תורה רפ״ג

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. מחלקת שני צדיקים משרש אחד — בחינת טוב כליל בגוה (שאול) וחסד המתפשט לבר (דוד)

דַּע, כִּי יֵשׁ שְׁנֵי צַדִּיקִים שֶׁהֵם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֶחָד מְשַׁנֶּה מִדָּתוֹ שֶׁבְּשָׁרְשׁוֹ, וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין שָׁאוּל וְדָוִד,

כִּי כְּתִיב (תהילים כ״ג:ו׳): אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי; וְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה קסח): הַיְנוּ טוֹב הַיְנוּ חֶסֶד, אֶלָּא טוֹב – טוּבֵהּ כְּלִיל בְּגַוֵּהּ; חֶסֶד – דְּאִתְפַּשַּׁט לְבַר.

וְזֶה בְּחִינַת שְׁנֵי צַדִּיקִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד, רַק שֶׁזֶּה בְּחִינַת טוֹב, שֶׁטּוּבֵהּ כְּלִיל בְּגַוֵּהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְגַלֶּה תּוֹרָתוֹ לַאֲחֵרִים, וְהַשֵּׁנִי הוּא בְּחִינַת חֶסֶד, דְּאִתְפַּשַּׁט לְבַר, שֶׁמְּגַלֶּה תּוֹרָתוֹ לַאֲחֵרִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת: וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת.

וְזֶה בְּחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהָיָה בֵּין שָׁאוּל וְדָוִד, שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, הַיְנוּ מֵחֲמַת בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי זֶה הָיָה בְּחִינַת טוֹב, וְזֶה הָיָה בְּחִינַת חֶסֶד, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין נג): דָּוִד דִּגְלֵי מַסֶּכְתָּא כְּתִיב בֵּהּ: יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ; שָׁאוּל דְּלָא גְּלֵי מַסֶּכְתָּא כְּתִיב בֵּהּ: אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי שָׁאוּל דְּלָא גְּלֵי מַסֶּכְתָּא, זֶהוּ בְּחִינַת טוֹב, דְּטוּבֵהּ גְּנִיז בְּגַוֵּהּ. אֲבָל דָּוִד דִּגְלֵי מַסֶּכְתָּא, שֶׁהָיָה מְלַמֵּד תּוֹרָתוֹ לָרַבִּים, זֶהוּ בְּחִינַת חֶסֶד דְּאִתְפַּשַּׁט לְבַר, בְּחִינַת: וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ. וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה בֵּינֵיהֶם מַחֲלוֹקֶת,

ב. המחלקת בחינת רעמים מהתורה העצורה כאש — לעמת מחלקת הרשעים שאינה מן התורה

כִּי הַמַּחֲלֹקֶת הוּא בְּחִינַת רְעָמִים, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן נ"ו), וְאִיתָא שֶׁהָרְעָמִים נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִין אֵדִים חַמִּים כְּמוֹ אֵשׁ, וְהָעֲנָנִים שׁוֹאֲבִין אוֹתָן הָאֵדִים חַמִּים, וּמֵחֲמַת שֶׁשּׁוֹאֲבִין אוֹתָם הָאֵדִים הַרְבֵּה עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַחֲזִיקָם בְּתוֹכָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִבְקָע הֶעָנָן, וּמִזֶּה נַעֲשִׂין רְעָמִים.

וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת הַנַּ"ל, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו כ״ג:כ״ט): הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ וְכוּ' – הִיא עֲצוּרָה בְּלִבּוֹ כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מְגַלֶּה אוֹתָהּ, עַל־יְדֵי־זֶה בּוֹקַעַת וְיוֹצֵאת בִּבְחִינַת רְעָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲלוֹקֶת כַּנַּ"ל.

וְזֶה בְּחִינַת (ע"ז יט): שִׂיחָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים צְרִיכִין לִמּוּד, הַיְנוּ כָּל הַשִּׂיחוֹת שֶׁל הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁמְּשִׂיחִין וְחוֹלְקִין זֶה עַל זֶה, לָזֶה צְרִיכִין לִמּוּד, כִּי עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַלִּמּוּד, מֵחֲמַת שֶׁאֵין מְלַמֵּד תּוֹרָתוֹ לַאֲחֵרִים וְטוּבֵהּ גְּנִיז בְּגַוֵּהּ כַּנַּ"ל: נִמְצָא, שֶׁהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁל צַדִּיקִים, הוּא נִמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל.

אֲבָל יֵשׁ מַחֲלֹקֶת שֶׁל הָרְשָׁעִים, שֶׁאֵינוֹ נִמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה כְּלָל, וְזֶהוּ שֶׁהָיָה קוֹבֵל דָּוִד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (תהילים קי״ט:פ״ה): כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְּתוֹרָתֶךָ; שֶׁהֵם מְשִׂיחִין וְחוֹלְקִין עָלַי שֶׁלֹּא עַל־פִּי הַתּוֹרָה כְּלָל: וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד (שם כג): אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי; שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיִּהְיֶה עָלַי רְדִיפוֹת וּמַחֲלֹקֶת, שֶׁיִּהְיֶה הַמַּחֲלֹקֶת רַק מִשָּׁם, מִבְּחִינַת טוֹב וָחֶסֶד, כַּנַּ"ל:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. לִפְעָמִים יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים אַף-עַל-פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִשּׁרֶשׁ אֶחָד וּשְׁנֵיהֶם גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד, רַק מֵחֲמַת שֶׁאֶחָד מֵהֶם הוּא בִּבְחִינַת חֶסֶד דְּאִתְפַּשֵּׁט לְבַר שֶׁמְּגַּלֶה תּוֹרָתוֹ לַאֲחֵרִים וְהַשֵּׁנִי הוּא בִּבְחִינַת טוֹב דְּטוּבֵיהּ גָּנֵז בְּגַוֵּיהּ (עַיֵּן פְּנִים). נִמְצָא שֶׁמַּחֲלֹקֶת שֶׁל צַדִּיקִים נִמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה. אֲבָל יֵשׁ מַחֲלֹקֶת שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁאֵינוֹ נִמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה כְּלָל, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שֶׁבְּאִם רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלָיו רְדִיפוֹת וּמַחֲלֹקֶת שֶׁיִּהְיֶה עַל כָּל פָּנִים מִבְּחִינַת מַחֲלֹקֶת הַצַּדִּיקִים הַנַּ''ל בִּבְחִינַת ''אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי'' (תְּהִלִּים כ''ג ו):

פרפראות לחכמה

אות א

דע כי יש שני צדיקים וכו'

נראה לעניות דעתי שרומז בענין זה, למה שאמר הוא ז"ל לענין מעט מן המפורסמים שחלקו עליו כידוע, ואמר על קצת מהם שהם חולקים עליו בבחינת מחלוקת שבין הצדיקים (שיש בזה ענינים גדולים כמבואר בדבריו ז"ל), ועל אחד אמר שחולק כפשוטו מחמת קנאה ושנאה וכו' ולזה רמז כאן שני בחינת המחלוקת הנ"ל, כי יש בחינת (תהלים קי"ט) כרו לי זדים שיחות וכו' ויש בחינת (תהלים כ"ג) אך טוב וחסד ירדפוני:

פסוקים ומאמרי חז״ל

דף לרשימות וחידושים