תורה קכ״ה — מענין אמירת תהלים

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. אמירת תהלים על עצמו — אף בפסוקי שבח, לדון עצמו לכף זכות ולמצוא נקודה טובה

מֵעִנְיַן אֲמִירַת תְּהִלִּים

דִּבֵּר עִם אֶחָד וְאָמַר לוֹ, שֶׁעִקָּר אֲמִירַת תְּהִלִּים לוֹמַר כָּל מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים עַל עַצְמוֹ, לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּל מִזְמוֹר וּמִזְמוֹר. וְשָׁאַל אוֹתוֹ זַ"ל: אֵיךְ, וּפֵרֵשׁ לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל קְצָת, כִּי כָל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁיַּצִּילֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהֶם – הַכֹּל צְרִיכִין לְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַמִּזְמוֹרִים (וְכַמְבֹאָר מִזֶּה לְעֵיל בְּסִימָן קא).

וְשָׁאַל אוֹתוֹ: אֵיךְ יְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ מֵהַפְּסוּקִים, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, כְּגוֹן: שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי (תהלים פו), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. הֵשִׁיב לוֹ: גַּם זֶה צְרִיכִין לְפָרֵשׁ עַל עַצְמוֹ, כִּי צְרִיכִין לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וּנְקֻדָּה טוֹבָה, אֲשֶׁר בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת חָסִיד, וְכַיּוֹצֵא.

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל: הֲלֹא אֵצֶל יְהוֹשָׁפָט כְּתִיב (ד"ה־ב יז): וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה', שֶׁבְּדַרְכֵי ה' וַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ הִגְבִּיהַּ לִבּוֹ קְצָת.

ב. "מה אנו מה חיינו" ו"אבל אנחנו עמך" — להקטין ואחר כך לחזק את עצמו

עוֹד אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל: הֲלֹא בַּבֹּקֶר אָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָּה: מָה אָנוּ מֶה חַיֵּינוּ וְכוּ', וְאָנוּ מַקְטִינִים עַצְמֵנוּ מְאֹד, וְאַחַר־כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים: אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ וְכוּ', שֶׁאַחַר־כָּךְ אָנוּ מְחַזְּקִים עַצְמֵנוּ וּמְרִימִים אֶת עַצְמֵנוּ, וְאָנוּ מְסַפְּרִים אֶת גְּדֻלָּתֵנוּ, וּמִתְפָּאֲרִים שֶׁאֲנַחְנוּ עַמּוֹ בְּנֵי בְרִיתוֹ זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְכוּ', כִּי כָּךְ צְרִיכִין לְהִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כַּנַּ"ל.

וְעַיֵּן מִזֶּה בְּסוֹף סֵפֶר הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן רפ"ב, עַל פָּסוּק: אֲזַמְּרָה

לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. מֵעִנְיַן אֲמִירַת תְּהִלִּים דִבֵּר עִם אֶחָד. וְאָמַר לוֹ. שֶׁעִקַּר אֲמִירַת תְּהִלִּים לוֹמַר כָּל מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים עַל עַצְמוֹ. לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּל מִזְמוֹר וּמִזְמוֹר. וְשָׁאַל אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ. וּפֵרֵשׁ לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קְצָת. כִּי כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁיַּצִּילֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהֶם. הַכֹּל צְרִיכִין לְפָרֵשׁ עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַמִּזְמוֹרִים (וְכַמְבֹאָר מִזֶּה לְעֵיל בְּסִימָן ק''א) וְשָׁאַל אוֹתוֹ. אֵיךְ יְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ בְּהַפְּסוּקִים שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ כְּגוֹן ''שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אֲנִי'' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. הֵשִׁיב לוֹ. גַּם זֶה צְרִיכִין לְפָרֵשׁ עַל עַצְמוֹ. כִּי צְרִיכִין לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וּנְקֻדָּה טוֹבָה. אֲשֶׁר בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת חָסִיד וְכַיּוֹצֵא. וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ''ל. הֲלֹא אֵצֶל יְהוֹשָׁפָט כְּתִיב: ''וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה''' (דִּבְרֵי-הַיָּמִים ב י''ז) שֶׁבְּדַרְכֵי ה' וַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ הִגְבִּיהַּ לִבּוֹ קְצָת. עוֹד אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. הֲלֹא בַּבּקֶר אָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָּה מָה אָנוּ מֶה חַיֵּינוּ וְכוּ' וְאָנוּ מַקְטִינִים עַצְמֵנוּ מְאֹד. וְאַחַר-כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ וְכוּ', שֶׁאַחַר-כָּךְ אָנוּ מְחַזְּקִים עַצְמֵנוּ וּמְרִימִים אֶת עַצְמֵנוּ וְאָנוּ מְסַפְּרִים אֶת גְּדֻלָּתֵנוּ וּמִתְפָּאֲרִים, שֶׁאֲנַחְנוּ עַמּוֹ בְּנֵי בְּרִיתוֹ זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב וְכוּ'. כִּי כָּךְ צְרִיכִין לְהִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדַת ה' כַּנַּ''ל. וְעַיֵּן מִזֶּה בְּסוֹף סֵפֶר הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן רפ''ב. עַל פָּסוּק: ''אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי'': נִשְׁלַם סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ''ן תִּנְיָנָא, תְּהִלָּה לְאֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר שָׁמַיִם וָאָרֶץ קָנָה: תוספת ומלואים להספר קצור לקוטי מוהר''ן השלם

נזכר בכתבי ברסלב

פסוקים ומאמרי חז״ל

דף לרשימות וחידושים