תורה קס״ג

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. הדיבור הנתפס לקליפות (פרעה — הערף) — בחינת שרה ושרי פרעה

לִפְעָמִים מֻנָּח הַדִּבּוּר וּמוּכָן לָצֵאת, וְאֵינוֹ יוֹצֵא דֶּרֶךְ הַפֶּה, כִּי־אִם דֶּרֶךְ הָעֹרֶף, (וּמַמָּשׁ אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהַדִּבּוּר אֵינוֹ יוֹצֵא דֶּרֶךְ הַפֶּה רַק דֶּרֶךְ הָעֹרֶף).

כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת, וְהַקְּלִפּוֹת רוֹצִים תָּמִיד לִתְפֹּס הַדִּבּוּר לְעַצְמָם, בִּפְרָט דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ מֵאָדָם גָּדוֹל, כִּי אֶצְלָם כָּל הַדִּבּוּרִים יָפִים וְנָאִים וַחֲשׁוּבִים, וְרוֹצִים לְתָפְסָם, מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁהַדִּבּוּר נָאֶה בֶּאֱמֶת, כִּי הַמִּצְרִיִּים שֶׁהָיוּ כֻּלָּם שְׁחוֹרִים, אִלּוּ לֹא הָיְתָה שָׂרָה יְפַת תֹּאַר כָּל־כָּךְ, גַּם כֵּן הָיְתָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד,

וְהַדִּבּוּר הוּא בְּחִינוֹת שָׂרָה, לְכָל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, יֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שָׂרָה לְאֻמָּתִי (ברכות יג), שֶׁהוּא מוֹשֵׁל בַּדִּבּוּר שֶׁלּוֹ עַל עִיר וּמְדִינָה, וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׂרָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ,

אַךְ אֶצְלָם, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מִצְרַיִם, שֶׁכֻּלָּם שְׁחוֹרִים וּשְׁפָלִים, כָּל הַדִּבּוּרִים חֲשׁוּבִים וְרוֹצִים לְתָפְסָם. כִּי הַשָּׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הֵם שַׂר הָאוֹפִים וְשַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הַטַּבָּחִים, שֶׁהֵם תַּאֲווֹת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וּ"פַרְעֹה" הוּא אוֹתִיּוֹת "הָעֹרֶף", שֶׁעוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה,

וְתֵכֶף שֶׁרוֹאִין הַשְּׁלֹשָׁה שָׂרִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם שָׂרֵי פַּרְעֹה, אֶת שָׂרָה, שֶׁהוּא הַדִּבּוּר, אֲזַי יָפֶה וְנָאֶה בְּעֵינֵיהֶם, וְתוֹפְסִים אוֹתוֹ לְפַרְעֹה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית י״ב:ט״ו): וַיִּרְאוּ אוֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אוֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה;

כִּי הַשְּׁלֹשָׁה שָׂרִים הַנַּ"ל הֵם קָנֶה וּוֵשֶׁט וּוְרִידִין, וְתוֹפְסִין הַדִּבּוּר לְהָעֹרֶף.

וְהִנֵּה כְּשֶׁהַדִּבּוּר הוּא דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינוֹת שָׂרָה, שֶׁהָיָה שְׁכִינָה עִמָּהּ, אַף שֶׁהָיָה צַר לְאַבְרָהָם מְאֹד מְאֹד בְּעֵת שֶׁנִּלְקְחָה, עִם כָּל זֶה יָדַע וּבָטַח בַּה' שֶׁהוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁנִּתְפְּסָה לְשָׁם, שֶׁנַּעֲשָׂה מִזֶּה נַחַת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת: עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בָּאָדָם לְרַע לוֹ (קהלת ח׳:ט׳), שֶׁלִּקְּטָה מִשָּׁם נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים כַּיָּדוּעַ.

ב. צרות הנפש הנתפסת ומתפזרת — עיף ורעב במדבר וחבוש בבית האסורים

אֲבָל אִם הוּא דִּבּוּר פָּשׁוּט, חַס וְשָׁלוֹם, אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְפְּסוּ אוֹתוֹ לְשָׁם, וְכִמְעַט, חַס וְשָׁלוֹם, יִשְׁתַּקַּע שָׁם אִם לֹא שֶׁיָּבוֹא צַדִּיק אֱמֶת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם.

וְיֵשׁ אָדָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מִכֻּלּוֹ וּמִמֶּנּוּ דִּבּוּר, שֶׁנַּעֲשֶׂה שִׂיחָה בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, וְהַכֹּל דּוֹבְרִין מִמֶּנּוּ, וְהוּא הוֹלֵךְ נָע וָנָד וּמִתְפַּזֵּר בְּפִי כֻּלָּם, וְאֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁבָּא לְשָׁם יֵשׁ לוֹ עִנּוּיִים וְצָרוֹת מְשֻׁנּוֹת,

כִּי אֵצֶל כָּל אֵחָד יֵשׁ לוֹ פַּרְעֹה לְפִי בְּחִינָתוֹ, וּכְשֶׁבָּא לְפִי אָדָם גָּדוֹל, שָׁם פַּרְעֹה מֶלֶךְ וּמִצְרַיִם מְדִינָה, וּשְׁלֹשָׁה שָׂרִים, אַף כְּשֶׁהֵם תּוֹפְסִים הַדִּבּוּר וְנוֹפֵל אֲלֵיהֶם, צַר לוֹ מְאֹד, עִם כָּל זֶה יֵשׁ לוֹ נַיְחָא שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִמְצֹא שָׁם נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים, וְיִהְיֶה טוֹבָה מִזֶּה.

אַךְ כְּשֶׁבָּא לְפִי אֲנָשִׁים שְׁפָלִים, וְשָׁם כְּשֶׁתּוֹפְסִים הַדִּבּוּר לְהָעֹרֶף וְהוּא נוֹפֵל שָׁם, וְשָׁם מִדְבַּר שְׁמָמָה צִיָּה וַעֲרָבָה לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ, אֵין לוֹ עִם מִי לִפְגֹּעַ, צַר וּמַר מְאֹד, הַנֶּפֶשׁ הוֹלֶכֶת נָעָה וְנָדָה וּמִתְפַּזֶּרֶת בְּפִזּוּר הַנֶּפֶשׁ בְּפִי כַּמָּה אֲנָשִׁים, וְהוּא עָיֵף וְרָעֵב וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר, וְאֵין לָהּ אֹכֶל לְהָשִׁיב נַפְשָׁהּ הָרְעֵבָה וְהַצְּמֵאָה, וְאוֹכֶלֶת אֶת עַצְמָהּ, בִּבְחִינַת: אִישׁ בְּשַׂר זְרוֹעוֹ יֹאכֵלוּ (ישעיהו ט׳:י״ט)

וּכְדִמְיוֹן הָאִישׁ שֶׁגָּבַר עָלָיו הַקְּרִירוּת מְאֹד וְאֵין לוֹ שׁוּם כִּסּוּי לְחַמֵּם עַצְמוֹ וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ, וְהוּא מְכַפֵּל וּמְחַבֵּק וּמְכַוֵּץ עַצְמוֹ, כְּמוֹ־כֵן הַנֶּפֶשׁ, אֵין לָהּ שׁוּם כִּסּוּי לְהִתְעַטֵּף וּלְכַסּוֹת עַצְמָהּ, וְהִיא בְּחִינַת: נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף – שֶׁמִּתְעַטֶּפֶת מֵעַצְמָהּ מִנֵּהּ וּבֵהּ, וְכָל־כָּךְ נִתְעַלְּפָה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִם נוֹתְנִין לָהּ דְּבַר מַאֲכָל, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל לֶאֱכֹל, כְּמוֹ הַחוֹלֶה שֶׁמֻּטָּל זְמַן רַב בְּחָלְיוֹ, עַד שֶׁנִּתְעַלֵּף כָּל־כָּךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַבֵּל שׁוּם מַאֲכָל, וּכְשֶׁנּוֹתְנִין לוֹ, הוּא דּוֹחֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל;

וּמַה נַּעֲשֶׂה, וַאֲנַחְנוּ גָּרַמְנוּ לְעַצְמֵנוּ, שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ לְעֵצוֹת טוֹבוֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף, וְלֹא פָנִים). וְאָז הוּא חָבוּשׁ בְּבֵית־הָאֲסוּרִין, כִּי נִתְפַּס וְנֶאֱסַר שָׁם.

וְלִפְעָמִים מַגְבִּיהוֹ לְמַעְלָה וּמַעֲלֵהוּ לַשָּׁמַיִם, וְאַחַר־כָּךְ מַשְׁלִיכוֹ מְאֹד לְמַטָּה, כִּי הָעֲלִיָּה לֹא הָיְתָה כְּסֵדֶר, רַק בְּדֶרֶךְ הַשְׁלָכָה כִּלְאַחַר־יָד לְמַעְלָה, וְעַל־כֵּן נִשְׁלָךְ לְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ק״ז:כ״ו): יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת.

ג. השם יתברך ישלח רפואת הנפש — בחינת ארבעה צריכין להודות

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁלַח רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ, כִּי בָּטַחְנוּ שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל נָכוֹן, וְיֵיטִיב אַחֲרִיתֵנוּ, אָמֵן:

(כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, אֲבָל אַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁרָאָה דְּבָרִים אֵלֶּה אֶצְלִי בִּכְתָב, אָמַר, שֶׁדְּבָרִים אֵלֶּה לֹא כְּתַבְתִּים יָפֶה כָּרָאוּי.

וְאָמַר, שֶׁכָּל דְּבָרִים אֵלֶּה מְקֻשָּׁרִים לְמַאֲמָר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נד:): אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, שֶׁהֵם מְבֹאָרִים בְּמִזְמוֹר ק"ז. וּכְפִי הַנִּרְאֶה וּמוּבָן מִדְּבָרָיו, שֶׁכָּל אַרְבָּעָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וַחֲבוּשִׁים בְּבֵית־הָאֲסוּרִים וְחוֹלֶה וְיוֹרְדֵי־הַיָּם – הַכֹּל מְרַמֵּז עַל צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ,

כַּמְבֹאָר לְעֵיל בְּעִנְיַן צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוֹלֶכֶת נָעָה וְנָדָה, עָיֵף וְרָעֵב וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר וְכוּ', וְזֶה בְּחִינַת תָּעוּ בַּמִּדְבָּר וְכוּ'. וְכֵן מְדַבֵּר מֵעִנְיַן חֳלִי הַנֶּפֶשׁ, שֶׁכָּל־כָּךְ נִתְעַלְּפָה, עַד אֲשֶׁר אֲפִלּוּ אִם נוֹתְנִין לָהּ דְּבַר מַאֲכָל וְכוּ' – וְזֶה בְּחִינַת: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם, שֶׁמְּדַבֵּר מֵחוֹלֶה. וְכֵן מְדַבֵּר מֵעִנְיַן חָבוּשׁ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, וּמֵעִנְיַן: יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹרְדֵי הַיָּם.

וּמְבֹאָר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁמְּרַמֵּז כָּל הָאַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, עַל עִנְיַן צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מַחֲלֹקֶת רַבִּים, וְרַבִּים קָמִים עָלֶיהָ, וְסוֹבֶלֶת עִנּוּיִים וְיִסּוּרִים וְטִלְטוּלִים גְּדוֹלִים וְצָרוֹת מְשֻׁנּוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַצִּיל אוֹתָהּ בְּכָל פַּעַם מִכָּל הַצָּרוֹת, וְעַל זֶה אָנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת תָּמִיד.

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לְהָבִין

כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. (וְעַיֵּן עִנְיָן זֶה בְּהַתּוֹרָה "וַיַּסֵּב אֱלֹקִים" בְּסִימָן ס"ב):

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. אעַל-יְדֵי תַּאֲוות אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא שׁוּם דִּבּוּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (עַיֵּן לְעֵיל בְּסִימָן ס''ב):
2. בכָּל הָאַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, מְרַמֵּז עַל עִנְיַן צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת: ''תָּעוּ בַּמִּדְבָּר'', וְחוֹלֶה וְחָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, ''וְיַעֲלוּ שָׁמַיִם וְיֵרְדוּ תְהוֹמוֹת'' שֶׁבִּבְחִינַת ''יוֹרְדֵי הַיָּם'', שֶׁסּוֹבֶלֶת עִנּוּיִים וְיִסּוּרִים וְטִלְטוּלִים גְּדוֹלִים וְצָרוֹת מְשֻׁנּוֹת וְכוּ' וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַצִּיל אוֹתָהּ בְּכָל פַּעַם מִכָּל הַצָּרוֹת, וְעַל זֶה אָנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת תָּמִיד:

פסוקים ומאמרי חז״ל

דף לרשימות וחידושים