תקנו חכמים כמה הרחקות שצריך האדם להרחיק מחבירו שאסור לו לעשות בשלו עד שירחיק שיעור הראוי כגון להוציא זיז משום היזק ראיה או העמדת סולם אצל שובכו של חבירו וכיוצא כפי הדינים המבוארין בש"ע: כי איתא בדברי רבינו במאמר ויאמר בועז (סי' ה') שיש שדה שגדילים בה אילנות דהיינו נפשות והבעל השדה משגיח עליהם להשקותם ולגדלם וכו' ולהרחיקם שיעור הראוי שלא יכחישו זה את זה ע"ש. והנה אלו האילנות שהם שרשי הנפשות הם בחי' עשירו תכדאיתא במאמר גזילה (סי' סט) שהעשירות הוא בבחי' ענפשי האילנות ובהם גדילים הנפשות וזהו בחי' הרחקות שגזרו חכמים שצריך האדם להרחיק ממונו מממון חבירו כדי שלא יזיק אותו דהיינו מאחר שהממון הוא שורש הנפש בחי' האילנות ע"כ צריך להרחיק בינו ובין ממון חבירו כדי שלא יכחיש אחד את חבירו ע"י שיתקרבו ביותר משיעור הראוי וע"כ רוב אלו הרחקו תהם בקרקעות כי שם עיקר שרשי הנפשות בבחי' תוצא הארץ נפש חיה כנ"ל וזהו ג"כ איסור גזילה, כדי שלא יכנוס אחד בגבול חבירו צריך לעשות גבול והרחקה בין ממונו לממון חבירו שהיא בחי' הרחקות האילנו שלא יכחישו זה את זה כנ"ל וזה בחי' (ישעיהו ה׳:ח׳) הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו וכו' שהנביא מוכיח אותם על שהתקרבו זה לזה ולא עשו גבול והרחקה ביניהם כשיעור הראוי כנ"ל: וזה בחי' איסור השגת גבול שהוא דייקא בא"י כי עיקר שרשי הנפשות ישראל הם בא"י כידוע. וע"כ שם צריך ליזהר ביותר שלא יכנוס אחד בגבול חבירו ח"ו כי הוא כלאים וערבוביא שמערבבין יניקת האילנות כנ"ל:
וביותר עשו הרחקה מהזיק ראיה כי איתא שם במאמר גזילה שיש כח בהחמדה לגזול ממון חבירו עש"ש ועיקר התאוה והחמדה הוא ע"י ראיית העין כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. כי העין רואה והלב חומד כשארז"ל. וע"כ ע"י ראיית העין יוכל לגזול חבירו ולהזיקו ע"י הקנאה והתאוה והחמדה שבאה ע"י ראיית העין כי יש כח בהחמדה לגוזלו ולהזיקו ח"ו כנ"ל. גם עיקר פגם הברית תלוי בעינים והוא עיקר הרע וזה בחי' רע עין שמזיק מאד כי הרע נאחז ביותר בעינים מחמת ששם נאחז פגם הברית כנ"ל וע"י פגם הברית באין כל הקללות כמ"ש רבינו שם ע"פ ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה.
וע"כ בלעם שהי' רע עין בכל מה דאסתכל אתלטייא כנ"ל. וע"כ יוסף שהיה שומר הברית ע"כ לא שלט בזרעו עין הרע כנ,ל. גם איתא שם במאמר ויאמר בועז הנ"ל שכשהאילנות שהם הנפשות הם כתיקונן ועושין רצונו ית' אזי עיני בעל השדה מאירות בבחי' שדה צופים ולהיפך נחשכין עיניו ח"ו בבחי' שדה בוכים ע"ש וע"כ ביותר צריכין האילנות שיהיו נשמרין מרע עין כדי שלא לפגום ולהחשיך עיני בעל השדה ח"ו כנ"ל. כי אור עיניו הם כפי תיקון האילנות כנ"ל:
וזה שסמכו רז"ל נזיקין אצל נשים כי העשירות הוא בבחי' האשה כדאיתא שם בכל הדרוש של גזילה. והגוזל את חבירו כאלו בא על אשתו ממש ע"ש וע"כ נסמך סדר נזיקין שהוא דיני ממונות והרחקת הנזק אצל סדר נשים. כי דם בחי' אחת כי הן הן האילנות והענפים כמבואר שם היטב ע"ש וזה שארז"ל (שבת לא) חוסן זה סדר נשים כ יחוסן הוא ממון כ"ש והיה החסון לנעורת ופרש"י הממון, הממון הוא בבחי' האשה בחי' נפש כנ"ל:
הלכות שותפים בקרקע : וזהו ג"כ שהצריכו לבנות כותל בין השותפין שחלקו משום היזק ראיה כנ"ל. וזהו שאמרו הכל כמנהג המדינה כי יש שבונין כותל עבה ו' טפחים ויש ה' טפחים וכו'. כי ההרחקה שבין החולקין היא בבחי' הרחקת האילנות שלא יכחישו זה את זה וע"כ משתנה לפי המקום כי יש מקום שצריך הרחקה ביותר כדי שלא יכחיש זא"ז. ויש שא"צ הרחקה כ"כ כדרך האילנות כנראה בחוש שאין כל האילנות ולא כל המקומות שוין בהרחקה שבין האילנות. כי יש מקומות ואילנות שהם מכחישים ביותר זה את זה וצריך הרחקה יתירה וכן להיפך, כמו כן לענין הרחקה בין השותפים החולקים שהוא ג"כ בבחי' הרחקת האילנות כנ"ל ע"כ משתנה ההרחקה לפי המקום.
וזה שאמרו כמנהג המדינה כנ"ל. כי לכאורה קשה מה ישתנה המנהג בין המקומות בעובי הכותל הלא א"צ הכותל כ"א שלא יראו זא"ז ודי במחיצה כ"שאך הוא בבחי' הנ"ל בשביל הרחקה שלא יכחיש זה את זה וזה משתנה לפי המקום כנ"ל: ויש לרמז בזה במה שאמרו רז"ל במשנה השותפין שרצו כו' בונין את הכותל וכו' והטעם משום היזק ראיה ע"פ מ"ש רבינו ז"ל (סי' כ"ג) שתיקון להנצל מתאוות ממון הוא להסתכל על שורש השפעת הממון ושם וא כולו אור צח ומי פתי יסור להתאוות לממון הגשמי וכו' ע"ש גם איתא בדברי רבינו במ"א במאמר בודאי שבסבי דב"א (בסי' כה) שבהממון מלובש גוונין עילאין והם בחי' כותל בחי' כ"ו ת"ל שהוא בחי' שם הקדוש שמשם הגוונין והוא תל שהכל פונין בו והכל תאיבין להסתכל בו.
וזהו השותפין שרוצין לחלוק ואזי צריכין לשמור מהיזק ראיה אזי בונין את הכותל הנ"ל, שצריכין לתקן ולבנות בחי' הכותל הנ"ל. שכל עיניהם יביטו ויסתכלו רק על אותו הכותל דהיינו בחי' הגוונין עילאין המלובשין בהממון כנ"ל ואזי בוודאי לא יזיק אחד את חבירו בהיזק ראיה כי היזיק ראי' הוא רק מרע עין דהיינו שהוא מקנא את חבירו ומזיקו וע"כ התיקון הוא בנין הכותל הנ"ל שהוא בחי' גוונין עילאין בחי' השורש שבקדושה וכשיסתכל לשם בוודאי לא יסתכל ולא יחמוד כלל ממון חבירו ולא יזיק אותו בעין רעה כנ"ל וע"כ דייקא כשרוצין לחלוק אז צריכין תיקון משום היזק ראי' שהוא רע עין שיניקתו ממחלוקת אבל כשהם באחדות ובשותפות אזי אין לו כח כנ"ל:
הלכות חלוקת שותפות : וכן כל המחיצות קרוין כתלים על שם זה, כי איתא בדברי רבינו (שם סי' ס"ה) שכשרוצין להסתכל על התכלית שהוא כולו טוב כולו אחד אזי צריכין לצמצם ולכווין הראות לבלי להסתכל מן הצדלבלי להסתכל כלל על חיזו דהאי עלמא. ואזי יכולין להסתכל על התכלית ע"ש היטב. וע"כ המחיצות שהם כוגאים כגא ומצמצמין הראות לבלי להסתכל על החוץ לבלי לפזר הראות בחיזו דהאי עלמא רק לכוין ולצמצם הראות אל הבית פנימה ועי"ז יכולין להסתכל על התכלית כנ"ל, וע"כ הבית הואמקום משומר.
ושם הוא השראת הקדושה כי בחוץ הוא מקום שליטת החיצונים אבל בבית שורה הקדושה כמובא וכדאיתא בדברי רבינו ז"ל (סי' י) שיש בחי' הר שדה ובית ועיקר הקדושה היא בבחי' בית ע"ש וכ"ש (ישעיהו כ״ו:כ׳) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך. כי הבית המוקף מחיצות שמצמם הראות ועי"ז מסתכלי על התכלית כנ"ל וזה עיקר הקדושה כי משם נשפעות ונמשכות כל הקדושות וע"כ בבית שורה הקדושה וע"כ הוא מקום משומר מן החיצונים כי ע"י שמצמצמין הראות ומסתכלין על התכלית נמשך קדושה ונתגרשין החיצונים, ובשביל זה נקראת המחיצה כותל בחי' כ"ו ת"ל הנ"ל שהוא בחי' הגוונין עילאין בחי' שם הקדוש, תל שהכל פונין ומסתכלין בו שהוא בחי' הסתכלות על התכלית שהוא נעשהעל ידי המחיצה שמצמצמת הראות כנ"ל ובשביל זה נקראת המחיצה כות"ל. על שם התכלית שיכולין להסתכל בו ע"י מחיצת הכותל כנ"ל:
וז"ש רבינו נ"י (סי' רס"ו) שצריך לבנות הבית בחכמה בבחי' בחכמה יבנה בית ואזי נשפעין לשם כל ההשפעות. וכשפוגמין בזה ואין בונין הבית בחכמה אזי מתמסכן ע"ש. היינו שצריך לבנות הבית בכוונה זו כדי להמשיך לתוכו חכמה דהיינו שע"י מחיצות הבית יכוין הראות להסתכל על התכלית ומשם נמשכין כל החכמות כידוע ומשם נשפעין כל ההשפעות. כי כל ההשפעות באין ע"י חכמה שהוא שורש הכל כ"ש החכמה תחיה. וכ"ש (תהילים ק״ד:כ״ד) כולם בחכמה עשית. וע"כ הבית מסוגל לעשירות כשנבנה כראוי בחכמה כנ"ל וכן איתא לעיל שבית הוא מקום העשירות כנ"ל.
וזה בחי' המזוזה שקובעין בבית שהוא בחי' המשכת החכמה אל הבית כי המזוזה היא בחי' תורה כי צריכה שירטוט וכל תיקוני כתיבת ס"ת וגם הב' פרשיות הם כלליות התורה שהם קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות. והתורה מחכ מה עילאה נפקת ועי"ז ממשיכין בחי' חכמה אל הבית כדי שיהיה בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל. וע"כ המזוזה מסוגל לעשירות כדאיתא בדברי רבינו נ"י (סי' כג) כי חיות העשירות ע"י חכמה כנ"ל וכמובא עוד בכמה מקומות בדברי רבינו ע"ש שחיות עשירות שהוא בחי' מלכות ע"י חכמה ע"ש.
וע"כ המזוזה אצל הפתח כי דרך שם יוצאין אל החוץ ששם אחיזת החיצונים כי בחוץ מתפזר הראות כנ"ל וע"כ הם סמוכין אצל הפתח כמובא וע"כ צריך לקבוע שם המזוזה שהיא בחי' חכמה שעי"ז נתגרשין כי חכמה היא שמירה מן החיצונים כמובא:
וזה בחי' ד' אות שהוא שעירו הבית ושיעור מקום לכל דבר, ולענין חלוקת החצר של השותפין. כי איתא שד' אמוחת הם בחי' ד' אלפין הנמשכין מד' מוחין שהם בחי' מוחי המלכות וע"כ הבית שהוא מקום ההשפעה והעשירות ועיקר ע"י החכמה כנ"ל, ע"כ שיעורו ד' אמות שהוא בחי' ד' מוחין שעל ידם שלימות הבית והשפעת השפע והעשירות כנ"ל. וע"כ אם אין בבית ד' אמות אינו חייב במזוזה כי אין ראוי להמשיך לתוכו בחי' החכמה כי אין בו שיעור הראוי שהוא ד' אמות בחי' ד' מוחין כנ"ל.
וזה בחי' ד' אמות שצריך ליתן לכל פתח כשחולקין החצר כי דרך הפתח נמשכת ההשפעה בבחי' ודלתי שמים פתח וע"כ שם קביעות המזוזה שהיא בחי' חכמה שהוא שורש וחיות העשירות כנ"ל. והיא מגרשת החיצונים שהם סמוכים תמיד אצל מקום ירידת ההפשעה לינק משם ח"ו. והמזוזה מגרשת אותם וממשכת ההשפעה רק לפנים אל הקדושה וע"כ צריך ל יתן לפני הפתח ד' אמות כדי שיהיה מקום מוכן להמשיך השפע שתרד ונתכנס דרך הפתח כנ"ל. כי זה כלל שהקדושה צריך מקום והכנה כמובא וע"כ לפני הפתח שדרך שם נכנסת השפע צריך מקום ד' אמות כדי שיהיה מקום מוכן להשפע, והשיעור ד' אמות שהוא בחי' המוחין כנ"ל כי הקדושה צריך מקום והכנה כנ"ל.
כי הסט"א הוא בבחי' אוירא דעלמא ואין להם על מה שיסמוכו, אבל התורה והחכמה שבקדושה יש לה קביעות מקום וכמובא במאמר בני לן ביתא באוירא דעלמא (סי' כח) ע"ש היטב. ומובן שם שה תורות וחכמות שבקדושה הם בחי' ד' אלפין והם בחי' בית בקביעות ע"ש. וזהו שיעור בית ד' אמות בחי' ד' אלפין כנ"ל. אבל הסט"א אין להם מקום ואין להם על מה שיסמוכו. וע"כ צריך להמשכת השפע מקום ד' אמות והוא לפני הפתח כנ"ל. וכן שיעור חלוקת החצר הוא ג"כ ד' אמות כי החצר הוא ג"כ מקום תשמישו של בני אדם שמונחין שם קניניו ועשירות של אדם וע"כ השיעור ד' אמות שאזי ראוי לקבל ההפשעה והעשירות כנ"ל כי ד' אמות הם מקום ראוי להמשיך המוחין שהם שורש ההשפעה כנ"ל.
וזה שארז"ל שד' אמות שלפני הפתח כדי להניח שם חפציו מקודם שמכניסין אל הבית כי קודם שנכנסין החפצים והעשירות דהיינו השפע לתוך הבית דרך הפתח כנ"ל צריך מקודם ד' אמות כנ"ל: גם אפשר לומר שד' אמות של הפתח וד' אמות שבחצר הם בחי' שני דלתין שדרך שם יורדת השפע בבחי' ודלתי שמים פתח כמובא בדברי רבינו נ"י (סי' קל"ד) וזה בחי' ד' אמות של עאדם קונות לו. כי כל הקנינים ע"י בחי' חכמה בבחי' קנה חכמה קנה בינה שע"י חכמה ובינה קונין הכל וכשארז"ל (נדרים יא) אם דעה חסרת מה קנית וכו' וע"כ הד' אמות שהם בחי' המוחין ובכל מקום שאדם עומד מתפשטין המוחין שלו שהם ד' על ד' אמות וע"כ הם קונין לו כי כל הקנינים ע"י חכמה כנ"ל כי חכמה שורש הכל כנ"ל וע"כ גם חצירו וביתו של אדם קונה לו. כי הם בבחי' חכמה בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל:
וזהו ג,כ בחי' קנין סודר כי הבגדים הם ג"כ בבחי' חכמה כמובא במאמר האי מאן דאזיל (סי' כט) ששלימות הבגדים ע"י המוחין ע"י קנה חכמה וקנה בינה בבחי' כנשר יעיר קנו ע"ש וע"כ על ידי הבגדים נקנין כל הקנינים כנ"ל. וזה שמובא שם שמו"מ הוא ג"כ תיקונו ע"י בחי' קנה חכמה קנה בינה ע"ש וע"כ כל המו"מ וכל הקנינים נעשים ע"י הבגדים כי הם בחי' אחת כנ"ל:
וזהו אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד, ד' אמות דייקא היינו בחי' התורות וההלכות שיש להם קביעות מקום. לא התורות שהם בחי' אוירא דעלמא כנ"ל: וע"כ בית שאין בו ד"א, אין לו ד"א לפני הפתח. כי אינו מקום לקבל שפע כי אין בו ד"א שהם בחי' המוחין כנ"ל וע"כ אינו בית כלל לשום דבר ואינו חייב במזוזה כנ"ל וע"כ אין לו ג"כ ד' אמות לפני הפתח שהם בשביל המשכת השפע לתוך הבית כנ"ל: