נחת השולחן
ומחמת שהאתרוג רחמז לה"א אחרוצה בחי' מלכו תע,כ מבואר בו ביותר ענין ההידור שזה נמשך מהארץ המוחין הקדושי' שנמשכין אליו שמהם עיקר ההידור בחי' חכמת אדם תאיר פניו וזה בחי' והדרת פני זקן ודרז"ל זה שקנה חכמה שמשם עיקר האור וההידור בחי' הדרת פנים כנ"ל, ומחמת שבבחי' זאת שם עיקר המלחמה בחי' זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים וכו' כידוע ע"כ ארז"ל אתרוג דומה ללב ששם עיקר המלחמה שבי ןשני היצרין שהם במחשבות שבלב וכמבואר במאמר לשמשם סי' מ"ע וע"כ ביארו רז"ל בענין האתרוג הלכות הרבה. וזה אתרוג היבש שאינו מוציא שום ליחה ואז הוא בבחי' מיתת הלב כי שלט בו המלכות דסט"א סטרא דמותא בחי' עשו שאמר בפיו הנה אנכי הולך למות, וע"כ הוא פסול, כי נפסק ונתרחק לגמרי מבחי' מימי החכמה והדעת דקדושה ומימי התורה הק' שמהם עיקר החיות והלחות שבאתרוג, וכן אם ניקב נקב מפולש כל שהוא ויש בו חסרון משהוא בזה ראינו ג"כ ששלט בלבו כח הסט"א והיצה"ר כ"כ עד שעבר הפגם כל לבו מעבר לעבר. ויש אומרים שאם הגיע הנקב עד חדרי הזרע שהוא עיקר הפנימיות שלו נקרא ג"כ מפולש, ומאחר שניכר בו ג,כ איזהחסרון מבחוץ היינ ושנראה החסרון בפועל ממש אפילו אם הוא רק חסרון דק מאד שהוא רק במשהו אעפ"כ פסול, מאחר שעשה בו רוש כ"כ עד שהוא נקב מפולש ויש בו חסרון ממילא ראינו שנפגם הלב מאד ע"י המלך זקן וכסיל שעל ידו כל החסרונות שבלב בבחי' וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר וכו' וכן בהרבה מקומות בספר משלי קורא להכסיל והרשע הנמשך אחר עצת יצרו בשם חסר לב. וי"א דנקב מפולש פוסל אפילו באין בו חסרון כלל וחסרון כל שהוא פוסל אפילו באינו מפולש:
וזה שכתב שם בהג"ה שנהגו להכשיר הנקבים שנעשו בעודו במחובר באילן על ידי קוצים וכו' עי"ש, היינו כיכל זמן שמחובר לעסק התורה בתמידות שהוא בחי' עץ החיים אז יכולין להתתקן אפילו נקבים שיש בהם חסרון ויוקרם עליהם עור ובשר: ועי"ש ג"כ לענין אם נקב הוא כאיסר, וזה מבואר ע,פ מה שארז,ל ברכות דף כ"ח לענין הכריעות שבתפלה שהוא להראות שמקבל עליו עול מלכות שמים ומוראו ונכנע לפניו אמרו שם עולא אמר עד כדי שיראה איסר כנגד לבו ועי"ש עוד והמובן שם לכאורה הוא דריב"ל סבירא ליה שצריך לכרוע דייקא עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה וזה מורה על הכנעה גדולה שיכרע כל גופו ועולא ס"ל דדי כשמראה ההכנעה עד שיראה כאיסר כנגד לבו כי הלב הוא העיקר שבגוף כמ"ש מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים, ור' חנינא ס"ל דדי בנענוע הראש לבד וכו' עי"ש. עכ"פ מבואר שהכנעת הלב באמת לקבל עליו מורא שמים הוא שנראה כאיסר כנגד לבו וע"כאם יש באתרוג שהוא כנגד הלב נקב כאיסר פוסל בו אף שאינו מפולש כי זה מורה על שנפגם קדושת לבבו. וגם בזה יש פלוגתא. דיש אומרים דאינו פוסל אלא בחיסרון כאיסר וי"א דפוסל גם בלא חסרון מאחר שהפגם ניכר כ"כ. וכן בחיסרון באתרוג ואינו ניכר רק שהחסרון הוא מבפנים היינו שלא עשה החסרון בו שום רוש בפועל ממש רק שהוא בחכ עדיין ג"כ יש פוסלים. ושי מכשירין מאחר שקליפתו החיצונה קיימת וכן חדרי הזרע קיימים מבפנים ומובן ג,כ ע"פ הנ"ל. ובזה תבין לבאר עוד כמה ענינים המבוארים בזה. וזה בחי' הניענועים שמנענעים עם הלולב לכל הד' רוחות ומעלה ומטה להורות כי מלכותו בלכ משלה ובכל דבר שבעולם יש שכל דקדושה שיכולין להתקרב להשי"ת על ידו. וזה בחי' מה שחזרת הניענועים מביאים הלולב כנגד הלב והחזה כי ה עיקר שלימות הידיעה והשכל להמשיכם אל הלב בבחי' וידעת היום והשבות אל לבבך וכו'. וע"כ מנענעים בהודו לה' תחלה וסוף ובאנא ה' השויעה נא. כי כשזוכים לנצח המלחמה עם הכלי מלממה שהם בחי' הד' מניים שבלולב בוודאי צריכין להודות לה' כי אלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו. אבל אעפ"כ בתוך זה עצמו בתוך הברכות וההודאו תשעל העבר צריכין בתוך זהלצעוק הרבה גם על העתיד אנר ה' הושיעה נא כי המלחמה תמידיות ובכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש ומתגבר עליו ומתנכל עליו בנכלי ערמימיטות שלו לצודו ברשתו וכמו שארז"ל לא מצאו לעשרים מפילו לשלשים וכו' לא מצאו לשבעים מפילו לשמונים וכו'. ע,כ צריכין לצעוק תמיד אליו ית'. וגם כי הישועה בעצמה מה שזכו לנצח המלחמה ג"כ עדיין אינו בתכלית השלימות כפי גודל מעלת קדושת כל אחד מישראל וכפי התכלית והשלימות שצריך כל אחד מישראל להשיג. ע"כ צריכין לצעוק הרבה להשי"ת בכל עת. אבל אעפ"כ צריין לסיים בהודאה כי כפי גודל הסכנה שיש בהמלחמה שבזה העולם מה גדלו חסדי ה' על כל פרט ופרט מאיזה ישועה ונצחון כל שהוא שזדוכה כל אחד מישראל בכל עת וכשארז"ל הן הן גבורותיו הןהן נוראותיו וכו'. וע"כ תיכף אחר סיום ההלל צועקים שוב הושענות בקולות וצעקות מרות ובבכיה רבה. כי אדרבא כפי מה שזכינו לקבל ישועות רבות כאלה ע"כ גם עתה הושיעה ימינך ועניני כי רחק ממני ישעוה אמיתית שלימה עדיין.
וזה שמסיימים ויהיו דברי אלה אשר התחננתי וכו' היינו שתתקבל התפלה בשלימות כ"כ עד שיתגלה הדעת לכל עמי הארץ שידעו כי ה' הוא האלהים אין עוד: