סימן סא-חדי ר"ש

מבואר לעיל בקונטרס זה בסימן נ"ז שבשבת נמשך בחינת תיקון אמונת חכמים ועל כן על ידי זה יוצא משפטינו לאור וזוכין לתיקון המשפט שזה בחינת ואת משפטי שמרו ועשו אותם ואת שבתותי קדשו (יחזקאל כ) כי שבת הוא גם כן בחינת משפט עמדוא דאמצעיתא שמכריע בין ימין ושמאל. שזה בחינת מה שמובא בתיקון י"ט דף מ' ב'-תרין דרועין גדולה וגבורה ת'-תפארת וכו'. וזה גם כן בחינת מה שאמרו רז"ל רביעי חמישי ששי קודם השבת. ראשון שני שלישי הם בתר שבתא וכמובן גם במגלה עמוקות אופן רמט. ועל כן לא ניתנו שבתות אלא לדברי תורה כי אז עיקר שלימות הלימוד להוציא ממנו משפטי אמת והנהגות ישרות כל אחד לפי בחינתו. כי עיקר המשפט הוא על ידי המוח. והמוח הוא לפי המזון וכמבואר בפנים.

ועל כן בשבת שאז עיקר שלימות המוחין כנ"ל כמה פעמים וכן אז האכילה והמזון גם כן כולו קודש כמבואר בפנים בסימן נ"ז הנ"ל. ואז נמשך גם כן בחינת תיקון אמונת חכמים בשלימות שעל ידי כל זה זוכין לתיקון המשפט. ועל כן הנסמך שצריך לקבל סמיכה מהרב האמת בכדי לקבל על ידי זה רוח חכמה שיוכל לשפוט ולהנהיג את ישראל על ידי זה במשפטי אמת והנהגות ישרות על כן מסוגל ביותר לקבל סמיכה ממנו בשבת קדש שזה בחינת מה שיהושע קיבל הסמיכה ממשה רבינו ליו השלום בשבת קודש כמו שכתוב בפרשת האזינו ויבא משה וידבר וכו' הוא והושע בן נון פירש רש"י שבת של דיוזגי היתה העמיד לו משה מתורגמן ליהושע שיהא דורש בחייו וכו' שזה בחינת הסמיכה כמו שפירש רש"י בפרשת פנחס גם על ידי קדושת שבת נתחזק כתב ידינו כי היד כותבת הוא בחינת תפארת כמבואר בתיקונים וכן העט והקולמוס הוא גם כן בחינת תפארת והקלף והנייר הם בחינת מלכות. (ועיין בפרדס בערכי הכינויים) ושורש האותיות הן בחכמה וכמבואר בפנים. וזה בעצמו בחינת קדושת שבת קודש שהוא בחינת מלכות ונמשך בשרשה מבחינת קדש שהוא בחינת חכמה שזה בחינת ושמרתם את השבת כי קדש היא וכמבואר בכתבים. וזה גם כן בחינת שבת עילאה ושבת דיומא ושבת דלילא המבואר בזוהר הקדוש וזה בעצמו גם כן בחינת אמונת חכמים על ידי שנמשך קדושת הארה של החכמה אל האמונה שהוא בחינת מלכות וכמבואר במקום אחר. ואפשר שזה בחינת מה שחשבו רז"ל בין הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות הכתב והמכתב והלוחות וכמו שפירש רש"י (פסחים נד) הכתב הוא צורת האותיות והמכתב הוא העט והחרט וכו' היינו ג' בחינות הנ"ל (ואף שהלוחות הם מבחינת נצח והוד מכל מקום יש ליישב וכמובן בפרדס ובכתבי האריז"ל) וזה בחינת ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת וכו'.

גם על ידי קדושת שבת נמשך קדושת ארץ ישראל. כי קדושת ארץ ישראל נמשך משבת קדש והנשמה יתרה של שבת נקראת ארץ ישראל אדמת קודש כמבואר בתיקון הא מתיקונים אחרונים וכנ"ל כמה פעמים ועל כן על ידי שמירת שבת קדש וכל אחד קונה שביתה במקומו על ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל על המקום הזה ואז אין יכולין לגרש ולטלטל אותו ממקומו וניצולין ישראל מגזירת גירוש וזה בחינת שבו איש תחתיו (ועל ידי זה) אל יצא איש ממקומו שלא יצטרכו להיות מטולטלים ומגורשים ממקומם ח"ו כנ"ל.

וזה בחינת (יחזקאל כ) ולזרות אותם בארצות יען וכו' ואת שבתותי חללו. ומחמת שקדושת ארץ ישראל נמשך מקדושת שבת וכשפוגמין ח"ו בקדושת שבת על ידי זה כובשין העכו"ם את ארץ ישראל ומגרשין את ישראל משם שזה בחינת מה שאמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שחללו בה את השבת וכו' ועל שביזו בה תלמידי חכמים היינו שפגמו באמונת חכמים (שנשלמת גם כן על ידי קדושת שבת כנ"ל) ועל ידי זה נחלש גם כן כתב ידינו ונותנין תוקף לכתב שלהם. ועל כן אמרו רז"ל והובא גם כן בשולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ו. קונין בתים מעכו"ם בשבת בארץ ישראל וחותם ומעלה בערכאותיהם וכו' והתירו זאת משום ישוב ארץ ישראל כי בזה שמוציאין קדושת ארץ ישראל מיד העכו"ם ומחזירין אותה ליד ישראל ובכח הכתבים שלהם ומשפטיהם דייקא על ידי זה מחזירין הכח של הכתב שלנו שנפל ביניהם על ידי פגם המשפט שנמשך על ידי פגם אמונת חכמים שזה בחינת פגם בקדושת שבת קדש ואז נמשך בחינת לעשות בהם משפט כתוב וכמבואר בפנים.

גם על ידי קדושת שבת זוכין ישראל לסוד העיבוד שנאמר עליו כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים שמראין את החכמה רק לעיניהם בכדי שידעו שסוד זה הוא אצלינו ואין מודיעים להם עצם סוד החכמה וכו' כמבואר בפנים. כי אמרו רז"ל (ביצה טז) כל המצוות ניתנו לישראל בפרהסיא ושבת ניתן להם בצנעא שנאמר ביני ובין בני ישראל וכו'. אי הכי לא ליענשי עכו"ם עליה. שבת אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו איבעית אימא וכו' נשמה יתרה לא אודעינהו וכו' וגם ידוע כי קדושת שבת נמשך מחכמה ובינה שזה בחינת כי קודש הוא וכמבואר בכתבים. נמצא שקדושת שבת הוא בבחינת כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. לעיני העמים דייקא כנ"ל. כי אף על פי שיודעים גם כן מקדושת שבת. אבל עצם קדושת שבת ניתן בצנעא ובסוד רק לישראל לבד ולא אודעינהו לעכו"ם כנ"ל.

כי עיקר תהלוכות הגלגלים נמשך גם כן מקדושת שבת כנ"ל בקונטרס זה בסימן ל"א. בפרט כפי המבואר בכאן שמחמת שהגלגלים מתנהגים על ידי שכליים שהם המלאכים וכו' וכל אלו השכליים מקבלים מהמנהיג הכולל שהוא הנשמה ששופעת השכל בהם בבחינת ונשמת שדי תבינם. וכולם מתנהגים על ידה ועל כן הנשמות הגדולות בקיאין בסוד העיבור ותהלוכות הגלגלים כי מי יודע הנהגתם כמו המנהיג. וזה ידוע כי שבת הוא מקור כל הנשמות בבחינת שבת וינפש כמבואר בזוהר הקדוש ובספר הבהיר. ושבת הוא בחינת שדי כידוע וכנ"ל כמה פעמים. וזה בחינת ונשמת שדי (דייקא) תבינם כי הנשמה מקבלת מבחינת שדי בחינת שבת ומשפעת חכמה ובינה להשכליים. שהם המלאכים המנהיגים הגלגלים. (ועיין מעין זה בברית מנוחה דרך ואו בסוד ויתרם תאכל חיית השדה וכו') ועיקר הארת הנשמה בתכלית השלימות הוא בשבת קדש שזה בחינת הנשמה יתרה שזוכה כל אחד לפי בחינתו. ועל ידי זה זוכין ישראל לסוד העיבור וקידוש החודש וחישוב תקופות ומזלות בשלימות. ועל כן נסמך וביום השבת לענין ובראשי חדשיכם וכן בכמה מקומות נסמך שבת לחדש וכמבואר מזה גם בזוהר הקדוש. כי עיקר קביעות החודש ועיבור השנה נמשך על ידי קדושת שבת. ועיקר קביעות כל הרגלים ומועדים תלוי גם כן בסוד העיבור הנ"ל. ועל כן שבת הוא תחלה למקראי קדש. והגלגלים נקראים שמים כמבואר בפנים.

וזה בחינת השמים מספרים וכו' שאומרין בשבת וכמבואר בזוהר הקדוש ומובא לעיל בסימן נ"ו.

שהשמים בשרשם העליון מקבלין הארה חדשה ונציצו עילאה בשבת קדש היינו כנ"ל. ומחמת שאלו הנשמות צריכין שיהיו להם גופים זכים וקדושים שיהיו נתרקמים בבחינת אוירא דארץ ישראל מחכים ועל כן עיקר זמן קדושת הזווג הוא בשבת. ועל ידי זה ממשיכין נשמות קדושות להבנים וכמבואר בזוהר הקדוש. כי הטפה זרעיית זכה וקדושה אז בבחינת ארץ ישראל על ידי קדושת שבת קדש. ואז הגוף שנתרקם מטפה זו יכול לקבל נשמה גדולה ובהירה ביותר ועל ידי זה זוכה לידע מסוד העיבור כמבואר בפנים.

גם על ידי קדושת שבת זוכין לעצה שלימה כי מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה ושבת הוא בחינת לב כנ"ל כמה פעמים גם הוא בחינת עולם הנשמות ואז זוכה כל אחד לנשמה יתרה שזה בחינת ונשמת שדי תבינם ועל ידי זה נתתקן עצתו בבחינת ואיש תבונות ידלנה. ועל ידי פגם אמונת חכמים ופגם חילול שבת ח"ו על ידי זה נפגמה העצה. כי הטינופות של המותרות עולה אל הלב בבחינת העלו גילוליהם על לבם כמבואר בפנים וזה שכתוב (יחזקאל כ) ואת שבתותי חיללו כי אחרי גילוליהם לבם הולך. ומחמת שהמחלוקת הוא בחינת מי מריבה והוא בחינת מים טהורים המטהרים מזאת הטינופות והמותרות על כן נאמר (נחמיה יג) ואריבה את חורי יהודה ואומרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת וכו'. ואפשר שזה היה גם כן סיבת הגזירות שגזרו העכו"ם כמה פעמים לחלל את השבת ח"ו וזה היה בחינת מחלוקת על ישראל על ענין שמירת שבת וישראל מסרו נפשם על זה ושמרו דייקא את השבת במסירות נפש עצום כמו שאמרו רז"ל וזה היה בחינת תשובת המשקל לפגם חילול שבת. ועל כן מבואר בכוונות שגם עתה צריכין לכוון בתיבות ועל מנוחתם יקדישו את שמך לקבל על עצמו אז מסירות נפש.

וזה בחינת יכירו בניך וידעו כי מאתך הוא מנוחתם וכו' כי כמו שעל ידי המחלוקת צריכין להתעורר לשוב בתשובה על פגם אמונת חכמים ועל ידי זה נחשבים בעיניו בכל פעם ביותר הספרים הקדושים שנתחברו על ידי החכמים שהם בחינת התורה שבעל פה. כמו כן כל מה שהסטרא אחרא עומדת ח"ו נגד קדושת שבת הן בכלל על ידי גזירת העכו"ם ח"ו כנ"ל והן בפרט כשנזדמן להאדם ח"ו סיבות כאלו שיוכל לבוא על ידם לידי חילול שבת (ואינם בשביל פיקוח נפש ח"ו) אז צריך להתעורר ולעמוד נגדם בבחינת מסירות נפש ולבלי להשגיח עליהם רק אדרבא להתעורר על ידי זה לשוב באמת על שפגם ח"ו באיזה פעם בקדושת שבת ועל ידי זה נחשב בעיניו ביותר קדושת שבת וזוכה לטעום ולידע ולהרגיש מפנימיות קדושת שבת ביותר בבחינת יכירו בניך וידעו כי מאתך הוא מנוחתם ומבואר בכוונות מאת כ' שהוא בחינת כתר הוא מנוחתם וזה ועל מנוחתם יקדישו את שמך כנ"ל.

והנה מבואר לעיל בסימן נ"ז בשם הזוהר הקדוש שבת הוא בחינת התורה שבעל פה ועל כן על ידי שנחשב בעיניו בכל פעם ביותר קדושת שבת שעל ידי זה נשלמת גם בחינת האמונת חכמים כנ"ל על ידי זה נשלם ביותר בחינת התורה שבעל פה ונתרבין ספרים קדושים מבחינת התורה שבעל פה עד אין קץ.

ויש צדיקים שלא פגמו ח"ו באמונת חכמים וגם לא פגמו ח"ו בקדושת שבת ואף על פי כן בא עליהם גם כן מבחינת המחלוקת הנ"ל והוא בבחינת והוא חטא רבם נשא וכו' כמבואר בפנים. וזה בחינת ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכו' ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותי וכלל גם משה עמהם וכמו שאמרו רז"ל בהדי הוצא לקי כרבא היינו כנ"ל וזה שדקדק לומר ותורותי על דרך שדרשו רז"ל (יומא כ"ח:) קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר וישמר משמרתי וכו' תורותי. אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה. היינו כי קדושת שבת שהוא בחינת שלימות תורה שבעל פה כנ"ל על ידי זה נשלמת גם התורה שבכתב ועל כן דרשו רז"ל (מדרש רבא בשלח פרק כ"ה) על פסוק זה עצמו בתורה ונביאים וכתובים מצינו ששקולה שבת ככל התורה והמצוות וכמובא בדברי רז"ל במקומות הרבה ובפרט בזוהר הקדוש.

ולפעמים בא מבחינת מחלוקת הנ"ל גם על מי שלא פגם כלל בקדושת שבת וכן באמונת חכמים. רק שלא היה קדושת שמירת שבת שלו נחשב בעיניו כראוי כל כך. ואף על פי שנדמה לו אדרבא שזה מחמת שמאמין מאד במעלת קדושת שבת ויודע שיש צדיקים ובעלי השגה שזוכין להרגיש קדושת שבת במעלה יתרה וגדולה מאד על כן נדמה לו שהוא רחוק מאד מפנימיות קדושת שבת ואין לו חשיבות בעיניו כל כך. ובאמת גם זה נחשב לפגם בקדושת שבת. כי אדרבא קדושת שבת שגבה כל כך עד שהיא כוללת מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין וכל מי שנזהר בקדושת שמירת שבת כראוי בפשטיות ממש ומקיים ענג וכבוד שבת אפילו אם אינו שום בעל השגה כלל בוודאי אשרי לו ואשרי חלקו וצריך לשמוח ולהתענג בו מאד וכמבואר מזה הרבה מזוהר הקדוש.

ועל כן מחוייבין לחדש בשבת חידושי תורה כמבואר בזוהר הקדוש כי אז נשלמת התורה שבעל פה שממנה מקור כל חידושי תורה כי בתורה שבכתב אסור להוסיף עליה אפילו אות אחת ועיקר תוספת החידושי תורה שנתוספין ומתחדשין בכל עת בבחינת דדיה ירווך בכל עת כמו שדרשו רז"ל הכל הוא בכלל תורה שבעל פה. וזה גם כן בכלל ריבוי הספרים הקדושים שניתוספין על ידי קדושת שבת היינו על ידי החידושי תורה שנתחדשין בכל שבת ושבת לכל אחד כפי מדריגתו וצריך להאמין בהם ולהיות נחשבין בעיניו אפילו אם מחדש איזה חידוש כל שהוא. וזה גם כן בכל אמונת חכמים ובלבד שתהיה כוונתו לשם שמים ושיהיה החידוש בנוי על יסוד אמתי מיסודות הקדושים שיסדו לנו רבותינו הקדושים ז"ל בספריהם הקדושים שהם עיקר התורה שבעל פה וכמבואר מזה במקום אחר. אך אף על פי כן גם מי שאינו בר הכי ואינו יכול לחדש בתורה כלל. אף על פי כן אל יפול לבו עליו ויקבל גם הוא קדושת שבת בשמחה גדולה ויאמין כי גם קדושת שבת שלו גבוה ויקר מאד ועושה רושם גדול בכל העולמות. ואולי על ידי קדושת שבת שלו זוכה חבירו לחדש בתורה ולחבר ספרים קדושים. נמצא שיש לו גם כן חלק בהם בפרט מי שזוכה להחזיק התלמידי חכמים ולהיות מתומכי תורה באמת. והוא גם הוא ילמוד בשבת איזה דבר חדש בתורה כל מה שיוכל או על כל פנים יתעורר בכל שבת בהתעוררות ובחשק חדש להתורה הקדושה וזה גם כן בחינת חידושי תורה כמבואר לקמן בפנים בסימן קנ"ט. וזהו שאמר (ישעיה נג) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה ודרשו רז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצוות (היינו בעלי צדקה ותומכי אורייתא) אצל עמלי תורה וכו' וכתיב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה גם דרשו רז"ל (שבת קיח) כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש וכו' שומר שבת מחללו וכן דרשו רז"ל (מדרש רבא בשלח פרק כה) אם שומר אדם את השבת כאלו שמר כל המצות שנאמר שומר שבת מחללו ושומר ידו מ עשות כל רע.

ומכל הנ"ל מובן איך שהכתוב בא לחזק את האדם להיות זהיר מאד להאמין בגודל מעלת יקרת קדושת שמירת שבת קדש אפילו אם האדם עצמו הוא כמו שהוא כי אפילו אם אינו בן תורה ולא ניתנו שבתות אלא לדברי תורה. אף על פי כן אם הוא מחזיק על כל פנים להתלמידי חכמים יש לו חלק גם כן בהתורה של התלמידי חכמים שזה בחינת ובן אדם יחזיק בה כנ"ל. ואפילו אם חטא ממש ח"ו ואפילו אם עבד עבודה זרה כדור אנוש יאמין שאם יעשה תשובה בוודאי על ידי קדושת שבת ימחלו לו על הכל כנ"ל.

וכן יאמין ששמירת שבת שקול ככל המצות כנ"ל. וזה אשרי אנוש יעשה זאת וכו' שומר שבת.

כי הנביא בא להודיע להשומר שבת שידע שאשרי לו ואשרי חלקו בזה בכדי שיהיה לקדושת שבת חשיבות גדול בעיני האדם שזהו העיקר כמובן בפנים גם לענין אמונת חכמים וכנ"ל. וזה ואל יאמר בן הנכר וכו' הבדל יבדילני ה' מעל עמו כמאמר רז"ל (במדרש רבא בשלח הנ"ל) כי ה' נתן לכם השבת לכם ניתנה ולא לעכו"ם כי עכו"ם ששבת חייב מיתה. והיצר הרע רוצה להחליש דעת האדם שלא יהיה חשיבות בעיניו לקדושת שמירת שבת שלו מחמת שפלותו ופחיתת מדריגתו ומוצא עילה אחרת לכל אחד ואחד כפי בחינתו בכדי להחליש דעתו בענין זה. ועל כן בא הנביא לבטל ענין זה והודיע שאף על פי ששבת ניתנה רק לישראל כנ"ל.

אף על פי כן גם בן הנכר שנתקרב לקדושת ישראל גם שמירת שבת שלו יקר בעיניו יתברך ובשכר זה והביאותים אל הר קדשי ויהיה להם גם כן חלק בהתקרבות הגאולה שתהיה על ידי זכות שמירת שבת קודש וכמו שדרשו רז"ל וכן אל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כי בשבת קדש נמשך בחינת הולדת נשמות חדשות כמבואר בכתבים. ועל כן על ידי הזווג של שבת ממשיכין נשמות קדושות לבניו וזוכה לבנים קדושים ותלמידי חכמים וצדיקים וכמבואר בזוהר הקדוש שזה גם כן בחינת ריבוי הספרים הקדושים וכמבואר במקום אחר ועל כן יש להסריס חלישות הדעת בקדושת שבת קדש מאחר שהוא עץ יבש ואינו יכול לעשות פירות ולענינינו הוא כפי המבואר בזוהר הקדוש שצריכין להיות פרין ורבין לעשות פירות בדברי תורה היינו לחדש בהם בכל פעם ואם לאו הוא בחינת עץ יבש. וביותר מסוגל לחדש בתורה בשבת קדש על כן מי שאינו בר הכי ואינו יכול לפרות ולרבות בתורה גם בשבת. יש לו חלישות הדעת מאד ואומר הן אני עץ יבש מאחר שגם בשבת אינו זוכה לחדש בתורה.

והנביא מחזק אותו כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי היינו שיהיה להם על כל פנים חשק חדש וחזק להתורה הקדושה שהוא עיקר חפצו יתברך כמו שדרשו רז"ל חפצך וחפצי לא ישוו בה והוא בחינת וחפץ ה' בידו יצליח כמו שדרשו רז"ל. וזה ומחזיקים בבריתי היינו שיהיה תומכי אורייתא ומחזיקים בה על כל פנים. ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות. היינו כי סריסים ממש שאינם יכולים להוליד אף על פי כן על ידי שמירת שבת יש להם חלק בהמשכת נשמות חדשות והולדת הבנים קדושים של שאר ישראל. וכן האנשים הפשוטים שאינם יכולים לחדש בתורה בשבת אף על פי כן על ידי שמירת שבת שלהם יש להם חלק בהחידושי תורה של התלמידי חכמים בפרט כשזוכין להחזיק בהם כנ"ל. וזה שם עולם אתן לו וכו' ודרשו רז"ל (סנהדרין צג:) זה ספר דניאל שנקרא על שמו היינו שזוכה שיתרבו ספרים קדושים בתורה גם על ידו כנ"ל.

נמצא מבואר שעל ידי שמירת שבת קדש נעשין ספרים קדושים שהם בחינת התורה שבעל פה. וגם למעלה נעשין ספרים קדושים משמירת שבת של כל אחד מישראל כי שקולה שבת ככל התורה כולה.

ואמרו רז"ל הובא במהרי"ל ובשל"ה הקדושים שבכל מוצאי שבת יושב אליהו הנביא ז"ל וכותב זכיותיהן של ישראל ששמרו את השבת. נמצא שנעשו ספרים קדושים משמירת שבת קדש ישראל. גם השומרי שבת נקראים יראי ה' כמו שדרשו רז"ל על פסוק וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. ועל ידי שכל אחד מישראל שומר את השבת ומקבל קדושתו כפי בחינתו והם נכללין באחדות אחד ומתנוצצין זה מזה וכמבואר לעיל בסימן ל"ד זה בחינת אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. וגם כפשוטו מורה גם כן על ענין הנ"ל כי אז נדברו פירושו שם כשרואין הצלחת הרשעים ושפלות המדריגה של הכשרים שבדור שזה גם כן בחינת מחלוקת בחינת חלק לבם. כי היצר הרע מסית את האדם להרהר אחד מדותיו יתברך ח"ו. אז דייקא נתעוררין היראי ה' לדבר בזה שלא לדבק במעשי הרשעים ח"ו ושאין להרהר אחר מדותיו יתברך. שזה בחינת התעוררות התשובה לשוב על פגם אמונה שנעשה על ידי המחלוקת והשם יתברך כותב דבריהם לזכרון בספר ונעשה מזה ספר למעלה וזה שסיים שם אחר כך בשכר הצדיקם שומרי שבת כראוי כמו שכתוב שם וזרחה לכם יראי שמי וכו' וכמו שדרשו רז"ל. וזה ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו.

ולחושבי דייקא. היינו שעל ידי התשובה נחשבים ביותר כל הספרים הקדושים כמבואר בפנים. וזה ולחושבי שמו שם ה' דא ספר כמבואר בזוהר הקדוש וכמובא בדבריו ז"ל בליקותי תנינא סימן ל"ב. ובזה מדוקדק גם כן לשון רז"ל שאמרו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. כי בדור אנוש פגמו מאד בשם ה' כמו שכתוב אז הוחל לקרוא בשם ה'. והעיקר היה על ידי פגם אמונת חכמים כי אז גם כן היו צדיקי הדור והם אדם ושת וכו' רק שלא שמעו לדבריהם והסמיכו עליהם ראשי הדור שאינם הגונים עד שבאו על ידי זה לידי עבודה זרה ממש בחינת העלו גילוליהם על לבם המבואר בפנים. ואז פגמו מאד בשם ה' ועל כן נסמך לזה גם התיקון כמו שכתוב תיכף אחר כך זה ספר תולדות אדם ודרשו על זה בזוהר בראשית דף ל"ז. שם ה' דא ספר וכו' כי הצדיקים שבדור נתעוררו על ידי זה דייקא לתקן פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין ספרים הקדושים כנ"ל.

ומבואר בזוהר הקדוש כי שבת שמא דקוב"ה. ועל כן על ידי שמירת שבת נתרבין גם כן הספרים הקדושים שהם גם כן שם ה' ועל כן אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. ועל כן הנביא פתח גם כן בזה אשרי אנוש יעשה זאת וכו' שמזה דרשו רז"ל אפלו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. וסיים שם עולם אתן לו וכו' ודרשו רז"ל זה ספר דניאל שנקרא על שמו היינו כנ"ל. ועל כן פתח בלשון רבים ונתתי להם בביתי ובחומותי וכו' וסיים בלשון יחיד שם עולם אתן לו וכו' (וכמו שדקדקו גם רבותינו ז"ל בזה בסנהדרין הנ"ל וכן בזוהר יתרו פט) כי בוודאי מחברי הספרים בעצמם שיהיה הספר נקרא על שמם ממש הם בכל דור ודור רק יחידים אך באמת יש בכל ספר וספר חלק גדול גם לשאר אנשים מישראל ככל הנ"ל וכמובן גם בדבריו ז"ל בפנים בסימן י"ג ובסימן כ' ובסימן קצ"ב ובשאר מקומות. וזה בחינת ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב וכו' בית הוא בחינת חכמה כמו שכתוב בחכמה יבנה בית וכמבואר לעיל בפנים בסימן נ"ט ומשם מקור המשפט בחינת כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט וכמבואר בפנים. חומר הוא בחינת מלכות בחינת אמונה כמו שכתוב אני חומה היינו על ידי שישמרו את שבתותי בבחינת שתי שבתות היינו חכמה ואמונה שזה בחינת אמונת חכמים שעל יד זה נתתקן המשפט. וזה בחינת את שבתותי דא עיגולא ורבועא דלגו היינו בחינת אמונה בחינת מלכות שהוא בחינת עיגולא כמו שכתוב ואמונתך סביבותיך וכמבואר במקום אחר ורבועא הוא בחינת המשפט (שמקורו הוא מבחינת תיקון המוחין והחכמה הנ"ל) וכמבואר גם כן בסימן נ"ט הנ"ל. ועל ידי זה זוכין לבחינת יד ושם. יד הוא בחינת ידי הסמיכה שהם בחינת המשכת החכמה בחינת מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וכמבואר בפנים. וזה גם כן יסוד כל התורה שבעל פה שנמסרה מדור לדור להחכמים הנסמכים שזה יסוד כל שלשלת הקבלה של תורה שבעל פה בחינת משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' ושם הוא בחינת ידי הכתיבה כמו שדרשו רז"ל (מגילה י:) שם זה הכתב וכו' היינו מה שנתחזק כתב ידינו על ידי זה כנ"ל. גם מרמז על רבוי הספרים הקדושים שנתרבין בכל דור על ידי אמונת חכמים שעל ידי זה נתתקן ידי הסמיכה וידי הכתיבה שזה בחינת כתוב זאת זכרון בספר ודרשו רז"ל על מקרא מגילה שדייקא על ידי שהתגרה אז קליפת המן עמלק כל כך על ידי זה נתעוררו ישראל בתשובה ונתרבה עוד ספר אחד בתורה שהוא מגילת אסתר וכמבואר מזה בליקוטי הלכות. ושם ה' דא ספר. ועל כן דרשו רז"ל (מגילה שם) והיה לה' לשם זה מקרא מגילה היינו כנ"ל ועל ידי שנתרבין הספרים של התורה הקדושה על ידי שמירת שבת קדש שזה בחינת שלימות התורה שבעל פה כנ"ל נשלמת כל התורה וכמבואר בפנים.

ועל כן אז עיקר זמן קריאת התורה בשלימות. ועל כן קורין אז שנים מקרא ואחד תרגום. כי תרגום הוא גם כן בכלל התורה שבעל פה כמו שדרשו רז"ל. כי עיקר שלימות התורה הוא על ידי התורה שבעל פה.

וזה בחינת שנים מקרא בחינת ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה (איוב י"א) היינו להורות שאין דברי תורה כפשוטן ממש לבד רק יש בהם דברים נעלמים הרבה שלא נכתבו רק נמסרו לחכמים בעל פה. כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת ואין יכולה לקבל מחכמה עילאה רק כשיש לה שלימות ושלימות התורה הוא על ידי תורה שבעל פה. וזה בחינת שנים מקרא היינו להורות כי כפלים לתושיה ואחד תרגום הוא בחינת תורה שבעל פה כנ"ל. שעל ידי זה נשלמת התורה ומקבלת מחכמה עילאה בבחינת ויגד לך תעלומות חכמה וכו' כנ"ל. וזה שסיים ודע כי ישה לך אלוה מעווניך ותרגומו ארום אנשי לך אלהא מעוייך היינו כי על ידי זה נמתקין הדינים כמבואר בפנים. ועל ידי זה הקב"ה כביכול עושה עצמו כאלו שכח כל עוונותיו ומטיב לו. וזה שמאריך אחר כך בשבח התורה גבהי שמים מה תפעל וכו' ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים שכל זה נאמר על העמקות ועל הנפלאות שיש בתורה שכלול הכל רק בהתורה שבעל פה שעל ידי זה נשלמת התורה כנ"ל.

ועל כן בשבת כל דינין אתכפיין ולא מתערין כלל כי על ידי קדושת שבת נתתקן אמונת חכמים ונשלמת התורה שבעל פה שזה שלימות כל התורה כולה ושבת בעצמה שקולה ככל התורה כולה. ועיין זוהר יתרו צ"ב מבואר שהג' מדריגות שיש בקדושת שבת אלין אינון כללא ורזא דכל אורייתא תורה נביאים וכתובים. ועל כן בתורה נביאים וכתובים מצינו ששקולה שבת ככל התורה והמצוות ואז התורה מקבלת מחכמה עילאה שהוא שרש התורה כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת והיא בעצמה בחינת קדושת שבת בחינת כי קודש היא כמבואר בכוונות ועל כן הכל מודים כי בשבת ניתנה תורה ואז התורה בבחינת לוחות האבן כמבואר בפנים.

וזה בחינת ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת. ואז מקבלת התורה מחכמה עילאה בחינת אבן שתיה ומשפעת לכל החכמות ובכל השכליים פרטיים (שזה בחינת הנשמה יתרה שזוכה אז כל אחד מישראל כי הנשמה הוא השכל כמו שכתוב ונשמת שדי תבינם כנ"ל. וכמבואר גם כן במקום אחר) ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים וכל הדינים. וזה בחינת ה'ן ת'וי ש'די י'ענני המבואר בפנים שהוא ראשי תיבות שתי"ה כי שדי הוא בחינת שבת כנ"ל כמה פעמים.

וזה בחינת זכור את יום השבת לקדשו ודרשו רז"ל זכריהו מאחד משבת. כי כל העסקים ומלאכות שעושין בחול כולם הם בחינת צמצומים ובירורים שמבררין על ידי זה ומעלין ניצוצות הקדושים כידוע.

ועיקר הבירורים וההמתקה של כל צמצום וצמצום הוא על ידי איזה בחינת שכל פרטי השייך לו כמבואר בפנים כי כולהו במחשבה אתברירו וזה בחינת כולם בחכמה עשית. כי גם החיות דקדושה של כל העשיות שבששת ימי המעשה הכל על ידי חכמה ובכל יום ויום מאיר בחינת חכמה ושכל אחר וכמובן גם כן בהמעשה של הזיין בעטלערש. אך כולם צריכים לקבל כח מהשכל הכולל חכמה עילאה בחינת שבת. ועל כן צריכין לזכור את השבת מאחד בשבת בכדי שיהיה כח לכל שכל ושכל הפרטי להמתיק בחינת הצמצומים השייכים אליו אך בשבת שהוא בחינת שכל הכולל חכמה עילאה אז נמתקין כל הצמצומים והדינים בכלליות ובפרטיות ואז יוצא משפטינו לאור וכמו שאמרו רז"ל אפילו עובד עבודה זרה וכו' מוחלין לו.

וזה בחינת יום טוב של ראש שנה שחל להיות בשבת ומובא בשם הקדמונים ז"ל שדרשו על זה באשר שטוב יותר כשחל ראש השנה בשבת מטעם המבואר שם ולפי עניניו מבואר גם כן הענין כי ראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה וכו' שמטעם זה צריכן לנסוע לצדיקים על ראש השנה כמבואר בפנים. וזה גם כן בחינת תקיעת שופר של ראש השנה כידוע ועל כן כשחל בשבת שהוא בעצמו בחינת עולם המחשבה ששם שורש ההמתקה בחינת כלהו במחשבה אתברירו וככל הנ"ל בוודאי אז נמתקין כל הדינים ביותר. (ובזה יש לבאר גם ענין במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה וענין תקיעת שופר חכמה ואינו מלאכה ורבנן גזרו שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים וכו' וכל הענין שם ואין כאן מקומו). ועל כן דבר גדול לנסוע לצדיקים על שבת קדש ובזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל מבואר גודל החיוב להקביל פני רבו בשבת קדש כי על ידו מקבל קדושת שבת ביותר היינו כנ"ל. כי גם הצדיק הוא בחינת שכל הכולל חכמה עילאה כמבואר בפנים ועל כן יכולין לקבל על ידו הארת קדושת שבת ביותר בפרט כשרבים מתקבצים אליו על שבת קדש ונכללים כל נפשותיהם בנפש הצדיק והחכם הכולל שאז בוודאי מקבלין הארה יתרה ביותר ועל ידי זה נמתקין כל הדינים ביותר כנ"ל. וזה ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וכו' ואז נצטוו על מלאכת המשכן דאקרי נמי מקדש בחינת חכמה בחינת קדש כי כל מלאכת המשכן נעשה בחכמה כמו שכתוב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לשעות את כל מלאכת עבודת הקדש וכו' וכמוהו רבים. וזה ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' וכו'. כי אפילו מלאכת המשכן אינה דוחה שבת. כי שבת הוא בחינת חכמה עילאה וכו' ועל כן נצטוו על זה על ידי משה ובהקהל דייקא היינו כנ"ל. ועל כן דרשו רז"ל מזה שמצוה להקהיל קהלות בכל שבת ולדרוש בדברי תורה. וזה בחינת השמחה של שבת כמבואר בזוהר הקדוש. כי כל שכל ונשמה הוא בחינת נר וכשנכללין יחד נעשה אור בחינת אור צדיקים ישמח כמבואר בפנים. ועל כן כשבא שבת קדש שהוא בחינת עולם הנשמות בחינת הנשמה הכוללת ושכל הכולל של כל הבריאה וכל נפשות ישראל באין ונכללין בו בחינת וביום השביעי שבת וינפש כידוע על ידי זה נמשך שמחה בחינת אור צדיקם ישמח. ועל כן צריכין בשבת ליזהר ביותר מכל מיני מחלוקת ושיהיה רק אהבה ושלום בחינת שבת שלום כי על ידי אהבה ושלום שהוא בחינת כלליות הנפשות יחד בקדושת שבת על ידי זה זוכין לקבל ביותר הארת קדושת שבת עם כל התיקונים הקדושים הכלולים בו כנ"ל:

וזה אם תשיב משבת רגלך. רגל הוא בחינת אמונה וגם בחינת התלמידי חכמים שזה בחינת אמונת חכמים כנ"ל בסימן נ"ז. וגם רגל הוא בחינת עצה (כמובא בסימן כב) כי על ידי זה זוכין גם לעצה שלימה. גם רגל הוא בחינת ההנהגות ישרות שמוציא מכל הלימודים שלו בבחינת נר לרגלי דברך וכו'. גם רגל הוא בחינת שלא יצטרכו להיות נעים ונדים ומגורשים ממקומם על ידי שיתקדש האויר של הישובים של ישראל בקדושת ארץ ישראל שזה בחינת כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו וכו' (יהושע א' עיין רש"י שם) שזה בחינת אל יצא איש ממקומו וכו' כנ"ל גם המנהיגים הגונים הנסמכים על ידי הסמיכה וכן הכתבים הקדושים הנכתבים על ידי ידי הכתיבה שזה בחינת ריבוי הספרים הקדושים הן גם כן בחינת רגלין כמו שכתוב לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו.

ומחוקק פירושו מלשון שררה ומנהיגות. גם פירושו מלשון סופר ומחוקק על הספר. גם סוד העיבור הוא בחינת רגל כי על ידו עיקר קביעות הרגלים ומועדים כידוע גם מרמז על הזווג של שבת שעל ידי זה נולדים נשמות קדושות הבקיאים בסוד העיבור כנ"ל. גם מרמז על המתקת הצמצומים והדינים שהם בחינת רגלין בחינת עקב כמבואר בסימן מ"א.

וזה עשות חפציך ביום קדשי שימנע מעשיית חפציו של חול שיש בהם אחיזת המותרת והעשנים סרוחים שזה בחינת העלו גילוליהם על לבם שזה בחינת חפץ דסטרא אחרא כמו שכתוב (ישעיה ס"ו) ובשיקוציהם נפשם חפצה. רק יעסקו בחפצי שמים שהם בחינת תיקון המשפט שהוא בחינת חפץ כמו שכתוב כי לכל חפץ יש עת ומשפט וכמו שכתוב עושה חסד ומשפט וכו' כי באלה חפצתי. וכן ארץ ישראל נקראת ארץ חפץ. וכן התשובה נקראת חפץ כנ"ל כמה פעמים. וכן ריבוי הספרים של התורה הקדושה הם בבחינת ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. וכן המתקת הדינים שנעשה על ידי זה הם בבחינת כי חפץ חסד הוא.

וזה וקראת לשבת ענג זה בחינת הסעודות של שבת שהם כולו קדש. ועל ידי זה גם המוח והלב זכים ונקיים שזה עיקר הענג דקדושה כנ"ל כמה פעמים. וזה ולקדוש ה' מכובד בחינת שלימות אמונת חכמים שנשלם על ידי קדושת שבת שעל ידי זה נזהרין בכבודם היפך פגם אמונת חכמים ומלעיג על דבריהם שזה בחינת המבזה תלמיד חכם וכו'. וזה בחינת לקדוש ה' מכובד דא רשב"י כמבואר בזוהר הקדוש.

וזה וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו רז"ל שלא יפסיע פסיעה גסה. כי שבת הוא עולם המחשבה שעל ידי זה נמתקין כל הרוגז והדינים כנ"ל ופסיעה גסה מבלבלת המחשבה כנ"ל כמה פעמים ועל כן הוא בחינת רוגז כמו שכתוב אל תרגזו בדרך כמו שדרשו רז"ל.

וזה ממצוא חפציך ודבר דבר שלא ידבר דיבור של חול שלא יפגום על ידי זה בקדושת שבת קדש ולא יהיה בבחינת הולך רכיל מגלה סוד דלית רוחיה רוחא דקיומא וכו' המבואר בפנים. כי הדיבור של שבת הוא קודש מחמת שמאיר אז אור החכמה עילאה על אותיות הדיבור שמשם שרשם וכשמדבר דיבור של חול הוא בחינת פגם הסמיכה שמסמיכין למנהיג שאינו הגון שעל ידי זה נסתלק אור החכמה מעל הידים שזה בחינת ביטול כתב ידינו כמבואר בפנים.

וזה אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא היינו ההמתקה הגדולה של כלליות כל הצמצומים והדינים שנמשך מבחינת עתיק שעל ידי זה יוצא משפטינו לאור ונמחלין כל העוונות שזה בחינת (דניאל ז') חזא הוית עד דכרסין רמיו ועתיק יומין יתיב (עיין אדרא נשא דף ק"ל) לבושיה כתלג חוור ושער רישיה כעמר נקרא עיין רש"י שם. כרסיא וכו' דינא יתיב וספרין פתיחו עיין אדרא נשא דף קכ"ט שעל ידי עת רצון שנמשך מעתיק יומין בשבת במנחה על ידי זה כל הדינין נמתקין ומשתככין קמיה הדא הוא דכתיב דינא יתיב כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד וכו' וזה שסיים וספרין פתיחו זה נעשה על ידי ריבוי הספרים שנפתחין על ידי שלימות אמונת חכמים שעל ידי זה נשלמת התורה הקדושה ומקבלת מחכמה עילאה שכל הכולל עד שעל ידי זה נמשך בחינת ההמתקה הזאת הבא מבחינת עתיק. וזה וספרין פתיחו פתיחו דייקא. כי הספרים הקדושים היו גם מקודם אלא שמחמת פגם אמונת חכמים לא היו פותחין אותם כלל לעיין בהם ועל ידי זה התגברו הצמצומים והדינים כל כך עד שלא היו יכולין להמתיק אותם שזה בחינת יסגר על איש ולא יפתח (איוב י"ב) אבל על ידי תיקון אמונת חכמים שעל ידי זה נפתחין כל הספרים הקדושים ומעיינים בהם בחשק וחשיבות גדול על ידי זה נמתקין כל הדינים על ידי הארת עת רצון מעתיקא קדישא בבחינת דינא יתיב וספרין פתיחו כנ"ל.

והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין שמרמז על עליית המלכות עד שמקבלת גם הארת חב"ד היינו שנשלם האמונה בחינת מלכות עד שמקבלת הארת החכמה שעל ידי זה נתתקן בחינת אמונת חכמים כנ"ל. גם תיקון העצה הוא בחינת מלכות כמבואר בפנים. כי על ידי פגם אמונת חכמים נידון במותרות ואז נפגם המשפט והעצה על ידי שנאחז בהם השטות והכסילות הבא מבחינת מותרות הנ"ל בבחינת מוליך יועצים שולל ושופטים יהולל (איוב שם) ופירש רש"י שולל ויהולל שניהם לשון שטות אבל על ידי אמונת חכמים אז המשפט והעצה בבחינת מוחין וחכמה וזה גם כן בחינת בנין המלכות כידוע. וזה שאמרו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו מאחיזת הכסילות מלכות דסטרא אחרא בחינת מלך זקן וכסיל.

וזה בחינת לאסור מלכיהם בזיקים וכו' לעשות בהם משפט כתוב המבואר בפנים.

והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א היינו בחינת משפט עמודא דאמצעיתא. גם התורה הוא בחינת עמודא דאמצעיתא והוא בחינת מורשה קהלת יעקב.

וזה בחינת נחלה בלי מצרים כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת ועל כן כשיש לה שלימות על ידי אמונת חכמים שנתתקן על ידי קדושת שבת. על ידי זה היא עולה עד החכמה עילאה קדש קדשים וממשכת משם המתקה לכל הצמצומים והדינים. ואז נתבטלין כל המצרים הנמשכין מבחינת הצמצומים הנ"ל.

וזה כי פי ה' דיבר כי בשבת נשלמת בחינת התורה שבעל פה שהוא בחינת מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה שיסודה על אמונת חכמים להאמין בהם שכל דבריהם הם דברי ה' ממש כביכול בבחינת כי פי ה' דיבר וכמו שדרשו רז"ל (מגילה י"ט:) מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדודי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה היינו בחינת הספרים הקדושים שנתרבין ומתחדשין בכל דור על פי צדיקים וחכמים אמתיים הכל הם בכלל הדברים אשר דבר ה' ועל ידי זה דייקא נשלמת התורה הקדושה עד שהיא בבחינת לוחות האבן כמבואר בפנים. וזהו ועליהם ועליהם דייקא היינו על לוחות האבנים שמבואר שם לפני זה:

17 סימן סב 15 (ויסב) שבת הוא בחינת אמונה כנ"ל כמה פעמים גם שבת הוא בחינת מוחין ושכל כי אז נפתחין כל שערי השכל דקדושה כנ"ל כמה פעמים. ואז היצר הרע כפוף להיצר הטוב כמבואר בזוהר הקדוש. ואז זוכין לידע מידיעת אלקותו יתברך בלב שלם בבחינת ואת שבתותי קדשו והיה לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלקיכם (יחזקאל כ') ועל כן בנקל יותר אז לכל אדם לכוון בתפלתו ולהתפלל בהתלהבות גדול וכמובן בפנים. וגם כי ששת ימי החול הם כנגד ששה סדרי משנה שמלאים ממחלוקת שבקדושה מחלוקת התנאים שזה אוסר וזה מתיר וכו' וכשנשתלשל למטה יש יניקה מזה למחלוקת היצר הרע שבלב שזה בחינת הסתרת ידיעת אלקותו יתברך בבחינת חלק לבם. ושבת הוא בחינת שלום כמבואר בזוהר הקדוש ואז נתתקן המחלוקת שבקדושה בשרשו ועל ידי זה נתבטל בחינת מחלוקת היצר הרע שבלבו ואז יוכל לעבוד את ה' בכל לבבו. ונפתחין לו שערי השכל שידע להשיב לאפיקורס שזה בחינת שלו"ם ראשי תיבות ו'דע מ'ה ש'תשיב ל'אפיקורס כמבואר בפנים. אך יש קושיות שאין עליהם תשובה ושם צריכין לסמוך רק על אמונה וזה זוכין גם כן בשבת כי אז נשלמת האמונה בשלימות גדול כנ"ל כמה פעמים.

וזה בחינת מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וכו' שזה בחינת אודך ביושר לבב וכו' כי מאחר שבשבת זוכין שיתבטל המחלוקת שבלב וזוכין לישרת לב על כן טוב אז להודות לה' ולהתפלל בכוונה והתלהבות. וזה להגיד בבוקר חסדך כי מוחין הן בחינת חסדים כידוע וכמבואר גם בסימן נ"ו. היינו אלו הקשיות שיכולין לישב בשכל ומוחין דקדושה אז בשבת בוודאי בנקל יותר ליישבן מחמת שנפתחין אז שערי השכל.

ואמונתך בלילות היינו אותן הקשיות שהם בחינת לילה וחשך ואי אפשר למצוא עליהם תשובה רק צריכין לסמוך על אמונה לבד. אזי גם כן בשבת נשלמת האמונה ביותר כנ"ל. ועל כן האכילה של שבת יקרה וקדושה מאד. כי עיקר תיקון האכילה ובירור של המאכלים בשלימות הוא על ידי אמונה ושלימות האמונה הוא על ידי קדושת שבת כנ"ל ואז היחוד בבחינת פנים בפנים כמבואר בכתבי האריז"ל.

ועיקר שלימות וקישוטי אמונה הוא לקרב דייקא המרוחקים בבחינת לקרוא כולם בשם ה' וכו' ועל כן בשמירת שבת נאמר גם כן וגרך אשר בשעריך וכן ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת וכו' והביאותים אל הר קדשי וכו'. ולקרב הרחוקים הוא על ידי שנתבררו אותיות הדיבור וכו' כמבואר בפנים וזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת כי אז עיקר שלימות הדיבור כנ"ל כמה פעמים. ומחמת שלהעלות ניצוצי הדיבור צריכין לתענית ועל כן מבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן רמ"ט דרך אנשי מעשה להתענות בערב שבת בפרט אם כשיאכל ביום לא יהיה תאב לאכול בלילה אבל בשבת עצמו אסור להתענות כי אז האכילה יקרה מאד בבחינת היחוד של פנים בפנים.

ועל כן מצוה לאכול דגים בשבת כי אמרו רז"ל (מדרש רבא בראשית פרק כ) שרק ג' משמשין פנים כנגד פנים והם: אדם נחש דג וכו'. ועל כן אוכלין דגים להורות כי האכילה של שבת הוא בחינת היחוד של פנים בפנים. וזה בחינת הי"ב לחמים של שבת כנגד בחינת לחם הפנים כנ"ל כמה פעמים. ועל כן בזכות ענג שבת הוא גוזר גזירה והקב"ה מקיים כמו שאמרו רז"ל (מדרש רבא בשלח כ"ה) כי בשעת היחוד שנעשה על ידי האכילה הקדושה הזאת אז השכינה כביכול מבקשת ומתחננת על זאת מלפני השם יתברך שיבטל חיוב הטבע על ידי תפלת הצדיק בכדי שידעו מהגלוי אל הסתום שיש אלוק נמצא שהוא עושה רצון הצדיק וכמבואר בפנים. ועל כן השומר שבת אפילו עבד עבודה זרה וכו' מוחלין לו כי על ידי השלום של שבת נתבטלין כל האפיקורסות והעבודה זרה ועל כן מוחלין לו וכמבואר בפנים לענין חבור עצבים אפרים הנח לו.

וזה אם תשיב משבת רגלך. רגל הוא בחינת אמונה. גם הפרנסה והאכילה הוא בחינת רגלין כמובא בסימן ל"א.

גם רגל הוא בחינת התקרבות הרחוקים שהם במדריגות הנמוכות בחינת רגלין. גם רגל הוא בחינת הדיבור כמבואר בסימן ל"ח. וזה עשות חפצך ביום קדשי שימנע מעשיית חפציו של חול שמטרידין את האדם ומכסין על אור האמונה הקדושה שמתחדשת בכל בוקר בבחינת נפקת בצפרא ומתכסיא ביממא כמבואר בפנים.

גם יש בני אדם שטועים יותר ח"ו ועושים מהסיבות ועשיית חפציו עיקר וכאלו הם אמצעים ח"ו להמשיך השפע. אבל בשבת אז בטלין כל העשיות והעובדות דחול ואז מאיר אור האמונה בשלימות ואז עוסקין רק בחפצי שמים כי נמשך אז בחינת שלום בחינת החפץ שלום עבדו וכן נפתחין שערי השכל שהם בחינת דברי חפץ. גם המוחין של האמונה הם בחינת אמת וכמבואר במקום אחר וכתיב הן אמת חפצת. גם התקרבות הרחוקים הוא בחינת תורת חסד כמבואר בסימן י"ד.

וכתיב כי חפץ חסד הוא וכתיב החפץ אחפוץ וכו' כי אם בשוב וכו'. גם היחוד השלם פנים בפנים הוא בחינת ובחרו באשר חפצתי כמבואר בזוהר הקדוש.

וזה וקראת לשבת ענג היינו הסעודות של שבת שהם קדושים מאד בבחינת היחוד פנים בפנים הנ"ל גם השלום של שבת הוא בחינת ענג כמו שכתוב והתענגו על רוב שלום וזה גם כן ולקדוש ה' מכובד בחינת ביטול המחלוקת כמו שכתוב כבוד לאיש שבת מריב.

גם המוחין והדעת של שבת הם בחינת ענג וכבוד כנ"ל כמה פעמים. גם האמונה הוא בחינת ענג וכבוד כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' וכו' וכמו שדרשו רז"ל פסוק זה באמת לענין ענג שבת. ולפי עניינינו יתכן מאד היינו כי על ידי אמונה נתתקן האכילה בבחינת ורעה אמונה כמבואר בפנים. ועיקר תיקון האמונה בשלימות הוא על ידי קדושת שבת. ועל כן האכילה של שבת יקרה מאד שזה בחינת מצוות ענג שבת שהוא דבר גדול מאד וזוכין על ידי זה שממלאין לו כל משאלות לבו והוא גוזר גזירה והקב"ה מקיים.

וזה שסיים והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וכמבואר במדרש הנ"ל. גם האמונה הוא בחינת מלכות בחינת כבוד בחינת וכבודו הוא אמונתי וכנ"ל כמה פעמים. וזה וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו רז"ל שלא יפסיע פסיעה גסה היינו בכדי שלא תבלבל המחשבה מלעיין כנ"ל כמה פעמים. ואז יוסתמו שבילי השכל ואז לא ידע להשיב גם על הקושיות שמותר לעיין בהם. גם רצה לומר שלא יפסיע פסיעה גסה היינו כי אף על פי שנפתחין אז שבילי השכל ויודע להשיב אף על פי כן צריך להיות מתון בדבר ולא יכנוס בקושיות כאלו שאסור לעיין בהם. רק יסמוך בהם על אמונה לבד. וזה ממצוא חפצך ודבר דבר שלא ידבר שום דיבור של חול בכדי שלא יפגום על ידי זה בבחינת קדושת הדיבור של שבת הנ"ל. אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא היינו שזוכין על ידי זה למוחין גבוהים כל כך שהם בבחינת עתיקא שהם בחינת המוחין שיתגלו לעתיד לבא כמבואר במאמר עתיקא טמיר וסתים סימן כ"א. והרכבתך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין היינו שהמלכות מקבלת הארה מכל הבחינות גם מחב"ד היינו שנשלמת האמונה בחינת מלכות על ידי שנפתחין שבילי השכל כנ"ל. ורז"ל דרשו שניצול משיעבוד מלכיות שבא רק על ידי כפירות ופגם אמונה כמבואר בסימן זיין.

והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א היינו בחינת התורה הקדושה בחינת לימוד פוסקים שהוא בחינת שלום שעל ידי זה נתבטלין כל מיני מחלוקת ונפתחין לו שבילי השכל ורז"ל דרשו שזוכה לנחלה בלי מצרים היינו כי התורה הקדושה ממשכת הארה ממוחין העליונים מאד עד סוף המדריגות כולם שהם בבחינת אמונה בחינת מלכות ועל ידי זה נפתחין לו שבילי השכל ליישב כל הקושיות שאפשר ליישבן ואלו הקושיות שאסור לעיין בהם הוא סומך עצמו על אמונתו החזקה והשלימה שזה בחינת נחלה בלי מצרים.

כי נתבטלין כל בחינת הקושיות והמצרים גם זוכה לברר ניצוצי אותיות הדיבור בשלימות עד שעל ידי זה נתקיים כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' שזה בחינת נחלה בלי מצרים.

וזה כי פי ה' דבר. כי בשבת נמשך בחינת שלימות הדיבור דקדושה שזה בחינת התפתחות שבילי השכל בחינת מפיו דעת ותבונה. גם הדיבור הוא בחינת מלכות פה בחינת אמונה בחינת אודיע אמונתך בפי גם הדיבור הוא בחינת שלום כמבואר בסימן רל"ט. וזה בחינת אדברה נא שלום. גם עיקר התקרבות הרחוקים הוא על ידי הדיבור בחינת שפה ברורה הנ"ל. גם האכילה דקדושה נמשך מבחינת הדיבור בחינת וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' היינו האכילה שהוא בבחינת היחוד של פנים בפנים ועל כן דרשו רז"ל על זה שלחן מכפר וכו'. כי אז האמונה שהוא בחינת השכינה ממלצת על הרחוקים למחול להם ולקרב אותם כמבואר בפנים. ועל כן אמרו רז"ל השומר שבת וכו' מוחלין לו וכו' היינו כנ"ל. גם על ידי זה הוא גוזר והקב"ה מקיים וזה בחינת אם תוציא יקר מזולל (היינו התקרבות הרחוקים הנ"ל) כפי תהיה ודרשו רז"ל (בבא מציעא פ"ה) אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו.

וזה בחינת כי פי ה' דבר היינו שזוכה שדיבורו הוא בבחינת דבר ה' כביכול כי הוא גוזר והקב"ה מקיים בבחינת כפי תהיה כנ"ל:

17 סימן סג 15 (סוג כוונת המילה) שבת וצדיק וברית הם בחינה אחת כמבואר בזוהר הקדוש וכמובן גם בפנים. ועל כן שבת כלול גם כן מכל בחינת השש כנפים ששה טפחים המבואר בפנים כי יש בחינת בשתים יכסה רגליו היינו בחינת מגלה טפח ומכסה טפח נגד העולם שהם האנשים המקורבים אליו ונמשכים אחריו ולפעמים הוא מכסה עצמו ומלביש עצמו בדברים קטנים בכדי שיוכל להתגלות על ידי זה ואז הכיסוי עצמו הוא בבחינת מגלה טפח ולפעמים הוא בבחינת מכסה ממש שנתכסה ונתעלם ונתרחק ונפלא מהם וכו' כמבואר בפנים.

ובשתים יעופף ותרגומו ישמש היינו שהוא בבחינת מגלה טפח ומכסה טפח בענין העבודה והשימוש שמשמש ועובד את השם יתברך. כי צריך לדבק עצמו להשם יתברך כאלו השם יתברך נגלה ומתקרב אליו. אבל כל מה שנתקרב יותר צריך לידע ביותר שהוא רחוק עדיין מהשם יתברך שזה בחינת שלום לרחוק ולקרוב כמבואר בפנים.

ובשתים יכסה פניו זה בחינת מגלה טפח ומכסה טפח אצל עצמו. כי פנים לפעמים לשון כעס ולפעמים לשון רצון והשגחת השם יתברך. והצדיק לפעמים מכסה הפנים של רצון ומקבל על עצמו יסורין בשביל טובת העולם והוא בוחר ביותר בהשפעה רוחניית. ולפעמים הוא מכסה פנים של כעס ומגלה פנים של רצון והשגחה וכו' כמבואר בפנים.

וכל זה כלול בקדושת שבת קדש גם כן כי מבואר בכוונות שבת בסוד חקל תפוחין קדישין שמרמז על עליית המלכות בבחינת נה"י חג"ת חב"ד דז"א ומפני שגם בנה"י לבד נמצאים כל שלש בחינות אלו שהם נה"י חג"ת חב"ד על כן גם בעמידתה נגד נה"י לבד נקראת גם כן בשלש תיבות אלו וכו'. ועיין זוהר פנחס דף רל"ו מבואר שם מסוד השש כנפים שהברית בחינת יסוד כלול מהם. שהם בחינת כנפי הכרובים בחינת נצח והוד וכו' ועל כן גם בעמידתה נגד נה"י כלול בה גם כן השלש בחינות הנ"ל שהם בשתים יכסה רגליו נגד נה"י. ובשתים יעופף והעפיפה הוא בכנפים שהם נגד בחינת הידים שיש באדם כידוע וזה בחינת וידי אדם מתחת כנפיהם (וזה נגד בחינת חג"ת) ובשתים יכסה פניו זה נגד בחינת חב"ד בחינת חכמת אדם תאיר פניו וכמבואר במקום אחר. ומכל שכל אחר כך כשעולה באמת בבחינת שלש עליות הנ"ל אז בודואי כלולה מכל הנ"ל.

כי יש בקדושת שבת בחינת מגלה ומכסה נגד העולם שזה בחינת מה שאמרו רז"ל כל המצוות ניתנו לישראל בפרהסיא ושבת ניתן בצנעא וכו' מתן שכרה לא עבידא לאגלויי. כי אף על פי שקדושת שבת נגלית וניכרת לכל אפילו לעכו"ם יכולין להראות ולגלות קצת מנעם קדושתה כמו שאמרו רז"ל (שבת קי"ט) אמר ליה קסר לרבי יהושע בן חנניא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף אמר ליה תבלין אחד יש לנו ושבת שמה ואנו מטילין לתוכו וריחו נודף וכו' וכמו שאמרו רז"ל במדרש רבא בראשית גם כן ברכו במטעמים. וכן אמרו ברכו במאור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם בשבת לאור פניו של אדם בחול ועיין מדרש רבא בראשית פרק י"א מה שהראה ר' עקיבא מופתים חותכים על קדושת שבת מסמבטיון וכיוצא בזה עיין שם נמצא מבואר שקדושתה נגלית לכל. אף על פי כן פנימיות קדושתה הוא מופלא ומכוסה ונעלם מאד בחינת עין לא ראתה וכו' כי הוא מעין עולם הבא ממש. וזה בחינת מגלה טפח ומכסה טפח נגד העולם.

והגילוי עצמו הוא גם כן בבחינת מכסה. כי קדושת שבת מחמת שאורה גדול מאד על כן היא משתלשלת ומתעלמת ומתלבשת בלבושים וכסויים רבים עד שיוכל על ידי זה להתגלות איזה התנוצצות מקדושתה גם בעולם הזה הגשמי וגם בדברים גשמיים של ענג וכבוד שבת בגשמיות שהם הסעודות של שבת ומלבושי כבוד של שבת וכיוצא בזה עד שעל ידי זה עצמו זוכין לאיזה התנוצצות גם מפנימיות קדושתה בבחינת אז תתענג על ה' כידוע. וזה בחינת בשתים יכסה רגליו כנ"ל.

בשתים יעופף זה כנגד העבודה והשימוש וההתקרבות להשם יתברך שהוא גם כן בבחינת מגלה ומכסה כנ"ל. כי על ידי קדושת שבת נמשך על כל אחד מישראל בחינת התקרבות והתעוררות דקדושה לקרב עצמו להשם יתברך כמו שכתוב כי אות הוא וכו' לדעת כי אני ה' מקדשכם. וזה בחינת הנשמה יתרה שנתוסף באדם בשבת קדש. כי עיקר הדביקות וההתקרבות להשם יתברך הוא מבחינת הנשמה בחינת כל הנשמה תהלל יה וכתיב ונשמת שדי תבינם.

והדביקות וההתקרבות הוא בחינת מגלה כאלו כביכול הקדושה נגלית ומתקרבת אליו. אבל כל מה שמתקרב יותר צריך לידע שהוא רחוק עדין ביותר כנ"ל.

וזה שדרשו רז"ל על ענין הנשמה יתרה שזוכה האדם בשבת שנאמר וביום השביעי שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש היינו כנ"ל שזה בעצמו בחינת ההתקרבות וההארה הגדולה של הנשמה יתרה שזוכה האדם לקבל בכניסת שבת קדש עד שעל ידי זה הוא יודע ומרגיש ומשיג ביותר התרחקותו מהשם יתברך וצועק על זה ומתאנח וי אבדה נפש וזה שאמרו רז"ל (ביצה ט"ז) נשמה יתרה לא אודיעונהו לעכו"ם. כי באמת העכו"ם רחוקים מענין זה לגמרי ואין להם השגה בזה כי מאחר שדייקא אז נתעוררין ביותר להשיג ההתרחקות אם כן מה זה בחינת ההתקרבות ובאמת הוא להיפוך כי בקדושה כל מי שהוא מקרוב זוכה להשיג ולידע התרחקותו ביותר בחינת שלום לרחוק ולקרוב והוא על דרך שאמרו רז"ל כי אתם המעט מכל העמים השפעתי גדולה לנבוכדנצר וכו' אבל אתם כל מה שאני משפיע לכם טובה אתם ממעיטין עצמכם ביותר לפיכך חשק ה' בכם היינו כנ"ל.

ובשתים יכסה פניו הוא בחינת מגלה ומכסה נגד עצמו כנ"ל היינו על דרך שאמרו רז"ל ברכו במן שירד ביום השישי לחם יומים וקדשו במן שלא ירד ביום השבת וכו' וכמו שדקדק בזוהר הקדוש יתרו דף פח כתיב ויברך אלקים את יום השביעי וכתיב ביום השביעי שבת לא יהיה בו וכיון דלא אשתכחי ביה מזוני מה ברכתא אשתכח ביה אלא תאנא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין וכו' עיין שם ועיין זוהר תרומה דף קנ"ה בסוד לחם הפנים דהא מזוני וסיפוקא דעלמא מאינון פנים עילאין קאתייא וכו'. ועל כן בשבת שלא ירד בו שפע גשמיית בחינת מן רק שפע רוחניות שהם המוחין קדושים המתגלין בקדושת שבת קודש שזה בחינת יכסה פניו בחינת מכסה פנים של רצון והשגחה של השפעה גשמיית ושבת הוא בחינת עני כמבואר בתיקונים. וגם המזלות המשמשין בו הם מאדים ושבתאי כידוע. ואף על פי כן באמת שורש כל השפעה גשמיית נמשך גם כן מקדושת שבת כנ"ל שזה בחינת מה שהיו צריכין לסדר הלחם הפנים על השלחן ביום השבת דייקא. וזה גם כן בחינת ענג וכבוד שבת שצריכין לענג את השבת גם בשפע גשמיות ותענוגים גשמיים כי ממנו שורש הכל וכמבואר בזוהר יתרו הנ"ל בעי לאתענגא בהאי יומא ולמיכל תלת סעודתי בשבתא בגין דישתכח שבעא וענוגא מהאי יומא בעלמא וכו' וזה בחינת מגלה טפח שמגלה פנים של רצון והשגחה של השפעה גשמיית גם כן כנ"ל ומכסה פנים של כעס ורוגז כי אז כל דינין אתכפיין ולא מתערין כלל כמבואר בזוהר הקדוש. והנה מבואר בפנים שעל ידי דיבורים קדושים עושים כנפים דקדושה וכו' וזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת.

והנה קדושת שבת הוא בחינת הדעת דקדושה כנ"ל כמה פעמים כי ברית עולם שהוא בחינת קדושת שבת כנ"ל עולה עד הדעת כידוע וכמבואר בזוהר הקדוש משפטים דף ק"י עד דסליק עד מוחא עילאה וכמובא גם בסימן ל"ו במאמר בקרוב. אך לעומת זה יש בקליפה וסטרא אחרא בחינת נחש שהוא בחינת דעת דקליפה בחינת והנחש היה ערום והוא בחינת קליפת עמלק שהוא בחינת דעת דקליפה כמובא בזוהר בשלח.

ועל כן אמרו רז"ל ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכו' מיד ויבא עמלק. אך עיקר התגברותו היה על ידי הדיבורים שפגמו בם בכבוד משה כמו שכתוב וירב העם עם משה וכו' עד שאמר משה עוד מעט וסקלוני וזה על ריב בני שיראל וכו' ויבא עמלק וכו'.

וזה שפירש רש"י סמך פרשה זו למקרא זה וכו' השליכו מעליו ובא הנחש ונשכו היינו כנ"ל ובזה מדוקדק לשון ויבא עמלק היינו שבא פתאום ומדרך רחוקה כמו שאמרו רז"ל כי על ידי הפגמים הנ"ל נעשו כנפים להנחש שהוא בחינת עמלק עד שבא במהרה ובעפיפה. וזה בחינת מה שדרשו רז"ל כי משורש נחש יצא צפע על עמלק והמן ומובא גם כן כי צפ"ע גימטריא עמל"ק. וזה שסיים ופריו שרף מעופף (ישעיה י"ד) כי עמלק הוא בחינת השרף מעופף על ידי הכנפים שיש לו כשפוגמין ח"ו בהכנפים דקדושה שהם בחינת שרפים עומדים וכו' שש כנפים שש כנפים לאחד. ועל כן חתך מילות וזרקן כי רצה לפגום בקדושת הברית שכלול מבחינת השש כנפים הנ"ל ועל כן היתה הכנעתו על ידי בחינת החרב נוקמת נקם ברית כמבואר בזוהר הקדוש.

והנה הנחש הנ"ל פעמים הולך ופעמים מעופף. והעפיפה מזקת יותר מההליכה בשלש בחינות כמבואר בפנים. ומבואר במקום אחר שבחינת העפיפה של הנחש הוא מבחינת השלש קליפות טמאות לגמרי וההליכה הוא מבחינת קליפת נגה. והנמלה שבפה הנחש הוא כביכול בחינת רגלי המלכות שמשם יש להם איזה אחיזה כמבואר בספר זוהר הרקיע. וזה שמבואר בכתבי האריז"ל שבערב שבת שאז עולה הטוב שבנגה עם רגלי הקדושה כביכול ואז רוצין גם השלש קליפות טמאות לעלות עמה ולינק מהקדושה ואז יורד שלהובא דאשא ומכווה ראשי הקליפות והם יורדין למטה וכו' ואז יש נייחא לבחינת הנמלה הנ"ל. ועל כן בטלין אז כל המלאכות ועובדין דחול בכדי שלא ליתן על ידי זה אחיזה להנחש ח"ו להתגבר על הנמלה הנ"ל באיזה בחינת מבטח בוגד שאינו בטחון שלם ואמת כראוי. רק שמשים קצת בטחונו גם על העשיה והמלאכה שעוסק בה. אבל בשבת זוכין לאמונה ובטחון שלם ואמת שאינו מתלבש בשום סיבה כלל.

וזה אם תשיב משבת רגלך היינו שיעלו רגלי הקדושה מאחיזת הקליפות ח"ו וכמבואר בכתבים. וזה עשות חפציך ביום קדשי שימנע מעשיית חפציו ועובדין דחול כנ"ל. וזה וקראת לשבת ענג ולקדוש ה' מכובד שזה מורה על בטחון שלם ואמת כראוי כי לא די שאינו עוסק בשום עסק ומלאכה בשבת אף גם מפזר ביותר על הוצאות ענג וכבוד שבת. וגם אם תשיב משבת רגלך הוא נגד בחינת נה"י בחינת בשתים יכסה רגליו שהוא בחינת ההמשכה של המקורבים אל הצדיק ונמשכים אחריו בבחינת וכל העם אשר ברגלך שקדושת שבת מסוגל יותר לזה. ועל כן מצוה להקביל פני רבו בשבת וכן להקהיל קהילות ולדרוש בדברי תורה.

עשות חפציך ביום קדשי הינו שלא יעסוק בחפצי עצמו רק בחפצי שמים וזה נגד בחינת חג"ת שהם כלי העשיה כמו שכתוב ותעש בחפץ כפיה. וזה נגד בחינת בשתים יעופף ותרגומו ישמש ועל דרך שאמרו רז"ל גלוי וידוע פניך ששמשתי לפניך בעשר אצבעותי וכו' כי השימוש של הדביקות וההתקרבות אל השם יתברך הוא בבחינת אחזתיו לא ארפנו. והאחיזה הוא בידים שהם בחינת חג"ת.

וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד זה נגד בחינת בשתים יכסה פניו בחינת חב"ד כנ"ל שהם בחינת שפע רוחניית של בחינת המוחין ששם שורש כל ההשפעות בבחינת דעת קנית מה חסרת וכמובן בסימן כ"ד במאמר אמצעיתא ושם עיקר הענג והכבוד כנ"ל כמה פעמים. וכן הענג והכבוד של שבת בגשמיות נמשך גם כן מבחינת בשתים יכסה פניו כי גם כל השפע גשמיות נמשך משבת כנ"ל.

וזה וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו רז"ל שלא יפסיע פסיעה גסה כי על ידי זה נותן כח ואחיזה להסטרא אחרא כמבואר בכתבים. היינו כי על ידי שפוגם בכבוד שבת בהליכתו על ידי זה נותן כח להנחש הנ"ל לילך במרוצה ביותר שזה גם כן צער לבחינת הנמלה הנ"ל.

וזה ממצוא חפצך ודבר דבר שלא ידבר דיבור של חול בשבת כי על ידי זה עושה כנפים ח"ו להנחש שיהיה בבחינת שרף מעופף ח"ו כנ"ל ואז יש צער להנמלה הנ"ל ביותר. ובאמת קדושת שבת הוא בחינת הנייחא של הנמלה הנ"ל כמבואר בזוהר הרקיע הנ"ל פרשה משפטים על מאמר זה עצמו של הסבא המבואר בפנים.

וזה אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא. היינו שיזכה להשיג קדושת המוחין בשרשם שהם בחינת עתיק ושם עיקר אור הפנים של רצון והשגחה של כל השפעות רוחניות וגשמיות הנמשכין בשבת קדש כמבואר בזוהר הקדוש פרשת יתרו הנ"ל ועל כן אמרו רז"ל באמת נותנין לו כל משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחינת עליית המלכות שהוא בחינת הנמלה הנ"ל בבחינת נה"י חג"ת חב"ד שהן בעצמן בחינת השש כנפים הנ"ל. ורז"ל דרשו שניצול משיעבוד מלכיות היינו בחינת הכנעת הנחש קליפת עמלק שהוא כלל כל המלכיות דסטרא אחרא כמבואר במקום אחר. וזה שלמדו רז"ל דבר זה מדכתיב ואתה על במותימו תדרוך היינו שנכנעין תחת רגלי הקדושה בחינת נה"י שמשם עיקר בנין המלכות דקדושה בחינת הנמלה הנ"ל וכמבואר במקום אחר.

והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א בחינת תפארת כלליות חג"ת שזה בחינת בשתים יעופף הנ"ל. וזה שאמרו רז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים. כי השימוש והעבודה שלו שעובד ומשמש להשם יתברך בבחינת בשתים יעופף הוא בחינת בלי מצרים כלל. כי כל מה שהוא עובד ביותר ומשיג ביותר אז הוא יודע ביותר שהוא רחוק עדיין ומשתדל לעבוד את ה' בהשגה יתרה ביותר ולהתקרב אליו יתברך בהתקרבות יתרה ביותר. וזה בחינת נחלה בלי מצרים כי אין לעבודתו והשגתו שום מיצר וגבול כלל רק הולך בכל פעם ממעלה למעלה לעבודה והשגה יתרה ביותר כי לגדולת הבורא יתברך אין שיעור וכמבואר גם בפנים.

וזה כי פי ה' דבר. כי שבת הוא בחינת הדיבור דקדושה שהוא בחינת כנפים דקדושה. בחינת ובעל כנפים יגיד דבר כמבואר בפנים. וכן כל הבחינות הנ"ל הם בבחינת הדיבור דקדושה. ברית הוא בחינת הדיבור כמבואר בזוהר הקדוש ברית קיימא פה ה' הוא.

צדיק הוא בחינת הדיבור כמבואר בתיקונים פה אתקריאת מסטרא דצדיק. שבת הוא בחינת הדיבור דקדושה כמבואר בזוהר בראשית ל"ב שזה בחינת ודבר דבר. בשתים יכסה רגליו בחינת ההמשכה שממשיך הצדיק לעצמו את המקורבים אליו העיקר על ידי הדיבור בחינת דברי חכמים בנחת נשמעים וכתיב שמע דברי חכמים. בשתים יעופף היינו בחינת העבודה והשימוש של הצדיק העיקר הוא על ידי בחינת הדיבור בחינת כי חיים הם למוצאיהם בפה. ובשתים יכסה פניו בחינת המשכת השפע של הרצון והשגחת השם יתברך הוא על ידי בחינת הדיבור כמבואר בסימן ל"ד שזה בחינת ויברך אתכם כאשר דבר לכם. עליית המלכות שהוא בחינת הנמלה הנ"ל הוא בחינת מלכות פה והוא בחינת שם אדני בריבוע כמבואר בזוהר הרקיע הנ"ל וזה בחינת הדיבור כמו שכתוב אד"ני שפתי תפתח:

17 סימן סד 15 (בא אל פרעה) שבת הוא בחינת שלימות הבריאה כמו שדרשו רז"ל על פסוק ויכל אלקים ביום השביעי וכו' וכמבואר בזוהר הקדוש. ועיקר הבריאה היתה בשביל התגלות רחמנותו יתברך. ועל כן בשבת קדש מתגלין בחינת רחמים גדולים וכל דינין אתכפיין כמבואר בזוהר הקדוש וזה בחינת (שבת י"ב) יכולה הוא שתרחם וכן ורחמיו מרובים.

גם שבת הוא בחינת שלימות האמונה הקדושה כנ"ל כמה פעמים ואז נתבטלין כל אפיקורסות וכפירות.

ועל כן אמרו רז"ל אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. כי עיקר העבודה זרה של דור אנוש היה על ידי אפיקורסות וחכמות חיצוניות כידוע. אבל בשבת מאיר אור האמונה הקדושה בשלימות כל כך עד שנתבטלין כל מיני אפיקורסות. כי אז נכנעים כל הקליפות כמבואר בזוהר הקדוש. ועל יד זה נתבטלין כל מיני אפיקורסות הבאים מחכמות חיצוניות הנמשכין גם כן מבחינה זאת כמבואר בפנים.

גם שבת הוא בחינת התיקון של שבירת כלים. אבל בשבת אז ממילא האותיות הקדושות בולטין ומצטרפין ואז נמשך שכל ומוחין קדושים כאלו עד אשר על ידי זה נתיישבין כל הקושיות של האפיקרוסות הבא מבחינת חכמות חיצוניות שהם באים ממותרות מבחינת שבירת כלים. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (שבת קכ"ד:) כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן נוטלין עמהם. רמז לתיקון בחינת שבירת כלים הנמשך בשבת כנ"ל.

וכן כל הקושיות והאפיקורסות הבאים מבחינת חלל הפנוי נתבטלין אז על ידי שבשבת נמשך הארת אין סוף בהתחדשות נפלא כמבואר בכתבים. ואז נמשך הזמר והניגון השייך לבחינת האמונה באור אין סוף בעצמו שהוא עליון על כל בחינות חכמה ואמונה שבעולם בחינת תבאי תשורי מראש אמנה כמבואר בפנים. כי שבת הוא בחינת משה רבינו עליו השלום כמבואר בזוהר הקדוש וזה בחינת ישמח משה במתנת חלקו וכנ"ל כמה פעמים ומשה זכה לשיר הזה על ידי שהיה בבחינת מחשבה בבחינת שתיקה בבחינת אז ישיר משה יוד על שם המחשבה נאמרה כמבואר בפנים.

שזה בחינת שבת שהוא עולם המחשבה כידוע והוא בבחינת שתיקה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת.

וזה בחינת מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת ראשי תיבות למש"ה כמובא היינו בחינת השיר של משה רבינו עליו השלום. וזה טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון היינו בחינת הזמר והניגון והשיר הנ"ל שהוא גבוה ועליון על כל בחינת הנגונים והזמירות השייכים לבחינת כל החכמות והאמונות. ועל ידי הניגון הזה עולים ויוצאים כל הנשמות שנפלו לתוך האפיקורסות של החלל הפנוי כמבואר בפנים וזה שמובא בכתבי האריז"ל בכוונות מזמור שיר ליום השבת שבכניסת שבת יורד משה רבינו עליו השלום עם שאר צדיקים גדולים להעלות נשמות החיים והמתים שנפלו לתוך עמקי הקליפות היינו כנ"ל. וזה להגיד בבוקר חסדך היינו בחינת החכמה והשכל שנתגלה בשבת שעל ידי זה נתבטלין כל האפיקורסות הבאים מחכמות חיצוניות ששם יש בחינת אותיות ודיבורים שעל ידם היתה כלל הבריאה בשביל התגלות רחמנותו וחסדו יתברך כמובאר בפנים וזה להגיד הגדה לישנא דחכמתא כמובא בזוהר הקדוש. וכן הגדה פירושו דיבור שזה בחינת הבריאה שהיתה בבחינת דיבור ובחינת חכמה כמבואר בפנים. וזה ואמונתך בלילות. כי אז מאירה האמונה כל כך עד שעל ידי זה עוברין גם על בחינת חלל הפנוי ששם בחינת לילה וחשך על שם עומק המושג ושם אי אפשר למצוא שום דעת ושכל ליישב הקושיות הבאים משם שזה בחינת לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו.

וזה בחינת וישת חשך סביבותיו (שמואל ב כב) וכתיב ישית חשך סתרו סביבותיו סוכתו. ועל כן שם צריכין להתחזק רק על ידי אמונה באור האין סוף בעצמו שהוא סובב כל עלמין ומקיף גם לבחינת חלל הפנוי ועל ידי זה עוברין על הכל כמבואר בפנים. וזה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור שזה בחינת השיר של עולם הבא שיהיה על כינור של עשר נימין כמו שדרשו רז"ל (ערכין י"ג:) על פסוק זה בעצמו ועל ידי השיר הזה נתבטלין כל המבוכות של בחינת חלל הפנוי שזה בעצמו יהיה בחינת קיבול השכר של הצדיקים בעולם הבא כמבואר בפנים.

ועל כן שבת הוא גם כן מעין עולם הבא כמו שאמרו רז"ל. וזה מה גדלו מעשיך ה' היינו בחינת כלל הבריאה שהיתה על ידי חכמתו ודיבורו תברך כביכול.

מאד עמקו מחשבותיך בחינת עומק המחשבה הסובב ומקיף כביכול גם על בחינת חלל הפנוי. וזה איש בער לא ידע וכו' ומיישב שם הקושיות שקשה על הנהגת השם יתברך בענין הצלחת הרשעים וכו' וסיים להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. וזה ה' מלך גאות לבש וכו' אף תכון תבל בל תמוט. היינו בחינת הלבושין שהם בחינת הצמצומים הקדושים של החלל הפנוי כמבואר בפנים. ובאמת הן קיום העולם כי באם לאו היה חוזר הכל לאין סוף כידוע וכמבואר בפנים.

ועל כן אומרים שיר השירים סמוך לכניסת שבת כי הוא גם כן מבחינה הנ"ל. וזה בחינת חומר עוון חילול שבת שנאמר מחלליה מות יומת. כי על ידי חילול שבת ח"ו גורם שנתעורר בחינת האפיקורסות שנמשך מבחינת חלל הפנוי אשר על זה נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים. ועל כן נקרא שבת שהוא מלשון שביתה ומנוחה. גם מלשון ביטול כמו תשביתו שאור מבתיכם וכיוצא. כי בשבת מאירין המוחין הקדושים שעל ידי זה נתיישבין כל הקושיות שיש להן תשובה והקושיות הן בחינת וימררו וכו' בעבודה קשה ודרש בזוהר הקדוש בקושיא וכו'. אבל שבת הוא בחינת תירוץ על הקושיות שזה בחינת שביתה ומנוחה. גם בשבת מאירה האמונה הקדושה וזוכין לבחינת ביטול ודביקות כזה להשם יתברך עד שעל ידי זה עוברין גם על בחינת החלל הפנוי שהוא בטל ופנוי מכל כמבואר בפנים. ויש לומר שזה בחינת את שבתותי תשמרו שני שבתות היינו השני בחינות שבת הנ"ל. וזה שסיים לדעת כי אני ה' מקדשכם ודרשו רז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם. ומסיק שם מתן שכרה של שבת לא עבידא לגלויי וכן אמר שם ששבת ניתן בצנעא וכו' היינו כי בחינת המוחין של שבת שעל ידי זה נתיישבין הקושיות הבאין מחכמות חיצוניות זה בחינת עבידא לגלויי כי הם בבחינת ודע מה שתשוב וכו'. ומתן שכרה זה בחינת השיר של ראש אמנה בחינת האמונה העליונה על הכל על כל החכמות והאמונות שעל ידי זה נתבטלין גם המבוכות הבאין מבחינת חלל הפנוי שזה יהיה קיבול שכר הצדיקים לעתיד לבא זה לא עבידא לגלויי וכמובן גם בפנים. ורק משה לבדו הוא יכול לכנוס לשם והוא מאיר על ישראל הארה גדולה גם מבחינה זו בכל שבת ושבת שזה בחינת לך והודיעם. וזה לדעת כי אני ה' מקדשכם כי אז נמשך על ישראל קדושה עליונה ונפלאה מאד מבחינת אור אין סוף בעצמו שהוא בחינת סובב כל עלמין ומקיף גם על החלל הפנוי כנ"ל. ואפשר שזה גם כן סוד תחום שבת אלפים אמה היינו בחינת חכמה ואמונה וכנ"ל כמה פעמים.

וזה ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. כי הצדיק שהוא בחינת משה הוא עוסק לתקן כל נפשות ישראל הן אותן שנפלו על בחינת הקושיות שיש עליהם תשובה הוא מאיר להם מוחין בכדי שיהיו יכולין ליישב כל הקושיות הבאין מבחינת שבירת כלים שזה בחינת כל המלאכות שעושין בימות החול בקדושה ובשלימות בבחינת מלאכת המשכן שעל ידי זה מעלין ניצוצות הקדושים ומתקנין בחינת שבירת כלים כידוע. וזה בחינת ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' וכו' כי אז נמשך בחינת תיקון שבירת כלים ממילא על ידי קדושת שבת. ועל כן אסורין אז כל המלאכות ולא עוד אלא שאפילו הכח של כל התיקונים שנעשין על ידי מלאכת הקדש שבימי החול הכל רק על ידי קדושת שבת. ובשבת קדש אז נמשך גם התיקון של המבוכות הבאים מבחינת החלל הפנוי שזה בחינת שבת שבתון לה'. כי הוא בבחינת לא עבידא לאגלויי רק לה' לבדו כביכול כי הוא בבחינת עין לא ראתה וכו'. ואפשר שזה גם כן בכלל מה שמבואר בזוהר הקדוש את שבתותי תשמרו דא עיגולא ורבועא דלגו היינו שני הבחינות הנ"ל. כי אור האמונה עליונה הנ"ל שהוא בבחינת סובב כל עלמין הוא בחינת עיגולא בחינת סובב הנ"ל שזה בחינת ואמונתך סביבותיך. ובחינת החכמה והשכל שיש בכלל הבריאה שזה בחינת ממלא כל עלמין זה בחינת ריבועא כי המוחין הם ארבע בחינת חכמה בינה. והדעת כלול מחסדים וגבורות וכמבואר במקום אחר וכן כלל הבריאה הוא בחינת ארבע עולמות אבי"ע כידוע וכלול גם כן מארבע רוחות השמים וארבע כנפות הארץ כמבואר במקראות הרבה.

ועל כן שבת הוא בחינת שלום בחינת שבת שלום כידוע. כי ששת ימי המעשה שבהם נברא כלל הבריאה בתוך בחינת החלל הפנוי זה בחינת מחלוקת דקדושה שהוא גם כן בבחינת הצמצום של החלל הפנוי בשביל בריאת העולמות כמבואר בפנים. רק מחמת שמבחינת הצמצום הזה יכולין להתגבר ח"ו אלו הקושיות שאין עליהם תשובה. על כן עיקר התיקון על ידי ההכרעה והשלום של המחלוקת בחינת את והב בסופה שזה בחינת מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים וכמבואר בסימן נ"ו בפנים ועיין זוהר בראשית דף י"ז. וההכרעה והשלום של כלל הבריאה כולה הוא שבת בחינת בא שבת בא מנוחה בחינת מנוחת שלום ושלוה וכו'. וזה בחינת ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וכו' היינו שהקהילם וכללם יחד באהבה ושלום ואז נצטוו על מלאכת המשכן ושבת כנ"ל. וזה אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם. היינו שכל בחינת הדיבורים שנדברים בתוך בחינת חלל הפנוי שנעשה על ידי בחינת המחלוקת דקדושה שכל אחד מישראל נחלק מחבירו בטבעו ובמדותיו ודיעותיו. ועל כן מדבר כל אחד כפי בחינת דעתו ומדותיו וכפי אחיזת שרש נשמתו. ועל ידי הדיבורים הקדושים של התלמדי חכמים והצדיקים נעשה בחינת בריאת העולמות שזה בחינת לא המדרש עיקר אלא המעשה היינו העולמות שנעשין על ידי מדרשם ודיבוריהם כמבואר בפנים. וזה בחינת אלה הדברם וכו' לעשות אותם כי על ידי הדיבורים נעשין ונבראין עולמות קדושים ועל כן למדו רז"ל מפסוק זה ל"ט מלאכות המשכן. כי ציורא דמשכנא כיצורא דעובדא דבראשית שהוא בחינת כלל הבריאה. וזה ששת ימים תעשה מלאכה ודרשו רז"ל שהמלאכה נעשית מאליה. היינו כי אף על פי שבריאת העולמות נעשה על ידי הדיבורים של התלמידי חכמים כנ"ל. ודיבוריהם הם בחינת מעשה ממש כנ"ל שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (שבת קי"ט:) מנין שהדיבור כמעשה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו. ודיבורים של תלמידי חכמים הם בחינת דבר ה' כמבואר בפנים. אך אף על פי כן צריכין לידע שהמלאכה של בריאת העולמות (שזה בחינת מלאכת המשכן שנעשה על די דיבוריהם) היא נעשית מאליה ורק בכח ה' לבדו. ועל כן יזהרו שלא לדבר יותר מדאי בכדי שלא יהא בחינת ריבוי האור שגורם שבירת כלים. שזה בחינת כל המרבה דברים מביא חטא כמבואר בפנים ועיקר שבירת כלים היה על ידי בחינת אנא אמלוך בחינת וימלוך וימת. והתיקון היה על ידי אור מה החדש בחינת מה חיינו מה כחינו כמובא רשזה בחינת שהמלאכה נעשית מאליה כנ"ל. וזה בעצמו גם כן בחינת ההכרעה והשלום שבין המחלוקת בחינת ונחנו מה כי תלינו עלינו.

וההכרעה והשלום נמשך מקדושת שבת שזה בחינת וביום השביעי יהיה לכם קדש וכו' לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ומובא שמרמז על חומר האיסור שלא לעורר אש המחלוקת בשבת היינו כנ"ל.

כי שבת הוא שלום. כי שבת הוא בחינת אחד. בחינת רזא דשבת איהו שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' ובאחד אין שייך מחלוקת וכמבואר במקום אחר וזה בחינת אתה אחד וכו' ומי כעמך ישראל גוי אחד שאומרים בשבת במנחה אכי אז מאיר אור אין סוף ששם עיקר האחדות כי הוא למעלה כביכול מבחינת חלל הפנוי שהוא כביכול בחינת מחלוקת כנ"ל. ועל ידי זה נכללין גם כל ישראל באחדות אחד בבחינת גוי אחד בארץ כנ"ל.

וזה אם תשיב משבת רגלך. רגל הוא בחינת אמונה כמבואר במקום אחר. כי אז מאיר אור האמונה הקדושה בשלימות כנ"ל גם מרמז על שלא יצאו חוץ לתחום שבת שמרמז גם כן על זה כנ"ל שזה בחינת תחום שבת אלפים אמה. וזה עשות חפציך ביום קדשי שלא יעסוק אז בעשיית חפציו שהם גם כן בחינת בירור ניצוצות הקדושים ותיקון שבירת כלים. כי בשבת נתתקן ממילא בחינת שבירת כלים על ידי אור קדושת שבת ואסור לעורר אז שום עובדין דחול בכדי שלא לפגום על ידי זה בקדושת שבת קדש כמבואר בזוהר הקדוש.

וזה וקראת לשבת ענג היינו בחינת אור האמונה העליונה והנפלאה הנמשך משבת שזה בחינת ענג שבת ורעה אמונה והתענג על ה' כי אמונה הזאת הוא מבחינת אור אין סוף עצמו בחינת סובב כל עלמין שמקיף וסובב את כל הבריאה ואפילו על החלל הפנוי.

וזה ולקדוש ה' מכובד זה בחינת אור החכמה שמאיר בשבת קדש שהוא בחינת כבוד חכמים ינחלו והוא שורש כל הבריאה כולה שהיתה רק בשביל כבודו יתברך כמו שכתוב לכבודי בראתיו וכו' שזה בחינת ממלא כל עלמין בחינת מלא כל הארץ כבודו. או יש לומר ענג שבת הוא בחינת הסעודות של שבת. שהם תענוגים שנכנסים לתוך גוף האדם שהוא גם כן עולם קטן כמו שאמרו רז"ל. זה כנגד בחינת אור החכמה שהוא בחינת החיות של כלל הבריאה בחינת ממלא כל עלמין. והחכמה הוא גם כן בחינת ענג כנ"ל כמה פעמים. ולקדוש ה' מכובד. כבוד הוא בחינת לבושין כמו שדרשו רז"ל על וכבדתו כו'. והלבושין הם בחינת מקיפין כידוע וזה כנגד בחינת סובב כל עלמין שעל ידי זה זוכין להשיג סוד בחינת חלל הפנוי שהוא בחינת לבושין כמבואר בפנים.

וזה וכבדתו מעשות דרך ודרשו רז"ל שלא יפסיע פסיעה גסה שהוא בחינת רוגז בחינת אל תרגזו בדרך כנ"ל כמה פעמים בכדי שלא ליתן יניקה להקושיות הנמשכין מבחינת חלל הפנוי שהוא בחינת צמצום ודין שזה בחינת בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין וכמבואר במקום אחר והוא כביכול בחינת רוגז ומחלוקת כמובן בפנים. ובאמת הכל הוא רק בשביל התגלות רחמנותו תברך כידוע וכמבואר בפנים.

וזה ממצוא חפצך ודבר דבר זה כנגד בחינת התגלות אלקות שבכלל הבריאה ששם יש בחינת אותיות ודיבור אבל צריכן ליזהר מאד שלא לגרום ח"ו בחינת שבירת כלים על ידי ריבוי הדיבור כנ"ל שזה בחינת וכל המרבה דברים וכו' כנ"ל. וזה אז תתענג על ה' היינו שיזכה להתענג מדביקות אור אין סוף בחינת סובב כל עלמין שזה בחינת על ה' כידוע וזה שדרש בזוהר הקדוש דא עתיקא כי זה בחינת השגת עולם הבא שהוא בחינת אורייתא דעתיקא. ואז ישיגו הצדיקים סוד הצמצום של החלל הפנוי כנ"ל. וזה שדרשו רז"ל נותנין לו כל משאלות לבו וכו'. היינו ההיפוך מבחינת הכבידות לב שיש עכשיו בענין סוד החלל הפנוי כמבואר בפנים.

והרכבתיך על במותי ארץ. היינו שיזכה להכניע הקליפות בחינת מלכיות דסטרא אחרא הבאים מבחינת שבירת כלים כנ"ל ועל כן דרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות. והאכלתיך נחלת יעקב אביך היינו שיזכה לבחינת בריאת העולמות שנעשה בתוך החלל הפנוי בשביל התגלות רחמנותו יתברך שזה בחינת יעקב שהוא מדת הרחמים כידוע ועל כן אמרו רז"ל עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך היינו כנ"ל וזה שדרשו בזוהר הקדוש דא ז"א שהוא גם כן בחינה זו הנ"ל. והוא בחינת כלל המדות שהן העולמות. וז"א בעצמו נקרא עולם כידוע וכמבואר בזוהר הקדוש. וזה כי פי ה' דבר כי שם בהעולמות יש בחינת אותיות ודיבורים כי הבריאה היתה על ידי הדיבור כמו שכתוב בדבר ה' שמים נעשו ובהדיבור יש חכמה שזה בחינת כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: