נחת השולחן
הלכות תשעה באב וכו'. כי מחמת שבד' ימים אלו גברה הסט"א מאד וע"כ ארעו בהם הצרות והחורבות ע"כ אסורין באכילה ושתיה וצריכין להתענות בהם ולעורר הלבבות לתשובה בכדי להכניע כח הסטר"א בחי' עשו הרשע וסטרין דיליה שעיקר אחיזתם בבחי' אכילה ושתיה. כנ"ל כמבואר בזוה"ק על פסוק בננו זה סורר ומורה וכו' זולל וסובא שזה היה עיקר הגורם של הצרות והחורבנות. רק תענית תשעה באב (שבו חרב הבית שני פעמים) חמור מכולם כי הוא בסוד כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה כמבואר בזוה"ק. ומי לנו גדול מיעקב אבינו שהוא כלל נשמות ישראל ונכנס בעובי הקורה ללחום בעד כלל ישראל עם שרו של עשו בעצמו שהוא השטן והיצה"ר וגבר עליו כ"ש כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל והכרח לברכו אעפ"כ וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו וכו' ומאז נרמז בחי' החורבן והתענית של תשעה באב ע"כ הוא חמור מכולם. וחייבין בו בחמשה עינויים ומפסיקין מבעוד יום ואפילו עוברות ומניקות מתענות בו כיוצא בה עוד. וע"כ משנכנס אב ממעטין בשמחה שהיא בחי' המשכת התיקונים הנ"ל בשלימות. ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לישתמיט מיניה כי גבר אז כח הסט"א כחו של עשו. ושבוע שחל בו ט' באב חמור עוד ביותר כמבואר בשו"ע לענין כמה דינים והכל מבואר ע"פ הנ"ל: וע"כ אין מברכין על פרי או על מלבוש שהחיינו בין המצרים. כי אין מאיר בהם בחי' החכמה שהיא עיקר החיות בהתגלות. וזה בחי' במחשכים הושיבני כמתי עולם: וע"כ על פדיון הבן שהוא מצוה שנזדמנה לו מן השמים בימים הללו בוודאי מברך. כי במצוה וכל דבר שבקדושה בוודאי מאיר ומתגלה אור החיות דקדושה גם אז בפרט במצוה זו של פדיון הבן שהוא המצוה של קדושת בכורה שהיא בעצמה בחי' הארת החכמה הנ"ל שהיא בחי' ראשית בחי' בכורה כנ"ל. וע"כ בערב תשעה באב אחר חצות חמור עוד יותר ולא יאכל שני תבשילין בסעודה המפסקת. כי כבר נתבאר שהתבשיל הוא ללפת את הפת ולמתק את האכילה הוא בבחי' המשכת הארת החכמה אל המלכות. וע"כ בשבת ויו"ט מצוה להרבות בתבשילין ומגדים כי אז מאיר הארת החכמה ביותר. אבל בסעודה המפסקת שאז נמשך בחי' הארת החכמה בהעלם ובצימצום גדול ע"כ די בתבשיל אחד ומי שאפשר לו לא יאכל אלא פת חריבה וכו'. וע"כ אם חל תשעה באב בשבת מעלה על שלחנו אפילו בסעודה המפסקת כסעודת שלמה בעת מלכותו. רמזו שקדושת שבת עולה על כולנה ואז נמשך הארת החכמה אל המלכות בהארה גדולה בבחי' שהיה בימי שלמה סיהרא באשלמותא וע"כ אז האכילה והשתיה של ישראל בשלימות גדול ובמעלה עליונה מאד. וע"כ אסור ללמוד תורה בט' באב אם לא באיוב וכו' ובמדרש איכה וכו' כי לימוד התורה משמח הלב כי ע"י עסק התורה מכניעין ומגרשין הסט"א שהוא בחי' יגון ואנחה ונמשך שמחה שהיא בחי' המשכת התיקונים הנ"ל אבל בט' באב אין הזמן גורם לזה:
וע"כ אין לעשות בו מלאכה כדי שלא יסיח דעת מן האבילות ות"ח מחויב בזה ביותר כי אז צריך להשתתף בצרת הקדושה כביכול ולהצטער בצער ושפלות ושפלות מדריגתה כביכול ולהעמיק כל מחשבותיו ושכלו ודעתו בענין הכי מאחר שעיקר דלותה ועניותה ושפלותה כביכול הוא מה שנתרחקה מדודה ואין נמשך אליה אור החכמה בהתגלות ובשלימות כ"כ והכל גרמנו בעונותינו כידוע ע"כ צריכין אחננו בזמן זה להעמיק ולהכניס כל מחשבות שכלינו בענין ה לולהתאבל ולהתמרמר ע"ז מאד ועי"ז בעצמו ממשיכין הארת התיקונים הנ"ל. בבחי' כל המתאבל על ירושלים וכה ורואה בשמחתה: וע"כ כל העושה מלאכה בט' באב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה כי עיקר הברכה שבמלאכה הוא ע"י שמבררין עי,ז ניצוצות הק' (שנטמעו בין הסט"א) והכל הוא רק ע"י כח החכמה דקדושה. אבל אז אין לנו כח לזה. וע"כ מלאכת דבר האבד להציל ממון ישראל מהיזק והפסד מותר גם אז כמו בחול המועד היינו כנ"ל. וע"כ נוהגין שלא להניח טלית ותפלין בט' באב שחרית וכו' כי טלית ותפילין הם בחי' המשכת התיקונים הנ"ל כמבואר לעיל וא"אל המשיכן אז בהתגלות עד אחר צחצות שאז מתחיל להתנוצץ אור הגאולה העתידה כידוע, וע"כ אין אומרים אז בתפלת שחרית תתקבל צלותהון כי עיקר מה שהתפלה מקובלת הוא ע"י המשכת התיקונים הנ"ל כנ"ל, וע,כ מסיימין הקינות בפסוקי נחמה כי דייקא ע"י הקינות שמתאבלין ובוכין ומספידין ומתמררין כ"כ על צרות החורבן והגלות ונפילת המלכות דקדושהכביכול עי"ז בעצמו ממשיכין בחי' התנוצצות אור הגאולה ובנין המלכות דקדושהשהיא בחי' נו"ן והארת החכמה דקדושה שהיא בחי' חי"ת וזה עיקר הנחמה בבחי' ויקרא שמו נח דייקא לאמור זה ינחמנו וכו' כי הדעת והחכמה הוא עיקר הנחמה כמבואר במאמר עתיקא סי' כ"א: וע,כ צריכין לעשות זכר לחורבן בבנין ביתו שלא יהא מסוייד ומכוייד כבנין המלכים דייקא, כי עיקר תיקון ובנין הבית מלכות הוא ע"י אור החכמה בבחי' בחכמה יבנה בית, משא"כ עכשיו לאחר החורבן אלא טח ביתו וכו'ומשייר מקום אמה וכו' להורות שהמצלכות דקדושה בחי'לבנה בחסרונה, וכן בשלחן שמרמז לשלחן מלכים מניח מקום פנוי. וכן האשה משיירת מין ממיני תכשיטיה והחתן נותן אפר בראטשו במקום הנחת תפילין וכן שאר הענינים המבוארים שם הכל להורות על הנ"ל: וע"כ הרואה ערי יהודה דייקא שהוא בחי' מלכות דקדושה ועליהם נמשך ביותר הארת החכמה שהיא בחינת קדש בחי' היתה יהודה לקדשו ע"כ אומר ערי קדשך דייק הי' מדבר כי גבר עליהם הסט"א שהיא בחינת מצדבר ציה והחריבם, הרואה ירושלים בחורבנה ששם מאיר או החכמה ביותר והיא היתה עיר מלוכה ממש, אומר ציון מדבר היתה וכו', וכשרואה בית המקדש אומר בית קדשינו כי שם אור הקודש ותפארתינו הוא כנגד בחי' התורה בחי' תפארת בחי'יעקב אשר הללוך בו אבותינו בחי' מלכות כי הל"ל גימטריא ס"ה כידוע כי הביהמ"ק כלול מכל התיקונים הנ"ל בשלימות ואעפ"כ היה לשריפת אש, וקורע את בגדיו שרומזין לבחי' מלכות ולבחי' הארת החכמה כמבואר לעיל ושורש המלבושים מבחי' בינה כידוע כי חשמל גימטריא מלבוש, וזה שקורע את כל בגדיו עד שמגלה את לבו להורות שכל זה גרם לנו מה שלהכנו אחר היצה"ר והרוח שטות שלו שהוא בבחי'לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו כמבפ"נ, וע"כ אינו מאחה קרעים אלו לעולם, כי א"א לתקן תיקון שלם עד זמן הגאולה ב"ב אבל רשאי לשללן וכו' כי אעפ"כ נמשך איזה בחי' תיקון והתנוצצות הגאולה בכל זמן וזמן כידוע, וע"כ היה הולך ובא לירושלים הולך ובא וכן לשאר ערי יהודה אם הוא לאחר למ"ד יום חוזר וקוע, כי מילוי הלבנה וחסרונה הוא בכל שלשים יום, וע"כ מאחר שעברו עוד זה שלשים יום ועדיין לא נתמלאה הלבנה מפגימתה בשלימות על ידי בנין ערי יהודה וירושלים ע"כ מחויב לקרוע עוד הפעם עד יערה עלינוה רוח ממרום ב"ב ויקוים בונה ירושלים ה' וכו' אמן כי"ר: