סימן של"ה וכו'

הלכות ביקור חולים וכו'. כי כבר נתבאר שעיקר החיםי הוא מבחי' אור החכמה העליונה וזוכין לקבל משם ע"י בחי' מלכות וצריך ליתן כח להמלכות דקדושה להתגבר וכנ"ל וזה זוכין ע,י עסק התורה. וע,כ כשאדם חולה שזה בחי' קטנות החיות מחמת שאינו יכול לקבל מאור החכמה העליונה וע"פ רוב בא זה מחמת שפגם בבחי' מלכות ע,י התגברות היצה"ר בחי' מלכות דסט"א ואז הוא בבחי' דל כיהוא דל ואביון באמת מאחר שאינו זוכה לקבל מבחי' אור החכמה ואין עני אלא מן הדעת. וע"כ מצוה על כל אחד מישראל לבקרו אפילו הגדול את הקטן כי מוטל על כל אחד לעסוק בתיקון בחינת המלכות שיתמלא פגיטמתה ולא יהי הבה שום חסרון ויהיה אור הלבנה כאור החמה. והגם שהחולה בעצמו בוודאי צריך לעשות תשובה ולהרבות בתפלה וכן להתחזק בעסק התורה כשאר,ל חש בכל גופו יעסקו בתורה וכו' כי עי"ז בוודאי עיקר הרפואה כיעל ידי עסק התורה נותנין כח לבחינת מלכותדקדושה כנ"ל. ואעפ"כ מאחר שכבר התגברו עליו כ,כ בחי' הדינים עד שנפל למשכב ר"ל ע"כ אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ומצוה שיתפללו עליו חביריו כשיבואו לבקרו ועי"ז ממשיכין לו חיים כמו שארז"ל (נדרים דף מ"ב) כי אולי גרמו הפגמים שלו כל כך עד שאין תפלתו מקובלת מחמת שפגם בהמשכת התיקונים הנ"ל ע"כ צריכים הם להתפלל עליו ולשמשו ולהשתדל בטובתו וזה שהפליג הכתוב בשבח יקרת מצוה זאת כ"ש אשרי משכיל אל דל. משכיל דייקא כי עיקר החולאת שלו היא מחמת שפגם בקבלת אור השכל וע,כ נקרא דל וע"י שמקברין אותו ממלאים חסרונו ומשלימים שכעלו וחיותו. ועל כן שכרו של המבקר הוא כי ביום רעה ימלטהו ה' ודרזד"ל שניצול מדינא של גיהנם שהוא מסטרא דעשו בחינת מלכות הרשעה כשארז"ל שראה יצחק אבינו שהגיהנם נכנס עם עשו וכו'. ומה שכרו בעוה"ז ה' ישמרהו ודרז"ל מהיצה"ר שיזכה מהבקר להתגבר על היצה"ר שהוא בחינת מלכות דסט"א וזה ויחייהו מן היסורין הבאים רק מבחי' זאת כי אין יסורין בלא עון. ואושר בארץ ודרז,ל שיהיהו בני אדם מתכבדין בו כי זוכה לבחינת כבוד חמכים ינחלו. ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו ריעים טובים כנעמן וכו' ולא ריעים כרחבעם וכו'. היינו כי לא די שניצול מבחינת היצרים הרעים המפתים לדבר עבירה ח"ו שאז בנקל להבין כי הם אויבים לו ומבקשים רעתו אלא שינצל גם מבחי' אלו היצרים רעים שמתלבשים בד בר מצוה שאז ביותר יכולים לטעות בהם מאחר שנדמו לו כריעים ןודורשי טובות. אבל הוא יזכה על ידי הארת השכל דקדושה להנצל מהם. וזה ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו ומבואר בתיקונים ובכתבים דר"ל כי החולאת נמשך ממה שפגם וכו' ואז נעשה מאותיות עשר ערש ומאותיות יו"ד נעשה דוי. ורז"ל דרשו מזה ששכינה למעלה מראשותיו של חולה היינו כנ"ל. שמבטיחו הכתוב שאפילו אם יפול ח"ו למשכב ע, יפם התיקונים הנ"ל אזי הקב"ה בעצמו כביכול ישתדל לבקרו ולתקנו ע,י שימשיך לו אור השכל והחכמה שעי"ז זוכין לבחי' השגת אלהותו ית' בבחי' וירא אליו ה' ודרז"ל שבא לבקר את החולה ועי"ז עיקר רפואתו וחיותו בבחי' כי עמק מקור חיים ועל דרך זה סובב והולך כל המזמור כמובן בקל להמעיין. וע,כ בבוקר מיקל החולי על החולה וזה מחמת שאז התחלת זריחת האור שנמשך בשרשו מבחי' אור החכמה הנ"ל שזה בחי' אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח. וזה בחי' מה שארז"ל נתנה תורה רשות לרופא לרפאות. כי לכאורה מאחר שהחולאת נמשך רק ע,י שפגם ברוחניות כנ,ל א"כ עיקר תיקונו ע"י תשובה ותפלה וכשארז"ל באמת אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עונותיו. וא"כ הוה אמינא שאין רשות כלל לרופא לרפאות כי מי יודע אם כבר נתתקנו כל הפגמים שלו. ע,כ השמיענו רז"ל שהתורה נתנה רשות לרופא לרפאות. כי הגם שעיקר הרפואה הוא ע"י התורה בבחי' כל בשרו מרפא. כי התורה נותנת כח לבחי' מללכות ומתקנת כל הפגמים ועי"ז בא רפואה. אעפ"כ לאו כל אדם זוכה שיתקן כ"כ עד שיקבל רפואתו ע"י דבר ה' בעצמו בבחי' אמר ה' ורפאתיו בלי שום השתדלות ברפואות כלל. ע,כ המשיכה התורה המתקה כזו עד שלפעמים יכולים לקבל רפואה ע, ירפואות גשמיות אע"פ שלא נתתקן הכל ברחניות עדיין בשלימות אך אזצרכין להתגבר עוד ביותר בתפלה זשיזימין לו השי"ת רפואתו ע"י איש פלוני וסם פלוני וכו' כשארז"ל ועין בזהליקות"נ סי' ג' ועיין שם גם בסי' י"ז מענין השגחה וטבע והיו צריכין להרחיב הביאור בזה כי בענן זה של השתדלות ברפואות יש מבוכה גדולה בזה גם בין הראשונים ז"ל ויש בענין זה דברים עמוקים הרבה כמובן בדבריו ז"ל בכחמה מקומות ועיין זוה"ק ח"ג דף רצ"ט מעשה מרופא אחד ושם מובן שענין משכיל אל דל קאי גם על הרופא שמשתדל ברפואתו של החולה. וע,כ ארז"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. כי החכם תפלתו מקובלת בבחי' דברי חכמים בנחת נשמעים המבבפ"נ. וע"כ יכול להמשיך לו רפואה וחיים ע,י תפלתו מאור החכמה העליונה. וזה שואמרין לחולה כשנוטה למות ח"ו התודה וכו' ובשכר שאתה מתודה אתה חי וכל המתודה יש לו חלק בעוה"ב וכו' כי זה עיקר מצוות הביקור חולים לפקח על דרכי החולה ולהשתדל בטובתו. וע,כ כשרואין שנוטה למות ח"ו ואז יש לחוש שלא תאה מיתתו בבחי' סיטרא דמותא ממש ח"ו שהיא מבחי' סטרא דעשו וכנ"ל ע"כ אומרין לו התודה כי ע"י התשובה והוידוי באמת עי"ז נסתלקין ממנו עונותיו שבאו מצד היצה,ר בחי' עשו וניתנין על ראשו של עשו בבחי' והתודה עליו וכו' ונשא השעיר עליו את כל עונותם וכו' ודרז"ל דקאי על עשו וזה נמשך גם ע,י כל וידוי שמתודה כל אדח מישראל על עונותיו וכמובן בזוה"ק ח"ב דף רס"ב ובפרט ע,י הוידוי שקודם הפטירה וע"כ בשכר שאתה מתודה אתה חי. כי עי"ז תינצל מסטרא דמותא בחי' עשו וימשך עליך אור החים ואם ח"ו ההכרת להסתלק תהא מיתתו עצמה בבחי' חים בבחי' צדיקים במיתתם נקראים חיים.ו זה וכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב שש םעיקר החיים. וזהו שארז"ל שמצוה לעמוד על האדם בשעת פטירה שנאמר ויחי עוד לנצח וכו' כי יראה חכמים ימותו וכו'. כי גם הנפש של הנפטר משתוממת בשעה שיוצאת מן הגוף והיא יחידי. כי מאחר שהוא אצלה דבר חדש יוצא מן ההרגל ע"כ משתוממת שלא תפול לסטרא דמותא ממש מאחר שרואה שהחיים בדלו ממנו והוא נשאר בדד וע,כ יש לו נייח נפש ביותר כשרואה שגם אחר פטירתו הוא בין אנשים חיים מישראל קדושים אז אינו משתומם מפטירתו כ"כ כי יודע שמתתו בעצמה קשורה עם החיים אמיתיים בבי' והמתים להחיות. וע"כ הוא מצוה וזכייה גם להחיים העומדים אז. כי הם נתעוררין כפי בחינתם לחיות מעתה חיים חדשים חיים אמיתיים חיים נצחיים כי ע, ישרואים בעיניהם פטירת חבריהם עי"ז נשבר לבם בקרבם ונכנע יצרם הרע שהוא עיקר סטרא דמותא ביותר. כי הלא מכניעין אותו גם רק ע" ישמזכיירן לו יום המיתה מכ"ש כשרואים הדבר בעינים ממש וע,כ עי"ז דייקא זוכין לחיים בבחי' ויחי עוד לנצח וכו'. וזה כי יראה חכמים ימותו וכו' כי בשעת פטירת חכמים שהם חיים באמת גם לאחר מיתתן וע"כ נמשך אז הארה גדולה מאור החכמה העליונה שהיא עיקר אורהחיים כי באמת גם בגשמיות לעיני האדם ניכר אז ביותר מכלת החכם על הכסיל כמאמר הכתוב כי אין זכרון לחכם עם הכסיל וכו' וע"כ מסיים הכתוב גם כאן יחד כסיל ובער יאבדו וכו' שעי"ז ניכר ביותר מעלת החכמה וכו' כיתרון האור מ ןהחשך. וע"כ זוכה העומד שם לחיי נצחי וזה שארז"ל מת שאין לו מנחמים מתקבצים עשרה בני אדם לתוך ביתו.

וכן המנהג להתפלל ולעסוק בתורה בבית האבל כל שבעה. כי עי"ז יש לו נייח נפש מאד לנפש הנפטר כשהוא עדיין בי ןהחיים העוסקים בתורה ותפלה שהם עיקר החיים ואז יוכל להתיישב בנפשו ביותר שגם מיתתו הוא בבחי' חיים כנ"ל.

והפלא הגדול איך שהחיים והמות שהם שני הפכיים ממש והם כרוכים ומחוברים ומתדבקין יחד זה בזה הן במהותן והן באיכותן. במהותם.

שאנו רואים שכל מה שהאדם חי עוד יום אחד ביותר הוא מתקרב מהלך יום זה ביותר אל יום מיתתו בבחי' כי הולך אדם לבית עולמו וכתיב ויום המות מיום הולדו וכמובא. וכן מה שניתוסף ביותר יום אחד מיום מיתתו הוא מתקרב ביותר אל יום עמדו בתחיה כמאמר והמתים להחיות. וכן גם עכשיו קודם התחיה אעפ"כ מסתמא מתתקן ועולה ביותר בכל פעם ומתקרב יותר אל אור החיים האמיתיים. וכמ וכן גם באיכותם. כי כל מה שהאדם שוכח ביותר ביום מיתתו הוא מתרחק ביותר מאור החיים עד שנקרא מת גם בחייטו כמו שדרז"ל על פסוק והמתיים אינם יודעים מאומה.

וכל מה שמשים לבו ביותר ליום מיתתו זוכה ביותר לחיים אמיתיים דקדושה עד שגם במיתתו נקרא חי. וע"כ האדם החי העומד בשעת פטירתו יוכל אז דייקא לקבל אור החיים בבחי' ויחי עוד לנצח וכו' כנ"ל ש"מ וכו') הלכו קריעה ואבלות ר"ל. כי כבר נתבאר שהלבושים והבגדים של ישראל מרמזין לבחינת המשכת התיקונים הנ,ל שהם בחי' חיים וע"כ כשנפטר אחד מישראל ובפרט קרוב ממשפחתו שהם סמוכים זהאל זה בשרשם ביותר ע"כ צריך לקרוע בגדיו. וע"כ מצוה להספיד את המת ולבכות ולהתאבל עליו כי עי"ז מעוררין ומזכירין את שבחיו ותורתו ועבודת ושזה עיקר החיים ובצל זכיותיו חיינו ג"כ כי כל ישרא לערבים זה בזה. וכשאחד מהם עוסק בתורה ועבודת ה' הוא ממשיך קדושה וחיים גם לכל ישראל ועכשיו אבדנו אותו ועי"ז ההספד נתעור ביותר הרשימו של אור חכמתו וחיותו לעלות למקומו הרמתה ולהאיר משם גם לעוה"ז. וע,כ זוכין עי"ז מתאבלין עליו ומספידים אותו לחיים ואריכות ימים כמובן מדברי רז"ל. וזה בחי' הז' ימי אבילו וכל הדברים הנוהגים בהם. ומבואר בכוונות שכל זה מחמת בתחי' הסתלקות המוחין שנמשך אז ע,י שנפטר נפש אחד מישראל. כי המוחין הם עיקר החיים וע"כ כשנפטר אזי נוגע הדבר גם לרקרוביו. וע,כ אבל ביםו ראשון אסור בתפלין כמבואר שם. וע,כ מצוה לנחם את האבלים ולדבר על לבם שלא יצטערו יותר מדאי וכמ ושהזהיר גם הכתוב על זה ואמר בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו וכו' וארז"ל ע"ז כי פטירת אחד מישראל ר"ל הוא רק כמו האב ששלח אחר בנו לחזור ולשוב לבית אביו. וכמ ושנחמה אשת ר' מאיר לר' מאיר על פטירת שני בניו כמו שארז"ל ודרכי ה' נעלמו מאתנו וא,א להבין דרכיו י)"ת ובודאי צדיק וישר הוא י"ת וכל דרכיו משפט ומנהיג עולמו בחסד וברחמים ומאד עמקו מחשבותיו י"ת. ועי"ז שמנחמים אות ובכדי שלא יתגבר עליו העצבות שהיא בעצמה בחי' סטרא דמוץתא ביותר ע,כ עי"ז ממשיכןי ומעוררין בחי' אור החים ובפרט כי הבאים לבית האבל נתעוררין בתשובה להתחיל להשתדל לחיות חיים אמיתיים כמאמר הכתוב טוב ללכת אל בי תהאבל וכו' והחי יתן אל לבו ע,כ הוא נייח נפש גם להנפטר מאחר שע"י מיתתו דייקא זכו להתעורר לאור החיים כי באמת גם לגבי עצמו של נפש הנפטר עיקר מיתתו הוא בכדי שתזכה נשמתו לעלות ולכנוס בפרגודא דמלכא ששם עיקר אור החיםי בבחי' באור פני מלך חיים.ו זה ג"כ נמשך ע"י ז' ימי אבלות כמובן במאמר עתיקא סי' כ"א וזה בחי' מה שאומרים קדיש אחר נפש הנפטר והוא תועלת גדול לנשמתו כי מאחר שנשאר ממנו שארית בארץ שמקדישין שמו ית' ברבים שבשביל זה נ ברא הכל וזהו התכלית של כל בחי' החכמה והחיות ע,כ נחשב כאלו הוא עצמו חי גם בעוה"ז בפרט שזוכה עי"ז ליאור באור החיים האמיתים של עולם העליון הק'. ועכ"פ מקילין מעליו עונש הגיהנם כמובא בזוה"ק. כי עי"ז ניצל מדינא של גיהנם שהוא מצד בחינת עשו כנ"ל. וזה יתגדל ויתקדש וכו' היינו בחי' גדלות המוחין והחכמה שהוא בחי' קודש והוא מקור החסד שנקרא גדולה כידוע. וזה וימליך מלכותיה בחי' מלכות הנ"ל וזה בחיכון וכו' כי משם עיקר החיים כנ,ל. וזה ואמרו אמן בחי' חיבור התקונים הנ"ל כידוע. וזה יהא שמיה רבה מברך וכו' כי כל בחי' התיקונים הנ"ל כולם כלולים בבחי' אותיות שמ וית' כידוע. וגם כי ארז"ל מה שמו דא חכמה וכן שם הוא בחי' מלכות והתורה ג"כ היא שמא דקוב"ה. וע"כ מתפללין ע"ז שיהיו נחשכין כל התקונים הנ"ל בשלימות ויהיה שמו הגדול מבורך וכו'לעילא מן כל ברכתא וכו' דאמירן בעלמא. כי אנו יודעים שכל בחי' המשכת התיקונים הנ"ל שממשיכין בעולם אפילו הגדולים שבגדולים אין לזה ערך כלל כנגד גדולתו י"ת כי הוא י"ת מתרומם על כל ברכה ותהלה ובאמת זה בעצמו תכלית שלימות השגת החכמה דקדושה לידע שרחוק ממנו החכמה שזה בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדעך וכמובא בדבריו ז"ל בכמה מקומות. וע"כ הקדיש הוא טובה לנפש הנפטר אפילו אם הוא אדם גדול כמובא. כי העיקר הוא אתערותא דלתתא של זה העולם כידוע וע"כ בזה מעוררין אותו ומוסיפין לו כח ביותר לעשות חיל ולילך גם שם בכך פעם ממדריגה למדריגה גבוה ביותר בבחי' ילכו מחיל אל חיל וכמ ושדרז,ל על זה באמת כי לגדולתו י"ת אין חקר ולתבונתו אין מספר: וזה בחי' מצוות הלויית המת. כי עושין לו לויה וחיבור עם החיים בכדי שיהיה נקשר באור החים אף לאחר מותו ולא יפול סטרא דמותא ממש ח"ו וע"כ מבטלין ת"ת להוצאת המת. כי אע"פ שע"י לתמוד תורה נותנים כח למלכות דקדושה ומכניעין סטרא דמותא אעפ"כ לא המדרש עיקר אלא המעשה. וע"כ מבטלין ת"ת לקיים מצוות הלויית המת במעשה, כי עי"ז מגרשין ומכניעין בחי' סטרא דמותא במעשה ממש וממשיכים בחי' אור החיים. וע,F למאן דלא קרי ולא תני מאחר שגם בחייו היה רחוק מאור התורה אשר היא עיקר החיים ע"כ אין מבטלין ת"ת בשבילו. אלא מי שצריך להתעסק עמו. אבל מי שהיה דבוק באור התורה ע,י שקרא או שנה מבטלין בשבילו עד ששים רבוא שהם בחי' שיעור קומת הקדושה בחי' ששים רבוא אותיות לתורה וששים רבוא נשמות ישראל המושרשים בהם ומקבלים על ידם אור החיים דקדושה. וע,כ מבטלין ת"ת גם להכנסת כלה. כי המשכת התיקונים הנ" להם בחי' יחוד חתן וכלה. כי המשכת התיקונים הנ"ל הם בחי' יחוד חתן וכלה בשרשם כידוע. וע,כ גם מצוות הכנסת כלה במעשה ממש הוא גדול מאד עד שמבטלין ת"ת בשבילה. כי זה עיקר תכלית לימוד התורה להכניע עי"ז בחי' היצה"ר שהוא סיטרא דמותא שזה בחי' הוצאת המת וליתן כח למלכות דקדושה שהיא בחי' הכלה הקדושה כידוע. ולייחדה עם דודה שהוא בחי' חמה בחי' חתן בחי' והוא כחתן יוצא מחופתו כנ"ל וזה בחי' מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. היינו כנ"ל:

סליק חלק יורה דעה