בנה לי חוברת — ליקוטי מוהר״ן תורה ס״ו

חוברת לימוד

ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳

ס״ו

ויהי נא פי שניים ברוחך אלי

דַּע, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַתַּלְמִיד גָּדוֹל מֵהָרַב, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּרַבּוֹ…

🕮 סדר הזמנים: נֶאֱמַר אַחַר חֲנֻכָּה תקס"ז

תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com

תוכן העניינים

1.סיפור התגלות המאמרעמ׳ 3–4
2.התורה — ליקוטי מוהר״ןעמ׳ 5–25
3.קיצור ליקוטי מוהר״ןעמ׳ 26–33
4.ליקוטי תפילות — התפילה המקבילהעמ׳ 34–44
5.ביאור הליקוטיםעמ׳ 45–66
6.פרפראות לחכמהעמ׳ 67–72
7.ביאורים נוספים על תורה זועמ׳ 73–114
8.ענפי התורה — ליקוטי הלכותעמ׳ 115–264
9.נזכר בכתבי ברסלבעמ׳ 265–276
10.פסוקים ומאמרי חז״לעמ׳ 277–282
11.דף לרשימות וחידושיםעמ׳ 283

סך הכול כ־283 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט

סיפור התגלות המאמר

וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּאתִי לְפָנָיו עָנָה וְאָמַר הֲלא רְאִיתֶם שֶׁעַתָּה הוּא אִישׁ אַחֵר לְגַמְרֵי וְהָיָה לוֹ נַחַת גָּדוֹל וְעָנָה וְאָמַר עָלַי וְעַל כָּל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אִם אַתֶּם הֱיִיתֶם בְּשִׂמְחָה הָיְתָה טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהָעוֹלָם אַחַר כָּךְ דִּבַּרְנוּ עִמּוֹ קְצָת וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר לְפָנַי וְלִפְנֵי חֲתָנוֹ רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה מֵעִנְיַן מַזָּל טוֹב מַזָּל טוֹב (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן פ"ב) וְאַחַר כָּךְ צִוָּה שֶׁאֲנַחְנוּ נאכַל עִמּוֹ יַחַד כִּי הַמִּנְהָג הָיָה בְּעֵת שֶׁיָּשַׁבְנוּ אֶצְלוֹ שֶׁבְּחֹל לא אָכַל עִמָּנוּ יַחַד רַק לִפְעָמִים כְּשֶׁהָיָה אֵיזֶה עֵת רָצוֹן וּבְדִיחָא דַּעְתֵּהּ הָיָה מְצַוָּה שֶׁנּאכַל עִמּוֹ יַחַד וְאָז בַּלַּיְלָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל הָיָה גַּם כֵּן שְׁעַת רָצוֹן וְשִׂמְחָה קְצָת וְצִוָּה שֶׁנּאכַל עִמּוֹ, וְאָכַלְנוּ יַחַד הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וַחֲתָנוֹ הַנַּ"ל וְאָנכִי וּבְתוֹךְ הַסְּעֻדָּה שָׁמַע שֶׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה גַּם כֵּן מְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה, וְאָמַר בִּרְכַּת הַלְּבָנָה בְּהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְלַהֲבוּת מֵעמֶק הַלֵּב כְּדֶרֶךְ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, וְהוּטַב לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד מְאד וְהִתְחִיל לְדַבֵּר מִזֶּה וְעַל יְדֵי זֶה נִסְתַּבֵּב הַדָּבָר עַד שֶׁגִּלָּה תּוֹרָה נִפְלָאָה לְפָנֵינוּ עַל פָּסוּק (מְלָכִים-ב ב): וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן ס"ו) וּכְבָר יָדוּעַ אֶצְלֵנוּ שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אָנוּ צְרִיכִין לוֹמַר כַּמָּה פְּעָמִים: אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַּי, מִכָּל-שֶׁכֵּן כְּשֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמעַ הֶמְשֵׁךְ כָּזֶה אַשְׁרֵי אזֶן הַשּׁוֹמְעָם וְנִתְעַכַּבְתִּי שָׁם עַד שַׁבָּת וְעַל שַׁבַּת-קדֶשׁ בָּאוּ אוֹרְחִים, וְאֶחָד מֵהֶם הָיָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְסִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמּוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהָיוּ לוֹ גַּעְגּוּעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת שָׁם וְעַל יְדֵי זֶה נִסְתַּבֵּב הַדָּבָר שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה נוֹרָאָה (שָׁם) מֵעִנְיַן שְׁבִירוֹת מְנִיעוֹת וְכוּ' וְכֵן אַחַר כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת קדֶשׁ אָמַר גַּם כֵּן תּוֹרָה נוֹרָאָה (שָׁם) מֵעִנְיַן הַמְשָׁכַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וְכוּ'

ימי מוהרנ״ת · אות 16

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. התלמיד פי שניים כרבו — שתי רוחות הצדיק (לעילא ולתתא) בשעת ההסתלקות

וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי, וַיֹּאמֶר וְכוּ' אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְכוּ': (מלכים־ב ב)

וְהִנֵּה נִתְקַיֵּם אַחַר כָּךְ בֶּאֱלִישָׁע פִּי שְׁנַיִם. נִמְצָא, שֶׁהָיָה אֱלִישָׁע מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה יוֹתֵר מֵאֵלִיָּהוּ רַבּוֹ, כִּי כָּל הַנִּסִּים וְהַגְּדוֹלוֹת שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע, כֻּלָּם הָיוּ עַל יְדֵי תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה כז) עַל פָּסוּק: סַפְּרָה נָּא לִי אֶת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע – וֶאֱלִישָׁע כִּי עָבִיד, בִּתְפִלָּה הוּא דְּעָבִיד:

א דַּע, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַתַּלְמִיד גָּדוֹל מֵהָרַב, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּרַבּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּל יִהְיֶה בְּכֹחוֹ שֶׁל רַבּוֹ. וְזֶה בְּחִינַת: וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי – בְּרוּחֲךָ דַּיְקָא, שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ עַצְמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ רַבּוֹ, יִהְיֶה לוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּמוֹתוֹ.

כִּי אִיתָא, שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק בְּחִינַת שְׁנֵי רוּחוֹת: רוּחַ לְעֵלָּא, רוּחַ לְתַתָּא. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ו׳:ט׳) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ נֹחַ; נֹחַ לְעֵלָּא נֹחַ לְתַתָּא [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּזֹהַר נֹחַ (דף נט:) עַל פָּסוּק זֶה, עַיֵּן שָׁם בְּתוֹסֶפְתָּא, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: לָמָּה נֹחַ תְּרֵי זִמְנָא, אֶלָּא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק דִּי בְּעָלְמָא, אִית לֵהּ תְּרֵין רוּחִין: רוּחָא חַד בְּעָלְמָא דֵּין, וְרוּחָא חַד בְּעָלְמָא דְּאָתִי, וְהָכֵי תִּשְׁכַּח בְּכֻלְּהוּ צַדִּיקֵי וְכוּ' עַיֵּן שָׁם]. דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת חִיּוּת לְמַעְלָה, וְחִיּוּת לְמַטָּה. וְהָרוּחַ וְהַחִיּוּת שֶׁלְּמַעְלָה, הוּא גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד.

וְהַתַּלְמִידִים הֵם עִם הַצַּדִּיק מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד, רַק שֶׁהֵם תְּלוּיִים בּוֹ כַּעֲנָפִים בְּאִילָן, שֶׁהָאִילָן יוֹנֵק חִיּוּתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ, וְהָעֲנָפִים יוֹנְקִים הַחִיּוּת דֶּרֶךְ הָאִילָן. וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת, כִּי יֵשׁ תַּלְמִידִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עֲנָפִים, וְיֵשׁ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עָלִים, וְכֵן שְׁאָרֵי הַבְּחִינוֹת.

וּבִשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק, אֲזַי הוּא מַשִּׂיג הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִשִּׂיג בְּחַיָּיו, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בָּאִדְּרָא, וּבְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וּבִשְׁאָר צַדִּיקִים:

וְדַע, שֶׁזֶּהוּ עַל יְדֵי שֶׁבִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת, אֲזַי יוֹרֵד וּבָא לְמַטָּה בְּחִינַת הָרוּחַ וְהַחִיּוּת דִּלְעֵלָּא, וַאֲזַי נִתְחַבְּקִין וְנִתְאַחֲדִים יַחַד הָרוּחַ דִּלְתַתָּא עִם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, כִּי בֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד. וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּתְגַּלִּין זֶה לָזֶה, נִתְאַחֲדִין מְאֹד בְּאַחְדוּת גָּדוֹל. וּמֵחֲמַת שֶׁהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי טִבְעוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל כְּלָל זֶה הָעוֹלָם, עַל כֵּן נִסְתַּלֵּק לְעֵלָּא. וְעַל יְדֵי זֶה נִסְתַּלֵּק הַצַּדִּיק, כִּי כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק לְמַעְלָה הָרוּחַ הַנַּ"ל, נִסְתַּלֵּק עִמּוֹ הָרוּחַ דִּלְתַתָּא, מֵחֲמַת שֶׁנִּתְאַחֲדוּ מְאֹד בְּאַחְדוּת גָּדוֹל כַּנַּ"ל.

וְעַל כֵּן הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, לִהְיוֹת בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִידוֹ. כִּי מֵחֲמַת שֶׁאָז יוֹרֵד וְנִתְגַּלֶּה לְמַטָּה הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, נִמְצָא שֶׁנִּתְגַּלֶּה אָז הֶאָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד, עַל כֵּן הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא אָז שָׁם, וְהוּא טוֹבָה לָהֶם לַאֲרִיכַת יָמִים. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ה:) עַל פָּסוּק (תהילים מ״ט:י׳): וִיחִי עוֹד לָנֶצַח וְכוּ', כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ.

אֲבָל לְהַתַּלְמִידִים מַגִּיעַ הֶאָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד אָז בְּיוֹתֵר, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם תְּלוּיִין בְּהַצַּדִּיק, וְיוֹנְקִים מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד, נִמְצָא שֶׁזֶּה הַחִיּוּת דִּלְעֵלָּא, הוּא חִיּוּתָם מַמָּשׁ, וְנִתְאַחֲדִים וְנִתְחַבְּקִים גַּם כֵּן עִם זֶה הָרוּחַ בְּאַחְדוּת גָּדוֹל, כִּי הוּא רוּחָם וְחִיּוּתָם מַמָּשׁ כַּנַּ"ל.

וְעַל יְדֵי זֶה, אִם זוֹכֶה, יָכוֹל לְקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם. כִּי הַצַּדִּיק שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, נִסְתַּלֵּק עַל־יְדֵי הָאַחְדוּת שֶׁנִּתְאַחֵד עִם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא כַּנַּ"ל. אֲבָל הַתַּלְמִידִים שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנָּן, אֲזַי אַדְּרַבָּה נִשְׁאָר אֶצְלָם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, לְגֹדֶל הָאַחְדוּת שֶׁנִּתְאַחֵד מְאֹד עִם הָרוּחַ דִּלְתַתָּא, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְפָּרֵד עוֹד זֶה מִזֶּה. נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק נִסְתַּלֵּק עַל יְדֵי זֶה, עַל יְדֵי שֶׁמּוֹשֵׁךְ עִמּוֹ הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא אֶת הָרוּחַ דִּלְתַתָּא, וְהַתַּלְמִידִים מַגִּיעַ לָהֶם פִּי שְׁנַיִם עַל יְדֵי זֶה, כִּי נִשְׁאָר אֶצְלָם בְּחִינוֹת הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, כִּי נִתְאַחֵד מְאֹד עִם הָרוּחַ דִּלְתַתָּא כַּנַּ"ל:

אַךְ כַּמָּה בְּחִינוֹת יֵשׁ בְּתַלְמִידִים, וּמִי שֶׁמְּקֻשָּׁר מְאֹד בְּהַצַּדִּיק כְּמוֹ עֲנָפִים בְּאִילָן מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כָּל עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵצֶל הַצַּדִּיק. כִּי רָאוּי לוֹ לְהַתַּלְמִיד לְהַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כָּל עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק, אִם הוּא מְקֻשָּׁר בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, כְּמוֹ עֲנָפִים בְּאִילָן. כִּי הָעֲנָפִים מַרְגִּישִׁים כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאִילָן, וְעַל כֵּן בַּקַּיִץ הֵם גְּדֵלִים, וְיֵשׁ לָהֶם חִיּוּת. כִּי הָאִילָן יוֹנֵק חִיּוּתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ, עַל יְדֵי הַגִּידִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, שֶׁיּוֹנֵק דֶּרֶךְ שָׁם חִיּוּתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲלָלִים שֶׁיּוֹנֵק דֶּרֶךְ שָׁם חִיּוּתוֹ. וְעַל יְדֵי כֵּן בַּחֹרֶף שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ הַלַּחְלוּחִית וְנִתְכַּוֵּץ הַחֲלָלִים, עַל יְדֵי זֶה נִתְכַּוְּצִים גַּם כָּל הָעֲנָפִים, וּמֵחֲמַת זֶה נוֹפְלִים הֶעָלִים אָז, וְכֵן לְהֵפֶךְ בַּקַּיִץ כַּנַּ"ל.

וּמִי שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר אֶל הַצַּדִּיק כְּמוֹ כֵן, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת שֶׁל עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת, כִּי יֵשׁ בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת הַנֶּפֶשׁ, וְיֵשׁ הִסְתַּלְּקוּת הַשֵּׁם, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לקמן סי' רס), שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת מְסִירַת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, עַיֵּן שָׁם. וְיֵשׁ הִסְתַּלְּקוּת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת. וְהַתַּלְמִיד שֶׁמְּקֻשָּׁר כָּל כָּךְ, שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁל רַבּוֹ, אֲזַי יָכוֹל לִזְכּוֹת לְפִי שְׁנַיִם בְּעֵת הַהִסְתַּלְּקוּת כַּנַּ"ל.

וְזֶה בְּחִינוֹת: אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח, דְּהַיְנוּ שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי לֻקָּח וְנִסְתַּלֵּק; מֵאִתְּךָ – מֵאִתְּךָ דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּאִתְּךָ וּמֵעַצְמְךָ תַּרְגִּישׁ הַהִסְתַּלְּקוּת כַּנַּ"ל, וְאָז תִּזְכֶּה לְפִי שְׁנַיִם בְּעֵת הַהִסְתַּלְּקוּת כַּנַּ"ל. כִּי בְּכָל עֵת שֶׁל הַהִסְתַּלְּקוּת, מֵאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁהוּא, אֲזַי הוּא בְּחִינַת יְרִידַת וְהִתְגַּלּוּת הָרוּחַ דִּלְעֵילָא בִּבְחִינָה הַנַּ"ל. רַק שֶׁהַהִתְגַּלּוּת הוּא כְּפִי בְּחִינַת הַהִסְתַּלְּקוּת, וּבִשְׁעַת הַהִסְתַּלְּקוּת לְגַמְרֵי, יוֹרֵד וְנִתְגַּלֶּה לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינוֹת הַקְבָּלַת פְּנֵי רַבּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ, כִּי פֶּן וְאוּלַי עַכְשָׁו הוּא עֵת שֶׁל בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת, וְאִם יִזְכֶּה יְקַבֵּל אָז הֶאָרָה גְּדוֹלָה, בִּבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁמְּקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם, אֲזַי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְיַעֲשֶׂה עֻבְדּוֹת וּצְדָקוֹת יוֹתֵר מֵרַבּוֹ, וְהַכֹּל עַל יְדֵי בְּחִינוֹת רוּחַ שֶׁל רַבּוֹ, בִּבְחִינַת: וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי – בְּרוּחֲךָ דַּיְקָא כַּנַּ"ל. (וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ זֹאת, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ אִטֵּר יָד, כִּי אִטֵּר יָד הוּא דְּבַר חִדּוּשׁ. גַּם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל):

ב. הוצאה מכוח אל הפועל — בחינת אל"ף (שני יודי"ן כוח ופועל), המתקת חרון אף (רוח אפינו משיח)

ב כִּי קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אֲזַי הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל נִקְשָׁרִים בְּיַחַד, וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם. כִּי סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר, כְּגוֹן לִבְנוֹת בַּיִת, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב תְּחִלָּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, אֵיךְ יִהְיֶה צִיּוּר בִּנְיַן בֵּיתוֹ, וְאָז כְּשֶׁנִּגְמָר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ דְּמוּת בֵּיתוֹ, אֲזַי מַתְחִיל לִבְנוֹתוֹ. נִמְצָא שֶׁסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה, בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה.

וְקֹדֶם שֶׁהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אֲזַי סוֹף הַמַּעֲשֶׂה נִקְשָׁר עֲדַיִן בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, וְאֵין הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כְּלָל. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וַאֲזַי נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל. וְיֵשׁ הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּין תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת כֹּחַ, וּבֵין סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהִיא בְּחִינַת פֹּעַל.

וְזֶה בְּחִינַת אָלֶף, כִּי א הִיא שְׁתֵּי יוּדִין, וּוָא"ו בְּאֶמְצַע, שֶׁהִיא בְּחִינַת פַּתָּח. וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי יוּדִין, הֵם בְּחִינַת יוּ"ד בָּרֹאשׁ וְיוּ"ד בַּסּוֹף, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת כֹּחַ וּפֹעַל. הַיְנוּ בְּחִינַת הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הָעֶצֶם, שֶׁהוּא שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא יוּ"ד בָּרֹאשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, בְּחִינַת כֹּחַ. וְהַיּוּ"ד הַשֵּׁנִי, הִיא בְּחִינַת יוּ"ד שֶׁל הַכִּנּוּי, שֶׁהוּא שֵׁם אֲדֹנָי, שֶׁהוּא יוּ"ד בַּסּוֹף, בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה, בְּחִינַת פֹּעַל.

וּבַתְּחִלָּה שְׁנֵי יוּדִי"ן אֵלּוּ הֵם נִקְשָׁרִין יַחַד, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כַּנַּ"ל, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, הֵם נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּתָּח. הַיְנוּ מַה שֶּׁנִּפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין אֵלּוּ הַשְּׁנֵי יוּדִי"ן, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת כֹּחַ וּפֹעַל כַּנַּ"ל.

וְזֹאת הַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, הוּא בְּחִינַת הַוָּאו אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁנֵי הַיּוּדִי"ן שֶׁל שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַנַּ"ל, כָּזֶה: יאקדונקי. כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הָעֶצֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה. וְכֵן יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הַכִּנּוּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה.

כִּי בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת, שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת הַנַּ"ל. כְּגוֹן כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִבְנוֹת בַּיִת, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּאֵיזֶה מָקוֹם לִבְנוֹתוֹ, וּבְאֵיזֶה זְמַן, וּבְאֵיזֶה צִיּוּר יִהְיֶה נִבְנֶה הַבַּיִת, וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְכֵן אַחַר־כָּךְ בְּסוֹף הַמַּעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר, יֵשׁ גַּם כֵּן שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן. וְזֶה בְּחִינוֹת שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל יוּ"ד בָּרֹאשׁ, שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, וְכֵן יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל יוּ"ד בַּסּוֹף, שֶׁהִיא בְּחִינַת סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַוָּאו שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַיּוּדִי"ן כַּנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם רוּחַ דִּלְעֵלָּא וְרוּחַ דִּלְתַתָּא כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, שֶׁבַּתְּחִלָּה הֵם נִקְשָׁרִים יַחַד, וְאַחַר־כָּךְ נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין כַּנַּ"ל.

כִּי בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, נַעֲשִׂין עַל יְדֵי הַמְתָּקַת חֲרוֹן אַף. כִּי יֵשׁ בְּחִינַת חֲרוֹן אַף אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, וְאֵצֶל בְּנֵי אָדָם.

וּכְשֶׁיֵּשׁ חֲרוֹן אַף, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא בְּחִינוֹת עָשָׁן שֶׁיּוֹצֵא מִנְּחִירָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים י״ח:ט׳): עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ. וְזֶה הֶעָשָׁן מַזִּיק לְפַרְנָסָה, [שֶׁעַל יָדָהּ מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, זוֹכֶה לֶאֱמֶת, בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתִי, בִּבְחִינוֹת: אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹקָיו; שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כְּדִלְקַמָּן].

כִּי הֶעָשָׁן מַזִּיק לָעֵינַיִם, בִּבְחִינַת (משלי י׳:כ״ו): כֶּעָשָׁן לָעֵינָיִם; שֶׁהֵם בְּחִינַת פַּרְנָסָה, בְּחִינַת (תהילים קמ״ה:ט״ו): עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְכוּ'. כִּי כַּעַס מַזִּיק לְפַרְנָסָה, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁכַּעַס מַפְסִיד הָעֲשִׁירוּת (עיין לעיל בסימן נט). וְצָרִיךְ לְשַׁבֵּר וּלְהַמְתִּיק הַחֲרוֹן אַף, דְּהַיְנוּ לְהַמְתִּיק הֶעָשָׁן וּלְבָרְרוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ בְּחִינַת רוּחַ, דְּהַיְנוּ רוּחַ אֲוִירִי, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהִתְבָּרְרוּת הֶעָשָׁן.

וְזֶה הָרוּחַ, שֶׁהוּא הַמְתָּקַת הֶעָשָׁן שֶׁל הַחֲרוֹן אַף, הוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת (איכה ד׳:כ׳): רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא בָּא בְּחִינַת זֶה הָרוּחַ אֶל בְּחִינַת הַיָּדַיִם, עֲדַיִן הוּא קֹדֶם הַהֲוָיָה. כִּי עִקַּר הַהֲוָיָה, הוּא בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם, שֶׁהֵם כְּלֵי הָעֲשִׂיָּה, שֶׁשָּׁם הוּא עִקַּר הִתְגַּלּוּת בְּחִינַת הָרוּחַ, בִּבְחִינַת (תהילים ל״א:ו׳): בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, וּבִבְחִינַת (איוב י״ב:י׳): אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ.

וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הָרוּחַ בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם, עֲדַיִן שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, בְּחִינַת שְׁנֵי הַיָּדַיִם – יָמִין וּשְׂמֹאל, הֵם שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד עֲדַיִן, דְּהַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא נִפְתְּחוּ וְנִתְפָּרְדוּ הַיָּדַיִם, שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל. כִּי עֲדַיִן הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל נִקְשָׁרִים יַחַד, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כְּלָל, וַאֲזַי אֵין נִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל כַּנַּ"ל. וְאָז עֲדַיִן בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, דְּהַיְנוּ קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁאָז הֵן נִקְשָׁרִים יַחַד כַּנַּ"ל.

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אָז הוּא גְּמַר הַבְּרִיאָה, וְאָז נִפְתָּחִין הַיָּדַיִם, וְנִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל, בִּבְחִינַת (ישעיהו מ״ח:י״ג): אַף יָדִי יִסְּדָה אָרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם; כִּי אָז יֵשׁ הֶפְרֵשׁ וְהֶכֵּר בֵּין הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמְתָּקַת הַחֲרוֹן אַף כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת אַף יָדִי – אַף דַּיְקָא כַּנַּ"ל.

וְזֶה בְּחִינַת (תהילים קמ״ה:ט״ז): פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ – שֶׁהַיָּדַיִם נִפְתָּחִין וְנִכָּרִין בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל כַּנַּ"ל. וְזֶה: אֶת יָדֶיךָ – בְּחִינַת שְׁנֵי יוּדִי"ן הַנַּ"ל (כמ"ש בזוהר ובתיקונים בהקדמה דף ז: ומובא בפע"ח בשער הזמירות פ"ה עיי"ש), אַל תִּקְרֵי יָדֶךָ, אֶלָּא יוּדֶיךָ, כִּי הַיָּדַיִם הֵם בְּחִינַת שְׁנֵי יוּדִי"ן הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם יָמִין וּשְׂמֹאל כַּנַּ"ל:

וְזֶהוּ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ – סוֹפֵי־תֵּבוֹת חֲתָךְ, כַּמּוּבָא, הַיְנוּ בְּחִינַת שֶׁהַיָּדַיִם נִפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין, וְנִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל כַּנַּ"ל, בְּחִינַת אַף יָדִי יִסְּדָה אָרֶץ וְכוּ' כַּנַּ"ל.

וְזֶה חֲתָךְ בְּגִימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים רוּחַ (כמובא בפע"ח שם), הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִי"ן, שְׁנֵי הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל, כְּשֶׁנִּפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ פּוֹתֵחַ אֶת וְכוּ', בִּבְחִינַת פַּתָּח הַנַּ"ל.

וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַמְתָּקוֹת הַחֲרוֹן אַף, בִּבְחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' כַּנַּ"ל. וְזֶה: פּ'וֹתֵחַ אֶ'ת יָ'דֶךָ – רָאשֵׁי־ תֵּבוֹת: אַפִּי, הַיְנוּ בְּחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ וְכוּ' הַנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ וְכוּ', נִפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין הַיָּדַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל:

וְכָל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבֵרוֹת תְּלוּיִין גַּם כֵּן בָּזֶה, בִּבְחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל, בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל כַּנַּ"ל. כִּי יֵשׁ בָּהֶם גַּם כֵּן שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן. וְזֶה בְּחִינַת (אבות פ"ב): הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאִי אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, לִידֵי עֲבֵרָה דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הָעֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל.

וּבַתְּחִלָּה הָעֲבֵרָה בְּכֹחַ, שֶׁחוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹתָהּ, חַס וְשָׁלוֹם, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמּוֹצִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הוּא רָשָׁע גָּמוּר, וְחָשׁוּב כְּמֵת, כִּי רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים (ברכות יח:).

וְזֶה בְּחִינַת (תהלים פח): כְּמוֹ חֲלָלִים שׁוֹכְבֵי קֶבֶר וְכוּ'; הַיְנוּ הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם בְּחַיֵּיהֶן קְרוּיִים מֵתִים. וְזֶהוּ: מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ – נִגְזָרוּ לְשׁוֹן חֲתָךְ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. הַיְנוּ שֶׁהָעֲבֵרָה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת חִתּוּךְ הַיָּדַיִם, בְּחִינַת: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ – סוֹפֵי־תֵּבוֹת חֲתָךְ. וּמִנְּפִילַת חִתּוּךְ וְהִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם אֵלּוּ שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, נַעֲשֶׂה הָעֲבֵרָה בִּבְחִינוֹת: וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ – לְשׁוֹן חֲתָךְ כַּנַּ"ל.

וְעַל כֵּן מוֹעִיל תְּשׁוּבָה עַל עֲבֵרָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא חֲרָטָה, שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הָעֲבֵרָה, בְּחִינוֹת (נדרים כב:): פֶּתַח חֲרָטָה, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת פַּתָּח כַּנַּ"ל, בְּחִינוֹת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ כַּנַּ"ל:

ג. שלמות הדיבור (שפה ברורה לעתיד) — על ידי אמת ומפלת הרשעים, אל יעקב (אמת) ופרנסה

ג וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, הוּא עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִין אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר. כִּי לֶעָתִיד לָבוֹא יִהְיֶה הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אֲפִלּוּ הָעַכּוּ"ם יִקְרְאוּ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הַדִּבּוּר, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (צפניה ג׳:ט׳): כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻּלָּם בְּשֵׁם ה' וְכוּ', נִמְצָא, שֶׁיִּהְיֶה לְהַדִּבּוּר שְׁלֵמוּת.

כִּי עַכְשָׁו הַדִּבּוּר חָסֵר וְאֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת, מֵאַחַר שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם קוֹרְאִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הַדִּבּוּר. אֲבָל לֶעָתִיד יִקְרְאוּ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הַדִּבּוּר, אֲפִלּוּ עַכּוּ"ם, וְעַל כֵּן אָז יִהְיֶה הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, בְּחִינַת שָׂפָה בְּרוּרָה, מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל יִקְרְאוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הַדִּבּוּר, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לְהַדִּבּוּר שְׁלֵמוּת.

וְכָל זֶה יִהְיֶה לֶעָתִיד, כִּי עִקַּר גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יִתְגַּלֶּה לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁאָז יֵדְעוּ וְיִרְאוּ הַכֹּל אֶת גְּדֻלָּתֵנוּ, כִּי אָז יִרְאוּ הַכֹּל אֶת גְּדֻלַּת וְתִפְאֶרֶת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, אַשְׁרֵיהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם, מָה רַב טוּבְךָ הַצָּפוּן לָהֶם.

וּלְהֵפֶךְ – מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג׳:כ״א): וַעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים וְכוּ'; כִּי אָז יִהְיֶה יוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִדּוֹן עַל כָּל מַעֲשֶׂה, עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט, וְלֹא יְוַתְּרוּ לוֹ עַל שׁוּם דָּבָר קָטָן, כִּי אֵין שִׁכְחָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְהַכֹּל יִהְיֶה נִזְכָּר לוֹ אָז.

וַאֲזַי, כְּשֶׁיִּהְיֶה מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים, וְיָשׁוּבוּ וְיִרְאוּ בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע וְכוּ', (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּמַלְאַכִי: וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עוֹבֵד אֱלֹקִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ). כִּי אָז דַּיְקָא, בְּיוֹמָא דְּדִינָא, יִרְאוּ הַחִלּוּק בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע וְכוּ', וַאֲזַי יִתְהַפְּכוּ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי זֶה, וְיִקְרְאוּ כֻּלָּם בְּשֵׁם ה', בִּבְחִינוֹת: אָז אֶהְפֹּךְ אֶל כָּל הָעַמִּים וְכוּ' כַּנַּ"ל, וַאֲזַי יִהְיֶה הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, בְּחִינַת שָׂפָה בְרוּרָה כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד, עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נִשְׁלָם הַדִּבּוּר אָז כַּנַּ"ל.

אֲבָל צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה מַפָּלָה לָרְשָׁעִים גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֱמֶת:

וְעִקַּר הָאֱמֶת הוּא, כְּשֶׁאֵין הָאָדָם נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, כִּי כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת, מִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו כִּכְרוּם, לְכַמָּה גְּוָנִין (ברכות ו:). כִּי מִי שֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בָּרַבִּים, וְטוֹב וְנוֹחַ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד, כִּי בָּרַבִּים נוֹפְלִין עָלָיו פְּנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּשְׁקָרִים, שֶׁעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת וּשְׁקָרִים בִּתְפִלָּתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם, מֵאַחַר שֶׁהוּא נִצְרָךְ לָהֶם.

וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, כִּי מִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁלּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל כָּבוֹד, אוֹ בִּשְׁבִיל דָּבָר אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה שֶׁל כָּבוֹד וַחֲשִׁיבוּת וְכַיּוֹצֵא. נִמְצָא שֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְכָבוֹד וַחֲשִׁיבוּת שֶׁלָּהֶם. וַאֲזַי, כְּשֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בְּאֵיזֶה בְּחִינָה, יוּכַל לִפֹּל בְּשֶׁקֶר גָּדוֹל בִּתְפִלָּתוֹ, דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּנוּעוֹת בְּשֶׁקֶר בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם כַּנַּ"ל.

וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר קְצָת, וְיָרֵא אֶת ה' בְּמִקְצָת, וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּעֵינָיו לַעֲשׂוֹת שֶׁקֶר מְגֻנֶּה בִּתְפִלָּתוֹ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, וּמִתְכַּוֵּן לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת. אֲבָל הָאֱמֶת הוּא הַרְבֵּה מְאֹד יוֹתֵר מִדַּי, וְגַם זֶה אֵינוֹ אֱמֶת, כִּי לֹא נִמְצָא הַרְבֵּה אֱמֶת, כִּי הָאֱמֶת הוּא רַק אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בהתורה אמר ר"ע בסימן נא), דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהוּא בּוֹשׁ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּשֶׁקֶר גָּמוּר כַּנַּ"ל, עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה לְכַסּוֹת עַל הַשֶּׁקֶר וּלְהַלְבִּישׁ הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת.

דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל, שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶהוּ תְּנוּעָה אוֹ הַמְחָאַת כַּף בִּשְׁבִיל אַחֵר, אֲבָל הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בָּזֶה שֶׁיַּעֲשֶׂה שֶׁקֶר בִּתְפִלָּתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם, עַל כֵּן הוּא גּוֹנֵב דַּעַת עַצְמוֹ, וּמְסַבֵּב לוֹ הַיֵּצֶר הָרָע סִבּוּבִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, עַד שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה זוֹ בִּתְפִלָּתוֹ אוֹ לְהַכּוֹת כַּף אֶל כַּף, דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֵיזֶה אֱמֶת, שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ הַתְּנוּעָה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הָאֱמֶת. נִמְצָא שֶׁהוּא מְכַסֶּה הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה אֱמֶת יוֹתֵר מִדַּי.

כִּי הָעִקַּר הָאֱמֶת אֵינוֹ רַק אֶחָד, דְּהַיְנוּ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, אֲבָל זֶה הָאֱמֶת שֶׁל שֶׁקֶר הוּא הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה גְּוָנִין, וְכַמָּה מִינֵי אֱמֶת שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ לְחַפּוֹת עַל הַשֶּׁקֶר. וְזֶהוּ: כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת – שֶׁאָז נוֹפֵלִים עָלָיו פְּנִיּוֹת וּשְׁקָרִים כַּנַּ"ל – אֲזַי מִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין. פָּנָיו זֶה בְּחִינַת הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת פָּנִים, בְּחִינַת (תהילים כ״ד:ו׳): מְבַקְּשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה; בְּחִינַת (מיכה ז׳:כ׳): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. דְּהַיְנוּ שֶׁהָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פָּנִים, נִשְׁתַּנֶּה לְכַמָּה גְּוָנִין, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה מִינֵי אֱמֶת שֶׁמַּלְבִּישׁ בּוֹ הַשֶּׁקֶר, דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֱמֶת, שֶׁכַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ אוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ, נִמְצָא שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה הַפָּנִים, שֶׁהוּא אֱמֶת, לְכַמָּה גְּוָנִין, כִּי הָעִקַּר הָאֱמֶת אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד כַּנַּ"ל:

וְזֶה פֵּרוּשׁ (תהלים קמו): אֲהַלְּלָה ה' בְּחַיָּי; הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת. וְזֶה בְּחַיָּי – בְּחַיָּי דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁאֲנִי חַי מֵחַיִּים שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לְחִיּוּת שׁוּם אָדָם. כִּי הַנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת חַיָּיו אֵינָם חַיִּים (ביצה לב:), הַיְנוּ שֶׁאֵינָם חַיִּים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא חַי מֵאֲחֵרִים. אֲבָל כְּשֶׁאֵינִי נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, וַאֲנִי חַי חַיִּים שֶׁלִּי, אֲזַי אוּכַל לְהַלְּלוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: אֲהַלְּלָה ה' בְּחַיָּי – דַּיְקָא, כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ (שם): כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ וְכוּ' (עַיֵּן לְמַטָּה):

וּכְשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת, אֲזַי הוּא מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים, כִּי עִקַּר מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים לָעוֹלָם הַבָּא הוּא עַל יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י״ב:י״ט): שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד – כּוֹנַנְתָּ לָעַד לֹא כְּתִיב, אֶלָּא תִּכּוֹן, כִּי לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר תשא דף קפח: ובתיקון סג).

וְעַל יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד, עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים, בִּבְחִינַת (דברים ז׳:י׳): וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ. פָּנָיו זֶה בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, מְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו וּמַאֲבִידָן מִן הָעוֹלָם, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.

וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא (עירובין כב), שֶׁכִּבְיָכוֹל הֵם כְּמַשָּׂא עַל פָּנָיו, כִּי הַפָּנִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הָרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת הַפָּנִים, דְּהַיְנוּ הָאֱמֶת, אֲזַי הוּא מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים כַּנַּ"ל. וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה מַפַּלְתָּם לֶעָתִיד, כִּי אָז יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת כַּנַּ"ל.

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁזּוֹכִין לֶאֱמֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת הַפָּנִים כַּנַּ"ל, וַאֲזַי מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מַפַּלְתָּם עַל יְדֵי הָאֱמֶת גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין שְׁלֵמוּת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד, בְּחִינַת שָׂפָה בְּרוּרָה, בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַזֶּה. כִּי בְּחִינַת שָׂפָה בְּרוּרָה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי מַפַּלְתָּם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְהַפְּכִין כֻּלָּם אֶל הַשֵּׂם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת (ישעיה נח): וְדַבֵּר דָּבָר, הַנֶּאֱמַר בְּשַׁבָּת. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינוֹת דִּבּוּר שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, לְהַשְׁלִים הַדִּבּוּר בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא מִבְּחִינוֹת שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיג:): שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חֹל; כִּי בְּשַׁבָּת הוּא שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינוֹת עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל, וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ דִּבּוּר שֶׁל שַׁבָּת בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר שֶׁל חֹל כַּנַּ"ל:

וְזֶהוּ בְּחִינַת אֵל הֲוָיָה בִּיצִירָה, שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת אֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת (במדבר כג): לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב; שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יח): מִנַּיִן שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹקֵי וְכוּ'; כִּי יַעֲקֹב בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְזֶה הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, תָּלוּי בְּפַרְנָסָה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל.

וְזֶה בְּחִינַת (תהילים קמ״ו:ה׳): אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ, שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹקָיו. כִּי כְּשֶׁשִּׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹקָיו וְאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת – אֲזַי אֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ, כִּי אֵל יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל. וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינוֹת אֱמֶת, בְּחִינוֹת פָּנִים, בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲזַי נַעֲשֶׂה מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים כַּנַּ"ל.

וְזֶה בְּחִינַת הֲוָיָה בְּמִלּוּי הֵהִין, כִּי הֵי הִיא בְּחִינַת שִׁלּוּם שָׂכָר, כְּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין כא) עַל פָּסוּק (יחזקאל ב): הֶגֶה וָהִי, וְהֵי זֶה שִׁלּוּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַבָּא.

וְזֶה בְּחִינַת אֵל הֲוָיָה, דְּהַיְנוּ אֵל שֶׁהוּא בְּחִינוֹת אֱמֶת, שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה שִׁלּוּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הֲוָיָה בְּמִלּוּי הֵהִין כַּנַּ"ל, צָרִיךְ לְהַמְשִׁיכָהּ בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת וְדַבֵּר דָּבָר, לְהַמְשִׁיךְ דִּבּוּר שֶׁל שַׁבָּת בְּתוֹךְ יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת יְצִירָה. בִּבְחִינוֹת (תהילים קל״ט:ט״ז): יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּמֵי הַחֹל הֵם בְּחִינוֹת יְצִירָה, כְּשֶׁאֵין אֶחָד בָּהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שַׁבָּת. וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ לִבְחִינוֹת יְצִירָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְמֵי הַחֹל, אֶת בְּחִינוֹת אֵל הֲוָיָה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינוֹת שַׁבָּת.

וְזֶה בְּחִינוֹת: מַלְכוּת – פֶּה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִים אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל:

ד. המשכת נקודות אל האותיות על ידי חשק — המניעה היא בשביל החשק, ותשע נקודין כתשע רקיעין

ד וּכְשֶׁנִּשְׁלָמִין אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל, צָרִיךְ לִרְאוֹת לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, כִּי לִפְעָמִים נִתְחָבִין אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר בְּמֵצַר הַגָּרוֹן, וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת מַה שֶּׁקּוֹרִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: הֵיזֶרִיק. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר מִמֵּצַר הַגָּרוֹן, שֶׁיּוּכַל לְדַבֵּר בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ נְקֻדּוֹת אֶל הָאוֹתִיּוֹת, כִּי בְּלֹא נְקֻדּוֹת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שׁוּם אוֹת, כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ; וַאֲזַי, כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין נְקֻדּוֹת אֶל הָאוֹתִיּוֹת, וּמוֹצִיאִין הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל.

כִּי כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, כֻּלָּם בָּאִים בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר: רְחוּשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְוָתֵהּ. וְאַף שֶׁאֵין הָאָדָם מַרְגִּישׁ זֹאת, אַף עַל פִּי כֵן הוּא בְּדַקּוּת גָּדוֹל, כִּי כָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, כֻּלָּם מֻכְרָחִים לָבוֹא בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר בִּשְׁעַת הַמַּחֲשָׁבָה, רַק שֶׁהוּא בְּדַקּוּת מְאֹד.

וְלָכֵן כָּל עֲשִׂיָּה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם צְרִיכָה לָבוֹא בַּתְּחִלָּה בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר, כִּי כָּל הַדְּבָרִים צְרִיכִין לָבוֹא בִּבְחִינוֹת מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַדִּבּוּר נִגְמָר הַמַּעֲשֶׂה וְיוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כִּי קֹדֶם שֶׁיּוֹצֵא הַמַּעֲשֶׂה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, צְרִיכָה לָבוֹא תְּחִלָּה בִּבְחִינוֹת דִּבּוּר.

עַל כֵּן כְּדֵי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, צְרִיכִין לְהַשְׁלִים אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל. וּלְהוֹצִיא הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת מִמֵּצַר הַגָּרוֹן, דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינוֹת נְקֻדּוֹת אֶל הָאוֹתִיּוֹת. וַאֲזַי כְּשֶׁיּוֹצֵא הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, יוֹצֵא הַדָּבָר מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל:

וּלְהַמְשִׁיךְ נְקֻדּוֹת אֶל הָאוֹתִיּוֹת, הוּא עַל יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין, שֶׁחוֹשְׁקִין לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי חוֹשֵׁק לַעֲשׂוֹת, בִּבְחִינוֹת (שיר השירים א׳:י״א): נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף, שֶׁעַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין וְהַחֵשֶׁק נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר כִּי־אִם עַל יְדֵי חֵשֶׁק, דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִתְּחִלָּה חֵשֶׁק לְדַבֵּר. וְכֵן כְּשֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה פְּעֻלָּה, אִם לֹא הָיָה לוֹ חֵשֶׁק מִתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹתָהּ, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ. וְעַל כֵּן כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, נוֹתְנִין לוֹ מִתְּחִלָּה חֵשֶׁק, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יַעֲשֶׂה הַדָּבָר:

וְעִקַּר גֹּדֶל הַחֵשֶׁק נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַמְּנִיעָה שֶׁמַּזְמִינִין לוֹ. כִּי כְּשֶׁאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַצָּרִיךְ לוֹ לְיַהֲדוּתוֹ, בִּפְרָט כְּשֶׁצָּרִיךְ לוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר גָּדוֹל הַצָּרִיךְ לְיַהֲדוּתוֹ, שֶׁכָּל יַהֲדוּתוֹ תָּלוּי בָּזֶה, כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְצַדִּיק אֲמִתִּי, אֲזַי מַזְמִינִין לוֹ מְנִיעָה;

וְזֹאת הַמְּנִיעָה הִיא בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר, כִּי עַל יְדֵי הַמְּנִיעָה שֶׁמּוֹנְעִין אֶת הָאָדָם מִן הַדָּבָר, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק מְאֹד. כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁמַּרְאִין לְקָטָן דָּבָר הַנֶּחֱמָד לוֹ, וְתֵכֶף וּמִיָּד חוֹטְפִין מִמֶּנּוּ וּמַחְבִּיאִין מִמֶּנּוּ, אֲזַי הוּא רוֹדֵף מְאֹד אַחַר הָאָדָם, וּמְבַקֵּשׁ וְחוֹשֵׁק מְאֹד לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחֵשֶׁק נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁחָטְפוּ מִמֶּנּוּ וְהֶחְבִּיאוּ אֶת הַדָּבָר.

כְּמוֹ כֵן מוֹנְעִין אֶת הָאָדָם בִּמְנִיעוֹת מֵהַדָּבָר הַצָּרִיךְ לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר. בִּבְחִינוֹת (משלי ט׳:י״ז): וְלֶחֶם סְתָרִים יוּנְעָם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַדָּבָר נִמְנָע וְנִסְתָּר מִן הָאָדָם בְּיוֹתֵר, הוּא חוֹשֵׁק אֵלָיו וְנָעִים לוֹ בְּיוֹתֵר. שֶׁמִּזֶּה בָּא תַּאֲווֹת וְהִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק אֶל עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָעֲבֵרָה נִמְנַעַת מְאֹד מִן הָאָדָם, כִּי אָנוּ מְצֻוִּים וּמֻזְהָרִים וּמֻפְקָדִים עָלֶיהָ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ, נִמְצָא שֶׁהִיא נִמְנַעַת מְאֹד מֵאִתָּנוּ, עַל כֵּן יֵשׁ הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק אֵלֶיהָ כַּנַּ"ל, בִּבְחִינוֹת: וְלֶחֶם סְתָרִים יוּנְעָם.

כְּמוֹ כֵן בִּקְדֻשָּׁה, כְּשֶׁיֵּשׁ מְנִיעָה לְאָדָם, הַחֵשֶׁק מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר. וְכָל מַה שֶּׁהַדָּבָר הַנֶּחֱשָׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַמְּנִיעָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה. כִּי יֵשׁ חֵשֶׁק וְחוֹשֵׁק וְנֶחֱשָׁק, דְּהַיְנוּ הָאָדָם הַחוֹשֵׁק, וְהַדָּבָר הַנֶּחֱשָׁק, וְהַחֵשֶׁק שֶׁחוֹשְׁקִין לַדָּבָר הַנֶּחֱשָׁק. וּכְפִי מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק, כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת גֹּדֶל הַחֵשֶׁק. וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַנֶּחֱשָׁק גָּדוֹל מְאֹד, נִמְצָא שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק גָּדוֹל מְאֹד, אֲזַי יֵשׁ לוֹ מְנִיעָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַחֵשֶׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַמְּנִיעָה יוֹתֵר גָּדוֹל, הַחֵשֶׁק מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל.

וְעַל־כֵּן רָאוּי לָאָדָם לָדַעַת, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד מֵאֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, יֵדַע וְיָבִין מִזֶּה, שֶׁזֶּה הַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, הוּא נֶחֱשָׁק גָּדוֹל מְאֹד, וְדָבָר יָקָר מְאֹד, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה הַמְּנִיעָה גְּדוֹלָה מְאֹד כַּנַּ"ל. וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת, כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים הַרְבֵּה, אֲבָל יֵשׁ בְּחִינוֹת נְקֻדּוֹת הָאֱמֶת בֵּין הַצַּדִּיקִים, שֶׁכְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַכֹּל, אֲזַי יֵשׁ לְהָאָדָם מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת רַבּוֹת מְאֹד, וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ יָבִין הָאָדָם גֹּדֶל מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק כַּנַּ"ל.

וְהִנֵּה הַכְּלָל, שֶׁכָּל הַמְּנִיעוֹת הֵם רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁק בְּיוֹתֵר, בְּוַדַּאי יוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, וְיוּכַל לְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי עַל יְדֵי הַחֵשֶׁק נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. כִּי הַחֵשֶׁק מְשַׁבֵּר הַמְּנִיעָה, כִּי עִקַּר הַמְּנִיעָה אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁק בְּיוֹתֵר כְּפִי הַמְּנִיעָה, מִמֵּילָא נִשְׁבָּר הַמְּנִיעָה:

וְזֶה בְּחִינַת ט' נְקֻדִּין, ט' רְקִיעִין, כִּי הַנְּקֻדּוֹת הֵם בְּחִינוֹת רְקִיעִין, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מְנִיעוֹת, כִּי הַמְּנִיעָה הִיא בְּחִינַת רָקִיעַ, שֶׁהִיא בְּחִינַת מָסָךְ, שֶׁמַּפְרִישׁ וּמֵסֵךְ לִפְנֵי הָאָדָם וּמוֹנְעוֹ מִן הַדָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א׳:ו׳): יְהִי רָקִיעַ, וִיהִי מַבְדִּיל; שֶׁהָרָקִיעַ הוּא בְּחִינַת מְנִיעָה, שֶׁמַּפְרִישׁ וּמַבְדִּיל בֵּין הַחוֹשֵׁק וְהַנֶּחֱשָׁק. וְעַל כֵּן גַּם הָאָרֶץ נִקְרֵאת רָקִיעַ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (תהילים קל״ו:ו׳): לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם; כִּי גַּם הָאָרֶץ הִיא שֶׁטַח הַמַּבְדִּיל וּמַפְרִישׁ. וְעַל כֵּן הַט' נְקֻדִּין הֵם בְּחִינַת ט' רְקִיעִין, כִּי הַנְּקֻדּוֹת נַעֲשִׂין עַל יְדֵי הַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל, וְעִקַּר הַחֵשֶׁק עַל יְדֵי הַמְּנִיעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רָקִיעַ כַּנַּ"ל.

וְיֵשׁ ט' נְקֻדִּין, ט' רְקִיעִין, כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּהַנֶּחֱשָׁק, כִּי יֵשׁ נֶחֱשָׁק לְמַעְלָה מִנֶּחֱשָׁק, וּלְפִי גֹּדֶל מַעֲלוֹת הַנֶּחֱשָׁק, כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת גֹּדֶל הַחֵשֶׁק. וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ מְנִיעָה גְּדוֹלָה כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַנְּקֻדָּה כַּנַּ"ל.

וְזֶה בְּחִינַת תֵּשַׁע נְקֻדִּין, תִּשְׁעָה רְקִיעִין, שֶׁהֵם מִקָּמַץ עַד שׁוּרֻק, שֶׁהֵם נְקֻדָּה לְמַעְלָה מִנְּקֻדָּה, רָקִיעַ לְמַעְלָה מֵרָקִיעַ, דְּהַיְנוּ נֶחֱשָׁק לְמַעְלָה מִנֶּחֱשָׁק. שֶׁלְּפִי גֹּדֶל הַנֶּחֱשָׁק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה גֹּדֶל הַחֵשֶׁק, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רָקִיעַ, כִּי הַנְּקֻדָּה נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי הָרָקִיעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְנִיעָה כַּנַּ"ל. עַד שֶׁיֵּשׁ נֶחֱשָׁק שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמַץ, קְמִיץ וּסְתִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדּוֹת קָמַץ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַנְּקֻדּוֹת, כִּי הַנֶּחֱשָׁק קְמִיץ וּסְתִים מְאֹד.

וּכְלַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאָדָם חוֹשֵׁק בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי יוּכַל לְגָמְרוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְלֹא יוּכַל לְמָנְעוֹ מִזֶּה שׁוּם מְנִיעָה וָאֹנֶס, רַק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַחֵשֶׁק גָּדוֹל מְאֹד, כְּפִי מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק. וְזֶה יוּכַל לְהָבִין מֵהַמְּנִיעָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה הַמְּנִיעָה מִתְגַּבֶּרֶת וּמִשְׁתַּטַחַת וְעוֹמֶדֶת לְפָנָיו, וּמוֹנַעַת אוֹתוֹ מְאֹד, יֵדַע וְיָבִין מִזֶּה, שֶׁהַנֶּחֱשָׁק גָּדוֹל מְאֹד כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, כְּפִי הַנֶּחֱשָׁק וּכְפִי הַמְּנִיעָה כַּנַּ"ל, וְאָז בְּוַדַּאי יוּכַל לְגָמְרוֹ כַּנַּ"ל:

ה

כִּי אֵין לְהָאָדָם לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ וְלִמְצֹא לְעַצְמוֹ תֵּרוּץ עַל יְדֵי הַמְּנִיעָה, לוֹמַר שֶׁהוּא חָפֵץ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ מֵחֲמַת הַמְּנִיעָה וְהָאֹנֶס, וְעַל כֵּן יִהְיֶה נֶחֱשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו): חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ – כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ. כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֹנֶס, נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

אֲבָל כָּל זֶה נֶאֱמַר עַל מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה, אֲזַי יוֹצֵא בָּהּ, כִּי מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת, כִּי יֵשׁ לוֹ אֹנֶס. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת, רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, הוּא חָפֵץ בְּהַדָּבָר עַצְמוֹ, אִם כֵּן מַה מּוֹעִיל לוֹ, מַה שֶּׁמְּקִלִּין לוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, כִּי אֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בָּזֶה, כִּי הוּא תָּאֵב וְחָפֵץ וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, וְלֹא לָצֵאת עִם הַ'כְּאִלּוּ', שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ. כִּי בֶּאֱמֶת רָאוּי לְאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, שֶׁיִּגְמֹר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל.

וַאֲזַי, כְּשֶׁחוֹשֵׁק מְאֹד בֶּאֱמֶת, וְאֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶּׁנֶּחְשָׁב עָלָיו כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, אֲזַי בְּוַדַּאי יִגְמֹר הַדָּבָר וְיוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וִישַׁבֵּר וִיבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת וָאֳנָסִים, כִּי הֵם לֹא בָּאוּ רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ הַחֵשֶׁק הָרָאוּי לְאוֹתוֹ הַמְּנִיעָה כְּפִי גֹּדֶל מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק, אֲזַי מִמֵּילָא נִתְבַּטֵּל הָאֹנֶס וְהַמְּנִיעָה כַּנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת (דברים כ״ו:ה׳): וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה – אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר. שֶׁכְּשֶׁהַדִּבּוּר יוֹרֵד בְּמֵצַר הַגָּרוֹן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם, אֲזַי הוּא אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֹנֶס וּמְנִיעָה עַל־יְדֵי שֶׁאֵין נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִמֵּצַר הַגָּרוֹן, שֶׁמִּזֶּה בָּאִין כָּל הַמְּנִיעוֹת וָאֳנָסִין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁאֵין הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא אָנוּס, כַּנַּ"ל:

ו

וְזֶהוּ: כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ (ביצה לב:). חָשַׁךְ לְשׁוֹן מְנִיעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לט): וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ וְכוּ' (שם כב). הַיְנוּ כְּשֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, אֲזַי יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת. וְזֶה עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, הַיְנוּ כְּשֶׁהוּא בֵּין הָעוֹלָם אֲזַי יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת, וְקָשֶׁה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת נוֹחַ וְטוֹב לוֹ יוֹתֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם לְשׁוּם דָּבָר, יוּכַל לַעֲמֹד בֵּין אֲלָפִים אֲנָשִׁים, לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, מֵאַחַר שֶׁאֵין נִצְרָךְ לְשׁוּם בְּרִיָּה, לֹא לְפַרְנָסָה, וְלֹא לְכָבוֹד, וְלֹא לְשׁוּם דָּבָר, רַק שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹקָיו:

ז

וְזֶה סוֹד (ברכות יח:): מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהִקְנִיטַתּוּ אִשְׁתּוֹ, וְהָלַךְ וְלָן וְכוּ', וְשָׁמַע שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁמְּסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ. וְסִפּוּרָם הָיָה עַל אוֹדוֹת פַּרְנָסָה, כַּמּוּבָא שָׁם בַּגְּמָרָא. שֶׁהִקְנִיטַתּוּ – זֶה בְּחִינַת הַחֲרוֹן אַף; שְׁתֵּי רוּחוֹת – זֶה בְּחִינַת שְׁתֵּי רוּחוֹת הַנַּ"ל, הַנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי הַמְתָּקַת הַחֲרוֹן אַף, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְזֶה תָּלוּי בִּבְחִינַת פַּרְנָסָה, שֶׁעַל יָדָהּ מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל:

וְלֹא גִּלָּה יוֹתֵר, אֵיךְ כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת מְרֻמֶּזֶת בְּמַאֲמָר זֶה:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

אדָּבָר גָּדוֹל מְאד לִהְיוֹת אֵצֶל הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִידוֹ, כִּי נִתְגַּלֶּה אָז הֶאָרָה גְּדוֹלָה מְאד. וְהוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא שָׁם. וְזוֹכִין עַל-יְדֵי-זֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים. אַךְ לְהַתַּלְמִידִים הָעוֹמְדִים אָז מַגִּיעַ לָהֶם הֶאָרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. וִיכוֹלִין לִזְכּוֹת אָז לְקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ שֶׁל רַבּוֹ. וּבִלְבַד כְּשֶׁהֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ הֵיטֵב כַּעֲנָפִים בְּאִילָן עַד שֶׁהֵם מַרְגִּישִׁים בְּעַצְמָם כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁיֵּשׁ לְרַבָּם אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָם אֶצְלוֹ. וְאָז יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁהַתַּלְמִיד יִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְיוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפּעַל עֻבְדּוֹת וְצִדְקוּת יוֹתֵר מֵרַבּוֹ, וּבֶאֱמֶת הַכּל בְּכחוֹ שֶׁל רַבּוֹ:
בהַתַּלְמִידִים הֵם מִשּׁרֶשׁ אֶחָד עִם רַבָּם הַצַּדִּיק, וְהֵם תְּלוּיִים בּוֹ כַּעֲנָפִים בְּאִילָן, שֶׁהָאִילָן יוֹנֵק חִיּוּתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ וְהָעֲנָפִים יוֹנְקִים הַחִיּוּת דֶּרֶךְ הָאִילָן. וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת. כִּי יֵשׁ תַּלְמִידִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עֲנָפִים, וְיֵשׁ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עָלִים, וְכֵן שְׁאָר הַבְּחִינוֹת, וְעַל כֵּן יְכוֹלִין לְקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם בְּעֵת הַהִסְתַּלְּקוּת כַּנַּ''ל (עַיֵּן פְּנִים):
גיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת, כִּי יֵשׁ גַּם בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַשֵּׁם, שֶׁמְּסַלֵּק שְׁמוֹ וּפִרְסוּמוֹ שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַנֶּפֶשׁ. כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ, בְּחִינַת: ''נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ'' (בְּרֵאשִׁית ב' יט) וְיֵשׁ בָּזֶה בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ר''ס) וְיֵשׁ גַּם הִסְתַּלְּקוּת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. וּכְפִי הַבְּחִינָה שֶׁל הַהִסְתַּלְּקוּת כֵּן יְכוֹלִין הַתַּלְמִידִים הָעוֹמְדִים אָז אֵצֶל הַצַּדִּיק לְקַבֵּל גַּם אֵיזֶה בְּחִינָה מִבְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם. וּבִשְׁעַת הַהִסְתַּלְּקוּת לְגַמְרֵי אָז הַקַּבָּלָה שֶׁל פִּי שְׁנַיִם בְּמַדְרֵגָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בְּכָל פַּעַם, כִּי אוּלַי עַכְשָׁו הוּא עֵת שֶׁל אֵיזֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת וּכְשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה יוּכַל לִזְכּוֹת לִבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ שֶׁל רַבּוֹ:
דכָּל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבֵרוֹת עִקָּרָן עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמִּצְוָה הוּא רַק כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂתָהּ בְּפֹעַל, וּכְשֶׁמּוֹצִיאָהּ לַפֹּעַל הוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם מַמָּשׁ. וַהֲרֵי הוּא מְקַיֵּם עוֹלָם מָלֵא, וְכֵן לְהֵפֶךְ בַּעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, בַּתְּחִלָּה הָעֲבֵרָה בְּכֹחַ שֶׁחוֹשֵׁב לַעֲשֹׂתָהּ חַס וְשָׁלוֹם, וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁמּוֹצִיאָהּ לַפֹּעַל וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ, אָז הוּא רָשָׁע גָּמוּר וְחָשׁוּב כְּמֵת, וַהֲרֵי הוּא מְאַבֵּד עַצְמוֹ וּמְאַבֵּד עוֹלָם מָלֵא חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא רַק עַל-יְדֵי בְּחִינָה זֹאת שֶׁיָּצְאָה הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל יָדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן בְּכָל עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם פּוֹגְמִין בִּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת וּבִכְלָלִיּוּת הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לְשֵׁזְבָן. וְאֵין תִּקְוָה כִּי אִם בִּתְשׁוּבָה, כִּי עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְחָרְטִים עַל הָעֲבֵרָה וְעוֹזְבִים אוֹתָהּ, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֵּן כָּל הַנַּ''ל וְחוֹזֵר וּמוֹצִיא תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל:
הלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הוּא עַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר כִּי כָּל עֲשִׂיָּה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם צְרִיכָה לָבוֹא בִּתְחִלָּה בְּתּוֹךְ הַדִּבּוּר, כִּי כָּל הַדְּבָרִים צְרִיכִין לָבוֹא לִבְחִינַת מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם כֻּלָּם מֻכְרָחִים לָבוֹא בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר בִּשְׁעַת הַמַּחֲשָׁבָה, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין הָאָדָם מַרְגִּישׁ זֹאת אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא בְּדַקּוּת גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר נִגְמָר הַמַּעֲשֶׂה וְיוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהַשְׁלִים אֶת הַדִּבּוּר כְּדֵי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. (עַיֵּן לְקַמָּן אוֹת ח):
ושְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, כִּי עַכְשָׁו הַדִּבּוּר חָסֵר וְאֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת, מֵאַחַר שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם קוֹרְאִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הַדִּבּוּר, אֲבָל לֶעָתִיד יִקְרְאוּ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הַדִּבּוּר. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''כִּי אָז אֶהְפּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם ה''' (צְפַנְיָה ג' ט), 'שָׂפָה בְרוּרָה' דַּיְקָא. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַכּל יִקְרְאוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הַדִּבּוּר עַל כֵּן אָז יִהְיֶה לְהַדִּבּוּר שְׁלֵמוּת. וְכָל זֶה יִהְיֶה לֶעָתִיד עַל-יְדֵי גֹּדֶל הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת שֶׁיִּהְיֶה אָז. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִרְאוּ הַכֹּל גְּדֻלַּת וְתִפְאֶרֶת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, וְכֵן לְהֵפֶךְ מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים, כִּי עִקַּר גְּדֻלַּת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם יִתְגַּלֶּה רַק לֶעָתִיד לָבוֹא, בְּיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, כִּי אָז יִרְאוּ הַכּל גְּדֻלָּתָם וְתִפְאַרְתָּם. ''מָה רַב טוּבְךָ'' הַצָּפוּן לָהֶם. וְכֵן לְהִפּוּךְ יִרְאוּ הַכּל אָז מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים. כִּי אָז יִהְיֶה יוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִדּוֹן עַל כָּל מַעֲשֶׂה עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט, וְלֹא יְוַתְּרוּ לוֹ עַל שׁוּם דָּבָר קָטָן כִּי אֵין שִׁכְחָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְהַכּל יִהְיֶה נִזְכָּר לוֹ אָז. וְאָז יִרְאוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע וּבֵין מִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב וּלְהִתְחַבֵּר לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּבֵין מִי שֶׁחָלַק עֲלֵיהֶם. וְעַל-יְדֵי גֹּדֶל הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת הַזֶּה יָשׁוּבוּ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִקְרְאוּ כֻּלָּם בְּשֵׁם ה' וְעַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת:
זאֲבָל צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה מַפָּלָה לָרְשָׁעִים גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי אֱמֶת כַּנַּ''ל. כִּי עִקַּר מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים לָעוֹלָם הַבָּא יִהְיֶה עַל-יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז (עַיֵּן פְּנִים). וְעַל כֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַבְּחִינָה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה עַד שֶׁיֻּכְרְחוּ כֻּלָּם לָשׁוּב אֶל ה'. וְעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפּעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁחוֹשֵׁק לַעֲשׂוֹת:
חמִי שֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה אוֹ אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה מִשֶּׁלּוֹ, אֲבָל יֵשׁ לוֹ תַּאֲוָה שֶׁל כָּבוֹד וַחֲשִׁיבוּת שֶׁהוּא גַּם כֵּן בִּכְלָל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת כִּי הוּא נִצְרָךְ לְכָבוֹד וַחֲשִׁיבוּת שֶׁלָּהֶם, אָז יוּכַל לִפֹּל בְּשֶׁקֶר גָּדוֹל בִּתְפִלָּתוֹ הַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּנוּעוֹת בְּשֶׁקֶר בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם מֵאַחַר שֶׁהוּא נִצְרָךְ לָהֶם בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה אוֹ כָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא כָּשֵׁר קְצָת וְאֵינוֹ צָבוּעַ וְשַׁקְרָן גָּמוּר. אַף-עַל-פִּי-כֵן כְּשֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בְּאֵיזֶה בְּחִינָה כַּנַּ''ל קָשֶׁה לוֹ מְאד שֶׁתִּהְיֶה תְּפִלָּתוֹ בֶּאֱמֶת גָּמוּר לַאֲמִתּוֹ, כִּי אַף שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּשֶׁקֶר גָּמוּר מַמָּשׁ וְרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת אֲבָל הָאֱמֶת הוּא הַרְבֵּה מְאד, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ וְעוֹשֶׂה אֵיזֶה תְּנוּעָה אוֹ אֵיזֶה הַמְחָאַת כַּף וְכוּ' בִּשְׁבִיל אֵיזֶה פְּנִיָּה שֶׁל פַּרְנָסָה אוֹ כָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא. וְגּוֹנֵב דַּעַת עַצְמוֹ וּמַמְצִיא לְעַצְמוֹ סִבּוּבִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ הַתְּנוּעָה בִּתְפִלָּתוֹ וּמְכַסֶּה הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת. אֲבָל בּוֹחֵן לִבּוֹת יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זֶה אֱמֶת, כִּי הָאֱמֶת הוּא רַק אֶחָד, לְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה אַחֶרֶת, וְעַל כֵּן מִי שֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בְּאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁהוּא כַּנַּ''ל קָשֶׁה לוֹ מְאד לְהִתְפַּלֵּל בָּרַבִּים, כִּי בָּרַבִּים, נוֹפְלִים עָלָיו פְּנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּשְׁקָרִים הַמְכֻסִּים בֶּאֱמֶת כַּנַּ''ל. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁעַל כָּל פָּנִים אָז לֹא יִהְיֶה בִּכְלָל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת. רַק יָשִׂים שִׂבְרוֹ וּבִטְחוֹנוֹ עַל ה' אֱלהָיו בֶּאֱמֶת וְלֹא יַחֲשׁב בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בְּשׁוּם בֶּן אָדָם וְשׁוּם בְּרִיָּה כְּלָל וְאָז יוּכַל לַעֲמֹד בֵּין אֲלָפִים אֲנָשִׁים וּלְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, וְזֶה: ''אֲהַלְלָה ה' בְּחַיָּי'' (תְּהִלִּים קמ''ו ב), הַיְנוּ כְּשֶׁאֲנִי חַי חַיִּים שֶׁלִּי וְאֵינִי נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת כִּי הַנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת חַיָּיו אֵינָם חַיִּים הַיְנוּ שֶׁאֵינָם חַיִּים שֶּׁלּוֹ. כִּי הוּא חַי מֵאֲחֵרִים, אֲבָל כְּשֶׁאֵינִי נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת וַאֲנִי חַי חַיִּים שֶׁלִּי אָז אוּכַל לְהַלְּלוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בֶּאֱמֶת:
טעַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין שֶׁחוֹשְׁקִים לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הַמִּצְוָה אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁחוֹשֵׁק וְכוֹסֵף לַעֲשׂוֹת, עַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיךְ נְקֻדּוֹת אֶל אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר שֶׁיּוּכַל לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת מִמֵּצַר הַגָּרוֹן שֶׁיִּקְרָא וְיִצְעַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַרְבֵּה עִם הַדִּבּוּר, עַד שֶׁיּוֹצִיא הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְזֶה בְּחִינַת: ''נְקֻדּוֹת הַכֶּסֶף'' (שִׁיר הַשִּׁירִים א' יא) שֶׁעַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין וְהַחֵשֶׁק נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת לְאוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר לְהוֹצִיא בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ''ל וְיִזְכֶּה לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה:
יכָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר לְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָאָדָם שֶׁכָּל מַה שֶּׁמּוֹנְעִים אוֹתוֹ יוֹתֵר מֵאֵיזֶה דָּבָר הוּא חוֹשֵׁק בְּיוֹתֵר לַעֲשׂתוֹ, וְעַל כֵּן כְּשֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַצָּרִיךְ לוֹ לְיַהֲדוּתוֹ. וּבִפְרָט כְּשֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁכָּל יַהֲדוּתוֹ תָּלוּי בָּזֶה הַיְנוּ לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת, אָז נוֹתְנִין לוֹ מִלְּמַעְלָה חֵשֶׁק. וְהַחֵשֶׁק שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ הוּא עַל-יְדֵי הַמְּנִיעָה שֶׁמַּזְמִינִים לוֹ, כִּי עַל-יְדֵי הַמְּנִיעָה מִתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק כַּנַּ''ל, עַל כֵּן יֵדַע הָאָדָם שֶׁאֵין שׁוּם מְנִיעָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְשַׁבְּרָהּ אִם יִרְצֶה. כִּי הַמְּנִיעָה הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק וּכְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק וְרָצוֹן חָזָק וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים כָּרָאוּי לְזֶה הָעֵסֶק דִּקְדֻשָּׁה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְגָמְרוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי הַמְּנִיעוֹת הֵם רַק בִּשְׁבִיל הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה לְגָמְרוֹ כַּנַּ''ל:
יאוְדַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַנֶּחְשָׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר מַזְמִינִים לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק בְּיוֹתֵר, כִּי הַחֵשֶׁק הוּא כְּפִי הַמְּנִיעָה. וְעַל כֵּן רָאוּי לָאָדָם לְהָבִין כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד מְאד לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק וְעוֹמְדִים וּמִשְׁתַּטְּחִים לְפָנָיו מְאד מִכָּל הַצְּדָדִים לְמָנְעוֹ, מִזֶּה בְּעַצְמוֹ יֵדַע וְיָבִין עצֶם מַעֲלַת הַנֶּחְשָׁק שֶׁמֵּחֲמַת זֶה הַמְּנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל-כָּךְ, כִּי עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה יֵשׁ מְנִיעוֹת רַבּוֹת וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַכּל אָז בְּוַדַּאי מִתְגַּבְּרִים הַמְּנִיעוֹת בְּיוֹתֵר, אֲבָל יֵשׁ בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת בֵּין הַצַּדִּיקִים שֶׁכְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַכּל אָז מִתְפַּשְּׁטִים וּמִשְׁתַּטְּחִים הַמְּנִיעוֹת מְאד מְאד מִכָּל הַצְּדָדִים, וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ יוּכַל לְהָבִין מַעֲלַת הַנֶּחְשָׁק כַּנַּ''ל. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רָצוֹן וְחֵשֶׁק חָזָק מְאד כְּפִי מַעֲלַת הַנֶּחְשָׁק הַזֶּה. וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לשבר הַמְּנִיעוֹת וּלְהַגִּיעַ אֵלָיו. כִּי זֶה כְּלָל שֶׁאֵין שׁוּם מְנִיעָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכַל הָאָדָם לְשַׁבְּרָהּ, רַק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן חָזָק מְאד כְּפִי מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק כַּנַּ''ל:
יבגַּם אֵין רָאוּי לְהָאָדָם לִפְטֹר עַצְמוֹ וְלִמְצֹא לְעַצְמוֹ תֵּרוּץ לוֹמַר מֵאַחַר שֶׁהוּא חָפֵץ וְחוֹשֵׁק לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת וְאֹנֶס עַל כֵּן יִהְיֶה נֶחֱשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ' (בְּרָכוֹת ו). כִּי כָּל זֶה נֶאֱמַר רַק לְמִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה אָז יוֹצֵא בָּזֶה כִּי מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת, כִּי הֲלֹא יֵשׁ לוֹ אֹנֶס, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה הַמִּצְוָה אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ אִם כֵּן מַה מּוֹעִיל לוֹ מַה שֶּׁמְּקִלִּין לוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, כִּי הוּא אֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ עִם הַכְּאִלּוּ, כִּי הוּא חָפֵץ וְתָאֵב וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְלֹא לָצֵאת עִם הַכְּאִלּוּ. כִּי בֶּאֱמֶת רָאוּי לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁיִּגְמֹר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּשְׁלֵמוּת, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵשֶׁק כָּזֶה בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִגְמֹר וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וִישַׁבֵּר וִיבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָאֳונָסִים. כִּי כֻּלָּם לֹא בָּאוּ רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק כַּנַּ''ל וּכְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק חָזָק כְּפִי מַעֲלוֹת הַנֶּחְשָׁק כַּנַּ''ל בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִגְמֹר כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּהְיֶה:
יגכַּעַס מַזִּיק לְפַרְנָסָה (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ס''ח) וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא רָחוֹק מֵאֱמֶת, כִּי כְּשֶׁפַּרְנָסָתוֹ דְּחוּקָה נַעֲשֶׂה בִּכְלָל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כַּנַּ''ל וְעַל-יְדֵי-זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִגְמֹר וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַמִּצְווֹת וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת:
ידכְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר וּמְשַׁבֵּר הַכַּעַס עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה וְנִמְשָׁךְ בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עַל יָדוֹ נִתְהַוֶּה וְנִבְרָא כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, וְאָז זוֹכֶה לְפַרְנָסָה וּלְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לַה' לְבַדּוֹ בְּלִי פְּנִיּוֹת בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם חַס וְשָׁלוֹם, וְזוֹכֶה לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפּעַל כָּל הַמִּצְווֹת וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת:
טושַׁבָּת הוּא בְּחִינַת אֱמֶת, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים וְנִתְגַּלֶּה גְּדֻלַּת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים וְעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה וְעַל-יְדֵי-זֶה הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת:

ליקוטי תפילות — התפילה המקבילה

[עַל־פִּי תּוֹרָה ס"ו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ]אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, שַׁלִּיט בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ. רַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתֵן לִי רוּחַ טוֹבָה, רוּחַ נָכוֹן, רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה. זַכֵּנִי לְהַמְשִׁיךְ עָלַי רוּחַ חַיִּים אֲמִתִּיִּים דִּקְדֻשָּׁה מֵהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ.

זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הַגְּדוֹלִים, לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וְלַעֲמֹד לִפְנֵיהֶם לְשָׁרְתָם וּלְשַׁמְּשָׁם וְלַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵיהֶם. וְאֶהְיֶה מְקֻשָּׁר בָּהֶם בֶּאֱמֶת בְּהִתְקַשְּׁרוּת גָּדוֹל בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כְּמוֹ עֲנָפִים בָּאִילָן, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ בְּעַצְמִי כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּכָל עֵת.

וְנִזְכֶּה בָּעֵת שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים לַעֲמֹד אֶצְלָם בְּעֵת יְצִיאַת נִשְׁמָתָם הַקְּדוֹשָׁה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם, וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחָם אֵלֵינוּ:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִקְשֵׁיתִי לִשְׁאוֹל, אֲבָל אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב, וְגִלִּיתָ אָזְנֵינוּ עַל־יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה. עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ עַל כָּל אֵלֶּה, כִּי כְבָר הִבְטַחְתָּנוּ בְּכַמָּה הַבְטָחוֹת שֶׁבְּוַדַּאי תִּגְמוֹר רְצוֹנְךָ וְחֶפְצְךָ עִמָּנוּ לַהֲבִיאֵנוּ לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת וּלְקָרְבֵנוּ אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת כַּאֲשֶׁר נָאֶה לְךָ, לֹא כְּמַעֲשֵׂינוּ וְלֹא כְּמִפְעָלֵינוּ.

עַל כֵּן כָּל עוֹד נַפְשֵׁנוּ וְרוּחֵנוּ בְּקִרְבֵּנוּ, נִשְׁתַּטֵּחַ וְנִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָּל הַצַּדִּיקִים עֲנֵנוּ, וְעָזְרֵנוּ וְזַכֵּנוּ לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִים לַעֲבוֹדַת יְהֹוָה בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם:

וּבְכֵן תְּרַחֵם עָלַי וּתְזַכֵּנִי לֶאֱמֶת בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְתַשְׁפִּיעַ לִי כָּל פַּרְנָסָתִי מִיָּדְךָ הָרְחָבָה וְהַמְּלֵאָה.

וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלַָם, שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לְפַרְנָסָתָם. וְלֹא יִהְיֶה לִי שׁוּם תַּאֲוָה לְשׁוּם כָּבוֹד וְהִתְפָּאֲרוּת וְהִתְנַשְּׂאוּת וַחֲשִׁיבוּת וְהִתְמַנּוּת כְּלָל. רַק כָּל בִּטְחוֹנִי וְשִׂבְרִי וְתִקְוָתִי יִהְיֶה בְּךָ לְבַד, בְּךָ אֶבְטַח וְאֶשָּׁעֵן תָּמִיד כִּי לֹא תַעַזְבֵנִי לְעוֹלָם. וְתִתֶּן לִי כָּל צָרְכֵי פַּרְנָסָתִי וְכָל מַחְסוֹרִי בְּרֶוַח קֹדֶם שֶׁאֶצְטָרֵךְ לָהֶם מִתַּחַת יָדְךָ הַקְּדוֹשָׁה,

וְאַל תַּצְרִיכֵנִי לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. וּתְרַחֵם עַל עָנִי וְאֶבְיוֹן כָּמוֹנִי, הָרָחוֹק מִפַּרְנָסָה כָּמוֹנִי, וְתַעַזְרֵנִי מְהֵרָה חוּשָׁה לְסַלֵּק וּלְשַׁלֵּם כָּל הַהַלְוָאוֹת וְהַחוֹבוֹת שֶׁאֲנִי חַיָּב עַד הֵנָּה. אָבִי רַחוּם צַדִּיק, רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

פְּתַח יָדְךָ לְעָנִי וְאֶבְיוֹן וְדַל כָּמוֹנִי, וּתְמַלֵּא לִי כָּל מַחְסוֹרַי בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. וְתַעַזְרֵנִי מְהֵרָה לְסַלֵּק כָּל הַחוֹבוֹת שֶׁאֲנִי חַיָּב מִכְּבָר, כִּי הִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי הִכְשִׁילוּ כֹחִי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, וְתַצִּילֵנִי מֵעַתָּה מֵחוֹבוֹת וְהַלְוָאוֹת.

רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ וּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי לְטוֹבָה בְּרַחֲמִים, וְתֵן לִי פַּרְנָסָתִי מֵאִתְּךָ בְּרֶוַח וְלֹא בְּצִמְצוּם, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת.

וְאֶזְכֶּה שֶׁתִּהְיֶה כָּל עֲבוֹדָתִי וּתְפִלָּתִי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּלִי שׁוּם שְׁקָרִים וּפְנִיּוֹת כְּלָל, וְלֹא אֲכַוֵּן בְּשׁוּם קוֹל וּתְנוּעָה בִּתְפִלָּתִי בִּשְׁבִיל שׁוּם בֶּן אָדָם חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא אֲחַפֶּה אֶת הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת וְלֹא אַטְעֶה אֶת עַצְמִי חַס וְשָׁלוֹם, רַק אֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל כָּל תְּפִלָּתִי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לְשִׁמְךָ לְבַד כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת וְקָרוֹב לְקוֹרְאָיו בֶּאֱמֶת, קוּמָה בְּעֶזְרָתִי, וְתֵן לִי כֹחַ וּגְבוּרָה וְחָכְמָה וּבִינָה וְשֵׂכֶל וְעֵצָה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל וּלְסַלֵּק מֵעָלַי כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וְכָל הַשְּׁקָרִים וְכָל הַפְּנִיּוֹת הַבָּאִים עַל הַמֹּחַ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה לְבַלְבֵּל אֶת תְּפִלָּתִי חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת עֹצֶם רִבּוּי הַמְּנִיעוֹת בְּלִי שִׁעוּר הַמּוֹנְעִים וּמְעַכְּבִים אֶת תְּפִלָּתִי, וּבִפְרָט כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל בֵּין הָעוֹלָם בְּתוֹךְ בְּנֵי אָדָם הַרְבֵּה, שֶׁאָז נוֹפְלִים עָלַי פְּנִיּוֹת וּשְׁקָרִים הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת וּמַה לִּפְעֹל,

כִּי רְצוֹנִי וְכוֹסְפִי חָזָק מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בִּלְתִּי לַיהֹוָה לְבַדּוֹ. וּמָה אֶעֱשֶׂה וַעֲוֹנוֹתַי גָּרְמוּ שֶׁבָּאִים עָלַי פְּנִיּוֹת וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים וְרַבִּים מְאֹד, וּמְבַלְבְּלִים אֶת תְּפִלָּתִי מְאֹד מְאֹד בְּכַמָּה וְכַמָּה מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבִלְבּוּלִים שׁוֹנִים, אֲשֶׁר עָצְמוּ מִסַּפֵּר. וּבְעַל כָּרְחִי עוֹלִים עַל דַּעְתִּי כַּמָּה וְכַמָּה פְּנִיּוֹת גַּסּוֹת וְדַקּוֹת גְּלוּיוֹת וְנִסְתָּרוֹת, בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת וּבְכַמָּה אֳפַנִּים שׁוֹנִים אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְפוֹרְטָם.

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה מִתְחַדְּשִׁים וּמִתְגַּבְּרִים פְּנִיּוֹת וּבִלְבּוּלִים וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת אֲחֵרוֹת, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל לְבַדִּי בָּאִים עַל דַּעְתִּי פְּנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל בֵּין אֲנָשִׁים רַבִּים וּבִפְרָט בְּעִיר אַחֶרֶת וּבְמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאָז מִתְגַּבְּרִים הַפְּנִיּוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים בְּיוֹתֵר מְאֹד מְאֹד, עַד אֲשֶׁר אֵינִי יָכוֹל לְדַבֵּר אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד בַּתְּפִלָּה כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

חוּס וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלַי וְעָזְרֵנִי וְזַכֵּנִי לֶאֱמֶת גָּמוּר, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה בִּכְלָל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת כְּלָל בְּשׁוּם אֹפֶן וּבְחִינָה בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי שׁוּם רָצוֹן וְתַאֲוָה לֹא לִכְבוֹד בְּנֵי אָדָם וְלֹא לִשְׁבָחָם וְהִתְפָּאֲרוּתָם, וְלֹא לְמָמוֹנָם וְלֹא לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם כְּלָל. וְלֹא אָשִׂים בִּטְחוֹנִי חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם בֶּן אָדָם כְּלָל, רַק אֵדַע וְאַאֲמִין בְּהָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כִּי מִמְּךָ הַכֹּל,

וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל. כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, וּמַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם.

וְאֶזְכֶּה לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה, תֵּצֵא רוּחוֹ יָשׁוּב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו. אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְהֹוָה אֱלֹהָיו. וְנֶאֱמַר,

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהֹוָה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ.

בִּטְחוּ בַיהֹוָה עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ יְהֹוָה צוּר עוֹלָמִים.

וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דּוֹרְשֶׁיךָ יְהֹוָה:

עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי לְבַל אַטְעֶה אֶת עַצְמִי וְלֹא אֲחַפֶּה אֶת הַשֶּׁקֶר בָּאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם כֹּחַ לְהַבַּעַל דָּבָר וְהַקְּלִפּוֹת לְסַבֵּב מְסִבּוֹת בְּדַעְתִּי בִּמְזִמּוֹתֵיהֶם וּבְנִכְלֵיהֶם, וּבְדַרְכֵי הָעַקְמִימִיּוּת שֶׁלָּהֶם, לְהִתְגּוֹלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עַל דַּעְתִּי לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה תְנוּעָה וְהַמְחָאַת כָּף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אוֹ לְהוֹצִיא שׁוּם קוֹל וְדִבּוּר בִּשְׁבִיל אֵיזֶה פְּנִיָּה חַס וְשָׁלוֹם, וּלְהַטְעוֹת אֶת עַצְמִי חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ בֶּאֱמֶת אֲנִי צָרִיךְ לָזֶה.

חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, יְהֹוָה הֱיֵה עוֹזֵר לִי, וַחֲדַל וּמְנַע אוֹתִי מִכָּל מִינֵי פְּנִיּוֹת וּשְׁקָרִים, הֵן מִפְּנִיּוֹת שֶׁל שֶׁקֶר גָּמוּר בִּשְׁבִיל הִתְפָּאֲרוּת בְּנֵי אָדָם מַמָּשׁ אוֹ בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵן מִפְּנִיּוֹת שְׁקָרִים הַמְצֻפִּים בָּאֱמֶת. לֹא אָשִׁית לְנֶגֶד עֵינַי דְּבַר בְּלִיָּעַל עֲשֹׂה סֵטִים שָׂנֵאתִי לֹא יִדְבַּק בִּי. לֵבָב עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי רָע לֹא אֵדָע.

לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.

רַק אֶזְכֶּה שֶׁכָּל כַּוָּנָתִי וּתְנוּעוֹתַי בִּתְפִלָּתִי יִהְיֶה רַק לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל לְבַד בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לֶאֱמֶת שֶׁאַתָּה חָפֵץ בּוֹ. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מֵעַלְמָא דְּאָתֵי לָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיִּתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בְּזֶה הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד לָבוֹא בְּיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לָדוּן בּוֹ אֶת עוֹלָמְךָ, קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא,

כִּי תָבוֹא בְּמִשְׁפָּט עִם כָּל בָּשָׂר, וְאַתָּה עָתִיד לִקַּח דִּין וְחֶשְׁבּוֹן מֵאִתָּנוּ, וְלָדוּן אוֹתָנוּ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט, עַל כָּל דָּבָר גָּדוֹל וְקָטֹן, כִּי אֵין אַתָּה וַתְּרָן כְּלָל, וְאָז לֹא תְּוַתֵּר שׁוּם דָּבָר קָטָן, כִּי הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע,

וְהַכֹּל יִהְיֶה נִזְכָּר לְהָאָדָם אָז. כִּי אַתָּה זוֹכֵר כָּל מַעֲשֵׂי עוֹלָם וּפוֹקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם, לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמוֹת וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִבְּרֵאשִׁית, אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְּבוֹדֶךָ וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ, אַתָּה זוֹכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל וְגַם כָּל הַיְצוּר לֹא נִכְחַד מִמֶּךָּ, הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, כִּי תָבִיא חֹק זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנָפֶשׁ, לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים וַהֲמוֹן בְּרִיּוֹת לְאֵין תַּכְלִית, מֵרֵאשִׁית כָּזֹאת הוֹדָעְתָּ וּמִלְּפָנִים אוֹתָהּ גִּלִּיתָ,

מִי לֹא יִהְיֶה נִפְקַד אָז בַּיּוֹם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא, כִּי גָּדוֹל יוֹם יְהֹוָה וְנוֹרָא מְאֹד מֵאֵין כָּמֹהוּ, וּמִי יְכִילֶנוּ, כִּי זֵכֶר כָּל הַיְצוּר יִהְיֶה נִזְכָּר לְפָנֶיךָ אָז, מַעֲשֵׂה אִישׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ,

אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶךָּ וּבֶן אָדָם יִתְאַמֶּץ בָּךְ, כִּי דוֹרְשֶׁיךָ לְעוֹלָם לֹא יִכָּשֵׁלוּ, וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ, כִּי זֵכֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶיךָ בָּא וְאַתָּה דוֹרֵשׁ מַעֲשֵׂה כֻלָּם.

וְאָז יִרְאוּ הַכֹּל אֶת גְּדֻלַּת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים וְכָל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, אֶת הוֹדָם וְזִיוָם וְתִפְאַרְתָּם וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתָם,

אַשְׁרֵיהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם, מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לָהֶם, עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ.

כִּי עִקָּר גְּדֻלַּת מַעֲלַת תִּפְאֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת, יִרְאוּ אָז בְּיוֹמָא דְדִינָא רַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ.

וְאָז יִתְגַּלֶּה עֶצֶם הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, וּתְשַׁלֵּם לְכָל אֶחָד כְּמִשְׁפָּטוֹ עַל־יְדֵי מִדַּת הָאֱמֶת שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לִסְבֹּל אֶת הָרְשָׁעִים וְאֶת הַשּׂוֹנְאִים וְהָרוֹדְפִים אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל יְרֵאֶיךָ וּתְמִימֶיךָ,

וְאָז יָשׁוּבוּ עַל־יְדֵי־זֶה כָּל בָּאֵי עוֹלָם אֵלֶיךָ וְלַעֲבוֹדָתֶךָ, וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד:

זַכֵּנוּ מָלֵא רַחֲמִים גַּם עַתָּה לְמִדַּת הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת, וְנִזְכֶּה לֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, וְיִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַד שֶׁיִּהְיֶה מַפָּלָה לְהָרְשָׁעִים גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבוֹא עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת, עַד אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ כֻלָּם לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְיִקְרְאוּ כֻלָּם בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, וְיִהְיֶה נִשְׁלַם הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְנִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר מֵעַלְמָא דְאָתֵי לָעוֹלָם הַזֶּה:

וּבְכֵן תְּזַכֵּנוּ וְתַעַזְרֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת נְקֻדּוֹת קְדוֹשׁוֹת לְהַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, וְנִזְכֶּה לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר מִמֵּצַר הַגָּרוֹן, עַד שֶׁנִּזְכֶּה עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר הַשָּׁלֵם לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הָעֲבוֹדוֹת וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת.

כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ עֹצֶם רִבּוּי הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת, וְאֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָנוּ מְנִיעוֹת רַבּוֹת עָלָיו, וּבִפְרָט כְּשֶׁאָנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר גָּדוֹל שֶׁכָּל יַהֲדוּתֵנוּ תָּלוּי בּוֹ, שֶׁהוּא לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְקָרֵב לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, שֶׁאָז מִתְגַּבְּרִים וּמִתְרַבִּים הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים עָלֵינוּ מְאֹד מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, וּמִשְׁתַּטְּחִים וּמַפְסִיקִים בְּפָנֵינוּ מְאֹד, וְאֵין רוֹצִים לְהָנִיחַ אוֹתָנוּ לְהִתְקָרֵב לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת.

אֲבָל כְּבָר הוֹדַעְתָּנוּ כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם מְנִיעָה בָּעוֹלָם כְּלָל, וְכָל הַמְּנִיעוֹת הֵם רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין וְהַגַּעְגּוּעִים יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ. וְכָל מַה שֶּׁהַמְּנִיעוֹת מִתְגַּבְּרִין יוֹתֵר, צְרִיכִין לְהִתְגַבֵּר שֶׁיִּהְיֶה הַחֵשֶׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק יִשָּׁבְרוּ כָּל הַמְּנִיעוֹת, וְיִזְכּוּ לְהַשִּׂיג הַנֶּחְשָׁק הַקָּדוֹשׁ.

וְעַל זֶה בָּאתִי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי, הֶחָפֵץ בְּטוֹבָתֵנוּ, קוּמָה בְּעֶזְרָתֵנוּ וְזַכֵּנוּ לְחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וְלַחֲשֹׁק וְלִכְסֹף לְךָ וְלַעֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה בְּחֵשֶׁק נִמְרָץ וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים בֶּאֱמֶת. וְיִהְיֶה הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין הוֹלְכִים וּמִתְגַּבְּרִים וּמִתְחַזְּקִים בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. עַד שֶׁיִּתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק כְּפִי תֹקֶף הַמְּנִיעוֹת שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְשַׁבְּרָם, עַד שֶׁיִּתְגַבֵּר הַחֵשֶׁק עַל הַמְּנִיעוֹת, וְיִתְבַּטְּלוּ כָּל הַמְּנִיעוֹת מִפְּנֵי הַחֵשֶׁק הֶחָזָק וְהַכִּסּוּפִין הַגְּדוֹלִים.

וְעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת נְקֻדּוֹת קְדוֹשׁוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת לְהַשְׁלִים הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּפִי רְצוֹנְךָ הַטּוֹב וְהַקָּדוֹשׁ.

וְתַעַזְרֵנוּ וּתְזַכֵּנוּ לְחֵשֶׁק וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים וַחֲזָקִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלֹּא נִרְצֶה לִפְטֹר עַצְמֵנוּ עִם טַעֲנַת הָאֹנֶס וְהַמְּנִיעָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, וְלֹא נְקַרֵר אֶת דַּעְתֵּנוּ בְּמַה שֶׁנֶּחְשָׁב כְּאִלּוּ עָשִׂינוּ, מֵאֲחַר שֶׁהָיִינוּ חֲפֵצִים לַעֲשׂוֹת רַק שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אֹנֶס:

אָנָּא יְהֹוָה, עָזְרֵנוּ וְזַכֵּנוּ שֶׁלֹּא נִפְטֹר עַצְמֵנוּ בָּזֶה, כִּי אֵין אָנוּ רוֹצִים לָצֵאת עִם טַעֲנַת הָאֹנֶס שֶׁנֶּחְשָׁב עַל־יְדֵי־זֶה כְּאִלּוּ עָשִׂינוּ, כִּי אֵין אָנוּ חֲפֵצִים לִפְטֹר עַצְמֵנוּ בְּשׁוּם מְנִיעָה וְאֹנֶס, רַק זַכֵּנוּ וְעָזְרֵנוּ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ חֵשֶׁק וְכִסּוּפִין חֲזָקִין כָּאֵלּוּ, שֶׁנִּזְכֶּה עַל יָדָם תָּמִיד לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אַל הַפֹּעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה,

וּבְכָל פַּעַם שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר גָּדוֹל וְקָטָן שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, תִּהְיֶה עִמָּנוּ וְתַעַזְרֵנוּ וּתְזַכֵּנוּ לְחֵשֶׁק וְכִסּוּפִין חֲזָקִים וַחֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם, וְלֹא נַרְפֶּה אֶת הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין וְהַגַּעֲגּוּעִים כְּלָל, רַק נִזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עֵת לְהִתְגַּעְגֵּעַ וְלִכְסֹף וְלַחְשֹׁק וּלְהִשְׁתּוֹקֵק בִּתְשׁוּקָה נִפְלָאָה וּבְחֵשֶׁק נִמְרָץ בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ,

וּכְפִי תֹקֶף הַמְּנִיעָה וְהָאֹנֶס, כֵּן יִתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין יוֹתֵר, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁבָּעוֹלָם, עַד שֶׁנִזְכֶּה לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מַמָּשׁ כָּל חֶפְצֵינוּ בְּעִסְקֵי שָׁמַיִם, וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נִרְצֶה לְהָחֵל בַּעֲבוֹדַת יְהֹוָה, בְּכָל לְבָבֵנוּ נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת בְּפֹעַל מַמָּשׁ כָּל מַה שֶּׁהוּא רְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת:

וְעָזְרֵנוּ וְזַכֵּנוּ וְחָנֵּנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְתִּיק וּלְשַׁכֵּךְ חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְתַעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁנִּזְכֶּה לְשַׁבֵּר מְהֵרָה מִדַּת הַכַּעַס מֵאִתָּנוּ, וְאַל יִחַר אַפֵּנוּ עַל שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, רַק נִזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל וּלְהַמְתִּיק כָּל מִינֵי חֲרוֹן אַף מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל יִשְׂרָאֵל,

וְאַל יֶעְשַׁן אַפְּךָ בָּנוּ, רַק נִזְכֶּה לְבָרֵר וּלְהַמְתִּיק וּלְזַכֵּךְ הֶעָשָׁן שֶׁל הַחֲרוֹן אַף, עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ רוּחַ נַיְחָא, רוּחַ אֲוִירִי, רוּחַ דִּקְדֻשָּׁה.

וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה נִמְשָׁךְ רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ עָלֵינוּ, וְתָבִיא לָנוּ אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וִימַהֵר וְיָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ גְאֻלַּת עוֹלָם. וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה נִמְשָׁךְ עָלֵינוּ חַיּוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, רוּחַ חַיִּים דִּלְעֵלָּא וְרוּחַ חַיִּים דִּלְתַתָּא.

וְתִפְתַּח אֶת יָדְךָ וְתַשְׂבִּיעֵנוּ בִּרְצוֹנְךָ, וּתְחַיֵּינוּ בְּרַחֲמֶיךָ, וְתִתֶּן לָנוּ פַּרְנָסוֹתֵנוּ בְּרֶוַח, קֹדֶם שֶׁנִּצְטָרֵךְ לָהֶם, כִּי עֵינֵינוּ אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, לְךָ לְבַד עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת, חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ,

וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.

וְשָׁמְרֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, מִכָּל מִינֵי פְּגָמִים וַעֲבֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְנִזְכֶּה לְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְלֹא נָבוֹא לִידֵי עֲבֵרָה, שֶׁהֵם, מֵאַיִן בָּאנוּ מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אָנוּ הוֹלְכִים לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אָנוּ עֲתִידִין לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְתִהְיֶה בְּעֶזְרֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה מְהֵרָה לְהִתְחָרֵט וְלָשׁוּב בֶּאֱמֶת עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁעָבַרְנוּ עַד הֵנָּה בְּשׁוֹגֵג וּבְמֵזִיד בְּאֹנֶס וּבְרָצוֹן, בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, בְּכֹחַ וּבְפֹעַל.

עַל הַכֹּל תִּמְחֹל וּתְכַפֵּר וְתִסְלַח לָנוּ חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ, לְמַעַן שִׁמְךָ יְהֹוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵינוּ כִּי רַב הוּא.

וְתִהְיֶה עִמָּנוּ מֵעַתָּה וְתַעַזְרֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לָסוּר מֵרָע, לִבְלִי לַעֲבֹר עוֹד עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל רְצוֹנְךָ אֲפִלּוּ תְנוּעָה קַלָּה, וְתַעַזְרֵנוּ לְקַיֵּם כָּל מִצְוֹתֶיךָ בְּאַהֲבָה, וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁהֵם רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת.

וְעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע וְחַיּוּת חָדָשׁ בְּכָל עֵת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְיִתְחַדְּשׁוּ וְיִתְקַיְּמוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת עַל יָדֵינוּ, עַל־יְדֵי הַחַיּוּת הֶחָדָשׁ שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל עֵת מִשְׁנֵי הַיּוּדִין שֶׁל שְׁנֵי שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם שֵׁם הָעֶצֶם וְשֵׁם הַכִּנּוּי (כָּזֶה: יאהדונהי).

וְנִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים עָלֵינוּ.

לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי. כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר:

אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, עֲשֵׂה לְמַעַן אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר הִתְחִילוּ לְגַלּוֹת אֱלָהוּתְךָ בָּעוֹלָם. וְיָגְעוּ וְטָרְחוּ כָּל יְמֵיהֶם לְהָשִׁיב רַבִּים מֵעָוֹן וּלְקָרֵב כָּל הָעוֹלָם לַעֲבוֹדָתֶךָ, אֲשֶׁר בִּזְכוּתָם בָּחַרְתָּ בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם מִכָּל הָעַמִּים וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְנָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ.

עֲשֵׂה לְמַעֲנָם וּלְמַעַן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָיּוּ אַחֲרֵיהֶם, אֲשֶׁר כֻּלָּם יָגְעוּ וְטָרְחוּ כָּל יְמֵיהֶם וְשָׂמוּ כָּל מְגַמַּת פְּנֵיהֶם לְהָשִׁיב אֵלֶיךָ אֶת בָּנֶיךָ שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מִמְּךָ בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם, לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ וּלְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת, כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת לְבָבָם בֶּאֱמֶת וִיגִיעָתָם וְטִרְחָם וְעָנְיָם וְצָרָתָם וַעֲמָלָם שֶׁסָּבְלוּ כָּל יְמֵיהֶם בִּשְׁבִילֵנוּ:

אָנָּא יְהֹוָה, זוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת, עֲשֵׂה לְמַעֲנָם וּמַלֵּא חֶפְצָם וּרְצוֹנָם, וְעָזְרֵם וְהוֹשִׁיעֵם שֶׁיִּזְכּוּ לִגְמֹר עִמָּנוּ וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כֹּל אֲשֶׁר הִתְחִילוּ וְרָצוּ וְחָשְׁקוּ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ.

לֹא לְמַעֲנֵנוּ כִּי אִם לְמַעַנְךָ וּלְמַעֲנָם עֲשֵׂה מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ מְהֵרָה לְכָל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ מִלְּפָנֶיךָ.

וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע קוֹל תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים,

בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

ביאור הליקוטים

ויהי נא פי שנים ברוחך-סימן ס"ו

[שערים ופתחים לקשרי התורה שבסימן ס"ו ליקוטי א'-ויהי נא פי שנים ברוחך]

פתח הראשון.

הוא הודעת ההודעה אשר יציע לפנינו כדרכו הקדושה, שיש בחינת חרון אף אצל השם יתברך כביכול, ואצל בני אדם, וכשיש חרון אף חס ושלום, הוא בחינת עשן שיוצא מנחיריו וכו', מזיק לפרנסה וכו', כעשן לעינים וכו'. וצריך לשבר וכו' העשן ולבררו, עד שיהיה נעשה ממנו וכו', רוח אוירי וכו', רוח אפינו משיח ה'. וכל זמן שלא בא בחינת זה הרוח אל בחינת הידים, עדיין הוא קודם ההויה וכו', בידך אפקיד רוחי וכו', ואחר כך כשמוציאין מכח אל הפועל, אז הוא גמר הבריאה וכו', ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים [עד כאן לשונו הקדושה בפנים]. ואם נדקדק קצת בדבריו הקדושים האלה, לא נדע ונבין כלל לכאורה, ממה הוא מדבר. כי לכאורה מובן קצת מדברי הסיפור הזה, שסובב בכוונתו על כלליות בריאת העולם, שהוכרחה להשתלשל וליצא ממחשבתו ואלהותו יתברך לסוף המעשה והפועל הנ"ל, ואף על פי כן מבואר ונראה לעיני כל מדבריו ועצותיו שבענין הזה, שהוא מדבר בלשון הוה ועתיד, איך להתנהג ולהוציא גם עתה מכח אל הפועל. אבל מסיבת הסתירה הזאת, נראה ומבואר גם כן, שהוא מדבר מהכלל והפרט יחדיו, כי הם משולבים ואחוזים זה בזה, וכאשר נבאר לקמן מהמובן בפנים:

פתח הב'.

הוא בענין הפרט הנ"ל, שכפי המובן ממה שכתב על אודות חסרון אותיות הדבור, שזה מחמת שאין כל העולם קוראין להשם יתברך עם הדיבור. וכפי שמבואר לקמן מהמובן בפנים, שהדיבור הוא החתך והפתח, שיוצא על ידו שפע וחיות רוח החכמה והמחשבה דלעילא למעשה ופועל הרוח דלתתא. וממאמר הכתוב אשר בידו וכו' שמביא בענין זה, יבואר לנו שנפש כל חי ורוח וכו', נחשב כקומה אחת. [כי כמו שכל אחד ואחד, יהיה בפני עצמו לקומה שלימה, ובמחשבה ודיבור ומעשה הנ"ל, כן יהיו גם כן בכלליות]. והצדיק העולה ברוחו יתברך דלעילא, שהיא במחשבה תחלה המוב"פ, יהיה ליוד שבראש הקומה הזאת, ושאר מאמרי הבריאה [ופועל הרוח דלתתא] שיוצאים משם, נמשכין ומגיעין עד סוף המעשה והקומה שביוד התחתונה. וזה מה שהקדים גם כן בתחלת דבריו הנ"ל וכתב, שיש בחינת חרון אף אצל השם יתברך כביכול ואצל בני אדם:

פתח הג'.

הוא בדבר המאמר חז"ל המוב"פ, כיון שנצרך אדם לבריות וכו', אף על פי שנכלל ונחשב בסוג הזה גם הנצרך לחשיבות וכבוד הבריות ולא בשביל פרנסה כמוב"פ, אבל מהנלמד סתום מן המפורש, שכוונת אדמו"ר ז"ל בכל המקראות ומאמרי חז"ל שמביא להבין משל ומליצה, [וכאשר מרחוק תבין ותביט בזה כל פעם על פי מסלת הקשרים שבהכרך הזה]. יבואר לך גם כאן, שעיקר השתנות פני האמת המוב"פ, הוא על העני והנצרך ליד בשר ודם בשביל פרנסתו כפירוש הפשוט. וכאשר יבואר לך זאת גם מקשרי דבריו הקדושים לענין היזק העשן להפרנסה הנ"ל בפנים, אשר מוהרנ"ת ז"ל בעצמו, הציג שם בין שני חצאי עיגול, נפלאות הקשר הזה [דמסייע גם כן לכל מסילתנו שבהכרך הזה]. וגם כי לפי זה מבואר גם כן, מה שהרכיב ענין ההיזק הזה, באמצעות דבריו הקדושים לענין הכתוב פותח את ידיך ומשביע וכו':

פתח הד'.

הוא הזמן והמקום והציור של הבריאה [שעיקרה הוא גוף האדם], אשר על פי הדוגמא מציור בנין הבית, העולה במחשבה לבנותה בזמן ומקום וציור, בהרצון והטעמים הנפלאים שנמצא בזה לכל אחד, יבואר לנו באלפי אלפים קל חומר עד אין סוף, להבונה העליון יתברך, באותיות ונקודות המאמרות והדברות הנ"ל, אשר מאוד מאוד רבו ועצמו טעמיו ונפלאותיו בכל גבול וגבול, ובכל מספר ומספר, שבפרטיותיהם וכלליותיהם ותמונותיהם ושמותיהם, ועל פי רזי וסודי האותיות והנקודות הנ"ל הנעלמים מאד בשמותיהם ותמונותיהם, וכמובן בפנים בסוד תמונות האלף, ונקודות הפתח בתמונתה [כאות ו'], ובשמה [על שם הפתיחה], וכן נקודת (הקמל"ו) [הקמץ] על שם הקמיצה כמוב"פ:

פתח ה'.

הוא מה שמבואר מדבריו הקדושים על אודות נקודות הכסף והרצון, העולים במחשבת החושב, שבתחלה מוכרח להתגבר מן המיצר ואונס המניעה בהכסף והרצון, לגלותו על פי הדיבור בנקודות ואותיות, ואז יוצא ונגמר על ידי זה גם הפועל והמעשה, ושעל כן תפס זה למשל לכלליות הדיבור והמעשה:

אחר החמשה פתחים האלה הנני להציג לפניך עוד י"א פתחים, והם י"א פליאות שיש להתפלא בדבריו הקדושים.

פתח הפליאה א'.

הוא על הכרח הקדמת [רוח המשיח, בהתלבשות] תערובת העשן אשר יעלה במדת חרון אף והדין לפרטיות וכלליות המחשבה תחלה המוב"פ, [ועיין לקמן בישוב הפליאה הזאת, שתסובב גם על המאמר חז"ל, שמבואר כן משם על אודות הכלליות הנ"ל]:

פתח הפליאה ב'.

הוא בענין התגלות תפארת הצדיק, ומפלת הרשעים המוב"פ. שבתחלה מבואר מדבריו הקדושים, שמזה ומזה יהיה לעתיד התהפכות העמים בשפה ברורה. ואחר כך בדבר המשכת ההארה משם גם עכשיו להתהפכות העמים, לא ישית את עצתו [עצת האמת], רק למפלת הרשעים לבד. [בדבר הפליאה הזאת קצרתי, אך לקמן בתשובתה הוספתי לרמז כפי אריכותה שיש בלבי]:

פתח הפליאה הג'.

הוא בענין העצה הנ"ל בעצמה, שמבואר מדבריו הקדושים שעיקר האמת הוא כשאין האדם נצרך לבריות, ולכאורה מה יעשו הצדיק ותלמידיו בעצמם, אשר גם באומנות תורתם נצרכים ומתפרנסים מידי אחרים, [כדברי ר' שמעון בן יוחאי שהלכה כמותו, רק שאין מורין כן, מפני שהרבה עשו כן ולא עלתה בידם, וכאשר נדבר לקמן בישוב הפליאה הזאת, וכנשמע מדברי מוהרנ"ת ז"ל בעל פה שדיבר לענין זה]:

פתח הפליאה ד'.

הוא באזהרתו שעל עצת האמת הזה [ושלא לפגום בו מרוב קנאות ותאוות הממון והכבוד כמוב"פ], אשר כפי עינינו הרואות, כי רובן בגזל ושקרים והוראות היתר בכמה מיני אמת לחפות ולכסות את השקר, עד שגם הירא קצת את דבר ה', יש שמרוב תאוותו ועניותו, מרמה ומטעה גם את עצמו, לדמות בנפשו שהאמת אתו, ואדמו"ר ז"ל צווח על זה ככרוכיה, וכמבואר מזה גם בשאר ספרי אמת. ועתה מה זאת שהפליא כאן בדרכו הקדושה, לבלי לתפוס בענין זה רק פגם האמת שבתפלה שנצמח על ידי זה:

פתח הפליאה ה'.

הוא מה שמבואר מדבריו הקדושים לענין המסכים המפסיקים בין החושק להנחשק, שהנקודות שמקמץ עד שורק, הם בחינת הרקיעין והמסכים הנ"ל, אשר בתהפכותם יהיו בכל מדרגה לחשוקי כסף, בנקודות הו' והפתח, להתחבר על ידי זה בסוד תמונת האלף המוב"פ. כי תחלת המחשבה תהיה לי"וד הכח שלמעלה, והמעשה והפועל הוא היוד שלמטה, ופתח החרטה והשתוקקות החשק שבתיקון הדיבור יהיו בקו הצנור שנפתח ויוצא על ידו, מהמחשבה [של החושק], להמעשה [של הנחשק] הנ"ל. ואחר כך מבואר מדבריו הקדושים, לענין נקודת הקמץ [העליונה שבכל הנקודות הנ"ל], שהנחשק בעצמו, הוא בסוד נקודת אור הקמץ והסתום הזה:

פתח הפליאה ו'.

הוא במה שלא ישתווה מספר הנקודות רק כמספר מדריגות המניעות והמסכים שהם בבחינת הרקיעין שלמעלה, ולא יהיה נמצא עוד נקודה אחת למדריגת רקיעת הארץ המוב"פ. ובפרט כפי שממילא מובן, שארציות רקיעתה תפריש ותבדיל במניעה עצומה ונשגבה יותר מכולם. ועתה, למה לא יהיה לה מפני זה גם נקודה הנפלאה יותר מכולם:

פתח הפליאה ז'.

הוא גם על עצם ההכרח של המניעות והמסכים הנ"ל מהטעם המוב"פ שיש חשק וחושק וכו', כי מאחר שעינינו הרואות כי לא כל אחד זוכה לשברם [עד שעובר עליהם מה שעובר כידוע], ולכאורה מעיקרא דדינא פירכא, כי מה איכפת לנו ומה נפסיד אם נקבל את הנחשק בלתי התגברות החשק אשר ישתווה למהותו ממש. וגם אם באמת עצם הדבר נחשק ונחמד מאד לרוב הטוב והעונג שנמצא בו, בודאי ובלי ספק יתגבר בהאדם החמדה והחשק [כהכרחתו למהות הנחשק], מצד הטוב והעונג שנמצא בו בעצמו:

פתחהפליאה ח'.

הוא על אודות הארת פי שנים שמקבל התלמיד מפני רבו בהתעלותו למדריגה יתירה. שלכאורה אין שייך כלל לקרוא זאת פי שנים בחייו הקדושים, כי בהסתלקותו לגמרי, שלא נשאר למטה באחדות שני הרוחות האלה רק תלמידו, שייך לומר שהוא היורש ומקבל מאתו פי שנים בכוונת התפלה ועובדות וצדקות כמוב"פ. אבל כל ימי חייו הקדושים, אשר בכל דרגא ודרגא כפי מהות וכמות הרוח דלעילא שהגיע אליו, יתגדל ויתעלה גם הוא בעצמו להיות באחדותם ובשניהם יחדיו במדריגה ובמעלה יתירה, ואיך שייך לכנות אז להתלמיד בשם הכינוי הזה. ואם תאמר, שאף על פי כן שייך גם אז לכנות להתלמיד בשם פי שנים למדריגת הצדיק הקודמת. אבל עוד יש להתפלא, במה שנראה מדבריו הקדושים, שגם בימי חייו ובריאותו הנ"ל, אם יאחר ולא יבא אלא אחר התעלותו באחדות רוחו דלתתא למהות ומדריגת הרוח דלעילא שהגיע אליו עבור התעלותו הזה, לא יקבל עוד הארת פי שנים. כי לכאורה, מאחר שגם אז מקבל באתגליא את פני רבו שבאחדות שני רוחותיו הנ"ל [ולא כאחר מותו והסתלקותו ממש, שלזה בודאי לא חיישינן כידוע]. ולמה לא יתדבק ויתקשר בו על ידי זה גם אז, חיות הרוח דלעילא שנתעלה בו, באופן שיחשב ויתכנה התלמיד גם אז בשם פי שנים כפי מדריגת הצדיק הקודמת כנ"ל:

פתח הפליאה ט'.

הוא בתהפכות הסדר שנמצא ביניהם, כי בתחלה מבואר מדבריו הקדושים, שהרב הוא אשר בכל עת יתרומם ויתנשא בסערת ואחדות שתי הרוחות, לעלות עמהם לעולם המחשבה והכח שלמעלה מהואו, שהוא הרקיע כנ"ל מהמוב"פ, וכמובן מזה גם במקום אחר, [כפי מדת ומשקל הזריחה שהאיר והגיע בו מרוח העליון כמוב"פ], ומשם יוצא ונשתלשל השפע והחיות לעולם המעשה והפועל, שבמקום יוד הרוח דלתתא, ששם נשאר התלמיד גם אחר כך ביניקת השפע והחיות שהגיע אליו בכפלים, מאשר נזדמן לו כמה פעמים לקבל פני רבו בעת עלייתו לשמים בסערה הנ"ל כאליהו המוב"פ. ואחר כך בסוף דבריו הקדושים, נהפך זה הסדר לגמרי, כי משם מבואר שהתלמיד הוא אשר יהיה לחושק בכח המחשבה, להוציאה על ידי אותיות ונקודות הדיבור, אל הפועל ומעשה הנחשק, שבקבלת פני רבו הנ"ל:

פתח הפליאה י'. הוא במה שמבואר מדבריו הקדושים, שהארת הרוח דלעילא שנמשך להמקבלים מאתו, יאריך ויגדיל יותר מדת הזמן שבימי חייהם [ולתלמידיו הדבוקים בו יותר, יוסיף ויאיר בהם עד משנה וכפל בפי שנים ברוחו כמוב"פ]. ולכאורה, כפי העדר יכולת הרוח דלעילא לסבול את העולם הזה, היה צריך בהורדתו [את יניקותיו להמקבלים מאתו], לקצר חס ושלום יותר מדת הזמן שבהם. ואם מדת הזמן [שעל פי רצונו יתברך] גדלה ועצמה יותר מכח וטבע הרוח למשוך את עצמו למעלה, אבל למה ואיך ישתנה ויתהפך עוד להגדיל ולהאריך יותר מדת הזמן:

פתח הפליאה י"א.

הוא על אודות חיסרון אותיות הדיבור וחיסרון הנקודות [שנשתוים חסרונותיהם זה לזה כמוב"פ]. שלכאורה רחוק מאד הענין הזה מהדעת והחוש, כי איך שייך לומר שניחר גרונינו, ואנוסים אנחנו במיצר שבהגרון, מלהוציא את המבטא והדיבור, בהאותיות והנקודות שאנו צריכים לדבר עמהם:

ועתה, על ידי הפתחים האלה, בא נבוא כפי עניות דעתינו, בחדרי הקשרים שבהתורה הזאת, על פי המסלה וההקדמה שבכרך הזה:

חדר א'.

הוא מה שמבואר מדבריו הקדושים, שאף על פי שכל השראת הרוח דלעילא שאצל התלמיד, הוא מאחדותו ודביקותו לרוחו דלתתא. אבל בכל זאת, מוכרח גם בענין הזה בעצמו, להמשיך בחינת החיתוך והפירוד, כי דייקא על ידי זה, יהיה במשנה וכפל שתי רוחות, יודיו וידיו, להתגלות הבריאה והפועל, שבסוף המעשה. ועוד מכל זה יש לבאר, שזה גם שבהיות הצדיק בהתגלות הבריאה שבחייו הקדושים, נחתכים ונתחלקים שני רוחותיו זה למעלה וזה למטה, אף על פי שנתאחדים ונתייחדים בכל פעם להחזרתו לשרשו [קודם הבריאה, שהוא] במדריגת רוחו דלעילא כמוב"פ:

חדר ב'.

הוא מה שמבואר מדבריו הקדושים, שכמו בהסתלקותו לגמרי, נתקבל ונמשך כל השגתו ותורתו, ממה שנתייחד עליו שמו ורוחו ונשמתו דלעילא [חלק אלקותו יתברך שנקרא בשם הצדיק כמבואר מזה במקום אחר, בשם הזוהר הקדוש לענין אברהם וכו']. כן גם בחייו הקדושים, שנמשך גם כן בכל פעם כהארת ההסתלקות ויחוד השם הנ"ל [נח לעילא נח לתתא המוב"פ], מקבל ומשיג על ידי זה דברי תורתו יתברך:

חדר ג'.

הוא מה שיבואר לנו גם בישוב הפליאה השמינית הנ"ל, לפי האחדות והחיתוך הנ"ל והמוב"פ. כי מה שמוכרח התלמיד לכוין שעת עליית הצדיק באחדות והשראת רוחו דלעילא שעליו. הוא מחמת שגם אחר כך, חוזר ונתחתך ונתפרד קצת מאתו, [לבל יתייחד עליו שמו לגמרי], כדי שלא יגרום לו על ידי זה גם ההסתלקות לגמרי כמוב"פ. ועוד אם תחקור ותחפש את כוונתו הקדושה, יבואר לך, שאינו דומה כלל אחדות וחיתוך הרב, לאחדות וחיתוך התלמיד. כי אף על פי שגם מהרב נתחתך ונתפרד בכל פעם רוח שכינתו יתברך. אבל מחמת שבכל זאת, נמשך בכל עת גם בחייו הקדושים מעין ההארות שבהסתלקותו לקודם הבריאה לגמרי, נמשך אצלו יותר על ידי זה בעצמו גם בחייו הקדושים האחדות והדביקות שבין שתי רוחותיו, לבל יהיו נחשבים רק כרוח אחד [שביד ויוד העליונה כמוב"פ]. ולא כן מדריגת התלמיד העומד כנגדו להיות עיקר מקומו ומשכנו בהתגלות הבריאה, ומדריגת הרוח דלתתא, שמחמת זה מתגבר אצלו החיתוך וההתחלקות לפי שנים [בשני רוחות הידים], יותר מבחינת האחדות והדביקות שנתדבקים ונתאחדים גם אצלו כמוב"פ:

חדר ד'.

הוא מה שיבואר לנו לפי כל הנ"ל, שגם זה החתך והפירוד, הוא העומד בין הרב ובין התלמיד. כי התלמיד במדריגתו שלמטה בפעולות הבריאה ועולם הזה [להנהיגם כרצונו כמוב"פ], נחשב בשתי רוחותיו יחדיו למדריגת הרוח דלתתא לבד של הצדיק הנ"ל. והצדיק והרב, הוא שנתעלה עליו במדריגת רוחו דלעילא, שמקבל יותר בכל עת כנ"ל, ולהיות נחתך ונתפרד בכל פעם מהתלמיד גם בחייו הקדושים, לבל יבא ויסע אליו רק ברצוא ושוב, וכאשר נוסיף לבאר בזה לקמן מהמובן בפנים:

חדר ה'.

הוא מה שנראה לעניות דעתי, מעוצם ועומק ביאורי וקשרי דבריו הקדושים מזה לזה, לדלג בהם מענין לענין, ולהפסיק את דברינו הנ"ל, ולשוב וליישב את הפליאה השלישית, שבענין הצדיק ותלמידיו הנ"ל. כי כפי הנראה לעניות דעתי מכותלי וצירופי דבריו הקדושים על אודות הכתוב אשרי וכו', ועל אודות המאמר חז"ל כיון שנצרך אדם לבריות עולם חשך בעדו במניעות וכו', וממה שמבואר מדבריו הקדושים, שאף על פי כן אין שום מניעה שלא יהיה ביכולת לשברה. שעיקר כוונתו הקדושה, הוא לבל ישים האדם את עיני שברו, רק על ה' אלקיו, וכמבואר מדבריו הקדושים גם במקום אחר. שבזה לא יהיה חס ושלום צדיק נעזב ומבקש ונצרך לבריות, על שבאמת אינו נצרך כלל ליד שום בריה ונברא, כי כל הטוב וההנאה שמקבל כל אחד מפרטי הבריאה [אפילו מדומם צומח], אין מקבל ונהנה רק מטוב ידו העליונה יתברך שלמעלה וקודם הבריאה. ועל אשר יבואר לנו, שגם לפי כל זה, לא יהיה כל רצונו ובקשתו ותפלתו, רק באחדות אמתת נועם ונחשק מחשבתו ואלקותו יתברך, שנתצמצמו באותיות דברי המאמרות, להתהוות פרטי הבריאה, השייכים להשלמת נפשו ורוחו דלתתא כנרמז לקמן מהמוב"פ. יבואר לנו לפי זה, גם בישוב הפליאה הרביעית הנ"ל, מה שתפס אזהרתו על בירור האמת בדברי התפלה, על כי זה הוא הדיבור והשפה ברורה המוכרח ליציאת הפועל, [וכמבואר לפי זה מה שלא יהיה שלימות הדיבור רק כשיתפללו ויקראו כולם בשם ה']. כי גם מה שסתם וכתב בדרך כלל, שאי אפשר להוציא אל הפועל כי אם על ידי הדיבור, יש לבאר בזה, מהשתוות חלקי כלליות הקומה שבציור [האדם, עיקר הבריאה] ומקום וזמן הנ"ל מהמוב"פ. כי כן באמת מוכרח ליציאת הפועל, שלא יהיה כל הדיבור שבאריכת חלקי קומת הזמן, רק בקריאה בשם ה' ותפלה והלל [על כל נשימה ונשימה], כמו בכלליות חלקי האדם, לא יהיו עיקר תיקון הדיבור [להוציא אל הפועל מציאות נחשק אחד של עלמא דאתי], רק אם כל נשמה ורוח הנ"ל תהלל ותקרא בשם ה' כמוב"פ:

חדר ו'.

הוא כי השתא דאתית להכי, יבואר לנו לפי כל זה, גם בישוב הפליאה השביעית, על הכרח המניעה להשתוות החשק הנ"ל. כי כפי כל הנ"ל, שעיקר כוונתו הקדושה הוא שיהיה עצם האמת שבתפלה, על נחשק אלהותו יתברך בעצמו שנתלבש בכל פרטי הבריאה, ובפרט בעיקרי דעיקרי קומת האדם והבריאה הנ"ל, שהם הרב ותלמידיו בעצמם, אשר בחבה יתירה נודע ונרגש להם בכל בקשתם וחשקם זה לזה, רק להשם יתברך לבד, השוכן בתוך כל אחד מהם [כבמשכן ציור הבית הנרמז לקמן מהמשל המובא בפנים]. וכבר נודע, שלעוצם העונג והעדן [ו]הנחשק הזה בלי תכלית, הוכרח כביכול לצמצם ולחלק את האור בצמצומי המניעות והרקיעין המפסיקין ומחלקים אותו בשינויי המדריגות המוב"פ, ומלבד מה שעל ידם ישתווה בכל דרגא כלי החשק והאתערותא דלתתא כפי כמות אור הנחשק שנמצא בהמדריגה הזאת, עוד מוכרח בכל מדריגה שיתקדם החשק על ידי המניעה בעצמה, קודם שבאים ונכנסים כלל לטרקלין הנחשק שבה, על שאין אופן כלל לקבל ולבוא בהרגשת העונג הזה בלי הכלים האלה:

חדר ז'.

הוא מה שנבוא מכל הנ"ל גם לישוב הפליאה השנית הנ"ל, מה שנראה לכאורה שאינו מדבר רק ממפלת הרשעים שמוכרח להמשיך גם עכשיו, [ומה שביכולת להמשיך ההארה הזאת גם עכשיו]. כי מדבריו הקדושים על פי המאמר חז"ל והמוב"פ עולם חשך וכו' [שנבאר בחדר ח' שאחרי זה], וכפי המסלה העולה בקשרי דבריו הקדושים, נראה לפי עניות דעתי, שמה שמתגברים בעצם האמת [שהוא פני יעקב שקראו הקדוש ברוך הוא כאל כמוב"פ], זה זה הוא מתפארת פני א'ל'- י'ה'ו'-ה'-נביא, והרב הנ"ל, שנתגלה באמיתתו ליום הדין הגדול והנורא המוב"פ. וגם לפי הקשר [והכללים הנ"ל בהקדמה], יבואר לנו שזה לעומת זה חלקי נפשות הרשעים והרחוקים לגמרי, הן הן מעצמות חלקי הרע, ומניעות השקר החופה ומכסה על פני האמת ליעקב הנ"ל. ועוד [לפי הכללים הנ"ל בהקדמה] יבואר לנו, שעל זה בעצמו כל התפלה [והתהלים], להכניע ולבטל את האויבים והרשעים האלה, כי הם העומדים בראשית כל הגוים והעמים, [והרחוקים הנמצאים גם בנפשות ישראל בעצמם], לצרף גם אותם בכלל המניעות מאותיות התפלה, כמובן ומבואר ממה שזה לעומת זה, אחר המחיה והמפלה של עיקרי הרשעים הנ"ל, נהפכים כל שאר העמים והרחוקים בעצמם לבירור אמיתת השפה והדיבור [כהתהפכות מניעות הרקיעין לנקודות ואותיות דברי התפלה] והקריאה בשם ה' כמוב"פ, כי גם כל עיכוב התיקון בכלליות [לקבלת שכר מצוה בהאי עלמא, שאי אפשר] עד לעתיד בבוא רוח אפינו המוב"פ, הוא מחמת שאין שום אופן לקבלת עונג הנחשק שבפניו הקדושים, עד שיתקדמו וישובו ויפתחו כלי המניעה ורקיע הואו, עד שתתהפך היא בעצמה לפתח [והשפעת האור], שעל ידו דייקא נתייחדים הכח והפועל כיחוד ואחדות האלף המוב"פ. על שבכלי המדות [וגבולי הציור ומקום וזמן שבה] בעצמם, נכנסים בפתח האולם הבית הנרמז לקמן מהמוב"פ. והבן היטב דברים אלו לעובדא ולמעשה, כי לית מילתא דא תליא אלא בתיובתא, ובהשלמת התיקונים בפרטיות, להמשיך על עצמו עצם האמת מסוף התיקון שלעתיד, לשבירת ומפלת שינויי השקר החופים ומסבבים על זה, יהיה נצמח גם בכלליות שבירת והכנעת הרשעים והדוברי שקרים החופים ומעלימים כעת לגמרי פני אמתת הצדיק והרב, הנכלל בפני השם יתברך בעצמו כנ"ל מהמוב"פ. כי אף על פי שלא יכונו לנגד עיניו, ואין ביכלתו לסבול אותם כלל, אבל כביכול הוא אסור בזיקים עד גמר התיקון שבכלי הקומה הכלליות, שכל תיקונה והתהוותה הוא דייקא ממניעות הרשעים והדוברי שקרים האלה:

חדר ח'.

הוא מה שיבואר לך לפי כל הנ"ל, גם מה שדקדק כאן בלשונו הקדושה לענין המניעות מלהתקרב לצדיקים, שיש נקודת האמת בין הצדיקים. כי זה זה נקודת האמת שבתפלה הנ"ל, אשר המניעות והמסכים מבדילים ומפסיקים בפניות, וכמובן ומבואר צירופי המניעות זה לזה, מהמאמר חז"ל הנ"ל עולם חשך בעדו וכו':

גם כפי המוב"פ שהמשכת הדיבור בשפת האמת שבעולם הבא לתוך עולם הזה [שבו מניעת הרשעים הנ"ל], הוא בבחינת המשכת הדיבור של שבת לחול ימי הואו [שהוא כלליות המניעות כנ"ל]. יבואר לנו [מה ששמעתי בעל פה מאבי ששמע ממוהרנ"ת ז"ל], שתפס מקודם לדוגמא מהמניעה הנזדמנת בדרך כשנוסעים לשבות בביתו בשבת. כי אף על פי שאחר ירידת והתאחדות הנשמה דלעילא לנפש וחיות הגוף דלתתא, על ידי אמצעות התגלות רוח הדיבור והשפה ברורה המוב"פ, מוכרח גם אחר כך לחתוך ולהבדיל ימי הואו מנשמת השבת, [כי כמו שכל האחדות הוא מצד השבת ורוח הרב דלעילא, כן גם להיפוך, כל ההבדלה והחתך הוא מצד הואו בעצמה כנ"ל]. אבל מתוספות הרצון שעל ידי האבידה ומניעת הואו הזאת [כיון ששבת וכו'], נמשך על ידי זה פני א'ל'-י'ה'ו'-ה' [נביא וכו'] ביצירה כמוב"פ. כי מהתגלות הרצון, ברוח הדיבור והתפלה שבכל ימי הואו הנ"ל, נמשך ביתר שאת אור השבת השני [שאלמלא שמרו וכו']:

חדר ט'.

הוא כפי הנרמז לקמן מהמוב"פ, שאף על פי שהרשעים יהיו גם בחייהם כמתים ממש מרוב חיתוך נפש וחיות גופניותם מהנשמה והרוח דלעילא המוב"פ. אבל מעוצם חיבור הדיבור [שהוא התגלות הרוח] לתווך ולהמשיך בהעלם נפלא גם על הרחוקים הנ"ל, איזה חיות מהנשמה והמחשבה [ששם עליית הצדיק והרב הנ"ל], דופק בכל עת גם בהם פתח החרטה המוב"פ, ואם מתגברים ברשעתם עד שנחתך ונעקר מהם לגמרי קול דודי הדופק בפתח החרטות האלה, מוכרחים מיד להיות נאבדים ומתים לגמרי כמובא מזה גם במקום אחר, [גם עיין בפתח ב' הנ"ל]. ויש לבאר מדבריו הקדושים, שזה לעומת זה, נפש וחיות גוף הצדיק הנ"ל, אף על פי שמקלקולי שאר חלקי קומה הכלליות הנ"ל, אין שום אופן גם אליו לחבר לנצח אחדות הנשמה בחתך הגוף כבעלמא דאתי המוב"פ, כי בהתעלותו בכל עת במדריגותיו הנ"ל, יש שיתגבר ברצונו שברצונות להשגת ורוח לעילא דלעילא, עד שגם זכות ובירור נעלי גופו הקדוש מוכרח להשיל ולהפשיט לגמרי [מעטיו של נחש הנרמז לקמן מהמוב"פ]. אבל בכל זאת, לא ידע איש, ואין שום תפיסא כלל בקבורת והסתלקות מבחר האמת ברעוא דרעוין הנ"ל, כי אז דייקא יוסיפו עצמותיו [ברשימת הנפש שנשאר בהם] להתחבר ולהתאחד יותר בחיי נשמתו ורוחו דלעילא כנ"ל מהמוב"פ, [שמחמת זה יש לקבל על כל פנים פני ביתו וציונו הקדוש בכל פעם, וגם היום יש שמכוונים את השעה וכו'], ופרי ענפיו אשר דר באילנו משנה לשנה, לבל ימיש מהרגשת עליותיו וירידותיו המוב"פ, נ'ת'ן יתן ויגלה על ידו בכפלים וכפלי כפלים מראה וריח וטעם הנחשק והנחמד שבו. שלפי זה תבין מרחוק, גם בישוב הפליאה התשיעית [שבסתירת סדר כח החושק ופועל הנחשק] הנ"ל, כי כמו שהתלמיד יהיה בכח החושק לבא בנחשק הרב, כן גם להיפוך יהיה גם הרב בכח החושק לפרי התלמיד והבן שנחשב לנחשק אצלו, כי הוא הפועל וסוף המעשה העולה תחלה בחשק ומחשבת הרב והאב, הנכלל ונתאחד יותר באחדותו יתברך בעצמו כנ"ל מהמוב"פ. ולהורדת הפרנסה והדעת היוצא ויורד מכח הרב לפועל התלמיד, מוכרח לזה כלי החשק וההתעוררות שלמטה כידוע. כי חיות התלמיד העומד כנגדו בתהפכות הסדר הזה, מוכרח שיהיה רצוא ברצונו ובקשתו מתתא לעילא לנסוע ולבא אליו. ושוב אחר כך מעילא לתתא בקבלת והמשכת שפע יניקתו מעץ החיים והדעת הזה, ואכל וחי לעולם:

חדר י'.

הוא מה שמעוצם וקשרי דבריו הקדושים וביאוריהם הנכללים בהם, הנני לדלג מכל זה ולשוב וליישב את הפליאה החמישית, בדבר הנחשק הקמיץ והסתום הנ"ל, שמכנה וקורא בשם הזה לעצם נקודת הרקיע, המונע ומבדיל בפניו. כי מלבד מה שנראה לעניות דעתי מכותלי דבריו הקדושים בדבר התעלות והתפשטות הרקיעין והמניעות [כפי מעלת הנחשקים], למנוע ולהעלים [ולקמוץ] בכל פעם יותר את האור, שזה מה שכתב ומסיים, עד שיש נחשק קמיץ וסתום מאד. כי המובן מזה, שכוונתו הקדושה הוא [כמבואר במקום אחר], שמניעת והעדר הדעת והשגת [היוד, שבראש וכתר הרב] הקמץ הזה, הוא הוא גם מעצם הדעת הסתום והקמץ הזה. וכאשר תבין מזה גם מהמבואר לעיל, מה שהמניעה וקו האמצעי הזה, הוא בסוד הכלים וגבולי הואו [בציור ומקום וזמן], היוצא ונתהווה מתחלת המחשבה שביוד העליונה והקמץ הנ"ל. עוד לולא דמיסתפינא מלדבר בדברים סתומים וקמוצים כאלה, הייתי מבאר לפי עניות דעתי, שגם מאגודת היוד לתמונת נקודת הפתח [שבחשק המניעה], וכפי תהפכות סדר תמונת האלף בפועל וכוח הדר פרי התלמיד, שבו עיקר נחשק אלהותו יתברך במשנה וכפל, לפני תמונת אלופו ורבו העומד כנגדו כנ"ל. וגם לסיבת החתך שבאמצעות הקו [והכותל אחד שבשניהם כידוע ], נחתך וננסר מאתו, לבל יבוא ויסע אליו רק ברצוא ושוב כנ"ל. יש לבאר לפי זה, גם סוד תמונת הקמץ בנקודת היוד, וקו הפתח האגוד בה למעלה. וגם אגב אורחא יש לבאר [כפי סדר הידוע של הנקודות קמץ פתח צירי וכו'], מעליית כפילות יוד התלמיד [בפי שנים כתמונת צירי וציור ה'ב'י'ת' המוב"פ]. גם באחדות אלף ה'א'ב' והרב הנ"ל, מאגודת ואו, רקיע השמים, לאחדות נקודות ספירת הג' רקיעין הראשונים, וכלי נסירת רוח התלמיד, העומד כנגדו בנפש הגופני [והארצי] כנ"ל, תבין מרחוק, גם בדבר הכתוב המוב"פ אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים:

חדר י"א.

מה שנראה לעניות דעתי על אודות הפליאה א' הנ"ל, בהכרח תערובות הקטרוגים ומדת הדין והעשן אשר באפו יעלה בראשית המשכת רוח [האדם שבכלליות קומת] הבריאה, ובראשית המשכת רוחו דלעילא שבמחשבתו והשגת תורתו [שהיה ושיהיה לעלמא דאתי, כאשר נרמז על זה לקמן בחדר עיין שם]. כי כל זה, הוא בהכרח כלי המניעות הנ"ל, בתערובות אמת ושקר הנצרך לבריות כמוב"פ. אשר לסיבת ה'ח'ש'ק'י'ם', ישית את סתרו וקמיצתו, בחשכת עבי ש'ח'ק'י'ם', ורקיעי הקטרוגים, ומניעות העליונות, שגם מהם בעצמם נשתלשלים ויוצאים כל כדורי וגלגלי רקיעי הארץ והשמים בכוכבים ומזלות המחייבים בטבעם בכל יום להתגברות רשע היצר, גם בחייהם למתים ושוכבי קבר נחשבו כנ"ל מהמוב"פ. וכאשר נגזרו ונחתכו ונשתלשלו מקו החתך דקדושה, שהוא במניעות העשן ואש חרון אפו כנ"ל מהמוב"פ, כן גם באש וחיתוך [חרבו הקשה] יעלה באפו ביום הדין, לכלות ולהאבידם על ידי זה בעצמו כנ"ל מהמוב"פ, וכמובן מזה גם במקום אחר :

חדר י"ב.

הוא מה שנשוב מכל זה לישוב הפליאה השישית הנ"ל, אשר כתבנו בדבר מניעת רקיעת הארץ במסך מעשי וגשמי שאין יותר מאתו, ואיה רוח וכסף נקודתה, אשר נכלה ונחסר עוד ממספר הנקודות הנמצאות במוצאות כלי הדיבור [שהוכנו לזה מתחלת הבריאה כמוב"פ]. אבל מרחוק תבין ותשכיל כשתחפש ותחקור בדבר המניעות האלה, אשר מתחלתם ועד סופם לא המציאם הבורא יתברך רק בשביל נקודת הכסף והחשק שיתהוה מהם כמוב"פ. ואף על פי כן יש להתפלא בהם כפליאתינו הנ"ל [בדבר השמים והארץ אשר יהיו בבחינתם], כי הלא כבר נודע לכל, ומבואר כל פעם בדבריו הקדושים, שהעיקר שבכל המניעות הוא מניעת המוח, כי היא העצומה והנשגבה יותר מכולם. ואף על פי כן, זה לבד כל עצם גדולתה, מה שעל ידה נחסר (ל)[ו]נעדר לגמרי, נקודת הכסף והחשק דקדושה. כי גם מכבידת וערלת לב כל אחד לפנות את ערפו לגמרי מניצוצי אור האמת המתנוצצים לו מרחוק, מתחדש ומתגבר בו בכל עת ועת התאוות והחשקים שבתכלית ההיפוך מהחשקים דקדושה, כי גם בהם נמצא כמה מדריגות עצומות ושונות זה מזה. וכמו שבקדושה כל בחינה כלולה מכל הבחינות, והראש לכל החשקים והנחשקים הוא החשק והרצון שברצונות, לנחשק נועם אלהותו ומחשבתו והשגתו יתברך, שבאור הקמץ והנסתר כנ"ל, אשר לשמו ולזכרו לבד תתאוה נפש המשכיל האמיתי. כן גם להיפך, ברע המניעות, שהראש והעיקר שבהם, הוא מניעת המוח והמחשבה ויצר לב האדם בתכלית ההיפך והחשקים דסטרא אחרא, וגם היא כלולה במספר שאר המדריגות דסטרא אחרא העומדים זה לעומת זה. שלפי כל זה מבואר גם כן, שהראש והראשון לכולם, הוא הדוגמא מנועם הלחם סתרים אשר הציג כנגד זה, והוא עיקר מניעת רקיעת יסוד הארץ [זה הגוף] הנ"ל, שנחתך וננסר ויוצא לגמרי מכלל שאר הרקיעין והמניעות [כנ"ל בחדר י']. כי בשאר מניעות הרקיע, אף על פי שנאצלים ויורדים מעצם קמיצת נחשק יוד העליונה שבאלהותו ומחשבתו יתברך, עדיין נשאר בהם גם כן איזה קשר ואגודה להיות גם הם נכללים בסוד קמיצתו. שלפי זה מבואר גם כן, שאף על פי שגם הם מתפשטים כל אחד בפני הנחשק השייך לו, כפי מהות וכמות אור עצם נחשק הקמץ העליון בעצמו שנשתלשל בו. אבל על ידי קשריהם ואגודתם, קל ונקל יותר להפוך אותם לנקודת פתחי החשקים, מהקדמת פתח קומץ ידו יתברך העליונה הנ"ל, להשביע ולהשפיע לכל חי רצון וחשק וכסף באיזה הארה וזריחה בעלמה על כל פנים, וכמובן ממשל הקטן המוב"פ, שדייקא על ידי שמקדימין להזריח ולהראות לו דבר הנחמד, רק שאחר כך חוטפין אותו מידו וקומצין ומחביאין אותו בפניו ורץ אחר זה בנקודת פתח הנ"ל. שלפי זה יבואר לנו, מה שלא נמצא באתגליא, יותר מט' נקודות ורקיעין. אבל עוד מרחוק תבין לפי הנ"ל בחדר ו' וחדר י"א, שגם מקשר אגודתו הזאת, עדיין לא נשלם על ידם תכלית תחלת מחשבתו יתברך להוציא ולהפליא פועל הנברא, בהתהוות כלי הרצון וההתעוררות מצד רוחו דלתתא בעצמו, על ידי תוקף החיתוך והמניעה שבמדת הדין הנ"ל, שמשם נשתלשל גם בפרטיות, תחלת מחשבת כל אחד בתכלית הקטנות ומניעת הדעת והמוח, בירידתו לארציות הגוף, [ועל ידי התאוה הנ"ל, שנאחז בה רע החטא גם בהיתר, מפגם אדם הראשון כידוע]. וגם בגידולו והשלמת [שנת י"ג] בחלקי הזמן הנ"ל, שנשתתף ומגיע לו זריחת יצר טוב הנ"ל מאור י"ד הנ"ל שבמצוות תורתו יתברך [כנרמז לעיל מהמוב"פ], שזולת השיתוף והעזר הזה לא היה העולם מתקיים כלל, אבל מחמת שבכל זאת עצם היצר שבגוף האדם נמשך כבהמה בדמיונה הנ"ל, כי עוד גם בפרטיות כל עת ויום מתחדשים ומתגברים סתרי חושך המניעה [וקרי התאוה] הנ"ל, רבים ועצומים הם כל המתים ושוכני קבר בחייהם הנ"ל. כי גם מעוצם תהפכות רקיע [קבר הארץ] הזה, מתאוות וחמדת מחשבתו ואלהותו יתברך כנ"ל, יסור ויתור לב האדם על ידי זה בעצמו גם בספיקות וכפירות לגמרי חס ושלום, עד שלא ישובון כל באיה, [כמשל ומליצת שלמה הנרמז לקמן מהמוב"פ]. כי גם אם נתבטל יצר העבודה זרה שהיה בדורות הקודמין, אבל כדוגמתו גם יצר הכפירות והמניעות המח הנ"ל, הוא היוצא ונשתלשל זה לעומת זה דייקא מיחוד ציור בית הפנימי והעליון שבנקודת רקיעת הארץ הנ"ל. ועיקר התיקון, הוא על ידי מבחר הבית [כמשה ואהרן כהניו], הזוכה ומזכך את עצמו, לבל יהיה נשאר בו גם רוח כל שהוא מהתאוה הזאת. ומלבד מה שנתעורר מאליו ומעצמו גם בקטנות ותחלת מחשבתו ומוחו [טרם יגיע אליו מלמעלה הסעד ויצר הטוב לתמכו], עוד מתגבר בתיקוניו ונפלאותיו עד חלקי עקבות [רוח משיחו שבקומה] הכלליות הנ"ל, ולזכך ולטהר גם אותם על ידי שרשם הנ"ל עצמם, שנשתלשלו משם. כי ביום ה'י'ו'ד' הזה, יכפר ויטהר ויתקן ויהפך כל חתך וכרת העריות הנ"ל, לעוצם כניסתו ויציאתו בכל פעם [מחוץ לפנים ומפנים לחוץ] מתחתיות יוד יום הקמץ והכסא והמיעוט כהעדר וכריתות הנקודה לגמרי הנ"ל, לקבלת אחדות פני הכתר וקמץ בפנים מפרוכת המסך והמניעה העשירית הנ"ל, אשר כל אדם לא יהיה שם [ואפילו הוא בעצמו כידוע], לעוצם הביטול לגמרי המוכרח לזה, מאחר שאף על פי כן קמץ ונמנע ונעדר מהדעת והמוח לגמרי השגתו יתברך העליונה הזאת. רק לעוצם נשגבות ורוממות הפתיחה, ופתח החרטה, ותשוקת הדיבור והבקשה והתפלה הנ"ל, יחתור ויפליא [בפלא אלף הנ"ל], להתעלות בזה מתחת כבוד כסאו וקמיצתו בעצמו, באחדות נפלא ונורא דלית מחשבה תפיסה בזה כלל, וכמובן מרחוק מסוד מעשה החסיד המוב"פ, אשר בלילה וחושך ראשית השנה והבריאה הנ"ל, הקניטתו חרון האף, מהיורדים ונחתכים מאתו הנ"ל, להיות נכרת ונעקר לגמרי מהרצון דקדושה כנ"ל. ואף על פי כן בעוצם כחו ונפלאותיו מוריד את עצמו ודופק להם גם בבית קברותיהם הנ"ל, להשמיע לה[ם] תוכחה על ידי זה בעצמו [כמובן מזה במקום אחר], ולהודיע ולרמז להם בתוקף ועוצם הסכנה שבמניעות ומבוכת דיעותיהם הנ"ל, להיות אובד ונשרף לנצח חס ושלום כנ"ל מהמוב"פ, עד שגם בהם ישים כל אחד עם לבבו, שאין מניעות שלא ביכולת לשברה, ודייקא בתוקף רקיעת הארץ הנ"ל שנסתכנתי וירדתי בעונותי, א'ר'ץ' וארצה ואכסוף ואבקש בבקשה וצעקה עד כלות הנפש, כצעקת ענין הכתוב המוב"פ נחשבתי עם יורדי בור, וכמו חללים שוכבי קבר וכו', והמה מידך נגזרו כנ"ל, עד שיזכה לעתיד, לבוא גם לפני ולפנים מפרוכת המסך ומניעת ספיקות מוחו בהתערובות הרחוקים והנמשלים כבהמות הנ"ל. כי עצם אמתת משפט פני אלהותו יתברך בעצמו, שיתעלה על ידו, יהיה נדחה ונופל ממילא כל הרע והרשע גמור בבהמיות תאותו וכפירתו הנ"ל, באופן שיתעלה לה' הנשאר בהם, להפוך גם אותו וקדושת בירור שפתיו שבשבת שבתון הנרמז לעיל מהמוב"פ:

חדר י"ג.

כי גם עוד תבין מרחוק לפי כל הנ"ל, לענין תהפוכות העמים בכלליות המוב"פ, יסובב גם בפרטיות נפשות ישראל בעצמם. וגם הבלתי מתאוים וכופרים חס ושלום לגרום את מסירות נפשו והסתלקותו לגמרי הנ"ל, אבל גם מהם רבים הגורמים לזה ממילא, על ידי מסירת שמו המוב"פ שגורמים על ידי מחלקותם וחיתוכם מאתו הנ"ל. ובענין זה נלכדים גדולי גדולים [כמובן מזה במקום אחר ], עד שגם הם [ברבוי ומספר יוד התחתונה שבהם כנ"ל], מוכרחים לסבול בכל דור, עונשים קשים ומרים, על שגרמו זאת. ואף על פי כן אלקים חשבה לטובה, כי גם לפי תהפוכות הסדר הנ"ל, יש לבאר ולהשכיל מרחוק, שהוא לבד זוכה לירושת פי שנים שבנחלת רקיעת הארץ הנ"ל, ובתעלומת הסתלקות [קבורת עצמותיו] ברצון שברצונות הנ"ל, יוציא גם אותם בשפע וביזת נקודת הכסף והרצון, מפתח יד קמיצתו הנפלא הנ"ל. כי גם אם הם חשבו לרעה בהתהפכותם וחיתוכם מאתו, וגרמו גם אליו ירידתו בנסיון מצר הגרון הנ"ל והמוב"פ בכפלי כפלים, אבל הוא כמשל העץ המוב"פ, דייקא בירידתו [ומסירת שמו שבמחלוקת הנ"ל והמוב"פ] והתייבשות גופו שבהסתלקותו לגמרי חס ושלום, י'ו'ס'ף ויתעלה במדריגתו שבראש הקומה שעליהם כנ"ל, וכן מדור לדור. כי גם מול בית פעור התאווה והכפירות הנ"ל, סתום וקמוץ קבורתו והסתלקותו ברצון שברצונות הנ"ל, והיפך סדר האלף [בעליונים למטה ותחתונים למעלה] כתמונתה האמיתי והנפלא ב'פ'ל'א העליון הנ"ל, ויום המיתה ונחמת הגאולה והשפעת הכסף הנ"ל כהלולא דיום החופה וכפרת העוונות הנ"ל יחשב לו, וכמאור הקטן הנרמז לעיל, שדייקא ביום הכסה ותכלית הירידה, ישוב ויתמלא עד שלימות ואות (יום) יום הכיפורים, שבעצם שם המוח והמחשבה תחלה המוב"פ:

חדר י"ד.

שכפי היוצא לנו מכל הנ"ל, תשמע ותבין מרחוק בנועם קול דבריו הקדושים היוצא מאתו בשיר פשוט כפול וכו' [כמובא קצת מזה בהקדמתי עיין שם], כי לא זה בלבד שנגלה לעיני כל בדבריו הקדושים, שלהוציא אל הפועל מוכרח שלימות הדיבור [שפה ברורה] באותיות ונקודות. ולשלימות האותיות מוכרח התהפכות העמים. והתהפכות העמים הוא מפני האמת שנתגלה לעיניהם [ושבתם וראיתם וכו']. כי עוד צפון וטמון תחת לשונו הקדושה טעמים נפלאים בכפלים לתושיית דבריו הקדושים, כי מתהפוכות חושך מניעות תערובות השקרים, ולהתגלות דברי הבקשה והרצון בשפת האמת הברור הנ"ל, יהיו גם על ידי זה בעצמו תהפוכות העמים והרחוקים [המונעים מאותיות הדיבור כמוב"פ], להיותם גם הם בעצמם בכלל התלמידים והמתקרבים, העוסקים בהתגלות הרצון שעל ידי הדיבור והתפלה והקריאה בשם ה' כמוב"פ. וזה האמת הנ"ל שמוכרח למפלת ושבירת האויבים והרע לגמרי שבכלל ובפרט, הוא ההארה שנמשכת לזה גם עכשיו על ידי התשובה הנ"ל מקץ וסוף המעשה ופועל נחשק הרב שלעתיד, שעוסקים עבורו בהתגלות הרצון והדבור הזה, ולהיות ביכולת על ידי ההארה הזאת בעצמה, לבוא ולהגיע בשלימות להפועל והנחשק הזה, כי הוא התיקון של עלמא דאתי, אשר נזכה לזה על ידי רוח אפינו משיח ה' שיצא מגזעו וענפיו הנ"ל:

חדר ט"ו.

הוא מה שמכל הנ"ל יבואר לנו גם בישוב הפליאה העשירית הנ"ל, מה שנתהפך הארת הרוח דלעילא להנפשות הבאים אליו להגדיל ולהאריך ימי חייהם שבעולם הזה, כי על פי הקשר הנרמז לעיל, שהעדר יכולת הרוח דלעילא לסבול את העולם הזה, זה ענין חרון האף ומדת הדין העולה בתחלת המחשבה וראשית הבריאה. ולהיפך המתקת העשן [ובירורו] במדת הרחמים, יתייחס להרוח דלתתא שבעצם הבריאה. ואם באמת יהיה מדריגת מדת הדין שלמעלה מאתו באור האחדות ועדן ועונג השבת שכולו טוב וארוך למעלה ממיצר הזמן לגמרי כנ"ל מהמוב"פ, אבל מחמת שדייקא מעוצם הטוב והרחמים רבים וגדולים [בלי שום מיצר כלל] לאין סוף כנ"ל, אין שום אופן לקבל זאת, כי אם כשמשלימים בתחילה לזה בעצמו כלי הזמן וימי המעשה ידי המצוה, בנסיוני צמצומי המניעות [המרחקים מזה לתכלית ההיפך], ישית את סתרי טובו ותורתו, באש ותערובות העשן שבחשך ערפל מניעות הדין הנ"ל, בכל פעם יותר. כי גם נסיון מניעה העשירית הזאת, כלולה מעשר וכו'. וקודם שמגיע השלמת הזמן להתלמידים, אין מקבלים את האור הזה לגמרי, עד שיעמדו עדיין בתהפוכות הסדר הנ"ל, להיות אחדות הסתלקותו בעצמו חותך להם חיים בשם החתך הנ"ל. ואם גם הצדיק המוסר על זה בכל פעם את נפשו ורוחו דלתתא [כעין הסתלקותו ממש כמוב"פ], שכך ויעקוד על ידי זה במדת הרחמים והאהבה שבו, להפוך למהותו לגלות על ידי זה גם מדת הרחמים רבים וגדולים שבתוקף מדת היראה והדין בעצמו שברוחו דלעילא ולמעלה מהזמן באורך הנצחי הנ"ל, עד שמגודל האחדות תוסיף ותאריך יותר למדריגת הזמן שבימי חייו וחיי תולדותיו ותלמידיו כנ"ל. אבל מחמת שכל מציאותו לרוחו יתברך דלעילא, הוא דווקא בתלמידיו ותולדותיו הנ"ל, והם מעוצם מבוכותיהם ומותעותיהם וקלקוליהם, [שמיום הקלקול הראשון והלאה, והעיקר ממחלקותם וחיתוכם מאתו], יתגבר כל כך מדת הדין והחימה במניעות המוח וספיקות עצומות למי לקרב ולתקן ולמי לרחק ולדחות ולהאביד, כתערובת טפי עשו שבתולדותיו הנ"ל, מוכרח בנסיון היו"ד [בפרטיות ובכלליות, כמו עשרה הרוגי מלכות], לייחד ולהוריד את עצמו במיתת הנחתכים מאתו לגמרי כנ"ל [ואז מגודל היחוד והקשר אחדות הזמן ללמעלה מהזמן, שהוא אחדות ושיתוף הדין ברחמים כנ"ל], נמתק ונתברר אש המשפט, ותערובות העשן והספקות למי לדחות לגמרי [כי רבים אשר המית במותו וכו'], עד שעל ידי זה בעצמו, יהיה ביכלתו לסבול את הנשארים, ולהתהפך ולהתגלות עליהם ברחמיו הרבים [ורצונו שברצונות] הנ"ל, ולהוריד להם על ידי זה בירורי תערובות השגתו ותורתו באורך ימים בימינה, מלמעלה מהזמן, לתוך עצם הזמן שבימי חייהם בעולם הזה. ואין דומה כלל מיתת הרב והחכם למיתת הכסיל והרחוק מאתו, כי מיתת החכם והאדם האמיתי, הוא אשר גם ברוחו דלתתא, יעלה למעלה באחדות רוחו דלעילא יתברך, עד אשר ישקהו מנשיקות פיו ויתאחד בו כהסתלקות והלולא דרשב"י המוב"פ. וגם זאת הוא מתערובות והתגברות מדת הדין והאף אשר יתאנף ה' בגלל הכסיל והרחוק הנ"ל, אשר הוא באולתו ימות ויחתך בחתך וכריתה לגמרי. וכדי לחפש ולמצוא את הטוב שבהם, מוכרח גם הצדיק להיות עולה ויורד מהאחדות דלעילא להחתך דלתתא, וכן להיפוך מהחתך דלתתא להאחדות דלעילא שנמשך משם, עד אשר יברר על ידי זה למי לחתוך ולהפיל לגמרי, ולמי לקרב ולהוריד אליו גם למטה ולעולם הזה, את רוח החכמה והחיים הארוכים כנ"ל:

חדר ט"ז.

הוא כפי כל הנרמז לעיל מהמוב"פ, שכל האותיות ונקודות הדברות והמאמרות לפעול פעולת ההויה כאשר יצאו ויתהוו משם ה' שבתחלת המחשבה, כן מוכרח לאוגדם ולכוללם בו גם היום כאות הוא"ו וניקוד הקמץ וחיתוך יוד הרוח דלעילא [לשני ההין] הנרמז לעיל מהמוב"פ. עוד תבין מרחוק גם בישוב הפליאה הי"א הנ"ל, בענין החיסרון והעדר השלימות שבהנקודות והאותיות האלה. כי לולא דמסתפינא הייתי מבאר בכוונתו הקדושה, שעיקר מיעוטינו וחסרונינו בזה, הוא מנקודת ואותיות השם הזה בעצמו. כי אין שום אופן ביכלתינו להוציא את הנקודות והאותיות האלה מהמחשבה להדיבור עד מפלת ומחיית הרשעים והרע הגמור [שעל זה יסובב דרשת המאמר חז"ל בתיבת והי כמוב"פ], כי אז דייקא יתהפכו כל העמים בשפה ברורה ושלימות הדיבור הנ"ל לקרוא בשם ה' [כעצמו ואמתתו הנ"ל], כי הוא הנקרא על שם הפועל וה-ה'ו'י'ה' המוב"פ, שזוכים להוציא ולהשלים על ידי זה:

חדר י"ז.

הוא במה שרמזנו לעיל על אודות כריתות ומחיית החטאים בחתך ה' התלמיד שנרמז בתיבת והי הנ"ל [כי הוא"ו הוא לשמוש התיבה], וגם בעצם השם לא נכרתה כל כך מיוד העליונה כנרמז לעיל מהמוב"פ. כי לפי כל זה, יבואר לנו גם בישוב פליאה ב' הנ"ל, שלא יסובב בעצתו רק למפלת הרשעים, כי במפלתם ומחייתם [לסופם האמיתי המובא לקמן], נתגלה ממילא פני שם ה' והרב הנ"ל באלף הקמיצה והמכוסה בהכסא הנ"ל. וכאשר מדור האב לדור הבן והתלמיד מוכרח להלחם ולהמשיך את מחייתם מעט מעט, כן גם בפרטיות כל יום ויום. כי מכוון ממש כאור נחשק הדעת [שבכפולת וא"ו שניה] שצריך לזכות בכל יום, נתקדם לזה חושך המניעה בכפולות וא"ו שניה, עד שמוכרך למסור את הנפש ולהעלותה בפקדון היד העליונה יתברך, שעל זה יסובב הכתוב המוב"פ בידך אפקיד רוחי וכו'. וכמו שגדולים הצדיקים במיתתם [ומסירת נפשם לגמרי] יותר מבחייהם, כן קצת מעין זה גדולים הן בשינתם [ומסירת נפשם בכל לילה] יותר מבהתעוררותם, כי דייקא בחתך וחצות אמצעית כפולות הוא"ו שעות הנ"ל, ממתיקים ומבטלין מדת הדין בפדיון ה'-אל אמת, שממשיכים לזה כנ"ל מהמוב"פ:

חדר י"ח.

הוא מה שיוצא לנו מכל הנ"ל, שכמו שאף על פי שמכובד המניעות של הנצרך לבריות טוב יותר להתפלל ביחיד, אבל אשרי שאל יעקב בעזרו וכו' [כי אין שום מניעה שלא יהיה ביכולת לשברה], ואז דייקא על ידי רבוי מניעות העם [ולפחות במספר יוד הנ"ל], כל הדרת המלכות פה בתיקון הכלים [שנהפכים מהמניעות האלה], לקבלת השפע שמתפללים עליה. כן כדוגמא הזאת אף על פי שהרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם מכובד המניעות כנ"ל, ומחמת זה גדול יותר הנהנה מיגיע כפו, אבל גם עיקר הנהנה הוא הפועל פעולת הנחשק לנפשו בידי ויוד הדברות והתפלות הנ"ל [מה אנא עבדי וכו'], מעוצם בירור אמתתו בתכלית התגברות גם על מניעות הנצרך הנ"ל, להתעלות בנקודת האמת הזה על כל הצדיקים ויראי שמים [וכמבואר מזה גם במקום אחר שהוא לבד הנהנה לנצח מיגיע כפו בלי שום כסופא חס ושלום]. כי דייקא בענין וכליון נקודת הכסף [מן הכיס] יהפוך כל המניעות, עד שיוכללו על ידו גם שאר נפשות ישראל במחשבתו יתברך, להיות גם כל הארץ ומלואה, ועמדו זרים ורעו צאנם וכו', ולא יהיו נחשבים על ידי זה לנצרכים לבריות, כי כל פירוק עול אנשי השדה מלהיות עבדים גם עכשיו להיושב באהל עבודתו הוא [כאשר תריד] מפגם האמת שנמצא בהיושב אהל בעצמו כמובן בפנים:

חדר י"ט.

הוא מה שרמזנו לעיל בהפלאתו להביא מאמר האריז"ל אל הויה ביצירה, [כי לכאורה יש להתפלא קצת, במה שהכריחו לתווך את המאמר הזה באמצעות דבריו הקדושים], שלפי זה תבין מרחוק, גם בענין הכתוב ושבתם וראיתם וכו', כי הנה היום בא בוער כתנור וכו', והנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום [הנקם והקמץ והסתום אשר מלבא לפומא לא גלי], והשיב לב האבות והבנים זה על זה מתוקף מדת הדין שבראשית המחשבה, עד שישוב ויתעלה כל הבריאה ליום ה' הגדול והנורא הזה, שהוא יום חתונתו וקבלת תורתו לכל, אשר יזכו בכלי מניעת הדין הזה אשר רמזנו לעיל בתשובת הפליאה א' הנ"ל. ואם מאחדות השגותיו ומאמריו הקדושים כבר דברנו בכמה מקומות כדוגמת הפליאה והתשובה הזאת [שתסובב גם על המאמר חז"ל שמבואר כן משם], אבל גם מחיתוכי ושינויי אנפי תורתו ומאמריו הקדושים, לא יהיה שנים מתנבאים בסגנון אחד [אף על פי שבעצם אמתתם יהיו גם כולם בתכלית האחדות כנ"ל]:

חדר כ'.

נעתק לקמן בהכרך הזה, בקונטרס מיוחד אשר נקרא שמו "ספר אמונה בידיעה רוחניות":

[הדברים שמכאן עד חדר כ"א היו מוצגים במהדורא הקודמת לפני תורה א' חלק א'. במהדורא זו העברנו זאת לכאן למקומו אשר שייך]:

[והוא חדר העשרים, המחובר לסוף ביאורי שבסימן ס"ו בליקוטי א' [אשר קראתי לחלקיו בשם חדרים]. והרוצה לעיין בו, יעיין תחלה בחלקים וחדרים הראשונים]

ולרוב עומק ודקות והפלאת הדברים אשר כתבתי בחדר הזה, יראתי ונפחדתי פן יהרסו הקוראים והמעיינים בו לדרוש ולחקור על ידי זה גם במופלא ומכוסה לכל אדם יותר מגבול דעתו. אצלתי ויחדתי אותו להיות לחבור וספר בפני עצמו, ולמשמרת מדור לדור, לבל יתגלה וינתן לדפוס עד כי יבא שילה.

[וגם מה שחלקתי אותו בחבור המיוחד בפני עצמו, הוא מחמת שיצאתי בו קצת מדרכי ביאורי שבספרי, ועירבתי והרכבתי דבריו הקדושים ממאמר לחברו כמבואר מזה לקמן בפנים]:

בהפלגת הזקנה הנזכרת ביום הראשון מהז' בעטלירס, שלכאורה הוא תכלית ההיפך מהפלגת ינקותו שעדיין לא התחיל לחיות כלל, וזה מהפלגת הזכרון והדעת שבו למעלה מכולם. כי הוא המבטל ומאחד כל הזמן לעולמי עד, עד שגם בתכלית ההיפך לא נמצא בו אפילו כרגע [מציאות הזמן והמקום, שנמצא ונרגש בדעתינו וחושינו], כמובן מרחוק בעומק דברי המשלתו בענין זה, מהזמן העובר בשינה, אשר בעינינו נחשב ונראה באמת שהוא כרבע שעה. ובמדריגת הדעת שלמעלה מאתנו [ממילא מובן שלא נחשב ונראה בהם יותר מרגע קלה, יען אשר] גם השבעים שנה שנמצאים לעינינו, אינם נחשבים ונראים יותר מרבע שעה וכן ממדריגה למדריגה עד אין סוף. ויותר תבין בכל זה, כפי המבואר מסיפורו בדברי צחות שאינו זוכר כלל עיין שם, וגם בהשיחות השייכים להמעשה הזאת, כי מאד מאד נפלא ונשגב הענין הזה. גם בפירוש "הנשר הגדול", שזוכר את האין והאפס שלא היה עדיין כלל, וכאשר הפליא זאת אדמו"ר בעצמו למורנ"ת ז"ל בקיץ שאחרי זה, שבאמת לא נמצא כלל מה לזכור לפי זה, והוא סוד הכתר [אשר מהעדר תכלית הפלאת חכמתו וכוחו יתברך שבמדה הזאת, תחשב ותהיה בתכלית ההיפך, ולא נדע ואין. ובקשרי הזמן והמקום שבחכמתו [וכוחו] הנ"ל, ממילא מבואר] שאף על פי שהוא סתום ונעלם בכל זה למעלה מכל המקום והזמן, [וגם בזה בעצמו, הוא מקומו וזמנו של עולם, כמובן מזה בליקוטי תנינא סימן פ"ג, ועוד בכמה מקומות שבדבריו הקדושים], נמצא באמת תכלית ההיפך במקום גדולתו ענוותו ומציאותו במשכן את דכא, ולגמרי תחת הזמן [והמקום], וכמובן מזה בדבריו הקדושים שבסימן ו', אודות הכתוב ואציעה שאול הנך ועיין שם בדברי ביאורי שעל זה. [כי מחמת שהלא נדע והאין, הוא ידיעתו וכחו הנתפשטים לאין תכלית כנ"ל, לא נמצא אליו כלל [שם] הזמן [והמקום], אפילו נקודה אחת מהם, כנ"ל לענין הזקן]. גם מבואר מדבריו הקדושים [בצירופי דברי מוהרנ"ת ז"ל], על אודות הכתוב כי אלף שנה וכו', שהוא חכמת הבורא יתברך שנתגלה ונמצא בה לבריאת העולם שבששת ימים לשתא אלפי וכו' כנודע, שגם זה הוא כעין ירידה והלבשה שנתלבש וירד בה מהפלאת פ'ל'א' עליון, אשר בעצם מציאותו וידיעתו [דלא נדע ואין] הנ"ל, שאין שייך כלל היום והזמן גם לאלף אלפים שנה:

חדר כ"א.

הוא שרמזנו לעיל על אודות מפלת ומחיית ראשית גוים והרשעים [עמלק], שזה מחמת שבאמת יהיה בעצם החתך והחיסרון והאין והאפס האמיתי הנ"ל, ושגם במפלתו ומחייתו דייקא יתגלה פאר והוד והדר המלך שהוא התלמיד ו'ה'ב'ן', ה'בו'נה' בנין הבית המוב"פ בציור מקום וזמן, שעלה תחלה במחשבת ה'א'ב'. כי ה'א'ב' לעוצם אחדות האלף שבו כנ"ל, אף על פי שגם בנין ה'ב'י'ת' תעלה ותצטרף לאלף המחשבה שבו, אבל עיקר התהוות וכפולות אור אחדות לבית בהתגלות, הוא דייקא בה'ב'ן הזה, ואז דייקא יעלה בזה לאור ה'נ' שבאחדות הנפלא יותר:

[אמר המעתיק מצאתי מכתב יד וחסר ההתחלה והסוף]:

....של הרב א'ל'י'ה'ו'-ה'-נביא, [שבסוד הב' שמות הנ"ל כידוע] שטבעו אינו יכול לסבול כלל את העולם הזה [מהתגברות השקר והרשעים שבו כנ"ל], והוא נסתלק ועולה בבחינתו שלמעלה בכל פעם יותר גם בחייו הקדושים, עד שיבוא בסוף ימי המעשה שבחייו הקדושים בעיקר השגתו שבמחשבה תחלה כמוב"פ, שלעוצם קמיצת וסתימת אור האחדות הזה, יעלה באפו חרון יום הדין המוב"פ, עד שאין ביכולת להתקיים כלל. ועיקר הקיום, בנקודת הפתח שנשתתף בו מלמטה, ימי מעשה עולם הזה [ממדריגה למדריגה], כי גם בחינת הארץ בעצמה, נחשבת לנחשק וקמץ באחדות הרקיע ושמים, כנגד המדריגה שלמטה מאתה הנחשבת כנגדה לבחינת הארץ לבד, והיכר בין ימין לשמאל, שהם שני היודין, שעליהם יסובב הכתוב המוב"פ פותח את ידיך ומשביע לכל ברצון וכסף הפרנסה, שזה ענין השפעת הכח אל הפועל כאשר ישברו אליו בתיקון העינים מבירור העשן, המוב"פ בשני חצאי עיגול ממורנ"ת ז"ל בעצמו שרימז על אודות הקשר הזה. גם לפי כל זה תבין מאליך ליישב את הפליאה שיתפלא המעיין על אודות ההכרח בחתוך והפרק והבדל בין הכח והפועל [שהם הרוח דלעילא והרוח דלתתא] כמבואר בפנים, ולכאורה זה סותר למה שכתב שמה שזוכה התלמיד לפי שנים הוא דייקא מהחיבוק והאחדות שנתאחדים אצלו שני הרוחות האלה זה לזה. אבל לפי כל הנרמז לעיל, אם תעמיד ותחתור יותר בפתח הבדלה והשם חתך הזה, תראה מבואר, שגם כל עצם התהוותה הוא מאור האחדות שלמעלה בכלליות [שני פעמים רוח] המחשבה והמעשה, שבזה ג' אותיות ובזה ג' אותיות, להיות מהארת אחדותם דייקא לבחינת הואו שהוא הפתח הנ"ל. וכמו כן, על ידי החתוך וההבדלה הזאת בעצמה, נשפע ונתקבל החיות לענפי התלמידים שבואו ימי החול מאור אליהו והשבת הנ"ל, כי גם אם יסתלק ויתעלה [במזון השבת] ברצון שברצונות להשגת הנחשק כפלי כפלים ממה שהשיג....:

פרפראות לחכמה

אות א

מאמר ויהי נא פי שנים ברוחך סי' ס"ו נאמר אחר חנוכה שנת תקס"ז, ונאמר פיסקא פיסקא היינו התחלת המאמר מענין פי שנים, שאפשר שיהיה להתלמיד פי שנים כרבו ויתפלל בכוונה יותר מרבו ואף על פי כן הכל יהיה רק בכחו של רבו וכו', זה נאמר באמצע השבוע בלילה בסעודת הערב, ונתגלגלו הדברים על ידי ששמע שאיש אחד ממקורביו ז"ל, אמר ברכת קידוש הלבנה בהתעוררות גדול מעומק הלב, והוטב בעיניו מאוד מאוד, והתחיל לדבר מזה עד שנתגלה הענין הנפלא שעל הפסוק (מלכים ב ב') ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכו' אחר כך בשבת קודש נאמר הענין של שבירת מניעות המבואר במאמר זה הנ"ל, אחר כך במוצאי שבת נאמר הענין של המשכת רוחו של משיח המבואר במאמר זה הנ"ל, ועיין בספר ימי מוהרנ"ת מבואר ביותר:

אות ב

שם במאמר הנ"ל אות ב', כי בחינת ב' הרוחות הנ"ל נעשין על ידי המתקת החרון אף וכו' אפשר שזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יב ט"ו) בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין וכו' עמד ושיתף עמה מדת הרחמים, כמו שכתוב (בראשית ב) ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים וכו', היינו בחינת (ישעיה מ"ח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים המבואר לקמן:

אות ג

שם במאמר הנ"ל אות ב', וזה בחינת (אבות ב) הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה לידי עבירה דייקא וכו' נראה לעניות דעתי שרבינו ז"ל רימז בכאן גם ענין מה שצריכין להסתכל בשלשה דברים אלו דייקא ועל ידי זה אי אתה בא לידי עבירה כי ג' דברים אלו הם כנגד ג' בחינת של ציור מקום וזמן, שיש בין בבחינת כח בין בבחינת פועל כמבואר לעיל בפנים וזה שמפרש אחר כך מאין באת מטפה סרוחה, זה כנגד בחינת ציור, כי כשזוכר היטב שכל ציורו של הגוף והגשמיות שלו המתאוה לדבר עבירה, הכל בא ונצטייר מטפה סרוחה, על ידי זה נמאס ונתבטל אצלו הציור של העבירה רחמנא ליצלן וזה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, למקום דייקא זה כנגד בחינת מקום, כי שהאדם יודע שהולך אל מקום עפר וכו' כי שם מקומו האמיתי בזה העולם, מאחר שהולך לשם לבוא אל מקומו, על ידי זה נתבטל אצלו בחינת המקום של העבירה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכו' זה כנגד בחינת זמן, וכמו שפירשו המפרשים ז"ל ענין הלשון של דין וחשבון, כי הדין הוא על שעשה מעשים שאינם הגונים, והחשבון הוא העיקר על הזמן, כי בזמן הזה שעשה דבר שאינו הגון היה מחוייב לעשות אז איזה מצוה ודבר הגון, כי רק בשביל זה ניתן הזמן של העולם הזה להאדם בבחינת (דברים ז) היום לעשותם וכו' נמצא כי עיקר הדין והחשבון הוא על בחינת הזמן, כי לא די שלא עשה בזמן הזה מה שהיה מחויב לעשות בו דהיינו מצוות ומעשים טובים, אף גם שעשה בזמן הזה דברים שאינם הגונים וכשמשים אל לבו ענין זה היטב, על ידי זה נתבטל אצלו בחינת הזמן של העבירה כי אין לו זמן כלל לעשותה, כי מחויב לעשות בכל הזמן שלו רק מצוות ודברים הגונים כנ"ל ומחמת שג' בחינת אלו של ציור מקום וזמן ישנם בין בבחינת כח בין בבחינת פועל, על כן גם התנא כפל דבריו ואמר תחלה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ולא ביאר דבריו בפירוש, כי זה נגד בחינת ציור מקום וזמן שבבחינת כח לבד שלא יצאו עדיין מכח אל הפועל, על כן גם הוא לא ביאר דבריו כאן, ואמרם רק בבחינת כח ואחר כך כפל דבריו וביארם, כי זה נגד בחינת ציור מקום וזמן שבבחינת פועל, ומחמת שעיקר בחינת הזמן הוא בבחינת מלכות כידוע, וכמבואר בכוונות שהחיינו וכו' והגיענו לזמן הזה על כן אמר גם כאן לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון (שזה נגד בחינת הזמן) לפני מלך מלכי המלכים וכו':

אות ד

שם, לידי עבירה דייקא וכו' ועל כן מועיל תשובה על עבירה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי כשעושה איזה מצוה ומוציאה מכח אל הפועל על ידי זה ממשיך אור בחינת הכח שהוא בבחינת הרוח דלעילא, ומקשרו עם בחינת הפועל שהוא בחינת הרוח דלתתא, ונעשה על ידי זה יחוד גדול וקדוש בין שני הרוחות הקדושות מה שאין כן כשמוציא חס ושלום איזה דבר עבירה מכח אל הפועל, אז אדרבא נסתלק גם בחינת הרוח דלתתא שהוא בחינת החיות הקודש שיש בו, ועולה ונכלל בשרשו שזה בחינת שהפועל חוזר אל הכח, ואז הוא כמו מת ממש מאחר שנסתלק ממנו גם בחינת הרוח דלתתא, ושורה עליו רוח חיצוני רוח הטומאה חס ושלום, שזה בחינת מה שמבואר בזוהר הקדוש שכשאדם חוטא חס ושלום מסתלק ממנו אור הנשמה וכו', ועל כן מועיל תשובה כי עיקר תשובה היא חרטה וכו' בחינת פתח חרטה וכו' רוצה לומר כי עיקר מה שצריכין פתח חרטה הוא כדי לעקור דבר הנדר וכיוצא מעיקרו ושורשו, כי החרטה שמתחרט רק מעכשיו לבד אינו מועיל אלא אם כן הוא מתחרט ועוקר הנדר מעיקרו, כי אם היה יודע שיהיה כך אזי מעיקרא לא היה נודר וכמו כן לענין התשובה שעיקר הוא החרטה, היינו גם כן להתחרט על הדבר ולעקור אותו מעיקרו ושרשו, היינו שצריך להתחרט גם על בחינת העבירה שבכח, היינו מה שהניח את מחשבתו להרהר כלל בעבירה שעל ידי זה בא לידי עבירה גם בפועל רחמנא ליצלן, וכשמתחרט באופן זה נמצא שמתחרט על כל הששה בחינות שיש בכח ובפועל שזה בחינת הפתח כנ"ל בפנים, ועל ידי זה מוחלין לו, כי חוזר ומייחד בחינת הכח והפועל בקדושה על ידי התשובה והחרטה כנ"ל ועיין בלקוטי הלכות יו"ד הלכות הכשר כלים הל"ד מבאר בזה ביותר עיין שם ותראה נפלאות ועיין מזה גם בהל' נזקי שכנים הל"ג:

אות ה

שם אות ג', וזה בחינת אל הויה ביצירה וכו' וזה בחינת הויה במילוי ההין וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי המבואר בפרי עץ חיים בשער הזמירות בכוונות הללי נפשי את ה' (תהלים מ"ו) מלכות דיצירה וכו', ומסיים אלהיך ציון שהיא מלכות, ויש בו ט' פסוקים ט' הויות נגד ט' נקודות, ופ"ג תיבות כשם ב"ן ושם אל, שאל הויה הוא ביצירה, וכאן במלכות הויה דבן וכו', וכן הוא גם כן במשנת חסידים ובזה מבוארים קצת דברי רבינו ז"ל, כי כאן מדבר גם כן ממזמור זה שזה בחינת (תהלים קמ"ו) אהללה ה' בחיי שהזכיר לעיל, וגם כאן מבאר הפסוק (שם) אשרי שאל יעקב בעזרו ואפשר לומר בזה גם כן קשר הענין, כי מאחר שאמר אהללה ה' בחיי היינו שאני חי חיים שלי ואיני נצרך לבריות כנ"ל, וזה אזמרה לאלקי בעודי היינו בעודי בחיי וחיי רוחי מלובשים עדיין בתוך גופי, שזה בחינת מוציא מכח אל הפועל שהרוח דלתתא מלובש עדיין בתוך הגוף, ואינו נכלל ונסתלק לבחינת הרוח דלעילא לגמרי חס ושלום, רק אדרבא מושך בכל פעם חיות והארה מבחינת הרוח דלעילא, שהיא בחינת כח אל הפועל, שהוא בחינת הרוח דלתתא וזה שסיים (שם) אל תבטחו בנדיבים וכו' היינו שמזהיר להאדם שלא יהיה נצרך לבריות ולא יבטח בנדיבים (שעל ידי זה הוא רחוק חס ושלום מבחינת אמת שלימות הדיבור ולא יוכל להיות מוציא מכח אל הפועל), בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנותיו, כי איך אפשר לבטוח באדם מאחר שהוא בעצמו אינו בטוח בעצמו שיוכל להוציא מחשבותיו ועשתונותיו מכח אל הפועל, כי הלא אם תצא רוחו היינו שהרוח דלתתא יסתלק למעלה לשרשו שהוא בהרוח דלעילא בחינת כח, וכן הגוף ישוב לאדמתו שהוא שרשו גם כן, בחינת (בראשית ב) וייצר וכו' את האדם עפר מן האדמה, ואז ביום ההוא אבדו עשתונותיו ומחשבותיו ולא יצאו מכח אל הפועל, ואם כן איך אפשר לאדם אחר לבטוח בו וזה שסיים אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו וכו' כמבואר בפנים, וזה שסיים גם כן השומר אמת לעולם וכו':

אות ו

שם במאמר הנ"ל, לבחינת יצירה שהוא בחינות ימי החול וכו' רוצה לומר כידוע בזוהר הקדוש ובכתבים, כי שבת וימים טובים הן בבחינת בריאה, וששת ימי החול הן בבחינת יצירה:

אות ז

שם, וזה בחינת מלכות פה וכו' היינו שתיקון זה שמבואר עד כאן מענין שלימות האותיות עצמן של בחינת הדיבור זה בחינת תיקון המלכות שהוא בחינת מלכות פה ואחר כך מתחיל לבאר מענין הנקודות של האותיות וכו' ואפשר שמרמז בזה גם כן למה שמבואר בכוונות הנ"ל, שמזמור הללי נפשי הוא במלכות דיצירה כנ"ל, וזה שסיים ימלוך ה' לעולם וכו' וגם כי ידוע כי שם הויה שבמלכות הוא אותיות בלא נקודות וכו' ועוד יש לפרש כי שבת הוא בחינת מלכות כידוע, ועל ידי בחינת שבת נשלמין אותיות הדיבור בחינת (ישעיה נ"ח) ודבר דבר כמבואר בפנים שם:

אות ח

שם במאמר הנ"ל אות ד', וכשיש לו החשק הראוי לאותה המניעה וכו' אזי ממילא נתבטל האונס והמניעה וכו' רוצה לומר כי על ידי החשק והכיסופין נעשין נקודות להאותיות ואז הדיבור בשלימות, ואז יוצא הדבר מכח אל הפועל כמבואר בפנים לעיל שם:

אות ט

שם בסופו, מעשה בחסיד אחד שהקניטתו אשתו וכו' יש לומר בדרך דרוש קצת על פי מה שמבואר לעיל בסוף אותו ב', שכשמוציא העבירה מכח אל הפועל אזי הוא רשע גמור וחשוב כמת כי (ברכות י"ח) רשעים בחייהם קרויים מתים וזה בחינת (תהלים פ"ח) כמו חללים שוכבי קבר וכו' ובארנו לעיל הענין קצת, כי בעשיית העבירה חס ושלום, אזי לא די שאינו יכול להמשיך הארה מהרוח דלעילא, אף גם הקצת חיות שהיה בו מרוח דלתתא גם זה נסתלק ממנו וכו' והנה בעוון הכעס החמירו רבותינו ז"ל מאוד, ואמרו כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה, וכבר ראינו חומר פגם עוון עבודה זרה שאפילו מחשבת עבודה זרה שהוא רק בבחינת כח בעלמא הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ועיין בזוהר תצוה דף קפ"ב בענין טורף נפשו באפו איהו טריף ועקר נפשו בגין רוגזיה ואשרי בגויה אל זר ועל דא כתיב (ישעיה ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דההוא נשמתא קדישא טריף לה וסאיב לה בגין אפו אשר נשמה אחליף באפו, כי במה נחשב הוא עכו"ם אתחשיב ההוא בר נש, ומאן דאתחביר עמיה ומאן דאשתעי בהדיה כמאן דאתחבר בעכו"ם ממש מאי טעמא בגין דעכו"ם ממש שארי בגוויה, ולא עוד אלא דעקר קדושה עילאה מאתריה ושארי באתריה עכו"ם ממש כההוא וכו' עיין שם עוד וכן בכתבי האריז"ל החמיר מאוד בעוון זה והנה אמרו רבותינו ז"ל יזכור לו יום המיתה, ואפשר לומר לפי הנ"ל היינו שכמו שאז נסתלק הרוח דלתתא ויהיה חשוב כמת, בחינת רשעים בחייהם קרויים מתים כנ"ל, ועל כן יאמר אל לבו מוטב לי שאמות זכאי ואל אמות חייב, כי הלא אם הוציא מחשבת העבירה מכח אל הפועל חס ושלום, על ידי זה ארד חס ושלום לבחינת מיתה ממש, ולמה לי להוציא סטרא דמותא אל הפועל ממש ואהיה אובד על ידי זה שתי עולמות חס ושלום, מוטב לי לצייר בדעתי כאלו כבר נסתלק ממני הרוח דלתתא וכבר הוא לאחר מיתתי רחמנא ליצלן וממילא לא שייך כלל שום מחשבת עבירה חס ושלום ומכל שכן כשמגיע לו איזה כעס בוודאי צריך לשום אל לבו את כל הנ"ל, כי בעוון הכעס אפשר שפוגם כל כך ביותר עד שנסתלקין חס ושלום בחינת שתי הרוחות, הרוח דלתתא עם הרוח דלעילא, וחוזר הדבר לבחינת חרון אף חס ושלום, שזה גם כן חומר פגם עבודה זרה שאמרו רבותינו ז"ל, כל זמן שעבודה זרה בעולם חרון אף בעולם כי עיקר הבריאה היתה בשביל אמונה כמו שכתוב וכל מעשהו באמונה וכמבואר במקום אחר ובזה מבואר קצת סמיכות המשנה (אבות ב) ואל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך ואמרו רבותינו ז"ל (שבת קכ"ג) ישוב היום שמא ימות למחר וכו', היינו בחינת יזכור לו יום המיתה הנ"ל שבזה מכניע הכעס כנ"ל ואפשר לומר שזה היה גם כן ענין החסיד שהקניטתו אשתו והיה מתירא שלא יבא לכלל כעס וחרון אף חס ושלום, על כן הלך ולן בבית הקברות היינו שצייר בדעתו כאלו כבר כעס חס ושלום ונסתלק נפשו ונשמתו ממנו, ואז הוא כמו מת ממש בבחינת (תהלים פ"ח) כמו חללים שוכבי קבר הנ"ל, ועל ידי זה נמתק כעסו וחרון אפו, ואז שמע השתי רוחות שמספרין זה על זה, היינו בחינת שתי הרוחות הנ"ל וכמבואר בפנים:

אות י

ובענין התבררות העשן עד שנעשה ממנו רוח אווירי וכו' ככל המבואר בפנים, הגם כי אין אתנו יודע עד מה לבאר בזה, אך אף על פי כן נראה לעניות דעתי שרימז בזה לכל סדר השתלשלות אצילות של הבריאה, שמתחלה היה הצמצום של בחינת חלל הפנוי והצמצום הוא כביכול מבחינת דין, וכמבואר בכתבים ואולי זה בחינת העשן וכו' ועיין זוהר בראשית דט"ו קיטרא בגילמא וכו', ויש מפרשים שם קיטרא כמו בחינת עשן וכו', ואחר כך היה בחינת שבירת כלים ומיתת המלכים מגודל הדינים שבהם, ועיקר השבירה היתה בבחינת אור העינים כידוע ואולי שזה בחינת כעשן לעינים ואחר כך היה התיקון על ידי אור מה החדש שהוא בבחינת רוח אוירי כמובא בכתבים, וגמר תיקון הבריאה היה על ידי בחינת הנסירה, שזה בחינת שם חת"ך כמובן לקמן בפנים בסי' ק"ח, ועדיין צריכין עיונא רבא לבאר קצת בזה ביותר והוא רחום יכפר:

ביאורים נוספים על תורה זו

זמרת הארץ · סימן ס"ו-ויהי נא פי שנים

העבודה שעובדין את השי"ת בארץ ישראל היא בבחי' פי שנים כמאמרם ז"ל וחד מנייהו כתרי מינן וכתיב לכן בארצם משנה יירשו. וזה מחמת שא"י של מטה מכוונת נגד א"י של מעלה ובפרט ירושלים ובית המקדש. וגם עכשיו שכביכול הקדושה של א"י נתעלמה ועלתה למעלה אעפ"כ כבר ידוע כי דרך הק' לפקוד את מקומה תמיד. וע"כ גם קדושת א"י יורדת בכל פעם למטה לפקוד את מקומה. וכמובן גם בזוה"ק וכמובא בתיקון שלשה משמורות. ומחמת שלמעלה מתאחדים הרוח דלתתא היינו בח' קדושת א"י וירושלים של מטה עם קדושת ירושלים של מעלה. ע"כ גם כשיורדת למטה לפקוד את מקומה ממשכת עמה הארה גדולה מבחי' הרוח דלעילא שהוא בחי' א"י וירושלים שלמעלה. ועי"ז זוכים היושבים בא"י לבחי' פי שנים כנ"ל. ושם עיקר שלימות הדיבור שעי"ז מוףציאים כל הדברים שבקדושה מכח אל הפועל. כי שם מאיר אור האמת שמ"ש אמת מארץ תצמח וכתיב ונקראה ירושלים עיר האמת וכנ"ל כמה פעמים. ועל כן שם עיקר מפלת הרשעים גם בעולם הזה כמו שכתוב וירוממך לרשת הארץ כאשר קאה את הגוי וכו' וכמובא בספרים ג"כ. כי אור האמת של א"י שהוא בחי' פנים בחי' יעקב (כי א"י נקראת נחלת יעקב) אינו יכול לסבול את הרשעים וע"י כ"ז נמשך הארת עולם הבא כמב"פ. וע"כ ארץ ישראל היא בחי' עוה"ב ובחינת שבת כנ"ל כמ"פ ומשם עיקר שלימות הדיבור בחי' ודבר דבר. וזה בחינת אל הוי' ביצירה כמבואר בפנים. כי א"י היא בחי' יצירה כידוע. ועי"ז נשלם הדיבור שהוא בחי' מלכות פה בחי' א"י שהיא בחינת מלכות כידוע. ושם עיקר שלימות החשק דקדושה לפי גודל מעלת הנחשק שהיא קדושת ארץ ישראל שנקראת ארץ חמדה וכתיב ההר חמד אלקים לשבתו. וע"כ באמת מתגברין המניעות ע"ז מאד כמאמרם ז"ל שהיא אחת מג' דברים שנתנו על ידי יסורים. וזה בעצמו היתה טענת המרגלים אפם כי עז העם וכו' וכמבואר בליקוטי הלכות. אבל באמת הבל יפצה פיהם. כי אדרבא מזה ניכר גודל מעלת הנחשק וצריכים להתגבר בכיסופין כאלו עד שזוכין מלשבר כל המניעות שזה בחי' מה שאמר דוד נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' וכו'. ועי"ז זוכין לבא לארץ ישראל ולהוציא את אור קדושתה כביכול מהעלם אל הגלוי מכח אל הפועל. ואז זוכין לקבל מקדושתה בחי' פי שנים. כי ממשיכין גם הארת בחי' הכח שהוא חי' רוח דלעילא אל הפועל שהוא בחי' הרוח דלתתא שזה בחי' פי שנים כנ"ל. וע"כ באמת אמרו ז"ל וחד מינן כי סליק להתם הוא כתרי מנייהו. כי מסתמא הי' לו מניעות רבות לעלות מחוץ לארץ לא"י רק שזכה להתגבר בחשק גדול וכיסופים גדולים כל כך ודייקא ע"י ריבוי המניעות עד שזכה לשבר את כל המניעות ולעלות ולבא לשם. וע"כ הוא זוכה לקבל הארת פי שנים ביותר עד שהוא כתרי מנייהו. וזה שאמר שם מקודם (כתובות ד' ע"הכּ) ולציון יאמר איש ואיש יולד בה א"ר מיישא וכו'. אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה עי' רש"י. אמר אביי וחד מנייהו עדיף כתרי מינן. אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתיר מנייהו. וכו' (עי' חידושי אגדות שם). היינו שמתחלה דרש כפל לשון איש ואיש שגם היושב בחו"ל ונכסף ומתגעגע ומצפה לראותה חשוב ג"כ כאילו נולד בה. ועל דרך שאמרו ז"ל חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה וכו' כאילו עשאה. אמר אביי וחד מנייהו עדיף כתרי מ ינן נמצא שאנו רואים בחוש שאינו דומה הנולד בה ממש להמצפה לראותה כי חד מנייהו כתרי מינן מחמת שאוירה מחכים ע"י בחי' הנ"ל שמאיר בה מבחי' ירושלים שלמעלה. נמצא שאי אפשר לצאת ב"הכאלו" שכיון שרואין שאינו דומה לו ממש. וממילא כפי זה יתפרש איש ואיש יולד בה שהנולד בה נחשב איש אחד מהם כשני אנשים שלנו שזה בחי' פי שנים. וזה שסיים והוא יכוננה עליון בחי' מ כון לשבתך פעלת ד'. כי היא מכוונת נגד ירושלים שלמעלה וע"כ יש להנולד בה פי שנים. וזה שסיים רבא וחד מינן כי סליק להתם. היינו שאינו רוצה לצאת עם ה"כאלו" מחמת שמצפה לראותה רק מתגבר בכיסופין גדולים כל כך עד שמשבר כל המניעות ועולה לשם. עי"ז מקבל הארת פי שנים ביותר עד שהוא עדיף כתרי מנייהו כנ"ל. וזה שסיים דהא ר' ירמי' לא הוה ידע מה קאמרו רבנן וכי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי. יש לפרש על דרך שאמרו ז"ל (ברכות ס"ג. מכות י') חרב על הבדים על שונאיהם של ת"ח שלומדים בד בבד ולא עוד אלא שמטפשין וכו'. והענין כי כשלומדים שני ת"ח אזי מפלפלין בההלכה עד שמוצאים פירוש ההלכה לאמתתה מכח אל הפועל מה שאין כן כשלומדין ביחידות. אבל בא"י מחמת שאוירה מחכים אפי' כשלומד ביחידי מוציא מכח אל הפועל אמתת ההלכה כמו שאם הי' לומד בבבל בשנים. וזה מחמת ששם מאיר ביותר בחי' הכח בחי' רוח דלעילא אל הפועל (אבל מ"מ גם שם אם לומד בשנים בודאי יוכל להוציא מכח אל הפםועל אמתת ההלכה ביותר כי טובים השנים מן האחד) וזה וחד מנייהו כתרי מינן. נמצא כשר' ירמי' דלא הוה ידע מה דקאמרי רבנן היינו שאפי' מה שכבר הוציאו החכמים אל הפועל לא הי' מבין ג"כ. ולבסוף כי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי. היינו שאפי' אם לומדין בשנים אינם יכולין להוציא אמתת פירוש ההלכות מכח אל הפועל המותו שזה בחי' טפשאי ע"ד ולא עוד אשלא שמטפשין. מזה מובן שנתחדד שם כ"כ עד שהוא כתרי מינייהו. כי הלא הוא מבין ומשיג מה שאחד מהם שהוא כתרי מינן לא יוכל להשיג (ועי' בחידושי אגדות סנהדרין ד' כ"ד מעין זה. ועי' כאן במהר"ם שיף). וזה דסיים ר' ירמי' בכמה מקומות בש"ס בבלאי טפשאי משום דיתבי באתרא חשוכא אמרין שמעתא דחשוכא ופירש רש"י כי בבל היא במצולה. ולפי פשוטו יתכן בזה מה שסיים הכתוב והוא יכוננה עליון ופירש"י שאן שהוא למעלה מכל העולם. כי מחמת שא"י וירושלים גבוה מכל העולם ע"כ אוירה מחכים היפוך מבבל שיושבת במצולה. אך לפי הנ"ל וכפי המבואר בפנים כי חושך הוא לשון מניעה. יש לפרש משום דיתבי בארעא דחשוכא היינו במקום שמתגברין המניעות והעיקר הוא מניעות המוח המונעין מלהוציא כל הדברים שבקדושה מכח אל הפועל. ע"כ אמרו שמעתא דחשוכי. כי אינם זוכים להוציא ההלכה ברורה מכח אל הפועל כי החושך והמניעות מתגברין ע"ז ומחמת זה בעצמו כשנתעוררין ע"י המניעות לכסוף בכיסופין גדולים ביותר עד שמשברין החושך והמניעות וזוכין לעלות לשם בודאי זוכין לקבל עי"ז הארה גדולה ביותר עד שהוא כתרי מנייהו. וזה שדרש ר' ירמי' בעצמו (סנהדין כ"ד) במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי. כי שם מתגברין המניעות והחושך מאד. כי בבל היא בחי' פגם הדיבור שאינו בשלימות בחי' כי שם בלל ד' שפת כל הארץ וכמובא בסי' נ"ח. ועי"ז מתגברין שם המניעות ביותר בבחי' אנוס ע"פ הדיבור כמב"פ. נמצא שלשיטת רבא יתפרש הכתוב ולציון יאמר איש ואיש יולד בה בשני אופנים. היינו שמי שנולד בציון הוא כתרי מינן וכן מי שהוא מרהב ובבל וכו' הנזכרים שם מקודם ובא לציון אזי הוא כשני אנשים שנולדו בציון מחמת גודל המניעות והכיסופין שהיו לו עד שזכה לשם כנ"ת. וע"כ משה רע"ה כשרצה ליכנס לא"י והתגבר בתפלות וכסופין עד שרצה לשבר מניעות נוראות כאלו שהיו לו מהשי"ת בעצמו על זה. ואם הי' משבר המניעות שלו ע"י בחי' שלימות הדיבור והי' מוציא מכח אל הפועל כרצונו ומאוייו לכנוס לא"י. אזי הי' זוכה עי"ז למדריגה גבוה כזאת עד שהי' ממשיך ממש בחי' הכח שהיא בחי' ירושלים שלמעלה למטה ממש עד שאפשר שלא היו יכולין ישראל לקבל כלל ההארה הגדולה הזאת עד שהיו מתבטלין ממציאות ח"ו בחי' תוסף רוחם יגועון. וזה ויתעבר ד' בי למענכם (דייקא) וכו' ויאמר ד' אלי רב לך (ופירש"י הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך) אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וכו'. היינו על דרך שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך (הינו הרב טוב הצפון וגנוז עדיין שהוא עדיין רק בבחי' כח) פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. הינו ע"י שיש להיראים מונעים ונגדיין והם מתגברים על הכל וחוסים בבך ומשברים כל המניעות עי"ז זוכין להוציא הרב טוב הנ"ל מכח אל הפועל. וזה שהודיע למשה הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך. רצה לומר אתה כוסף ומתגעגע כ"כ לבא לא"י זו שלמטה שהוא בחי' רוח דלתתא בחי' פועל. אבל יש עדיין ארץ ישראל וירושלים שלמעלה שהיא בחי' רב טוב הצפון בחי' כח. ואם תכנס לא"י זו אזי תמשיך גם בחי' הרוח דלעילא עד שלא יוכלו ישראל לסבול כלל כפי מדריגתם שהם עכשיו לכן אל תוסף דבר וכו'. כי ע"י הדיבור מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. עלה ראש הפסגה כו' וראה בעיניך וכו' וצו את יהושע וכו' והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה. כי בכח הראי'ה שלך בלבד תמשיך ג"כ הארת הרוח דלעילא עד שבכח הזה יכבוש יהושע את הארץ. ויש עוד ל באר בזה וזה תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ד'. כי היא בבחי' פועל ומכוון נגד בית המקדש שלמעלה שהיא בחי' כח כנ"ל. וזה מקדש ד' כוננו ידיך היינו בחי' התפתחות הידים הנ"ל שהם בחי' כח ופועל. וזה כעת יאמר ליעקב וכו' מה פעל אל. כי המלאכים אין משיגים רק בבחי' כח ודייקא ישראל ע"י שהם בעולם הזה שהוא מלא מניעות רבות זוכין להוציא מכח אל הפועל שזה בחי' מה פעל אל. וזה שנאמר לענין ירושת א"י (תהלים מ"ד) אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם וכו'. היינו מה שהוצאת ענין ירושת ארץ ישראל מכח אל הפועל. וזה אתה ידך גוים הורשת כי הכל נעשה ע"י התפתחות הידים כנ"ל. וזה כי ימינך וזרועך (בחי' שתי הידים שהם בחי' כח ופועל) ואור פניך הוא בחי' אמת שהוא בחי' פנים בחי' עוה"ב. וזה כירציתם לשון רצון וכיסופין שע"י כל זה מוציאין מכח אל הפועל (וזה בחי' ופעול ידיו תרצה) ואחר כך מתפלל שגם עכשיו אחר שבעוה"ר נסתלק קדושת א"י וחזר ועלה למעלה כביכול אעפ"כ ע"י שעוברין עלינו צרות ומניעות רבות כ"כ ואעפ"כ אנחנו דבוקים בו ית' בבחי' כי עליך הורגנו כל היום וכו'. ע"כ קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך. וזה שמתפלל ג"כ (תהלים ע"ד) זכור עדתך וכו' הר ציון זה שכנת בו וכו' למה תשיב ידך וימינך וכו'. בחי' הידים הנ"ל ואלקים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב הארץ ונאמר עוזה אלקים זו פעלת לנו וכו':

יקרא דשבתא · סימן סו-ויהי נא פי שנים וכו'

השפע של שבת הוא בחינת פי שנים. וזה בחינת לחם משנה של שבת כי שבת הוא בחינת הצדיק שהוא בחינת נח כמבואר בתיקונים. והצדיק יש לו רוח דלעילא ורוח דלתתא שזה בחינת אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות בחינת שבת עליון ושבת תחתון כידוע.

וזה בחינת הנפש יתרה שזוכה כל אחד לקבל בשבת.

כי אז יורד הרוח והחיות דלעילא ונתקשר בהרוח דלתתא. כי שבת הוא בחינת עלמא דאתי כידוע. ועל כן מקבלין אז הרוח דלעילא שהוא מבחינת עלמא דאתי כמבואר בפנים. ואולי שזה סוד מה שכתוב בזוהר הקדוש תרומה דף קל"ו ובמעלי שבתא גלגולא דנשמתין איהו אלין אזלין ואלין אתיין אלין סלקין ואלין נחתין ומובן ממילא קצת כפי המבואר בפנים.

וזה בחינת גודל העליות והארה יתרה שיש בשבת במנחה בחינת ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה כי מחמת שאז סמוך כבר שיסתלק קדושת שבת ואז יורד הארה גדולה מלמעלה ואז נסתלק עמו למעלה גם קדושת שבת דלתתא. ועל כן אז עיקר זמן התגלות סודות התורה של הצדיקים (כמובן גם בדברי רז"ל וכנ"ל כמה פעמים) כי זה בחינת ההשגה יתרה שזוכין הצדיקים בסמוך להסתלקותם על ידי שמאיר אז ביותר בחינת הרוח והחיות דלעילא וכמבואר בפנים. וזה כיון ששבת וי אבדה נפש כי דייקא סמוך ליציאת השבת אז נתגלה קדושת שבת העליון ביותר ועל ידי זה דייקא מסתלק אחר כך קדושת שבת ועולה למעלה ונסתלק גם הנפש יתרה שזכו לקבל על ידי קדושת שבת. אך אף על פי כן מחמת שנתקשרו מאד בקדושת שבת ועל ידי זה קבלו הארה על נפש רוח ונשמה שלהם שאפילו כשנסתלק ועולה קדושת שבת למעלה ואז מוכרח להסתלק גם הנפש יתרה של שבת כנ"ל אף על פי כן מהרשימה שנשאר מקדושת שבת זוכין אחר כך לקבל קדושת השבת השני במעלה יתרה ביותר וזה גם כן בכלל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות דייקא.

ומחמת שלקבל בחינת פי שנים מרבו בשעת ההסתלקות של רבו צריכין להיות מקושר מאד ברבו כמבואר בפנים על כן אומרין בתפלת מנחה של שבת ועל מנוחתם יקדישו את שמך וצריכין אז לקבל על עצמו מסירות נפש בשביל קדושת שבת כמובא ועל ידי זה נתקשר היטב בקדושת שבת וזוכה לקבל הארה יתרה מההארה הגדולה שמאיר בשבת במנחה שאז סמוך להסתלקות קדושת שבת כנ"ל. וזה בחינת הג' צדקתך שאומרין אז כנגד יוסף משה ודוד שנסתלקו בשבת במנחה כי נתאחדו כל כך אז בהרוח דלעילא של שבת עד שנסתלקו ממש. ועל כן חייב אדם לקבל פני רבו בשבת כי זוכה על ידי זה לקבל הארת שבת ביותר כמובא בכתבי האריז"ל היינו כנ"ל. כי אז זוכה הרב לקבל ביותר הארת הרוח דלעילא של שבת ומקבלין על ידו גם התלמידים בחינת פני שנים מרבם.

ועל כן בשבת בנקל יותר להתפלל בכוונה. וכל זה מחמת הארת פי שנים שמאיר בשבת וזה בחינת מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון עליון דייקא בחינת הארת הרוח דלעילא שמתגלה בשבת שהוא בחינת שבת העליון כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל על פסוק זה אמר ר' יצחק כל עסקה של שבת כפול עומר כפול וכו' קרבנה כפול וכו' וכו' מזמורה כפול מזמור שיר ליום השבת היינו כנ"ל כי מאיר אז הארת פי שנים שעל ידי זה נשלמת התפלה וכל העבודה הקדושה של שבת בבחינת פי שנים כנ"ל.

גם שבת הוא בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה שזה בחינת יציאת הבריאה מכח אל הפועל בשלימות שזה בחינת ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכמו שאמרו רז"ל מה היה העולם חסר וכו' וכמבואר בזוהר הקדוש שעיקר שלימות הבריאה הוא על ידי שבת שזה בחינת תכלית מעשה שמים וארץ וזה בחינת ששת ימי המעשה שהוא בחינת הואו שבתוך האלף היינו הואו שבין שני היודין שהם בחינת כח ופועל כמבואר בפנים. כי ידוע מסוד את שבתותי תשמרו שמרמז לשתי שבתות היינו שבת העליון של קודם הבריאה כביכול ושבת שאחר הבריאה היינו השבת שאחר ששת ימי בראשית כמבואר גם בליקוטי תורה להאריז"ל פרשה קדושים ואפשר שזה סוד שני היודין של האלף שהם בחינת כח ופועל בחינת תחלת מחשבה וסוף המעשה ובאמצע בין שני השבתות בחינת שתי היודין הנ"ל הן ואו ימי המעשה שהן בחינת הואו שבתוך האלף.

וזה בחינת ביום השבת יפתח בחינת פותח את ידיך כי אז נגמר גמר תיקון הפתח שהוא בחינת הואו שבין שני היודין כמבואר בפנים ועל כן כל שפע הפרנסה נמשך משבת קדש כמבואר בזוהר הקדוש כי זה בחינת פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. ועל כן חמור עוון הכעס בשבת ביותר בסוד לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת כמבואר בתיקונים היינו בכדי שלא לעורר על ידי זה העשן והחרון אף שמזיק לפרנסה כמבואר בפנים. וזה גם כן בחינת לא תבערו אש כפשוטו כי על ידי הבערת אש בא עשן ועל כן נסמך עשן לאש במקרא במקומות הרבה וכמו שכתוב (נחום ב) והבערתי בעשן רכבה ותרגומו ואדליק באשתא רתיכה. ובשבת אסור לעורר בחינת העשן הנ"ל בכדי שלא לפגום על ידי זה בקדושת שבת בבחינת כעשן לעינים. כי שבת הוא גם כן בחינת עינים בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין כידוע. כי קדושת שבת הוא בחינת ביטול החרון אף והעשן הנ"ל בשלימות כמבואר בזוהר הקדוש מגודל המתקת הדינים שנמתקין בשבת וכל דינין אתכפיין ולא מתערין כלל ועיין בליקוטי תורה פרשה קדושים הנ"ל מענין שבת העליון שהיה בג' ראשונות שלא נתקנו וכו' ואחר כך היה מיתת המלכים ושבירת כלים עד שבא מלך הדר שהוא בחינת יסוד בחינת שבת שקודם הבריאה ואז נתתקנו והיתה אחר כך הבריאה בששת ימים ושבת ביום השביעי ומשם תבין לענינינו קצת. כי מלך הדר הוא בחינת הרוח אויר המבואר בפנים כמבואר בכתבים ואין כאן מקומו לבאר בזה.

ועל כן שבת הוא בחינת תשובה וחרטה כמבואר במקום אחר. כי שבת הוא בחינת מוציא מכח אל הפועל בקדושה ועל כן אפילו מי שפגם ח"ו בזה והוציא מכח אל הפועל איזה עוון ופגם ח"ו אזי כשמגיע קדושת שבת בא עליו חרטה ובושה גדולה בחינת כיון שבת וי אבדה נפש וכמבואר במקום אחר. ועל ידי זה נתתקן בחינת הפתח בבחינת פתח חרטה ועל ידי זה מוחלין לו וכמו שאמרו רז"ל כל השומר שבת וכו' מוחלין לו. ומחמת שהיציאה מכח אל הפועל בכל דבר הוא בציור מקום וזמן על כן נאמר גם אצל שבת שלש בחינות אלו. וזה בחינת ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו (זה בחינת זמן וציור של קדושת שבת) שבת הוא לה' בכל מושבותיכם זה בחינת מקום וכן בפרשה ויקהל. וזה בחינת אל יצא איש ממקומו הנאמר בשבת. ומחמת שסוף מעשה במחשבה תחלה על כן נצטוו זכור את יום השבת לקדשו ודרשו רז"ל זכרהו מאחד בשבת. כי כל ששת ימי המעשה שהם בחינת הואו שבין שני היודין ואז עוסקין במלאכה ועסק שכולם הם בשביל להוציא מכח אל הפועל ולהביא כל דבר לשלימותו בגשמיות גם כן. אבל צריכין לקשר הכל לקדושת שבת שאז נגמר הענין של בחינת מוציא מכח אל הפועל ברוחניות אז דייקא אסורין במלאכה.

וזה בחינת ג' פעמים מלאכתו שנאמר בפרשת ויכולו כנגד בחינת ציור מקום וזמן שיש בבחינת מלאכה הנ"ל. וזה אשר ברא אלקים לעשות. ודרשו רז"ל כי כל הדברים מחוסר תיקון וגמר תיקונם על ידי האדם.

כי מאחר שעיקר הבריאה היתה רק בשביל האדם על כן נברא העולם באופן זה שעיקר גמר שלימות בחינת מוציא מכח אל הפועל בכל עניני הבריאה הכל על ידי האדם אבל אסור לו להאדם לומר ח"ו כחי ועצם ידי עשה לי את החיל כי בזה פוגם ח"ו ביותר בבחינת התפתחות הידים ומפריד ח"ו לגמרי בין הכח והפועל שעיקר השלימות שאף על פי שמוציא מכח אל הפועל אף על פי כן יהיה הפועל מקושר בבחינת הכח בחינת הרוח דלעילא ויקבל חיות דקדושה משם וכמבואר מזה בליקוטי הלכות. וזה בחינת ששת ימים תעשה מלאכה שידע שהמלאכה נעשית מאליה רק בכח השם יתברך וביום השביעי יהיה לכם קדש וכו' כי אז מאיר הרוח דלעילא בהארה נפלאה ואז אסורין במלאכה. ואז דייקא עיקר גמר שלימות הענין של בחינת מוציא מכח אל הפועל על ידי שישראל שובתין ממלאכה ושומרין את השבת.

ועל כן אמרו רז"ל כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי זה עיקר תכלית הבריאה בשלימות שאפילו אחר שיצא אל הפועל הגשמיות ממש עד שנתרחקה כביכול מבחינת הרוח דלעילא בחינת כח. אף על פי כן יהיו מקשרים את כל הנבראים לבחינת הכח העליון עד שידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' שזה על ידי ששומרין את השבת ומעידין על יחודו יתברך שהוא ברא את הכל וישבות ביום השביעי ועל כן אומרים לו המלאכים וסר עוונך וחטאתך תכופר כי כל העוונות הם מבחינת נפילת התפתחות הידים הנ"ל בחינת מוציא מכח אל הפועל הנ"ל כמבואר בפנים. ועל כן על ידי שאומר פרשת ויכולו בשבת שבזה נכלל בבחינת התפתחות הידים בחינת מוציא מכח אל הפועל דקדושה עד שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כמו שדרשו רז"ל אל תקרי ויכולו אלא ויכלו היינו שגם לו יש חלק בגמר הבריאה כולה ויציאתה מכח אל הפועל על ידי זה מוחלין לו כנ"ל (וצריכין להרחיב הביאור בזה קצת ומובן ממילא) ועל כן תיכף למאמרים הנ"ל אמרו רז"ל שם מנין שהדיבור כמעשה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו. היינו כי עיקר שלימות מוציא מכח אל הפועל הוא על ידי שלימות הדיבור כמבואר בפנים.

ושלימות הדיבור הוא גם כן על ידי קדושת שבת שזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת כמבואר בפנים. כי שבת הוא בחינת עלמא דאתי שאז יתגלה האמת שהוא בחינת הפנים דקדושה ועל ידי זה יהיה מפלת הרשעים ואז יהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' שזה בחינת שלימות הדיבור כמבואר כל זה בפנים. וזה בחינת וגרך אשר בשעריך הנאמר אצל שבת. וכן ובני הנכר הנלוים אל ה' וכו' כל שומר שבת מחללו וכו'. כי על ידי קדושת שבת הוא בחינת התקרבות הגרים בבחינת לקרוא כולם בשם ה'.

וזה על ידי בחינת מפלת הרשעים הנמשך על ידי קדושת שבת בבחינת להשבית אויב ומתנקם וכמבואר במקום אחר. והעיקר הוא על ידי אור האמת שמאיר בשבת. שזה בחינת א'ם ת'שיב מ'שבת ראשי תיבות אמת כמובא וכמו שאמרו רז"ל אפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת וכנ"ל כמה פעמים וזה בחינת פני שבת נקבלה. כי אמת הוא בחינת הפנים דקדושה וזה בחינת ואנפהא נהירין וכו' הנאמר בשבת. ועל כן יעקב הוא הראשון שמבואר בו ששמר את השבת כי הוא בחינת אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב וזה בחינת מבקשי פניך יעקב סלה. ומחמת שעיקר האמת הוא כשאין אדם נצרך לבריות כמבואר בפנים על כל אמרו רז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות כי כיון שנצרך אדם לבריות משתנה פניו ככרום לכמה גוונין היינו שנשתנה האמת שלו לכמה גוונין ועיקר האמת אינו אלא אחד כמבואר בפנים. וזה פגם גם כן בקדושת שבת שהוא בחינת אמת כנ"ל והוא בחינת אחד בבחינת ימים יוצאו ולו אחד בהם זה שבת בחינת רזא דשבת דאתאחדת ברזא דאחד וכנ"ל כמה פעמים.

וזה בחינת שבת מלכתא כי על ידי קדושת שבת נשלמין אותיות הדיבור שזה בחינת מלכות פה כמבואר בפנים אך צריכין עדיין לעשות נקודות להאותיות ולהוציא הדיבור ממיצר הגרון. וזה נעשה על ידי החשק וכיסופין להדבר שבקדושה שרוצה להוציא מכח אל הפועל והחשק והכיסופין נעשין דייקא על ידי המניעות בבחינת ולחם סתרים יונעם שדייקא על ידי שמראין לו דבר הנחמד ותיכף ומיד חוטפין ממנו ומחביאין ומסתירין הדבר ממנו על ידי זה מתגבר החשק והכיסופין ביותר להשיג זה הדבר וכמבואר בפנים. והנה גודל מעלת יקרת נפלאות נוראות קדשות הנחשק של קדושת שבת אין צריכין לבאר כי שקולה שבת ככל התורה כולה והמצוות וכל המשמר שבת כהלכתה אפילו עבד עבודה זרה וכו' מוחלין לו. וכידוע לכל כל הפלגות הגדולות שהפליגו רז"ל בגמרא ומדרשים ובפרט בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל בענין קדושת שבת קדש ושבת נקרא חמדת הימים וכמו שדרשו רז"ל ויכל אלקים ביום השביעי וכו' שכביכול הקב"ה בעצמו חושק מאד לקדושת שבת וכפי גודל מעלת הנחשק כן צריך להיות גודל החשק על כן באמת שבת בעי הכנה כמו שאמרו רז"ל. ואמרו רז"ל זכריהו מאחד בשבת מחד בשבת לשבתא. ועיקר ההכנה לשבת ברוחניות הוא הרצון והחשק והכיסופין שצריכין לכסוף בכל ימי השבוע אחר קדושת שבת. וזה גם כן בכלל כיון ששבת וי אבדה נפש. כי בשבת מרגיש כל אחד מישראל כפי בחינתו תוספת הארה וקדושה בנפשו שזה בחינת הנפש יתרה הבאה בשבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו. ועל ידי זה הוא מתגבר בכיסופין יתרים לכסוף ולחשוק אחר הנפש יתרה של קדושת שבת שזה בחינת וי אבדה נפש עד שזוכה על ידי זה בשבת השני לקבל פנימיית קדושת שבת וקדושת הנפש יתרה של שבת בתוספת הארה ביותר שזה גם כן בכלל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות וכו' וכנ"ל כמה פעמים.

וזה גם כן בחינת מה שאמרו רז"ל לדעת כי אני ה' מקדשכם וכו' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני רוצה ליתנה לישראל לך והודיעם ומסיק שם מתן שכרה של שבת לא עבידא לאגלויי. היינו שהודיע להם מעלת הנחשק שהוא מתנה טובה נפלאה ויקרה מאד רק שהיא נעלמת ונסתרת ונגנזת מאד בבית גנזיי ואני רוצה ליתנה לישראל על כן לך והודיעם בכדי שידעו גודל אהבה והרצון שיש לו להשם יתברך עמהם עד שמחמת זה רוצה ליתן להם דבר נחשק גדול מאד עד שמחמת מעלתו הוא סתום ונעלם טמיר וגנוז מאד עד שאפילו אחר שיקבלו אותה וידעו ממצוות שמירת שבת אף על פי כן פנימיית קדושתה שהוא בחינת מתן שכרה של שבת לא עבידא לאגלויי על כן צריכין להודיע להם זאת בכדי שיתגברו בחשק גדול וכיסופין גדולים כל כך כפי מעלת הנחשק עד שעל ידי זה יזכו לקבל איזה הארה גם מפנימיית קדושתה שהוא בחינת שבת העליון בחינת רוח דלעילא הנ"ל. וזהו שאמרו שם גם כן כל המצוות ניתנו בפרהסיא ושבת ניתן בצנעא לישראל וכו' אי הכי לא ליענשו עכו"ם עליה. שבת אודיעינהו מתן שכרה לא אידעינהו אי נמי וכו' נשמה יתרה לא אודעינהו עיין שם מה שדקדקו המפרשים ז"ל מהרש"ל ומהרש"א ומהר"ם שיי"ף. ולפי הנ"ל הוא בסגנון זה כי מה שמעלימין ומסתירין את הנחשק הוא משני בחינות כי מי שאינו ראוי והגון באמת להתקרב לקדושת מעלת הנחשק אזי על ידי ההעלמה נתרחק באמת. ומי שראוי להתקרב אליו אזי על ידי ההעלמה וההסתרה והמניעות הוא מתגבר בחשק גדול ביותר כפי מעלת הנחשק עד שזוכה על ידי זה להתקרב אליו וליהנות מקדושתו ביותר.

וכמו כן לענין קדושת שבת שרצה הקב"ה מתחלת הבריאה ליתנה לישראל באהבה וברצון כמאמר כנסת ישראל יהיה בן זוגך על כן נתן להם את השבת והודיע להם גם מפנימיית קדושתה שהוא מתן שכרה דלא עבידא לאגלויי והודיע להם גם מקדושת הנשמה יתרה וכל זה בכדי שיתגברו בחשק וכיסופין גדולים לקבל הארה מקדושת מעלת הנחשק ואז גם המניעה וההעלם וההסתרה הוא רק בשביל התגברות החשק ביותר כנ"ל. אבל ולא נתתו ה אלקינו לגויי הארצות וכו' כי מהם הסתיר והעלים כל הענין לגמרי בכדי שלא יתקרב זר ועכו"ם אל קדושת שבת. רק אדרבא אמרו רז"ל עכו"ם ששבת חייב מיתה. ולכך פריך אי הכי לא ליענשו עכו"ם עליה. היינו כפשוטו כפירוש רש"י כי לעתיד יקבלו עכו"ם עונש על שלא קבלו כל התורה והמצוות ויענשו גם על שלא קבלו מצוות שמירת שבת. ולמה יענשו מאחר שראו ששבת ניתן בצנעא והעלימו קדושתה מהם בכוונה. ומתרץ שבת אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו וכן נשמה יתרה לא אודעינהו.

וכל זה מחמת מעלת הנחשק אשר באמת העכו"ם אינם ראויים להתקרב לקדושתו. על כן הודיע להם רק מעוצם קדושת שבת כפשוטו אבל לא הודיע להם מפנימיית קדושתו. וגם על פשטיות קדושתו הזהירם גם כן עכו"ם ששבת חייב מיתה.

נמצא שיש להם מניעה גדולה מקדושת שבת מאחר שמוזהרין על זה כל כך ובאמת לא דעת ולא תבונה להם כי דייקא על ידי זה היו צריכין להתעורר ולהתגבר בחשק גדול כל כך לקדושת שבת עד שבשביל זה בעצמו יגיירו את עצמם ויקבלו עליהם קדושת ישראל בכדי שיזכו לקיים מצוות שמירת שבת.

כי מאחר שרואין שישראל עם סגולתו נצטוו על קדושת שבת ומהם הסתירו והעלימו פנימיות קדושתו לגמרי וגם על פשטיות קדושתו הזהירו עליהם כל כך. היה להם להבין מזה בעצמו גודל מעלת הנחשק ולהתגבר לשבר כל המניעות ולהתקרב לקדושת שיראל בכדי שיזכו גם כן לשמירת שבת כפשוטו על כל פנים. כי באמת אפילו מי שראוי לרחקו והמניעה בא עליו כמעט בשביל שאינו ראוי להתקרב. אדרבא זה בוודאי צריך להתגבר בהתגברות גדול מאד לשבר כל המניעות ולהתקרב אל הקדושה באיזה התקרבות כל דהו ממש כי כפי מעלתו ובחינתו גם הנחשק של בחינת זה ההתקרבות הוא גם כן בבחינת קמוץ וסתים ונעלם אצלו עד שצריך להתגבר ולשבר כל המניעות שבעולם בשביל בחינת זה ההתקרבות כנ"ל.

וזה אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה ודרשו רז"ל מזה עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצוות (היינו בעלי צדקה ותומכי אורייתא) אצל עומלי תורה וכו' כי על ידי שמחזיקין את התלמידי חכמים ומפרנסין אותן זוכין להוציא את חכמתם ותורתם מכח אל הפועל. והמחזיקים את התלמדי חכמים והתלמידי חכמים הם גם כן בבחינת כח ופועל כי בשעה שנותנין ממונם לתלמידי חכמים אזי עדיין הדבר בכח. ואחר כך כשהתלמידי חכמים לומדים על ידי זה אזי יוצא תכלית כוונת המחזיקים אל הפועל ויש להם גם כן חלק בתורתם.

וזה שומר שבת מחללו זה בחינת מוציא מכח אל הפועל בתכלית השלימות שתלוי בקדושת שבת כנ"ל. וזה ושומר ידו מעשות כל רע 'ידו' דייקא היינו ששומר עצמו מבחינת ידי עבירה שבאים מנפילת התפתחות הידים בחינת מוציא מכח אל הפועל כנ"ל.

וזה ואל יאמר בן הנכר הנלוה על ה' לאמור הבדל יבדילני ה' מעל עמו היינו כנ"ל כי הלא רואה אני שהעלימו מאתנו מצוות שבת וניתן רק לישראל בצנעא וככל הנ"ל ומזה מובן כי רחוקים אנחנו מבחינת מוציא מכח אל הפועל דקדושה ואין השם יתברך רוצה כלל בהתקרבותינו אליו. וכן ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כי מצוות הולדת הבנים הוא גם כן בשביל להוציא תכלית כוונת הבריאה מכח אל הפועל בכל פעם ביותר על ידי ריבוי הדורות וכו' שזה בחינת פרו ורבו ומלאו את הארץ וכו' בחינת לא לתהו בראה לשבת יצרה וכו'. ועל כן הסריס יוכל לומר הן אני עץ יבש וממילא אני רחוק מבחינת מוציא מכח אל הפועל דקדושה בשלימות. וזה כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי בחינת שתי שבתות הנ"ל שהן בעצמן עיקר שלימות בחינת מוציא מכח אל הפועל הנ"ל וזה ובחרו באשר חפצתי (היינו בכח ומחשבת לבם יבחרו בזה) ומחזיקים בבריתי (בפועל ממש) ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת. היינו כי השם של האדם הוא כפי הפעולה שיש לו להאדם לעשות בעולם כמובא בשבחי הר"נ (שאחר סיפורי מעשיות) סימן צ"ו.

וזה בחינת לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ ודרשו רז"ל אל תקרי שמות ומובא בדברי רז"ל בליקותי תנינא ששמו"ת ראשי תיבות ת'כלית מ'עשה ש'מים ו'ארץ בחינת שבת עולם הנשמות וכו'. ועל כן על ידי שהסריסים אלו ישמרו את השבת שזה בחינת מוציא מכח אל הפועל בשלימות על ידי זה יזכו לשם עולם כנ"ל וזה ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפלתי ששם תכלית בחינת מוציא מכח אל הפועל בבחינת מכון לשבתך פעלת ה' ושם מקריבין הקרבנות בבחינת ופועל ידיו תרצה וזה כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. כי באמת השם יתברך רוצה בהתקרבות כולם וכל המניעות וההתרחקות הוא רק בשביל להתגבר בכיסופין יתרים ביותר וכל המרוחק ביותר צריך ליזהר בזה ביותר להתגבר בחשק וכיסופין גדולים כל כך עד שישבר כל בחינת המניעות וההתרחקות ויתקרב אל הקדושה כנ"ל.

ומחמת שהנחשק של שבת גדול ונורא מאד עד שהוא בבחינת קמוץ וסתים שזה בחינת אור הכתר המאיר בשבת כידוע וכתר הוא בחינת נקודת קמץ כידוע על כן הוא מדברים שמסרו ישראל נפשם עליהם. כי כמה פעמים התגברו המניעות והאונסים על ענין שמירת שבת מאד מאד וישראל עם קדוש התגברו בחשק גדול כל כך עד שמסרו נפשם על זה ועל ידי זה זכו להוציא מכח אל הפועל פנימיית קדושת שבת ביותר עד שבזכותם יכולין כל ישראל לזכות לקבל איזה הארה מפנימיות קדושת שבת. ועל כן גם עכשיו כשאומרים ועל מנוחתם יקדישו את שמך צריכין לקבל על עצמן מסירות נפש ועל ידי זה זוכין לקבל הארת פנימיית קדושת שבת שמאיר אז ביותר כנ"ל.

וזה בחינת זכור ושמור הנאמר בשבת שהם כנגד בחינת שתי שבתות הנ"ל כמובן גם בתיקונים ועל כן אצל זכור את יום השבת נאמר כי ששת ימים עשה ה' וכו' על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. זה בחינת שנמשך קדושת שבת העליון שהוא בחינת רוח דלעילא בחינת כח. ואצל שמור את יום השבת נאמר וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם וכו' על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת. כי יציאת מצרים הוא בחינת שיצא הדיבור מהגלות שעל ידי זה זוכין להוציא מכח אל הפועל כמבואר בפנים. על כן נתגלה אז קדושת שבת בפועל ממש וזה בחינת לעשות את יום השבת לעשות דייקא בפועל ממש. וזה גם כן ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ומבואר בתיקון מ"ח ואינון תרי שבתות עלייהו אתמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת תרין זמנין אידכר הכא שבת לקבל שכינתא עילאה ותתאה וכו' היינו כנ"ל וכן מובא בליקוטי תורה פרשת קדושים הנ"ל ענין ושמרו בני ישראל את יום השבת לעשות את השבת. וזה שסיים לדורותם כי זה גם כן ענין מצוות הולדת הבנים וריבוי הדורות כנ"ל. ועל כן עיקר עונת תלמידי חכמים משבת לשבת. וזה ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם שדרשו מזה ששבת ניתן בצנעא ומתן שכרה לא אודעינהו או נשמה יתרה לא אודעינהו שזה בחינת הארת שבת העליון שזוכין ישראל לקבל בשבת שהוא בחינת רוח דלעילא בחינת כח. ועל כן סיים כי ששת ימים עשה ה' וכו' וביום השביעי שבת וינפש שזה כנגד בחינת שבת העליון כנ"ל גם ענין שמור את יום השבת וכן ושמרו וכו' וכן את שבתותי תשמרו יש לפרש מלשון ייחול והמתנה כמו ואביו שמר את הדבר פירש רש"י שהיה ממתין ומצפה מתי יבא וכו' כי צריכין לייחל ולהמתין ולצפות לכסוף ולהשתוקק מתי יבא ויגיע לקדושת שבת ועל ידי זה נעשין בחינת נקודות להאותיות וזוכין להוציא מכח אל הפועל ולקבל קדושת שבת בשלימות בבחינת שתי שבתות הנ"ל.

וזה גם כן הג' בחינות שבת המבואר בזוהר הקדוש יתרו דף צ"ב תלת דרגין אינון שבת עילאה שבת דיומא ושבת דלילה וכולהו חד וכו' היינו בחינת האלף הנ"ל שהוא יוד בראש ויוד בסוף ואו באמצע שהם הכח והפועל והואו שבתוך האלף שהוא בחינת פתח שנפתחין ונבדלין אלו השני יודין שהן בחינת כח ופועל וכו' כמבואר בפנים וזה בחינת התלת דרגין הנ"ל כמובן וזה שכתוב (ירמיה יז) כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת וכו' והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת וכו' והצתי אש בשעריה וכו' השמרו בנפשותיכם דייקא שתי נפשות בחינת שתי הרוחות בחינת רוח דלעילא ורוח דלתתא הנ"ל שזוכין לזה בשלימות על ידי קדושת שבת ושורש שתי הרוחות הנ"ל הוא מהרוח אוירי שנעשה מהתבררות העשן הנ"ל. ורוח אוירי הזה הוא בחינת רוחו של משיח וכמבואר בפנים וזהו ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' וזה ואם לא תשמעו אלי וכו' והצתי אש בשעריה כי מתגבר על ידי זה ח"ו בחינת החרון אף והעשן הנ"ל שהוא מבחינת אש כנ"ל. וזה שכתוב (יחזקאל כ) ואת שבתותי חללו מאד ואומר לשפוך חמתי עליהם וכו' (ושם) ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בם וכו' היינו בחינת חרון אף ח"ו וזה שאמרו רז"ל אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת ח"ו היינו כנ"ל וזה והצתי אש בשעריה דייקא וכן להיפוך ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים כנ"ל וכן לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת וכו' בכדי שלא לפגום בבחינת התפתחות הידים בחינת הפתח הנ"ל שנתתקן בשלימות על ידי קדושת שבת בבחינת וביום השבת יפתח כנ"ל וזה שנאמר גם כן (נחמיה יג) ואתם מוסיפין חרון על ישראל לחלל את השבת (היינו בחינת החרוף אף הנ"ל) ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת ואומרה ויסגרו הדלתות ואומרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת וכו' שומרים השוערים לקדש את יום השבת היינו כנ"ל.

וזה מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון היינו כנ"ל. להגיד בבוקר חסדך היינו כשבא החסד לבחינת התגלות בפועל ממש שזה בחינת אור ובוקר. ואמונתך בלילות היינו גם כשהדבר עדיין בכח צריכין להאמין מאד בהשם יתברך ולכסוף ולהשתוקק אליו יתברך עד שיזכה להוציא הדבר שבקדושה מכח אל הפועל. ורז"ל דרשו להגיד בבוקר חסדך זה עולם הבא שדומה לבוקר ואמונתך בלילות זה עולם הזה שדומה ללילה. כי באמת בענין הזה של בחינת כח ופועל יש בזה דקות גדול בכלל ובפרט וכמובן גם במאמר התוספתא המובא בפנים בתחלת המאמר כל צדיק וצדיק די בעלמא אית ליה תרין רוחין רוחא חד בעלמא דין ורוחא חד בעלמא דאתי וכו' ומובן בפנים שהרוח דעלמא דאתי הוא בחינת כח.

ובחינת הרוח דלתתא של עולם הזה הוא בחינת פועל.

ובאמת כל עמל אדם בעולם הזה הוא רק בשביל תכליתו הטוב שיזכה בעולם הבא אחר פטירתו מהעולם הזה. נמצא לפי זה מובן לכל שעיקר סוף מעשה שהוא בחינת תכלית הכוונה העליונה כביכול שתצא לפעולתה בשלימות הוא העולם הבא ואז יהיה עיקר שלימות הענין של בחינת מוציא מכח אל הפועל וגמר שלימות התיקון של כל הבריאה שיצאה מכח אל הפועל רק בשביל זה התכלית וכן אצל כל אדם בפרטיות תחלת אצילות נשמתו מהמחשבה העליונה הוא רק בשביל שתבא לעולם הזה עולם הבחירה ואז הוא בבחינת מוציא מכח אל הפועל אבל אף על פי כן עיקר תכלית שלימותו שתחזור נשמתו למקור חוצבה העליון כידוע ואז דייקא נגמר ענין התיקון של בחינת מוציא מכח אל הפועל. כי דייקא על ידי שהיה בעולם הזה עולם הבחירה שנתרחק בחינת הפועל מהכח כל כך כביכול עד שיכולין לכפור לגמרי ח"ו בבחינת הכח העליון יתברך והאדם בבחירתו הטובה עוסק גם בעולם הזה עלמא דפרודא לקרב עצמו אליו יתברך ולינק ולקבל חיות דקדושה בכל פעם מבחינת הרוח דלעילא שהוא בחינת כח על ידי זה זוכה להוציא מכח אל הפועל תכלית כוונת הבריאה בשלימות עד שזוכה על ידי זה דייקא לשוב לשרשו וליכלל בבחינת הכח העליון ולהתענג על ה' בתכלית השלימות.

וזה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כי האושר התקווה והתכלית הטוב הזה הוא גנוז וצפון מאד והוא רק בבחינת כח ואינו נראה ונגלה בפועל ממש. כי הוא בבחינת עין לא ראתה וכו' וזה פעלת לחוסים בך נגד בני אדם כי דייקא על ידי שבאים בעולם הזה שיש בו אחיזת הסטרא אחרא ומניעות רבות מאד שמעקמין לב האדם כל כך עד שיוכל לשכוח לגמרי ח"ו בכח העליון הנ"ל בפרט מניעות הבאים מבני אדם העומדים לנגד הקדושה חס וחלילה כי בני אדם יכולין למנוע ביותר כמבואר במקום אחר והיראים הנ"ל הם עומדים לנגדם ומשברין כל המניעות עד שזוכין להוציא מכח אל הפועל בעולם הזה דברים הרבה שבקדושה על ידי זה זוכין שמאיר עליהם הרוח דלעילא שהוא בחינת כח בהארה גדולה כל כך עד שמתגלה בבחינת פועל ממש כנ"ל. וזה גם כן בחינת מה שמבואר בפנים שדייקא על ידי המניעות צריכין להתגבר בחשק גדול כל כך עד שזוכין להוציא מכח אל הפועל. נמצא לפי זה שהעולם הזה נגד בחינת קודם הבריאה הוא בחינת פועל ונגד בחינת התכלית האחרון הוא בחינת כח. כי עיקר שלימות יציאת הבריאה מכח אל הפועל בשלימות יהיה אז בזמן התכלית האחרון אבל הכל על ידי היגיעה שיגע האדם בבחירתו בעולם הזה.

ועל כן באמת אמרו רז"ל יפה קורת רוח אחת בעולם הבא יותר מכל חיי עולם הזה ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי עולם הבא היינו כנ"ל. וזה להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות כי דייקא על ידי שבא האדם בעולם הזה שהוא בחינת לילה וחושך שהרוח דלעילא בחינת כח עליון נעלם ונסתר בתכלית ההעלמה וההסתרה ואף על פי כן האדם מחזק את עצמו באמונה שלימה ומושך עצמו רק אל בחינת הרוחניות לעשות רצונו יתברך ולהמשיך חיות דקדושה מבחינת הרוח דלעילא על ידי זה דייקא זוכה להוציא מכח אל הפועל בשלימות עד שבעולם הבא בחינת בוקר אז יזכה להתגלות נפלא בפועל ממש שזה בחינת להגיד בבוקר חסדך חסד הוא בחינת התפשטות והתגלות כידוע. וזה בחינת עין לא ראתה וכו' יעשה למחכה לו. למחכה לו הוא בחינת וחכיתי לה' המסתיר פניו וכו' כי דייקא על ידי שבתוך תוקף ההסתרה מתגברין את עצמם בכיסופין גדולים ומייחלין ומחכין אליו יתברך על ידי זה יזכו לעתיד שיתגלה להם אור הגנוז בפועל ממש שזה בחינת יעשה למחכה לו יעשה דייקא שהוא בחינת פועל ואפשר שזה בחינת מה שאמרו רז"ל לעולם ישלים אדם פרשיתיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום וכו' שנים מקרא הם בחינת פי שנים הנ"ל שהוא בחינת כח ופועל. ואחד תרגום שהוא כנגד בחינת נגה ששם עיקר המתקלא והבחירה כמבואר במקום אחר זהו כנגד בחינת העולם הזה שהוא עולם הבחירה שעל ידו דייקא זוכין להוציא מכח אל הפועל בשלימות אם זוכה למאס ברע ולבחור בטוב כנ"ל.

וזה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור. כי טבע הניגון גם כן לעורר החיות הפנימי שבלב ולהוציאו ולגלותו מבחינת כח אל הפועל וזה כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידך ארנן כי כשזוכין להוציא מכח אל הפועל דקדושה בשלימות אז זוכין לשמוח באמת בפעלו יתברך ורואין כי כל פעל ה' למענהו ואפילו מעצים יבשים שנעשה מהם הנבל וכינור עולה שיר ושבח להשם יתברך וזה מה גדלו מעשיך ה' (בחינת הפועל) מאד עמקו מחשבותיך (בחינת כח) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת הוא בחינת פועל כמובן בתיקונים והחכמה הוא בחינת כח בחינת כח מה כידוע. ועל כן הכסיל שרחוק מחכמה אמתיית לא די שהוא רחוק מקדושת הרוח דלעילא שהוא בחינת כח בחינת חכמה בחינת יוד בראש. אף גם הוא רחוק מקדושת הרוח דלתתא בחינת פועל בחינת יוד בסוף שהוא בחינת מלכות בחינת זאת כידוע ועל כן קשה לו מאד על הצלחת הרשעים בפועל ממש כל כך כי בעולם הזה שהוא בחינת פועל בחינת היום לעשותם.

שם הבחינת כח נעלם מאד עד שמחמת זה הרשעים מצליחים בבחינת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און פועלי און דייקא כי הרשעים מוציאין מכח אל הפועל עמל ואון ועבירות גדולות רחמנא ליצלן ואף על פי כן הם מצליחין אבל באמת על ידי קדושת שבת זוכין להמשיך מבחינת עולם הבא שאז יהיה מפלת הרשעם כנ"ל וזה להשמדם עדי עד כי הצלחתם בעצמן הוא תכלית שפלותם ומפלתם.

וזה ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על העליונה. כי בחינת הכח ופועל דקדושה שהם בחינת ידים דקדושה תמיד על העליונה. וזה כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו כי הם נאבדים בכח ובפועל ובשעת הצלחתם אז הוא תיכף מפלתם ותכלית אבודתם ועל כן אמר כי הנה כמשמעו תיכף ומיד. וזה יתפרדו כל פועלי און כי נפרדים ונכרתים לגמרי מבחינת הקדושה העליונה ואין להם כח לינק ממנה כלל. ותרם כראם קרני כי אז שלימות עליית הקדושה שזה בחינת השלהובא דאשא שיורד בכל ערב שבת על ראשי הקליפות הטמאות להכניעם ולהשפילם ואז הקדושה עולה בשלימות.

וזה ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן ותבט עיני בשורי שזה בחינת מלך המשיח שישפיל את כולם כמו שדרשו רז"ל. ורוחו של משיח הוא שורש בחינת השתי הרוחות הנ"ל. וזה בקמים עלי מריעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא היינו שדייקא על ידי המניעות (שזה בחינת בקמים עלי מריעים) על ידי זה מתגבר אצל הצדיקים החשק והכיסופין ביותר עד שעל ידי זה זוכין לעשות פירות ולהוציא ביותר מכח אל הפועל בשלימות וזה שדרשו רז"ל מה תמר וארז יש להן תאוה אף צדיקים יש להן תאוה ומה הוא תאוותן הקב"ה דכתיב קוה קויתי ה' וכו' היינו בחינת הכיסופין הנ"ל וזה מה תמרה זו עושה פירות מה ארז זה גזעו מחליף וכו' היינו כנ"ל שעושין פירות וגזען מחליף ומוציאין תכלית כוונת הבריאה מכח אל הפועל בשלימות יותר בכל פעם כנ"ל. וזה שתולים בבית ה' (שהוא בחינת פנימיית בחינת כח) בחצרות אלקינו (בחינת חיצוניות בחינת פועל) יפריחו עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו כי כל מה שמזקינים ומוציאים מכח אל הפועל ביותר הם מוסיפים כח וזוכין לינק ולקבל חיות חדש מבחינת הרוח דלעילא בחינת כח ביותר ועל ידי זה זוכין להוציא מכח אל הפועל ביותר. וזה להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. כי על ידי שהפועל נתרחק בעולם הזה מן הכח והכח נעלם ונסתר כל כך יכולין להרהר אחר מדותיו יתברך אבל על ידי קדושת שבת זוכין לכל הנ"ל ואז רואין הכל כי ישר ה' צורי וכו' בבחינת הצור תמים פעלו (דייקא) אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא.

וזה אם תשיב משבת רגלך היינו שלא יצא חוץ לתחום שבת שמרמז לשני היודין הנ"ל כמבואר בהקדמת התיקונים ונטרי אות שבת בתחומין דאינון יוד יוד מן יאקדולק"י וכו', וזה עשות חפציך ביום קדשי שלא יעשה חפציו בשבת שזה בחינת מוציא מכח אל הפועל בעובדין דחול. אבל בשבת צריכין לשבות מזה לגמרי כי אז נתתקן ענין של מוציא מכח אל הפועל של כלל הבריאה ברוחניות כי שבת הוא מעין עולם הבא שהוא תכלית מעשה שמים וארץ כנ"ל. וזה וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד זה כנגד בחינת כח ופועל הנ"ל ובחינת כח שם עיקר הענג בחינת והתענג על ה' ובחינת פועל שם עיקר כבודו יתברך בחינת לכבודי בראתיו וכו' בחינת כל פעל ה' למענהו כנ"ל בחינת מלא כל הארץ (שהוא בחינת פועל כמובן בפנים) כבודו וזה גם כן בחינת מצוות ענג וכבוד שבת כשפוטו כי מבחינת הכח ופועל שהם בחינת שתי הידים משם שורש כל השפע והפרנסה והעושר והכבוד כמו שכתוב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון כנ"ל.

ועל כן מחוייבין לענגו ולכבדו וכמובן גם בזוהר הקדוש פרשה יתרו. וגם מאחר שמאיר אז הרוח דלעילא בהארה גדולה על כן גם תענוגי הגוף נמשך עליהם קדושה גדולה והן בבחינת והתענג על ה' וכמו שדרשו רז"ל על זה.

וזה וכבדתו מעשות דרכך שלא יפסיע פסיעה גסה שהוא בחינת רוגז וכעס כנ"ל כמה פעמים ונוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו שזה בחינת כעשן לעינים המבואר בפנים ממצוא חפצך ודבר דבר שלא ידבר דיבור של חול שעל ידי זה פוגם בקדושת שבת שהוא בחינת שלימות הדיבור דקדושה שעל ידו מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. וזה אז תתענג על ה' שיזכה להארת הרוח דלעילא במדריגה עליונה ונפלאה מאד שהוא בחינת עתיק כנ"ל. וזה שדרשו בזוהר הקדוש דא עתיקא קדישא והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין שהוא בחינת עליית המלכות עד חב"ד והמלכות הוא בחינת פועל כנ"ל וזוכין לקשר הפועל אל הכח בהתקשרות גדול עד שזוכין לבחינת וידע כל פעול כי אתה פעלתו כנ"ל. וזה שדרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו מאחיזת הסטרא אחרא שרוצה להתאחז בבחינת הפועל ולהפרידו ח"ו לגמרי מבחינת הכח כנ"ל. וזה בעצמו בחינת מפלת הרשעים שנמשך על ידי קדושת שבת שזה בחינת ואתה על במותימו תדרוך וכמו שדרשו רז"ל. ושתי בחינות אלו הן בחינת שני היודין הנ"ל.

והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א היינו בחינת הואו שבתוך האלף שמחבר הכח והפועל בקדושה עליונה בשלימות ועל ידו דייקא נפתחין ונבדלין אלו השני היודין. ועל כן אמרו רז"ל על יעקב דייקא שקבע תחומין וכו' תחום שבת הוא סוד השני יודין הנ"ל כנ"ל בשם התיקונים. גם והאכלתיך נחלת יעקב אביך הוא בחינת אמת בחינת תתן אמת ליעקב ובחינת בטחון ופרנסה שאינו נצרך לבריות בחינת אשרי שאל יעקב בעזרו וכו' כמבואר בפנים. גם נחלת יעקב הוא בחינת עלמא דאתי כמאמר רז"ל שיעקב נטל לחלגו העולם הבא ועל כן דרשו רז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים. כי על ידי זה נמשך בחינת לקרוא כולם בשם ה' כמבואר בפנים. ועל כן אמרו רז"ל עולמי עולמי מי בראך מי יוצרך יעקב בראך וכו' בראך יוצרך דייקא. בריאה הוא בחינת שבת ויצירה הוא בחינת חול כידוע וכמבואר בפנים גם כן ועל ידי בחינת יעקב זוכין להמשיך בחינת קדושת שבת שהוא בחינת עלמא דאתי לתוך ימי החול שהוא בחינת העולם הזה ועל ידי זה זוכין לשלימות הדיבור שעל ידי זה מוציאין כל הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל ועל כן באמת יעקב בראך יעקב יוצרך.

וזה שסיים כי פי ה' דיבר. כי שבת הוא בחינת קדושת הדיבור בשלימות שעל ידי זה זוכין להוציא מכח אל הפועל בשלימות כנ"ל גם יעקב זכה לבחינת הכיסופין הקדושים הנ"ל בחינת כי נכסוף נספת לבית אביך הנאמר ביעקב וזכה לנקודות שזה בחינת אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך ועל כן זכה לשלימות הדיבור בחינת וזאת אשר דבר להם וכו':

17 סימן סז 15 (ויבן ה' את הצלע) שבת הוא עולם הנפשות בבחינת שבת וינפש וכנ"ל כמה פעמים וזה בחינת הנפש יתרה שזוכין לקבל בשבת. ושורש הנפשות הוא הכבוד וזה סוד כבוד שבת ועל כן צריכין ליזהר מאד בכבוד שבת כי מאחר שהוא שורש הנפשות על כן הפוגם בו ומחלל שבת ח"ו נאמר בו ונכרתה הנפש ההיא. כי על ידי זה נסתלק נפשו ונפרדת משרשה ח"ו. וכל מה שנזהר האדם ביותר בכבוד שבת זוכה לקבל הארת הנפש יתרה ביותר וזה בחינת השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת (בנפשותיכם דייקא) והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' בחינת תיקון המלכות בחינת הכבוד. ואם לא תשמעו אלי וכ' והצתי אש בשעריה וכו' כי הכבוד הוא בחינת אש בבחינת וכבוד ה' כאש אוכלת וכמבואר בפנים ועל כן כשפוגמין בכבוד שבת בא אש ח"ו וכמו שאמרו רז"ל אין הדליקה מצויה וכו' וכנ"ל כמה פעמים וזה בחינת לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.

וזה גם כן בחינת מצוות הסעודות של שבת כי אז השלחן שהוא בחינת כבוד בחינת שלחן מלכים הוא בבחינת כתר מלכות כי בשבת מאיר הארת הכתר כידוע ואז הכבוד בחינת מלכות יש לו פנים בחינת ואנפהא נהירין וכו' בחינת ברכו באור פניו של אדם וכו' ברכו במטעמים וכו' ואז השלחן בבחינת זה השלחן אשר לפני ה' בחינת לחם הפנים שזה סוד הי"ב חלות של שבת כנגד י"ב לחמים של לחם הפנים שהיה סידורו בשבת כי שבת הוא בחינת שבירת תאוות אכילה בחינת שביעה כמבואר בסימן רע"ו. ואז האכילה רק בשביל מצוה בשביל כבוד שבת וקדושתו בבחינת תלתא היום כתיבא שהאכילה הוא רק בשביל קדושת היום בבחינת אכלוהו היום כי שבת היום לה' וכמבואר במקום אחר. ועל כן אז הוא נשיאת פנים בבחינת ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום בחינת שבת שלום כידוע.

ועל כן על ידי ענג שבת נופלין ונתבטלין המלכיות דסטרא אחרא שמלכותם הוא רק על ידי עזות בבחינת והשבתי גאון עזים וכנ"ל כמה פעמים. וזה שאמרו רז"ל המענג את השבת ניצול משיעבוד מלכיות היינו כנ"ל. וזה בחינת השלהובא דאשא שיורד בכל ערב שבת להכניע הקליפות הטמאות כנ"ל כמה פעמים. ואז שלימות עליית המלכות דקדושה שעולה מבחינת רגליה יורדות מות כמבואר בכתבי האריז"ל ונעשה מצדק צדקה וזה בחינת שמש בשבת צדקה לעניים כי כבוד וענג שבת הוא בעצמו בחינת צדקה כנ"ל כמה פעמים. וזה גם כן גודל מעלת מצוות הצדקה שנותנין לעניים על שבת כי על ידי זה מעלין את המלכות ביותר. וזה בחינת והלך לפניך צדקך (שמרמז על עליית הכבוד והמלכות אל אור הפנים כמבואר בפנים) כבוד ה' יאספך וכו' וסמיך ליה אם תשיב משבת רגלך שמרמז על שעל ידי קדושת שבת עולין הרגלין מבחינת רגליה יורדות מות כמבואר בכתבי האריז"ל.

ועל ידי קדושת שבת חוזר הכבוד אל המביני מדע כי קדושת שבת כלול משניהם כי הוא בחינת מלכות בחינת כבוד בחינת מלך הכבוד גם הוא בחינת בינה כמבואר בזוהר הקדוש ותיקונים וכנ"ל כמה פעמים.

ואז כשחוזר הכבוד אל המביני מדע אזי בתחלת ממשלתם נעשה מחלוקת וכו' וכשמתחברים השונאם אזי יונקים הרבה ויונקים במהרה כל המותרות ונופלין וכו'. ואולי שזה סוד חבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג כי אז בימות המשיח יוחזר הכבוד בשלימות אל המביני מדע ועל כן יתעורר אז קודם ביאת המשיח מחלוקת גדול על התלמידי חכמים בחינת דור שבן דוד בא קטגוריא בתלמידי חכמים (כתובות קי"ב:) ופירש רש"י הרבה מסטינים ומלמדי חובה יעמדו עליהם וזה עיקר חבלי משיח (כמבואר ברש"י שבת דף קי"ח) וכן מלחמת גוג ומגוג שיתעורר אז שיתקבצו כל הגויים להלחם על ישראל ובאמת יהיה זאת לטובת ישראל כי יפלו אז הגויים מפלה גמורה באין סומך. ומחמת שבכל שבת נעשה גם כן בחינה זאת שעולה המלכות עד הבינה בבחינת ושמרתם את השבת כי קדש היא ואז רוצין גם השלש קליפות טמאות לעלות עמה ולינק ממנה ואז יורד שלהובא דאשא ומכוה על ראשם ונופלין כמבואר בכתבים ונעשה מפלת האויבים והקליפות והסטרא אחרא ממילא על ידי קדושת שבת ועל כן אמרו רז"ל המענג את השבת ניצול מחבלי משיח וממלחמת גוג ומגוג היינו כנ"ל. וזה בעצמו גם כן בחינת דינה של גיהנם שנאמר בו על רשעים יחול (חגיגה י"ג) בחינת שלהובא דאשא הנ"ל שיורד על ראשי הקליפות ומכוה ראשם כנ"ל. ומחמת שיניקת האויבים הוא מהשערות כמבואר בפנים על כן אם היו שערות ראשו גדולות מצוה לגלחם ובערב שבת דייקא כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן ר"ס. גם שבת הוא בחינת יראה ואהבה וכנ"ל כמה פעמים ועל ידי זה מולידין הנפש ומגדלין אותה וזה שאמרו רז"ל (שבת קכ"ט:) ומילדין את האשה בשבת וכו' וקושרין את הטבור ושם (ק"ל:) מכאן שמיילדין את הולד בשבת (זה בחינת ההולדה) וחותכין הטבור ורוחצין הולד ומולחין הולד ומלפפין הולד בשבת זה בחינת הגידול והחיזוק של הולד. ועל כן צריכין ליזהר מאד בשבת להתפלל בכוונות הלב כי על ידי שמתפללין בלא כוונת הלב על ידי זה מתרחקת הנפש מן הכבוד ואזי יש עייפות להנפש כמבואר בפנים.

וזה מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון עליון דייקא היינו לכוון לבו היטב אליו יתברך אשר הוא מרומם על כל ברכה ותהלה בבחינת יתברך וישתבח וכו' בריך הוא לעילא מכל ברכתא וכו'. וזה שכתוב בכתבים לכוון מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת ראשי תיבות למש"ה וכו'. כי משה רבינו עליו השלום מחזיר בשבת לישראל הכתרים שניטלו מהם וניתנו לו וכו' כי העדיים והכתרים הנ"ל נכתרו ישראל כשאמרו נעשה ונשמע והיה להם לעדי ולכבוד ואחר כך כשחטאו בעגל ניטלו מהם ואז נשתברו הלוחות וירדה שכחה לעולם ונעשו בבחינת זקן ששכח תלמודו לאונסו כי הם לא היו חייבם כל כך רק על ידי הערב רב ואז ניטל גם ממשה האלף אורות ובשבת מחזירין למשה האלף אורות והוא מחזיר לישראל הכתרים שזה בחינת התיקון של הזהרו בזקן ששכח תלמודו לכבדו. ואזי נקרע הענן שהוא בחינת השכחה ונתגלה הדעת שהוא בחינת מים קרים על נפש עייפה כי פגם העגל היה גם כן בבחינה זו כנ"ל היינו שנתגלה שגם בשעה שאמרו נעשה ונשמע לא היה לבם שלם עמהם בשלימות וכמובן בדברי רז"ל במה שדרשו (שבת פ"ח:) על פסוק לבבתני באחת מעיניך וכו' ועיין במדרש שיר השירים על פסוק לבבתני הנ"ל מובן ביותר ובמדרש כי תשא פרשה מ"ב מבואר להדיא ר"מ אומר אף לא יום אחד היה אלא היו עומדין בסיני ואמרו בפיהם נעשה ונשמע ולבם מכוון לעבודה זרה שנאמר ויפתוהו בפיהם וכו' ולבם לא נכון עמו וכו' מבואר כנ"ל ועל ידי זה נשתברו הלוחות וירדה שכחה לעולם שזה בחינת יען כי נגש וכו' בשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני לכן וכו' ואבדה חכמת חכמיו היינו שכחת התורה כמו שדרשו רז"ל מזה (שבת קל"ח:) ועל שמירת שבת אמרו רז"ל אפילו עבד עבודה זרה וכו' מוחלין לו על כן נתתקן על ידי זה חטא העגל שזה בחינת ויקהל משה וכו' שתיכף אחר יום כיפור שנמחל להם חטא העגל צוה משה על שמירת שבת ועל מלאכת המשכן ששם התגלות כבודו יתברך בבחינת ונקדש בכבודי שנאמר על המשכן.

ועל כן בשבת מחזירין האלף אורות למשה ולשיראל הכתרים שזה בחינת הכבוד שנותנין לזקן ששכח תלמודו שעל ידי זה חוזר ונתגלה חכמתו ונמשכין מים קרים לתקן עייפות הנפש שנעשה על ידי פגם התפלה כנ"ל ועל כן אז עיקר זמן שלימות התפלה בכוונה כנ"ל. ועל כן אומרים אז בנשמת כל חי וכו' על כן אברים שפלגת בנו וכו' כדבר שכתוב כל עצמותי תאמרנה וכו' כי על ידי זה נתתקנין גם העצמות וזוכין להתפלל בבחינת כל עצמותי תאמרנה וכו' כמבואר בפנים.

גם כי אמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא היו שום אומה ולשון שולטין בהם שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט מיד ויבא עמלק. ועל כן נאמר אצל מלחמת עמלק ואתה עייף וכו' בחינת עייפות הנפש שבא על ידי התרחקות הנפש מן הכבוד שבא על ידי שפוגמין בכבוד שבת ח"ו. וכן אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שחללו בה את השבת. ועל כן בימי החורבן והגלות נאמר ראוה צרים שחקו על משבתיה ודרשו רז"ל על שבתותיה ונאמר שכח ה' בציון מועד ושבת ואז נפגם גם כבוד הזקנים בבחינת ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון. ונאמר זקנים משער שבתו שבתו דייקא. כי זה נמשך על ידי שפגמו בכבוד שבת שהוא שורש בחינת הזקנה דקדושה בחינת תליסר תיקוני דיקנא שעולים לשם בשבת קדש כידוע ועל כן כשפגמו בכבוד שבת בבחינת ומשבתותי העלימו עיניהם על ידי זה גברו העננין דמכסיין על עיינין שהם רומי רבתא ורומי זעירתא כמבואר בזוהר הקדוש וחרבה ירושלם וגלו ישראל ונתעלם כביכול בחינת פנימיות קדושת שבת ונפל על זה בחינת שכחה בחינת שכח ה' בציון מועד ושבת כנ"ל ועל כן אמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין ופירשו המפרשים ז"ל שתי שבתות דייקא שבת אחד לתקן פגם ועוון חילול שבת הראשון שגרם החרבן והגלות ואז היה זכות שמירת השבת השני מביא הגאולה היינו כי שמירת השבת האחד הראשון משתי השבתות היה בבחינת הכבוד שנותנין לזקן ששכח תלמודו שעל ידי זה חוזר ונתגלה חכמתו כנ"ל. כמו כן על ידי שמירת שבת הראשון היה חוזר ונתגלה פנימיית הארת הדעת והמוחין של שבת קדש שהיו נעלמין עד עכשיו בבחינת שכחה והיה נתתקן פגם חילול שבת ראשונה כנ"ל ואז אחר כך על ידי שמירת שבת השני במוחין שלמים ודעת גדול על ידי זה היו נגאלין ושפיר למדו רז"ל ענין זה ממה שנאמר אשר ישמרו את שבתותי וכו' וסמוך ליה והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפלתי כי על ידי זה זוכין להתפלל בכוונת הלב בבחינת אליך ה' נפשי אשא לבי אכוון ועל ידי זה בא שמחה בבחינת שמח נפש עבדך כי אליך ה' נפשי אשא וכמבואר בספר המדות שמחה אות י"ב. על ידי כוונת הלב בא שמחה.

גם כי בשבת נמשך על כל אחד מישראל. בחינת הזקנה דקדושה שהוא בחינת מוחין זכים וצחים בחינת בסבי מוחא שקיט ושכוך המבואר בפנים ועל כן כל אחד מישראל לפי בחינתו זוכה אז לבחינת שביתה ומנוחה גם במוחו ומחשבתו בחינת שבות ממחשבת עבודה. גם כי על ידי הדעת בעצמו שנמשך על כל אחד מישראל בשבת בבחינת לדעת כי אני ה' מקדשכם וכנ"ל כמה פעמים על ידי זה כל אחד בבחינת זקן זה קנה חכמה. וכשנסתלק קדושת שבת אז נסתלקין גם המוחין והדעת של שבת ונתעלמין בבחינת שכחה שזה בחינת כיון ששבת וי אבדה נפש אבידה הוא מלשון שכחה כמו מהר לאבד וכמבואר במקום אחר. כי הנפש הוא מבחינת חכמה וזכרון היפוך בחינת השכחה כמבואר במאמר דרשו סימן ל"ז. ואז גוברין העננין דמכסיין על עיינין ואז כל אחד בבחינת זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו כי הוא אינו חייב בדבר כל כך רק שזה נמשך מחמת שנסתלק קדושת שבת.

ובאמת אם היה זוכה כל אחד בשבת על כל פנים להתפלל בכוונת הלב בשלימות ולקבל הארת קדושת שבת קודש בשלימות בכל לב ונפש שאז היה הנפש קרובה אל אמה בשלימות היינו אל כבוד שבת בשלימות אז בוודאי לא היתה השכחה יכולה להתגבר כל כך גם בימי החול ועל כן התלמידי חכמים אמתיים הם נקראים בחינת שבת גם בימי החול וכמבואר בזוהר הקדוש. אך אנשים פשוטים מחמת שגם בשבת אינם זוכים להתקשר כל כך מעומק פנימיית נפשם ומחשבתם בקדושת שבת באמת. על כן בהסתלק קדושת שבת נופל שכחה והעלמה והם בבחינת זקן ששכח תלמודו לאונסו ולא עוד אלא שגורמין איזה פגם והעלמה גם לבחינת הזקנים והתלמידי חכמים בבחינת ואבדה חכמת חכמיו וכו' וכמובן בפנים. ועל ידי שמקיימין זכור את יום השבת לקדשו ודרשו רז"ל זכרהו מאחד בשבת ואמרו שם מחד בשבת לשבתא. והנה לשון זכרהו נופל ביותר על שבת שעבר שצריכין לזכור בקדושתו ולא לשכוח כנ"ל. וענין מחד בשבת לשבתא הוא לזכור ולהכין את עצמו על קדושת שבת הבא. אך באמת הכל אחד כי אי אפשר להכין את עצמו בשלימות אל קדושת שבת הבא כי אם על ידי שמקשר מחשבתו היטב לזכור בקדושת שבת העבר שכבר נפל עליו שכחה והוא להוט עדיין ומשתוקק אחר קדושתו ומזכיר את עצמו בכל פעם בנעימות קדושת שבת העבר ומתחרט מאד על שלא זכה לקבל קדושתו בשלימות יותר כנ"ל זה בחינת שנותן כבוד לזקן ששכח תלמודו שעל ידי זה נקרעין העננים ויוצאים מימי הדעת ונתחלקין לכל אחד ואחד כראוי לו כמבואר בפנים היינו שזוכה עח ידי זה להכין את עצמו בשלימות לקבל קדושת המוחין והדעת של קדושת שבת הבא באופן שלא ישכח בקדושתו לעולם וזה עיקר שלימות שמירת שבת בבחינת זכור את יום השבת לקדשו. ועל כן על פי רוב נאמר שמירת שבת בלשון שבתותי שהן שתי שבתות היינו בחינת השתי שבתות הנ"ל שעל ידי זה נשלמה בחינת שמירת שבת כראוי ואז מיד נגאלין כנ"ל.

וזה אם תשיב משבת רגלך שמרמז על עליית הרגלין אל הקדושה על ידי קדושת שבת כנ"ל עשות חפצך ביום קדשי שלא יעסוק במלאכה ועשיית חפצו בשבת כי בזה פוגם בקדושת כבוד שבת ח"ו. וזה וקראת לשבת ענג היינו בחינת הסעודות של שבת שאז השלחן והאכילה בשלימות בבחינת צדיק אוכל לשובע נפשו בחינת הנפש יתרה שזוכין בשבת. וזה בחינת שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם (ישעיה נה) וזה לקדוש ה' מכובד בחינת הכבוד הנ"ל.

וזה וכבדתו ודרשו רז"ל שישנה מלבושיו. כי הנפש מלובשת בכבוד על כן צריכין ללבוש בגדי כבוד לכבוד שבת ולכבוד הנפש יתרה של שבת. וזה מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהלוכך של חול שלא יפסיע פסיעה גסה בשבת שבזה נותן כח לבחינת המלכות דסטרא אחרא שהן רק על ידי עזות. גם כי פסיעה גסה מבלבלת המחשבה מלעיין שזה פגם כביכול בקדושת שבת שהוא עולם המחשבה בחינת זקנה דקדושה שהוא בחינת בסבי מוחא שקיט ושכיך בחינת מתינות וישוב הדעת שזה בחינת מה שהזקנים הולכין לאט ובמתינות כי אין להן מותרי מוחין ומוחם צח וצלול ומתנהגים בכל דבר במתינות בבחינת פוסעים בו פסיעה קטנה.

וזה ממצוא חפצך ודבר דבר שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול כדי שלא יפגום על ידי זה בבחינת הכבוד והנפש של שבת. כי הדבור הוא מהנפש בחינת לנפש חיה לרוח ממללא וכמבואר במקום אחר.

וכן עיקר הכבוד הוא בהדיבור וכמבואר לקמן בפנים בסימן קצ"ד. וזה אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא שזוכה לעלות עד בחינת הדיקנא קדישא כביכול ששם עיקר שלימות הארת המוחין העליונים הקדושים ושם עיקר הכבוד העליון בחינת ונגד זקניו כבוד בחינת כבוד חכמים ינחלו.

והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין היינו עליית המלכות בבחינת נה"י חג"ת חב"ד שמתחלה מעלין את בחינת הרגלין בבחינת צדק יקראהו לרגלו כמבואר בפנים ואחר כך צריכין להמשיך בחינת תיקון הידים שהן יד הגדולה ויד החזקה בשביל הולדת הנפש וגידולה שכל זה הוא גם כן בחינת תיקון המלכות והכבוד כמובן בפנים בפרט כפי המבואר בכתבים שבשבת המלכות נזדווגת להוציא נשמות חדשות היינו בחינת הולדת הנפשות הנ"ל. ועיקר שלימותה הוא כשחוזרת אל המביני מדע שזה בחינת חב"ד בחינת כי קדש הוא כידוע ובגמרא דרשו רז"ל על זה שניצול משיעבוד מלכיות היינו בחינת הכנעת המלכות דסטרא אחרא שהן רק על ידי עזות כנ"ל. גם אז תתענג על ה' מרמז על עליית המלכות אל אור הפנים שדרשו מבחינת עתיק כידוע. וזה בחינת זקן ונשוא פנים. והרכבתיך על במותי ארץ. הוא בחינת הכנעת המלכות דסטרא אחרא שלא יהיה להם אחיזה ויניקה מבחינת המלכות והכבוד דקדושה רק אדרבא יהיו נשפלים ונכנעים תחת רגליה בבחינת ואתה על במותימו תדרוך וכמו שדרשו רז"ל.

והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחינת צדקה שהוא בחינת יעקב כמבואר במקום אחר שעל ידי זה מעלין את הכבוד והמלכות כמבואר בפנים גם יעקב הוא בחינת הכבוד דקדושה שהוא שורש הנפשות כולם בבחינת כל הנפש הבאה לבית יעקב וכמבואר לקמן בפנים בסימן קפ"א. ועל כן הוא הראשון שנאמר בו שמירת שבת שהוא גם כן מבחינה זאת כנ"ל. וזה שדרשו רז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים היינו שנתפשט ונתגלה כבודו יתברך בכל העולם כולו בבחינת וימלא כבודו את כל הארץ בחינת ואתה מושל בכל המבואר בפנים שנותנין אז צדקה בכדי להעלות הכבוד והממשלה והצדקה הוא מבחינת יעקב בחינת ז"א כידוע. (ועיין בפרדס בערכי הכינוים). וזה כי פי ה' דבר. היינו כי בשבת נתתקן הדיבור (שהוא מבחינת הנפש והכבוד) כל כך עד שהדיבורים הם בבחינת דבר ה' בבחינת ואשים דברי בפיך כי כשזוכין להתפלל בכוונת הלב באמת בבחינת כל עצמותי תאמרנה אז דיבורי התפלה הם בבחינת דבר ה' כמובן בפנים במאמר על אשר מעלתם סימן מ"ח. גם כי כשמדברין בכוונת הלב והדיבור הוא מבחינת הנפש ששרשה בכבוד ובינה לבא על כן זה בעצמו גם כן בבחינת שחוזר הכבוד אל המביני מדע שבחינת המלכות עולה עד הבינה שזה בחינת על ה' כמבואר במקום אחר ואז הדיבורים הם בבחינת דבר ה' בבחינת מפיו דעת ותבונה. גם כי הלב של ישראל מלא מאלקותו יתברך וכמבואר במקום אחר ועל כן כשמקשר הדיבור אל כוונת הלב אז הדיבורים הם בבחינת דבר ה' בבחינת לך אמר לבי וכו' וכמבואר במקום אחר:

17 סימן סח סט 15 (חומר איסור כעס וגזילה) שבת הוא בחינת שורש הנפשות בחינת שבת וינפש כנ"ל כמה פעמים. גם שבת הוא שורש השפע והעשירות דמניה מתברכין כל שתא יומין ואמרו רז"ל ברכת ה' היא תעשיר זה שבת ועשירים שבשאר ארצות מפני שמכבדין את השבת.

ועל כן חמור ביותר עוון הכעס בשבת כמבואר בתיקונים ובשאר ספרים קדושים כי על ידי הכעס פוגם בנפשו ובבחינת העשירות כמבואר בפנים.

גם שבת היא בחינת בת זוגן של ישראל כמו שאמרו רז"ל כנסת ישראל יהיה בן זוגך וכמבואר במקום אחר ועל כן משם שורש העשירות הבא על ידי בת זוגו של אדם וזה בחינת כבוד שבת בחינת אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו וזה בחינת בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר וכמבואר בזוהר ויקרא דף נ"ב.

וזה בחינת אם תשיב משבת רגלך כי על ידי השבת עולה העשירות שהוא בחינת ואת היקום אשר ברגליהם אל הקדושה. ועל כן בשבת צריך ליזהר ביותר בשלום בת זוגו כמו שאמרו רז"ל. ועל כן בשבת עיקר זמן הזווג וזוכין על ידי זה לבנים תלמידי חכמים כי הבנים הם הפירות שגדילים על הענפים שהם בחינת הממון והעשירות שנמשך מקדושת שבת וזה בחינת אשר פריו יתן בעתו ודרשו רז"ל על זווג של שבת.

ועל כן אמרו רז"ל כל המוסיף בהוצאות שבת מוסיפין לו וכו' כי מאחר שמפזר ממונו לכבוד שבת בזה הוא משלים אורה ביותר כביכול כמובן גם בפנים ועל ידי זה בא לו השפעה עשירות ביותר וזהו שמבואר בתיקון כ"א דף נ"ט: מאן דגרע מענג שבת כאלו גזיל ליה שכינתא. כי זה בחינת הגוזל מחבירו ממון שבזה פוגם באור בת זוגו של הנגזל עד שלפעמים יוכל על ידי זה לגזול מחבירו גם בת זוגו ח"ו כמובא בפנים.

ועיין בכתבי האריז"ל מבואר גם כן מסוד חתן וכלה שכלול בקדושת שבת שזה בחינת תפלת ערבית אתה קדשת כנגד בחינת קידושי הכלה ותפלת ישמח משה במתנת חלקו כנגד בחינת הסבלנות והמתנות ששולח החתן להכלה ותפלת תכנת שבת וכו'. הוא סוד המשתה שעושה החתן ביום חתונתו ותפלת אתה אחד הוא סוד יחוד חתן וכלה וכו'. ומחמת שסעודת ליל שבת הוא כנגד בחינת הכלה בחינת נפש כמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים אשר משם בא שפע הממון וברכת העשירות כנ"ל על כן מבואר בזוהר יתרו דף פ"ח. ובגין כך מאן דאיהו בדרגא דמהמנותא בעי לסדרא פתוריה בלילא דשבתא בגין דיתברך פתוריה כל אינון שתא יומין דהא בהאי זימונא אזדמן ברכה לאתברכא כל שתא יומין דשבתא וכו' מובן שעיקר שפע הברכה של מזוני בגשמיות נשפע מקדושת ליל שבת היינו כנ"ל. וזה בחינת שלחן בצפון ומנורה בדרום ומטה בין צפון לדרום המבואר בתיקונים בסוד ליל שבת. שלחן בצפון זה בחינת הרוצה להעשיר יצפין בחינת העשירות שנמשך על ידי בחינת הכלה הנ"ל וכמבואר בתיקונא שבעין דף קכ"ו: ובה הרוצה להעשיר יצפין ובגין דאתתא מתמן אמרי מארי מתניתין אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו בגין דמצפון אינון ומצפון זהב יאתה וכמובן גם בפנים. מנורה בדרום זה בחינת הרוצה להחכים ידרים בחינת לב חכם לימינו בחינת התורה בחינת הרוצה ללמוד תורה בטהרה ישא אשה ואמרו רז"ל (יבמות ס"ב) השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ובלא חומה (היינו בחינת העשירות כמבואר בפנים) וזה בחינת אורך ימים בימינה [בחינת מה שאמרו רז"ל (שם דף ס"ג) אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפליים].

עושר וכבוד בשמאלה (היינו בחינת עשירות הנ"ל).

ועל כן אמרו רז"ל הרגיל בנר שבת הויין ליה בנים תלמידי חכמים כי כשנושא אשה רק לשם תורה זוכה לבנים תלמידי חכמים בבחינת וכל בניך לימודי ה' כמובן בפנים. וזה בחינת המטה שבין צפון לדרום שהוא בשביל היחוד השלם שזוכין על ידי זה לבנים הגונים שהם הפירות הטובים שגדילים על הענפים כנ"ל. וזה בחינת 'האשה נקנית בשלשה דרכים בכסף ובשטר ובביאה' 'בכסף' הוא כנגד בחינת העשירות שנמשך על ידה. 'בשטר' הוא כנגד התורה שנקראת ספר בחינת שטר. 'ובביאה' הוא כנגד בחינת הבנים שנמשך על ידי היחוד הקדוש. וזה בחינת חיי בני ומזוני במזלא תליא מלתא היינו גימל בחינות הנ"ל תלויין במזל העליון המאיר בשבת (כמבואר בזוהר הקדוש) שהיא בחינת האשה טובה שאמרו עליה רז"ל האי נמי אתרמי ליה בת מזליה.

ומחמת שצריכין ליזהר מאד שלא ליגע בממון חבירו כי הוא כנוגע ופוגם ח"ו בבת זווגו של חבירו ולפעמים אובד על ידי זה בת זוגו של עצמו כמבואר בפנים על כן אמרו רז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות (עיין בזה בטור אורח חיים סימן רמ"ב ומה שהאריכו האחרונים בזה ועיין בשולחן ערוך של הרב ז"ל מה שביאר בזה) כי אף שמצוה גדולה לענג את השבת ולכבדו כנ"ל. אבל צריך ליזהר שלא ליגע בשביל זה בממון חבירו ח"ו כי כל אחד כפי בחינתו יש לו חלק בקדושת שבת והוא בחינת בת זוגו. וכפי בחינתו כן נמשך לו ההשפעה משם ובוודאי צריך לזרז עצמו בכל יכלתו ולצמצם פרנסתו בימי החול בכדי שיוכל להוסיף איזה דבר לכבוד שבת. אבל לא לכבד את השבת בממון חבירו כי בזה יוכל לפגום ח"ו בחלק קדושת הארת שבת השייך לחבירו.

ולא עוד אלא שיוכל לאבד ח"ו גם חלקו שיש לו בהארת שבת מאחר שאינו מסתפק בהשפע שלו הנמשך מקדושת שבת ונוגע בשל חבירו אבל מי שכבר נצרך לבריות נותנין לו כל צרכיו לשבת גם כן.

וזה בחינת גודל מעלת הצדקה שנותנין על שבת כי מחמת שעל ידי קדושת שבת עולה המלכות בחינת הכלה העליונה ואז רוצין גם הקליפות לעלות עמה ולינק ממנה ח"ו והעיקר מבחינת הרגלין בבחינת רגליה יורדות מות ח"ו. ועל ידי הצדקה מצילין אותה מזה כביכול בבחינת וצדקה תציל ממות כמבואר בפנים. ועל ידי זה זוכה לקבל השפעת שבת ביותר. גם כי אולי יש אצלו ממון גזילה שבא לו על ידי חמדה שחמד לממון חבירו שעל ידי זה נפגם חלקו בהארת קדושת שבת כנ"ל ועל ידי צדקה מתקן זאת כמבואר בפנים. ועל כן פתח התנא יציאות השבת וכו' העני עומד בחוץ וכו' כי עוסקין אז בצדקה לעניים שעל ידי זה זוכין לקבל קדושת הארת שבת והשפעתה ביותר ואף על פי כן צריכין ליזהר שלא לבא על ידי זה בעצמו לחילול שבת בחינת פשט העני את ידו וכו' העני חייב. וזה בחינת יציאות השבת יציאות דייקא מלשון שאמרו רז"ל מקיש הויה ליציאה. הויה הוא הקידושין ויציאה הוא הפירוד שנעשה ביניהם חס וחלילה וכמו כן חילול שבת ח"ו הוא בחינת יציאות השבת וקבלת קדושת שבת הוא בחינת קידושין כנ"ל.

והנה אמרו רז"ל לא ניתנו שבתות אלא לדברי תורה וכמבואר בשולחן ערוך גם כן שצריכין לעסוק בתורה בשבת כי זה בחינת לב חכם לימינו הנ"ל. כי בשבת נמשך הארת הדעת והמוחין עליונים לכל אחד כי בחינתו וכנ"ל כמה פעמים. ועל כן צריכין לחדש בתורה בשבת כמבואר בזוהר הקדוש ומי שאינו בר הכי על כל פנים צריך לעסוק בדברי תורה ועל כן קורין בתורה בשבת כל הפרשה כולה בשחרית.

ובמנחה קורין גם כן בתורה בכדי להמשיך הארת התורה גם על ששת ימי המעשה. כי אף על פי שבששת ימי המעשה עוסקין במלאכה ועסק והכל הוא בכדי להשלים אור בת זוגו בפרטיית בבחינת ואנא אפלח ואשוקיר ואוזין וכו' המובא בפנים.

ומחמת שעיקר השפע קדש נמשך מבחינת אור בת זוגן של ישראל ברוחניות ובכלליות שהוא בחינת קדושת שבת כנ"ל ועל כן באמת אמרו רז"ל זכריהו מאחד בשבת אף על פי כן עיקר שורש השפע ויניקת האילן שהיא האשה יראת ה' הנ"ל הוא מהתורה שהוא בחינת בעל האשה בחינת עמודא דאמצעיתא ואורייתא מחכמה ובינה נפקת. וזה בחינת קדושת יום השבת שכלול מבחינת שבת עילאה ושבת דיומא והן בחינת רוח ונשמה של שבת קדש כמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים.

והנה מי שאינו מקיים ענג שבת מחמת שמקמץ ממונו.

אז אתהפך ליה ענ"ג לנג"ע כמבואר בתיקונים היינו שנופל לכסילות שהוא היפך הענג בחינת לא נאוה לכסיל תענוג. ועל ידי זה נתקלקל בחינת אהבה הבא מבחינת ענג שבת בחינת אהבה בתענוגים ובא עליו שנאה ומחלוקת בחינת כל ריב וכל נגע. בחינת נגע וקלון ימצא בחינת והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם גם בא על ידי זה לעניות כמבואר בתיקונים.

ועניות הוא גם כן בחינת נגע צרעת כמבואר בתיקון כ"ב דף ס"ו. וכמו שאמרו רז"ל גם כן לענין הנושא אשה לשם ממון חדש נכנס וחדש יוצא וממונם אבד ובפנים מבואר שנופל לכסילות ונעשה מזה שונאים וכו'.

ומחמת שאמרו שם (קידושין ע) על כולם אליהו כותב וכו' על כן אמרו רז"ל הובא במהרי"ל ובשל"ה הקדוש שבמוצאי שבת יושב אליהו וכותב זכיותיהן של ישראל שזכו לענג את השבת ולכבדו ועל כן מזכירין שבחי אליהו במוצאי שבת וזה שמבואר בשלחן ערוך אורח חיים סימן ר"צ שפועלים ובעלי בתים לא ימשיכו הרבה בענג אכילה ושתיה בשבת ודי להם בענג קצת שצריכין לעסוק בתורה הרבה. אבל תלמידי חכמים ימשיכו קצת יותר בענג אכילה ושתיה וכו'. היינו כי גם בענג שבת יש בחינת ימין ושמאל היינו בחינת אורך ימים בימינה בחינת הענג של עסק התורה שהוא בחינת ימין ועשר וכבוד בשמאלה בחינת הענג הגשמי של אכילה ושתיה שגם הוא מצוה וכבוד שבת. אבל מחמת שאנשים פשוטים רגילים ליפול על ידי זה לכסילות בבחינת לב כסיל לשמאלו ולבחור רק בתענוגים גשמיים גם בימי החול. על כן העיקר בשבת אצלם לעסוק בתורה שהוא בחינת המוחין עצמן בכדי שלא ליפול לבחינת מותרי מוחין בחינת שערות בשמאל. אבל התלמידי חכמים שגם המותרי מוחין בחינת שערות שלהם הם בבחינת שערות בימין בחינת שערי צדיק על כן יכולין להרבות בשבת קצת יותר בענג אכילה ושתיה כי על ידי הענג הגשמי שלהם (שגם הוא בקדושה גדולה) על ידי זה יש להם איזה שייכות והתקרבות להמון העם ועל ידי זה יכולין לפתוח גם להם שערי החכמה והמדע לקרבם להשם יתברך ועל כן דבר גדול מאד לשבות אצל צדיקים אמתיים ולאכול על שלחנם בשבת קדש ועל פי רוב מגלין אז רזי תורה ומכניסין יראת שמים בלב המון העם.

וזה שנסמך (שיר השירים ז) ראשך עליך ככרמל פירש רש"י אלו תפילין שבראש (בחינת המוחין עצמן) ודלת ראשך פירש רש"י קליעת שערך בחינת מותרי מוחין כארגמן מלך אסור ברהטים. ודרשו רז"ל ברהיטי מוחין ורש"י פירש בתלתלים שנאמר נזר אלקיו על ראשו וכו' הינו בחינת קדושת השערות. וזה מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים בחינת שני מיני ענג שבת הנ"ל ששניהם הם קדושים מאד כי אפילו ענג שבת הגשמי הוא גם כן קדוש מאד ואין יניקה ממנו להשונאים ח"ו רק אדרבא אהבה בתענוגים כי בשרשו מרמז גם ענג סעודת שבת לבחינת מוחין גדולים כמובא בכתבים וגם הממון שמפזרין על זה לכבוד שבת הוא בבחינת ביטול חמדת הממון בחינת לב חכם לימינו כנ"ל ועל כן אדרבא בסגולת ענג שבת הוא להשבית אויב ומתקנם בחינת מפלת השונאים כמבואר בפנים במאמר שאלו את ריב"ק סימן נ"ז.

וזה אם תשיב משבת רגלך היינו בחינת עליית רגלי הקדושה על ידי קדושת שבת שזה בחינת האיסור לילך חוץ מתחום שבת כמבואר בכוונות. וזה עשות חפצך ביום קדשי שלא לעסוק בעשיית חפציו כמו בחול שעוסק בזה להשלים אור בת זוגו. אבל בשבת שהוא שורש בת זוגם של ישראל בכלליות אסור לעסוק בזה כי אדרבא ממנה נשפעין כל ההשפעות כנ"ל. וזה וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד כי אדרבא צריכין לפזר ממונו על הוצאות ענג וכבוד שבת וכל המוסיף מוסיפין לו. וזה וכבדתו מעשות דרכיך שלא יפסיע פסיעה גסה שהוא בחינת רוגז וכעס ונוטל אחת ממאור עיניו בחינת ותכה מכעס עיני וזה פגם בקדושת שבת שהוא בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין. וגם פוגם על ידי זה בהעשירות כמבואר בפנים ובמאמר היכל הקודש סימן נ"ט. גם הכעס הוא מבחינת הכסילות בחינת כעס בחיק כסילים ינוח. ועל ידי זה פוגם בהעינים שהם מבחינת החכמה כמו שכתוב החכם עיניו בראשו.

וזה ממצוא חפצך ודבר דבר שלא ידבר דיבור של חול שאז יש יניקה להכסילות בבחינת קול כסיל ברוב דברים. גם על ידי פגם הדיבור בא עניות כמבואר בפנים. במאמר אנכי סימן ד'. וזה אז תענג על ה' דא עתיקא קדישא שמשם שורש העליון של יניקת האילן וענפיו ופירותיו ושם כולא ימינא ואין שם בחינת שמאל כלל כמבואר בפנים במאמר לשמש שם, סימן מ"ט.

ומשם שורש כל ההשפעות רוחניות וגשמיות בחינת חיי בני ומזוני במזלא תלין כנ"ל ועל כן דרשו רז"ל על זה שנותנין לו כל משאלות לבו היינו חיי בני ומזוני כנ"ל וזה והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחינת עליית המלכות שבליל שבת שהוא בחינת הכלה בחינת נפש שזה בחינת המשכת העשירות שהוא בחינת מלכות בחינת עשיר ברשים ימשול ובאופן שיהיה העשירות בקדושה עליונה היינו שיהיה מקושר אל החכמה בחינת בצל החכמה בצל הכסף שזה בחינת שהמלכות עולה עד חב"ד היינו כנ"ל.

ועל כן דרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו מאחיזת הסטרא אחרא והכסילות שהוא בבחינת מלך זקן וכסיל.

וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א בחינת עמודא דאמצעיתא בחינת התורה שממנה בא הנקת האילן הקדוש שהוא בחינת האשה יראת ה' הנ"ל ויעקב זכה בשלימות לזווגים דקדושה ולעשירות ולבנים הגונים.

ועל כן אמרו רחל ולאה כי כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו היינו כי העשירות הוא מאור נפשם והוא בחינת הענפים שעליהם גדילים הפירות שהם הבנים וזה ועתה את כל אשר יאמר אליך אלקים עשה. היינו כי לא היה בבחינת דנושא אשה לשם ממון ח"ו. רק שנשאם לשם שמים לשם קיום התורה. ועל ידי זה בעצמו זכה לבנים הגונים כל כך ולא היה פסול במטתו רק בבחינת וכל בניך לימודי ה' המבואר בפנים. וזה בחינת נחלה בלי מצרים שדרשו רז"ל היינו בחינת שלימות העשירות דקדושה שאינו סחר לו כלום כמבואר במפרשים ז"ל. כי על ידי שהעשירות מקושר אל החכמה בבחינת לב חכם לימינו על ידי זה אינו חסר לו כלום בחינת דעת קנית מה חסרת. ועל כן נאמר אצלו וכי יש לי כל היינוכנ"ל. זה כי פי ה' דיבר היינו כי קדושת שבת הוא בחינת שלימות הדיבור דקדושה בחינת מלכות פה כנ"ל כמה פעמים. שזה בחינת נפש בחינת לנפש חיה לרוח ממללא ומשם באים כל ההשפעות בבחינת ויברך אתכם כאשר דבר לכם כמבואר בפנים במאמר ואתם תהיו לי וכו' סימן ל"ד. וזה בחינת כסף נבחר לשון צדיק ואמרו רז"ל לשון חכמים מעשיר והדיבור הוא בחינת התגלות הדעת והחכמה בבחינת כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה:

17 סימן ע 15 (ויהי ביום השמיני) שבת הוא בחינת הצדיק יסוד עולם כמבואר בזוהר הקדוש והוא בחינת הצדיק אשר הוא רק יחיד בעולם. בבחינת ימים יוצרו ולו אחד בהם זה שבת.

ויש לו כח המושך להמשיך הכל אליו ועל כן נקרא חמדת הימים כי כל הימים וכל הנבראים כולם משתוקקים ונכספין לקדושת שבת בבחינת ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה וכו' ואפילו הקב"ה בעצמו כביכול נכסף אליה כמו שאמרו רז"ל. והוא בבחינת ענוה ושפלות בחינת שבו איש תחתיו הנאמר בשבת וכמבואר במקום אחר. וממנו נמשכין כל ההשפעות לעולם. וההוצאה שמפזרין על ענג וכבוד שבת הוא בבחינת צדקה לעניים כמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים. והוא בבחינת זריעה בחינת זרעו לכם לצדקה כמו כשזורעין על ארץ טובה היא מצמחת תיכף כפל כפלים. כמו כן לענין הוצאת שבת כל המוסיף מוסיפין לו והוא בבחינת כגנה זרועיה תצמיח כמבואר בתיקונם תיקון תשסרי דף ל"ח. גם על ידי קדושת שבת נמשך כביכול השראת שכינת אלקותו יתברך על ישראל כמבואר בזוהר ויקרא דף קע"ט דבגין כך לא זזת שכינתא מישראל בכל שבתות וימים טובים וכו'.

וזה בחינת לעשות את השבת לדרתם כתיב לעשות דירה נאה לשכינה וכו' כמו שאמרו רז"ל. ועל כן נסמך שבת אצל מקדש ומשכן. כי השראת שכינתו יתברך במשכן ומקדש הכל נמשך על ידי קדושת שבת ועל כן אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא שחללו בה את השבת ועל כן דבר גדול לשבות אצל צדיקי אמת כי הם בחינת הענפים של שבת בפרט כשזוכין לשבות אצל הצדיק יסוד עולם שהוא בעצמו בחינת קדושת שבת ואז יכולין לקבל על ידו הארת קדושת שבת בשלימות גדול עד שיזכה גם כן לבחינת השראת השכינה ולכל הנ"ל.

וזה בחינת ויקהל משה את כל עדת ישראל. כי משה הוא הצדיק יסוד עולם שהוא בחינת שבת כנ"ל כמה פעמים. ועל כן היה לו כח להקהיל את כל ישראל ולמושכם אליו בכח המושך שלו ואז צוום על מלאכת המשכן ושמירת שבת. וזה לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת כי האש טבעו להגביה עצמו למעלה ההיפך מבחינת העפר שיש לה כח המושך על ידי בחינת הענוה והשפלות ובמקדש ומשכן היה כח המושך כל כך עד שירדה אש מן השמים לשם היפך מטבעו וזה שכתוב (ירמיה י"ז) והיה אם שמוע וכו' ולקדש את יום השבת ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' היינו בחינת הכבוד והגדולה שנמשך על ידי זה הצדיק יסוד עולם בחינת שבת שמשם מקבלים כבודם כל הראשים והממונים והמלכים כמבואר בפנים וזה סוד כבוד שבת ואם לא תשמעון אלי וכו' והצתי אש בשעריה וכו' בחינת אש הנ"ל שהוא ההיפך מבחינת כח המושך כנ"ל.

וזה בחינת הנפש יתרה שזוכה האדם בשבת הכל על ידי גודל כח המושך של קדושת שבת שעל ידי זה השכינה שהוא בחינת סוכת שלום פורשת כנפיה על ישראל ועמה יורדין נשמות הצדיקים לשרות עם ישראל וכן מלאכי מעלה כמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים וזה שאמרו רז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש. היינו כי בהסתלקות קדושת שבת שהוא בחינת כח המושך ואז מתחיל שליטת כח המכריח. אזי על כל פנים צריכין להזכיר את עצמו בכל פעם בנעימות קדושת כח המושך שזה בחינת הנפש יתרה של שבת כנ"ל ולהתגעגע אחריה. וזה גם כן בחינת מה שאמרו רז"ל זכרהו מאחד בשבת היינו כנ"ל. ואז על ידי התגברות כח המכריח ועל ידי שהאדם מתגבר את עצמו בכל פעם לזכור בכח המושך ולהשתוקק אליו ולחזור ולמשוך את עצמו אחריו על ידי זה דייקא מבררין כל הבירורים הקדושים שנעשין על ידי עובדין דחול ותיכף כשמגיע קדושת שבת השני אז מתגבר הכח המושך ביותר ואז כל הבירורים הנ"ל עולם למקומם ומנוחתם בשלימות וזוכה אז לקבל קדושת הנפש יתרה של שבת בשלימות יותר גדול. וזה שאמרו רז"ל בזוהר ויקרא דף קע"ט הנ"ל בגין כך לא זזת שכינתא מישראל בכל שבתות וימים טובים ואפילו בשבתות (נ"א ביומי) דחול אלא דאיהו סוגרת ומסוגרת בהון. כי על ידי שמקיימין זכור את יום השבת זכרהו מאחד בשבת כנ"ל. שזה בחינת שממשיך קדושת שבת גם על ששת ימי החול על ידי זה ממשיך השראת השכינה כביכול גם בימי החול וזה בחינת שבתות דחול אלא דאיהו סוגרת ומסוגרת בהון היינו שנעלם אז כח המושך על ידי התגברות כח המכריח אבל באמת גם בכח המכריח בעצמו מלובש בו החיות של בחינת כח המושך ועל כן על ידי השתוקקות שמשתוקקין ומתגעגעין וממשיכין עצמן אחר כח המושך גם בששת ימי החול על ידי זה נעשין בירורים קדושים דייקא על ידי שיתוף שני הכוחות הנ"ל כח המושך וכח המכריח וכמבואר בזה הרבה בליקוטי הלכות ואז גם המלאכות ועסקים של חול הם בבחינת מלאכת המשכן שמאיר בהם בחינת השראת השכינה כביכול כנ"ל.

וזה מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת ראשי תיבות למש"ה כי משה הוא הצדיק יסוד עולם בחינת שבת כנ"ל. וזה טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון היינו להמשיך עצמו באמת אחר כח המושך המאיר בשבת ולהודות ולזמר לשמו יתברך שהוא עיקר כח המושך כמו שכתוב לשמך ולזכרך תאוות נפש וזה להגיד בבוקר חסדך היינו בעת התגלות אור הקדושה אז צריכין להגיד את חסדיו יתברך שהן בבחינת כח המושך בחינת משוך חסדך לידועיך ואמונתך בלילות אפילו בעת החשכות וההעלמה שמתגבר כח המכריח שזה בעצמו בחינת חשך מלשון מניעה כמו ולא חשכת וכו'.

וכמבואר במקום אחר. צריכין אז גם כן לדבר דיבור אמונה ולהמשיך את עצמו אליו יתברך ולהאמין כי בכח המכריח בעצמו מלובש בו גם כן החיות של כח המושך. והתגברות כח המכריח אינו אלא לפי שעה כרגע קלה בשביל כח הבחירה ותיכף כשיפסוק כח המכריח יתגבר כח המושך ביתר שאת. וזה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור. כי ניגון דקדושה יש לו כח המושך מאד להמשיך לב האדם להשם יתברך וכמבואר במקום אחר. ונעימות הניגון הוא בחינת התבררות הרוח שזה בחינת הבירורים הקדושים שנעשין דייקא על ידי שיתוף שני הכחות הנ"ל.

וזה כי שמחתני ה' בפעלך במעי ידך ארנן. כי כלל הבריאה נעשה גם כן על ידי בחינת שני הכחות הנ"ל שזה סוד הצמצום של החלל הפנוי שהוא בחינת הסתרת אורו יתברך שזה בחינת כח המכריח והמשכת אורו יתברך לתוך בחינת הכלים בשביל התגלות והתהוות כל הבריאה וזה מה גדלו מעשך ה' עשיה הוא בחינת כח המכריח שנעלם שם מאד אור אלקותו יתברך מאד עמקו מחשבותך כי גם שם נעלם חיות המחשבה העליונה שהוא בחינת כח המושך שזה בחינת שבת שהוא עולם המחשבה כידוע. וזה איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און. כי עיקר גידול כל הצמחים הוא על ידי כח המושך שיש בעפר כמובן בפנים. כי הכח המושך מושך לעצמו את הכל וממשיך חיות והשפעה לכל. ועל כן הכסיל שהוא רחוק מחכמה אמתיית דקדושה שהוא בחינת כח המושך בחינת ומשך חכמה מפנינים וכמבואר במקום אחר על כן הוא מתפעל מהצלחת הרשעים. כי הלא הם בוודאי מבחינת כח המכריח ואם כן מהיכן מקבלים כח לפרוח ולציץ בהצלחה גדולה כל כך. מאחר שרחוקים כל כך מקדושת כח המושך. אבל באמת גם בכח המכריח בעצמו מלובש בו החיות של כח המושך שזה בעצמו בחינת מאד עמקו מחשבותך מאד הוא סטרא דמותא כמבואר במקום אחר וכמו שאמרו רז"ל וגם שם יש בחינת חיותו יתברך רק שהחיות שנמשך אל בחינת כח המכריח הזה הוא לרע לו. היינו בכדי לברר על ידי זה הנצוצות הקדושים כידוע ואז בלע המות לנצח ויתבטל בחינת הרע של כח המכריח לגמרי ויומשכו הכל אחר כח המושך. וזה בפרוח רשעים כמו עשב וכו'. כי הצלחתם וגידולם הוא רק כמו עשב שהוא לשעה קלה בבוקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש. וגם זה הוא רק בשביל מפלתם להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על העליונה כי כח המושך דקדושה גדול ותקיף מאד ולעולם ידו על העליונה כי כולם כבגד יבלו וכו' ואתה הוא ושנותיך לא יתמו וכו' וזה כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און ותרם כראם קרני וכו' היינו כנ"ל. בקמים עלי מרעים (בחינת התגברות כח המכריח) תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ודרשו רז"ל מה תמר וארז לבם מכוונין למעלה וכו' מה תמר וארז יש להם תאוה כך צדיקים יש להם תאוה ומה תאוותם השם יתברך וכו'. מה תמר עושה פירות וכו' מה ארז גזעו מחליף וכו'. היינו שהצדיקים שנמשכים באמת אחר כח המושך דקדושה שזה בחינת לבם מכוון למעלה ויש להם תאוה והשתוקקות גדול להשם יתברך על ידי זה מקבלים כח הגודל וכח הצומח וגידוליהם מתקיימים לנצח וגזעם מחליף ועושין פירות.

שתולים בבית ה' ששם עיקר שיתולם שרשם ונטיעתם בקדושת כח המושך. בחצרות אלקינו יפריחו היינו שאפילו החיצוניות שלהם (אכילה ושתיה וכיוצא) שהם בחינת חצרות הוא גם כן בקדושה גדולה ועל ידי זה דייקא נכלל הטוב שבבחינת כח המכריח גם כן בקדושת כח המושך ונעשה מזה פרחים ופירות נפלאים דייקא משיתוף שני הכחות הנ"ל שזה בחינת מה שהצדיקים זוכין בשעת אכילתם וסעודתם דייקא להארת הרצון מופלא ומופלג מאד וכמבואר מזה במקום אחר.

וזה להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו כי הכל ישר ונכון נאמן ואהוב וכו' כי ישר דבר ה' וכו'.

וזה ה' מלך גאות לבש וכו' זה בחינת כח המושך ששם עיקר המלכות והגדולה כמבואר בפנים. וזה אף תכון תבל בל תמוט כי על ידי בחינת הכח המושך הזה מתקיים העולם ותולה באמצע אורו יתברך כביכול ונכסף ונמשך אליו יתברך מכל צד וכמבואר באור החיים על פסוק ויכלו השמים וכו' עיין שם בנעימות דבריו הקדושים. או יאמר ה' מלך גאות לבש שהלביש וצמצם גאוותו ועוזו יתברך (וכמבואר לקמן בפנים בסימן רי"ט) וזה בחינת כח המכריח כנ"ל והכל בשביל קיום העולם. כי בכח המושך לבד לא היה מקים כביכול לבריאת העולם והיו הכל נמשכין אליו יתברך עד שהיו מתבטלין ממציאותם לגמרי. וזה אף תכון תבל בל תמוט. וזה נכון כסאך מאז מעולם אתה כי אף על פי כן כח המושך קודם לכל ואחרון לכל בחינת אני ראשון ואני אחרון בבחינת אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור. ועל כן אף על פי שנשאו נהרות ה' היינו כמו שפירש רש"י אף על פי שהאומות עכו"ם נשאו קולם והם רק מבחינת כח המכריח דסטרא אחרא.

וזה ישאו נהרות דכים פירש רש"י עומקם וכו' כי הכח המכריח דסטרא אחרא מתגבר בכל פעם ביותר עד שנתגלה בכל פעם ביותר עומק הרע שבו שרוצה לעקור את האדם לגמרי ולהפרידו ממנו יתברך ח"ו וזה מקולות מים רבים אדירים וכו' אדיר במרום ה' כמו שפירש רש"י ידו תקיפה עליהם כי אף על פי כן הכח המושך תקיף ואדיר ובוודאי יגמור את שלו וזה עדותיך (והבטחותך) נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים כי בוודאי יחזור ויבנה הבית המקדש ויתגלה קדושתו שיש בו כח המושך להמשיך שכינת אלקותו יתברך וזה יהיה לאורך ימים לא כמו כח המכריח שהוא רק לפי שעה כנ"ל. וכן אף על פי שלדעת האדם השפל נדמה לו כי זה כבר ימים ארוכים הרבה שגבר כח המכריח ועד מתי קץ הפלאות אף על פי כן אם יתמהמה חכה לו.

וצריכין לידע ולהאמין שכל מה שמתארך הקץ ביותר בוודאי על ידי זה דייקא יוגמר התיקון בשלימות נפלא יותר ויותר כי בוודאי כח המושך יגמור את שלו בתכלית השלימות ודייקא על ידי התגברות כח המכריח כנ"ל וזה שאמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי שבת הוא בחינת כח המושך ואחר שבת מתגבר כח המכריח ואז צריכין להתחזק ביותר להמשך גם אז אחר כח המושך בכל כחו ויכלתו. ועל ידי זה זוכה לברר בירורים ולקבל הארת קדושת כח המושך בשבת השני בשלימות יותר ועל ידי זה דייקא תבא הגאולה כנ"ל.

וזה שמתחיל שיר השירים שכולו דיבורים של גיעגועים וכיסופין והשתוקקות אחרי הכח המושך. וזה שיר השירים אשר לשלמה למלך שהשלום שלו שזה בחינת קדושת שבת כידוע. וזה משכני אחריך נרוצה וכו' היינו התעוררות כח המושך ומבטיח לו שבוודאי נרוץ אחריו עם שני הכחות כי גם כח המכריח יוכלל בקדושת כח המושך כנ"ל. וזה שהתחיל משכני בלשון יחיד וסיים אחריך נרוצה בלשון רבים. וזה בחינת ולעבדו בכל לבבכם בשני יצריכם ומרבה לבאר בענין זה בכל הספר וסיים מי יתנך כאח לי וכו' שימני כחותם על לבך וכו' כי עזה כמות אהבה וכו'. כי כל מה שהאהבה מתעוררות ביותר שהיא מבחינת כח המושך מתעורר כנגדו ביותר הקנאה של בחינת כח המכריח רק שכח המושך גובר כל כך עד שאדרבא כל מה שכח המכריח מתגבר ביותר אזי ישראל מתגברין באהבה והשתוקקות יתרה ביותר כי המניעה הוא רק בשביל החשק וכמבואר במקום אחר.

וזה רשפיה רשפי אש שלהבת יה בחינת השלהובא דאשא שיורד בערב שבת ומכוה ראשי הקליפות שהם מבחינת כח המכריח דסטרא אחרא כי מהאש יצאו ואש תאכלם כי המכריח הוא מבחינת אש שהוא היפוך בחינת עפר כנ"ל ואז אש דקדושה מכריח את טבעו לירד למטה ומכניע אותם. וזה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה בחינת הנהרות הנ"ל אם יתן איש וכו' אחות לנו קטנה ושדים אין לה ומבואר בכתבי האריז"ל ושדי"ם ראשי תיבות ש'מאל ד'וחה י'מין מ'קרבת היינו בחינת שני הכחות הנ"ל, שבקדושה צריכין שניהם. אבל צריכין להיות אומן וחכם גדול לזה לכוון את המשקל ולילך בדרך הממוצע להשתמש עם כח המושך בשעתו ובמקומו ועם כח המכריח בשעתו ובמקומו. כי כל זמן שאין זוכין לדעת שלימה אזי צריך להרחיק עצמו מקצה האחד עד קצה השני לגמרי. כמבואר בהלכות דעות וכמובן בדבריו ז"ל שזה בחינת בשעת הגזירה אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור. וזה אחות לנו קטנה שאינה שלימה בדעת עדיין ושדים אין לה היינו שאינה יכולה לכוון המשקל בענין השני כחות הנ"ל להשתמש בהם בבחינת שמאל דוחה וימין מקרבת מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה פירש רש"י כשהאומות עכו"ם יתלחשו עליה להכחידה היינו כשירצה הרע של כח המכריח דסטרא אחרא להתגבר עליה ולהכחידה לגמרי ח"ו.

אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף אם תהא חזקה כחומה שתמסור נפשה על כל דבר בכדי שלא תלכד חס וחלילה ברשת הכח המכריח אזי נבנה עליה טירת כסף היינו שימשיכו עליה הארת כח המושך ביותר עד שתזכה לכסופין חזקים מאד אחרי השם יתברך וזה שפירש רש"י נבנה לה עיר הקודש ובית הבחירה ששם עיקר הכח המושך ושם מתגברין הכיסופין דקדושה ביותר בבחינת תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים. ואם דלת היא וכו' ואומרת כנסת ישראל אני חומה וכו' אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום היינו שזכתה בשלימות להתדבק בכח המושך שהיא בחינת שבת שלום כנ"ל.

וזה אם תשיב משבת רגלך כי בחול ששולט כח המכריח אזי עיקר התגברותו על בחינת הרגלין בבחינת רגליה יורדות מות ומונע מלילך ולרוץ אחר כח המושך דקדושה בבחינת אחריך נרוצה וזה בחינת פרש רשת לרגלי. אבל בשבת עולין הרגלין אל הקדושה.

וזה עשות חפצך ביום קדשי שימנע מעשיית חפציו של חול שיש בהם אחיזת כח המכריח רק יעסוק בחפצי שמים בבחינת כי אם בתורת ה' חפצו וכתיב במצוותיו חפץ מאד וכתיב ועבדה בלב שלם ונפש חפצה.

וזה וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד. כי בשבת שמאיר הכח המושך אז תענוגי הגוף יקרים וקדושים מאד כנ"ל וגם שם עיקר הכבוד כנ"ל וזה וכבדתו מעשות דרכך שלא יפסיע פסיעה גסה בשביל דבר הרשות אבל בשביל דבר מצוה מצוה לרוץ גם בשבת כמו שאמרו רז"ל. כי זה בחינת אחריך נרוצה אבל לא לרוץ ולמשוך אחר דבר הרשות שיש בו אחיזת הכח המכריח. וזה ממצוא חפצך ודבר דבר שלא ידבר דיבור של חול. כי עיקר התגברות הכח המושך דקדושה הוא על ידי שירגיל את עצמו לדבר תמיד דיבורים קדושים בבחינת כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו כי הדיבור יש לו כח גדול לעורר את לב האדם לימשך אל השם יתברך. על כן צריכין ליזהר בשבת על כל פנים מלדבר דיבורים של חול רק דיבורים קדושים שהם בבחינת קדושת שבת בחינת כח המושך דקדושה. וזה אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא ששם שורש הארת הרצון העליון בחינת ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה שזה בחינת שורש כח המושך דקדושה. ומחמת שמבחינת כח המושך שורש כל ההשפעות טובות על כן דרשו רז"ל על זה שנותנין לו כל משאלות לבו.

וזה והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחינת עליית המלכות. כי שם שורש כל הכבוד והמלכות. ובגמרא דרשו על זה שניצול משיעבוד מלכיות שהם רק מבחינת כח המכריח בבחינת היו צריה לראש. והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א שהוא עמודא דאמצעיתא שמחבר השני הכחות יחד היינו הכח המושך שהוא בחינת חסד ואהבה בבחינת בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. עם בחינת כח המכריח שהוא בחינת דין. ויעקב בחינת תפארת עמודא דאמצעיתא הוא כלול משניהם ועל ידם גומר כל הפעולות ומדות טובות. וזה בחינת עולמי עולמי וכו' מי בראך וכו' יעקב בראך כי הבריאה היתה על ידי שיתוף שני הכחות יחד כנ"ל וזה שדרשו רז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים כי אז נתבטלין כל המיצרים מאחר שכח המכריח עצמו נכלל בקדושת כח המושך.

וזה כי פי ה' דבר כי שבת הוא בחינת קדושת הדיבור בשלימות כנ"ל כמה פעמים בשם הזוהר הקדוש וזה בחינת הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש לה' וכו' ודבר ה' בוודאי יש לו כח המושך גדול ונורא מאד בבחינת נפשי יצאה בדברו עד שעל ידו יתבטל כל אחיזת הרע שבכח המכריח שממנו הצלחת הרשעים כנ"ל שזה בחינת יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם ונאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר ונאמר ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו בחינת התגברות כח המכריח על יוסף הצדיק יסוד עולם שהוא בחינת כח המושך עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו שלח מלך ויתירהו וכו' היינו כנ"ל. ויוסף הצדיק הוא גם כן בחינת שבת כמבואר בזוהר הקדוש:

!!a!!!סימן עא !!!0!!! מענין זה מבואר קצת למעלה בסימן סג.

ענפי התורה — ליקוטי הלכות

הרחקת היזק ראייה — הוצאה מכוח אל הפועל בבחינת האלף והכיסופין

חושן משפט · הלכות נזקי שכנים

ענין ההרחקה שתיקנו חז"ל שצריך כ"א להרחיק עצמו מחבירו שלא יזיק את חבירו כמבואר כש"ע כל הדינים ושיעור ההרחקה של כל דבר וענין הרחקת היזק ראיה: על פי התורה המתחיל ויהי נא פי שנים ברוחך אלי בליקוטי מוהר"ן הראשון (סי' ס"ו) ע"ש כל המאמר מראשו לסופו. ומבואר שם שיש שני רוחו רוח דלעילא ורוח דלתתא וכו' וע"כ מי שהוא בשעת הסתלקות הצדיק הוא טובה גדולה אליו וביותר להתלמדיים שיכולין לקבל אז פי שנים וכו' כמבואר שם הענין בביאור היטב וע"ש ענין מוציא מכח אל הפועל כי יש בחינת חרון אף וכו' שהוא בחי' עשן בחי' עלה עשן באפו וזה העשן מזיק לעינים שהם בחי' פרנסה בחי' עיני כל אליך ישברו כוו' וצריך להמתקי החרון אף וכו' עד שיהיה נעשה ממנו רוח אוירי וכו' וזה הרוח הוא בחי' רוחו של משיח בחי' רוח אפינו משיח ה' וכו' וכו' ואח"כ צריכין להוציא מכח אל הפועל כי קודם שמוציאין מכח אל הפועל אזי הכח והפועל נקשרים ביחד ואין הפרש ביניהם וכו' וצריך לראות להוציא מכח אל הפועל ואז נפתחין ונבדלין הכח והפועל וכו' וזה בחי' אלף שהיא ב' יודין וואו באמצע שהוא בחי' פתח ואלו השני יודין הם בחי' יוד בראש ויוד ב בסוף שהם בחי' כח ופועל וכו' והואו שבתוך האלף הוא בחי' הו' אותיות שיש בין שני היודין וכו' שהם בחי' פתח בחי' פותח את ידיך אל תקרי ידיך אלא יודיך וכו' ע"ש כל זה היטב. ולהוציא מכח אל הפועל הוא ע"י שלימות הדיבור שנעשה ע"י אמת שזוכין ע"י פרנסה וכו' וגם צריכין לעשות נקודות להאותיות וזה נעשה ע"י הכיסופין והחשק הגדול והחזק שחושקין וכוספין ומתגעגעין לעבודת ה' שעי"ז החשקר משברין המניעה כי כל המניעות שיש לאדם מדברים שבקדושה שצריך לעשות כולם הם רק בשביל התגברות החשק כדי שיתגבר ביותר החשק ע"כ אם יתגבר בחשק גדול ורצון חזק כפי המניעה בוודאי ישבר המניעה וכו'.כי העיקר שיוציא מכח אל הפועל כל מה שחפץ לעשות בעבודת ה' ובפרט כשצריך לעשות דבר שכל יהדותו תלוי בו דהיינו להתקרב לצדיק האמת שאז מתגברות המניעות מאד בלי שיעור והכל בשביל החשק כדי שיחשוק יותר להתקרב אליו ואם יהי' לו חשק חזק כפי המניעה בודאי יזכה לשבר כל המניעות ויזכה להתקרב אליו כי העיקר הוא החשק והרצון שעי"ז זוכין לשבר כל המניעות ולהוציא מכח אל הפועל כל מה שצריכין לעבודת ה' וכו' ע"ש כל זה היטב. וכל המצות ועבירות תלויין ג"כ בזה בבחי' התפתחות הידים הנ"ל בחי' כח ופועל כנ"ל וכו' ע"ש:

וזה בחי' הרחקות שתקנו חז"ל בין אחד לחבירו כדי שלא יזיק את חבירו כי כל ההיזקות נמשכין מהקליפות שנמשכין מבחי' ריבוי אור שגורם שבירת כלים שמשם אחיזת הקליפות שמשם באין כל ההיזקות שבעולם. ושבירת כלים זה בחי' פגם ההתפתחות הידים הנ"ל בזה תלויים כל העבירות בבחי' כמו חללים שוכבי קבר והמה מידך נגזרו וכו' ע"ש. כי עיקר התיקון הוא להמשיך חיות מלמעלה למטה לכל העולמות כולם בהדרגה ובמדה באופן שיוכלו לקבל שזהו בחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל רוחא דלתתא מן רוחא דלעילא שהם בחי' ב' יודין הנ"ל שזהו בחי' פותח את ידיך כנ"ל. כי כשיש ריבוי אור ח"ו אזי אין הכלים יכולין לסבול ריבוי האור ואזי נסתלק כל האור למעלה שזהו עיקר בחי' המיתה בחי' שבירת כלים כידוע. והכלל שע"י כל המצות שאנו עושין עי"ז אנו עושין כלים לקבל האור ועי"זאנו מוציאין מכח אל הפועל ולהיפך ע"י עבירות ח"ו מקלקלין הכלים ואין יכולין לקבל הוארואזי חוזר ונכללת בהיוד דלעילא וחוזר הפועל עד הכח וכאלו מחזיר העולם לתהו ובהו ח"ו וע"כ הפגם בבחי' התפתחות הידים הנ"ל שהם בח'י מוציא מכח אל הפועל כנ"ל:

וזה בחי' הרחקת הנזק כי צריך כ"א להרחיק עצמו מחבירו כדי שלא יזיק את חבירו כי כ"א מישרא לעם חבירו הם בבחי' ב' הרוחות הנ"ל כי אין שני בני אדם שווין וכל הנשמות הם זה למעלה מזה כמבואר במ"א (בה' עדות הלכה א') והתחתון נגד העליון הוא בבחי' רוח דלתתא נגד רוח דלעילא וכשנכללין ונתקרבין זל"ז יותר מדאי הוא בחי' ריבוי אור שגורם שבירת כלים ח"ו שמשם כל ההיזקות כנ"ל כי נפגמין בחי' התפתחות הידים ש הוא בחי' מוציא מכח אל הפועל שזה עיקר התיקון וזה נפגם ע"י ריבוי ההתקרבות יותר מדאי וע"כ תיקנו חז"ל הרחקות בין אחד לחבירו שזה ובחי' התפתחות הידים בחי' פתח והבדל והרחקה בין הרוחות כדי שלא יהי' ריבוי אור כדי שלא יזיק א' את חבירו כי משם כל ההיזקות כנ"ל:

וזה בחי' היזק ראיה כי העיקר תלוי בעינים כי העיקר התפתחות ב' הרוחות הנ"ל שהם ב' יודין הנ"ל הם בח'י עינים כי איתא ששני העינים הם בחי' שני יודין והחוטם שביניהם הוא ואו היינו בחי' אלף הנ"ל שהוא שני יודין ווא"ו שזהו בחי' פותח את ידיך הנ"ל כנ"ל וע"כ מבואר שם שעיקר היזק העשן שהוא בחי' רקון אף הוא לעינים בבחי' כעשן לעינים כי עיקר התפתחות ב' הרוחות הנ"ל ב' היודין בחי' כח ופועל הנ"ל הוא בחי' שני עינים שהם בחי' שני יודין כנ"ל והחוטם שביניהם הוא בחי' וא"ו כנ"ל וע"כ שם בחוטם עיקר רוח החיים כי שם כלולים ב' הרוחות כי עיקר החיות תלוי בבחי' הוא"ו שהיא בחי' פתח שהוא פותח וממשיך חיות מרוח דלעילא לרוח דלתתא וע"כ בהוא"ו שהוא בחי' החוטם כלולים ב' הרוחות הנ"ל כי הוא מבריח מן הקצה אל הקצה וזהו בחי' רוח אפינו משיח ה' המבואר שם, רוח אפינו דייקא כי הרוח חיים הוא בחוטם שהוא בחי' ואו שבין שני היודין שהם בחי' שני עינים כנ"ל כי שם בבחי' הוא"ו כלול הכל כי הוא ממשיך חיות מלמעלה למטה שזהו העיקר שזהו בחי' פותח את ידיך ר,ת אפי בחי' רוח אפינו משיח ה' כנ"ל ע"ש כי מקודם הי' חרון אף. חרון אף דייקא בחי' פגם הרוח חיים שבחוטם ואח"כ כשנמתק עיקר התיקון כשזוכין לפתוח ע"י בחי' הפתח הנ"ל בחיט' וא"ו הנ"ל ולהמשיך החיים מרוח דלעילא בחי' יוד בראש לרוח דלתתא בחי' יוד בסוף שזה ובחי' רוח החיים שבחוטם שהוא בחי' וא"ו בחי' רוח אפינו וכו' כנ"ל:

נמצא ששני עינים הם בחי' ב' היודין הנ"ל שהם בחי' כח ופועל וכו' כנ,ל וע"כ עיקר ההרחקה שהוא בשביל התפתחות ב' הרוחות הנ"ל כנ"ל עיקר ההרחקה היא להרחיק מהיזק ראיה שלא יזיק בראיית עיניו כי בעיניו יכול להזיק ביותר וע"כ צריכן לשמור עצמו מעין הרע שזה היזק ראי' כי עיקר החיות של האדם ושל כל דבר שבעולם הוא ע"י הרוח דלתתא שהואבחי' פועל שמקבל ומושך חיות מהרוח דלעילא ואם ח"ו יסתלק מאיזה דבר בחי' הרוח דלתתא זהו שבירתו ומיתתו כי נסתלק החיות ממנו וע"כ עיקר המשכת החיות של כל הדברים שבעולם הוא מבחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל כנ"ל וכשנפגם ח"ו התפתחות ב' הרוחות הנ"ל שזהו בחי' פגם העבירות בחי' והמה מידך נגזרו אזי נסתלק החיות כי רשעים בחייהן קרויים מתים כנ"ל וע"כ הכל תלוי בעינים שהם בחי' ב' הרוחות כנ"ל שכשמביט בחבירו ח"ו בעין רעה שהוא בחי' כעס שנקרא רעה כ"ש (קהלת י״א:י׳) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך שזהו בחי' כעשן לעינים שהוא החרון אף שמקלקל העינים שמקלקל תיקון הבריאה שהוא בחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל וע"כ ע"י עין הרע יכולין להזיק לחבירו הרבה כי ע"י ההבטה בעין רעה יכול ח"ו להוציאולסלק החיות מהדבר שמביט בו כי כל החיות נמשך מבחי' העינים כנ"ל כי עיקר השבירה היתה באור העינים כידוע וע"כ כל התורה כולה תלוי' בעינים כי התחלת התורה בראשית שהוא תלת גוונין דעינא ובת עין כי תמן ראשי תמן בת כ"ש רבינו ז,ל במ"א וכ"ש (במדבר ט״ו:ל״ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' כי עיקר כלל כל התורה שהוא בחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל להוציא החיות הנמשך מלמעלה מכח אל הפועל כנ"ל זה נמשך ע"י תיקון עינים שהיא בחי' ב' יודין כנ"ל:

וז"ש וירא את ישרא לשוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים ודרז"ל ביקש להכניס בהם עין רעה וראה שאין פתחיהן מכוונין זה לזה ואו' כי בלעם הי' לו עין רעה וע"כ נאמר בו שתןום העין כי פגם בהתפתחות ב' הרוחות שהם בחי' ב' עינים וחזר היוד דלתתא למעלה וע"כ נסמית עינו ולא נשאר לו רק עין אחת שזהו עיקר הפגם כשנסתלק החיות שלמטה כנ"ל אבל מחמת שראה שישרא לנזהרין להרחיק א' מחבירו כראוי כי אין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה. פתחיהן דייקא בחי' פתח הנ"ל שלא לפגום בבחי' הפתח הנ"ל ע"י ריבוי אור ח"ו ע"כ הי' נזהרין שלא יהי' פתחיהן מכוונין כדי להרחיק אחד מחבירו מהיזק ראיה כדי לקבל האור בהדרגה ובמדה ע"כ לא היה יכול להכניס בהם עין רעה. וזהו וירא את ישראל שוכן לשבטיו שאין פתחיהן מכוונין כנ"ל ומרחיקין עצמן כראוי כנ"ל אזי ותהי עליו רוח אלקים רוח אלקים דייקא בחי' הרוח והחיות הנ"ל שהו בחי' רוח אלקים בחי' רוחו של משיח הנזכר לעיל שהוא בחי' ורוח אלקים מרחפת על פני המים דא רוחו של משיח כידוע כי רוח הנ"ל היא בחי' רוח של משיח שנמשך אז כדי להפוך הקללה לברכה ע"י שלא היו פתחיהן מכוונין והיו נשמרין מעין רעה היינו לקבל האור שהוא בחי' יוד דלתתא רוח דלתתא שנפתח מיוד דלעילא שהוא בחי' ב' עינים ב' יודין לקבל זה האור בהדרגה ובמדה שלא יחזור ויסתלק הרוח דלתתא למעלה ע"י ריבוי הראי' שהוא בי' ריבוי אור שבשביל זה צריכין להתרחק עצמו מלהסתכל על חפציו של חבירו וכנ"ל:

וזה שארז"ל על ענין היזק עשן וריח רע אין מועיל חזקה כי עשן וריח רע מהם צריכין להתרחק ביותר כי משם עיקר ההיזק שבא ע"י פגם העינים והחוטם שהם בחי' האלף הנ"ל כי עשן הוא פגם העינים בחי' כעשן לעינים כנ"ל. וריח רע היא פגם החוטם ששם משכן הרוח וע"כ צריכין להתרחק מהם ביותר כי הכל תלוי בעינים וחוטם כנ"ל ע"כ אין מועיל להם חזקה: וגם על היזק ראיה י"א שאין מועיל חזקה. כי כל ההיזקות מפגם העינים שמשם עיקר המשכת ב' הרוחות הנ"ל שמהם החיות של כל דבר וכנ"ל:

וזה בחי' המחיצה שצריכין השותפין לבנות כשחולקין עצמן כדי שלא יזיקו זה את זה בראיה. כי המחיצה הוא בחי' ואו שבתוף האלף שמפסקת בין שני היודין שעל ידה עיקר התיקון כי עי"ז נמשך האור מכח אל הפועל מרוח דלעילא לרוח דלתתא כנ"ל שזהו בחי' המחיצה שבין השותפין שהם בחי' ב' הרוחות ב' יודין. כי בכ"א מישראל מלובש בח'י יוד שהוא בחי' הנשמה הקדושה המלובשת בו שהיא בחי' יוד וע"כ אלו השותפין שהם בח'י שני יודין שני רוחות צריכין להרחיק ביניהם כדי שלא יזיקו זא"ז בראיה ע"י ריבוי האור ח"ו כנ"ל. וע"כ צריכין לעשות מחיצה ביניהם שהוא בחי' ואו שעל ידה מוציאין מכח אל הפועל כי א"א להוציא מכח אל הפועל כ"א ע"י החשק והכיסופין שנעשין ע"י המניעות כי המניעה היא בשביל החשק וכל מה שמתגברים על האדם המניעות ביותר ח"ו צריך שיגביר החשק ביותר וע"י התגברות החשק והרצון עי"ז משבר המניעות כנ"ל. נמצא שדייקא ע"י המניעות מוציאין מכח אל הפועל כי על ידם מתגבר החשק שעי"ז מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. ואלו המניעות הם בחי' מחיצות כי המניעה היא כמו מחיצה שחוצצת ומפסקת בפני האדם ואין מנחת אותו לעשות הדבר שבקדושה שרוצה לעשות שזהו בחי' ט' רקיעין המבואר שם כי המניעות הם בחי' רקיעין שהם בחי' מסך המבדיל בחי' מחיצה המפסקת כנ"ל וע"י אלו המניעות שהם בחי' מציצות המפסיקות על ידם דייקא מוציאין מכח אל הפועל כי על ידם מתגבר החשק כנ"ל. כי באמת המניעות הם טובה גדולה להאדם כי בלעדם לא הי' אפשר להוציא מכח אל הפועל כי עיקר התיקון להוצאי מכל אל הפועל הוא בחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל ולפתוח ולחתוך יוד תתאה מיוד אעילאה וזה א"א כ"א ע"י כלים דקדושה שעושין כדי לקבל האור בהדרגה ובמדה כדי שלא יהי' ריבוי השמן שגורם כיבוי הנר ח"ו. ואל והכלים נעשין ע"י המניעות שע"י שיש להאדם מניעות קודם שמוציא מכח אל הפועל איזה דבר שבקדושה והוא מתגבר ומשברם ע"י התגברות החשק אזי נעשין מכל המניעות מחיצות וכלים דקדושה לקבל בתוכם האור בהדרגה ובמדה שזהו עיקר התיקון של בחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל שהוא בחי' מוציא מכל אל הפועל כנ"ל. כי המניעות שהם בחי' רקיעין בחי' מחיצות המפסיקות ומונעין מן הקדושה, אח"כ כשזוכין לשברם אזי נתהפכין המניעות ונעשה מהם מחיצות קדושות שעל ידם עיקר התיקון שעל ידם מקבל האור בתוך הכלים בהדרגה ובמדה. וכל מה שהיה לו מניעות יותר בתחלה זוכה אח"כ שיהיו לו כלים קודשים הרבה יותר לקבל האור בתוכם. וכמו שאמר רבינו ז"ל שע"י שהאדם נתקרב להש"י על ידי מניעות רבות שהתגברו עליו ושברם. עי"ז נעשה כלי אח"כ לקבל בתוכו הקדושה היינו כנ"ל. וכן אמר עוד שמכל המניעות שיש להאדם בתחלה קודם שזוכה לעשות הדבר שבקדושה אח"כ כשזוכה לגומרו ולעשותו נעשה מכל מניעה ומניעה דברים גבוהים מאד וכנזכר לעיל כמבואר בשיחות הר"נ, היינו כנ"ל כי אח"כ נעשין מהמניעות דייקא כלים יקרים וקדושים לקבל האור בתוכו בהדרגה ובמדה שזהו עיקר התיקון כנ"ל. וע"כ א"א להוציא מכח אל הפועל שום דבר שבקדושה כ"א ע"י מניעות. כי עיקר התיקון לעשות כלים לקבל האור כדי שלא יחזור הואר למעלה והכלים נעשין ע"י המניעות כנ"ל ובשביל זה נשלח האדם לעוה"ז השפל העכור והמגושם שהוא מלא מניעות המונעין מעבודת ה' כדי שישבר המניעות ויזכה אח"כ לקבל אורות גדולין ע"י ריבוי הכלים והמחיצות דקדושה שזכה לעשות ע"י המניעות דייקא שזכה לשברם. וזהו מעלת הצדיקים על המלאכים כי המלאך אינו יכול לזכות לקבל אור כזה כמו הצדיק מחמת שאין לו כלים לקבל בתוכו מחמת שלא הי' להם מניעות אבל הצדיקים שהיו בזה העולם והי' להם מניעות רבות בלי שיעור בכל יום ויום ו התייגעו עצמן ביגיעה גדולה ושברו המניעות, ע"י זה זוכין שנעשין מהמניעות כלים ומחיצות קדושות לקבל בתוכם האור הגדול שיזכו כ"א ואחד כפי ריבוי המניעות שזכה לשברם כי לפום צערא אגרא (אבות פ"ה). וע"כ כל השכר של הצדיקים נקרא בשם היכלות ומחיצות כשרז"ל שזוכין לכמה היכלות ועולמות. ואמרו כל צדיק וצדיק יש לו מחיצה בפני עצמו וכ"ש הרוגי לוד אין לכ בריה יכולה לעמוד במחיצתן כי עיקר כל קיבול השכר של הצדיקים והכשרים הכל הוא בשביל המניעות שהיו להם שסבלו צער גדול קודם ששברו אותם, והמניעות הם מחיצות המבדילות כנ"ל וע"כ זוכין אח"כ שנעשין מהמניעות דייקא מחיצות קדושות שזהו עיקר קיבול שכרם כנ"ל וזהו שארז"ל ירושלמי שבת פ' ב' עתידין צדיקים שיהיו מחיצתם לפנים ממלאכי השרת וכו', מחיצתן דייקא כי מחמת שהיו להצדיקים בעוה"ז מניעות רבות שהם מחיצות המפסיקות מן הקדושה וזכו לשברם ע"כ יזכו שיהיו נעשין מהם בעוה"ב מחיצות מצוחצחות, מחיצות קדושות לפנים ממלאכי השרת כי לא היו להם מניעות כנ"ל:

הלכה ג — נכללת בהלכות נזקי שכנים הלכה ג

חושן משפט · הלכות שותפים בקרקע

הלכה ג' בה' נזקי שכנים הלכה ג' אות ח':

מתנת שכיב מרע — הוצאה מכוח אל הפועל וחידוש העולם בכל יום

חושן משפט · הלכות מתנת שכיב מרע

מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע אֵינָהּ צְרִיכָה קִנְיָן וְאִם עָמַד חוֹזֵר בְּדָבָר אַחֵר בְּכֻלָּהּ וְכוּ': עַל פִּי הַמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלַי וְכוּ' (סִימָן סו), עַיֵּן שָׁם הַמַּאֲמָר הֵיטֵב: וְהַכְּלָל בְּקִצּוּר, כִּי יֵשׁ רוּחַ לְעֵלָּא רוּחַ לְתַתָּא, וּבִשְׁעַת הַהִסְתַּלְּקוּת נִתְאַחֲדִים וְנִתְחַבְּרִים יַחַד וְעַל יְדֵי זֶה נִסְתַּלֵּק, וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ נִמְשָׁךְ בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם לְתַלְמִידָיו וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וּשְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַלָּלוּ הֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל יָד יָמִין וְיָד שְֹמֹאל יוּד שֶׁל שֵׁם הָעֶצֶם וְיוּד שֶׁל שֵׁם הַכִּנּוּי, שֶׁבִּתְחִלָּה הֵם נִקְשָׁרִין יַחַד הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל וְכוּ', כִּי סוֹף מַעֲשֶֹה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. וְזֶה בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, אַךְ אַחַר כָּךְ נִפְתָּחִין בִּבְחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב: וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הָעִקָּר הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת וְעִקַּר הָאֱמֶת הוּא כְּשֶׁאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, כִּי הַצָּרִיךְ לַבְּרִיּוֹת פָּנָיו מִשְׁתַּנִּין וְכוּ', דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְכָל הַמִּצְוֹת וְהָעֲבֵרוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה בִּבְחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם אֵלּוּ וְכוּ':

וְזֶה בְּחִינַת קִנְיַן סוּדָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִגְמֹר הַמִּקָּח וּמִכָּל שֶׁכֵּן מַתְּנַת בָּרִיא כִּי אִם עַל יְדֵי קִנְיָן וְרֹב הַקִּנְיָנִים הֵם קִנְיַן סוּדָר. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִגְמֹר הַמִּקָּח וְשׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁזֶּה עִקַּר עֲבוֹדָתֵנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם. וְכָל הַמִּצְוֹת וַעֲשִֹיּוֹת שֶׁלָּנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם הַכֹּל בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי בֶּאֱמֶת אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, עִם כָּל זֶה הַכֹּל תָּלוּי בְּיַד יִשְֹרָאֵל שֶׁאָנוּ צְרִיכִין בְּכָל יוֹם מַמָּשׁ לְחַדֵּשׁ אֶת הָעוֹלָם וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל יְדֵי עֲבוֹדָתֵנוּ בְּמִצְוֹת וּבְמַעֲשִֹים טוֹבִים בִּבְחִינַת הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, אֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיק, דְּהַיְנוּ כְּלַל יִשְֹרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים כֻּלָּם צַדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְעַמֵּךְ יִשְֹרָאֵל כֻּלָּם צַדִּיקִים, כִּי עַל יָדָם ה' יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם, אַף עַל פִּי כֵן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ צָרִיךְ תִּקּוּן וּבֵרוּר כַּיָּדוּעַ, לְתַקֵּן הָעוֹלָם מִקִּלְקוּלוֹ שֶׁנִּתְקַלְקֵל עַל יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְחַדֵּשׁ הָעוֹלָם בְּכָל יוֹם וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מֵחָדָשׁ בְּכָל יוֹם מַמָּשׁ כְּדֵי לְחַדְּשׁוֹ וּלְתַקְּנוֹ וּלְבָרְרוֹ וְזֶה עִקַּר כְּלַל עֲבוֹדָתֵנוּ כַּיָּדוּעַ. וְאִי אֶפְשָׁר לְחַדֵּשׁ הָעוֹלָם וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מֵחָדָשׁ כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין תְּחִלָּה הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ לַחֲזֹר וּלְהַעֲלוֹת סוֹף מַעֲשֶֹה אֶל הַמַּחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. וּכְשֶׁחוֹזֵר הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ, דְּהַיְנוּ שֶׁחוֹזֵר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְנִכְלָל בְּשָׁרְשׁוֹ בָּאֵין סוֹף, כִּבְיָכוֹל אֲזַי חוֹזְרִין וּמוֹצִיאִין מֵחָדָשׁ כָּל הָעוֹלָם מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וַאֲזַי נִתְחַדֵּשׁ וְנִתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי זֶה, כִּי זֶה עִקַּר הַבֵּרוּר וְהַתִּקּוּן כְּשֶׁמַּעֲלִין לְשָׁרְשׁוֹ וְשָׁם נִתְחַדֵּשׁ וְנִתְתַּקֵּן כַּיָּדוּעַ. וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה וְצִיצִית וּתְפִלִּין, כִּי בִּתְחִלָּה מְבָרְרִין וְעוֹלִין מֵעֲשִֹיָּה לִיצִירָה וּמִיצִירָה לִבְרִיאָה וְכוּ' עַל יְדֵי צִיצִית וּתְפִלִּין שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ וְכֵן עַל יְדֵי סֵדֶר הַתְּפִלָּה קָרְבָּנוֹת וּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וְכוּ' כַּיָּדוּעַ. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּעֲלִין הַכֹּל לְשָׁרְשׁוֹ בָּאֲצִילוּת שֶׁהִוא תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְֹרֵה אֲזַי אַחַר כָּךְ חוֹזְרִין וּמַמְשִׁיכִין כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת מֵעֵלָּא לְתַתָּא מֵאֲצִילוּת לִבְרִיאָה וְכוּ' עַל יְדֵי אַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן וְכוּ'. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַמַּשָּא וּמַתָּן שֶׁיּוֹצֵא הַדָּבָר מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרוּר, וְהַבֵּרוּר שֶׁנִּתְבָּרֵר הַדָּבָר הוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ מַמָּשׁ כְּאִלּוּ נִבְרָא מֵחָדָשׁ וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּצֵא הַדָּבָר מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת כִּי אִם כְּשֶׁחוֹזֵר הַדָּבָר מִתְּחִלָּה לְשָׁרְשׁוֹ אֶל הַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, כִּבְיָכוֹל, וּמִשָּׁם חוֹזֵר הַדָּבָר וְנִמְשָׁךְ לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר וְנִתְחַדֵּשׁ הַדָּבָר כַּנַּ"ל. כִּי בֶּאֱמֶת כְּשֶׁהַחֵפֶץ בְּיַד זֶה נִמְצָא שֶׁקִּיּוּמוֹ וְחִיּוּתוֹ עַל יְדֵי אִישׁ זֶה עַל יְדֵי חֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁל זֶה הָאִישׁ שֶׁבְּיָדוֹ הַחֵפֶץ. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא בִּרְשׁוּת אַחֵר נִמְצָא שֶׁקִּיּוּמוֹ וְחִיּוּתוֹ עַל יְדֵי אִישׁ אַחֵר וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ נִבְרָא מֵחָדָשׁ, כִּי עַכְשָׁו יֵשׁ לְהַחֵפֶץ חִיּוּת וְקִיּוּם חָדָשׁ כִּי עַכְשָׁו עִקַּר קִיּוּמוֹ וַהֲוָיָתוֹ שֶׁל זֶה הַחֵפֶץ הוּא עַל יְדֵי אִישׁ הַזֶּה שֶׁבָּא בִּרְשׁוּתוֹ עַכְשָׁו. וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּצֵא הַדָּבָר מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת כִּי אִם כְּשֶׁחוֹזֵר הַדָּבָר מִתְּחִלָּה אֶל שָׁרְשׁוֹ הָרִאשׁוֹן וּמִשָּׁם חוֹזֵר וְיוֹצֵא לִרְשׁוּת הַשֵּׁנִי. וְעַל יְדֵי שֶׁעוֹלֶה הַדָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ וְחוֹזֵר וְיוֹצֵא לִרְשׁוּת הַשֵּׁנִי בִּשְׁעַת הַמַּשָּא וּמַתָּן עַל יְדֵי זֶה עִקַּר הַבֵּרוּר שֶׁל הַמַּשָּא וּמַתָּן כִּי כְּשֶׁעוֹלֶה לְשָׁרְשׁוֹ נִתְחַדֵּשׁ שָׁם וְזֶה עִקַּר הַבֵּרוּר כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן אֵין קִיּוּם לְהַמַּשָּא וּמַתָּן כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינָה זוֹ, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹלֶה הַדָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ וְחוֹזֵר וְיוֹצֵא מִשָּׁם מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כִּי אִם עַל יְדֵי אֱמֶת, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם. כִּי בֶּאֱמֶת לִכְאוֹרָה קָשֶׁה אִם כֵּן הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִים מֵהֲמוֹן עַם, אִם כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים חַס וְשָׁלוֹם מִן הָאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם: וּכְבָר שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ מֵעֵין קֻשְׁיָא זוֹ מִפִּי רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, עַל מַה שֶּׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים, וְאַל תַּצְרִיכֵנִי לִידֵי מַתְּנַת בָּשָֹר וָדָם. אֵיךְ אֵלּוּ הַמְקַבְּלִים שֶׁפַּרְנָסָתָם מִזֶּה אֵיךְ הֵם מְכַוְּנִים בִּתְפִלָּה זוֹ (כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִתּוֹךְ שִֹיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁסִּפֵּר מִזֶּה בְּצַחוּת לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ וְלֹא שָׁמַעְתִּי הַתֵּרוּץ עַל זֶה). אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ הוּא: וְאַל תַּצְרִיכֵנִי לִידֵי מַתְּנַת בָּשָֹר וָדָם, 'בָּשָֹר וָדָם' דַּיְקָא, כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁצְּרִיכִים לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת אֵין עוֹד, 'אֵין עוֹד' מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל כְּלָל לֹא רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי הַכֹּל הֶבֶל. וְכֹלָּא כְּלֹא קַמֵּהּ, כְּלֹא מַמָּשׁ וְכֵן רָאִיתִי בַּשְּׁלָ"ה שֶׁפֵּרֵשׁ כֵּן הַפָּסוּק הַנַּ"ל וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד, וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ הַכַּוָּנָה שֶׁאֵין עוֹד אֱלֹקִים זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הוּא זַ"ל פֵּרֵשׁ שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת וּלְהָשִׁיב אֶל לִבּוֹ שֶׁרַק ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת וְאֵין עוֹד שׁוּם נִבְרָא וְשׁוּם נִמְצָא כְּלָל, כִּי הַכֹּל אַיִן וְאֶפֶס מַמָּשׁ וְהַכֹּל בָּטֵל בַּמְּצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהֵן לְמַעְלָה וְהֵן לְמַטָּה בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת הַכֹּל הֶבֶל וְאֶפֶס מַמָּשׁ רַק ה' הוּא הָאֱלֹהִים וְאֵין עוֹד שׁוּם דָּבָר כְּלָל, וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר רַק כָּל חַד לְפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ. נִמְצָא שֶׁעַל פִּי הָאֱמֶת שֶׁהַכֹּל בָּטֵל נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהַפֹּעַל נִכְלָל בַּכֹּחַ בִּבְחִינַת סוֹף מַעֲשֶֹה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּקַבְּלִים מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ כַּיּוֹצֵא הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וְאֶפֶס וּמְקַשֵּׁר הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ כַּנַּ"ל אֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין, וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָֹר וָדָם, 'מַתְּנַת בָּשָֹר וָדָם' דַּיְקָא שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחֲשֹׁב חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמְּקַבֵּל מֵהַבָּשָֹר וָדָם מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ מִגַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף רַק אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּקַבֵּל מֵאָדָם יֵדַע שֶׁמְּקַבֵּל מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעִקַּר הָאֱמֶת הוּא כְּשֶׁאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת כַּנַּ"ל, כִּי עֵינֵינוּ רוֹאִין שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם הֵם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת, כִּי מִתְפַּרְנְסִין זֶה מִזֶּה וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לְטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאֵיזֶה דָּבָר לַחֲבֵרוֹ הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, כַּמּוּבָן שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל וְאִם כֵּן בְּוַדַּאי כִּמְעַט כָּל הָעוֹלָם הֵם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת. אַךְ הָעִקָּר הוּא בְּחִינָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לֵידַע שֶׁהַכֹּל מְקֻשָּׁר בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּבָטֵל נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ וְכָל מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ הַכֹּל מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ וְכַנַּ"ל וַאֲזַי הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶם כַּנַּ"ל מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ זֹאת בִּידִיעָה בְּרוּרָה וְזַכָּה. וְזֶהוּ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ וְכֹלָּא חַד וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעָדוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל רַק כֹּלָּא חַד אָז דַּיְקָא זוֹכִין לָאֱמֶת, כִּי עִקַּר הָאֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר הֵיטֵב בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁתַּגִּיעוּ לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר אַל תֹּאמְרוּ מַיִם מַיִם (סִימָן נא), עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, כִּי עִקַּר הָאֱמֶת הוּא רַק כְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁהוּא כֹּלָּא חַד, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב: נִמְצָא שֶׁעִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵין שׁוּם בְּרִיאָה בָּעוֹלָם רַק הַכֹּל אַיִן נֶגְדּוֹ וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ וְכַנַּ"ל וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁכֹּלָּא חַד כַּנַּ"ל, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין יוֹדְעִין זֹאת אֵין הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי עִקַּר הָאֱמֶת הוּא רַק בִּבְחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין וּמַעֲלִין הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ כַּנַּ"ל, (אֲבָל כְּשֶׁמַּפְרִידִין חַס וְשָׁלוֹם הַפֹּעַל מֵהַכֹּחַ מִזֶּה עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הַנַּ"ל) וְאָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כִּי אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי אִם כְּשֶׁמַּעֲלִין תְּחִלָּה הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת אֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת כַּנַּ"ל וְאָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל:

וְעַל כֵּן הַמַּתָּנָה אֵין לָהּ קִיּוּם כִּי אִם עַל יְדֵי קִנְיַן סוּדָר שֶׁקּוֹנִין עַל יְדֵי הַבְּגָדִים, כִּי הַבְּגָדִים הֵם מְרַמְּזִים עַל בְּחִינַת הַפֹּעַל שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת לְבוּשָׁיו יִתְבָּרַךְ כַּיָּדוּעַ, וְזֶהוּ בְּחִינַת יוּד שֶׁל שֵׁם הַכִּנּוּי שֶׁהוּא בְּחִינַת פֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, כִּי שֵׁם הַכִּנּוּי, דְּהַיְנוּ שֵׁם אדני הוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ וְנִרְתָּק לְשֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא וְהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת בְּחִינַת פֹּעַל בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת קִנְיַן סוּדָר שֶׁקּוֹנִין עַל יְדֵי הַבְּגָדִים, כִּי בָּזֶה מְרַמְּזִין שֶׁהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם הַמִּקָּח וְהַמַּתָּנָה כַּנַּ"ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּצֵא הַדָּבָר מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינָה זוֹ כַּנַּ"ל. גַּם צְרִיכִין שֶׁיִּתְגַּבֵּר הָאֱמֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה חֲזָרָה שֶׁלֹּא יַחֲזֹר מִדְּבָרָיו. וְעִקַּר הָאֱמֶת הוּא עַל יְדֵי בְּחִינָה זוֹ עַל יְדֵי שֶׁהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת קִנְיַן סוּדָר, כִּי הַנּוֹתֵן הוּא בְּחִינַת כֹּחַ וְהַמְקַבֵּל הוּא בְּחִינַת פֹּעַל, כִּי כֹּחַ וּפֹעַל הֵם בְּחִינַת נוֹתֵן וּמְקַבֵּל כַּיָּדוּעַ וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁהַנּוֹתֵן מְקַבֵּל כְּנַף בִּגְדּוֹ שֶׁל הַמְקַבֵּל בָּזֶה מְרַמֵּז שֶׁהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ וְהָעִקָּר עַל יְדֵי הַבְּגָדִים שֶׁהֵם בְּחִינַת פֹּעַל כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן עַל יָדָם דַּיְקָא מְרַמְּזִין שֶׁהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ כַּנַּ"ל וְאָז דַּיְקָא יוֹצֵא הַדָּבָר מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל וְאָז יוֹצֵא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וַאֲזַי הוּא קִיּוּם הַמִּקָּח בֶּאֱמֶת בְּלִי חֲזָרָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת קִנְיַן סוּדָר בְּכָל הַקִּנְיָנִים, כִּי כָּל אֶחָד שֶׁמַּקְנֶה דָּבָר לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ בִּמְכִירָה הוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ בְּחִינַת כֹּחַ וַחֲבֵרוֹ בְּחִינַת מְקַבֵּל וְעַל כֵּן נִקְנֶה עַל יְדֵי קִנְיַן סוּדָר שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ כַּנַּ"ל. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כִּי אִם כְּשֶׁמַּעֲלִין וּמְקַשְּׁרִין תְּחִלָּה הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁתֵּצֵא הַמַּתָּנָה אוֹ הַמְּכִירָה מֵהַנּוֹתֵן אֶל הַמְקַבֵּל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁיּוֹצֵא מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כִּי אִם כְּשֶׁעוֹלֶה תְּחִלָּה מִתַּתָּא לְעֵלָּא, מֵהַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קִנְיַן סוּדָר שֶׁקּוֹנִין עַל יְדֵי הַבְּגָדִים דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת צִיצִית שֶׁבִּתְחִלַּת הַיּוֹם כְּשֶׁאָנוּ רוֹצִין לִכְנֹס בַּתְּפִלָּה כְּדֵי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל וְאָנוּ צְרִיכִין תְּחִלָּה לְהַעֲלוֹת מִתַּתָּא לְעֵלָּא לְקַשֵּׁר הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ אָנוּ עוֹסְקִין בִּתְחִלָּה מִיָּד בְּמִצְוַת צִיצִית שֶׁמִּצְוָתָהּ בְּהַבְּגָדִים, כִּי עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּגָדִים דַּיְקָא עַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא מַעֲלִין הַפֹּעַל שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת בְּחִינַת לְבוּשִׁין כַּנַּ"ל אֶל הַכֹּחַ וְכַנַּ"ל:

נִמְצָא שֶׁעִקַּר קִיּוּם הַמַּתָּנָה דַּיְקָא הוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין תְּחִלָּה הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ בִּבְחִינַת סוֹף מַעֲשֶֹה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ נַעֲשֶֹה עַל יְדֵי קִנְיַן סוּדָר וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע אֵינָהּ צְרִיכָה קִנְיָן, כִּי מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע הִוא לְאַחַר מִיתָה וְאָז בִּשְׁעַת הַהִסְתַּלְּקוּת נִקְשָׁרִין שְׁתֵּי הָרוּחוֹת בְּיַחַד רוּחַ דִּלְעֵלָּא וְרוּחַ דִּלְתַתָּא שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל. נִמְצָא שֶׁאָז נִכְלָל הַפֹּעַל בְּהַכֹּחַ וְעַל כֵּן אָז נִקְנֶה אֵלָיו הַמַּתָּנָה בְּלִי שׁוּם קִנְיָן כִּי יוֹצֵאת מִמֵּילָא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּדִבּוּר בְּעָלְמָא מֵאַחַר שֶׁעַכְשָׁו הַפֹּעַל וְהַכֹּחַ נִקְשָׁרִים יַחַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם הַמַּתָּנָה עַל יְדֵי שֶׁהַפֹּעַל עוֹלֶה וְנִתְקַשֵּׁר לְשָׁרְשׁוֹ וַאֲזַי חוֹזֵר וְיוֹצֵא הַמַּתָּנָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְעַכְשָׁו נַעֲשֶֹה זֹאת מִמֵּילָא וְעַל כֵּן אֵין צָרִיךְ קִנְיָן וְגַם אֵין מוֹעִיל קִנְיָן כְּלָל בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע כִּי אֵין קִנְיָן לְאַחַר מִיתָה. כִּי הַקִּנְיָן הוּא שֶׁמְּקַשְּׁרִין הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ וְזֶה בְּחִינַת עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּנַּ"ל, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לַעֲשֹוֹת כִּי אִם בְּחַיָּיו שֶׁאָז יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְקַשֵּׁר הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ שֶׁזֶּה עִקַּר עֲבוֹדָתוֹ כַּנַּ"ל אֲבָל אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת אֵין לָאָדָם כֹּחַ לַעֲשֹוֹת זֹאת כִּי הַיּוֹם לַעֲשֹוֹתָם וְלֹא לְמָחָר. וְעַל כֵּן אֵין קִנְיָן לְאַחַר מִיתָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר אַחַר כָּךְ לְהַעֲלוֹת וּלְקַשֵּׁר בְּחִינַת הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִנְיַן סוּדָר, כִּי זֶה אֵין הָאָדָם יָכוֹל לַעֲשֹוֹת כִּי אִם בְּחַיָּיו כִּי זֶהוּ כְּלַל עֲבוֹדָתוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְנוֹת כִּי אִם בְּלֹא קִנְיָן דַּיְקָא רַק בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּתוֹ הוּא מַקְנֶה הַמַּתָּנָה, כִּי אָז עוֹלָה רוּחַ דִּלְתַתָּא וְנִכְלָל בְּרוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁעוֹלֶה הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ וְאָז נִקְנֶה לוֹ הַמַּתָּנָה וְיוֹצֵאת מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מֵהַנּוֹתֵן לַמְקַבֵּל וְכַנַּ"ל: בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: אִיתָא בְּא"ב (אוֹת א אֱמֶת סִימָן מח) מִי שֶׁהָיָה שַׁקְרָן בַּגִּלְגּוּל הֶעָבָר אֲזַי כְּשֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הוּא אִטֵּר יָד, עַיֵּן בַּמַּאֲמָר וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, וְתָבִין הַדָּבָר קְצָת. כִּי יָד יָמִין וְיָד שְֹמֹאל הֵם כֹּחַ וּפֹעַל וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כִּי אִם עַל יְדֵי אֱמֶת וְעַל כֵּן כְּשֶׁהוּא שַׁקְרָן וְכוּ' אֵינוֹ מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְקֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֲזַי הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל נִקְשָׁרִין יַחַד וְאֵין נִכָּר בֵּין יָמִין לִשְֹמֹאל. וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הוּא אִטֵּר יָד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁאֵין נִכָּר בֵּין יָמִין לִשְֹמֹאל, עַיֵּן שָׁם מְבֹאָר שָׁם מֵעִנְיַן אִטֵּר יָד, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. גַּם עַל פִּי הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין תְּחִלָּה לְהַעֲלוֹת הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ וְגַם זֶה תָּלוּי בָּאֱמֶת כַּנַּ"ל וּמִי שֶׁהוּא שַׁקְרָן אֵינוֹ יָכוֹל לְקַשֵּׁר הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ וְעַל כֵּן נַעֲשֶֹה אִטֵּר יָד, כִּי נִשְׁאָר בִּבְחִינַת שְֹמֹאל שֶׁהוּא בְּחִינַת פֹּעַל מֵאַחַר שֶׁלֹּא הֶעֱלָה הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ:

ברכת הריח — שבירת המניעות והוצאה מכוח אל הפועל על ידי החשק

אורח חיים · הלכות ברכת הריח

לְשׁוֹן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן ריו: אָסוּר לֵהָנוֹת מֵרֵיחַ טוֹב עַד שֶׁיְּבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיָּרִיחַ אֲבָל לְאַחֲרָיו אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ כְּלוּם: עַל-פִּי הַתּוֹרָה וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי (בְּסִימָן סו) עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת ד מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם דְּבָרִים נִפְלָאִים כַּמָּה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר לְשַׁבֵּר כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִגְמֹר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְכוּ'. וּבִפְרָט לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל קְדֻשָּׁתוֹ וְחִיּוּתוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. מַה שֶּׁכָּתַב עַל מַאֲמַר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ תִּשְׁעָה נְקוּדִין תִּשְׁעָה רְקִיעִין. כִּי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת וְכוּ'. וְהַנְּקֻדּוֹת נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין שֶׁחוֹשְׁקִין לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת נְקֻדּוֹת הַכֶּסֶף וְכוּ'. וְעִקַּר הַחֵשֶׁק נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַמְנִיעוֹת שֶׁמַּזְמִינִין לוֹ וְכוּ'. וְכָל מַה שֶּׁהַנֶּחֱשָׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁאֲזַי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן מִתְגַּבְּרִין כְּנֶגְדּוֹ וּמִתְפַּשְּׁטִין לְפָנָיו הַמְנִיעוֹת בְּיוֹתֵר, כִּי הַמְנִיעוֹת הֵם בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק וְכָל שֶׁהַמְנִיעוֹת גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר כְּמוֹ כֵן מִתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק בְּיוֹתֵר. וְאִם יַחְפֹּץ בְּהָאֱמֶת וְיִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק חָזָק כְּפִי תֹּקֶף הַמְנִיעוֹת בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת, כִּי הַמְנִיעוֹת לֹא בָּאוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כִּי עַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין מַמְשִׁיכִין נְקֻדּוֹת. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת תִּשְׁעָה נְקוּדִין תִּשְׁעָה רְקִיעִין וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְיֵשׁ תִּשְׁעָה נְקוּדִין תִּשְׁעָה רְקִיעִין כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּהַנֶּחֱשָׁק, כִּי יֵשׁ נֶחֱשָׁק לְמַעְלָה מִנֶּחֱשָׁק וְכוּ' עַד שֶׁיֵּשׁ נֶחֱשָׁק שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמַץ בְּחִינַת קְמִיץ וּסְתִים. שֶׁשָּׁם מִשְׁתַּטְּחִין הַמְנִיעוֹת בְּיוֹתֵר מְאֹד מְאֹד. וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ יְכוֹלִין לְהָבִין מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק. וְאִם יִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק חָזָק כְּפִי מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת וְיַגִּיעַ אֶל הַנֶּחֱשָׁק הַזֶּה, כִּי הַכְּלָל שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאָדָם חוֹשֵׁק בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי יוּכַל לְגָמְרוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב: וְזֶה כְּלַל כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא רַק בִּשְׁבִיל זֶה לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת כִּי זֶה כָּל מַעֲלַת הָאָדָם שֶׁהוּא גָּבֹהַּ מֵהַכֹּל אֲפִלּוּ מִמַּלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְכוּ' וּבוֹ תְּלוּיִים כָּל הָעוֹלָמוֹת. וְכָל עֹצֶם גְּדֻלַּת מַעֲלָתוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא מַה שֶּׁהוּא בְּזֶה הָעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה וְהַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא מָלֵא מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת מִלְּהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ. וְהָאָדָם נִבְרָא לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַהֲסָתוֹת וְהַפִּתּוּיִים וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם. שֶׁכֻּלָּם הֵם מְנִיעוֹת מִלְּהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ. וְהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּלְשַׁבְּרָם וּלְבַטְּלָם עַל-יְדֵי גֹּדֶל הַחֵשֶׁק אֶל הָאֱמֶת. וּמֵחֲמַת זֶה שָׂגְבָה מַעֲלָתוֹ מְאֹד. וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לְהוֹצִיא כָּל דָּבָר מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁתִּהְיֶה חֲסֵרָה עַד שֶׁיַּשְׁלִים אוֹתָהּ הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהָאָדָם יַעֲשֶׂה וְיַשְׁלִים אוֹתָהּ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהַכֹּל צָרִיךְ תִּקּוּן וּגְמָר עַל-יְדֵי הָאָדָם, כִּי הַחִטִּין צְרִיכִין לִטְחֹן הַתֻּרְמְסִין וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַעֲסֹק בָּזֶה. בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַבְּרִיאָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן גְּמַר כָּל דָּבָר נִשְׁאָר עֲדַיִן בְּכֹחַ עַד שֶׁיּוֹצִיאוֹ הָאָדָם דַּיְקָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כְּגוֹן כָּל הַצְּמָחִים שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּזַרְעָם לְהוֹצִיא כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲסֹק לַחֲרֹשׁ וְלִזְרֹעַ עַד שֶׁתִּגְדַּל הַתְּבוּאָה וְתֵצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְאַחַר כָּךְ לִקְצֹר הַתְּבוּאָה וְלִטְחֹן וְכוּ' עַד שֶׁיִּגְמֹר מַלְאֲכוֹת הַפַּת. וְכֵן בִּלְבוּשִׁים וּבְכָל הַדְּבָרִים. וּכְמוֹ שֶׁהוּא בְּגַשְׁמִיּוּת כֵּן הוּא בְּרוּחָנִיּוּת. שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת לְשׁוּם דָּבָר. וְאֵין נִמְשָׁךְ בּוֹ שְׁלֵמוּת חִיּוּתוֹ. עַד שֶׁבָּא הָאָדָם וּמִתְפַּלֵּל עָלָיו וְעוֹבֵד ה' יִתְבָּרַךְ בְּזֶה הַדָּבָר וְאָז דַּיְקָא נִשְׁלָם חִיּוּת הַדָּבָר בְּרוּחָנִיּוּת. כִּי הַכֹּל נִשְׁלָם עַל-יְדֵי הָאָדָם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. וְעַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ כָּל הַצְּמָחִים לֹא יָצְאוּ בָּאָרֶץ עַד שֶׁבָּא הָאָדָם וְהִתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים. כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק, וְכָל שִׂיחַ הַשָּדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָּאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּדֶה טֶרֶם יִצְמַח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים וְאָדָם אֵין לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ וְכוּ' עַל פֶּתַח קַרְקַע עָמְדוּ עַד שֶׁבָּא אָדָם וְכוּ' וְהִתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. לְהַשְׁלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל הַבְּרִיאָה. וְזֶהוּ אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת נְקֻדּוֹת שֶׁנַּעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין שֶׁנַּעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַמְנִיעוֹת דַּיְקָא כַּנַּ"ל. עַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו מְנִיעוֹת רַבּוֹת כָּל יְמֵי חַיָּיו כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק יוֹתֵר כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יַמְשִׁיךְ נְקֻדּוֹת אֶל הָאוֹתִיּוֹת כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכוּ' כַּנַּ"ל:

וְעִקַּר כֹּחַ הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת רֵיחַ טוֹב בְּשָׁרְשׁוֹ. שֶׁהוּא חִיּוּת הַנְּשָׁמָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ? זֶה הָרֵיחַ. כִּי הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק בִּשְׁעַת הַמְנִיעוֹת הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת רֵיחַ. כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר כָּל הַמְנִיעוֹת הֵם מְנִיעוֹת הַמֹּחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי עִקַּר הַמְנִיעָה מֵחֲמַת שֶׁמְּבַלְבְּלִין מֹחוֹ בְּעַקְמִימוּת וְקֻשְׁיוֹת וּבִלְבּוּלִים עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת אוֹ עַל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַעֲלָתָם וְעֹצֶם קְדֻשָּׁתָם שֶׁיָּכוֹל לִזְכּוֹת עַל יָדָם לְכָל טוֹב נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה הָאָדָם רוֹאֶה בְּעֵינָיו גֹּדֶל עֲשִׁירוּתוֹ וְהַצְלָחָתוֹ בָּזֶה וּבַּבָא לָנֶצַח שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁיִּתֵּן בְּוַדַּאי כָּל אָדָם הָיָה נוֹתֵן צְדָקָה הַרְבֵּה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, כִּי כַּמָּה וְכַמָּה הָאָדָם מִתְיַגֵּעַ בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וּמוֹצִיא מָמוֹנוֹ וּמַרְבֶּה בְּהוֹצָאוֹת בִּשְׁבִיל סְפֵק רֶוַח, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּעֵינָיו רֶוַח כָּזֶה שֶׁמַּרְוִיחִין עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה בְּוַדַּאי הָיָה נוֹתֵן צְדָקָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם בַּשִּמְחָה רַבָּה. וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת. וְכֵן לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְאַנְשֵׁיהֶם שֶׁיְּכוֹלִים לְקָרֵב אוֹתוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה עוֹלֶה עַל הַכֹּל. וּבָזֶה תָּלוּי כָּל קְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ. אִם הָיָה רוֹאֶה נִפְלְאוֹת עֲרֵבוּת נְעִימוּת הַתִּקְוָה שֶׁיִּזְכֶּה עַל יָדָם לָנֶצַח. בְּוַדַּאי הָיָה מַשְׁלִיךְ הַכֹּל וְהָיָה רָץ אַחֲרֵיהֶם בְּכָל כֹּחוֹ. וְלֹא הָיְתָה שׁוּם מְנִיעָה וַהֲסָתָה וּדְחִיָּה נֶחֱשֶׁבֶת בְּעֵינָיו לִכְלוּם, אֲבָל עִקַּר הַמְנִיעָה הִיא מְנִיעַת הַמֹּחַ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין רוֹאִין כָּל זֹאת בְּעֵינָיו בַּתְּחִלָּה, כִּי בִּתְחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה אוֹ לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת אֵינוֹ רוֹאֶה אֲמִתַּת מַעֲלָתָם. וְעַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ כֹּחַ לְהַמְנִיעוֹת לְהִשְׁתַּטֵּחַ כְּנֶגְדּוֹ לְמָנְעוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק חָזָק עַל הַמְנִיעוֹת דַּיְקָא לְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת כַּנַּ"ל. אֲבָל אִם כֵּן מֵאַחַר שֶׁהַמְנִיעוֹת מַעֲלִימִין מַעֲלַת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אִם כֵּן. מֵהֵיכָן יְקַבֵּל כֹּחַ לְשַׁבְּרָם, אַךְ עִקַּר הַכֹּחַ לְשַׁבְּרָם נִמְשָׁךְ מֵרַחֲמֵי ה' יִתְבָּרַךְ. מַה שֶּׁה' יִתְבָּרַךְ מֵאִיר מֵרָחוֹק בְּדַעַת כָּל אָדָם. שֶׁיִּתְנוֹצֵץ לוֹ הָאֱמֶת מֵרָחוֹק. בִּבְחִינַת מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי. וְזֶהוּ בְּחִינַת הָרְמָזִים הַבָּאִים אֶל הָאָדָם בְּכָל יוֹם שֶׁיִּתְקָרֵב וְיָשׁוּב אֵלָיו. וּמִי שֶׁחָפֵץ בַּחַיִּים בֶּאֱמֶת וְאֵינוֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ. וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. הוּא רוֹאֶה מֵרָחוֹק אֲמִתַּת הָאֱמֶת, כִּי הָאֱמֶת עֵד לְעַצְמוֹ. וְעַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק חָזָק כְּפִי הַמְנִיעוֹת עַד שֶׁמְּשַׁבֵּר כָּל הַמְנִיעוֹת וּמִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת. וְזֹאת הַבְּחִינָה שֶׁרוֹאֶה הָאֱמֶת מֵרָחוֹק כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק חָזָק לְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת זֹאת הַבְּחִינָה הִיא בְּחִינַת רֵיחַ טוֹב, כִּי עֲדַיִן אֵינוֹ רוֹאֶה הָאֱמֶת מַמָּשׁ כִּי אִם כֵּן לֹא הָיָה מְנִיעָה כְּלָל כַּנַּ"ל. וְהָאָדָם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְנִיעוֹת, רַק זֹאת הָרְאִיָּה וְהַהִתְנוֹצְצוּת מֵרָחוֹק. הִיא בִּבְחִינַת רֵיחַ שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ רֵיחַ טוֹב מֵהָאֱמֶת כְּמָאן דְּאָרַח רֵיחָא בִּבְחִינַת רֵיחַ טוֹב קָלַט. וְזֶהוּ בְּחִינַת לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל-כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י עַל הָרְחוֹקִים הַבָּאִים לָשׁוּב וּלְהִתְגַּיֵּר כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ שָׁם עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ-בָּא יִתְרוֹ וְנִתְגַּיֵּר בָּאָה רָחָב וְנִתְגַּיְּרָה. וְזֶהוּ לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טֹבִים וְכוּ'. דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת רֵיחַ טוֹב. עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. שֶׁבָּאִים הָרְחוֹקִים וְשָׁבִים לַה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ יִתְרוֹ וְכוּ'. כִּי עִקַּר הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת שֶׁלָּהֶם הָעֲצוּמוֹת הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת רֵיחַ כַּנַּ"ל. שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁה' יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עֲלֵיהֶם וּמֵאִיר עֲלֵיהֶם מֵרָחוֹק רְמָזִים שֶׁיִּתְנוֹצֵץ לָהֶם הָאֱמֶת מֵרָחוֹק וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה כִּי הַיְנוּ הָךְ. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִשְּׁלוּחֶיךָ רֶמֶז שֶׁאָמַרְתָּ לְמָשְׁכֵנִי וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל. שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז רְמָזִים מֵרָחוֹק לְהָאָדָם שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו וּמִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת רָץ אַחֲרָיו מִיָּד. בִּבְחִינַת מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רֵיחַ כְּמָאן דְּאָרַח רֵיחָא בְּחִינַת לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טֹבִים וְכוּ' עַל-כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְקָרְבִים הָרְחוֹקִים כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן נִסְמְכוּ זֶה לָזֶה וְכַנַּ"ל:

וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל הַדְּבָרִים כֻּלָּם הֵם בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי קֹדֶם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַדָּבָר וּמוֹדִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא אוֹתוֹ קֹדֶם לָזֶה, אֵין שְׁלֵמוּת לְהַדָּבָר, וְאֵין נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, כִּי הַכֹּל נִבְרָא לִכְבוֹדוֹ כְּדֵי שֶׁיּוֹדוּ וִיבָרְכוּ אוֹתוֹ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל פֹּעַל ה' לְמַעֲנֵהוּ וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁמְּבָרְכִין עַל הַפְּרִי בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ אוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְכַיּוֹצֵא. בָּזֶה מַמְשִׁיכִין עִקַּר שְׁלֵמוּת בְּרִיאַת אוֹתָהּ הַפְּרִי וּכְאִלּוּ עַכְשָׁו נִבְרֵאת הַפְּרִי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרֵךְ עָלֶיהָ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת חִיּוּתָהּ דִּקְדֻשָּׁה. נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי הַבְּרָכָה הִיא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. שֶׁמּוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שְׁלֵמוּת חִיּוּתוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. וּכְתִיב וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם כָּאן קֹדֶם בְּרָכָה וְכָאן לְאַחַר בְּרָכָה. כִּי קֹדֶם בְּרָכָה כְּאִלּוּ הַכֹּל עֲדַיִן בְּכֹחַ ה' בִּבְחִינַת לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ שֶׁהַכֹּל עֲדַיִן שֶׁל ה' כִּי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ לֹא יָצָא עֲדַיִן מִכֹּחוֹ אֶל הַפֹּעַל. אֲבָל לְאַחַר בְּרָכָה אָז דַּיְקָא וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם. כִּי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְאָז שַׁיָּךְ הַכֹּל לִבְנֵי-אָדָם, דְּהַיְנוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם קְרוּיִים אָדָם כִּי הֵם הוֹצִיאוּ הַכֹּל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה כַּנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה. כִּי כָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ תַּכְלִית שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא וְיָצָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ הַכֹּל יָצְאוּ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּשְׁבִיל הָאָדָם שֶׁמַּשְׁלִים אוֹתָם וְחוֹזֵר וּמַעֲלֶה אוֹתָם עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ לִמְקוֹרָם וְשָׁרְשָׁם שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִיתָם. כִּי תַּכְלִית כָּל הַדְּבָרִים הוּא כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵד בַּכֹּחַ הַזֶּה אֶת ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּזֶה מַעֲלֶה אוֹתָם לְשָׁרְשָׁם וְתַכְלִיתָם. וְעִקַּר תַּכְלִית עֲבוֹדַת הָאָדָם הוּא הָרָצוֹן לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הָרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים כַּמְבֹאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְזֶה תַּכְלִית כָּל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, כִּי הַהַתְחָלָה הִיא מֵרָצוֹן וְהַסּוֹף וְהַתַּכְלִית הוּא שְׁלֵמוּת הָרָצוֹן בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת. שֶׁשָּׁם הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ וּכְלַל נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל. שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת. וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה שֹׁרֶשׁ וַאֲחִיזָה בְּנִשְׁמַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן וְשָׁם עִקַּר תַּכְלִיתוֹ וְסוֹפוֹ עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ וְתוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו וְכַנַּ"ל, כִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁעִקַּר הַהַתְחָלָה עַל-יְדֵי הָרָצוֹן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת הַגּוּף שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים וְכוּ' כִּי אִם עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין וְכוּ' וְכַנַּ"ל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְשַׁבְּרִין כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּמוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְגוֹמְרִין הַמִּצְוָה אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת. עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַפְּעֻלָּה שֶׁפּוֹעֲלִין עַל-יְדֵי הַמִּצְוָה הוּא מַה שֶּׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַמִּצְוָה לְהִתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן חָדָשׁ וְחָזָק יוֹתֵר לַה' יִתְבָּרַךְ. עַד שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק וְיִרְצֶה לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת וְכֵן לְהַלָּן יוֹתֵר, כִּי כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וְכָל הַמִּצְווֹת הֵם אֶחָד כַּיָּדוּעַ וְכֻלָּם נִמְשָׁכִין מִמְּקוֹר הָרָצוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת. שֶׁהוּא בְּחִינַת נִשְׁמַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ וּכְלַל כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְכָל נַפְשׁוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְשָׁם עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי תּוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו דְּהַיְנוּ שֶׁיֻּכְלַל בִּבְחִינַת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק לַה' יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הָרָצוֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה כְּלָל. שֶׁהוּא בְּחִינַת אַרְבַּע מֵאוֹת עָלְמִין דְּכִסּוּפִין דִּיָרְתִין צַדִּיקַיָּא לֶעָתִיד לָבֹא. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָהֶם:

וְזֶה בְּחִינַת הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה. כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂין אֵיזֶה מִצְוָה זוֹכִין לְרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶהוּ הַתַּכְלִית וְהַשָּכָר שֶׁל הַמִּצְוָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, כִּי נִכְנָעִין וְנִתְבַּטְּלִין הַמְנִיעוֹת שֶׁמּוֹנְעִין מֵהַמִּצְוָה הַשְּׁנִיָּה עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן שֶׁזָּכָה עַל-יְדֵי מִצְוָה הָרִאשׁוֹנָה כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן מְשַׁבְּרִין כָּל הַמְנִיעוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וְכַנַּ"ל. וְכֵן לְהֵפֶךְ עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, כִּי עַל-יְדֵי הָעֲבֵרָה שֶׁהִיא עַל-יְדֵי שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עָלָיו הַמּוֹנְעִים שֶׁהֵם הַמְּסִיתִים וְהַמְפַתִּים עַד שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ מִדַּעְתּוֹ עַד שֶׁלֹּא הָיָה יָכֹל לְהִתְגַּבֵּר בְּתֹקֶף הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עֲלֵיהֶם עַד שֶׁעָבַר מַה שֶּׁעָבַר עַל-יְדֵי זֶה הִתְגַּבְּרוּ בְּיוֹתֵר הַמְנִיעוֹת כִּי כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל. וְעַל-כֵּן עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה עַל-יְדֵי שֶׁנֶּחֱלָשׁ הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי הָעֲבֵרָה. וְזֶהוּ שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה. כִּי עִקַּר הַשָּכָר שֶׁל הַמִּצְוָה הִיא מִצְוָה שֶׁהִיא בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַמִּצְווֹת. שֶׁהֵם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁרָצָה שֶׁזֹּאת הַמִּצְוָה תִּהְיֶה כָּךְ וְזֹאת הַמִּצְוָה כָּךְ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי. וְעַל-כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין לָשׁוּב מִכָּל הָעֲבֵרוֹת אִם יִרְצֶה בֶּאֱמֶת, כִּי עִקָּר הוּא הָרָצוֹן. וְתֵכֶף כְּשֶׁיִּתְגַּבֵּר וְיַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְצוֹנוֹת חֲזָקִים דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקָיו וְלֹא יַרְפֶּה אֶת הָרָצוֹן בְּוַדַּאי יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמְנִיעוֹת הַבָּאִים עַל-יְדֵי הָעֲבֵרוֹת וְחַטְּאוֹת נְעוּרִים שֶׁלּוֹ. וּבְוַדַּאי יְשַׁבֵּר כֻּלָּם וְיִזְכֶּה לְחַיִּים נִצְחִיִּים כִּי עִקַּר פְּגַם הָעֲבֵרָה הוּא מַה שֶּׁנֶּחֱלָשׁ הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי הָעֲבֵרָה כַּנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. וְעַל-כֵּן נִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מִמַּה שֶּׁנִּלְכַּד בּוֹ. אֲבָל הַבְּחִירָה חָפְשִׁיִּית תָּמִיד. וּתְשׁוּבָה קָדְמָה לָעוֹלָם. וְה' יִתְבָּרַךְ נָתַן כֹּחַ בָּאָדָם שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר כָּל הָעֲבֵרוֹת וְהַחֲטָאִים חַס וְשָׁלוֹם. יֵשׁ לוֹ כֹּחַ עֲדַיִן לְהִתְגַּבֵּר בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים לַה' יִתְבָּרַךְ. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יְשַׁבֵּר כָּל הַמְנִיעוֹת וְיִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הִזְהִיר הַתַּנָּא הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה וְכוּ' רָץ דַּיְקָא. כִּי צְרִיכִין לָרוּץ לְמִצְוָה בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל. כִּי זֶה סִימָן עַל תֹּקֶף חִשְׁקוֹ וּרְצוֹנוֹ הֶחָזָק. וְעַל-כֵּן רָץ לְשׁוֹן רָצוֹן בְּחִינַת מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ גַּם לְשׁוֹן רָצוֹן כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשֵׁם צַדִּיק אֶחָד וְקַלְסֵהּ. כִּי שְׁנֵיהֶם אֶחָד כִּי הָרִיצָה וְהַזְּרִיזוּת הַגְּדוֹלָה לִדְבַר מִצְוָה זֶה סִימָן עַל תֹּקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק שֶׁעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא זוֹכִין לִגְמֹר הַמִּצְוָה וְלַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת וְכוּ' וְכַנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל דָּבָר שֶׁאוֹכְלִין, כִּי הַבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה הִיא בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה מַמְשִׁיךְ שְׁלֵמוּת חִיּוּתָהּ שֶׁל הַפְּרִי שֶׁמְּבָרֵךְ עָלֶיהָ וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ בְּרָאָהּ עַתָּה מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי לַחֲזֹר וּלְהַעֲלוֹת הַפְּרִי לְתַכְלִיתָהּ וְשָׁרְשָׁהּ, כִּי בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה מְבָרְכִין עַל שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם בְּזֹאת הַפְּרִי וְהַמַּאֲכָל כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת וְכוּ' עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם וְכוּ' וְכֵן בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְזֶהוּ הַתַּכְלִית שֶׁל הַמַּאֲכָל, כִּי תַּכְלִיתוֹ כְּשֶׁמְּחַיֶּה אֶת הָאָדָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ כֹּחַ בְּהָאָדָם לַעֲבֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתָיו. וְעִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא מַה שֶּׁמִּתְחַזֵּק בְּרָצוֹן חָזָק לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ הַתַּכְלִית שֶׁל הַפְּרִי שֶׁנִּכְלָל בְּהָאָדָם וְהֶחֱיָה אוֹתוֹ עַד שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי זֶה לְרָצוֹן חָדָשׁ חָזָק יוֹתֵר לַה' יִתְבָּרַךְ. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם כַּנַּ"ל, כִּי הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן כַּנַּ"ל, כִּי שָׁם שֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא לְשׁוֹן רָצוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם וְכַנַּ"ל. וְכֵן כָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם שֶׁעַל-יְדֵי הָאֲכִילָה זוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, עַיֵּן שָׁם הַיְנוּ כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה הוּא כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַפְּרִי לְשָׁרְשָׁהּ שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת רָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי זֹאת הַפְּרִי וְהַמַּאֲכָל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְשַׁבְּרִין כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְזוֹכִין לַעֲבוֹדַת ה' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל הָרֵיחַ אֵין צְרִיכִין לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, כִּי כָּל הָרָצוֹן וְהַתְּשׁוּקָה וְהַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְשַׁבְּרִין הַמְנִיעוֹת. הוּא בִּבְחִינַת רֵיחַ בִּבְחִינַת לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טֹבִים כַּנַּ"ל, כִּי בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה צְרִיכִין לְבָרֵךְ גַּם עַל הָרֵיחַ. כְּדֵי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כְּדֵי לְהַשְׁלִים שְׁלֵמוּתוֹ עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה כַּנַּ"ל, אֲבָל תֵּכֶף שֶׁנִּשְׁלָם הָרֵיחַ טוֹב עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה אֵין צְרִיכִין לְבָרֵךְ עוֹד בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי לְהַעֲלוֹתוֹ לְשָׁרְשׁוֹ. שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם עַל-יְדֵי זֶה לְרָצוֹן וְחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, כִּי הָרֵיחַ טוֹב בְּעַצְמוֹ הוּא בִּבְחִינַת רָצוֹן וְחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה, כִּי כָּל הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק בִּשְׁעַת הַמְנִיעוֹת הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת רֵיחַ כְּמָאן דְּאָרַח רֵיחָא כַּנַּ"ל. וּמִשָּׁם שֹׁרֶשׁ הָרֵיחַ. עַל-כֵּן אֵין צֹרֶךְ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה וְכַנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת פְּגַם הַמְרַגְּלִים שֶׁפָּגְמוּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. כִּי עִקַּר הָרָצוֹן זוֹכִין עַל-יְדֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין לַה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ עַל שֵׁם הָרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ שֶׁהִיא מְרַצָּה אֶת פֵּרוֹתֶיהָ. וְעַל-כֵּן נִתְבָּרְכוּ כַּמָּה שְׁבָטִים שֶׁאַרְצָם מְלֵאָה רָצוֹן. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וְכוּ'. וּכְתִיב, וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה (וּשְׁבָטִים שֶׁלֹּא נִתְבָּרְכוּ בָּזֶה הֲרֵי כְּלָלָם יַעֲקֹב זֶה בָּזֶה שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָחוּלוּ עַל כֻּלָּם כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְכֵן הוּא בְּבִרְכַּת מֹשֶׁה שֶׁהָיְתָה מֵעֵין בִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם). כִּי עִקַּר הָרָצוֹן הֶחָזָק וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זוֹכִין בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׁם מֵאִיר וּמִתְנוֹצֵץ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַדָּר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלֹקַי וְכוּ'. כִּי הֶאָרַת הָרָצוֹן הוּא בְּחִינַת רֵיחַ טוֹב כַּמְבֹאָר לְעֵיל. וְעִקַּר הָרֵיחַ הַטּוֹב הַנִּפְלָא שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִשְׁתּוֹקְקִין וְכוֹסְפִין אֵלָיו בְּרָצוֹן חָזָק בְּלִי שִׁעוּר הוּא רַק בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה עַל שֵׁם רֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הַקְּטֹרֶת. וְעַל-כֵּן נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בַּתְּחִלָּה דֶּרֶךְ יְרִיחוֹ דַּיְקָא. שֶׁנִּקְרֵאת יְרִיחוֹ עַל שֵׁם רֵיחַ הַטּוֹב כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עִקַּר הָרֵיחַ הַטּוֹב בְּחִינַת לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טֹבִים. שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה כְּלָל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן הֶחָזָק כַּנַּ"ל. וְגַם בְּחוּץ-לָאָרֶץ מַה שֶּׁזּוֹכִין לִפְעָמִים לְאֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת רֵיחַ הַטּוֹב כְּמָאן דְּאָרַח רֵיחָא. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר הִשְׁתּוֹקְקוּת וְרָצוֹן נִפְלָא לַה' יִתְבָּרַךְ זֶה נִמְשָׁךְ גַּם-כֵּן מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּל קְדֻשָּׁתֵנוּ מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתָם מַמְשִׁיכִין קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְחוּץ-לָאָרֶץ כַּיָּדוּעַ. אֲבָל עִקַּר מְקוֹם הֶאָרַת הָרָצוֹן. שֶׁהוּא בְּחִינַת רֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְכֵלָיו וְהָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת וְהַכְּרוּבִים הָעוֹמְדִים בְּבֵית קֹדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַהִשְׁתּוֹקְקוּת. וְהָרָצוֹן וְהָאַהֲבָה וְהַכִּסּוּפִין הַנִּפְלָאִים שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, בִּבְחִינַת תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם. וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הֶאָרַת הָרָצוֹן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁמַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ לְשֵׁם שָׁמַיִם. (לֹא בִּשְׁבִיל פְּנִיּוֹת אֲחֵרוֹת כַּאֲשֶׁר נִמְצָא עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים) אֲבָל הַמְנִיעוֹת רַבִּים וַעֲצוּמִים מְאֹד מִלָּבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. אַךְ עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק יְכוֹלִים לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, בִּפְרָט כִּי הָרְצוֹנוֹת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל חֲזָקִים בְּיוֹתֵר, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מֵאִיר בּוֹ הֶאָרָה מֵהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵּאִיר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל (כַּמְבֹאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת) וְעַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק הַבָּא עַל-יְדֵי הַמְנִיעוֹת הַגְּדוֹלוֹת דַּיְקָא כַּנַּ"ל. עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְדַלֵּג עַל כֻּלָּם וְלָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְהַמְרַגְּלִים פָּגְמוּ בָּזֶה. כִּי אָמְרוּ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הַמְנִיעוֹת חֲזָקִים מֵהָרָצוֹן. וְעַל-כֵּן אָמְרוּ תְּחִלָּה שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא וְזֶה פִּרְיָהּ. וְאַחַר כָּךְ סִיְּמוּ בְּהַמְנִיעוֹת הָעֲצוּמִים לָבוֹא לְשָׁם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֶפֶס כִּי עַז הָעָם וְהֶעָרִים גְּדוֹלוֹת בְּצוּרוֹת מְאֹד וְכוּ' עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְכוּ'. כִּי אָמְרוּ דָּבָר וְהִפּוּכוֹ. כִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ 'וְזֶה פִּרְיָהּ' זֶה מוֹרֶה עַל גֹּדֶל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵּאִיר שָׁם. כִּי בְּכָל הַפֵּרוֹת וּבְכָל הַתַּאֲווֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם מְלֻבָּשִׁים אַהֲבוֹת עֶלְיוֹנוֹת וּרְצוֹנוֹת יְקָרִים דִּקְדֻשָּׁה רַק שֶׁצְּרִיכִים לְהַעֲלוֹתָם כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן פֵּרוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מֻבְחָרִים וּגְדוֹלִים וְנִפְלָאִים כָּל כָּךְ זֶה מוֹרֶה עַל גֹּדֶל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁיֵּשׁ שָׁם. וְעַל-כֵּן שִׁבְּחָה הַתּוֹרָה אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּפֵרוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וְכוּ'. כִּי כָּל זֶה מוֹרֶה עַל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵּאִיר שָׁם וְכַנַּ"ל: וְעַל-כֵּן עַתָּה מְקֻשָּׁר יָפֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ וְזֶה פִּרְיָהּ אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיְנוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַפֵּרוֹת טוֹבִים וְנִפְלָאִים מְאֹד שֶׁזֶּהוּ מוֹרֶה עַל הֶאָרַת הָרָצוֹן, אֶפֶס כִּי עַז הָעָם וְכוּ' שֶׁהַמְנִיעוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהֶם. וְזֶה הָיָה עִקַּר הַפְּגָם וְהַכְּפִירָה הַגְּדוֹלָה שֶׁלָּהֶם. שֶׁכָּפְרוּ בְּחֹזֶק הָרָצוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְשַׁבֵּר עַל יָדוֹ כָּל הַמְנִיעוֹת כַּנַּ"ל. וְהֵם אָמְרוּ הַהֵפֶךְ מִזֶּה מַמָּשׁ, כִּי אָמְרוּ אֶפֶס כִּי עַז הָעָם וְכוּ' שֶׁהַמְנִיעוֹת גְּדוֹלִים וַחֲזָקִים מֵהָרָצוֹן עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מֵעֹצֶם הַמְנִיעוֹת, כִּי אָמְרוּ שֶׁאֵין כֹּחַ לְשַׁבְּרָם עַל-יְדֵי הָרָצוֹן מַה שֶּׁבֶּאֱמֶת הוּא לְהֵפֶךְ כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הָיָה הַפְּגָם שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל מְאֹד וְגָרְמוּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת חֻרְבַּן בֵּית רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי. כִּי כָּל קִיּוּם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא כְּלַל עֲבוֹדַת וּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל הוּא עַל-יְדֵי הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, כִּי שָׁם בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ כָּל הָרֵיחוֹת וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁעוֹלִין לְרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ וְכֵן הַרְבֵּה, וּכְתִיב אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הָיָה עַל-יְדֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב שֶׁהֶאֱמִינוּ לְדִבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּהָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמְנִיעוֹת אַף-עַל-פִּי שֶׁהַמְנִיעוֹת מִשְׁתַּטְּחִים מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְשַׁבְּרָם אַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בְּרָצוֹן וְכוּ' וְכַנַּ"ל: וְעַל-כֵּן אָמְרוּ עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אוֹתָהּ וְכוּ'. אֲפִלּוּ אוֹמֵר לָנוּ עֲשׂוּ סֻלָּמוֹת וַעֲלוּ לַשָּׁמַיִם עָלֹה נַעֲלֶה כִּי אֵין שׁוּם מְנִיעָה בָּעוֹלָם. כִּי עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן יְכוֹלִין לְשַׁבֵּר וּלְדַלֵּג עַל הַכֹּל:

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּסְמָךְ פָּרָשַׁת מִנְחוֹת נְסָכִים לְפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים. כִּי קָרְבַּן מִנְחָה הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, לֹא נֶאֱמַר נֶפֶשׁ אֶלָּא בְּמִנְחָה. מִי דַּרְכּוֹ לְהַקְרִיב מִנְחָה עָנִי. מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ. נֶפֶשׁ זֶה בְּחִינַת רָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת חָזָק בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת שֶׁסּוֹמְכִין עֲלֵיהֶם וְשׁוֹחֲטִין אוֹתָם וְכוּ' זֶה בְּחִינַת זְבִיחַת הַיֵּצֶר כַּמּוּבָא. אֲבָל הַמִּנְחָה אֵין בָּהּ שְׁחִיטָה. וְהִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי. אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת, הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא עָנִי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בּוֹ דַּעַת לִזְבֹּחַ אֶת יִצְרוֹ לְגַמְרֵי וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא רוֹצֶה לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' נָתְנָה לוֹ הַתּוֹרָה עֵצָה שֶׁיַּקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ הַיְנוּ רְצוֹנוֹ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ נֶפֶשׁ שֶׁהוּא קָרְבַּן עָנִי שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם שְׁחִיטָה וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הִיא יְקָרָה מְאֹד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ מֵאַחַר שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק כָּל כָּךְ לַה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁגַּם הוּא בַּעֲנִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה אֵינוֹ מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מִלְּהַקְרִיב קָרְבָּן לַה', דְּהַיְנוּ בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ בְּחִינַת רָצוֹן וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל יִקְרַת קְדֻשַּׁת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. וְהִקְשׁוּ הַפּוֹסְקִים לָמָּה נִקְרֵאת מִנְחָה הֲלֹא גַּם בַּבֹּקֶר הִקְרִיבוּ מִנְחָה וְתֵרוּצָם דָּחוּק. אַךְ עִקַּר הַמְשָׁכַת הָרָצוֹן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ בִּשְׁעַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁאָז תֻּקְפָּא דְּדִינָא שָׁלְטָא. כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר. שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמְנִיעוֹת מֵעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ. וְעַל-כֵּן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְאֹד בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא לְאַחֵר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. וְהֶחֱמִירוּ בָּזֶה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּשְׁנָה, לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר וְלֹא לֶאֱכֹל וְכוּ' גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ וְכוּ' מֵחֲמַת שֶׁאָז שְׁכִיחִים הַמְנִיעוֹת בְּיוֹתֵר. מֵחֲמַת שֶׁזְּמַנָּהּ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, דְּהַיְנוּ אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם. בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם טְרוּדִים בְּמַשָּא וּמַתָּן וּפַרְנָסָתָם. שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמְנִיעוֹת מֵה' יִתְבָּרַךְ. וְאָז צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים וְכִסּוּפִים גְּדוֹלִים וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ לַה' יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר בַּה' יִתְבָּרַךְ בְּתוֹךְ הַמַּשָּא וּמַתָּן בְּתוֹךְ תֹּקֶף הַמְנִיעוֹת שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה מְאֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה כִּי הַתְּפִלָּה בְּחִינַת רָצוֹן כִּי הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. אַךְ עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן צְרִיכִין בִּשְׁעַת מִנְחָה כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַהַמְתָּקָה וְהַתִּקּוּן שֶׁל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה בְּחֹל נִמְשָׁךְ מִמִּנְחָה שֶׁל שַׁבָּת. שֶׁאָז עִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן. כִּי אָז רַעֲוָא דְּרַעֲוִין כַּיָּדוּעַ בַּזֹּהַר. וְעַל-כֵּן נִקְרֵאת זֹאת הַתְּפִלָּה. דַּיְקָא בְּשֵׁם מִנְחָה, כִּי אָז צְרִיכִין בְּיוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ רְצוֹנוֹת חֲזָקִים לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִנְחָה כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מְנָחוֹת לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים כִּי בְּחִינַת מְנָחוֹת הֵם תִּקּוּן הַמְרַגְּלִים שֶׁפָּגְמוּ בָּרָצוֹן כַּנַּ"ל. כִּי עַל-יְדֵי קָרְבַּן מִנְחָה מַמְשִׁיכִין הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף יִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְנָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ בְּקָרוֹב אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

זמן המנחה — בירור עשן החרון אף לרוחו של משיח

אורח חיים · הלכות תפלת המנחה

זְמַן מִנְחָה אַחַר שֵׁשׁ שָׁעוֹת: עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי (סִימָן סו), שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת חֲרוֹן אַף, וְצָרִיךְ לְהַמְתִּיק וּלְבָרֵר הֶעָשָׁן שֶׁל הַחֲרוֹן אַף שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ בְּחִינַת רוּחַ אֲוִירִי, וְהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. וְקֹדֶם שֶׁבָּא לִבְחִינַת הַיָּדַיִם הוּא בְּחִינַת קֹדֶם הַהֲוָיָה, וְעִקַּר הַהֲוָיָה כְּשֶׁבָּא בְּחִינַת הָרוּחַ לְתוֹךְ בְּחִינַת הַיָּדַיִם. וּבַתְּחִלָּה שְׁתֵּי הַיָּדַיִם אֶחָד, וְאָז הוּא בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְצָרִיךְ לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל לִפְתֹּחַ וְלַחְתֹּךְ בְּחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁיִּהְיֶה יַד יָמִין וְיַד שְׂמֹאל. וְזֶה בְּחִינַת הַבְּרִיאָה, בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, רוּחַ דִּלְעֵלָּא וְרוּחַ דִּלְתַתָּא. בְּחִינַת שְׁנֵי יוּדִין יוּד בְּרֹאשׁ וְיוּד בְּסוֹף שֶׁבִּשְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת 'יאקדונקי', וּבְאֶמְצַע שֵׁשׁ אוֹתִיּוֹת בְּחִינַת פַּתָח, בְּחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ-יוּדֶיךָ. שֶׁעַל-יְדֵי הָוָּא"ו בְּחִינַת הַפַּתָּח נִפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין הַיָּדַיִם בְּחִינַת הַיּוּדִין הַנַּ"ל. וְאָז הוּא בְּחִינַת הַבְּרִיאָה. בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכוּ' עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב: וְזֶהוּ בְּחִינַת סֵדֶר הַיּוֹם. כִּי בַּלַּיְלָה בַּחֹשֶׁךְ בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים וּמָארֵי דְּדִינִין אִתְעָרוּ, זֶהוּ בְּחִינַת חֲרוֹן אַף. וְצָרִיךְ לְבָרֵר הַחֲרוֹן אַף דְּהַיְנוּ הֶעָשָׁן בִּבְחִינַת עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ. וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי בְּחִינַת עָשָׁן הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיָה עוֹלֶה בַּלַּיְלָה לְהַכְנִיעַ וּלְבַסֵּם כָּל מָארֵי דִּינִין כַּמּוּבָא. הַיְנוּ לְבָרֵר וּלְתַקֵּן עָשָׁן הַחֲרוֹן אַף הַנַּ"ל עַל-יְדֵי עֲשַׁן הַקָּרְבָּנוֹת. וְעַל-כֵּן הָיָה הֶעָשָׁן יוֹצֵא לְצָפוֹן כַּמּוּבָא, שֶׁשָּׁם כָּל בַּעֲלֵי הַדִּין וְהַכַּעַס. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יִרְמְיָה א) מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, בְּחִינַת כַּעַס כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת יא) וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ. וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ שֶׁפַע פַּרְנָסָה בִּבְחִינַת (אִיּוֹב לז) מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה, כִּי כְּשֶׁנִּמְתָּק הַכַּעַס שֶׁבִּבְחִינַת סִטְרָא דְּצָפוֹן, נִמְשָׁךְ מִשָּׁם עֲשִׁירוּת וּפַרְנָסָה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וַאֲזַי נִתְתַּקֵּן וְנִתְבָּרֵר הֶעָשָׁן שֶׁל הַחֲרוֹן אַף וְנַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ רוּחַ אֲוִירִי דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת רוּחַ צָפוֹן הַמְנַשֶּׁבֶת בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד בַּחֲצוֹת. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּת מָשִׁיחַ, שֶׁהִיא מַלְכוּת דָּוִד שֶׁנִּתְגַּלֶּה בַּחֲצוֹת כַּמּוּבָא. וְעַל-כֵּן הוּא רוּחַ צְפוֹנִית. כִּי נִתְגַּלֶּה מִצָּפוֹן דַּיְקָא מֵהִתְבָּרְרוּת הֶעָשָׁן וְהַכַּעַס שֶׁבַּצָּפוֹן כַּנַּ"ל. אַךְ בַּחֲצוֹת הוּא הַתְחָלַת הַהִתְגַּלּוּת בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. אֲבָל עֲדַיִן הוּא לַיְלָה וְחֹשֶׁךְ כִּי עֲדַיִן לֹא בָּא לִבְחִינַת הַהֲוָיָה לִבְחִינַת הַיָּדַיִם עַד אוֹר הַיּוֹם, שֶׁאָז נִתְגַּלֶּה הָרוּחַ הַנַּ"ל בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר יָד יָמִין וְיָד שְׂמֹאל. כִּי בַּתְּחִלָּה נֶאֱמַר (בְּרֵאשִׁית א) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, זֶה בְּחִינַת כַּעַס וְדִין בְּחִינַת חֲרוֹן אַף הַנַּ"ל. וּמִשָּׁם דַּיְקָא נִתְבָּרֵר רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְזֶה בְּחִינַת וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת וְכוּ' דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ וַיְחִי דַּף רמ). שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵהִתְבָּרְרוּת הַחֹשֶׁךְ וְהֶעָשָׁן הַנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר, זֶה בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם כַּמּוּבָא. הַיְנוּ שֶׁנִּמְשַׁךְ זֶה הָרוּחַ לְתוֹךְ בְּחִינַת הַיָּדַיִם. וְאָז עִקַּר הַהֲוָיָה בְּחִינַת יְהִי אוֹר. וְזֶהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וְעָמַד וּגְנָזוֹ לֶעָתִיד לָבֹא, כִּי לֹא יִתְגַּלֶּה זֶה הָאוֹר עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ וְעוֹלָם הַבָּא, כִּי זֶה הָאוֹר הוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם וְכוּ'. זֶהוּ בְּחִינַת שֶׁאַחַר כָּךְ הוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְנִתְגַּלִּין בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיּוּדִין תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה וְסוֹף הַמַּעֲשֶׂה. שֶׁהֵם בְּחִינַת יוֹם וָלַיְלָה כַּיָּדוּעַ. וּמִתְּחִלָּה הָיוּ מְעֹרָבִין כִּי בִּתְחִלָּה הֵם אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ נִבְדָּלִין וְנִפְתָּחִין כַּנַּ"ל. עַיֵּן בְּהַמַּאֲמָר הַנַּ"ל הֵיטֵב. וַאֲזַי הוּא עִקַּר הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל. וַאֲזַי נֶאֱמַר וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר וְכוּ'. כִּי אֲזַי הוּא עִקַּר הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה (וְנִתְגַּלִּין הַיָּמִים) [וְהִתְגַּלּוּת הַיָּדַיִם] עַל-יְדֵי בְּחִינַת וַיַּבְדֵּל. דְּהַיְנוּ שֶׁהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁבְּאוֹר הַיּוֹם שֶׁאֲזַי הוּא בְּחִינַת יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר אָז נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מַנִּיחִין אָז תְּפִלִּין שֶׁשָּׁם נִתְגַּלֶּה מַלְכוּת מָשִׁיחַ בִּבְחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין כַּמּוּבָא. וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְשֶׁל יָד שֶׁהֵם בְּחִינַת יָמִין וּשְׂמֹאל בְּחִינַת הַיָּדַיִם שְׁתֵּי הַיּוּדִין הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וְעִקַּר הַתְּפִלִּין בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. כִּי קְרִיאַת שְׁמַע הִיא ד דְּאֶחָד שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת מָשִׁיחַ וְגַם תְּפִלָּה הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת מָשִׁיחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בְּסִימָן ב) כִּי עִקַּר כְּלֵי זַיִן שֶׁל מָשִׁיחַ הִיא הַתְּפִלָּה. וְהִנֵּה בְּאוֹר הַיּוֹם בְּשַׁחֲרִית כָּל זְמַן שֶׁאֵין מַתְחִיל לְהִתְגַּלּוֹת בְּחִינַת הַלַּיְלָה שֶׁהִיא בְּחִינַת סוֹף הַמַּעֲשֶׂה בְּחִינַת יוּד בַּסּוֹף. עֲדַיִן הִיא בְּחִינַת קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וּצְרִיכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל לְגַלּוֹת בְּחִינַת הַלַּיְלָה. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה אַחַר חֲצוֹת, וְנִמְשֶׁכֶת כָּל שֵׁשׁ שָׁעוֹת אַחֲרוֹנוֹת, כִּי אַחַר חֲצוֹת מִשֶּׁיִּנָּטוּ צִלְלֵי עֶרֶב צְרִיכִין לְגַלּוֹת בְּחִינַת הַלַּיְלָה בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּבְחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁהִיא בְּאֶמְצַע הַיּוֹם בֵּין שַׁחֲרִית לְעַרְבִית בֵּין יוֹם לְלַיְלָה, בֵּין בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיּוּדִין הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וְהִיא בִּבְחִינַת פַּתָּח שֶׁהִיא בְּחִינַת שֵׁשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַיּוּדִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן זְמַנָּהּ כָּל שֵׁשׁ שָׁעוֹת, כִּי עַל-יְדֵי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְנִתְגַּלֶּה בְּחִינַת יוֹם וָלַיְלָה בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיּוּדִין הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אָז דִּינָא תַּקִּיפָא שָׁלְטָא, כִּי עִקַּר הִתְעוֹרְרוּת הַדִּינִים הִיא בִּשְׁעַת שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁאָז הֵם מְקַטְרְגִין. כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַבְּרִיאָה שֶׁאָמְרוּ מָה אֱנוֹשׁ וְכוּ'. וְגַם מִתְעוֹרְרִין לִינֹק גַּם-כֵּן חַס וְשָׁלוֹם מִן הַקְּדֻשָּׁה מֵאַחַר שֶׁהַקְּדֻשָּׁה נִשְׁתַּלְשְׁלָה וְנִמְשֶׁכֶת לְמַטָּה כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁאֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא מִנְּפִילַת חִתּוּךְ וּפְתִיחוּת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶׁאֲחִיזָתָם מִבְּחִינַת פֶּתַח הַנַּ"ל מִבְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מִתְעוֹרְרִים בִּשְׁעַת מִנְחָה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אֵין קְרִיאַת שְׁמַע בְּמִנְחָה רַק בְּשַׁחֲרִית וְעַרְבִית. כִּי עִקַּר בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁכָּלוּל פִּי שְׁנַיִם שְׁתֵּי הַיּוּדִין כַּנַּ"ל. הוּא רַק בִּבְחִינַת שַׁחֲרִית וְעַרְבִית יוֹם וָלַיְלָה שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיּוּדִין הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וְהֵם בְּחִינַת הַקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁבְּשַׁחֲרִית וְעַרְבִית שֶׁהִיא ד דְּאֶחָד כַּנַּ"ל בְּחִינַת קֻצּוֹ שֶׁל ד שֶׁהִיא יוּד. הַיְנוּ שְׁתֵּי הַיּוּדִין הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. אֲבָל בְּמִנְחָה אֵין צְרִיכִין רַק לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּבְחִינַת פַּתָּח, בְּחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ כַּנַּ"ל. וְזֶה נַעֲשֶׂה רַק עַל-יְדֵי תְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת פֶּתַח. בִּבְחִינַת אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ וְכוּ'. שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין וּמִתְפַּלְּלִין שֶׁיִּפְתַּח אֶת יָדוֹ וְיַשְׂבִּיעֵנוּ מֵרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-כֵּן בְּמִנְחָה צְרִיכִין רַק לִתְפִלָּה כַּנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. שֶׁכֵּן אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בַּמִּנְחָה וְכוּ'. כִּי אֵלִיָּהוּ הָיָה צָרִיךְ לְהַכְנִיעַ אָז הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל-כֵּן הִתְפַּלֵּל מִנְחָה דַּיְקָא, כִּי עִקַּר אֲחִיזָתָם מִשָּׁם כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הִתְגַּבֵּר אֵלִיָּהוּ וְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה כְּתִקּוּנוֹ, כְּדֵי לְהַכְנִיעָם בְּשָׁרְשָׁם. וְעַל-כֵּן דַּיְקָא בִּשְׁעַת מִנְחָה הִכְנִיעָם כַּנַּ"ל. וְזֶה נַעֲשָׂה עַל-יְדֵי אֵלִיָּהוּ דַּיְקָא, כִּי פִּי שְׁנַיִם הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת אֵלִיָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ וְכוּ' שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵלִיָּהוּ. כִּי עַל יָדוֹ נִתְגַּלָּה בְּחִינַת מַלְכוּת הַמָּשִׁיחַ. וְעַל-כֵּן אֵלִיָּהוּ מְמֻנֶּה לְבַשֵּר גְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, לְגַלּוֹת מַלְכוּת מָשִׁיחַ. וְעַל-כֵּן אֵלִיָּהוּ דַּיְקָא נִזְהַר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה וְנַעֲנָה, כִּי מִנְחָה הִיא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַהִתְגַּלּוּת הַיָּדַיִם וְהַיּוּדִין הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן: כִּי מִנְחָה הִיא בִּבְחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא בְּרִיאַת הָעוֹלָם. כִּי יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. וְעַל-כֵּן אָז דִּינָא שָׁלְטָא שֶׁהִיא בְּחִינַת יִצְחָק. וְהִיא בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת יִצְחָק. וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא [הָעוֹלָם]. נִמְצָא שֶׁמִּנְחָה הִיא בְּחִינַת הַבְּרִיאָה. בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל:

ראש השנה — הוצאה מכוח אל הפועל והמתקת חרון אף לרוחו של משיח

אורח חיים · הלכות ראש השנה

עַל-פִּי הַמַּאֲמָר "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" (בְּסִימָן סו), עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב כָּל הַמַּאֲמָר מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ: וְהִנֵּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָנוּ צְרִיכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה. זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ וְכוּ' וְקֹדֶם יֵשׁ בְּחִינַת חֲרוֹן אַף, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּינָא קַשְׁיָא שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וּצְרִיכִין לְהַמְתִּיקוֹ וּלְבָרְרוֹ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, (כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְעַל זֶה אָנוּ עוֹסְקִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמַרְבִּין בִּתְפִלּוֹת וּבְתַחֲנוּנִים שֶׁהֵם הַמְתָּקַת הַחֲרוֹן אַף. וְאָז נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כִּי עִקַּר רוּחַ הַחַיִּים שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא הַתְּפִלָּה, (כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּסִימָן ב וּבְמָקוֹם אַחֵר) וְעַל-כֵּן מַמְלִיכִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּכָל הַתְּפִלּוֹת וְאוֹמְרִים הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט וְכַיּוֹצֵא, כִּי אָז נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת, (כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן נד). כִּי הִתְגַּלּוּת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הוּא הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא לֶעָתִיד כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּת מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא וְכוּ':

וְזֶהוּ שֶׁאִיתָא בַּסְּפָרִים שֶׁמָּשִׁיחַ יָבֹא מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק שֶׁיִּהְיֶה נִמְתָּק 'פַּחַד יִצְחָק' וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה יִשְׂחָק, הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁהִתְגַּלּוּת רוּחַ שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא עַל-יְדֵי הַמְתָּקַת חֲרוֹן אַף, דְּהַיְנוּ תֹּקֶף הַדִּין, שֶׁהוּא פַּחַד, שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּחַד יִצְחָק כַּיָּדוּעַ שֶׁאָנוּ מַמְתִּיקִין פַּחַד יִצְחָק בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּכְשֶׁנִּמְתָּק נִתְגַּלֶּה רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִתְגַּלֶּה זֹאת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צְרִיכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁיִּפָּתְחוּ וְיִתְחַלְּקוּ הַיָּדַיִם בִּבְחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ. אַל תִּקְרִי "יָדֶיךָ", אֶלָּא יוּדֶי"ךָ, דְּהַיְנוּ הַשְּׁנֵי יוּדִי"ן שֶׁל הַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת יקו"ק-אדני, שֶׁהֵם בְּחִינַת יוּ"ד בְּרֹאשׁ וְיוּ"ד בַּסוֹף, בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל. וְעַל בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה שֶׁיִּתְחַלְּקוּ וְיִפָּתְחוּ עַל-יְדֵי הַשִּׁשָּׁה אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּאֶמְצַע, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בַּכֹּחַ, וּמְקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בַּפֹּעַל, שֶׁהֵם ג' אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּשֵׁם הָעֶצֶם וְשָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הַכִּנּוּי שֶׁעַל-יְדֵי אֵלּוּ הַשִּׁשָּׁה אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם שֵׁשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה יוֹצֵא הַדָּבָר מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר. וּשְׁלֵמוּת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר עַל-יְדֵי בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, עַל-יְדֵי בְּחִינַת אֱמֶת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שָׂפָה בְּרוּרָה וְנִשְׁלָם אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר וְאַחַר כָּךְ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת וּלְהוֹצִיא הַדִּבּוּר מִמֵּצַר הַגָּרוֹן וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין וְהַחֹשֶׁךְ שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי מְנִיעוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת, בְּחִינַת נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף. וְזֶה בְּחִינַת ט' ]תֵּשַׁע[ נְקוּדִין, ט' ]תֵּשַׁע[ רְקִיעִין וַאֲזַי כְּשֶׁיֵּשׁ נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת וְנִשְׁלָם הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת אֲזַי יוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכוּ', (עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב):

וְזֶה בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי קוֹל דְּנָפִיק מִשּׁוֹפָר, זֶה בְּחִינַת אֱמֶת שֶׁיִּתְגַּלֶּה בִּבְחִינַת עוֹלָם הַבָּא, כִּי עִקַּר הָאֱמֶת לֶעָתִיד, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, כִּי הַקּוֹל הוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת יַעֲקֹב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב. בְּחִינַת תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. וְהוּא יוֹצֵא מִשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, כַּמּוּבָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל. וְעַל-יְדֵי בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר, עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה יוֹם הַדִּין, (כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְזֶה בְּחִינַת וּבַשּׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְכוּ' 'וְיֹאמְרוּ הִנֵּה זֶה יוֹם הַדִּין', כִּי הַדִּין נִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה הַדִּין, כִּי הָאֱמֶת אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל הָרְשָׁעִים, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם). וַאֲזַי כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הַדִּין, אֲזַי נַעֲשֶׂה שָׂפָה בְּרוּרָה, כִּי חוֹזְרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְשָׁבִים בִּתְשׁוּבָה מֵאֵימַת הַדִּין, כִּי אָז מְבִינִים הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע וְכוּ', (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם). וְזֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁעַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת שָׂפָה בְּרוּרָה כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם). וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה שֶׁמַּתְחֶלֶת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא הַהַתְחָלָה עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַקּוֹל שֶׁנִּזְכֹּר בַּתּוֹרָה הוּא תְּרוּעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם, כִּי תְּרוּעָה הִוא בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּיָּדוּעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת ו', שֶׁעַל יָדוֹ מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְזֶה לְשׁוֹן תְּרוּעָה, שֶׁהוּא לְשׁוֹן שְׁבִירָה וְכֵן שְׁבָרִים שֶׁהוּא גַּם כֵּן תְּרוּעָה מִסָּפֵק הוּא גַּם כֵּן לְשׁוֹן שְׁבִירָה, הַיְנוּ בְּחִינַת חִתּוּךְ וּשְׁבִירַת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל. שֶׁפּוֹתְחִין וְשׁוֹבְרִין וְחוֹתְכִין בֵּין הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל שֶׁהֵם שְׁנֵי הַיּוּדִי"ן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כָּל תְּרוּעָה תְּקִיעָה בָּרֹאשׁ וּתְקִיעָה בַּסּוֹף. זֶה בְּחִינַת יוּ"ד בָּרֹאשׁ וְיוּ"ד בַּסּוֹף שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, כִּי תְּקִיעָה הוּא קוֹל פָּשׁוּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוּ"ד שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם צִיּוּר, רַק בְּחִינַת קוֹל פָּשׁוּט. וְהַתְּרוּעָה בְּאֶמְצַע הַתְּקִיעוֹת, כִּי הַתְּרוּעָה הוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת וָא"ו, בְּחִינַת הַשֵּׁשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַיּוּדִין שֶׁעַל יָדָם מוֹצִיאִים מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְעַל-כֵּן הַתְּרוּעָה הוּא שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלֹשׁ יְבָבוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל הַכֹּחַ וְאֵצֶל הַפֹּעַל שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל יוּ"ד בָּרֹאשׁ וְכֵן שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל יוּ"ד בַּסּוֹף כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנִּסְתַּפְּקוּ בִּתְרוּעָה אִם הוּא שְׁבָרִים אוֹ אִם הוּא מַה שֶּׁקּוֹרִין תְּרוּעָה. וּפָסְקוּ לַעֲשׂוֹת שְׁנֵיהֶם, כִּי יֵשׁ שְׁתֵּי פְּעָמִים שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן בַּכֹּחַ וְכֵן בַּפֹּעַל כַּנַּ"ל וְהַסָּפֵק הוּא אֵיזֶה מֵהֶם עִקָּר אִם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת וּלְתַקֵּן בְּחִינַת מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן שֶׁבַּכֹּחַ אוֹ שֶׁבַּפֹּעַל, כִּי עִקַּר הַדָּבָר מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִין לְתַקֵּן וְלִפְתֹּחַ הַיּוּדִי"ן בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, הָעִקָּר הוּא בִּבְחִינַת תְּשׁוּבָה בִּכְלָל וּבִפְרָט, כִּי בִּכְלָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בָּזֶה שֶׁעַל-יְדֵי חֶטְאוֹ סִלֵּק הַשְּׁכִינָה מִתַּחְתּוֹנִים, וְגָרַם מִיתָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁחוֹזֵר הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ וּמֵחֲמַת זֶה אָנוּ צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְתַקֵּן זֹאת בְּכָל שָׁנָה לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מֵחָדָשׁ. וְכֵן כָּל אֶחָד צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל כָּל מַה שֶּׁחָטָא וּפָגַם וְזֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל: כִּי עִקַּר הָעֲבֵרָה עַל-יְדֵי נְפִילַת חִתּוּךְ הַיָּדַיִם, דְּהַיְנוּ הַיּוּדִי"ן הַנַּ"ל. בִּבְחִינַת הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). וְעַל-כֵּן הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת פֶּתַח חֲרָטָה, בְּחִינַת פַּתָּח, בְּחִינַת פְּתִיחַת וְחִתּוּךְ הַיָּדַיִם הַנַּ"ל, הַיְנוּ כִּי מֵאַחַר שֶׁחָטָא וּפָגַם בִּפְתִיחוּת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל, כִּי נָפְלוּ לִידֵי עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, בָּזֶה הוּא מַחֲרִיב הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֲזַי חוֹזֵר וְנִסְתַּלֵּק הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ כְּבַתְּחִלָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִיתָה, בְּחִינַת רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הַחִיּוּת בְּחִינַת רוּחַ דִּלְתַּתָּא, בְּחִינַת פֹּעַל, מִסְתַּלֶּקֶת לְמַעְלָה וְחוֹזֵר אֶל הַכֹּחַ. וְאֵין חִיּוּתוֹ רַק מֵאֵיזֶה נִיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה הוּא צָרִיךְ לִבְנוֹת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא פֶּתַח חֲרָטָה, בְּחִינַת פֶּתַח כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יְמֵי תְּשׁוּבָה, צְרִיכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה בְּעַצְמָה שֶׁהוּא פֶּתַח חֲרָטָה כַּנַּ"ל. וְעַל זֶה מְרַמֵּז קוֹל הַשּׁוֹפָר, דְּהַיְנוּ הַתְּרוּעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמּוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי תְּרוּעָה הוּא גְּנוּחִי גָּנַח וְיִלוּלֵי יָלִיל, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת חֲרָטָה שֶׁמִּתְחָרְטִין עַל הָעֲבֵרָה וְגוֹנְחִין בְּלִבָּם וּמְיַלְּלִין יְלָלוֹת עַל גֹּדֶל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַם כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה כָּל הַשָּׁנָה. וּבְזֹאת הַחֲרָטָה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל וְנִסְתַּפְּקוּ אִם הַתְּרוּעָה הוּא גְּנוּחֵי, דְּהַיְנוּ שְׁבָרִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה כְּמוֹ מִי שֶׁגּוֹנֵחַ מִלִּבּוֹ. וְזֶה כְּנֶגֶד פְּגַם שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּכֹּחַ, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בַּכֹּחַ, דְּהַיְנוּ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל יוּ"ד בָּרֹאשׁ, הַיְנוּ שֶׁנִּסְתַּפְּקוּ אִם עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְתַקֵּן פְּגַם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁפָּגַם בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמֹּחַ הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת בַּלֵּב וְנִצְטַיֶּרֶת בְּשָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן אִם עִקַּר הַתְּשׁוּבָה צְרִיכִין לְתַקֵּן זֹאת, כִּי עִקַּר לִבְלִי לְהַנִּיחָהּ לְהִצְטַיֵּר בְּמַחֲשֶׁבֶת עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אִם לֹא הָיָה מַנִּיחָהּ לְהִצְטַיֵּר בַּמַּחֲשָׁבָה בְּוַדַּאי לֹא הָיָה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה בְּשׁוּם אֹפֶן עַל-כֵּן אֶפְשָׁר שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה צְרִיכִין רַק עַל פְּגַם הַמַּחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שְׁבָרִים, בְּחִינַת לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, בְּחִינַת גְּנוּחִי גָּנַח, דְּהַיְנוּ אֲנְחַת וּגְנִיחַת הַלֵּב, כִּי מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַפְּגַם בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּלֵּב, עַל-כֵּן הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי לֵב נִשְׁבָּר, דְּהַיְנוּ גְּנוּחִי וַאֲנָחָה שֶׁגּוֹנֵחַ וּמִתְחָרֵט בְּלִבּוֹ עַל פְּגַם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּלֵּב אוֹ אִם נֹאמַר שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל פְּגַם הַמַּעֲשֶׂה, כִּי אַף-עַל-פִּי-כֵן עִקַּר הָעֲבֵרָה הִיא כְּשֶׁבָּאָה לִידֵי מַעֲשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְזֶה בְּחִינַת תְּרוּעָה, בְּחִינַת תְּרוֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה לְכַלּוֹת וּלְשַׁבֵּר כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל-יְדֵי הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן כְּשֶׁבָּאָה הָעֲבֵרָה לִידֵי מַעֲשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם, צְרִיכִין קוֹל יְלָלָה שֶׁהוּא יוֹתֵר מִגְּנוּחֵי, כִּי גְּנוּחִי הוּא רַק בַּלֵּב כַּנַּ"ל אֲבָל יְלָלָה הוּא קוֹל צְעָקָה וִילָלָה שֶׁצְּרִיכִין לִצְעֹק וּלְיַלֵּל בְּקוֹל מַר בְּכַמָּה וְכַמָּה קוֹלוֹת תְּכוּפִים זֶה לָזֶה כְּמוֹ תְּרוּעָה עַל גֹּדֶל הַפְּגָם שֶׁעָשָׂה בַּמַּעֲשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יְתַקֵּן הַפְּגָמִים עַל-יְדֵי גֹּדֶל תְּשׁוּבָתוֹ. וְיִתְקַיֵּם בּוֹ, תְּרוֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, שֶׁיְּשַׁבֵּר וִינַפֵּץ כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַמְקַטְרְגִים. וְזֶה בְּחִינַת תְּרוּעָה שֶׁהוּא יְלוּלֵי יְלִיל, שֶׁהוּא יוֹתֵר מִגְּנוּחֵי, שֶׁהוּא תְּשׁוּבָה עַל פְּגַם הַמַּעֲשֶׂה וְהִיא שָׁלֹשׁ קוֹלוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל יוּ"ד בַּסּוֹף בְּחִינַת פֹּעַל וְכֵן הַשְּׁבָרִים הוּא גַּם כֵּן שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל יוּד בְּרֹאשׁ בְּחִינַת כֹּחַ. וּשְׁנֵיהֶם יַחַד הֵם שִׁשָּׁה קוֹלוֹת, בְּחִינַת שֵׁשׁ אוֹתִיּוֹת הַנַּ"ל שֶׁעַל יָדָם מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הֻצְרְכוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִסָּפֵק לַעֲשׂוֹת שְׁנֵיהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת ו' כַּנַּ"ל וְגַם הֻצְרְכוּ לַעֲשׂוֹת כָּל אֶחָד לְבַד, דְּהַיְנוּ תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה לְבַד, וּתְקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה לְבַד, כִּי צָרִיךְ לְתַקֵּן כֻּלָּם, דְּהַיְנוּ לְתַקֵּן פְּגַם הַמַּעֲשֶׂה וְהַמַּחֲשָׁבָה יַחַד, דְּהַיְנוּ פְּגַם עֲבֵרָה בְּמֵזִיד שֶׁבָּזֶה פּוֹגֵם בַּמַּחֲשָׁבָה וְהַמַּעֲשֶׂה. וּכְנֶגֶד זֶה הוּא תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה שֶׁכּוֹלֵל שְׁנֵיהֶם מַחֲשָׁבָה וּמַעֲשֶׂה כַּנַּ"ל וְלִפְעָמִים בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה הָעֲבֵרָה בְּפֹעַל וּכְנֶגֶד זֶה הוּא תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה כַּנַּ"ל, וְלִפְעָמִים יֵשׁ מַעֲשֶׂה בְּלֹא מַחֲשָׁבָה כְּגוֹן שׁוֹגֵג וּכְנֶגֶד זֶה הוּא תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה, וְכָל הַתִּקּוּן הוּא בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי עַל-יְדֵי הַפְּגָם נִסְתַּלֵּק וְחוֹזֵר הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ כַּנַּ"ל וּצְרִיכִין עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה לַחֲזֹר וְלִפְתֹּחַ וְכוּ' כַּנַּ"ל וְגַם עַל פְּגַם מַחֲשָׁבָה צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי גַּם בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד יֵשׁ בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, דְּהַיְנוּ רֵאשִׁית וּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה כְּשֶׁאֵין לָהּ שׁוּם צִיּוּר וְסוֹפָהּ כְּנִצְטַיֶּרֶת בְּמָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן וְעַל-כֵּן לְעוֹלָם תְּקִיעָה בָּרֹאשׁ וּתְקִיעָה בַּסּוֹף וּתְרוּעָה בָּאֶמְצַע אוֹ שְׁבָרִים שֶׁהוּא גַּם כֵּן תְּרוּעָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁהֵם יוּ"ד בָּרֹאשׁ וְיוּ"ד בַּסּוֹף וְכוּ' כַּנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁתּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי מִן הַכֹּחַ עַד הַפֹּעַל, דְּהַיְנוּ מִתְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה עַד סוֹף הַמַּעֲשֶׂה הִיא בְּחִינַת מֵאָה, בִּבְחִינַת אַל תִּקְרִי מַה אֶלָּא מֵאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר, כִּי צָרִיךְ לְהִשְׁתַּלְשֵׁל בִּבְחִינַת מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁהֵם מֵאָה בְּחִינַת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין מֵאָה קוֹלוֹת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּלְשֵׁל וְיֵצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁהֵם מֵאָה בְּחִינוֹת כַּנַּ"ל:

וְהִנֵּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַתְחִילִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִים אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם) אֲבָל עֲדַיִן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת נְקֻדּוֹת אֶל הָאוֹתִיּוֹת וּלְהוֹצִיא הַדִּבּוּר מִמֵּצַר הַגָּרוֹן, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֹא נִתְגַּלֶּה רַק הַקּוֹל לְבַד, כִּי מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן אֵין נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת אֵין נִשְׁמָעִין הָאוֹתִיּוֹת, כִּי הָאוֹתִיּוֹת אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתָם כִּי אִם עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת, וְעַל-כֵּן קוֹל הַשּׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָ"הּ, בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי נְקֻדּוֹת וּכְשֶׁעוֹשִׂין נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת וְנִשְׁלָם הַדִּבּוּר וְיוֹצֵא מִמֵּצַר הַגָּרוֹן אֲזַי נִגְמָר וְיוֹצֵא מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּשְׁלֵמוּת, (עַיֵּן כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְאֵלוּ הַנְּקֻדּוֹת נַעֲשִׂין בִּשְׁאָר יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁהֵם תִּשְׁעָה יָמִים אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד ט' נְקוּדִין שֶׁיֵּשׁ מִשּׁוּרוּק עַד קָמַץ, כִּי הַנְּקֻדּוֹת נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי כִּסּוּפִין וְחֵשֶׁק, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם), הַיְנוּ עַל-יְדֵי הַיְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁבָּהֶם חוֹשְׁקִין וְכוֹסְפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחֵשֶׁק חָזָק, כִּי הֵם יְמֵי תְּשׁוּבָה יְמֵי רָצוֹן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מְדַבְּקִין עַצְמָם אָז לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל וְכִסּוּפִין וְגַעְגּוּעִין גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים בְּחִינַת נְקֻדּוֹת וּבְכָל יוֹם נִשְׁלָם בְּחִינַת נְקֻדָּה אַחַת עַד שֶׁבַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ נִשְׁלָם נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, דְּהַיְנוּ קָמַץ שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר. וְאָז הוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר כַּיָּדוּעַ וְאָז כְּשֶׁנִּשְׁלָם כָּל הַנְּקֻדּוֹת, אָז יוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּשְׁלֵמוּת (וְעַל-כֵּן אָז נִשְׁלָם הַנְּסִירָה לְגַמְרֵי) וְעַל-כֵּן מִתְפַּלְּלִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים חָמֵשׁ תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה מוֹצְאוֹת הַפֶּה, כִּי אָז נִשְׁלָם הַדִּבּוּר עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן מִתְעַנִּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים חֲמִשָּׁה עִנּוּיִּים, כִּי הַנְּקֻדּוֹת הֵם נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין כַּנַּ"ל וּלְפִי הַנְּקֻדָּה כֵּן צְרִיכִין חֵשֶׁק, כִּי יֵשׁ חֵשֶׁק לְמַעְלָה מֵחֵשֶׁק וּמֵאַחַר שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים צְרִיכִין לִזְכּוֹת אֶל הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא קָמַץ בְּחִינַת קָמִץ וְסָתִים שֶׁהוּא נֶחֱשָׁק גָּדוֹל מְאֹד וּצְרִיכִין לָזֶה חֵשֶׁק גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, כִּי לְפִי מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַחֵשֶׁק, עַל-כֵּן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁצְּרִיכִין לִזְכּוֹת לְנֶחֱשָׁק כָּזֶה שֶׁהוּא קָמִיץ וְסָתִים בְּחִינַת קָמַץ, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ מִכֹּל וָכֹל לִפְרֹשׁ מִכָּל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וְעַל-כֵּן מְעַנִּין אֶת עַצְמָן בַּחֲמִשָּׁה עִנּוּיִּים כְּדֵי לְבַטֵּל עַצְמוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְנֶחֱשָׁק כָּזֶה, הַיְנוּ בְּחִינַת קָמַץ כַּנַּ"ל:

וְזֶהוּ שֶׁמִּצְוָה לֶאֱכֹל בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי עִקַּר הַחֵשֶׁק נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַמְּנִיעָה, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם), כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹנְעִין הַדָּבָר מִמֶּנּוּ הוּא חוֹשֵׁק בְּיוֹתֵר. כִּי הַמְּנִיעָה הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, (עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב). וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם הֵם מֻכְרָחִים, דְּהַיְנוּ הַמְּנִיעָה וְהַחֵשֶׁק, כִּי הַמְּנִיעָה בְּעַצְמָהּ צְרִיכִין גַּם כֵּן מְאֹד, כִּי צָרִיךְ לְקַבֵּל בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְאִם מְקַבְּלִין בְּיוֹתֵר מֵהָרָאוּי לוֹ בָּזֶה נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי, כִּי רִבּוּי הַשֶּׁמֶן גּוֹרֵם כִּבּוּי הַנֵּר, כִּי אֵין יָכוֹל לְקַבֵּל רִבּוּי הָאוֹר. נִמְצָא, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁרָצָה לְתַקֵּן נִתְקַלְקֵל, דְּהַיְנוּ מַהה שֶּׁהָיָה רוֹצֶה לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְמַטָּה וּמֵחֲמַת שֶׁרָצָה יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה עַל-יְדֵי זֶה חָזַר וְקִלְקֵל, כִּי אֵין יָכוֹל לִסְבֹּל רִבּוּי הָאוֹר וְחוֹזֵר וְנִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה, עַל-כֵּן כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה מְנִיעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבֵּל פִּתְאֹם הָאוֹר שֶׁלֹּא בְּהַדְרָגָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ. אַמְרִינָן לוֹ הַמְתֵּן. בְּחִינַת מְנִיעָה שֶׁמּוֹנְעִין אוֹתוֹ כְּשֶׁבָּא לִטָּהֵר וְלַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא לְקַבֵּל הָאוֹר פִּתְאֹם שֶׁלֹּא בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְעַל-כֵּן מוֹנְעִין אוֹתוֹ וְעַל-יְדֵי הַמְּנִיעָה נַעֲשֶׂה לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר וַאֲזַי הוּא חוֹשֵׁק וְכוֹסֵף מְאֹד וְהַמְּנִיעָה מוֹנַעַת אוֹתוֹ וַאֲזַי הוּא חוֹשֵׁק יוֹתֵר וְהַמְּנִיעָה מוֹנַעַת יוֹתֵר, וְעַל-יְדֵי זֶה, הַיְנוּ עַל-יְדֵי הַמְּנִיעָה וְהַחֵשֶׁק נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל בְּתוֹכוֹ אֶת הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה אַחַר כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק גָּדוֹל כְּפִי הַמְּנִיעָה וּמְשַׁבֵּר אֶת הַמְּנִיעָה וְזוֹכֶה לְמַה שֶּׁהִוּא חוֹשֵׁק אָז נַעֲשֶׂה מֵהַמְּנִיעָה שֶׁהָיָה לוֹ קֹדֶם כְּלִי לְקַבֵּל בְּתוֹכוֹ אֶת הָאוֹר הַנֶּחֱשָׁק. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַצַּדִּיק הָאֱמֶת נַעֲשֶׂה מֵהֶם כְּלִי לְקַבֵּל אַחַר כָּךְ בְּתוֹכוֹ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא, שֶּׁהַמְּנִיעָה הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה, כִּי עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל אוֹר הַקְּדֻשָּׁה בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה. וְעַל-כֵּן קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים צְרִיכִין דַּיְקָא לֶאֱכֹל בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, כִּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁצְּרִיכִין לִזְכּוֹת לְנֶחֱשָׁק גָּדוֹל לַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בְּחִינַת קָמַץ צְרִיכִין לְבַטֵּל עַצְמוֹ מִכֹּל וְכֹל כַּנַּ"ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמַץ, בְּחִינַת כֶּתֶר כִּי אִם עַל-יְדֵי בִּטּוּל גָּמוּר, אֲבָל בֶּאֱמֶת הַבִּטּוּל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב לְקַבֵּל הָאוֹר בְּתוֹךְ בְּחִינַת כְּלִי בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, עַל-כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, וְהָאֲכִילָה שֶׁמְּחֻיָּבִים לֶאֱכֹל בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר הוּא בְּחִינַת מְנִיעָה כְּנֶגֶד קְדֻשַּׁת הַתַּעֲנִית שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, בִּבְחִינַת הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן, כִּי לְפִי גֹּדֶל קְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים מִגֹּדֶל הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת לִקְדֻשָּׁה כָּזוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּוַדַּאי הָיוּ רֹב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַפְרִישִׁין עַצְמָן בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה וּבִפְרִישׁוּת גָּדוֹל סָמוּךְ לְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא יוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא כָּזֶה וּבְוַדַּאי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְהִתְעַנֵּג בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר מִגֹּדֶל הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין לִקְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָנַע אוֹתָנוּ מִזֶּה וְגָזַר לֶאֱכֹל דַּיְקָא בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, בִּבְחִינַת הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן, בְּחִינַת מְנִיעָה, כִּי גַּם בְּהַקְּדֻשָּׁה בְּעַצְמָהּ יֵשׁ בְּחִינַת מְנִיעָה, שֶׁגַּם הַמְּנִיעָה בְּעַצְמָהּ הוּא קֹדֶשׁ, אַךְ הַמְּנִיעָה הוּא בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָאָדָם שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל הָאוֹר עַל-יְדֵי כְּלִי בְּמִדָּה וּבְהַדְרָגָה. וְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת עֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַמְתֵּן, בְּחִינַת מְנִיעָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל אַחַר כָּךְ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְקַבֵּל הָאוֹר הַגָּדוֹל עַל-יְדֵי גֹּדֶל הַחֵשֶׁק וְהַבִּטּוּל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה כְּלִי עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַמְּנִיעָה, דְּהַיְנוּ אֲכִילַת עֶרֶב יוֹם כִּפּוּר. וְזֶה שֶׁאִיתָא בַּכְּתָבִים שֶׁאֲכִילַת עֶרֶב יוֹם כִּפּוּר נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל בְּתוֹכוֹ אוֹר הָעִנּוּי, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הָעִנּוּי נִתְבַּטְּלִין וּמְקַבְּלִין אוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמַץ, בְּחִינַת כֶּתֶר, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי מְנִיעָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילַת עֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְגַּדֵּל הַחֵשֶׁק בְּיוֹתֵר, עַל-יְדֵי הַמְּנִיעָה כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי גֹּדֶל הַחֵשֶׁק וְהַמְּנִיעָה נַעֲשֶׂה כְּלִי שֶׁמְּקַבְּלִין בְּתוֹכוֹ אוֹר קְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הָעִנּוּי וְהַבִּטּוּל כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הֵם חֲמִשָּׁה עִנּוּיִּים כְּנֶגֶד ה' מוֹצְאוֹת הַפֶּה שֶׁנִּשְׁלַם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הָעִנּוּיִּים נִשְׁלָם הַדִּבּוּר לְגַמְרֵי כִּי אֵין שְׁלֵמוּת לְהַדִּבּוּר כִּי אִם עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת כֻּלָּם שֶׁהֵם תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים זוֹכִין לַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, דְּהַיְנוּ קָמַץ שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל וְהַחֵשֶׁק, כִּי מֵחֲמַת שֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמָן מִכָּל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה עַל-יְדֵי הָעִנּוּיִּים, עַל-יְדֵי זֶה נִתְרַבֶּה מְאֹד הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת קָמַץ וְאָז נִשְׁלָם הַדִּבּוּר. נִמְצָא, שֶׁהַדִּבּוּר נִשְׁלָם עַל-יְדֵי הָעִנּוּיִּים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים וְעַל-כֵּן הֵם ה' כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה מוֹצְאוֹת הַפֶּה כַּנַּ"ל וַאֲזַי כְּשֶׁנִּשְׁלָם הַדִּבּוּר אָז יוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בְּחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וְכוּ' וְעִקָּר נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא פֶּתַח חֲרָטָה כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אָז עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, כִּי אָז צְרִיכִין לִפְתֹּחַ וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא פֶּתַח חֲרָטָה כַּנַּ"ל. וַאֲזַי עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁמִּתְחָרְטִין עַל הֶעָבָר וּמְדַבְּקִין עַצְמָן בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל-יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל, וַאֲזַי הוּא עֵת רָצוֹן גָּדוֹל וְנִמְחָלִין כָּל הָעֲווֹנוֹת כְּשֶׁיּוֹצֵא מַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְנִפְתָּח הָרוּחַ דִּלְתַתָּא מִן הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא וַאֲזַי נִמְשָׁךְ הָרוּחַ דִּלְתַתָּא, שֶׁהוּא חִיּוּת הַתַּחְתּוֹנִים לְמַטָּה וּבָזֶה נִתְגַּלֶּה אוֹר גָּדוֹל וְנִשְׁפָּע שֶׁפַע רַב וְנִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְנִתְתַּקְּנִין וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת, כִּי עִקַּר פְּגַם הָעֲווֹנוֹת הוּא שֶׁמְּסַלְּקִין הַשְּׁכִינָה מִתַּחְתּוֹנִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִיתָה שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַחִיּוּת דִּלְתַתָּא לְמַעְלָה, אֲבָל כְּשֶׁחוֹזְרִין וּמוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וּמְגַלִּין הָרוּחַ דִּלְתַתָּא שֶׁנִּפְתַּח מִן הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא בָּזֶה נִתְתַּקֵּן הַפְּגָם וְחוֹזֵר וְנִמְשָׁךְ חִיּוּת וְשֶׁפַע גָּדוֹל לְמַטָּה כַּנַּ"ל:

וַאֲזַי צוֹעֲקִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' הוּא הָאֱלֹקִים, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְעֵת עֶרֶב, כִּי כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וּמַמְשִׁיכִין חִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְמַטָּה זֶהוּ תַּכְלִית הַיִּחוּד, כִּי קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְאֵין חִיּוּת לְמַטָּה אֵין יוֹדְעִין כְּלָל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין לָנוּ שׁוּם הַשָּגָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי פְּעֻלּוֹתָיו, הַיְנוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת יוּ"ד בַּסּוֹף שֶׁהִיא חָכְמָה תַּתָּאָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַשִּיגִין וְיוֹדְעִין אֱלֹקוּתוֹ כָּל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ. וַאֲזַי כְּשֶׁנִּפְתָּח וְנִתְגַּלֶּה בְּחִינַת יוּ"ד בַּסּוֹף, שֶׁהוּא בְּחִינַת פֹּעַל, אֲזַי יוֹדְעִין אֱלֹקוּתוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְעִקַּר הַיְדִיעָה שֶׁיּוֹדְעִין שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד ה' הוּא הָאֱלֹקִים. וְהַכֹּחַ וְהַפֹּעַל כֻּלּוֹ אֶחָד בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כִּי הַפֹּעַל נִמְשָׁךְ מִן הַכֹּחַ. וְהֵם מְיֻחָדִים בְּאַחְדוּת אַחַר הַפְּעֻלָּה כְּמוֹ קֹדֶם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַד שֶׁנִּשְׁלָם בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהוּא קָמַץ, בְּחִינַת כֶּתֶר שֶׁצְּרִיכִין לְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת בִּטּוּל לִזְכּוֹת לִבְחִינַת נְקֻדָּה זוֹ הָעֶלְיוֹנָה. וְאָז דַּיְקָא מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כִּי אִם כְּשֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמוֹ לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת בִּטּוּל וְנִכְלָלִין בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת קָמַץ, בְּחִינַת כֶּתֶר. וְאָז דַּיְקָא יוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְזֶה בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצִין לְגַלּוֹת סוֹף הַמַּעֲשֶׂה לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אָז צְרִיכִין לַעֲלוֹת וְלִכְלֹל בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת קָמַץ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אָז יוֹדְעִין כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְכֻלּוֹ אֶחָד, כִּי כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב וּמוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אָז יוֹדְעִין כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בְּסִימָן ד) עַל פָּסוּק, אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְאַחַר כָּךְ תּוֹקְעִין תְּקִיעָה אַחַת, זֶה מְרַמֵּז כִּי עַתָּה נִשְׁלָם וְיוֹצֵא לְגַמְרֵי מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁהִיא בְּחִינַת יוּד בַּסּוֹף, שֶׁהִיא בְּחִינַת קוֹל פָּשׁוּט כַּנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁנָּהֲגוּ הָעוֹלָם עַל-פִּי גְּדוֹלֵי עוֹלָם שֶׁלֹּא לְהִתְעַנּוֹת בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה כִּי אִם עַד אַחַר חֲצוֹת וְאַחַר כָּךְ אוֹכְלִין וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכֵּן רָאוּי לִנְהֹג, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי הֵם יְמֵי רָצוֹן יְמֵי חֵשֶׁק שֶׁמְּדַבְּקִין עַצְמָן בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל מְאֹד שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לָתֵת גְּבוּל וּמִדָּה לְהַחֵשֶׁק וְהַדְּבֵקוּת שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל בְּסוֹף הַיּוֹם שֶׁזֶּה בְּחִינַת מְנִיעָה, שֶׁעַל-יְדֵי הַמְּנִיעָה וְהַדְּבֵקוּת וְהַחֵשֶׁק נַעֲשִׂין הַנְּקֻדּוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת ט' נְקוּדִין, ט' רְקִיעִין, הַיְנוּ שֶׁהַנְּקֻדּוֹת נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַמְּנִיעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת רְקִיעִין, (כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם). וְעַל-כֵּן קָרָא הַנְּקֻדּוֹת בְּשֵׁם רְקִיעִין, דְּהַיְנוּ הֵיכָלוֹת וְכֵלִים לְקַבֵּל בְּתוֹכָם הָאוֹר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת רָקִיעַ הָעֶלְיוֹן (שֶׁעַל רָאשֵׁי הַחַיּוֹת), שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשִׂין הֵיכָלוֹת וְכֵלִים עַל-יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב, (כַּמְבֹאָר מִזֶּה בַּמַּאֲמָר "אֶמְצָעִיתָא דְּעָלְמָא" בְּסִימָן כד):

שַׁיָּךְ לְעֵיל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁיֵּשׁ חֲרוֹן אַף וְנִמְתָּק וְנַעֲשֶׂה רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּתוֹךְ בְּחִינַת יָדַיִם וּמוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְזֶה בְּחִינַת וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, זֶה בְּחִינַת הַחֲרוֹן אַף. וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת וְכוּ', דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר, כִּי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ נִתְגַּלֶּה מִן הַחֲרוֹן אַף עַל-יְדֵי הַמְתָּקָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. זֶה בְּחִינַת יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, כַּמּוּבָא בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן:

הכשר כלים וספירה — הוצאת הבריאה מכוח אל הפועל בידי האדם

יורה דעה · הלכות הכשר כלים

הֶכְשֵׁר כֵּלִים: וּבוֹ עִנְיַן סְפִירָה וְשָׁבוּעוֹת: עַל-פִּי הַתּוֹרָה "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" בְּלִקּוּטֵי א, סִימָן סו, עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה: כִּי קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֲזַי הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל אֶחָד וְכוּ'. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, לִפְתֹּחַ הַיָּדַיִם שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ וְנִפְתָּח הָרוּחַ דִּלְתַתָּא מִן הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא וְכוּ' וְכוּ'. וְכָל הַמִּצְווֹת וַעֲבֵרוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הוּא עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר וְכוּ' וְזֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמֶת וְכוּ'. וּצְרִיכִין לַעֲשׂוֹת נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת וְהֵם נַעֲשִֹין עַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין וְהַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְשַׁבְּרִין כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אִם מִתְגַּבֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק חָזָק כְּפִי הַמְּנִיעָה, כִּי הַמְּנִיעָה לֹא בָּאָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק וְכוּ' וְכוּ', (עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב): כִּי כָּל אָדָם צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הַבְּרִיאָה, כִּי הַכֹּל צָרִיךְ תִּקּוּן, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁה' יִתְבָּרַךְ כְּבָר בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, אֲבָל הַכֹּל נִבְרָא מְחֻסָּר תִּקּוּן, כַּיָּדוּעַ, כִּי הַכֹּך נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם, שֶׁהוּא אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי, שֶׁהוּא יַעֲסֹק בְּתִקּוּן הַבְּרִיאָה וְיִהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוֹצִיא אֶת הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כְּפִי תִּקּוּן מַעֲשָֹיו עַל-פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל, כִּי כָּל הַבְּרִיאָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ וְיֵדְעוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁל הַבְּרִיאָה וְכָל זְמַן שֶׁאֵין אָדָם לַעֲסֹק בָּזֶה, אֲזַי נֶחֱשָׁב כָּל הַבְּרִיאָה לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר, "לֹא תֹּהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ", שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב מִבְּנֵי דֵּעָה הַיּוֹדְעִים וּמַכִּירִים אֶת רִבּוֹנָם עַל-יְדֵי כָּל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה. וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל, כִּי כְּפִי הַמִּצְוָה שֶׁמְּקַיֵּם אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי כְּמוֹ כֵן הוּא מוֹצִיא חֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. לְמָשָׁל, כְּשֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית, אֲזַי לְפִי הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה וִידִיעַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁמַּמְשִׁיךְ עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת מִצְוַת צִיצִית, כְּמוֹ כֵן הוּא מְתַקֵּן חֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עַתָּה הוֹצִיא זֶה הַחֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְכֵן בִּשְׁאָרֵי כָּל הַמִּצְווֹת. וְעַל-כֵּן הָיָה כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי עַד שִׁשָּׁה בְּסִיוָן שֶׁקִּבְּלוּ יִשְֹרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶלָה", כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִקְרָא זֶה עַל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁאָז נִתְבַּסֵּס וְנִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, כִּי קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה נֶחֱשַׁב כָּל הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ וּכְאִלּוּ עֲדַיִן לֹא נִבְרָא כְּלָל:

וְזֶהוּ בְּחִינַת אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאַבְרָהָם, כִּי רַק כְּשֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם שֶׁמִּמֶּנּוּ הִתְחִיל הַמְשָׁכַת דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם, אָז דַּיְקָא נֶאֱמַר, "בְּהִבָּרְאָם", כִּי מֵאָז מַתְחִיל הַבְּרִיאָה כְּאִלּוּ אָז נִבְרָא הָעוֹלָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק, "בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב". עוֹלָמִי, עוֹלָמִי, מִי בֹּרַאֲךָ? יַעֲקֹב בֹּרַאֲךָ, שֶׁהֵם כְּלַל יִשְֹרָאֵל שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל כְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ כְּפִי קִיּוּמוֹ אֶת הַתּוֹרָה כְּמוֹ כֵן נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם וְנֶחֱשָׁב שֶׁהוּא מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֶת הַבְּרִיאָה כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִיאָה, עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הוּא לְהוֹצִיא הַדַּעַת וְהַשֵֹּכֶל דִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר; שֶׁיֵּשׁ שֵֹכֶל בַּכֹּחַ וְיֵשׁ שֵֹכֶל בַּפֹּעַל. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת לְהוֹצִיא הַשֵֹּכֶל הָאֲמִתִּי דִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִיאָה וְקִיּוּמוֹ, כִּי כֻלָּם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת כָּל פְּעֻלָּה הוּא שֶׁיֵּדַע מִי פְּעָלוֹ וַעֲשָֹאוֹ, שֶׁיִּתְקַיֵּם וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "מִי פָּעַל וְעָשָֹה קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ וְכוּ'":

כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיִּפָּתְחוּ הַיָּדַיִם וְיִהְיֶה נִכָּר וְנִתְגַּלֶּה הָרוּחַ דִּלְתַתָּא, וְיֵצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, אֲבָל הָעִקָּר שֶׁאַחַר הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת, שְׁנֵי הַיּוּדִין הַנַּ"ל יִהְיוּ עֲדַיִן גַּם אַחַר כָּךְ קְשׁוּרִים וּמְיֻחָדִים בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, שֶׁיִּהְיֶה הָרוּחַ דִּלְתַתָּא מוֹשֵׁךְ וּמְקַבֵּל חַיּוּת בְּכָל רֶגַע מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, דְּהַיְנוּ שֶׁהָרוּחַ דִּלְתַתָּא בְּחִינַת פֹּעַל יֵדַע וְיַכִּיר בְּכָל פַּעַם מִי לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ", שֶׁיֵּדַע שֶׁכָּל חַיּוּתוֹ וְקִיּוּמוֹ מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא וְעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו בְּכָל פַּעַם חַיּוּת מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בְּכָל פַּעַם שֶׁמּוֹצִיא חַיּוּת וְקִיּוּם הַבְּרִיאָה מִלְּמַעְלָה מֵחָדָשׁ בְּכָל עֵת, וְכָל זֶה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל, כִּי לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם, עוֹבֵר עֲבֵרָה אֲזַי נִסְתַּלֵּק הַחַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַפֹּעַל וְחוֹזֵר לְמַעְלָה וְנֶעְלָם בְּהַכֹּחַ וְנִשְׁאָר כְּמֵת בְּלִי חַיּוּת, וַאֲזַי שׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ הַטֻּמְאָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּפִי פְּגָמוֹ, וְעָלָיו נֶאֱמַר, וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, כִּי כָּל עִנְיָן הַנַּ"ל כָּלוּל בִּתְמוּנַת אָלֶ"ף, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, כִּי הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא בְּחִינַת יוּד בָּרֹאשׁ, הוּא יוּד שֶׁעַל הָאָלֶף, וְהָרוּחַ דִּלְתַתָּא שֶׁהוּא יוּד בַּסּוֹף, הוּא בְּחִינַת יוּד שֶׁתַּחַת הָאָלֶף, וְהַקַּו שֶׁבָּאֶמְצַע הוּא בְּחִינַת וָאו, בְּחִינַת פַּתָּח וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת כְּשֶׁהַיּוּד בַּסּוֹף מְקַבֵּל מֵהַיּוּד שֶׁבָּרֹאשׁ עַל-יְדֵי הַוָּאו שֶׁבָּאֶמְצַע, אֲבָל כְּשֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, פּוֹגֵם בְּהִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, וַאֲזַי נִסְתַּלֵּק הַחַיּוּת מֵהַפֹּעַל וְאֵין הַיּוּד שֶׁלְּמַטָּה יְכוֹלָה לְקַבֵּל חַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַיּוּד שֶׁלְּמַעְלָה. וְעַל-כֵּן הוּא נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, שֶׁעוֹשֶֹה פֵּרוּד בֵּין הָאָלֶף, כִּי עִקַּר הַיִּחוּד וְהַתִּקּוּן הוּא בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, שֶׁיִּהְיוּ נִפְתָּחִין הַיָּדַיִם שֶׁהֵם הַשְּׁנֵי יוּדִין. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יִהְיוּ מְקֻשָּׁרִים וּמְיֻחָדִים בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, אֲבָל כְּשֶׁפּוֹגְמִין, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי נִסְתַּלֵּק הַחַיּוּת מֵהַפֹּעַל וְחוֹזֵר וְנִתְעַלֵּם בְּהַכֹּחַ, אֲזַי נִשְׁאָר הַפֹּעַל נִפְרָד מִשָּׁרְשׁוֹ וְשׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ הַחִיצוֹנִי וּמְקַבֵּל חַיּוּת דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא אָחֳרָא. זֶהוּ עִקַּר הַפֵּרוּד בְּחִינַת נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, חַס וְשָׁלוֹם, וְעִקַּר הַפֵּרוּד וְהַפְּגָם הוּא פְּגַם הָאֱמוּנָה, כִּי עַל-יְדֵי כָּל עֲבֵרָה נִמְשָׁךְ פְּגַם הָאֱמוּנָה עַד שֶׁנֶּעְלָם מִמֶּנּוּ, שֶׁהַפֹּעַל נִמְשָׁךְ מֵהַכֹּחַ וְאֵינוֹ מַכִּיר וְזוֹכֵר מִי בָּרֹאשׁ. וְעַל-כֵּן יֵשׁ תַּקָּנָה בַּתְּשׁוּבָה וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁיָּשׁוּב מִיָּד לְשָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת אֶלְכָה וַאֲשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן, שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ אַחַר כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַם בַּעֲווֹנוֹתָיו הַמְרֻבִּים. אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְכָל מָקוֹם שֶׁנִּדְחָה וְנָפַל לְשָׁם. גַּם שָׁם מְקַבֵּל חַיּוּת רַק מֵה' יִתְבָּרַךְ וִיקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא לַה' יִתְבָּרַךְ. וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת וְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁזָּכוּ לִבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. כִּי זֶה כְּלָל, כִּי כְּשֶׁאָדָם מְקַלְקֵל וּפוֹגֵם, חַס וְשָׁלוֹם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְתַקֵּן עַל-יְדֵי אוֹתָהּ הַבְּחִינָה בְּעַצְמָהּ שֶׁפָּגַם שָׁם, רַק הוּא מֻכְרָח לְקַבֵּל הַתִּקּוּן מִמָּקוֹם הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר מֵהַמָּקוֹם שֶׁפָּגַם בּוֹ וְעַל-יְדֵי-זֶה יִתְתַּקֵּן. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁהִיא גָּבֹהַּ מֵהַתּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד שָׁם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב לְשָׁרְשׁוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיְקַבֵּל חַיּוּת וְתִקּוּן מִמָּקוֹם הַגָּבֹהַּ יוֹתֵר. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהִתְתַּקֵּן כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי וְכָל מַה שֶּׁפָּגַם וְקִלְקֵל יוֹתֵר הוּא צָרִיךְ רַבִּי גָּדוֹל יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה 'מֵישְׁרָא' וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא אֶל הַצַּדִּיק בְּכָל פַּעַם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לִבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו קְדֻשָּׁה וְחַיּוּת מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ וְעֶלְיוֹן מְאֹד בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר, וְעַל-יְדֵי-זֶה יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן בְּכָל פַּעַם אַף אִם עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, כִּי בְּעִנְיַן פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל יֵשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא נָמוּךְ וְקָטָן בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד וְיוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ נְקֻדָּה כְּטִפָּה מִן הַיָּם מִקְּדֻשַּׁת וּמַעֲלַת וְהַשָֹּגַת רַבּוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֱמֶת וְיַצִּיב, כִּי אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם הוּא רָגִיל לִפְנֵי רַבּוֹ בְּכָל פַּעַם מְקַבֵּל נַפְשׁוֹ בְּהֶעְלֵם וּבְאִתְכַּסְיָא, בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו חַיּוּת וּקְדֻשָּׁה מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל רַבּוֹ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהִתְקַיֵּם וּלְהִתְתַּקֵּן, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר וְהוּא יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדַּח. וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם חוֹתֵר וּמִתְיַגֵּעַ לִמְצֹא דֶּרֶךְ לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ אֵין שׁוּם יְגִיעָה נֶאֱבֶדֶת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאָבֵד. וְהָעִקָּר הוּא הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וְאַנְשֵׁיהֶם, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד עַל מַדְרֵגָה אַחַת, רַק בְּכָל פַּעַם הוּא עוֹלֶה מִדַּרְגָא לְדַרְגָּא שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַהִסְתַּלְּקוּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲמֹד לִפְנֵי צַדִּיק כָּזֶה בְּכָל פַּעַם, נִמְשָׁךְ עָלָיו בְּכָל פַּעַם בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְקַבֵּל חַיּוּת בְּכָל פַּעַם מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ יוֹתֵר, כִּי בְּכָל פַּעַם נִמְשָׁךְ עָלָיו בְּחִינַת הֶאָרַת פִּי שְׁנַיִם מִמַּדְרֵגָה גָּבֹהַּ כְּפִי הַמַּדְרֵגָה שֶׁזָּכָה הַצַּדִּיק לַעֲלוֹת וּלְהִסְתַּלֵּק אֵלָיו עַתָּה. וְעַל-יְדֵי-זֶה אֵין שׁוּם קִלְקוּל וּפְגָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְתַּקֵּן, רַק הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק מֵהַצַּדִּיק לְעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו:

וְזֶה בְּחִינַת לַ"ג בָּעֹמֶר, בְּחִינַת הִלּוּלָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, בְּחִינַת גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מִתְיַגֵּעַ כָּל יָמָיו בִּיגִיעוֹת עֲצוּמוֹת מְאֹד בִּשְׁבִיל תַּקָּנוֹת יִשְֹרָאֵל לַהֲשִׁיבָם כֻּלָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מִתְגָּרֶה מְאֹד מְאֹד בְּנַפְשׁוֹת יִשְֹרָאֵל, בִּפְרָט בְּסוֹף הַגָּלוּת הָאָרֹךְ הַמַּר הַזֶּה וּמַחֲטִיא אוֹתָם בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר, אֲבָל הַצַּדִּיק הַזֶּה אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ וְעוֹלֶה בְּכָל פַּעַם לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ וַעֲצוּמָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּמַשִֹּיג וּמַמְשִׁיךְ חֲסָדִים גְּדוֹלִים וְרַחֲמִים רַבִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן גַּם הַפְּגָמִים וְהַקִּלְקוּלִים הָאֵלּוּ, כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹלֶה לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר וּמַשִֹּיג גְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר הוּא מַשִֹּיג חַסְדּוֹ וְרַחֲמָיו וְטוּבוֹ יוֹתֵר, כִּי עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי חֶסֶד נִקְרָא "גְּדֻלָּה", כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה", זֶה חֶסֶד כַּיָּדוּעַ. אֲבָל בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁצָּרִיךְ הַצַּדִּיק לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ כָּזֹאת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת אֵלֶיהָ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, עַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּסְתַּלֵּק בִּשְׁבִיל זֶה וְאָז עוֹלֶה לְמָקוֹם שֶׁעוֹלֶה, עַד אֲשֶׁר לֹא יִשְׁקֹט כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר, שֶׁיִּגְמֹר מַה שֶּׁהִתְחִיל, שֶׁיְּתַקֵּן הַכֹּל יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. וְזֶה בְּחִינַת (יְשַׁעְיָה נז) הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָֹם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסָף הַצַּדִּיק, שֶׁעִקַּר הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הָיָה מִפְּנֵי הָרָעָה, שֶׁהַדּוֹר קִלְקְלוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנָם כִּי אִם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ כַּנַּ"ל, אֲבָל עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ יִתְתַּקֵּן הַכֹּל, כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְקָרֵב לְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִשְׁאִיר עַל-יְדֵי סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְתַלְמִידָיו הַכְּשֵׁרִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל. אַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם קְטַנִּים בְּמַעֲלָה וְכַנַּ"ל, אַף-עַל-פִּי-כֵן הֶאָרַת בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּכָל עֵת שֶׁעָלָה וְנִסְתַּלֵּק מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, בִּפְרָט בְּחִינַת הֶאָרַת הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּעֵת הִסְתַּלְּקוּתוֹ מַמָּשׁ, זֶה אֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם. וְזֶהוּ תֹּקֶף הַשִֹּמְחָה שֶׁל הִלּוּלָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי בְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ הַקָּדוֹשׁ, אַף-עַל-פִּי שֶׁלִּכְאוֹרָה הָיָה רָאוּי לִבְכּוֹת מְאֹד בְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן נוֹהֲגִין לִשְֹמֹחַ מְאֹד וְעִקַּר הַשִֹּמְחָה הוּא שֶׁאָנוּ שְֹמֵחִים בְּהַשְׁאָרַת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִשְׁאִיר לָנוּ סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִפְקוּן מִגָּלוּתָא. וְעַל-כֵּן עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, אִלְמָלֵא תְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים שֶׁמֵּתוּ שֶׁמִּתְפַּלְּלִים עַל הַחַיִּים לָא הֲוֵי מִתְקַיְּמָא עָלְמָא. וְעַל-כֵּן אֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל עַל יִשְֹרָאֵל בִּקֵּשׁ בִּזְכוּת אָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם וְכוּ'". וְכֵן עִקַּר גְּאֻלַּת מִצְרַיִם הָיָה בְּכֹחַ עַצְמוֹת יוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ", כִּי בְּסוֹף הַגָּלוּת מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּמִתְפַּשֶּׁטֶת לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב כָּל כָּךְ בִּבְחִינַת וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַּרְעֹה לְשָׁלְחֵנוּ וְכוּ', עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעָהּ וּלְהַשְׁפִּיעָהּ כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ, שֶׁהֵם גְּדוֹלִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, שֶׁעוֹלִים עַד אֵין סוֹף וְגוֹמְרִים יְשׁוּעוֹת יִשְֹרָאֵל בִּשְׁלֵמוּת. מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים בְּחַיֵּיהֶם, בִּפְרָט עַתָּה בְּסוֹף הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הָאָרֹךְ הַמַּר הַזֶּה, שֶׁאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְעַל זְכוּת וְכֹחַ שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שׁוֹכְנֵי עָפָר וְכַנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם":

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִנֹּק וּלְקַבֵּל מֵהַשְׁאָרַת תּוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁבִירַת מְנִיעוֹת, עַל-יְדֵי עֹצֶם הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין לְהִתְקָרֵב לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם עִנְיָן זֶה בַּאֲרִיכוּת בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר שְֹעוֹרִים וּסְפִירָה קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי עַל-יְדֵי הֲנָפַת הָעֹמֶר שְֹעוֹרִים מַמְשִׁיכִין קְדֻשָּׁה עַל יִשְֹרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת הָעֲצוּמוֹת הַמִּשְׁתַּטְּחִים בְּכָל פַּעַם לִמְנֹעַ לְהִתְקָרֵב לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת, כִּי שְֹעוֹרִים מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁהִיא הֶעְדֵּר הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְנִיעוֹת, כִּי עִקַּר כָּל הַמְּנִיעוֹת הֵם מְנִיעוֹת הַמֹּחַ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִשּׁוּב הַדַּעַת אֲמִתִּי וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּוַדַּאי יָבִין הֵיכָן הָאֱמֶת וּבַדַּאי לֹא יִהְיֶה נֶחֱשָׁב לוֹ שׁוּם דָּבָר לִמְנִיעָה אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מַה, וִישַׁבֵּר הַכֹּל עַל-יְדֵי תֹּקֶף חִשְׁקוֹ וְכִסּוּפָיו וּרְצוֹנוֹ הֶחָזָק אֶל הָאֱמֶת, כִּי הַמְּנִיעָה הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְעַל-יְדֵי הֲנָפַת הָעֹמֶר שְֹעוֹרִים זוֹכִין לָזֶה לְהַמְתִּיק הַדִּינִים, לְבַטֵּל הַמְּנִיעוֹת, לְהָנִיף הַמְּנִיעוֹת, בְּחִינַת שְֹעוֹרִים, לְמַעְלָה, שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כָּל הַמְּנִיעוֹת לְתֹקֶף הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְיִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת, כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹקִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת הַמְּנִיעוֹת עַל-יְדֵי הַדַּעַת, שֶׁיּוֹדְעִין שֶׁגַּם בְּהַמְּנִיעָה בְּעַצְמָהּ, נִסְתָּר ה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּסִימָן קטו עַל פָּסוּק זֶה, עַיֵּן שָׁם בְּלִקּוּטֵי חֵלֶק א:

וְזֶה בְּחִינַת סְפִירָה שֶׁסּוֹפְרִין הַיָּמִים לָעֹמֶר, כִּי כָּל הִתְהַוּוּת הַיָּמִים הֵם בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה הֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁכָּל יוֹם כָּלוּל מִשִּׁבְעָה. וּבְכָל יוֹם הָיָה בּוֹ בְּרִיאָה מְיֻחֶדֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְכַוֵּן בְּכָל יוֹם לְתַקֵּן הַבְּרִיאָה שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת, לְכַוֵּן בְּכָל יוֹם מֵהַשָּׁבוּעַ כְּפִי הַבְּרִיאָה שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְעַל-כֵּן הָיוּ אַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד עוֹסְקִין בְּכָל יוֹם בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית וְהָיוּ קוֹרִין הַבְּרִיאָה שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה שֶׁבְּכָל יוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, הָיָה בִּשְׁבִיל יִשְֹרָאֵל שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִיאָה שֶׁבְּכָל יוֹם, שֶׁאָז דַּיְקָא יִהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ אָז יָצָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל חֶלְקֵי הַבְּרִיאָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה סוֹפְרִין הַיָּמִים לָעֹמֶר לְהַמְשִׁיךְ תִּקּוּן הַשִּׁבְעָה יָמִים שֶׁבָּהֶם הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה לְתַקֵּן וּלְזַכֵּךְ הַיָּמִים שֶׁנּוּכַל לְהוֹצִיא בָּהֶם קְדֻשַּׁת כָּל הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל-יְדֵי הֲנָפַת הָעֹמֶר, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר יְצִיאַת כָּל הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁבִירַת מְנִיעוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל-יְדֵי הֲנָפַת הָעֹמֶר שְֹעוֹרִים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן סוֹפְרִין כָּל הַיָּמִים לָעֹמֶר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ מֵחָדָשׁ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַבְּרִיאָה שֶׁבָּהֶם יָצְאָה הַכֹּל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל לְקַשֵּׁר כֻּלָּם לִבְחִינַת הֲנָפַת הָעֹמֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת מְנִיעוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִזְכֶּה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר יְצִיאַת כָּל הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי עַד שִׁשָּׁה בְּסִיוָן וְכוּ' וְכַנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת טְבִילַת כֵּלִים. וְזֶה בְּחִינַת עֹצֶם מַעֲלַת טְבִילַת מִקְוֶה שֶׁל יִשְֹרָאֵל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָצֵאת מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה כִּי אִם עַל-יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה, כִּי מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת וַעֲבֵרוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה, בְּעִנְיַן מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם. וּלְבָאֵר הָעִנְיָן קְצָת, כִּי מְבֹאָר שָׁם; שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ חַיּוּת לְמַטָּה וְחַיּוּת לְמַעְלָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּלְתַתָּא וְהָרוּחַ חַיִּים דִּלְעֵלָּא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נֹחַ נֹחַ, נֹחַ לְתַתָּא, נֹחַ לְעֵלָּא. וְהֵם בְּחִינַת הַשְּׁנֵי יוּדִין הַמְבֹאָרִים שָׁם אַחַר כָּךְ שֶׁהֵם בְּחִינַת יוּד בָּרֹאשׁ וְיוּד בַּסּוֹף, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל. וְעִקַּר חַיּוּת שֶׁל כָּל אָדָם הוּא עַל-יְדֵי שֶׁהָרוּחַ דִּלְתַתָּא מוֹשֵׁךְ וּמְקַבֵּל חַיּוּת דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא. וְזֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁהֵם עִקַּר הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ", כִּי עִקַּר הַחַיּוּת שֶׁנִּקְרָאִים חַיִּים בֶּאֱמֶת, הוּא לְקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ תּוֹסְפוֹת רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה מִלְּמַעְלָה בְּכָל עֵת, בִּבְחִינַת כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ, 'יוֹסִיפוּ לָךְ' דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְזֶה אֵין זוֹכֶה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁמְּקַיְּמִים כָּל הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְקַבֵּל תּוֹסְפוֹת רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה מִלְּמַעְלָה בְּכָל עֵת, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִתְאַחֵד וּמִתְקַשֵּׁר הָרוּחַ דִּלְתַתָּא עִם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ תָּמִיד וְנִמְשָׁךְ עָלָיו רוּחַ חַיִּים מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְהָרוּחַ דִּלְתַתָּא בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל כָּל יְמֵי חַיּוּתוֹ וְלֹא יִסְתַּלֵּק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי-זֶה, עַל-יְדֵי רִבּוּי הָאוֹר, כִּי עֶצֶם הַחַיּוּת שֶׁל הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בְּזֶה הָעוֹלָם בְּזֶה הַגּוּף כְּלָל. כַּמְבֹאָר שָׁם בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, רַק עַל-יְדֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת מְתַקְּנִים בְּחִינַת כֵּלִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל הַחַיּוּת מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא כָּרָאוּי בְּמִדָּה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם בִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ, יוּדֶיךָ הַמְבֹאָר שָׁם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁמּוֹצִיא הַחַיּוּת בְּכָל פַּעַם מֵהַיּוּד בָּרֹאשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְהָרוּחַ דִּלְתַתָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת יוּד בַּסּוֹף. וְהַצַּדִּיק הוֹלֵךְ בְּכָל פַּעַם מִדַרְגָּא לְדַרְגָּא וּמַמְשִׁיךְ בְּכָל פַּעַם חַיּוּת מִבְּחִינָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר, כִּי גַּם הַיּוּד בָּרֹאשׁ בְּחִינַת הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּחַ נֶחֱשָׁב בְּחִינַת יוּד בַּסּוֹף, בְּחִינַת רוּחַ דִּלְתַתָּא, בְּחִינַת פֹּעַל נֶגֶד הַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה, כִּי בְּעִנְיַן כֹּחַ וּפֹעַל יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת אֲפִלּוּ בַּגַּשְׁמִיּוּת, מִכָּל שֶׁכֵּן בָּרוּחָנִיּוּת, כִּי יֵשׁ בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל אֵצֶל הַשֵֹּכֶל, כִּי יֵשׁ שֵֹכֶל בַּכֹּחַ וְיֵשׁ שֵֹכֶל בַּפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְכֵן יֵשׁ כֹּחַ וּפֹעַל בְּגוּפִים גַּשְׁמִיִּים, לְמָשָׁל חֲתִיכַת עֵץ קֹדֶם שֶׁעוֹשִֹין מִמֶּנָּה הַכֵּלִים שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה, אֲזַי נֶחֱשָׁבִים אֵלּוּ הַכֵּלִים בְּכֹחַ, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁעוֹשִֹין הַכֵּלִים מֵהָעֵץ נֶחֱשָׁב שֶׁיּוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אֲבָל בְּוַדַּאי כָּל הָעֵץ כֻּלּוֹ הוּא בְּחִינַת פֹּעַל נֶגֶד הַכֹּחַ שֶׁהָיָה בּוֹ בִּתְחִלָּה. וְגַם פְּנִימִיּוּת הָרוּחָנִי שֶׁל הָעֵץ שֶׁהוּא עִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל זֶה הָעֵץ גַּם הוּא נֶחֱשָׁב בְּחִינַת פֹּעַל נֶגֶד הַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, כִּי כָּל חַיּוּת הַצּוֹמֵחַ נֶחֱשָׁב בְּחִינַת גַּשְׁמִי, בְּחִינַת פֹּעַל נֶגֶד חַיּוּת הַבַּעַל חַי שֶׁגָּבֹהַּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּחֱשָׁב נֶגְדּוֹ בְּחִינַת כֹּחַ, בְּחִינַת חַיּוּת דִּלְעֵלָּא, כִּי חַיּוּת הַבַּעַל חַי הוּא מִבְּחִינַת בְּרִיאָה, וְחַיּוּת הַצּוֹמֵחַ מִבְּחִינַת יְצִירָה. וְחַיּוּת בְּרִיאָה כְּנֶגֶד חַיּוּת דִּיצִירָה הוּא בִּבְחִינַת חַיּוּת דִּלְעֵלָּא כְּנֶגֶד בְּחִינַת חַיּוּת דִּלְתַתָּא, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל כַּנַּ"ל. וְכֵן מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד לְמַעְלָה מַעְלָה, עַד תַּכְלִית הַמַּעֲלָה עַד אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא. וְהַצַּדִּיק עוֹלֶה בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמְקַבֵּל חַיּוּת מִבְּחִינָה גָּבֹהּ יוֹתֵר, וּכְשֶׁעוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא אָז הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת. וְאָז יוֹרֵד הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא וְנִתְאַחֵד בּוֹ הָרוּחַ דִּלְתַתָּא, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ וְזוֹכֶה לְקַבֵּל אַחַר כָּךְ חַיּוּת מִמַּדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר וְאָז יְכוֹלִים הַתַּלְמִידִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁאָז עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק וְלָמוּת מַמָּשׁ, רַק לְהִסְתַּלֵּק מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַל-כֵּן אֵינוֹ יוֹרֵד הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְגַמְרֵי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּלֵּק וְיָמוּת, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁיּוֹרֵד בְּאֹפֶן שֶׁיִּסְתַּלֵּק חַיּוּתוֹ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְיִשָּׁאֵר בַּחַיִּים. וְכֵן בְּכָל פַּעַם שֶׁעוֹלֶה וּמִסְתַּלֵּק מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק מַמָּשׁ, אֲזַי יוֹרֵד הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְגַמְרֵי וּמִתְאַחֵד עִמּוֹ הָרוּחַ דִּלְתַתָּא וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא מֵת וּמִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. וְאָז עִקַּר הַמְשָׁכַת פִּי שְׁנַיִם לְתַלְמִידָיו לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לִרְאוֹת אוֹתוֹ לֻקָּח מֵאִתָּם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, אֲבָל בֶּאֱמֶת הַצַּדִּיק גַּם בְּעֵת מִיתָתוֹ וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ מַמָּשׁ אֵינוֹ מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עֲדַיִן נִשְׁאָר בְּהֶעְלֵם חַיּוּת נִפְלָא בְּתוֹךְ גּוּפוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבְלָא דְּגַרְמִי שֶׁנִּשְׁאָר אֲפִלּוּ אֵצֶל כָּל אָדָם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְקַבֵּל עָנְשׁוֹ וּשְֹכָרוֹ. אַךְ אֵצֶל אָדָם פָּשׁוּט, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמֵּת עִם עֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, בְּלֹא תְּשׁוּבָה, אֲזַי זֶה הַחַיּוּת נֶעֱקָר מִשָּׁרְשׁוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְחַבֵּר הַנֶּפֶשׁ עִם הָרוּחַ וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּרֵת, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר עָנְשׁוֹ וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, רַק שֶׁאֵינוֹ מְזֻכָּךְ כָּרָאוּי הוּא צָרִיךְ לִסְבֹּל יְגִיעוֹת וּמְרִירוּת הַרְבֵּה קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לַחֲזֹר וּלְקַשֵּׁר זֶה הַחַיּוּת לְשָׁרְשׁוֹ, אֲבָל הַצַּדִּיק, בִּפְרָט הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה שֶׁזִּכֵּךְ עַצְמוֹ מִכָּל וָכֹל הוּא אֵינוֹ מֵת כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים, כִּי גַּם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מְקֻשָּׁר וּמְיֻחָד בְּחִינַת חַיּוּת גּוּפוֹ, שֶׁהוּא הַבְלָא דְּגַרְמִי בְּעֶצֶם חַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה וּמְקֻשָּׁר וּמְיֻחָד כָּל חַיּוּתוֹ עַד לְעֵלָּא לְעֵלָּא וְכוּ'. וְאָז הוּא עוֹסֵק בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְֹרָאֵל יוֹתֵר מִבְּחַיָּיו מֵחֲמַת שֶׁאָז עוֹלֶה בְּכָל פַּעַם לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנִפְלָאוֹת וְנִשְֹגָּבוֹת כָּל כָּךְ עַד שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן הַכֹּל: וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, כִּי שָׁם עַל קִבְרוֹ שׁוֹרָה הַשְׁאָרַת נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה כַּמְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כִּי אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ אָז עִקַּר הִתְדַּבְּקוּת הָרוּחַ דִּלְתַתָּא בְּהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, כִּי בַּחַיִּים הָיָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרֵד הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְגַמְרֵי וְכַנַּ"ל. וְאָז הוּא עִקַּר הַמְשָׁכַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי-זֶה הַכֹּל יְכוֹלִין לְהִתְתַּקֵּן, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַמְשָׁכַת פִּי שְׁנַיִם, כִּי מִי שֶׁקִּלְקֵל אִי אֶפְשָׁר לְהִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי-זֶה הַחַיּוּת בְּעַצְמוֹ, שֶׁפָּגַם בּוֹ, מֵאַחַר שֶׁלְּשָׁם הִגִּיעַ פְּגָמוֹ וְהַהֶכְרֵחַ לְהַמְשִׁיךְ תִּקּוּנוֹ מִמָּקוֹם הַגָּבֹהַּ, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן נִמְשָׁךְ מִמָּקוֹם הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר. וְכֵן כָּל מַה שֶּׁפָּגַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ הַתִּקּוּן מִמָּקוֹם הַגָּבֹהַּ עוֹד יוֹתֵר. עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁפָּגְמוּ כָּל כָּךְ, בִּפְרָט עַתָּה בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְתַּקֵּן כִּי אִם עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר, שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁבָּאִים עַל קִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, יְכוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ שָׁם בְּחִינַת הֶאָרַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינָה גָּבֹהַּ וַעֲצוּמָה מְאֹד, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה גַּם הוּא יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן אֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, כִּי הַצַּדִּיק גַּם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הוּא גַּם כֵּן עוֹלֶה וּמִסְתַּלֵּק בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא גָּבֹהַּ יוֹתֵר בִּבְחִינַת יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חַיִל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, צַדִּיקִים אֵין לָהֶם מְנוּחָה וְכוּ' וּבִשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת יְכוֹלִין לְקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם. וְעַל-כֵּן בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּאִים עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ יְכוֹלִין לְקַבֵּל בְּחִינַת הֶאָרַת פִּי שְׁנַיִם מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ מְאֹד, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה גַּם הוּא יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן, אֲבָל הָעִקָּר שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת הַרְבֵּה קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לָזֶה, לָבוֹא אֵלָיו, כִּי הַמְּנִיעוֹת רַבִּים וַעֲצוּמִים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וְעִקָּר הוּא מְנִיעַת הַמֹּחַ. וְגַם מַה שֶּׁיֵּשׁ שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּעַצְמָם שֶׁהֵם יוּכְלוּ לְקַבֵּל תִּקּוּן לְפִי עֹצֶם רִבּוּי קִלְקוּלָם בְּכָל פַּעַם בְּלִי שִׁעוּר, אַף-עַל-פִּי שֶׁתּוֹלִין בְּקַלְקָלָה בְּעַצְמָם גַּם זֶה הוּא בְּחִינַת מְנִיעַת הַמֹּחַ, שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בִּגְדֻלַּת חַסְדֵי ה' יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר לֹא תַּמְנוּ וְלֹא כָּלוּ לְעוֹלָם, וּבִגְדֻלַּת הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לְתַקֵּן הַכֹּל בְּכָל פַּעַם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, בִּפְרָט אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם שֶׁעוֹלִים בְּכָל פַּעַם לְמַדְרֵגוֹת עֲצוּמוֹת כָּל כָּךְ וּמַמְשִׁיכִים חֲסָדִים נִפְלָאִים חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁכָּל מִי שֶׁחָפֵץ לְקַבְּלָם יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל יָדָם וּלְהִתְתַּקֵּן אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא:

וְזֶה בְּחִינַת לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְשׁוֹן שְׁנַיִם, הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן צְרִיכִין לְקַבֵּל מִמֶּרְחָק, מִבְּחִינַת הַגָּבֹהַּ וּרְחוֹקָה מִמֶּנּוּ מְאֹד, וְכָל מַה שֶּׁקִּלְקֵל יוֹתֵר הוּא צָרִיךְ לְקַבֵּל הַתִּקּוּן מִבְּחִינַת הַגָּבֹהַּ וּרְחוֹקָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְעַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהִתְתַּקֵּן כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה יוֹתֵר. וְכָל מַה שֶּׁהוּא חוֹלֶה בְּיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ רַבִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "מֵישְׁרָא" (סִימָן ל), כִּי צְרִיכִין לָזֶה רַבִּי גָּדוֹל שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק וְחָכָם בְּחָכְמָה אֲמִתִּית בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת וַעֲצוּמָה מְאֹד מְאֹד, שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהַמְשִׁיךְ תִּקּוּנוֹ מִבְּחִינָה גָּבֹהַּ וּרְחוֹקָה מְאֹד בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְתַקֵּן מְקֻלְקָל כְּמוֹתוֹ. וְזֶהוּ בְּחִינַת מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי, 'מֵרָחוֹק' דַּיְקָא וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק. וְזֶה בְּחִינַת אָנֹכִי לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י אָנֹכִי אָנֹכִי כָּפוּל, שָׁמַעְתִּי מִדְרָשׁ אַגָּדָה, קִפַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְֹכַר תָּבוֹר וְכַרְמֶל וְכוּ' אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, סוֹף שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם כִּפְלַיִם, נֶאֱמַר בְּסִינַי אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּתָבוֹר יֵאָמֵר אָנֹכִי אָנֹכִי וְכוּ', וּבְכַרְמֶל יֵאָמֵר כָּפוּל ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְכוּ', כִּי דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה הֶחֱזִירָה אֶת יִשְֹרָאֵל בִּתְשׁוּבָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיְתָה תְּשׁוּעָתָם אָז, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם תְּחִלָּה, "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְֹרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עַם וְכוּ'". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, בְּהִתְנַדֵּב לִבָּם לִתְשׁוּבָה וְכוּ'. וְעַל-כֵּן אָמְרָה אַחַר כָּךְ בְּשִׁירָתָהּ, אָנֹכִי אָנֹכִי כָּפוּל בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל. וְכֵן אֵלִיָּהוּ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַחֲזִיר אֶת יִשְֹרָאֵל בִּתְשׁוּבָה, לְבַטֵּל הָעֲבוֹדָה זָרָה וּלְהוֹדִיעָם כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, עַל-כֵּן הָיָה עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי שֶׁהִמְשִׁיךְ בְּחִינַת שְׁנַיִם, בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים, ה' הוּא הָאֱלֹקִים שְׁתֵּי פְּעָמִים. וְזֶה כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יַד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב וְכוּ', שֶׁנֶּאֱמַר עַל יָמֵינוּ אֵלֶּה, עַל סוֹף הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַמַּר הַזֶּה שֶׁהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵינוּ וְכוּ'. וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְעַל כֹּחַ זְכוּת הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם שָׁם, רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, אֲנִי אֲנִי דַּיְקָא שְׁתֵּי פְּעָמִים; אֲנִי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל. וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מוֹחֶה פְּשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְכוּ' שְׁתֵּי פְּעָמִים אָנֹכִי וְכַנַּ"ל, כִּי מְחִילַת עֲווֹנוֹת שֶׁהוּא עִקַּר יְשׁוּעַת יִשְֹרָאֵל, הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל שָׁבוּעוֹת, וְזֶה בְּחִינַת מִשְׁנֵה לֶחֶם שֶׁל שַׁבָּת, וְזֶה בְּחִינַת לָכֵן בְּאַרְצְכֶם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ. וְזֶהוּ בְּחִינַת כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִיָּה. כִּי הַצַּדִּיק זוֹכֶה תָּמִיד לִבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁזֶּה הַמִּקְרָא וַיְהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי נֶאֱמַר עַל הַתַּלְמִיד. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָעִנְיָן אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּהַתּוֹרָה שֶׁעַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק בְּאֵיזֶה בְּחִינָה מְקַבֵּל הַתַּלְמִיד בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם וְכַנַּ"ל, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּוַדַּאי גַּם הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ זוֹכֶה אָז לִבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם בִּבְחִינָה גָּבֹהַּ וְנִשְֹגָּבָה מְאֹד, כִּי הוּא עוֹלֶה וְנִסְתַּלֵּק לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם מַמָּשׁ נֶגֶד הַמַּדְרֵגָה שֶׁבַּתְּחִלָּה, רַק שֶׁגַּם הַתַּלְמִיד מְקַבֵּל אֵיזֶה הֶאָרַת פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ שֶׁל רַבּוֹ שֶׁנִּקְרָא פִּי שְׁנַיִם נֶגֶד רוּחַ רַבּוֹ שֶׁבַּתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. אֲבָל עִקַּר פִּי שְׁנַיִם זוֹכֶה רַבּוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּכָל פַּעַם וְעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיךְ תִּקּוּנִים נִפְלָאִים לְכָל הַמְקֹרָבִים אֵלָיו, עַל-יְדֵי שֶׁמֵּאִיר עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן בְּחִינַת הֶאָרַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר תִּקּוּנָם. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנָם עַל-יְדֵי הַשָֹּגוֹת נְמוּכוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי הֶאָרוֹת וְהַשָֹּגוֹת עֲצוּמוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם וְכַנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קָרְבַּן מוּסָף וְכֵן כָּל הַיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה זֶה בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם נֶגֶד יוֹם חֹל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן. וְעַל-כֵּן עִקַּר שְׁלֵמוּת אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בְּכָל יְמֵי הַחֹל, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הֶאָרַת פִּי שְׁנַיִם גַּם בִּימֵי הַחֹל וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, כִּי דַּיְקָא עַל-יְדֵי שְׁנַיִם מִקְרָא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם, יְכוֹלִים לְתַקֵּן וּלְבָרֵר בְּחִינַת הַתַּרְגּוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבֵּרוּר וְהַתִּקּוּן, כִּי מִשָּׁם כָּל יְנִיקַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה בָּאִים כָּל הַקִּלְקוּלִים, חַס וְשָׁלוֹם, וְשָׁם צְרִיכִין לְבָרֵר וּלְתַקֵּן (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק", סִימָן יט). וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם שֶׁהוּא מְתַקֵּן וּמְבָרֵר כָּל הַפְּגָמִים שֶׁבָּאִים עַל-יְדֵי עֵץ הַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם, וְזֶה בְּחִינַת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם וְכַנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. 'בְּקֶרֶב שָׁנִים', דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַל תִּקְרִי 'שָׁנִים' אֶלָּא 'שְׁנַיִם', הַיְנוּ בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת פָּעָלְךָ, הַיְנוּ בְּחִינַת הַפְּעֻלָּה שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא כְּלַל הַבְּרִיאָה שֶׁהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּשְׁבִיל יִשְֹרָאֵל שֶׁיְּקַיְּמוּ הַתּוֹרָה וְיַמְשִׁיכוּ חַיִּים וְקִיּוּם מִלְּמַעְלָה לְכָל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הַמֻּטָּל עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם לַעֲסֹק בְּעוֹלַם הַמַּעֲשֶֹה כַּנַּ"ל. וְעַל זֶה מְבַקֵּשׁ חֲבַקּוּק, "ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ", שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵנוּ, שֶׁיַּמְשִׁיךְ חַיּוּת עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם לְכָל הַפְּעֻלָּה שֶׁל זֶה הָעוֹלָם. וְזֶהוּ 'פָּעָלְךָ', הַיְנוּ הַפְּעֻלָּה שֶׁהִיא כְּלַל הַבְּרִיאָה 'בְּקֶרֶב שָׁנִים', אַל תִּקְרִי 'שָׁנִים', אֶלָּא 'שְׁנַיִם', בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, 'חַיֵּיהוּ' שֶׁנִּזְכֶּה עַל-יְדֵי תְּפִלּוֹתֵינוּ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יַמְשִׁיךְ חַיִּים עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם לִכְלַל הַפְּעֻלָּה שֶׁהוּא כְּלַל הָעוֹלָם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְעִקַּר הַחַיּוּת הוּא הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת הַשֵֹּכֶל וְהַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, עַד שֶׁנּוּכַל לְהוֹדִיעַ לְכָל בְּנֵי אָדָם גָּדְלוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ פָּעַל וְעָשָֹה וּבָרָא הַכֹּל יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט וְהוֹצִיא כָּל הַבְּרִיאָה, בִּכְלָל וּבִפְרָט, מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁיְּקֻיַּם, "וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְכוּ'", שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ 'בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ', שֶׁעַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל תּוֹדִיעַ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וְכָל הַפְּעֻלָּה נִמְשָׁךְ מֵאִתְּךָ לְבַד, שֶׁיְּקֻיַּם "וְיֵדַע כָּל פָּעוּל וְכוּ'" כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַמְתָּקַת הָרֹגֶז וְהַחֲרוֹן אַף שֶׁצְּרִיכִין לְבָרְרוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶֹה מִמֶּנּוּ רוּחַ אֲוִירִי וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין אַחַר כָּךְ לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כַּמְבֹאָר שָׁם הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם, "בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכֹּר", הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְתָּקַת הָרֹגֶז וְהַחֲרוֹן אַף לְרַחֲמָנוּת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ כָּל הַנַּ"ל עַד שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ה' פָּעָלְךָ וְכוּ' וְכַנַּ"ל:

וְזֶהוּ בְּחִינַת שְׁלֹשׁ עֶשְֹרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁמַּתְחִילִין, ה' ה', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת רַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים וְהַמְרֻבִּים מְאֹד מְאֹד, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר מְחִילַת עֲווֹנוֹת אֲפִלּוּ אִם קִלְקֵל כְּמוֹ שֶׁקִּלְקֵל, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַמּוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק זֶה ה' ה', שֶׁהִזְכִּיר שְׁנֵי פְּעָמִים וּפָסִיק בֵּינֵיהֶם וּפֵרֵשׁ, קַדְמָאָה שְׁלִים בַּתְרָאָה שְׁלִים יַתִּר, עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶׁקְּדֻשַּׁת הַשֵּׁם הַשֵּׁנִי הוּא גָּבֹהַּ בִּשְׁלֵמוּת יוֹתֵר מֵהַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת בְּעִנְיַן שְׁמוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים יִתְבָּרַךְ הוּא רַק בְּעִנְיַן הֶאָרַת וְהַמְשָׁכַת חֲסָדָיו וְרַחֲמָיו לְמַטָּה, כִּי ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "אֲנִי ה' לֹא שִׁנִּיתִי", רַק הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבֵּין שְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה הַשֵּׁם גָּבֹהַּ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ עַד שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר הַנַּ"ל; שֶׁאֲפִלּוּ שְׁנֵי שְׁמוֹת הֲוָיָ"ה הַנַּ"ל יֵשׁ פְּסִיק בֵּינֵיהֶם, לְהוֹרוֹת שֶׁהַשֵּׁנִי בִּשְׁלֵמוּת יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן, וְעִקַּר הַמַּעֲלָה וְהַשְּׁלֵמוּת זֶה עַל זֶה הוּא רַק בְּעִנְיַן רִבּוּי הָרַחֲמִים וּבִטּוּל וְהַמְתָּקַת הַדִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת רֹגֶז וַחֲרוֹן אַף, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמּוּבָן בְּכָל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַבְּחִינָה וְהַמַּדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר שֶׁמְּאִירִין שָׁם שֵׁמוֹת גְּבוֹהִים יוֹתֵר, שָׁם הַדִּינִים מִתְמַעֲטִים וְהָרַחֲמִים מִתְרַבִּים שָׁם יוֹתֵר. וְזֶה מַעֲלַת הַצַּדִּיקִים הָרָמִים וְהַגְּבוֹהִים מְאֹד שֶׁעוֹלִין בְּכָל פַּעַם לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת יוֹתֵר עַד שֶׁמַּכִּירִין גְּדֻלָּתוֹ וּגְדֻלַּת שְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁמַּמְשִׁיכִין רַחֲמִים גְּדוֹלִים וַחֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכְלוּ לְכַפֵּר עֲווֹנוֹת יִשְֹרָאֵל וְלַהֲשִׁיבָם בִּתְשׁוּבָה, אַף בְּעֵת שֶׁקִּלְקְלוּ מְאֹד מְאֹד כְּמוֹ בְּעֵת הָעֵגֶל שֶׁאָז קִלְקְלוּ יִשְֹרָאֵל הַרְבֵּה, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּעֹצֶם כֹּחוֹ הִתְגַּבֵּר בִּתְפִלָּתוֹ וּמָסַר נַפְשׁוֹ עַד שֶׁעָלָה לְמָקוֹם שֶׁעָלָה, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ מִדַּת רַחֲמָיו וְטוּבוֹ מַה שֶּׁלֹּא נִתְגַּלָּה לוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלֹשׁ עֶשְֹרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים וְזֶהוּ עִקַּר בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁמַּשִֹּיג עַתָּה הַשָֹּגָה גָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִתְּחִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם וְכַנַּ"ל: וְזֶהוּ בְּחִינַת ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן וְכוּ', שֶׁעִקַּר רִבּוּי רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ מַשִֹּיגִין עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם וְכַנַּ"ל, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, ה', קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם, ה', לְאַחַר שֶׁיֶּחֱטָא, הַיְנוּ קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא מַסְפִּיק לוֹ הָרַחֲמָנוּת הַנִּמְשָׁךְ מִשֵּׁם הֲוָיָ"ה הָרִאשׁוֹן, כִּי שֵׁם הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, הוּא בְּחִינַת רַחֲמִים גְּדוֹלִים כַּיָּדוּעַ, אֲבָל אַחַר שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם אָז נִמְשָׁךְ עָלָיו רַחֲמִים עַל-יְדֵי שֵׁם הֲוָיָ"ה שֵׁנִי, שֶׁהוּא שְׁלִים יַתִּיר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר הַנַּ"ל, כִּי אַחַר הַחֵטְא אֵין מַסְפִּיק לְהָאָדָם הָרַחֲמִים הַנִּמְשָׁכִין מֵהַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן, רַק ה' יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים וּגְדוֹלִים בְּיוֹתֵר הַנִּמְשָׁכִין מֵה' הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא שְׁלִים יָתִיר וְכַנַּ"ל. וְכָל זֶה בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיְּכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם לְכָל הַמְקֹרָבִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי כֹּחָם אֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם וּבְכָל פַּעַם שֶׁבָּאִים אֲלֵיהֶם אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא הֵם מַמְשִׁיכִים תִּקּוּנִים וְרַחֲמִים רַבִּים מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי חַסְדֵי ה' לֹא תָמְנוּ וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו לְעוֹלָם:

וְזֶה בְּחִינַת טְבִילַת מִקְוֶה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה כָּל הַטְּמֵאִים יוֹצְאִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, כִּי כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבֵרוֹת, שֶׁעַל יָדָם שׁוֹרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה, חַס וְשָׁלוֹם, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין עַל-יְדֵי פְּגַם הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל דִּקְדֻשָּׁה, פְּגַם בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, כַּמּוּבָן וּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי כָּל עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ חַיִּים דִּלְתַתָּא וְנִתְעַלֵּם לְמַעְלָה וְחוֹזֵר וְנִתְעַלֵּם הַפֹּעַל בְּהַכֹּחַ בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה וַאֲזַי שׁוֹרָה עָלָיו בְּחִינַת רוּחַ הַטֻּמְאָה שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיּוּת שֶׁנִּפְרָד מִשָּׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא, בְּחִינַת נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיּוּת דְּסִטְרָא אָחֲרָא שֶׁנִּמְשָׁךְ דֶּרֶךְ הָעֲלָמָה וְהֶסְתֵּר, שֶׁזֶּה הַחַיּוּת הוּא בְּחִינַת מִיתָה, בְּחִינַת רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים. וְעַל-כֵּן הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי טְבִילַת מִקְוֵה מַיִם, כִּי מֵאַחַר שֶׁנִּטְמָא וְנִסְתַּלֵּק הַחַיּוּת מֵהַפֹּעַל וְנִסְתָּר וְנִתְעַלֵּם בְּהַכֹּחַ כַּנַּ"ל, הוּא צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת לִתְחִלַּת הַשֹּׁרֶשׁ, לִבְחִינַת הַכֹּחַ, לִבְחִינַת הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא לַחֲזֹר וְלִפְתֹּחַ שָׁם הַפֶּתַח דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל, לַחֲזֹר וּלְהוֹצִיא מֵחָדָשׁ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת פֶּתַח חֲרָטָה שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר לְשָׁרְשׁוֹ, לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִקְוֵה מַיִם, כִּי שָׁם רוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא תַּכְלִית שֹׁרֶשׁ כָּל הָרוּחוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת וְהַחַיּוּת שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הוּא מְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, כִּי מַיִם הוּא בִּבְחִינַת כֹּחַ נֶגֶד כְּלַל הַבְּרִיאָה, כִּי גַּם בְּהַבְּרִיאָה בְּעַצְמָה יֵשׁ בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל כַּנַּ"ל. וּמַיִם הֵם בִּבְחִינַת כֹּחַ נֶגֶד כְּלַל הַבְּרִיאָה, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה הָעוֹלָם מַיִם בְּמַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְאָז הָיָה כָּל הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּכֹחַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם, וְשָׁם הָיָה רוּחַ אֱלֹקִים, שֶׁהוּא רוּחַ שֶׁל מָשִׁיחַ, מְרַחֶפֶת, שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הָרוּחוֹת וְהַחַיּוּת דִּלְעֵלָּא וּלְתַתָּא שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם וְאַחַר כָּךְ יָצָא הַכֹּל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְעַל-כֵּן הַטָּמֵא שֶׁנִּטְמָא שֶׁהוּא עַל-יְדֵי שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַחַיּוּת בְּחִינַת פֹּעַל, וְנִתְעַלֵּם בִּבְחִינַת הַכֹּחַ, הוּא צָרִיךְ לִטְבֹּל בְּמַיִם כְּדֵי לַחֲזֹר לְשָׁרְשׁוֹ לְשֹׁרֶשׁ הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, בְּחִינַת כֹּחַ הָעֶלְיוֹן כְּדֵי לַחֲזֹר וּלְהִתְבַּטֵּל שָׁם, כְּדֵי לַחֲזֹר לְהוֹצִיא מִשָּׁם מֵחָדָשׁ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה מִבְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹקִים, רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, הַמְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַטְּהָרוֹת וְהַקְּדֻשּׁוֹת, כִּי עִקַּר הַטָּהֳרָה וְהַקְּדֻשָּׁה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר, "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְכוּ'", הַיְנוּ בְּחִינַת מִקְוֵה מַיִם שֶׁל יִשְֹרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִם טְהוֹרִים הַמְטַהֲרִים מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַגִּלּוּלִים, עַל-יְדֵי-זֶה, "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִירֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַֹרְכֶם וְכוּ' וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַעֲשִֹיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וְכוּ'", כִּי עַל-יְדֵי מַיִם טְהוֹרִים בְּחִינַת טְבִילַת מִקְוֵה שֶׁל יִשְֹרָאֵל, עַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת רוּחַ חֲדָשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁמַּמְשִׁיכִין תּוֹסְפוֹת חַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא מִבְּחִינָה גָּבֹהַּ מְאֹד כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִטְהֲרִין מִכָּל הָעֲווֹנוֹת וּמִכָּל הַטֻּמְאוֹת, כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל:

וְזֶהוּ בְּחִינַת טְבִילַת כֵּלִים שֶׁנִּלְמַד מִטְּבִילַת כְּלֵי מִדְיָן, כִּי כֵּלִים שֶׁל אֲכִילָה הַיּוֹצְאִים מֵרְשׁוּת עַכּוּ"ם, מֵרְשׁוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, צְרִיכִין טְבִילָה בְּמִקְוֵה מַיִם, כִּי אֲכִילַת יִשְֹרָאֵל קֹדֶשׁ, כִּי עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה מַמְשִׁיכִין הַחַיּוּת. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל בִּקְדֻשָּׁה עַל-פִּי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, כָּל מַאֲכָלַי עַל-פִּי תּוֹרָתְךָ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה לְהַמְשִׁיכוֹ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, לְהַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְהָרוּחַ דִּלְתַתָּא, בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אָסוּר לֶאֱכֹל מִכְּלֵי הָעַכּוּ"ם שֶׁהֵם טְמֵאִים לַאֲכִילַת יִשְֹרָאֵל, כִּי הַחַיּוּת שֶׁמְּקַבְּלִין מִלְּמַעְלָה עִקַּר הַיְגִיעָה לְהַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת בִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּעִנְיַן תִּקּוּן הַכֵּלִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה כִּי אִם כְּפִי תִּקּוּן הַכֵּלִים שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל עֲבוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עוֹשִֹין כֵּלִים קְדוֹשִׁים לְקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה כָּרָאוּי. וְעַל-כֵּן אֲכִילַת יִשְֹרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין הַחַיּוּת מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּכֵלִים טְהוֹרִים וְעַל-כֵּן כְּלֵי עַכּוּ"ם הֵם טְמֵאִים לַאֲכִילַת יִשְֹרָאֵל, כִּי כְּלֵי עַכּוּ"ם הֵם בִּבְחִינַת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמַּיִם (יִרְמִיָּה ב), שֶׁאֵינָם יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ מֵימֵי הַדַּעַת מֵרוּחַ אֱלֹקִים דִּלְעֵלָּא לְתַתָּא. וְעַל-כֵּן אָסוּר לְיִשְֹרָאֵל עַם קָדוֹשׁ לֶאֱכֹל בָּהֶם עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ אוֹתָם בְּמֵימֵי הַמִּקְוֶה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה חוֹזְרִים וְנִכְלָלִים בְּרוּחַ אֱלֹקִים הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם רוּחַ חֲדָשָׁה, רוּחַ טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִים לֶאֱכֹל בָּהֶם מַאֲכַל יִשְֹרָאֵל, לְהַמְשִׁיךְ חַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה עַל יָדוֹ מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְהָרוּחַ דִּלְתַתָּא, שֶׁזֶּה עִקַּר הַחַיּוּת הָאֲמִתִּי וְכַנַּ"ל:

וְעַל-כֵּן מִצְוַת טְבִילַת כֵּלִים אָמַר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, בְּעֵת שֶׁבָּא מֹשֶׁה לִכְלַל כַּעַס עַל עִנְיַן בְּנוֹת מִדְיָן שֶׁנִּכְשְׁלוּ בָּהֶם יִשְֹרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בַּפָּרָשָׁה. כִּי טְבִילַת כֵּלִים שֶׁהוּא לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהָרוּחַ אֱלֹקִים הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַמְתָּקַת הַכַּעַס וְהַחֲרוֹן אַף כַּנַּ"ל. וְאָז הָיָה הַהַמְתָּקָה עַל-יְדֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה אָז הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, שֶׁכָּל עֵסֶק הַכֹּהֲנִים, בִּפְרַט עֵסֶק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, הוּא לְכַפֵּר עַל יִשְֹרָאֵל וּלְהַמְתִּיק הַחֲרוֹן אַף וּלְהַעֲלוֹתָם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה. וְעַל-כֵּן הַכֹּהֲנִים מְצֻוִּים עַל הַטֻּמְאָה בְּיוֹתֵר, וּבִפְרַט הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא", כִּי עִקַּר שֹׁרֶשׁ כָּל הַטֻּמְאוֹת הוּא טֻמְאַת מֵת שֶׁהוּא אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, כִּי עִקַּר הַטֻּמְאָה הוּא עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁאָז הוּא בִּבְחִינַת מִיתָה כַּנַּ"ל, בְּחִינַת רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַכֹּהֵן מֻזְהָר, "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". וּבְיוֹתֵר מֻזְהָר הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁאֲפִלּוּ לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא, כִּי הַכֹּהֵן, בִּפְרַט הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל כָּל עִסְקוֹ לְטַהֵר אֶת יִשְֹרָאֵל מֵעֲווֹנוֹת שֶׁהוּא עַל-יְדֵי הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּכָל מָקוֹם נִסְמָךְ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֵצֶל מֶלֶךְ יִשְֹרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "מֶלֶךְ וְכֹהֵן" (אֵיכָה א), כִּי כָּל מַלְכוּת יִשְֹרָאֵל דִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד מָשִׁיחַ, שֶׁלּוֹ נִתַּן כֶּתֶר מְלוּכָה עַל יִשְֹרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹקִים הַנַּ"ל, שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל סָמוּךְ אֵלָיו, כִּי עֲבוֹדַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הָרוּחַ חַיִּים מֵרוּחַ שֶׁל מָשִׁיחַ וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, מֹשֶׁה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה" דָּא מֹשֶׁה. וְאַהֲרֹן הוּא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא עוֹסֵק לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מֵרוּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מָשִׁיחַ, שֶׁהָיָה רַבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסֵדֶר הַמִּשְׁנָה, נִכְנַס אַהֲרֹן שָׁנָה לוֹ מֹשֶׁה פִּרְקוֹ. נִמְצָא, שֶׁאַהֲרֹן הָיָה תַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְעַל-כֵּן זָכָה לִכְהֻנָּה, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל, שֶׁהוּא עַל-יְדֵי הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִטְהָרִין מִכָּל הָעֲווֹנוֹת וְכַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּכֹּהֵן, "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה". 'בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ', זֶה בְּחִינַת כֹּחַ, כִּי חַיִל לְשׁוֹן כֹּחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". 'וּפֹעַל יָדָיו', זֶה בְּחִינַת פֹּעַל, וְזֶהוּ 'וּפֹעַל יָדָיו', זֶה בְּחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְזֶהוּ "וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה", 'תִּרְצֶה' דַּיְקָא בְּחִינַת רָצוֹן וְחֵשֶׁק וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה דַּ יְקָא מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כִּי אִם עַל-יְדֵי רָצוֹן וְחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְשַׁבְּרִין כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם, "מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמִשַֹּנְאָיו מִן יְקוּמוּן", הַיְנוּ שֶׁהַשֹּוֹנְאִים וְכָל הַקָּמִים עָלֵינוּ לְרָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, לִמְנֹעַ מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִין כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כֻּלָּם יִכְרְעוּ וְיִפְּלוּ נְפִילָה בְּלִי תְּקוּמָה עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְשַׁבְּרִין כָּל הַמְּנִיעוֹת כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁהַכֹּהֵן עוֹסֵק לְהַמְתִּיק הַחֲרוֹן אַף וּלְהַמְשִׁיךְ רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר טָהֳרַת יִשְֹרָאֵל מֵעֲווֹנוֹתֵיהֶם. עַל-כֵּן סִבֵּב ה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו שֶׁאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן דַּיְקָא יְגַלֶּה לְיִשְֹרָאֵל מִצְוַת טְבִילַת כֵּלִים בְּעֵת שֶׁבָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִכְלַל כַּעַס, כִּי עִקַּר תִּקּוּן טְבִילַת הַמִּקְוֶה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יִשְֹרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת טְבִילַת כֵּלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַמְתָּקַת הַכַּעַס וְהַחֲרוֹן אַף, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ בְּיוֹתֵר עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן כַּנַּ"ל:

וְכָל זֶה הָיָה סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה, שֶׁאָז הָיָה מַעֲשֵֹה בִּלְעָם הָרָשָׁע וּמִלְחֶמֶת מִדְיָן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם, "אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּךָ". וְאָז בָּא מֹשֶׁה לִכְלַל כַּעַס עַל שֶׁהֶחֱיוּ אֵת בְּנוֹת מִדְיָן, שֶׁהִכְשִׁילוּ אֶת יִשְֹרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם. כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רָאָה גֹּדֶל עֹצֶם הִתְגָּרוּת וְהִתְפַּשְּׁטוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, עַד אֲשֶׁר אַחַר כָּל הַיְגִיעוֹת הָעֲצוּמוֹת וְרִבּוּי הַמְּסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁסָּבַל בִּשְׁבִיל תַּקָּנוֹת נַפְשׁוֹת יִשְֹרָאֵל עֲדַיִן הוּא מְרַקֵּד בֵּינָן עַד אֲשֶׁר בְּסוֹף יָמָיו הִתְגָּרָה בִּלְעָם הָרָשָׁע וְהִכְשִׁילָם בִּפְגַם הַבְּרִית, שֶׁזֶּה עִקַּר הִתְגָּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע בְּכָל אָדָם, וּמִשָּׁם בָּאִים כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַמִּלְחָמוֹת וְהַמַּחֲלֹקֶת וְכוּ', הַמְעַכְּבִים לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל חַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְטַהֵר וּלְתַקֵּן אֶת יִשְֹרָאֵל בִּשְׁלֵמוּת עַד אֲשֶׁר רָאָה שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק וְלָמוּת בִּשְׁבִיל זֶה, כִּי לְפִי עֹצֶם הִתְפַּשְּׁטוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא אִי אֶפְשָׁר לִגְמֹר הַתִּקּוּן בַּחַיִּים רַק לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ וְכַנַּ"ל. וְרָאָה שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ יַעֲבֹר עַל יִשְֹרָאֵל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי תַּאֲוָה זֹאת שֶׁהִיא עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא. עַל-כֵּן מֵעֹצֶם צַעֲרוֹ עַל צָרוֹת יִשְֹרָאֵל בָּא לִכְלַל כַּעַס. וְעַל-כֵּן הָיְתָה הַהַמְתָּקָה עַל-יְדֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תַּלְמִידוֹ שֶׁהִמְתִּיק הַחֲרוֹן אַף וְהִמְשִׁיךְ בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁמִּשָּׁם הוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת טְבִילַת מִקְוֵה מַיִם, בְּחִינַת טְבִילַת כְּלֵי מִדְיָן. וְעַל-כֵּן הוּא דַּיְקָא גִּלָּה אָז דַּיְקָא מִצְוַת טְבִילַת כֵּלִים וְכַנַּ"ל:

וְעַל-כֵּן בְּיוֹתֵר צְרִיכִין לִטְבֹּל טֻמְאַת קְרִי, כִּי אֲפִלּוּ אַחַר הַחֻרְבָּן, שֶׁבָּטְלָה הַטָּהֳרָה, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָנוּ אֵפֶר פָּרָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין לִטְבֹּל לְקִרְיוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה; שֶׁכָּל הַטְּמֵאִים צְרִיכִין לִטְבֹּל לִקְרִי, כִּי עִקַּר הַפְּגָם הַגָּדוֹל מִכָּל הַפְּגָמִים הוּא פְּגַם הַבְּרִית, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה הוּא פּוֹגֵם בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי כָּל מַעֲשֵֹה הָאָדָם לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא עַל-יְדֵי הַמְשָׁכַת הַחַיִּים, שֶׁמַּמְשִׁיךְ בְּכָל פַּעַם וּכְשֶׁהוּא עוֹשֶֹה אֵיזֶה מִצְוָה עִם חַיּוּתוֹ, אֲזַי הוּא מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אֵיזֶה תּוֹסְפוֹת רוּחַ חַיִּים מִלְּעֵלָּא בִּבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וּלְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁעוֹשֶֹה אֵיזֶה עֲבֵרָה אֲזַי מְסַלֵּק חַיּוּתוֹ וְנִמְשָׁךְ עָלָיו חַיּוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא וְכַנַּ"ל, וְהַכֹּל כְּפִי הַמִּצְוָה וְהָעֲבֵרָה וּכְפִי מַה שֶּׁעוֹשֶֹה אוֹתָהּ, כִּי כְּשֶׁעוֹשֶֹה מִצְוָה גְּדוֹלָה וְעוֹשֶֹה אוֹתָהּ בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ, נִמְשָׁךְ עָלָיו גַּם הָרוּחַ חַיִּים דִּלְעֵלָּא בְּתוֹסָפוֹת מְרֻבָּה יוֹתֵר. וְאִם עוֹשֶֹה אוֹתָהּ בְּקַטְּנוֹת נִמְשָׁךְ עָלָיו גַּם הָרוּחַ חַיִּים כְּפִי עֲשִֹיָּתוֹ, כִּי הַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְכֵן לְהֵפֶךְ בְּעִנְיַן עֲשִֹיַּת הָעֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל הָעֲבֵרוֹת הֵם עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה הִיא בְּתַאֲוָה זֹאת שֶׁל מִשְׁגָּל, שֶׁשָּׁם נִתְעוֹרְרִין כָּל הַחַיּוּת וְהַכֹּחוֹת שֶׁל כָּל הָאֵיבָרִים וְזֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה צְרִיכִין עַל-יְדֵי-זֶה לְהַמְשִׁיךְ קִיּוּם הָעוֹלָם מִדּוֹר לְדוֹר, לְהַמְשִׁיךְ נִשְׁמוֹת הַנּוֹלָדִים עַל-יְדֵי-זֶה וְהַנְּשָׁמָה צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי נִשְׁמַת הַוָּלָד נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת זִוּוּג וְיִחוּד עֶלְיוֹן שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל-יְדֵי זִוּוּג תַּחְתּוֹן, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְקַבֵּל כָּל בְּחִינָה מִבְּחִינָה הַגָּבֹהַּ מִמֶּנָּה וְהַגָּבֹהַּ מֵהַגָּבֹהַּ עוֹד וְכוּ'. עַד שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַחַיּוּת וְהַנְּשָׁמָה הַנִּמְשָׁךְ עַל הַטִּפָּה שֶׁמִּמֶּנּוּ הַהוֹלָדָה, כַּמּוּבָן בַּכְּתָבִים. וְעַל-כֵּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ נִקְרָא "יוֹסֵף", שֶׁהָיָה בְּכוֹר שֶׁנּוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, כִּי צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת מִגָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ, מִבְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּלְעֵלָּא מִתְּחִלַּת הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל וְאֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָֹה הָאֱלֹקִים. וְעַל-כֵּן מִתְעוֹרְרִין כְּנֶגֶד זֶה כָּל הַסִּטְרִין אָחֳרָנִין, שֶׁכְּנֶגֶד כָּל הַמַּדְרֵגוֹת דִּקְדֻשָּׁה, וּמִזֶּה בָּא הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוָה זֹאת, וּכְשֶׁאֵינוֹ מִתְגַּבֵּר כָּרָאוּי עַד שֶׁבָּא, חַס וְשָׁלוֹם, לִידֵי טֻמְאַת קְרִי, אֲזַי זֹאת הַטֻּמְאָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִפְגָּם בְּיוֹתֵר חַיּוּתוֹ בְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת, מֵחֲמַת שֶׁבְּתַאֲוָה זֹאת נִמְשָׁךְ בְּיוֹתֵר עֶצֶם הַחַיּוּת שֶׁבְּכָל הָאֵיבָרִים עִם כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, וְעַל-כֵּן אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא בְּהֶתֵּר וַאֲפִלּוּ אִם הוּא קָדוֹשׁ וְטָהוֹר גַּם כֵּן הוּא צָרִיךְ טְבִילָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּקַיֵּם הַמִּצְוָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, כִּי בַּהֶכְרֵחַ שֶׁיֻּמְשַׁךְ עָלָיו אֵיזֶה אֲחִיזַת הַטֻּמְאָה מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱחָז בְּיוֹתֵר בְּעִנְיָן זֶה. וְעַל-כֵּן תִּקֵּן עֶזְרָא טְבִילָה לְבַעֲלֵי קֵרְיָין קֹדֶם שֶׁיַּעַסְקוּ בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, כִּי עִקַּר הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים בְּיוֹתֵר הוּא עַל-יְדֵי טֻמְאַת קְרִי, מֵחֲמַת שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מוֹצִיא חַיּוּתוֹ בְּיוֹתֵר, וְעַל-כֵּן הוּא צָרִיךְ טְבִילָה בְּיוֹתֵר, כִּי עַל-יְדֵי הַטְּבִילָה, חוֹזֵר וּמַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכַנַּ"ל:

וְעַל-כֵּן כָּל הַמְּנִיעוֹת לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה הוּא עַל-יְדֵי פְּגַם טֻמְאַת קְרִי. וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בְּפָרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי, "קְרִי" לְשׁוֹן מְנִיעָה וְכוּ', כִּי מִשָּׁם כָּל הַמְּנִיעוֹת, בִּפְרָט לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר הַתִּקּוּן. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם בְּסוֹף הַתּוֹכָחָה, "וְהִתְוַדּוֹ עַל עֲוֹנָם וְכוּ' וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי וְכוּ' אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְכוּ' וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְכוּ'", שֶׁהֵם זְכוּת שׁוֹכְנֵי עָפָר, כִּי עִקַּר כָּל צָרוֹת יִשְֹרָאֵל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְכָל הַגָּלֻיּוֹת הֵם עַל-יְדֵי פְּגַם עָווֹן זֶה, וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי צַדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר, שֶׁגְּדוֹלִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, שֶׁגּוֹמְרִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם תִּקּוּן עָווֹן זֶה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל נַפְשׁוֹת יִשְֹרָאֵל וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי, אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי, הַיְנוּ שֶׁמֵּחֲמַת פְּגַם קְרִי, רַחֲמָנָא לִצְלָן, 'אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי' שֶׁאַזְמִין לָהֶם מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת שֶׁנִּקְרָאִים "קְרִי", כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י הַנַּ"ל. וְזֶהוּ, "וְהֵבֵאתִי אוֹתָם בְּאַרְצוֹת אוֹיְבֵיהֶם", הַיְנוּ שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ נֶגְדָּם הָאוֹיְבִים וְהַשֹּוֹנְאִים, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמְּנִיעוֹת. וְעִקַּר הַתִּקּוּן לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת וְהָאוֹיְבִים הוּא עַל-יְדֵי הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ "וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם"; שֶׁיַּהַפְכוּ אוֹתָם לְרָצוֹן. וְעַל-יְדֵי-זֶה "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְכוּ'", שֶׁיִּזְכֹּר וִיעוֹרֵר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שׁוֹכְנֵי עָפָר, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יָדָם וְכַנַּ"ל:

וְעַל-כֵּן אֵין מֵי הַמִּקְוֶה מְטַהֲרִין כִּי אִם עַל גַּבֵּי קַרְקַע דַּיְקָא, כִּי עִקַּר טְבִילַת הַמִּקְוֶה הִיא כְּדֵי לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁמְּרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, כְּדֵי לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין טוֹבְלִין אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁבְּתוֹךְ הָאָרֶץ דַּוְקָא, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁבִירַת מְנִיעוֹת, עַל-יְדֵי עֹצֶם הַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה, כַּמְבֹאָר שָׁם הֵיטֵב. וְזֶה עִקַּר בִּיאַת הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ נִסְיוֹנוֹת וּמְנִיעוֹת כָּאֵלֶּה מִלְּהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ. וְהוּא יִתְגַּבֵּר בְּתֹקֶף חִשְׁקוֹ דִּקְדֻשָּׁה וִישַׁבֵּר כֻּלָּם, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה מַה שֶּׁיִּזְכֶּה מַה שֶּׁאֵין הַמַּלְאָכִים זוֹכִין לָזֶה, כִּי זֶה עִקַּר מַעֲלַת הָאָדָם עַל הַכֹּל, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִירָה. וְעִקַּר הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן הוּא מֵחֲמַת רִבּוּי הַמְּנִיעוֹת מֵהַקְּדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם. וְעִקַּר כְּלַל כָּל הַמְּנִיעוֹת הוּא מֵחֲמַת גַּשְׁמִיּוּת הָאָרֶץ, שֶׁמִּשָׁם נִלְקַח גּוּפוֹ הַמְגֻשָּׁם, כִּי גַּשְׁמִיּוּת הָאָרֶץ, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת, עוֹמֵד בִּפְנֵי הָאָדָם וּמַסְתִּיר מִמֶּנּוּ אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ עַל פָּסוּק, "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ וְכוּ'", כַּמּוּבָא שָׁם בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, עַיֵּן שָׁם, וּלְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת הוּא רַק עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן כְּפִי הַמְּנִיעָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, כִּי הַמְּנִיעָה לֹא בָּאָה כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה הוּא עַל-יְדֵי הָאֱמֶת, כִּי אִם יִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת וְיִרְאֶה פְּחִיתוּתוֹ וּגְרִיעָתוֹ וְהֶבֶל הָעוֹלָם שֶׁהוּא צֵל עוֹבֵר וְעַל מָה אָתֵי לְהַאי עָלְמָא מִטִּפָּה סְרוּחָה לֵילֵךְ לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִסְבֹּל כָּל מְרִירוּת הֶעָמָל הַמַּר הַזֶּה שֶׁסּוֹבֵל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וְכוּ'", וּכְתִיב, "גַּם כָּל יָמָיו כָּעַס וּמַכְאוֹבוֹת וְחָלְיוֹ הַרְבֵּה וָקָצֶף", וְאַחַר כָּל אֵלֶּה הוּא צָרִיךְ לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וְכוּ'. הִנֵּה אִם הָאָדָם לֹא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ וְיָשִֹים אֶל לִבּוֹ בֶּאֱמֶת כָּל זֶה בְּוַדַּאי יָבִין הֵיכָן נְקֻדַּת הָאֱמֶת. וְאִם עִם כָּל זֶה יִתְפַּשְּׁטוּ כְּנֶגְדּוֹ הַמְּנִיעוֹת עַד שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְשָׁבְרָם, עַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה חִשְׁקוֹ וּרְצוֹנוֹ וְכִסּוּפָיו חֲזָקִים מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ הָאֱמֶת אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ מֵרִבּוּי הַמְּנִיעוֹת הָעֲצוּמוֹת הַמִּתְפַּשְּׁטִין כְּנֶגְדּוֹ, עַל כָּל פָּנִים הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן חָזָק מְאֹד, כִּי הַחֵשֶׁק אִי אֶפְשָׁר לִמְנֹעַ, כִּי אַף-עַל-פִּי-כֵן אֲנִי רוֹצֶה וְחוֹשֵׁק בַּתַּכְלִית הָאֲמִתִּי. וְכַמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר גֹּדֶל מַעֲלַת הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ' וְשֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בְּעִנְיַן הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה, עַיֵן שָׁם. וְזֶה שֶׁהֵבִיא אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם הַמִּשְׁנָה, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. 'יְדֵי עֲבֵרָה' הוּא בְּחִינַת וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ, בְּחִינַת פְּגַם הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם, פְּגַם מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הַנַּ"ל. נִצּוֹלִין מִזֶּה עַל-יְדֵי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁחָשַׁב הַתַּנָּא עֲקַבְיָא, שֶׁהֵם, מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה. וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן? לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁכְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת בְּוַדַּאי יִהְיוּ נִצּוֹלִין מִידֵי עֲבֵרָה שֶׁהֵם הַהֵפֶךְ מִבְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל דִּקְדֻשָּׁה. וְיִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִי אֱמֶת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מֵימֵי הַמִּקְוֶה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מֵחָדָשׁ, צְרִיכִין לִהְיוֹת עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ דַּיְקָא, כִּי דַּיְקָא עַל-יְדֵי הָאָרֶץ, שֶׁהִיא כְּלַל כָּל הַמְּנִיעוֹת, זוֹכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי הַמְּנִיעָה בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וּשְׁבִירַת הַמְּנִיעוֹת שֶׁכְּלוּלִים בְּגַשְׁמִיּוּת הָאָרֶץ הוּא עַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ, עַל-יְדֵי שֶׁיַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ כְּעָפָר מַמָּשׁ בִּבְחִינַת וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, וְיִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כִּי אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לְעָפָר. וְאֵין שׁוּם תַּכְלִית בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וְאִם אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא רָחוֹק מְאֹד, עַל כָּל פָּנִים יִתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת כַּנַּ"ל. וְאָז יִתְהַפְּכוּ הַמְּנִיעוֹת לוֹ לְטוֹבָה גְּדוֹלָה, כִּי עַל-יְדֵי שְׁבִירַת הַמְּנִיעוֹת נַעֲשִֹין אַחַר כָּךְ כֵּלִים לְקַבֵּל הָאוֹר הַנֶּעֱרָב בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי כֵּלִים וְהֵם נַעֲשִֹין בְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא עַל-יְדֵי שְׁבִירַת הַמְּנִיעוֹת, כַּמּוּבָן בִּדְבָרָיו, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי הַכֵּלִים הֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים שֶׁהֵם מוֹנְעִים וּמְעַכְּבִים הָאוֹר שֶׁלֹּא יִתְפַּשֵּׁט יוֹתֵר מִדַּאי כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקַבְּלוֹ. וְזֶה זוֹכֶה כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁאָז נַעֲשִֹין מֵהַמְּנִיעוֹת כֵּלִים זַכִּים נִפְלָאִים לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ט' הֵיכָלִין וְכוּ' שֶׁהֵם נַעֲשִֹין עַל-יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב וְכוּ' (וְעַיֵּן מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר ). נִמְצָא, שֶׁכָּל הַשָֹּגַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אֵין זוֹכִין כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאָרֶץ דַּיְקָא, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמְּנִיעוֹת וְעַל יָדָהּ דַּיְקָא שׁוֹבְרִין כָּל הַמְּנִיעוֹת, וְזֶה בְּחִינַת אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, כִּי עִקַּר שְׁבִירַת הַמְּנִיעוֹת עַל-יְדֵי אֱמֶת, כִּי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְזֶה זוֹכֶה עַל-יְדֵי שֶׁמֵּשִֹים עַצְמוֹ כְּעָפָר וְיוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ כַּנַּ"ל בְּוַדַּאי יִתְגַּלֶּה לוֹ הָאֱמֶת וִישַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת עַל-יְדֵי חֹזֶק חִשְׁקוֹ וּרְצוֹנוֹ וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין מֵי הַמִּקְוֶה מְטַהֲרִין כִּי אִם עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ דַּיְקָא, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת טָהֳרַת מֵי הַמִּקְוֶה, כִּי אִם עַל-יְדֵי עֹצֶם הַחֵשֶׁק שֶׁבָּא עַל-יְדֵי רִבּוּי הַמְּנִיעוֹת, שֶׁכָּל זֶה כָּלוּל בָּאָרֶץ דַּיְקָא וְכַנַּ"ל. כִּי אֶרֶץ הוּא לְשׁוֹן רָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ וְכוּ'? הַיְנוּ עַל-יְדֵי הַמְּנִיעוֹת הַבָּאִים מִן הָאָרֶץ עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ הַתַּנָּא, "אֱלֹקַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וְשִֹפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִּדּוֹם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה", שֶׁבִּקֵּשׁ שֶׁכְּנֶגֶד כָּל הַשֹּוֹנְאִים הָעוֹמְדִים עָלָיו לְמָנְעוֹ מִן הָאֱמֶת וּמְקַלְּלִים אוֹתוֹ וּמְבַזִּים אוֹתוֹ הַרְבֵּה; לֹא יַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם לְדַבֵּר כְּנֶגְדָּם, רַק יְקַיֵּם, דּוֹם לַה', וְיִשְׁתֹּק לָהֶם וְיָשִֹים עַצְמוֹ כְּעָפָר. וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יִרְאֶה הָאֱמֶת וְיִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק וְרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן יִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת פֶּתַח הַנַּ"ל לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פֶּתַח, בְּחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ", 'פְּתַח' דַּיְקָא בְּחִינַת פֶּתַח הַנַּ"ל, שֶׁעַל זֶה בִּקֵּשׁ דָּוִד, "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק וְכוּ'", וְסִיֵּם, "זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים", כִּי אִי אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ הַשַּׁעַר בְּחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ, יוּדֶיךָ הַנַּ"ל כִּי אִם עַל-יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "וְאַחֲרֵי מִצְווֹתֶיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי", 'תִּרְדּוֹף' דַּיְקָא, זֶהוּ בְּחִינַת רָצוֹן וְחֵשֶׁק שֶׁרוֹדֵף תָּמִיד לַעֲשׂוֹת טוֹב, וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת הוּא אֵינוֹ מַנִּיחַ חִשְׁקוֹ וּרְצוֹנוֹ וְרוֹדֵף תָּמִיד לַעֲשׂוֹת טוֹב בִּבְחִינַת רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד וְכוּ'. וְעַל-יְדֵי-זֶה "כָּל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם", שֶׁכֻּלָּם יִכְרְעוּ וְיִפְּלוּ וְתוּפַר עֲצָתָם וְכוּ', וְלֹא יוּכְלוּ לִמְנֹעַ עוֹד, כִּי עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן מְשַׁבְּרִין כָּל הַמְּנִיעוֹת כַּנַּ"ל:

וְזֶהוּ בְּחִינַת גֹּדֶל הַמַּעֲלָה וְהַטָּהֳרָה וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁל טְבִילַת מִקְוֶה שֶׁזּוֹכִין יִשְֹרָאֵל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַמִּקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא הַטָּהֳרָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל טָהֳרוֹת הַמִּקְוֶה שֶׁל יִשְֹרָאֵל. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִקְוֵה יִשְֹרָאֵל ה' כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'", כִּי עַל-יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַחַיִּים בְּחִינַת מְקוֹר מַיִם חַיִּים הַנִּמְשָׁכִין מֵה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא עִקַּר הַצִּנוֹר שֶׁעַל יָדוֹ נִמְשָׁךְ כָּל הַחַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְכָל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כַּיָּדוּעַ בְּכָל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים. וְעַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כִּי אִם עַל-יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת טְבִילַת הַמִּקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת שֶׁאָז נִמְשָׁךְ הַטָּהֳרָה מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ מְאֹד, מִבְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּכַוָּנוֹת שָׁבוּעוֹת. כִּי שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים זֶה בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַחַיּוּת הָעֶלְיוֹן בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה מְאֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹקִים הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַמְשָׁכַת בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל. שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי כְּלַל הַתּוֹרָה הוּא בִּבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם, בְּחִינַת כִּי כִּפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה, בְּחִינַת כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים לְשׁוֹן שְׁנַיִם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַזַ"ל וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִים הַתַּלְמִידִים מֵרַבָּם הָאֲמִתִּי דִּקְדֻשָּׁה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה נוֹפְלִים כָּל הַשֹּוֹנְאִים שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים מִלְּהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל דִּקְדֻשָּׁה. כִּי עַל-יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה, מְבַטְּלִין עַצְמָן בִּבְחִינַת בִּטּוּל וּמְסִירַת נֶפֶשׁ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת רָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָרָצוֹן חָזָק בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת טְבִילַת מִקְוֶה, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת בְּתוֹךְ הַמַּיִם, וְעַל-כֵּן כְּשֶׁהָאָדָם נִכְנָס כֻּלּוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם, הֲרֵי הוּא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ וּמְבַטֵּל עַצְמוֹ לְפִי שָׁעָה. וְזֶה בְּחִינַת תֹּקֶף הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי עִקַּר כַּוָּנָתוֹ בַּטְּבִילָה; כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו רוּחַ דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן הַזֶּה הוּא נִכְלָל בְּשֹׁרֶשׁ הָרוּחַ הָעֶלְיוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹקִים הַמְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמָּיִם הַנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא זוֹכֶה לְהוֹצִיא מִשָּׁם רוּחַ חָדָשׁ דִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וַאֲזַי מִמֵּילָא נִתְבַּטְּלִים וְנוֹפְלִים כָּל הַשֹּוֹנְאִים וְהַחוֹלְקִים שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים מִלְּהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק הַנַּ"ל, "מִקְוֵה יִשְֹרָאֵל ה'", עַל-יְדֵי-זֶה "כָּל עוֹזְבֶיךָ", שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים, "יֵבוֹשׁוּ וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ", שֶׁהַסָּרִים מִן הָאֱמֶת וְעוֹמְדִים לִמְנֹעַ מִן הָאֱמֶת, 'בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ'. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם; שֶׁזֶּה הִתְפַּלֵּל יִרְמִיָּה הַנָּבִיא עַל הַחוֹלְקִים עָלָיו וְעוֹמְדִים כְּנֶגְדּוֹ. וְאָמַר מִקְוֶה וְכוּ' וְסוּרַי וְכוּ' אוֹתָם שֶׁסָּרִים מִדְּבָרַי, שֶׁאֵינָם שׁוֹמְעִים שְׁלִיחוּתִי 'בִּקְבָרוֹת תַּחְתִּיּוֹת אֶרֶץ יִכָּתֵבוּ', כִּי עַל-יְדֵי מִקְוֶה מַפִּילִים הַשֹּוֹנְאִים שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מִקְוֶה מוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "מִקְוֵה יִשְֹרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה", כִּי עִקַּר כָּל הַצָּרוֹת הֵם הַמְּנִיעוֹת שֶׁמּוֹנְעִים אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַצָּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם, עַיֵּן שָׁם. וְהַתִּקּוּן לָזֶה מִקְוֶה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "מִקְוֵה יִשְֹרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וְכוּ' וְלָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה' וְשִׁמְּךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּיחֵנוּ", הַיְנוּ שֶׁיִּרְמִיָּה צוֹעֵק לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹשִׁיעֵנוּ בִּזְכוּת טְבִילַת מִקְוֵה יִשְֹרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכּוּ לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מִמְּקוֹר מַיִם חַיִּים כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה עִקַּר הַיְשׁוּעָה מִכָּל הַצָּרוֹת שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים מִזֶּה. וְעַל-כֵּן מִקְוֶה לְשׁוֹן תּוֹחֶלֶת וְתִקְוָה, כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקְוָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לִסְבֹּל הַיִּסּוּרִים שֶׁל הַמּוֹנְעִים, וּלְהִתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְשַׁבֵּר כֻּלָּם בְּחִינַת לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים קַוֵּה אֶל ה' חָזָק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה', וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁצְּרִיכִין לְקַוּוֹת קִוּוּי אַחַר קִוּוּי, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל-יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה, שֶׁנִּמְשָׁךְ אָז עַל הָאָדָם הֶאָרָה וּקְדֻשָּׁה מֵרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּרָצוֹן חָזָק וְחֵשֶׁק חָדָשׁ. וּכְמוֹ שֶׁמַּרְגִּישִׁין עַל-פִּי רֹב בְּחוּשׁ שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל הָאָדָם רוּחַ חַיִּים וְחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה הַקְּדוֹשָׁה וְעַל-יְדֵי גֹּדֶל הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק מִתְגַּבְּרִים לִסְבֹּל הַכֹּל וְלִבְלִי לִנְטוֹת מִן הָאֱמֶת, חַס וְשָׁלוֹם, רַק לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר בְּהַתּוֹחֶלֶת וְהַתִּקְוָה שֶׁה' יִתְבָּרַךְ לֹא יַעֲזֹב אֶת הַחֲפֵצִים בְּהָאֱמֶת וְיוֹשִׁיעֵם בְּוַדַּאי לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַל-יְדֵי-זֶה מְשַׁבְּרִים כָּל הַמְּנִיעוֹת וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הִפְלִיג רַבִּי עֲקִיבָא מְאֹד בִּשְׁבַח מַעֲלַת טָהֳרַת יִשְֹרָאֵל עַל-יְדֵי הַמִּקְוֶה הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּשְׁנָה סוֹף יוֹמָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְֹרָאֵל לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְכוּ'. וְאוֹמֵר, "מִקְוֵה יִשְֹרָאֵל ה' וְכוּ'", כִּי מַעֲלַת טְבִילַת מִקְוֶה עֲצוּמָה וּגְדוֹלָה מְאֹד אַשְׁרֵיהֶם יִשְֹרָאֵל שֶׁזּוֹכִין לָזֶה וְכַנַּ"ל: וְזֶה שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּסֵפֶר הָא"ב; שֶׁטּוֹב לֵישֵׁב בַּמִּקְוֶה תַּחַת הַמַּיִם, עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַנְשִׁים, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבַּטְּלִין דִּינִים, כִּי צְרִיכִין לְבַטֵּל עַצְמוֹ בְּרָצוֹן חָזָק, בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְקַבֵּל עַל-יְדֵי הַמִּקְוֶה רוּחַ חָדָשׁ דִּקְדֻשָּׁה וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי-זֶה מְבַטְּלִין דִּינִים, שֶׁהֵם הַמְּנִיעוֹת, כִּי עִקַּר כָּל הַמְּנִיעוֹת הֵם עַל-יְדֵי דִּינִים. וְעַל-כֵּן מְבַטְּלִין אוֹתָם עַל-יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה, בִּפְרָט כְּשֶׁשּׁוֹהֶה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רָצוֹן חָזָק בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְשַׁבְּרִין כָּל הַמְּנִיעוֹת וְזוֹכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל:

וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הֲנָפַת הָעֹמֶר הוּא מַפֶּלֶת הַחוֹלְקִים וְהַשֹּוֹנְאִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם בָּם". וְכֵן בִּימֵי הַסְּפִירָה מַכְנִיעִים הַמּוֹסְרִים שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר הָא"ב, כִּי עַל-יְדֵי עֹמֶר שְֹעוֹרִים וּסְפִירָה מַכְנִיעִין וּמְשַׁבְּרִים הַמְּנִיעוֹת וְעַל-יְדֵי-זֶה מִמֵּילָא נוֹפְלִים הַשּוֹֹנְאִים וְהַמּוֹסְרִים שֶׁהֵם הַמְּנִיעוֹת וְכַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עֹמֶר שְֹעוֹרִים אִיהוּ בְּדִיקוּ דְּאֵשֶׁת חַיִל, שֶׁהֵם כְּנֶסֶת יִשְֹרָאֵל, כִּי הַמְּנִיעוֹת הֵם עִקַּר הַבְּדִיקָה וְהַנִּסָּיוֹן וְהַצֵּרוּף שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל שֶׁבּוֹדְקִין וּמְנַסִּין וּמְצָרְפִין אוֹתוֹ עַל-יְדֵי-זֶה אִם יוּכַל לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב חָזָק בְּיוֹתֵר וְנוֹטֶה יוֹתֵר אֶל הָאֱמֶת מְנַסִּין וּמְצָרְפִין אוֹתוֹ בִּמְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וַחֲזָקוֹת בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "ה' צַדִּיק יִבְחָן", כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ, הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה כָּל מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁפִּשְׁתָּנוֹ יָפֶה הוּא מַקִּישׁ עָלָיו בְּיוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר בִּיאַת הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, שֶׁיַּעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן כְּנֶגֶד הַמְּנִיעוֹת וְכַנַּ"ל. וְעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת, תָּלוּי בָּזֶה. וְעַל-כֵּן קֹדֶם שָׁבוּעוֹת מוֹנִין אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִזְדַּכֵּךְ כָּל אֶחָד בִּבְחִינַת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם, 'שִׁבְעָתָיִם' הֵם בְּחִינַת מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה וְכַנַּ"ל: :

וְזֶהוּ (יִרְמִיָּה לא), "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךָ חָסֶד וְכוּ'", כִּי כָּל הַנְּבוּאָה שֶׁנִּבֵּא יִרְמִיָּה שָׁם נֶאֱמַר עַל סוֹף הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, שֶׁמְּנַחֵם שָׁם אֶת יִשְֹרָאֵל בְּנֶחָמוֹת גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת, שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁיָּרְדוּ כְּמוֹ שֶׁיָּרְדוּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יַעַזְבֵם ה', כַּמְבֹאָר שָׁם. וְעִקַּר הַנֶּחָמָה, שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה יִהְיֶה ה' יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר וְנֶעְלָם וְנִתְרַחֵק מְאֹד מְאֹד. אַף-עַל-פִּי-כֵן עַל-יְדֵי גֹּדֶל הָאַהֲבָה וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן הַטּוֹב שֶׁל יִשְֹרָאֵל יִזְכּוּ לְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת הַבָּאִים עַל-יְדֵי עֹצֶם הַהַסְתָּרוֹת, וְיַמְשִׁיכוּ הַחַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ מִמֶּרְחָק, הַיְנוּ מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מֵאִתָּנוּ וְזֶהוּ "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי", 'מֵרָחוֹק' דַּיְקָא וְכַנַּ"ל. "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ וְכוּ'", הַיְנוּ אַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְרָצוֹן, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא נִזְכֶּה לְקַבֵּל הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁיּוֹרֵד הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁיּוֹרֵד, חַס וְשָׁלוֹם, אִם הוּא חָזָק בִּרְצוֹנוֹ וְהִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת עַל-יְדֵי הַיְרִידָה דַּיְקָא לְמָקוֹם גָּבֹהַּ מְאֹד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי חַסְדֵי ה' לֹא תָמְנוּ וְכוּ'. וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי הָרָצוֹן וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עוֹלֶה לְמָקוֹם גָּבֹהַּ וְרָחוֹק יוֹתֵר וּמַמְשִׁיךְ חַיּוּת חֲדָשָׁה וְרוּחַ חָדָשׁ מִשָּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנִּמְשָׁךְ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן וְרָחוֹק מְאֹד וְכַנַּ"ל:

וְזֶהוּ בְּחִינַת גֹּדֶל הָרַעַשׁ וְהַקָּטֵגוֹרְיָא שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּכָל פַּעַם עַל הַמְקֹרָבִים לַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּבִפְרָט עַתָּה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁמַּעֲשֵֹה הַדּוֹר אֵינָם עוֹלִים יָפֶה וְאַף-עַל-פִּי-כֵן נִמְצָאִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁחֲפֵצִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְה' יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד וְרוֹצֶה לְקָרְבָם, אַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם כְּמוֹ שֶׁהֵם, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָם כִּי אִם מֵרָחוֹק מְאֹד בִּבְחִינַת מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, בִּבְחִינַת מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי, בְּחִינַת בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק וְכַנַּ"ל. וּלְשָׁם אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת וְרָצוֹן חָזָק מְאֹד, עַל-כֵּן שׁוֹלְחִים עֲלֵיהֶם מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת עַד הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, שֶׁבָּאִים עַל-יְדֵי תֹּקֶף רַעַשׁ הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה מְאֹד אֲשֶׁר רַבִּים קָמִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַד שֶׁקָּשֶׁה לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת, רַק צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת חָזָק מֵחָדָשׁ בְּכָל פַּעַם וְעַל-יְדֵי הָרָצוֹן זוֹכִים אֵיךְ שֶׁהוּא לַעֲבֹר עַל הַכֹּל וּלְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא לְהַמְשִׁיךְ רוּחַ חָדָשׁ דִּקְדֻשָּׁה מִמָּקוֹם רָחוֹק וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה גַּם הוּא לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כִּי הַמְּנִיעוֹת וְהַמַּחֲלוֹקוֹת מִשְׁתַּטְּחִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁבְּרָם כִּי אִם עַל-יְדֵי רָצוֹן חָזָק בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי בְּוַדַּאי צְרִיכִים מְסִירַת נֶפֶשׁ כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַחַיּוּת מִכְּבָר וְיִזְכֶּה לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי הָרָצוֹן חַיּוּת חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל, כִּי זֶה בְּחִינַת כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בְּכָל הַקַּפִּיטִיל מד, "כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וְכוּ' מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם, אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹקֵינוּ וְכוּ' הֲלֹא אֱלֹקִים יַחֲקֹר זֹאת כִּי הוּא יוֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב, כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם וְכוּ'", שֶׁכְּנֶגֶד הָאוֹיְבִים הַמְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים כָּל כָּךְ וְאֵינָם מִסְתַּפְּקִים בָּזֶה, וְגַם עוֹמְדִים עָלֵינוּ בְּכָל עֵת לְהִתְנַקֵּם, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִנָּם עַל לֹא דָּבָר וְאָנוּ אֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי הוּא יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת לֵב, שֶׁאָנוּ חֲפֵצִים רַק בְּהָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְהָאֱמֶת הוּא אֶחָד וְאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹתוֹ לְעוֹלָם, וְרָצוֹן הֶחָזָק הָאֲמִתִּי שֶׁלָּנוּ הוּא עַד הַנֶּפֶשׁ, בִּבְחִינַת כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם וְכוּ', הַיְנוּ רָצוֹן בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ וְכוּ'", הַיְנוּ בְּחִינַת וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה הַנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה, "קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וְכוּ'". כִּי בְּוַדַּאי יַעַזְרֵנוּ ה' יִתְבָּרַךְ וְיִפְדֵּנוּ מֵהֶם לְמַעַן חַסְדּוֹ הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן הָאֲמִתִּי שֶׁל הַכְּשֵׁרִים הַחֲפֵצִים בְּהָאֱמֶת, כִּי חֶסֶד הוּא בְּחִינַת אַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת, בְּחִינַת אַהֲבַת חֶסֶד וְכַנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י אִיּוֹב כח) עַל פָּסוּק, "תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא וְיָם וְכוּ'"; שֶׁבִּשְׁעַת מַתָּן תּוֹרָה בָּא הַשָֹּטָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ, הֵיכָן תּוֹרָה? אָמַר לוֹ, אֵצֶל בֶּן עַמְרָם. בָּא לוֹ אֵצֶל מֹשֶׁה, אָמַר לוֹ, הֵיכָן תּוֹרָה? אֵצֶל יָם. בָּא לוֹ אֵצֶל יָם, אָמַר לוֹ, הֵיכָן תּוֹרָה? לֹא בִּי הִיא לֵךְ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם, בָּא לוֹ אֵצֶל בֵֶּן עַמְרָם, אָמַר לוֹ, הֵיכָן תּוֹרָה? אֵצֶל תְּהוֹם. בָּא לוֹ אֵצֶל תְּהוֹם, אָמַר לוֹ, הֵיכָן תּוֹרָה? אָמַר לוֹ, אֵין עִמָּדִי לֵךְ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם. בָּא לוֹ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם, אָמַר לוֹ, הֵיכָן תּוֹרָה? אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְזֶהוּ שָׁאָמַר (אִיוֹב כח, יד), "תְּהוֹם לֹא בִי הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי, לֹא יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ וְכוּ', אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, הַמְאַבְּדִין וּמְמִיתִין עַצְמָן עָלֶיהָ אָמְרוּ, בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ, שֶׁהַיָּגֵע בָּהּ, מִתְקַיֶּמֶת בּוֹ. וְהִנֵּה כָּל רוֹאֶה יִשְׁתּוֹמֵם עַל דִּבְרֵי הָאַגָּדָה הַזֹּאת, כִּי הִיא פְּלִיאָה מְאֹד מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, כִּי מִתְּחִלָּתָהּ יִקְשֶׁה, מַה לוֹ, לַשָֹּטָן, לִשְׁאֹל אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַתּוֹרָה? וְכִי אוֹהֵב תּוֹרָה הוּא?! הֲלֹא שׂוֹנֵא אֶת הַמְקַיְּמִים הַתּוֹרָה וּמִתְגָּרֶה בָּהֶם מְאֹד! וְגַם לָמָּה הָיָה צָרִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲשִׁיבוֹ לְמִי מָסַר גִּנְזֵי אוֹצְרוֹתָיו, הַלְיוֹעֵץ מֶלֶךְ נְתָנוּהוּ?! וּבְיוֹתֵר תָּמוּהַּ מְאֹד הַפְלֵא וָפֶלֶא, מָה רָאָה מֹשֶׁה לְהַטְעוֹתוֹ וְלוֹמַר שֶׁהִיא אֵצֶל הַיָּם וְאַחַר כָּךְ שֶׁהִיא אֵצֶל הַתְּהוֹם, וְאֵיךְ הוֹצִיא "שֶׁקֶר" מִפִּיו, חָלִילָה, וְגַם כִּי לֹא יָדַע שֶׁאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר אֵלָיו?! וְגַם אַחַר כָּךְ אֵיךְ אָמַר שֶׁהִיא אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲלֹא בֶּאֱמֶת כְּבָר מְסָרָהּ ה' יִתְבָּרַךְ אֵלָיו?! אַךְ בֶּאֱמֶת הַכֹּל נַיְחָא, וְעִקַּר הַכְּלָל הִיא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וּלְהָבִין דַּרְכֵי הַתּוֹרָה עַל מְכוֹנָם, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּכְלָל וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם, כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה כָּל אֶחָד לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי תַּאֲמִין, מָצָאתִי וְלֹא יָגַעְתִּי אַל תַּאֲמִין וְכוּ'. וְהִנֵּה הַשָֹּטָן שֶׁנָּתַן לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ כֹּחַ לְהִתְגָּרוֹת כְּנֶגֶד הָרוֹצֶה לְקַבֵּל וּלְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה תָּלוּי בָּזֶה עַל-יְדֵי שֶׁיֵּשׁ שָֹטָן הַמּוֹנֵעַ וּמֵסִית אוֹתוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה, כִּי בְּלֹא הַבְּחִירָה אֵין מָקוֹם לַתּוֹרָה, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה לֹא מָסַר אֶת הַתּוֹרָה לַמַּלְאָכִים כִּי אִם לִבְנֵי אָדָם מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּחִירָה. וְעִקַּר הַבְּחִירָה עַל-יְדֵי הַשָֹּטָן הַמֵּסִית וְהַמּוֹנֵעַ, וְעַל-כֵּן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְקַטְרֵג תָּמִיד כַּיָּדוּעַ בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה לוֹ כֹּחַ לָבוֹא לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ וּלְשָׁאֳלוֹ הֵיכָן תּוֹרָה, כִּי הֵבִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עוֹסֵק לִתְּנָהּ לְיִשְֹרָאֵל, וְרָצָה לְקַטְרֵג עַל זֶה, כִּי עֲדַיִן אֵינָם כְּדַאי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, כִּי בֶּאֱמֶת נִתְּנָה הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַזְּמַן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק, "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר". וְעַל-כֵּן, בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ כֹּחַ לִשְׁאֹל אֶת ה' יִתְבָּרַךְ עַל זֶה, כִּי הוּא מְמֻנֶּה עַל זֶה לִשְׁאֹל וּלְקַטְרֵג, הֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, כְּבָר הוּא אֵצֶל בֶּן עַמְרָם, וְאִם יֵשׁ לְךָ לִטְעֹן עִמּוֹ וּלְהִתְגָּרוֹת בּוֹ לָמָּה קִבֵּל, לֵךְ אֵלָיו. הָלַךְ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם, וְשָׁאַל אוֹתוֹ, הֵיכָן תּוֹרָה, כְּאוֹמֵר, הֵיכָן הַתּוֹרָה שֶׁקִּבַּלְתָּ לְמָסְרָהּ לְיִשְֹרָאֵל? הֲלֹא אֵינוֹ עַל-פִּי הַדִּין, כִּי עֲדַיִן אֵינָם רְאוּיִים לִמְסֹר לָהֶם הַתּוֹרָה?! וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ הֵבִין תֹּכֶן דְּבָרָיו עַד הֵיכָן מַגִּיעִים וְהֵבִין שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לַהֲשִׁיבוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ לוֹ כַּמָּה טְעָנוֹת וְקִטְרוּגִים, שֶׁיִּשְֹרָאֵל עֲדַיִן אֵינָם כַּדָּאִים לְקַבְּלָה, הֵשִׁיב לוֹ מֹשֶׁה בְּחָכְמָה, אֵצֶל יָם, וְכַוָּנָתוֹ; כִּי עֲדַיִן לֹא מְסַרְתִּיהָ בִּשְׁלֵמוּת לְיִשְֹרָאֵל, רַק הַתּוֹרָה הִיא אֵצֶל הַיָָּם, הַיְנוּ שֶׁאֵין לְךָ עֲדַיִן לְקַטְרֵג עַל יִשְֹרָאֵל עַל קַבָּלָתָהּ, כִּי הַתּוֹרָה עֲדַיִן אֵצֶל הַיָָּם, הַיְנוּ שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּשִֹּיג אֶת הַתּוֹרָה וִיקַיְּמָה כָּרָאוּי כִּי אִם כְּשֶׁהוּא מְרֻצֶּה לִסְבֹּל יְגִיעוֹת עֲצוּמוֹת וְלִמְסֹר נַפְשׁוֹ לֵירֵד לְתוֹךְ עִמְקֵי יָם, רַק הוּא זוֹכֶה לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הַתּוֹרָה עֲמֻקָּה מִנִּי יָם וְאֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה לְקַבְּלָהּ כָּרָאוּי כִּי אִם אוֹתָן שֶׁהֵם בִּבְחִינַת יוֹרְדֵי הַיָּם וְכוּ', כִּי רַק הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵֹי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו וְכוּ'. וְעַל-כֵּן אֵין לְךָ לְקַטְרֵג עַל קַבָּלָתָהּ, כִּי עֲדַיִן לָאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה אֵלֶיהָ, כִּי אִם כְּשֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ לֵירֵד לְתוֹךְ הַיָּם בִּשְׁבִילָהּ. וּמִי שֶׁהוּא בַּבְּחִינָה הַזֹּאת, בְּוַדַּאי מַגִּיעַ לוֹ לְקַבְּלָהּ. וְעַל-כֵּן רָץ הַשָֹּטָן תֵּכֶף אֵצֶל הַיָּם, וְשָׁאַל לוֹ הֵיכָן תּוֹרָה, כִּי טָעָה וְסָבַר שֶׁהַדָּבָר כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁהַתּוֹרָה בְּתוֹךְ הַיָּם וּצְרִיכִין לֵירֵד לְתוֹךְ הַיָּם לְקַבְּלָהּ מִשָּׁם. וְעַל-כֵּן שָׁאַל אֶת הַיָּם, הֵיכָן תּוֹרָה, כִּי אִם הִיא בֶּאֱמֶת בְּתוֹךְ הַיָּם, יַעֲמֹד הוּא אֵצֶל הַיָּם לְקַטְרֵג וְלִמְנֹעַ כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לֵירֵד לְתוֹךְ הַיָּם לְקַבְּלָהּ מִשָּׁם, כִּי זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד לְמֵסִית וּלְמוֹנֵעַ וְלִמְעַכֵּב בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצֵאת הַתּוֹרָה שָׁם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה כַּנַּ"ל. וְהֵשִׁיב לוֹ הַיָּם, הָאֱמֶת לֹא בִּי הִיא, כִּי בֶּאֱמֶת אֵינָהּ בְּתוֹךְ הַיָּם. מִיָּד, חָזַר הַשָֹּטָן לְמֹשֶׁה וְשָׁאַל לוֹ עוֹד הַפַּעַם, הֵיכָן תּוֹרָה? מֵאַחַר שֶׁהַיָּם אוֹמֵר, לֹא בִּי הִיא. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, אֵצֶל הַתְּהוֹם, הַיְנוּ שֶׁרָצָה לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ מִקִּטְרוּג שֶׁל הַשָֹּטָן, וְהֵשִׁיב לוֹ, מַה לְּךָ לְהִתְגָּרוֹת בָּזֶה, שֶׁהַיָּם אָמַר, לֹא בִּי הִיא, הָאֱמֶת הִיא, כֵּן! שֶׁגַּם מִי שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ בִּבְחִינַת יְרִידָה לְתוֹךְ הַיָּם גַּם כֵּן אֵינוֹ זוֹכֶה לִתְבוּנַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם כְּשֶׁיּוֹרֵד לְתוֹךְ הַתְּהוֹם, כִּי יֵשׁ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיגָם כִּי אִם מִי שֶׁיָּכוֹל לֵירֵד לְתוֹךְ הַתְּהוֹם מַמָּשׁ. מִיָּד, רָץ אֵצֶל הַתְּהוֹם, וְשָׁאַל אוֹתוֹ, הֵיכָן תּוֹרָה? כְּדֵי לְקַטְרֵג נֶגֶד יוֹרְדֵי תְּהוֹמוֹת בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה. הֵשִׁיב לוֹ הַתְּהוֹם, לֹא בִּי הִיא! חָזַר לוֹ אֵצֶל מֹשֶׁה, אָמַר לוֹ, אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַיְנוּ שֶׁמֹּשֶׁה גִּלָּה לְהַשָֹּטָן פְּנִימִיּוּת דַּעְתּוֹ מַה שֶּׁאָמַר תְּחִלָּה; שֶׁהַתּוֹרָה אֵצֶל הַיָּם וְהַתְּהוֹם, שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ כְּמוֹ שֶׁטָּעָה הַשָֹּטָן וְסָבַר שֶׁכַּוָּנַת מֹשֶׁה כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁהַתּוֹרָה בְּתוֹךְ הַיָּם וּבְתוֹךְ הַתְּהוֹם, כִּי לֹא זֶהוּ כַּוָּנָתוֹ, כִּי עִקַּר כַּוָּנָתוֹ; שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁקִּבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, עֲדַיִן גַּם עַתָּה הַתּוֹרָה אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי אֵין מִי שֶׁיֵּדַע פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה וּדְרָכֶיהָ וְאֵיךְ לְהַכְנִיס קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם כִּי אִם ה' יִתְבָּרַךְ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "אֱלֹקִים הֵבִין דַּרְכָּהּ". רַק מַה שֶּׁאָמַר שֶׁהַתּוֹרָה אֵצֶל הַיָּם וְהַתְּהוֹם, כַּוָּנָתוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת בְּכָל עֵת, כִּי אִם מִי שֶׁסּוֹבֵל יְגִיעוֹת עֲצוּמוֹת וּמְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת כְּמוֹ יוֹרְדֵי הַיָּם וְיוֹרֵד לְתוֹךְ הַתְּהוֹם מַמָּשׁ. וְעַל-כֵּן אֵין לְךָ לְקַטְרֵג עַל זֶה, כִּי מִי שֶׁשָּׁבַר מְנִיעוֹת כָּאֵלֶּה, בְּוַדַּאי מַגִּיעַ לוֹ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ "לֹא יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ וְכוּ'", כִּי אֵין יְכוֹלִין לִקְנוֹתָהּ בְּדָמִים רַבִּים וְכוּ', "רַק אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ", הַיְנוּ שֶׁהַמְאַבְּדִין וּמְמִיתִין עַצְמָן עָלֶיהָ אָמְרוּ, "בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ", שֶׁהַיָּגֵעַ בָּהּ מִתְקַיֶּמֶת בּוֹ, הַיְנוּ שֶׁעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְקִיּוּמָהּ הִיא בְּמִי שֶׁמֵּמִית וּמְאַבֵּד עַצְמוֹ עָלֶיהָ לִסְבֹּל יְגִיעוֹת עֲצוּמוֹת וּלְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק. וְזֶה הָיָה כַּוָּנָתוֹ בַּמֶּה שֶׁאָמַר שֶׁהִיא אֵצֶל הַיָּם וְהַתְּהוֹם, כִּי אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיֵּרֵד הָאָדָם לְתוֹךְ הַיָּם וְהַתְּהוֹם מַמָּשׁ, לְהוֹצִיא אוֹתָהּ מִשָּׁם, רַק הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק שֶׁיִּהְיֶה מְרֻצֶּה בֶּאֱמֶת לִסְבֹּל מְסִירַת נֶפֶשׁ, אֲפִלּוּ לֵירֵד לְתוֹךְ הַיָּם וְהַתְּהוֹם מַמָּשׁ בִּשְׁבִילָהּ, אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁהוּא מְרֻצֶּה לְכָךְ בְּרָצוֹן חָזָק בֶּאֱמֶת עוֹזֵר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ לְקַבְּלָהּ מִיָּד, כִּי עַל-יְדֵי הָרָצוֹן מְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְזוֹכֶה לְקַבְּלָהּ כָּרָאוּי כַּנַּ"ל: וְזֶהוּ "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמֹר וְכוּ'". וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁאִם הָיְתָה בַּשָּׁמַיִם, הָיִיתָ צָרִיךְ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ וְאִם הָיְתָה מֵעֵבֶר לַיָּם, הָיִיתָ צָרִיךְ לַעֲבֹר אַחֲרֶיהָ, אַךְ בֶּאֱמֶת קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁהָעִקָּר תָּלוּי בָּרָצוֹן שֶׁבַּלֵּב וּבְפִיו, כִּי צְרִיכִין לְדַבֵּר הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין בְּפִיו כְּדֵי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְתֵכֶף שֶׁהוּא מְרֻצֶּה עַל הַכֹּל בֶּאֱמֶת, אֲפִלּוּ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם וְלֵירֵד לְתוֹךְ הַיָם בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה, תֵּכֶף הוּא זוֹכֶה אֵלֶיהָ, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ לְהָאָדָם מְנִיעוֹת שֶׁלֹּא יוּכַל לְשָׁבְרָם אִם יִרְצֶה, וְהָעִקָּר הוּא עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁכָּל דִּבְרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְהַשָֹּטָן אֱמֶת וָצֶדֶק מַה שֶּׁהֵשִׁיב לוֹ תְּחִלָּה שֶׁהִיא אֵצֶל הַיָּם וְהַתְּהוֹם, וּמַה שֶּׁאָמַר לוֹ בַּסּוֹף שֶׁהִיא אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי הַכֹּל אֱמֶת, שֶׁעֲדַיִן עִקָּרָהּ אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ וְאִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיכָהּ כָּרָאוּי בְּכָל אָדָם וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר, כִּי אִם עַל-יְדֵי רָצוֹן חָזָק בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה לֵירֵד לְתוֹךְ הַיָּם וְהַתְּהוֹם כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי הָרָצוֹן יִזְכֶּה לְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת הַמִּשְׁתַּטְּחִין לְפָנָיו כְּיָם וּתְהוֹם מַמָּשׁ, וְיִזְכֶּה לַעֲבֹר עַל הַכֹּל בְּשָׁלוֹם וְכַנַּ"ל. וְגַם דָּחָה בָּזֶה אֶת הַשָֹּטָן שֶׁאֵין לוֹ לְקַטְרֵג עוֹד עַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי עֲדַיִן הִיא אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּצְרִיכִין יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין אֵלֶיהָ כָּרָאוּי, וְעַל-כֵּן מַה לְּךָ לְקַטְרֵג, כִּי הֲלֹא אַתָּה עוֹשֶֹה אֶת שֶׁלְּךָ בִּשְׁלֵמוּת וְאַתָּה מַזְמִין לְכָל אֶחָד מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת מִכָּל הַצְּדָדִים וּבִפְרָט עַל-יְדֵי בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים שֶׁאַתָּה מִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לְהָסִית וְלִמְנֹעַ אֶת כָּל אֶחָד שֶׁאֵלּוּ הַמְּנִיעוֹת גְּדוֹלִים מֵהַכֹּל. וְאִם נִמְצָאִים אֵיזֶה אֲנָשִׁים שֶׁחָסִים עַל נַפְשָׁם וּמִסְתַּכְּלִים עַל הָאֱמֶת וּמְשַׁבְּרִים הַמְּנִיעוֹת עַל-יְדֵי תֹּקֶף חִשְׁקָם וּרְצוֹנָם, בְּוַדַּאי מַגִּיעַ לָהֶם לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כְּפִי הַמְּנִיעוֹת שֶׁמְּשַׁבְּרִים עַל-יְדֵי תֹּקֶף רְצוֹנָם וְכַנַּ"ל: וְזֶה שֶׁסִּיֵּם שָׁם בַּמַּעֲנֶה הַנַּ"ל, "אָז רָאָה וַיְּסַפְּרָהּ וְכוּ'". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, סָפַר אוֹתִיּוֹתֶיהָ כְּפוּלוֹת וּפְשׁוּטוֹת, רִאשׁוֹנָה וְאֶמְצָעִית וְאַחֲרוֹנִית אֱמֶת, הוּא חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי עִקַּר הוּא הָאֱמֶת, שֶׁמִּי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְאֵינוֹ חָפֵץ לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לֵידַע הֵיכָן הָאֱמֶת וּבְוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ רָצוֹן חָזָק בֶּאֱמֶת עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת כַּנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁנְּעוֹרִין בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת וְאוֹמְרִים הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף מִכָּל סֵפֶר, כִּי הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף שֶׁל כָּל סֵפֶר, זֶה בְּחִינַת הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל, כִּי הַתְחָלַת הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת כֹּחַ, כִּי עֲדַיִן כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה הֵם עֲדַיִן בְּכֹחַ, וְאַחַר שֶׁגּוֹמְרִין הַסֵּפֶר זֶה בְּחִינַת שֶׁכְּבָר יָצָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. לְמָשָׁל כְּשֶׁמַּתְחִילִין הַתְחָלַת הַתּוֹרָה בְּרֵאשִׁית בָּרָא וְכוּ' זֶה בְּחִינַת כֹּחַ, כִּי עֲדַיִן בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה בְּיוֹם רִֹאשׁוֹן הָיָה הַכֹּל בְּכֹחַ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, וְאַחַר כָּךְ יָצָא הַכֹּל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, עַד שֶׁנִּגְמְרָה הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. וְאַחַר כָּךְ יָצְאָה הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הָפֹּעַל מִדּוֹר לְדוֹר, מֵאָדָם לְשֵׁת וְכוּ', עַד שֶׁבָּא נֹחַ לָעוֹלָם, שֶׁהוּא הָיָה קִיּוּם הַבְּרִיאָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵנוּ וּמֵעִצְבוֹן יָדֵינוּ וְכוּ'". נִמְצָא כְּשֶׁמַּתְחִילִין, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים וְכוּ'". וּמְסַיְּמִין, "וְנֹחַ מָצָא חֵן וְכוּ'", זֶה בְּחִינַת יוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְכֵן בְּסֵדֶר נֹחַ שֶׁמַּתְחִיל מִנֹּחַ וּמְסַיֵּם בְּלֵדַת אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהוֹדִיעַ אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁאָז נֶחֶשְׁבָה כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁיָּצְאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּבְחִינַת בְּהִבָּרְאָם בְּאַבְרָהָם וְכַנַּ"ל. וְכֵן בְּכָל סֵדֶר וּבְכָל סֵפֶר, שֶׁכָּל הַמַּעֲשִֹיּוֹת וְהַדִּינִים וְהַמִּצְווֹת הַמְבֹאָרִים בְּכָל סֵפֶר וּבְכָל מַסֶּכֶת, כֻּלָּם הֵם בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר בִּבְחִינַת כֹּחַ, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּגְמָר הַסֵּפֶר זֶה בְּחִינַת שֶׁיָּצָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כְּגוֹן מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת שֶׁמַּתְחִיל, מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע וְכוּ' וַעֲדַיִן כָּל דִּינֵי הַבְּרָכוֹת אֵינָם מְבֹאָרִים וְהֵם עֲדַיִן בִּבְחִינַת כֹּחַ, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁגּוֹמְרִין מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת זֶה בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁכְּבָר נִתְבָּאֲרוּ עַל נָכוֹן וְיָצְאוּ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל דִּינֵי הַבְּרָכוֹת וְכֵן בְּכָל סֵפֶר וְסֵפֶר. וְעַל-כֵּן בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁאָז צְרִיכִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאָז עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַבְּרִיאָה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, כִּי הַכֹּל הָיָה תָּלוּי עַד שִׁשָּׁה בְּסִיוָן וְכוּ' כַּנַּ"ל. עַל-כֵּן עוֹסְקִים אָז לוֹמַר הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף מִכָּל סֵפֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל:

כִּי זֶה יָדוּעַ וּכְבָר מְבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה שֶׁעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, אַף-עַל-פִּי שֶׁכְּבָר נִתְּנָה בְּסִינַי. הָעִקָּר לְקַבֵּל הִתְגַּלּוּת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, וְהָעִקָּר שֶׁנִּזְכֶּה עַתָּה שֶׁיֻּמְשָׁךְ עָלֵינוּ הֶאָרַת פְּנֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיְּמָהּ, שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד לְהִתְעוֹרֵר וְלָקוּם מִשְּׁנָתוֹ לְפַקֵּחַ עַל עֲסָקָיו לַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה לָצֵאת מֵרַע לְטוֹב וּמִדַּרְגָא לְדַרְגָּא וְכוּ'. וְלָזֶה צְרִיכִין לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת רַבּוֹת, וְעִקָּר הוּא הָרָצוֹן כַּנַּ"ל, אֲבָל לֹא הָיָה כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן וְתוֹחֶלֶת וְתִקְוָה אֶל הַטּוֹב הָאֲמִתִּי, מֵאַחַר שֶׁכָּל אֶחָד רוֹאֶה עֹצֶם רִחוּקוֹ מֵהַטּוֹב וְזֶה כַּמָּה שֶׁהוּא נִכְסָף אֶל הַטּוֹב וַעֲדַיִן לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ וּמֵחֲמַת זֶה רַבִּים מִתְרַשְּׁלִים אֲפִלּוּ מֵהָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק הַטּוֹב, אֲבָל כְּשֶׁיִּזְכֹּר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ אֶת כָּל הַחֶסֶד וְהַטּוֹב שֶׁכְּבָר זָכִינוּ בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי כְּבָר זָכִינוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מִבְּרֵאשִׁית עַד לְעֵינֵי כָּל יִשְֹרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה הַקְּדוֹשִׁים וְכָל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁאַחֲרֵיהֶם, עַד שֶׁגַּם בְּדוֹרוֹתֵינוּ זָכִינוּ לְהִתְגַּלּוּת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה מֵהַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהָיָה לְפָנֵינוּ וּבְיָמֵינוּ, עַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְיַחֵל וּלְקַוּוֹת וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעָה בְּרָצוֹן חָזָק, שֶׁגַּם עַד זִקְנָה וְשֵֹיבָה אַל יִטְּשֵׁנוּ עַד שֶׁנִּזְכֶּה עַל-יְדֵי הָרָצוֹן הֶחָזָק לְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְלָבוֹא לְתַכְלִית אֲמִתִּי לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ הָאִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי לָבוֹא בְּזֶה הָעוֹלָם הַמַּעֲשֶֹה. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף מִכָּל סֵפֶר מֵעִקְּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁהֵם תַּנַ"ךְ וְשִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָיוֹת שֶׁבָּהֶם כָּלוּל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּיָּדוּעַ, כְּדֵי לְהַזְכִּיר לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַחֶסֶד וְהַטּוֹבָה שֶׁכְּבָר עָשָֹה עִמָּנוּ, שֶׁכְּבָר זָכִינוּ שֶׁיֵּצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל תּוֹרָה קְדוֹשָׁה וּמְתוּקָה כָּזֹאת, וְעַל-יְדֵי-זֶה אָנוּ מְקַוִּים וּמְצַפִּים גַּם עַתָּה בְּרָצוֹן חָזָק וְכִסּוּפִים עֲצוּמִים שֶׁנִּזְכֶּה בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, בְּיוֹם הַשָּׁבוּעוֹת הַקָּדוֹשׁ זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ, לְקַבֵּל מֵחָדָשׁ אֶת כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיְּמָהּ מֵעַתָּה וְלַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְכַנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד, "יָקוּם אֱלֹקִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְכוּ'", שֶׁמְּבַקֵּשׁ עַל מַפֶּלֶת הָאוֹיְבִים וְהַשֹּוֹנְאִים שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים, וּמִתְפַּלֵּל שָׁם הַרְבֵּה עַל זֶה וּבְתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ מַזְכִּיר חַסְדֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁזִּכָּה אוֹתָנוּ בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם כָּל הַמִּזְמוֹר מִזֶּה, "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי וְכוּ'", וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם, "עוּזָּה אֱלֹקִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ", פָּעַלְתָּ דַּיְקָא, שֶׁכְּבָר הוֹצֵאתָ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַבְּרִיאָה עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, כֵּן גַּם עַתָּה תְּרַחֵם עָלֵינוּ וְתִתֵּן לָנוּ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַשֹּוֹנְאִים בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וּבְרָצוֹן חָזָק עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הַשֹּוֹנְאִים, שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים וְכַנַּ"ל: וְזֶה שֶׁהִזְכִּיר תְּחִלָּה גֹּדֶל זְכוּת יִשְֹרָאֵל וְעֹצֶם מְסִירַת נַפְשָׁם עַל הַיָּם שֶׁהֶאֱמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ וְקָפְצוּ לְתוֹךְ הַיָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם; "שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָֹרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם; שֶׁבִּנְיָמִין יָרַד תְּחִלָּה לְתוֹךְ הַיָּם וְשָֹרֵי יְהוּדָה הִתְקַנְּאוּ בָּהֶם, וְעַל-יְדֵי-זֶה זָכוּ לִמְלוּכָה. וְזֶהוּ "צִוָּה אֱלֹקֶיךָ עֻזֶּךָ", הַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי גֹּדֶל רְצוֹנָם הֶחָזָק בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ כָּזֶה, זָכוּ לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁנִּבְקַע הַיָּם לִפְנֵיהֶם וְהִשִֹּיגוּ מַה שֶּׁהִשִֹּיגוּ אָז, עַד שֶׁזָּכוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְנִתְחַזְּקוּ בְּעֹז וְתַעֲצוּמוֹת כָּזֶה בְּחִינַת ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, שֶׁזֶּהוּ פֵּרוּשׁ צִוָּה אֱלֹקֶיךָ עֻזֶּךָ כַּמּוּבָן בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם. עַל-כֵּן אָנוּ מְבַקְּשִׁים, שֶׁעַתָּה גַּם עַתָּה תְּרַחֵם עָלֵינוּ וְתִתֵּן לָנוּ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן חָזָק, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְשַׁבֵּר כָּל הַשֹּוֹנְאִים שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים הַמִּשְׁתַּטְּחִים כְּמוֹ מֵימֵי הַיָּם מַמָּשׁ. וְזֶהוּ 'עוּזָּה אֱלֹקִים זוּ פָּעַלְתָּ לָנוּ' וְכַנַּ"ל:

וְזֶהוּ (תְּהִלִּים מד), "אֱלֹקִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ וְכוּ' פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם וְכוּ' אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִים הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם וְכוּ'", הַיְנוּ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר עָזַרְתָּ לָנוּ לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁהֵם הַגּוֹיִים אֲשֶׁר הוֹרַשְׁתָּ מִפְּנֵיהֶם וְכוּ', עַד אֲשֶׁר פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִּימֵיהֶם וְכוּ', שֶׁגִּלִּיתָ לָנוּ נִפְלְאוֹת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה כָּאֵלֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכַנַּ"ל, עַל-כֵּן אָנוּ מְבַקְּשִׁים גַּם עַתָּה, "צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב", שֶׁגַּם עַתָּה יְצַוֶּה יְשׁוּעָתוֹ בִּזְכוּת יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁאָנוּ כֻּלָּנוּ הֵם בְּנֵי יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת שֶׁאָנוּ מִזַּרְעוֹ שֶׁהוּא כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת, עַל-כֵּן תְּרַחֵם עָלֵינוּ לְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וּלְגַלּוֹת הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, כִּי עִקַּר הִתְחַזְּקוּת הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְשַׁבְּרִים כָּל הַמְּנִיעוֹת הוּא עַל-יְדֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ וְכוּ"' וְכֵן הוֹלֵךְ שָׁם כָּל הַמִּזְמוֹר שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל מַפֶּלֶת הַשֹּוֹנְאִים שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים, כִּי גַּם עַתָּה רְצוֹנֵינוּ חָזָק מְאֹד אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "שָׁם לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ, כִּי דִּכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וְכוּ'", אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹקֵינוּ וְכוּ' הֲלֹא אֱלֹקִים יַחֲקֹר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב, כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם וְכוּ'". זֶהוּ בְּחִינַת רָצוֹן בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ שֶׁל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל הַכְּשֵׁרִים שֶׁסּוֹבְלִים מַה שֶּׁסּוֹבְלִים בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת. וְעַל-כֵּן מִתְפַּלֵּל, "עוּרָה לָמָּה תִישָׁן ה', הָקִיצָה וְכוּ' קוּמָה עֶזְרָתָה לָנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ", שֶׁגַּם עַתָּה יַעֲזֹר לָנוּ לְמַעַן חַסְדּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבַת חֶסֶד, בְּחִינַת הִשְׁתּוֹקְקוּת וְרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁנָּטַע בְּלִבֵּנוּ בְּחַסְדּוֹ וְעַל-יְדֵי-זֶה נִזְכֶּה שֶׁיַּעַזְרֵנוּ וְיִפְדֵנוּ מִכָּל הַשֹּוֹנְאִים וְכוּ' וְכַנַּ"ל:

וְזֶהוּ שֶׁהִתְפַּלֵּל (תְּהִלִּים לא, יט), "תֵּאָלַמְנָה שִֹפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז", שֶׁהִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּאָלֵם וְיִסָּכֵר וְיִסָּתֵם פִּיהֶם שֶׁל הַחוֹלְקִים הַמְדַבְּרִים שְׁקָרִים וּכְזָבִים עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּגַאֲוָה כָּזֹאת בְּבִזְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ, 'תֵּאָלַמְנָה', יִתְפָּרְכוּן יִשְׁתַּתְּקוּן וְכוּ'. וְזֶהוּ, "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ וְכוּ'". הַיְנוּ, שֶׁאָנוּ צוֹעֲקִין לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּאָלֵם וְיִסָּתֵם פִּיהֶם שֶׁל הַמִּתְנַגְּדִים עַל הָאֱמֶת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמְּנִיעוֹת, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לִנֹּק מִתּוֹרָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ. וְאִם יִרְצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַחֲלִישׁ דַּעְתֵּנוּ, חַס וְשָׁלוֹם, לוֹמַר, הֲלֹא אֵין אָנוּ כְּדַאי לְהַשִֹּיג רֹב טוֹב צָפוּן וְגָנוּז כָּזֶה. וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא מֵקִים עָלֵינוּ שׂוֹנְאִים וּמְנִיעוֹת כָּאֵלֶּה. עַל זֶה אָנוּ פּוֹרְשִֹין כַּפֵּינוּ לְפָנָיו כְּבֵן לִפְנֵי אָבִיו, הֲלֹא כְּבָר פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם, שֶׁכְּבָר הוֹצֵאתָ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הִתְגַּלּוּת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה לְהַחוֹסִים בָּךְ, שֶׁהֵם הַחוֹסִים בַּה' יִתְבָּרַךְ וּמְקַוִּים לִישוּעָתוֹ תָּמִיד בְּרָצוֹן חָזָק. וְזֶהוּ "נֶגֶד בְּנֵי אָדָם". כִּי הֲלֹא הִתְגַּלּוּת נִפְלְאוֹת הַתּוֹרָה הוּא נֶגֶד בְּנֵי אָדָם וְהַכֹּל יְכוֹלִין לִטְעֹם וְלִרְאוֹת נִפְלְאוֹת עַמְקוּתֶיהָ וַאֲמִתָּתָהּ אִם יַחֲפֹץ בֶּאֱמֶת. וּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר פָּעַלְתָּ לָנוּ כָּל כָּךְ, עַל-כֵּן גַּם עַתָּה אָנוּ מְבַקְּשִׁים, "תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ וְכוּ'", כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לִזְכּוֹת לְרֹב טוֹב הַצָּפוּן בְּהַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מָה רַב טוּבְךָ וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם שָׁם, "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'", 'הַמְיַחֲלִים' דַּיְקָא שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן, שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁזֶּה יָמִים רַבִּים שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה אֶל הַטּוֹב, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מְיַחֵל וּמְקַוֶּה וּמְצַפֶּה לַה' יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן חָזָק עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם, וְזֶהוּ "כָּל הַמְיַחֲלִים", 'כָּל' דַּיְקָא יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְאַמֵּץ לְיַחֵל וּלְקַוּוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ בְּלִי לְרַפּוֹת וּלְרַשֵּׁל אֶת הָרָצוֹן הַטּוֹב לְעוֹלָם וּבְוַדַּאי נִפְעֹל עַל-יְדֵי-זֶה הַרְבֵּה טוֹבוֹת אֲמִתִּיּוֹת וְנִצְחִיּוֹת כַּאֲשֶׁר כְּבָר פָּעַלְנוּ הַרְבֵּה בְּחַסְדּוֹ, שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יְכוֹלִים לִרְאוֹתָם בְּחִינַת פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

וְעַל-כֵּן נְעוֹרִין בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת, כִּי חֹשֶׁךְ קוֹדֵם לָאוֹר בְּסֵדֶר הַבְּרִיאָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר, "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר וְכוּ'", כִּי כָּל יוֹם וָיוֹם הוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה, בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כְּפִי הַבְּרִיאָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְכַנַּ"ל, אֲבָל קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, בַּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה מְנִיעוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַחֹשֶׁךְ שֶׁקּוֹדֵם לָאוֹר בְּכָל יוֹם. כִּי חֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת מְנִיעוֹת, בְּחִינַת וְלֹא חָשַֹכְתָּ (כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּמָקוֹם אַחֵר). נִמְצָא, שֶׁלַּיְלָה וְחֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת מְנִיעוֹת. וְאָז צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק וְרָצוֹן חָזָק דִּקְדֻשָּׁה, לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת עִקַּר הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן לַה' יִתְבָּרַךְ הוּא בַּלַּיְלָה, בִּבְחִינַת אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִֹיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי. וְזֶה בְּחִינַת זָכַרְתִּי בַּלַּיְלָה שִׁמְךָ ה', וְזֶה בְּחִינַת עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וְכוּ'. וְעַל-יְדֵי עֹצֶם הָרָצוֹן שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּחֶשְׁכַת לַיְלָה זוֹכֶה לְאוֹר יוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַשֵּׁנָה שֶׁל לַיְלָה, כִּי הַמְּנִיעוֹת מִתְגַּבְּרִין בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר, וּכְשֶׁרוֹאֶה הַבַּעַל דָּבָר שֶׁהָאָדָם שָׁבַר כְּבָר כַּמָּה מְנִיעוֹת וְהוּא סָמוּךְ מְאֹד אֶל הַקְּדֻשָּׁה, הוּא מִתְפַּשֵּׁט וּמִשְׁתַּטֵּחַ כְּנֶגְדּוֹ בִּמְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת וְקָשׁוֹת כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לְשַׁבְּרָם. וְעִקַּר הָעֵצָה לָזֶה הוּא הָרָצוֹן הֶחָזָק בְּיוֹתֵר, שֶׁאַף-עַל-פִּי-כֵן יִתְחַזֵּק בְּרָצוֹן חָזָק לְעוֹלָם וְכַנַּ"ל, אֲבָל עַל-פִּי רֹב הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר וּמִשְׁתַּטֵּחַ כְּנֶגְדּוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁצְּרִיכִין לִבְחִינַת שֵׁנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל גָּמוּר בְּעֵת חֶשְׁכַת לַיְלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הִשְׁתַּטְּחוּת הַמְּנִיעוֹת מְאֹד, אֲבָל חָלִילָה, שֶׁיִּשְׁתַּקַּע בְּשֵׁנָה וּצְרִיכִין לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ, שֶׁיִּתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת חָזָק כָּל כָּךְ בִּבְחִינַת בִּטּוּל לְגַמְרֵי עַד שֶׁיִּזְכֶּה בְּתוֹךְ כָּךְ לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וּלְחַזֵּק יָדוֹ בַּה' לִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מֵהַתִּקְוָה הַטּוֹבָה. וְזֶהוּ ה' מָה רַבּוּ צָרַי רַבִּים קָמִים עָלָי, שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים וְהַשֹּוֹנְאִים עַד אֲשֶׁר; רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ וְכוּ', שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁחַס וְשָׁלוֹם, אֵין לְקַוּוֹת לַיְשׁוּעָה עוֹד, אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ וּמַאֲמִין כִּי אַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עֲדַיִן קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי וְכוּ', וְעַל-יְדֵי-זֶה אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי וְכוּ', כִּי הַמְּנִיעוֹת וְהַשּוֹֹנְאִים הִשְׁתַּטְּחוּ כְּנֶגְדִּי כָּל כָּךְ עַד אֲשֶׁר אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, שֶׁהֻכְרַחְתִּי לִבְחִינַת שֵׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל, וְעַל-יְדֵי הַתִּקְוָה עֲדַיִן כִּי אַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי, עַל-יְדֵי-זֶה הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם וְכוּ', כִּי ה' יוֹשִׁיעֵנִי בְּוַדַּאי כַּאֲשֶׁר עֲזָרוּנִי רַחֲמָיו עַד הֵנָּה וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אַחַר שֶׁסָּפַרְנוּ יְמֵי הַסְּפִירָה לָעֹמֶר, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הִמְתַּקְּנוּ בְּחִינַת עֹמֶר שְֹעוֹרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶעְדֵּר הַדַּעַת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמְּנִיעוֹת כַּנַּ"ל, וְזָכִינוּ לְהַגְבִּיר הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה וְזֶהוּ בְּחִינַת גֹּדֶל הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל כָּל יִשְֹרָאֵל הַכְּשֵׁרִים בִּשְׁעַת הַסְּפִירָה, כַּנִּרְאֶה בַּחוּשׁ גֹּדֶל הַהִתְעוֹרְרוּת בִּתְשׁוּקָה נִפְלָאָה בְּעֵת שֶׁיִּשְֹרָאֵל מְקַיְּמִין מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר, כִּי הָעִקַּר מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר הוּא לְהַגְבִּיר הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, לְהַמְתִּיק הַדִּינִים עַל-יְדֵי-זֶה וּלְבַטֵּל וּלְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נְעוֹרִין בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת כָּל הַלַּיְלָה וּמְנַדְּדִין שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶם וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, כִּי כְּבָר בִּטַּלְנוּ בְּחִינַת חֶשְׁכַת לַיְלָה, שֶׁמִּשָּׁם הַשֵּׁנָה שֶׁבָּאָה עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַמְּנִיעוֹת בְּיוֹתֵר, כִּי כְּבָר זָכִינוּ לְבַטֵּל הַמְּנִיעוֹת עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן שֶׁזָּכִינוּ לְהַגְבִּיר הָרָצוֹן עַל הַמְּנִיעוֹת, עַל-יְדֵי מִצְוַת סְפִירָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין צְרִיכִין עַתָּה לְשֵנָה, רַק לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, לְהַתְחִיל כָּל סֵפֶר וּלְסַיְּמוֹ, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכַנַּ"ל:

וְזֶהוּ בְּחִינַת בְּרִית מִילָה, וּבְכָל בְּרִית נִמְצָא אֵלִיָּהוּ, כִּי 'אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית', (בְּנוּסַּח בִּרְכַּת בְּרִית הַמִּילָה) כִּי אֵלִיָּהוּ מַמְשִׁיךְ דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ הַמְבֹאָר לְעֵיל, שֶׁהוּא בְּחִינַת וַיְהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלַי, שֶׁזֶּה הַמִּקְרָא נֶאֱמַר בְּעִנְיַן אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע קֹדֶם שֶׁעָלָה אֵלִיָּהוּ וְנִסְתַּלֵּק לַשָּׁמַיִם, כִּי אֵלִיָּהוּ הוּא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, שֶׁכָּל עֲבוֹדַת הַכֹּהֵן לְהַמְתִּיק הַחֲרוֹן אַף, וּלְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁתִּהְיֶה עַל-יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ הִיא תְּלוּיָה בְּאֵלִיָּהוּ שֶׁיָּבוֹא וִיבַשֵֹּר הַגְּאֻלָּה. וּבְכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים עַל בִּיאַת מְשִׁיחֵנוּ, אָנוּ מְבַקְּשִׁים עַל בִּיאַת אֵלִיָּהוּ תְּחִלָּה. כִּי עִקַּר בִּיאַת מָשִׁיחַ תִּהְיֶה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אֵלִיָּהוּ שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ, כִּי כְּשֶׁיִּגְמֹר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת, אָז יָבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, כִּי עִקַּר בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל נִמְשָׁךְ מֵרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵלִיָּהוּ מְמֻנֶּה עַל מִצְוַת מִילָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי מִצְוַת מִילָה וּפְרִיעָה לַחֲתֹךְ וּלְבַטֵּל קְלִפַּת הָעָרְלָה וְהַפְּרִיעָה מֵהַבְּרִית קֹדֶשׁ, זֶה בְּחִינַת שְׁבִירַת וּבִטּוּל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַהַסְתָּרוֹת הַחוֹפִין עַל הָאֱמֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עָרְלָה דְּחַפְיָא עַל בְּרִית, וּצְרִיכִין לַחֲתֹךְ וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ וּבִשְׁפִיכוּת דָּמִים וְלִסְבֹּל צַעַר וּכְאֵב גָּדוֹל כְּמוֹ הַתִּינוֹק מַמָּשׁ בְּשָׁעָה שֶׁמָּלִין אוֹתוֹ וְחוֹתְכִין הָעָרְלָה וְקוֹרְעִין עוֹר הַפְּרִיעָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁנִּמְשָׁכִין מִקְּלִפַּת עָרְלָה וּפְרִיעָה, כִּי עִקַּר הַמְּנִיעוֹת הוּא שֶׁמּוֹנְעִים מִלְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁזֶּה עִקַּר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת דְּנָטִיר בְּרִית בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו. וּמִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ בִּבְחִינָה זֹאת, הוּא זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְלִרְאוֹת הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, בְּחִינַת כֻּלָּהּ זֶרַע אֱמֶת. וְאָז זוֹכֶה לִבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן, שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי אֵלִיָּהוּ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵלִיָּהוּ הוּא מַלְאַךְ הַבְּרִית וְכַנַּ"ל: וְעַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כִּי אִם עַל-יְדֵי מִילָה וּטְבִילָה, וְכֵן אֵין מְקַבְּלִין אֶת הַגֵּר שֶׁיִּכְנֹס בִּקְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל כִּי אִם עַל-יְדֵי מִילָה וּטְבִילָה, כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁבִירַת מְנִיעוֹת בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת מִילָה וּטְבִילָה:

כִּי כְּבָר מְבֹאָר לְמַעְלָה, שֶׁבְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית הוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, שֶׁהוּא בְּכוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָם עַל-יְדֵי הוֹלָדוֹת הַדּוֹרוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ מִדּוֹר לְדוֹר, בְּחִינַת דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶֹיךָ וְכוּ' בְּחִינַת חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ וְכוּ' אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁמַּמְשִׁיכִין חַיּוּת אֱלֹקוּת שֶׁהוּא יְדִיעַת אֲמִתָּתוֹ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַחַיּוּת מֵרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְרוּחַ דִּלְתַתָּא, מֵרַב לְתַלְמִיד וּמֵאָב לְבֵן. וְעַל-כֵּן קָרָא אֱלִישָׁע לְאֵלִיָּהוּ; "אָבִי", כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְֹרָאֵל וְכוּ'" כִּי הַכֹּל אֶחָד וְכַנַּ"ל. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁמִּשָּׁם הַהוֹלָדָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֹחַ נֹחַ, בְּחִינַת נֹחַ לְעֵלָּא, נֹחַ לְתַתָּא וְכוּ' כַּנַּ"ל. כִּי נֹחַ אִישׁ צַדִּיק שֶׁהוּא מָאן דְּנָטִיר בְּרִית, כִּי נֹחַ נוֹלַד מָהוּל. וְעַל-כֵּן תֵּכֶף שֶׁנּוֹלַד הַתִּינוֹק צְרִיכִין בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לַחֲתֹךְ הָעָרְלָה וְלִקְרֹעַ עוֹר הַפְּרִיעָה, לְגַלּוֹת הָעֲטָרָה, כְּדֵי לְבַטֵּל וּלְשַׁבֵּר הַקְּלִפּוֹת שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמְּנִיעוֹת הַחוֹפִין עַל הַבְּרִית קֹדֶשׁ, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַמְשָׁכַת בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל, עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה יוֹצְאִין כָּל הַדּוֹרוֹת מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-כֵּן חוֹפִין עַל הַבְּרִית שְׁנֵי מִינֵי קְלִפּוֹת, שֶׁהֵם; קְלִפַּת הָעָרְלָה וְהַפְּרִיעָה כְּנֶגֶד בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה. וְזֶהוּ בְּחִינַת חִתּוּךְ, בְּחִינַת חת"ך הַנַּ"ל בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא סוֹפֵי תֵּבוֹת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ יוֹדֶיךְ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים רוּחַ (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמְּבַטְּלִין הָעָרְלָה, זוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁתֵּי פְּעָמִים רוּחַ, בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא וְרוּחַ דִּלְתַתָּא וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל: וְזֶה (יְשַׁעְיָה נט), "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב וְכוּ'". וְאִיתָא בַּכַּוָּנוֹת, שֶׁמְּרֻמָּז בְּפָסוּק זֶה, שֶׁעִקַּר גְּאֻלַּת מָשִׁיחַ הוּא עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית וְכוּ' (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). וְזֶהוּ "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַֹמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". שֶׁה' יִתְבָּרַךְ הִבְטִיחַ לְהַנָּבִיא שֶׁהַתּוֹרָה לֹא תִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְֹרָאֵל, כִּי הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, הַיְנוּ בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים הַנַּ"ל יִהְיֶה נִמְשָׁךְ מִדּוֹר לְדוֹר עַד עוֹלָם. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמְשָׁכַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁבָּזֶה תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה כַּנַּ"ל:

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁקּוֹרִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וְכוּ'", שֶׁשָּׁם מְפֹרָשׁ כָּל עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז נִכְנַס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לִפְנַי וְלִפְנִים לְכַפֵּר עֲווֹנוֹת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת עֲווֹנוֹת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא עַל-יְדֵי זְכוּת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן שֶׁמֵּתוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה; שֶׁכָּל הַבּוֹכֶה עַל מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן מוֹחֲלִין לוֹ עֲווֹנוֹתָיו. כִּי אִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל בְּכַמָּה דְּרוּשִׁים, שֶׁפִּי שְׁנַיִם שֶׁהִמְשִׁיךְ אֵלִיָּהוּ לֶאֱלִישָׁע כְּשֶׁבִּקְּשׁוֹ, "וַיְהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלַי", הֵם סוֹד נַפְשׁוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁנִּתְעַבְּרוּ בְּפִינְחָס, שֶׁהוּא אֵלִיָּהוּ, שֶׁקִּנֵּא עַל מַעֲשֵֹה זִמְרִי וְכוּ' (וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה שָׁם, עַיֵּן שָׁם, וּבִפְרָט בְּסֵפֶר צֶמַח צַדִּיק בַּדָּרוּשׁ הַגָּדוֹל עַל אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע, עַיֵּן שָׁם). וְעַל-כֵּן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁאָז צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְכַפֵּר עֲווֹנוֹת, שֶׁכָּל זֶה עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן מַזְכִּירִין אָז מִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, כִּי עַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, בְּחִינַת וַיְהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלַי כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָעֲווֹנוֹת הוּא עַל-יְדֵי שֶׁחוֹזְרִין וּמוֹצִיאִין כָּל תִּקּוּנֵי הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מֵחָדָשׁ. עַל-יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים שֶׁחוֹזְרִים וּמַמְשִׁיכִים חַיּוּת חָדָשׁ דִּקְדֻשָּׁה לִכְלַל הַבְּרִיאָה מֵרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְרוּחַ דִּלְתַתָּא, שֶׁמִּשָּׁם הַמְשָׁכַת בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶֹה בַּעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וְהַהַתְחָלָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהַגְּמָר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּבְרָא אָז, שֶׁהוּא עִקַּר הָעוֹלָם, כִּי הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִילוֹ. וְאָז נִגְמְרָה הַבְּרִיאָה וְיָצְאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, אֲבָל עֲדַיִן הָיוּ צְרִיכִים שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן יַחֲזֹר וִיתַקֵּן כָּל הַבְּרִיאָה עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ הַשְּׁלֵמָה, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יַחֲזֹר וְיוֹצִיא כָּל תִּקּוּן הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מֵחָדָשׁ וְכַמְבֹאָר לְעֵיל, אֲבָל אָדָם הָרִאשׁוֹן קִלְקֵל מִיָּד וְה' יִתְבָּרַךְ חָמַל עַל עוֹלָמוֹ וְחָתַר לוֹ פֶּתַח לִתְשׁוּבָה וּמָחַל לוֹ עֲווֹנוֹ וְקָבַע יוֹם זֶה לְדוֹרוֹת שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ. וְעַל-כֵּן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וּלְתַקֵּן מַעֲשָֹיו כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יַחֲזֹר וְיוֹצִיא כָּל תִּקּוּן הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכַנַּ"ל. וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים, עַל-כֵּן נוֹסְעִים לַצַּדִּיקִים עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְזֶה שֶׁהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי צַדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר שֶׁהֵם גְּדוֹלִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶן, שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל. וְזֶה הַתִּקּוּן בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כָּל הַבְּרִיאָה עִקָּרָהּ בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי בּוֹ בַּיּוֹם נִבְרָא הָאָדָם, שֶׁהוּא כְּלַל הָעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, "זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶֹיךָ" וְכַנַּ"ל, אֲבָל גְּמַר הַתִּקּוּן הוּא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְעַל-כֵּן הֵם עֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה כְּנֶגֶד עֲשָֹרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד עֲשֶֹרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ נִבְרָא הַכֹּל. וְכָל זֶה הוּא כְּנֶגֶד בְּחִינַת יוּ"ד הַנַּ"ל, בְּחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, יוּדֶי"ךָ, שֶׁמִּשָּׁם מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מִיּוּ"ד דִּלְעֵלָּא לְיוּ"ד דִּלְתַתָּא. וְעַל-כֵּן הֵם עֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְהַגְּמָר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁאָז גְּמַר עֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וְאָז גּוֹמְרִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל תִּקּוּן הַבְּרִיאָה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת עֲווֹנוֹת שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן גָּדוֹל וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עוֹסְקִין אָז לְהַתִּיר נְדָרִים וּפוֹתְחִין "כָּל נִדְרֵי" בִּתְחִלַּת יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת הַתָּרַת נְדָרִים, שֶׁהוּא עַל-יְדֵי פֶּתַח חֲרָטָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת פֶּתַח הַנִּזְכָּר בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם), כִּי הָעִקָּר לַעֲשֹׁוֹת פֶּתַח בָּאוֹר הָעֶלְיוֹן הַסָּתוּם וְנֶעְלָם מֵאִתָּנוּ מְאֹד לְרֹב גָּבְהוֹ. וְהַצַּדִּיקִים בְּעֹצֶם כֹּחָם פּוֹתְחִים שָׁם פֶּתַח, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הֵם מַמְשִׁיכִים לָנוּ חַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה מִשָּׁם מִבְּחִינַת יוּ"ד דִּלְעֵלָּא לְיוּ"ד דִּלְתַתָּא כַּנַּ"ל. שֶׁעַל זֶה אָנוּ מִתְפַּלְּלִים בִּתְחִלַּת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, "שְֹאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָשְֹאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם", שֶׁיִּפְתַּח לָנוּ בְּרַחֲמִים פְּתָחִים וּשְׁעָרִים. וְעַל-יְדֵי-זֶה, "וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד", שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֱלֹקוּתוֹ לְעֵין כָּל. וְזֶה בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז נִפְתָּחִין כָּל הַפְּתָחִים הָעֶלְיוֹנִים מְאֹד לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, עַד שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לִכְנֹס לִפְנַי וְלִפְנִים, לְהַמְשִׁיךְ רוּחַ חֲדָשָׁה מִשָּׁם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר סְלִיחַת עֲווֹנוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלַּת נְעִילָה, שֶׁאָז צוֹעֲקִין וּמִתְפַּלְּלִין עַל פְּתִיחַת הַשַּׁעַר, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, "פְּתַח לָנוּ שַׁעַר וְכוּ'", כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי בְּחִינַת פֶּתַח הַנַּ"ל, שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי פֶּתַח חֲרָטָה, שֶׁהוּא עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתָּרַת נְדָרִים וְכַנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת הַטְּבִילוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהָיָה צָרִיךְ טְבִילָה בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנָס מִחוּץ לִפְנִים וּמִפְּנִים לְחוּץ. כִּי עַל-יְדֵי כָּל זֶה הָיָה עוֹסֵק לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, עַל-יְדֵי שֶׁעָסַק תְּחִלָּה בַּעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת בַּחוּץ כְּמוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, שֶׁכָּל עֲבוֹדָתוֹ הָיָה לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה מְתַקֵּן כָּל הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיָה עִקַּר הַכַּפָּרָה שֶׁל יוֹם כִּפּוּר, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי שֶׁעוֹלֶה הַצַּדִּיק בְּחִינַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְמָקוֹם גָּבֹהַּ וְעֶלְיוֹן וְנִשְֹגָּב מְאֹד מְאֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת לִפְנַי וְלִפְנִים. וּמִשָּׁם הִמְשִׁיךְ חַיּוּת עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ מְאֹד מֵרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְרוּחַ דִּלְתַתָּא, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת הַמְשָׁכַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הָיָה צָרִיךְ טְבִילָה בְּכָל פַּעַם, כִּי כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת טְבִילָה בְּמֵימֵי הַמִּקְוֶה שֶׁשָּׁם רוּחַ אֱלֹקִים בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מְרַחֶפֶת וְכוּ' וְכַנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים; שֶׁלֹּא תַּפִּיל אִשָּׁה פְּרִי בִּטְנָהּ וְלֹא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל זֶה לָזֶה וְלָא יְעָדִי שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה. וְלִכְאוֹרָה תָָּמוּהַּ, מַדּוּעַ הִתְפַּלֵּל דַּיְקָא עַל דְּבָרִים אֵלּוּ?! וּמַה חִבּוּר וְשַׁיָּכוּת יֵשׁ לָהֶם? אַךְ עַל-פִּי הַנַּ"ל הַכֹּל נַיְחָא, כִּי עִקַּר תְּפִלָּתוֹ שֶׁנִּזְכֶּה לִגְמֹר הַתִּקּוּן לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְזֶה שֶׁלֹּא תַּפִּיל אִשָּׁה וְכוּ', כִּי עִקַּר כְּלַל הַבְּרִיאָה הוּא הָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הַכֹּל, וְעַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁנִּתְרַבִּין בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מִדּוֹר לְדוֹר, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִיאָה, בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְעַל-כֵּן הָעִקָּר הוּא תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁמִּשָּׁם הַהוֹלָדָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִקְרָא צַדִּיק כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תַּפִּיל אִשָּׁה וְכוּ', רַק יִהְיוּ נוֹלָדִין בְּנֵי יִשְֹרָאֵל בְּנֵי קַיָּמָא שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה וְיַעַבְדּוּ אֶת הַ' יִתְבָּרַךְ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל זֶה לָזֶה וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִפְגָּם הָאֱמֶת בִּבְחִינַת כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת נִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו, שֶׁהוּא הָאֱמֶת, לְכַמָּה גְּוָנִין. (וְכַמְבֹאָר שָׁם הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל), שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה אֵין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם שָׁם, עַיֵּן שָׁם).וְזֶה לָֹא יַעֲדִי עָבִיד שׁוֹלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת מָשִׁיחַ שֶׁיּוֹצֵא מִיְהוּדָה, כִּי עִקַּר כָּל הַתִּקּוּן הַזֶּה, הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל:

וְעַל-כֵּן נָדָב וַאֲבִיהוּא פָּגְמוּ בְּגִין דְּלָא אִינְסִיבוּ (כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ), שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה פָּגְמוּ בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, עַל-יְדֵי שֶׁלֹּא הוֹלִידוּ בָּנִים וְכַנַּ"ל. וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל-יְדֵי מִיתָתָם בִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְעַבְּרוּ בְּפִינְחָס שֶׁהוּא אֵלִיָּהוּ, בְּעֵת שֶׁקִּנֵּא עַל פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל, בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. נִמְצָא בַּמֶּה שֶּׁפָּגְמוּ נִתְתַּקְּנוּ וְכַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן תָּלְתָה הַתּוֹרָה כָּל עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִיתָתָם, כִּי עִקַּר עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַמְשָׁכַת פִּי שְׁנַיִם מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ מְאֹד, הוּא עַל-יְדֵי מִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וְכַנַּ"ל:

וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל מְבֹאָר, שֶׁעַל-יְדֵי מְנִיעַת הַפַּרְנָסָה אֵין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְזֶהוּ "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ", שֶׁעִקַּר עֲמַל הָאָדָם שֶׁהֵם הַמְּנִיעוֹת שֶׁמּוֹנְעִין אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ מִלְּהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי הָאֱמֶת, שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר, הַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל פִּיהוּ, דְּהַיְנוּ הַפַּרְנָסָה וְכַנַּ"ל. כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עָמָל זֶהוּ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא, אִם עֲמַל הַפַּרְנָסָה, אִם עֲמַל תּוֹרָה וְכוּ', הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה עֲמַל תּוֹרָה, כִּי כְּפִי מַה שֶּׁמְּשַׁבֵּר וּמְבַטֵּל מֵעַצְמוֹ עֲמַל הַפַּרְנָסָה, שֶׁהֵם הַמְּנִיעוֹת הַבָּאִים עַל-יְדֵי הַפַּרְנָסָה, וּמְחַזֵּק לִבּוֹ בְּבִטָּחוֹן חָזָק בַּה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁה' יִתְבָּרַךְ לֹא יַעַזְבֵנוּ וְלֹא יוּכְלוּ הַמּוֹנְעִים לְקַפֵּחַ פַּרְנָסָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמֶּה שֶׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ בְּשִׁמְךָ יִקְרְאוּךָ וְכוּ'. כְּמוֹ כֵן הוּא זוֹכֶה לַעֲמַל תּוֹרָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְתוֹרָה כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁבִירַת מְנִיעַת הַמּוֹנְעִים, שֶׁעִקָּרָם בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל: שַׁיָּךְ לְעֵיל:

וְזֶהוּ פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וְכוּ' הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְכוּ'. כִּי פִּינְחָס זֶה אֵלִיָּהוּ, זָכָה לְבַטֵּל וּלְהַמְתִּיק הַחֲרוֹן אַף, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁמִּשָּׁם מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

וְזֶהוּ בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. זֶה בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּכֹחַ נֶגֶד גְּמַר הַבְּרִיאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, שֶׁבְּיוֹם רִאשׁוֹן נִבְרָא הַכֹּל, אַךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיּוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁגְּמַר יְצִיאַת מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁל כָּל תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ הָיָה לְכָל דָּבָר בְּיוֹמוֹ. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּבְרָא הַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת כֹּחַ נֶגְדּוֹ וְכַנַּ"ל. וְקֹדֶם שֶׁיּוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל יֵשׁ מְנִיעוֹת רַבּוֹת וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאֵינָם מַנִּיחִים לְהוֹצִיא הָאֱמֶת מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁהֵם בִּבְחִינַת תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וְכוּ'. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה; שֶׁתֹּהוּ וָבֹהוּ וְכוּ' מְרַמְּזִין עַל הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁהֵם כְּנֶגֶד יִשְֹרָאֵל וְתוֹפְסִין אֶת יִשְֹרָאֵל בַּגָּלוּת שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמְּנִיעוֹת וְעִקָּר הוּא הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּהוֹם, שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִין הַמְּנִיעוֹת מִן הָאֱמֶת עַד הַתְּהוֹם, בִּבְחִינַת תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, צָרָה קוֹרֵאת אֶל חֲבֵרְתָהּ. וְעִקַּר הַצָּרוֹת הֵם הַמְּנִיעוֹת מִלְּהִתְקָרֵב אֶל ה' יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ. "וְרוּחַ אֱלֹקִים", דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, "מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם", זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן וְהַתִּקְוָה, כִּי מִשָּׁם מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי גֹּדֶל הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן וְכַנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת טְבִילָה בַּמִּקְוֶה וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר", דָּא יְמִינָא וּשְֹמָאלָא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. הַיְנוּ שֶׁנִּכָּר בֵּין יָמִין לִשְֹמֹאל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם. וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. וְזֶהוּ וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ חֹשֶׁךְ הֵם בְּחִינַת מְנִיעוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁהִבְדִּיל הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ וּגְנָזוֹ, שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה אֵלָיו כִּי אִם כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁמְּשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחֹשֶׁךְ, כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לִנֹּק מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּזְכֶּה אֵלָיו כָּרָאוּי לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם זוֹכִים גַּם עַתָּה לִנֹּק מֵהָאוֹר הַזֶּה כָּל אֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ. וְכַמּוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּמוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כָּל אֶחָד כְּפִי שֶׁמְּשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת, כֵּן זוֹכֶה לִנֹּק מֵהָאוֹר הַזֶּה וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה אֵלָיו לֶעָתִיד לָבוֹא וְכַנַּ"ל:

וְזֶהוּ שֶׁסָּפַר אֶת הַיָּמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד". וְכֵן יוֹם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וְכוּ', כִּי הָעִקָּר לַעֲשׂוֹת פֶּתַח וְצִנּוֹר לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר וְהַחַיּוּת מִיּוּ"ד דִּלְעֵלָּא לְיוּ"ד דִּלְתַתָּא וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מֵהָאֶחָד, כִּי כְּשֶׁהָאוֹר אֶחָד כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם הַבְּרִיאָה אֵין זֶה שְׁלֵמוּת, כִּי עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הוּא שֶׁיֵּצֵא הָאוֹר מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה וְיִתְרַבֶּה וִיחַיֶּה וִיקַיֵּם אֶת כָּל הַבְּרוּאִים וְהָעִקָּר אֶת הָאָדָם הַיִּשְֹרְאֵלִי, שֶׁהוּא תַּכְלִית הַכֹּל, כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁתֵּצֵא הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁאָז שַׁיָּךְ מִסְפָּר, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַכֹּל בַּכֹּחַ אֵין שַׁיָּךְ מִסְפָּר, רַק עִקַּר הַתִּקּוּן, שֶׁאַחַר שֶׁיָּצָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְנַעֲשָֹה בְּחִינַת מִסְפָּר, שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ לֹא יִהְיֶה הַמִּסְפָּר נִפְרָד, חַס וְשָׁלוֹם, מֵהָאֶחָד, רַק שֶׁיַחַזְרוּ הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יִתְבַּטֵּל שָׁם לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא יַחֲזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, חַס וְשָׁלוֹם, רַק יַחֲזֹר וְיַעֲלֶה לְמַעְלָה בְּכָל פַּעַם וְיַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת לְמַטָּה בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, שֶׁהָעִקָּר עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה שֶׁיִּוָּדַע אַחַר הַבְּרִיאָה שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת וְיֵדַע כָּל פָּעוּל וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן סָפַר כָּל הַיָּמִים, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁהוּא בְּחִינַת מִסְפָּר כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן כְּתִיב, "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי וְכוּ' יוֹם אֶחָד", וְלֹא כְּתִיב יוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן לַחֲזֹר כָּל הַמִּסְפָּר לְאֶחָד לֵידַע שֶׁאַחַר הַמִּסְפָּר שֶׁהוּא אַחַר הַבְּרִיאָה, אַחַר שֶׁיָּצָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, עֲדַיִן הַכֹּל אֶחָד, כִּי ה' אֶחָד בָּרָא הַכֹּל וּמְחַיֶּה הַכֹּל וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת כַּוָּנַת הַסְּפִירָה קֹדֶם הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי שֶׁסּוֹפְרִין הַיָּמִים לָעֹמֶר. שֶׁהָיוּ מְנִיפִין אוֹתוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָיָה מְנִיפוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּלְאַרְבַּע רוּחוֹת לְמִי שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ, כִּי הָעֹמֶר מַמְתִּיק הַדִּינִים וּמְבַטֵּל הַמְּנִיעוֹת עַד שֶׁחוֹזְרִין לִתְחִלַּת הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּמוֹצִיאִין מִשָּׁם מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְעַל-כֵּן אַחַר כָּךְ סוֹפְרִין כָּל הַיָּמִים לָעֹמֶר שֶׁהֵם שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית לַחֲזֹר וּלְקַשֵּׁר כָּל הַמִּסְפָּר שֶׁהֵם שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל לְקַשֵּׁר הַכָּל לְשָׁרְשׁוֹ, כִּי עַתָּה צְרִיכִין לְהָכִין עַצְמֵנוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה חוֹזֵר וְיוֹצֵא תִּקּוּן כָּל הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּשְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן, בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הַבְּרִיאָה כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יִתְקַיֵּם הַבְּרִיאָה, שֶׁכָּל זֶה נַעֲשֶֹה בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁמַּמְשִׁיכִין לָנוּ הֶאָרַת הַתּוֹרָה בְּכָל דּוֹר בִּדְרָכִים נִפְלָאִים וְכַנַּ"ל:

וְזֶהוּ בְּחִינַת מִסְפַּר בְּנֵי יִשְֹרָאֵל שֶׁעוֹסְקִין בְּפָרָשָׁה זֹאת קֹדֶם שָׁבוּעוֹת, כִּי קוֹרִין מִקֹּדֶם פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "מָנוּ וְעָצְרוּ", כִּי הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא גָּבֹהַּ מְאֹד. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין הַרְבֵּה תַּלְמִידִים שֶׁיּוּכְלוּ לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים הַנַּ"ל, בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם מֵרַבָּם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַעֲלַת רִבּוּי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל שֶׁה' יִתְבָּרַךְ וְהַצַּדִּיקִים מְבָרְכִים בָּזֶה כַּמָּה פְּעָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם, יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' וְכוּ'", וּכְתִיב, "יוֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם, כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּין בְּנֵי יִשְֹרָאֵל הַכְּשֵׁרִים הַנִּלְוִים אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, מְקַבְּלִין יוֹתֵר הָרוּחַ חַיִּים הַנַּ"ל בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, כִּי יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ יוֹתֵר לְקַבְּלוֹ עַל-יְדֵי רִבּוּי הַכֵּלִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל אֶחָד, אֲבָל צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה גְּדוֹלָה בְּחִינַת אַהֲבַת חֲבֵרִים, שֶׁלֹּא תִּתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא אַחְרָא הַנֶּאֱחֶזֶת בְּהָרִבּוּי וְהַמִּסְפָּר, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי תִּשָֹּא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְכוּ' וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם נֶגֶף", כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁמּוֹנִין יִשְֹרָאֵל צְרִיכִין לִתֵּן שְׁקָלִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל עֶשְֹרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, עֶשְֹרִים גֵּרָה בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִי"ן הַנַּ"ל, בְּחִינַת עֲשָֹרָה עֲשָֹרָה הַכַּף כַּמּוּבָא. כִּי צְדָקָה נִדְבַת לֵב, הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים מֵעֵלָָּא לְתַתָּא, כִּי צַדִּיק עַל שֵׁם צְדָקָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיךְ הַפֶּתַח הַנַּ"ל מֵעֵלָּא לְתַתָּא, בִּבְחִינַת פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, צֶדֶק דַּיְקָא, וּכְתִיב, "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבוֹא גּוֹי צַדִּיק", 'צַדִּיק' דַּיְקָא וְכַנַּ"ל: וְעַל-כֵּן לִפְעָמִים נַעֲשֶֹה מַחֲלֹקֶת בֵּין יִשְֹרָאֵל בְּעַצְמָן, שֶׁאֶחָד מוֹנֵעַ לַחֲבֵרוֹ. וְאֵלּוּ הַמְּנִיעוֹת גְּדוֹלִים מֵהַכֹּל, כַּיָּדוּעַ, כִּי בְּהַרְבֵּה בְּנֵי יִשְֹרָאֵל יֵשׁ שִׁנּוּי דֵּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֵין דַּעְתָּם שָׁוָה זֶה לָזֶה, אֲבָל צְרִיכִים שֶׁבְּכָל שִׁנּוּי דֵּעוֹתֵיהֶם יֻכְלְלוּ יַחַד בְּרַבָּם הָאֲמִתִּי. וְאָז נַעֲשֶֹה תִּקּוּן גָּדוֹל עַל-יְדֵי הָרִבּוּי בִּבְחִינַת בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וְכוּ' וּכְתִיב, "בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְֹמַח הָעָם", כִּי דַּיְקָא עַל-יְדֵי שֶׁדַּעְתָּם מְשֻׁנָּה זֶה מִזֶּה וְכֻלָּם נִכְלָלִים בְּדֵעָה אֶחָד לְהִכָּלֵל בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת רַבָּם, עַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָהֶם כֵּלִים נִפְלָאִים הַרְבֵּה לְקַבֵּל הָאוֹר הַגָּדוֹל בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם, אֲבָל כְּשֶׁעוֹמְדִים אֲנָשִׁים מִיִּשְֹרָאֵל וְחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁבֶּאֱמֶת גַּם הֵם מְקַבְּלִים חַיּוּתָם בְּהֶעְלֵם גָּדּוֹל מִמֶּנּוּ בִּבְחִינַת מַלְכוּת בְּאִתְכַּסְיָא וְהֵם חוֹלְקִים עַל מְקוֹם חַיּוּתָם. וְלֹא דַּי שֶׁהֵם חוֹלְקִים עַל עַצְמָם וְעוֹקְרִים עַצְמָם מִשֹּׁרֶשׁ חַיּוּתָם, אַף גַּם הֵם עוֹמְדִים לְמוֹנְעִים וּמַשְֹטִינִים עַל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו בֶּאֱמֶת. וְזֹאת הַמַּחֲלֹקֶת וְהַמְּנִיעוֹת מוֹנֵעַ יוֹתֵר מֵהַמְּנִיעוֹת שֶׁל אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְֹרָאֵל הֵנָּה, וְזֶה בְּחִינַת וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת זֶה שֶׁנִּמְנוּ חֲבֵרָיו לִדְבַר מִצְוָה וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. וְהַתִּקּוּן עַל-יְדֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁיָּבוֹא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי עַל-יְדֵי אֵלִיָּהוּ עִקַּר הַמְשָׁכַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל, שֶׁעִקָּרוֹ תָּלוּי בְּשָׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְזֶה וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם. אָב וּבֵן זֶה בְּחִינַת רַב וְתַלְמִיד, בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא וְרוּחַ דִּלְתַתָּא, שֶׁיָּשִׁיב וְיִכְלֹל אָב עַל בָּנִים וּבָנִים עַל אֲבוֹתָם, שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל יַחַד הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא וְהָרוּחַ דִּלְתַתָּא, בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם שֶׁמַּמְשִׁיךְ אֵלִיָּהוּ מֵרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וְכַנַּ"ל: וְעַל-כֵּן אַכָּל בֵּי עֲשָֹרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא וְנִקְרָאִים "מִנְיָן", כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמִּנְיָן דִּקְדֻשָּׁה כְּשֶׁיֵּשׁ עֲשָֹרָה שֶׁמִּתְקַבְּצִים לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, עֲשָֹרָה דַּיְקָא כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַיּוּ"ד הַנַּ"ל שֶׁאָז יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ מִיּוּ"ד דִּלְעֵלָּא לְיוּ"ד דִּלְתַתָּא כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תִּקּוּן הַמִּסְפָּר וְהַמִּנְיָן וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים מִנְיָן, כִּי הֵם תִּקּוּן הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר, כִּי עַל יָדָם נִכְלָל הַמִּנְיָן בְּאֶחָד בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן וְכַנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם לַאֲכִילָה, כִּי תִּקּוּנוֹ לְטַהֵר הַיָּדַיִם דַּיְקָא עַל-יְדֵי מֵימֵי הַנְּטִילָה, כִּי הַמַּיִם נִמְשָׁכִים מִבְּחִינַת מֵימֵי הַמִּקְוֶה הַנַּ"ל, שֶׁשָּׁם רוּחַ אֱלֹקִים שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מְרַחֶפֶת, שֶׁמִּשָּׁם מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַטָּהֳרָה מִכָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהָעֲבֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַטָּהֳרָה בַּיָּדַיִם דַּיְקָא, כִּי הַיָּדַיִם הֵם בִּבְחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל שֶׁהֵם בִּבְחִינַת יָמִין וּשְֹמֹאל, בְּחִינַת אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַטֻּמְאָה וְהָטָּהֳרָה תְּלוּיִים בַּיָּדַיִם יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, יָדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן וְכוּ', כִּי עִקַּר הָעֵסֶק שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הָעֲסָקִים וְהַמְּלָאכוֹת וְהָעֲשִֹיּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, הַכֹּל נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי הַיָּדַיִם שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶֹה שֶׁעַל יָדָם גּוֹמְרִין כָּל דָּבָר וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְעַל-כֵּן בָּהֶם תְּלוּיִים כָּל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּל הַטֻּמְאוֹת וְהַטָּהֳרוֹת וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן קֹדֶם הָאֲכִילָה שֶׁהוּא לְהַחֲיוֹת אֶת הָאָדָם, לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְהָרוּחַ דִּלְתַתָּא כַּנַּ"ל צְרִיכִין לִטֹּל בַּמַּיִם הַנַּ"ל אֶת הַיָּדַיִם דַּיְקָא, כִּי עִקַּר כָּל תִּקּוּן הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל תָּלוּי בַּיָּדַיִם וְכַנַּ"ל:

וְעַל-כֵּן גַּם קֹדֶם הַתְּפִלָּה צְרִיכִין לִטֹּל יָדָיו בְּמַיִם. וְהָעִקָּר בַּבֹּקֶר כְּשֶׁקָּמִים מֵהַשֵּׁנָה, כִּי הַשֵּׁנָה שֶׁל לַיְלָה וְחֹשֶׁךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת מְנִיעוֹת, שֶׁצְּרִיכִין לְשָׁבְרָם עַל-יְדֵי גֹּדֶל הַחֵשֶׁק וְכוּ' כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁקָָּמִים מֵהַשֵּׁנָה צְרִיכִין לְטַהֵר עַצְמָן מֵהַזֻּהֲמָא שֶׁל הָרוּחַ רָעָה, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁשּׁוֹרֶה עַל הַיָּדַיִם בְּיוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁעַל יָדָם עִקַּר תִּקּוּן בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. עַל-כֵּן צְרִיכִין לְטַהֵר הַיָּדַיִם דַּיְקָא בְּמַיִם וְכַנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁהוּא עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה (כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל), וּבְהַתּוֹרָה אִית לָן בֵּירָא וְכוּ'. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הַנִּפְנֶה וְנוֹטֵל יָדָיו וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל וְכוּ' וּמֵסִיק, כְּאִלּוּ טָבַל, כִּי נְטִילַת יָדַיִם הוּא בְּחִינַת טְבִילָה בַּמִּקְוֶה וְכַנַּ"ל. וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, 'לִידֵי' דַּיְקָא וְכוּ', כִּי עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, תָּלוּי בַּיָּדַיִם, שֶׁעַל יָדָם יָצְאָה כָּל הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּבְחִינַת אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַטָּהֳרָה בַּיָּדַיִם כַּנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת הֶכְשֵׁר כְּלֵי עַכּוּ"ם מִבְּלִיעַת הָאִסּוּר שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת עַל-יְדֵי אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם, "אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֶּסֶף וְכוּ' כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְכוּ'", כִּי מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה וַיְהִי נָא פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁלְּהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הוּא עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר וְכוּ' וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד וְכוּ'. וְזֶה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי אֱמֶת, עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין וְעוֹבְדִין אֶת ה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ לֹא בִּשְׁבִיל שׁוּם פְּנִיָּה, בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וְכָבוֹד, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת בְּאֵיזֶה בְּחִינָה, נִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו, שֶׁהוּא הָאֱמֶת, לְכַמָּה גְּוָנִין וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, וּכְשֶׁנִשְׁלָם הַדִּבּוּר צָרִיךְ לְהַשְׁלִים נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת וְזֶה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק הַבָּא עַל-יְדֵי רִבּוּי הַמְּנִיעוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְשַׁבְּרִין הַמְּנִיעוֹת וְכוּ', וְאָז זוֹכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מֵחָדָשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְטַהֲרִין מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּלֵי עַכּוּ"ם שֶׁל סְעֻדָּה שֶׁצְּרִיכִין לֶאֱכֹל בָּהֶם מַאֲכַל יִשְֹרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין הָרוּחַ חַיִּים צְרִיכִין הֶכְשֵׁר תְּחִלָּה עַל-יְדֵי הָאֵשׁ, דְּהַיְנוּ הַגְּעָלָה בְּרוֹתְחִין, אוֹ לִבּוּן בְּאֵשׁ לְהַפְלִיט הָאִסּוּר מֵהֶם וְאַחַר כָּךְ טְבִילָה בְּמַיִם, כִּי עַל-יְדֵי הַהֶכְשֵׁר, עַל-יְדֵי הָאֵשׁ, עַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל, כִּי פְּלִיטַת הָאִסּוּר לַחוּץ, הוּא עַל-יְדֵי הָאֵשׁ זֶה בְּחִינַת שֶׁפּוֹלְטִין וְזוֹרְקִין אֶת הָרְשָׁעִים לַחוּץ, כִּי הָרְשָׁעִים הֵם בִּבְחִינַת הָאִסּוּר שֶׁהוּא הַקְּלִפָּה, וְעִקַּר הַכְנָעָתָם וּמַפָּלָתָם שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּלִיטַת הָאִסּוּר לַחוּץ הוּא עַל-יְדֵי הָאֵשׁ, כִּי עִקַּר מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד, בְּיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא יִהְיֶה עַל-יְדֵי הָאֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט וְכוּ'", וּכְתִיב, "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בּוֹעֵר כַּתַּנּוּר וְכוּ' כִּי מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם", כִּי הֵם חִמְּמוּ עַצְמָן בְּאֵשׁ הַתַּאֲווֹת וְלֹא דַּי לָהֶם בָּזֶה, אַף גַּם הִבְעִירוּ בָּהֶם אֵשׁ הַקִּנְאָה בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת וּבִכְשֵׁרֵי יִשְֹרָאֵל וְרָדְפוּ אוֹתָם בְּכָל מִינֵי הָרְדִיפוֹת, עַל-כֵּן יִהְיֶה מַפָּלָתָם עַל-יְדֵי הָאֵשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הכשר כלים לְהַפְלִיט הָאִסּוּר שֶׁבָּהֶם עַל-יְדֵי הָאֵשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁמַפִּילִין הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאִסּוּר עַל-יְדֵי הָאֵשׁ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ", וּכְדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ כָּךְ הַגְּעָלָתוֹ, כִּי כְּפִי מַה שֶּׁנִּדְבָּק הָאִסּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרָשָׁע עַל-יְדֵי הָאֵשׁ כְּמוֹ כֵן צְרִיכִין לְהַפְלִיטוֹ וּלְהַפִּילוֹ עַל-יְדֵי הָאֵשׁ וְכַנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁהֶכְשֵׁר כֵּלִים עַל-יְדֵי הָאֵשׁ זֶה בְּחִינַת מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַדִּבּוּר. וְזֶה בְּחִינַת אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֶּסֶף וְכוּ', וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה; שֶׁצְּרִיכִין לְהַעֲבִיר הַחֲלֻדָּה מֵהַמַּתֶּכֶת וְכוּ'. וְזֶה רֶמֶז שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּלִיטַת הָאִסּוּר לַחוּץ כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאֱמֶת (כַּמְבֹאָר לְעֵיל) וְזֶה בְּחִינַת הַעֲבָרַת הַחֲלֻדָּה שֶׁצְּרִיכִין לְהַעֲבִיר תְּחִלָּה מֵהַזָּהָב וְהַכֶּסֶף אֶת הַחֲלֻדָּה וְלֹא יִשָּׁאֵר כִּי אִם הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף כְּמוֹ שֶׁהוּא (כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם). וְזֶהוּ לְשׁוֹן "אַךְ", שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲלֻדָּה, אַךְ הַמַּתֶּכֶת יִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. זֶה בְּחִינַת אֱמֶת שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁהוּא וְלֹא תְּחַפֶּה עָלָיו הַחֲלֻדָּה, שֶׁהִיא מְקַלְקֶלֶת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, וּמְחַפֶּה וּמַסְתִּיר אוֹתוֹ עַד שֶׁאֵין נִכָּר בֵּין זָהָב לִנְחֹשֶׁת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁקֶר הַחוֹפֶה עַל הָאֱמֶת עַד שֶׁאֵין נִכָּר הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי רִבּוּי הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהַפְּנִיּוֹת שֶׁלּוֹ נֶחְפָּה וְנִתְכַּסֶּה הָאֱמֶת עַד שֶׁאֵין מַכִּירִין בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר. וְעַל-כֵּן פְּלִיטַת הָאִסּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁמַּעֲבִירִין הַחֲלֻדָּה תְּחִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַשֶּׁקֶר הַחוֹפֶה עַל הָאֱמֶת, וְלֹא יִשָּׁאֵר כִּי אִם הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד. (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּהַתּוֹרָה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בְּסִימָן נא, עַיֵּן שָׁם). כִּי אֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי אִם אֶחָד, דְּהַיְנוּ עַל זָהָב זָהָב, וְעַל כֶּסֶף כֶּסֶף וְכוּ', אֲבָל הַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה, כִּי יְכוֹלִין לוֹמַר שֶׁקֶר עַל זָהָב שֶׁהוּא נְחֹשֶׁת אוֹ בְּדִיל וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ בְּחִינַת אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֶּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת וְכוּ', שֶׁהֵם כָּל מִינֵי מַתָּכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל הַגְּוָנִין שֶׁבַּמָּמוֹן, שֶׁשָּׁרְשָׁם בִּקְדֻשָּׁה גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי הֵם בְּחִינַת גְּוָנִין עִלָּאִין (כַּמּוּבָן בִּדְבָרָיו, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת), אֲבָל מִי שֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן וְכָבוֹד וְהוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת הַנַּ"ל, שָׁם הוּא בְּחִינַת נְפִילַת הַגְּוָנִין הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת נִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין הַנַּ"ל, שֶׁהוּא מַה שֶּׁמְּחַפֶּה הַשֶּׁקֶר בְּאֵיזֶה אֱמֶת, שֶׁבָּזֶה יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה גְּוָנִין שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִנְּפִילַת הַגְּוָנִין עִלָּאִין שֶׁבְּכֶסֶף וְזָהָב הַנַּ"ל, כִּי עִקַּר רֹב הַפְּנִיּוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא בְּעִנְיַן הַמָּמוֹן כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן מְרֻמָּז בְּפָסוּק זֶה בִּטּוּל הַשֶּׁקֶר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַךְ אֶת הַזָּהָב, שֶׁיִּשָּׁאֵר אַךְ הַזָּהָב כְּמוֹת שֶׁהוּא כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ הַגְּוָנִין עִלָּאִין שֶׁבְּזָהָב וָכֶסֶף כְּמוֹת שֶׁהֵם. וְלֹא יְשַׁנֶּה אוֹתָם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּשְׁבִיל הַפְּנִיּוֹת וּשְׁקָרִים שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הוּא פּוֹגֵם וּמְשַׁקֵּר בִּגְוָנִין עִלָּאִין וְכַנַּ"ל: וְעַל-כֵּן הַכֵּלִים שֶׁל עַכּוּ"ם שֶׁרוֹצִים לֶאֱכֹל בָּהֵם מַאֲכַל יִשְֹרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין הָרוּחַ חַיִּים הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, עַל-כֵּן צְרִיכִין הֶכְשֵׁר עַל-יְדֵי הָאֵשׁ וְהַעֲבָרַת הַחֲלֻדָּה תְּחִלָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ טְבִילָה בְּמֵי מִקְוֶה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁכִין נְקֻדּוֹת וּמוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵרוּחַ אֱלֹקִים הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַטָּהֳרָה וְכַנַּ"ל:

וְזֶהוּ שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, "יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת אִישׁ עַל הָעֵדָה וְכוּ'". כִּי ה' יִתְבָּרַךְ הוֹדִיעַ לוֹ שֶׁמֻּכְרָח לְהִסְתַּלֵּק. עַל-כֵּן בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ תַּלְמִיד שֶׁיַּמְשִׁיךְ בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת, 'הָרוּחֹת' דַּיְקָא תַּרְתֵּי מַשְׁמָע בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת, רוּחַ דִּלְעֵלָּא וְרוּחַ דִּלְתַתָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן לָנֶצַח הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה מִשְׁתַּדֵּל בְּעֹצֶם כֹּחוֹ בְּחַיָּיו, שֶׁיַּשְׁאִיר תַּלְמִידִים, שֶׁאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ יַמְשִׁיכוּ מִמֶּנּוּ בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַכֹּל יִתְתַּקְּנוּ לָנֶצַח כַּנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח כְּשֶׁהִתְגַּבֵּר בְּמַחֲלָקְתּוֹ מְאֹד כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹקֵי הָרוּחֹת וְכוּ'", הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁרָאוּ עֹצֶם הַמְּנִיעוֹת בְּלִי שִׁעוּר הַמִּתְפַּשְּׁטִין עַל כָּל אֶחָד עַל-יְדֵי מַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ, כִּי הֵם מַכְנִיסִים כְּפִירוֹת וְהִתְנַגְּדוּת וְקֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה בְּמֹחַ וָלֵב שֶׁל רֹב בְּנֵי יִשְֹרָאֵל עַד שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִתְקָרֵב מֵרִבּוּי הַמְּנִיעוֹת, עַל-כֵּן הִזְכִּיר בְּבַקָּשָׁתוֹ, אֱלֹקֵי הָרוּחֹת, הָרוּחֹת דַּיְקָא בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל זֶה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁמַּמְשִׁיכִין אוֹתָם הַמְּעַט הַכְּשֵׁרִים הָאוֹחֲזִים עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה, כִּי טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק וְכוּ', כִּי עַל-יְדֵי הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי-זֶה מַכְנִיעִין הָרְשָׁעִים הַחוֹלְקִים וּמַכְנִיסִין בְּלֵב הַחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ בְּחֵשֶׁק אֲמִתִּי כְּפִי הַמְּנִיעָה עַד שֶׁיְּשַׁבְּרוּ כָּל הַמְּנִיעוֹת וְיִתְקָרְבוּ לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל). וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ, "אֵל אֱלֹקֵי הָרוּחֹת הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?!" וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה; הֲלֹא הַרְבֵּה מֵעֲדַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל נִתְעַרְבְּבוּ בַּמַּחֲלֹקֶת הַזֶּה שֶׁל קֹרַח, עַד שֶׁכִּמְעַט כָּל יִשְֹרָאֵל נֶחֶלְקוּ עַל מֹשֶׁה, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּבְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. אַךְ מֹשֶׁה בִּקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּסְתַּכֵּל בְּרַחֲמָיו, שֶׁעִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת נִתְהַוָּה מֵאִישׁ אֶחָד, שֶׁהוּא קֹרַח, שֶׁנִּתְקַנֵּא בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל-יְדֵי גֵּיאוּתוֹ וְגַסּוּתוֹ הָרָעָה, שֶׁרָצָה לִקַּח כָּל הַמֶּמְשָׁלָה עַל יִשְֹרָאֵל לְעַצְמוֹ וּשְׁאָר כָּל הָעָם נִמְשְׁכוּ אַחֲרָיו בְּטָעוּת לְפִי תֻּמָּם, עַל-כֵּן בִּקֵּשׁ, 'אֵל אֱלֹקֵי הָרוּחֹת וְכוּ' הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְכוּ'', שֶׁרָאוּי שֶׁיְּרַחֵם עַל יִשְֹרָאֵל וְלֹא יִקְצֹף עֲלֵיהֶם כִּי אִם עַל הָאִישׁ הָאֶחָד שֶׁהוּא הָעִקָּר הַמַּחֲלֹקֶת וּשְׁאָר כָּל יִשְֹרָאֵל יִנָּצְלוּ עַל-יְדֵי הֶאָרַת בְּחִינַת הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁמֵּאִיר עַל-יְדֵי הַתַּלְמִידִים הַכְּשֵׁרִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה סוֹף כָּל סוֹף הַכֹּל הִתְקָרְבוּ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַנַּ"ל:

וְעַל-כֵּן דָּוִד מֵת בַּעֲצֶרֶת, כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַמְשָׁכַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַצַּדִּיקִים מֵרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁהוּא דָּוִד כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן דָּוִד שֶׁהוּא מָשִׁיחַ מֵת בַּעֲצֶרֶת, כִּי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְֹרָאֵל חַי וְקַיָּם, כִּי רוּחוֹ שֶׁל דָּוִד שֶׁהוּא מָשִׁיחַ חַי וְקַיָּם לָנֶצַח, כִּי סוֹף כָּל סוֹף יָבוֹא וְיִגְאָלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, כִּי בֹּא יָבוֹא, לֹא יְאַחֵר. וְעַל-כֵּן מֵת דָּוִד בְּשָׁבוּעוֹת דַּיְקָא, כִּי עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת דָּוִד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ בְּשָׁבוּעוֹת, עַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל שָׁנָה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנִּמְשָׁךְ אַחַר הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ, דָּוִד מֶלֶךְ יִשְֹרָאֵל חַי וְקַיָּם, כִּי זֶה עִקַּר חַיּוּת הַצַּדִּיק לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מַה שֶּׁמַּמְשִׁיכִין אֲמִתַּת תּוֹרָתוֹ בְּכָל פַּעַם, וְעַל-כֵּן הַצַּדִּיקִים בְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:

וְזֶה, "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו וְכוּ'. כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, קָרוֹב לִפְרִישָׁתָם מִמֶּנִּי וְכוּ' עַד שֶׁמָּצָאתִי שֶׁהָיָה עִמִּי בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, הַיְנוּ שֶׁדַּיְקָא אַחַר הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה עֲזָרָם ה' יִתְבָּרַךְ לִכְבֹּשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם. וְכָל זֶה עַל-יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם שֶׁמַּמְשִׁיכִין בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּתָם בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִגְמְרוּ אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם מַה שֶּׁהִתְחִילוּ בְּחַיֵּיהֶם וְכַנַּ"ל:

וְעַל-כֵּן כְּלִי שֶׁאֵינוֹ בֶּן יוֹמוֹ אֵינוֹ אוֹסֵר, כִּי הַטַּעַם נִפְגָּם אַחַר שֶׁעָבַר יוֹמוֹ, כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הַחוֹלְקִים, הַמּוֹנְעִים, הוּא רַק בְּיוֹמָם וּבִשְׁעָתָם בִּבְחִינַת רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַֹחֶקֶת לוֹ, כִּי כָּל הַצְלָחָתוֹ וְהִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא רַק לְפִי שָׁעָה, וְעַל-כֵּן כְּשֶׁרוֹאִין הַנִּרְדָּפִים הַחֲפֵצִים בְּהָאֱמֶת, שֶׁהַחוֹלְקִים מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר, צְרִיכִין רַק לְהִתְפַּלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעַת ה' בִּבְחִינַת דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב עֲלֵיהֶם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "אַךְ לֶאֱלֹקִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי וְכוּ'", כִּי צְרִיכִין לִבְטֹחַ בַּה' וּבִישׁוּעָתוֹ וְאַף-עַל-פִּי שֶׁרוֹאִים שֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר צְרִיכִין לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין עַד אֲשֶׁר יָבוֹא יוֹמָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "זוֹמֵם רָשָׁע וְכוּ' ה' יִשְֹחַק לוֹ כִּי רָאָה כִּי יָבוֹא יוֹמוֹ", כִּי בְּוַדַּאי יָבוֹא יוֹמוֹ שֶׁל הַחוֹלֵק, שֶׁיִּפֹּל בְּאֵין תְּקוּמָה, כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' וְלֹא יַעֲזֹב אֶת הָאֱמֶת עֲבוּר הַחוֹלֵק, כִּי אֱמֶת ה' לְעוֹלָם. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח, "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְכוּ'", 'בֹּקֶר' דַּיְקָא, כִּי מֹשֶׁה רָאָה שֶׁקֹּרַח מִתְגַּבֵּר מְאֹד בְּמַחֲלֹקֶת עַד שֶׁכִּמְעַט כָּל יִשְֹרָאֵל נִסּוֹתוּ אַחֲרָיו, עַד שֶׁנִּדְמֶה לְהַחֲלוּשֵׁי כֹּחַ שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל שֶׁנָּטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד נֶגְדּוֹ. עַל-כֵּן אָמַר מֹשֶׁה, "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' וְכוּ'", כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְגַּבֵּר הָאֱמֶת עַל הַשֶּׁקֶר, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ מֵחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית, כִּי בְּכָל יוֹם הוּא יִתְבָּרַךְ פּוֹתֵחַ דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח וּבוֹקֵעַ חַלּוֹנֵי רָקִיעַ וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְכוּ'. וְעִקַּר אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת הוּא הָאֱמֶת, שֶׁהוּא ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי וְכוּ'". (וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה צֹהַר תַּעֲשֶֹה לַתֵּבָה וְכוּ' בְּסִימָן קיב). וְזֶהוּ בְּחִינַת עִקַּר כָּל הַבֵּרוּרִים שֶׁנַּעֲשִֹים בְּכָל יוֹם וָיוֹם (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה). כִּי עִקַּר כָּל הַבֵּרוּרִים, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְבָּרֵר הַטּוֹב מֵהָרַע הוּא מַה שֶּׁנִּתְבָּרֵר הָאֱמֶת מֵהַשֶּׁקֶר, כִּי הָאֱמֶת הוּא עֶצֶם הַטּוֹב, וְהַשֶּׁקֶר הוּא הָרַע וְהַטֻּמְאָה (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא וְכוּ'). וְעַל-כֵּן בְּכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁמִּתְבָּרְרִים בּוֹ בֵּרוּרִים חֲדָשִׁים שֶׁנִּתְבָּרֵר הַטּוֹב מֵהָרַע, מִתְבָּרֵר הָאֱמֶת מִן הַשֶּׁקֶר, כִּי זֶה עִקַּר הַבֵּרוּר כַּנַּ"ל. וּמִשָּׁם עִקַּר זְרִיחַת אוֹר הַחַמָּה וְהַלְּבָנָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְעַל-כֵּן קָבְעוּ קְרִיאַת שְׁמַע בְּבִרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת, כִּי עִקַּר יְסוֹד הָאֱמֶת הוּא קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהוּא אֱמוּנַת הַיִּחוּד וְקַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְעֹל הַמִּצְווֹת. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים אַחַר כָּךְ 'אֱמֶת וֶאֱמוּנָה', 'אֱמֶת וְיַצִּיב וְכוּ'' וְכוֹפְלִין הָאֱמֶת כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת וּמִשָּׁם עִקַּר הָאוֹר שֶׁל הַמְּאוֹרוֹת שֶׁיּוֹצְאִין וּמְאִירִין בְּכָל יוֹם, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵהַבֵּרוּרִים שֶׁנַּעֲשִֹים בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שֶׁעִקָּרָם הוּא בֵּרוּר הָאֱמֶת מִן הַשֶּׁקֶר כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּבֹּקֶר בְּעֵת זְרִיחַת הָאוֹר נִמְשָׁךְ מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים, כִּי עִקַּר מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים הוּא עַל-יְדֵי הֶאָרַת הָאֱמֶת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ וְכוּ'. וְזֶה "ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה וְכוּ'", שֶׁזֶּה נֶאֱמַר לְעִנְיַן מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, בַּבֹּקֶר אֲנִי קוֹרֵא לְךָ עֲלֵיהֶם שֶׁהוּא עֵת מִשְׁפָּט בָּרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ וְכוּ' הֱיֶה זְרֹעָם לַבְּקָרִים, כִּי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר וְכוּ'". וְאַף-עַל-פִּי שֶׁרוֹאִין שֶׁעוֹבְרִים כַּמָּה יָמִים, וַעֲדַיִן אֵין לָהֶם מַפָּלָה שְׁלֵמָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁבְּכָל יוֹם נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם בְּרוּחָנִיּוּת מַפָּלָה מִן הַשָּׁמַיִם כְּפִי בֵּרוּר הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל יוֹם. וּבְוַדַּאי יָבוֹא יוֹמָם שֶׁיִּפְּלוּ בְּאִתְגַּלְיָא. וְכַאֲשֶׁר רָאִינוּ כַּמָּה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָֹה ה' יִתְבָּרַךְ עִם יִשְֹרָאֵל וְכָל הַנִּסִּים הָיוּ רַק שֶׁה' יִתְבָּרַךְ סִבֵּב בְּנִפְלְאוֹתָיו לְקַיֵּם אֶת יִשְֹרָאֵל בְּעֵת תֹּקֶף הַצָּרָה, עַד אֲשֶׁר עָבַר הַזְּמַן שֶׁל הַצְלָחָתָם וְהִגִּיעַ יוֹם מַפָּלָתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנוֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן וְכוּ'", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה; שֶׁאִצְטַגְנִינָיו אָמְרוּ לוֹ שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם יִכְבֹּשׁ יְרוּשָׁלַיִם וְהוּא בָּא לִירוּשָׁלַיִם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְהִסְתַּכֵּל עַל הָעִיר וְהֵנִיף יָדוֹ בְּלֵיצָנוּת וְכוּ' וְאָמַר שֶׁאֵין צְרִיכִין לִטְרֹחַ לְכָבְשָׁהּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם דַּיְקָא וְחָשַׁב שֶׁיָּלִין הַלַּיְלָה, וּבַבֹּקֶר כָּל אֶחָד יַשְׁלִיךְ אֶבֶן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכָל זֶה מֵאֵת ה' הָיְתָה שֶׁקִּלְקֵל אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ כִּי אִם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְתֵכֶף שֶׁעָבַר אוֹתוֹ הַיּוֹם וְהִגִּיעַ יוֹם מָחָר, חִדֵּשׁ ה' יִתְבָּרַךְ מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית בְּטוּבוֹ וְגִלָּה הָאֱמֶת בְּנֵס נִפְלָא, עַד שֶׁהָיָה לוֹ מַפָּלָה גְּדוֹלָה תֵּכֶף כְּשֶׁעָבַר אוֹתוֹ הַיּוֹם, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהִתְחִיל לֵיל שֵׁנִי, הַשַּׁיָּךְ לְיוֹם מָחָר, הִתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ בְּבֵרוּר הָאֱמֶת שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם הַמָּחֳרָת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיְתָה מַפָּלָתוֹ הָעֲצוּמָה, כֵּן יֹאבְדוּ כָּל אוֹיְבֶיךָ ה'. כִּי עִקַּר מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים הוּא עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַבֵּרוּר שֶׁנַּעֲשֶֹה בְּכָל יוֹם וְכַנַּ"ל. וְכֵן הָמָן הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ, חָשַׁב שֶׁכְּבָר כָּבַשׁ אֶת מָרְדְּכַי, מֵאַחַר שֶׁרָאָה גְּדֻלָּתוֹ כָּל כָּךְ. וְנִתְיַעֵץ עִם אִשְׁתּוֹ וְאוֹהֲבָיו הָרְשָׁעִים לַעֲשׂוֹת עֵץ גָּבֹהַּ וְכוּ'. וּבַבֹּקֶר אָמַר לַמֶּלֶךְ, וְיִתְלוּ אֶת מָרְדְּכַי עָלָיו וְכוּ'. וְאִישׁ בַּעַר לֹא יָדַע שֶׁבַּבֹּקֶר יִהְיֶה מַפָּלָתוֹ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם הַמָּחֳרָת תָּלוּ אוֹתוֹ עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדְּכַי, וְכָל זֶה עַל-פִּי הַנַּ"ל, כִּי בְּכָל יוֹם נִתְחַדֵּשׁ הָעוֹלָם לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת וּבְטוּבוֹ מֵחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית. וְעִקַּר חִדּוּשׁ מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם הוּא בֵּרוּר הָאֱמֶת מִן הַשֶּׁקֶר שֶׁמִּתְבָּרֵר בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הַמַּר, אֲפִלּוּ בְּעֹצֶם מְרִירוּת הַצָּרוֹת וְהָרְדִיפוֹת שֶׁעוֹבְרִים עַל הַכְּשֵׁרִים הַנִּרְדָּפִים וְכַנַּ"ל. וּכְפִי בֵּרוּר הָאֱמֶת כֵּן נִמְשָׁךְ מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים עַד אֲשֶׁר יָבוֹא יוֹמוֹ כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה מַפֶּלֶת הָמָן וְסַנְחֵרִיב וְכָל הָרְשָׁעִים וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת בֹּקֶר וְיֹדַע ה' וְכוּ' הַנֶּאֱמַר בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ בֹּקֶר דַּיְקָא וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כְּלֵי אִסּוּר שֶׁעָבַר יוֹמָם אֵין לָהֶם עוֹד כֹּחַ לֶאֱסֹר כִּי נִפְגָּם טַעֲמָם, כִּי הָאִסּוּר שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרִשְׁעוּת, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין הַכֵּלִים הַגְעָלָה בְּאֵשׁ לְבַעֵר הָרַע, אֵין לוֹ כֹּחַ כִּי אִם בְּיוֹמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁעָבַר יוֹמוֹ, נִפְגַּם טַעֲמוֹ וְאֵין לוֹ עוֹד כֹּחַ לֶאֱסֹר וּלְקַלְקֵל אֶת הַהֶתֵּר, כִּי אֵין לְהָאִסּוּר וְהָרַע כֹּחַ כִּי אִם בְּיוֹמוֹ כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁעָבַר יוֹמוֹ כְּבָר נִפְגַּם וְנִתְבַּטֵּל וְכַנַּ"ל:

וְזֶה "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וְכוּ'". כִּי קֹרַח חָלַק עַל מֹשֶׁה וְרָצָה לִמְנֹעַ אֶת כָּל יִשְֹרָאֵל מֵהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וְאִם הָיָה מִתְקַיֵּם דַּעְתּוֹ הָרָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, הָיָה מַחֲזִיר אֶת כָּל הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, כִּי עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ מֹשֶׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מוֹצִיאִין כָּל הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל, וְעִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת פֶּתַח, הַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְהָרוּחַ דִּלְתַתָּא הוּא עַל-יְדֵי פֶּתַח, כִּי הָעִקָּר הוּא לַעֲשׂוֹת וּלְתַקֵּן בְּחִינַת פֶּתַח, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְנֹס לְשָׁם וּלְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, כִּי אוֹר הָעֶלְיוֹן רוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ תָּמִיד, רַק אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הַשְׁפָּעַת חַיּוּתוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר. עַל-כֵּן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כֵּלִים, דְּהַיְנוּ צִמְצוּמִים כְּדֵי שֶׁיֻּמְשַׁךְ הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ, אֲבָל כְּשֶׁנַּעֲשֶֹה צִמְצוּם צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת בְּחָכְמָה נִפְלָאָה בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִתְעַלֵּם הָאוֹר לְגַמְרֵי עַל-יְדֵי רִבּוּי הַצִּמְצוּמִים, רַק שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשִֹים עַל-יְדֵי הַצִּמְצוּמִים בְּחִינַת בָּתִּים וְהֵיכָלוֹת וְכֵלִים וְצִינוֹרוֹת שֶׁיִּהְיֶה הָאוֹר נִמְשָׁךְ עַל יָדָם בְּהַדְרָגָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְצַמְצֵם הָאוֹר עַל יָדָם, רַק יִהְיֶה נִשְׁאָר בְּחִינַת פֶּתַח שֶׁעַל יָדוֹ יִהְיֶה נִמְשָׁךְ הָאוֹר וְהַחַיּוּת בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה. וְעַל-כֵּן עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת פֶּתַח. (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל), כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְהָרוּחַ דִּלְתַתָּא כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת פֶּתַח כְּדֵי לְקַבֵּל הַחַיּוּת בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, וְזֶה בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְאֵיזֶה דַּרְגָּא, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְתַקֵּן אֵיזֶה פֶּתַח לְהַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת מֵהָרוּחַ דְּעֵלָּא מֵאֵיזֶה דַּרְגָּא, עֲדַיִן הוּא צָרִיךְ לְתַקֵּן פְּתָחִים בְּהַמַּדְרֵגוֹת הַגְּבוֹהוֹת יוֹתֵר, כִּי כְּשֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת לַמַּדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ עוֹד יוֹתֵר וּלְהַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, מִמַּדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר, הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת פֶּתַח שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הוּא מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מִמַּדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר. וְכֵן בְּכָל פַּעַם שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד לְעֵלָּא לְעֵלָּא וְכוּ'. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּקַבֵּל אוֹר וְחַיּוּת מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא מִבְּחִינָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר בְּכָל פַּעַם. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הַנַּ"ל, וְעִקָּר תָּלוּי בְּתִקּוּן הַפֶּתַח כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁמְּבַקְּשִׁים, "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק וְכוּ'", כִּי הָעִקָּר לִפְתֹּחַ הַפֶּתַח, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַפָּסוּק מְשִׁיבוֹ, "זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ", כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַשְּׁעָרִים וְהַפְּתָחִים הוּא עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁכְּבָר זָכוּ לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה שֶׁהֵם מַמְשִׁיכִים בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁעַל יָדָם עִקַּר תִּקּוּן כָּל הַפְּתָחִים וְהַשְּׁעָרִים וְכַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ תְּחִלָּה, "לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וְכוּ'", כִּי לִפְעָמִים כְּשֶׁיּוֹרֵד הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פֶּתַח לְקַבֵּל הָאוֹר מִמֶּנּוּ, הוּא מֻכְרָח לָמוּת וּלְהִסְתַּלֵּק עַל-יְדֵי-זֶה, כִּי מִשָּׁם עִקַּר הַמִּיתָה וְהִסְתַּלְּקוּת וְכַנַּ"ל. עַל-כֵּן בִּקֵּשׁ, "לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר וְכוּ'", שֶׁלֹּא יֵרֵד הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא בִּשְׁבִיל הִסְתַּלְּקוּת וּמִיתָה, רַק יִזְכֶּה לְחַיִּים, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ תּוֹסְפוֹת הָאוֹר מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁבִירַת מְנִיעוֹת רַבּוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי, דְּהַיְנוּ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עֲזָרַנִי, שֶׁהָיָה לִי יִסּוּרִים וּמְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת וּבְרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הָיָה בְּעֶזְרִי לְשָׁבְרָם עַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין וְעַל-יְדֵי-זֶה 'וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי', כִּי זָכִיתִי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי הַיִּסּוּרִים וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁהֵם בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק וְכַנַּ"ל. וְזֶה 'פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק', שֶׁמְּבַקֵּשׁ שֶׁגַּם עַתָּה יִפָּתְחוּ לִי הַשְּׁעָרִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּזְכֶּה עוֹד לְהַמְשִׁיךְ חַיּוּת חָדָשׁ מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא מִמַּדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר בְּכָל פַּעַם, שֶׁכָּל זֶה עִקָּרוֹ תָּלוּי עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַפְּתָחִים וְהַשְּׁעָרִים וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבוֹא גּוֹי צַדִּיק וְכוּ', כִּי הָעִקָּר הוּא תִּקּוּן הַפֶּתַח וְהַשַּׁעַר בְּכָל דַּרְגָּא וְכַנַּ"ל. וְקֹרַח שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה וְרָצָה לִמְנֹעַ אֶת כָּל יִשְֹרָאֵל מִלְּהִתְקָרֵב לְמֹשֶׁה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר תִּקּוּן הַפְּתָחִים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. עַל-כֵּן הָיָה עָנְשׁוֹ עַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁגָּזַר מֹשֶׁה, "אִם כְּמוֹת כָּל אָדָם וְכוּ' וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וְכוּ"'. שֶׁבָּזֶה הֶרְאָה מֹשֶׁה עֹצֶם גֹּדֶל כֹּחוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהוֹצִיא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁהִיא עַל-יְדֵי עֲשִֹיַּת פְּתָחִים וּשְׁעָרִים, לְהַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת דִּלְעֵלָּא מֵרוּם כָּל דַּרְגִין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶֹה פֶּתַח בְּגַשְׁמִיּוּת בְּתַחְתִּיּוֹת גַּשְׁמִיּוּת הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי עִקַּר הַמְּנִיעוֹת שֶׁל הָאָדָם נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּגוּף מְגֻשָּׁם כָּזֶה, בְּאֶרֶץ גַּשְׁמִי כָּזֶה. וְזֶה עִקַּר נִסְיוֹן הָאָדָם. וְכַמְבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה (שֶׁעַל-כֵּן עִקַּר הַמִּקְוֶה עַל הָאָרֶץ דַּיְקָא, עַיֵּן שָׁם). וְעִקַּר כֹּחַ הַצַּדִּיק הוּא שֶׁיָּכוֹל לַעֲשוֹת פְּתָחִים בַּמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, עַד שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר וְהַחַיּוּת, דְּהַיְנוּ הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ גַּם בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה בְּתַכְלִית מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם, "וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ וְכוּ'". וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁעִקַּר גְּדֻלַּת הַצַּדִּיק בְּחַיָּיו וְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹלֶה לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר יַמְשִׁיךְ וְיָאִיר הָאוֹר לַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת וְהַמְגֻשָּׁם יוֹתֵר. וְזֶה הֶרְאָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אָז בְּעֹצֶם גְּבוּרַת כֹּחוֹ הַנִּפְלָא, כִּי קֹרַח וַעֲדָתוֹ נָפְלוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁבָּאוּ לִכְפִירוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, קֹרַח מִין הָיָה. עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁכָּל אַפִּין שָׁוִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וְכוּ'". וְלֹא הֶאֱמִינוּ בִּגְדֻלַּת הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ חַיּוּתוֹ וְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ מִמַּדְרֵגָה גָּבֹהַּ בְּכָל פַּעַם. עַד שֶׁיָּכוֹל לְהַגְבִּיהַּ כָּל הַנּוֹפְלִים וְהַמְגֻשָּׁמִים וְכוּ'. וְעַל-כֵּן הֶרְאָה מֹשֶׁה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַרְאוֹת לְעֵין כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בְּרִיאָה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶֹה פֶּתַח בְּגַשְׁמִיּוּת הָאָרֶץ מַמָּשׁ. וְכֵן נִתְקַיֵּם מִיָּד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר וְכוּ' וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה וְכוּ' וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וְכוּ'", שֶׁנַּעֲשָֹה פֶּתַח בְּהָאָרֶץ הַגַּשְׁמִי מַמָּשׁ. וְעַל-יְדֵי-זֶה הָרְשָׁעִים וְהַמּוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים קִבְּלוּ עָנְשָׁם וְנִבְלְעוּ מִיָּד. וְכָל יִשְֹרָאֵל רָאוּ עַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ גֹּדֶל כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת פֶּתַח מֵרוּם כָּל דַּרְגִין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכַנַּ"ל:

כִּי עִקַּר הַמִּיתָה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, כִּי אִם לֹא הָיָה חוֹטֵא הָאָדָם הָיָה יָכֹל לַעֲלוֹת לְרוּם הַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְלַעֲשׂוֹת פְּתָחִים שָׁם עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ חַיּוּת הָעֶלְיוֹן מִשָּׁם בְּעוֹדוֹ בְּגוּפוֹ וְהָיָה מַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּתוֹ בְּחַיָּיו, אֲבָל מֵחֲמַת חֶטְאוֹ נִגְזַר מִיתָה, כִּי אֲפִלּוּ אִם הוּא צַדִּיק גָּדוֹל אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַגִּיעַ לַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן כִּי אִם עַל-יְדֵי הַמִּיתָה, שֶׁבַּהֶכְרֵחַ שֶׁיֻּפְרַד הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף וְאָז יָשׁוּב אֶל הֶעָפָר וְיִזְדַּכֵּךְ שָׁם עַד הַתְּחִיָּה וְאָז כְּפִי מַעֲשָֹיו וּכְפִי זִכּוּכוֹ יִזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה נִפְתָּחִין לוֹ פִּתְחֵי וְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה וְעַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה נִמְשָׁךְ הֶאָרַת הַפֶּתַח עַד מְקוֹם קִבְרוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה נִפְתַּח קִבְרוֹ וְיָקוּם בַּתְּחִיָּה, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים הוּא עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַפֶּתַח בִּבְחִינַת (יְחֶזְקֵאל לז) בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְכוּ' וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְכוּ'. וְקֹרַח שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה כָּפַר וּפָגַם בְּכָל זֶה. עַל-כֵּן הֶרְאָה לוֹ מֹשֶׁה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַפֶּתַח בְּקֶרֶב הָאָרֶץ מִיָּד, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִפְּלוּ הַחוֹלְקִים, וְהַכְּשֵׁרִים יִרְאוּ גְּדֻלַּת ה' וּגְדֻלַּת הַצַּדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת פֶּתַח וּלְגַלּוֹת הָאֱמֶת אֲפִלּוּ בְּגַשְׁמִיּוּת הָאָרֶץ הַזֹּאת, עַד שֶׁיִּרְאוּ הַכֹּל אֶת הָאֱמֶת וְכַנַּ"ל:

וְעַל-כֵּן עִקַּר מַחֲלֹקֶת קֹרַח הִתְחִיל מִפָּרָשַׁת צִיצִית, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי צִיצִית הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים מֵעֵלָּא לְתַתָּא, בִּבְחִינַת מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּוֹאִי הָרוּחַ. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּכֵלֶת, כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים מֵעֵלָּא לְתַתָּא בְּכָל פַּעַם עִקָּרוֹ עַל-יְדֵי בְּחִינַת תְּכֵלֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּהַתּוֹרָה "לַשֶּׁמֶשׁ שָֹם אֹהֶל בָּהֶם", סִימָן מט) בְּשֵׁם הַזֹּהַר, שֶׁתְּכֵלֶת הוּא בְּחִינַת דְּאַכְלֵי כֻּלָּא וְשָׁצֵי כֻּלָּא וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְכָל הָרְחוֹקִים מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל הָאוֹר שֶׁל מַעְלָה מֵה' יִתְבָּרַךְ. כִּי הוּא שׂוֹרֵף וּמְכַלֶּה הַכֹּל בִּבְחִינַת כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, דְּאַכְלֵי כֻּלָּא וְשָׁצֵי כֻּלָּא, אֲבָל יִשְֹרָאֵל הַדְּבֵקִים בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם, "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם", כִּי אַדְּרַבָּא, הֵם מְקַבְּלִים חַיּוּת מִשָּׁם, כִּי הַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִים הַחַיּוּת עֲלֵיהֶם בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה דֶּרֶךְ פְּתָחִים וּשְׁעָרִים דִּקְדֻשָּׁה עַד שֶׁאֵין אוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא אֵשׁ אֹכְלָה אוֹכֶלֶת אוֹתָם, רַק אַדְּרַבָּא, הֵם מְקַבְּלִים חַיּוּת חָדָשׁ בְּכָל פַּעַם מִשָּׁם וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת תְּכֵלֶת, בְּחִינַת צִיצִית וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן קֹרַח שֶׁחָלַק עַל כָּל זֶה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן פָּגַם בַּתְּכֵלֶת וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן שָׁאַל, אִם חוּט אֶחָד שֶׁל תְּכֵלֶת פּוֹטֵר הַטַּלִּית, טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת, אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּפְטֹר אֶת עַצְמָהּ?! הַיְנוּ שֶׁכָּפַר וּפָגַם בִּבְחִינַת הַשְּׁעָרִים וְהַפְּתָחִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים וְצִינּוֹרוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הָאוֹר כִּי אִם עַל-יְדֵי פְּתָחִים וְצִינּוֹרוֹת, וְעַל-כֵּן דַּיְקָא עַל-יְדֵי חוּטֵי הַצִּיצִית מַמְשִׁיכִין הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, אֲבָל טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר עַל יָדָהּ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת רִבּוּי הָאוֹר. עַד שֶׁמְּתַקְּנִין אוֹתָהּ עַל-יְדֵי חוּטֵי הַצִּיצִית דַּיְקָא שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עוֹשִֹין פְּתָחִים וְצִינּוֹרוֹת דַּקִּים וְנִפְלָאִים לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁשָּׁאַל, בַּיִת מָלֵא סְפָרִים חַיָּב בִּמְזוּזָה וְגוֹ'? כִּי אָמַר שֶׁבַּיִת מָלֵא סְפָרִים פָּטוּר מִמְּזוּזָה, מִכָּל שֶׁכֵּן מִמְּזוּזָה אַחַת שֶׁפּוֹטֶרֶת כָּל הַבַּיִת וְגַם בָּזֶה כָּפַר בְּהַנַּ"ל, שֶׁכָּפַר בְּהַמְשָׁכַת הָאוֹר מֵעֵלָּא לְתַתָּא, שֶׁבֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיכוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַפְּתָחִים דַּיְקָא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְזוּזָה שֶׁאֵצֶל הַפֶּתַח דַּיְקָא, כִּי הָעִקָּר הוּא תִּקּוּן הַפֶּתַח כַּנַּ"ל, אֲבָל בַּיִת מָלֵא סְפָרִים עֲדַיִן לֹא נִתְתַּקֵּן הַפֶּתַח, אַדְּרַבָּא, עַל-יְדֵי רִבּוּי הָאוֹר אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל כַּנַּ"ל. וְכֵן בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וְכוּ'. כִּי גַּם דִּינֵי הַטֻּמְאָה הֵם גַּם כֵּן עַל-פִּי הַנַּ"ל, כִּי גַּם בְּהַטֻּמְאָה יֵשׁ פְּתָחִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַבָּא לִטָּמֵא פּוֹתְחִין לוֹ יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה, כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָֹה אֱלֹקִים וְכוּ'. וְעַל-כֵּן בַּהֶרֶת כִּגְרִיס, טָמֵא, שֶׁאָז נִמְשָׁךְ רוּחַ הַטֻּמְאָה דֶּרֶךְ פִּתְחֵי הַטֻּמְאָה, אֲבָל פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, טָהוֹר, מֵאַחַר שֶׁנִּתְבַּטֵּל הַפֶּתַח אֵין לוֹ כֹּחַ לְטַמֵּא, כְּמוֹ שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ לָעַכּוּ"ם לְטַמֵּא בַּנְּגָעִים, כִּי דִּינֵי הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה הֵם נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, וְאֵין כֹּחַ בַּנְּגָעִים לְטַמֵּא כִּי אִם אֶת יִשְֹרָאֵל דַּיְקָא, שֶׁאֲחוּזִים בְּהַקְּדֻשָּׁה וּכְשֶׁפָּרְחָה בָּהֶן צָרַעַת, מְטַמְּאִין. אֲבָל הָעַכּוּ"ם שֶׁכֻּלָּם טְמֵאִין, אֵין מְטַמְּאִין. וְכֵן פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ טָהוֹר, כִּי עִקַּר הַטָּהֳרָה וְהַטֻּמְאָה נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם כְּפִי תִּקּוּן אוֹ פְּגַם הַפְּתָחִים וְהַצִּינּוֹרוֹת (כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל). בַּמֶּה שֶׁאָמַר, וְכָל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבֵרוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה בִּבְחִינַת פֶּתַח הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וְכוּ' בִּקְדֻשָּׁה. וּלְהֵפֶךְ נֶאֱמַר בַּמֵּתִים וְכוּ', "כְּמוֹ חֲלָלִים וְכוּ' וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ וְכוּ'". שֶׁפָּגְמוּ בִּבְחִינַת פֶּתַח הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְקֹרַח כָּפַר בְּכָל זֶה, כִּי זֶה הוּא עִקַּר מַחֲלָקְתּוֹ, שֶׁכָּפַר בְּמֹשֶׁה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי בְּחִינַת פֶּתַח הַנַּ"ל. עַל-כֵּן הָיָה עָנְשׁוֹ עַל-יְדֵי "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וְכוּ'" וְכַנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ נִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת וְכַנַּ"ל:

כוח השבועה — קישור הדיבור לשורש החיות שהוא כולו קודש

יורה דעה · הלכות שבועות

עַל-פִּי הַתּוֹרָה 'וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי' (לִקּוּטֵי א סִימָן סו): עִנְיַן שְׁבוּעָה: כִּי כְּשֶׁמְּשַׁנֶּה דִּבּוּרוֹ הוּא דִּבּוּרוֹ חֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרוֹ חֻלִּין. כִּי כְּשֶׁהַדִּבּוּר הוּא בִּבְחִינַת קֹדֶשׁ אֵין בּוֹ שִׁנּוּי, כִּי קֹדֶשׁ הוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי בִּבְחִינַת הָאַחְדוּת וְהַקְּדֻשָּׁה אֵין שָׁם שִׁנּוּי, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ (בְּסִימָן נא) שֶׁאֱמֶת הוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ כֻּלּוֹ אֶחָד. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁמְּשַׁנֶּה דִּבּוּרוֹ אֲזַי עוֹשֶׂה דִּבּוּרוֹ חֹל שֶׁשָּׁם יֵשׁ שִׁנּוּי וּתְמוּרָה. וְעַל-כֵּן אֲפִלּוּ בְּלֹא שְׁבוּעָה אִסּוּר גָּדוֹל לְשַׁנּוֹת דִּבּוּרוֹ וְלַעֲשׂוֹתוֹ חֹל, כִּי הַשְּׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת כַּיָּדוּעַ, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּקַשֵּׁר הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לְשֹׁרֶשׁ הַחִיּוּת שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַדִּבּוּר, כִּי עִקַּר הַשְּׁבוּעָה הוּא בַּשֵּׁם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כָּל הַנִּשְׁבָּע, כְּאִלּוּ נִשְׁבָּע בְּחַיֵּי הַמֶּלֶךְ. נִמְצָא, שֶׁמּוֹצִיא הַדִּבּוּר מִשֹּׁרֶשׁ הַחִיּוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא, דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל שֶׁאוֹמֵר שֶׁנִּשְׁבָּע בַּה' שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה זֹאת. נִמְצָא, שֶׁעַל-יְדֵי הַשְּׁבוּעָה מְקַשֵּׁר הַדִּבּוּר לַה' שֶׁהִיא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַחִיּוּת, בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא וּמִשָּׁם מוֹצִיא הַדִּבּוּר שֶׁאוֹסֵר עַל עַצְמוֹ אֵיזֶה דָּבָר. וְכֵן אֲפִלּוּ נִשְׁבָּע בְּחַיֵּי נַפְשׁוֹ הוּא גַּם כֵּן בִּבְחִינָה זוֹ מַמָּשׁ, כִּי חִיּוּת נַפְשׁוֹ, הַיְנוּ הַחִיּוּת דִּלְעֵלָּא, בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשׁוֹ, וְקָרִינָן נַפְשִׁי, כִּי נַפְשִׁי וְנַפְשׁוֹ הַכֹּל אֶחָד כַּנַּ"ל. וְהַכְּלָל, כְּשֶׁנִּשְׁבָּע שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּקַשֵּׁר דִּבּוּרוֹ לְשֹׁרֶשׁ הַחִיּוּת וּמִשָּׁם אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ, עַל-כֵּן אָסוּר לְשַׁנּוֹת עוֹד כִּי שָׁם בְּשֹׁרֶשׁ הַחִיּוּת בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא הוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת אֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ שִׁנּוּי וְעַל-כֵּן אִסּוּר חָמוּר לְשַׁנּוֹת וְלַעֲשׂוֹת דִּבּוּרוֹ חֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כִּי אִסּוּר גָּדוֹל לַעֲשׂוֹת מִקֹּדֶשׁ חֹל: וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים, כִּי שְׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת יְסוֹד, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת כִּי שָׁם בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּיָּדוּעַ. כִּי עַל-יְדֵי הַשְּׁבוּעָה מְקַשֵּׁר רוּחַ פִּיו שֶׁהוּא רוּחַ דִּלְתַתָּא בְּשֹׁרֶשׁ הַחִיּוּת שֶׁהוּא רוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁהוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ שֶׁאֵין בּוֹ שִׁנּוּי כַּנַּ"ל: וְעַל-כֵּן הֶתֵּר שְׁבוּעָה בִּשְׁלֹשָׁה וְעַל-יְדֵי פֶּתַח חֲרָטָה דַּוְקָא, כִּי פֶּתַח חֲרָטָה מְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ שָׁם בַּמַּאֲמָר וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ (סִימָן סו) שֶׁהוּא בְּחִינַת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ, בְּחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הָרוּחוֹת, בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-יְדֵי-זֶה הֻתְּרָה הַשְּׁבוּעָה, כִּי עִקַּר הָאִסּוּר הָיָה עַל-יְדֵי שֶׁהִתְקַשֵּׁר הָרוּחַ דִּלְתַתָּא עִם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא וְנַעֲשָׂה כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי פֶּתַח חֲרָטָה הוּא פּוֹתֵחַ וּמַפְרִישׁ בֵּין הָרוּחוֹת בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וַאֲזַי נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁנּוּי וּתְמוּרָה. וְעַל-כֵּן הַהֶתֵּר בִּשְׁלֹשָׁה דַּיְקָא כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁעַל יָדָם מוֹצִיאִים מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁם, כַּמְבֹאָר שָׁם שֶׁהֵם בִּבְחִינַת פַּתָּח, עַיֵּן שָׁם, וְעַל יָדָם מַפְרִישִׁין בֵּין שְׁתֵּי הָרוּחוֹת בִּבְחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה וַאֲזַי נַעֲשֶׂה דִּבּוּרוֹ בִּבְחִינַת חֹל כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת לב), לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ, כִּי הֵם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרוֹ חֹל כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לֹא תִשָּא, נִזְדַּעְזְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שְׁבוּעוֹת לט), כִּי כֻּלָּם תְּלוּיִים בִּבְחִינַת אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, עַיֵּן שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת יְדוֹת שְׁבוּעוֹת, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בִּבְחִינַת יָדַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרוּחוֹת שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה הַשְּׁבוּעָה כַּנַּ"ל: שְׁבוּעוֹת וְהִלְכוֹת כִּבּוּד אָב וָאֵם:

שני עדים — גילוי האמת המקים המלכות ומוציא הבריאה מכח אל הפועל

חושן משפט · הלכות עדות

"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְכוּ' יָקוּם דָּבָר": כִּי הָעֵדִים מְגַלִּים הָאֱמֶת וְעַל יְדֵי זֶה מְרִימִין אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת מִנְּפִילָתָהּ, כִּי עַל יְדֵי הָעֵדִים נַעֲשֶֹה הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת הֲקָמַת הַמַּלְכוּת, כִּי עִקַּר נְפִילָתָהּ הָיָה עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר וְהַמַּחֲלֹקֶת כַּנַּ"ל (בְּהִלְכוֹת דַּיָּנִים סִימָן א), וְעַל יְדֵי הָאֱמֶת הִיא עֲלִיָּתָהּ כַּיָּדוּעַ שֶׁעִקַּר עֲלִיַּת וּשְׁלֵמוּת בְּחִינַת מַלְכוּת הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת אֱמֶת. וְעַל כֵּן צְרִיכִין לִהְיוֹת שְׁנֵי עֵדִים דַּיְקָא, כִּי פְּגַם הַמַּלְכוּת, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא קִלְקוּל הַבְּרִיאָה, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה וְהַנְהָגַת עוֹלָם הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת כַּיָּדוּעַ וְכָל זֶה נַעֲשֶֹה עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהוּא הָרַע וְהַטֻּמְאָה, שֶׁעַל יָדָם נִפְגָּם בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי שָׁם עִקַּר אֲחִיזָתָם וְעַל יָדָם נִתְקַלְקֵל הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל, כִּי עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם (אָבוֹת פא). וּכְשֶׁאֵין אֱמֶת וְשָׁלוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, נִפְגָּם וְנִתְקַלְקֵל הָעוֹלָם. וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי עֵדִים שֶׁבָּאִים לְגַלּוֹת הָאֱמֶת וּלְהָרִים הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל הֵם קִיּוּם הָעוֹלָם וְהֵם בּוֹנִין הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ, כִּי עִקַּר בִּנְיַן וְקִיּוּם הָעוֹלָם הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת וּבוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בּוֹרַאֲךָ יַעֲקֹב". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עוֹלָמִי, עוֹלָמִי, מִי בְּרַאֲךָ? יַעֲקֹב בְּרַאֲךָ! יַעֲקֹב זֶה בְּחִינַת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר, "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב". כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: וְזֶה בְּחִינַת שְׁנֵי עֵדִים עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סִימָן סו) שֶׁקֹּדֶם הַבְּרִיאָה הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל בְּיַחַד וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ נִפְתָּחִין בִּבְחִינַת 'פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ', יוּ"ד בָּרֹאשׁ וְיוּ"ד בַּסּוֹף. וְזֶה בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבְּרִיאָה. וְכָל זֶה נַעֲשֶֹה עַל יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא נַעֲשֶֹה עַל יְדֵי בְּחִינַת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַבְּרִיאָה, דְּהַיְנוּ לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת אֱמֶת וְכַנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה עַל יְדֵי אֱמֶת. וְעַל כֵּן אֵלּוּ הָעֵדִים שֶׁבָּאִים לְגַלּוֹת הָאֱמֶת וּלְהָרִים הַמַּלְכוּת לְתַקֵּן הַבְּרִיאָה הֵם שְׁנַיִם בִּבְחִינַת יוּ"ד בָּרֹאשׁ וְיוּ"ד בַּסּוֹף, בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, כִּי עַל יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁהֵם מְגַלִּים, עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא תִּקּוּן הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל, כִּי עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁנַּעֲשֶֹה בֵּין הַבַּעֲלֵי דִּינִים, עַל יְדֵי זֶה נִפְגָּם הַמַּלְכוּת וְנִתְקַלְקֵל הַבְּרִיאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף הַמַּעֲשֶֹה, בְּחִינַת פֹּעַל. וְזֶה יָדוּעַ שֶׁבְּעֵת הַפְּגָם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי עוֹלָה הַחִיּוּת וְנִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה וַאֲזַי חוֹזֵר וְעוֹלֶה סוֹף הַמַּעֲשֶֹה בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה. וְזֶהוּ קִלְקוּל הַבְּרִיאָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי חוֹזֵר בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁהוּא הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל בְּיַחַד כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן צְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים שֶׁהֵם בָּאִים וּמוֹדִיעִין הָאֱמֶת וְעַל יְדֵי זֶה הֵם מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְזֶהוּ בְּחִינַת שְׁנֵי עֵדִים, בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִין שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, בְּחִינַת הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל כִּדְאִיתָא בַּתִּקּוּנִים שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי עֵדִים לָאָדָם בְּכָל יוֹם לְהָעִיד עַל יִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ אוֹת תְּפִלִּין וְאוֹת בְּרִית וּבְשַׁבָּת אוֹת שַׁבָּת וְכוּ'. וְהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִין הַנַּ"ל שֶׁל שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת יאהדונהי נִמְצָא, שֶׁהַשְּׁנֵי עֵדִים הֵם בִּבְחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִין הַנַּ"ל, כִּי גַּם אֵלּוּ הָעֵדִים הֵם מְעִידִים עַל אֱלֹקוּתוֹ וְיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי הֵם מְגַלִּים הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת יִחוּדוֹ וֶאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת בְּחִינַת וַה' אֱלֹקִים אֱמֶת. וַה' אֱלֹקִים זֶה בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִין, בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, כִּי ה' זֶה בְּחִינַת שֵׁם הֲוָיָה שֶׁהוּא יוּ"ד בָּרֹאשׁ. וֶאֱלֹקִים הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת יוּ"ד בַּסּוֹף, בְּחִינַת אדני. וְעַל יְדֵי הָאֱמֶת מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וּמְגַלִּין אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדָעִין לֵיהּ. נִמְצָא, שֶׁהַשְּׁנֵי עֵדִים הֵם בִּבְחִינַת שְׁנֵי הָעֵדִים שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁהֵם שְׁנֵי הָאוֹתוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מְעִידִים עַל אֱלֹקוּתוֹ וְעַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁה' יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא הַכֹּל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי הָאוֹתוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם אוֹת שַׁבָּת וּתְפִלִּין וְכוּ', מְעִידִים עַל זֶה גַּם כֵּן. וְזֶה בְּחִינַת (דְּבָרִים יט) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר. 'יָקוּם דָּבָר' דַּיְקָא שֶׁהֵם מְקַיְּמִין וּמְרִימִין הַמַּלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת דָּבָר, בְּחִינַת דָּבָר אֶחָד לְדוֹר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סִימָן ד). וְזֶה דַּיְקָא עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים 'פִּי שְׁנַיִם' דַּיְקָא בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל אֱמֶת שֶׁנִּקְרָא פִּי שְׁנַיִם, כִּי הוּא כָּלוּל מִשְּׁתֵּי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, כִּי עַל יָדוֹ מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְעַל כֵּן נִקְרָא הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ פִּי שְׁנַיִם בְּחִינַת וַיִּהְיוּ נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת הֲלָכָה א, עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן צְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם, עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ וְכוּ' וְנִתְתַּקֵּן הַבְּרִיאָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת הֲקָמַת הַמַּלְכוּת, בְּחִינַת יָקוּם דָּבָר כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן עֵד אֶחָד פָּסוּל לְהָעִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד וְכוּ'". וַאֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֵינוֹ מֵעִיד, כִּי אֵין כֹּחַ לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וּלְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת כִּי אִם עַל יְדֵי פִּי שְׁנַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִין כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הָעֵדִים אֲסוּרִין לִהְיוֹת קְרוֹבִין זֶה לָזֶה, כִּי כְּשֶׁהֵם קְרוֹבִים הֵם מִשֹּׁרֶשׁ נְקֻדָּה אַחַת וַאֲזַי אַף שֶׁהֵם שְׁנַיִם וְיוֹתֵר אֵינָם נֶחֱשָׁבִים אֶלָּא לְאֶחָד, כִּי צְרִיכִים לִהְיוֹת דַּיְקָא בִּבְחִינַת שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת, בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל וְעַל כֵּן כְּשֶׁהֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה אֲזַי יֵשׁ לְכָל אֶחָד נְקֻדָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל כֵּן כְּשֶׁהֵם שְׁנַיִם הֵם תָּמִיד בִּבְחִינַת נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה תַּחְתּוֹנָה, כִּי אֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שָׁוִין. וְכָל אֶחָד הוּא בִּבְחִינַת נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּמַּאֲמָר "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת וְכוּ'" (סִימָן לד) שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל יֵשׁ לוֹ נְקֻדָּה שֶׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל מִזֹּאת הַנְּקֻדָּה. נִמְצָא, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה, בְּחִינַת רַב לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ. וַחֲבֵרוֹ הוּא בְּחִינַת תַּלְמִיד וְצָרִיךְ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ וְרַב וְתַלְמִיד הֵם הֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִין, בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל כַּנַּ"ל, בְּחִינַת נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה תַּחְתּוֹנָה. וְעַל כֵּן הַגֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ אֵין לָהֶם קֻרְבָה אֲפִלּוּ שְׁנֵי אַחִין, כוּ' דְּגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלָד דָּמֵי, כִּי הַגֵּר אֵין מְקַבֵּל נְקֻדָּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, דְּהַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ מֵעֵת לֵדָתוֹ, כִּי הֵם עֲרֵלִים וְאֵין מְקַבֵּל נְקֻדָּתוֹ רַק בְּעֵת שֶׁנִּתְגַּיֵּר. וְעַל כֵּן הוּא כְּקָטָן שֶׁנּוֹלָד וְעַל כֵּן אַף שֶׁבְּטֶבַע הֵם אַחִין וּקְרוֹבִים, עִם כָּל זֶה מֵאַחַר שֶׁמִּבְּחִינַת הַנְּקֻדָּה אֵין לָהֶם קֻרְבָה, עַל כֵּן כְּשֵׁרִים לְהָעִיד, כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ נְקֻדָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ בְּעֵת שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ. וְעִקַּר הָעֵדוּת הוּא רַק עַל יְדֵי בְּחִינַת נְקֻדּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל: וְעַל כֵּן הַפְּסוּלִים בַּעֲבֵרָה פְּסוּלִים לְהָעִיד, כִּי אִיתָא שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁהָעֲבֵרָה הִוא עַל יְדֵי פְּגַם וּנְפִילַת הַיָּדַיִם, שֶׁהִוא בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִין הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן פָּסוּל לְהָעִיד, כִּי עִקַּר הָעֵדוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִין הַנַּ"ל, בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל:

נזכר בכתבי ברסלב

ימי מוהרנ״ת · חלק ראשון

וְהִנֵּה זָכִיתִי לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל שַׁבַּת חֲנֻכָּה וְשָׁמַעְתִּי תּוֹרָה נִפְלָאָה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן ל') וְכָתַבְתִּי אוֹתָהּ לְפָנָיו וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ הַרְבֵּה וְאַחַר כָּךְ נָסַעְתִּי לִקְהִלַּת קדֶשׁ נֶעמִירוֹב וְקִבֵּל אוֹתִי אָבִי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְנָתַן לִי מַתָּנָה וְהָיִיתִי מְצַפֶּה שָׁם בְּנֶעמִירוֹב שֶׁיִּזְדַּמֵּן לִי עֲגָלָה לְמָאהְלוֹב וְלא נִזְדַּמְּנָה לִי וְנִתְיַשַּׁבְתִּי בְּדַעְתִּי לָמָּה לִי לְהַמְתִּין שָׁם טוֹב לִי שֶׁאֶסַּע לִבְּרֶסְלַב אוּלַי יִזְדַּמֵן לִי שָׁם עֲגָלָה וְאַרְוִיחַ שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ אֶהְיֶה אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכֵן עָשִׂיתִי וְחָזַרְתִּי וְנָסַעְתִּי לִבְּרֶסְלַב וּבָאתִי לְשָׁם בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בָּעֶרֶב וַאֲנִי עֲדַיִן לא קִדַּשְׁתִּי אֶת הַלְּבָנָה בְּאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ, וְאוֹתָהּ הַלַּיְלָה הָיְתָה הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל זְמַן קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה, וְהָיָה עָנָן וְחֹשֶׁךְ גָּדוֹל וְלא נִרְאָה שׁוּם רשֶׁם בְּעָלְמָא שֶׁל הַלְּבָנָה וְהָיָה לִי צַעַר וְשָׁאַלְתִּי אִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּבָר קִדֵּשׁ הַלְּבָנָה הֵשִׁיב לִי שֶׁכְּבָר קִדֵּשׁ הַלְּבָנָה וְהָיָה לִי צַעַר בְּיוֹתֵר וְגַם בְּלא זֶה הִתְגַּבְּרָה עָלַי עַצְבוּת, וּמֵחֲמַת זֶה בְּיוֹתֵר וְאַחַר כָּךְ נִכְנַסְתִּי אֵלָיו בְּאוֹתָהּ הַלָּיְלָה וְשָׁאַל אוֹתִי עַל מָה אַתָּה בְּמָרָה שְׁחוֹרָה כָּל כָּךְ, וְשָׁתַקְתִּי, וְנַעֲנָה אֶחָד וְאָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין הַלְּבָנָה נִרְאֵית עַל כֵּן פָּנָיו זְעוּפוֹת עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר הִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-זֶה, הֵשַׁבְתִּי לוֹ כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-זֶה, וְאָמַר הִתְפַּלֵּל עוֹד, וְעָנָה אֶחָד וְאָמַר בִּשְׁבִילִי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה שֶׁאַתֶּם תִּתְפַּלְּלוּ עָלָיו עֲבוּר זֶה וּבֶאֱמֶת לא עָלָה עַל דַּעְתִּי לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ עַל זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל מֵעִנְיַן הַלְּבָנָה, אֲבָל הָיוּ לִי דְּבָרִים הֶכְרֵחִיִּים יוֹתֵר שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלַי, עַל כֵּן לא מָצָאתִי לִבִּי לְהַטְרִיחַ לְפָנָיו גַּם בִּשְׁבִיל זֶה וְעָמַדְנוּ קְצָת לְפָנָיו בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֶחָד וְאָמַר שֶׁהַלְּבָנָה מַתְחֶלֶת לְהִתְרָאוֹת מְעַט מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר תֵּלֵךְ מִיָּד וְתֵכֶף כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָהּ כְּפִי מַה שֶּׁהִיא בְּתוֹךְ הָעֲנָנִים רַק שֶׁתִּרְאֶה אוֹתָהּ תֵּכֶף תְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַלְּבָנָה בְּלִי עִכּוּב וְיָצָאתִי לַחוּץ וְהָיְתָה הַלְּבָנָה מְכֻסָּה בַּעֲנָנִים רַק שֶׁנִּרְאֵית מְעַט וְלא זֵרַזְתִּי עַצְמִי כְּפִי פְּקֻדָּתוֹ וּבְתוֹךְ כָּךְ נִתְעַלְּמָה לְגַמְרֵי וְהָיוּ לִי יִסּוּרִים בְּיוֹתֵר כִּי נִתְבַּיַּשְׁתִּי לַחֲזר אֵלָיו, מֵחֲמַת שֶׁלּא קִיַּמְתִּי כִּדְבָרָיו וְעָמַדְתִּי שָׁם מְעַט וְתָלִיתִי עֵינַי לַמָּרוֹם וּבִקַּשְׁתִּי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קְצָת וְנִרְאֲתָה הַלְּבָנָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, וְתֵכֶף בֵּרַכְתִּי בִּרְכַּת הַלְּבָנָה וְנִכְנַסְתִּי אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשִׂמְחָה

וְאַחַר שַׁבָּת בְּסָמוּךְ נִזְדַּמֵּן לִי עֲגָלָה וְקִבַּלְתִּי רְשׁוּת מֵאִתּוֹ קדֶם אוֹר הַיּוֹם, כִּי הָיִיתִי נֶחְפָּז מְאד וְנִכְנַסְתִּי לְחַדְרוֹ לְקַבֵּל רְשׁוּת כַּנָּהוּג, וְלא הָיָה נֵר בְּחַדְרוֹ כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁכַב עֲדַיִן עַל מִטָּתוֹ וְרָצִיתִי לְהַכְנִיס נֵר וְאָמַר שֶׁאֵין צְרִיכִין, וְקִבַּלְתִּי רְשׁוּת מִמֶּנּוּ בְּחֶשְׁכַת לַיְלָה וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ מְעַט כִּי כְּבָר דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ הַרְבֵּה קדֶם נְסִיעָתִי לְנֶעמִירוֹב וְאַחַר כָּךְ, וְנָסַעְתִּי לְמָאהְלוֹב וּבָאתִי לְמָאהְלוֹב וּמָצָאתִי אֶת חוֹתְנִי בְּבֵיתוֹ כִּי בָּא בְּסָמוּךְ אַחַר נְסִיעָתִי מִשָּׁם לִבְּרֶסְלַב וְקִבַּלְתִּי פָּנָיו, וּבְוַדַּאי לא הִסְבִּיר לִי פָּנִים יָפוֹת כִּי הֵיטֵב חָרָה לוֹ עַל זֶה כַּנַּ"ל:

ימי מוהרנ״ת · חלק ראשון

אַחַר פֶּסַח, בְּעֵת שֶׁהָיִיתִי בְּמָאהְלוֹב, הִגִּיעַ אִגֶּרֶת לְפה בְּרֶסְלַב, וּמִכָּאן נִשְׁלַח אֵלַי, שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חַלָּשׁ מְאד, וּבִקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ וְהִזְהִיר אוֹתָנוּ לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו אַחַר-כָּךְ הִגִּיעַ אִגֶּרֶת מִמֶּנּוּ, שֶׁחָזַר לְאֵיתָנוֹ שֶׁלּא עַל-יְדֵי רְפוּאוֹת גַּשְׁמִיּוֹת, וְאָמַר, שֶׁתְּפִלּוֹת שֶׁלָּנוּ הוֹעִילוּ לוֹ הַרְבֵּה

וְהִנֵּה דַרְכֵּנוּ הָיְתָה לִנְסֹעַ אֵלָיו תָּמִיד עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵבִין שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהִתְעַכֵּב בִּקְהִלַּת-קדֶשׁ זַסְלַב גַּם בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְכָתַב לָנוּ אִגְּרוֹת שֶׁלּא יָרִים אֶחָד מֵאִתָּנוּ אֶת רַגְלוֹ לָבוֹא אֵלָיו עַל שָׁבוּעוֹת אֲבָל רַבִּי נַפְתָּלִי נֵרוֹ יָאִיר מִנֶּעמִירוֹב שֶׁהָיָה פּה בְּכָל פַּעַם וְרָאָה אֶת הָאִגֶּרֶת פּה קדֶם לְכָל אַנְשֵׁי- שְׁלוֹמֵנוּ, עָמַד וְכָתַב לִי וּלְכַמָּה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ וְזֵרַז אוֹתָנוּ שֶׁאַף עַל פִּי כֵן נִסַּע וְנֵלֵךְ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִקְהִלַּת-קדֶשׁ זַסְלַב וְכֵן עָשׂוּ פּה בְּרֶסְלַב וְאַנְשֵׁי נֶעמִירוֹב וְטֶפְּלִיק וְדַאשִׁיב וְכוּ' וְנָסְעוּ לְזַסְלַב עַל שָׁבוּעוֹת

וַאֲנִי הָיִיתִי בְּמָאהְלוֹב אָז, וְהָיְתָה דַּעְתִּי חֲלוּקָה מְאד מְאד בְּעִנְיַן הַנְּסִיעָה אֵלָיו לִקְהִלַּת-קדֶשׁ זַסְלַב, כִּי הָיוּ לִי מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת בְּלִי שִׁעוּר וְיָדַעְתִּי שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב שֶׁלּא לָבוֹא אֵלָיו, עַל כֵּן הָלַךְ לִבִּי הֵנָּה וָהֵנָּה אֵיךְ לְהִתְנַהֵג וּבְחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הִתְגַבֵּר הַחֵשֶׁק עַל הַמְּנִיעָה, וְנִתְגַּבַּרְתִּי וְנָסַעְתִּי לִבְּרֶסְלַב לִנְסֹעַ מִשָּׁם לְזַסְלַב וְעצֶם הַיִּסּוּרִים וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁהָיוּ לִי בְּבֵית חוֹתְנִי בִּנְסִיעָה זאת אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כִּי חוֹתְנִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה אָז בְּבֵיתוֹ וְהָיָה גָּדוֹל וְחָשׁוּב וְיָקָר שָׁם מְאד מְאד וְנֶאֶסְפוּ אֵלָיו מִכַּמָּה עֲיָרוֹת בְּעִסְקֵי מִשְׁפָּט וְגַם הָיָה מוּכָן לִנְסֹעַ אַחַר שָׁבוּעוֹת עִם אִשְׁתּוֹ לִקְהִלַּת קְרֶמִינִיץ לְהַנְהִיג הָרַבָּנוּת שָׁם, וְרָצָה לְהַשְׁאִיר אוֹתִי בְּכָאן בְּמָאהְלוֹב עַל מְקוֹמוֹ וַאֲנִי בָּאתִי פִּתְאם לְבֵיתִי וְהִתְחַלְתִּי לְהָכִין עַצְמִי לִנְסֹעַ לִבְּרֶסְלַב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְעָמְדוּ כֻּלָּם מִשְׁתּוֹמְמִים, וְזוּגָתִי הִתְחִילָה לִבְכּוֹת מִיָּד כִּי כְּבָר יָדְעָה שֶׁלּא תּוּכַל לִמְנעַ אוֹתִי בְּשׁוּם אפֶן וַאֲנִי הָלַכְתִּי לְקַבֵּל רְשׁוּת מֵחוֹתְנִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהִקְפִּיד עָלַי מְאד וְרָצָה לִמְנעַ אוֹתִי הוּא וְזוּגָתוֹ הִיא חֲמוֹתִי אֲבָל אֲנִי לא הִשְׁגַּחְתִּי עַל דִּבְרֵיהֶם כְּלָל וְהָלַכְתִּי מֵהֶם וְקִבַּלְתִּי חֲפָצִים שֶׁלִּי וְנָסַעְתִּי מִשָּׁם וְגַם לא הָיָה לִי עַל הוֹצָאוֹת כְּלָל, וְהִזְמִין לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרֶגַע קַלָּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהִלְווּ לִי עַל הוֹצָאוֹת קְצָת, וְגַם הִזְמִין לִי בְּרַחֲמָיו עֲגָלָה מִנֶּעמִירוֹב שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לַחֲזר בְּיוֹם זֶה לְבֵיתָהּ וְהַכּל הָיָה פִּתְאם בְּשָׁעָה אַחַת וְהָיִיתִי אָז טָרוּד וְנֶחְפָּז מְאד כִּי הַזְּמַן הָיָה סָמוּךְ מְאד לְשָׁבוּעוֹת, וַאֲנִי הָיִיתִי מֻכְרָח לִנְסֹעַ מִקּדֶם לִבְּרֶסְלַב כְּדֵי לְהִתְחַבֵּר עִם אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לִנְסֹעַ עִמָּהֶם יַחַד לְזַסְלַב

וְהִנֵּה גּדֶל חֲלֻקַּת הָעֵצָה שֶׁהָיְתָה לִי אָז, וְעצֶם הַמְּנִיעוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁהָיָה לִי אָז בְּעִנְיַן נְסִיעָה זאת אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרַנִי לְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת, וּבְשָׁעָה אַחַת נִגְמַר בְּדַעְתִּי לִנְסֹעַ בְּעֵת שֶׁהָיָה הַזְּמַן קָצָר מְאד לַעֲסֹק בַּנְּסִיעָה הַזּאת אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִזְמִין לִי מִיָּד עֲגָלָה וּמָעוֹת עַל הוֹצָאוֹת קְצָת כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְחַזַּקְתִּי בְּדַעְתִּי לִנְסֹעַ בְּוַדַּאי וְיַעֲבר עָלַי מָה, תֵּכֶף סִיְּעַנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִזְמִין לִי צָרְכֵי נְסִיעָתִי כִּי כֵּן דַּרְכּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, וְכָל הַמְּנִיעוֹת הֵם רַק מְנִיעוֹת הַמּחַ וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בֶּאֱמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁבְּרָם, אַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת כֻּלָּם הֵם רַק מְנִיעוֹת הַמּחַ וְאִם יַגְבִּיר הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן כָּרָאוּי וְיִכְסֹף בֶּאֱמֶת לִגְמר הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְכוּ' (כַּמְבאָר אֶצְלֵנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר [לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן ס"ו]) אֲבָל אֲנִי בְּעָנְיִי רָאִיתִי זאת בְּעֵינַי כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר וְנָסַעְתִּי עִם הָעֲגָלָה שֶׁהָלְכָה לְנֶעמִירוֹב וְיָצָאתִי מִמָּאהְלוֹב בְּיוֹם חֲמִישִׁי בְּעֶרֶךְ ב' שָׁעוֹת וְיוֹתֵר אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם וַאֲנִי הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לִהְיוֹת בִּבְּרֶסְלַב עַל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת כִּי יָדַעְתִּי שֶׁתֵּכֶף אַחַר שַׁבָּת יִסְעוּ כָּל הַחֲבֵרִים מִפּה לְזַסְלַב וְהָיִיתִי חוֹשֵׁב בְּדַעְתִּי אֵיךְ לְהִתְנַהֵג כִּי הָעֲגָלָה הָלְכָה לְנֶעמִירוֹב וּמִי יוֹדֵעַ אִם אוּכַל לְהַגִּיעַ בְּיוֹם שִׁשִּׁי לְנֶעמִירוֹב בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל שֶׁאוּכַל לִנְסֹעַ עוֹד מִנֶּעמִירוֹב לְפה בְּרֶסְלַב עַל שַׁבָּת וְגַם יִהְיוּ לִי יִסּוּרִים מֵאָבִי נֵרוֹ יָאִיר שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים גַּם כֵּן עַל עִנְיַן נְסִיעָתִי זאת, מִכָּל- שֶׁכֵּן כְּשֶׁאָבוֹא פִּתְאם בְּעֶרֶב שַׁבָּת אַחַר חֲצוֹת וְאֶרְצֶה לִסַּע מִבֵּיתוֹ תֵּכֶף, בְּוַדַּאי יַקְפִּיד עָלַי עַל כֵּן הָיִיתִי מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד שֶׁהַבַּעַל עֲגָלָה יְמַהֵר וְיָחִישׁ מַסָּעֵהוּ, בְּאפֶן שֶׁאוּכַל לָבוֹא בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל סָמוּךְ לְנֶעמִירוֹב, בְּאפֶן שֶׁאוּכַל לְחַפֵּשׂ אַחַר אֵיזֶה עֲגָלָה בַּדֶּרֶךְ שֶׁתִּסַּע עִמִּי לִבְּרֶסְלַב כִּי סָמוּךְ לְנֶעמִירוֹב יְכוֹלִים לְעַקֵּם הַדֶּרֶךְ לִקְהִלַּת בְּרֶסְלַב כְּדֵי שֶׁלּא אֶצְטָרֵךְ כְּלָל לִהְיוֹת בְּנֶעמִירוֹב

אֲבָל תֵּכֶף בְּנָסְעִי מִמָּאהְלוֹב הִתְחִילוּ שׁוּב הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁעַת הַנְּסִיעָה בְּעַצְמָהּ, כַּאֲשֶׁר מִתְנַהֵג עִמָּנוּ עַל-פִּי הָרב שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה מְנִיעוֹת קדֶם שֶׁמַּתְחִילִין לִנְסֹעַ וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכִין לְשַׁבֵּר אֵלּוּ הַמְּנִיעוֹת וּמַתְחִילִין לִנְסֹעַ, אֲזַי חוֹזְרִים וּמִתְגַּבְּרִים מְנִיעוֹת חֲדָשׁוֹת בְּעִנְיַן הַנְּסִיעָה בְּעַצְמָהּ מֵהַבַּעַל עֲגָלָה וְהַסּוּסִים וּמֵהָעֲגָלָה וְאוֹפַנִּים וַחֲבָלֶיהָ וְכָל כֵּלֶיהָ, וּמִמָּטָר וָגֶשֶׁם וְרֶפֶשׁ וָטִיט וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אֲשֶׁר כִּמְעַט לא נִמְלְטָה נְסִיעָה אַחַת מִמְּנִיעוֹת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הַרְבֵּה, הֵן בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ הַקְּדוֹשִׁים, הֵן עַתָּה כְּשֶׁאָנוּ נוֹסְעִים עַל צִיּוּן קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא מְאד וְהִנֵּה תֵּכֶף כְּשֶׁיָּצָאתִי מִמָּאהְלוֹב וַאֲנִי נֶחְפָּז בְּדַעְתִּי מְאד מְאד כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, הִסְתַּכַּלְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁהַבַּעַל-עֲגָלָה נוֹסֵעַ עִם עֲגָלָה גְּדוֹלָה וְאֵין לוֹ כִּי-אִם שְׁנֵי סוּסִים וְזֶה יָדוּעַ שֶׁאֵלּוּ הָעֲגָלוֹת גְּדוֹלוֹת אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לֵילֵךְ בִּזְרִיזוּת כִּי-אִם עַל יְדֵי אַרְבָּעָה סוּסִים וּלְפָחוֹת שְׁלשָׁה וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה זֶּה וְהֵשִׁיב שֶׁנֶּחֱלָה אֶצְלוֹ סוּס אֶחָד בִּנְסִיעָתוֹ לְכָאן וְהִשְׁאִיר אוֹתוֹ בְּעֶרֶךְ פַּרְסָה וּמֶחֱצָה מִפּה, וְהִנֵּה מֵחֲמַת זֶה בְּוַדַּאי נָסַע עִמִּי לְאַט לְאַט וְגַם גֶּשֶׁם הִתְחִיל לֵירֵד קְצָת וְנָסַעְנוּ עַד שֶׁבָּאנוּ אֶל הַכְּפָר שֶׁהִשְׁאִיר שָׁם סוּסוֹ וְתֵכֶף הוֹדִיעוּ לָנוּ הַשְּׁמוּעָה טוֹבָה מִסּוּסוֹ שֶׁכְּבָר מֵת שָׁם, וּבְוַדַּאי הִתְחִיל לְהִצְטַעֵר הַרְבֵּה וְלַחְשׁב מַה לַּעֲשׂוֹת עִם הָעוֹר וְעַל יְדֵי זֶה נִתְעַכַּבְנוּ שָׁם קְצָת וְאַחַר-כָּךְ נָסַע מִשָּׁם בְּלֵב נֶאֱנָח וְנֶעֱצָב וּכְבָר פָּנָה הַיּוֹם וּבְוַדַּאי נָסַע לְאַט כִּי לא הָיוּ לוֹ כִּי-אִם שְׁנֵי סוּסִים בַּעֲגָלָה כָּזאת וְהָיָה לָנוּ לִינַת לַיְלָה סָמוּךְ לְמָאהְלוֹב שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת וּמֶחֱצָה וַעֲדַיִן הָיִינוּ רְחוֹקִים מִנֶּעמִירוֹב הַרְבֵּה בְּעֶרֶךְ שְׁמוֹנֶה פַּרְסָאוֹת וְעָמַדְתִּי בְּיוֹם שִׁשִּׁי בַּבּקֶר בְּלֵב נִשְׁבָּר וּמְבֻלְבָּל מְאד וְלא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת וְנָסַעְתִּי עִם הַבַּעַל עֲגָלָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל עַד קְהִלַּת-קדֶשׁ מַארְחֶוֶוע, וּכְבָר הָיָה סָמוּךְ לַחֲצוֹת הַיּוֹם וּמִשָּׁם עֲדַיִן חָמֵשׁ פַּרְסָאוֹת לִקְהִלַּת נֶעמִירוֹב וּבְעֵת כְּנִיסָתִי לְשָׁם הָיִיתִי מִצְטַעֵר הַרְבֵּה כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁקָּשֶׁה לָבוֹא עַל שַׁבָּת אֲפִלּוּ לְנֶעמִירוֹב מִכָּל-שֶׁכֵּן שֶׁתִּהְיֶה שָׁהוּת לִשְׂכּר עֲגָלָה בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ לִבְּרֶסְלַב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְאִם חַס וְשָׁלוֹם אָבוֹא אַחַר שַׁבָּת לִבְּרֶסְלַב לא יִהְיֶה עֲגָלָה וַחֲבֵרִים לִנְסֹעַ עִמָּהֶם לְזַסְלַב וְהָיִיתִי חוֹשֵׁב בְּדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת כִּי רָאִיתִי שֶׁטּוֹב לְפָנַי לִשְׂכּר בְּכָאן סוּסִים לִנְסֹעַ מִכָּאן לִבְּרֶסְלַב, אֲבָל לא הָיוּ לִי עַל הוֹצָאוֹת כָּל כָּךְ גַּם הָעִיר קְטַנָּה וְעַל פִּי רב אֵין נִמְצָאִים בְּכָאן סוּסִים כָּאֵלֶּה לִנְסֹעַ עִמָּהֶם בִּמְהִירוּת כָּל כָּךְ

וְסָמוּךְ מְאד בִּכְנִיסָתִי לְהָעִיר בִּהְיוֹתִי עַל הַגֶּשֶׁר דְּשָׁם עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַזְמֵן לִי בְּכָאן עֲגָלָה עִם אַרְבָּעָה סוּסִים שֶׁתִּסַּע לִבְּרֶסְלַב וּתְקַבֵּל אוֹתִי בְּחִנָּם וְהַבַּעַל עֲגָלָה שָׁמַע כְּשֶׁאָמַרְתִּי זאת

אַחַר כָּךְ נִכְנַסְנוּ לְהָעִיר וּבָאנוּ לְתוֹךְ הָאַכְסַנְיָא וְהַבַּעַל עֲגָלָה רָצָה לְהִתְמַהְמֵהּ שָׁם לִתֵּן מִסְפּוֹא לַסּוּסִים וַאֲנִי נָטַלְתִּי יָדַי לֶאֱכל וּבֵין הַנְּטִילָה לְבִרְכַּת הַמּוֹצִיא עָנָה וְאָמַר לִי הַבַּעַל עֲגָלָה, רַבִּי נָתָן תְּפִלַּתְכֶם נִתְקַבְּלָה כִּי הִנֵּה בְּשָׁעָה זאת בָּאָה עֲגָלָה עִם אַרְבָּעָה סוּסִים הַנּוֹסַעַת לִבְּרֶסְלַב, וְהַסּוֹחֵר הַנּוֹסֵעַ שָׁם בְּוַדַּאי יְקַבֵּל אֶתְכֶם בְּחִנָּם כִּי הָיָה מַכִּיר אוֹתוֹ וְהוֹדִיעַ לִי מִיָּד מִי הוּא וְנִבְהַלְתִּי מְאד וְכֵן הֲוָה

וְתֵכֶף בֵּרַכְתִּי בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא וְיָצָאתִי לַחוּץ אֶל הָעֲגָלָה שֶׁעָמְדָה בְּסָמוּךְ מְאד לָאַכְסַנְיָא שֶׁלִּי וְתֵכֶף קִבֵּל אוֹתִי בְּשִׂמְחָה, וְנָסַעְתִּי עִמּוֹ מִיָּד לְפה בְּרֶסְלַב וּבָאתִי לְכָאן בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וּכְבָר הָיוּ כָּל הַחֲבֵרִים מוּכָנִים לִנְסֹעַ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְזַסְלַב וְלא הָיָה מָקוֹם לְקַבֵּל אוֹתִי אַךְ תֵּכֶף שָׁלְחוּ שָׁלִיחַ מְיֻחָד לִכְפָר אֶחָד לִשְׂכּר עֲגָלָה בִּשְׁבִילִי וּבִשְׁבִיל עוֹד אֶחָד בְּזוֹל וְנָסַעְתִּי עִמָּהֶם יַחַד בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּבָאנוּ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּיוֹם רְבִיעִי וּבְיוֹם חֲמִישִׁי הָיָה עֶרֶב שָׁבוּעוֹת

וְרָאִיתִי הַשְׁגָּחָתוֹ הַנִּפְלָאָה וְשֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, שֶׁנִּתְקַיְּמָה תְּפִלָּתִי כַּהֲוָיָתָהּ שֶׁהִזְמִין לִי הַשֵּׁם בְּיוֹם שִׁשִּׁי עֲגָלָה עִם אַרְבָּעָה סוּסִים בְּחִנָּם לִבְּרֶסְלַב כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּי מַמָּשׁ בָּרוּךְ הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת כָּל פֶּה בְּרַחֲמִים, וּמְסַיֵּעַ תָּמִיד לְכָל הַבָּאִים לָגֶשֶׁת אֶל הַקּוֹדֶשׁ, בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כּחַ שֶׁעֲזָרַנִי עַד כּה כִּי הַמַּשְׂכִּיל יָבִין מֵאֵלָיו שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב וַאֲפִלּוּ פָּנִים אֶל פָּנִים כָּל מַה שֶּׁעָבַר בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה בִּשְׁלֵמוּת בִּפְרָט מְנִיעוֹת וַחֲלֻקַּת הָעֵצָה שֶׁבְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל הַסְּבָרוֹת שֶׁהָיוּ בְּדַעְתִּי לִמְנעַ אוֹתִי מִנְּסִיעָה זאת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וּבִפְרָט שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב בְּעַצְמוֹ לִבְלִי לִנְסֹעַ אֵלָיו כַּנִּזְכַּר לְעֵיל וְהַמְּנִיעוֹת כֻּלָּם עָמְדוּ לְפָנַי כְּחוֹמוֹת מַמָּשׁ מִכָּל הַצְּדָדִים וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכחוֹ הַגָּדוֹל עֲזָרַנִי לְדַלֵּג עַל כֻּלָּם, וְלָבוֹא אֵלָיו לִקְהִלַּת- קדֶשׁ זַסְלַב וְלִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ תּוֹרָה וּלְכָתְבָהּ עַל הַסֵּפֶר לְזַכּוֹת בָּהּ אֶת הָרַבִּים לְדוֹרֵי דוֹרוֹת עַל כֵּן הֶאֱרַכְתִּי קְצָת לְבָאֵר פְּרָט נְסִיעָה זאת לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן הַמְּנִיעוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ וּבְכחוֹ הַגָּדוֹל זָכִינוּ לְשַׁבְּרָם

כִּי כָּל מַה שֶׁכָּתַבְתִּי מִמַּה שֶּׁעָבַר עָלַי, כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה עָבְרוּ גַּם עַל שְׁאָר אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם הָיוּ לָהֶם מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת וְנוֹרָאוֹת מִלְּהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בִּפְרָט בִּתְחִלָּתָם וְרַבִּים נָפְלוּ וְנִתְרַחֲקוּ עַל יְדֵי הַמְּנִיעוֹת וְאִבְּדוּ מַה שֶּׁאִבְּדוּ חֲבָל עַל דְּאָבְדִין, וְאַשְׁרֵי לְהַנִּשְׁאָרִים שֶׁהִתְגַּבְּרוּ וְהִתְחַזְּקוּ וְשִׁבְּרוּ כָּל הַמְּנִיעוֹת, וְנִתְדַּבְּקוּ בְּרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְזָכוּ לָהֶם כוּ' וּלְדוֹרוֹתָם וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים

כוכבי אור · חלק ג׳ — חכמה ובינה — ≈ אות א (משוער)

וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת וְהַכּוֹלֵל מְכֻוָּן מַמָּשׁ מִסְפַּר "נַחְמָן נָתָן" (648), כִּי הַתַּלְמִיד עִם הָרַב הֵם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד, כַּמּוּבָא כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי", בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ס"ו עַיֵּן שָׁם:

ליקוטי מוהר״ן, תורה 224 אות 2 — ≈ אות א (משוער)

כן יש אצל הצדיק בחינת עלין וענפים וכו', כמו שמבאר במקום אחר (בסי' סו אות א), ואפלו הרחוקים מקבלין חיות ממנו עלידי שמכסה עליהם, כמו האילן כנ"

עלים לתרופה · אגרות מוהרנ״ת

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ו' עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ שְׁמִינִי ג' אַחַר חֲצוֹת תר"ב. שָׁלוֹם וְחַיִּים לַאֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי הָרַבָּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה. עַד הֵנָּה הָיִיתִי עוֹמֵד וּמְצַפֶּה שֶׁתָּבוֹא, וּמַה נַּעֲשֶׂה וּמִשָּׁמַיִם הוּא דְּעִכְּבוּךָ. וּבְשָׁעָה זֹאת בָּא רַבִּי דָּוִד נֵרוֹ יָאִיר וְהֵבִיא מִכְתָּבְךָ עִם הַמָּעוֹת לְפִדְיוֹן נֶפֶשׁ. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֶיךָ וְעָלַי, וְיִשְׁלַח לְךָ רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. וּמֵאֵלֶיךָ תָּבִין גֹּדֶל הַצַּעַר שֶׁהָיָה לִי מִזֶּה, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הֶחֱיָה נַפְשֵׁנוּ מְאֹד בִּרְאוֹתִי עַל כָּל פָּנִים מִכְתַּב יָדְךָ לָדַעַת עִכּוּבְךָ, כִּי הָיִינוּ מְצַפִּים מְאֹד לָזֶה שֶׁיַּגִּיעַ עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה יְדִיעָה מֵאִתְּךָ. וְגַם עַל זֶה מֻכְרָחִים לוֹמַר שֶׁבְּוַדַּאי הַכֹּל לְטוֹבָה, וְכָל מַה דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא לְטָב עָבְדִין אִם אַף שֶׁמּוֹנְעִין מִדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה; וְגַם יְכוֹלִין לִתְלוֹת הַחִסָּרוֹן בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא הִתְגַבֵּר כָּרָאוּי כְּנֶגֶד הַמְּנִיעָה. אַף עַל פִּי כֵן חָלִילָה לְךָ בְּנִי חֲבִיבִי מִלִּפֹּל בְּדַעְתְּךָ מֵחֲמַת זֶה, כִּי דַּרְכֵי ה' נִשְׂגָּבִים מְאֹד מְאֹד. וּכְבָר שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זַ"ל בְּפֵרוּשׁ (שִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן יד) שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מַה שֶׁחֲפֵצִים אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אַף עַל פִּי כֵן הָרָצוֹן בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאֹד; אַף עַל פִּי שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם" (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א סִימָן סו) שֶׁאֵין דַּי בָּזֶה וְכוּ', אַף עַל פִּי כֵן הַלְוַאי שֶׁנֹּאחֵז בָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה הָרָצוֹן עַל כָּל פָּנִים חָזָק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וְכוּ'. כַּאֲשֶׁר כְּבָר שְׁמַעְתֶּם מִמֶּנִּי בָּזֶה הַרְבֵּה. וּתְהִלָּה לָאֵל רְצוֹנְךָ טוֹב וְחָזָק מְאֹד, וּמַה נַּעֲשֶׂה אֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ. וַאֲנִי עוֹמֵד וּמְצַפֶּה עַתָּה שֶׁתִּזְכֶּה עַל כָּל פָּנִים לָבוֹא לְפֹה בְּיוֹם ב' אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתָּ, וְאִם כִּי אֲנִי נֶחְפָּז מְאֹד לְדַרְכִּי, אַף עַל פִּי כֵן לֹא אֶסַּע קֹדֶם יוֹם ב' הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. וְהַלְּוַאי שֶׁאֶסַּע אַחַר חֲצוֹת יוֹם ב' הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֶתְעַכֵּב עַד יוֹם ג' אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, וּמֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ. יָתֵר מִזֶּה אֵין פְּנַאי לְהַאֲרִיךְ מֵחֲמַת כְּבוֹד שַׁבַּת קֹדֶשׁ. וְהָאִגֶּרֶת הַזֹּאת אֲנִי שׁוֹלֵחַ עַל יְדֵי עָרֵל מוֹסֵר כְּתָב זֶה, וַה' בְּרַחֲמָיו יִסְעָדְךָ מְהֵרָה, וְתָשׁוּב לְאֵיתָנְךָ בִּשְׁלֵמוּת, וְתִתְגַּבֵּר וְתִתְחַזֵּק בְּכָל עֹז לְקַבֵּל שַׁבָּת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, מַה שֶּׁזָּכִיתָ שֶׁיִהְיֶה לְךָ רְצוֹנוֹת טוֹבִים לִהְיוֹת עִמָּנוּ יַחַד. וְלַה' הַיְשׁוּעָה שֶׁנִּהְיֶה תָּמִיד בְּיַחַד אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כִּי הַגּוּפִים רְחוֹקִים וְהַנְּפָשׁוֹת קְרוֹבִים, וְכֻלָּנוּ קְשׁוּרִים יַחַד בְּשֹׁרֶשׁ נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְכוּ' וְזֶה כָּל תִּקְוָתֵנוּ לָנֶצַח. דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתְךָ מְהֵרָה בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם וְשִׂמְחָה. נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

פסוקים ומאמרי חז״ל

פסוקים

בראשית ו׳:ט׳: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹֽרֹתָיו אֶת־הָֽאֱלֹהִים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃

תהילים מ״ט:י׳: וִיחִי־עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּֽׁחַת׃

תהילים י״ח:ט׳: עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ־מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּֽנּוּ׃

משלי י׳:כ״ו: כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָֽיו׃

תהילים קמ״ה:ט״ו: עֵֽינֵי־כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נֽוֹתֵן־לָהֶם אֶת־אׇכְלָם בְּעִתּֽוֹ׃

איכה ד׳:כ׳: רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְהֹוָה נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִֽחְיֶה בַגּוֹיִֽם׃

תהילים ל״א:ו׳: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָ אוֹתִי יְהֹוָה אֵל אֱמֶֽת׃

איוב י״ב:י׳: אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כׇּל־חָי וְרוּחַ כׇּל־בְּשַׂר־אִֽישׁ׃

ישעיהו מ״ח:י״ג: אַף־יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּֽו׃

תהילים קמ״ה:ט״ז: פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכׇל־חַי רָצֽוֹן׃

תהלים פח: נֶחְשַׁבְתִּי עִם־יוֹרְדֵי בוֹר הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵֽין־אֱיָֽל׃ בַּמֵּתִים חׇפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָֽרוּ׃ שַׁתַּנִי בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת בְּמַחֲשַׁכִּים בִּמְצֹלֽוֹת׃

צפניה ג׳:ט׳: כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה לְעׇבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָֽד׃

מלאכי ג׳:כ״א: וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּֽי־יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהֹוָה צְבָאֽוֹת׃

תהילים כ״ד:ו׳: זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶֽלָה׃

מיכה ז׳:כ׳: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַֽעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶֽדֶם׃

תהלים קמו: הַֽלְלוּ־יָהּ הַֽלְלִי נַפְשִׁי אֶת־יְהֹוָֽה׃ אֲהַלְלָה יְהֹוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִֽי׃ אַל־תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן־אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָֽה׃

משלי י״ב:י״ט: שְֽׂפַת־אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד־אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָֽׁקֶר׃

דברים ז׳:י׳: וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל־פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל־פָּנָיו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃

ישעיה נח: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻֽכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהֹוָה יַאַסְפֶֽךָ׃ אָז תִּקְרָא וַיהֹוָה יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם־תָּסִיר מִתּֽוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃ וְתָפֵק לָֽרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּֽצׇּהֳרָֽיִם׃

במדבר כג: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּֽשְׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּֽר׃ לֹא אִישׁ אֵל וִֽיכַזֵּב וּבֶן־אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶֽנָּה׃ הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶֽנָּה׃

תהילים קמ״ו:ה׳: אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל־יְהֹוָה אֱלֹהָֽיו׃

תהילים קל״ט:ט״ז: גׇּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַֽל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ (ולא) [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶֽם׃

שיר השירים א׳:י״א: תּוֹרֵי זָהָב נַֽעֲשֶׂה־לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּֽסֶף׃

משלי ט׳:י״ז: מַֽיִם־גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָֽם׃

בראשית א׳:ו׳: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָֽיִם׃

תהילים קל״ו:ו׳: לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל־הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃

דברים כ״ו:ה׳: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגׇר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַֽיְהִי־שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָֽב׃

בראשית לט: וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל־אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא־יָדַע אִתִּי מַה־בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר־יֶשׁ־לוֹ נָתַן בְּיָדִֽי׃ אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹֽא־חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם־אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ־אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶֽעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵֽאלֹהִֽים׃ וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל־יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא־שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּֽהּ׃

מאמרי חז״ל ומדרש

מגילה כז: מָקוֹם שֶׁמְּגַדְּלִין בּוֹ תּוֹרָה, וְחַד אָמַר: מָקוֹם שֶׁמְּגַדְּלִין בּוֹ תְּפִלָּה. מַאן דְּאָמַר תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״ה׳ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר״. וּמַאן דְּאָמַר תְּפִלָּה, דִּכְתִיב: ״סַפְּרָה נָּא הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע״, וֶאֱלִישָׁע דַּעֲבַד — בְּרַחֲמֵי הוּא דַּעֲבַד. תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דְּאָמַר מָקוֹם שֶׁמְּגַדְּלִין בּוֹ תּוֹרָה, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:

חגיגה ה:: ״כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה׳״, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר עַל בִּיטּוּל תּוֹרָה — מַאי ״כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה׳״? כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹמָן — אֵין לְךָ בִּיטּוּל תּוֹרָה גָּדוֹל מִזֶּה. תָּנוּ רַבָּנַן, שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה עֲלֵיהֶן בְּכׇל יוֹם: עַל שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, וְעַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲסוֹק בְּתוֹרָה וְעוֹסֵק, וְעַל פַּרְנָס הַמִּתְגָּאֶה עַל הַצִּבּוּר. רַבִּי הֲוָה נָקֵיט סֵפֶר קִינוֹת וְקָא קָרֵי בְּגַוֵּיהּ, כִּי מְטָא לְהַאי פְּסוּקָא ״הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ״ — נְפַל מִן יְדֵיהּ, אֲמַר: מֵאִיגָּרָא רָם לְבֵירָא עַמִּיקְתָּא. רַבִּי וְרַבִּי חִיָּיא הֲווֹ שָׁקְלִי וְאָזְלִי בְּאוֹרְחָא, כִּי מְטוֹ לְהָהוּא מָתָא, אָמְרִי: אִיכָּא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הָכָא? נֵזִיל וְנַיקְבֵּיל אַפֵּיהּ.

אבות פ"ב: רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין: רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן.

ברכות יח:: דְּתַבַּר גְּזִיזֵי דְבַרְדָּא, וּנְחַת וּטְבַל. אִיכָּא דְאָמְרִי: דִּתְנָא סִיפְרָא דְבֵי רַב בְּיוֹמָא דְסִיתְוָא. ״וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה״ — אֵלּוּ רְשָׁעִים, שֶׁבְּחַיֵּיהֶן קְרוּיִין ״מֵתִים״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל״. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, מֵהָכָא: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת״, חַי הוּא! אֶלָּא, הַמֵּת מֵעִיקָּרָא.

נדרים כב:: …תְּשׁוּבָה עַל עֲבֵרָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא חֲרָטָה, שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הָעֲבֵרָה, בְּחִינוֹת… (המאמר בהקשרו — במקור)

ברכות ו:: מַאי ״כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם״? אֲמַר לֵיהּ: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֶן. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כֵּיוָן שֶׁנִּצְטָרֵךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת, פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת כִּכְרוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם״. מַאי ״כְּרוּם״? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: עוֹף אֶחָד יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם, וּ״כְרוּם״ שְׁמוֹ, וְכֵיוָן שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְּווֹנִין.

ביצה לב:: ״נוֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם חֹשֶׁךְ״. רַב חִסְדָּא אָמַר: אַף חַיָּיו אֵינָן חַיִּים. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה חַיֵּיהֶן אֵינָם חַיִּים, וְאֵלּוּ הֵן: הַמְצַפֶּה לְשֻׁלְחַן חֲבֵירוֹ, וּמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ מוֹשֶׁלֶת עָלָיו, וּמִי שֶׁיִּסּוּרִין מוֹשְׁלִין בְּגוּפוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים:

עירובין כב: …וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא… (המאמר בהקשרו — במקור)

שבת קיג:: שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חוֹל. דִּבּוּר אָסוּר, הִרְהוּר — מוּתָּר. בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ — לְחַיֵּי, אֶלָּא שֶׁלֹּא יְהֵא הִילּוּכְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּהִילּוּכְךָ שֶׁל חוֹל מַאי הִיא? כִּי הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב, וְאָמְרִי לֵיהּ אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא: הָיָה מְהַלֵּךְ בְּשַׁבָּת וּפָגַע בְּאַמַּת הַמַּיִם, אִם יָכוֹל לְהַנִּיחַ אֶת רַגְלוֹ רִאשׁוֹנָה קוֹדֶם שֶׁתֵּעָקֵר שְׁנִיָּה — מוּתָּר, וְאִם לָאו — אָסוּר.

מגילה יח: הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דִּכְתִיבָה אַשּׁוּרִית וְקָרֵי לַהּ יְווֹנִית, הַיְינוּ עַל פֶּה! אָמַר רַבִּי אַחָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁכְּתוּבָה בְּלַעַז יְווֹנִית. וְאָמַר רַבִּי אַחָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִן שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב ״אֵל״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְמִזְבֵּחַ קְרָא לֵיהּ יַעֲקֹב ״אֵל״ — ״וַיִּקְרָא לוֹ יַעֲקֹב״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא ״וַיִּקְרָא לוֹ״, לְיַעֲקֹב, ״אֵל״. וּמִי קְרָאוֹ ״אֵל״ — ״אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״.

עירובין כא: אָמְרִי אָתֵיתוּ מִבַּרְנִשׁ לְבֵי כְנִישְׁתָּא דְּדָנִיֵּאל דַּהֲוָה תְּלָתָא פַּרְסֵי בְּשַׁבְּתָא, אַמַּאי סָמְכִיתוּ — אַבּוּרְגָּנִין? הָא אָמַר אֲבוּהּ דַּאֲבוּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֵין בּוּרְגָּנִין בְּבָבֶל! נָפֵק וְאַחְוִי לֵיהּ הָנְהוּ מָתָווֹתָא, דְּמִבַּלְעָן בְּשִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים. אָמַר רַב חִסְדָּא, דָּרֵישׁ מָרִי בַּר מָר: מַאי דִּכְתִיב ״לְכׇל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד״, דָּבָר זֶה אֲמָרוֹ דָּוִד וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, אֲמָרוֹ אִיּוֹב וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, אֲמָרוֹ יְחֶזְקֵאל וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, עַד שֶׁבָּא זְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹ וּפֵירְשׁוֹ. אֲמָרוֹ דָּוִד וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, דִּכְתִיב: ״לְכׇל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד״. אֲמָרוֹ אִיּוֹב וְלֹא פֵּירְשׁוֹ, דִּכְתִיב:

ברכות ו: וּמִנַּיִן לִשְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה׳״ וְגוֹ׳. מַאי ״וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״? אָמַר רַב אָשֵׁי: חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס, וְלֹא עֲשָׂאָהּ — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ. וּמִנַּיִן שֶׁאֲפִילּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁשְּׁכִינָה עִמּוֹ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ״. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ חַד, תְּרֵי מִבַּעְיָא?! תְּרֵי — מִכַּתְבָן מִלַּיְיהוּ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, חַד — לָא מִכַּתְבָן מִלֵּיהּ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת.

מאמרי הזוהר

זוהר תשא קפח:: דף קפ''ח ע''ב אֲמַר לֵיּה, חֲמֵינָא בְָך דְאַנְתְ חַכִים בְאֹורַיְיתָא. תִּפַח רּוחֵיּה )(דף קפ''ח ע''ב ִדְהַהּוא גַבְרָא. אִלּו אָמַר קְרָא, שְפַת אֱמֶּת כֹונַנְתָ לָעַד, הֲוָה כ דְקַאמְרָן, אֲבָל ,לָא כְתִיב אֶּלָא תִכֹון, זְמִינָא שְפַת אֱמֶּת דְתִכֹון, מַה דְלָאו הָכִי הַשְתָא דְהַשְתָא שְפַת שֶּקֶּר קַיְימָא, ּושְפַת אֱמֶּת שְכִיבָא לְעַפְרָא, ּובְהַהּוא זִמְנָא ַדֶּאֱמֶּת יְקּום עַל קִיּומֵיּה, ּומִגֹו אֶּרֶּץ תִצְמ .'ח, כְדֵין שְפַת אֱמֶּת תִכֹון לָעַד וְגֹו .אָמַר לֹו, אֲנִי רֹואֶּה בְְך שֶּאַתָה חָכָם בַתֹורָה. תִּפַח רּוחֹו שֶּל אֹותֹו הָאִיש אִלּו אָמַר הַכָתּוב שְפַת אֱמֶּת כֹונַנְתָ לָעַד- הָיָה כְמֹו שֶּאַמַרְנּו. אֲבָל לֹא כָתּוב אֶּלָא תִכֹו ן, עֲתִידָה שְפַת אֱמֶּת…

תיקוני הזוהר סג: הַּקָרְבָן הַשֵנִּי- כְנֶגֶד שֹו''ר, שֶנֶאֱמַר בֹו שֹור אֹו כֶשֶב אֹו עֵז וְגֹומֵר, ּוכְנֶגְדֹו תְפִּלַת מִּנְחָה, שֶאָמַר עָלֶיהָ דָוִּד, מַצְמִּיחַ חָצִּיר לַבְהֵמָה וְעֵשֶב לַעֲבֹודַת ַהָאָדָם. מַה זֶה עֵשֶב? ע''ב ש', וְהֵם שִּבְעִּים ּושְנ יִּם שֵמֹות שֶהֵם לְבּושִּים לְשִּבְעִּים ּושְנַיִּם שֵמֹות עֶלְיֹונִּים, כְמֹו הָעֵשֶב שֶהּוא לְבּוש לַחִּּטָה, ּומִּשּום זֶה, לְהֹוצִּיא לֶחֶם מִּן הָאָרֶץ, וְהַיְנּו לֶחֶם אַבִּירִּים אָכַל אִּיש, וְזֶהּו הַלֶחֶם .שֶל הַתֹורָה דף סג ע''א ּולְעֹולָם כָל קָרְבָנִּין שְחִּיטָתָן בַּצָפֹון, בְגִּין דְמִּּצָפֹון תִּפָתַח הָרָעָה)(ירמיה א יד , )(ס''א ודא יצר הרע, ובגין דלא יהא צריך מנשמתא דילך (ס''א דלא יסריך נשמתא דילך האכילהו קרבנא, לקיימא ביה (משלי כה…

תורה ס״ו — ויהי נא פי שניים ברוחך אלי

ויהי נא פי שניים ברוחך אלי

תוכן העניינים

סיפור התגלות המאמר

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. התלמיד פי שניים כרבו — שתי רוחות הצדיק (לעילא ולתתא) בשעת ההסתלקות

ב. הוצאה מכוח אל הפועל — בחינת אל"ף (שני יודי"ן כוח ופועל), המתקת חרון אף (רוח אפינו משיח)

ג. שלמות הדיבור (שפה ברורה לעתיד) — על ידי אמת ומפלת הרשעים, אל יעקב (אמת) ופרנסה

ד. המשכת נקודות אל האותיות על ידי חשק — המניעה היא בשביל החשק, ותשע נקודין כתשע רקיעין

ה

ו

ז

קיצור ליקוטי מוהר״ן

ליקוטי תפילות — התפילה המקבילה

ביאור הליקוטים

ויהי נא פי שנים ברוחך-סימן ס"ו

פתח הראשון.

פתח הב'.

פתח הג'.

פתח הד'.

פתח ה'.

פתח הפליאה א'.

פתח הפליאה ב'.

פתח הפליאה הג'.

פתח הפליאה ד'.

פתח הפליאה ה'.

פתח הפליאה ו'.

פתח הפליאה ז'.

פתח הפליאה ט'.

פתח הפליאה י"א.

חדר א'.

חדר ב'.

חדר ג'.

חדר ד'.

חדר ה'.

חדר ו'.

חדר ז'.

חדר ח'.

חדר ט'.

חדר י'.

חדר י"א.

חדר י"ב.

חדר י"ג.

חדר י"ד.

חדר ט"ו.

חדר ט"ז.

חדר י"ז.

חדר י"ח.

חדר י"ט.

חדר כ'.

חדר כ"א.

פרפראות לחכמה

אות א

אות ב

אות ג

אות ד

אות ה

אות ו

אות ז

אות ח

אות ט

אות י

ביאורים נוספים על תורה זו

זמרת הארץ · סימן ס"ו-ויהי נא פי שנים

יקרא דשבתא · סימן סו-ויהי נא פי שנים וכו'

ענפי התורה — ליקוטי הלכות

הרחקת היזק ראייה — הוצאה מכוח אל הפועל בבחינת האלף והכיסופין

הלכה ג — נכללת בהלכות נזקי שכנים הלכה ג

מתנת שכיב מרע — הוצאה מכוח אל הפועל וחידוש העולם בכל יום

ברכת הריח — שבירת המניעות והוצאה מכוח אל הפועל על ידי החשק

זמן המנחה — בירור עשן החרון אף לרוחו של משיח

ראש השנה — הוצאה מכוח אל הפועל והמתקת חרון אף לרוחו של משיח

הכשר כלים וספירה — הוצאת הבריאה מכוח אל הפועל בידי האדם

כוח השבועה — קישור הדיבור לשורש החיות שהוא כולו קודש

שני עדים — גילוי האמת המקים המלכות ומוציא הבריאה מכח אל הפועל

נזכר בכתבי ברסלב

ימי מוהרנ״ת · חלק ראשון

ימי מוהרנ״ת · חלק ראשון

כוכבי אור · חלק ג׳ — חכמה ובינה — ≈ אות א (משוער)

ליקוטי מוהר״ן, תורה 224 אות 2 — ≈ אות א (משוער)