יקרא דשבתא
שבת הוא בחינת התכלית של כל הבריאה בחינת תכלית שמים וארץ. והוא בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה כמו שאומרים בפזמון לקראת שבת לכו ונלכה כי שבת הוא בחינת מעין עולם הבא שהוא בחינת התכלית שהוא שיעשוע עולם הבא, גם שבת הוא בחינת הפרת הכעס ברחמנות ועל כן צריכין בשבת קדש ליזהר ביותר מן הכעס שזה בחינת לא תבערו אש בכל מושבותיכם כמבואר בזוהר הקדוש ובשאר ספרים קדושים ואז נמתק כל מיני חרון אף רחמנא ליצלן, וזה בחינת ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך בחינת ברוגז רחם תזכור בחינת רחמים גדלים שנתעוררים בשבת כמבואר בזוהר הקדוש כי שבת הוא מקור האמונה הקדושה וביטול כל העבודה זרה ואמונות כוזביות שעל ידם בא חרון אף ורוגז וכעס רחמנא ליצלן. ועל ידי הפרת הכעס ברחמנות על ידי זה הענוים העושין עצמן כשיריים מתעטרין גם כן בעטרה של רחמנות ומקבלים הכבוד והשררה בעל כרחם, וזה גם כן כלול בקדושת שבת כי שבת בעצמו הוא בחינת ענוה ומשים עצמו כשיריים כנ"ל כמה פעמים ואף על פי כן הוא בחינת מלכות ובו עיקר הכבוד והשררה שזה בחינת כבוד שבת, ואז בטל בחינת הסתרת פנים רק אדרבא אז נמשך בחינת הארת פנים בחינת ואנפהא נהירין בנהירו עילאה ואתעטרת לתתא וכו' בחינת העטרה הנ"ל.
גם שבת הוא בחינת חכמה שהוא שרש המלכות שזה בחינת אבא יסד ברתא בחינת ה' בחכמה יסד ארץ כידוע וזה ושמרתם את השבת כי קדש הוא קדש הוא בחינת חכמה בחינת מוחין דאבא כידוע ומבואר בכתבי האריז"ל, והוא בחינת אהבת החכמים בחינת מנוחת אהבה ונדבה בחינת אהבה בתענוגים בחינת ענג שבת באהבה ובשמחה וזה כי א'ות ה'יא ב'יני ו'ביניכם וכו' ראשי תיבות אהב"ו כמובא, וזה בחינת מה שמבואר בתיקונים (תיקון ל"ו) כי בשבת קדש אז העבודה העיקר בבחינת אהבה ועל כן עיקר התקרבות להצדיקים הוא שבאין אליהם על שבת כי שבת הוא בחינת אהבת החכמים כנ"ל גם כי שבת מסוגל ביותר שיקבלו את העטרה של המנהיגות כנ"ל, ועל כן המענג את השבת ניצול משיעבוד מלכיות כי שבת שהוא בחינת האמונה הקדושה מחזקת במלכות דקדושה שלא יקח אותה זר שאינו ראוי לה ומכנעת בחינת המלכות דסטרא אחרא ועל כן עכו"ם ששבת חייב מיתה כי אסור להם ליגע כלל בבחינת המלכות דקדושה שהוא בחינת שבת, גם קדושת שבת הוא בחינת שלימות האותיות של דיבורי אמונה שהוא בחינת אשת ר' חנינא בן דוסא שמדתו אמונה בחינת וחנינא בני די לו בקב חרובין כמבואר בפנים וזה בקב חרובין מערב שבת לערב שבת דייקא כי שלימות האמונה נמשך על ידי קדושת שבת, וזה אש"ת ראשי תיבות א'בנים ש'לימות ת'בנה בחינת שלימות האותיות כמבואר בפנים גם אש"ת ראשי תיבות א'ת ש'בתותי ת'שמרו כמובא כי עיקר שלימות האותיות שעל ידי אמונה הוא בשבת קדש שזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת ושלימות האותיות הוא בחינת יו"ד שהוא בחינת עולם הבא שזהו התכלית של כל הנבראים כמבואר בפנים.
וזה בחינת קדושת שבת שהיא בחינת התכלית בחינת עולם הבא כנ"ל והוא בחינת אות יו"ד כמובא בתיקונים תיקון כ"א אינון דנטרין אות יו"ד דאיהו שבת בתחומיה וכו' וכן בשאר מקומות, ועל כן נסמך פרשת ציצית ותכלת לענין שבת שבפרשת מקושש כי שבת הוא בחינת התכלית שהוא בחינת תכלת כמבואר בפנים ותכלת הוא בחינת חיבור שחור ולבן, היינו שמחבר כל ענין עולם הזה שהוא בחינת ששת ימי המעשה שהם בחינת שחור בחינת שחורה אני בימות החול כמו שאמרו רז"ל לקדושת שבת שהוא בחינת עולם הבא בחינת לובן העליון (שזה בחינת מה שבשבת צריכין ללבוש בגדים לבנים). ואדרבא הוא מהפך הדבר מראשו לסופו בחינת איזהו חכם הרואה את הנולד בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה שזה בחינת קדושת שבת שהוא סוף ימי השבוע וצריכין לזכור אותו מאחד בשבת ולהכין עצמו בכל ימי השבוע לקבל קדושת שבת בבחינת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.
וזה אם תשוב משבת רגלך וכו' וכבדתו מעשות דרכיך היינו אם יזכה לשמירת שבת בשלימות שמרמז שצריכין לקשר המחשבה רק להתכלית וכל הלוכיו ועינוגיו וכל ענייניו הכל צריכין לקשר אל התכלית וימנע עצמו מכל דבר שהוא ח"ו היפוך רצונו יתברך שזה היפוך התכלית, וזה וכבדתו מעשות דרכיך שלא ילך בדרכי עצמו רק יקיים בכל דרכיך דעהו כמבואר בפנים וזה ממצוא חפציך ודבר דבר שבכל חפציו ועניניו יסתכל רק על שלימות אותיות הדיבור שיש בכל דבר שזה בחינת התכלית ועל ידי זה יקשר את עצמו בכל עניניו רק אל התכלית בבחינת בכל דרכיך דעהו כמבואר בפנים והכל מרומז בענין שמירת שבת בפשיטות במעשה ובדיבור כמו שאמרו רז"ל. אז תתענג על ה' היינו שיזכה להשיג במחשבתו את התכלית שהוא בחינת שיעשוע עולם הבא בחינת עדן בחינת עין לא ראתה וכו' שזה עיקר בחינת הענג על ה' כידוע והרכבתיך על במותי ארץ היינו שיזכה לבחינת מלכות דקדושה שעל ידי שלימות האותיות שבמלכות משיגין הצדיקים את התכלית כמבואר בפנים.
וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך היינו שעל ידי בחינת המלכות ישיג בחינת עולם הבא שהוא נחלת יעקב שנטל לחלקו העולם הבא כמו שאמרו רז"ל, וגם כל עניני העולם הזה שלו מחמת שהם מקושרים ומדובקים אל התכלית על כן הם גם כן בחינת עולם הבא, ועל כן הם בחינת נחלה בלי מצרים כי כל עניני עולם הזה הם בבחינת מצרים וגבולים אבל ענין התכלית הוא למעלה מהגבול ומצרים לגמרי. ומחמת זה בעצמו קשה כל כך לקרב ענין זה התכלית שהוא בלתי גבול למחשבות בני אדם שהם בבחינת גבול ועל כן נאמר עליו עין לא ראתה וכו' אבל הצדיקים שהם בחינת יעקב זוכין להשגת התכלית הנ"ל שהוא בחינת נחלת יעקב.
ועל כן יעקב זכה לזה על ידי שמירת שבת כמו שדרשו רז"ל ויחן פני העיר שקבע תחומין וכו' היינו דנטר אות יו"ד דאיהו שבת בתחומין דיליה היינו שקישר מחשבתו בכל דבר רק אל התכלית שהוא בחינת יו"ד בחינת תחום שבת, וזה גם כן בחינת אם תשוב משבת רגלך כמו שדרשו רז"ל בפרקי דרבי אליעזר שאפילו רגל אחד שיצא חוץ לתחום ישוב אותו לתוך התחום, היינו שישגיח על מחשבתו בשמירה טובה ומעולה שתהיה מקושרת רק אל התכלית שהוא בחינת תחום שבת בבחינת בכל דרכיך דעהו הנ"ל, וזה כי פי ה' דיבר היינו שיזכה להשגת זה התכלית על ידי שלימות האותיות שבמלכות שזה בחינת מלכות פה בחינת כי פי ה' דיבר, גם יעקב הוא בחינת מדת הרחמים כידוע שזה בחינת מה שנתעטרין הצדיקים בעטרה של רחמנות שעל ידי זה מקבלין על עצמן המלכות וההנהגה ועל ידי זה משיגין את התכלית.
וזה בחינת וקראת לשבת ענג ראשי תיבות ע'דן נ'הר ג'ן כמבואר בזוהר הקדוש עדן הוא בחינת התכלית שעליה נאמר עין לא ראתה וכו' כמו שאמרו רז"ל נהר הוא בחינת מדתו של יעקב כידוע שזה בחינת העטרה של רחמנות, גן הוא בחינת המלכות כידוע וזה מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כנחלים נטיו כגנות עלי נהר בחינת גן ונהר הנ"ל כאהלים נטע פירש רש"י בגן עדן בחינת גן ועדן הנ"ל, כארזים עלי מים עיין זוהר ויקרא דף ט"ז כארז בלבנון ישגא מהו ארז דא קוב"ה דיתיב על כורסייא דיעקב שלימא בלבנון ישגא בלבנון ודאי ודא הוא עדן עילאה דעליה כתיב עין לא ראתה וכו' והאי ארז בההוא אתר עילאה ישגא וכו' וארז לא סליק אלא בעידנא דמיא כמו דאת אמר כארזים עלי מים כך ארז בלבנון ישגא דמתמן נפיק מבועא ונהרא דמיא לאשקאה וכו':