סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳
קפ״ח
דַּע, שֶׁצָּרִיךְ לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזֹר עַל אֲבֵדָתוֹ…
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־9 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
דַּע, שֶׁצָּרִיךְ לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזֹר עַל אֲבֵדָתוֹ. כִּי קֹדֶם שֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מְלַמְּדִין וּמַרְאִין לוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת וְלַעֲבֹד וּלְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם, וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם מִיָּד נִשְׁכַּח מֵאִתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה ל:),
וְהַשִּׁכְחָה הִיא בְּחִינַת אֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֶת הַשּׁוֹכֵחַ אוֹבֵד, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (אבות פ"ה): מָהִיר לִשְׁמֹעַ וּמָהִיר לְאַבֵּד וְכוּ'.
וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבַקֵּשׁ אֲבֵדָתוֹ. וְהָאֲבֵדָה שֶׁלּוֹ הִיא אֵצֶל הַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיק חוֹזֵר עַל אֲבֵדָתוֹ עַד שֶׁמּוֹצְאָהּ, וְאַחַר שֶׁמּוֹצְאָהּ, חוֹזֵר וּמְבַקֵּשׁ אַחַר אֲבֵדוֹת אֲחֵרִים עַד שֶׁמּוֹצֵא גַּם אֲבֵדָתָם, עַד שֶׁמּוֹצֵא הָאֲבֵדוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם,
עַל כֵּן צָרִיךְ לָבוֹא לְהֶחָכָם לְבַקֵּשׁ וּלְהַכִּיר אֲבֵדָתוֹ, וְלָשׁוּב לְקַבְּלָהּ אֶצְלוֹ, אַךְ הַצַּדִּיק אֵינוֹ מֵשִׁיב לוֹ הָאֲבֵדָה עַד שֶׁיִּדְרְשֶׁנּוּ אִם אֵינוֹ רַמַּאי וְשַׁקְרָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ – עַד שֶׁתִּדְרֹשׁ אֶת אָחִיךָ אִם אֵינוֹ רַמַּאי (ב"מ כז:):
עיקר קבוץ כל הנדחים והשבת כל האבידות הוא לא"י וירושלים כמו שכתוב והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו' והשתחוו לד' בהר הקודש וגו'. ועל כן צריך כל אחד לבא לשם לחזור ולבקש אחר אבידתו. אך מחמת שאין משיבין לו אבידתו עד שדורשין אותו תחלה אם אינו רמאי ע"כ מזה נמשך היסורין ונסיונות שעוברים ע"פ רוב על האדם קודם שזוכה לבא לשם וכמו שאמרו ז"ל א"י היא אחת מג' דברים שנתנו ע"י יסורים:
שבת הוא בחינת השבת אבידה כמבואר בכתבי האריז"ל שמחזירין אז למשה רבינו עליו השלום האלף אורות שניטלו ממנו ומשה מחזיר לישראל הכתרים שניטלו מהם. ובפשטיות גם כן אמרו רז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש נמצא שיש אז אבידה לכל אחד ובשבת מחזירין לו אבידתו וזוכה לקבל הנפש יתרה. וזה בחינת זכור את יום השבת היפוך השכחה שהוא בחינת אבידה. ומחמת שאין משיבין אבידה עד שידרשנו אם אינו רמאי ושקרן על כן אם תשיב משבת רגלך שזה גם כן בחינת השבת אבידה כמובן א'ם ת'שיב מ'שבת ראשי תיבות אמ"ת כמובא בכתבים. ועל כן אז עיקר הזמן לבא אל הצדיק לחזור על אבידתו.
ועל כן צריך להקביל פני רבו בשבת כמבואר בזוהר הקדוש. וזה בחינת התקיעות שהיו תוקעין בערב שבת כמו שאמרו רז"ל בבחינת ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכו' בבחינת השבת האבידות הנ"ל:
חושן משפט · הלכות טוען ונטען
עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסִימָן קפח שֶׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזֹר אַחַר אֲבֵדָתוֹ, כִּי כָּל הָאֲבֵדוֹת הֵם אֵצֶל הַצַּדִּיק וְכוּ': "עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹקִים יָבֹא וְכוּ'". אֱלֹקִים בְּחִינַת בֵּית דִּין סְמוּכִין שֶׁנִּסְמְכוּ זֶה מִזֶּה עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא הַמַּסְמִיךְ הָרִאשׁוֹן בְּחִינַת וַיִּסְמֹךְ מֹשֶׁה יָדָיו וְכוּ', הַיְנוּ הַצַּדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁאֶצְלוֹ כָּל הָאֲבֵדוֹת וְהוּא יָכוֹל לָדוּן בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ לְמִי שַׁיָּךְ הַחֵפֶץ אוֹ הַמָּעוֹת שֶׁהֵם טוֹעֲנִין עָלָיו, כִּי כָּל הַהַכְחָשׁוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הָאֲבֵדוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת קְדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּיָּדוּעַ. וְעִקַּר בֵּרוּר הָאֱמֶת בֵּין הַבַּעֲלֵי דִּינִים הוּא עַל יְדֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁלָּמְדוּ מִפָּסוּק זֶה, "וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹקִים וְכוּ' עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה וְכוּ'" כַּמְבֹאָר בַּגְּמָרָא. כִּי שְׁבוּעָה בְּשֵׁם ה' בְּחִינַת זִכָּרוֹן, בְּחִינַת זֶה שְׁמִי וְזֶה זִכְרִי שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַזְכִּירִין אוֹתוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לְמִי שַׁיָּךְ זֶה הַחֵפֶץ וְכוּ'. וְעַל כֵּן קֹדֶם שֶׁיּוֹצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ הֱוֵי צַדִּיק וְכוּ', כִּי עַל יְדֵי הַשְּׁבוּעָה יִזְכֹּר וְלֹא יוּכַל לְהַעֲבִירֵהוּ הַשִּׁכְחָה שֶׁהִיא בְּחִינַת אֲבֵדָה שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו כְּשֶׁיּוֹצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְעַל כֵּן הַמּוֹצֵא מְצִיאָה לֹא יִשָּׁבַע מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בִּבְחִינַת הַצַּדִּיק שֶׁמּוֹצֵא הָאֲבֵדוֹת שֶׁל הָעוֹלָם וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַשֶּׁקֶר שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַשִּׁכְחָה וְהָאֲבֵדוֹת הַנַּ"ל כַּנַּ"ל: וְזֶהוּ שֶׁדִּקְדְּקוּ שָׁם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּנִדָּה דַּף לָמֶד עַמּוּד ב), וְכֵיוָן שֶׁבָּא לַאֲוִיר הָעוֹלָם בָּא מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ עַל פִּיו וּמְשַׁכְּחוֹ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְכוּ' וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם עַד שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ וְכוּ'. הַיְנוּ כַּנַּ"ל מֵחֲמַת שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם יִשְׁכַּח הַכֹּל, עַל כֵּן מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ קֹדֶם שֶׁיּוֹצֵא, כִּי הַשְּׁבוּעָה בְּחִינַת זִכָּרוֹן שֶׁהִיא תִּקּוּן הַשִּׁכְחָה וְהָאֲבֵדָה כַּנַּ"ל: וְזֶה שֶׁהִתְחִיל הַתַּנָּא מַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא בְּדִין שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְכוּ' זֶה