נחת השולחן
הלכות חול המועד. עיין בכוונות, ומחמת שהמשכת הארת קדושת יו"ט הוא על ידי קדושת ישראל שהם בעלי בחירה ולפעמים מכריעים לצד הטוב ולפעמים להיפך ח"ו ואז גובר ח"ו כח המלכות דסט"א ח"ו שמזה נמשך כל הגליות שהוא בחי' אבידה כמ"ש צאן אובדות וכו' וכן ובאו האובדים בארץ אשור וכו' ע"כ בפסח וסוכות יש בהם ימים שנקראים חול המועד שזה בחינת תיקון הבחירה שכלול משני צדדים, וכן חול המועד כלול מבחי' חול שיש בו אחיזה להסט"א ח"ו ומבחי' קדושת מועד ויו"ט שאז נכנע כח הסט"א הרבה כי הם ימים טובים וקדושים כנ"ל.
ובחול המועד אע"פ שהוא ג"כ בחי' קדש וע"כ הזהירו רז"ל מאד על המבזה את המועדות ופירש"י דר"ל חול המועד, אעפ"כ יש בו ג"כ מבחי' חול ומותר אף במלאכת עבודה בכל מה שהתירו חכמים דוקא, כי מחמת שהם חכמים ומקושרים אל החכמה והשכל דקדושה בתמידות אף בימי החול וזה ע"י בחירתם הטוב שבחרו בחיים והכריעו עצמם לצד הקדושה לגמרי ע"כ יש להם כח ושכל לברר איזה מלאכות מותרות בחול המועד ואיזה אסורות:
וע"כ התירו אפילו מלאכת אומן לצורך דבר האבד היינו שלא יפסיד מהקרן, כי ממון ישראל בשרשו יקר מאד כמבואר במ"א וכמובן גם מהמבואר לעיל בחי' בצל החכמה בצל הכסף וכשארז"ל לעולם ידרים אפילו הרוצה להתעשר כי מאחר שמתחכם מתעשר נמצא כי ממון ועשירות ישראל יש בו מבחי' מלכות דקדושה בחי' עשיר ברשים ימשול ומבחי' ניצוצי החכמה דקדושה שמשם עיקר שורש העשירות דקדושה וע"כ התירו לעשות בשביל זה מלאכה גם בחול המועד להציל הניצוצות דקדושה המלובשין בממון ישראל שלא יבואו לידי אבידה והיזק ח"ו שזה נמשך מצד הסט"א שמשם כל ההזיקות והגליות והאבידות ר"ל, וגם כי יש ניצוצות קדושות שהם בחי' אבידה וגלות בין הסט"א ר"ל ועיקר עלייתם דייקא ע"י הבירורים הקדושים שנתבררין על ידי המלאכות שעושין ישראל בחול כנ"ל ויש ניצוצות כאלו שאין להם כח לעלות ע"י מלאכת חול שגבר אז ביותר כח הסט"א ר"ל והם עולים דייקא ע"י המלאכות שהתירו חז"ל לעשות בחוה"מ לצורך דבר האבד ואז עולין בכח קדושת יו"ט והכנעת הסט"א שיש בחוה"מ ג"כ ובכח קדושת המלאכה שעושה אז ע"פ דעת חז"ל בכדי להציל ממונו מהיזק ואבידה ח"ו.
וע"כ אין היתר רק אם נזדמן לו כך שמוכרח לעשות מלאכה בחול המועד בשביל דבר האבד, אבל אם כיון לעשות מלאכתו במועד אפילו בדבר האבד אסור ומאבדין אותה ממנו, כי מאחר שהיה יכול להציל הדבר גם בחול וכיון לעשות מלאכתו במועד אזי פוגם עי"ז בקדושת יו"ט, ולא די שאין הניצוצות עולין עי"ז אף גם להיפך ח"ו ע"כ מאבדין אותה הימנו, ומזה תבין גם לשאר ענינים שהתירו רז"ל במועד כגון לצורך המועד וכו' כמבואר מזה בשו"ע בפרטיות וכן עוד איזה ענינים המבוארים שם.
וזה ג"כ החילוק בין מלאכת מעשה הדיוט שאין בה חכמה כ"כ והכל יכולין לעשות אותה ובין מלאכת אומן שיש בה מבחי' החכמה כ"ש מלא אותם חכמת לב לעשות כל מלאכת וכו' וכיוצא בזה עוד הרבה כמבואר בפרשת ויקהל, ועיקר בירורי הניצוצות הוא על ידי בחי' החכמה כי כולהו במחשבה איתברירו כמובא לעיל כמה פעמים.
ומה ששבועות הוא רק יום אחד מן התורה עיין זוה"ק, ולדרכינו יובן ג"כ קצת כי מאחר שהוא זמן מתן תורתינו שעל ידה נתתקן כח הבחירה בשלימות וכמ"ש אני אמרתי אלהים אתם וכו' וכשדרז"ל חרות על הלוחות חירות ממלאך המות ומשיעבוד מלכיות וכו' ע"כ הוא רק יום אחד כי הוא בחי' העוה"ב שנאמר עליו והיה יום אחד יוודע לה' וכו'. אך אעפ"כ מאחר שקבלת התורה בעצמו היה ע"י טוב בחירתינו ע"כ קדושתו שוה לשאר הימים טובים לענין מלאכת אוכל נפש וכיוצא:
וזה בחי' אסרו חג שמצוה להרבות בו קצת באכילה ושתיה כמבואר בשו"ע סי' תכ"ט ועיין בסימן תצ"ד, כי קדושת שבת אף שקדושתו גבוה מאד וצריכין להמשיך קדושת שבת על כל ששת ימי החול בבחי' זכרהו מאחד בשבת, היינו להשתוקק אחר קדושת שבת בכל ימי השבוע ולעשות הכנות לקדושת שבת בכל מה שאפשר לו בבחי' מחד בשביך לשבתא, אבל להמשיך איזה בחינה מקדושת שבת לחול בפועל היינו על ידי אכילה ושתיה של חול זה א"א מחמת שקדושת שבת הוא רק מלמעלה כי משמיא הוא דמקדשי ליה וקדושתו גבוה מאד ועל ידו קיום כל הבריאה וקיום כל ימי החול. אבל אעפ"כ הוא רחוק מאד מבחי' החול.
וענין סעודת מוצאי שבת מבואר לעיל, אבל קדושת יו"ט מאחר שיש לנו ג"כ איזה חלק בהמשכת קדושתו בבחי' אשר תקראו אותם כנ"ל ע"כ צריכין לעשות איסור וקשר לחג להמשיך איזה בחי' מהמשכת התיקונים והארות של יו"ט גם על ימי החול, ועיין בכונות ותבין ביותר. ועל כן בשבועות שמאיר בו הארה יתירה ביותר וע"כ אינו אלא יום אחד ואין בו חול המועד כנ"ל ע"כ גם האסרו חג שלו קדושתו גבוה ביותר כי הוא יום טבחו וכמבואר בפוסקים: