סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳
צ״ט
וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־12 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר (דברים ג׳:כ״ג):
דְּהִנֵּה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,
אַךְ אִם לִפְעָמִים יֵשׁ עֵת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אַל יֹאמַר: אֵינִי מִתְפַּלֵּל כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן כָּרָאוּי וּלְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, וְהַתְּפִלָּה אֵינָהּ מְקֻבֶּלֶת.
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לד:) עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל וְכוּ', אָמְרוּ לוֹ וְכוּ', אָמַר לָהֶם אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל, וְאִם לָאו יוֹדֵעַ וְכוּ'. וְזֶהוּ עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמַרְנוּ: אִם בִּדְבֵקוּת, שֶׁאֲזַי הַתְּפִלָּה שְׁגוּרָה וּמְרֻצָּה בְּפִיו, מְקֻבֶּלֶת, וְאִם לָאו, חַס וְשָׁלוֹם, לְהֵפֶךְ.
אַף עַל פִּי כֵן אַל יֹאמַר הָאָדָם כֵּן, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל תָּמִיד. וְאִם לֹא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת כָּרָאוּי, יִתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ. כִּי בְּעֵת שֶׁיִּתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת כָּרָאוּי, אֲזַי יַעֲלֶה כָּל הַתְּפִלּוֹת עִם הַתְּפִלָּה הַהִיא שֶׁהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי.
וְזֶה: וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' – תָּמִיד, בֵּין בִּדְבֵקוּת בֵּין שֶׁלֹּא בִּדְבֵקוּת.
בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר – הַיְנוּ בְּעֵת שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת: שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי. וְהַיְנוּ: בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר – שֶׁהַדְּבָרִים נֶאֱמָרִים וּמְרֻצִּים בְּפִיו מֵחֲמַת שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אָז יַעֲלֶה כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלֵּל עַד עַתָּה כַּנַּ"ל:
[עַל־פִּי תּוֹרָה קל"ה - כִּי אֶקַּח מוֹעֵד]לִכְלָלִיּוּת יוֹם־טוֹב יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וּלְהִתְקַשֵּׁר בָּהֶם בֶּאֱמֶת בְּלֵב וְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, בְּאַהֲבָה רַבָּה וְעַזָּה מִנְּקֻדָּה שֶׁבַּלֵּב בֶּאֱמֶת.
וְאֶזְכֶּה לֶאֱהֹב אוֹתָם בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁתִּגְדַּל וְתִתְפַּלֵּא אַהֲבָתָם אֶצְלִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים, עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל מִמֶּנִּי אַהֲבַת נָשִׁים וְתַאֲוַת הַמִּשְׁגָּל עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת אַהֲבַת הַצַּדִּיקִים.
חוּס וַחֲמֹל עָלַי, וְזַכֵּנִי לְאַהֲבַת הַצַּדִּיקִים בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לְהִתְקַשֵּׁר בָּהֶם בְּהִתְקַשְּׁרוּת גָּדוֹל וְחָזָק, וְתִהְיֶה נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בְּנַפְשָׁם בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים:
וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, לְקַבֵּל אֶת כָּל הַיָּמִים טוֹבִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה, בְּשִׂמְחָה וּבְחֶדְוָה רַבָּה וּבְהַרְחָבַת הַלֵּב, בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת.
וְאֶזְכֶּה לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבִּי בָּרֶגֶל, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי רָחוֹק מִמֶּנּוּ, שֶׁאֶזְכֶּה לְקַבֵּל פְּנֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וּלְהַכִּירָם וּלְאוֹהֲבָם, וּלְהַמְשִׁיךְ עָלַי קְדֻשָּׁתָם עַל־יְדֵי קַבָּלַת יוֹם טוֹב קֹדֶשׁ הַנִּמְשָׁךְ מֵהֶם.
וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה למ"ט שַׁעֲרֵי בִּינָה הַמִּתְגַּלִים וּמְאִירִים בְּיוֹם טוֹב קֹדֶשׁ. וְתִפְתַּח לִי אוֹר הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, וְאֶזְכֶּה לְהִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל וְנִפְלָא בְּתוֹרָתְךָ וַעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת,
וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְבַּטֵּל מִמֶּנִּי כָּל הַשְּׁטוּתִים שֶׁל כָּל מִינֵי גַדְלוּת וְגַסּוּת וְרָמוּת רוּחָא, וְאֶזְכֶּה לְתַכְלִית הָעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב.
וְתַמְשִׁיךְ עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל תָּמִיד קְדֻשַּׁת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁזָּכָה למ"ט שַׁעֲרֵי בִּינָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה לַעֲנָוָה בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
רַחֵם עָלֵינוּ מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁנִזְכֶּה בְּכֹחַ קַבָּלַת הַיָּמִים טוֹבִים מוֹעֲדֵי יְהֹוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּקְדֻשַּׁת כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים.
וְיֻמְשְׁכוּ עָלֵינוּ עַל־יָדָם כָּל הַמֹּחִין וְהַשִּׂכְלִיּוּת הַקְּדוֹשִׁים הָאֲמִתִּיִּים הַנִּמְשָׁכִין בְּיוֹם טוֹב, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לְבַטֵּל וּלְהָסִיר מֵאִתָּנוּ כָּל מִינֵי גַדְלוּת וְגַסּוּת וּפְנִיּוֹת, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית, לַעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ גֹּדֶל רִחוּקִי מֵעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית, כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי. וּבַעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים, אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל מַהוּ עֲנָוָה אֲמִתִּיִּית, כִּי עֲנָוָה גְּדוֹלָה מֵהַכֹּל.
רַחֵם עָלַי בַּעַל הָרַחֲמִים, וְזַכֵּנִי לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁאֶזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לֵידַע וּלְהַכִּיר הֵיטֵב מַעֲלַת גְּדֻלַּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, עַד שֶׁאֶתְבַּטֵּל נֶגְדָּם בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל,
וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְבַּטֵּל מִמֵּילָא מִמֶּנִּי כָּל מִינֵי גֵאוּת וְגַבְהוּת וְגַדְלוּת וְגַסּוּת וּפְנִיּוֹת מִכָּל מַה שֶּׁהַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחְשֹׁב, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת:
רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים, עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי וּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי לְטוֹבָה בְּרַחֲמִים,
כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת לֵב, וְכַמָּה וְכַמָּה אֲנִי רָחוֹק מִכָּל מַה שֶּׁהִזְכַּרְתִּי לְפָנֶיךָ, וְכַמָּה וְכַמָּה יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים אֲנִי צָרִיךְ לִזְכּוֹת לְכָל זֶה,
וּבַעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים נֶעְלַם מִמֶּנִּי דַרְכֵי הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן וּלְבַקֵּשׁ וּלְפַיֵּס וּלְרַצּוֹת אוֹתְךָ, שֶׁתְּזַכֵּנִי לְהַגִּיעַ לְכָל דַּרְכֵי הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ לָנֶצַח.
אַךְ עִם כָּל זֶה, אֵת כָּל אֲשֶׁר תְּחָנֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ, אֶתְחַזֵּק בְּכָל עֹז לְדַבֵּר וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה עִמִּי,
כִּי אַתָּה מֵבִין תַּעֲלוּמוֹת לֵב, וְאַתָּה יוֹדֵעַ כִּי אֵין לִי עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עָלֶיךָ אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְעַל כֹּחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים.
לְמַעַנְךָ וּלְמַעֲנָם עֲשֵׂה מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה, בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה עַל כָּל פָּנִים מֵעַתָּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וְלֵילֵךְ בִּדְרָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהַשְׁלִים רְצוֹנְךָ וּלְמַלְּאוֹת כַּוָּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטּוֹבָה אֲשֶׁר בִּשְׁבִילָהּ נִבְרֵאתִי.
יְהֹוָה יִגְמֹר בַּעֲדִי יְהֹוָה חַסְדְּךָ לְעוֹלָם מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף.
אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְהֹוָה בִּינָה הֲגִיגִי.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי. אָמֵן וְאָמֵן:
ועל כן אמרו רז"ל המתפלל צריך שיכוון לבו נגד א"י וירושלים וכו'. כי שם מסוגל ביותר לזכות לתפלה הגונה בדביקות אמתי כי שם עיקר מקום הדביקות ושלמות התפלה כנ"ל.וע"י שמכוון לבו לזם זוכה בחו"ל גם כן לאיזה דביקות. ועי"ז יש לתפלות שלנו שייכות והתחברות להתפלות שבא"י ובעלייתן למעלה עולי גם הם עמהם. וזה שמסיימין אחר התפלה יה"ר שיבנה בית המקדש ב"ב וכו'. כי שם תהי' עבודת התפלה בשליות גדול ועי"ז יתעלו ויושלמו גם התפלות של עכשיו עי"ז בעצמו שגם עכשו מתפללין ומצפין לבנין בית המקדש. ואפשר שזה ג"כ בכלל ואתחנן אל ד' וכו'. כי חשש מרע"ה אולי לא תתקבל תפלתו מחמת שהוא בחו"ל עדיין. ע"כ התפלל בטענה ובחי' זו הלא אני רוצה ומתפלל ליכנס לא"י ששם שלימות התפלה בדביקות גדול כראוי. וא"כ גם התפלה שאני מתפלל עכשיו תתקבל ע"י כח קדושת א"י שאני מקשר א"ע לשם וכל תפלתי לזכות לבוא לשם כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל ואתחנן אל ד' למה כדי שיכנס לא"י היינו הנ"ל:
בשבת בנקל יותר להתפלל בדביקות גדול כנ"ל כמה פעמים. וזה בחינת מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון היינו בדביקות נפלא ועליון מאד ועל כן אפילו בחול שאז לפעמים קשה לו להתפלל בדביקות. אף על פי כן צריכין להכריח את עצמו בכל הכחות להתפלל על כל פנים בכוונה פשוטה כראוי ולהאמין כי על ידי קדושת שבת יתעלו גם התפלות הללו וכמבואר בזוהר הקדוש ואדרבא אם לא יכריח עצמו בחול להתפלל בכוונה אזי אפשר שגם בשבת לא יזכה להתפלל בדביקות ועל ידי שמכריח עצמו בחול להתפלל בכוונה אז זוכה על ידי זה בשבת להתפלל בדביקות ואז עולין גם כל התפלות של חול.
וזה בחינת זכרהו מאחד בשבת. וגם בשבת עצמו אם אינו זוכה להתפלל בדביקות בשלימות וזה מסתמא מחמת שלא הכין את עצמו בחול לקבל קדושת שבת כראוי כי שבת בעי הכנה כמו שאמרו רז"ל אף על פי כן יכריח עצמו להתפלל בכל הכחות ולהמשיך קדושת השבת גם על ששת ימי החול שיתפלל גם אז בכוונה ועל ידי זה יזכה על כל פנים לקבל קדושת שבת השני בשלימות ויזכה להתפלל אז על כל פנים בדביקות אמתי. וזה בחינת אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין שנאמר אשר ישמרו את שבתותי וסמיך ליה והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפלתי כי על ידי זה נשלמת התפלה וזה שסיים נאום ה' מקבץ נדחי ישראל היינו שאפילו התפלות הנדחות ח"ו יתעלו גם כן על ידי קדושת שבת עוד אקבץ עליו לנקבציו אלו הגרים שאפילו תפלות הגרים יתעלו גם כן בבחינת כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים.
ועל כן הכל צריכין להכריח עצמן להתפלל בכוונה ובדביקות תמיד בפרט בשבת קודש עצמו כי בעת שתושלם התפלה בדביקות אמתי כראוי שזה בחינת קדושת שבת אז יתעלו כל התפלות על ידי זה כנ"ל.
וזה אפשר לכוון גם בדברי רז"ל (שבת סט:) תרי קראי כתיבי ושמרו בני ישראל את השבת וכתיב את שבתותי תשמרו. ושמרו בני ישראל את השבת שמירה אחת לכל שבת ושבת. את שבתותי תשמרו שמירה אחת לשבתות הרבה. כי יש מי שזוכה לקיים בשלימות ובדביקות גדול שמירה מעולה לכל שבת ושבת. ויש מי שצריך לשמור שבתות הרבה עד שיזכה בכללן לשמירת שבת אחת בקדושה ובדביקות אמתי כראוי ועל ידי זה נתעלה ונשלם גם השמירות של כל השבתות שלא היו בדביקות שלם כראוי ובלבד ששמר אותם כראוי בפשיטות על כל פנים על פי מצוות התורה וזה בחינת כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. היינו אף על פי שלעת עתה אין אתם רואים עדיין על ידי זה שום צמיחת קרן ישועה אל תאמרו שאין המשפט וצדקה שלכם עושה רושם מחמת שאינו בשלימות הגמור כראוי. רק תדעו כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. כי זה קרוב יתראה ויתגלה ישועה אמתית שנמשכת על ידי המשפט וצדקה שלכם. וזה אשרי אנוש יעשה זאת וכו' ופירש רש"י שומר שבת וכו' ובן אדם יחזיק בה יחזיק דייקא כאדם המחזיק בדבר ואינו עוזב אותו בשום אופן כמו כן צריכין להחזיק בקדושת שבת וכן בכל הדברים שבקדושה ולא יעזוב אתם בשום אופן אף על פי שנראה לו שאין בהם שלימות עדיין סוף כל סוף יתעלו כולם לשלימותם עד שתצמח הישועה שלימה על ידם. וזה שומר שבת מחללו. כי העיקר שישמור לעת עתה את השבת כפשוטו שלא יחללו ח"ו. וזה ושומר ידו מעשות כל רע היינו וכן לענין כלל קדושת עבודת ישראל צריכין גם כן העיקר ליזהר שלא לעשות רע ושלא לעבור על שום מצוה ח"ו. וכמבואר שיחה זאת במקום אחר בשם רבינו ז"ל שאמר וויא מע טיט טיט מין אביא מע טיט קיין שלעכטס ניט היינו כנ"ל. ואז כשיהיה חזק בזה אז סוף כל סוף יזכה לקבל קדושת שבת בדביקות אמתי כראוי וכן כל המצוות והעבודות יעשה בשלימות אמתי כראוי ואז יתעלה הכל ויבא לשלימותו.
וזה שאמרו רז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצוות אצל עמלי תורה מה טעם כי בצל החכמה צל הכסף וכתיב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה וכו' היינו שהודיעו לנו רז"ל איך השם יתברך עוסק בתיקונו ועלייתו של העבודה של כל אחד הן על ידי העבודה של עצמו כשזוכה לאיזה שלימות כנ"ל ולא עוד אלא שגם האחד מתעלה לשלימותו על ידי העבודה של חבירו שזה בחינת מה שהבעלי מצוות וצדקה יהיו להם צל וחופה אצל עמלי תורה ויתעלו על ידם לשלימותם בעבור שהחזיקו אותם ותמכו את ידם לעסוק בתורה. וזה ואל יאמר בן הנכר וכו' הבדל יבדילני ה' מעל עמו והוא רחוק מקדושת עבודת ישראל ועל ידי מי יתעלה עבודתו גם כן. וכן ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש. כי לפעמים מתעלה האדם על ידי בניו בבחינת ברא מזכה אבא. ומי לנו גדול מאברהם נאמר בו כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וכמו שדרשו רז"ל על זה ועל כן יוכל הסריס ליפול בדעתו ולומר מאחר שהוא עץ יבש ואין לו בנים אם כן על ידי מי יהיה גמר תיקונו ושלימות עלייתו. כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי היינו בחינת שתי שבתות הנ"ל בחינת שמירה אחת לשבתות הרבה היינו שיהיו חזקים תמיד בענין שמירת שבת איך שהוא ואיך שהוא כנ"ל. וזה ובחרו באשר חפצתי היינו שעל כל פנים לא יניחו ולא יעזבו את רצונם ובחירתם הטובה ויבחרו תמיד באשר חפצתי. וזה ומחזיקים בבריתי.
היינו בחינת ובן אדם יחזיק בה הנ"ל שיחזיק בה תמיד ולא יעזביהו כנ"ל ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות וכו' היינו שיזכו גם כן לתכלית השלימות על ידי עבודתם של עצמן וכן ובני הנכר וכו' כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי היינו גם כן כנ"ל והביאותים אל הר קדשי וכו' עוד אקבץ עליו לנקבציו היינו שיזכו גם כן להתקבץ אל הקדושה ושתעלה עבודתם לתכלית השלימות על ידי שיוכללו בתוך כלל ישראל וכשיתקבצו כל נדחי ישראל היינו גם העבודות והתפלות הנדחות ויעלו אז לשלימותן אז יתעלו גם כל בחינת התפלות והעבודות שלהם לתכלית השלימות כנ"ל:
דברים ג׳:כ״ג: וָאֶתְחַנַּן אֶל־יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹֽר׃
ברכות לד:: הַכּוֹרֵעַ בַּהוֹדָאָה וּבַהוֹדָאָה שֶׁל ״הַלֵּל״ — הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה. כִּי תַּנְיָא הַהִיא בְּהוֹדָאָה דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. מַתְנִי׳ הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה — סִימָן רַע לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא — סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים, וְאוֹמֵר: ״זֶה חַי, וְזֶה מֵת״. אָמְרוּ לוֹ: