סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳
מ״ח
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי וְכוּ' בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ…
🕮 סדר הזמנים: נֶאֱמַר בְּאִסְרוּ חַג סֻכּוֹת תקס"ג
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־30 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי וְכוּ' בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִין וְכוּ': (דברים ל״ב:נ״א)
צֵירֵי זֶה בְּחִינַת: וַיִּיצֶר – יְצִירָה לְטָב יְצִירָה לְבִישׁ; יְצִירָה לְשָׂכָר יְצִירָה לְעֹנֶשׁ (זוהר בראשית דף כז. ובברכות סא), בְּחִינַת דִּין וְרַחֲמִים.
וְזֶה בְּחִינַת בִּינָה, שֶׁשָּׁם נוֹצָר הַוָּלָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ב): כִּי אִם לַבִּינָה תִּקְרָא. וְשָׁם שְׁנֵי בְּחִינוֹת: חֶסֶד וְדִין, כִּי מִשָּׁם דִּינִין מִתְעָרִין.
וְהִיא בְּחִינַת סֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קל״ט:י״ג): תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי. וְהִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַתְּפִלָּה, מַה שֶּׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכֹחַ, כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה וְכוּ' (תהילים ל״ה:י׳). וְהוּא בְּחִינַת סֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב י): בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת תְּסוֹכְכֵנִי. כִּי כֹּחַ שֶׁאָדָם מַכְנִיס בַּתֵּבוֹת הֵם כ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם. וַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם (אבות פ"ה), מְקַבְּלִין כֹּחַ מֵכ"ח אַתְוָן אֵלּוּ.
וְהַדִּבּוּרִים שֶׁאָדָם מְדַבֵּר בְּכֹחַ, הֵם עַצְמָן הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְזֶה בְּחִינַת (ישעיהו נ״א:ט״ו-ט״ז): וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ; כִּי הֵם עַצְמָם דְּבַר ה', וְהֵם כֹּחַ מַעֲשָׂיו (תהלים קיא).
וְהַמַּאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, הֵם בְּחִינַת חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פט): כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה; וְהַחֶסֶד הוּא בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת חִבּוּק. וְזֶה: וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ – אֲזַי: וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ, שֶׁהִיא בְּחִינַת סֻכָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת צֵל יָד, חִבּוּק יַד יָמִין (זוהר פנחס ריד:):
אֲבָל הַדִּבּוּרִים שֶׁאֵינָם דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, אֲזַי גּוֹרֵם שֶׁנִּתְעוֹרֵר סֻכַּת נוֹצְרִים, סֻכַּת עַכּוּ"ם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קמ״ד:ח׳): אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר, שֶׁהוּא חִבּוּק דְּסִטְרָא אָחֳרָא.
וְזֶה פֵּרוּשׁ (שם לא): תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת – כִּי כְּשֶׁלְּשׁוֹנוֹת שֶׁל עַכּוּ"ם גּוֹבְרִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הַשְּׁכִינָה הִיא רִיב עִם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים (תיקון כא דף מד:): שִׁמְעוּ הָרִים רִיב, דְּאִיהִי רִיב עַל בְּנָהָא בְּגָלוּתָא. כִּי בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אִיהִי רַבִּי (שם דף מה:), שֶׁנִּתְהַפֵּךְ אַתְוָן "רִיב" וְנַעֲשֶׂה "רַבִּי".
וְעִקַּר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – עַל־יְדֵי כֹּחַ מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קי״א:ו׳): כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם. אֲבָל כְּשֶׁכֹּחַ הַזֶּה, הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה, נִפְגָּם, אֲזַי גּוֹבְרִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם, גּוֹבֵר יְמִין שֶׁקֶר, וְנַעֲשֶׂה מֵ"רַבִּי" "רִיב", אֲזַי אִיהִי רִיב עַל בְּנָהָא, שֶׁגָּלוּ מִשֻּׁלְחַן אֲבִיהֶם וּמֵאַרְצָם יָצָאוּ:
וּבִשְׁבִיל זֶה, סֻכָּה, הַיְנוּ תְּפִלָּה בְּכֹחַ, הִיא סְגֻלָּה לְבָנִים. וּבִשְׁבִיל זֶה תֵּכֶף אַחַר סֻכּוֹת – שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, שֶׁהַנּוּקְבָא עוֹצֶרֶת וְקוֹלֶטֶת הַטִּפָּה, שֶׁלֹּא תַּפִּיל (כמבואר בפע"ח בסופו בכוונות שמיני עצרת).
וְזֶה בְּחִינַת: תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי; הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת עִבּוּר. וּבִשְׁבִיל זֶה: וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה עַל ה' (שמואל־א א) – עַל דַּיְקָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת סֻכָּה.
גַּם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל סְגֻלָּה לְבָנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ר"ה טז:): לֶךְ לְךָ מֵאַרְצֶךָ, וְשָׁם תִּזְכֶּה לְבָנִים. כִּי נַחֲלַת ה' בָּנִים (תהילים קכ״ז:ג׳), וְזֶה מֵחֲמַת: שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן, שְׂכַר סֻכָּה, בְּחִינַת תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי.
כִּי עִקַּר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא עַל יְדֵי כֹּחַ מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כֹּחַ מַעֲשָׂיו וְכוּ' לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת וְכוּ'. וְכֹחַ הַזֶּה הוּא בְּחִינַת סֻכָּה, כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה, בְּחִינַת: בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת תְּסוֹכְכֵנִי, בְּחִינַת: וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ:
וְזֶה בְּחִינַת (מיכה ו):
הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט – זֶה הַדִּין (כשדרז"ל מכות כד), בְּחִינַת: שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי (שיר השירים ב׳:ו׳).
וְאַהֲבַת חֶסֶד – זֶה בְּחִינוֹת חֲסָדִים הַפְּנִימִיִּים.
וְהַצְנֵעַ לֶכֶת – זֶה בְּחִינוֹת מַקִּיפִים, בְּחִינַת סֻכָּה.
כִּי דָּפְנוֹת הַסֻּכָּה הֵם שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, שֶׁהֵם נֶצַח וָהוֹד, וּשְׁלִישִׁית אֲפִלּוּ טֶפַח (סוכה ו:), שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יְסוֹד. וְזֶה בְּחִינוֹת: וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, וְהַצְנֵעַ – זֶה בְּחִינוֹת יְסוֹד, מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח (נדרים כ:); וְלֶכֶת – זֶה בְּחִינוֹת נֶצַח וָהוֹד.
עִם ה' אֱלֹקֶיךָ – זֶה בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַי (כתובות קי:), כִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה מִכֹּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל:
וְלֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁיִּתְנַסּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם עַל־יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה, אָז נִתְקַיֵּם (צפניה ג׳:ט׳): אָז אֶהְפֹּךְ אֶל כָּל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה. שָׂפָה – רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן, הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה כַּנַּ"ל.
גַּם אָז נִתְהַפֵּךְ רִיב לְשׁוֹנוֹת, וְלֹא יִהְיֶה בְּחִינַת רִיב כַּנַּ"ל, וְיִהְיֶה שָׂפָה אֶחָת לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. וְאָז יִתְגַּבֵּר אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י״ב:י״ט): שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד; הַיְנוּ, אֲפִלּוּ עַכּוּ"ם יַחַזְרוּ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.
וְזֶה (בראשית ד׳:ז׳): אִם תֵיטִיב – שְׂאֵת, רָאשֵׁי־תֵּבוֹת שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן. וְאִם לֹא תֵיטִיב – לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ, רָאשֵׁי־תֵּבוֹת רָחֵל לְמַפְרֵעַ בַּחֲזָרַת אַנְפִּין, בְּחִינַת רִיב, שֶׁהִיא רִיב בְּגָלוּתָא, דְּמִתְגַּבְּרִין אֻמִּין דְּעָלְמָא, רִיב לְשׁוֹנוֹת, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וְכוּ':
וְזֶה פֵּרוּשׁ:
בְּמֵי מְרִיבַת – זֶה בְּחִינַת מֵי הַחֲסָדִים, בְּחִינַת סֻכָּה, שֶׁמַּצֶּלֶת מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת כַּנַּ"ל.
קָדֵשׁ תַּרְגּוּמוֹ רֶקֶם, לְשׁוֹן רִקֵּם וְצִיֵּר, בְּחִינַת צֵירֵי כַּנַּ"ל, שֶׁמִּמֶּנּוּ יְצִירַת הַוָּלָד.
מִדְבַּר צִין – לְשׁוֹן צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל, לְשׁוֹן תְּמָרִים (סוכה לב:), לְשׁוֹן תְּמוּרָה וְחִלּוּף.
פֵּרוּשׁ, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צִוָּה לָהֶם שֶׁיְּדַבְּרוּ אֶל הַסֶּלַע, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ יִשְׂרָאֵל קַל־וָחֹמֶר עַל שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, וְהֵם [פָּגְמוּ] בְּהַדִּבּוּר, וְגָרְמוּ, חַס וְשָׁלוֹם, הִתְגַּבְּרוּת שֶׁל הָרִיב לְשׁוֹנוֹת, וְגָרְמוּ הִתְגַּבְּרוּת יְמִין שֶׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וְכוּ'.
וְזֶה פֵּרוּשׁ: צִין, לְשׁוֹן תְּמוּרָה, תְּמוּרַת קֹדֶשׁ, תְּמוּרַת צֵירֵי, תְּמוּרַת סֻכָּה דִּקְדֻשָּׁה, נַעֲשֶׂה סֻכָּה בִּקְלִפָּה, חַס וְשָׁלוֹם. וּבִשְׁבִיל זֶה עָנְשָׁם:
כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא, כִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא מִכֹּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל:
[עַל־פִּי תּוֹרָה מ"ח - עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי]לְסֻכּוֹתשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבוֹאוּ. הַאֲזִינָה יְהֹוָה תְּפִלָּתִי וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי. שְׁמַע יְהֹוָה קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ.
צוּר עוֹלָמִים, יוֹצֵר הַכֹּל, עָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁנִזְכֶּה תָמִיד לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת בְּכָל כֹּחֵנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ.
וְנִזְכֶּה לְהַכְנִיס כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ בַּעֲצָמוֹת וְגִידִים וּבָשָׂר וְכָל שְׁאָר הַכֹּחוֹת שֶׁבְּגוּפִי וְנַפְשִׁי, כֻּלָּם אֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְהַכְנִיסָם בְּתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹצִיא כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה הַקְּדוֹשָׁה בְּכֹחַ גָּדוֹל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ הַדִּבּוּר בְּכָל עַצְמוֹתַי וְאֵבָרַי. חוּס וְחָנֵּנִי וְרַחֵם עָלַי וְהוֹשִׁיעֵנִי וְזַכֵּנִי לִתְפִלָּה בְּכֹחַ וּבְכַוָּנָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת, כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד,
וְאַתָּה חָפֵץ בָּאֱמֶת, וְאַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק מִדִּבּוּר אֶחָד שֶׁל הַתְּפִלָּה, וְלֹא דַי שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ וּבְכַוָּנָה בֶאֱמֶת כָּרָאוּי, אַף גַּם בַּעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים אֲנִי רָחוֹק מִתְּפִלָּה בְּתַכְלִית הָרִחוּק.
דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי, אֵלֶיךָ יְהֹוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ בְּאֵיזֶה אֹפֶן בְּאֵיזֶה תַחְבּוּלָה לְבַקֵּשׁ וּלְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתְךָ,
וְאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי, בְּאֵיזֶה אֹפֶן אֶזְכֶּה לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בִּי, וְאֵיךְ לִמְצֹא הַטּוֹב שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי בַּעֲוֹנוֹתַי הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים וְהַגְּדוֹלִים מְאֹד בְּמַהוּת וְכַמּוּת וְאֵכוּת. וּבִפְרָט מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי בִּפְגַם הַדִּבּוּר הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי לֹא שָׁמַרְתִּי פִּתְחֵי פִי, וְדִבַּרְתִּי כַּמָּה וְכַמָּה דִּבּוּרִים פְּגוּמִים מִיּוֹם הֱיוֹתִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עַד אֵין שִׁעוּר וְעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, דְּבָרִים בְּטֵלִים וּלְשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְלֵיצָנוּת וּשְׁקָרִים וְנִבּוּל פֶּה, וּשְׁאָר דְּבָרִים פְּגוּמִים הַרְבֵּה מְאֹד.
וְגַם אֲפִלּוּ כָּל הַדִּבּוּרִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלִּי כֻּלָּם פְּגוּמִים מְאֹד מְאֹד, עַד אֲשֶׁר חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא יָצָא מִפִּי עֲדַיִן דִּבּוּר שָׁלֵם בְּלִי שׁוּם פְּגָם,
וּמֵחֲמַת זֶה הִתְגַּבְּרוּ עָלֵינוּ מְאֹד רִיב לְשׁוֹנוֹת, אֲשֶׁר רַבִּים קָמִים עָלֵינוּ, רַבִּים מְאֹד, יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יְהֹוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ. שַׁתּוּ בַשָׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ. יֵצֵא עָתָק מִפִּיהֶם וְדוֹבְרִים סָרָה עַל יְהֹוָה וְעַל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְעַל כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ הַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר בָּהֶם בָּחָרְתָּ.
מָרֵיהּ דְּעַלְמָא כֹּלָּא, שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר.
אוֹי לְנַפְשִׁי כִּי אָנֹכִי גָּרַמְתִּי כָּל זֶה בַּעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים, וְהֶאֱרַכְתִּי אֶת הַגָּלוּת וּפָגַמְתִּי בְּסֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת, וְלֹא דַי שֶׁלֹּא הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְהָקִים סֻכַּת דָּוִד, אַף גַּם בַּעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים הוֹסַפְתִּי לְהַפִּילָהּ יוֹתֵר וְהִגְבַּרְתִּי סֻכַּת נוֹצְרִים לְשׁוֹנוֹת הָעֲכּוּ"ם, עַד אֲשֶׁר בַּעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים הַשְּׁכִינָה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הֵם בְּגָלוּת גָּדוֹל, וְהִיא רִיב בְּגָלוּתָהּ עַל בְּנָהָא, אֲשֶׁר גָּלוּ מִשֻּׁלְחַן אֲבִיהֶם וּמֵאַרְצָם יָצָאוּ:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רְאֵה בְּצָרוֹתֵינוּ הַמְּרֻבּוֹת מְאֹד וְהַכְּבֵדוֹת מְאֹד, הָאֲרֻכּוֹת מְאֹד, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם אָנוּ צוֹעֲקִים וּמִתְחַנְּנִים לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁתַּחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִטָּעוּתֵנוּ וּשְׁטוּתֵנוּ.
מָלֵא רַחֲמִים, עֲזֹר וְהוֹשִׁיעַ וְרַחֵם וְהַצֵּל, חוּס וַחֲמֹל חוּס וַחֲמֹל, עַל מֻטְבָּע בִּיוֵן מְצוּלוֹת תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, עַל מְגֹרָשׁ מֵאֶרֶץ הַחַיִּים כָּמֹנִי, עַל פָּגוּם כָּמֹנִי, עַל לֵב עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל כָּמֹנִי,
הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ כְּלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁלֹּא אֶחֱטָא עוֹד.
עָזְרֵנִי עָזְרֵנִי, הוֹשִׁיעֵנִי הוֹשִׁיעֵנִי, חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי.
מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ, הַצִּילֵנִי וּמַלְּטֵנִי וּפְדֵנִי, יְהֹוָה עָשְׁקָה לִי עָרְבֵנִי.
אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם רַחֵם עָלַי, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם חֲמֹל עָלַי, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הֱיֵה בְּעֶזְרִי וְחַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי, וַעֲשֵׂה אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקֶּיךָ אֵלֵךְ וְאֶת מִשְׁפָּטֶיךָ אֶשְׁמֹר, שֶׁלֹּא אוֹבַד אֶת עוֹלָמִי בְּחִנָּם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כָל יָמֵינוּ הֵם הֶבֶל וָרִיק, כַּחֲלוֹם יָעוּף וּכְצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ.
אוֹי, אוֹי, אוֹי, אוֹי וַאֲבוֹי, אֲהָהּ אֲדוֹנִי, אֲהָהּ אָבִי, רַחֲמָן אֲמִתִּי רַחֵם עָלַי, חַסְדָּן אֲמִתִּי עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד חִנָּם, וְתֵן לִי חֲנִינָה וְלֹא אוֹבַד,
גּוֹאֵל חָזָק לְמַעַנְךָ גְּאָלֵנִי, חָנֵּנִי בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, בְּמַתְּנַת חִנָּם וְנִדְבַת חֶסֶד. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לִי שׁוּם תִּקְוָה, כִּי אִם לִצְעֹק אֵלֶיךָ וְלִזְעֹק לַחֲנִינוֹתֶיךָ.
קָרוֹב לְכָל קוֹרְאָיו עֲנֵנִי, מָרוֹם לְעוֹלָם יְהֹוָה עָזְרֵנִי, קָדוֹשׁ עַל כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת בִּקְדֻשָּׁתְךָ קַדְּשֵׁנִי. יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, זַכֵּנִי לִקְדֻשָּׁתְךָ בֶאֱמֶת,
הָקֵם סֻכָּתְךָ הַנּוֹפֶלֶת נְפִילָה אַחַר נְפִילָה בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, עַד אֲשֶׁר אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לַהֲקִימָהּ כִּי אִם אַתָּה לְבַד בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּנוּזִים, הָקִימָהּ מְהֵרָה תְקוּמָה אַחַר תְּקוּמָה, מִבִּירָא עֲמִיקְתָּא לְאִגְרָא רָמָא.
מָלֵא רַחֲמִים, מַרְבֶּה לְהֵטִיב, הֲפֹךְ אֶת לְבָבִי מֵרַע לְטוֹב, הַט לִבִּי אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, עָזְרֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְקַדֵּשׁ עַצְמִי בְּכָל מִינֵי קְדֻשּׁוֹת, וּבִפְרַט בִּקְדֻשַּׁת בְּרִית הַלָּשׁוֹן וּבְרִית הַמָּעוֹר.
עָזְרֵנִי שֶׁלֹּא יֵצֵא שׁוּם דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּי לְעוֹלָם וְלֹא שׁוּם דִּבּוּר פָּגוּם, וְאֶזְכֶּה לִשְׁמֹר פִּתְחֵי פִי. וְזַכֵּנִי לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתִי לְפָנֶיךָ בְּכָל כֹּחִי וּבְכַוָּנָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאֶהְיֶה נִכְלָל בְּךָ בִּשְׁעַת תְּפִלָּתִי, עַד שֶׁכָּל דִּבְרֵי תְפִלָּתִי יִהְיוּ דִבְרֵי יְהֹוָה בְּעַצְמָן, וְיִתְעוֹרְרוּ עַל־יְדֵי תְפִלָּתִי כ"ח אַתְוָן דְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁהֵם עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם. וְעַל־יְדֵי־זֶה תַּמְשִׁיךְ חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל עָלֵינוּ, וְתִפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וּתְחַבֵּק אוֹתָנוּ בִּימִינֶךָ, וְנִזְכֶּה לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלְּךָ הַקָּדוֹשׁ, וְתָגֵן בַּעֲדֵנוּ וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל אוֹיְבֵינוּ וְשׂוֹנְאֵינוּ וְרוֹדְפֵינוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת,
וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.
וְתַעַזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ וּבַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת סֻכָּה בִּזְמַנָּהּ כָּרָאוּי עִם כָּל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ, וּבְלֵב טוֹב וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה.
וְתַכְנִיעַ וְתַשְׁפִּיל וּתְמַגֵּר וְתַעֲקֹר וּתְבַטֵּל סֻכַּת נוֹצְרִים סֻכַּת עֲכּוּ"ם, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר. וּתְבַטֵּל הַשֶּׁקֶר מִן הָעוֹלָם, וְתַגְבִּיר הָאֱמֶת בָּעוֹלָם,
וְתָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת, וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר.
וְתַסְתִּיר וְתַצְפִּין אוֹתָנוּ בְּסֻכָּתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וּתְסוֹכֵךְ עָלֵינוּ בְּצִלְּךָ הַקָּדוֹשׁ, וְתַצִּילֵנִי מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם כֹּחַ עָלֵינוּ כְּלָל, וְתַעֲקֹר הַשֶּׁקֶר מִן הָעוֹלָם וּתְגַלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, וּתְזַכֵּנִי מְהֵרָה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, חִישׁ קַל מְהֵרָה:
וְזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְבָנִים חָיִּים וְקַיָּמִים, לַעֲבוֹדָתְךָ וּלְיִרְאָתְךָ וּלְתוֹרָתֶךָ (כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גִּדּוּל בָּנִים רַחֲמָנָא לִצְלָן, יַזְכִּירוֹ כָּאן וְיֹאמַר, וּבִפְרָט לִפְלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית וְכוּ') חוּס וַחֲמֹל וְרַחֵם וְתֵן לְבָנֵינוּ וְלִבְנוֹתֵינוּ וּלְכָל יוֹצְאֵי חֲלָצֵינוּ חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים (וּבִפְרָט לְהַיֶּלֶד פְלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית וְכוּ'. וּלְהַיַּלְדָּה פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִית וְכוּ'),
רַחֵם עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ בִּזְכוּת אֲבוֹתָם, וְתֵן לָהֶם חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וְתַאֲרִיךְ יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם, יֶהֱמוּ נָא וְיִכְָמְרוּ נָא רַחֲמֶיךָ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ וְתֹאמַר דַּי לְצָרוֹתָם.
הֵיטִיבָה יְהֹוָה לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם.
יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילָם שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָם, אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחוֹבוֹתָם, לָעַד וּלְדוֹרוֹת וּלְדוֹרוֹת דּוֹרוֹתָם,
רֵאשִׁיתָם מִצְעָר, יִשְׂגֶּה מְאֹד אַחֲרִיתָם, כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה כֵּן יַעֲמֹד זַרְעָם וּשְׁמוֹתָם.
וְתַצִּיל אוֹתָם וְכָל יַלְדֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מֵעַיִן הָרָע וּמִפֶּגַע רָע וּמִכָּל מִינֵי נֶגַע וּמַחֲלָה, וְתִשְׁלַח לָהֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל רְמַ"ח אֵבָרֵיהֶם וּשְׁסָ"ה גִידֵיהֶם, וְיִזְכּוּ לִהְיוֹת חָיִּים בְּרִיאִים וְקַיָּמִים, יְבַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנוֹתֵיהֶם בַּנְּעִימִים.
וְנִזְכֶּה שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶם דּוֹרוֹת הַרְבֵּה וְדוֹרֵי דוֹרוֹת עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, רַחֵם עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וּתְגַדְּלֵם לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ:
מָלֵא רַחֲמִים, צְרָכֵינוּ מְרֻבִּים וְדַעְתֵּנוּ קְצָרָה לְבָאֵר וּלְפָרֵשׁ.
אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת כָּל מַחְסוֹרֵינוּ, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לְטוֹבָה בְּרַחֲמִים, לְמַעַנְךָ וְלֹא לְמַעֲנֵנוּ.
חוּס וַחֲמֹל עָלַי וְזַכֵּנִי לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת כָּל יְמֵי חַיַּי, וְלֹא אָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה, אִם אָוֶן פָּעַלְתִּי לֹא אוֹסִיף.
רַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, וְזַכֵּנִי לִהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, וּתְגַלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, וְיָשׁוּבוּ כָל בָּאֵי עוֹלָם אֵלֶיךָ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה,
וִיקֻיַּם מְהֵרָה מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל כָּל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. גַם יְהֹוָה יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנו תִתֵּן יְבוּלָהּ. חֶסֶד וְאֶמֶת נִפְגָשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.
וּבְרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים תְּפַיֵּס וּתְרַצֶּה אֶת שְׁכִינַת עֻזֶּךָ וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁתָּשִׁיב פָּנֶיהָ אֵלֶיךָ, וְיִהְיֶה נַעֲשָׂה יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ פָּנִים בְּפָנִים,
וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵאִתָּנוּ עוֹד. וְתִשְׁלַח לָנוּ צַדִּיקִים וְרַבָּנִים אֲמִתִּיִּים שֶׁיּוֹרוּ לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֵךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה,
וְתַצִּיל אוֹתָנוּ מֵהַמַּנְהִיג וְרַבִּי שֶׁל שֶׁקֶר, קָרְבֵנוּ לִישׁוּעָתֶךָ, עָזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ, הַחֲיֵינוּ בְּאוֹר פָּנֶיךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וַחֲסָדֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, גְּמֹל עָלֵינוּ חֲסָדִים טוֹבִים חַסְדֵּי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים, וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם חָנֵּנוּ, וְקַיֵּם לָנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה.
חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ בְּרַחֲמִים, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
מאמר זה נאמר באסרו חג סוכות תקס"ג:
שם, וזה בחינת בינה ששם נוצר הולד וכו' רוצה לומר כי שם הויה שבבינה הוא בניקוד צירי כידוע ושם נוצר הולד, ושם שני בחינת חסד ודין, כי משם דינין מתערין, וגם כי בינה הוא בחינת סוכה הנ"ל, כי הגידין והעצמות הן בחינת סוכה וכשמכניס כל כח עצמותיו בתוך התפלה זה בחינת סוכה הנ"ל, כי הדיבורים שאדם מדבר בכח ובכוונה גדולה בתפלתו, הם בחינת דבר ה' ממש בחינת (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך, והם בחינת כח מעשיו כח אתוון דעובדא דבראשית, ומשם מקבלין העשרה מאמרות שהם בחינת חסד בחינת סוכה בחינת חיבוק יד ימין כנ"ל וזה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך בחינת סוכה וכו' (וזה שסיים לנטוע שמים וליסוד ארץ כי הם ממש בחינת דבר ה' כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שבהם נבראו שמים וארץ):
שם, אבל הדיבורים וכו' רוצה לומר כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו בחינת סוכה הנ"ל, אבל כשנפגם הכח הזה חס ושלום על ידי דיבורים שאינם קדושים, שעל ידי זה נתעורר חס ושלום בחינת סוכת נוצרים סוכת עכו"ם, אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר, אזי גוברים העכו"ם חס ושלום, ונתעלם בחינת קדושת ארץ ישראל, ובני ישראל יורדין בגלותא ואז השכינה כביכול בבחינת ריב וכו' בגין בנהא דאינון בגלותא וזה שכתוב (תהלים ל"א) תצפנם בסוכה מריב לשונות, כי על ידי בחינת סוכה הקדושה נצפנים וניצולים מהריב הזה שבא על ידי התגברות הלשונות שאינם קדושים:
שם, ובשביל זה סוכה היינו תפלה בכח הוא סגולה לבנים וכו' ואחר סוכות הוא שמיני עצרת וכו' כי כל זה מחמת בחינת (תהלים קל"ט) תסוכני בבטן אמי וכו', וכן ארץ ישראל מסוגל לבנים מחמת זה, כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו, וכח הזה הוא בחינת סוכה בחינת תסוכני בבטן אמי ששם נוצר הולד כנ"ל:סימן מ"ט- לשמש שם אהל בהם
מאמר זה נאמר במעדוועדיווקע שנת תקס"ג בשבת ג' ניסן בסעודה שלישית, ואור ליום ו' ערב שבת קודש שקודם לזה היתה החופה של בתו הצדקת וכו' מרת שרה ז"ל עם בת גילה הרבני המופלג מוהר"ר יצחק אייזיק ז"ל, ואחר החופה דברו ממשיח וכו', ושם במאמר זה הנ"ל מרומז ניסן ושרה ויצחק וחתונה וכלה וכו' ואמר שזאת התורה לא אמר בשבילנו, רק בשביל הגזרות שקורין פינקטען הנשמע אז שרוצין לגזור על ישראל חס ושלום (אשר בעוונותינו הרבים יצאו בימינו), כי שם במאמר זה מדבר מענין הכנעת העכו"ם, כי אעשה כלה וכו' שזה בחינת כלה דאכלה כלה וכו', ואתם הדבקים וכו' ואחר שגמר אמירת התורה הנ"ל היה מרקד הרבה וכו' (כל זה הועתק מספר חיי מוהר"ן ועיין שם עוד):
שם במאמר הנ"ל אות א', והוצרך לברוא בני אדם שיקבלו עול מלכותו רוצה לומר כי עיקר התגלות המלכות, הוא על אותם שמקיימים ציווייו ועושים רצונו אף על פי שהוא כנגד רצונם, אף על פי כן מוכרחין לבטל רצונם מפני רצון המלך, וזה שייך רק אצל בני אדם שהם בעלי בחירה, על כן עליהם עיקר התגלות מלכותו יתברך:
שם, וייצר בשני יודין וכו' כי היצירה הוא על ידי חכמה וחכמה היא בחינת יוד כידוע ומובא בדבריו ז"ל כי באמת גם היצירה לביש הי, רק בשביל התגלות מלכות יתברך על בעלי בחירה כנ"ל:
שם, וצריך לצמצם ההתלהבות כדי שישאר בלבו חלל כמו שכתוב (תהלים ק"ט) ולבי חלל בקרבי אף על פי שדוד המלך עליו השלום אמר פסוק זה על מה שזכה להרוג את היצר הרע כמו שדרשו רבותינו ז"ל, אף על פי כן שורש דבר זה הוא גם בתחלת העבודה, שצריך לצמצם ההתלהבות שבוער בלבו עד אין סוף ולעשות חלל בלבו כדי שיוכל לבוא להתגלות המדות אך אחר כך רוצה היצר הרע לקלקל את הבריאה, ומטמטם את החלל שבלבו במחשבות רעות חס ושלום שהם בחינת ערלת לב טפשות לב ועל זה התפאר דוד שזכה להרוג את היצר הרע ונשאר לבו חלל בקרבו כראוי להיות:
שם, ושרים כחוללים כל מעיני בך וכו' היינו לפי החלל שנעשה על ידי מחשבותיו הקדושים וכו', כי מעייני הוא מלשון מחשבה ועיון:
שם אות ד', זה בחינת היא העולה כו' עיין זוהר פקודי דף רלח רלט שם מבואר סוד קרבן עולה שהוא סוד עליית המלכות וכו' עד שמתאחדת עם הבינה וכו' עד אין סוף ושם מובא גם פסוק (עמוס ט) אקים את סוכת דוד, וענין שצריכין לבער המחשבות רעות ולשרפן באש (שזה בחינת אש אכלה דאכלי כלא ושצי כלא כמבואר לקמן באות ז'), ושם מובא גם הפסוק (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה כמובא לקמן באות ו' עיין שם היטב ובכמה מקומות שם ותבין לכאן ועיין גם בפרשת צו דף כ"ו ודף כ"ז וברמ"ז שם:
שם אות הנ"ל, ובשביל זה נקרא ניסן אביב רוצה לומר כי בניסן נגאלו שזה בחינת עליית המלכות (שזה בחינת באחד בניסן ראש השנה למלכים בחינת ביתא תתאה ומסטרא דיובלא נפקו שזה בחינת ביתא עילאה):
שם אות ה', וזה בחינת השיר שיתער לעתיד וכו' היינו שהתעוררות השיר הזה יהיה על ידי עליית המלכות שיהיה אז, שזה בחינת מלכות דוד שהוא נעים זמירות ישראל, וכתיב (תהלים ל) למען יזמרך כבוד בחינת מלך הכבוד, עיין לקמן אות ו' ז', וזה בחינת שירה חדשה שבחו וכו' והמליכו ואמרו ה' ימלוך וכו' וכן ומלכותו ברצון קבלו וכו' לך ענו שירה וכו':
שם, כי באמת אשה יראת ה' היא בחינת עצה רוצה לומר כמובן מדברי רז"ל שאמרו על מי שמתה אשתו בימיו עצתו נופלת כמובא לקמן ולענינינו הוא, כי עיקר שלימות האשה יראת ה' בחינת המלכות היא כשעולה עד הבינה כנ"ל, ושם מקור העצה בחינת (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש, שזה בחינת (בראשית כ"א) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה בחינת (משלי י"ב) אשת חיל עטרת בעלה:
שם, וזה עליית התפלה שהיא בלחש שהוא עבודה שבלב רוצה לומר כי אף על פי שעיקר התפילה הוא לדבר בפה דייקא, וגם כי התפלה הוא בחינת מלכות פה, אף על פי כן עיקר בנינה על ידי כוונת הלב שהוא בחינת בינה ביתא עילאה וזה מרומז במה שעיקר התפלה שהיא תפלת שמונה עשרה מתפללין בלחש דייקא, וזה ולחוש לה תקבל עצתה כי שם מקור העצה כנ"ל:
שם אות ו', וזה בחינת תשובה רוצה לומר כי עד עתה דברנו מתיקון ועליית המלכות על ידי שישמור עצמו ממחשבות רעות וימשיך מחשבות טובות לתוך לבו, ועל ידי זה יבא לפעולות ומדות טובות, ועל ידי זה יתגלה שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים שלימה כנ"ל וכן דברנו מתיקון ועליית המלכות על ידי התפלה בכוונת הלב, ועכשיו מתחיל לדבר ממי שפגם כבר בבחינת המלכות על ידי עונותיו חס ושלום, ועיקר העוונות באים על ידי היצרין רעים שהם המחשבות רעות, אף על פי כן גם זה יש לו תיקון על ידי תשובה ועיקר התשובה תלוי בלב בחינת ולבבו יבין ושב, והלב הוא בחינת בינה ביתא עילאה, ועל ידי זה נתתקן גם המלכות ביתא תתאה שזה בחינת תשובה כמבואר בפנים:
שם, וזה (יומא פ"ו) גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה רוצה לומר שזה בחינת תיקון המלכות שנגאלת ויוצאת לחירות כביכול, ועולה עד הבינה שהוא בחי' עולם הבריאה בחי' כסא כבוד כידוע וזה (שם) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, ואחר כך מבאר שעל ידי זה זוכה להשיג אורייתא דעתיקא סתימאה בחינת סודות הקבלה בחינת והיא נקראת קבלה וכו' וזה בחינת כסא הכבוד שמכסין אותה בבחינת (משלי כ"ה) כבוד אלקים הסתר דבר, ואתה תגיע ותשיג אותה, מחמת שעל ידי תשובתך עלתה המלכות בעלייה גדולה כזו:
שם, כי יתער שיר ונגונא בבחינת פה סח רוצה לומר כי מלכות פה ועל ידי התגלות המלכות אז יתער השיר שזה בחינת (תהלים ל) למען יזמרך כבוד כנ"ל:
שם אות ז' וזה בחינת ציצית וכו' ועל כן בפרשת ציצית מרומז כל הנ"ל (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' לשמור עצמם ממחשבות רעות למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי, בחינת התגלות פעולות ומדות טובות, והייתם קדושים לאלוקיכם בחינת לית קדושה פחות מעשרה, בחינת היוד שממשיכין לתוך הדלת ונעשית הא, אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים (שזה היה מסטרא דיובלא בחינת ביתא עילאה כנ"ל), להיות לכם לאלקים בחינת קבלת מלכות שמים ביתא תתאה:
שם, היינו בחינת תכלת וכו' עיין בפרי עץ חיים בכוונות ציצית שם מבואר שתכלת מרמז על מוחין גבוהים מאוד, שאי אפשר להמשיכן עתה בהתגלות רק בהעלם ממשיכין בחינת המוחין הנ"ל גם כן ע"ש היטב ותבין לעניינינו:
שם, ואתם הדבקים וכו' עיין שם בזוהר מבואר שעבודת ישראל והשגתם הוא רק בבחינת האשא תכלא בחינת ביתא תתאה, והשגת משה היא בבחינת האשא חוורא ביתא עילאה ושם מבואר גם מענין דלת והא, ועיין שם גם מענין קרבנות:
שם, ועשירית האפה וכו' עד כאן נתבאר סוד קרבן העולה, ועכשיו מרמז סוד המנחה, אחר כך מרמז סוד הנסכים הרוצה לנסך וכו', וגם כבר מבואר מענין השיר:
שם, לשמש שם וכו' וזריחתו של הצדיק, היינו השגתו אינו אלא על ידי ישראל כמאמר (שמות ל"ב) לך רד וכו', וכשישראל נכנסין חס ושלום בחכמות חיצוניות של העכו"ם, אזי נופל הצדיק מהשגתו ונתחפה ונתכסה השגתו וכו' רוצה לומר כי כבר נתבאר בשם הזוהר שהשגת משה היתה בבחינת אשא חוורא בחינת ביתא עילאה, אף על פי כן כשפגמו ישראל שאחיזתם והשגתם בבחינת ביתא תתאה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך רד כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, כי זה בחינת לא אבא בעיר עד דבקרבך קדוש הנ"ל ועל כן כשישראל נכנסין חס ושלום בחכמות חצוניות, היינו שפוגמין בבחינת החכמה שבלב על ידי שנכנסין בחכמות חצוניות בחינת מחשבות רעות שהם בחינת טפשות בחינת ערלת לב, שעל ידי זה פוגמין בבחינת ביתא תתאה בחינת מלכות ששם עיקר אחיזתם והשגתם, על ידי זה נופל הצדיק גם כן מהשגתו אף על פי שהשגתו הוא בבחינת ביתא עילאה ששם אין מגיע הפגם כל כך, אף על פי כן על ידי פגם בחינת הביתא תתאה, על ידי זה נחפה ונתכסה כביכול בחינת האור של ביתא עילאה גם כן בבחינת כבוד אלקים הסתר דבר הנ"ל, שזה בחינת אור התכלת שנתעלם עכשיו בעוונותינו הרבים, ואין ממשיכין אותו רק בהעלם והתלבשות כנ"ל וכמו כן אצל הצדיק נתכסה השגתו, וכשישראל יוצאין מחכמות הנ"ל, אזי נשלם אור ביתא תתאה ונתגלין בה הגבורות עליונות שקבלה מאימא וכו' ואז גם הצדיק יוצא מהחופה והמכסה שהיה לו עד עכשיו, ובגבורות אלו הנ"ל מתגבר הצדיק לרוץ אורח וכו' ומכלה ושצי את העכו"ם והקליפות, ועל ידי זה זוכה להשגת אורייתא דעתיקא:
שם, עד שיבלו שפתותיהם מלומר די וכו' רוצה לומר שנעשה מדלת הא על ידי היו"ד שנמשך לתוכה, שזה בחינת די שעלתה המלכות מדלותה לבחינת עשירות גדול:
שם, ועשירית האיפה עשירות שהוא בחינת איפה איה פה וכו' הגם שעשירות הוא בשין ימנית וזה כתיב בשמאל הלא בעתיקא לית שמאל תמן, זה נכתב בדרך צחות, והאמת כי לפעמים מתחלף, וכמבואר לעיל על פסוק (תהלים פ"ז) ושרים כחוללים שנכתב בימין, ופירש שם מלשון שררה ומלכות:
ועיין בלקוטי הלכות, הלכות תפלת המנחה הל"ז מבאר שם הרבה בענין המאמר הנ"ל ומאריך שם בדברים נפלאים:
לענין המבואר באות א' שמחשבות רעות הן היצר הרע וכו' עיין זוהר ויקרא ד"ה ע"ב כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו', מחשבה דבר נש הוא רישא דכלא ומההוא מחשבה אתפשטו ארחין ושבילין לאסטא' ארחוי וכו', ומההוא מחשבה אתנגיד ונפיק זוהמא דיצר הרע וכו', ומההוא מחשבה אשתכחו עבירות חטאות וזדונות וכו' ועיין עוד ממה שצריכין לשמור מאוד את המחשבה שלא לחשוב מחשבות רעות רק מחשבות טובות לדבק מחשבתו בהשם יתברך, ושזה כלל העשרת הדברות וכלל כל התורה וכו' זוהר חדש פרשת כי תשא ועיין עוד מענין המחשבה ומענין קרבן עולה בזוהר חדש הנ"ל פרשת צו ועיין בתיקונא שבעין ק"ל: בכל אבר ואבר בעי בר נש לאמלכא לקודשא בריך הוא ולתקנא ליה אתר דכיא ונקייא לשריא ליה תמן, ובגין דא צריך בר נש לבערא מניה מכל אבר ואבר כל מחשבין וכל הרהורין בישין דטנופין דאינון קליפין, וצריך לאוקדא לון וכו':
לענין מה שמבואר באות ב' מענין תיקון התפלה שהעיקר הוא על ידי כוונת המחשבה שבלב וכו' עיין זוהר בראשית דכ"ד ושם מבואר מענין לית קדושה פחות מעשרה וענין וכד איהי סליקת וכו' מלאכייא אמרי איה מקום כבודו וכו' וצריך לסלקא לה עד אין סוף וכו' עיין שם ובמקדש מלך מענין נפלאות עליית המלכות על ידי תפלה בכוונה ותבין משם הרבה לענינינו:
ועיין זוהר ויחי דר"י מענין תפלה בלחש דייקא וסימנך (בראשית מ"ה) והקול נשמע לעילא לעילא וכו' בית פרעה ביתא דאתפרעו ואתגליין מניה כל נהורין וכו' עיין מקדש מלך שפירש דרוצה לומר עד הבינה וכו' ועיין בדף רכ"ט צלותא דבר נש אתכוון בה איהו לעילא לעומקא עילאה וכו' ופירושו גם כן עד הבינה וכו' עיין שם גם בע"ב ועיין עוד מענין תפלה בלחש בזוהר תרומה קל"ח: ובמקדש מלך שם ותבין משם לענינינו ועיין זוהר ויקהל ר"ב מלא דצלותא אתאחדא בעלמא עילאה (פירוש בינה וכו') ומלה דעלמא עילאה לא אצטריך למשמע וכו' (רוצה לומר על כן מתפללין בלחש), ועיין שם עוד וגם בדף ר"א מגודל נפלאות מעלת עבודת התפלה וכו' ועיין גם בדף רי"ג: מענין בחינת תשובה המבואר באות ו' עיין זוהר ויחי דרי"ט מאי תשובה דא תשובה דאמא דתבת בקיומא וכו' ועיין שם גם כן מענין אז תתענג על ה' דייקא וכו' ועיין מקדש מלך שם שפירש דאתיא מעתיקא קדישא היא בינה וכו' ועיין בסבא משפטים דף ק"ו מענין בעל תשובה בעל תשובה ממש ועיין מקדש מלך שם:
ועיין זוהר ויקרא דף ט"ו ט"ז מענין התשובה ותבין לענינינו ועיין שם בפרשת אחרי מות סט: ובדף ע ועיין שם גם בדף עד: ובדף ע"ה, ועיין זוהר פנחס רנח: כל חובין דישראל מטיין לגבי מלכות ותשובה דאיהו בינה מלבנת לון וכו' ועיין עוד מענין התשובה בזוהר חדש פרשת אחרי מות ועיין בתיקונים תיקונא חד ועשרין דף ס כל מאן זר בתיובתא כאלו חזר ו"ה עם י"ה ועקרא לסלקא כלא במחשבה וכו' ועיין בתיקון סג צ"ד: מי ירפא לך מי וודאי דאיהי תיובתא וכו' ע"ש ועיין בתיקון שתין ותשע דף קטו: מ"י יעמוד מי וודאי דאיהו אימא עילאה תשובה וכו' ע"ש, ועיין בתיקונא שבעין דף קלב:
לענין המבואר באות א' מענין הצמצום של חלל הפנוי בשביל התגלות המלכות וכו' עיין בספר ויקהל משה פרקא קמא בתחלתו וכן בפרק ב ובספר זוהר הרקיע על זוהר בראשית דף טו דברי המתחיל בריש הורמוניתא:
ארץ ישראל היא בחי' בינה ששם נוצר הולד ועל כן ישיבת א"י מסוגל לבנים כמו שאמרו ז"ל וכמבואר בפנים. וזה בחינת ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' כי א"י היא בחינת נועם כידוע והוא בחינת בינה כידוע ומשם שורש ההולדה כמבואר במאמר חבלים וכו' לקו"ת סי' ע"א. וגם נקראת ארץ החיים שהיא בינה כמבואר במאמר מרכבות פרעה סי' ל"ח והוא בחי' צֵירֵי (כי שם הויה שלה הוא בנקודת צירי). וזה בחי' קחו מזמר' הארץ מעט צרי וכו' כי אין הדינים נמתקין אלא בשרשם שבבינה ששם שורש דין וחסד. וע"כ ארץ ישראל כלול ג"כ מדין וחסד כמבואר לעיל. וזה בחינת כי יפלא ממך וכו' בין דין לדין וכו' וקמת ועלית וכו' ואמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה כי צריכים לכלול הדין ברחמים בחינת משפט וצדקה וכו'. כי א"י ראשית נקודת הבריאה שהיתה בבחינת שיתוף מדת הרחמים למדה"ד וכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה ושם עיקר מקום התפלה בכח ובכונה. כי שם עיקר הארת כ"ח אתוון דמעשה בראשית בחינת כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שזה בחינת העשרה מאמרות שמקבלין מכ"ח אתוון אלו שהם בחינת חסד בחינת סוכה בחינת חיבוק שזה בחינת ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וכו' כמבואר בפנים. וזה שסיים ולאמור לציון עמי אתה לציון דייקא שהיא נקודת ארץ ישראל וזה שדרשו רז"ל אל תקרי עַמי אלא עִמִי מה אנה עבדי וכו'. כי התפלה בכח ובכונה בפר' בא"י היא בחינ' בריאת העולם ממש ע"י כ"ח אתוון ועשרה מאמרות כמבואר בפנים. ומחמת שקדושת א"י היא בחינת סוכה בחינת סוכת שלום בחי' ויהי בשלם סוכו וכו' ע"כ נאמר ביעקב אבינו קודם שבא לא"י לשכם ויעקב נסע סכותה וכו' ואחר כך ויבא יעקב שלם וכו'. ועיין זוהר שם כי הסוכה הזאת היא בחי' שלום היפוך מרוב לשונות. וכן בצאת ישראל ממצרים לבא לארץ ישראל היתה הנסיעה הראשונה לסוכות כי סוכות היא בחינת וימינו תחבקנו שזה בחינת ארץ ישראל שהיא בחינת ימין כנ"ל ועיין עוד בפנים מבואר הרבה מענין א"י:
ידוע כי שבת הוא גם בחינת בינה כנ"ל כמה פעמים.
והוא גם כן בחינת סוכה בחינת 'הפורס סוכת שלום' וכו' שאומרין בשבת, ואז עיקר הארת כ"ח אתוון דעובדא דבראשית ועשרה מאמרות, כי שבת הוא זכרון למעשה בראשית. וזה בחינת החסד הגדול שמאיר בשבת, בחינת (תהלים פט) "כי אמרתי עולם חסד יבנה".
והנה מבואר בזוהר הקדוש ששבת הוא בחינת קדושת הדיבור כנ"ל כמה פעמים. וכן מבואר בזוהר הקדוש שבשבת נמשך בחינת רוח הקודש על כל אחד מישראל ועל כן טוב מאד להתפלל אז ולהכניס כל כחו בתפלה, כי דיבורי התפלה הם אז בבחינת (ישעיה נא) "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך" בחינת חיבוק המבואר בפנים, כי אז זמן התגלות ההתקרבות והאהבה שיש להשם יתברך עם ישראל בבחינת "כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם". וזה בחינת "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וכו' להגיד בבוקר חסדך". ועל כן צריכין ליזהר אז ביותר מלדבר דיבורים שאינם קדושים ח"ו, בכדי שלא לפגום ח"ו על ידי זה בבחינת החיבוק והסוכה הנ"ל. ועל כן עיקר קדושת ארץ ישראל נמשך משבת כנ"ל כמה פעמים, כי קדושת ארץ ישראל הוא על ידי "כח מעשיו הגיד לעמו". וכח הזה הוא בחינת החיבוק והסוכה הנ"ל שכלולין בקדושת שבת קודש, ועל כן גם שמירת שבת קודש מסוגל לבנים בבחינת "לעשות את השבת לדורותם". כי היא בחינת סוכה בחינת ארץ ישראל שמסוגל לבנים כמבואר בפנים, ואפילו על הסריסים שאי אפשר להם להוליד בנים נאמר בהם (ישעיה נו) "כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ונתתי להם וכו' יד ושם טוב מבנים ובנות". וזה גם כן "ובני הנכר הנלוים אל ה' כל שומר שבת וכו'. ושמחתים בבית תפלתי וכו'. כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". כי על ידי שלימות התפלה שנשלמת על ידי קדושת שבת שהוא בחינת קדושת הדיבור בשלימות, על ידי זה נתקרבין גרים בבחינת "כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'" וכו' כמובא בפנים.
וזה "אם תשיב משבת רגלך", רגל הוא הדיבור כמבואר במקום אחר. וזה א'ם ת'שיב מ'שבת ראשי תיבות אמ"ת, היינו שעל ידי קדושת שבת יתבטלו ממנו בחינת לשונות העכו"ם שהם בבחינת "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר", ושקר אין לו רגלים כמו שאמרו רז"ל, וימשוך בחינת "שפת אמת תכון לעד" בחינת 'קושטא קאי', כי אמת יש לו רגלים שזה בחינת "אם תשיב משבת רגלך". וזה "עשות חפציך ביום קדשי" שלא יעורר בשבת שום עובדין דחול שיש בהם אחיזת הריב לשונות שהם בבחינת "קרבות יחפצו", וכתיב (תהלים סח) "אם יחפוץ לריב עמו לא יעננו" וכו' (איוב ט), אבל שבת הוא חפצי שמים שהם בחינת אמת ושלום, בחינת החפץ שלום עבדו וכתוב "הן אמת חפצת" בחינת החיבוק והסוכה הנ"ל שהם בחינת חסד. שזה בחינת (תהלים נא) "חסד חפצתי" שזה בחינת קדושת ארץ ישראל שנקראת (מלאכי יג) "ארץ חפץ". וזה בחינת (ישעיה נו) "ובחרו באשר חפצתי" 'דא זווגא דמטרוניתא', שאין השכינה כביכול בבחינת ריב עם קוב"ה. שזה בחינת מה שבשבת אז זווג בחינת יעקב ורחל, שזה בחינת רחל המובא בפנים רק שהוא אז בבחינת פנים בפנים כביכול. וזה "וקראת לשבת ענג", כי זה בחינת ענג כידוע וכנ"ל כמה פעמים, והוא גם כן בחינת כבוד בחינת ביטול הריב הנ"ל שזה בחינת "כבוד לאיש שבת מריב" (משלי כ), וזה גם כן בחינת ענג כמו שכתוב "והתענגו על רוב שלום". "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר", שישמור מלדבר אפילו שום דיבור של חול, בכדי שלא יפגום על ידי זה בקדושת הדיבור של שבת, שהוא בבחינת "ואשים דברי בפיך" הנ"ל. וזה שדרשו רז"ל "ממצוא חפציך ודבר דבר" שלא לבקש על צרכיו בשבת, כי אז התפלה הוא רק בבחינת דיבורים של הקב"ה ממש, ועל כן אסור לו לבקש על צרכיו כדי שלא יתערב בתפלתו כוונת הנאת וטובת עצמו גם כן. "אז תתענג על ה'" היינו שיזכה שהתפילה שלו הוא בבחינת ארץ ישראל בבחינת בינה, בחינת סוכה, שזה בחינת "ותתפלל חנה על ה'" המבואר בפנים. וזה שדרש בזוהר הקדוש 'דא עתיקא קדישא'.
כי בחינה זאת נקראת גם כן לפעמים עתיק כידוע. וגם כי זוכה על ידי זה למדרגות עליונות וגבוהות ביותר שהם בחינת עתיק.
"והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך". כפירוש הפשוט קאי על ירושת ארץ ישראל כי על ידה זוכין לירושת ארץ ישראל כנ"ל.
ובזוהר הקדוש דרשו "והרכבתיך" וכו' על עליית המלכות, היינו שנתבטל בחינת הריב של השכינה כביכול וחוזרת עמו פנים בפנים. ובגמרא דרשו רז"ל (שבת קיח) שניצול משיעבוד מלכיות היינו גם כן כנ"ל. כי עיקר הריב הוא בשביל התגברות לשונות העכו"ם וישראל בגלותא ביניהם, ועל ידי קדושת שבת נתבטל זאת. וזה "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" 'דא תפארת' שהוא בחינת אמת. וזה בחינת "תתן אמת ליעקב", היינו שיזכה להמשיך בחינת "שפת אמת תכון לעד" והוא זכה לבחינת סוכה הנ"ל כמו שכתוב "ויעקב נסע סוכותה" והוא זכה לירושת ארץ ישראל בשלימות, והוא הראשון שמבואר בו ששמר את השבת. ובגמרא דרשו רז"ל 'שזוכה לנחלה בלי מצרים'.
היינו שנמשך בחינת "כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'". וזה בחינת 'עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם', כי יומשך הארת כח מעשיו על כל העולם שזה בחינת 'נחלה בלי מצרים'. וזה שסיים "כי פי ה' דיבר". היינו כל זה נמשך על ידי קדושת שבת שהוא בחינת קדושת הדיבור בשלימות כל כך עד שדיבורי התפלה הם בבחינת "דבר ה'" ממש בחינת "ואשים דברי בפיך" שזה בחינת "כי פי ה' דיבר":
דברים ל״ב:נ״א: עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵֽי־מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר־צִן עַל אֲשֶׁר לֹֽא־קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל׃
משלי ב: לְהַקְשִׁיב לַחׇכְמָה אׇזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָֽה׃ כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶֽךָ׃ אִם־תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה׃
תהילים קל״ט:י״ג: כִּֽי־אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּֽי׃
תהילים ל״ה:י׳: כׇּל־עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי־כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּֽזְלֽוֹ׃
ישעיהו נ״א:ט״ו-ט״ז: וְאָֽנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמֽוֹ׃ וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי־אָֽתָּה׃
תהלים פט: מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִֽי׃ חַֽסְדֵי יְהֹוָה עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִֽי׃ כִּֽי־אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶֽם׃
תהילים קמ״ד:ח׳: אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָֽׁקֶר׃
תהילים קי״א:ו׳: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִֽם׃
תהילים קכ״ז:ג׳: הִנֵּה נַחֲלַת יְהֹוָה בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּֽטֶן׃
מיכה ו: הֲיִרְצֶה יְהֹוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִֽבְבוֹת נַחֲלֵי־שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִֽׁי׃ הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב וּמָֽה־יְהֹוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃ קוֹל יְהֹוָה לָעִיר יִקְרָא וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ שִׁמְעוּ מַטֶּה וּמִי יְעָדָֽהּ׃
שיר השירים ב׳:ו׳: שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃
צפניה ג׳:ט׳: כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה לְעׇבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָֽד׃
משלי י״ב:י״ט: שְֽׂפַת־אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד־אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָֽׁקֶר׃
בראשית ד׳:ז׳: הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשׇׁל־בּֽוֹ׃
אבות פ"ה: בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת: עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:
סוכה ו:: הָנִיחָא לְרַבִּי יְהוּדָה, אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? כִּי אֲתַאי הִלְכְתָא — לְגוּד, וְלָבוּד, וְדוֹפֶן עֲקוּמָּה. וְשֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ כְּהִלְכָתָן, וּרְבִיעִית אֲפִילּוּ טֶפַח. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבָּנַן סָבְרִי:
נדרים כ:: בָּנַיִךְ יְפֵיפִין בְּיוֹתֵר? אָמְרָה לָהֶן: אֵינוֹ מְסַפֵּר עִמִּי לֹא בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, וְלֹא בְּסוֹף הַלַּיְלָה, אֶלָּא בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר, מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח, וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד. וְאָמַרְתִּי לוֹ: מָה טַעַם? וְאָמַר לִי: כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן אֶת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְנִמְצְאוּ בָּנָיו בָּאִין לִידֵי מַמְזֵרוּת.
כתובות קי:: וְאֵימָא פְּרִיטֵי? אָמַר רַב פָּפָּא: פְּרִיטֵי דְכַסְפָּא לָא עָבְדִי אִינָשֵׁי. תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם, וְאַל יָדוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכׇּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכׇל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים״. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ דָּר בָּאָרֶץ אֵין לוֹ אֱלוֹהַּ? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ:
סוכה לב:: …מִדְבַּר צִין – לְשׁוֹן צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל, לְשׁוֹן תְּמָרִים… (המאמר בהקשרו — במקור)
זוהר בראשית כז.: מאן דאכיל מניה וחי לעלם. ואלין ב' יודי''ן אנון רמיזין בוייצר. ואנון .תרין יצירות. יצירה דעלאין ויצירה דתתאין. ואנון חכמה בראש וחכמה בסוף. תעלומות חכמה .ודאי אנון תעלומות מחכמה עלאה דתחות כתר עלאה [בודאי אבני שיש טהור הם שמהם יוצאים מים זכים, והם רמ וזים באות א' בראש ובסוף.
זוהר פנחס ריד:: אָמַר רִבִי אֶלְעָזָר, אַף עַל גַב דְחַבְרַיָיא אֹוקְמּו מִלָה, וְשַפ יר הּוא, אֲבָל .סִדּורָא דְהָנֵּי יֹומֵּי, רָזָא דְחָכְמְתָא הּוא, בֵּין מְחַצְדֵּי חַקְלָא אָמַר רַבִי חִיָיא לְרַבִי אֶלְעָזָר, יָמִים אֵּלּו מֵּרֹאש הַשָנָה עַד יֹום הָאַחֲרֹון שֶל חַג בִרְצֹונִי לַעֲמֹד עֲלֵּיהֶם. אָמַר רַבִי אֶלְעָזָר, זֶה נֶאֱמַר, וְהַחֲבֵּרִים הִתְעֹורְרּו בָזֶה. אָמַר רַבִי חִיָיא, וַדַאי כְָך הּוא, אֲבָל אֲנִי שָמַעְתִי מֵּהַמְנֹורָה הַקְדֹושָה עֶלְיֹונָה דָבָר בָהֶם. אָמַר לֹו, אֱמֹר אֹותֹו דָבָר. אָמַר ,לֹו, עֲדַיִן לֹא עָמַדְתִי בֹו. אָמַר רַבִי אֶלְעָזָר אַף עַל גַב שֶהַחֲבֵּרִים בֵּאֲרּו דָבָר וְיָפֶה הּוא, אֲבָל סִדּור הַיָמִים הַלָלּו הּוא סֹוד חָכְמָה בֵּין קֹוצְרֵּי .הַשָדֶה תָא חֲזֵּי,…
מקורות נוספים: תיקון כא דף מד: