זמרת הארץ
מבואר לעיל כמ"פ כי עיקר החכמה היא בא"י. וע"כ שם עיקר היופי והנוי כמש"כ יפה נוף וגו' וכתיב מציון מכלל יופי וגו'. ואמרו רז"ל אין יופי כיופי של ירושלים. והוא בבחי' כולך יפה רעיתיומום אין בך. כי אין בה שום חסרון כמו שכתוב לא תחסר כל בה. וכל זה מחמת החכמה שבה. בחי' חכמת אדם תאיר פניו. ואמרו רז"ל דעת קנית מה חסרת. וזה בחי' והדרת פני זקן. זקן זה קנה חכמה. אך אעפ"כ עיקר שלימות החכמה שבה הוא ע"י תמימות ופשיטות שזוכין שם בבחי' ותמימים יותרו בה כנ"ל. ותמימות הנ"ל היינו שמסלקין כל החכמות ועובדין את השי"ת בתמימות שזה בחי' שממשיכין המוח שבדעת אל העצמות. ומשם נמשך הידור האתרוג שזה בעצמו בחי' ההידור והיופי של קדושת א"י שהיא בחי' מלכות כ"ל כמ"פ. ועי' בלקוטי הלכות הל' יוה"כ הלכה ב' מבואר הענין בשלימות יותר. וזה שכתוב (משלי ג') אל תהי חכם בעיניך ירא ד' וסר מרע רפאות תהי לשריך ושקוי לעצמותיך. כי בזה שממשיכין החכמה והמוח אל הדעת להיות בתמימות ירא ד' וסר מרע. זה שיקוי לעצמותיו בחי' ומוח עצמותיו ישוקה המבואר בפנים. והתמימות הזאת היא בחי' והנה נער בוכה בחי' כי נער ישראל ואוהבהו. אהבה היא בחי' סוכה בחי' ימין וכו' שזה בחי' כיבוש א"י הי' ע"י יהושע שנקרא נער כמש"כ ויהושע בן נון נער. וכן המרגלים ששלח יהושע לתור את א"י כתיב בהם ויבואו הנערים המרגלים. וכן דוד שגמר את כיבוש א"י כתיב בן נער אדמוני וכתיב (שמואל א' י"ז) בן מי זה הנער וגו'. וכן בשלמה כתיב (ד"ה א' כ"ט) נער רך. וזה שכ' (זכרי' ב') ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמור פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה וגו'. כי ע"י תמימות הנ"ל שהיא בחי' נער בוכה בזה תלוי כל בנין ירושלים בבחי' בכי יבואו וגו'. וזה בעצמו בחי' אדם ובהמה כמו שדרשו רז"ל אדם ובהמה תושיע ד' אלו בנ"א שערומין דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו. היינו שצריכין לחנך את האדם בדרך התמימות והפשיטות דקדושה כל כך שזה בחי' נער. עד אשר לא יסור מדרך התמימות דקדושה הנ"ל. וזה בחי' זקנים עם נערים יהללו את שם ד' ודרשו רז"ל במדרש (שוחר טוב תהלים) זקנים שהם נערים כמש"כ תחדש כנשר נעוריכי היינו כנּ"ל. כי אפי' כשזוכין לחכמה שלימה שזה בחי' זקנה דקדושה. אעפ"כ הולכין בדרכי התמימות. שזה בחי' כי נער ישראל. ועי"ז בעצמו הם מתחדשין בעבודת ד' בכל פעם ביותר. וזה שנסמך בסי' נ"א (בהשיחה המתחלת העוה"ז אינו כלום) גם חכמות אינם כלום רק תמימות ופשיטות. גם בתמימות אסור להיות שוטה (כי זה בחי' נער ממש שעושה מ עשה נערות ושטות. וע"ז נאמר אי לך ארץ שמלכך נער. וכמו שמצינו ברחבעם ששגה בזה מאד שהלך אחר עצת הנערים) אבל אעפ"כ חכמות אינם נצרכים כלל. גם לא טוב להיות זקן וכו' רק להתחדש בכל יום וכו' היינו כנ"ל. וע"כ הזקן העוור שבהמעשה של הז' בעטלערס אמר על עצמו ואני זקן מאד ועדיין אני יניק לגמרי וכו'. ועי' בזה בלקוטי הלכות הלכות תפילין הל' ה'. וזה בחי' נער הייתי גם זקנתי. וזה שאמרו רז"ל (שבת פ"ח:) למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח (פירשו התוס' דרצ"ל אתרוג) פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. וסמוך לו תיכף שאלת הצדוקי ששאת לרבא על ענין נעשה ונשמע. והשיב לו א נן דסגינן בשלימותא (פירש"י התהלכנו עמו בתום לב וכו') כתיב בן תומת ישרים תנחם וכו'. כ דרכי התמימות דקדושה זה בחי' הידור האתרוג כנ"ל. וזה עיקר ההתפארות והיופי דקדושה של ישראל כמש"כ אחת היא יונתי תמתי היינו בחי' תמימות הנ"ל. וזה בחי' שחורה אני היינו מלשון הילדות והשחרות שפירש"י נערות. ונאוה היינו שדייקא ע"י שאני מסלק כל חכמתי שהיא בחי' היופי והלבנוניות דקדושה בחי' לובן העליון שהיא בחי' לבנונית השער של הזקנים זקן זה קנה חכמה כנ"ל. ושאני מסלק חכמתי ועובד ד' בתמימות שזה בחי' שחרות וחשכות בחי' העדר הדעת שזה בחי' שחורה אני (דייקא עי"ז) ונאוה. כי משם עיקר היופי והנוי כנ"ל. וזה בחי' מה שאמרו רזּ"ל בשביל שאמרו נעשה ונשמע (שזה בחי' תמימות כנ"ל) אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. היינו בחי' נער ישראל ואוהבהו כמובא לעיל. מה שאמרו רז"ל ויקחו לי תרומה הה"ד אהבתי אתכם אמר ד'. כי ע"י תמימות זוכין לאהבה ורצון בחי' אשר ידבנו לבו וכמים הפנים לפנים וכו'. וע"כ נקרא תמימות ע"ד שנאמר בפ' אמור תמים יהי' לרצון כל מום לא יהי' בו. שזה בחי' כולך יפה רעיתי ומום אין בך. וזה תמים יהי' לרצון וכתיב (משלי י"א) ורצונו תמימי דרך. ע"ד שמבואר בסי' ל"ב הנ"ל שע"י תמימות ואמונה זוכין לרצון שהיא למעלה מחכמה. וזה שכתוב ג"כ (שם י"ב) ועושה אמונה רצונו. וא"י היא בחי' אמונה ותמימות כנּ"ל ע"כ כתיב בה רצית ד' ארצך. ונקראת ארץ חמדה כנ"ל. וזה כתפוח בעצי היער (היינו אתרוג כנ"ל) בצלו חמדתי וישבתי. וע"י נקרא אתרוג מלשון חמיד ורגיגי כידוע ע"ש שהוא פרי עץ הדר ונחמד למראה בחי' יופי האתרוג. וזה יפה את רעיתי כתרצה מלשון רצון כמו שאמרו רז"ל. והעיקר הוא ע"י התמימות. וזה שדרשו רז"ל (מנחות כ"ז. סוכה ל"ז) ולקחתם שתהא לקיחה תמה בחי' תמימות הנ"ל. וזה שדרשו רז"ל במדרש (משלי ל') ארבעה הם קטני ארץ והם חכמים מחוכמים על ד' מינים שבלולב. כי אע"פ שהם בחי' תמימות ופשיטות כי כל כונת הד' מינים הוא להמשיך המוחין והדעת אל הלב שהיא בחי' אתרוג כמו שאמרו רז"ל אתרוג דומה ללב שזה בחי' תמימות כנ"ל. וכמש"כ יהי לבי תמים בחוקיך וגו' והם בבחי' כי נער ישראל ואוהבהו כנ"ל. שזה בחי' קטני ארץ. ואעפ"כ יש בזה דייקא חכמה גדולה כי ממשכיכין המוחין אל העצמות. שזה בחי' כל עצמותי תאמרנה שדרשו רז"ל על הד' מינים. וזה שדרשו רז"ל (סוכה ל"ה) פרי עץ הדר מלשון הדיר מה דיר זה כשבאו קטנים עדיין גדולים קיימים ויש בה תמימים ובעלי מומים וכו' היינו כנ"ל. (כי צריכים לכלול החכמה עם התמימות יחד שזה בחי' זקנים עם נערים הנ"ל בחי' גדולים וקטנים). וזה ויש בה תמימים ובעלי מומים. כי צריכין לכלול החכמה עם התמימות יחד שזה בחי' זקנים עם נערים הנ"ל בחי' גדולים וקטנים). וזה ויש בה תמימים ובעלי מומים. כי בהתמימות הזה אם הוא בקדושה וכלול עם החכמה והמוחין דקדושה אזי נקראת תמימות בחי' כולך יפה רעיתי מום אין בך. אבל גם בתמימות אסור להיות שוטה כנ"ל. כי אין לך בעל מום גדול יותר מזה כי דעת חסרת מה קנית. וכבר נתבאר שא"י היא בחי' תמימות. וזה תמים תהי' עם ד' אלקיך בחי' א"י כי כל הדר בא"י דומה שכמי שיש לו אלוה. וכעין שפירש רביז"ל במאמר על אשר מעלתם לקו"מ קמא סי' מ"ח. וזה שהתפלל משה את החילות להראות את עבדך וגו'. ואמרו רז"ל שהר"ת ה'דס ל'ולב א'תרוג ע'רבה. הובא בשער החצר סי' רל"א היינו כנ"ל. כי ע"י התמימות המרומז בד' מינים הנ"ל זוכין לארץ ישראל. וזה החילות וגו' כאילו לא השיג רק התחלה בעלמא. וכמבואר במגלה עמוקות אופן ט' שזה בחי' נערים עם זקנים הנ"ל: