סימן כ"ח

וע"כ צריך לכסות דם חיה ועוף בעפר כי כברמבואר שבחיה אעפ"כ שנבראה ג"כ רק מן האדמה וצריכה שחיטת שני הסימנים מכל מקום מתנוצץ בהחיה בחי' אור החכמה והחיות דקדושה ביותר וע"כ נקראת חיה כנ"ל ומכ"ש בעוף שנברא מן הרקק ויש בו גם מבחי' המים כנ"ל. וזה בחי' מה שבהמה חלבה אסור ובחיה ועוף מותר החלב. כי מבואר בכתבים כי חלב ודם הם כנגד בחינת ימין ושמאל וכו' שהם בחינת ישמעאל ועשו וכו' וע"כ בבהמה מחמת גסותה וגשמיותה אסור גם החלב שבה להדיוט כי אין בוכח לברר ניצוץ בחי' הטוב שיש בו ולא הותר רק לגבוה ולמזבח כפרה כי משם שורש אחיזת היצה"ר מבחי' החלב והדם שבאדם בבחי' וישמן ישורון ויבעט וכן שמנת עבית וכו'. וכיוצא בזה רבים, וזה בחי' מה שדרז,ל (שבת ל"א) זה דרכם כסל למו (שפשוטו מדבר מהכסילות של החוטאים) יודעים רשעים שדרכם למיתה (נמצא שהידיעה הזאת היתה גורמת להם לשוב בתשובה ולילך בדרך החיים כנ"ל) אלא שחלב מכס על כסלם וכו' ע"ש. נמצא שהגשמיות והרוח שטות וכסילות של היצר הרע שהוא מבחי' עוש אדמוני בחי' דם כנ"ל. נאחז גם בהחלב כנ"ל. וע":כ חלב בהמה ממש אסור כנ"ל משא"כ בחיה ועוף שהם קדים ורוחניים ביותר ע"כ חלבם מותר. רק הדם אסור גם בהם מחמת תוקף הדינים שבו שיש בהם מאחיזת בחי' עשו ביותר כנ"ל. אך מחמת דקותם ורוחניותם שעי"ז הם סמוכים ביותר לבחינת אדם מדבר ע"כ צותה התורה לכסות דם שחיטתם בעפר. וע"כ נאמר אצל מצוות כיסוי הדם לשון צידה ודרז"ל מה תלמוד לומר מלמד שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה (עיין רש"י) נמצא שהכתוב מרמז שחיה ועוף הבאים לאדם ע"פ רוב בטורח ויגיעת הצידה ואין מזדמנין לו בכ"פ. ע"כ אכילתם הוא בבחי' שבירת תאוות אכילה שזה בחי' הכנעת קליפת עשו שהיה להוט אחר גרונו ביותר וזה מחמת כי ברוחניותם הם סמוכים ביותר לבחי' אדם כנ"ל. וע"כ צריך דמם כיסוי באפר ועי"ז בנקל יותר להניצוצות הק' שבהם לחזור ולשוב לשרשם בבחי' וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב וכו' כידוע. וע,F ארז"ל ושפך וכסה מי ששפך הוא יכסה כי מאחר שהתחיל לעסוק בתיקונו שהוא השחיטה ע"כ מוטל עליו ביותר לגמור התיקון גם ע"יהכיסוי. ואם לא כסה וראהו אחר חייב לכסות כמ ואצל בחי' האדם.

ובוודאי יש הבדל גדול ביניהם כמובן ממילא. וע"כ כסהו ונתגלה אינו חייב לחזור ולכסות מאחר שכבר נגמר התיקון תיכף בכסוי הראשון. אבל כזהו הרוח ונתגלה חייב לכסות. מאחר שלא נעשה הכיסוי ע"י אדם רק ממילא ע"י הרוח והרי חזר ונתגלה ע"כ חל החיוב גם עכשיו על האדם. וע"כ צריכין לכסות דייקא שיהיה עפר תיחוח גם למטה שיתערב הדם תיכף עם העפר מכל צדדיו. וממילא תבין לפרש עוד כמה הלכות שבסימן זה: כט) הלכו' טרפות. וע"כ הטרפה אסורה כי מאחר שיש בה טרפות בידוע שגברו עליה הדיני' ביותר עד שנאחז בה הכסילות מאד שהיא בבחי' סטרא דמותא בחי' טורף נפשו ונתרחקה מן החיות דקדושה שהיא בחי' חכמה בחי' חי"ת, וע"כ טרפה אינה חיה כמו שלמדו חז"ל מפסוק זאת החיה וכו' חיה אכול ושאינה חיה לא תאכל, וע"כ אסורה באכילה לישראל שמקושרים אל בחינת החיות דקדושה שהיא בחי' חכמה בחי' קדש וזה ואנשי קדש תהיון לי היינו כנ"ל. וע"כ ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. שהוא מבח'י עוש כמו שדרז,ל על פסוק מחזיק באזני כלב וכו' בחי' מלכות דסט"א כידוע (ועיין בזוה"ק משפטים דף קכ"א) וזה בחינת חי"ת טרפות נאמרו למשה מסיני. חי"ת דייקא לעומת החי"ת דקדושה הנ"ל (ולתנא דבי ר' ישמעל ח"י טרפות נאמרו כי על ידם נפגם בח'י החיות דקדושה) וזה בחי' ח' טרפות הם וסימנן דן חנק נפש. היינו שהתגברקו כל כך בחי' הדינים על הנפש עד שנאחז בו בחי' סטרא דמותא בחי' שאמר (איבו ז') ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי כי מיתת חנק היא כ גדמה שפגמו בבחינת הה"א אחרונה בבחי' מלכות וזה בחי' ובשר בשדה טרפה דייקא לא תאכלו כי גבר עליה אחיזת עשו איש שדה וכפי פשוטו ר"ל דרוסה שנטרפה על ידי חיות רעות שבשדה שהם ההיפוך מבחינת החכמה ומלכות דקדושה שהם בחי' חיות הקדש כידוע וכנ"ל. וע"כ נכללו בזה כל המיני טרפות כי כולם הם בבחינת זאת כנ"ל ועיין זוה"ק פנחס דף רל"ח. וע" כ יעקב אבינו שהיה מקושר אל השכל דקדושה בשלימות זכה לבטל כל מיני טרפות שהם מבחינת טירוף הדעת סטרא דמותא. וע"כ אמר ללבן טרפה לא הבאתי אליך. ומחמת שהטרפה היא אעפ"כ קצת גבוה בבחינתה ומדריגתה מבחי' נבלה ששלט בה כבר סטרא דמותא ממש וע"F מטמאת ג"כ אבל טרפה היא בחיותה עדיין רק שנאחז בה ביותר בחינת סטרא דמותא כמבואר גם בזוה,ק בענין מה שאצל איסור טרפה נאמר ואנשי קדש תהיון לי ואצל נבלה נאמר כי עם קדוש אתה ועיין גם בליקוטי תורה להאריז"ל וע"כ ארז"ל שחיטת הטרפה מטהרתה מדיי נבלה כי אעפ"כ מועיל לה תיקון השחיטה שלא תטמא בטומאת נבלה עכ"פ. וע,F כל הטרפות הם עי"ן בפרטי פריטות כמו שמנה אותם הרמב"ם ז"ל. כי כמ ושצריכין בקדושה להסתכל בעינא פקיחא ולהתבונן עצמו אל השכל שיש בכל דבר בפרטי פרטיות בכדי שיאיר לו השכל להתקרב להשי"ת ע"י כל דבר ודבר כפי בחינתו בפרטיות. והעיקר זוכין לזה על ידי עסק התורה שכלולה משבעים פנים לתורה. והשבעים זקנים שמהם תצא תורה לכל ישראל נקראים עיני העדה. וע"כ כצמו כן לעומת זה מתגברת הסט"א להפריד ח"ו מן השכל דקדושה ומן התורה הקד' שהם עיקר החיים דקדושה ולהמשיך ח"ו בחי' סטרא דמותא שזה בחי' טרפה אינה חיה כנ"ל וע"כ הם ג"כ שבעים טרפות דייקא. וגם מחת כי שרש השתלשלות יניקתם הוא מבחי' תוקף הדינים כנ"ל שזה בחי' גזר דין של שבעים שנה כמובא מעין זה גם ברקנטי. גם יש לומר כי הם כנגד השבעים אומות עכו"ם ועיין בספר הקנה שעל המצוות