נחת השולחן
סימני בהמה וחיה טהורה הם מעלת גרה ומפרסת פרסה. כי ארז,ל דוק בככי ותשכח בנגרי והנה באדם יש ל"ב שיניים כנגד בחי' ל"ב נתיבות החכמה שמשם עיקר תיקון האכילה כמבואר כל זה בכוונות ועל ידם עיקר כח הרגלין כי נעוץ סופן בתחלתן. ואור החכמה דקדושה ואור התורה הק' מאירין להאדם מבחי' ראשו והעד רגליו בבחי' נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי. וזה בחי' חכמת ערום הבין דרכו בחי'ואורח צדיקים כאור נוגה המבפ"נ. ועיין בפ' האריחז"ל שבסוף התיקונים על פסוק חשבתי דרכי ואשובה רגלי וכו' וגם כי המלכות הוא כנגד בחי' הרגלן כידוע וזה בחי' מה שארז"ל נמצא מאירתו את עיניו ומעמידתו על רגליו. והנה זה לעומת זה המלכות דסט"א בחינת עשו כלול ג"כ משני הבחי' הנ"ל דקליפה וזה בחינת מה שנאמר (דניאל ז') לענין החיה הרביעית שינין די פרזל לה רברבין אכלה ומדקה ושארה ברגליה רפסה. ועל כן בבהמות וחות שנאחז בהם ביות זוהמת עשו ובחי' רוח שטות וכסילות היפוך החכמה דקדושה שהיא עיקר בחי' אדם כנ"ל ע"כ כשיש לה שיניים או ניבים עכ"פ גם בלחי העליון שאז ע"פ רוב אינה מעלת גרה כי מדקת ושוחקת המאכל בשיניה היטב עד שנתעכל בנקל בתוכה המאכל ואינו חוזר ועולה למעלה לתוך פיה ועל כן אינה מעלת גרה וגם אינה מפרסת פרסה שעי" יש לה חיזוק ביותר בפרסות רגליה על כן הם סימני טומאה כי זה מורה שנאחז בהרוח הטס"א ביותר שכרוך אחר הנאת האכילה ביותר ונדמה לו שיש לו מעמד חזק ושלם בזה העולם. אבל אם מעלת גרה שזה מחמת שאין לה שיניים בלחי העליון ואינה יכולה לדקדק ולשחוק מאכלה היטב על כן הוא חוזר ועולה בכל פעם למעלה לתוך פיה וגם פרסותיה סדוקות שעי"ז אין לה חיזוק כ"כ בפרסות רגליה מזה מובן שאין לרוח הבהמיות שבה תוקף וחיזוק גדול כל כך בפרט בענין אכילתה ששם עיקר אחיזת הבהמיות ושם עיקר אחיזת עשו כנ"ל. וע, כ אם רואין בה סימנים אלו משיניה ועד פרסות רגליה מזה נודע שהיא טהורה כי לא שלט בה הטס"א כ"כ וע"כ ראויה לאכילת ישראל וגם י"ל כי ענין מעלת גרה הוא מבחי' מדת הצדיקים שממעטין באכילה ושתיה בבח'י צדיק אוכל לשובע נפשו והרבה פעמים מתענים לגמרי כי מרגילין עצמן במדת העוה"ב שאין בו אכילה ושתיה רק אעפ"כ כל זמן שהם בעוה"ז אז ההכרח גם להם לאכילה ושתיה בבחי' עלית לגרתא הליך בנימוסה. ומאחר שהוא אצלם רק בבחינת הכרח ע"כ מסתפקין במיעוטא וריעותא דשבעא שויא עליהון בכל פעם ממה שאכלו כבר ביום אתמול או לפני שעות הרבה שזה בחי' מעלת גרה וניזונת ממה שאכלה כבר. וגם מאחר שאכילתן הוא רק על פי ההכרח ולא להנאת עצמן ע"כ הם בבחי' המלאכים כשבאו בעוה"ז אצל אברהם אבינו הוכרחו לאכול ונאמר בהם ויאכלו וארז,ל וכי אוכלין היו אלא נראין כאוכלין וראשון ראשון מסתלק כמו כן בחי' אכילת הצדיקים שהיא רק בבחי' נראין כאוכלין אכילה גשמיית כשאר בני אדם אבל באמת הם רחוקים מזה לגמרי וגם בשעת האכילה מחשבתם דבוקה למעלה למעלה וניזונין רק מאור החכמה העליונה וכמובן בזוה"ק וזה ג"כ בחי' מעלת גרה שנראה כאוכלת ואינה אוכלת.
ופרסומת דסוקות מורה גם כן על מדת הצדיקים שאין להם מעמד חזק על רגליהם בעוה"זרק תמיד הם בבחינת פרוס פריסת מלכותך כי יש להם ספיקות ושברון וחלוקה גם לענין שכרם בעוה"ב וכמו שדרז,ל למה נקוד על לולא. אמר דוד יודע אני שיש קבול שכר לצדיקים בעוה"ב ואיני יודע אם יש לי חלק עמהם וריב"ז אמר ולא עוד אלא שיש שתי דרכים לפני וכו'. מה שאין כן במדת הרשעים כל זה להיפוך כי כרוכים מאד אחר תאוות עוה"ז ואינם יכולים להשביע עצמם בבחי' והכלבים וכו' לא ידעו שבעה ובחי' ובטן רשעים תחסר. וזה בחינת שבהמה טמאה אינה מעלת גרה כי תיכף שבולעת המאכל כאלו נשכח זכרו ומצפת רק למאכל עוד וגם בשעת האכילה נלכדת ונקשרת מאד בגשמיות הנאת האכילה כי לועסת את המאכל היטב בשיניה וממלאת תאותה בכל האפשר ואעפ"כ לא ידעו שבעה וכאלו לא אכלה כלל. ופרסותיה קלוטות כי נדמה להם שמעמד רגליהם חזק בעוה"ז ולא עוד אלא שבטוחין בעצמן שיהיה להם גם שכר בעוה"ב ובחי' אלו הם סי' טומאה. וע"כ כל שמעלת גרה היא מפרסת פרסה חוץ מגלמל וכו' וכל שמפרסת פרסה מעלת גרה חוץ מחזיר וכו' כי דרז"ל גמל זו בבל שפן זו מדי ארנבת זו יון חזיר זה אדום וכו' נמצא כי מינים אלו מרמזין על כלל המלכיות דסט"א. ומחמת שישראל מוכרחים להיות בגלות בידם על כן יש בהם איזה סימן טהרה בכדי שלא יהיו כ,כ מהיפוך אל היפוך מבחי' קדושת ישראל לגמרי והסימן טהרה בעצמו מורה על בחינת ניצוצי הק' שנפלו אצלם שבשביל זה מוכרחין ישראל להשתעבד תחתים עד שיבררו כל ניצוצות הק' מביניהם כידוע. גם זהמרמז על מה שהיצה"ר מתלבש עצמו בתחלה במצוות כמבפ"נ וזה ג"כ מחמת זה כי קשה לו להסית את האדם תיכף בשעה ראשונה מהיפוך אל היפוחך וזה בחינת מה שדרז"ל על החזיר שפושט טלפיו לומר ראו שאני טהור וכו' היינו כנ"ל: וע"כ טמאה שילדה כמין טהורה וכו' אסורה. כי מאחר שמקורה היא מצד הסט"א והטומאה ע"כ לא מהני לה גם הסימני טהרה כי הם בבחי' מה שהיצה"ר מתלבש במצוות ובאמת הוא מצוה הבאה בעבירה וע,כ טהורה שילדה כמין טמאה מותרת. כי מאחר שידוע בבירור שמקורה הוא מצד הטהרה ע"כ אין משגיחין על הסימני טומאה כי מסתמא הם בבחי' גדולה עבירה לשמה וכו' ונביא שצוה לעבור על דברי תורה לפי שעה שומעין לו. וארז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך ועוד כיוצא בזה: וענין מה שהחיה החלב שלה מותר ודמה אסור מבואר כבר לעיל: