סימן ר"ס-וישב יעקב

עיקר שלימות האמונה זוכין בא"י כמו שכ' שכן ארץ ורעה אמונה וירושלים נקראת קריה נאמנה וזה עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. רגל הוא בחי' אמונה כמבואר בפנים. וע"כ משם כל ההשפעות והברכות בבחי' איש אמונות רב ברכות. ושם עיקר השפלות והענוה כנ"ל כמה פעמים. כי א"י היא בבחי' קדושת שבת שעי"ז זוכין לראות שפלות ורוממות השי"ת כנ"ל. וזה בחי' וענוים יירשו ארץ וכתיב גדול דג' ומהולל מאד בעיר אלקינו וגו' וכתיב ד' בציון גדול ורם וגו'. ושם עיקר המתקת הדינים כנ"ל. ועיקר תיקון פגימת הלבנה. וע"כ שם עיקר מצות קידוש החודש ועיבור השנים. ושם עיקר היחוד שם הוי"ה עם שם אלקים כמוש"כ ושבתי בשלום אל בית אבי היינו לא"י והי' ד' לי לאלקים. ושם עיקר הזכרת שם הוי"ה בכתיבתו בבחי' בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' וכמו שאמרו רז"ל. כי א"י ובפרט הבית המקדש היא בחי' עולם הבא שאז יהי' נקרא כמו שנכתב. וזה שאמרו רז"ל שגם ירושלים בעצמה תהי' נקראת בשמו של הקב"ה כמש"כ ד' שמה:

פרפרת נאה

פרפרת נאה

מענין מעלת ארץ ישראל.

כתובות קי"א. שלחו ליה אחוהי לרבה יודע סי' יעקב שצדיק גמור הי' כו'. עי' מאמר חדי ר' שמעון לקו"מ קמא סי ס"א. וזהו ששלחו ליה לרבה יודע הי' יעקב וכו'. היינו מאחר שעיקר תחיית המתים יהי' רק בא"י ואפי' צדיקים שבחוץ לארץ יצטרכו לגלגול מחיצות עד שיבואו לא"י ושם יקומו בתחיה. וכל זה מחמת שלעתיד אחר התחי' יקבלו ישראל נשמות גדולות מאד. וקבלת הנשמות יהי' כפי בחי' הגוף. וע"כ צריכים שיהיו גם הגופות בבחי' פרי הארץ בכדי שיהיו יכולין לקבל נשמות גדולות כמבואר בפנים. וע"כ צריכין הגופות לקום בחי' דוקא בא"י ואז יהיו גופים זכים וקדושים מאד ויקבלו שם נשמות גבוהות בבחי' נתן נשמה לעם עליה שדרשו שם רז"ל. ומחמת שזה אפי' יעקב אבינו שהי' צדיק גמור השתוקק לקבורת א"י. כי עי"ז תוכל הנשמה להאיר בו ביותר וזוכה לקבל בחי' מדריגות גדולות וגבוהות ביותר. וכמובא ג"כ באריכות בספר חסד לאברהם. וזהו שאמרו שם אילפא מוסיף בה דברים מעשה באחד שהי מ צטער על אשר אחת (פירש רש"י שנתן עיניו בה והיא היתה בחו"ל) וביקש לירד (וממילא מובן כי הי' איש פשוט במדריגה ואעפ"כ) כיון ששמע זאת גלגל עצמו עד יום מותו. ומלשון גלגל בעצמו מובן שלא הי' יכול להסיט דעתו מצער הזה כל ימיו וכמובן גם בחידושי אגדות. נמצא כי הי במדריגה פשוטה מאד. ואעפ"כ קיבל על עצמו כל הצער הזה עד יום מותו. היינו בכדי שיזכה למות בא"י ולהקבר שם בכדי שיזכה על כל פנים אחר התחי' לגוף קדוש ולקבל נשמה קדושה וגבוה במדריגה. וממילא מובן מכל זה כי הודיעו לנו שקדושת א"י כוללת מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין. כי אפי' יעקב אבהינו השתוקק לזה. ומובן מזה כי ביותר מסוגלת קדושת א"י להזוכין לישב בה ולקבל הארות גבוהות מבחי' נשמה גם בחיים חיותן כנ"ל. וכן אפי' אנשים פשוטים במדריגה מאד עד שא"א להם להסיח דעתם מהבלי העוה"ז גם בהיותם יושבים בא"י. כי גם שם מתגבר עליהם גשמיותגופם ואינ יכולים לקבל בשלימות הארות הנשמה. אעפ"כ כדאי וכדאי לסבול הכל ולחית שם חיי צער בגשמיות וברוחניות ג"כ ח"ו בכדי שעכ"פ יזכו לאיזה שלימות אחר התחי'. כמובן ממעשה של האיש הנ"ל (ויש לפרש עוד באופן אחר ג"כ ואין להאריך). וזה אע"פ שחכם גדול אתה נמצא שזכית גם שם לקבל הארה גדולה מבחי' הנשמה. כי עיקר החכמה והבינה הוא ע"י הנשמה בחי' ונשמת שדי תבינם המבואר בפנים. כי באמת ע"י קדושת ישראל בפרט שם בבבל שהיו שם צדיקים גדולים והרביצו שם תורה הרבה. ע"כ נתקדש האויר גם שם בבחי' קדושת אוירא דא"י מחכים וזכו גם שם לנשמות גבוהות וכמובן בפנים. וע"כ הקפידו רז"ל באמת על היוצאים מבבל לשאר ארצות. ואמרו כל הדר בבבל כאילו דר בא"י. נמצא מחמת כל זה תאמר שאין אתה צריך לעלות לא"י. אבל באמת אינו כן. כי אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו. ואם תאמר אין לך רב. יש לך רב ומנו ר' יוחנן. היינו שהודיעו לו שאע"פ שהוא חכם גדול וזכה לבחי' נשמה גדולה אעפ"כ נשמתו היא רק בבחי' שכל הפרטי שאינו יכול להמתיק רק הצמצומים השייכים אליו. וגם להמתקת אלו הצמצומים לבד צריך ג"כ לקבל כח והארה מבחי' חכמה עילאה שכל הכולל ששם נמתקין כל הצמצומים בכלליות ועי"ז זוכין בכל עניניו כמבואר בפנים. וע"כ אפי' חכם גדול אינו דומה אם לומד מעצמו לאם לומד מרבו שהוא בחי' שכל הכולל חכמה עילאה. וזה וא"ת אין לך רב רק הוא בעצמו הוא הרב בחי' שכל הכולל בזה הדור. לזה הודיעו לו יש לך רב ומנו ר' יוחנן. נמצא כי הודיעו לו שצריך לעלות לא"י מחמת שני בחינות. הא' מחמת קדושת א"י בעצמה שזוכין שם לקבל הארץ הנשמה ביותר שזה בעצמו בחי' אוירא דא"י מחכמים. מחמת ששם שופע אור החכמה עילאה ביותר. כי שם נקודת קדשי קדשים ואבן שתיה ומציון תצא תורה וכו' וכמבואר במק"א. והשנית כי שם יש לו רב ומנו ר' יוחנן שהוא בחי' שכל הכולל. שזה בחי' מה שאמרו רז"ל כל רב בבבל ורבי בא"י. ומובא כי היו"ד שבאותיות רבי מרמז על נביעו דחכמתא שזה בחי' שכל הכולל שהוא בחי' מעין הנובע בחי' נחל נובע מקור חכמה ששם נמתק הכל. וזה שמובא בתיקונם תיקון כ"ב אוירא דכיא אוירא דא"י דאיהו מחכים מסטרא דחכמה דאיהי יו"ד וכו'. וזה שהודיעו לו מתחלה ג"כ יודע הי' יעקב וכו'. כי אפי' יעקב אבינו שהוא בעצמו בחי' כליות נשמות ישראל בחי' שכל הכולל שעל ידו נמתק הכל. אעפ"כ גם הוא השתוקק לקבורת א"י. ואילפא מוסיף שהודיעו לו גם מבחי' ההיפך לגמרי. כי אפי' מי