זה כבר ימים ארוכים הרבה שגבר כח המכריח ועד מתי קץ הפלאות אף על פי כן אם יתמהמה חכה לו.

וצריכין לידע ולהאמין שכל מה שמתארך הקץ ביותר בוודאי על ידי זה דייקא יוגמר התיקון בשלימות נפלא יותר ויותר כי בוודאי כח המושך יגמור את שלו בתכלית השלימות ודייקא על ידי התגברות כח המכריח כנ"ל וזה שאמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי שבת הוא בחינת כח המושך ואחר שבת מתגבר כח המכריח ואז צריכין להתחזק ביותר להמשך גם אז אחר כח המושך בכל כחו ויכלתו. ועל ידי זה זוכה לברר בירורים ולקבל הארת קדושת כח המושך בשבת השני בשלימות יותר ועל ידי זה דייקא תבא הגאולה כנ"ל.

וזה שמתחיל שיר השירים שכולו דיבורים של גיעגועים וכיסופין והשתוקקות אחרי הכח המושך. וזה שיר השירים אשר לשלמה למלך שהשלום שלו שזה בחינת קדושת שבת כידוע. וזה משכני אחריך נרוצה וכו' היינו התעוררות כח המושך ומבטיח לו שבוודאי נרוץ אחריו עם שני הכחות כי גם כח המכריח יוכלל בקדושת כח המושך כנ"ל. וזה שהתחיל משכני בלשון יחיד וסיים אחריך נרוצה בלשון רבים. וזה בחינת ולעבדו בכל לבבכם בשני יצריכם ומרבה לבאר בענין זה בכל הספר וסיים מי יתנך כאח לי וכו' שימני כחותם על לבך וכו' כי עזה כמות אהבה וכו'. כי כל מה שהאהבה מתעוררות ביותר שהיא מבחינת כח המושך מתעורר כנגדו ביותר הקנאה של בחינת כח המכריח רק שכח המושך גובר כל כך עד שאדרבא כל מה שכח המכריח מתגבר ביותר אזי ישראל מתגברין באהבה והשתוקקות יתרה ביותר כי המניעה הוא רק בשביל החשק וכמבואר במקום אחר.

וזה רשפיה רשפי אש שלהבת יה בחינת השלהובא דאשא שיורד בערב שבת ומכוה ראשי הקליפות שהם מבחינת כח המכריח דסטרא אחרא כי מהאש יצאו ואש תאכלם כי המכריח הוא מבחינת אש שהוא היפוך בחינת עפר כנ"ל ואז אש דקדושה מכריח את טבעו לירד למטה ומכניע אותם. וזה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה בחינת הנהרות הנ"ל אם יתן איש וכו' אחות לנו קטנה ושדים אין לה ומבואר בכתבי האריז"ל ושדי"ם ראשי תיבות ש'מאל ד'וחה י'מין מ'קרבת היינו בחינת שני הכחות הנ"ל, שבקדושה צריכין שניהם. אבל צריכין להיות אומן וחכם גדול לזה לכוון את המשקל ולילך בדרך הממוצע להשתמש עם כח המושך בשעתו ובמקומו ועם כח המכריח בשעתו ובמקומו. כי כל זמן שאין זוכין לדעת שלימה אזי צריך להרחיק עצמו מקצה האחד עד קצה השני לגמרי. כמבואר בהלכות דעות וכמובן בדבריו ז"ל שזה בחינת בשעת הגזירה אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור. וזה אחות לנו קטנה שאינה שלימה בדעת עדיין ושדים אין לה היינו שאינה יכולה לכוון המשקל בענין השני כחות הנ"ל להשתמש בהם בבחינת שמאל דוחה וימין מקרבת מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה פירש רש"י כשהאומות עכו"ם יתלחשו עליה להכחידה היינו כשירצה הרע של כח המכריח דסטרא אחרא להתגבר עליה ולהכחידה לגמרי ח"ו.

אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף אם תהא חזקה כחומה שתמסור נפשה על כל דבר בכדי שלא תלכד חס וחלילה ברשת הכח המכריח אזי נבנה עליה טירת כסף היינו שימשיכו עליה הארת כח המושך ביותר עד שתזכה לכסופין חזקים מאד אחרי השם יתברך וזה שפירש רש"י נבנה לה עיר הקודש ובית הבחירה ששם עיקר הכח המושך ושם מתגברין הכיסופין דקדושה ביותר בבחינת תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים. ואם דלת היא וכו' ואומרת כנסת ישראל אני חומה וכו' אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום היינו שזכתה בשלימות להתדבק בכח המושך שהיא בחינת שבת שלום כנ"ל.

וזה אם תשיב משבת רגלך כי בחול ששולט כח המכריח אזי עיקר התגברותו על בחינת הרגלין בבחינת רגליה יורדות מות ומונע מלילך ולרוץ אחר כח המושך דקדושה בבחינת אחריך נרוצה וזה בחינת פרש רשת לרגלי. אבל בשבת עולין הרגלין אל הקדושה.

וזה עשות חפצך ביום קדשי שימנע מעשיית חפציו של חול שיש בהם אחיזת כח המכריח רק יעסוק בחפצי שמים בבחינת כי אם בתורת ה' חפצו וכתיב במצוותיו חפץ מאד וכתיב ועבדה בלב שלם ונפש חפצה.

וזה וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד. כי בשבת שמאיר הכח המושך אז תענוגי הגוף יקרים וקדושים מאד כנ"ל וגם שם עיקר הכבוד כנ"ל וזה וכבדתו מעשות דרכך שלא יפסיע פסיעה גסה בשביל דבר הרשות אבל בשביל דבר מצוה מצוה לרוץ גם בשבת כמו שאמרו רז"ל. כי זה בחינת אחריך נרוצה אבל לא לרוץ ולמשוך אחר דבר הרשות שיש בו אחיזת הכח המכריח. וזה ממצוא חפצך ודבר דבר שלא ידבר דיבור של חול. כי עיקר התגברות הכח המושך דקדושה הוא על ידי שירגיל את עצמו לדבר תמיד דיבורים קדושים בבחינת כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו כי הדיבור יש לו כח גדול לעורר את לב האדם לימשך אל השם יתברך. על כן צריכין ליזהר בשבת על כל פנים מלדבר דיבורים של חול רק דיבורים קדושים שהם בבחינת קדושת שבת בחינת כח המושך דקדושה. וזה אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא ששם שורש הארת הרצון העליון בחינת ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה שזה בחינת שורש כח המושך דקדושה. ומחמת שמבחינת כח המושך שורש כל ההשפעות טובות על כן דרשו רז"ל על זה שנותנין לו כל משאלות לבו.

וזה והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחינת עליית המלכות. כי שם שורש כל הכבוד והמלכות. ובגמרא דרשו על זה שניצול משיעבוד מלכיות שהם רק מבחינת כח המכריח בבחינת היו צריה לראש. והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א שהוא עמודא דאמצעיתא שמחבר השני הכחות יחד היינו הכח המושך שהוא בחינת חסד ואהבה בבחינת בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. עם בחינת כח המכריח שהוא בחינת דין. ויעקב בחינת תפארת עמודא דאמצעיתא הוא כלול משניהם ועל ידם גומר כל הפעולות ומדות טובות. וזה בחינת עולמי עולמי וכו' מי בראך וכו' יעקב בראך כי הבריאה היתה על ידי שיתוף שני הכחות יחד כנ"ל וזה שדרשו רז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים כי אז נתבטלין כל המיצרים מאחר שכח המכריח עצמו נכלל בקדושת כח המושך.

וזה כי פי ה' דבר כי שבת הוא בחינת קדושת הדיבור בשלימות כנ"ל כמה פעמים בשם הזוהר הקדוש וזה בחינת הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש לה' וכו' ודבר ה' בוודאי יש לו כח המושך גדול ונורא מאד בבחינת נפשי יצאה בדברו עד שעל ידו יתבטל כל אחיזת הרע שבכח המכריח שממנו הצלחת הרשעים כנ"ל שזה בחינת יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם ונאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר ונאמר ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו בחינת התגברות כח המכריח על יוסף הצדיק יסוד עולם שהוא בחינת כח המושך עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו שלח מלך ויתירהו וכו' היינו כנ"ל. ויוסף הצדיק הוא גם כן בחינת שבת כמבואר בזוהר הקדוש:

!!a!!!סימן עא !!!0!!! מענין זה מבואר קצת למעלה בסימן סג.