יקרא דשבתא
ידוע כי שבת הוא גם בחינת בינה כנ"ל כמה פעמים.
והוא גם כן בחינת סוכה בחינת 'הפורס סוכת שלום' וכו' שאומרין בשבת, ואז עיקר הארת כ"ח אתוון דעובדא דבראשית ועשרה מאמרות, כי שבת הוא זכרון למעשה בראשית. וזה בחינת החסד הגדול שמאיר בשבת, בחינת (תהלים פט) "כי אמרתי עולם חסד יבנה".
והנה מבואר בזוהר הקדוש ששבת הוא בחינת קדושת הדיבור כנ"ל כמה פעמים. וכן מבואר בזוהר הקדוש שבשבת נמשך בחינת רוח הקודש על כל אחד מישראל ועל כן טוב מאד להתפלל אז ולהכניס כל כחו בתפלה, כי דיבורי התפלה הם אז בבחינת (ישעיה נא) "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך" בחינת חיבוק המבואר בפנים, כי אז זמן התגלות ההתקרבות והאהבה שיש להשם יתברך עם ישראל בבחינת "כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם". וזה בחינת "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וכו' להגיד בבוקר חסדך". ועל כן צריכין ליזהר אז ביותר מלדבר דיבורים שאינם קדושים ח"ו, בכדי שלא לפגום ח"ו על ידי זה בבחינת החיבוק והסוכה הנ"ל. ועל כן עיקר קדושת ארץ ישראל נמשך משבת כנ"ל כמה פעמים, כי קדושת ארץ ישראל הוא על ידי "כח מעשיו הגיד לעמו". וכח הזה הוא בחינת החיבוק והסוכה הנ"ל שכלולין בקדושת שבת קודש, ועל כן גם שמירת שבת קודש מסוגל לבנים בבחינת "לעשות את השבת לדורותם". כי היא בחינת סוכה בחינת ארץ ישראל שמסוגל לבנים כמבואר בפנים, ואפילו על הסריסים שאי אפשר להם להוליד בנים נאמר בהם (ישעיה נו) "כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ונתתי להם וכו' יד ושם טוב מבנים ובנות". וזה גם כן "ובני הנכר הנלוים אל ה' כל שומר שבת וכו'. ושמחתים בבית תפלתי וכו'. כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". כי על ידי שלימות התפלה שנשלמת על ידי קדושת שבת שהוא בחינת קדושת הדיבור בשלימות, על ידי זה נתקרבין גרים בבחינת "כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'" וכו' כמובא בפנים.
וזה "אם תשיב משבת רגלך", רגל הוא הדיבור כמבואר במקום אחר. וזה א'ם ת'שיב מ'שבת ראשי תיבות אמ"ת, היינו שעל ידי קדושת שבת יתבטלו ממנו בחינת לשונות העכו"ם שהם בבחינת "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר", ושקר אין לו רגלים כמו שאמרו רז"ל, וימשוך בחינת "שפת אמת תכון לעד" בחינת 'קושטא קאי', כי אמת יש לו רגלים שזה בחינת "אם תשיב משבת רגלך". וזה "עשות חפציך ביום קדשי" שלא יעורר בשבת שום עובדין דחול שיש בהם אחיזת הריב לשונות שהם בבחינת "קרבות יחפצו", וכתיב (תהלים סח) "אם יחפוץ לריב עמו לא יעננו" וכו' (איוב ט), אבל שבת הוא חפצי שמים שהם בחינת אמת ושלום, בחינת החפץ שלום עבדו וכתוב "הן אמת חפצת" בחינת החיבוק והסוכה הנ"ל שהם בחינת חסד. שזה בחינת (תהלים נא) "חסד חפצתי" שזה בחינת קדושת ארץ ישראל שנקראת (מלאכי יג) "ארץ חפץ". וזה בחינת (ישעיה נו) "ובחרו באשר חפצתי" 'דא זווגא דמטרוניתא', שאין השכינה כביכול בבחינת ריב עם קוב"ה. שזה בחינת מה שבשבת אז זווג בחינת יעקב ורחל, שזה בחינת רחל המובא בפנים רק שהוא אז בבחינת פנים בפנים כביכול. וזה "וקראת לשבת ענג", כי זה בחינת ענג כידוע וכנ"ל כמה פעמים, והוא גם כן בחינת כבוד בחינת ביטול הריב הנ"ל שזה בחינת "כבוד לאיש שבת מריב" (משלי כ), וזה גם כן בחינת ענג כמו שכתוב "והתענגו על רוב שלום". "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר", שישמור מלדבר אפילו שום דיבור של חול, בכדי שלא יפגום על ידי זה בקדושת הדיבור של שבת, שהוא בבחינת "ואשים דברי בפיך" הנ"ל. וזה שדרשו רז"ל "ממצוא חפציך ודבר דבר" שלא לבקש על צרכיו בשבת, כי אז התפלה הוא רק בבחינת דיבורים של הקב"ה ממש, ועל כן אסור לו לבקש על צרכיו כדי שלא יתערב בתפלתו כוונת הנאת וטובת עצמו גם כן. "אז תתענג על ה'" היינו שיזכה שהתפילה שלו הוא בבחינת ארץ ישראל בבחינת בינה, בחינת סוכה, שזה בחינת "ותתפלל חנה על ה'" המבואר בפנים. וזה שדרש בזוהר הקדוש 'דא עתיקא קדישא'.
כי בחינה זאת נקראת גם כן לפעמים עתיק כידוע. וגם כי זוכה על ידי זה למדרגות עליונות וגבוהות ביותר שהם בחינת עתיק.
"והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך". כפירוש הפשוט קאי על ירושת ארץ ישראל כי על ידה זוכין לירושת ארץ ישראל כנ"ל.
ובזוהר הקדוש דרשו "והרכבתיך" וכו' על עליית המלכות, היינו שנתבטל בחינת הריב של השכינה כביכול וחוזרת עמו פנים בפנים. ובגמרא דרשו רז"ל (שבת קיח) שניצול משיעבוד מלכיות היינו גם כן כנ"ל. כי עיקר הריב הוא בשביל התגברות לשונות העכו"ם וישראל בגלותא ביניהם, ועל ידי קדושת שבת נתבטל זאת. וזה "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" 'דא תפארת' שהוא בחינת אמת. וזה בחינת "תתן אמת ליעקב", היינו שיזכה להמשיך בחינת "שפת אמת תכון לעד" והוא זכה לבחינת סוכה הנ"ל כמו שכתוב "ויעקב נסע סוכותה" והוא זכה לירושת ארץ ישראל בשלימות, והוא הראשון שמבואר בו ששמר את השבת. ובגמרא דרשו רז"ל 'שזוכה לנחלה בלי מצרים'.
היינו שנמשך בחינת "כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'". וזה בחינת 'עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם', כי יומשך הארת כח מעשיו על כל העולם שזה בחינת 'נחלה בלי מצרים'. וזה שסיים "כי פי ה' דיבר". היינו כל זה נמשך על ידי קדושת שבת שהוא בחינת קדושת הדיבור בשלימות כל כך עד שדיבורי התפלה הם בבחינת "דבר ה'" ממש בחינת "ואשים דברי בפיך" שזה בחינת "כי פי ה' דיבר":