שהוא רחוק מאד מקדושת הרץ השכל הכולל עד שעי"ז אין כח בשכלו ונשמתו להמתיק שום צמצום וצער ושם בלבול הדעת גם בהיותו יושב בא"י. אעפ"כ גם הוא צריך לחזק את עצמו מאד בענין ישיבת א"י ולסבול הכל בכדי שיזכה עי"ז לאיזה תקוה טובה אחר תחית המתים עכ"פ ףוכמעשה דהאיש הנ"ל. וזהו ואם אין אתה עולה. הזהר בשלשה דברים וכו'. היינו שהזהירו אותו עכ"פ לאחוז בכל דבר בדרך הממוצע ולא יטה ימין ושמאל בכדי שלא יפול עי"ז לבחי' מותרות ח"ו. שזה בחי' אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה ואל תתחכם יותר וכמבואר במקום אחר. ומחמת שכל סדר חיי האדם כלול בישיבה ועמידה והליכה. וכמבואר במפרשים על מה שהתחיל דוד המלך ע"ה בתהלותיו הק' אשרי האיש אשר לא הלך וגו'. לא עמד וגו' לא ישב. ע"כ הזהירו אותו שבכל דברים אלו יאחז רק בדרך הממוצע בחי' שליש בעמידה ושליש בישיבה שליש בהילוך והממוצע הוא בחי' עמודא דאמצעיתא בחי' משפט שזוכין לזה ע" אמונת חכמים בשלימות שעי"ז נמתקין כל הצמצומים וזוכין לעצה שלימה ולהוציא משפטי אמת מכל הלימודים שלומד וכו' כמובאר בפנים. וזה שהזהירו אותו אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות ועיקר צער וחולי התחתוניות שהיא חולאת הטחורים ח"ו כידוע. עיקר התגברות הצער והחולאת הוא בעת שנצרך לנקביו היינו לפנות ממנו המותרות. היינו שתהחילו בקצה התחתון. כי אם פוגמים באמונת חכמים והולך אחר חכמתו ודעתו ח"ו. אזי יכול ליפול למותרות גמור ח"ו עד שיהי' בבחי' מה שאמרו רז"ל המלעיג על דברי חכמים נידון ביגיעת בשר וכמבואר בפנים. ואז קשה לו מאד לנקות עצמו מהמותרות ובא לו בצער גדול וביגיעה גדולה בבחי' חולאת התחתוניות רח"ל. וזהו שאמרו רז"ל (נדרים כ"ב) ונתן ד' לך שם לב רגז בבבל כתיב (היינו כי בא"י אי שם בחי' לב רגז. כי נמתק שם הרוגז והצמצום ע"י הארת החכמה עילאה ששופע בה). וזה שסיים וכליון עינים ודאבון נפשר ודרשו רז"ל (שם) אלו התחתוניות וכו'. כי ע"י שאין זוכים להמתיק הצמצומים.עי"ז מתגברים ביותר בחי' המותרות עד שקשה לנקות עצמו מהם. שזה בחי' התחתוניות הנ"ל. וזה אל תרבה בישיבה דייקא. כי אמרו רז"ל מרבה ישיבה מרבה חכמה. אבל שם מדבר אם מרבה בישיבה של תלמידי חכמים שיש להם אמונת חכמים בשלימות. בודאי מרבה עי"ז אור החכמה ביותר על ידי שנכללים כמה וכמה שכליים פרטים בתוך השכל הכולל כמובן גם בפנים. וע"כ אמרו רז"ל (שבועות ל':) הכל מודים בגמר דין דיינין בישיבה ובעלי דינים בעמידה. כי הבעלי דינים הם בבחי' הצמצומים. וע"כ הם מחולקים בדעותיהם שזה בחי' כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' בין דין לדין וגו'. והדיינים הם בחי' השכליים והחכמים הממתיקים את הצמצומים בבחי' וקמת ועלית וגו'. וע"כ הם בישיבה בחי' מנוחה בחי' המתקת הדינים והצמצומים ע"י אור החכמה כנל. אבל ישיבה כפשוטו ממש צריכים ליזהר שלא ירבה בה. היינו שלא ילכד ח"ו בבחי' מותרות שבה שזה בחי' ואל תתחכם יותר. בפרט ע"י פגם אמונת חכמים ח"ו שעי"ז בא לבחינת תחתוניות רח"ל כנ"ל. נמצא שרמזו לו שבחוץ לארץ צריכים ליזהר ביותר מבחי' התגברות המותרות ממש של בחי' המלעיגים על דברי חכמים. שזה כנגד בחי' ובמושב לצים לא ישב. וזה ואל תרבה בעמידה שהעמידה קשה ללב. בזה רמזו לו ללפעמים הפגם של התגברות המותרות עולה אל הלב ששם מקור העצה בחי' מים עמוקים עצה בלב איש. וכתיב יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. וע"י פגם המותרות אין לו עצה שלימה לעולם והוא תמיד מסופק ולבו חלק בקרבו כי אינו יכול להכריע בעצמו בין הצדדים של חלוקת עצתו. שזה בעצמו ג"כ בחי' עמידה בחי' (איוב ל"ב) כי עמדו לא ענו עוד. כי אינו יודע בעצמו מה לענות על ריבוי ספקותיו ולחוקת עצתו. שזה בחי' מה ששני צדדי הבעלי דינים צריכים לעמוד בחי' ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו' (גם רמזו לו שאפי' העוסקין בתורה שהיא בחי' ישיבה כנ"ל. וכן בתפלה שהיא בחי' עמידה כמו שאמרו רז"ל. צריכים ג"כ ליזהר ביותר באמונת חכמים בכדי שלא יפלו ח"ו לבחי' מותרות. שזה בחי' מה שאמרו רז"ל עלתורתו של דואר ואחיתופל וכו'. וכן לענן תפלה אמרו רזל המעיין בתפלתו בא לידי כאב לב וכו'). וזה ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים רמז שלפעמים מתגברים העשנים סרוחים של המותרות ועולין אל המוח שזה בחי' עינים כי עינים על שם החכמה נאטמר ועי"ז נפגם המשפט הוא בחי' יעור עיני חכמים. והמשפט דקדושה היינו מה שמוציא מכל למודיו שהוא לומד משפטי אמת והנהגות ישרות הם בחי' הליכה. כי עי"ז יודע הדרך לילך בו. שזה בחינת הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות. אך ע"י פגם אמונת חכמים נופלין למותרות ח"ו שזה בחי' קשה לעינים. ואז הוא בבחי' כסיל בחש הולך ח"ו כי אינו יכול להוציא משפטו לאור. וזה שסיימו כל ישיבה שאין עמה סמיכה עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה. היינו. כי עיקר התיקון של בחינת הישיבה שהיא בחי' החכמה דקדושה והעמידה שהיא בבחי' הצמצומים דקדושה הכל ע"י הסמיכה. היינו ע"י שמסמיכין רבי הגון שיש לו אמונת חכמים בשלימות. שאז ע"י הסמיכה ממשיכין עליו אור החכמה עילאה שכל הכולל. ועי"ז יכול להמתיק כל הצמצומים של כל המקורבים אליו ולתקן עצתם בשלמות ולהורות להם משפטי אמת והנהגות ישרות. אבל ישיבה שאין בה סמיכה. היינו שחכם ומנהיג כזה שאינו ראוי לקבל הארת ידי הסמיכה. אז עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה. כי טוב יותר לקבל בחינת החלוקה עצה והספיקות בהלכה של אנשים הכשרים והיריאים שיש להם אמונהת חכמים. שעי"ז עיקר הסמיכה. שאז יש לו איזה תקוה לתקן עצתו קצת ולילך בדרך ישרה ע"י בחי הספיקות והחלוקת העצה בעצמה. וע"ד שאמרו רז"לספיקא דאורייתא לחומרא ספיקא דרבנן לקולא. ועוד כיוצא בזה לפי הכללים שמסרו לנו רז"ל וכמובא בלקוטי הלכות מזה. מה שאינו כן אם יקבל עצות והלכות מרבי שאינו הגון שאינו ראוי לסמיכה. אזי לא יהי מסופק כלל ואז תתקלקל עצתו לגמרי. וזה בחי' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. כנגד קלקול העצה. ובדרך חטאים לא עמד. כנגד פגם המשפט בחי' (נחמי' ט') ובמשפטיך חטאו. ובמושב לצים לא ישב. כנגד פגם המלעיגים על דברי חכמים שעי"ז נידון במותרות כנ"ל. וזה כי אם בתורת ד' חפצו. ודרשו רז"ל לעולם ילמוד אדם תורה ממי שהוא חפץ ובמה שלבו חפץ. כי מסתמא משם שורש נפשו והמתקת צמצומיו. וזה ובתורתו יהגה יומם ולילה. היינו שעוסק לחדש בתורה בכל פעם ויש לו אמונת חכמים אפי' בהחידושין שלו ומכל שכן בהחידושי אמת של כל הת"ס האמתיים ועי"ז נשלם אור התורה ביותר ואז נקראת התורה תורו כמו שדרשו רז"ל. ועי' (עבודה זרה י"ט). וזה והי' כעץ שתול על פלגי מים. כי זה נמשך עי בחי' פלג אלקים מלא מים המבואר בפנים. ובאמת שלימות תיקון העצה ותיקון המשפט הם בבחי' אחת בבחי ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך וכו'. ואעפ"כ הם שני בחינת (ואין כאן מקומו להאריך). והנה ענין ישיבה ועמידה והליכה הנ"ל יש לפרש עוד בכמה אנפין. ויהי' איך שיהי' עכ"פ רמזו לו שאם אינו חפץ לעלות לא"י ששם עיקר הארת חכמה עילאה שכל הכולל מקור החיים בפרט מאחר שיש שם ר' יוחנן כנ"ל. ע"כ עכ"פ יהי' נזהר בנפשו מדברים הפוגמים את החים ונשתלשלין מבחינת המותרות הבא ע"י שאינם יכולים להמתיק הצמצומים כראוי. שמזה משתלשל ובא גם בגשמיות חולי התחתוניות רח"ל. ומחלת לב כנגד בחי' פגם העצה. וקלקול העינים כנגד פגם המשפט הבא מהמוח כנ"ל. וזהו שסיימו וכן אמרו יצחק ושמעון ואושיעא אמרו דבר אחד הלכה כרבי יהודה בפרידות וכו' (פירש"י מספקא לי' אי חוששין לזרע האב וכו'). עי' מאורי אור אשר פרד עם הכולל גימט' מנצפ"ך עם האותיות. כי משם הדינים דאחזיין פרודא. ועי' בהקדמת התיקונים שהחכמה ניקראת אב האמונה. נמצא שהאמנה היא בחי' זרע האב. ועי" פגם אמונת חכמים נעשה פירוד בין האמונה והחכמה כמבואר במ"א. וע"כ כשרואה אדם שבא עליו מחלקות שהיא בחי' פירוד לבבות צריך לחוש בעצמו אולי פגם באמונת חכמים שעי"ז אינם יכולים הצמצומים להתמתק ונעשה עי"ז פירוד ומחלוקת. ע"כ צריך לעשות תשובה ע"ז ולתקן פגם אמונת חכמים וכמבואר בפנים:

עיין בחידושי מהרי"ט לכתובות מובא שם בשם רבינו חננאל שפירש הלכה כר' יהודה בפרידות. רצ"ל דאין חוששין לזרע האב. ורמז לו לענין דאתי מדבית עלי וכו'. (עי"ש מה שדקדק עליו. ועי' חולין ע"ט פשטא דלישנא דגמרא נמי הכי.ועי' בריף והר"ן שם ותבין ביותר). ולפי הנ"ל מבואר הענין הן לשיטת רש"י והן לשיטת ר"ח ז"ל כי אמרו רז"ל (סנהדרין י"ד) אין סמיכה בחו"ל וכו'. ושם אמרו ענין שאין נסמכין לבית עלי שנאמר לא יהי' זקן בביתך כל הימים וגו' עיין שם. נמצא כי אפשר שיאמר רבה מאחר שבא מדברית עלי שאין נסמכין נמצא שהם בבחי' חוץ לארץ ששם אינו שופע אור החכמה עילאה שמשם שורש הסמיכה ע"יכ אין לו להשתדל לבא לא"י. ע"כ רימז לו כי אין חוששין לזרע האב בזה ובודאי יוכל גם הוא לקבל שם הארץ החכמה עילאה בפרט ע"י ר' יוחנן. ועי' (שמואל א'. ב' ג' ד') בענין בני עלי שע"י שפגמו בכבוד המקדש וקדשיו ששם שופע אור החכמה בחי' קודש ע"כ נענשו שלא יהי' מבניהם שום כהן גדול שיכנס לקדשי קדשים להמשיך משם המתקת הצמצומים. וזה והבטת צור מעון בכל אשר ייטיב את ישראל. שזה יהי' ע"י וזה והבטת צור מעון בכל אשר ייטיב את ישראל. שזה יהי' ע"י המתקת הצמצומים שע"י אור החכמה ששופע בבית המקדש ולהם יהי' צר וצער גם במעון עצמו של המקדש ע"יע שיראו צ רתם בצדם שאין ממנין מהם כהן גדול. נמצא שהם יהיו בבחי' צמצום וצר גם בית המקדש בעצמו מחמת ההמתקה. וזה יהי' להם מדה כנגד מדה. וזה ולא יהי' זקן ביתך וגו' שלא יהיו נסמכין כנ"ל. וזה ואיש לא אכרית וגו' לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך. שזה בחי' חולי התחתוניות רח"ל כמובא לעיל בשם דרשות רז"ל. וכל מרבית ביתך ימותו אנים. היפך החיים ואריכות ימים שנמשך ע"י החכמה כנ"ל. ועי' שם עוד אח"כ מענין שנתעורר עליהם מלחמות פלשתים. שזה בא מבחינת התגברות הצמצומים והדינים כל כך עד שנלקח ארון אלקים ששם לוחות האבן. שמשם ממשיכין המתקת הצמצומים ע"י החכמה והאמונה. ועכשיו בעון בית עלי התגברו הצמצומים כ"כ עד שנלקח גם הארון אלקים ואז מתו שני בני עלי וגם עלי הכהן מת. וזה בחי' גלה כבוד מישראל וגו'. כי כבוד מרמז על ל"ב נתיבות החכמה כידוע. וזה בחי' כבוד חכמים ינחלו. וזה כי נלקח ארון האלקים. ואח"כ הכה ד' את פלשתים במכת טחורים שהיא חולי התחתוניות הנ"ל כמבואר שם במפרשים עד שהוכרחו להשיב את הארון:

והנה לשיטת רש"י הלכה כר' יהודה דמספקא לי' אם חוששין לזרע האב וכו'. יתפרש ג"כ באופן זה. כי אדרבא מאחר שמשפחת רבה מדבית עלי בודאי צריך להשתדל ולתקן זאת ולבא לא"י ולקבל פני ר' יוחנן רבו. בכדי שעי"ז יזכה להמשיך עליו ההמתקה העליונה מבחי' חכמה עילאה עד שינצל מכל הנ"ל. ואולי יזכה עי"ז לאריכות ימים. וע"כ כתבו התוספות באמת (עירובין כ"ד. יבמות ע"ח) שרבה עלה לארץ ישראל וקיבל מר' יוחנן. (ועיין סדר הדורות מה שפלפל בזה):