סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תנינא
ל״ח
לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ…
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־15 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ. דְּהַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הַצַּדִּיק נוֹסֵעַ עַל הַמְּדִינָה וּמֵאִיר לְהַתַּלְמִידִים, וְלִפְעָמִים הַתַּלְמִידִים בָּאִים אֶצְלוֹ.
וְדַע, שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה הִיא גְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהַגָּדוֹל נוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, זֹאת הַבְּחִינָה הִיא גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. כִּי זֶה פָּשׁוּט שֶׁהַקָּטָן צָרִיךְ לָבוֹא לְהַגָּדוֹל, כִּי הוּא צָרִיךְ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. אַךְ לִפְעָמִים אוֹרוֹ שֶׁל הַגָּדוֹל הוּא גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַקָּטָן לְקַבֵּל מִן הַגָּדוֹל בִּמְקוֹמוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר הַגָּדוֹל מְאֹד, עַל־כֵּן מֻכְרָח הַגָּדוֹל לְהוֹרִיד וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ אֵצֶל הַקָּטָן וְלֵילֵךְ אַחֲרָיו, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְמַעֵט וְיִתְגַּשֵּׁם הָאוֹר קְצָת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַקָּטָן לְקַבְּלוֹ. נִמְצָא כְּשֶׁהַגָּדוֹל צָרִיךְ לֵילֵךְ לְהַקָּטָן, זֶהוּ מִגֹּדֶל עֹצֶם מַעֲלָתוֹ מְאֹד כַּנַּ"ל.
וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ לִפְנֵי גְּדוֹלִים הָיָה צָרִיךְ לְהַקְטִין עַצְמוֹ וּלְהַרְאוֹת הַכְנָעָה נֶגְדָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר י״ב:ג׳): וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם וְכוּ'; הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם הֵם הָיוּ גְּדוֹלִים מְאֹד, כְּגוֹן יְהוֹשֻׁעַ וְאַהֲרֹן, עִם כָּל זֶה הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאֹד, עַד שֶׁהֻכְרַח לְהַקְטִין עַצְמוֹ וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ נֶגְדָּם, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹרוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (מגילה לא): בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ – שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גַּדְלוּת בְּיוֹתֵר, שָׁם צָרִיךְ עֲנָוָה וְקַטְנוּת, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר כַּנַּ"ל.
וְהִנֵּה כְּשֶׁהַקָּטָן בָּא לִפְנֵי הַגָּדוֹל כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וַאֲזַי הַגָּדוֹל מֵאִיר בּוֹ. וְעִקָּר הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת מֹחִין דְּגַדְלוּת, דְּהַיְנוּ לְהָאִיר בְּהַקָּטָן, לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ, שֶׁיִּתְגַּדֵּל מִקַּטְנוּתוֹ וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה גָּדוֹל, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּבוֹא לְמֹחִין דְּגַדְלוּת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקָה.
וְלִפְעָמִים מֵאִיר בּוֹ עַל־יְדֵי הֶאָרַת פָּנִים וְנֶחָמוֹת, שֶׁמֵּאִיר לוֹ פָּנָיו בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת, אַנְפִּין נְהִירִין, וְלִפְעָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל עַל־יְדֵי־זֶה, וְהוּא בִּבְחִינַת: אָעָא דְּלָא דָּלִיק, מְבַטְשִׁין לֵהּ, שֶׁצָּרִיךְ לְהָאִיר בּוֹ עַל־יְדֵי יִסּוּרִין, שֶׁצָּרִיךְ לְיַסְּרוֹ וּלְבַזּוֹתוֹ, כְּדֵי לְבַטֵּל אוֹתוֹ שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל.
וְדַע, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהַגָּדוֹל צָרִיךְ לְהוֹרִיד עַצְמוֹ וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ קְצָת מִגַּדְלוּתוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַקָּטָן לְקַבֵּל, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין נֶחֱשָׁב זֶה הַגֵּרָעוֹן וְהַהֶפְסֵד שֶׁל הַגָּדוֹל, שֶׁצָּרִיךְ לְבַטֵּל אוֹרוֹ לְפִי שָׁעָה, כְּנֶגֶד הַתִּקּוּן שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּהַקָּטָן, שֶׁהוּא מְתַקְּנוֹ וּמַגְדִּילוֹ. כִּי בִּטּוּל וְקַטְנוּת הַגָּדוֹל הוּא רַק לְפִי שָׁעָה וְאַחַר־כָּךְ חוֹזֵר לְמַעֲלָתוֹ, וְהוּא מְתַקֵּן וּמַגְדִּיל אֶת הַקָּטָן לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל:
וְיֵשׁ חִלּוּקִים בְּעִנְיַן קַטְנּוּת וְהַכְנָעַת הַגָּדוֹל אֵצֶל הַקָּטָן, כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹרוֹ כַּנַּ"ל, כִּי הַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן: לִפְעָמִים הוּא בִּתְנוּעָה בְּעָלְמָא, וְלִפְעָמִים צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלִנְסֹעַ אֵלָיו, וְהַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן. כְּמוֹ נֵר שֶׁכָּבָה, כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת אוֹר, עֲדַיִן יְכוֹלִין לְהַדְלִיקוֹ, רַק עַל־יְדֵי מַה שֶּׁמְּקָרְבִין אוֹתוֹ קְצָת לַנֵּר הַדּוֹלֵק, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֲזִין אוֹתוֹ לְמַטָּה אֵצֶל נֵר הַדּוֹלֵק, כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן קְצָת אוֹר, אֲבָל כְּשֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם אוֹר, אֵין יְכוֹלִין לְהַדְלִיקוֹ מֵרָחוֹק, כִּי אִם כְּשֶׁמְּקָרְבִין אוֹתוֹ מַמָּשׁ לְהָאוֹר אוֹ לְהֵפֶךְ וְכוּ':
[עַל־פִּי תּוֹרָה ע"ז - דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל]יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּהְיֶה בְּעֶזְרִי וְתוֹשִׁיעֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, וּתְזַכֵּנִי לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת אֲכִילָה לְגַמְרֵי,
שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁתִּהְיֶה אֲכִילָתִי וּשְׁתִיָּתִי בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ, בַּמִדָּה וּבַמִשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה, כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת.
וְאֶזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עָלַי תָמִיד הַיִּרְאָה הַקְּדוֹשָׁה הַנִּגֶּשֶׁת וּבָאָה אֶל הָאָדָם לְעֵת הָאוֹכֶל דַיְקָא, וְאֵשֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְׁעַת סְעוּדָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה גְּדוֹלָה מִפָּנֶיךָ תָמִיד.
וְעַל־יְדֵי־זֶה תְּזַכֵּנִי בַּחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים לְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל כָּל מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִים וְכָל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, מֵעָלַי וּמֵעַל כָּל בְּנֵי בֵיתִי וּמֵעַל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת כָּל עֲמָלֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ, אֶת כָּל מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִין הָעוֹבְרִים עָלֵינוּ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּבְעֹצֶם שִׁפְלוּת דַּעְתֵּנוּ, קָשֶׁה לָנוּ לִסְבּוֹל הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם.
רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ וְזַכֵּנוּ לְהִתְעוֹרֵר מֵעַתָּה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ יִרְאַת שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, וְתִהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא,
וּבִפְרַט בִּשְׁעַת אֲכִילָה תְּזַכֵּנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ לֶאֱכוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ תָמִיד בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה אֶת הַיִּרְאָה הַקְּדוֹשָׁה הַנִּגֶּשֶׁת וּבָאָה אֶל הָאָדָם אָז,
וְעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לְבַטֵּל וּלְהַמְתִּיק כָּל מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִין וְכָל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל.
וְעַל־יְדֵי־זֶה תְזַכֵּנוּ לַעֲלוֹת מִבְּחִינַת מַדְרֵגַת חַי לְמַדְרֵגַת אָדָם דִּקְדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, שֶׁהוּא גֶדֶר מְדַבֵּר, וְנִזְכֶּה לְדִבּוּר דִּקְדֻשָּׁה תָמִיד.
וּתְזַכֵּנוּ לַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָא לְדַרְגָא עַד שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲלוֹת וּלְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁנִּזְכֶּה לִבְחִינַת שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנֵנוּ:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִקְשֵׁיתִי לִשְׁאוֹל, אֲבָל לְפִי גֹּדֶל רַחֲמֶיךָ וְחֲנִינוּתֶךָ, אֵין שׁוּם דָּבָר רָחוֹק,
כִּי בֶּאֱמֶת יָדַעְתִּי אֲשֶׁר לְפִי שִׁפְלוּת פְּחִיתוּת מַדְרֵגָתִי, אֵין לִי פֶּה לְדַבֵּר וּלְבַקֵּשׁ אֲפִלּוּ עַל דָּבָר קָטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים,
וְאֵין שׁוּם דְּבַר קְדֻשָּׁה שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָצוּם וְנִשְׂגָּב וּמְרוֹמָם וּמְרֻחָק מִמֶּנִּי בְּתַכְלִית הַהִתְרַחֲקוּת וְהַהִתְרוֹמְמוּת אֲשֶׁר אִי־אֶפְשָׁר לְבָאֵר.
אֲבָל כְּבָר שָׁמַעְנוּ מֵרָחוֹק גְּדֻלָּתֶךָ וְעַנְוְתָנוּתֶךָ וְרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים בְּלִי שִׁעוּר, וּמְעַט רָאִיתִי בְּעֵינַי.
עַל־כֵּן יֵשׁ לִי גַם־כֵּן תִּקְוָה וּפִתְחוֹן פֶּה לִשְׁאוֹל וּלְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֲפִלּוּ עַל הַמַּדְרֵגָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, כִּי אֵין דָּבָר נִמְנַע מִמֶּךָּ, וּמִמְּךָ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר, הֵן כֹּל תּוּכָל וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה.
וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה בָּרָאתָ עוֹלָמֶךָ כְּדֵי לְהַרְאוֹת טוּבְךָ וְרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ לְכָל הַחֲפֵצִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים לְקַבְּלָם,
וְכָל מַה שֶּׁאֲנִי רָחוֹק וְחַיָּב בְּיוֹתֵר, יִתְגַלֶּה בְּיוֹתֵר עַל־יָדִי דַיְקָא, רַב טוּבְךָ וַחֲסָדֶיךָ וַחֲנִינוּתֶךָ אֲשֶׁר זֶהוּ עִקָּר גְּדֻלָּתֶךָ, וּבִשְׁבִיל זֶה בָּרָאתָ כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם.
כִּי לֹא יִתְגַּלּוּ נוֹרָאוֹת נִפְלָאוֹת טוּבְךָ וַחֲסָדֶיךָ עַל־יְדֵי שֶׁאַתָּה גוֹמֵל חֶסֶד וָטוֹב לְצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הָעוֹבְדִים אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בֶּאֱמֶת, כִּי הֵם זוֹכִים לְמַה שֶּׁזּוֹכִים עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים.
אֲבָל בְּאִישׁ כָּמוֹנִי יִתְגַּלּוּ דַרְכֵי טוּבְךָ וַחֲסָדֶיךָ וְרַחֲמָנוּתֶךָ וַחֲנִינוּתֶךָ הַנּוֹרָאִים וְנִפְלָאִים וְנִשְׂגָּבִים מִכָּל הַשִּׂכְלִיּוֹת בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, כְּשֶׁתְּקָרֵב מְרֻחָק וּפָגוּם וְחַיָּב כָּמוֹנִי אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ, בִּי יַכְתִּירוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמוֹל עָלָי.
עָזְרֵנִי עוֹזֵר דַּלִּים, הוֹשִׁיעֵנִי בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת, אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי,
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
אמרו רז"ל (ב"ב ע"ה.) עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים וכו' שנאמר וראמה וישבה תחתיה ושמא תאמר יש צער לעלות ת"ל מי אלה כעב תעופינה וכיוצנים אל ארובותיהם וגו'. כי מחמת שירושלים תהי' אז במדריגה עליונה ביותר ע"כ תוכל לקבל האור אע"פ שתהי' גבוהה וסמוכה לו ית' ביותר וכן ישראל יהיו אז במדריגה עליונה עד שיוכלו לעוף ולעלות לירושלים אף ע"פ שתהי' גבוהה כנ"ל. אך גם עכשיו ארץ ישראל וירושלים גבוהים מכל העולם ואעפ"כ במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ע"כ מצמצמין את אור קדושתן עד שכל א' יכול לקבל מהם קדושה ודעת כפי בחינתו ומדריגתו. וזה ג"כ בחינת וראמה וישבה תחתיה בחינת במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו (כמבואר לעיל בחיבור זה בלקו"מ קמא סי' ע'). וע"כ נקראת א"י ארץ צבי שמכווצת עצה וכן מתרחבת כצבי שאין עורו מחזיק את בשרו כמו שאמרו רז"ל. היינו שיכולה להאיר לכל א' כפי בחינתו. לפעמים בצמצום בכדי שיוכל לקבל האור ולפעמים בהרחבה. וכן ההארה עצמה היא ג"כ בבחי' זו לפעמים ע"י יסורים וצמצומים בבחי' אעא דלא דליק מבטשין ליה. בפרט כי א"י היא א' מג' דברים שנתנו ע"י יסורים. ולפעמים ההארה ע"י נחמה והסברת פנים בבחי' ואור פניך כי רציתם. ואפשר לזה ג"כ בכלל דברי רז"ל הנ"ל ושמא תאמר יש צער לעלות. היינו כי מחמת שתהי' ירושלים אז במדריגה גבוהה ביותר ע"כ לא יוכלו לקבל הארת קדושתה רק ע"י צער ויסורין רח"ל ת"ל וכו' כנ"ל. היינו כי גם ישראל יהיו אז במדריגה עליונה עד שיוכלו לעוף ולעלות אליה ולקבל הארתה בבחי' הארת פנים כנ"ל:
ארז"ל קדושת שבת קביעא וקיימא ימים טובים ישראל הוא דמקדשי להו וע"כ אומרים מקדש השבת וישראל והזמנים וידוע כי הצדיק האמת הוא כלול מקדושת שבת וקדושת יו"ט וע"כ צריך האדם להקביל פני רבו גם בשבת כמבואר בזוה"ק ורמב"ן וכתהאריז"ל.
אך עיקר החיוב הוא ברגל כמארז"ל חייב אדם להקביל פני רבו ברגל כי קדושת יו"ט הוא בחי' שהתלמידים באים להרב להאיר להם ואז נתוסף גם הארה להרב בבחי' ומתלמידי יותר מכולם כמאמר כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וכמובן גם בליקו"א סי' קסו מענין אלישע וזה בחי' מקרא קדש בחי' ישראל הוא דמקדשי להו. אבל קדושת שבת הוא קביעא וקיימא ונקראת קודש ממש. רק שמגודל חמלתו ית' ואהבתו הגדולה לישראל הוא ממשיך אור קדושת שבת גם לתוך ביתו ומקומו של כל אחד שזה בחי' שהרב נוסע ובא לבית התלמידים להאיר להם. וזשדרז"ל כי קדש היא לכם היא מסורה בידכם וכו' היינו כנ"ל. וזה מחמת מעלת קדושת שבת שהוא מלבשת ומצמצמת גודל הארת קדושתה עד שגם אנחנו נוכל לקבל איזה התנוצצות והארת קדושתה שזה בחי' שהרב מוריד ומכניע עצמו לילך לבית התלמידים שעי"ז נתמעט האור קצת ויוכלו גם הם לקבל כמבפ"נ.
וזה בחי' מה שמבואר בכתבים ההפרש בין המוחין של שבת לשל יו"ט. כי בשבת מתלבשין המוחין בלבושין יתרים מחמת גודל הארתו יותר מביו"ט והיינו ג"כ בבחי' הנ"ל. וזה ג"כ מה שהיו צריכין לעלות לרגל ביו"ט דייקא ולא בשבת והיינו ג"כ כנ"ל. ואעפי"כ בוודאי גם קדושת שבת בעי הכנה והשתוקקות לקבל הארת קדושתה כמו הרב שנוסע ובא לבית התלמידים אעפי"כ בוודאי הם צריכים הכנה להכין אזנם ולבבם לשמוע ולקבל דבריו וגם היושר עכ"פ לצאת לקראתו לקבל פניו הק' שזה בחי' מה שהיו יוצאין בערב שבת דייקא לקראת שבת מלכתא היינו כנ"ל. וזה בחי' אך את שבתותי תשמורו אך הוא לשון מיעוט וצמצום מאחר שקדושת שבת מלבשת ומצמצמת אורה ובאה אליכם לתוך ביתכם להאיר לכם מקדושתה ע"כ תהיו נזהרין עכ"פ בשמירתה היטב. וזה כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם היינו כי קדש הוא היינו שהיא בעצמה קודש ולא מקרא קדש כנ"ל וזה כי קדש היא לכם היא מסורה בידכם כנ"ל.
והנה עיקר הארת שבת ויו"ט הוא המוחין הגדולים שזוכה כ"א לקבל כפי בחינתו. ולפעמים מאירין בו ע"י הארת פנים שזה בחי' ואנפהא נהירין בנהירו עילאה הנאמר בשבת וכן ביו"ט מאיר אור הפנים כמבואר במ"א וזה בחי' גודל השמחה של שבת ויו"ט בחי' שובע שמחות את פניך. ולפעמים צריכין להאיר לו ע"י יסורים ובזיונות כמבפ"נ וזה בחי' משארז"ל שבת במרה נצטוו.
והימים טובים הם ימי דין כשארז"ל בד' פרקים העולם נידון וזה ג"כ בחי' היראה הגדולה שמאיר בשבת ויו"ט כמבואר במ"א.
וזה בחי' הבושה שצריכין להתבייש קודם שנכנסים לקדושת שבת כמבואר בכתבים. כי ע"י הבושה מבטל גשמיותו קצת בבחי' אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין ליה ואז יוכל לקבל קצת הארת קדושת שבת.
ומחמת שבהכנעת הגדול אצל הקטן כנ"ל יש כמה בחינות כי לפעמים הוא בתנועה בעלמא ולפעמים צריך לילך ולנסוע אליו ממש כמבפ"נ. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת בנ"י וזה היה ג"כ בחי' הכנעה והתקרבות אליהם אעפ"י שהם באו אליו אבל הכל היה ע"י שהקהילם ואז ציום על אזהרת שבת ומלאכת המשכן כי גם מלאכת המשכן היה בבחי' זו שהגדול בא אצל הקטן כ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
במדבר י״ב:ג׳: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָֽאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָֽה׃
מגילה לא: בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קוֹרִין ״אַחֲרֵי מוֹת״, וּמַפְטִירִין ״כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא״. וּבַמִּנְחָה קוֹרִין בָּעֲרָיוֹת וּמַפְטִירִין בְּיוֹנָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְותָנוּתוֹ. דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים, וּמְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״כִּי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: