סימן נט-היכל הקודש

מי שמשתדל לעשות נפשות ולקרב בני אדם לעבודת השם יתברך בבחינת ואת הנפש אשר עשו בחרן הוא בונה על ידי זה בחינת היכל הקודש כמבואר בפנים. והנה כל המלאכות ועסקים שעושין בחול כולם הם בחינת בירורים שזה בחינת התקרבות הנפשות לעבודת ה' שמעלין את הטוב שבהם מתוך אחיזת הרע וכמובן גם בפנים. ושבת הוא מעין עולם הבא שהוא בחינת ביטול הרע לגמרי ואז השכינה שובתת כביכול ואין אז בירורים וכמובא גם בפנים. אך אף על פי כן עיקר הכח לברר בירורים קדושים בימי החול הוא רק על ידי כח קדושת שבת בבחינת כלהו במחשבה אתברירו. ושבת הוא עולם המחשבה כידוע ואז עולים כל הבירורים הנ"ל למנוחתם ולתכלית שלימותן כידוע.

והנה מהבירורים הנ"ל נעשה בחינת היכל הקודש בחינת משכן ואף על פי כן אין מלאכת המשכן דוחה שבת.

כי אדרבא עיקר הבירורים ובנין ההיכל הקודש נעשה רק בכח קדושת שבת. ועל כן צריכין להמשיך קדושת שבת על ששת ימי החול בבחינת זכרהו מאחד בשבת בכדי שיהיה לו כח על ידי זה לברר בירורים. והנה מחמת שההיכל הקדוש הזה מושך עצמו לשרשו היינו ללבו של עושהו ושורה ומלביש את הרוח החיוני שבלב (שזה בחינת קדושת שבת שהוא בחינת לב כמבואר בתיקונים ושם שורה הרוח החיוני שזה בחינת ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה וכו' שכל זה זוכה האדם בשבת וכמבואר בזוהר הקדוש מענין הרוח חדשה רוח הקדש שזוכה האדם בשבת) ועיקר הלבשתו לרגלי הרוח וכמבואר בפנים (וזה בחינת מלכות מלביש את נה"י) ומחמת שהבירורים הנ"ל היו משוקעים כל כך זמן בתוך אחיזת הרע שהם הקליפות טמאות לגמרי רחמנא ליצלן.

על כן בערב שבת כשרוצין הבירורים והנפשות הנ"ל לעלות אל הקדושה שזה בחינת מה שהטוב שבנגה עולה אז גם כן אל הקדושה ואז רוצין גם השלש קליפות טמאות שהם רע גמור לעלות עמו גם כן ולהתאחז גם כן ח"ו ולינק מקדושת שבת ואז יורד שלהובא דאשא על ראשי הקליפות הנ"ל ומכווה אותם שלא יוכלו לעלות. ואז נופל הרע למטה לגמרי והטוב עולה לתכלית שלימותו כמובן כל זה בכתבי האריז"ל.

וזה בחינת העצה המבואר בפנים שיזמין מלאכי לבו שהוא בחינת התלהבות הלב וכו' ואש הזה הוא שורף אותם. והאש הזה נעשה מבחינת משפט שהאדם שופט את עצמו ואז יוצא לאור משפט. שנתלהב הלב ויושב על כסא שהוא בחינת כבוד בחינת היכל הקודש הנ"ל וכמבואר כל זה בפנים. [וזה שאמרו רז"ל (שבת קיט) ר' אבהו הוה יתיב אתכתקא דשינא כנגד בחינת כסא הנ"ל ומושיף נורא נגד בחינת אש הנ"ל] וזה בחינת ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו וכו' הרים כדונג נמסו וכו' וכל המזמור כמובן ממילא. וזה גם כן בחינת צלותא דמעלי שבתא דהא אתייחדת כרסייא יקירא וכו' בחינת כסא כבוד שהוא בחינת מלכות בחינת היכל הקודש הנ"ל כמבואר בפנים ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא עילאה כד עייל שבתא איהי אתאחדת ואתפרשת מסטרא אחרא וכו' הכל כנ"ל.

ועל כן מבואר בספרים קדושים מה שבערב שבת צריך האדם לפשפש ביותר במעשיו ולשום לבו על דרכיו ולהתבונן היטב מה שעבר עליו בכל ימי השבוע ולהתחרט מאד בבושה גדולה ולעשות תשובה וכו' שכל זה בחינת משפט שהאדם שופט ודן את עצמו ומבחינת משפט הנ"ל נעשה התלהבות הלב בחינת אש הנ"ל ששורף אותם. וזה שימני כחותם על לבך וכו' היינו שאין לחוש שלא יתאחז הרע ח"ו על ידי זה בהלב עצמו כנ"ל כי רשפיה רשפי אש שלהבת יה הינו בחינת השלהובא דאשא הנ"ל שמפיל את הרע למטה ומכניעו לגמרי כנ"ל. וזה בחינת ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת מחללו וכו' והביאותים אל הר קדשי וכו' כי בכח קדושת שמירת שבת קדש נתקרבין הנפשות הנ"ל ונעשין גרים וזה שכתוב (יחזקאל כ) ואת משפטי הודעתי אותם וכו' וגם את שבתותי נתתי להם וכו' וכן ואת משפטי שמרו וכו' ואת שבתותי קדשו וכו'. וזה שכתוב (ירמיהו יז) והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' שמיעה בלבא תליא היינו בחינת תיקון הלב ששם מקור המשפט כמבואר בפנים וזה בחינת ונתת לעבדך לב שומע לשפוט וכו' (מלכים א ג) וזה בחינת והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וכו' וזה ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' היינו בחינת כסא הכבוד הנ"ל בחינת ואת מלכים לכסא ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת וכו' והצתי אש בשעריה וכו' היינו שהאש הנ"ל תנקום בהם עצמם ח"ו. וזה שאמרו רז"ל אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת היינו כנ"ל.

וזה שאמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין היינו בחינת שבת דלילא שהוא בחינת היכל הקודש הנ"ל בחינת מלכות שהוא מדת לילה כידוע.

ושבת דיומא שהוא בחינת תפארת בחינת משפט עמודא דאמצעיתא שהוא מדת יום כידוע. וזה בחינת דינו לבוקר משפט וכן ומשפטיך אור יצא. ועל ידי כל זה היה נשלם בירור הניצוצות הקדושים בשלימות שזה בחינת התקרבות הגרים ומיד נגאלין. ועל כן למדו דבר זה מדכתיב אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וכו' וזה כתיב על הגרים (שהם בחינת הבירורים הנ"ל) כמו שכתוב ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת מחללו וכו' והביאותים אל הר קדשי. וזה בחינת את שבתותי תשמורו דא עיגולא וריבועא דלגו בחינת שתי שבתות הנ"ל. ואפשר שזה סוד המלאכים המלוים לו להאדם בערב שבת וכו' כמו שאמרו רז"ל היינו בחינת מלאכי לבו הנ"ל (ויש לבאר עוד בזה) ועיין פנים עוד ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב וכו'. ביתי משם יוצא מעין החכמה כמו שכתוב ומעין מבית ה' יצא. חומה הוא בחינת כבישת כעס ועשירות. ויד היינו בחינת משפט כי על ידי שמכלכל דבריו במשפט על ידי זה יכול להעמיד תלמידים הגונים ולהמשיך בהם רוח חכמה. ושם הוא בחינת כסא כבוד בחינת ההיכל הקדוש היינו שמחמת שעוסק בזה לגדל כבודו יתברך על ידי שמקרב נפשות להשם יתברך. על ידי זה נתגדל גם נפשו ושמו עד שכל הנפשות יתאוו תאוה להיות נשרשים בשמו ונפשו וזה בחינה אחת עם בחינת החומה של כבישת כעס ועשירות ועל ידי זה נתגדל גם כן שמו ונפשו עד שכל הנפשות תאבים להכלל בנפשו. וזה בחינת בית והון נחלת אבות וכו'. ודע שיש רשעים שהם בבחינת הערב רב שאסור לקרבם כי אין כח במשפט הנ"ל להכניע רעתם וכו' כמבואר כל זה בפנים. ועל כן הזהירו רז"ל מאד שלא לכעוס בשבת על כל פנים. כמבואר בתיקון מ"ח כי אז פוגם יותר על ידי הכעס ח"ו. וכן אמרו רז"ל שבזכות כבוד שבת זוכין לעשירות וכנ"ל כמה פעמים.

וכמו שדרשו רז"ל ברכת ה' היא תעשיר זה שבת.

ועל כן אמרו רז"ל גם כן שמצוה להקהיל קהלות בשבת ולדרוש להם בדברי תורה. כי אז מסוגל ביותר להעמיד תלמידים הגונים ולהמשך בהם רוח חכמה.

ועל כן גם סמיכת משה ליהושע (שזה בחינת ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו כמבואר בפנים) שפירש רש"י בפרשת פנחס וסמכת את ידך עליו תן לו תורגמן שידרוש בחייך וכו' וזה היה בשבת כמו שפירש רש"י בפרשת האזינו ויבא משה וידבר וכו' הוא והושע בן נון פירש רש"י שבת של דיוזגי היה העמיד לו משה תורגמן ליהושע שיהא דורש בחייו וכו' היינו כנ"ל. וזה בחינת מעלת קדושת הזווג של שבת. כי ידוע ומבואר בזוהר הקדוש מגודל הבירורים הקדושים שנעשה על ידי קדושת הזווג של הצדיקים ואברהם אבינו ושרה אף על פי שהיו עקרים אף על פי כן נעשה גם אז על ידי זווגם נפשות הגרים כמובא בליקוטי תנינא סימן ע"ב. נמצא שעל ידי זווג דקדושה נבנה גם כן בחינת היכל הקודש והעיקר כשזוכין להוליד על ידי זה בנים הגונים. כי בני ישראל הם בחינת היכל ה' כמו שכתוב (ירמיה ז') היכל ה' המה. אך מחמת שהרע רוצה מאד להתאחז ח"ו בההיכל הקודש אף גם במי שמשתדל בזה והתיקון לזה הוא על ידי בחינת משפט כנ"ל. וזה בחינת מה שהיו סנהדרין יושבין על מקום המשפט סמוך למקום המקדש. וזהו שאמר הנביא (ירמיה ז' הנ"ל) אל תבטחו לכם על דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה (ועיין רש"י ותרגום) כי אם היטב תטיבו את דרככם ואת מעלליכם אם עשו תעשו משפט וכו' כי עיקר תיקון ההיכל הקודש הוא על ידי משפט כנ"ל ועל כן תיכף שמביאן את התינוק למול שאז תחילת כניסתו לקדושת ישראל אומרים הקהל אז אשרי תבחר ותקרב וכו' קדוש היכלך וכו'. ומחמת שהרע רוצה מאד להתאחז בזה כנ"ל שמזה נמשך גודל הנסיון שיש להאדם בקדושת הזווג על כן עיקר הזמן המסוגל לזה הוא בשבת. שאז נמשך בחינת עגולא וריבועא הנ"ל בחינת ביטול הרע לגמרי ואז הזווג בקדושה וזוכין להמשיך על ידי זה נשמות קדושות לבניו כמבואר בזוהר הקדוש. וזה בחינת כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ודרש בזוהר הקדוש על קדושת הזווג של שבת. ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות היינו כנ"ל וכמבואר בפנים.

וזה שאמרו רז"ל כשבאים המלאכים המלוים להאדם בערב שבת ומוצאין בביתו נר דלוק ושלחנו ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שיהיה לשבת האחרת כך וכו' נר דלוק הוא בחינת מנורה בדרום בחינת הרוצה להחכים ידרים. היינו כנגד בחינת הרוח חכמה שנמשך בשבת שזה בחינת יד ונמשך על ידי בחינת משפט. ושלחנו ערוך בחינת שלחן בצפון הרוצה להעשיר יצפין בחינת עשירות והגדלת השם והנפש שנמשך על ידי בחינת שם בחינת היכל הקודש הנ"ל.

ומטתו מוצעת הוא בחינת שתהא מטתו בין צפון לדרום. כי על ידי בחינת צפון ודרום הנ"ל זוכין לבנים הגונים ולבחינת יד ושם טוב מבנים ובנות כנ"ל. ועל כן אומרין יהי רצון שיהיה לשבת האחרת כך בכדי שיהא קדושת שתי שבתות בחינת את שבתותי הנ"ל שעל ידי זה נגאלין כנ"ל. וזה ואל יאמר בן הנכר הנלוה על ה' הבדל יבדילני ה' וכו' מאחר שיש רשעים שהם בבחינת הערב רב שאסור לקרבם. ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש מאחר שאינו זוכה לבנים שהם בבחינת בנין ההיכל הקודש כנ"ל. כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות כפשוטו כי על ידי שמירת שבת בשלימות נמשך בחינת תיקון עיגולא וריבועא הנ"ל שעל ידי זה זוכין ליד ושם טוב וכו' כנ"ל ובני הנכר וכו' כל שומר שבת מחללו וכו' והביאותים אל הר קדשי וכו' כי ביתי ביתי תפלה יקרא לכל העמים נאום ה' מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו ופירש רש"י אלו הגרים כי גרי אמת נכללין גם כן בכלל ההיכל הקודש מאחר שזכו לשמור את השבת בשלימות בוודאי אינם בכלל הערב רב ח"ו שאסור לקרבם וכמבואר בזוהר הקדוש בענין ויקהל משה את כל עדת בני ישראל שהפרישם מהערב רב וצוה להם על מלאכת המשכן כי אין להערב רב חלק בההיכל הקודש בחינת מלאכת המשכן. על כן הזהירם אז גם על שמירת שבת ועיין זוהר יתרו פ"ח: בסעודתי אלין אשתמודעין ישראל דאינון בני מלכא דאינון מהיכלא דמלכא דאינון בני מהימנותא. ומאן דפגם חד סעודתא מנייהו אחזי פגימותא לעילא ואחזי גרמיה דלאו מבני מלכא עילאה הוא דלאו מבני היכלא דמלכא הוא דלאו מזרעא קדישא דישראל הוא (ושם) דאינון סעודתי מהימנותא שלימתא דזרעא קדישא דישראל וכו' ובגיני כך אמר ביני ובין בני ישראל היינו כנ"ל. ועל כן אומרים במנחה של שבת ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ על דרך שכתוב בזוהר דף רל"ז: דלא אתקריאו קהלה וחיבור עד דאתעבר מנהון ערב רב. כביכול בזימנא דמתערבין בינייהו כאלו לא הוו גוי אחד וכו' עיין שם (ובזה יובן גם כן ענין ויקהל משה הנ"ל.) (ועיין בפרשת כי תצא דף רע"ט).

וזה אם תשיב משבת רגלך. כי אלו הנפשות שנתקרבו הם בבחינת רגלין בבחינת וכל העם אשר ברגליך גם כי עיקר התעוררות לקרב אותם נמשך מבחינת רגלי הרוח החיוני שבלב ועל כן הם מלבישים אותם וכמבואר בפנים ועל כן א'ם ת'שיב משבת ראשי תיבות אמ"ת כמובא. כי עיקר התקון להעלות בחינת הרגלין הנ"ל מאחיזת הרע היינו מבחינת רגליה יורדות מות הוא על ידי בחינת משפט כנ"ל ומשפט עמודא דאמצעיתא בחינת אמת כמו שכתוב אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם וכתיב משפטי ה' אמת. וזהו שאמר להם ירמיה אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמור וכו' היכל ה' המה וכו' כי עיקר התיקון של היכל ה' שהוא בבחינת רגלין בחינת ושוליו מלאים אל ההיכל (ישעיה ו' עיין רש"י שם)הוא על ידי משפט שהוא בחינת אמת בחינת קושטא קאי היפוך מבחינת השקר שאין לו רגלים. גם אם תשיב משבת רגלך היינו שלא יצא חוץ לתחום שבת ותחום שבת אלפיים אמה היינו גם כן בחינת עיגולא וריבועא דלגו הנ"ל כי עיגולא בחינת מלכות הוא בחינת אלף מלשון אלוף אומר וכו' בחינת אלופים לראש. והמשפט שהוא בחינת התורה בחינת משפטי ה' אמת הוא גם כן בבחינת אלף כמו שכתוב דבר צוה לאלף דור. וזה בחינת החרש והמסגר אלף כי הם היו זקני ישראל ושופטיהם ועל ידי המשפט יכולין להמשיך רוח חכמה לתלמידיו וללמד להם חכמתו כמבואר בפנים וזה בחינת ואאלפך חכמה.

ומחמת שעל ידי המשפט מקבל גם היכל הקודש (שׁהוא בחינת מלכות בחינת ירושלים) כח האש ושורף את הקליפות מלהתאחז בו בבחינת וכבוד ה' כאש אוכלת וכו' כמובא בפנים וזה שכתוב (זכריה יב) ביום ההוא אשית את אלפי יהודה ככיור אש בעצים (ופירוש רש"י כמדורת אש גדולה) וכלפיד אש בעמיר ואכלו על ימין ועל שמאל את כל העמים סביב וישבה ירושלים עוד תחתיה בירושלם וזה עשות חפצי ביום קדשי שימנע מעשיית חפציו של חול שיש בהם אחיזת הסטרא אחרא ועיקר התיקון שלהם הוא רק על ידי שממשיכין קדושת שבת גם על ששת ימי החול בבחינת זכרהו מאחד בשבת כנ"ל שזה גם כן בחינת עשות חפציך ביום קדשי כמבואר לעיל בפנים במאמר מרכבות פרעה סימן ל"ח. אבל בשבת גם זה אסור כי אז השכינה שובתת כביכול והרע נדחה ונתבטל לגמרי בבחינת כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.

ואז עיקר שלימות התקרבות הנפשות שהם בחינת בנין היכל הקודש הנ"ל כי הרע שלהם נופל ונתבטל והטוב עולה ונכלל בקדושה שזה על ידי בחינת משפט שהוא בחינת חפץ כמו שכתוב כי לכל חפץ יש עת ומשפט וכתיב אני ה' אוהב משפט (ישעיה סא) ועל כן שבת הוא בחינת תשובה כנ"ל כמה פעמים שזה בחינת חפצי שמים בחינת החפץ אחפוץ וכו' כי אם בשובו מדרכיו וחיה וזה וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד גם כן נגד בחינת עיגולא וריבועא הנ"ל כי הרוח חכמה הנמשך על ידי בחינת משפט שם עיקר הענג והכבוד כנ"ל כמה פעמים וזה ולקדוש ה' מכובד זה בחינת שלימות ההיכל הקודש שהוא בחינת כבוד כמו שכתוב ובהיכלו כולו אומר כבוד והוא בחינת קדוש ה' בחינת קדוש יאמר לו כמבואר בפנים. וגם כי ענג שבת הן הסעודות שהן תיקון הלב (ששם מקור המשפט כנ"ל) כי פתא סעדא דלבא וכמו שאמרו רז"ל עד שהאדם אוכל יש לו שתי לבבות ואחר שאוכל אין לו אלא לב אחד.

וכבוד שבת הן המלבושים כמו שאמרו רז"ל והמלבושים הן מבחינת מלכות בחינת היכל הקדוש שמלביש להרוח שבלב וכמבואר בפנים. ועל כן הקפידו בכתבי האריז"ל להיות השלחן של שבת של ארבע רגלים כי הוא בבחינת ריבועא הנ"ל. וזה בחינת ולסעדה במשפט (ישעיה ט') וזה עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים. ועל כן גם בפגם המשפט שהוא בחינת אש נאמר (הושע ז) כולם יחמו כתנור ואכלו את שופטיהם כל מלכיהם נפלו וכו' (כי על ידי זה נפילת המלכות ח"ו) ובדרך צחות יש לומר שזה בחינת מה שדרשו רז"ל ואלה המפשטים אשר תשים לפניהם ערכם לפניהם כשלחן ערוך. כי המשפט הוא בחינת שלימות השלחן כנ"ל. גם תיקון המשפט הוא בחינת שדי (שהוא בחינת שבת כידוע) בחינת ושדי לא יעוֵת משפט (איוב לד) וזה בחינת כי אז על שדי תתענג (שם כב) וזה בחינת והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך ודרשו רז"ל על ענג שבת והוא בחינת תיקון הלב כנ"ל על כן נותנין לו כל משאלות לבו ששם מקור המשפט כנ"ל. וזה וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו רז"ל שלא יפסיע פסיעה גסה שנוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם כי הפסיעה גסה הוא בחינת רוגז וכעס כמו שדרשו רז"ל אל תרגזו בדרך וכו' ורוגז וכעס הוא פגם העינים בחינת עששה מכעס עיני שזה פגם בקדושת שבת שהוא בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין כמבואר בפנים גם מרמז על שיש רשעים שהן מבחינת ערב רב שאסור לקרבם כי על ידי זה פוגם בכל הנ"ל כמבואר בפנים.

והתקרבות הנפשות הוא מבחינת רגלין כנ"ל ועל כן צריכין להיות מתון בדבר ולא יפסיע פסיעה גסה בכדי שלא לקרב אלו הנפשות שאסור לקרבן. וזה בחינת גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא (משלי יט) כי נפשות ישראל שרשם בדעת דקדושה כידוע ונפשות הערב רב שרשם בדעת דקליפה שזה בחינת ערב רב גמטריא דעת כמובא בכתבים והם רחוקים לגמרי מהדעת דקדושה שזה בחינת גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא היינו מי שאינו מתון בדבר ומקרב גם אותם חוטא. כי יורד על ידי זה ממדריגתו וכמבואר בפנים. וזה ממצוא חפצך ודבר דבר שלא ידבר דיבור של חול שלא יפגום על ידי זה בקדושת הדיבור של שבת שאז הדיבור בשלימות בבחינת יכלכל דבריו במשפט ועל כן אז עיקר הזמן להמשיך רוח חכמה לתלמידיו כנ"ל. וזה אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא כי זוכה להמשיך רוח חכמה משרשו העליון שהוא בבחינת עתיק ומשם שורש תיקון המשפט עד שנתלהב הלב ויושב על הכסא בבחינת כונן למשפט כסאו כמו שיבואר לקמן. ורז"ל דרשו שנותנין לו כל משאלות לבו היינו כנ"ל על ידי שזוכה בשלימות לתיקון הלב. ועל כן דרשו רז"ל במדרש רבה פרשת בשלח פרשה כ"ה שהוא גוזר גזירה והקב"ה מקיים. כי זוכה לקרב נפשות להשם יתברך בשלימות ואז הוא בבחינת אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה וכמו שדרשו רז"ל (בבא מציעא פה) והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחינת שלימות עליית המלכות שהוא בחינת היכל הקודש הנ"ל. ורז"ל דרשו שניצול משיעבוד מלכיות היינו שזוכה להכניע הרע שהוא בבחינת מלכות דסטרא אחרא לגמרי.

והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא זעיר אנפין שהוא בחינת משפט עמודא דאמצעיתא. וזה בחינת והיה בית יעקב אש בחינת אש המשפט הנ"ל.

וזה בחינת וישלח יעקב מלאכים בחינת מלאכים הנ"ל ורז"ל דרשו שזוכה לנחלה בלי מצרים כי על ידי המשפט שהוא בחינת אש שורף את כל הצרים המסבבים את הקדושה בבחינת אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו והרע נתבטל לגמרי עד שנתקיים כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וכו' שזה בחינת נחלה בלי מצרים בבחינת כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים כנ"ל. וזה כי פי ה' דבר כי נתתקן בחינת ההיכל הקודש שהוא בחינת מלכות פה על ידי בחינת המשפט שהוא בחינת ומשפטי פיהו וכתיב בשפתי ספרתי כל משפטי פיך. וזה בחינת פתח פיך שפט צדק (משלי לא) וזה בחינת יכלכל דבריו במשפט וכתיב ולשונו תדבר משפט וזה בחינת ואש מפיו תאכל (תהלים יח) כי המשפט הוא בחינת אש כנ"ל וזה בחינת הנני נותן דברי בפיך לאש (ירמיה ה') ועל ידי זה נמשך בחינת רוח חכמה לתלמידיו שזה בחינת פיה פתחה בחכמה וכתיב פי ידבר חכמות וכתיב פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט וזה תורת אלקיו בלבו (בחינת תיקון הלב הנ"ל) לא תמעד אשוריו בחינת הרגלין הנ"ל וגם הנפש הוא בינת פה ודיבור בחינת לנפש חיה לרוח ממללא ועל ידי כל זה זוכה שדיבורו מתקיים כמו דבר ה' כביכול בבחינת כפי תהיה כנ"ל. וזה כי פי ה' דבר. ועיין דניאל ז' חזי הוית עד די כרסוון רמיו (פירש רש"י כסאות הוטלו ונתקנו לישב במשפט אחד לדין ואחד לצדקה לישראל) ועתיק יומין יתיב (פירש רש"י הקב"ה יושב למשפט וכו') לבושיה כתלג חוור (ללבן עוונות עמו) ושער רישיה כעמר נקא (מנקה עצמו מזכיות שיש לעכו"ם לפניו ומשלם להם כל שכרם בעולם הזה) כרסיה שביבין דנור וכו' נהר דינור נגיד ונפיק וכו' אלף אלפין ישמשוניה וכו' דינא יתיב וספרין פתיחין וכו' עד די קטילת חיותא והוביד גשמה ויהבת ליקידת אשא וכו' (פירש רש"י ללבת אש הוא אשו של יעקב והיה בית יעקב אש וכו') חזה הוית וכו' כבר אנש אתא (פירש רש"י הוא מלך המשיח) ועד עתיק יומיא מטא וכו' (פירש רש"י שהיה יושב במשפט ודן את העכו"ם) עיין שם עוד הרי מבואר כל הענין הנ"ל. כי שורש בחינת המשפט נמשך מבחינת עתיק היושב על כסא משפט עד שהכסא מקבל גם כן כח האש בחינת כרסיה שביבין דינור וכו' אלף אלפים שמשוניה היינו בחינת המלאכים הנ"ל.

ויעקב שהוא בחינת משפט עמודא דאמצעיתא עולה עד בחינת עתיק בבחינת אז תתענג על ה' כנ"ל וממשיך משם הארה לבחינת מלכות בחינת היכל הקודש שהוא בחינת כסא כבוד עד שעל ידי זה נופל הרע ונתבטל לגמרי והטוב עולה ונכלל בקדושה בבחינת היכל הקודש הנ"ל. וזה בחינת בשתי כסאות אחד לדין שעל ידי זה מפלת העכו"ם ואפילו כל הצלחתם הוא לרע להם בכדי לשלם להם בעד זכיותיהם ותושלם סאתם כנ"ל. שזה בחינת בפרוח רשעים כמו עשב וכו' להשמדם עדי עד וכו'. וכסא אחד לצדקה לישראל היינו לזכות אותם במשפט ולקרבם להשם יתברך. וזהו שאמרו רז"ל (חגיגה יד) אחת לו ואחת לדוד וכמו שפירש רש"י. ועד עתיק יומיא מטה שגם מלך המשיח ישב במשפט. וכן דרשו רז"ל ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו שגם גדולי ישראל ישבו עם הקב"ה וידונו לעכו"ם היינו כנ"ל. כי גם הם מקבלים כח המשפט משרשו העליון עד שמפילין את הרע לגמרי ונשלם הכסא שהוא בחינת כסא דוד, וזה שכתוב (ישעיה ט') על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה וכו' בחינת משפט וצדקה הנ"ל. וזה בחינת משפט וצדקה ביעקב וכו'. וזה לבושיה כתלג חוור ללבן עוונותיהם של ישראל. כי זה בחינת לכו נא ונוכחה יאמר ה' כי ויכוח הוא בירור הדברים שזה גם כן בחינת משפט כמו שפירש רש"י ז"ל ועל ידי המשפט נופל תיכף הרע ונתבטל כי כל הרע הוא רק מאחיזת העכו"ם בבחינת ויתערבו בגוים וכו'. אבל כשנופל הרע למטה אזי תיכף ישראל חוזרין בתשובה גדולה ומודים ועוזבים ואז אם יהיה חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

ועל כן גם המלאכים המלוים לו להאדם בערב שבת (שהם בחינת מלאכים הנ"ל) מניחין ידיהם על ראשו ואומרין לו וסר עוונך וחטאתך תכופר וכן אמרו רז"ל השומר שבת וכו' מוחלין לו על כל עוונותיו. וזה גם כן בחינת נחלה בלי מצרים כי נתבטלין כל המצרים שהם בבחינת צוה ה' ליעקב סביביו צריו שעיקר התגרותם על ידי עוונות ח"ו. אבל על ידי קדושת שבת שכלול מכל הנ"ל על ידי זה נתכפרין העוונות ונתבטלין כל המצרים. כי מאותיות מצ"ר נעשה צמ"ר בחינת ושער רישיה כעמר נקא הנ"ל שזה בחינת אם יאדימו כתולע כצמר יהיו וכמבואר במקום אחר.

17 סימן ס-פתח ר' שמעון עיקר התפתחות שבילי התורה שיש בהם התבוננות גדול מאד הוא בשבת כמבואר בזוהר הקדוש יתרו פ"ה אורייתא מתעטרא ביה בעטרין קדושין וכו' ובזוהר חדש חקת שבשבת נפתחין כל החמשים שערי בינה. וגם כי כלל קבלת התורה היה בשבת כמו שאמרו רז"ל ושבת בעצמו הוא בחינת בינה כידוע. וזה בחינת העשירות של שבת כמו שדרשו רז"ל ברכת ה' היא תעשיר זה שבת שנאמר בו ויברך וכו' כי להתבוננות הזה צריך עשירות גדול הון רב: ולבא לעשירות הזה הוא על ידי בחינת תיקוני עתיק בחינת אריכת ימים היינו להאריך ולהגדיל ימיו ולהוסיף בכל שעה ושעה שבא אחר כך בתוספת קדושה יתרה ובפרט בכל יום ויום וכו' כמבואר בפנים. וזה בחינת קדושת שבת שהקדושה נתרבה ונתוסף בו בכל פעם ביותר.

וקדושת יום שבת גדול יותר מקדושת הלילה כמבואר בכתבים וכמו שאמרו רז"ל כבוד יום עדיף. ובקדושת היום בעצמו ניתוסף הקדושה והעליות הגדולות של שבת בכל פעם ביותר משחרית למוסף וממוסף למנחה וכו'. וכמבואר בכתבי האריז"ל. וכן בקדושת ההכנה לשבת נתוסף גם כן הקדושה מיום ליום כי ביום רביעי מקבל הארת הנפש של שבת הבאה וביום חמישי הארת הרוח וביום הששי הארת הנשמה ובשבת בעצמו מקבל קדושת כולם בשלימות יותר כידוע כל זה. ואפילו מה שאחר שבת מסתלק ממנו הארת נפש רוח נשמה הוא גם כן בשביל לקבל קדושת נפש רוח נשמה של שבת הבאה בהארה יתירה ביותר שזה בחינת את שבתותי תשמרו. וכן אמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות. כי גם קדושת שבת בעצמה צריכין להוסיף בה משבת לשבת שבכל שבת שבא אחר כך יוסף הארה יתרה בקבלת קדושת שבת. ושבת בעצמו הוא מעין עולם הבא שהוא יום שכולו ארוך בחינת אריכת ימים הנ"ל. ובחינת אריכת ימים הנ"ל בא על ידי יראה וכו'.

וזה בחינת היראה של שבת בחינת ירא שבת וכנ"ל כמה פעמים גם על ידי היראה של שבת נשמר מעניות שבא על ידי בחינת שקר החן והבל היופי. כי עיקר החן האמת כן דקדושה הוא אצל שבת בבחינת ונח מצא חן נח הוא בחינת שבת נייחא דעילאין ותתאין כמובא בתיקונים וכן שבת הוא בבחינת משה כנ"ל כמה פעמים ונאמר בו כי מצאת חן בעיני וכו'. גם שבת היא בחינת אשת חן תתמוך כבוד (משלי יא) בבחינת מה שאמרו רז"ל כנסת ישראל יהיה בן זוגך וכמבואר במקום אחר. גם שבת הוא בחינת שכל טוב יתן חן (שם י"ז) כי עיקר שלימות השכל הוא בשבת כנ"ל כמה פעמים. גם שבת הוא בחינת שלימות הדיבור דקדושה כנ"ל כמה פעמים וזה בחינת דברי פי חכם חן (קהלת י) גם עיקר היופי דקדושה הוא אצל שבת כי הוא בחינת זווג יעקב ורחל כידוע. וביעקב אמרו רז"ל שופריה דיעקב וכו' וברחל נאמר יפת תאר ויפת מראה גם שבת הוא בחינת יוסף כמבואר בזוהר חדש ונאמר בו ויהי יוסף יפה תאר וכו' ונאמר בו גם כן וימצא יוסף חן וכן ביעקב כי חנני אלקים. גם שבת הוא בחינת מלכות כידוע ונאמר בו מלך ביפיו תחזינה עיניך (ישעיה לג) וזה בחינת יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלקים לעולם בחינת ויברך אלקים את יום השביעי הנאמר בשבת וכן על כן בירך וכו' ואז נכנעין כל הבחינות של שקר כי אפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת, ואז נכנע הבל היופי על ידי ההבלים דקדושה שנמשכין בשבת כמבואר בכוונות מזמור לדוד הבו וכו'. ועל כן אז עיקר זמן קדושת הזווג כמו שאמרו רז"ל וכמובן בפנים. גם שבת הוא בחינת אריכת הנשימה המובא בפנים כמובן בפירוש רש"י על פסוק וביום השביעי שבת וינפש. וזה גם כן בחינת הנשמה יתרה שזוכה האדם בשבת. ועל כן אז עיקר זמן ירידת הגשמים (שבאים מבחינת הנשימה כמבואר בפנים) כמו שפירש רש"י ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות. וזה בחינת ונשמת שדי תבינם. כי שדי הוא בחינת שבת כמבואר במקום אחר. ונמשך בו בחינת אריכת הנשימה שעל ידי זה בא התבוננות כמבואר בפנים שזה גם כן בחינת נר ה' נשמת אדם.

וזה בחינת הדלקת נר שבת חובה וכמבואר בכוונות חוב"ה גימטריא אהי"ה בחינת בינה היינו בחינת התבוננות הנ"ל.

ושלימות היראה הוא בבחינת שלש קוין. בחינת מורא שמים ומורא רבך ומורא אב ואם. וכל אחת כלולה מג' בחינות כמבואר בפנים. והיראה של שבת כלולה מכל הנ"ל. כי שורש היראה הוא בדעת ועיקר הדעת הוא בלב כמבואר לעיל בפנים בסימן ט"ו במאמר הגנוז. וזה בחינת קדושת שבת שהוא בחינת דעת ובחינת לב כנ"ל כמה פעמים. ועל כן אז היראה בשלימות היינו שהיראה הוא עם דעת וכמבואר גם בליקוטי תנינא סימן י"ז. וזה בחינת מורא שמים בשלימות היינו שהיראה כלולה ומליאה מכל הג' מוחין שהם חכמה בינה ודעת כמבואר בפנים. וכן מורא הרב נשלם בשבת שזה בחינת את שבתותי תשמרו ומקדשי תראו עיין זוהר קדושים דף פא: מהו מקדשי וכו' כגוונא דא וממקדשי תחלו אל תקרי ומקדשי אלא ממקודשי וכו' ושם נאמר ממקודשי על הזקנים והחכמים שבדור כמבואר במסכת שבת דף נ"ה. גם כי הרב האמת הוא בעצמו בחינת קדושת שבת כמבואר במקום אחר ועל כן מסוגל ביותר לשבות אצל הצדיק והרב שבדור כי על ידי קדושת שבת יוכל להשיג יותר קדושת הרב וכן על ידי קדושת הרב מאיר לו ביותר קדושת שבת. ואז מסוגל ביותר לקבל הלימוד מהרב שזה בחינת מה שבשבת ניתנה תורה. ודרשו רז"ל ויקהל משה וכו' שמצוה להקהיל קהלות בכל שבת וללמד להם תורה. כי תכלית הלימוד הוא יראת שמים כמו שאמרו רז"ל והיה אמונת עתך וכו' אי איכא יראת ה' היא אוצרו אין וכו'.

ועיקר שלימות היראה הוא בשבת כנ"ל ואז נמשך היראה על כל חלקי הלימוד שהם בבחינת אורייתא תליתאי שזה בעצמו בחינת קדושת שבת שכלול מתורה נביאים וכתובים כמבואר בזוהר יתרו דף צ"ב. וכן אז נשלם בחינת מורא אב ואם שזה גם כן בחינת את שבתותי תשמרו ומקדשי תראו כמבואר בזוהר קדושים הנ"ל וזה בחינת איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמרו מקיש דחילו דאבא ואמא לשבתותי וכו' כולא חד מאן דדחיל מהאי נטיר להאי כמבואר בזוהר קדושים הנ"ל ועל כן מרומז שם גם כן קדושת הזווג של שבת כמבואר שם כי עיקר קדושת הזווג תלוי ביראה ושלימות היראה הוא בשבת כנ"ל.

והיראה של בחינת מורא אב ואם נמשך על כל חלקי העשירות שהם שלשה. שליש בפרקמטיא ושליש בידו ושליש בקרקע כמבואר בפנים. וזה בחינת מה שמבואר בכוונות שבת כי המלכות גם בעמידתה נגד בחינת נה"י נקראת גם כן בשם חקל תפוחין קדישין שמרמז לנה"י חג"ת חב"ד. כי נה"י בעצמן כלולים גם כן מבחינת נה"י חג"ת חב"ד וכו'. היינו כי המלכות הוא בחינת יראה בחינת מוראה של מלכות וכשהוא עומדת נגד בחינת נה"י שהן בחינת רגלין היינו בחינת היראה של מורא אב ואם שנמשך על חלקי העשירות שהן בחינת רגלין כמו ואת היקום אשר ברגליהם וכמבואר במקום אחר (ועשירות היא גם כן מבחינת המלכות וכמבואר לעיל בפנים בסימן נ"ו. וזה בחינת עשיר ברשים ימשול) אז היא כלולה גם כן מנה"י חג"ת חב"ד שהן בחינת ג' חלקי העשירות הנ"ל. כי על ידי היראה זוכין לעשות משא ומתן באמונה ובשלימות כראוי וזה בחינת נה"י בחינת רגלין כי המשא ומתן קרא רגל כמבואר בפנים וזה בחינת שליש בפרקמטיא.

גם על ידי היראה זוכין לעשות צדקה הרבה עם העשירות שלו שזה בחינת שליש בידו וזה נגד בחינת חג"ת שהן בחינת ידין. גם על ידי היראה זוכין להבין שהעשירות בעצמו הוא בחינת פסולת ושייך רק לנשים וקטני הדעת וכו' והבר דעת צריך להעשירות רק בשביל ההתבוננות וכו' כמבואר בפנים שזה בחינת שליש בקרקע. וזה נגד בחינת חב"ד בחינת מוחין בחינת ההתבוננות הנ"ל. אך אף על פי כן כלל הבחינות הנ"ל הם בבחינת נה"י שהוא בחינת היראה של מורא אב ואם בחינת ברא כרעא דאבוה. והיראה של בחינת מורא רבך הוא בבחינת חג"ת בחינת כי סמך משה את ידיו עליו. והיראה של הרב בעצמו בחינת מורא שמים הוא בבחינת חב"ד כנ"ל. ואז נשלם היראה בשלימות וזוכין על ידי זה לאריכת ימים הנ"ל. ועל כן אמרו רז"ל בפרקי דר"א פרק י"ח כל המברך על היין בלילי שבתות מאריכין לו ימיו ושנותיו בעולם הזה ויוסיפו לו שנות חיים בעולם הבא. כי מבואר בכוונות שבשעת קידוש על היין בליל שבת אז מקבלת המלכות בחינת חב"ד דז"א שזה בחינת שלימות עליית היראה הנ"ל עד שהוא בבחינת חב"ד ועל ידי זה זוכין לאריכת ימים הנ"ל עד שבאין על ידי זה לבחינת ההתבוננות הנ"ל שהוא בחינת עולם הבא. כי עולם הבא הוא בחינת בינה כידוע. (ואם שגיתי ח"ו והוא רחום יכפר).

גם שבת הוא בחינת התעוררות השינה כמו שכתוב ושמרתם את השבת כי קדש הוא וכל שהוא מקודש ביותר הוא רחוק משינה ביותר כמבואר בספר המדות.

וזה בחינת התקיעות שהיו תוקעין בערב שבת שהן בחינת התעוררות השינה כמבואר בפנים כי בחול עוסקין במשא ומתן שהוא בחינת שינה כמבואר בפנים בסימן ל"ה במאמר אשרי זרקא. ואפילו לימוד פשטי אורייתא שהוא ששה סדרי משנה שהם כנגד ששת ימי החול הוא גם כן בבחינת שינה לגבי דביקות הבורא יתברך המבואר שם במאמר הנ"ל ועיקר הדביקות בשלימות הוא בשבת כנ"ל כמה פעמים. כי אפילו עבודת ה' של עסק תורה ותפלה שבחול הוא בבחינת מוחין דקטנות נגד המוחין של שבת. כי עיקר הארת המוחין הגדולים הוא בשבת שזה בחינת כי קדש הוא כידוע. ועל כן אז עיקר זמן שלימות העלייה של תורה ותפלה וכו' של כל ימות השבוע כידוע. גם כי האכילה של חול יש בה אחיזה להסטרא אחרא ועל ידי זה נופלין גם כן לבחינת שינה כמבואר בפנים אבל האכילה של שבת הוא כולה קדש כמבואר בסימן נ"ז. והוא בבחינת לחם הפנים שזה סוד הי"ב חלות שצריכין לסדר בשבת קדש כידוע. כי אכילת שבת מרמזת למוחין גבוהים כמבואר בכוונות. והוא בבחינת אור הפנים בבחינת חכמת אדם תאיר פניו. שזה בחינת מה שאמרו רז"ל ברכו באור פניו של אדם וכו' ברכו במטעמים וכו' היינו כי אכילת המטעמים בעצמן של שבת הם בבחינת הארת אור הפנים כנ"ל. גם שבת הוא בחינת תיקון הלב כנ"ל כמה פעמים בשם התיקונים ועל ידי זה חוזרין ומבקשין את הפנים שהן בחינת המוחין שנאבדו ממנו בחול. וזה בעצמו בחינת הנשמה יתרה שזוכה האדם בשבת כי הנשמה הוא בחינת המוחין כמו שכתוב ונשמת שדי תבינם.

וזה בחינת וביום השביעי שבת וינפש ודרשו רז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש היינו כי מאחר שאי אפשר לעורר אדם משינתו כי אם כשמתעורר תחלה בעצמו בבחינת אתערותא דלתתא קצת כמבואר בפנים. על כן יסד הקב"ה בכח קדושת שבת שתיכף כשמגיע קדושת שבת אזי נתעורר כל אחד מישראל לפי בחינתו באיזה בחינת התעוררות קצת ומזכיר את עצמו מאבדן נפשו בחול וצועק ומתאנח על זה וי אבדה נפש ועל ידי בחינת ההתעוררות הזה זוכה לקבל אחר כך התעוררות שמעוררין אותו בכל פעם ביותר על ידי קדושת שבת.

עד שמחזירין לו את פניו בחינת פני שבת נקבלה. וגם כפשוטו שרצה לומר כיון ששבת היינו כשנסתלק השבת אזי וי אבדה נפש יתפרש גם כן באופן זה כי לפעמים כשרואין שהאדם נפל לשינה חזקה כל כך עד שקשה לו להתעורר מעצמו אפילו רק איזה התעוררות כל שהו, אזי שולחין לו מלמעלה איזה התעוררות והארה דקדושה ואחר כך תיכף מסתלקת ממנו הארה הזאת ואז נתעורר אחר כך מעצמו לבקש ולחזור אחר ההארה הזאת שנסתלק ממנו ונחשב גם זה לאיתערותא דלתתא וזוכה על ידי זה לקבל אחר כך התעוררות מלמעלה בשלימות. וזה גם כן לענין קדושת שבת כי נותנין להאדם איזה בחינת נפש יתרה בשבת קדש ואחר כך ביציאת השבת מסתלקת ממנו ואז מתבונן האדם על דרכו ונאנח ונכסף מאד וי אבדה נפש ועל ידי ההתעוררות הזה זוכה אחר כך לקבל בשבת הבאה נפש יתרה מבחינה גבוה ביותר. וזה גם כן בכלל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות וכו'.

והנה בענין התעוררות השינה על ידי שמראין ומגלין לו הפנים דקדושה יש כמה בחינות כמבואר בפנים.

כי צריכין להלביש את הפנים וכו' ולפעמים מלבישין אותו בסיפורי מעשיות ושיחות חולין ולפעמים מלבישין גם כן בדברי תורה וכו'. וכן לפעמים מעוררין אותו בפנים שלו שמלבישין אותו וכו' כנ"ל. ולפעמים צריכין לעוררו על ידי פנים גבוה מבחינת הפנים שלו. אבל יש שנפל מכל השבעים פנים לתורה עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים כי אם על ידי סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שכל הע' פנים לתורה שהם בחינת שבעים שנה מקבלין חיות משם. וזה בחינת עתיק בחינת זקן בחינת הדרת פנים בחינת ורב חסד וכו'. ועיין בזוהר בראשית דף זיין ע"ב ובפירוש הרמ"ז שם וזוהר בשלח דף מ"ה: ובפירוש הרמ"ז שם. וכבר מבואר מזה במקום אחר. והנה בליל שבת אז עיקר העליה הוא רק לבחינת מלכות כמבואר בכוונות ומלכות מקנן בעשיה כידוע על כן אז צריכין להמשיך תיקונה כביכול על ידי בחינת סיפורי מעשיות כי אין אז שום קריאת התורה רק מה שאומרין שלש פעמים ויכלו שהוא רק בחינת סיפור מעשה. ובפעם הראשון ממשיכין לה על ידי זה מוחין מבחינת נה"י דזעיר אנפין ששם מקום עמידתא.

ואחר כך בפעם שני באמירת ויכלו ממשיכין לה מבחינת חג"ת. וחג"ת נהי"מ הם בחינת השבעים פנים לתורה.

וזה בחינת שבתחלה ממשיכין לה מבחינת הפנים שלה שהוא בחינת נה"י שבזעיר אנפין ששם עיקר בנינה כידוע וכמבואר לקמן בפנים בסימן פ"ה. ואחר כך ממשיכין לה מבחינת חג"ת שהן בחינת פנים הגבוה ממדריגתה לעת עתה. ובפעם שלישי בשעת אמירת ויכלו שבקידוש ממשיכין לה מבחינת חב"ד דזעיר אנפין שהן אז כפי בחינת עמידתה. בחינת סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות כי חב"ד הן בחינת ימי קדם ושנים קדמוניות כידוע ועל כן מאריכין לו ימיו ושנותו כי הם בבחינת תיקוני עתיק בחינת אריכת ימים (וזה שמבואר בכוונות ג' פעמים הבו לה' שאומרין בתחלת כניסת שבת הבו מספרו י"ג לכוון בי"ג תיקוני דיקנא דאריך אנפין דעשיה ודיצירה ודבריאה להעלות על ידם חב"ד דעשיה במלכות דיצירה וכו' י"ג תיקוני דיקנא הם בחינת תיקוני עתיק כמובן בפנים במאמר זה אות ט'. כי בכל עולם ועולם כפי בחינתו יש בחינת הז' מדות שהם בחינת השבעים שנה שבעים פנים לתורה ויש בחינת חב"ד שהן גם כן בחינת שנים קדמוניות ויש בחינת התיקוני דיקנא ויש בחינת עתיק ממש וכו' כידוע ואין כאן מקום להאריך בזה. ועיקר הארת שבת הוא מבחינת עתיק שבמדריגה עליונה מאד ועל ידי עליות שבת עולין ממדריגה למדריגה עד שעולין לבחינת עתיק ממש שזה בחינת ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה. וכן בשבת במנחה עולה הזעיר אנפין לבחינת התיקוני דיקנא ממש שבשרשם העליון כמבואר בכוונות. וזה שאומרין במזמור שיר ליום השבת כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידך ארנן בחינת הסיפורי מעשיות הנ"ל שהם בחינת ה' פעלך וכו' וזה מה גדלו מעשך ה' מאד עמקו מחשבותיך. כי המעשיות אלו מלובש בהם בחינת עומק המחשבה שהם בחינת חב"ד או כח"ב שהן בחינת שנים קדמוניות. וכן במזמור ה' מלך גאות לבש לבש ה' וכו' בחינת הלבושין הנ"ל שמלבישין בהם את בחינת הפנים לתורה או בחינת השנים קדמוניות הנ"ל. וזה שסיים ה' לאורך ימים כי על ידי כל זה ממשיכין בחינת אריכת ימים הנ"ל) ואחר כך ביום שבת בעצמו שאז עולה גם הזעיר אנפין על כן קורין אז בתורה שבעה קרואים כנגד הזיין מדות שהם בחינת השבעים פנים לתורה ואחר כך במנחה קורין שלשה כנגד בחינת חב"ד (כמבואר בכוונות) וזה כנגד בחינת שנים קדמוניות שהן בחינת ורב חסד ועל כן אומרין אז ואני תפלתי לך ה' עת רצון בחינת ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה שבשבת במנחה.

וזה אלקים ברב חסדך ענני וכו' בחינת רב חסד הנ"ל.

ואז אחר כך הזעיר אנפין עולה עד הדיקנא ממש וכן בסעודה זו השלישית העתיקא הוא האוכל וכן הזעיר אנפין אוכל מפה דעתיקא כמבואר בכוונות. כי אז ממשיכין בחינת תיקוני עתיק ממש בשרשם העליון ומחמת שהעוסק לעורר בני אדם משינתם צריך לשמור עצמו מתלמידים שאינם הגונים כדי שלא יהיה נדבק בו מהרע שלהם [שזה בחינת מה שבערב שבת יורד השלהובא דאשא להכוות ראשי הקלפיות הטמאות לגמרי (שהן בבחינת בהמה טמאה כידוע) שלא יתאחזו גם כן בהקדושה וכו'.] ולזה צריך שיהיה לימודו ללמוד וללמד לשמור ולעשות דהיינו שעל ידי לימודו עם תלמידיו יהיה כאלו עשאו לחבירו וכאלו עשאן לדברי תורה (וזה למדו רז"ל מדכתיב ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם וכו' וכמבואר במקום אחר) ואז השם יתברך שומר אותו שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון רק יהיו נשכחין ממנו וכו' כמבואר בפנים.

וזה בחינת מה שאמרו רז"ל נשים חייבות בקידוש היום וכו' אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. כי כבר רמזנו לעיל שקידוש היום הוא בחינת התעוררות השינה על ידי בחינת סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שהן בחינת חב"ד ועל כן מקדשין על היין בחינת וחכך כיין וכו' דובב שפתי ישינים וכמבואר מזה ביותר בליקוטי הלכות. ועל כן אפילו הנשים שהן בחינת אותם שנפלו מכל השבעים פנים לתורה (כי נשים פטורות מתלמוד תורה וכמו שאמרו רז"ל) אף על פי כן אינם בבחינת התלמידים שאינם הגונים ח"ו וצריכין לעורר אותם על ידי בחינת השנים קדמוניות שזה בחינת קידוש היום כנ"ל. וזה אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה היינו מי שרוצה לקבל את הלימוד באמת לשמור ולעשות ישנו בזכירה אז הדברים של הרב נכתבין בכח הזכרון שלו. וממילא מובן כי מי שאינו בשמירה שזה בחינת התלמיד שאינו הגון ממש אז אינו בזכירה כי אז אין הדברים נכתבין בכח הזכרון שלו כנ"ל ועל כן אין לחוש לעסוק גם עם אנשים פשוטים (שהם בבחינת נשים) ולעוררם על ידי סיפורי מעשיות הגבוהים במעלה הנ"ל. כי מי שהוא מבחינת התלמידם שאינם הגונים ממש ח"ו אזי בוודאי יהיו הדברים נשכחין ממנו בבחינת אנא עלמא בחרובא אשכחתיה כמובא בפנים.

וזה גם כן בחינת ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ודרשו רז"ל שהוא כאלו עשאו לשבת עצמו וכו' היינו גם כן בבחינת ושמרתם ועשיתם אותם הנ"ל ועל כן גם הרב שעוסק להמשיך הארת שבת לתלמידיו (שבשביל זה חייבים לקבל פני הרב בשבת כמבואר בכוונות) ולעוררם על ידי זה משינתם הוא גם כן בבחינה הנ"ל לשמור ולעשות שיהיה כאלו עשאו לשבת וכאלו עשאן לתלמידיו ומי שהוא תלמיד שאינו הגון שאין מניח את הרב לעשות אותו ולהפכו מרע לטוב אזי גם הארת שבת מסתלקת ממנו ונשכח ממנו הכל. וזה ביני ובין בני ישראל וכו' וכמבואר בזוהר יתרו דף פ"ח: דאינון סעודתי דמהימנותא דזרעא קדישא דישראל די מהימנותא עילאה דא דלהון ולא דעמין עכו"ם וכו' ובגין כך אמר ביני ובין בני ישראל וכו'. וזה לעשות את השבת לדורותם כי על ידי זה נעשה בחינת הולדה ופקידת עקרות שזה בחינת זווג הגופני כמבואר בפנים. ועל כן עיקר זמן קדושת הזווג הוא בשבת וזה מרומז גם כן בענין ושמרו בני ישראל את השבת כידוע וכמבואר בכונות גם כן כי גם בשרשו העליון הזווג והיחוד של שבת הוא בשביל המשכת הולדת נשמות חדשות כמבואר בכוונות. כי על ידי בחינת התעוררות השינה שנמשך על ידי קדושת שבת על ידי זה נעשה בחינת להתיר פה אלמים כמבואר בפנים.

וזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת כי אז נפתח הדיבור בשלימות גדול וכמובן גם בזוהר הקדוש בראשית דף ל"ב וכנ"ל כמה פעמים. ועל ידי זה נמשך גם בחינת להתיר פה עקרות בחינת הולדה וכמבואר בפנים וזה בחינת כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ונתתי להם וכו' יד ושם טוב מבנים ובנות כי על ידי שמירת שבת נמשך פקידת עקרות והולדה בכלל ישראל ונחשב כאלו הוא ילדן וזה בחינת המעורר ישנים והמקיץ נרדמים והמשיח אלמים ומתיר אסורים שהוא בחינת פקידת עקרות וכן הסומך נופלים והזוקף כפופים וכמו שדרשו רז"ל (במדרש רבא ויצא פרשה ע"א). וזה בחינת טועמיה חים זכו הנאמר בשבת כי בשבת זוכין להתפתחות הדיבור שזה בחינת אלה לחיי עולם בחינת לנפש חיה לרוח ממללא כמבואר בפנים.

וזה (מועד קטן כח) חיי בני ומזוני במזלא תליא ור"ל המזל העליון שבדיקנא קדישא כידוע והמזל הזה מאיר ומשפיע ביותר על ידי קדושת שבת קודש שאז עולין עד הדיקנא הנ"ל ומשם ממשיכין בחינת חיי עולם שזה בחינת להתיר פה אלמים ומשם נמשך גם כן בחינת פקידת עקרות והולדת הבנים ועל כן נאמר בחנה ותתפלל חנה על ה'. על ה' דייקא וכמבואר בזוהר אחרי דף ע"ט. וזה בחינת אז תתענג על ה' הנאמר אצל שבת קודש. ועל ידי זה נתגלה יראה וזוכין לאריכות ימים שזה גם כן בכלל חיי עולם הנ"ל ועל ידי זה בא עשירות בחינת מזוני הנ"ל.

וזה אם תשיב משבת רגלך. היינו שיתעוררו לשוב על ידי קדושת שבת גם אנשים הפחותים במדריגה שהם בבחינת רגלין. גם רגל הוא בחינת הדיבור כמבואר במקום אחר. וזה בחינת להתיר פה אלמים. גם הולדת הבנים הם בבחינת רגלין בבחינת ברא כרעא דאבוה וזה בחינת להתיר פה עקרות. גם התגלות היראה הוא בחינת רגל כמבואר בליקותי תנינא סימן ד'. גם העשירות הוא בחינת רגל כנ"ל וגם כפשוטו שלא יצא חוץ לתחום שבת ותחום שבת אלפים אמה.

אלף הוא לשון לימוד כמו ואאלפך חכמה והלימוד שעוסק הרב עם תלמידיו לעוררם משינתם שזה בחינת קדושת שבת יש בו שני בחינות כי יש בחינת לימוד של בחינת ע' שנים ע' פנים לתורה ויש לימוד של בחינת שנים קדמוניות.

וזה בחינת האלפים אמה של תחום שבת. כי כל מי שאינו בבחינת תלמיד שאינו הגון ולא יצא לגמרי מתחום הקדושה תחום שבת אזי יכול לקבל התעוררות דקדושה על ידי קדושת שבת על ידי בחינת שני הלימודים הנ"ל שמאירים בקדושת שבת קדש כנ"ל. וזה עשות חפציך ביום קדשי שימנע מעשיית חפציו של חול שיש בהם אחיזת הכסילות בבחינת לא יחפוץ כסיל בתבונה. אבל בשבת אז נפתחים החמשים שערי בינה שעליהם נאמר בקש קהלת למצוא דברי חפץ כמו שאמרו רז"ל והם בחינת ההתבוננות הנ"ל וגם העשירות הוא בחינת חפץ כמו שכתוב וכל חפציך לא ישוו בה (רק שלא יהיה חפצו בהעשירות בעצמו רק בכדי לבא על ידי זה להתבוננות הנ"ל) גם החיים ואריכות ימים הוא בחינת מלך חפץ בחיים. גם היראה הוא בחינת חפץ כמו שכתוב החפצים ליראה את שמך (נחמיה א') גם הלימוד עם בני אדם להחזירם בתשובה ולעוררם משינתם שזה בחינת חסד כמבואר בפנים הוא בחינת חפץ כמו שכתוב כי חסד חפצתי. גם ההתעוררות והתפתחות הדיבור שזה בחינת אלה לחיי עולם הוא בחינת חפץ כמו שכתוב החפץ אחפוץ וכו' כי אם בשובו וכו' וחיה שזה גם כן בחינת מלך חפץ בחיים כנ"ל גם ההולדה שנמשך על ידי בחינת הזווג הגופני וכו' כמבואר בפנים הוא בחינת חפץ כנ"ל כמה פעמים וכמבואר בזוהר הקדוש ובחרו באשר חפצתי וכו'. נמצא שכל הבחינות הנ"ל הם בחינת חפצי שמים בחינת התיקונים הקדושים שנמשכים על ידי קדושת שבת כנ"ל. וההתעוררות מבחינת שינה שעל ידי התורה הוא בחינת חפץ כמו שכתוב וחפץ ה' בידו יצלח וכמו שדרשו רז"ל וההתעוררות שעל ידי סיפורי מעשיות הוא בחינת גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם וכתיב כל אשר חפץ ה' עשה וכו'. וזה וקראת לשבת ענג בחינת הסעודות של שבת שהם יקרים וקדושים מאד בבחינת לחם הפנים כי בשבת מחזירין להאדם את בחינת הפנים דקדושה כנ"ל. וזה ולקדוש ה' מכובד בחינת הלבושי כבוד של שבת כי מלבישין את הפנים בבחינת אני בצדק אחזה פניך בחינת צדק לבשתי וכמבואר בפנים.

וזה וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו רז"ל שלא יפסיע פסיעה גסה שהוא בחינת רוגז כנ"ל כמה פעמים שזה בחינת מוחין דקטנות בחינת שינה בבחינת למה חרה לך ולמה נפלו פניך וכמבואר גם בסימן נ"ז. וזה בחינת בקרב שנים חייהו שהוא בחינת התעוררות השינה וסיים אחר כך ברוגז רחם תזכור. וזה ממצוא חפציך ודבר דבר בכדי שלא יפגום על ידי זה בבחינת הדיבור דקדושה שנפתח בשבת כנ"ל. וזה בחינת שמור פתחי פיך וכמבואר בפנים. וזה אז תענג על ה' דא עתיקא קדישא כי זוכה לבחינת תיקוני עתיק והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחינת עליית המלכות בג' בחינות שהם נה"י חג"ת חב"ד שזה בחינת שלימות היראה בג' בחינות הנ"ל. ורז"ל בגמרא דרשו על זה שניצול משיעבוד מלכיות היינו שניצול מבחינת אחיזת הסטרא אחרא שבימי החול שהם בחינת שינה ומוחין דקטנות שזה בחינת סטרא אחרא דשריא על בר נש בשעת שינה כמבואר בזוהר הקדוש ובשרשו בקדושה עליונה הוא בחינת ותרדמה נפלה על אברם (וזה היה תרדמה של נבואה כמו שדרשו רז"ל) והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו ודרשו רז"ל על שיעבוד מלכיות כי משם שורש אחיזתם ויניקתם מבחינת תרדמה ושינה בחינת אחורים בחינת מוחין דקטנות (וזה בחינת שנים מקרא ואחד תרגום-שנים מקרא הם בבחינת פנים דקדושה ואחד תרגום הוא בבחינת אחורים ותרגו"ם גימטריא תרדמ"ה כמובא כל זה בכתבי האריז"ל. וזה בחינת בקרב שנים חייהו שהוא בחינת התועררות השינה שזה בחינת פנים. ועל כן דרשו רז"ל אל תקרי בקרב שנים אלא בקרב שנים בחינת שנים מקרא וכמבואר בפנים לעיל בסימן י"ט.

במאמר תפלה לחבקוק. ואחד תרגום הוא בחינת תרדמה ושינה).

כי כשזוכין לבחינת התעוררות השינה אזי גם השינה נכללת בקדושה עליונה (שזה בחינת קדושת השינה של שבת כי דייקא על ידי שינה והתעוררות השינה על ידי זה נבנית בנין המלכות שהוא בחינת יראה כנ"ל בבחינת ויקץ יעקב משנתו (דייקא) וכו' ויירא ויאמר מה נורא וכו') בבחינת ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח וכו' וכמבואר בכתבי האריז"ל בכוונות ראש השנה ובשאר מקומות וכמובן גם בפנים במאמר זה שדייקא על ידי שהיה בחינת העדר הדיבור בשעת שינה. ועל כן עכשיו אחר התעוררות השינה הדיבור יוצא בכח גדול וכו' ונעשה על ידי זה פקידת עקרות ועל ידי זה נתגלה יראה וכו' ועל כן אמרו רז"ל המשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו כי על ידי יראה בא אריכות ימים ועל כן צריכין ליזהר להשלים הפרשה על כל פנים קודם סעודת שבת כמובא בתוספות שם. כי זה שייך לתיקוני הסעודה של שבת שהוא בבחינת לחם הפנים כנ"ל בפרט הסעודה דשחרית יום שבת שהוא סעודתא דעתיקא קדישא בחינת תיקוני עתיק שנמשך על ידי כל הנ"ל. ועל כן נאמר לו לאברהם אז בשעת תרדמה ידוע תדע וכו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ופירש רש"י לרבות ד' מלכיות וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כי דייקא על ידי בחינת השינה והתעוררות השינה שבכלל הם בחינת הגליות והגאולה ועל ידי זה נתגלה יראה בחינת ובמוראים גדולים וכן ויראו העם וכו'.

ונמשך עשירות דקדושה שזוכין על ידי זה להתבוננות התורה ואולי שזה בחינת האזהרה לשאול ממצרים כלי כסף וכלי זהב וענין כל העשירות שהוציאו משם וזה היה גם כן הכנה לבחינת קבלת התורה כפי הנ"ל (ועיין זוהר מקץ דף קצ"ו).

וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא זעיר אנפין כמבואר באדרא נשא דף קל"ח: מאן פעלך זעיר אנפין בקרב שנים אינון שנים קדמוניות חייהו. למאן חייהו לזעיר אנפין דכל נהירו דיליה מאינון פנים אתקיימו וכו'. שזה בחינת מה שמבואר במאמר זה שיש בחינת עין פנים לתורה (והם בבחינת הז"א שכלול מז' מדות כידוע) ויש שנים קדמוניות שכל העין פנים מקבלין חיות משם והם בחינת עתיק בחינת זקן בחינת הדרת פנים וכו' ועל כן הז"א הוא בחינת נחלת יעקב שהוא בחינת כלל עין פנים לתורה בחינת תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב וזה בחינת מבקשי פניך יעקב סלה והוא בחינת נחלה בלי מצרים כי עולה ומקבל מבחינת השנים קדמוניות שהם בבחינת למעלה מהגבולים והמדות ומקבל משם חיות וממשיך לכל המדריגות עד שאפילו אלו שנפלו ח"ו מכל הע' פנים לתורה ממשיך להם חיות מבחינת השנים קדמוניות הנ"ל. שזה בחינת מה שמבואר בהקדמת הזוהר דף ז: וכל מאן דאתקשר באינון שנים קדמוניות חיין אתקשרו ביה (שזה בחינת מה שאמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת) בקרב שנים תודיע להאי דרגא דלית ביה חיין כלל היינו כנ"ל. ועל כן דרשו רז"ל והאכלתיך נחלת יעקב אביך שזוכה לנחלה בלי מצרים. וזה בחינת ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת מחלללו וכו' כי אפילו הם יכולין להתקרב על ידי קדושת שמירת שבת. וזה גם כן בחינת הג' סעודות של שבת שהם בבחינת עדן נהר גן בחינת ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן היינו כנ"ל.

וזה כי פי ה' דבר כי על ידי קדושת שבת שהוא בחינת התעוררות השינה שבא על ידי כל התיקונים הנ"ל על ידי זה נפתח הדיבור דקדושה בשלימות כנ"ל וגם כי כל התיקונים הנ"ל כלולין בקדושת הדיבורי התעוררות השינה שהוא על ידי שמראין לו את הפנים דקדושה שהוא בחינת פנים בפנים דבר ה' עמכם ועל ידי זה נפתח הדיבור בבחינת פתח פיך לאלם כנ"ל ועל ידי זה נמשך פקידת עקרות שזה בחינת וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר. ועל ידי זה נתגלה יראה שזה בחינת הירא את דבר ה' וכמובן גם לעיל בפנים בסימן ט"ו. ועל ידי זה בא אריכות ימים בבחינת ובדבר הזה תאריכו ימים (דברים לב) ועל ידי זה בא עשירות שהוא בחינת וה' ברך את אברהם בכל.

וזה בחינת ויברך אתכם כאשר דבר לכם בחינת ברכת ה' היא תעשיר ועל ידי זה באים להתבוננות התורה.

וזה בחינת מפיו דעת ותבונה נמצא שכל הבחינות הנ"ל כלולין בבחינת כי פי ה' דבר כנ"ל: