סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תנינא
פ״ו
דַּע, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁהָעוֹלָם הֵם מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה, עַל־כֵּן הֵם צְרִיכִים לְתַעֲנִית…
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־11 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
כְּשֶׁאָמַר לִי, עִנְיָן הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סִימָן פ"ו) עַל פָּסוּק (שְׁמוֹת ו): "מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה", שֶׁעַל־יְדֵי קַטְנוּת אֱמוּנָה צְרִיכִין לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּמִשְׁתּוֹמֵם וּמַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ תְּמֵהִים בְּעִנְיָן זֶה. כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לִי אֱמוּנָה קְצָת.
שיחות הר״ן · אות 140
דַּע, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁהָעוֹלָם הֵם מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה, עַל־כֵּן הֵם צְרִיכִים לְתַעֲנִית, דְּהַיְנוּ עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת. כִּי בְּוַדַּאי יָדוּעַ, שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו (ע"ז ג),
אַךְ מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִפְעָמִים לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת, הוּא בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זנהדרין עד:): בִּשְׁעַת שְׁמָד אֲפִלּוּ אַעַרְקְתָא דִּמְסָאנֵי יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. נִמְצָא שֶׁאַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין רָאוּי שֶׁיֵּהָרֵג עַל זֶה, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהוּא שְׁעַת שְׁמָד, וְהֵם מִתְגַּבְּרִים וְרוֹצִים דַּיְקָא לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּת וְלַהֲבִיאוֹ לִכְפִירוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן הוּא מֻכְרָח לִמְסֹר נַפְשׁוֹ אֲפִלּוּ עַל דָּבָר קַל.
וְהָעֲבוֹדָה־זָרָה וְהַכְּפִירוֹת הֵם בִּבְחִינַת (תהלים קלה): אַף אֵין יֵשׁ רוּחַ בָּהֶם – שֶׁאֵין בָּהֶם שׁוּם רוּחַ כְּלָל. וְהַקְּטַנֵּי־אֲמָנָה הֵם בִּבְחִינַת מִקֹּצֶר־רוּחַ, שֶׁהוּא כְּמוֹ מְמֻצָּע, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַאֲרִיךְ רוּחוֹ, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּלִקּוּטֵי א סִימָן קנה), וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינָם כּוֹפְרִים לְגַמְרֵי, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם רוּחַ כְּלָל, רַק הֵם כְּמוֹ מְמֻצָּע, וְרוּחָם קְצָרָה, בְּחִינַת מִקֹּצֶר־רוּחַ.
וְזֶהוּ (שמות ו׳:ט׳): מִקֹּצֶר־רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה – שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת קֹצֶר־רוּחַ, מֵחֲמַת שֶׁהֵם קְטַנֵּי אֲמָנָה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה צְרִיכִין לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת וּלְתַעֲנִיתִים כַּנַּ"ל. כְּמוֹ שֶׁבִּשְׁעַת הַשְּׁמָד שֶׁהִיא קִלְקוּל אֱמוּנָה לְגַמְרֵי, צְרִיכִין אֲפִלּוּ לִמְסֹר נַפְשָׁם מַמָּשׁ אֲפִלּוּ עַל דָּבָר קַל, כְּמוֹ־כֵן כְּשֶׁיֵּשׁ קַטְנוּת וּפְגָם בֶּאֱמוּנָה, צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת כַּנַּ"ל.
וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בִּקְטַנֵּי אֱמוּנָה. כִּי יֵשׁ אֲפִלּוּ צַדִּיקִים שֶׁהֵם קְטַנֵּי אֲמָנָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מח:) עַל פָּסוּק: כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת – מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים וְכוּ' [י]:
ארץ ישראל היא בחי' אמונה כנ"ל כמ"פ. וזה שכתוב ורוח להולכים בה היפוך בחי' ע"ז וכפירות שהם בבחינת אף אין יש רוח בפיהם. וגם היא היפוך קטני אמנה שהם מבחי' קוצר רוח. כי בא"י שם בחינת אריכת אפים שהיא בחי' מאריך רוחי' המבואר במק"א. וע"כ היושבים בא"י הם בבחינת בנים ולא בבחי' עבדים כמובא כי יכולים להשיג שם מדריגה גדולה בעבודת ד' בלא עבודות קשות. וזה שכ' (ישעי' י"ד) כי ירחם ד' את יעקב ובחר עוד בשיראל והניחם על אדמתם וגו' והיה ביום הניח ד' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה אשר עבד בך. אך גם שם צריכים ליזהר ביותר להתחזק ולהאמין בקדושת א"י שהיא בחי' אמונה ולהאמין גם בעצמו שאע"פ שנדמה לו שהוא בשפלות המדריגה ואינו מרגיש בעצמו תוספות קדושה ע"י ישיבת א"י. אעפ"כ יאמין באמונ שלימה שגם עליו בודאי מאיר ומגין ומופיע קדושת א"י עד שיכול לזכות בה בנקל לעבודת ד' באמת. כי גם מה שאינו מאמין בעצמו הוא לפעמים בחי' פגם אמונה עד שצריך ע"ז לעבודות קשות שזה בחי' כי מי בז ליום קטנות וכו' המבואר בפנים. וכמבואר מענין זה במאמר חדי ר' שמעון סי' ס"א לקו"מ קמא וכמבואר גם במ"א:
כְּשֶׁאָמַר לִי, עִנְיָן הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סִימָן פ"ו) עַל פָּסוּק (שְׁמוֹת ו): "מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה", שֶׁעַל־יְדֵי קַטְנוּת אֱמוּנָה צְרִיכִין לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּמִשְׁתּוֹמֵם וּמַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ תְּמֵהִים בְּעִנְיָן זֶה. כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לִי אֱמוּנָה קְצָת.
עָנָה וְאָמַר בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת כְּאוֹמֵר: "וְאִם יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה, אֵין לְךָ אֱמוּנָה בְּעַצְמְךָ" (הָאסְטִי אִין דִּיר קַיין אֱמוּנָה נִיט).
וְהִזְכִּיר מִיָּד מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ ז"ל: כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת, מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שִׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבוֹא? קַטְנוּת שֶׁהָיָה בָּהֶם בְּעַצְמָן. שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בָּהֶם בְּעַצְמָן.
(וְרַשִׁ"י ז"ל פֵּרֵשׁ שָׁם כִּפְשׁוּטוֹ – קַטְנוּת אֱמוּנָה). אֲבָל מִדִּקְדּוּק לְשׁוֹן הַגְּמָרָא, שֶׁאָמְרוּ שָׁם קַטְנוּת שֶׁהָיָה בָּהֶם, נִרְאֶה מְבֹאָר דִּבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל, שֶׁעִקַּר קַטְנוּת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶן הָיָה בָּהֶן בְּעַצְמָן.
וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ לְפִי זֶה שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהוּא טוֹב לַכֹּל וְהֵם חֲשׁוּבִים וּגְדוֹלִים בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ. וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה בָּהֶם קַטְנוּת.
וְזֶה הָיָה עִקַּר קַטְנוּת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם, מַה שֶּׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בָּהֶם בְּעַצְמָן. (וְיֵשׁ לְכַוֵּן גַּם פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י לָזֶה).
וְהַכְּלָל הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו: שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁגַּם הוּא חָבִיב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי לְפִי גְּדֻלַּת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, גַּם הוּא גָּדוֹל וְחָשׁוּב בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ.
וּכְבָר מְבֹאָר עִנְיָן זֶה כַּמָּה פְּעָמִים: שֶׁאֵין זֶה עֲנָוָה לִהְיוֹת בְּמֹחִין דְּקַטְנוּת ח"ו, וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְדַרְכֵי עֲנָוָה בֶּאֱמֶת וְכוּ'. (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן כ"ב וּבְסִימָן ע"ב, וְעוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת).
גַּם אַחַר־כָּךְ בְּסָמוּךְ, אַחַר שֶׁאָמַר עִנְיָן הַנַּ"ל, הִגִּיעַ רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה "חָדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן" (סִימָן ס"א בְּחֵלֶק רִאשׁוֹן). וְשָׁם הִזְכִּיר עִנְיַן חֶסְרוֹן אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ (עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת ה' מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם). וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם מַחֲלוֹקֶת, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּעַצְמָן וְכוּ':
שמות ו׳:ט׳: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָֽׁמְעוּ אֶל־מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָֽׁה׃
ע"ז ג: …לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו… (המאמר בהקשרו — במקור)
סוטה מח:: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן מַאֲמִינִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ וְאוֹמֵר ״מָה אוֹכַל לְמָחָר״ — אֵינוֹ אֶלָּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב ״כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת״ — מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שׁוּלְחָנָן לֶעָתִיד לָבֹא — קַטְנוּת שֶׁהָיָה בָּהֶן, שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָבָא אָמַר: אֵלּוּ קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל,