תורה קל״ו — אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו — שורש המחלוקת בשינוי המדרגות, וביטולה בהשתוות במקום אחד

אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ (אבות פ"ב):

זֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הֱוֵי דָּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת (שם פ"א). כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת עַל אָדָם, צָרִיךְ לַחֲקֹר לִמְצֹא זְכוּת בַּחֲבֵרוֹ בַּמֶּה שֶׁחוֹלֵק עָלָיו, כְּדֵי לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת.

כִּי הַמַּחֲלֹקֶת לֹא יִמָנַע מִשְּׁנֵי פָּנִים: אוֹ מֵחֲמַת שֶׁחֲבֵירוֹ גָּדוֹל מִמֶּנוּ בְּמַעֲלָה, וְעַל כֵּן חוֹלֵק עָלָיו עַל שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ. וַאֲזַי צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיַּגִּיעַ הוּא גַּם כֵּן לְמַדְרֵגַת חֲבֵרוֹ, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, וַאֲזַי לֹא יִהְיֶה מַחֲלֹקֶת.

אוֹ לִפְעָמִים לְהֵפֶךְ שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, וְהַמַּחֲלֹקֶת מֵחֲמַת שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְקַנֵּא בּוֹ, עַל שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת, וּבָזֶה הוּא מַעֲלֶה חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, וְאָז הֵם בְּמָקוֹם אֶחָד הַיְנוּ בְּמַדְרֵגָה אַחַת, וַאֲזַי בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה מַחֲלֹקֶת.

כִּי מַחֲלֹקֶת הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהֵם מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה, אוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ כַּנַּ"ל, אֲבָל אִם יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד בְּמַדְרֵגָה אַחַת, בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה מַחֲלֹקֶת, כִּי בְּדָבָר אֶחָד אֵין שַׁיָּךְ מַחֲלֹקֶת.

ב. הוי דן את כל אדם לכף זכות — דן דיקא, בחינת דין ומשפט המעלה את החבר למדרגה גבוהה

וְזֶהוּ: אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ,

הַיְנוּ שֶׁתִּשְׁתַּדֵּל שֶׁתִּהְיֶה עִמּוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד, בְּמַדְרֵגָה אַחַת, מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי פָּנִים הַנַּ"ל. וַאֲזַי בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה מַחֲלֹקֶת, כִּי בְּדָבָר אֶחָד אֵין שַׁיָּךְ מַחֲלֹקֶת.

וּבָזֶה שֶׁמַּעֲלֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁחֲבֵרוֹ יַחֲזֹר בּוֹ וְלֹא יִהְיֶה שׁוּב מַחֲלֹקֶת, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַפָּלָה, כִּי יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁגֶּחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל ראֹשׁוֹ בָּזֶה שֶׁאַתָּה מַעֲלֵהוּ לְכַף זְכוּת.

וְזֶהוּ: הֱוֵי דָּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת – דָּן דַּיְקָא, כִּי הוּא בְּחִינַת דִּין וּמִשְׁפָּט מַמָּשׁ. כִּי יָדוּעַ, שֶׁקֹּדֶם שֶׁעוֹלִין לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה, דָּנִין אֶת הָאָדָם. וְעַל־כֵּן בָּזֶה שֶׁאַתָּה דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, וְאַתָּה מַעֲלֵהוּ לְמַדְרֵגָה יוֹתֵר גָּבוֹהַּ, דָּנִין אוֹתוֹ, וּכְפִי שֶׁיֵּצֵא הַמִּשְׁפָּט כֵּן יָקוּם:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ אֶת אֵלּוּ הַחוֹלְקִים עָלָיו צָרִיךְ לַחֲקֹר לִמְצֹא זְכוּת בָּהֶם בַּמֶּה שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו, וְעַל-יְדֵי-זֶה תּוּכַל לְבַטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת לְגַמְרֵי אוֹ שֶׁיִּהְיֶה מַפָּלָה לְהַחוֹלְקִים:

ליקוטי תפילות — התפילה המקבילה

[עַל־פִּי תּוֹרָה רי"ג - דַּע שֶׁיֵּשׁ שֵׁם]אַתָּה סֵתֶר לִי [כָּאן צָרִיךְ לְהַפְסִיק מְעַט, עַיֵּן לקו"מ ריג], מִצַּר תִּצְרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה. תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻּכּוֹ בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּירֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ, בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן.

מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט עַל כָּל עֲיָירוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוֹלְכִין וּמְסַבְּבִין בָּהֶם מִינֵי חֳלָאִים וּמַכְאוֹבִים רַחֲמָנָא לִצְלָן. רַחֵם עֲלֵיהֶם לְמַעַן שְׁמֶךָ, וֶאֱמֹר לַמַּלְאָךְ הֶרֶף יָדֶיךָ, וְיָשִׁיב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ.

חוּס וַחֲמֹל עֲלֵיהֶם וְעַל כָּל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל, וְלֹא תִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבוֹא אֶל בָּתֵּיהֶם לִנְגֹּף, אוֹ לְהַזִּיק וּלְהַחֲלִישׁ חַס וְשָׁלוֹם.

רַחֵם רַחֵם, הַצֵּל הַצֵּל, בַּעַל הָרַחֲמִים, בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת,

זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִימֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ עַד הֵנָּה, לְמַעֲנָם וּלְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, רַחֵם עָלֵינוּ וְשָׁמְרֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ, אוֹתָנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִינֵי חֳלָאִים וּמַכְאוֹבִים וּמֵחוּשִׁים, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עַל שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.

וְתִשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אוֹתָם (מִיִּשְׂרָאֵל) אֲשֶׁר כְּבָר הִכִּיתָ אוֹתָם בְּאֵיזֶה חֹלִי אוֹ מַכְאוֹב, רַחֵם עֲלֵיהֶם וְרַפְּאֵם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף,

אֵל נָא רְפָא נָא לָהֶם לְמַעַן שְׁמֶךָ (וּבִפְרָט לַחוֹלֶה פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית), כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. אֵל חַי וְקַיָּם, מְחַיֶּה חַיִּים, תֶּן לָנוּ חַיִּים וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גְּאָלֵנוּ מִמָּוֶת פְּדֵנוּ מִשַּׁחַת.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ מִי וָמִי אוֹרְבִים עָלֵינוּ בְּכָל־עֵת, וּבִפְרָט עַל מִי שֶׁנִּגְזַר עָלָיו אֵיזֶה גְזֵרָה לֹא טוֹבָה חַס וְשָׁלוֹם, וְרַק אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַסְתִּיר וּלְהַצְפִּין אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, מֵהָאוֹרְבִים הַמְסַבְּבִים עָלָיו.

רַחֵם עַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט עַל כָּל מִי שֶׁנִּגְזַר עָלָיו אֵיזֶה גְזֵרָה לֹא טוֹבָה רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְשָׁמְרֵם וְהַצִּילֵם בִּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, וְהַצִּילֵם (וְהַסְתִּירֵם) בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, מִכָּל צַר וְאוֹיֵב וְאוֹרֵב וּמַסְטִין.

רַחֵם עָלֵינוּ וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ וְהָסֵר מֵעָלֵינוּ אוֹיֵב דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וְיָגוֹן, וְהָסֵר שָׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אָתָּה.

חוּסָה יְהֹוָה עַל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִזַּעְמֶךָ, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְזֵרָה קָשָׁה, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.

מָרָא דְעַלְמָא כֹּלָּא, שׁוֹמֵר פְּתָאִים יְהֹוָה, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ, בְּאֵיזֶה שֵׁם, לְהַסְתִּיר וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, מִכָּל פְּגָעִין וּמַרְעִין בִּישִׁין, וּמִכָּל מִינֵי גְזֵרוֹת רָעוֹת בֵּין קֹדֶם גְּזַר־דִּין וּבֵין לְאַחַר גְּזַר־דִּין.

רַחֵם עֲלֵיהֶם וְשָׁמְרֵם וְהַצִּילֵם בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ הַנּוֹרָאוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם כֹּחַ לְהָאוֹרְבִים וְהַמַּסְטִינִים לִכְנֹס וּלְהִתְאַחֵז חַס וְשָׁלוֹם, תַּחַת הַמִּסְתָּר וְהַמִּכְסֶה, אֲשֶׁר אַתָּה מְכַסֶּה וּמַסְתִּיר בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ בִּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים (הַטְּהוֹרִים) וְהַנּוֹרָאִים.

וְקַיֵּם בָּנוּ וּבְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת. שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי. אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה. סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי. שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ.

כִּי אֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי. אָמֵן וְאָמֵן:

פרפראות לחכמה

אות א

אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכו' (אבות ב) אבל אם היו שניהם במדריגה אחת בוודאי לא יהיה מחלוקת כי בדבר אחד אין שייך מחלוקת וכו' עיין שם אין זה סותר למה שמבואר לעיל בסי' כה במאמר אחוי לן מנא אות ג', ודע שאין שני בני אדם שוין זה לזה, כי כל הנשמות הם זה למעלה מזה וכו' עיין שם דיש לומר שגם במאמר זה אין כוונתו שיהיה שניהם במדרגה אחת ממש, כי זה אי אפשר כמבואר שם במאמר אחוי לן הנ"ל, רק בכאן רוצה לומר גם כן שיהיה על כל פנים בבחינת מלבוש זה לזה, שהפנימיות של התחתון יהיה נעתק ועולה למדריגתו של העליון, ויהיה נעשה לבוש וחיצוניות לחיצוניות עליון כמבואר שם זה גם כן נחשב ששניהם הם במקום אחד ומדריגה אחת, מאחר שהפנימיות התחתון הוא לבוש להחיצוניות של העליון, וזהו גם כן בבחינת עד שתגיע למקומו, כי מאחר שהחיצוניות של העליון עומד שם עדיין הוא בחינת מקומו שזה בחינת מקום מקדשינו המבואר שם במאמר אחוי לן מנא הנ"ל:

פסוקים ומאמרי חז״ל

דף לרשימות וחידושים