סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳
צ״ח
הָעִנְיָן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּגְּמָרָא כַּמָּה פְּעָמִים…
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־14 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
הָעִנְיָן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּגְּמָרָא כַּמָּה פְּעָמִים: נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת (ברכות נח, שבת לד, ב"ב עה, סנהדרין ק). מָה הַלָּשׁוֹן "נָתַן עֵינָיו בּוֹ", וּמָה "נַּעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת".
אַךְ, הִנֵּה הָאָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה עַד הֵיכָן הַפְּגָם מַגִּיעַ אִם עָבַר עֲבֵרָה. וְהַצַּדִּיק רוֹאֶה, כִּי הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ עֵינֵי ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ד:ט״ז): עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים; שֶׁהַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ עֵינֵי ה', וְעֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ (זכריה ד׳:י׳ דברי הימים ב ט״ז:ט׳), נִמְצָא הַצַּדִּיק רוֹאֶה עַד הֵיכָן הַפְּגָם מַגִּיעַ.
וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַגְּמָרָא:
נָתַן עֵינָיו בּוֹ – כְּלוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה רוֹאֶה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים.
וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת – גַּל מִלְּשׁוֹן הִתְגַּלּוּת, וַעֲצָמוֹת מִלְּשׁוֹן (ישעיהו ל״ג:ט״ו): עוֹצֶם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע. דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא רוֹאֶה מַה שֶּׁפָּגַם, שֶׁהָיָה נִסְתָּר מִמֶּנּוּ מִקֹּדֶם. וְאֵין עֹנֶשׁ גָּדוֹל מִזֶּה, כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה מַה שֶּׁפָּגַם:
[עַל־פִּי תּוֹרָה ק"ח - זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה]זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם. אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת לְבָבִי הַנִשְׁבָּר, הַנִּדְכֶּא וְהַנִּכְאֶה. הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה, רְאֵה נָא בְעָנְיִי, מָלֵא רַחֲמִים, חוּס עַל שְׁבִירַת לְבָבִי הַנִּשְׁבָּר לְשִׁבְרֵי שְׁבָרִים, כְּפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע כֵּן נִתְפּוֹצֵץ וְנִשְׁבַּר לְבָבִי, כִּי מַחְשְׁבוֹת לְבָבִי מְפֻזָּרִים וְנִדָּחִים בִּקְצֵה אָרֶץ.
הָאֱמֶת, כִּי אֲנִי הַחַיָּב מִכָּל הַצְּדָדִים, אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ, כִּי לֹא לְהַכְעִיסֶךָ נִתְכַּוַּנְתִּי חָלִילָה, כִּי רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, אַךְ שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב אוֹתִי,
וּכְבָר כָּתַבְתָּ עַל עַצְמְךָ שֶׁכָּל כֹּחוֹת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו הַמַּחֲטִיאִים אֶת בְּנֵי אָדָם הַכֹּל מִמְּךָ, וְאַתָּה מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם עַל שֶׁבְּרָאתָם וְנָתַתָּ לָהֶם כֹּחַ כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַאֲשֶׁר הֲרֵעוֹתִי. כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּכְתִיב, לָמָּה תַתְעֵנוּ יְהֹוָה מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָּל חָי, אַתָּה חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב. אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי אֵין לִי שׁוּם סְמִיכָה וְתִקְוָה לְטוֹב אֲמִתִּי וְנִצְחִי, כִּי אִם עַל־יְדֵי מַה שֶּׁאֲנִי מְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ בַּעַל הָרַחֲמִים, אֲבָל לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמוֹת לֵב, וְאַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה קָשֶׁה וְכָבֵד עָלַי גַּם זֶה בְּעַצְמוֹ, כִּי מְבַלְבְּלִים אוֹתִי וּמוֹנְעִים אוֹתִי מִזֶּה מְאֹד,
וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים, בְּחֶמְלָתְךָ הַגְּדוֹלָה, אַתָּה שׁוֹלֵחַ לִי אֵיזֶה דִבּוּרִים, וַאֲנִי מַתְחִיל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי וְלִבִּי הַמַּר לְפָנֶיךָ, בְּתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּם לְבָבִי בְּאֶמְצַע הַדִּבּוּר, וַאֲנִי נִשְׁאָר מִשְׁתּוֹמֵם, כְּמִי שֶׁנִּתְאַלֵּם בְּתוֹךְ דְּבָרָיו מַמָּשׁ, כְּמוֹ כֵן פִּתְאֹם נִסְתַּלֵּק הַדִּבּוּר מִמֶּנִּי, וּלְבָבִי אָטוּם וּמַחְשְׁבוֹתַי תְּמֵהִים, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּי פִּתְאֹם נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח פִּי כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ. נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר.
וְנִדְמֵיתִי כְּמוֹ נָסוֹג אָחוֹר מִמֶּךָּ חָלִילָה, וְאַתָּה כְּמַסְתִּיר פָּנִים מִמֶּנִּי,
וּכְבָר גִּלִּיתָ אָזְנֵינוּ שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי פְּגָם אֱמוּנָה שֶׁנֶּחְשָׁב כַּעֲבוֹדָה זָרָה,
וְעַתָּה מָה אֶעֱשֶׂה אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְכַפֵּר עַל כָּל זֶה, לְתַקֵּן וּלְכַפֵּר עַל כָּל הַהִרְהוּרִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְרַעְיוֹנִים הַמְבֻלְבָּלִים הָעוֹלִים עַל רוּחִי, וּבִפְרָט עַל הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהֵם פְּגָם אֱמוּנָה שֶׁהֵם קָשִׁים מֵהַכֹּל.
אוֹי מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁתָּשִׁיב פָּנֶיךָ אֵלַי, וַאֲנִי אָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת. מָתַי אֶזְכֶּה לָזֶה, מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים. מָתַי מָתַי, מָתַי אֶזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַחֲזָקָה וּנְכוֹנָה, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ פָּנִים בְּפָנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְלֹא יִהְיֶה שׁוּם מָסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּינִי וּבֵינֶךָ.
רַחֵם עָלַי בַּעַל הָרַחֲמִים, וְזַכֵּנִי וְעָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאַרְגִּיל אֶת עַצְמִי לְהִתְאַנֵּח אֲנָחָה גְּדוֹלָה מֵעֹמֶק הַלֵּב בֶּאֱמֶת, עַל גֹּדֶל רִחוּקִי מִמְּךָ עַל־יְדֵי עֲוֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וּבִפְרָט עַל פְּגָם הָאֱמוּנָה, אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה נִסְתַּם פִּי בְּאֶמְצַע דִּבּוּרִי, וְנָפַלְתִּי כְּמוֹ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ.
זַכֵּנִי לְהַרְגִּישׁ כְּאֵבִי וּמַכְאוֹבִי הֶעָצוּם בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁאֶתְאַנֵּחַ אֲנָחָה אֲמִתִּיִּית מֵעֹמֶק הַלֵּב, וְיִהְיֶה רוּחִי נִשְׁבָּר בְּקִרְבִּי בֶּאֱמֶת, בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ רַחֲמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים עָלַי. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה לְפָנֶיךָ רוּחִי הַנִּשְׁבָּר עַל־יְדֵי אַנְחָתִי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי קָרְבַּן עוֹלָה לְפָנֶיךָ שֶׁהִיא בָּאָה לְכַפֵּר עַל הִרְהוּרֵי הַלֵּב.
וּבְחֶמְלָתְךָ הַגְּדוֹלָה תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, וְתַחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת. וְעַל־יְדֵי הָרוּחַ שֶׁאוֹצִיא וְהָרוּחַ שֶׁאַכְנִיס בִּשְׁעַת הָאֲנָחָה, עַל־יְדֵי־זֶה תַמְשִׁיךְ עָלַי הֶאָרָה גְּדוֹלָה מֵהַשֵּׁם (חתך) הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק פּוֹתֵח' אֶת' יָדֶךָ' וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן,
וְעַל־יְדֵי־זֶה תַחְתֹּךְ וּתְנַסֵּר אֶת נַפְשִׁי וְנִשְׁמָתִי מִבְּחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר, וְתַחֲזִירֵנִי וּתְשִׁיבֵנִי אֵלֶיךָ בִּבְחִינַת פָּנִים בְּפָנִים.
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן, אֵל אֱמוּנָה, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה,
כִּי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבְאַהֲבָתְךָ הַגְּדוֹלָה אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, חָמַלְתָּ עָלֵינוּ וְנָטַעְתָּ בְּתוֹכֵנוּ אֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר יָרַשְׁנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ. אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ.
אַךְ מֵעֹצֶם רִבּוּי עֲוֹנוֹתַי עֲדַיִן עוֹלִים עַל הַלֵּב מַחְשְׁבוֹת חוּץ שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה,
אֲשֶׁר זֶה עִקָּר הַהִתְרַחֲקוּת וְהַסְתָּרַת פָּנִים וְצָרָה גְּדוֹלָה מִכָּל הַצָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי כָּל הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:
רַחֵם עָלֵינוּ מָלֵא רַחֲמִים, בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים, בְּרַחֲמִים רַבִּים. וְשָׁמְרֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מֵעַתָּה מִכָּל מִינֵי כְּפִירוֹת וְהִרְהוּרִים וּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה.
רַק נִזְכֶּה לֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, לְהַאֲמִין בְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּבְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וּבְצַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה זַכָּה וּנְכוֹנָה.
וְתִהְיֶה הָאֱמוּנָה חֲזָקָה כָּל כָּךְ, כְּאִלּוּ אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ תִּתְבָּרַךְ, עַיִן בְּעַיִן, בְּאֹפֶן שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה תִהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל פָּנַי, זוֹ הַבּוּשָׁה, לְבִלְתִּי אֶחֱטָא עוֹד שׁוּם חֵטְא וְעָוֹן וְלֹא אֶפְגֹּם עוֹד שׁוּם פְּגָם כְּלָל,
וּבְכָל־עֵת שֶׁיִּרְצֶה לַעֲלוֹת עַל דַּעְתִּי חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה שֶׁל אֵיזֶה תַאֲוָה וְרָצוֹן שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנְךָ, תִּפֹּל עָלַי תֵּכֶף אֵימָה וָפַחַד וְיִרְאָה וּבוּשָׁה גְּדוֹלָה מִפָּנֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלַי בְּכָל־עֵת וָרֶגַע וְרוֹאֶה בְּמַעֲשַׂי וְיוֹדֵעַ צְפוּן לִבִּי וּמַחְשְׁבוֹתַי,
כִּי מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר, כִּי מְלוֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא.
וְאֶזְכֶּה עַל־יְדֵי תֹקֶף הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן וּלְהִתְבּוֹדֵד וּלְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ תָמִיד בְּלֵב שָׁלֵם וּבְמַחֲשָׁבָה נְכוֹנָה, שֶׁתִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה קְשׁוּרָה אֶל דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה וּבְלִי שׁוּם נְטִיָּה אֶל הַצַּד כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם.
וְיִהְיוּ כָּל דְּבָרַי וְשִׂחוֹתַי עִמְּךָ פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֵּר עִמְּךָ אֵת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי.
וְאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי כַמַּיִם נוֹכַח פָּנֶיךָ יְהֹוָה. וַאֲסַפֵּר לְפָנֶיךָ אֶת כָּל לִבִּי בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס, בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּא בֶּאֱמֶת, כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו, עַד אֲשֶׁר יִכָמְרוּ רַחֲמֶיךָ עָלַי וְיֶהֱמוּ מֵעֶיךָ עַל גֹּדֶל רִחוּקִי מִמְּךָ עַד הֵנָּה. וְתַתְחִיל מֵעַתָּה לְהוֹשִׁיעֵנִי יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּיִּית לָנֶצַח,
שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. וְתוֹלִיכֵנִי וְתַדְרִיכֵנִי בַּאֲמִתְּךָ בְּכָל עֵת וָרֶגַע, וְלֹא אָסוּר עוֹד מֵרְצוֹנְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.
וְתַחְמֹל וּתְרַחֵם עָלַי כְּרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן. וְתוֹשִׁיעֵנִי בְּכָל־עֵת בְּכָל מִינֵי יְשׁוּעוֹת, וּתְקָרְבֵנִי בְּכָל מִינֵי הִתְקָרְבוּת לָנֶצַח,
וְלֹא נָסוֹג מִמֶּךָּ, תְּחַיֵּינוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.
בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
בארץ ישראל כל היושבים בה הם בבחינת צדיקים כנ"ל כמה פעמים.ועיני ד' אל צדיקים כמבואר בפנים. ע"כ שם בנקל יותר להאדם לפקוח את עיניו ולהתבונן על דרכיו ולפשפש היטב במעשיו בבחינת נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ד':
שבת הוא בחינת הצדיק כמבואר בזוהר הקדוש וכל ישראל על ידי ששומרין את השבת הם נקראים צדיקים. ועל כן שבת הוא בחינת עינים בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין כי זה בחינת עיני ה' אל צדיקים.
וזה בחינת ראו כי ה' נתן לכם את השבת ראו דייקא (וכמבואר במקום אחר) ועל כן אז מסוגל ביותר להאדם לפשפש במעשיו ולהתבונן על דרכיו כי אז נפתחין עיניו ורואה מה שהיה נסתר ממנו מקודם ורואה עד היכן כל פגם ופגם מגיע ועושה תשובה. ועל כן שבת הוא בחינת תשובה כמבואר במקום אחר. ואפשר שזה גם כן בכלל אמרם ז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש כי אז רואה ומתבונן על עוצם אבדן נפשו בחול ושב בתשובה ועל ידי זה זוכה לנפש יתרה. וזה תועלת גדול אליו כי מאחר שנפתחין עיניו ורואה עוצם קלקוליו ח"ו על ידי זה בעצמו היה מתבלבל אצלו קדושת שבת ח"ו כי צריכין לקבל שבת בשמחה ובלב טוב וכמבואר במקום אחר. אך על ידי שזוכה תיכף לנפש יתרה ונשמה חדשה בבחינת וכולהון מתעטרין בנשמתין חדתין כדין הוא שירותא דצלותא לברכא לה בחדוה בנהירו דאנפין. כי על ידי קדושת שבת נעשה האדם כבריה חדשה ממש וכמו שאמרו רז"ל אפילו עבד עבודה זרה וכו' מוחלין לו. ועל ידי זה יוכל להתפלל ולקבל קדושת שבת בשמחה.
וזה שאמרו רז"ל כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי נמשך עליו על ידי זה בחינת קדושת הצדיקים שנאמר עליהם המה היוצרים. יושבי נטעים עם המלך במלאכתו וכמו שדרשו רז"ל ואז עיניו בבחינת עיני ה' אל צדיקים ורואה היטב עד היכן כל דבר מגיע ויוכל לבלבל אותו משמחת שבת ח"ו. ועל כן אמר אחר כך שהמלאכים המלוין לו מניחים ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עווניך וחטאתך תכופר היינו כנ"ל וזה וזרחה לכם יראי שמי (אלו שומרי שבת) שמש צדקה. היינו שנפתח להם אור גדול ורואין הכל כמו לאור השמש.
אך לפעמים זה עצמו לעונש גדול כשרואה האדם פתאום עוצם פגמיו ועוונותיו וכמבואר בפנים ועל כן באמת אמרו רז"ל שרשעים נידונין בה. וזה שסיים ומרפא בכנפיה בחינת צדיקים מתרפאין בה. כי על ידי קדושת שבת עצמו נתכפר הכל שזה בחינת רפואה כמו שכתוב הסולח לכל עווניכי הרופא לכל תחלואיכי וכמו שאמרו רז"ל וכמו שכתוב ה' אלקים שוועתי אליך ותרפאני ופירש רש"י סליחת עוונות כמו שכתוב ושב ורפא לו. כי הצדיקים והכשרים שומרי שבת כראוי אינם מתבלבלים ח"ו על ידי גודל האור שנפתח להם על ידי קדושת שבת עד שרואין את הכל כנ"ל רק נתעוררין על ידי זה בתשובה שלימה ובכח התשובה ובזכות קדושת שבת נתכפר להם הכל ונתרפאין רפואה שלימה שזה בחינת ומרפא בכנפיה כנ"ל:
(צז) לְעִנְיַן הַמַּרְאוֹת וְהַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁרוֹאִין הַגְּדוֹלִים הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים אָמַר, כְּשֶׁרוֹצִין לְמַעְלָה שֶׁיִּרְאֶה אָדָם אֵיזֶה מַרְאָה וְחִזָּיוֹן אֲזַי מַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם כָּאֵלּוּ שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת בָּהֶם מַה שֶּׁיִּרְאֶה כְּגוֹן נִשְׁמַת מֵת אוֹ מַלְאָךְ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן צח) מַה שֶּׁמְּבֹאָר עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים ל"ד): "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים" שֶׁהַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם עֵינֵי ה', עַל־כֵּן הֵם יְכוֹלִים לִרְאוֹת בְּעֵינֵי ה' שֶׁיֵּשׁ לָהֶם:
תהילים ל״ד:ט״ז: עֵינֵי יְהֹוָה אֶל־צַדִּיקִים וְאׇזְנָיו אֶל־שַׁוְעָתָֽם׃
ישעיהו ל״ג:ט״ו: הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָֽע׃
ברכות נח, שבת לד, ב"ב עה, סנהדרין ק: אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא: לְמַאן דְּלָא חָזֵית לֵיהּ קָא מְבָרְכַתְּ? וּמַאי הֲוִי עֲלֵיהּ דְּהָהוּא מִינָא? אִיכָּא דְּאָמְרִי: חַבְרוֹהִי כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: רַב שֵׁשֶׁת נָתַן עֵינָיו בּוֹ, וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת. רַבִּי שֵׁילָא נַגְּדֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דִּבְעַל גּוֹיָה. אֲזַל אֲכַל בֵּיהּ קוּרְצֵי בֵּי מַלְכָּא, אֲמַר: אִיכָּא חַד גַּבְרָא בִּיהוּדָאֵי דְּקָא דָּיֵין דִּינָא בְּלָא הַרְמָנָא דְמַלְכָּא.