בנה לי חוברת — ליקוטי מוהר״ן תנינא תורה פ״א

חוברת לימוד

ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תנינא

פ״א

כשאדם משמח עצמו בשמחה

כְּשֶׁאָדָם מְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְהַשִּׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ…

תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com

תוכן העניינים

1.התורה — ליקוטי מוהר״ןעמ׳ 3–4
2.קיצור ליקוטי מוהר״ןעמ׳ 5–7
3.ביאורים נוספים על תורה זועמ׳ 8
4.נזכר בכתבי ברסלבעמ׳ 9–10
5.פסוקים ומאמרי חז״לעמ׳ 11–12
6.דף לרשימות וחידושיםעמ׳ 13

סך הכול כ־13 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. שמחה של מצוה הנוגעת עד הרגלים — הרקוד מעלה כל המדרגות התחתונות הנקראות רגל

כְּשֶׁאָדָם מְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְהַשִּׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁנּוֹגַעַת עַד רַגְלָיו, הַיְנוּ שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה, זֶה הַבְּחִינָה נִקְרָא: וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה (תהילים צ׳:י״ב). הָרַגְלַיִם הֵם נֶצַח וָהוֹד, בְּחִינַת נְבִיאִים, נִתְעַלִּים לִבְחִינַת לֵב עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁבַּלֵּב, כִּי הַשִּׂמְחָה מַעֲלָה אוֹתָם. וְזֶהוּ הָרִקּוּד שֶׁמַּעֲלֶה רַגְלָיו בְּכָל פַּעַם.

וּכְשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּכָל־כָּךְ שִׂמְחָה, שֶׁהַשִּׂמְחָה נוֹגַעַת עַד רַגְלָיו, וּמַעֲלֶה אֶת רַגְלָיו לְמַעְלָה – בָּזֶה נִתְעַלִּים כָּל תּוֹמְכֵי דְּאוֹרַיְתָא, שֶׁהֵם נִקְרָאִים סָמְכֵי קְשׁוֹט. וְזֶה פֵּרוּשׁ (ישעיהו מ״א:ב׳): צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ, כִּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה נִקְרָאִים צֶדֶק, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין פט): צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קי״ט:קע״ב): כִּי כָל מִצְו‍ֹתֶיךָ צֶדֶק.

גַּם הַדִּבּוּר הָרַע נִקְרָא רֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם טו): לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ, גַּם הוּא נִתְעַלֶּה.

גַּם אָדָם נִתְעַלֶּה בְּמָמוֹן, הַנִּקְרָא רֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים י״א:ו׳): וְאֶת הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם.

גַּם כָּל הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת הַמְכֻנִּים בְּשֵׁם רַגְלַיִם, נִתְעַלִּים עַל־יְדֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה וּמִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ, שֶׁהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה הֵם קוֹרְאִים לְמַעְלָה אֶת אֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת.

ב. ישמח את אשתו בדבר מצוה — האשה והאמונה נקראות רגל ונתעלות בשמחה

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב י): מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, יְשַׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ בִּדְבַר מִצְוָה. כִּי אִשָּׁה נִקְרֵאת רֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל־א ב): רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר. נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה הוּא מַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר אוֹתָהּ לִבְחִינַת צֶדֶק, הַנִּקְרָא הֵא, וְשָׁם עִקָּר הַזֶּרַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מז): הֵא לָכֶם זֶרַע.

גַּם בְּרָא כַּרְעָא דַּאֲבוּהָ (עירובין ע:).

גַּם אֱמוּנָה נִקְרֵאת רֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כד): בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת וְכוּ'.

[וְכֵן] כָּל הַדְּבָרִים הַנִּקְרָאִים רֶגֶל נִתְעַלִּים:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּשִׂמְחָה עַד שֶׁמְּרַקֵּד בְּרַגְלָיו מֵחֲמַת שִׂמְחָה. עַל-יְדֵי-זֶה נִתְעַלִּים כָּל תָּמְכֵי אוֹרַיְתָא. גַּם נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי-זֶה הַדִּבּוּרִים הָרָעִים שֶׁנִּקְרָא רֶגֶל בְּחִינַת ''לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ'', גַּם הָאָדָם נִתְעַלֶּה עַל-יְדֵי-זֶה בְּמָמוֹן הַנִּקְרָא רֶגֶל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''וְאֶת הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם''. גַּם זוֹכֶה עַל-יְדֵי-זֶה לְבָנִים שֶׁהֵם גַּם כֵּן בְּחִינַת רֶגֶל כִּי בְּרָא כַּרְעָא דַּאֲבוּהָּ. גַּם זוֹכֶה עַל-יְדֵי-זֶה לֶאֱמוּנָה הַנִּקְרֵאת גַּם כֵּן רֶגֶל כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת'. וְכֵן כָּל הַדְּבָרִים הַנִּקְרָאִים רֶגֶל נִתְעַלִּים: ~]] כי תצא למלחמה - פב
אכְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ לוֹ שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ. וְיִהְיֶה בִּבְחִינַת מָה וְאָז יַחֲזֹר לֵילֵךְ לוֹ כְּסֵדֶר:
בעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל. כִּי הֵם יְמֵי רָצוֹן שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לְקַבֵּל לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת וּפָתַח דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לֵילֵךְ בָּהּ. וְדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה הוּא כָּךְ, שֶׁצָּרִיךְ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֲפִלּוּ עִם הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל. כִּי אֲפִלּוּ בְּפָחוּת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ בּוֹ בְּוַדַּאי אֵיזֶה אֱלהוּת. וְעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִים לְיַחֵד וּלְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִמּוֹ. גַּם צָרִיךְ שֶׁבְּכָל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה שֶׁעוֹלֶה לְמַעֲלָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה יִמְצָא שָׁם אֱלֹהִים. כִּי לִפְעָמִים עַל-יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹלֶה לְמַעֲלָה, כְּגוֹן שֶׁנִּתְעַשֵּׁר, אָז הוּא שׁוֹכֵחַ בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. גַּם אֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מָצִינוּ שֶׁאֱלִישָׁע-אַחֵר עָלָה לְמַעְלָה וְכָפַר בָּעִקָּר רַחֲמָנָא לִצְלָן. אַף שֶׁבֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי רָאוּי לִהְיוֹת לְהִפּוּךְ. אֲבָל דַּע שֶׁזֶּה בְּחִינַת: ''וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו מֵרְאוֹת''. כִּי מֵחֲמַת שֶׁנִּתְקָרֵב בְּיוֹתֵר אֶל אוֹר הָאֱלהוּת כִּי כָל הַטּוֹב אֲפִלּוּ בְּגַשְׁמִיּוּת הוּא אֱלהוּת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''טוֹב ה' לַכּל''. וְעַל-יְדֵי-זֶה הָאוֹר מַכְהֶה עֵינָיו וּמַזִּיק לוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָדָם מִסְתַּכֵּל בְּעֶצֶם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מַזִּיק אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לְעֵינָיו. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרְבֵהוּ בְּהִתְקָרְבוּת שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ:
גכְּשֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת מָה וְתַמְשִׁיךְ לְךָ אֱלהוּת. שֶׁתְּקַשֵּׁר תָּמִיד בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ אֱלהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי-זֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הָרְצוֹנוֹת שֶׁהֵם נֶגֶד רְצוֹנְךָ: ~]] פג
אעַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית יָכוֹל לְהוֹצִיא דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה כְּחִצִּים מִן הַקֶּשֶׁת. וְאָז הַתְחָלַת צְמִיחַת קֶרֶן מָשִׁיחַ. וְאָז בָּא לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת וְנַעֲשַׂה בֶּן חוֹרִין. וְזוֹכֶה לְתַכְלִית הַיְדִיעָה. וְאָז פּוֹשֵׁט גּוּפוֹ הַמְצֹרָע שֶׁהוּא מִמַּשְׁכָא דְּחִוְיָא וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת הַיְנוּ גּוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן וְאָז נִתְרוֹמֵם מַזָּלוֹ. וְזוֹכֶה לְעֹשֶׁר וְנִתְחַזֵּק יִצְרוֹ הַטּוֹב וְנִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת וְהַלֵיצָנוּת. וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא מֵקִים אֶת הַנּוֹפְלִים לְאֲהַבוֹת וְיִרְאוֹת רָעוֹת הוּא מֵקִים אוֹתָם לְאֲהַבוֹת וְיִרְאוֹת קְדוֹשׁוֹת וּמַעֲבִיר הַחֹשֶׁךְ מֵעֵינֵיהֶם. וְאָז עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת נִפְלָאוֹת וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם. וְעַל-יְדֵי-זֶה מַעֲלֶה כָּל הַתְּחִנּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים. וּמְעוֹרְרִים הַגְּאֻלָּה הַתְּלוּיָה בַּלֵּב. לְבַטֵּל שְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁל יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ מִנְּעוּרָיו. וְאָז יָכוֹל הַלֵּב לְהִתְלַהֵב בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּשַׁלְהוּבִין דִּרְחִימוּתָא. וּמַיִם רַבִּים שֶׁהֵם אֲהָבוֹת וְיִרְאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְכַבּוֹת אֶת הַהִתְלַהֲבוּת הַזֹּאת. וְהַשְּׁכִינָה הִיא מְכַסָּה בִּכְנָפֶיהָ עַל דִּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה הַזֹּאת שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ עֲלֵיהֶם זֶרַע מְרֵעִים שֶׁהֵם מֵי הַמַּבּוּל. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית:
בשְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁבְּלֵב הָאָדָם. הוּא הַמֵּסִית אֶת הָאָדָם שֶׁיְּהַרְהֵר אַחַר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבַּדּוֹר. וְלוֹמַר זֶה נָאֶה וְזֶה לֹא נָאֶה. וְעַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית מְבַטְּלִין הַשְׂאוֹר וְהֶחָמֵץ הַזֶּה: ~]] פד
אעִקַּר הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה. כִּי הַתְּפִלָּה הוּא שַׁעַר שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִשָּׁם מַכִּירִין אוֹתוֹ:
בעַל-פִּי רֹב כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל נוֹפְלִים לוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּדְלוּת וְזֶה בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. וְעַל-יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכֹחַ עַל-יְדֵי-זֶה מִתְגַּבֵּר עַל הַפְּנִיּוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּדְלוּת וּמְבַטֵּל אוֹתָם. וְעַל-יְדֵי-זֶה מוֹצִיא הַשְּׁכִינָה מִגָּלוּתָהּ וּמְתַקְּנָהּ. וְגוֹרֵם לַעֲשׂוֹת יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. גַּם עַל-יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ נִתְחַדֵּשׁ הַשְּׁבוּעָה לְהָאָבוֹת וְנַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ עַכְשָׁו נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ:

ביאורים נוספים על תורה זו

זמרת הארץ · סימן פ"א

ארץ ישראל היא בחי' רגלי הקדושה בחי' והארץ הדום רגלי וכתיב השתחוו להדום רגליו. והיא מ כוונת נגד א"י וירושלים של מעלה שהיא בחי' בינה לבא כידוע. ושם מקור השמחה בחי' נתת שמחה בלבי. וע"כ גדול מאד מעלת עסק התורה והמצוות בשמחה גדולה בא"י. וכמו שכתוב תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה וגו'. בפרט כשהשמחה מגעת עד הרגלין שמרקד ברגליו שעי"ז מעלה כביכול בחי' ירושלים שלמטה לבחי' ירושלים שלמעלה ומעלה ומתקון כל בחי' הרגלין המבואר בפנים. וזה שנסמך שמחתי באומרים לי בית ד' נלך עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לך יחדיו היינו כנ"ל:

יקרא דשבתא · סימן פא-כשאדם משמח עצמו

מבואר כבר לעיל כ"פ בשם ספר אור ישראל סמך לריקודין של שמחה בשבת קודש שזה ע"ד אם תשיב משבת רגליך כי אז עולין הרגלין אל הקדושה שזה בחי' ריקודין. ומבפ"נ במאמר זה שע"י ריקודין של שמחה של תורה ומצוה בזה נתעלין כל תמכי אורייתא שהם נקראים סמכי קשוט וכו'. ואפשר שזה בחי' משארז"ל (שבת קטז) מצילין תיק הספק עם הספר ומובא במגלה עמוקות אופן ס' תיק הספר ר"ת תרין ירכי קשוט. היינו שע"י השמחה של תורה ומצוה שנקראים ספר בפרט קדושת שבת ששקולה ככל התורה והמצוות כשארז"ל ונקרא ג"כ ספר דא שם ושבת שמא דקוב"ה כנ"ל כ"פ. וזה ג"כ ותיק התפילין עם התפילין כי קדושת שבת הוא בחי' תפילין כנ"ל כ"פ. וע"י קדושת שבת נתעלה גם רגלי הקדושה שהן בחי' ירכי קשוט היינו תמכי אורייתא. וזה ואעפ"י שיש בתוכן מעות. היינו אעפ"י שהם טרודים במלאכה ועסק ממון ומעות כל ימות השבוע אעפי"כ גם הם יש להם עליה ע"י קדושת שבת. גם ע"י קדושת שבת נתתקן ונתעלה הדיבור שנקרא רגל שזה בחי' ודבר דבר הנאמר בשבת גם נתעלה בממון הנקרא רגל שזה בחי' משארז"ל ברכת ה' היא תעשיר וכו' זה שבת. ועשירים שבשאר ארצות על שמכבדין את השבת כשארז"ל. וזה בחי' קדושת הזווג של שבת. כי גם האשה נקראת רגל כמבפ"נ. וע"י קדושת שבת נתעלה גם היא וזוכה עי"ז לבנים הגונים שנקראים ג"כ רגל בבחי' ברא כרעא דאבוה. גם נתתקן האמונה הק' שהיא ג"כ בחי' רגל וכן כל הדברים שנקראים רגל נתעלים ע"י קדושת שבת כמובן כפי המבפ"נ.

נזכר בכתבי ברסלב

כוכבי אור · חלק ב׳ — אמת ואמונה — ≈ אות א (משוער)

וְלָכֵן לוּלֵא דְּמִסְתַּפִינָא הָיִיתִי אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִפֵּר אַדְמוֹ"ר זַ"ל אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּעטְלֶיר הַשְּׁבִיעִי, אֲבָל הַסִּפּוּר הַזֶּה מֵהַבֶּן מֶלֶךְ זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא קְצָת מֵהַסִּפּוּרִים הַנֶּעְלָמִים שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה מֵהַבֶּעטְלִיר הַשְּׁבִיעִי(לה), כִּי כְּפִי אֲשֶׁר יְסַפֵּר אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּעִנְיַן הִתְפָּאֲרוּתָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁהֶעָקֹם בְּצַוָּארוֹ מְתַקֵּן בְּקוֹלוֹ דַּיְקָא אֶת הַזּוּג וְכוּ' וְהַבַּעַל חֲטוֹטָרוֹת מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה בִּכְתֵפָיו דַּוְקָא אֶת אַנְשֵׁי הַכַּת וְכוּ' וְכֵן כֻּלָּם(לו), וּכְפִי הַמְבֹאָר בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן פ"א שֶׁבְּרִקּוּד הָרַגְלִין מֵחֲמַת שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה(לז) מַעֲלִין אֶת הָאֱמוּנָה עַיֵּן שָׁם. וּכְפִי הַנִּרְאֶה בְּכָל סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁגָּמַר כָּל סִפּוּר הַמַּתְחִיל 'וַיְהִי הַיּוֹם' סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ לְהַסִּפּוּר שֶׁמִּקֹּדֶם, מִכָּל זֶה יֵשׁ לְרַמֵּז לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי גַּם בְּהַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת שֶׁגָּמַר הַסִּפּוּר הַמַּתְחִיל 'וַיְהִי הַיּוֹם' שֶׁהוּא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל זֶה שֶׁבְּלֹא רַגְלַיִם סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ לִגְמַר הַסִּפּוּר שֶׁמִּקֹּדֶם, שֶׁהוּא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנָּפַל מֵהָאֱמוּנָה, שֶׁהַשְּׁנֵי דְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא גָּמַר אַדְמוֹ"ר זַ"ל כִּי זֶה וָזֶה סִפּוּר אֶחָד הוּא. כִּי זֶה שֶׁבְּלֹא יָדַיִם בְּנִגּוּן יָדָיו הַקְּדוֹשׁוֹת מְתַקֵּן וּמְרַפֵּא אֶת הַבַּת מַלְכָּה, וְזֶה שֶׁבְּלֹא רַגְלַיִם בְּמָחוֹל וְרִקּוּד רַגְלָיו הַקְּדוֹשִׁים מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה אֶת הַבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנָּפַל מֵהָאֱמוּנָה, וְזֶה כָּל הַמִּלְחָמָה עַתָּה(לח) בְּעִקְּ'ב'וֹ'ת מְשִׁיחָא(לט) אֲשֶׁר הָאֶפִּיקוֹרְסוּת יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וְהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בְּכָל עֵת וָעֵת, וּמִמֵּילָא מִתְגַּבֵּר עַל יְדֵי זֶה גַּם שְׁאָר כָּל הַחֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וּפְשָׁעִים. וְהַבֶּן מֶלֶךְ (שֶׁהֵם כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים בְּנֵי מְלָכִים) מֵחֲמַת שֶׁנּוֹלָד עִם טוֹב (כִּי נִמְשְׁכוּ מִמַּחֲשָׁבָה עֶלְיוֹנָה דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא) קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק וְנוֹקֵשׁ בְּקִרְבּוֹ בְּכָל עֵת וָעֵת שֶׁעַל כֵּן הוּא זוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם וּמַה נַּעֲשֶׂה עִמִּי וְכוּ', אֲבָל תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם שִׂכְלוֹ חוֹזֵר וְנִתְחַזֵּק אֶצְלוֹ הַחָכְמוֹת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסוּת, וּבִשְׁבִיל זֶה הַסּוֹף שֶׁיָּרַד גַּם מִמַּלְכוּתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ כַּמּוּבָן שָׁם כִּי מַלְכוּת הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, וְהֵם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה כַּיָּדוּעַ. וְאָבִיו שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ כְּשֶׁצָּפָה וְרָאָה כָּל זֶה הִזְהִיר אוֹתוֹ הָעִקָּר עַל שִׂמְחָה, שֶׁיִּתְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה גַּם בְּעֹמֶק נְפִילָתוֹ וִירִידָתוֹ מִמַּלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ(מ), כִּי זֶה כָּל תִּקּוּנוֹ. כִּי זֶה הוּא אִתְּעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁיִּתְעוֹרֵר עָלָיו בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר שִׂמְחַת הַמָּחוֹל וְרִקּוּד הָרַגְלִין שֶׁל הַבֶּעטְלֶיר הַשְּׁבִיעִי, שֶׁעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יַחֲזֹר לְמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז(מא). (וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּחֵלֶק ד' מַה שֶׁלָּקַטְתִּי וְהוֹצֵאתִי גַּם מִשְּׁאָר דִּבְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים מֵעִנְיַן גְּדֻלַּת מַעֲלַת הַשִּׂמְחָה עַיֵּן שָׁם).

פסוקים ומאמרי חז״ל

פסוקים

תהילים צ׳:י״ב: לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חׇכְמָֽה׃

ישעיהו מ״א:ב׳: מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּֽעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּֽוֹ׃

תהילים קי״ט:קע״ב: תַּעַן לְשׁוֹנִי אִמְרָתֶךָ כִּי כׇל־מִצְוֺתֶיךָ צֶּֽדֶק׃

דברים י״א:ו׳: וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן־רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת־פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת־בָּתֵּיהֶם וְאֶת־אׇהֳלֵיהֶם וְאֵת כׇּל־הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃

בראשית מז: רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָֽכְלוּ אֶת־חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל־כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת־אַדְמָתָֽם׃ וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵֽא־לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת־הָאֲדָמָֽה׃ וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּֽלְאׇכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶֽם׃

מאמרי חז״ל ומדרש

חולין פט: מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב ״הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם״? מָה אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה – יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם. יָכוֹל אַף לְדִבְרֵי תוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן״. יָכוֹל יָגִיס דַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם״. אָמַר רַבִּי זְעֵירָא, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר יִרְמְיָה:

ב"ב י: בַּעֲלֵי אַגָּדָה – דִּכְתִיב: ״וְכָבוֹד״ – כְּתִיב הָכָא: ״וְכָבוֹד״, וּכְתִיב הָתָם: ״כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ״. תַּנְיָא: הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יֵשׁ לוֹ לְבַעַל הַדִּין לַהֲשִׁיבְךָ וְלוֹמַר לְךָ: אִם אֱלֹהֵיכֶם אוֹהֵב עֲנִיִּים הוּא, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְפַרְנְסָן? אֱמוֹר לוֹ:

עירובין ע:: …גַּם בְּרָא כַּרְעָא דַּאֲבוּהָ… (המאמר בהקשרו — במקור)

מכות כד: ״אַהֲבַת חֶסֶד״ – זֶה גְּמִילוּת חֲסָדִים. ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת״ – זֶה הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת כַּלָּה. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּצִנְעָא, אָמְרָה תּוֹרָה ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת״, דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּם לַעֲשׂוֹתָם בְּצִנְעָא – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! חָזַר יְשַׁעְיָהוּ וְהֶעֱמִידָן עַל שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״כֹּה אָמַר ה׳ שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה״. בָּא עָמוֹס וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ״כֹּה אָמַר ה׳ לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ״. מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֵימָא דִּרְשׁוּנִי בְּכׇל הַתּוֹרָה! אֶלָּא:

תורה פ״א — כשאדם משמח עצמו בשמחה