תורה ק״ז — פעם אחד דבר מענין

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. מיאוס והרחקת התאווה הכללית — תאוות הניאוף

פַּעַם אֶחָד דִּבֵּר מֵעִנְיַן מִאוּס וְהַרְחָקַת הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית, שֶׁהִיא תַּאֲוַת נִאוּף.

ב. אכילה מוסיפה כוח וחיות — אך תאווה זו מפסדת ומתשת כוחו של אדם

עָנָה וְאָמַר: הִנֵּה אֲכִילָה, עַל־כָּל־פָּנִים נִתּוֹסֵף לְהָאָדָם כֹּחַ וְחִיּוּת עַל־יְדֵי־זֶה, אֲבָל זֹאת הַתַּאֲוָה, הֲלֹא אַדְּרַבָּא, הִיא מַפְסֶדֶת וּמַזֶּקֶת הַחִיּוּת מְאֹד וּמַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם מְאֹד, בְּוַדַּאי אֵין צְרִיכִין אוֹתָהּ כְּלָל, כִּי־אִם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַמִּין לְבַד:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. פַּעַם אֶחָד דִּבֵּר מֵעִנְיַן מִאוּס וְהַרְחָקַת הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁהִיא תַּאֲוַת נִאוּף. עָנָה וְאָמַר. הִנֵּה אֲכִילָה עַל כָּל פָּנִים נִתּוֹסֵף לְהָאָדָם כֹּחַ וְחִיּוּת עַל יְדֵי זֶה. אֲבָל זֹאת הַתַּאֲוָה. הֲלֹא אַדְּרַבָּא. הִיא מַפְסֶדֶת וּמַזֶּקֶת הַחִיּוּת מְאֹד. וּמַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם מְאֹד. בְּוַדַּאי אֵין צְרִיכִין אוֹתָהּ כְּלָל. כִּי אִם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַמִּין לְבַד:

דף לרשימות וחידושים