תורה רמ״ה

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. חדרי תורה והיכלי התמורות — "זאת התורה אדם", רק התורה האמתית בחינת אדם ממש

דַּע, שֶׁיֵּשׁ חַדְרֵי תּוֹרָה. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לָהֶם, כְּשֶׁמַּתְחִיל לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, הוּא נִכְנָס בְּהַחֲדָרִים, וְנִכְנָס מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמֵחֶדֶר לְחֶדֶר, כִּי בְּכָל חֶדֶר וָחֶדֶר יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּתָחִים לַחֲדָרִים אֲחֵרִים, וְכֵן מֵאוֹתָן הַחֲדָרִים – לַחֲדָרִים אֲחֵרִים, וְהוּא נִכְנָס וּמְטַיֵּל בְּכֻלָּם, וּמְלַקֵּט מִשָּׁם אוֹצָרוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת מְאֹד, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.

אֲבָל דַּע, שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, לְבַל יִטְעֶה בְּעַצְמוֹ, כִּי לֹא בִּמְהֵרָה זוֹכִין לָזֶה, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה חִדּוּשִׁין שֶׁאֵינָם בָּאִים מִשָּׁם, רַק מֵהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים. וְאַף שֶׁנִּדְמֶה לָאָדָם לְהַשָּׂגָה גְּדוֹלָה, אַף עַל פִּי כֵן, גַּם שָׁם יֵשׁ חִדּוּשִׁים נָאִים שֶׁנִּדְמִין לְהַשָּׂגוֹת.

וְגַם בָּזֶה יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת, כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁכּוֹתְבִין תֵּבַת אָדָם, יוֹדְעִין שֶׁזֶּה מְרַמֵּז עַל דְּמוּת הָאָדָם, אֲבָל הוּא רַק בְּרֶמֶז בְּעָלְמָא, כִּי אֵין כָּתוּב שָׁם שׁוּם צִיּוּר הָאָדָם, וְיֵשׁ שֶׁמְּצַיְּרִין עַל הַנְּיָר צִיּוּר הָאָדָם, וְשָׁם נִגְלֶה יוֹתֵר קְצָת דְּמוּת הָאָדָם, וְיֵשׁ שֶׁמְּנַסְּרִין צִיּוּר הָאָדָם מֵחֲתִיכַת עֵץ וְשָׁם נִתְגַּלֶּה עוֹד יוֹתֵר צִיּוּר הָאָדָם, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן אֵין זֶה אָדָם מַמָּשׁ, רַק הָאָדָם בְּעַצְמוֹ הוּא הָאָדָם בֶּאֱמֶת.

כְּמוֹ כֵן יֵשׁ כַּמָּה חִדּוּשִׁין שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהֵם רַק כְּמוֹ פִּנְקָס, וּכְמוֹ שֶׁכּוֹתְבִין תֵּבַת אָדָם לְבַד, כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר י״ט:י״ד): זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם; וְיֵשׁ שֶׁהוּא נִכְנָס לִפְנִים מִזֶּה, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין זֶה אָדָם כַּנַּ"ל, רַק כְּשֶׁזּוֹכִין אֶל הַתּוֹרָה בְּעַצְמוֹ זֶהוּ בְּחִינַת אָדָם בֶּאֱמֶת,

וְזֶהוּ: זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם – זֹאת הַתּוֹרָה דַּיְקָא. הַיְנוּ, רַק זֹאת הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיּוּת הוּא בְּחִינַת אָדָם:

ב. אסור לטעות שכבר בא להשגת אמת — להתחזק בתפלה עד שיפתחו שערי הקדשה (משל הקומדיה)

וְדַע, שֶׁכָּל אָדָם קֹדֶם שֶׁמַּשִּׂיג בַּתּוֹרָה הַשָּׂגָה שֶׁל אֱמֶת, צָרִיךְ לֵילֵךְ בְּהֶכְרֵחַ דֶּרֶךְ אֵלּוּ הֵיכְלוֹת הַתְּמוּרוֹת, אֲבָל הַכְּלָל – שֶׁאָסוּר לִטְעוֹת בְּעַצְמוֹ, לִסְבֹּר שֶׁכְּבָר בָּא אֶל הַהַשָּׂגָה הָרָאוּי, כִּי אִם יִסְבֹּר כֵּן יִשָּׁאֵר שָׁם חַס וְשָׁלוֹם; אֲבָל כְּשֶׁיֵּדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחִיל לִכְנֹס לְחַדְרֵי תּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים, אֲזַי יִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְיַרְבֶּה בִּתְפִלּוֹת, וְיַפְצִיר עַד שֶׁיִּפָּתְחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, וְאָז יִרְאֶה הַהֶפְרֵשׁ.

וַאֲפִלּוּ אִם עָשָׂה עֻבְדּוֹת וְתַעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר כָּךְ זָכָה לְחִדּוּשִׁין, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יַעֲמֹד עַל־זֶה לִסְבֹּר שֶׁהֵם הַשָּׂגוֹת שֶׁל אֱמֶת הַנַּ"ל, כִּי אֲפִלּוּ לְהַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁל הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת צָרִיךְ עֻבְדּוֹת וְתַעֲנִיתִים,

וַאֲפִלּוּ בְּתַאֲו‍ֹות עוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ דֻּגְמָא לָזֶה, כְּגוֹן לְמָשָׁל כְּשֶׁעוֹשִׂין שְׂחוֹק וְקוֹמֶעדְיֶע, אֲזַי נוֹסֵעַ אֶחָד וּמַכְרִיז וְחוֹשֵׁב כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיַּעֲשׂוּ עַל הַקּוֹמֶעדְיֶע, וְאַף שֶׁהוּא תַּאֲוָה לִשְׁמֹעַ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין זֶה הַשְּׂחוֹק בְּעַצְמוֹ. וְכֵן כְּשֶׁבָּא לְהַחֶדֶר שֶׁעוֹשִׂין שָׁם הַקּוֹמֶדְיֶע יֵשׁ שָׁם מְצֻיָּר עַל הַטַּבְלָא כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיַּעֲשׂוּ שָׁם, וְגַם זֶה אֵינוֹ הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּאִים לְשָׁם לִפְנִים, עוֹמֵד לֵץ אֶחָד, וְעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה קוֹף, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁעוֹשֶׂה הַבַּעַל קוֹמֶדְיֶע, הוּא עוֹשֶׂה אַחֲרָיו בְּלֵיצָנוּת, וְגַם זֶה אֵינוֹ הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ, וְעִקָּר הוּא הַשְּׂחוֹק בְּעַצְמוֹ שֶׁעוֹשִׂין שָׁם. וּכְמוֹ כֵן תָּבִין הַנִּמְשָׁל מֵעַצְמוֹ, כִּי יֵשׁ מִי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁנִּכְנָס לִפְנִים, וְלִפְנַי וְלִפְנִים, וַעֲדַיִן עוֹמֵד בַּחוּץ לְגַמְרֵי, כִּי לֹא הִתְחִיל לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה שֶׁל אֱמֶת.

וְהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאֹד, אַף כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינָם נֶחֱשָׁבִים בְּעֵינָיו לִכְלוּם, לְגֹדֶל עֹצֶם הַכָּרָתוֹ אֶת גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, עַל־כֵּן הוּא מִשְׁתַּדֵּל וּמִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם, שֶׁיַּתְחִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַרְאוֹת לוֹ אוֹר הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל לְהַשִּׂיג כְּלָל מִיָּמָיו:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. יֵשׁ חַדְרֵי תּוֹרָה, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לָהֶם כְּשֶׁמַּתְחִיל לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה הוּא נִכְנָס בְּהַחֲדָרִים וּמֵחֶדֶר לְחֶדֶר וְכוּ' וּמְלַקֵּט מִשָּׁם אוֹצָרוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת מְאֹד אַשְׁרֵי לוֹ. אֲבָל צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לְבַל יַטְעֶה עַצְמוֹ שֶׁכְּבָר הִשִׂיג הַשָׂגָה שְׁלֵמָה, כִּי יֵשׁ מִי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים בְּהַשָׂגוֹת הַתּוֹרָה, וּבֶאֱמֶת עֲדַיִן הוּא עוֹמֵד מִבַּחוּץ לְגַמְרֵי, כִּי אֲפִלּוּ בְּהַשָׂגוֹת הַתּוֹרָה אֲמִתִּיּוֹת דִּקְדֻשָּׁה יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת (עַיֵּן פְּנִים), כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה חִדּוּשִׁין וְהַשָׂגוֹת שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם לְהַשָׂגוֹת גְּדוֹלוֹת, וּבֶאֱמֶת הֵם בָּאִים רַק מֵהֵיכָלֵי הַתְּמוּרוֹת עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לִטְעוֹת בָּזֶה, וְהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאֹד אַף כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַשִׂיג הַשָׂגוֹת גְּדוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינָם נֶחֱשָׁבִים בְּעֵינָיו לְגֹדֶל עֹצֶם הַכָּרָתוֹ אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְעַל כֵּן הוּא מִשְׁתַּדֵּל וּמִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּתְחִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַרְאוֹת לוֹ אוֹר הַתּוֹרָה כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל לְהַשִׂיג כְּלָל מִיָּמָיו:

פסוקים ומאמרי חז״ל

דף לרשימות וחידושים