יִשָּׁבַע וְכוּ'. כִּי עִקַּר דִּינֵי מַשָּא וּמַתָּן שְׁנוּיִים בְּמַסּכֶת בָּבָא מְצִיעָא (כִּי בָּבָא קַמָּא מְדַבֶּרֶת מִדִּינֵי נְזִיקִין וּבָבָא בַּתְרָא מִדִּינֵי קַרְקָעוֹת. וְדִינֵי מַשָּא וּמַתָּן שֶׁל מִטַּלְטְלִין הֵם בְּמַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא) עַל כֵּן הִתְחִיל, שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, שֶׁהֵם דִּינֵי מְצִיאוֹת, כִּי עִקַּר הַדִּין וּדְבָרִים שֶׁבֵּין בְּנֵי אָדָם בְּמַשָּא וּמַתָּן הֵם בִּבְחִינַת מְצִיאוֹת הַנַּ"ל שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשֹ וְלִמְצֹא כַּנַּ"ל. וְכָל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם הֵם בִּבְחִינַת זֶה אוֹמֵר, אֲנִי מְצָאתִיהָ. וְזֶה אוֹמֵר, אֲנִי מְצָאתִיהָ. שֶׁזֶּה אוֹמֵר שֶׁהוּא זָכָה לְבָרֵר מָמוֹן זֶה שֶׁהוּא בְּחִינַת מְצִיאָה שֶׁמָּצָא אֲבֵדָתוֹ שֶׁהֵם הַנִּיצוֹצִין הַשַּׁיָּכִין לְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ שֶׁנֶּאֶבְדוּ מִמֶּנּוּ בְּצֵאתוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶה אוֹמֵר שֶׁהֵם מְצִיאָה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא בֵּרְרָם וּמְצָאָם. וְזֶה בְּחִינַת שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, טַלִּית זֶה בְּחִינַת לְבוּשִׁין, בְּחִינַת לְבוּשׁ הַנֶּפֶשׁ שֶׁבָּא עִמּוֹ לָעוֹלָם שֶׁעַל יָדוֹ כָּל הַבֵּרוּרִין שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּבִגְדוֹ בָהּ, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר וּבַכְּתָבִים כַּמָּה פְּעָמִים סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת בְּעִנְיָן זֶה, עַיֵּן שָׁם:
נדה ל:: דָּרֵשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: לְמָה הַוָּלָד דּוֹמֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ — לְפִנְקָס שֶׁמְּקוּפָּל, וּמוּנָּח יָדָיו עַל שְׁתֵּי צְדָעָיו, שְׁתֵּי אֲצִילָיו עַל שְׁתֵּי אַרְכוּבּוֹתָיו, וּשְׁנֵי עֲקֵבָיו עַל שְׁתֵּי עַגְבוֹתָיו, וְרֹאשׁוֹ מוּנָּח לוֹ בֵּין בִּרְכָּיו, וּפִיו סָתוּם, וְטַבּוּרוֹ פָּתוּחַ. וְאוֹכֵל מִמַּה שֶּׁאִמּוֹ אוֹכֶלֶת, וְשׁוֹתָה מִמַּה שֶּׁאִמּוֹ שׁוֹתָה, וְאֵינוֹ מוֹצִיא רְעִי שֶׁמָּא יַהֲרוֹג אֶת אִמּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם — נִפְתָּח הַסָּתוּם, וְנִסְתָּם הַפָּתוּחַ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת. וְנֵר דָּלוּק לוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְצוֹפֶה וּמַבִּיט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ״, וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי אָדָם יָשֵׁן כָּאן וְרוֹאֶה חֲלוֹם בְּאַסְפַּמְיָא. וְאֵין לְךָ יָמִים שֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּטוֹבָה יוֹתֵר מֵאוֹתָן הַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר:
אבות פ"ה: קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע: אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע:
ב"מ כז:: אֵימָא ״בְּעֵדֵי אוּכָּף״. תָּא שְׁמַע: ״וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ״. וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ קוֹדֶם שֶׁיִּדְרְשֶׁנּוּ?! אֶלָּא דׇּרְשֵׁהוּ אִם רַמַּאי הוּא אוֹ אֵינוֹ רַמַּאי. מַאי לָאו בְּסִימָנִין? לֹא, בְּעֵדִים. תָּא שְׁמַע: אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף הַפָּנִים עִם הַחוֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו.