נחת השולחן
שלא להשתין ערוס בפני מטתו. כי מטתן של ישראל צריכין להיות בבחי' מטתו של יעקב שהיתה מטתו שלימה והיא בבחי' מלכות דקדושה כידוע. ע"כ צריכין להרחיק ממנה כל גיעול ותיעוב ומיאוס שהוא מבחי' היצה"ר שנקרא מנוול בבחי' עשו מלכות דסט"א שהוא בבחי' נבלה כנ"ל ונאמר עליו עם נבל נאצו שמך. וע"כ ארז"ל שרא דעניותא נבל שמיה ושורה במקום מיאוס היפוך המלכות דקדושה שהיא בחי' חן כנ"ל ע"י שמקבלת מהחי"ת שהוא בחי' חכמה ששם מקור כל העשירות כנ"ל. וע"כ ארז"ל המשתין בפני מטתו בא לידי עניות והוא אחד מאותן שהקב"ה שונאן כי זה בבחי' עשו שנאמר עליו ואת עשו שנאתי. ועיין בזוהר הרקיע על ענין מה שמבואר בזוהר (בבראשית דף ג') מענין עאלת אות ט' וכו' מבואר שם שהחי"ת של אותיות חטא מרמזת להצינור שיוצא השתן על ידו והוא סמוך ממש להצינור הקדוש שנמשך על ידו השפע של זרע קודש הנמשך מבחי' מחשבה וחכמה מוחא.
ומובא שסוד שני הצינורות הנ"ל הם סוד יעקב ועשו ולענינו מבואר ביותר כי יעקב הוא בבחי' החי"ת דקדושה שהוא בבחי' חכמה בחי' חיים.
ועשו הוא זה לעומת זה מבחי' החי"ת של חטא הנ"ל שמשם שורש בני חת כמבואר שם בזוהר הרקיע הנ"ל. וע"כ לקח לו עשו מבנות חת. וזהו שאמרה רבקה קצתי בחיי מפני בנות חת אם לוקח יעקב אשה מבנות חת וכו' למה לי חיים כי יתערבו הצינורות ח"ו ויהיה חורבן העולם ר"ל כי יעקב הוא בחי' חיים דקדושה. והם מבח"י החי"ת של חטא חטא סטרא דמותא בחי' אין מיתה בלא חטא. וע"כ באותיות השבטים הקדושים שהם המטה שלימה של יעקב אבינו ע"ה לא היה בהם אותיות חטא כמו שארז"ל. ובה תבין ביותר מה שצריכין ליזהר שלא להשתין בפני מטתו וכו' כנ"ל ובזה מובן גם כל החילוקים שיש בזה כי היכא דמהדר אפיה לבראי או שמשתין במנא לית לן בה כי עיקר הקפידא שלא לערב אותו עם בחי' קדושת המטה של ישראל אבל אם מהדר אפיה לברא או במנה בזה נראה אדרבא שמפריד אותו מהקדושה ומרחיקו ממנה כראוי כנ"ל. ועיין בכורות דף מ"ד מבואר שם מענין שני הצינורת הנ"ל ומבואר שם שע"י שאינו מעציר עצמו מלהטיל מים תפלתו מקובלת (ע"ש ברש"י ותוספות) ומובן ע"פ הנ"ל. כי ע"י שמפריד ממנה אחיזת עשו בחי' מלכות דסט"א עי"ז נתקשר ביותר לבחי' מלכות דקדושה שמקבלת מהחי"ת שזה בחי' אדם ובהמה תושיע ה' הנ"ל וזוכה עי"ז לחן ועי"ז תפלתו מקובלת כנ"ל עיי"ש ותבין: