זמרת הארץ
עיקר הזקנה והחיים ארוכים זוכים בא"י כמו שכתוב למען תאריך ימים על האדמה וגו' וכתיב והארכתם ימים בארץ אשר תירשון וכן הרבה. וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ח') איכא סבי בבל תמה אמר למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה כתיב וכו'. ושם עיקר הזכרון דקדושה כנ"ל כמ"פ. ושם ראשית נקודת הבריאה כמו שכ' מציון מכלל יופי וגו' וכמו שדרשו רז"ל כי ארץ ישראל נבראת תחלה ובפרט בית המקדש כמו שאמרז"ל. וע"כ שם יכולים לזכות לזכרון דקדושה כל כך עד שיזכור כל מה שנעשה עם כלל הבריאה מתחלת אצילות בחי' נשמה כמש"כ נותן נשמה לעם עליה וגו' עד שיצאה הבריאה מכח אל הפועל ממש. שזה בחינת חתיכת הטבור. כי ירושלים היא טבור הארץ כמובא. וגם שם יכולין לזכות למעלה יתירה ביותר עד שיהי' נכלל בבחי' אין-סוף ממש. שזה בחי' מה שהתפאר העור שזוכר לאו כלום. היינו שזוכר אפי' מה שקודם נר"ן שהיא בחי' "אין" כמבואר בפנים. ועי' רש"י (שיה"ש) על פסוק שררך אגן הסהר וכו'. וכן שם בא"י זוכים לחיים טובים שאין בהם שום חסרון כמש"כ לא תחסר כל בה וכמש"כ למען תחיון וטוב לכם וגו' בארץ אשר תירשון וכתיב לראות בטוב ד' בארץ חיים. וכן שם עיקר שלימות החכמה כי אין חכמה כחכמת ארץ ישראל. וכן שם עיקר שלימות החידות והשירים בחי' שירו לנו משיר ציון בחי' השיר שהיו הלוים אומרים בביהמ"ק בחי' שיר השירים שנאמר כשבנה שלמה את הביהמ"ק. ושם עיקר ההשתוקקות והגיעגועים דקדושה בחינת צמאה לך נפשי וגו' כן בקדש חזיתיך לראות עוזך וכבודך וכתיב נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' וגו'. ושם עיקר החסדים של אמת בבחי' מ ה שאמרו לרחב והי' בתת ד' לנו את הארץ ועשינו עמך חסד ואמת. כי כל ירושת א"י היא בבחינת חסד ואמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. ונאמר (תהילים פ"ה) רצית ד' ארצך וגו' אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו חסבד ואמת נפגשו וגו' עי"ש במפרשים. ומחמת שעיקר התהוות הזמן הוא ע"י החסדים של אמת וזה בחי' לעגיד בבוקר חסדך וגו' ותרגומו וקושטך בלילוון כי משם עיקר התהוות הזמן ע"כ עיקר חשבון הזמן כפי זריחת השמש ושקיעתה בארץ ישראל ובפרט בירושלים כמובא. ושם בחי' הלב כי הביהמ"ק הוא לבו של עולם כמו שאמרו רז"ל וע"כ נקרא כל שם דוד כמש"כ ראה ביתך דוד וכמו שארז"ל כי דוד הוא בחינת הלב (וע"כ אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד). וזה והיו עיני ולבי שם. ושם בחינת המעין בחינת ומעין מבית ד' יצא. ושם בחי' הצפור הפורש כנפיו על הלב וכו' כמו שכתוב והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת דא כפורתא דלבא. ומחמת שמשתנים החידות והשירים כפי השינויים שבים הימים ע"כ היו הלוים אומרים שיר אחר בכל יום בפרט בשבת וראש חודש ויום-טוב. ובהחידות והשירים אלו כלולים כל החכמות וכו'. וזה בחינת זמרו משכיל. וזה שכתוב (ד"ה ב' ל') וידבר יחזקיהו על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב לד' ופירש"י לענין שירה נופל לומר לשון שכל וכו'. ושם עיקר שלימות הדיבור של שבחים להשי"ת בחי' שבחי ירושלים את ד' ורבים כמוהו. ועכשיו היא בבחי' כבד פה בבחי' נאלמתי דומי' וגו' בחי' וכרחל לפני גוזזי' נאלמה. אבל לעתיד כתיב למען יזמרך כבוד ולא ידום כידוע. וכן הביהמ"ק הוא בחי' צור כמו שכ' ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ופירש"י על שתי מקדשות וכו'. ושם עיקר שלימותהנגינה דקדושה בחי' עשרה מיני נגינה ושם עיקר שלימות הקול בחי' ו ישמע את הקול מדבר אליו וגו' וכתיב (שם ב' ה') ויףהי כאחד למחצצים ולמשוררים להשמיע קול אחד להלל ולהודות לד' וכהרים קול וגו' והבית מלא ענן בית ד' וגו' עי' שם. ושם עיקר חיבור הכרובים בבחי' ופניהם איש אל אחיו וגו'. ושם בחינת השלכת קולות כמבואר בלקוטי הלכות הל' נדרים הל' ד' עי"ש. וכן הביהמ"ק הוא בחי' מיעוט מחזיק את המרובה כמו שאמרו רז"ל עומדים צפופים ומשתחוים רוחים. ועל ירושלים אמרו שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים וכתיב ונקוו אליה גוים רבים וגו' ואמרו רז"ל כי מיעוט מחזיק את המרובה. ועל כלל א"י אמרו רז"ל (כתובות קי"ב) למה א"י נמשלה לצבי מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו אף א"י אינה מחזקת פירותיה. גם דרך שם עולים כל השבחים והבקשות של כל העולם ולזה צריך בחינת דיבור שהוא מיעוט מחזיק את המרובה כמבואר בפנים (ועי' גם בשבחי הר"ן סי' קע"ה מענין אנדאנסעניא) (אודיענץ). גם שם בחינת השתיקה שהוא בחינת מיעוט מחזיק את המרובה שזה בחינת ויהס כלב את העם אל משה כי רצה להמשיך עליהם בחי' השתיקה הנ"ל שעי"ז נתבטל כל המלשינות והקטרוגים של המרגלים מוציאי דבת הארץ. וזה וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים חרש מלשון שתיקה היינו כנ"ל. גם שם בחינת הדיבור שהוא מיעוט מחזיק את המרובה כי שם שלימות הדיבור של לה"ק כנ"ל כמ"פ ודיבור של לה"ק הוא בחינת מיעוט מחזיק את המרובה. כי בכל דיבור ודיבור נכללין בו סודות גדולים וענינים נפלאים הרבה כידוע ומובן קצת בכוונות האריז"ל על דיבורי התפלה וכו'. ועיקר שלימות התפלה היא בא"י כנ"ל כמה פעמים. גם שם בחינת השתיקה שהיא מיעוט מחזיק את המרובה כי שם שלימות החכמה כנ"ל כמ"פ. גם שם בחינת השתיקה שהיא מיעוט מחזיק את המרובה כי שם שלימות החכמה כנ"ל כמ"פ וסיג לחכמה שתיקה וכתיב לך דומיה תהלה אלקים בציון וגו' (ועי' עירובין י"ט מה שדרשו רז"ל על פסוק זה). וכתיב תולה ארץ על בלימה ודרשו רז"ל (חולין פ"ט) על מי שבולם עצמו וכו' וכתיב וףהארץ הדום רגלי מלשון דומיה ושתיקה כמובא במ"א. גם שם בחינת זה שמוליך ומנהיג את גלגל הירח כמש"כ עשה ירח למועדים וכתיב אלה מועדי ד' אשר תקראו אותם אל תקרי אותם אלא אתם ועיקר קביעות החודש והמועדים תלוי ביושבי א"י דייקא כמו שאמרו רז"ל שזה בחינת סוד העיבור שהוא דייקא בא"י. ועי' בלקו"מ קמא סי' ס"א מאמר חדי ר' שמעון. וכיבוש ראשון של א"י יריחו שנקראת כן על שם הירח שהיא מזלה של א"י כמובא. ושם זוכם לבא אל קדושת האילן הק' שיש לו ג' שרשים שהם אמונה. ענוה. ויראה. ואמת הוא גוף האילן שכל המדות האלו כלולין בקדושת א"י כמ"פ. ושם זוכין לעלות מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום לגמרי כי דרך שם עולים כל הנשמות לג"ע התחתון ומשם לג"ע העליון וכן עוד למעלה למעלה וכו' כמבואר בזוה"ק. גם שם עיקר רפואת הבת מלכה בכח הידים הקדושים כמש"כ אתה ידך גוים הורשת וגו' וכתיב אל הארץ אשר נשאתי את ידי וגו'. וזה בחינת (ד"ה ב' ז') ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם וכתיב (ישעי' ל') ביום חבוש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא שזה בחי' מה שיכול לחזור ולמשוך ולהוציא החצים אף לאחר שנזרקו בבחי' דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ. אעפ"כ נאמר אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא. וגם יש לומר כי העשרה עממין שהיתה א"י תחלה בידם ויטמאו אותה ופגמו בקדושתה הם בחי' העשרה מיני חצים שנזרקו להבת מלכה ואח"כ הוציאו ממנה החצים וירשו ישראל את ארצם. וזה שנאמר לענין ירושת א"י בפ' בלק יאכל גוים צריו וגו' וחציו ימחץ ותירגם אונקלוס וארעתהון יחסנון. גם שם עיקר שלימות הצדקה כמש"כ וצדקה בכרמל תשב כנ"ל כמ"פ. ובא"י נאמר כי הוא על ימים יסדה וגו'. ואפשר שזה נמשך ונשתלשל מבחי' סוד המבצר של מים המבואר בפנים. גם שם עיקר שלימות החכמה כי עשרה קבין חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה א"י וכו'. ושם עיקר סמיכת החכמים כמו שאמרו רז"ל וכמובא לעיל. ושם כלליות כל העשרה מיני נגינה כנ"ל כמה פעמים. וע"כ שם עיקר רפואת הבת מלכה כנ"ל: