נחת השולחן
בליל הושענא רבה נגמרים התיקונים שבבחי' מלכות שעסקו בהם בר"ה ויו"כ כמובן בזוה"ק ובכונות. וזה שעוסקין במשנה תורה קודם חצות. ואחר חצות שהלבנה זורחת בכח אז אומרים כל ספרי תהלים שנאמרו ברוח הקודש שנמשך מבחי' מלכות ונתחברו ע"י דוד המלך ע"ה. נמצא שעוסקים ליתן כח למלכות דקדושה ע"י עסק התורה שבמשנה תורה שזה בחי'מה שנצטוה מלך ישראל וכתב לו את משנה תורה הזאת והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו כי עי"ז ממשיכין בחי' החיות שהוא בחי' אור החכמה אל המלכו תשהוא בחי' לבנה שזה בחי' באור פני מלך חיים כי משם נמשך החים לכל ישראל כנ"ל. וע"כ יש סימן אז בצל הלבנה דייקא לידע אם נגמר חתימתו לחיים.
ובשחרית מרבים במזמורים וכו' ומרבין קצת בנרות כמו ביו,ר שנאמר עליו ע"כ באורים כבוד ה' כי כל זהמורה על שלימות ההארה שנמשך אז אל המלכות שהוא בחי' נר ומרבין להתפלל בו על המים שבשרשם הם בבחי'מימי הדעת והתוה"ק ועל ידם שלימות המלכות ועי,ז התפלה מקובלת כנ"ל. ואח"כ נוטלין ערבה מלבד הערבה שבלולב וחובטין אותה בקרקע ועי"ז נותנין לבחי' מלכות חמשה גבורות ממותקות וכו' עיין בכונות וכמו שנהגו לומר בתפה שאחר חביטת הערבה ושם מבואר ג"כ מענין הט"ל אורות שממשיכין לה והכל סובב על ענין הנ"ל. כי מחמת שעיקר אחיזת עשו הוא מבחי' תוקף הגבורות של יצחק כידוע והוא ראש כל המקטריגים על תפלות ישראל שלא יתקבלו ח"ו. וע"כ בהו"ר שאז נתעוררין עוד הפעם הגבורות של יצחק בבחי'וישב יצחק ויחפור את בארות המים הגם שהם באים בשביל גמר שלימות תיקון המלכות אעפ"כ בכדי שלא יהיה שום אחיזה מזה להמקטרגים ע"כ נוטלין ערבה הדומה לשפתים ומבטשין אותן בקרקע ובזה מכניעין ומבטלין כל המקטריגים והמלשינים על ישראל כמובן בזוה"ק פ' צו דף ל"ב עיי"ש וממשיכין בחי' גבורות ממותקות שמהם שורש כל בחי' ההשפעות טובות שזה בי' גבוורת גשמים. ואח"כ בשמיני עצרת ושמחת תורה אז הוא בחי' זווגא דמלכא במטרוניתא כי אז היחוד בשלימות ואז השמחה גדולה מאד ויעקב הוא רישא לחוותא וכל ישראל עולין אז לתורה כמבואר הכל בקונטרס ירח האיתנים הנ"ל. וע"כ מוציאין אז בשמחת תורה ג' ספרים וקורין בהם. והם כנגד בחי' הג' ספרים הנפתחים בר"ה צדיקים גמורים הדבקים בהתורה הק' ובמלכות דקדושה ובחכמה דקדושה שכל בחינות אלו הם מקור החיים דקדושה ע"כ נכתבין לאלתר לחיים. רשעים גמורים והעיקרהם העכו"ם והסט"א מלכות הרשעה בחי' עשו נכתבין לאלתר למיתה. בינונים תלוים ועומדים עד יו,כ שאז נמשכין כל התיקונים הנ"ל בהארה גדולה מאד.
וזה פעל משה רבינו ע"ה בהארבעים יום אחרונים שהיו ימי רצןו עד שביו"כ נמחלו כל עוונות ישראל וזכה לקבל הלוחות שניות שזה בחי' ביום חתונתו זה מתן תורה שהיה ביו"כ כמו שארז"ל ותיכף אחר יו"כ צוה להם על בנין המשכן ואהל מועד ששם נגמר כל התורה כולה ובעסק התורה תלוי כל המשכת התיקונים הנ"ל. ע,כ בו נגמר הספר של בינונים ג"כ לחיים כי כח התוה הק' וכח האורות הגדולים הנמשכין ביו"כ מכריע אותם לכף זכות עד שיתגברו על יצרם בשלימות ויוכללו ג"כ בכלל הצדיקים גמורים וע"כ בשמיני עצרת וש"ת שאז גמר ענין הספרים הנ"ל כי אז נמסרין הפתקין כידוע. ע"כ מוציאין אז ג' ספרים וקורין בראשונה וזאת הברכה שזה מרומז במה שארז"ל לענין חביטת ערבה בהושענא רבא תביט חביט ולא ברוך. כי בחביטת ערבה מדחין את המקטריגים שהם מבחי' עשו כנ"ל. וע,כ כנגכד ספר זה שנכתבין לאלתר למיתה ולקללה ע"י דינא דמלכותא בר"ה קורין עכשיו וזאת הברכה אשר בירך משה שישראל הדבקים במלכות דקדושה זכו לקבל הברכה מפי משה רבינו ע"ה שזכה לכל הבחינות הנ"ל. וזה מובן שם בכל הפסוקים שמדבר שם מענין מתן תורה ומענין ויהי בישורון מלך ואח"כ מתחיל לברך את כל השבטים ואומר יחי ראובן וכו' ומסיים הברכות אשריך ישראל מי כמוך עך נושע בה' וכו' היינו לבלי להתיירא מתוקף התגברות המלחמה של הסט"א ר"ל כי ה' אתנו והוא חרב גאוותינו ועי"ז נזכה להכניע את כולם תחת כפות רגלינו בבחי' ויכחשו אויבך לך ואתה על במותינמו תדרוך. ואח"כ מספר מענין הסתלקות משה שהיה פניו כפני חמה ושגם במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה וכו' ושהאיר מאור חכמתו על יהושע שהוא בחי' לבנה וחוזר לספר בשבחו של משה וכו'. וזה נוגע ג"כ למה שביארו הקדמונים ז"ל בענין השלשה ספרים הנ"ל דאינו ר"ל רק על חיים גשמיים לבד כי הלא כמה רשעים גמורים מאריכין ימיהם ובצדיקים נאמר והנביאים הלעולם יחיו עיי"ש בדבריהם וכמו כן לענין פרשה הנ"ל כי מי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה שזכה בצדקתו למה שזכה ואעפ"כ כתיב וימת שם משה עבד ה' וכו' אך באמת משה לא מת כמו שארז"ל וכן כל הצדיקים אמיתיים חיים לעולם כי הלא גם במיתתם קרוים חיים בפרט כי ע"פ רוב מאירים חכמתם בבניהם ותלמידיהם ואז נחשב להם כאלו הם חיים גם בעוה"ז כמו שארז"ל כי דבקים בהקדושה אשר ע"ז נאמר כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם וע,כ רשב"י נסתלק עם מה שדרש בפסוק זה כמבואר בסוף האידרא זוטא.
וסיים הפרשה בענין שבירת הלוחות ששיבר משה לענין כל ישראל כמו שדרז"ל. וזה שייך גם כן לענין הספר הנ"ל כי ארז"ל שמשה שיבר את הלוחות מחמת שדרש כקל וחומר ומה פסח שהוא מצוה אחת מאמרה תורה כל בן ניכר לא יאכל בו תורה כולה וכו' על אחת כמה וכמה. הרי מבואר מזה שרשעים גמורים שהם בחי' בני נכר אין להם חלק כלל בתורה הקדושה שהיא עיקר בחי' ספר החיים וע"כ הצדיקים שדבקים בסטרא דקדושה מתחזקים ע"י התורה הק'. אבל הרשעים שהם מבחי' היצה"ר ומלכות דסט"א נופלין ונתבטלין ע"י התורה הק' שזה בחי' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם המבפ"נ וע"כ שיבר משה הלוחות לטובת ישראל כי אם היה מוריד את הלוחות היה קשה לפניהם ביותר כשארז"ל היינו כנ"ל. כי כשמפרידין עצמן מבחי' הקדושה לגמרי ח"ו כמו בעתש עשו העגלש ארז"ל כל הצודה בע"ז כאלו כופר בכל התורה כולה אזי לא די שאינם מקבלין חיות וכח מן התורה הק' כי אם אדרבא וזה בחי' ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי. וע"כ מה יפה ונעים מה שסיים התורה בענין זה בכדי להבדיל ולהפריש הרשעים גמורים והסט"א שלא ירצו להתאחז גם בהתורה הק' ח"ו וע,כ הודיעה התורה בסופה כי לא טוב דרך זה לפניהם כי הלא ראינו שמשה שיבר את הלוחות ועשה זאת לטובת ישראל א"כ מובן ממילא כי התורה והרשעות להבדיל הבא מסט"א הם שני הפכיים ובוודאי יהיו לו מפלה גדולה ביותר ע"י התורה דייקא. אך כל זה נאמר להרשעים גמורים הדבקים בסט"א לגמרי ר"ל אבל כל ישראל בחזקת כשרות הם כ"ש ועמך כולם צדיקים וכו' וע,כ כולם ם אחדות א' עם התורה הק' כידוע. וע"כ כל המון הצבור עולים לתורה בפרשת וזאת הברכה דווקא לבד מחתן בראשית והמפטיר. וזה בחי' החי"ת פסוקים שיש מפסוק וימת שם משה עד סוף התורה היינו כנגד בחי' החי"ת הנ"ל שהיא ב חי' חמה בחי' פני משה כפני חמה ואפילו בשעת הסתלקותו היה בבחינה זו כי הוא חי לעולם בבחי' מה שהיה הוא שיהיה.
ואח"כ מתחיל תיכף סדר נביאים ויהי אחרי מותך משה עבד ה' היינו שגם אחרי מותו הוא עבד ה' כנ"ל וכמובא במ"א ויאמר ה' אל יהושע בן נון וכו' שהוא בחי' לבנה בחי' נון וזה בן נון דייקא וע,כ אמר לו שהוא דייקא יכניס את ישראל לארץ שיהא ג"כ בחי' לבנה כמבןואר בזוה"ק ולא יתיירא כלל מהמלחמה שיש בבחי' זאת כי הוא יהיה עמו ככל מהמלחמה שיש בבחי' זאת כי הוא יהיה עמו ככל אשר היה עם משה רק העיקר שישמור תורת ה' בלימוד והגית בו יומם ולילה והעיקר למען תשמור ככל הכתוב בו היינו שיהיה הלימוד רק באופן זה למען תשמור לעשות וכו' כי אז תצליח את דרכך שתכבוש מלחמות המלכויות דסט"א ואז תשכיל שתזכה לאור השכל דקדושה כנ"ל.
וע,כ אמר לו השי"ת ג' פעמים חזק ומובא שרימז לו שימשיך עליו אורו וזכותו של משה שהוא גימט' ג' פעמים חזק. היינו כנ"ל כי עי"ז בעצמו זוכין לבחי' והיה אור הלבנה כאור החמה כנ"ל.
אוח,כ קורין בפרשת בראשית שהוא כנגד ספרן של צדיקים הדבוקים בכל הבחינות הנז"ל בשלימות וכל הבחינות הנ"ל כלולים בתיבת בראשית. כי בחי' המלכות נקראת ראשית דרכו וזה בראשית בשביל התורה. וכן החכמה נקרא ראשית בחי' בכורה. וזה בראשית בשביל ביכורים בשביל משה. ותיבת בראשית עצמו מורה על החכמה כתרגומו בחוכמתא וכמבואר הרבה בזה בתיקונים. וזה בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית על שם שזכו לכל הבחינות הנ"ל וישראל עלו במחשבה תחלה כי רק בשביל זה נברא העולם בגין דישתמודען ליה ע"י כל התיקחונים הנ"ל ואח"כ מספר והולך כל סדר הבריאה של מעשה בראשית והכל נברא בחכמה נפלאה בבחי' כולם בחכמה עשית שזה בחי' ל"ב אלהים שבמעשה בראשית כנגד ל"ב נתיבות החכמה. כי בכל דברמלובש חכמה ושכל נפלא באופן שיכולין להתקרב להשי"ת ולהשיג אלהותו ית' עי"ז ומסיימין בשבת שכלול ג"כ מכל התיקונים הנ"ל הכלולים בתיבת בראשית. וזה בחי' שבת בראשית כי סוף מעשה במחשבה תחלה וש בת הוא בחי' תכלית שמים וארץ וכל הבריאה כולה היתה בשבי לקדושת שבת שכלול מכל התיקונים הנ"ל. ואח"כ קורין בספר שלישי למפטיר והוא כנגד ספר של בינונים שנכרעין לכף זכות ע"י התורה הק' שהיה גמר נתינתה ביו"כ כנ"ל וע,כ קורין בו מענינו של יום שזה עיקר חיוב קריאת התוה ומפטירין ויהי אחרי מות משה וכו' ויאמר ה' אל יהושע והזהירו מאד על התורה הק' והבטיחו שעי"ז יכבוש כל המלחמות כנ"ל. ומזה מובן לכל כי אפילו כשנסתלק ח"ו אור השכל דק וכן הצדיקים הגדולים שהם בבחי'פני חמה אעפ"כ יכולין להתקרב להשי"ת ולכבוש כל מלחמות היצה"ר ולהכניע כל בחי' המלכות דסט"א וליתן כח לבחי' מלכות דקדושה שהיא בחי'לבנה בחי' יהושע ע"י שיחזקו עצמן לעסוק בתורה עד שזוכין עי"זלבחי'והיה אור הלבנה כאור החמה ככל הנ"ל.
ומעתה תראה דבר נפלא מה שכל הסדרים שבתורתינו הק' קורין אותן בשלימותן כל הסדר כולו רק בשבת דייקא לבד מסדר וזאת הברכה שמשלימין אותו כול ביום טווב. והוא מבואר כפי הנ"ל כי כבר מבואר שרק שבת נקרא קדש כימאיר בו אור החכמה העליונה שהיא בחי' קדש עצמו והוא בחי' אור השמש עצמו בחי' שמש בשבת וכו' וארייתא מחכמה עילאה נפקת. וע"כ הכל מוים שבשבת ניתנה תורה וע"כ אזהוא עיקר זמן קריאת התורה כל הסדר כולו בשלמות.
משא"כ ביו"ט שנקבע רק למספר ימי החודש שנמנין ללבנה בבחי' עשה ירח למועדים ונקרא רק מקרא קדש וישראל הוא דמקדשי להו כנ"ל. אבל דסר וזאת הברכה שמדבר מהברכות שבירך משה את ישראל לפני מותו ומהסתלקות משה ואיך שהאיר אור חכמתו על יהושע שהוא בחי' לבנה שמזה נמשך בחי' קדושת יום טוב בחי' עשה ירח למועדים בחי' מקרא קדש ע"כ קורין סדר וזאת הברכה בשלימות בי"ט דייקא: