תורה ק״כ — אחד מאנשי שלומנו ספר

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. עיקר התפילה דבקות ופירוש המילות כפשוטו — לא כוונות למי שאינו ראוי

אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ סִפֵּר לִי, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם רַבֵּנוּ זַ"ל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כְּדַרְכּוֹ, וְהֵבִין רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁהוּא עוֹסֵק קְצָת לְכַוֵּן כַּוָּנוֹת בִּתְפִלָּתוֹ, וְהִקְפִּיד עָלָיו רַבֵּנוּ זַ"ל מְאֹד וְאָמַר לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲסֹק עוֹד בָּזֶה, וְלֹא יִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת, רַק יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כִּפְשׁוּטוֹ. (אַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה הָאִישׁ לָמַד כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל עַל־פִּי פְּקֻדָּתוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא רָצָה שֶׁיִּתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת כְּלָל).

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָזֶה, כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת הוּא כְּמוֹ כִּשּׁוּף, כִּי בְּכִשּׁוּף נֶאֱמַר: לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת (דברים י״ח:ט׳), וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת עה, ר"ה כד, סנהדרין סח): לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת. כָּךְ הוּא בְּעִנְיַן הַכַּוָּנוֹת לְהַבְדִּיל, שֶׁאֵין צְרִיכִין לִלְמֹד אוֹתָם כִּי־אִם לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת, אֲבָל לֹא לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם, דְּהַיְנוּ לְכַוְּנָם בַּתְּפִלָּה, מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָזֶה.

וְאָמַר כִּי עִקָּר הַתְּפִלָּה הִיא דְּבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָיָה טוֹב יוֹתֵר לְהִתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן לַעַז שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, כִּי כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִים בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, אֲזַי הַלֵּב סָמוּךְ וְדָבוּק מְאֹד בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וְיָכוֹל לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ כְּבָר תִּקְּנוּ לָנוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה סֵדֶר הַתְּפִלָּה (מֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְסַדֵּר סֵדֶר הַתְּפִלָּה לְעַצְמוֹ, כַּמּוּבָא), עַל־כֵּן אָנוּ חַיָּבִים לְהִתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרוּ לָנוּ. אֲבָל הָעִקָּר הוּא רַק לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקָּר הַתְּפִלָּה, שֶׁמִּתְפַּלְּלִין לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְקָרְבִין וּמִתְדַּבְּקִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

ב. אצל הצדיקים הגדולים — פירוש המילות עצמו כולל כל הכוונות

וְהִנֵּה מִי שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ תָּמִיד, כְּגוֹן יְרוּשַׁלְמִי, אֵין צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, רַק שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, וְזֶה עִקָּר כַּוָּנָתוֹ בַּתְּפִלָּה.

וְאֵצֶל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, אֶצְלָם כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל הָאֲרִיזַ"ל וְכוּ' הֵם פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, שֶׁבְּפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁלָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַכַּוָּנוֹת:

פרפראות לחכמה

אות א

והיה טוב יותר להתפלל בלשון לעז שמדברים בו וכו' אמר המחבר עיין שלחן ערוך או"ח סימן ק"א סעיף ד' ובהרא"ש דברכות פרק היה קורא סימן ב' וזה שייך גם למה שכתב לעיל בסימן כ"ה לענין התבודדות שצריך להיות דייקא בלשון שרגילים לדבר בו וכו' ועיין במגן אברהם סימן ק"א הנ"ל ס"ק הא בשם ספר חסידים, ובילקוט חדש ערך מלאכים אות מא מה שהביא שם בשם בעל עשרה מאמרות:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

פסוקים ומאמרי חז״ל

דף לרשימות וחידושים