סימן י"ז-ויהי הם מריקים שקיהם

שבת הוא בחינת הצדיק שמגלה היראה ואהבה כי שבת הוא בחינה אחת עם הצדיק כמובא בזוהר הקדוש וכנ"ל כמה פעמים ובו מאירין היראה ואהבה שזה בחינת בראשית ירא שבת והוא מנוחת אהבה ונדבה וכנ"ל כמה פעמים כי בשבת קדש אז הוא בחינת התגלות הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה כולה בכלליות ובפרטיות שזה בחינת ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכן ויכלו השמים והארץ ופירש בזוהר חדש פרשת בראשית מלשון כלתה נפשי שהוא ענין רצון וכיסופין יום שנכספו קמי קוב"ה בריאת שמים וארץ.

וגם אז עיקר התגלות ההתפארות שהשם יתברך מקבל מישראל שזה בחינת תפילין של השם יתברך כי שבת הוא בחינה אחת עם תפילין כמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים במקומות הרבה, ועל כן שבת לאו זמן תפילין כי קדושת שבת בעצמו הוא בחינת תפילין ועיין זוהר חדש שיר השירים מבואר ששבת הוא בחינת תפלין דמארי עלמא, וזהו שמבואר בזוהר הקדוש פרשה ויקהל דף ר"ט כד בר נש זכי ואשלים שלימו דיקרא דשבתא כדקאמרן קוב"ה קארי עליה ואמר ויאמר לו עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר וזה בחינת תפארת עטה ליום המנוחה כי אז עיקר התגלות ההתפארות, וזה בחינת מה שפיקוח נפש אחת מישראל דוחה שבת שמזה נראה וניכר גודל ההתפארות שהשם יתברך מקבל מישראל בפרטיות ואפילו מהפחות שבישראל, וכמבואר בזוהר חדש סמוך לסופו מענין זה שהרי שבת שקולה ככל התורה ובשביל נפש אחת מישראל מחללין שבת ומזה ניכר גודל קדושת נפשות ישראל בשרשם וזה בחינת כנסת ישראל יהיה בן זוגך.

וזה בחינת מה שאומרים במזמור שיר ליום השבת מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך היינו הרצונות שהיו להשם יתברך במחשבה כביכול לכל הבריאה, והעיקר על ידי ההתפארות שיקבל מישראל שהם עלו במחשבה תחלה והמה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו שבהם נמלך הקב"ה וברא העולם וכמבואר בפנים, וזהו שאומרים במנחה של שבת אתה אחד ושמך אחד זה בחינת ההתפארות שישראל מתפארין עמו יתברך ואומרים ה' אחד בחינת אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ זה בחינת התפילין של השם יתברך כמו שאמרו רז"ל שזה בחינת ההתפארות שהשם יתברך מתפאר עם ישראל וזה תפארת גדולה וכו' לעמך נתת וזה בחינת ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם בחינת אות של תפילין, אבל עכו"ם ששבת חייב מיתה כי מאחר שאין לו חלק כלל בההתפארות של השם יתברך רק אדרבא ?????? כידוע על כן אין לו חלק ואסור לו להתערב כלל בקדושת שבת כמו שכתוב ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות וכו' כי לישראל עמך נתתו באהבה וכו', וכן כי בם רצה להניח להם לפניו נעבוד ביראה ופחד וכו' כי על ידי התגלות ההתפארות נתגלה היראה וכן על ידי שנתגלה על ידי זה הרצונות ואהבה שיש להשם יתברך להבריאה על ידי זה נתגלה אהבה ורצון שיאהבו את השם יתברך ויפארו אותו שזה בחינת לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו וכו' המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו וכו', וזה שמך ה' אלקינו יתקדש וזכרך מלכנו יתפאר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כי אז נתגלה ההתפארות למעלה ולמטה אפילו על שנאני שחק ועל כל הברואים והכל על ידי קדושת שבת כנ"ל, וזה בחינת ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו כי בשבת נתגלה גם האהבה והרצון וזה שמבואר בתיקונים תיקון וא"ו וכן בשאר מקומות שזכור ושמור הם בחינת דחילו ורחימו היינו כנ"ל, ואפשר שזה גם כן סוד ליל שבת ויום שבת כי הלילה הוא בחינת יראה בחינת מפחד לילה ויום הוא בחינת חסד ואהבה כמו שכתוב יומם יצוה ה' חסדו וכמבואר במקום אחר, וכמו שבכלל הבריאה ברישא חשוכא והדר נהורא כן היראה קודמת לאהבה בחינת ראשית חכמה יראת ה' כמבואר במאמר בחצוצרות סימן ה' וכמובן גם במאמר זה בפנים שבתחלה נתגלה היראה ואחר כך על ידי זה בעצמו נתגלה אהבה. ואפשר שזה בחינת מה שאמרו רז"ל 'מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי'-עיזי הוא בחינת יראה בחינת עוז כמבואר בפנים, ואימרי הוא בחינת אהבה כמו שכתוב אהבתי אתכם אמר ה' וכתיב את ה' האמרת היום כו' והשיב כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא היינו כנ"ל.

גם קדושת שבת הוא בחינת שלימות הדעת והשכל כנ"ל כמה פעמים ואז נכנעין ונתבטלין כל הקליפות שהם בחינת כסילות כמובא בזוהר הקדוש כי עיקר יניקתם הוא מבחינת פגם המזבח דהיינו מפגם האכילה.

אבל אכילת שבת הוא כולה קודש ואין להחיצונים שהם בחינת הכסילות שום יניקה משם וכמבואר בכתבי האריז"ל אדרבא על ידי אכילת שבת נתגדל ונתרומם השכל שזה בחינת אז תתענג על ה' וכמובן בכתבי האריז"ל בסוד הסעודות של שבת, גם שבת הוא בחינת שלימות המזבח וזה שנסמך אצל יעקב ויחן את פני העיר ודרשו רז"ל ששמר שבת וקבע תחומין ויקן את חלקת השדה וכו' ויצב שם מזבח וכו', וזה שהוכיחם הנביא (יחזקאל כב) קדשי בזית (פירש רש"י ולא כמו שאמרתי לרצונכם תזבחו) ואת שבתותי חיללת וכן (שם כג) טמאו את מקדשי ביום ההוא ואת שבתותי חללו (עיין רש"י שם), וזה שנאמר (שם מד) ואת חקותי בכל מועדי ישמרו (ופירשו המפרשים בדברי הקרבנות שזה בחינת תיקון המזבח) ואת שבתותי יקדשו, ושלימות המזבח הוא על ידי גרים כמבואר בפנים וזה שנסמך (ישעיה נו) ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת וכו' והביאותים אל הר קדשי וכו' עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וכו', וזה שנאמר אצל שמירת שבת אתה ובניך וכו' וגרך אשר בשעריך וכן וינפש בן אמתך והגר וכן בפרשת קרבנות ומזבח הוזכר גם כן כמה פעמים בתורה ענין הגר, וגרים נעשים על ידי בחינת הון יוסיף ריעים רבים היינו על ידי צדקה שנותן לתלמיד חכם שכלול מכמה נפשות ישראל שעל ידי זה נעשה אויר הנח והזך וכו' כמבואר בפנים, וזה בחינת מעלת הצדקה של שבת וכן ההוצאה שמפזרין על כבוד וענג שבת הוא גם כן בחינת צדקה של שבת כמובן בזוהר הקדוש (שמות דף רנה) על פסוק והוא ילונו בעמלו בחינת מלוה ה' חונן דל וכו' עיין שם וכנ"ל גם כן. ושבת הוא בחינת התלמיד חכם שכלול מכמה נפשות ישראל כי שבת הוא בחינת עולם הנשמות בחינת כי בו שבת וינפש ומקדושת שבת נמשך נפש יתירה לכל אחד מישראל ועל ידי זה נעשה בחינת אויר הנח והזך, כי אז נכנעין ונתבטלין כל הסטרין אחרנין המבלבלין את האויר של העולם על ידי בחינת הרוח סערה שהוא מבחינת הקליפות טמאות אבל בשבת נכנסין לנוקבא דתהומא רבא כמבואר בזוהר הקדוש, ואז האויר של העולם זך ונח בחינת וינח ביום השביעי וכמעט שנראה בחוש לכל אדם זכות האויר של העולם בשבת בפרט להגדולים במעלה וכמובן בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל ואז נתבטלין כל בחינת כעס ושנאה ומחלוקת רק אהבה ושלום בעולם בחינת שבת שלום שכל זה בחינת אויר הנח והזך ואז הדיבורים קדושים שהם בחינת דיבור של שבת בחינת דיבור אמונה.

כי שבת הוא מקור האמונה כידוע וכל ישראל מדברין אז דיבורי אמונה ומעידין על אחדותו יתברך בפרשת ויכלו ובכל התפלות ושירות ותשבחות של שבת קדש ואפילו הסעודות של שבת נקראים סעודתא דמהימנותא שלימתא. וגם בעת סעודה מדברים הרבה דיבורי אמונה ומזמרין זמירות ועוסקין בדברי תורה, גם שבת בעצמו כביכול מדבר דיבורי אמונה בחינת ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת וכו' וכמו שאמרו רז"ל גם כן, והדיבורים קדושים אלו הולכים ונחקקים בהאויר כי האויר של העולם זך ונח אז כנ"ל, ועל ידי זה גם הטוב הכבוש בין העמים רחמנא ליצלן נזכר את מעלתו ושרש קדושתו ונכסף ומשתוקק מאד לחזור לשרשו ועל ידי זה נעשין גרים כמבואר בפנים.

וזהו שנראה בחוש גודל ההשתוקקות והכיסופין דקדושה וההרהורי תשובה שבאין לכל אחד מישראל בשבת קדש. אך לפעמים מתגבר הרע כל כך עד שמעלימין את הטוב הכבוש ביניהם ומביאים אותו לתוך פנימיית מחשבתם ואז הטוב יוצא בזרע הילודים ונעשין על ידי זה גרים וכו' כמבואר בפנים. וזה בחינת קדושת הזווג של שבת כי אז אפילו אם נכבש ח"ו הטוב שבו כל כך עד שנתעלם בתוך פנימיות מחשבתו אזי על ידי קדושת שבת יזכור הטוב את מעלת קדושתו בשרשו ויתגבר לצאת ולהתלבש בשעת זווגו בתוך זרע הילודים ועל ידי זה יהיו בניו צדיקים ותלמידי חכמים, וזה שנסמך (ישעיה נו) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ופירש הזוהר הקדוש אינון דמסרסי גרמייהו בששת ימי החול וממתינים בזווגם משבת לשבת לפסוק ובני הנכר הנלוים וכו' כי על ידי זווגו של שבת נמשכין בחינת בעלי תשובה וגרים ועל ידי זה נשלם המזבח בחינת עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וכו' וכנ"ל.

ויש עוד לבאר בזה גם על פי פשוטו ענין ואל יאמר בן הנכר הבדל יבדילני ה' מעל עמו ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כי כה אמר ה' לסריסים וכו' כי אף על פי שמבואר בזוהר הקדוש שעל ידי זווגם של אברהם ושרה קודם שהולידו את יצחק נעשה ונמשך מזה נשמת גרים אף על פי כן מאחר שעיקר ההתפארות של השם יתברך הוא דייקא מנשמות ישראל על כן יאמר הסריס שהוא עץ יבש מאחר שלא זכה להוליד על ידי זווגו בני ישראל ממש רק שנמשך על ידי זווגו נשמת גרים אשר לא מבני ישראל המה, וזה גם כן ואל יאמר בן הנכר הבדל יבדלני ה' מעל עמו וכו' כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת מחללו וכו' כי על ידי קדושת שבת נתתקן הכל, כי אז עולה הטוב שבנגה ונכלל בקדושה שעל ידי זה נעשין בעלי תשובה וגרים והטוב שבהם הוא בחינת חלקי נשמות ישראל ממש, וגם כי על ידי הגרים נשלם פגם המזבח ונכנע הכסילות ונתגדל השכל וזה טובה גם לנשמות ישראל כי על ידי זה נתגלה ביותר אור הצדיק שמגלה ההתפארות של ישראל שעל ידי זה נתגלה יראה ואהבה כנ"ל, וזה בחינת אשר ישמרו את שבתותי בחינת אהבה ויראה שהן בחינת שתי שבתות בחינת שבת דמעלי שבתא ושבת דיומא כנ"ל, וכן גם כן ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו לאהבה את שם ה' בחינת אהבה להיות לו לעבדים בחינת יראה כמו שכתוב ואם אדונים אני איה מוראי וזה כל שומר שבת מחללו כי הכל נכלל בקדושת שבת כנ"ל, וזה שאמרו רז"ל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי עיקר יניקת עבודה זרה הוא מפגם המזבח ועל ידי קדושת שבת נשלם המזבח כנ"ל. ומחמת שהטוב שהם חלקי נשמות ישראל עם הגרים הם בחינת דגים כמבואר בפנים על כן מצוה בשבת לאכול דגים כמאמר רז"ל (שבת קי"ח) ועיין בשלחן ערוך של הרב ז"ל הלכות שבת סימן רמ"ב.

וזה אם תשוב משבת רגלך היינו שעל ידי קדושת שבת יעלה הטוב שהיה כבוש בין העכו"ם בבחינת רגליה יורדות מות ועכשיו יעלה אל הקדושה. וזה עשות חפציך ביום קדשי כי מחמת שהטוב זוכר אז את מעלתו על כן אינו טרוד בחפצי עצמו רק בחפצי שמים כי נתעורר אצלו האהבה שיש להשם יתברך עם נפשות ישראל על כן גם הוא חפץ רק לעשות רצונו יתברך, גם מרומז על קדושת הזווג של שבת וכנ"ל בסימן י"א וזה בחינת לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי דא זווגא דמטרוניתא כמבואר בזוהר יתרו דף פ"ט, וזה וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד היינו שיזכה שיאיר אליו אור של שבת קדש שהוא בחינת אור הצדיק כמו שאמרו לרבי שמעון בר יוחאי אנת הוא שבת וכו'. וכמבואר בזוהר נשא דף קמ"ה וקראת לשבת ענג ולקדוש ה' מכובד מאן קדוש ה' דא רבי שמעון בר יוחאי וכו', וזה וכבדתו ודרשו רז"ל לשנות המלבושים של שבת היינו להפשיט לבושי דקדרינותא דחול שהם בחינת לבשו שמים קדרות וכו' שהם מחשיכים אור האהבה ויראה על ידי שמחשיכים אור הצדיק ח"ו אבל בשבת מפשיטין בגדים אלו ולובשין לבושין דנהירין. ועל כן בכלל וכבדתו הוא גם כן נר של שבת כמו שכתוב על כן באורים כבדו את ה' וכמו שדרשו רז"ל היינו שמאיר אז אור הצדיק שעל ידו נתגלה אור אהבה ויראה שהם בחינת זכור ושמור שנגד זה מדליקין שתי נרות על שבת, וזה מעשות דרכיך היינו שלא ילך בדרכיו של עצמו רק בדרכי שמים שהם בחינת צדקה וחסד כמו שכתוב ושמרו דרך ה' לעשות צדקה וכו' וכתיב וללכת בדרכיו ופירש רש"י מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא גומל חסדים וכו', וזה מעשות דרכיך מעשות דייקא בחינת והיה מעשה הצדקה וכו' כמבואר בפנים ועל כן אמרו רז"ל ודבר דבר וכו' אבל פוסקין צדקה בשבת היינו כנ"ל.

וזה ממצוא חפציך ודבר דבר שלא ידבר מענייני חול רק בעניני שבת שהם בחינת דיבורי אמונה שהולכין ונשמעין בכל העולם על ידי האויר הצח והזך שנעשה על ידי צדקה ואז הדיבורים נקראים דיבורים שזה בחינת ודבר דבר. מה שאין כן אם אין הדיבורים נשמעין אזי אינם דיבורים כלל וכמבואר בסימן כ"ט לקמן בפנים. אז תתענג על ה' היינו שיזכה להכניע הכסילות שהוא היפוך מתענוג דקדושה כמו שכתוב (משלי י"ט) לא נאוה לכסיל תענוג ויזכה שעל ידי אכילתו של שבת שהוא ענג שבת יתגדל ויתרומם השכל, ועל ידי זה מאיר לו אור הצדיק שמגלה ההתפארות שהשם יתברך מתפאר עם ישראל ואז יתענג גם הוא על ה' בענג גדול בחינת אהבה בתענוגים, גם הצדיק הוא בחינת על ה' בחינת מי מושל בי צדיק וכמבואר במקום אחר והרכבתיך על במותי ארץ הם בחינת האבות שהם זרועות עולם וכמבואר במקום אחר והאבות היינו אברהם ויצחק הם בחינת אהבה ויראה כידוע, והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחינת התגלות ההתפארות שמתגלה ומאיר בשבת קדש שהוא בחינת יעקב שהוא תפארת ישראל, ורק בו ובניו הקדושים מתפאר השם יתברך בחינת ישראל אשר בך אתפאר והוא בחינת שרש כל הבריאה כמאמר רז"ל עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך היינו כנ"ל, ועל כן יעקב היה הראשון שמבואר בו ששמר את השבת וזכה לנחלה בלי מצרים כי התפארות הזה הוא בלי מצרים כלל כי הוא בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, כי לפעמים איזה פחות שבישראל עושה איזה תנועה קטנה דקדושה והשם יתברך יש לו התפארות גדול גם מזה וכמבואר בפנים ועיין זוהר חדש בראשית מבואר גם כן שאפילו הנקודה טובה שיש גם ברשעים מתנוצץ ומאיר גם כן על ידי קדושת שבת.